בפני
כב' השופט יהורם שקד
התובעות
1. פלונית
2. אלמונית
ע"י ב"כ עו"ד דניאלה רון יעקובי
נגד
הנתבע
היועצת המשפטית לממשלה – משרד הרווחה והשירותים החברתיים
ע"י ב"כ עו"ד חגית מזרחי
[הערה – שמות הצדדים בפסק הדין הם שמות בדויים למניעת זיהויים]
פסק דין
לפניי תביעה למתן צו הורות פסיקתי בין המבקשת 2 (להלן: שרון) לקטינה ילידת 2022 (להלן: הקטינה) שנולדה למבקשת 1 (להלן: עדי) בהפרייה מתרומת זרע אנונימית.
א' – העובדות הצריכות לעניין
עדי ושרון (להלן: בנות הזוג) הן יהודיות וישראליות אשר חיות יחדיו למעלה מעשור ומתגוררות כיום בספרד. במסגרת התא הזוגי שהקימו השתיים, מתוך רצון להקים משפחה, הן רכשו מנות זרע במשותף מבנק זרע (קריובנק) בשנת 2016. בשנת 2018 שרון הרתה וילדה את בנם הבכור, וניתן פסק דין שקבע כי אף עדי היא אמו. בשנת 2021 הרתה עדי על ידי שימוש באותן מנות זרע וילדה את הקטינה נשוא הבקשה הזו בברצלונה שבספרד.
בחודש מרץ 2023 עתרו בנות הזוג למתן צו הורות פסיקתי ביחס לשרון כך שיוכר כי אף היא אמה של הקטינה. לזאת סירבה הנתבעת (להלן: היועמ"ר) משני טעמים: האחד – לא צורפה אסמכתא לפרוצדורת ההפריה מתרומת זרע; השני – בנות הזוג אינן עומדות לעת עתה בדרישת התושבות, זאת מאחר, ולשיטתה, חובה לקיים את תנאי התושבות, קרי: שבנות הזוג תתגוררנה בארץ בשלוש מתוך חמש השנים האחרונות, או לחלופין, 12 מתוך 18 החודשים האחרונים ובנות הזוג אינן עומדות בתנאי זה. היועמ"ר אף הוסיפה כי עמדתה זו משקפת מדיניות על בסיס המלצות צוות מיוחד אשר מינה שר הרווחה בשנת 2018 במטרה לקבוע תנאים למתן צו הורות פסיקתי (להלן: המלצות הצוות).
בתגובה לעמדת היועמ"ר, טענו בנות הזוג כי הן תושבות ישראל אשר נמצאות ברילוקיישן זמני למטרות עבודה בספרד החל משנת 2020 וכי מעולם לא פעלו לניתוק התושבות שלהן, כך שהן עדיין נושאות בתשלומי ביטוחי קופות חולים, הן מחזיקות חשבונות בנק פעילים בארץ וכן טלפונים עם ספק ישראלי.
בנות הזוג התרעמו על גישתה זו של היועמ"ר תוך שהן מפנות לפסק דין מנחה בעניין כמעט זהה לחלוטין למקרה דנן שניתן בעמ"ש (מחוזי-מרכז) 25494-11-18 היועמ"ש נ' פלונית (פורסם בנבו 13.9.2020; להלן: פסק הדין), בו נקבע כי אין להותיר את עמדת היועמ"ר על דרישת התושבות כתנאי לבל יעבור, אלא יש לבחון את הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה לגופו.
בהחלטתי מיום 10.7.2023 ביקשתי את עמדת היועמ"ר לפסק הדין וכן לכל פסק דין אחר בעניין, שמי כמו היועמ"ר מודעת לכל פסקי הדין שניתנו בעניין, לרבות אלו שלא פורסמו. בתשובתה, טענה היועמ"ר כי פסק הדין ניתן בשלב מוקדם של בחינת הנושא והדיון המשפטי בו ומאז דן בית המשפט העליון בסוגיה אשר "הובהרה וחודדה". לעמדתה, בעקבות הליך שהתנהל בסוגיה בבית המשפט העליון בע"מ 802/21 (פורסם בנבו 23.6.2021) כונס הצוות המיוחד שמונה על ידי שר הרווחה לדון בשנית בסוגיית התושבות וביום 20.3.2022 אישרה היועצת המשפטית לממשלה את עמדת המדינה בכל הנוגע לתנאי התושבות, היא התושבות המעשית. מוסיפה היועמ"ר כי ההמלצות החדשות אפשרו הגמשה מסוימת ביחס לבנות הזוג באותו המקרה (ר' סעיף 9 לתשובת היועמ"ר מיום 12.7.2023). עוד נטען, כי ההמלצות המחודשות הוגשו כהודעה לבית המשפט העליון בבע"מ 802/21 והדיון באותו המקרה התייתר ללא פסק דין.
בתשובתן לעמדתה זו של היועמ"ר, צירפו בנות הזוג את האסמכתאות בדבר תהליך ההפריה מתרומת זרע אשר נערך בארץ וכן התייחסו לתשובתה של ב"כ המשיבה ביחס לפסק הדין. לעמדתן, היועמ"ר ממשיכה להתעלם מפסק הדין המנחה ואף בוחרת להמשיך ולנסות להטעות את בית המשפט. עוד נטען כי ב"כ המבקשות כאן, היא שייצגה את המשיבות בבע"מ 802/21 ולכן מצויה היטב בפרטים. לטענתה, המקרה הנדון בבית המשפט העליון היה שונה ביסודו מהמקרה דנן, עת השאלה הייתה האם יש ליתן צו הורות פסיקתי כאשר רק אחד מההורים הוא ישראלי ואילו השני לא. זאת ועוד המלצות הועדה המחודשות לא נבחנו או נבדקו על ידי בית המשפט העליון וכך עולה אף מהחלטתה של כב' השופטת ד' ברק ארז שקבעה כי תנאים מצטברים אלו עוד ייבחנו בערכאות, כך שניסיון היועמ"ר להראות משל המלצות מחודשות אלו נבחנו וקיבלו תוקף של פסק דין מחייב מאת בית המשפט העליון פשוט אינו נכון, מטעה ומסלף. כפועל יוצא, טוענות בנות הזוג כי אין להמלצות אלו מעמד משפטי לכשעצמו וכי על בית המשפט להכריע בכל מקרה לפי טובת הקטין שלפניו.
בהחלטתי מיום 17.7.2023 ביקשתי מב"כ היועמ"ר את עמדתה הסופית בעניין נוכח הטענות הלא פשוטות שהעלו בנות הזוג. בתשובתה, שבה היועמ"ר על כך שיש למלא את תנאי התושבות המעשית, וכי בנות הזוג אינן ממלאות אחר תנאי סעיפים קטנים 2 ו- 3 להמלצות הצוות המחודשות אשר מקימים דרישה כי השהות בחו"ל תהא תחומה בזמן וכן כי תוכח כוונה ברורה לחזור ולהשתקע בארץ.
ב- דיון והכרעה:
בפסק הדין שאליו הפנו המבקשות דמיון כמעט זהה למקרה דנן, עת שם היה מדובר בבנות זוג ישראליות נשואות, המתגוררות באוסטריה ואשר אף הן ביקשו צו הורות פסיקתי עבור זוג תאומים שנולדו מתרומת זרע לאחת מהן. היועמ"ר סירבה בטענה כי דרישת התושבות היא תנאי בל יעבור למתן צו הורות פסיקתי ועניינה בתושבות דה פקטו. בפסק הדין אשר חווה דעתו על המלצות הצוות נכתב כי: "אנו סבורים כי הנדון כולל בחובו את אותן נסיבות המצדיקות לראות בו מקרה חריג בו יבחן בית המשפט הישראלי את הורתן של המשיבות למרות העדר תושבתן, וזאת נוכח העובדה כי עסקינן באזרחיות ישראל, אשר קיים קשר של ממש בינן לבין המדינה (ביקורים תכופים בארץ, משפחה קרובה לכל אחת מהמשיבות המתגוררת בארץ, חברות בביטוח הלאומי, קופת חולים, שירות צבאי וכיוצ"ב), וכי עניינן יכול להיבדק בקלות ע"י הרשויות בארץ (אף שב"כ היועמ"ש ויתר על כך בנסיבות העניין) וטובת הקטינים העולה בנסיבות העניין והמחייבת הכרת המשיבות כהוריהם" (ר' פסקה 27 לפסק הדין).
בחינה מדוקדקת של המקרה לגופו ושל טובת הקטינים במקרה שלפנינו הייתה אמורה להביא את ב"כ היועמ"ר לקביעה כי ניתן להחריג את המבקשות ולהגמיש את כלל התושבות המעשית, לא כל שכן כאשר לבנות הזוג ילדה משותפת שנולדה בנסיבות שפורטו לעיל, כך שלא רק טובתו של הילד נשוא הליך זה עומד על הפרק, אלא גם טובתה של הילדה הנוספת להיות חלק ממשפחה בה זהותם של שני ההורים (האמהות) ידועה ומוכרת גם על ידי רשויות המדינה. עם כל הכבוד, כל תוצאה אחרת היא בלתי סבירה, נעדרת היגיון ואני מתקשה להעלות בראשי ולו טעם אחד הנעוץ בטובת הילד ו/או באינטרס ציבורי שיכול היה להביא את היועמ"ר להוסיף ולהחזיק בעמדתו זו. שוב, מחמת חשיבות הדברים, אחזור על הנאמר כי לקטינה נשוא הבקשה אח אשר הוכר כבנן של המבקשות ולו מן הטעם הזה של הכרה ביחסי האחאות, חובה היה להגמיש את דרישת התושבות המעשית, אף אם היה לה אחיזה כלשהי בדין.
ניסיון היועמ"ר להציג את המלצות הצוות המחודשות כאילו ניתנו בגינו של פסק הדין (שעליו בחרה המשיבה שלא לערער) כמחייבות פשוט חוטא לאמת. לצערי הרב, והדברים נכתבים בלב כבד ואולם בלית ברירה, ניכר כי היועמ"ר, באמצעות ב"כ, הוסיפה שלא לדייק עת הציג את אותן המלצות משל עברו את משוכת בית המשפט העליון ומשכך, לעמדתה, הן בבחינת פסק הדין המחייב בעניין של בנות הזוג. עמדה זו, בכל הכבוד, תמוהה ואף מקוממת ואין לה זכר בחומר שהונח בפני. לא אחדש דבר באם אזכיר כי על היועמ"ר מוטלת חובת תום לב מוגברת לפעול בשקיפות, בנאמנות ועל פי דין ולא ניתן להסכין כי תחת חובה מוגברת זו תציג היועמ"ר סילוף משפטי, תוך התעמרות בבעלי דין. ישאל השואל, מהו האינטרס הציבורי עליו מבקשת היועמ"ר להגן במקרה זה, כאשר מדובר במקרה זהה לזה שהובא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומטרתו היא הסדרת הורייתם של בני זוג מאותו המין עם ילדיהם הקטינים בעת הם מתגוררים זמנית בחו"ל?!
בסירובה של היועמ"ר נוצר מצב המונע את רישומה של שרון כאמה של הקטינה הן מבחינה פרוצדורלית כך שתוכל לבצע פעולות הקשורות בקטינה, והן מהותית עת הוא מונע מהקטינה שיהיו לה שני הורים בחייה וכן הכרה בקשר עם אחיה.
אשר על כן אני מוצא להיעתר לבקשה וליתן צו הורות פסיקתי המורה כי שרון היא הורה נוסף לקטינה. בנוסף אני מוצא לנכון לחייב את המדינה בשכ"ט ב"כ בנות הזוג בסך כולל של 20,000 ₪.
ניתן להגיש צו פורמאלי לחתימתי.
פסק דין זה מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ג אלול תשפ"ג, 30 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
