לפני
כבוד השופטת נאוה גדיש
תובעת
ע.ק
ע"י ב"כ עוה"ד זהר פשה אלון ו/או עוה"ד שי סיון
נגד
נתבעים
ג.מ
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי הרשקוביץ
2.פרקליטות מחוז תל אביב אזרחי משרדי ממשלה 570000881
בעניין הקטינה:
ש.מ ילידת 2014
פסק דין
הוריה של ש', קטינה בת 9 וחצי, חלוקים ביניהם בעניין שם משפחתה של הקטינה.
האם מבקשת להוסיף לשם המשפחה של הקטינה את שם משפחתה, כך שהקטינה תישא שני שמות משפחה ותקרא: ש.מ.ק.
האב מתנגד לשינוי בטענה כי אין בכך כל צורך וטוען כי הדבר נעשה על מנת להרחיק ממנו את הקטינה.
רקע
הצדדים היו נשואים, התגרשו בשנת 2015 והם הורי הקטינה ש'.
הצדדים ניהלו מספר הליכים הנוגעים לקטינה ובחודש יולי 2020 הגישה האם תביעה זו להוספת שם משפחתה לשם המשפחה של הקטינה, בטענה כי יש צורך ששמה של הקטינה יבטא את הקשר בין השתיים, ישקף את מציאות חייה של הקטינה ויעניק לה תחושת שייכות למשפחה העתידית שתהיה לאם.
האב התנגד למבוקש, טען כי שינוי השם ירחיק את הקטינה ממנו והוסיף כי לטעמו כל כוונת האם היא "לנכס" את הקטינה לעצמה.
הקטינה הייתה בת שש וחצי כשנפתח ההליך.
במסגרת כתב ההגנה טען האב כי הוא ביקש להגיע עם האם להסכמות בנושאים אחרים והיא סירבה ו"לא אפשרה הגעה להסכם כולל". ניתן היה לצפות כי אמירה זו תסייע בידי הצדדים להגיע להבנות בעניין שם המשפחה של הקטינה ואולם, למרבה הצער, הורי הקטינה לא נמנעו מניהול הליך משפטי.
עוד יוזכר כי בהליכים מסוג זה, נדרשת עמדת ב"כ היועמ"ש וזה הותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט (תגובה מיום 30.8.20).
ההליך המשפטי
ההליך החל אצל המותב הקודם, חברתי, כב' השופטת אילת גולן תבורי, עד לפרישתה, שאז עבר לטיפולי.
הדיון הראשון שהתקיים לפני המותב הקודם, עסק גם בתביעה נוספת שהייתה בין הצדדים, במסגרתה נדונו טענות שני ההורים, האחד כלפי האחר, ביחס להתנהלות השוטפת, הנוגעת לחיי היום יום של הקטינה.
על מנת לסייע לצדדים ולקטינה בעניינים אלו, מונתה עו"ס לסדרי דין ובמקביל הם הופנו להליך של תיאום הורי.
בחודש נובמבר 2021 הודיעה העו"ס על הפסקת תהליך התיאום ההורי, בשל "חוסר יכולת להגיע להסכמות משותפות".
בחודש ינואר 2022 הוגש תסקיר מקיף על ידי העו"ס, בו היא התייחסה למספר סוגיות שהיו במחלוקת בין הצדדים.
לעניין הוספת השם, הובהר כך:
"אנחנו בחרנו שלא להציף אותה (את הקטינה – נ.ג) בשאלה על כך, למרות בקשת בית המשפט, מכיוון שהיא מוצפת דיה ומצויה בקונפליקט נאמנויות רב מדי, מה גם שאין הסכמה מצד האב, כל תשובה שלה תייצר לחץ מצד שני ההורים עליה, דבר שאינו לטובתה.
יש לציין ששני ההורים לא ספקו טיעונים משמעותיים לסוגיה זו ונראה לנו, כאמור, שאין לפתוח סוגיה זו עם הבת הכה צעירה, כעת.
למרות שהאב טוען למצב של בלבול אצל הבת – טיעון שאיננו מספק כלל, עדיין מדובר בהתעקשות העלולה לשים קושי מיותר על הבת.
אם האם הטוענת כי מעוניינת ליצור חיבור שמי, בינה לבת, היא מוזמנת לשקול הוספת שם משפחת הבת, לשם משפחתה שלה עצמה…" (עמ' 15 לתסקיר).
בדיון שהתקיים לפניי בחודש אפריל 2022, השכילו הצדדים להגיע להסכמות ביחס למחלוקות נוספות שהיו ביניהם (בעניין חלוקת זמני שהות ועוד) ואולם נותרו חלוקים ביניהם ביחס לשם המשפחה.
שני ההורים סברו כי אין לשתף את הקטינה בסוגיה, בשים לב לגילה הצעיר ולהמלצת העו"ס.
בנסיבות אלו, הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט ובקשתי שיידרש גם לשאלה אם יש לשתף את הקטינה בשאלה איזה שם משפחה היא תישא (כשבאותה עת הייתה הקטינה בת 8).
לאחר עיכוב נוסף בתחילת עבודתו של המומחה (בשל מחלוקות בין ההורים ביחס לשאלה אם המומחה ייפגש עם הקטינה), הוא נתן את חוות דעתו בחודש דצמבר 2022.
גם לאחר קבלת חוות הדעת לא השכילו הצדדים להגיע להסכמות ובקשו להגיש סיכומים ולקבל הכרעה בעניין שבמחלוקת.
התנהלות זו הביאה לכך שאף על פי שבדיון הראשון שהתקיים לפני המותב הקודם, טען ב"כ האם כי מדובר בשני תיקים שניתן לסיים "בתוך 7 דקות", הרי שההליך נמשך למעלה משלוש שנים.
חבל.
אעיר כי היות והצדדים הסכימו שלא לחשוף את הקטינה למחלוקת ובשים לב למינוי העו"ס והמומחה (שגם הם סברו כך), לא מיניתי לה אפוטרופוס לדין.
אפוטרופוס לדין הוא עו"ד מהלשכה לסיוע משפטי, שעובר הכשרה מתאימה בייצוג קטינים, על מנת להביא לפני בית המשפט את עמדת הקטין ולהתייחס לטובתו, באופן ישיר ולא באמצעות ההורים.
במקרה בו הוסכם כי הקטינה לא תהיה מעורבת בסכסוך והמומחה והעו"ס התייחסו לטובתה, מצאתי כי מינוי אפוטרופוס לדין הוא מיותר.
דיון
המסגרת הנורמטיבית
בהתאם לסעיף 3 לחוק השמות, תשט"ז – 1956: "ילד מקבל מלידה את שם משפחת הוריו. היו להורים שמות משפחה שונים, מקבל הילד את שם משפחת אביו, זולת אם הסכימו ההורים שיקבל את שם משפחת האם או שמות המשפחה של שני ההורים….".
בסעיף 13 לחוק דן המחוקק באפשרות לשנות שמו של קטין וביחס לשם משפחה נקבע בסעיף משנה (ד) כי הורי הקטין רשאים לשנות שם משפחתו של קטין "ובלבד שניתנה לו – אם הוא מסוגל לחוות את דעתו – הזדמנות להביע את עמדתו, רצונו ורגשותיו בעניין וניתן להם משקל ראוי בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו".
בסעיף 21 לחוק הוגדר כי ההחלטות בעניין שם הקטין נתונות לשני ההורים ואולם "מקום שהדאגה לקטין מסורה לאחד ההורים בלבד", די בהחלטת אותו הורה.
בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, נקבע כי הורים חייבים בין היתר, "לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין" (סעיף 17 לחוק) וכן, כי עליהם לפעול מתוך הסכמה (סעיף 18 לחוק) וכי בהיעדר הסכמה, יכריע בית המשפט.
הכרעת בית המשפט בכל עניין הנוגע לקטין, בפרט כשהורי הקטין לא מסכימים עליו, נעשית על פי "טובת הילד".
המושג "טובת הילד" הוא לא סיסמה ריקה מתוכן, מדובר בביטוי משמעותי, שכולל בחובו מרקם שלם של ערכים, אשר נועדו לשמור על הילד שעניינו מובא להכרעת בית המשפט.
מדובר בחיים של הצדדים ושל ילדיהם.
הערכים שמהווים חלק מטובת הילד, הם שמנחים את בית המשפט, בבואו לפסוק בעניינים הקשורים בקטינים.
בית המשפט משמש כ"אביהם של קטינים", כפי שהותווה על ידי בית המשפט העליון עוד בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כשאימץ את הכלל הקיים "מקדמת דנא" במשפט העברי, ע"א 508/70 נתוביץ' נ' נתוביץ', פ"ד כה(1) 603).
לפיכך, בית המשפט נדרש, במסגרת תפקידו, לוודא כי הקטין שעניינו מגיע לדיון בפניו, יהיה מוגן, בריא (הן נפשית והן פיסית) ומאושר. בתוך כך, נדרש בית המשפט לוודא גם כי יש התחשבות ברצונותיו של הקטין ובתחושותיו, הכל באופן מותאם לבגרותו.
ברי כי בכל מקרה נדרש בית המשפט לבחון את הקטין המסוים שעומד לפניו ולא להסתפק
בהשערות ומחקרים שיכולים להתאים לילדים אחרים ולא לקטין נשוא ההליך.
לשם כך נזקק בית המשפט לא פעם לחוות דעת של אנשי מקצוע, שיבחנו את הקטין המסוים אשר בעניינו נדרשת הכרעה.
שיתוף ילדים
ככלל, זכאי ילד להיות שותף להכרעה הנוגעת לחייו.
התפישה הרווחת הינה כי יש לשתף ילדים בהחלטות הקשורות בחייהם וכי החלטות אלו לא תתקבלנה "מעל ראשם".
ברור כי שיתוף זה צריך להיעשות בהתאם לגילו של הילד ובהתאמה למידת בגרותו והבנתו את הסוגיה.
החשיבות בעניין זה קיבלה ביטוי במסגרת פרק ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הנוגע להשתתפות ילדים בהליכים הנוגעים להם, ביחס למספר עניינים (ובכלל זה בעניינים לפי חוק השמות, כאמור בתקנה 49, המפנה לתקנה 15(א)(13)).
עם זאת, ברור ואף נקבע במפורש בתקנה כי ייתכנו מקרים שהילד לא יישמע, אם בית המשפט שוכנע כי "מימוש זכותו של הילד להישמע יגרום לילד פגיעה העולה על הפגיעה שתיגרם לו משלילתה" (תקנה 49, סיפא).
מהכלל אל הפרט
כאמור, שני ההורים ביקשו שהקטינה לא תהיה מעורבת בהליך וכי לא תשאל באשר לעמדתה בעניין זה.
גם העו"ס שערכה את התסקיר וגם המומחה שמיניתי הסכימו כי שיתוף הקטינה במחלוקת בעניין שמה, עלול להביאה לידי קונפליקט נאמנויות ולגרום לה להרגיש חצויה בין הוריה ובכך להסב לה נזק.
העו"ס אף הדגישה כי החשש הוא ששיתוף הקטינה יביא לכך ש"כל תשובה שלה, תייצר לחץ מצד שני ההורים עליה, דבר שאינו לטובתה" (עמ' 20 לתסקיר).
מטעם זה, לא נערך הליך של שיתוף ילדים עם הקטינה.
התסקיר
העו"ס לסדרי דין הגישה תסקיר סעד ארוך ומפורט, בו התייחסה, בין היתר, למערכת היחסים שבין הצדדים, הקשיים שיש לכל אחד מהם, בכל הנוגע לקשר עם הקטינה והטענות שכל אחד מהם מעלה כלפי האחר ובעיקר נדרשה להיעדר התקשורת ביניהם, באופן שפוגע בקטינה.
העו"ס התייחסה להליך התיאום ההורי שהחל בין הצדדים, הליך שנפסק, ללא תוצאות, בשל חוסר האמון העמוק בין השניים, האשמות הדדיות, נוקשות וחוסר גמישות.
בכל הנוגע לסוגיית שינוי השם טענה העו"ס כי בקשת האם נועדה "לייצר חיבור שמי, בינה לבת ובין הבת לאחיה, העומד להיוולד" (ומאז כבר נולד – נ.ג).
בהתייחס לעמדת האב טענה העו"ס כי הוא "מתנגד בכל תוקף, בטענה שהדבר יבלבל את הבת" (עמ' 20 לתסקיר).
העו"ס התרשמה שההורים שניהם עסוקים בסכסוך שביניהם ואינם מצליחים לראות את הפגיעה שהם מסבים בכך לבתם "ככל שהסכסוך יימשך, הבת עלולה להיפגע וחוזקה יתערער" (עמ' 20 לתסקיר).
בנסיבות אלו, המליצה העו"ס לחייב את ההורים לשוב להליך של תיאום הורי, הגם שההליך הקודם לא צלח.
בכל הנוגע להוספת שם המשפחה של האם לשמה של הקטינה, הדגישה העו"ס כי אף אחד מההורים לא הציג טיעון משמעותי לסוגיה האמורה.
העו"ס הבהירה כי "למרות שהאב טוען למצב של בלבול אצל הבת- טיעון שאינו מספק כלל, עדיין מדובר בהתעקשות העלולה לשים קושי מיותר על הבת".
עוד ציינה העו"ס כי האם רשאית לצרף לשם משפחתה את שם המשפחה של בתה ובכך לייצר "חיבור שמי". (עמ' 15 לתסקיר).
העו"ס ציינה כי במכלול הנתונים האמורים, לא תינתן לכך המלצה "כעת" (עמ' 15 לתסקיר).
חוות דעת המומחה
המומחה התייחס לכך שאין לשאלת שמה של הקטינה כדי להכריע את עתידה של הקטינה, או להשפיע על בריאותה הנפשית (עמ' 2 לחוות הדעת).
המומחה הדגיש כי ההורים עסוקים במחלוקת בעניין השם, שמשולה ל"בערה קטנה" ומתעלמים מהסכסוך שמשתולל סביבם שכמוהו כ"בערה הרבה יותר גדולה והרבה יותר מסוכנת ומשום מה, ההורים בוחרים שלא לתת עליה את הדעת ולא להקדיש מאמצים לניסיון להשתלט עליה ולכבותה…" (עמ' 3 לחוות הדעת, פסקה שניה).
המומחה המליץ לצדדים שלא להתעלם מהמחלוקת העמוקה שיש ביניהם ומהקשיים שיש במערכת היחסים ביניהם, אולם האב לא אפשר זאת וטען כי הדבר אינו רלוונטי לסוגיית השם, שרק ביחס אליה מונה המומחה (עמ' 3 פסקה רביעית "האב חסם את השיחה בקבעו כי מדובר בדברים שאינם רלוונטיים לנושא העומד על הפרק ואשר בגינו קיבלתי מינוי").
בכל הנוגע לסוגיית השם התייחס המומחה לחשיבות של השם, כמגדיר את הזהות של הילד ומשקף אותה.
"דרך השם, הוא מתקשר לעבר שלו ולהיסטוריה המשפחתית שלו, לתרבות ולמסורת מהן הגיע… השם של הילד מקשר או מחבר אותו לדורות קודמים.. השם של הילד גם יוצר עבורו תחושת שייכות למקום מסוים או למשפחה מסוימת…" (עמ' 3 לחוות הדעת, פסקה אחרונה).
המומחה התייחס לכך שהוספת שם המשפחה של האם לשם המשפחה של הקטינה, לא תסב לקטינה כל נזק, אך באותה נשימה ציין כי גם הותרת המצב כפי שהוא, לא יגרום לקטינה לנזק.
המומחה הסביר כי הקטינה "חיה את החיים שלה בצורה שקטה ופחות או יותר שמחה, כאשר מה שמטריד אותה, איננו האופן שבו מכנים אותה, אלא האופן שבו ההורים מתייחסים אחד לשני…" והלין על כך שההורים מפספסים זאת.
המומחה גם נדרש לכך שהקטינה עסוקה בריבוי הדמויות במשפחתה – כל אחד מהוריה נמצא בזוגיות חדשה ונדרש לכך ש"היא בהחלט רואה עצמה חצויה ורואה את הקיום שלה במסגרת משפחת מ' (משפחת האב – נ.ג) כנפרד לגמרי מהקיום שלה במסגרת משפחת ק' (משפחת האם- נ.ג), מצב אשר, להערכתי, יש בו כדי לפגוע בהתפתחות הנפשית שלה… למרבה הצער, אין היא יכולה כיום לעשות אינטגרציה בין שני המרכיבים המשמעותיים האלו בחיים שלה וזאת… בשל המחיצות המלאכותיות אשר ההורים מקימים ומקיימים. אכן נראה כי ברמה הפסיכולוגית ש' מזוהה זהות מלאה ובריאה עם שתי המשפחות- לא בגלל שם כזה או אחר אלא בגלל הקשרים הפסיכולוגיים אשר נוצרו עם כל הורה ובני משפחתו…" (עמ' 6 לחוות הדעת, פסקה שניה).
המומחה התרשם כי אין לקטינה כל צורך לשנות את שם משפחתה ואולם לצד זאת קבע כי לא ייגרם לה כל נזק מהוספת שם משפחתה של האם לשמה, שכן ממילא היא מזוהה עם שני השמות (סעיף 2 למסקנות המומחה).
המומחה התרשם כי סירובו של האב לבקשת האם אינו מנומק, בעוד עמדת האם "מעוגנת יותר במשנה הקשורה לטובת הילדה" (סעיף 2 למסקנות), בעיקר כדי לייצר רצף שמי בינה לבין האחים שיהיו לה מצד האם.
המומחה התייחס לכך שיש "להתחשב בדעתו של האב המתנגד לשינוי השם וזאת למרות שכלל וכלל אין הוא מנמק את התנגדותו" (סעיף 1 להמלצות).
המומחה התייחס לחשש ששינוי השם יגרור בעקבותיו את החרפת מערכת היחסים בין ההורים וזאת למרות (או שמא בגלל) שמאחורי התנגדות האב לא עמדו שיקולים ענייניים וציין כי להתרשמותו "גישתו של האב אינה עניינית ומאחורי ההתנגדות שלו מסתתרים דברים אשר לא קשורים לגופו של עניין" (עמ' 6 לחוות הדעת, פסקה חמישית).
בשקלול כלל האמור המליץ המומחה להמתין עוד כשנתיים, עד הגיע הקטינה לסיום כיתה ו' שאז ובטרם תעלה לחטיבת הביניים ישתנה השם, אלא אם יהיו בידי האב "נימוקים לכך כי יהיה בשינוי השם בכדי להזיק לילדה" (עמ' 8 לחוות הדעת).
דיון והכרעה
ככלל, בית המשפט נוטה לקבל המלצות של מומחים, בפרט כשמדובר במומחים מטעמו.
עם זאת, עיון בחוות דעת המומחה ובהמלצותיו מעלה כי המומחה הבהיר במפורש שאינו יכול לקבוע מהי טובת הקטינה ולא ידע האם די בכך שקבע ששינוי השם לא יפגע בקטינה או שעליו לבחון גם אם יש בשינוי השם כדי להועיל לה (עמ' 6 לחוות הדעת, פסקה אחרונה).
בפועל, כפי שציין המומחה, על בית המשפט לקבוע את אמות המידה ובענייננו, כאשר לא נמצא שייגרם לקטינה נזק לא משינוי השם ולא מהותרתו, לא מצאתי לקבל את ההמלצה לפיה יידרשו ההורים להמתין עוד שנתיים ולבדוק אז, אם עלול להיגרם נזק כזה.
המלצה זו של המומחה, תותיר את המחלוקת שבין ההורים פתוחה למשך שנתיים והדבר יקשה על מערכת היחסים, הקשה גם כך, בין ההורים, באופן שבהכרח ישליך על טובת הקטינה.
כך גם מצאתי כי הדבר יגרור, כמעט בוודאות, התדיינות משפטית חוזרת בין ההורים, ביחס לשאלה, אם בעוד שנתיים עלול להיגרם לקטינה נזק משינוי השם.
מקום בו נקבע כי לעת הזו, לא ייגרם לקטינה נזק מהוספת שם המשפחה של האם לשם משפחתה של הקטינה, לא מצאתי להתעלם ממסקנה חשובה זו, גם אם ניתנה לצד המסקנה שלא ייגרם לה נזק מהותרת השם כפי שהוא.
החשש שמא האב יתקשה לקבל את השינוי והדבר יקשה יותר על מערכת היחסים בין ההורים, הינו חשש סביר שגם המומחה וגם העו"ס הצביעו עליו ואולם הדרך להתמודד עם חשש זה, איננה באמצעות דחיית ההכרעה לעוד שנתיים, אלא על ידי חיוב ההורים לפנות להליך טיפולי מתאים.
בחנתי את התייחסות המומחה לעמדות ההורים ומצאתי כי בעוד שראה כי טעמיה של האם ענייניים ויש בהם התייחסות לטובת הקטינה ומתן תחושת שייכות לתא המשפחתי החדש שיצרה אמה, הרי שאין בטעמי האב כל טעם ענייני המצדיק את סירובו.
טענת האב כי האם מנסה "לנכס" לעצמה את הקטינה או להביא לניתוקה ממנו, נטענה בעלמא ואין לה על מה להתבסס.
האם לא בקשה לשנות את שם המשפחה של הקטינה ולקבוע שהוא יהיה כשמה בלבד, כי אם לצרף את שמה לשם המשפחה הקיים של הקטינה, כדי לתת ביטוי שמי לתא המשפחתי הקיים ולמורכבות המשפחתית בחייה.
הצעת העו"ס שהאם תצרף לשמה את שם משפחתו של אבי בתה, אינה הצעה ריאלית, בפרט מקום שהאם חיה בזוגיות חדשה וכשיש לה ילד נוסף הנושא את שם נעוריה, לצד שם משפחתו של אביו.
כך גם מצאתי להתייחס לשיקולים של שני ההורים ולהתייחס לטובתם.
התרשמתי כי בבקשת האם יש טעם ענייני.
יש מבחינת האם חשיבות לכך שהקטינה תישא גם את שם משפחתה (לצד שם משפחתו של האב ולא במקומו), הן עבור האם והן עבור הקטינה, כחלק ממתן ביטוי לתחושת השייכות ולחיבור לדמויות המשמעותיות בחייה. סביר וראוי כי האם מעוניינת שיהיה לה ולבתה אותו שם משפחה.
לא מצאתי כי בהתנגדות האב יש טעם ענייני כלשהו, לא בטענה הסתמית כי הדבר ייצור בלבול אצל הקטינה (שמודעת בהחלט לשתי משפחות המוצא שלה) ולא בטענה כי הדבר ירחיק את הקטינה ממנו.
נקבע באופן חד משמעי שהקטינה לא תפגע משינוי השם.
שינוי השם יתרום לתחושת השייכות של הקטינה למשפחת אמה, מבלי לפגוע בקשר שלה עם משפחת אביה.
שינוי השם יועיל לאם, הן בחיבור השמי עימה והן עם האחים הנוספים שיש לקטינה, מצד
האם.
שינוי השם לא יפגע פגיעה ממשית באב, אם בכלל.
לאור האמור, מצאתי להיעתר למבוקש על ידי האם.
כמו כן, מצאתי לחייב את ההורים שניהם לפנות להליך של תיאום הורי, על מנת שיצליחו לגבש אופן התנהלות שייטיב עם הקטינה.
לפני סיום, בנימה אישית, ימים קשים ביותר עוברים על מדינת ישראל.
הקטינה ש', כמו כל ילדי ישראל, נאלצת להתמודד עם קושי מיוחד, לאור המצב, תחושות של חשש וחוסר ביטחון בסביבתה הקרובה ובכלל, משפיעות עליה.
הסכסוך בין הוריה, בעניין שינוי השם, כמו גם ביחס ליתר המחלוקות שביניהם (שכונו על ידי המומחה כ"בעירה גדולה"), מוסיף לקשיים שהיא חווה ממילא בתקופה זו.
יש לקוות כי הוריה ישתפו פעולה מעתה, למען טובתה וכדי להקל, ולו במעט, על הקשיים שהיא חווה בימים קשים אלה.
סיכום
סוף דבר, אני מקבלת את התביעה ומורה על הוספת שם המשפחה של האם לשם המשפחה של הקטינה, כך שתקרא : ש.מ.ק.
ניתן להגיש פסיקתה לחתימה, שתועבר למשרד הפנים.
הצדדים יפנו להליך של תיאום הורי במסגרת הרווחה, בעיריית רעננה.
העו"ס בעיריית רעננה מתבקשת לתת לצדדים המלצות על האופן בו יש לתווך לקטינה את השינוי בשמה והצדדים יפעלו על פי המלצות אלו.
לאור התוצאה אליה הגעתי ובשים לב לניהול ההליך והימשכותו, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט, בסכום כולל של 25,000 ₪.
ניתן לפרסם, ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י' חשוון תשפ"ד, 25 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.
כ
