בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש 67150-06-21 ע.פ. ואח’ נ’ ג.מ.
בפני
כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה
התובעות:
1.ע.פ. ת”ז
2.ש.פ. ת”ז
3.ר.פ. ת”ז
הנתבעת:
ע”י ב”כ עורך הדין יסכה אוסטר
נגד
ג.מ. ת”ז
ע”י ב”כ עוה”ד אלון עמוס
פסק דין
תביעה לתשלום נזקים בגין אי שיתוף פעולה של בין יורשים לשם חלוקת עזבון.
הצדדים והעובדות עליהן אין מחלוקת:
1. תובעת 1 היא דודתה של הנתבעת. תובעות 2-3 הן בנותיה.
2. התובעות והנתבעת הן חלק מהזוכים בעזבון המנוחה גב’ ע.מ. ז”ל (אם התובעת 1 סבתן של
התובעות 2+3 והנתבעת) על פי צו קיום צוואה, שניתן ביום 11.1.2021, לקיום צוואת המנוחה
מיום 27.5.2018.
3. הצו ניתן על פי פס”ד מיום 05.01.2021 בהליך שמספרו ת”ע 36373-02-19 והליכים קשורים
(להלן: “הצוואה”). פסה”ד ניתן לאחר הליך ארוך ומורכב, ובמסגרתו דחיתי את התנגדות
התובעות למתן צו לקיום הצוואה ואת עתירתן למתן צו ירשוה, בירושה על פי דין.
4. על פי הוראות הצוואה שניתן צו לקיומה, התובעות נוחלות את כספי המנוחה בבנק “X” סניף
: (להלן: ”חשבונות הבנק״).
בעיר ח’ בח-ן מספר
5. הנתבעת הייתה רשומה כבעלים בחשבונות הבנק, במשותף עם המנוחה.
6. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי רישום הנתבעת כבעלים בחשבונות הבנק נעשה
לשם נוחות המנוחה וכל הכספים בחשבונות הבנק שייכים לעזבון המנוחה ועל כן יש לחלקם על
פי הוראות הצוואה.
1 מתוך 12
4
5
6
7
8
9
10
11
12
14
3156 22 22 2
17
18
19
20
21
22
1 2 3
2
2
3
4
5
6
ראל
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש 67150-06-21 ע.פ. ואח’ נ’ ג.מ.
7. ביום 28.1.2021 פנו התובעות לבנק המנהל את חשבונות הבנק בבקשה להעברת הכספים על
פי הוראות הצוואה. 1/3 לכל אחת מהתובעות.
8. קדמה לבקשה זו פנייה לדפי חשבון ויתרות אשר נענתה בדפי יתרות למועד פטירת המנוחה
30.11.2018. על פי דפי יתרות אלו, במועד פטירת המנוחה:
7
8
9
10
11
12
13
14
15
בחשבון
היתרה בשקלים ובמט”ח הייתה סך 73,297.32 ₪;
בחשבון
היתרה בשקלים, במט”ח הייתה סך 431,745.09 ₪;
בחשבון —— היתרה בהשקעות הייתה סך 1,465,587.45 ₪;
בחשבון
היתרה בשקלים ובמט”ח הייתה סך 915.80 ₪;
בחשבון
היתרה בהשקעות הייתה סך 37,635.76 ₪;
10. לאחר פניית התובעות מיום 28.1.2021 פנו נציגי הבנק לנתבעת ושאלו להסכמתה לשחרור
הכספים. לאחר שיחה זו, ביום 10.2.2021 או סמוך לכך הודיעה טלפונית, נציגת הבנק לב”כ
התובעות, כי נדרש אישור הנתבעת לחלוקת הכספים.
11. לאור הודעת הבנק פנו התובעות לנתבעת ביום 11.2.2021, בבקשה שתחתום על הנדרש
להעברת הכספים. הוצע שם כי הנתבעת תיתן ייפוי כוח לב”כ התובעות על מנת לייתר הגעתה
לבנק. יוער כי ב”כ הנתבעת ייצג בהליך הקשור את כל הזוכים הנוספים (אחיי הנתבעת).
12. תשובת ב”כ הנתבעת הייתה כי מאחר ולאור עמדה זו התובעות מסכימות לקיום הצוואה הוא
מבקש כי הן יבהירו שאין בכוונתם להגיש ערעור על פסה”ד שנתן צו קיום לצוואה. ב”כ התובעות
סירבה לדרישה זו בתשובתה מיום 12.2.2021.
13. התובעות אכן הגישו ערעור על פסה”ד ביום 21.2.2021, בהליך עמ”ש 42104-02-21.
הערעור נדחה, ביום 1.6.2021.
14. פנייה נוספת של ב”כ התובעות אל ב”כ הנתבעת, לאחר הגשת הערעור, נדחתה בתשובה כי
מאחר והוגש ערעור “לא ברור מכוח מה הן (התובעות) דורשות את כספי המנוחה״. תשובת
ב”כ התובעות הייתה כי ביצוע פסה”ד אינו מעוכב, מה גם שאם פסה”ד ישונה, העזבון יחולק
כפי פסה”ד שיינתן.
16
17
18
19
20
21
23
24
25
26
28
29
30
31
222222222227
2 מתוך 12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
ראל
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש 67150-06-21 ע.פ. ואח’ נ’ ג.מ.
על כן באיזון בין הדברים, אמנם נדחית טענת התובעות לחיוב לפי חיוב בהליכי הוצאה לפועל
אך אני סבורה כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית על פי דין – החל מיום
27.2.21 ועד ליום 25.8.2021. המועד נקבע מתוך הנחה שאם הנתבעת הייתה מקיימת חובתה,
ופועלת בזמן סביר לחתימתה על הנדרש, והבנק היה מעביר הכספים, לכל המאוחר כחודש לאחר
הפנייה הראשונה, היו מועברים הכספים לחשבון התובעות.
החיוב האמור יחול רק על כספים שהיו מופקדים בחשבון עו”ש בשקלים – ולא כספים שהושקעו
בני”ע ולא על כספים שנשמרו במט”ח. היינו:
בחשבון — סך 63,609.84 ₪;
בחשבון — סך 392,898.08 ₪;
בחשבון –
סה”כ 457,423.72 ₪
סך
915.80
₪.
47. סך הפרשי הצמדה וריבית עבור סך 457,423.72 ₪ לתקופה מיום 27.2.21 ועד ליום 25.8.2021
הוא 11,924 ₪.
48. אשר לפיצוי בגין עגמת נפש, מדובר בסכסוך בעצימות גבוהה. בעיקר בכל הנוגע לתחושות
התובעת 1. תחושתה כי רומתה על ידי הנתבעת, אחיה ואימה, תחושתה כי נגזל ממנה עיזבון
הוריה והכאב על שנים של קרע בינה ובין הוריה ובינה ובין אחיה כשהיא מאשימה את הנתבעת,
אחיי הנתבעת ואימה בנתק מכוון. הדבר בא לידי ביטוי בעדותה, בדבריה שנאמרו מדם ליבה,
בסערת הרגשות שגרם לה ניהול ההליך ובחוסר יכולתה לקבל או לשמוע עדויות.
49. לאור העוצמות הגבוהות של הסכסוך, העובדה כי התובעות נאלצו “לחזר על הפתחים” על-
מנת לקבל את ירושתן, כאבן הרגשי של התובעות (בעיקר תובעת 1) כפי שבא לידי ביטוי בהליך
והעובדה כי התנהלות הנתבעת (שהיא ואחיה זכו במרבית העזבון) לא רק שהפחיתה
מהקונפליקט אלא העצימה אותו, גרמה להמשכו ולהתארכותו, וכפי שקבעתי, נעשתה מטעמים
טקטיים ושלא בתום לב – אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 1 פיצוי בגין עוגמת נפש, סך
18,000 ₪ וסך 10,000 ₪ לכל אחת מהתובעות.
13
14
15
16
16
23
24
25
26
27
28
29
30
31
222222222222
17
18
19
20
21
11 מתוך 12
2
23
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
ראל
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש 67150-06-21 ע.פ. ואח’ נ’ ג.מ.
50. נפסק,
הנתבעת תשלם לתובעות, יחד ולחוד סך 11,924 ₪ נכון ליום 25.8.2021 הסכום הפסוק יישא
הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה.
הנתבעת תשלם לתובעת 1 פיצוי בגין עגמת נפש סך 18,000 ₪ נכון למועד פסה”ד וממועד זה
הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
הנתבעת תשלם לתובעות 2+3 פיצוי בגין עגמת נפש סך 10,000 ₪ לכל אחת, נכון למועד
פסה”ד וממועד זה הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
נוסף על כן, הנתבעת תשלם לתובעות את האגרה ששולמה עבור התביעה, כפוף לאישור
תשלומן את ההוצאות שנפסקו לחובת התובעות עבור בנק י’, הוצאות משפט סך 4,000 ₪ וגם,
נוכח הסכם שכר הטרחה שאוזכר (כ-31,000 ₪), והעובדה כי המסמכים נחתמו רק לאחר הגשת
התביעה, עבור שכר טרחת עו״ד סך 25,000 ₪.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליך.
ניתן היום, י”ט אלול תשפ”ג, 05 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
הילה גורביץ עובדיה, שופטת
12 מתוך 12
2
3
4
5
6
78901
11
12
13
ראל
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש 67150-06-21 ע.פ. ואח’ נ’ ג.מ.
זה המקום לציין כי מעבר לכספים אלו היו ביתרת העזבון די והותר נכסים, לחלוקה על פי דין,
גם אם פסה”ד היה מבוטל/משתנה.
15. בעת הדיון בערעור, שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 24.5.2021, הצהיר ב”כ הנתבעת כי
לנתבעת אין טענה לשיתוף בכספים שבחשבונות הבנק של המנוחה והיא תחתום על כל מסמך
שידרוש הבנק. וכן נאמר מפיו בעמוד 8 שורות 8-10 (ההדגשה שלי):
“לגברת ג’ (המשיבה 1) אין כל טענות לשיתוף בכל הקשור לחשבונות
שפורטו בצוואתה של המנוחה ויועדו למערערות. בשל כך, היא תחתום על
כך מסמך שיידרש מטעם הבנק. אנחנו שומרים על הזכות להטיל עיקול, אם
יהיו החלטות אחרות, לדוגמא צו ירושה”.
16. בהמשך להצהרה זו ביום 26.5.2021 פנתה ב”כ התובעות אל ב”כ הנתבעת בבקשה להסדיר
העברת הכספים, בחתימה על ייפוי כוח או ע”י חתימה על הנדרש. לפניות אלו לא נתקבל מענה.
17. נוכח העדר שיתוף פעולה מצד הנתבעת לחלוקת הכספים, נאלצו התובעות להגיש תביעתן דנן.
טענות הצדדים:
18. התובעות טענו כי היה על הנתבעת שאין לה זכות בכספים, לעשות כל הנדרש לשם העברת
הכספים לתובעות. נטען כי התעלומות הנתבעת מפניות התובעות ובחירתה לא לחתום על
המסמכים שדרש הבנק לשם העברת הכספים נועדו לפגוע בתובעות ולגורם להן לנזקים,
הוצאות ועגמת נפש. נטען כי התובעות היו זקוקות לכספים והיו מעוניינות להשקיען בהשקעה
“ראויה ומניבה”. נטען כי התובעות תכננו לרכוש בכספים 2 דירות – אחת לכל אחת מהתובעות
2,3 וכי בשל עיכוב קבלת הכספים שנבע מהתנהגות הנתבעת, הן לא יכלו לעשות כן. עוד נטען
כי מחירי הדירות עלו ודחיית הרכישה גורמת להן נזקים והן נאלצות להמשיך ולשלם שכר דירה.
בית המשפט התבקש ליתן צווי עשה המחייבים את הנתבעת לחתום על המסמכים הנדרשים
ולחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים ממועד מתן צו קיום הצוואה ועד למועד החתימה. סכום
זה כומת על ידי התובעות במעוד הגשת התביעה בסך 139,950 ₪. נטען כי סכום זה מהווה
הפרשי הצמדה וריבית אשר היו מצטרפים לחוב, אם היה מדובר בפסק דין כספי שהוגש לביצוע
באמצעות לשכת הוצאה לפועל – עד למועד חתימתה על המסמכים לשם חלוקת הכספים.
3 מתוך 12
14
15
23
24
25
26
27
29
30
31
32
822222222222222
16
17
18
19
20
21
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
ראל
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש 67150-06-21 ע.פ. ואח’ נ’ ג.מ.
19. בכתב ההגנה אישרה הנתבעת כי אין לה בעלות בכספים שבחשבונות והודיעה כי חתמה על
המסמכים. אשר לטענות בתביעה, הנתבעת טענה כי יש לסלק התביעה על הסף. נטען כי אין
חובה חקוקה או פסק דין המחייב את הנתבעת “לפעול לשחרר הכספים” מהבנק לידי התובעות
והראוה כזו לא נכללה בפסה”ד שנתן צו לקיום הצוואה. נטען כי החובה להעביר את הכספים
מוטלת על הבנק שהיה עליו לקיים את הוראות הצוואה ומיד עם העלאת דרישת הבנק כי נתבעת
2 תתן הסכמתה, היה על התובעות לנקוט הליך משפטי כנגד הבנק.
הנתבעת טענה כי הכספים הוחזקו בבנק ולא בידה והועברו לתובעות בחודש ספטמבר 2021.
הנתבעת הכחישה את הנזק הנטען, היווצרותו והיקפו. נטען גם שלתובעות אשם תורם והיה
עליהן לנקוט בהליך כנגד הבנק על מנת להקטין את הנזק.
בהמשך כתב ההגנה הועלתה טענה סותרות ונטען כי אם התובעות היו נוקטות הליך כנגד הבנק
לשחרור הכספים הייתה הנתבעת עותרת לעכב ביצוע החלוקה מאחר והערעור על פסה”ד אם
היה מתקבל היה מביא לחלוקה שונה של נכסי העזבון.
אשר לכך שב”כ הנתבעת לא השיב לפניות שנשלחו, לאחר שניתן פסה”ד של הערעור, נטען כי
בשל תקלה משרדית ובתום לב, לא הועברו הפניות שנשלחו לידיעת ב”כ הנתבעת. נטען כי
לאחר הגשת התביעה בתאריכים 17.8.2021, 25.8.2021 ניגשה הנתבעת לבנק וחתמה על
מסמכים. נטען כי הנתבעת עשתה כן על מנת לסייע ולקצר ולחסוך בהליכים משפטיים, ולא
מתוך הודאה או חבות. נטען כי פסה”ד שנתן צו לקיום לצוואת המנוחה, אינו פסק דין כספי ועל
כן לא נגרם נזק השווה להפרשי הצמדה וריבית “כחוב כספי” ויש לדחות התביעה ולחייב את
התובעות בהוצאות לדוגמא.
20. נוכח העברת הכספים הורתי לתובעות להודיע עמדתם להמשך ההליך, לפרט את הכספים
שהתקבלו ומועדם וגם להבהיר ומהו הסעד המבוקש שנותר ולכמתו.
21. התובעות הודיעו כי הנתבעת חתמה על המסמכים ביום 25.8.2021, כ-10 חודשים לאחר מתן
צו קיום לצוואה ונותר להורות לבנק על העברת ני”ע או פדיונם אשר נטען כי טרם הועברו
ולחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים שעד למועד החתימה הם סך 191,340 ₪ ועוגמת נפש
לפי שיקול דעת בית המשפט.
12
13
14
15
16
17
18
19
20
25
26
27
28
29
30
22222222222
21
23
24
4 מתוך 12
2
3
4
5
ראל
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש 67150-06-21 ע.פ. ואח’ נ’ ג.מ.
22. זה המקום לציין כי התביעה הוגשה גם כנגד בנק יהב, ועל פי החלטתי הסעדים כנגדו נמחקו
ולאחר מכן גם היותו נתבע.
23. משהצדדים לא הגיעו להבנות, נקבע מועד לשמיעת ראיות. כל צד הגיש מוצגיו. מטעם
התובעות העידו תובעת 1 וזומן מנהל סניף הבנק מר ר.א., מטעם הנתבעת זומנה פקידת הבנק
גב’ ת.א., והעידה הנתבעת. לאחר מכן הצדדים הגישו סיכומיהם.
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
דיון והכרעה:
24. הנתבעת בסיכומיה חזרה וטענה כי לא הייתה עליה חובה לחתום על המסמכים ועל כן יש לדחות
את התביעה. למעשה זו הגנתה העיקרית של הנתבעת. טענתה החילופית היא כי הייתה בפני
התובעות דרך אחרת לכפות את העברת הכספים – על ידי הגשת תביעה כנגד הבנק.
25. האם על הנתבעת הייתה קיימת חובה לשתף פעולה עם התובעות ועם דרישת הבנק ולחתום על
המסמכים הנדרשים להעברת הכספים. התשובה לשאלה זו חיובית.
26. חבותה זו של הנתבעת נובעת הן מעקרון תום הלב הכללי על פעולות משפטיות וחיובים שאינם
נובעים היחסים חוזים, הן מהסכם תנאי ניהול החשבון בין הנתבעת ובין הבנק והן החובת
הזהירות שחבה הנתבעת כלפי המנוחה וכלפי התובעות שהן זוכות בנכס שהוחזק, על פי תנאי
ניהול החשבון – על ידי הנתבעת.
27. החובה לנהוג בתום לב מצויה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל”ג-1973 הקובע
“בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש
בזכות הנובעת מחוזה”. הוראה זו הוחלה על כל פעולה משפטית או חיוב שאינו בבחינת חוזה
מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים (החלק כללי) התשל”ג-1973 הקובע כי “הוראות חוק זה יחולו,
ככל שהדבר מתאים לעניין בשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה
ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה”.
בהקשר זה נאמר כי חוק החוזים והפסיקה לא קבעו רשימה סגורה או אף מנחה של מקרים ה-
״מתאימים לענין” כלשון סעיף 61 (ב) לחוק החוזים.
23
24
25
26
27
29
30
31
8222222222222
17
18
19
20
21
5 מתוך 12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
ראל
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש 67150-06-21 ע.פ. ואח’ נ’ ג.מ.
“ניתן לומר שהסעיף מכיל מבחן גמיש המאפשר החלתם של עקרונות החוק בכל מקרה בו
החלתם מתאימה ורצויה היא בכך מוענק שיקול דעת רחב לבית המשפט בבואו לקבוע,
בהסתמך על חוש מומחיותו, עמדה במקרה נתון ואכן ראינו כי בית משפט זה החיל את
עקרונות חוק החוזים על קשת רחבה ומגוונת של נושאים”. ראו בג”צ 221/86 כנפי נ’ ביה”ד
הארצי לעבודה, פד”י מא (1) 469, 476.
13
14
15
16
17
ועוד נאמר כי “כאשר “תום הלב” אינו מופיע בהקשר של העדפת זכותו של האחד על פני
האחר, אלא בהקשר של התנהגות ראויה לביצוע של זכות קיימת – הדרישה היא להתנהגות
שתעשה ביושר, בהגינות ובאמון ביחסים שבין בעלי החוזה בינם לבין עצמם…המטען
הערכי, הניתן ליושר אמון והגינות אינו יכול להיות תלוי בשיקולים סוביקטיבים אלה, אלא
הוא נקבע ע”י הסטנדרטים הערכיים הראויים של החברה הישראלית, כפי שבית המשפט
מבין אותם מעת לעת. מכאן התפקיד הנכבד המוטל על הרשות השופטת, החייבת מחד גיסא
לגבש את הסטנדרטים של התנהגות בתום לב והצריכה מאידך גיסא להפעילם מדי פעם,
על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, תוך התחשבנות בטיבו וסוגו של היחס
החוזי” ראו בג”צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים ב”ש נ’ ביה”ד הארצי לעבודה, פד”י לה (1)
828, 836 והאסמכתאות שם.
בסעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל”ג-1973, נעשה שימוש גם במקרים אחרים ראו
בצוואות ראו ע”א 5654/92 בורשטין נ’ לזר, פד”י מט (5) 461 וע”א 245/51 פד”י מג (1) 772;
סדרי דין ראו בר”ע 305/80 שילה נ’ רצקובסקי פד”י לה (3) 449, 461, בג”צ 566/81 עמרני נ’
ביה”ד הרבני הגדול, פד”י לז (2) 1, וע”א 1915/91 יעקב וקנובלר, פד”י מט (3) 529; משפט
מנהלי ראו ע”א 402/76 אזרניקוב נ’ מדינת ישראל פד”י לא (1) 270; יחסי שכנים ויחסים בבית
משותף ראו ע”א 2896/90 טרוצקי נ’ דיין, פד”י מו (5) 454 וגם רע”א 6339/97 סלומון נ’ רוקר,
פ”ד נה (1) 199; ריבית והצמדה, ע”א 789/82 עזרא נ’ מוגרבי, פד”י לז (4) 565 וגם השתק
שיפוטי, כפי מפורט להלן בסעיף 37 ועוד תחומים נוספים ורבים.
28. אמנם, על בית המשפט לנהוג בזהירות בעת החלת עקרון תום הלב על פעולות משפטיות שאינן
בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה על מנת לשמור על יציבות משפטית, אך קיימים
מקרים בהם חוסר תום הלב זועק והמסקנה כי האדם פעל שלא ביושר, שלא בהגינות ושלא על
פי חובות הנאמנות או שלא על פי סטנדרטים הערכיים הראויים – היא חד משמעית. זהו לטעמי
המקרה כאן.
18
19
20
21
23
24
25
,
26
28
29
30
31
2222222227
6 מתוך 12
2
ראל
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש 67150-06-21 ע.פ. ואח’ נ’ ג.מ.
29. במקרה כאן, מתחילת ההליכים בין הצדדים (הליך ת”ע 36373-02-19 והליכים קשורים),
הליכים שהסתיימו בפסק דיני מיום 5.1.2021 הודיעה הנתבעת כי אין לה קניין בחשבונות הבנק
ואין לה כל טענה או דרישה מכספים אלו. משכך חובתה של הנתבעת הייתה, לגשת לבנק לחתום
על כל הנדרש – לשם העברת הכספים לזוכים /יורשים – בהקדם האפשרי.
3
4
567
8
9
10
11
12
30. ומהו אותו מועד – בהקדם האפשרי ?
מדובר בחיוב שלא נקבע מועד לקיימו. חיוב זה יש לקיים בתוך זמן סביר. חובה זו נגזרת מצירוף
הוראת סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל”ג-1973, יחד עם סעיף 61(ב) לחוק החוזים
(חלק כללי) התשל”ג-1973 ודאי נגזרת מהוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-
1973 ביחס לתנאי ניהול חשבון .
13
14
15
16
17
18
,
31. ומהו המועד הסביר ?
נוכח כלל הנפילה המידית – זכותו של יורש על פי דין או זוכה מכוח צוואה, מתגבשת עם מות
המוריש. צו הירושה או צו קיום הצוואה שניתן, הוא דקלרטיבי. ראו סעיף 1 לחוק הירושה
התשכ”ה-1965 וגם שאול שילה פירוש לחוק הירושה תשכ”ה-1965, הוצאת נבו, ירושלים,
תשנ”ב-1992, ע”א 108/86 עזבון לויט ראובן ואח’ נ’ אלקה קרמרסקי, פ”ד מ(3) 670 וגם ת”ע
37236-07-19 ו.ד נ’ עוה”ד א.ג. (מנהל העזבון) מיום 17.8.2022 והאסמכתאות שם.
לכן, לכל המאוחר ביום 5.1.2021 – שזהו מועד מתן פסק דין שהורה על מתן צו לקיום הצוואה,
לא הייתה מחלוקת כי הכספים שייכים לתובעות. לאור כך, ממועד זה נמדד הזמן הסביר.
32. על פי עדות עובדי הבנק, הבנק פנה לנתבעת סמוך לאחר פניית התובעות מיום 28.1.2021.
לגרסת הנתבעת הפנייה מהבנק הייתה כשבועיים לאחר מכן, ביום 10.1.2021. נוסף על כך
התובעות פנו לנתבעת, באמצעות ב”כ ביום 11.2.2021.
התובעת הגיעה לראשונה לבנק לחתום על הנדרש בתאריך 17.8.2021 והשלימה מסמכים
בתאריך 25.8.2021. היינו לאחר כ-7 חודשים ממועד מתן פסה”ד.
33. כאשר מדובר בפעולה פשוטה שלא מצריכה מאמץ רק רצון, פעולה שהיא חתימה על ייפוי כוח
לשם אישור שחרור הכספים או חתימה על טפסים הזמן הסביר המרבי לקיומה, ושלאחריו אי
החתימה תחשב כחסרת תום לב, אינו ארוך.
19
20
21
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
2222222222222
7 מתוך 12
2
3
4
5
6
ראל
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש 67150-06-21 ע.פ. ואח’ נ’ ג.מ.
לפיכך המועד הרלוונטי ממנו יש לבחון את התנהלות הנתבעת הוא לכל המאוחר 21 יום לאחר
שניתן פסק דיני בהליך ת”ע 36373-02-19, היינו 26.1.2021 (פסה”ד ניתן ביום 5.1.2021).
34. גם אם אמנה את המועד מיום 10.1.2021 שזהו המועד שלגרסת התובעת פנו אליה לראשונה על
מהבנק בעניין העברת הכספים והדרישה לחתימתה, כך שהמניין ירד ל-6 חודשים ומספר ימים,
אין מדובר בקיום בזמן סביר – לפעולה הפשוטה שאליה נדרשה הנתבעת.
35. לא זו אף זו אלא שגם לאחר שב”כ הנתבעת התחייב בפני בית המשפט המחוזי, ביום 24.5.2021,
כי הנתבעת “היא תחתום על כך מסמך שיידרש מטעם הבנק” (ראו לעיל בסעיף 14) המשיכה
הנתבעת והשהתה חתימתה למשך כשלושה חודשים נוספים.
36. בית המשפט המחוזי נתן משקל להצהרה זו גם בפסק דינו שדחה את ערעור התובעות, לרבות
שאלת חלוקת הכספים. ראו עמוד 32 לפסה”ד מיום 1.6.2021 שורות 22-28.
בהקשר זה אוסיף כי איני מקבלת פרשנות הנתבעת כי פסה”ד של בית המשפט המחוזי הוא
המקור הראשון לחבותה לחתום על המסמכים. כפי שפרטתי לעיל, מעצם העובדה כי לנתבעת
לא היו זכויות בכספים, והיא הייתה רשומה כבעלים לשם נוחות המנוחה, והיה עליה לפעול על
פי הוראות המנוחה – וודאי על פי צוואתה, מוטלת הייתה עליה החובה, כבעלים רשום בחשבון
סביר, לנהוג בתום לב ולהימנע מלגרום נזק. בחובתה זו לא עמדה.
37. השתהות נוספות זו של הנתבעת, הן לאחר ההצהרה והן לאחר מתן פסה”ד – חודש וחצי נוספים,
מחדדת ומדגישה את חוזר תום הלב של הנתבעת. לאמור יש להוסיף את הדרישה, של הנתבעת,
שאינה לגיטימית, כי התובעות יוותרו על הגשת הערעור כתנאי לחתימתה. גם אם הדברים לא
נכתבו במפורש – זו הייתה רוח הדברים.
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
23
24
25
26
27
28
29
2222222222
18
19
20
21
סעיף 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל”ג-1973, מטיל חובה לנהוג בתום לב גם על אופן
ניהול הליכים משפטיים. על בסיסו נקלטה דוקטרינת השתק השיפוטי. הבסיס הוא מוסרי,
הדרישה היא להתנהלות כנה והגינות, ולא להתנהלות שמבוססת על צרכים טקטיים. ראו רע”א
4224/04 בית ששון בע”מ נ’ שיכון עובדים והשקעות בע”מ, פ”ד נט(6) 625, 637 ואילך. ראו
8 מתוך 12
2
3
4
ראל
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש 67150-06-21 ע.פ. ואח’ נ’ ג.מ.
גם תמ”ש 6069-03-19 ס.א.כ. נ’ ע.א.כ. סעיף 15 לפסה”ד מיום 25.01.2022 וגם ת”ע
37236-07-19 ו.ד. נ’ מנהלי העזבון, מיום 17.8.2022.
–
השהיית החתימה על ממסכיי העברת הכספים, מטעמים טקטיים היינו פנייה, שלא לומר,
דרישה, שלא יוגש ערעור, אינה התנהלות בתום לב בעת ניהול הליך משפטי. וודאי עת אין
מחלוקת כי חלקם של הנתבעת ואחי הנתבעת בעיזבון עולה עשרות מונים, על חלקן של
התובעות, כך שאם היה מקבל הערעור, היה על הנתבעת ואחיה לשלם לתובעות, ולא להיפך.
–
38. לא נעלם מעיני כי הדרישה לחתימתה הנתבעת הגיעה מהבנק – אך איני מקבלת את טענת
הנתבעת כי לא הייתה חובה על הבנק לעשות כן. ההיפך הוא הנכון. בין הנתבעת ובין הבנק
הסכם – תנאי ניהול חשבון. במסגרת תנאי ניהול אלו מחובתו ואחריות של הבנק לקבל את
הסכמתה של הנתבעת להעברת כספים מהחשבונות. הסכם זה שחל במישור היחסים בין הבנק
ובין הנתבעת התובעות לא היו שותפות לו.
39. לאור כך תמוהה עוד יותר טענתה של הנתבעת – שנדחית, כי היה על התובעות להגיש תביעה
כנגד הבנק ולא להמתין לקבל חתימתה . יתר על כן, גם אם הייתה מוגשת תביעה שכזו, ממילא
הנתבעת הייתה בעלת דין בתביעה זו ותשובת הבנק הייתה כי יש לקבל עמדתה להעברת כספים
מהחשבונות בהם היא רשומה.
5
6
7
68
10
11
12
13
40. עוד אני דוחה את הטענה כי בשל הערעור התלוי ועומד היה הסירוב לחתום מוצדק. אמנם
הרציונל מאחורי טיעון זה שובה לב, אך בפועל, פסה”ד לא עוכב. גם הנתבעת בעצמה לא פעלה
לעכבו ולא ביקשה מבית המשפט של הערעור לעכב את הערבת הכספים.
בהקשר זה יש להדגיש כי אם הערעור היה מתקבל, בחלקות הנכסים בין הזוכים, היו התובעות
זכאיות לנכסים וכספים נוספים – עובדה שמאיינת את טענת הנתבעת כי היה עליה להמתין למתן
פסה”ד בערעור – מה גם שגם לאחריו, המתינה הנתבעת כשלושה חודשים נוספים טרם החתימה
על המסמכים.
41. משמעות הדבר כי הנתבעת הפרה חובתה כלפי התובעות. הפרה החובה מקימה זכות לפיצויים
שליליים – פיצויים שיעמידו את הנפגע במקום בו היה אילולא ההפרה.
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
25
26
222222222222
27
28
29
30
31
9 מתוך 12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
ראל
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ”ש 67150-06-21 ע.פ. ואח’ נ’ ג.מ.
42. נוסף על הפרת חובת תום הלב, אוסיף בתמצית כי ניתן לומר שהנתבעת לא עשתה את המעשה,
שאדם סביר ונבון היה עושה בנסיבות העניין או הפרה את מידת הזהירות כך שהיא התרשלה –
12
13
14
15
16
17
18
במשמעות הוראת סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. עוד ניתן לומר כי הנתבעת חבה חובת
זהירות הן כלפי המנוחה והן כלפי התובעות והפרה חובות אלו ועל כן, הנתבעת חבה בתשלום
פיצויים בגין הנזק שנגרם ברשלנותה.
43. אשר לנזק, סביר להניח כי אם הנתבעת לא הייתה מעכבת חתימתה על המסמכים, הכספים היו
מועברים לחשבון התובעות, לכל המאוחר, כחודש לאחר הפנייה הראשונה לבנק. היינו
27.2.21. זמן זה כולל את הזמן שבו הייתה מגיעה הנתבעת לבנק ותהליך העברת הכספים מבנק-
לבנק. לכן התקופה הרלוונטית היא מיום 27.2.2021 ועד למועד בו השלימה הנתבעת חתימתה
על הנדרש.
44. בתביעת התובעות, הנזק הנטען, הוא הפסד תשואה.
נזק זה מחושב על ידן על בסיס הפרשי ריבית והצמדה לחוב פסוק, על פי חוק פסיקת ריבית
והצמדה, תשכ”א-1961. מועד תחילת החיוב לגרסתן הוא יום פסה”ד בהליך ת”ע -36373-02
19 (מועד דחיית ההתנגדות), היינו 5.1.2021.
45. אלא שמרבית הכספים הוחזקו בבנק כני”ע והועברו כנ”יע לחשבונות התובעות.
על כן החישוב לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ”א-1961 אינו רלוונטי מה גם שהתשואה
על אותם ני”ע התקבלה בידי התובעות במלואה בגין כל התקופה – ולא הוכח כי אי העברת
ני”ע לניהול התובעות גרם להן נזק בשל ירידת שווי או העדר אפשרות פדיון. גם אלטרנטיבת
השקעה חליפית לא הוכחה.
הטענה כי התובעות התעדתו לרכוש דירות עבור התובעות 2-3 ובשל העיכוב הן נאלצו להמשיך
לשאת בשכר דירה, לא הוכחה – לא לעניין עסקת רכישה ספיצפית וגם לא בעניין תשלום שכר
הדירה. למעשה למעט העלאת הטענה לא הוכח דבר.
46. משמעות הדבר כי התובעות לא הוכיחו מה הנזק שנגרם להן.
אלא, שאין מחלוקת כי נשללה מהתובעות האוטונומיה לעשות ברכושן כרצונן ולמצער בכספים
הנזילים, בשקלים, נגרם להן הפסד כספי – צבירת ריבית (להבדיל מהכספים שהוחזקו בני”ע
מאחר ולא הוכחה ירידת שווי או כספי מט”ח להם קיימים הפרשי שער).
10 מתוך 12
19
21
23
24
25
26
27
28
29
30
222222222220
31
