בפני
כב' השופט יהורם שקד
המבקשים:
1. פלונית (אם הקטינה)
2. פלוני (אב הקטינה)
3. אלמוני (החתן המיועד)
נגד
המשיבים:
היועצת המשפטית לממשלה
פסק דין
בפני בקשה להתיר נישואי קטינה, ילידת 2005, כיום בת 17 ו- 7 חודשים.
[הערה – השמות בפסק הדין הם שמות בדויים למניעת זיהוי]
העובדות הצריכות לעניין:
המבקשים 1-2 הם הוריה של הקטינה (להלן: נופר). המבקש 3 (להלן: אסף) יליד 2003, כיום בן כ 19.5 שנים, חייל בשירות סדיר, הוא בן זוגה של נופר ומי שמתעתד להינשא לה. כפי שהובא בפני, נופר ואסף, כמו גם משפחותיהם, מקיימים אורח חיים דתי-מסורתי. הקטינה בחודש הרביעי להריונה והיא צפויה ללדת ב 1.8.2023. בני הזוג מתגוררים יחדיו בבית הוריה של נופר.
לטענת המבקשים ונופר, הקשר שבין בני הזוג החל לפני 4 שנים. בני הזוג מתארים מערכת יחסים טובה ומכבדת בין השניים ובין המשפחות המורחבות ולתיק בית המשפט הוגשו תצהירים הן מאת הוריו של אסף והן מאת הוריה של נופר מהם עולה תמיכה גורפת של כל הנוגעים בדבר לעצם הנישואין.
לטענת בני הזוג, כאשר נודע להם בדבר הריונה של נופר, הם קיבלו זאת בהפתעה ובשמחה רבה, והכל מתוך תחושה עמוקה של ביסוס הקשר ויציאה לחיים משותפים באמצעות נישואין והקמת משפחה.
לטענת המבקשים כולם, בני הזוג ניחנו בבשלות נפשית והם החליטו על נישואיהם ללא קשר ישיר לעובדת הריונה של נופר, אם כי בני הזוג מעדיפים להינשא בהקדם על מנת לחסוך מהם את המבוכה שבנישואים עת תהא בחודשי הריון מתקדמים, אשר ייראה לכל.
לתיק הוגש תסקיר וממנו עולה כי נופר נעדרת רבות מבית הספר ומעת כניסתה להריון, איננה מגיעה כלל. נופר סיימה קורס ללק ג'ל ועבדה בביתה עד להריונה בנוסף, אמה רכשה עבורה מכונה לטיפולי לייזר, נופר עברה הכשרה וקיבלה תעודה והיא מתכננת לעבוד גם בטיפולי לייזר.
באשר לאסף נרשם כי הוא בשירות סדיר, לאחר 12 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות שכיום מוצב כטבח בחטיבת […] וממתין שתתקבל בקשתו לעבור לשירות יומי קרוב לבית.
עוד נרשם בתסקיר כי נופר לא רצתה לשרת בצבא, אלא רצתה להינשא בגיל צעיר ולהביא ילד ובני הזוג אף שוחחו על כך. נופר לא רצתה שזה יקרה בשלב כה מוקדם, אולם משגילתה שהיא הרה היא שמחה מאד. עוד נרשם כי בני הזוג הזמינו אולם שמחות וקבעו מועד להינשא ליום 1.3.2023. עוד נרשם מפי בני הזוג והוריהם כי היה ובית המשפט לא ייעתר לבקשתם, הם ימתינו ויינשאו מיד עם מלאת לנופר 18 שנים.
עו"ס לענייני דין מוסיפה ורושמת כי להערכתה בני הזוג אינם בשלים עדיין להבין לעומקן את הסוגיות אליהן ידרשו הן לזוגיות והן להורות ואת הקשיים שעלולים להתעורר כתוצאה מנישואין והקמת משפחה בגיל צעיר, כולל הסיכון לפרידה ולגירושין. לסיכום, עו"ס לסדרי דין חותמת את תסקירה במילים: "לאחר שהתרשמתי כי דחיית החתונה וקיומה על פי החוק במועד בו נופר תהיה בת 18, לא תפגע בטובתה ולא תהווה סכנה רגשית, פיזיולוגית או אחרת לשלמות חייה של נופר, לא מצאתי כל סיבה מיוחדת המצדיקה מתן היתר נישואין חריג".
המדינה מתנגדת למתן ההיתר, בטענה שלא הוכחו נסיבות כבדות משקל למתן היתר לנישואי הקטינה. לטענת המדינה, הריונה של נופר לא אמור להיות שיקול למתן היתר, כמו גם לעובדה שבני הזוג הזמינו אולם שמחות. עוד נרשם שהתסקיר איננו תומך במתן ההיתר ולפיכך, אין נסיבות שיש בהן כדי לאפשר נישואי קטינה.
ביום 15.2.23 התקיים בפני דיון, בו נאמר מפי בני הזוג:
"נופר: בלי שום קשר להריון, תכננו להתחתן בגיל מוקדם. אנחנו כבר 4 שנים ביחד. נכנסתי להריון, לפני שתצא הבטן, העדפתי להתחתן כדי שזה יראה יותר מכובד. אנחנו גרים ביחד אצל ההורים שלי.
אני עובדת. יש לי עסק בבית של ציפורניים. אני מצליחה להתפרנס. התוכניות זה לחסוך ולעזוב את בית ההורים.
אסף: אנחנו מאוד חזקים. אני בן 19. אני בצבא. בצבא מודעים למצב… אני טבח. אני בתהליך לצאת ליומיות בגלל המצב. נאמר לי שאקבל משכורת אחרת. חשוב לנו שבחצי שנה הזאת תהיה גם עזרה של צה"ל. יאשרו לי גם עבודה באינסטלציה"(עמ' 2, ש' 1-8).
בתום הדיון, הוריתי על קיום דיון נוסף אליו הוזמנה עורכת התסקיר, אשר גם נשמעה בפני. במהלך הדיון, ביקשתי את עמדת המדינה באשר לנסיבותיו המיוחדות של המקרה, וכך נרשם מפי:
"בית המשפט: ולצבר העובדות, להבדיל מהתייחסות לעובדה אחת בכל פעם, שהקטינה בת 17 ושבעה חודשים והיא על סף בגרות, הוריה תומכים במהלך, הורי החתן המיועד תומכים במהלך, החתן המיועד נמצא במסגרת, אין לו עבר פלילי חלילה, הוא משתכר, הנערה עובדת ומשתכרת למחייתה, בני הזוג ביחד כבר ארבע שנים. בנוסף, הנערה הרה, שלא מעוניינת להיכנס לחופתה כשכרסה בין שיניה. האם כל הצבר הזה לא משנה את התמונה?" (עמ' 4, ש' 25-30).
לכך השיבה ב"כ המדינה:
"הצבר הזה, לדעתי לא משנה את התמונה. נתבקש תסקיר. גם הסכמת הורים וכל הדברים האלה נקבעו בפסיקה. כמו שהיא רוצה חמישה חודשים לפני 18 אז אפשר להסתכל על זה בדיוק מהצד השני של המטבע שאפשר להמתין" (שם, ש' 33-35).
לקראת תום הדיון, הודיעה ב"כ המדינה כי תמסור הודעה באשר לעמדתה הסופית וזו נמסרה ולפיה המדינה עומדת על התנגדותה לנישואין.
בנסיבות אלה, קם הצורך במתן פסק דין זה.
ב' – דיון:
חוק גיל הנישואין, תש"י – 1950 (להלן: החוק), אוסר נישואי קטינים ויחד עם זאת, קובע בסעיף 5(א) כי: "על אף האמור בחוק זה, רשאי בית המשפט לענייני משפחה לתת היתר לנישואי קטין או קטינה אם מלאו להם שש עשרה שנים, ולדעת בית המשפט קיימות נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטין או הקטינה, לפי העניין, המצדיקות מתן היתר זה; בית המשפט לענייני משפחה יכריע בבקשה למתן היתר לאחר ששמע את הקטין או הקטינה, לפי העניין". עיננו רואות כי נישואי קטינים שמלאו להם 16 שנים, אינם בגדר איסור מוחלט, אלא ניתן לבית המשפט שיקול דעת להתירם בכפוף לנסיבות מיוחדות הקשורות בטובתו של הקטין או הקטינה. עוד יצויין כי החוק מחייב קבלת תסקיר אך ורק בעניינם של קטינים שמלאו להם 16 שנים וטרם מלאו להם 17 שנים.
בפסק דינו המקיף והיסודי של חברי, כב' סג"נ השופט מרדכי (מוטי) לוי בה"נ 53956-11-16 ש"פ נ' היועמ"ש (נבו, 3.2.17) סקר בית המשפט את גלגולי החוק, את המטרות שעמדו בבסיס תחיקתו, לרבות את תיקון החוק בשנת 2013 עת הועלה הגיל המותר מ 17 שנים ל 18 שנים ואין עלי אלא להפנות לכל האמור בפסק דינו.
באותו מקרה, נדונה שאלת היתר נישואיה של קטינה, בת 17 ו 9 חודשים (מבוגרת בחודשיים ימים מהקטינה דנן), וכך פסק בית המשפט (בחרתי לצטט בהרחבה משום הדמיון הרב למקרה דנן; הדגשות לא במקור):
"13. אין ספק בעיני שטובתו של הקטין נלמדת גם מראייתו הוא את טובתו והתחשבות בדעתו. משכך, לעמדתה של הקטינה שלפני יש חשיבות רבה.
14. כאשר בוחן אני את טובתה של הקטינה שלפניי, אין לי ספק שבניסיון להתחקות, לנבא את טובתה אם תרצה לומר, הרי שטובתה במנותק מהקשרים חברתיים ומשפטיים היא לאפשר לה להינשא לחבר, כבר עתה במועד המתוכנן. כל החששות המועלים הן בדברי ההסבר והן בהתייחסות הגורמים השונים להצעה לתיקון החוק אינם רלוונטיים לקטינה שלפניי, כמובהר לעיל ולהלן.
15. מדובר בצעירה אשר תהא רחוקה 3 חודשים מגיל הנישואין המותר, צעירה החיה עם בן זוגה, החתן המיועד כאיש ואישה לכל דבר משך כשנה. צעירה אשר בחרה במודע, על אף שיש להצטער על כך, שלא לפקוד את ספסל הלימודים ואין בדעתה לעשות כן כעת. היא והחבר עובדים למחייתם, מנהלים משק בית משותף, למעשה החלו את חייהם המשותפים כאיש ואישה כבר לפני כשנה והחתונה בהקשר זה של ההגנה על הקטינה הוא אקט סימבולי בלבד. הקטינה והחבר רקמו תכניות וחלומות לא כבני נוער אלא כאיש ואישה שגמלה בליבם ההחלטה להיקשר האחת ברעהו והכל בתמיכה ובאישור של המשפחות ועוד טרם עלתה כלל שאלת מועד הנישואין.
16. אמנם נכון שאין בשיקול הכלכלי של עלויות החתונה כשלעצמו סיבה להקדמת הנישואין טרם הגיל המותר, ברם, שיקול זה אמור להיבחן אל מול טובת הקטינה לאמור שלא תהא פגיעה בקטינה בשל ההפסד הכספי הצפוי. במקרה שלפני בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה משברור שאין בהקדמה של 3 חודשים טרם גיל הנישואין ובתנאי החיים של הקטינה (עובדה שלא תשתנה כפועל יוצא של החלטה הדוחה הבקשה) משום אפשרות פגיעה בקטינה, לשיקול הכספי אבדן של כסף רב לטמיון ודחיית החתונה לעוד תקופה ארוכה יש משמעות.
חיזוק לתובנה זו יש למצוא דווקא בדברי נציג בא כוחו של היועמ"ש בדיון שעה שזה טרח והדגיש את הטעות שהייתה באתר הרבנות הראשית מכוחה טעו הצדדים לסבור שהגיל הוא 17 שנים. ער אני להסתייגותו של נציג בא כוחו של היועמ"ש לעניין השיקול הכלכלי, שמא השארת ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט ומבלי שבא כוחו של היועמ"ש יתנגד לבקשה עשויה להתפרש כהסכמה עם הסיבה לבקשה להקדמת הנישואין – השיקול הכספי. ברם, בצניעות הראויה של משקלו של פסק דין בערכאה זו, מובהר שההיבט הכלכלי כבר המשקל הוא ייחודי לתיק זה ואינו מהווה ההסבר להתרה של נישואין מוקדמים אלא נדבך נוסף, מסביר, להקלה ולהסכמה להקדמת מועד הנישואין, כאמור בתיק זה.
הנורמה החברתית אותה קבע החוק היא שנישואין בישראל יערכו מגיל 18. רצונה של הצעירה שלפני, אשר מאשרת בעצמה שלא הייתה כל מניעה מבחינתה להמתין לגיל 18, וכך עשו גם הוריה והחבר, אינם, כאמור, עילה כשלעצמה. ברם, יש לשקול במכלול השיקולים גם את המקור לטעות זו אשר נבעה מפרסום רשמי של המוסד המופקד על נישואין בישראל כעולה מדברי נציג בא כוחו של היועמ"ש ועל כן אין לזקוף הטעות לחובתה של הקטינה שלפני, כל זאת לאחר שנחה דעתי שאין בהקדמת מועד הנישואין משום חשש פגיעה בה ובעתידה.
17. קיומה של משפחה תומכת, לא לוחצת, עוטפת בחום ואהבה כבסיס מתחייב להיעתרות לבקשה כגון דא (ש"ש 2006-11-14 י.ק. נ' היועמ"ש ואח' [פורסם בנבו] (23/12/15)). הוא המקרה שלפני.
18. איני יכול לקבל את הגדרת טובת הקטינה בשאלת נישואים מוקדמים רק כמי שבאה וצמחה מן הסבל, כמו הריון מוקדם, משפחה פוגעת וכיוצא באלה. נהפוך הוא. לא אחת טובת הקטינה היא דווקא ההיענות לרצונותיה, ככל שאלו מגובים בחופש ההחלטה והבחירה, הוא המקרה שלפניי.
19. מסע הלבטים לא תם. האם די באמור כדי להתעלם מרוח החוק, מכוונת המחוקק? האם בעצם רצונה של הקטינה ואף שזו טובתה – בנתוני המקרה ובהשוואה למניעות מכוח החוק – כדי לסטות מהותית מדרך החוק? לשון אחר: האם די ברצונה של הקטינה, תהא בשלה ככל שתהא, עניינית ואסרטיבית ככל שתהא, כדי לסטות מן החוק, לשבור את הנורמה החברתית המוכתבת על ידי המחוקק? האם יש בכך כשלעצמו נסיבות מיוחדות?
20. "שיטה נורמטיבית, תהיה אשר תהיה, מכילה תמיד יסוד שרירותי, היא היא העיקר…" (פרלמן, שם, ח'). חף אני מספק שהמחוקק אשר התיר לבית המשפט לענייני משפחה את שיקול הדעת כביטויו בסעיף 5 (א) לחוק התכוון שמקרה כמו זה שלפני יבוא בגדרם של אותם מקרים המוגדרים כבעלי "נסיבות מיוחדות".
21. כשאני מניח את מטרת התחיקה כנר לרגלי בנסיבותיו של מקרה זה, סבור אני שבהחלטה על התרת נישואיה של הקטינה שלפני על פי שיקול דעתי יש משום יישום מטרת החוק המאפשר לבית המשפט על פי נסיבותיו של המקרה שלפניו לסטות מהמועד הקבוע בחוק, במיוחד נכונים הדברים שעה שמדובר בקטינה החיה כאישה נשואה, בידיעת הוריה והסכמתם, ורחוקה 3 חודשים מגיל הנישואין. דווקא אי העתרות לבקשה שלפניי בנסיבותיו של תיק זה מהווה לטעמי החטאת מהות שיקול הדעת השיפוטי אשר הוענק לשופט בחוק עצמו על ידי המחוקק.
22. סיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את כל השיקולים: טובת הקטינה מצד אחד ורוח החוק וכוונתו מצד שני הגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל".
[עוד למתן היתר לנישואי קטינה בת 17 שנים, ר' בפסק דינו של חברי, כב' השופט אסף זגורי בה"נ 5915-12-17 אלמונים נ' היועמ"ש (נבו, 9.1.18)].
מובנת לי לחלוטין עמדתה של המדינה באשר לנישואי קטינים והחשש מפני 'מדרון חלקלק', אולם לא בענייני מדיניות עוסק פסק דין זה אלא בעניינם הספציפי של הצדדים בפני. על פניו, התנגדותה של המדינה לנישואי בני הזוג נעוצה בהיותה של הקטינה מתחת לגיל 18. להבנתי, בין אם הקטינה מושא פסק הדין הייתה בת 16 שנים, 17 שנים או 17 שנים ו-11 חודשים, עמדת המדינה הייתה זהה.
בעניין זה, ובכל הכבוד, דעתי שונה. אינני סבור כי דין קטינה בת 17 שנים כדין קטינה בת 17 שנים ו 11 חודשים. לטעמי, קיימת מקבילית כוחות גם בעניינים אלו, כך שככל שגילה של הקטינה צעיר יותר יידרשו נסיבות כבדות משקל יותר למתן היתר נישואין, ולהיפך. אין משמעות הדבר כי כאשר קטינה תהא קרובה ממש לגיל בגרות, לא נזדקק לנסיבות מיוחדות כלל, אלא משמעות הדבר כי ייתכן ודי יהיה בצבר נסיבות מיוחדות שאינו רב.
במקרה דנן, אל לשכוח כי נופר קרובה ממש לגיל בגרות, היא בת 17 ו 7 חודשים. נופר הרה וכחלק מכבודה, כפי שהיא רואה זאת, אין היא מעוניינת להינשא כאשר כרסה בין שינייה וניתן להבין זאת. כמו כן, אל לשכוח את הרקע התרבותי אליו שייכים הצדדים שבפני, את היותם בני זוג מזה 4 שנים, את היותם מתנהלים כיום כבעל ואשה לכל דבר ועניין ואת כמיהתם המשותפת להינשא זל"ז. עוד לא יכולתי שלא לתת משקל לרצונם של בני הזוג, ובעיקר לרצונה של נופר. באשר לסיכויי הנישואין – אינני סבור כי 5 חודשים, עד לבגרותה של נופר, יעשו את ההבדל הגדול או הבדל בכלל.
נחזור לתסקיר; ראשית, כמאמר החוק, לאור גילה של נופר אין כל הכרח בקבלתו כתנאי למתן פסק דין. חרף זאת, משהוגש התסקיר, יש ליתן לו משקל ואין להתעלם מקיומו. אני ער לחלוטין למסקנת התסקיר ולפיה: "לא מצאתי כל סיבה מיוחדת המצדיקה מתן היתר נישואין חריג" ובכל הכבוד, אינני מקבל קביעה כה קטגורית וכה גורפת משל אין כל סיבה מיוחדת למתן ההיתר. גילה של הקטינה, עמדת הוריה, רצונה, משפחתה התומכת, מגוריה עם בן זוגה, הריונה וכל העולה מפסק דין זה, הן נסיבות לשיטתי מטות את הכף לעבר מתן ההיתר.
בע"א 4736/94 פלונים נ' היועמ"ש (נבו, 16.10.1994), קבע הנשיא מ' שמגר: "הרי עצם האפשרות של מתן היתר, הקבועה בחוק, מצביעה על כך שהמחוקק לא ראה בנישואין תופעה אסורה באופן החלטי, מכל וכל, שאין להתירה בשום נסיבות, אלא היפוכו של דבר… במלים אחרות, גישת היסוד הנכונה היא, כי אין להתיר נישואין בטרם בשלה ובגרה הנערה… כאמור זו גישת היסוד; אולם, המחוקק חזה וצפה בתבונתו, מראש, כי יש נסיבות יוצאות דופן בהן לא ניתן לפתור בעיות אנושיות בנוסחאות כוללניות בלבד" (סעיף 5 לפסק הדין).
ומייד לאחר מכן: "מדובר בבני אדם, על רגשותיהם, חוויותיהם ובעיותיהם. כמובן שאין לקבל את המטען הרוחני והרגשי הזה כתכתיב לבחירת דרך פעולה מסויימת, ואין להסיק כי כל אימת שהנערה תהיה בהריון, ינתן היתר. אין לקבל תיזה זו. אולם, ניתן ללמוד ולהבין מדרכו ומדברו של המחוקק שהוא הותיר מקום לבדיקה אינדיבידואלית של כל מקרה לפי נסיבותיו לשם בחינת ההיבט הבין-אישי והאנושי ולשם בדיקת האיזון בין הנתונים. (כך הותיר אפשרות למתן תשומת לב לשמירה על כבוד האדם כפשוטו). במה דברים אמורים? אין פותרים בעיותיהם של בני אנוש על-פי דגמים גזורים מראש שאינם מותירים מקום להסתכלות אינדיבידואלית. בני אדם שונים זה מזה והמגוון שבשוני הוא רב. שמירת כבוד האדם אינה רק סיסמה. חייב להיות לה הד וביטוי בבדיקת בעיותיו האישיות של הפרט… חברה שקולה, נבונה ומתקדמת אינה כפותה בכל הנסיבות לנוסחאות נוקשות, ויכולה לחיות עם מקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם ניתן לתת לעתים משקל גם למאוויו האישיים של הפרט, לכבודו כאדם… החשש שהקשר הבין-אישי ייכשל במקרה דנן, כבודו במקומו. הוא איננו מחוייב המציאות ויכול גם להיות אחרת" (שם).
בשים לב לכל האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות הקשורות למקרה דנן, כפי שפורטו בהרחבה לעיל, מצאתי להיעתר לבקשה וליתן היתר לנישואיה של נופר.
אשר על כן ומכל המקובץ לעיל, אני מתיר את נישואי נופר לבח"ל ומאחל להם זוגיות טובה, מכבדת ומכובדת לשנים רבות וטובות.
לבקשת ב"כ היועמ"ש, ניתן עיכוב ביצוע פסק דין זה למשך 7 ימים מהיום.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
התיק ייסגר.
ניתן היום, א' אדר תשפ"ג, 22 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
