לפני כבוד השופט טל פפרני
התובע
פלונית"ז XXXXXXXXX
ע"י ב"כ עוה"ד זיו גרובר
נגד
הנתבעת
אלמוניתת"ז XXXXXXXXX
ע"י ב"כ עוה"ד גדלי סולן
פסק דין
עניינו של פסק הדין בתביעות שלהלן:
תלה"מ 8187-12-20 תביעה רכושית שהגיש התובע ( להלן:"התובע" "האיש" או "האב")
תלה"מ 21612-08-21 תביעה למזונות שהגישה הנתבעת (להלן: "הנתבעת" "האישה" או "האם")
רקע ותמצית ההליכים
הצדדים יהודים, נישאו זל"ז כדמו"י ביום 30.12.2008 והתגרשו ביום 01.07.2021. מנישואי הצדדים נולדו הילדים: נ' יליד 8.9.2009, ר' יליד 18.4.2015, וא' יליד 21.10.2017 (להלן: "הקטינים").
בשנת 2012 הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים קשה, שהותירה אצל האישה נכות לצמיתות בשיעור 82% וכ- 29% אצל האיש. הפיצויים ששולמו לשני הצדדים הופקדו בחשבון המשותף בבנק מזרחי (האיש 863,310 ₪ והאישה כ- 2,221,162 ₪). סכום נוסף על סך 121,162 ₪ שקבלה האישה בגין התאונה הופקד בחשבון בבנק יהב הרשום ע"ש האישה בלבד. עיקר המחלוקת הרכושית הינה סביב רובד זה. האיש עותר לפירוק שיתוף בשלושת החשבונות: חשבון בנק מזרחי; בנק דיסקונט ובנק יהב. מנגד טוענת האישה כי כספי הפיצוי שהופקדו בחשבון בנק מזרחי אינם משותפים. המטרה לשמה הופקדו היא למקסם את הרווחים ומעולם לא הייתה לה כוונה לשתף בכספים אלו את האיש. בדומה לכך הכספים המופקדים בבנק יהב שנפתח עובר לנישואין ומהווה חשבון נפרד בבעלות האישה בלבד. לחילופין, נטען כי יש להחיל את הוראות סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") . בנוגע לכספים בבנק דיסקונט, מדובר בחסכונות עבור הילדים המשותפים.
ביום 19.7.2022 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נשמעו עדי הצדדים. במהלך הדיון ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בתיק המשמורת תלה"מ 9599-12-20 לפיה זמני השהות שמתקיימים בין האב לקטינים יקבלו תוקף של פסק דין ותיק המשמורת ייסגר. "… זמני השהות הם בימים:
שני ורביעי ישירות מהמסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר למסגרת החינוכית.
מידי סופ"ש שני החל מיום שישי ישירות מהמסגרת החינוכית ועד ליום א' בבוקר ישירות למסגרת החינוכית.
ככל ואין מתקיימת מסגרת חינוכית, אם בגלל חופש, חגים וכיוצ"ב, שעת המעבר תהיה השעה בה המסגרת החינוכית אמורה להסתיים.
במידה וחלילה הילד קם בבוקר חולה או שיש שביתה או שאין לימודים מסיבה אחרת בלתי צפויה, מוסכם שההורה שאצלו הילד לן בלילה שלפני אחראי למצוא סידור חלופי לילד עד השעה שהמסגרת החינוכית היתה אמורה להסתיים.
חגים וחופשות – יחולקו בין הצדדים באופן שווה על בסיס העיקרון שמידי שנה ישהו הילדים עם ההורה שעימו לא שהו בשנה שעברה.
נסיעות לחו"ל מחייבות תיאום והסכמה מראש בין ההורים. מובהר
בזאת כי שני ההורים רשאים באופן עקרוני וכללי לצאת בתקופת
החופשות עם הילדים לחו"ל לפרק זמן של עד שבועיים, וגם בארץ,
וזאת כאמור בתיאום מראש ובהסכמה שני הצדדים.
כל החלטה מהותית הנוגעת לילדים תתקבל לאחר התייעצות
ובהסכמת שני ההורים. בהעדר הסכמה בנושאים רפואיים יכריע רופא
המשפחה המטפל בילדים או מומחה בתחום ספציפי המוסכם על
הילדים, ובנושאים חינוכיים תכריע היועצת במסגרת החינוכית או
גורם חינוכי מקצועי אחר המוסכם על הצדדים. …".
בסיום ישיבת ההוכחות ניתן צו להגשת סיכומים. ביחס לתביעה הרכושית, האיש עמד על עתירתו להחלת שיתוף בכלל חשבונות הבנק לרבות כספי הפיצויים, הן המופקדים בבנק מזרחי והן המופקדים בבנק יהב, מנגד, האישה עתרה להחריג את כספי הפיצויים, לחלופין להורות על החלת החריג בסעיף 8 לחוק יחסי ממון. בנוגע לתביעת המזונות האישה הסכימה כי החלטה הזמנית תקבל תוקף של פסק דין. האב עתר לביטול חיובו במזונות הקטינים נוכח חלוקת זמני השהות הקיימת ולאור השתכרות האישה העולה על הכנסתו החודשית.
תלה"מ 21612-08-21 תביעה למזונות
תמצית טענות הצדדים
האם טענה, כי היא סובלת מנכות רפואית משוקללת לצמיתות בשיעור של 82%. עובדת כאחות בבית החולים רמב"ם במשרה חלקית, בהתאם לנכותה, וכן בשר"ן ברמב"ם. הכנסותיה הממוצעות, כך נטען, כוללות שכר חודשי ממוצע בסך של כ – 5,500 ₪ מבית-החולים רמב"ם, בתוספת שכרהּ במסגרת שר"ן, אשר נע בין 500-2,000 ₪ בחודש, וכן הכנסה נוספת מקצבת נכות מאת המוסד לביטוח לאומי, בסך של 3,300 ₪ לחודש (ראו: סעיף 23 לכתב התביעה). בהרצאת הפרטים ציינה כי הכנסתה מסתכמת ב-12,000 ₪, במעוגל מכלל המקורות . צורכי הקטינים, מסתכמים בסך של 19,240 ₪ לחודש. עוד נטען, כי לאחר פרידת הצדדים, נותרה האם עם הקטינים בדירה המשותפת, עליה רובצת משכנתא, ושיעור ההחזר החודשי, סך של כ- 4,000 ₪, בו נושאת האם לבדה.יש להביא בחשבון הלוואות נוספות שנאלצה לקחת, ולזמני-השהות של הקטינים עם כל אחד מן הצדדים. יש לחייב את האב לשלם בגין חלקו בדמי-מזונות ואחזקתו במדור, חוגים, צהרונים ושאר צרכיהם של הקטינים בסך של 10,000 ₪ לחודש החל מיום 01.01.2020 או לחלופין מיום 30.07.2020. ראוי לקבוע שהאם תהא ההורה המרכז. בתצהיר עדות ראשית הוסיפה האם ופרטה כי היא מקבלת סך 3300 ₪ מקרן פנסיה בנוסף לשכר עבודה וקצבה מהמל"ל. בסיכומיה עתרה האישה להותרת דמי המזונות כפי שנפסקו בהחלטה מזונות זמניים.
מנגד, טען האב, כי הוא רופא כללי בהכשרתו, עובד בקופת-חולים מכבי, סובל מנכות רפואית בשיעור של 29%, כתוצאה מתאונת-דרכים בה נפגעו הצדדים בשנת 2012, ועקב כך, אין הוא יכול לעבוד מעבר לחצי משרה. הכנסתו החודשית הממוצעת, סך של כ- 16,093 ₪ ברוטו, היינו כ- 12,195 ₪ נטו. לצדדים, קיים הון משותף בסך של כ – 3,000,000 בחשבון הבנק המשותף. עוד נטען, כי הסכומים שצויינו על ידי האישה, בנוגע לצורכי הקטינים, מופרזים ואינם נכונים. אין מקום לחייבו בדמי מדור, שעה שהצדדים חולקים משמורת משותפת, והאם רכשה את זכויותיו בדירה תמורת סך של 480,537 ₪. נטען לחוסר תום- לב קיצוני בו נקטה האם, ויש לדחות את עתירתה ולחלופין, לחייב האב בסך של 400 ₪ עבור מזונות הקטין א' החל ממועד הגשת התביעה ועד הגיעו לגיל 6 שנים. בנוסף, יש לקבוע, כי האב יישא במחצית הוצאות חינוכיות ורפואיות רגילות וחריגות עד הגיע הקטינים לגיל 18 שנים, וכן לקבוע, כי האב יהיה הורה מרכז. בסיכומיו עתר האב לדחית התביעה נגדו והוסיף כי הכנסת האם גבוהה יותר מזו שנטען בכתב התביעה והיא מורכבת משלוש מקורות.
החלטה למזונות זמניים – ביום 31.12.2021, ניתנה החלטה בבקשת האם למזונות זמניים. באותה החלטה חויב האיש לשאת במזונות הקטין א', סך של 1,500 ₪ לחודש. עבור הקטינים רון ור' המשיב יעביר למבקשת דמי מזונות זמניים בסך של 1,250 ₪ עבור כל אחד מהם, ובסה"כ סך של 4,000 ₪. בנוסף, נקבע כי האב יעביר לידי האם סך של 500 ₪ לחודש, עבור דמי הוצאת מדור. בנוסף ניתנו הוראות לאופן העברת התשלום, ומועדיו, וזאת החל מחודש אוגוסט 2021. עתירת האם לדמי טיפול בקטינים ולקביעת הורה מרכז נדחתה, נקבע, כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה, אשר איננה מכוסה על-ידי קופת-החולים. על החלטה זו, הגיש האב בקשת רשות ערעור במסגרת רמ"ש 57290-01-22 אשר נדחתה מבלי שנמצא צורך בקבלת תשובה.
דיון והכרעה
בהתאם לסעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו. בענייננו שני הצדדים יהודים, על פי הדין העברי החל על הצדדים, האב חב במלוא הצרכים ההכרחיים של הקטינים עד גיל 6 באופן אבסולוטי. הלכה זו לא השתנתה בעקבות בע"מ 919/15. הדין שונה ביחס לפסיקת מזונות ילדים מגיל 6 ואילך לגביהם נקבע כי חלוקת נטל חיוב המזונות תחול על שני ההורים מכוח דין צדקה.
בהתאם לפסיקה שניתנה בעקבות ההלכה בבע"מ 919/15, מקום בו שוהים הקטינים בני למעלה משש שנים פרקי זמן משמעותיים עם הוריהם, על בית המשפט להידרש לקביעת הממצאים הבאים: צרכי הילד (תלויי שהות ואלו שאינם תלויי שהות) לרבות צרכים בגין מדור ואחזקתו; יכולתם הכלכלית של שני ההורים מכל המקורות העומדים לרשותם (לרבות הכנסה פנויה) והיחסיות ביניהם; חלוקת זמני השהות. נתונים אלה יושמו בנוסחה מתמטית שאמורה לתת לערכאה הדיונית קנה מידה. כל זאת בכפוף לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה.
עוד נפסק כי הסכום הנפסק למספר ילדים, אינו בהכרח תוצאה אריתמטית של הסכום לילד אחד במכפלת מספר הילדים:
"… אם לילד אחד במשפחה קובעים סכום מסויים של מזונות, הרי ל-3 ילדים באותה משפחה לא קובעים סכום השווה לפי שלושה מהסכום הנקבע לילד אחד. ידועה האימרה בבדיחות שניתן להוסיף מים למרק קיים ויהיה מרק לנפש נוספת. אמנם ב'בדיחותא' נאמר כך, אבל הדבר קיים במציאות הממשית, שהרי ה'מדור' ל-3 ילדים, למשל, לא קטן ב-1/3 כאשר ילד אחד משלושה מפסיק להשתמש במדור זה, והוא הדין במרבית פריטי המזונות השונים שלהם זקוק ילד קטן" (ע"א 552/87 יהודית ורד נ' מרדכי ורד, (3/10/1988), פ"ד מב(3) 599, 601.
בענייננו, הקטינים ר' ונ' הם מעל גיל 6 והקטין א' יהיה בן 6 בחודש אוקטובר 2023 עוד זמן קצר.על כן, במסגרת פסק הדין תינתן התייחסות גם לתקופה עד הגיעו לגיל 6 וגם לתקופה לאחר מכן, שאז, בהתאם לאמור בבע"מ 919/15 החובה למזונותיהם של שלושת הקטינים תהיה בהתאם לחלוקת נטל הוגנת ושוויונית בין ההורים. ובהתאם להכנסת שני ההורים בפועל והיחסיות ביניהם.
קיימת מחלוקת בפסיקה בעניין שימוש בנוסחאות מתמטיות לחישוב דמי המזונות (ראו: פסיקה שאיננה מעודדת חישוב מזונות על פי נוסחאות מתמטיות, בע"מ 817/18 פלוני נ' פלונית 31.1.18; עמ"ש 14612-10-16 (ת"א) פ.ב. נ' א.ב. מיום 20.12.17; עמ"ש 17309-05-17 מיום 15.6.18; עמ"ש 11623-07-17 מיום 24.6.18) מצד אחר, קיימת פסיקה המעודדת שימוש בנוסחאות. עם זאת חשוב לציין כי הפסיקה אשר מעודדת שימוש בנוסחאות לצורך חישוב המזונות כברירת המחדל, לפיה ראוי יהיה לסטות מהשימוש בנוסחאות במקרים המתאימים ככל שתימצא לכך הצדקה. כך לדוגמה במקרי קיצון של פערים גדולים בהכנסות כל אחד מהצדדים או במשך שהיית הקטינים אצל מי מההורים.(ראו: עמ"ש (חי) 42513-09-14 א.ש. נ' י.ש. (4.1.2015)).
המהלך השיפוטי שעל בית המשפט לנקוט בו בפסיקת מזונות בעקבות בע"מ 919/15 יהיה כדלקמן:
א. הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו הילדים ערב הפירוד (צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות וצרכים חריגים).
ב. היכולות הכלכליות של הצדדים (לא רק הכנסותיהם הפנויות של ההורים אלא קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשות ההורים לרבות שכר עבודה).
ג. קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה.
ד. חלוקת אחריות הורית בפועל (שקלול הוצאות תלויות שהות ביחס היכולת הכלכלית של שני ההורים וקביעת גובה החיוב בהתאם). ( ראו: דברי כב' השופט שאול שוחט בעמ"ש (ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (20.12.17))
בית המשפט העליון קבע זה מכבר, כי חייב במזונות שעיקר חובת המזונות מוטלת על כתפיו, חייב למצות את פוטנציאל השתכרות (ראו: בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית, פסקה יח (23.6.2009)). על החייב במזונות להתאמץ עד גבול יכולתו ואף להשכיר עצמו לכל עבודה כדי לזון את מי שהוא חייב במזונותיו ולמלא חובתו כלפי בני משפחתו, כאשר בית המשפט יקבע את המינימום הדרוש לקיומם גם בהעדר ראיה כלשהי על יכולת החייב.
יכולת ההורה אינה נקבעת רק על-פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו, בין היתר: רכוש, לרבות דירה, כספים פנויים שהתקבלו ממכירת הדירה, חסכונות, וכן פוטנציאל ההשתכרות של הנתבע על-פי מקצועו וכישוריו.
הכנסת האב, אין באמת מחלוקת לגבי גובה הכנסתו הנתמכת בתלושי שכר (כ-12,500 ₪ לחודש). המחלוקת הינה לגבי מיצוי פוטנציאל ההשתכרות שלו, שעה שהאישה טוענת כי התמכרותו הובילה לאי סיום התמחותו בתחום הפסיכיאטריה. האיש הכחיש את האמור. בחקירת העדים הרבים מטעם שני הצדדים לפניי לא הוכח כי האיש היה מכור לסמים ואלכוהול (ראו למשל: עדותו של ד"ר הלפרין עמ' 19, שו' 6-18; מר א.ג' שפגש והכיר שני הצדדים עמ' 25). אכן האיש השתתף בטיפולים שונים שמטרתם לא הובהרה מספיק. מרבית העדים מטעם האישה מסרו גרסה המהווה עדות מפי השמועה ולא באמת ידעו או חוו בחושיהם את האמור בהצהרתם (ראו : למשל תצהיר של גב' מרגריטה פרינס). מכל מקום, לא הוכח קשר בין התמכרות לאי סיום ההתמחות, במיוחד שההתמחות נמשכה על פני שנים, והאיש עבר שלב א' ורק בשלב מאוחר נבצר ממנו לסיימה.אינני מתעלם מהעובדה כי האיש המציא מסמך רפואי המעיד על נכות שהותירה בו התאונה. חרף האמור, דומני כי לא ניתן לקבוע כי האיש ממצה את פוטנציאל השתכרותו, ולהתרשמותי, יכולותיו גבוהות מהנטען.לצורך חישוב דמי המזונות, אני קובע כי לאב הכנסה פנויה בסך של- 10,000 ₪ לחודש.
הכנסת האם, נתמכת בתלושי שכר, כאשר הכנסתה הממוצעת מעבודה עומדת על כ-6,000 ₪ בקירוב. (ראו, נספח ג' לכתב התביעה +הרצאת הפרטים. יוער כי בתלושי שכר העדכניים חלה ירידה בהכנסה החודשית שצורפו לכתב התביעה יחסית לשכר בשנת 2020). בחקירתה הודתה האישה שהיא מקבלת גמלת נכות ועוד תשלום מקרן פנסיה, ובסה"כ 12,600 ₪ במעוגל (ראו: סעיף 17 לתצהיר עדות ראשית מטעמה). האיש העלה טענה כי האם אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה ועובדת במשרה חלקית. הוכחת פוטנציאל השתכרות נעשית על בסיס ראיות. אין מחלוקת כי לאישה נכות צמיתה באחוז גבוה של % 82 המגבילה אותה במיצוי פוטנציאל השתכרותה כפי שהיה ערב תאונת הדרכים. לאישה דירה בבעלותה, וזכויות נוספות בהתאם לקביעה בהליך דנן. בהתחשב בהוצאות אישיות, תשלומי משכנתא, והוצאות אחזקת בית, אני מעמיד את הכנסתיה הפנויה על סך 9,000 ₪ במעוגל
על כן, אני קובע כי יחס הכנסות הצדדים הינה 52% (בקירוב) לטובת האיש לעומת 48% תוך התחשבות כי לשני הצדדים הוצאות אחזקת בית והוצאות אישיות.
צרכי הקטינים
האם פרטה את הוצאות הקטינים במסגרת כתב התביעה והן תצהיר עדות ראשית, בדרך זו, הוצאות הקטין נ' הועמדה על סך 6352 ₪ , ר' 7787 ₪ , א' 7177 ₪. צרפה אסמכתאות עמומות ולא מדויקות, למשל פירוט תנועות בכרטיס האשראי לא מלמד בהכרח כי ההוצאה הינה עבור הקטין הספציפי או עבור האישה בכלל. להתרשמותי, דרישות האם מופרזות, וזאת אף אם הצדדים חיו ברווחה לאורך השנים. נוכח העדר אסמכתאות ביחס לרובד זה, איעזר בניסיון החיים, ושק"ד בית המשפט, היושב בתוך עמו.
באופן כללי, משך שנים רבות התייחסה הפסיקה לדמי מזונות הכרחיים שאינם טעונים הוכחה, עבור ילד אחד, בסך של 1,350-1,400 ₪ לחודש. בתקופה האחרונה ניתן למצוא יותר ויותר אשר סוברים כי לנוכח השינויים שחלו עם השנים, יש מקום לעדכן סכום זה ולהגדילו באופן מסוים. לעניין זה, אפנה לדבריו של כב' השופט י' שנלר בתיק עמ"ש 46291-01-16 [פורסם במאגרים המקוונים] כדלקמן:
"ייתכן ואכן הגיעה העת לעריכת שינוי נוסף בעת קביעת סכום המזונות ההכרחיים ובמיוחד לאור הצרכים שהתווספו, כגון כל הקשור באמצעי התקשורת השונים והמחשוב, אשר ניתן לראות בהם, כצרכים הכרחיים."
* ראה גם דברי כב' השופטת ח' מטלין בעניין תמ"ש 30397-12-15, [פורסם במאגרים המקוונים].
לפיכך, אני מעריך את צורכי כל אחד מהקטינים בסך של 1,600 ₪ לחודש כולל כלכלה, מזון והיגיינה, ביגוד והנעלה, בילויים ופנאי, ביטוח בריאות נסיעות והוצאות דלק, ובנוסף, סך של 400 ₪ לחודש בגין הוצאות שאינן תלויות שהות. סה"כ 6,000 ₪ עבור שלושת הקטינים.
מדור – שני הצדדים נושאים ומשלמים הוצאות עבור מדור בסך דומה, האיש שכר דירה בסך של 4000 ₪ והאישה נושאת בהחזר משכנתא באותו סכום לערך. אני מעריך את הוצאות אחזקת כל אחת מהדירות בסך של כ- 1,500 ₪ לחודש, חלקם של הקטינים 50% 2,750 ₪ לחודש, בעת שהותם אצל כל אחד מההורים.
סך כל צורכי הקטינים 11,500 ₪ לחודש.
חלוקת זמני שהות:
זמני השהות של האב צוטטו בפרק הראשון לעיל. בחישוב אריתמטי מדויק הילדים שוהים עם האב 33% מהזמן (4 לילות בשבועיים) ועם האם 67% מהזמן.
חישוב דמי המזונות-
א. חישוב צרכי הקטינים ביחס להכנסות הצדדים:
11,500 X 48% = 5,520 ₪ – האם
11,500 X 52% = 5,980 ₪ – האב
ב. חישוב צרכי הקטינה ביחס לזמני השהות:
11,500X67% = 7,705 ₪אצל האם
11,500 X 33% = 3,795 ₪ אצל האב
לאור האמור, בהתחשב בכלל הנתונים כמפורט לעיל, בהתאם לנוסחה המוצעת, סכום המזונות שעל האב לשלם לאם סך במעוגל של 2,185 ₪ לחודש.
לצורך קביעת דמי המזונות, הבאתי בחשבון את הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון בבע"מ 919/15 וכן בפסקי דין נוספים (עמ"ש 54256-09-14 וכן עמ"ש (חי) 42513-09-14) לפיהם על בית המשפט לעשות שימוש מושכל בנוסחה המוצעת, וכי הכלל: "כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו", עודנו חל, וביתר שאת, ולפיכך ייקבע סכום המזונות תוך שקלול כלל הנתונים לרבות הנוסח המוצעת, וכדבריו של כב' השופט פוגלמן (ס' 64 לפסק הדין):
"מכל מקום, הנוסחה מציעה כלי עזר בלבד, תוך שמודגש כי גם לאחר הצבת הנתונים בה, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת פרטני אשר לחיוב גופו, בשים לב למכלול נסיבות העניין"
"וגם זאת יש לומר. אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים" – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים"
במקרה זה, לנוכח כלל הנסיבות, שיעור נכותה הצמיתה של האם, העובדה כי חלק משמעותי מהכנסותיה מתקבל מקצבאות, העובדה כי מקצועו של האיש רופא ושל האישה אחות, שעה שידוע כי קיים פער בהכנסות בפוטנציאל, העובדה כי עבודתה של האישה הנה עבודה פיזית שמן הסתם תתקשה לבצעה עם חלוף השנים ובגיל מבוגר, דומני כי שימוש דווקני בנוסחא, עלול להביא לתוצאה קשה ולאי צדק. לפיכך, בדעתי לעשות שימוש בשיקול הדעת הנתון לבית המשפט, בעת פסיקת מזונות קטינים.
בין יתר השיקולים, הבאתי בחשבון, את הנתונים כדלקמן: הדין האישי החל, גיל הקטינים וצרכיהם, הכנסות ההורים, לרבות פוטנציאל, חלוקת זמני השהות בין הצדדים, וכל יתרת הנתונים הדרושים. לאחר ששקלתי כלל הנתונים הדרושים ולאחר שעיינתי במסמכים לכתבי הטענות, אני מורה כדלקמן:
א' – ההחלטה למזונות זמניים מיום 31/12/01 תמשיך לחול ולחייב עד הגיעו לגיל 6 שנים, והחל ממועד זה, יופחת הסכום לסך של 1,000 ₪ לחודש.
ר' ונ' – האב ישלם לאם דמי מזונות בסך של 1,000 ₪ עבור כל אחד מהקטינים [כולל דמי מדור והוצאות אחזקת המדור]. דמי המזונות ישולמו עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים. החל מאותו מועד, ועד לסיום שירות החובה בצה"ל ו/או שירות לאומי, האב ימשיך לשלם מזונות לאם בתקופת השירות, כשהסכום יעמוד על שליש מהסכום הנקוב לעיל, בערכו הצמוד כפי שיפורט להלן (להלן: "דמי המזונות").
קצבת הילדים המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין הקטינים תשולם לאם בנוסף לדמי המזונות. קצבאות ומענקים נוספים אשר ישולמו יחולקו בין ההורים, בהתאם ליחס חלוקת הזמנים המפורט לעיל.
דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ה-10 לחודש עבור אותו חודש, ישירות לחשבון הבנק של האם, כשהסכום הנקוב לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים, וללא עדכון ממדים שליליים.
שני הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות שאינן כלולות בסל הבריאות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא. כל החלטה על הוצאה רפואית, שאינה במצב חרום, תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם, ועל יסוד הוראה רפואית המאשרת את נחיצותה. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה יכריע במחלוקת רופא המשפחה המטפל בקטינים או רופא מומחה בתחום הדרוש המוסכם על הצדדים.
שני הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות חינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למסגרת החינוכית, חוגים [חוג אחד לכל קטינה בעלות מתנ"ס], שיעורי עזר, תנועת נוער, קייטנות [מחזור אחד בחופשת הקיץ בעלות קייטנת עירייה / מתנ"ס]. כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם.במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המקובל על הצדדים.
הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות לעיל, יקבל מהורה השני את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה השני דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, בסמס/ווטסאפ/מייל/בדואר רשום. אין השולח מחוייב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל.
החזר מזונות ששולמו ביתר: לנוכח הפסיקה לפיה דמי מזונות ששולמו "נאכלו", אני מורה כי האם אינה צריכה להשיב דמי מזונות ששולמו ביתר, ככל ושולמו, ותוקף ההחלטה למזונות זמניים עד לחודש יוני 2023 כולל.(ראו, ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב (7.9.86)) (ראו: בע"מ 3243/11 פלוני נ' פלונית (30.5.11), וכן ראו בע"מ 3315/12 פלוני נ' פלונית (17.6.12)).
תלה"מ 8187-12-20- תביעה רכושית
כאמור, עיקר המחלוקת נסוב סביב כספי פיצויים שקבלו הצדדים בגין תאונת דרכים שעה שהאישה טוענת כי הסכום שקבלה שייך לה בלבד, זאת מאחר ומדובר בכספי פיצוי בגין נזקי גוף. מנגד, לטענת האיש, הסכום בבעלות משותפת מאחר שהופקד בחשבון המשותף והוטמע בו.
בבעלות הצדדים היתה דירת מגורים … בחיפה (להלן:"הדירה"). בדיון המקדמי שהתקיים ביום 8.7.2021 הגיעו הצדדים להסכמה בעניין הדירה. ביום 12/10/21 אושר הסכם בין הצדדים במסגרתו רכשה הנתבעת את חלקו של התובע בדירה.
ביום 2.3.2021 ניתנה החלטה בעניין מינוי אקטואר מר דן שפרינצק שיישום את הזכויות והחובות שצברו הצדדים במהלך התקופה הרלווניטית, וכן מונה השמאי מר דן ברלינר על מנת שיעריך שוויה של דירת הצדדים.
ביום 3.8.2021 התקבלה חוות דעת מטעם האקטואר, אביא את הממצאים להלן:
333658922416580031262732083004001067842108571800400945025694610
58773115215
האיש הסכים לאמור בחוות דעת ועתר לאמץ את האופציה הראשונה (א'). האישה חולקת על קביעת המומחה אינה מסכימה לשיתוף בסכומי הפיצויים ואף לא בחשבון בנק יהב, אשר לשיטתה הינו חשבון אישי נפרד.
דיון והכרעה
חוק יחסי ממון
אין מחלוקת כי נוכח מועד ומקום נישואי הצדדים, ומאחר שלא נערך הסכם ממון, חל בעניינם חוק יחסי ממון בין בני זוג (להלן: "חוק יחסי ממון") המחיל את המשטר הרכושי בשמו הידוע – הסדר איזון המשאבים. על פי ההסדר, במהלך הנישואין, שומר כל אחד מבני הזוג על זכויותיו ברכושו שלו, והשיתוף בין בני הזוג מתרחש רק עם פקיעת הנישואין או עקב פטירת בן זוג, או במועד מוקדם יותר, בהתאם לנסיבות המפורטות בסעיף 5א לחוק יחסי ממון. במועד ביצוע ההסדר, מתבצעת הערכת שווי לנכסיהם של בני הזוג, וכלל הנכסים מחולקים ביניהם שווה בשווה, כך שאם קיים פער לטובת אחד מבני הזוג, עליו להעביר לבן הזוג השני את מחצית הפער, באמצעות מתן זכויות בנכס או תשלום כספי. ( ראו: סעיף 6(ב) לחוק יחסי ממון; ע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך, פ"ד מה(5) 584 (1991); ע"א 803/00 שטיינמץ נ' שטיינמץ (2001); ע"א 11550/04 סיטבון נ' סיטבון (2007)).
למרות האמור לעיל, בית המשפט רשאי להורות כי נכסי בני הזוג לא יחולקו ביניהם שווה בשווה, אלא באופן אחר, זאת ככל וקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה לא שוויונית בהתאם לאפשרויות המנויות בסעיף 8 (1) – (4) לחוק יחסי ממון.
סעיף 5 לחוק יחסי ממון, מתייחס לכלל הנכסים שנצברו למי מבני הזוג במהלך הנישואין, למעט:
(א) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
(ב) גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;
(ג) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם.
נטל ההוכחה –פיצויים אינם בר איזון
על בעל דין הטוען כי פיצוי שקיבל אינו בר איזון, בהיותו חוסה תחת סעיף 5 (א) (2) לעיל, מוטל הנטל להוכיח טענתו. על בית המשפט, לבדוק בכל מקרה ומקרה, לבחון איזה פיצוי ניתן, בגין אלו ראשי נזק שולם, ולקבוע אם מדובר בתשלום בר איזון, אם לאו. יש להבחין בין פיצוי בגין כאב וסבל, שבמהותו הינו פיצוי אישי שאינו בר חלוקה, לבין פיצוי בגין הפסד פנסיה, אובדן כושר עבודה, או פיצויי פיטורין שאז ניתן לראות בו כנכס בר איזון, עוד יש לבחון ביחס לפיצוי או לגמלה ששולמו האם הייתה כוונת שיתוף מפורשת, כאשר למשל נכנסה לחשבון הבנק המשותף של הצדדים. (ראו: תמ"ש (פתח תקוה) 51678-06-13 אב"מ נ ' נב"מ)
שיתוף ספציפי
מהאמור לעיל, למדים אנו כי כעיקרון, נכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג לפני הנישואין או שהתקבל במתנה או ירושה במהלך הנישואין אינו נחשב כנכס משותף. עם זאת, תיתכן האפשרות להוכיח שיתוף ספציפי בנכס שהיה שייך לאחד מהצדדים קודם לנישואין. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבעה ההלכה כי אין בהוראות חוק יחסי ממון כדי למנוע מבעל דין להוכיח זכויותיו בנכס חיצוני מכוח דוקטרינת כוונת השיתוף הספציפי וזאת מכוח הדין הכללי כלומר על פי דיני החוזים, דיני הקניין, דיני הנאמנות וחוקים נוספים. (ראו: ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי , פ"ד מט (3) 529 , רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי ואח', פד נו(6) 175, 183 (2002); ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נט(5) 596, 615 (2005); בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (2012)).
נטל ההוכחה הוא על הטוען לשיתוף בנכס חיצוני
נטל ההוכחה לקיומה של כוונה שיתוף ביחס לנכס חיצוני קודם לפני הנישואין או בפיצוי וגמלה ששולמו, בגין נזק גוף, על פי חיקוק, מוטל על הטוען לקיומה. על בן הזוג הטוען לקיומו של שיתוף, להביא ראיות חד משמעיות, ולהוכיח כוונת שיתוף ספציפית בראיות פוזיטיביות של ממש. הנטל המוטל על הטוען לקיומה של כוונת השיתוף הספציפית מקורו, בין היתר, בכלל אשר מקורו בדין העברי לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה". כמו כן, נובע עקרון זה מחוק יחסי ממון, לפיו במקרה בו בני זוג לא עשו ביניהם הסכם ממון – יחול עליהם ההסדר בחוק יחסי הממון, לפיו רכוש שמקורו חיצוני או שנצבר לפני הנישואין – הוא רכוש אישי ועקרונות השיתוף לא יחולו עליו. בן זוג שחל עליו חוק יחסי ממון ודורש שיוקנו לו מחצית הזכויות בנכסים הרשומים על שמו של בן הזוג האחר, יצטרך להוכיח גם קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי, מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים, אף אם היו לתקופה ארוכה וממושכת.
אפשרות זו, של שיתוף מכוח הדין הכללי, מטרתה עשיית צדק, חלה היא גם על נכסים "חיצוניים" להסדר איזון המשאבים, לרבות נכסים הרשומים על שמו של בן הזוג אחד והיו בבעלותו ערב הנישואין, או שהתקבלו במתנה או בירושה במהלך חיי הנישואין. ( ראה: בג"צ 1727/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים; בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני; ע"א 7750/10 מרים בן גיאת נ' הכשרת היישוב ואח' ).
פיצוי נזיקי או גמלה שמקבל אחד מבני הזוג
הרציונל העומד בבסיס החקיקה המוציאה גמלה או פיצוי מגדר האיזון, היא שלרוב, בן הזוג הנפגע, זקוק לכספים אלה לצורך קיומו היומיומי. התשלום לא נפסק כהון העומד בפני עצמו, אלא בכדי להשיב את מצבו למצב בו היה עובר לפגיעה. בן זוג שנפצע בתאונה ונגרמה לו נכות, בגינה אינו יכול לעבוד, מקבל את הגמלה במקום ההכנסה שהפסיד. הגמלה או הפיצוי כוללים גם החזר הוצאות רפואיות שנאלץ להוציא בשל התאונה, וכן הלאה. מכאן, שעל-פניו מדובר בכסף אישי, שנועד רק לבן הזוג שנפגע, ולא לבן זוגו. עם זאת, וחרף ההיגיון הטמון בחיקוק זה, ישנם מקרים, שבהם החליטו בתי המשפט לראות בכספי הפיצויים או הגמלה כנכס משותף. יודגש, כי בכל אחד מהמקרים, ההכרעה ניתנה בהתאם לנסיבות המקרה המאוד מסוימות.
בפסיקת בתי המשפט נקבע כדלקמן:
כאשר עסקינן בקצבה המשולמת עקב נכות יהיה קשה לטעון שהיא משותפת לבני הזוג. מדובר בקצבאות המשקפות כאב וסבל שעבר מי שמקבל את הגמלה בלבד ולא לבן זוגו ( ראו: ת"א 88/95 חזן נ' חזן).
ייתכנו מקרים, שבהם יראה בן הזוג הטוען לזכאות במחצית הגמלה, נסיבות או ראיות המצדיקות להכליל את הגמלה במסת הנכסים המשותפים. כך למשל, כאשר כספי קצבת הנכות מופקדים בחשבון המשותף ושימשו כחלק מההכנסה השוטפת של המשפחה כולה (ראו: תמ"ש 98793/97 פלוני נ' פלונית).
גמלה המתקבלת תמורת אובדן הכנסה, יש לראותה כחלק מהכנסות בני הזוג המשותפות, הגם שהיא סווגה לבחינה סובייקטיבית של התנהלות הצדדים וניהול הכספים בפועל (ראו: ע"מ (ירו') 821/05 ש.א נ' ש.ג. [פורסם במאגרים המשפטיים] (12.11.2006).
תגמול שניתן בעד נזק גוף ממשרד הביטחון אינו בר איזון, אך הפקדת הסכום בחשבון המשותף מלמדת על כוונת שיתוף. ( ראו: תמ"ש (י-ם) 1550/09 ע"נ נ' א"נ [פורסם במאגרים המשפטיים]( 21.12.12)).
פיצוי חודשי בגין אובדן כושר עבודה אשר הופקד למסגרת המופרדת מחשבון הבנק המשותף, אינו בר איזון, בין השאר בשים לב לשימוש שנעשה בו. (ראו: עמ"ש (נצ') 9102-01-14 פלונית נ' פלוני [פורסם במאגרים המשפטיים],( 13.11.14) ).
קצבה שניתנה לשם רכישת דירה על ידי משרד הביטחון היא בבחינת נכס שאינו בר איזון. החריגים לכלל הינם רק במקרים בהם הגמלה מהווה מקור הכנסה עיקרי למחיית המשפחה, או כשמדובר בפיצוי על אובדן השתכרות, או כאשר נעשה שימוש בכספים לצרכי המשפחה באופן קבוע וסדיר, המלמד על כוונת שיתוף ועל היות הכספים ברי איזון. (ראו: תמ"ש 22632-08-10 כ' נ' כ' [פורסם במאגרים המשפטיים]( 14.4.15)) .
במקרה אחר לא הוכח כי כספי הפיצויים הוטמעו בחשבון משותף כדי לשמש מקור משותף למחיית המשפחה. הייתה הפרדה רכושית ביחס לכספים. בית המשפט ציין כי לא קיים ספק שאין כל שיתוף בכספים אלה בין הצדדים והם אמורים לשמש את הבעל ואותו בלבד בעקבות פגיעתו הקשה בתאונת עבודה". (ראו: תמ"ש 18248-06-17 (19.9.2019)).
לאחרונה בית המשפט העליון בית המשפט העליון הותיר על כנה את קביעת בית המשפט המחוזי (ראו: עמ"ש (מחוזי ת"א) 35475-03-17 [לא פורסם]) לפיה, יש להבחין בין פיצוי המתקבל בגין נזקי גוף על פי חיקוק, לבין כספי פיצוי המתקבלים כקצבה מחברת ביטוח בגין אבדן כושר השתכרות הכספים הראשונים (כפיצוי בגין נזקי גוף על פי חיקוק) נכנסים לגדר סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון והם אינם ברי איזון. הכספים האחרונים (כספי קצבה המתקבלים מחברת ביטוח בגין אבדן כושר השתכרות) הינם ברי איזון לפחות עד לתקופת הקרע הסופי בין הצדדים (ראו: בע"מ 7051/18 פלונית נ' פלוני, ניתן ביום 22.05.2019 (פורסם במאגרים המשפטיים)).
הפרמטרים לפיהם ייבדק השיתוף בפיצוי הם, בין היתר: כוונות בן הזוג: האם התכוון להשתמש בכסף לבדו או שהתכוון לשתף את בת זוגו, יש להתחשב בהתנהגות הצדדים העיתוי בו התקבל הפיצוי ביחס למועד פירוק השיתוף טיב הפיצויים שהתקבלו, וטיב הפיצוי: האם נועד לכסות הוצאות על נזקים שנגרמו החל ממועד התאונה באיזו מידה הם נועדו לכסות הוצאות שהוצאו או נזקים שנגרמו, החל ממועד התאונה ועד למועד פירוק השיתוף ובאיזו מידה הם נועדו לכסות הוצאות או נזקים המתייחסים לתקופה שלאחר פירוק השיתוף. סממן נוסף הוא: האם הופקדו הכספים לחשבון משותף או לחשבון הפרטי של בן הזוג הנפגע. סביר להניח שכל עוד קיימת הרמוניה בין בני הזוג, הם משתמשים בכספים שנתקבלו מפיצויים בגין נזקי גוף לכיסוי הוצאות רפואיות ואחרות בגין הפגיעה, להשלמת ההכנסות שנפגעו עקב אובדן ההשתכרות בגינו שולמו הפיצויים, וגם לצורכי מחייה שוטפים, תוך התחשבות בצרכי העתיד ובמטרת הפיצויים, היינו: לאפשר לנפגע להשקיע את כספי הפיצויים ולהשתמש בהם לאורך הימים בהם הוא עשוי להזדקק להם עקב מגבלותיו הגופניות.
יוצא אפוא, כי למעט מקרים מיוחדים וחריגים, בהם הוכחה כוונת שיתוף בפיצוי המסוים – קצבה או גמלה (חד-פעמית או עיתית) – יוחרגו הכספים מהשיתוף, אלא אם נעשה בה שימוש לטובת המשפחה. כאמור, הנחת המוצא היא שהנפגע זקוק לגמלה לצורך קיומו היומיומי. כשמדובר על פיצוי על כאב וסבל, הרי שהפיצוי הוא למי שכאב וסבל, ואין כל היגיון שיוותר עם מלוא פצעיו וכאביו אך רק מחצית הפיצוי.
מן הכלל אל הפרט
כספי הפיצויים- ברי איזון או לא
בענייננו, לאחר שעיינתי בכלל החומר המצוי בתיק, ושקלתי טענות הצדדים, אל מול המצב המשפטי הקיים, הגעתי למסקנה לפיה כספי הפיצויים, מושא המחלוקת, הינם ברי איזון, הכל כפי שיפורט להלן.
טיב הסכום המופקד (ראשי נזק), אין מחלוקת בין הצדדים לפיה מדובר בפיצוי שנתקבל באופן חד פעמי, בגין נזק גוף מכח חיקוק לכאורה. על אף שלא הוצגה כל ראיה מספקת בעניין או ראיה בגין מרכיבי הסכום.הנתון שהוצג על ידי האישה היה מכתב מטעם עורכת הדין שייצגה אותה מול חברת הביטוח. אותו מכתב נערך על ידי עורכת הדין, ממנו עולה כי מדובר בפיצויים בגין נזק גוף ללא כל פירוט נוסף (בכך שאין בו כל הפרדה בין הפסד השתכרות, כאב וסבל, סיעוד הזולת ועוד). מדובר במכתב המציין סכום גלובלי שהתקבל בעקבות הסכם פשרה. הסכום הופקד לחשבון הבנק המשותף של הצדדים (ראו: נספח ג' 1 וג' 2 לתצהיר עדות ראשית מטעם האישה). לאור האמור, מאחר שנטל ההוכחה הראשוני חל על האישה להוכיח כי הפיצוי אינו בר איזון, מצאתי לראות בה כמי שלא הציגה לבית המשפט ראיות שהיו בשליטתה ולהסיק כי עשתה כן היות ולו הייתה מציגה אותן היו פוגעות בגרסתה. בעקבות הפסיקה העדכנית שהובאה דלעיל, דומני כי אין מחלוקת, כי חלקים שונים מסכומי הפיצויים הם ברי איזון, למשל פיצוי בגין אובדן השתכרות ועוד. מכאן הימנעות בעל דין מהצגת המסמכים האמורים פועלת לרעתו. לפיכך מצאתי לקבוע כי כספי הפיצויים ששולמו לאישה, במסגרת הסכם הפשרה, אינם דווקא פיצויים בגין כאב וסבל בלבד. לפיכך, האיש זכאי לחלק מהם.
אילו הייתה הפרדה, בין רכיבי הפיצוי (נטל המוטל על כתפי האישה להוכיח) וניתן היה לבחון טענות האיש לעומק ולהפריד בין מרכבי הפיצויים, כי אז פיצויי בגין סיעוד הזולת או הפסד כושר עבודה, היה בר איזון והאיש זכאי לחלק מהם. לנוכח העדר פירוט כאמור, ניתן היה להסתפק במבואר לעיל, שעה שנטל ההוכחה רובץ על כתפי האישה וניתן לזקוף העדר פירוט מרכיבי הפיצויים לחובתה, ולזכות את האיש בחלק מהפיצויים. עם זאת, ראיתי להמשיך לבחון האם בנסיבות העניין הוכחה כוונת שיתוף בפיצויים דנן, תחת ההנחה כי מדובר בפיצויים שאינם ברי איזון.
קיומה של אלטרנטיבה ומועד ההפקדה, עצם העובדה כי הפיצויים הופקדו בחשבון המשותף (בנק מזרחי) אינה מספקת לבדה כפי שעלה בפסיקת בתי המשפט המצוטטת לעיל. במקרה דנן, על שם האישה חשבון בנק נוסף (בבנק יהב) ולמרות זאת, בחרה היא להפקיד את סכום הפיצויים בחשבון המשותף, והדבר מלמד על כוונת שיתוף. זאת ועוד, הפקדת הכספים בוצעה ביום 24.7.2017, והכספים נותרו בחשבון המשותף למעלה מ- 3 שנים טרם הפירוד, כאשר הצדדים החלו הליך גישור פרטי בחודש אוקטובר 2020.
האיש הפקיד אף הוא סכום נכבד שמקורו בפיצויים שקבל בעקבות אותה תאונה. האישה מתעלמת מהעובדה כי גם האיש הפקיד סכום פיצויים נכבד בחשבון המשותף. סכום אשר שימש את שני הצדדים.לפי גרסת האישה עצמה, הפקידה היא כ- 2,221,162 ₪, והאיש סך של 863,310 ₪.לאיש היה חשבון בנק נפרד, אשר נסגר במהלך החיים המשותפים, ובני הזוג התנהלו באמצעות חשבון בנק יהב משך שנים רבות. לכך יש להוסיף את העובדה כי האישה הפקידה את משכורתה במהלך השנים בחשבון בנק יהב והאיש הפקיד את משכורתו בחשבון בנק מרכנתיל (ראו חקירת האישה מיום 19.7.2022 עמ' 59, שו' 14-24). האישה אינה יכולה ליהנות באופן חד צדדי מעמל האיש והכנסתיו, ומהפיצויים שהפקיד, ומנגד, להפריד ולשמר את משכורתה והפיצויים שהופקדו על ידה.
בחינת התנהלות הצדדים והמשך החיים המשותפים, לפני ואחרי הפקדת הסכומים בחשבון המשותף, מלמדת על רוח שיתוף כלכלי שהתנהל בין הצדדים לאורך השנים, גם לאחר הפקדת סכומי הפיצויים ע"י שני הצדדים. ניתן ללמוד על כך מאופן תשלום הוצאות אחזקת הבית, שהמשיכו להיות משולמים מהקופה המשותפת, או מימון טיולים משפחתיים לחו"ל. לעובדה זו אנו מגיעים גם לאור העובדה כי לצדדים נולדו שני ילדים נוספים, חופשות לידה ממושכות אותן נטלה האישה, לרבות חופשות ללא תשלום. להלן אביא את החלקים הרלוונטיים מחקירות הצדדים:
מתוך חקירת האישה
"…
ש: נכון שלאון עבד לאורך שנות הנישואים, 10/2008 עד 05/2020, באופן רציף? למעט הפסקה של שנה, במהלך ההתמחות, מ-12/2012 עד 12/2013? ומספר חודשים, בשנת 2017, שהוא חיפש עבודה לאחר סיום עבודתו בבית חולים מעלה הכרמל ועד שהתחיל לעבוד בקרן מכבי?
ת: לא נכון. השאלה שלך ארוכה, הוא הפסיק התמחות כי הוא היה… לא יכל יותר להמשיך. הוא השתמש מלא באלכוהול וסמים, ולא יכל לתפקד…
ש: לא רלוונטי, כבודו אני מבקש. אי אפשר ככה זה…. אני שואל שאלות…
ת: הוא הפסיק בינואר, בתחילת ינואר…
ש: לא שאלתי…
ת: הפסיק לעבוד. הוא עבד תקופות, שנה אחרי תאונה שלו לקח חופש כאילו לטפל בי ולא היה איתי, הוא היה יוצא בבוקר, אבל כן הוא עבד, נחשב במערכת בריאות, כעבודה רציפה. שנה ללא תשלום, אחר כך הוא עבר לטירת הכרמל. אחרי שנה.
…
ש: נכון שאת ולאון הסכמתם שלאחר כל לידה שלך, את לא תעבדי למשך שנה, ולאון יהיה המפרנס היחידי?
ת: לא נכון.
ש: או-קיי.
ת: זה היה רק אחרי לידה של ר'.
ש: נכון שלאחר שר' נולד לא עבדת במשך שנה?
ת: לקחתי חופש ללא תשלום, על חשבוני, כן.
ש: לא שאלתי מה לקחת, שאלתי עובדתית…
ת: אני עובדתית אומרת לך שאני עובדת מדינה, לקחתי חופש ללא תשלום.
…
ש: נכון שלאחר שר' נולד לא עבדת שנה?
ת: לאחר ר', הייתי שנתיים לאחר תאונת דרכים קשה, ועוד לא חזרתי למעגל העבודה.
ש: נכון שלאחר שא' נולד לא עבדת שנה?
ת: לקחתי… אותו דבר. אני רשאית לעבוד, לקחת חופש ללא תשלום במשך שנה, כן.
…
ש: אז כן עבדת או לא עבדת? אני לא הבנתי. עוד פעם אני שואל אותך.
ת: אני לקחתי שנה, ללא תשלום, לטפל בילד. נכון.
ש: לא שאלתי מה לקחת, שאלתי שלא עבדת. נכון שניתן לומר, שבתקופת הנישואין שערכה 11 שנים ו-5 חודשים, את לא עבדת במצטבר 5.5 שנים?
ת: לא נכון אדוני.
ש: כמה כן עבדת? מתוך ה-11.5 שנים.
ת: מ-2012 הייתי… 12/2012 הייתי אחרי תאונת דרכים, ורק הייתי כשירה לחזור לעבודה לאחר 5 שנים. והלידה השנייה שלי, למרות הנכות והכל, הייתה על חשבון החופש כאילו שאני לא חזרתי לעבודה.
ש: נכון שהמשכורות של לאון נכנסו לאורך כל שנות הנישואים, אך ורק לחשבון המשותף בבנק דיסקונט, סניף מרכז הכרמל?
ת: עוד פעם?
ש: נכון שהמשכורות של לאון נכנסו לחשבון המשותף, לאורך כל שנות הנישואים, בבנק דיסקונט סניף מרכז הכרמל?
ת: נכון.
ש: נכון שללאון לא היה חשבון בנק על שמו בתקופת הנישואין?
ת: לא ידוע לי.
ש: אבל עכשיו כן ידוע לך מהאקטואר.
ת: מהאקטואר? אז כן, כן.
ש: אז לא היה לו?
ת: כן.
ש: נכון שלאון עבד בתור מתמחה, מסוף שנת 2011 עד 2016, כמות שעות של משרה וחצי, ולעיתים מעל…2011-2017, מעל משרה וחצי, ולעיתים מעל שתי משרות, עד 90 שעות בשבוע?
ת: אדוני, זה לא קשור אלי. וגם כל כך הרבה חופש…
ש: אני שאלתי אם זה נכון או לא. לא קשור אלייך כלום.
…
ש: תני לי.
ת: אבל אני רוצה להגיד חופש מחלה, וכמה חופשות הוא לקח…
ש: ענית לי. אין לי זמן, את לא מבינה? אין לי זמן, אני שואל שאלות קצרות.
ת: אני מבינה, אבל אני מבקשת…
ש: אז תני לי…
פלוני: לא היה חופשות.
ת: נכון, היית פשוט לוקח חופש לא לעבוד, וגם להיעלם מהבית. אבל לא משנה, כן. זה לא השאלה.
ש: נכון שלאחר תאונת הדרכים, לא עבדת, עד לאחר שנה לאחר הלידה של הבן ר'? התחלת לעבוד רק אחרי שר' היה בן שנה?
ת: זה רשום לפי אישור מחלה שהצגתי, כי תקופה אחרי תאונת דרכים לא הייתי כשירה לעבוד.
ש: נכון שאת העברת…
ת: הייתי צריכה לעבור ועדה רפואית מטעם משרד הבריאות, לחזור לעבודה.
…
ש: נכון שלא הבאת תצהיר מעו"ד, שאת טוענת שאמר לך שהפיצויים אינם ברי איזון?
ת: לא הבנתי?
ש: נכון שלא הבאת תצהיר, למסמכים שלך לתביעה לתצהירים, שעו"ד אמר לך שהפיצויים אינם ברי איזון?
ת: אין לי מכתב כזה, אבל יש לי מכתב שכתוב שהכסף שהועבר לחשבון זה נזקי הגוף. צירפתי לתיק, כי בזה…
ש: נכון שלא הבאת…
ת: ידעתי שאני מסתמכת על… כך אני מוגנת.
ש: נכון שלא הבאת תצהיר…
…
ת: אני קיבלתי מכתב מעורכת דין אחרי תאונת דרכים…
…
ש: או-קיי, נכון. או-קיי. אני מפנה אותך לסעיף 5 לתצהיר רכוש. כמה פעמים משכת כספים מהחשבון המשותף לצורכי המשפחה?
ת: אני הייתי לבד… משותף? מאיפה?
ש: כתבתי. אני מפנה אותך לסעיף 5 לתצהיר רכוש, ואני שואל אותך כמה פעמים משכת מהחשבון המשותף לצורכי המשפחה.
…
ת: אני חושבת ש… לא, אבל אני זוכרת. משיכות עשיתי שהייתי לבד, והייתי צריכה להכניס כסף לשלם חשבונות גז ומים, ולא היה לי…
…
ש: תעני לי לשאלה, שאלה פשוטה. פעם אחת? 10 פעמים? 100 פעמים? לא יודעת? תגידי לי מה שאת רוצה, אבל אי אפשר לספר סיפורים.
ת: קשה לי להגיד כמה, הרבה פעמים. כי הייתי צריכה לשלם חשמל, ארנונה, מים…
…
ש: אני שואל שאלות פשוטות. כמה פעמים העברת כספים מבנק מזרחי טפחות לחשבון שלך בבנק דיסקונט?
ת: לבנק דיסקונט, זה היה חשבון משותף, כשהייתי… כשהכסף נגמר בחשבון. אני לא יכולה להגיד כמה פעמים, עשיתי המון פעמים, ממש הרבה פעמים…
ש: או-קיי.
ת: כי הכסף נגמר, והייתי צריכה לשלם כי זה היה באחריותי.
ש: נכון שאת וליאון שילמתם הוצאות משותפות מהחשבון בבנק יהב?
ת: לא נכון.
ש: נכון שהמשכורת שלך שהופקדה לבנק יהב?
ת: נכון.
…
ש: רגע, רגע… יש לי עד 45, התחלתי ב-35, אמרתי לפרוטוקול.
ת: מבנק יהב שילמתי…
ש: שנייה, שנייה.
ת: גנים של ילדים.
ש: או-קיי, או-קיי. נכון שלא הבאת אסמכתא לתיק או לאקטואר, שהיו לך כספים בחשבון ביהב, לפני הנישואין?
ת: אני צירפתי הכל. אי אפשר להוציא, אי אפשר להוציא מעל 7 שנים בבנק יהב. בבנק דיסקונט, אפשר. בבנק יהב, אי אפשר. הבאתי מכתב שהם עוד כותבים שאין להם אפשרות כזאת.
ש: נכון שלא צירפת לתצהיר אסמכתא שאת, לטענתך, העברת 121,162 מהפיצויים שלך לחשבון שלך בבנק יהב?
ת: לא נכון, כי צירפתי מכתב של…
ש: תראי לי מה השם של הנספח?
ת: אדוני אני לא עו"ד. אני אומרת לך שצירפתי מסמך שכותב לי…
כבוד השופט: מר סו' מה שלא צורף… אמרתי לאדוני, מה שלא צורף, לא צורף.
ת: אני צירפתי מכתב של גברת רי'….
…
ש: נכון. נכון שאת ולאון טיילתם הרבה בחו"ל? הייתם בגרמניה, הייתם באוסטריה, פעמים רבות. גם לבד וגם עם הילדים. בארצות הברית פעמיים, בקנדה?
ת: הבעיה שאנחנו טיילנו, אנחנו טיילנו. אבל הוא יותר טייל לבד…"
(ראו: תמלול מיום 19.7.2022, עמ' 58-63)
הדגשות שלי טל פפרני
נוכח המבואר לעיל, הוכח לפניי כי כספי הפיצויים הוטמעו בחשבון המשותף ושמשו את הצדדים כמקור למחיית המשפחה. האיש הפקיד את כל כספיו בידי האישה לכאורה, שעה שהפקיד משכורתו בחשבון בנק מרכנתיל, והאישה אשרה את האמור בחקירתה המצוטטת לעיל, הינו שחשבון בנק מרכנתיל הינו חשבון משותף והיא אף משכה ממנו כספים לתשלום חשבונות שונים כשהיה צורך בכך. לאיש לא היה חשבון אחר במהלך חיי הנישואין דבר שלא הופרך. המשפחה יצאה לחופשות בחו"ל שמומנו מהקופה המשותפת המעורבבת. האישה לפחות 5 מתוך כ-12 שנות נישואין, לא עבדה, גם עקב התאונה וגם לנוכח חופשות לידה או חופשה ללא תשלום. האישה לא ידעה לחדד את מספר המשיכות שבצעה מחשבונות הבנק השונים והצהירה כי כל עוד היה צורך, הייתה מושכת כספים לתשלום הוצאות אחזקת הבית. מחשבון בנק יהב שולמו הוצאות חינוך עבור הקטינים. מהתנהלות הצדדים עולה כי לא הייתה הפרדה רכושית ביחס לכספי הפיצויים ולא הובאו אסמכתאות רלוונטיות ביחס לטיב הפיצויים המופקדים בבנק יהב או בבנק מזרחי. לכל האמור, אוסיף, כי לא נערך הסכם ממון אומנם, הלכה פסוקה היא לפנינו כי לא כל עניין מצריך הסכם ממון, שעה שקיימים מסמכים אחרים המלמדים על הבעלות. ר' בע"מ 1048/17 פלוני נ' פלונית (נבו, 12/3/17)בע"מ 10605/02 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים המשפטיים, 3/7/12)) אך בנסיבות המקרה, לו התכוונה האישה להפריד בין סכומי הפיצויים, היה בכוחה לנהוג אחרת, כולל תיעוד כוונתה בהסכם ממון.
למרות האמור, יש לבחון עתירת האישה לסטייה מהאיזון הקבוע בחוק יחסי ממון, ואולם קודם לכן יש להכריע ביחס לשיתוף בזכויות סוציאליות וחשבונות הבנק.
זכויות סוציאליות –חשבונות בנק
ברמת העיקרון זכויות הסוציאליות מסוג: הפרשה לקופות גמל, ביטוחי מנהלים, קרנות השתלמות ופיצויי פיטורין, הוכרו כנכסים ברי איזון. (ראו: נסים שלם, יחסי ממון ורכוש – הדין והפסיקה, עמ' 201-206; ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי פד"י מ"ו(1) 602; בג"צ 7716/05 פלוני נ' פלונית (מיום 27/8/07)).
כאמור, האישה בהכשרתה אחות מוסמכת והאיש רופא. לשניהם זכויות סוציאליות שיש לאזן מיום הנישואין עד היום הקובע ואין כל מחלוקת בעניין. יש הסכמה עקרונית בין הצדדים כי לא הייתה הפרדה רכושית, למעט טענות האישה להפרדה בחשבון בנק יהב ובפרט הכספים שהופקדו לפני הנישואין ומקורם במתנה מאביה, לרבות סכומי הפיצויים העומדים במוקד המחלוקת כפי שנידון בהרחבה לעיל. מנגד, האיש טען לשיתוף בכלל חשבונות הבנק (יהב, מרכנתיל , מזרחי) מבלי לפרט את טענותיו ביחס לשיתוף בכספים שמקורם במתנה מאבי האישה.
בית המשפט מנה מומחה אשר ערך חוות דעת שמסקנותיה צוטטו לעיל. במסגרת חוות הדעת מביא המומחה שתי אופציות, א' ו-ב' לאיזון כלל הזכויות הסוציאליות שצברו הצדדים במהלך התקופה הרלוונטית. המומחה הותיר את ההכרעה ביחס לסכומים המופקדים בבנק יהב בידי בית במשפט.
בהתאם לחוק ולפסיקה, כספים שהתקבלו במתנה מוחרגים ממסת האיזון בדומה לרכוש שנצבר עובר לתקופת השיתוף. בענייננו, על האיש מוטל הנטל להוכיח אחרת. האיש לא פעל להוכחת שיתוף ספציפי בכספים המופקדים בחשבון בנק יהב מלפני הנישואין, חרף חיי השיתוף וניהול משק בית משותף במשך כ-12 שנה כפי שהוברר לעיל. לפיכך, איני רואה לנכון להורות על ביצוע איזון בסכום על סך 9,300 $ בלבד. יתר הכספים אף אם מקורם בפיצויים יש לאזנם מהנימוקים שהובאו בפרק הקודם.
מכאן אני קובע כי הצדדים הינם שותפים בחשבונות הבנק : יהב; מרכנתיל; מזרחי וזאת תוך החרגת סך 9,300 $ המופקדים בחשבון בנק יהב.
החלת סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון:
בכתב ההגנה עתרה האישה כאמור, להחריג את סכומי הפיצויים ממסת האיזון לחילופין, ככל וימצא כי הכספים ברי איזון, עתרה לעשיית שימוש בהוראות סעיף 8 לחוק יחסי ממון, זאת לנוכח הטענה בעניין אלימות והפקרה במהלך חייה המשותפים.
במסגרת סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, נקבע חריג מצומצם לכלל החלוקה השוויונית של הרכוש, המקנה לבית המשפט סמכות בשיקול-דעת, בהתקיים "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת", לקבוע חריגים לכלל של חלוקה שוויונית בנכסים כדלקמן:
א. קביעת נכסים מסוימים ששווים לא יאוזן .
ב. קביעת יחס חלוקה שונה .
ג. קביעת שווי הנכסים בהתאם למועד מוקדם יותר.
ד. עריכת האיזון לפי היקף הנכסים במועד מוקדם יותר .
בהתאם לפסיקה, התשובה לשאלה צריכה להתבסס על תכליתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, על העקרונות העומדים בבסיסו, ועל פרשנות סעיף 8 לחוק יחסי ממון:
"המטרה הניצבת מול עיניו של הפרשן של הוראות חוק יחסי ממון היא מימוש מטרתו של המחוקק ליצור איזון בין בני הזוג מתגרשים ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי ממון בין בני-זוג…" (ראו: בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (7.1.14)).
שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף הנ"ל, נועד לשימוש במקרים מיוחדים, בהם ההסדר הכללי בחוק עשוי להוביל לתוצאות שאינן רצויות ולאי צדק ברור. התכלית הנה להגיע לחלוקה שתקנה לכל אחד מבני הזוג שוויון הזדמנויות בחיים שלאחר הפירוד.
בענייננו, לאחר בחינת כלל השיקולים, בין היתר הכנסת האישה החודשית והסכומים שיותרו בידיה לאחר ניכוי הוצאות, נכסיה ועוד, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות איזון בלתי שוויוני או סטייה מכלל השוויון באיזון. אין מדובר במקרה של הברחת נכסים או צד העומד בפערים משמעותיים מהאחר. בנוסף אין בטענה לנקיטת אלימות לבדה להיות נסיבה מצדיקה הפעלת הסמכות שבסעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג. לא למותר לציין, כי הטענה לא הוכחה דיו על ידי האישה ואף טענתה לעזיבת האיש לתקופה ממושכת לא הצליחה להוכיח חרף העדויות השונות שנשמעו לפניי.
בהמשך לאמור לעיל – מצאתי להורות על ביצוע האיזון בשלושת חשבונות הבנק בהסתייגות שנקבעו לעיל.
מועד ביצוע האיזון –באופן מיידי או על בסיס מועד הגמילה?
ככלל, מימוש זכות, במסגרת איזון נכסים, יתבצע עם גמילתה:
""דחית המימוש עד לגמילתה של הזכות רק מביאה לאותה תוצאה שהיתה מתרחשת לולא חל הפירוד בין בני הזוג ועמו חלוקת הרכוש המשותף, שגם אז לא היתה האשה נהנית מהזכויות הסוציאליות עד שיבשילו."
(ראו: ע"א 809/90 מרדכי חי לידאי נ' דבורה לידאי פ"ד מו(1), 602 ,עמ' 611-612.
עם זאת, המחוקק הותיר בידי בית המשפט, שיקול דעת רחב להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לאיזון, תוך בחינת הנסיבות הספציפיות. כלשון סעיף 6 (ג) לחוק יחסי ממון:
" באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזה דרך יבוצע האיזון יחליט בית המשפט או בית הדין , לפי הנסיבות ורשאי הוא …."
בענייננו, ההליכים בין הצדדים נמשכים בביהמ"ש מעל שנתיים ימים, וקיים אינטרס ברור לשני הצדדים לניתוק היחסים הכלכליים. מדובר בסכום שאינו גבוה, אשר ניתן להשגה בידי האיש. לא התרשמתי כי תשלום מידי יכביד באופן משמעותי על ניהול שגרת חייו. במצב זה, לא מצאתי כי נכון יהיה לדחות מועד האיזון. היוון הסכומים ואיזון משאבים לאלתר יעשו צדק במשפחה, כך שכל צד יצא לדרכו עם מחצית הסכומים המגיעים לו על פי הדין.
לנוכח האמור לעיל – מצאתי להורות על ביצוע האיזון באופן מידי בהתאם לאופציה א' בחוות הדעת. האיש ישלם את הסכום הקבוע בתוך 30 יום ממועד פסק הדין, כאשר הסכום יכלול תוספת הצמדה למדד ממועד חוו"ד ועד מועד התשלום בפועל.
סוף דבר
תביעת האישה למזונות מתקבלת באופן מצומצם כפי שהובא לעיל.
תביעת האיש לאיזון משאבים מתקבלת ברובה כפי שפורט בהרחבה לעיל.
נוכח המסקנות אליהן הגעתי, ועל מנת שלא להחמיר המחלוקת, אינני עושה צו להוצאות.
זכות ערעור כחוק.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
54678313
ניתן היום, ו' תמוז תשפ"ג, 25 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
