בפני
כב' השופטת תמר סנונית פורר
התובעת:
פלונית, ת"ז —-
ע"י ב"כ עו"ד מירב לוי
נגד
הנתבעות:
1. הנתבעת 1, ת"ז —-
2. הנתבעת 2, ת"ז —-
3. הנתבעת 3, ת"ז —-
ע"י ב"כ עו"ד ניר שם טוב
פסק דין
עניינו של פסק דין זה הוא הכרעה בתביעת התובעת בה עתרה לבטל את רישום הבעלות בדירת המגורים של ההורים המנוחים (שעל פיו רשומות הזכויות כעת של הצדדים בחלקים שווים), וליתן סעד הצהרתי כי הזכויות בדירה הן: התובעת – 13/16, הנתבעות כ"א – 1/16.
רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
הצדדים להליך הן ארבע אחיות:
**** – התובעת (להלן: "התובעת" ו/או "***"),
ושלוש הנתבעות: **** (להלן: הנתבעת 1" ו/או "***"), **** (להלן: "הנתבעת 2" ו/או "***") ו**** (להלן: "הנתבעת 3" ו/או "***") , להלן שלושתן יחד: "הנתבעות".
ביום 3.1.2022 נפטר אביהן של הצדדים.
צו ירושה אחר האב הוצא רק ביום 11.11.2020 לאחר פטירת האם (צורף כנספח 2 לכתב התביעה). על פי צו הירושה עזבונו של האב מתחלק: יורשי האם המנוחה – 4/8, כ"א מהבנות – 1/8.
עיקר רכושם של ההורים היה דירת מגורים ברח' —– —-, הידועה כגוש — חלקה — תת חלקה — (להלן: "הדירה"), שהייתה רשומה על שם שניהם בחלקים שווים.
ביום 30.1.2017 ניתנה חוו"ד של ד"ר ספיר (להלן: "חוו"ד ד"ר ספיר") (צורף כנספח ב' לכתב ההגנה) ובה צויין בין השאר לגבי מצבה של האם המנוחה: "לאור ליקוי קוגניטיבי חמור, החולה לא מסוגלת כעת לדאוג ולטפל בענייניה בעצמה, ולכן זקוקה למינוי אפוטרופוס".
בחודש 7/2017 הוגשו 3 צווי הגנה שהיו קשורים למערכת היחסים העכורה בין בני המשפחה וגם ביחס לאם. בין היתר הוגש צו הגנה ה"ט 35624-07-17 של התובעת ושל הנתבעות —- ו—-, ובו טענות כי הנתבעת —- מנצלת את האם וחפצה לפעול ברכושה.
ביום 20.8.2017 הוגשה על ידי הנתבעת 1 – —- בקשה דחופה למינוי אפוטרופוס לאם (א"פ 42117-08-17) (להלן: "הליך האפוטרופסות"). בהליך זה היו הנתבעות 3-2 והתובעת – משיבות.
ביום 21.11.2017 נחתם תצהיר הסתלקות שהוא הסתלקות התובעת מעיזבון האב המנוח לטובת האם (צורף כנספח 3 לכתב התביעה) (להלן: "תצהיר ההסתלקות"):
התובעת לא דיווחה על תצהיר ההסתלקות לפני שהוצא צו ירושה של האב ולא הגישה אותו לרשם לענייני ירושה. על כך עוד בהמשך.
בנוסף יודגש כי בהמשך ההליך התברר כי התצהיר אמור היה להיחתם על ידי התובעת לצורך ההסתלקות שלה לטובת האם, אולם הוא נחתם על ידי האם, ומופיעה בו חתימתה.
יום למחרת, ביום 22.11.2017, חתמו התובעת והאם על תצהירי מתנה בהם העבירה האם במתנה את כל זכויותיה בדירה לתובעת (צורף נספח 4 לכתב התביעה) (להלן: "תצהיר המתנה" או "הסכם המתנה").
האם חתמה על תצהיר מתנה שזה נוסחו:
התובעת חתמה על תצהיר קבלת מתנה שזה נוסחו:
מטרת ההסתלקות יחד עם המתנה הייתה כי מרב הזכויות בדירה יעברו לתובעת.
ביום חתימת תצהיר המתנה, 22.11.2017, ניתנה תעודת רופא על ידי ד"ר סולה חוו"ד עפ"י תקנות הנוטריונים (להלן: "חוו"ד ד"ר סולה") (צורף בנספח 7 לכתב התביעה) ובה צויין: "בת 77 א+4 בהכרה מלאה, מוסרת מידע על עצמה. [..] מתמצאת במקום וחלקי בזמן, זיכרון ירוד במידה קלה לטווח קצר 3/2 […] 22/30 MMSE. הנבדקת צלולה, [..] מסוגלת להסביר כל סעיף לגבי מטנה [צ"ל מתנה – ת.ס.פ] בת. אני מצהיר כמו כן כי החולה מר/ת —- הוא/היא בהכרה מלאה ובדעה צלולה, אחראי/ת על מעשיו/ה וכשרי/ה לעשיית פעולה בפניו נוטריון".
ביום 11.2.2018 הוגש תסקיר בתיק האפוט', שעיקריו יובאו בהמשך, ובו המלצה על מינוי הקרן לטיפול בחסויים כאפוט' לגופה ולרכושה של האם (להלן: "התסקיר").
ביום 2.5.2018 מונה לאם בהליך האפוטרופסות אפוט' חיצוני – הקרן לטיפול בחסויים כאפוט' קבוע לגופה ולרכושה.
ביום 15.5.2020 האם המנוחה הלכה לבית עולמה.
ביום 8.11.2020 ניתן צו ירושה אחר האם המנוחה ע"י הרשמת לענייני ירושה (צורף כנספח 6 לכתב התביעה). במסגרת צו הירושה נקבע כי היורשות של המנוחה הן הצדדים בחלקים שווים – 1/4 כל אחת.
לכתב התביעה צורפו אישורי מיסים מיום 18.5.2021 על ההעברה במתנה (צורף כנספח 5).
הרישום בטאבו לא הושלם לפני פטירת האם המנוחה. כמו כן עת ניתן צו הירושה של האב ביום 11.11.2020 לא עולה כי הוגש תצהיר ההסתלקות והיורשים על פי דין הן האם והצדדים.
ביום 27.6.2021 בהתאם לצווי הירושה, נרשמו הזכויות בדירה בחלקים שווים בין הצדדים (נסח טאבו צורף כנספח 1 לכתב התביעה), קרי סך של 1/4 מהזכויות בדירה על שמה של כל אחת מהן.
ביום 18.10.2021 הוגשה התביעה לביטול הרישום ולשינויו. לטענת התובעת לאור תצהיר ההסתלקות ותצהיר המתנה על הזכויות בדירה להירשם בחלקים הבאים: התובעת 13/16, הנתבעות כ"א 3/16 ועל כן הוגשה תביעתה.
במהלך ההליך התקיימו בפניי שני דיונים (דיון קד"מ ודיון הוכחות). לאחר מכן, הוגשו סיכומים בכתב. אשר על כן, ניתן כעת פסק הדין.
טענות הצדדים
תמצית טענות התובעת
התובעת עותרת לביטול רישום הזכויות בדירה, אשר נרשמו בהתאם לצווי הירושה של האם ושל האב ועותרת לאכיפת תצהיר ההסתלקות ותצהיר המתנה. התובעת עותרת כי יינתן פסק דין הצהרתי, לפיו זכויות הבעלות בדירה יחולקו כך: 13/16 לתובעת, ו-1/6 לכל אחת מהנתבעות, והרישום הנוכחי יבוטל.
התובעת טוענת כי האם חתמה ביום 22.11.2017 על תצהיר בדבר העברה של חלקה בדירה במתנה לתובעת, וכי יש לקיימו. לטענת התובעת ההעברה במתנה טרם הושלמה מסיבותיה האישיות והכלכליות של התובעת בלבד, אך אין בכך כדי לבטל את ההעברה מצד האם.
התובעת טוענת כי יש צורך לשנות את הרישום מאחר וזכויות האם בדירה הועברו לה במתנה לאחר שהיא הסתלקה לטובת האם מעיזבונו של האב.
התובעת מדגישה כי האם הייתה כשירה בעת החתימה על התצהירים ובהתאם גם ביום 22.11.2017 ניתנה חוו"ד ד"ר סולה כי האם הייתה בהכרה מלאה ובדעה צלולה, והייתה כשירה לעריכת המסמך המשפטי עליו חתמה. התובעת עותרת לדחות את כל שאר טענות הנתבעות לגבי השפעה בלתי הוגנת ועושק וטוענת כי המסמכים משקפים את רצונה של האם ויש להורות על הרישום בהתאם לפי תביעתה.
תמצית טענות הנתבעות
הנתבעות טוענות כי יש לדחות את תביעת התובעת. לטענת האם לא הייתה כשרה לחתום על התצהירים, ולא יכלה לבצע פעולות משפטיות באותה העת. כמו כן בעת חתימת האם המנוחה על התצהירים כבר הוגשה בעניינה בקשה למינוי אפוטרופוס אשר בסופו של דבר גם אושרה.
הנתבעות מפנות לחוו"ד ד"ר ספיר שניתנה כ-10 חודשים לפני חתימת האם על המסמכים ויש בה להראות כי האם לא הייתה כשירה בעת החתימה.
בנוסף, הנתבעות טוענות כי האם פעלה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת, אשר ניצלה את מצבה החלש של האם, והביאה אותה לחתום על אותם מסמכים בניגוד לרצונה ולטובתה.
עוד טוענות הנתבעות כי התובעת פעלה תוך עושק, וגרמה לאם לחתום על תצהיר המתנה שגרם לאם להישאר חסרת כל.
דיון והכרעה
בענייננו שני סוגי מסמכים שבמוקד המחלוקת בין הצדדים:
תצהיר הסתלקות מהתובעת לאם של הסתלקותה לטובת האם מעיזבון האב המנוח.
תצהירי מתנה שנחתמו בין האם לתובעת של העברת מלוא זכויותיה של האם בדירה לתובעת.
מעמדו של תצהיר ההסתלקות –ביום 21.11.2017 נחתם תצהיר הסתלקות של התובעת לטובת האם מעיזבון האב המנוח (צורף כנספח 3 לכתב התביעה). אולם במסגרת ההליכים התברר כי תוכנו של תצהיר ההסתלקות הוא של התובעת לטובת האם (כפי שהייתה הכוונה שיהיה) אולם החתימה שמופיעה בו היא חתימת האם:
לא הוצג תצהיר הסתלקות אחר או נוסף.
על כן אין תצהיר הסתלקות תקף עליו חתמה התובעת לטובת האם. טענת התובעת כי מדובר בשגגה אין בה לסייע מאחר והחתימה היא חתימה שהייתה אמורה להיות לפני הוצאת צו הירושה לעיזבונו של האב ובחייה של האם.
לכך יש להוסיף כי תצהיר ההסתלקות לא הוגש לרשם לענייני ירושה טרם שהוצא צו הירושה לאב. צו הירושה של האב הוצא רק ביום 11.11.2020 לאחר פטירת האם. על פי צו הירושה של האב המנוח (נספח 2 לכתב התביעה), עזבונו של האב מתחלק באופן הבא: יורשי האם המנוחה – 4/8, כ"א מהבנות – 1/8. קרי התובעת הינה יורשת על פי צו הירושה של האב ואין הסתלקות שלה לטובת האם.
להשלמת התמונה יצויין כי הנתבעות צירפו בנספח ט' לכתב ההגנה צילום מאתר הרשם לענייני ירושה כי בחודש 12/2017 הוגשה בקשה על ידי האם המנוחה לצו ירושה של האם אולם בסיבת סגירתה הבקשה צויין: הבקשה הוחזרה למבקש. התובעת לא הבהירה עניין זה.
לא ניתן לדלג על משוכות משפטיות. למעשה מבקשת התובעת להסתלק מחלקה בעיזבון האב כעת, ללא הליך מתאים על פי חוק הירושה, ובניגוד לצו הירושה שניתן כבר, ולאחר פטירת האם. לא ניתן לשנות את צו הירושה באופן זה, ולמעשה לבטלו באמצעות הליך זה. התובעת לא התייחסה לנפקות זו בהליך.
אשר על כן אין נפקות לתצהיר ההסתלקות של התובעת לטובת האם בעיזבונו של האב. המשמעות הינה כי ההעברה של 1/8 מהזכויות של התובעת בדירה שהועברה כביכול לאם באמצעות ההסתלקות – ולאחר מכן הועברה לבת במתנה ע"י האם – אינה תקפה.
כעת יש לדון בתוקפו של תצהיר המתנה שנחתם על ידי האם.
אין מחלוקת שהאם חתמה על תצהיר המתנה ביום 22.11.2017. התובעת מבקשת לקיים את תצהיר המתנה, ובהתאם לכך להורות על שינוי הרישום של הזכויות בדירה. הנתבעות כטענות הגנה טוענות כי אין תוקף לתצהיר המתנה בשל מספר עילות. בעניין זה נטל ההוכחה הוא על הנתבעות מאחר ומדובר בטענת הגנה שלהן.
להלן ייבחנו טענות ההגנה של הנתבעות כסדרן.
טענת הנתבעות להעדר כשרות האם לחתום על מסמכי המתנה
לטענת הנתבעות, ההתדרדרות במצבה של האם החלה כבר בשנת 2016, ולפיכך ביקרה ביום 25.9.2026 אצל נוירולוג אשר הפנה אותה להמשך טיפול אצל פסיכוגריאטר. הנתבעות עותרות למתן המשקל המלא לחוו"ד ד"ר ספיר שקבע שהאם הייתה סיעודית באופן מלא עוג בחודש 1/2017, הוגדרה כ"תשושת נפש" וסבלה מפגיעות קוגניטיביות, תפקודיות ונפשיות, לוקה בדמנציה וסובלת מפגיעה קשה בזיכרון, אובדן היכולת להתמצא בזמן ובמרחב, קושי בקבלת החלטות ושיפוט לא נכון של מציאות חברתית. משכך, עולה כי האם לא הייתה כשירה עת נערך תצהיר המתנה. כמו צירפו הנתבעות מסמכים נוספים המעידים על מצבה הנזקק והתשוש של האם לרבות אישור מל"ל ואישור להעסקת עובד זר.
כמו כן, לטענת הנתבעות, לא ניתן לתת תוקף לפעולה משפטית שנערכה בתקופת הזמן שבין הגשת הבקשה למינוי אפוטרופוס לאם ועד למינוי בפועל. חתימת תצהיר המתנה נערכה עת הייתה תלויה ועומדת בקשה דחופה למינוי אפוטרופוס, אשר התובעת ידעה עליה ואף הייתה חלק מההליך, וכחלק מכך אף השתתפה בפגישות לצורך עריכת התסקיר. לפיכך, התובעת מנועה כעת מלטעון כי ההפך הוא הנכון. כמו כן יש לתת משקל לתצהיר שנתנה התובעת בהליך צו ההגנה ה"ט 35624-07-17 בו ציינה מפורשות את מצבה של האם ולא לאפשר לה כעת להציג עמדה סותרת לתצהיר.
לטענת התובעת, יש לדחות את טענות הנתבעות ולקבוע כי האם הייתה כשירה. לטענת התובעת יש לאמץ את חוו"ד ד"ר סולה שנערכה ביום שנחתמו תצהירי המתנה ביום 22.11.2017. לטענתה, הוכח כי האם הייתה כשירה במועד הספציפי שבו נערך תצהיר המתנה, ומשכך יש לקבוע כי תצהיר המתנה תקף.
לטענת התובעת, חוו"ד ד"ר ספיר תומכת בחוו"ד ד"ר סולה, שכן גם ד"ר ספיר ציין בחקירתו שמצבו הרפואי של אדם יכול להשתנות מדי שעה, וכי אדם אשר סובל מירידה קוגניטיבית יכול להיות כשיר בזמנים מסוימים לעריכת מסמכים משפטיים. בנוסף, לטענת התובעת, יש לדחות את חו"ד ד"ר ספיר, שכן מדובר ב"דוח מאולץ" (כך במילותיה בסעיף 19 לסיכומיה) שנערך מתוך כוונה לקבל סיוע מהביטוח הלאומי, ואינו מבוסס על מצבה האמיתי של האם כפי שהיה באותה העת. כמו כן, חוו"ד ד"ר ספיר נערכה ללא התרשמות ישירה מהאם אלא על סמך תיאור מצבה של האם במפגש עם הבת הנתבעת 3.
עוד טוענת התובעת, כי יש לדחות את מסקנות התסקיר שכן הוא מלא בסתירות, וכן מאחר שמסקנותיה של עורכת התסקיר אינן תואמות את מצבה של האם באותה העת. לטענת התובעת, התסקיר נערך בהתבסס על חוו"ד ד"ר ספיר, ומשכך אינו מהימן. לפיכך, יש לדחות את טענת הנתבעות בדבר אי כשירות האם.
לאחר בחינת טענות הצדדים, עיון בראיותיהם ושמיעת עדויותיהם, שוכנעתי כי האם לא הייתה כשירה לחתום על תצהיר המתנה.
במהלך ההליך נדונו שתי חוות דעת שנערכו עת האם הייתה בחיים: הראשונה על ידי ד"ר ספיר מיום 30.1.2017 – חוו"ד ד"ר ספיר, והשנייה על ידי ד"ר סולה מיום 22.11.2017 – חוו"ד ד"ר סולה. כמו כן, בהליך האפוטרופסות הוגש תסקיר וכן הוגשו מסמכים נוספים לגבי מצבה של האם ונשמעו עדויות.
חוו"ד ד"ר ספיר מיום 30.1.2017
חוו"ד ד"ר ספיר נערכה בביקור האם במרפאתו, אשר נקבע דרך קופת החולים. מדובר בחוות דעת מקיפה, הכוללת תיאור של ההתרשמות ממצבה הקוגניטיבי של המנוחה ע"י ד"ר ספיר במעמד הפגישה, תוך שהוא מתאר כי קיים קושי להשלים את המבחנים הקוגניטיביים לאור שיתוף פעולה מאוד מוגבל מצד המנוחה. מעבר לכך, חוות הדעת כללה פירוט של הבעיות הרפואיות מהן סובלת האם.
בממצאי חוו"ד ד"ר ספיר (צורף וסומן כנספח ב' לכתב ההגנה) צויינו הדברים הבאים: "קיים ליקוי קוגנטיבי קשה מאוד – עם פגיעה ניכרת בזיכרון מידי"; "שיפוט לקוי"; "זקוקה לעזרה מלאה בניהול תרופות קבועות"; "קיימת ירידה ניכרת ביכולת התפקודית… צורך בסיוע […] השגחה צמודה".
כך מתוך הציון בבדיקות שנערכו וכפי נכתב על ידו, בעמ' 5 לחוו"ד:
כמו כן, בסיכום חוו"ד כתב ד"ר ספיר כי מצבה התפקודי של האם: "תשישות קשה / סיעודית" וכן כי "יכולה להתאים להגדרה כתשושת נפש". עוד צוין כי "קיימות כעת ומחמירות בעיות תפקודיות רחבות היקף בעקבות פגיעה בתפקוד המח. […] פגיעה קשה מאוד בזיכרון…". בעמ' 7-6 לחוו"ד ד"ר ספיר:
בהמלצות חוו"ד ד"ר ספיר בעמ' 8 נכתב כי "לאור ליקוי קוגניטיבי חמור, החולה לא מסוגלת כעת לדאוג ולטפל בענייניה בעצמה, ולכן זקוקה למינוי אפוטרופוס".
חוות דעת זו הוגשה לבית המשפט בהליך האפוטרופסות. התובעת לא התנגדה למינוי האפוטרופוס ולחוות הדעת בהליך האפוטרופסות.
במסגרת חקירתו של ד"ר ספיר הוא עמד מאחורי החוו"ד שערך, והסביר כי המנוחה סבלה מירידה קוגניטיבית חמורה ולא הייתה מסוגלת לעמוד במבחנים שניסה לערוך לה:
"העד מר ספיר: כן, הובחנה בעצם ירידה קוגניטיבית משמעותית מאוד עם אבחנה של דמנציה שהיא רף גרמית עם ירידה תפקודית משמעותית שזקוקה לעזרה רבה מאוד, אפילו מלאה ברוב תפקודיים היומיומיים.
[..]
עו"ד שם טוב: או-קיי אני אנחנו מסכמים את זה שהמצב שלה במועד חוות הדעת זה ירידה קוגניטיבית מבינונית עד חמורה.
העד מר ספיר: חמורה בעצם.
עו"ד שם טוב: חמורה, או-קיי ויש הקשר למחלת אלצהיימר, וגם בנוסף אני אומר לך שהייתה, לא עשית מבחן מינימנטל ד"ר?
העד מר ספיר: היא לא הייתה מסוגלת פשוט לעמוד במבחנים הפורמליים."
ראו: פרוט' מיום 6.2.2023, עמ' 24, שורות 11-1 (ההדגשות בקו – הוספו).
אשר על כן עולה כי כבר בחודש 1/2017 – כ-10 חודשים לפני חתימת התצהיר – לא הייתה המנוחה כשרה לחתום על תצהיר המתנה והומלץ למנות לה אפוטרופוס.
חוו"ד ד"ר סולה מיום 22.11.2017
חוו"ד ד"ר סולה נערכה בביתה של התובעת ב—-. חוו"ד נערכה ביום בו נחתמו תצהירי המתנה.
מדובר בחוות דעת אשר מולאה כ'תעודת רופא' לפי תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977. במסגרת חוו"ד זו, נכתב על ידי ד"ר סולה כי האם: "בהכרה מלאה, מוסרת מידע על עצמה… מתמצאת במקום וחלקי בזמן, זיכרון ירוד.". עוד צוין כי נערכה בדיקת MMSE לאם והיא קיבלה ציון 22/30. כמו כן, ציין ד"ר סולה כי האם מסוגלת להסביר כל סעיף מהמסמך עליו היא מתכוונת לחתום:
ד"ר סולה חתם על תצע"ר מטעם התובעת, ובו הצהיר את הדברים הבאים:
בחקירתו ציין ד"ר סולה במפורש כי הוא לא זוכר ולו פרט אחד על המפגש עם המנוחה:
"העד מר סולה: עכשיו אני לא זוכר בגלל שאני בכלל לא זוכר מקרה, אני רק מה שנראה שאני כתבתי אני אני כתוב, קרוב ל***, קרוב שזה בבית של *** אני בדקתי.
עו"ד שם טוב : בבית של ***?
העד מר סולה: כן, אני בדקתי אותה בבית של ***, קרוב לוודאי אבל אני לא זוכר.
עו"ד שם טוב : או-קיי, אתה לא זוכר מי הזמין אותך? או-קיי. באיזה שעה בערך בוקר, לילה, ערב?
העד מר סולה: בדרך כלל, בדרך כלל באמצע יום, באמצע יום, לא בערב, לא בבוקר בגלל שזה בדרך כלל באמצע יום, בדרך כלל אני לא יודע.
עו"ד שם טוב : 14:00?
העד מר סולה: 14:00, 15:00, 16:00, אני לא יודע.
עו"ד שם טוב : כשהגעת לבצע את הבדיקה היו שיחות טלפוניות שעשו איתך לפני זה? מישהו דיבר איתך?
העד מר סולה: אני לא זוכר. בדרך כלל לא, הם ביקשו לבדוק גברת, ככה בדרך כלל הולכת. לגבי צלילות ולגבי אפשרות כשירה, לא כשירה לתת חתימה.
עו"ד שם טוב : כשירה, לא כשירה מה?
העד מר סולה: לתת חתימה, נו לבדוק אותה, היא שפויה או לא שפויה.
עו"ד שם טוב : חשוב מה שאמרת, לתת חתימה? לתת חתימה אמרת?
העד מר סולה: זה בדרך בדרך כלל, אבל אני אמרתי, בדרך כלל גברת או מישהו יכול לתת חתימה או לא יכול לתת חתימה.
[…]
עו"ד שם טוב : אתה שאלת שאלות ולא קיבלת אינפורמציה?
העד מר סולה: לא, לא נכון, לא נכון, אני אני לא, תראה אני לא זוכר מקרה בכלל בגלל זה אני אומר סתם שאני בא בדרך כלל וזה ממש אני לא זוכר מקרה, מחוק בכלל, אני לא רואה גברת, אני לא רואה בית, אני לא יכול להגיד שום דבר."
ראו: פרוט' מיום 6.2.2023, עמ' 8, שורות 35-20; עמ' 9, שורות 19-16 (ההדגשות בקו – הוספו).
חקירתו של ד"ר סולה הינה בניגוד לאמור בתצהירו.
יצוין כי בכל שאר עדותו נשאל ד"ר סולה על אודות מקרים דומים באופן תיאורטי, אשר לא תרמו לבירור התיק דנן. יש להוכיח את הכשרות לגבי האם ולא באופן כללי או תיאורטי.
אשר על כן בהשוואה בין חוו"ד ד"ר ספיר לחוו"ד ד"ר סולה ובחינה של האופן בו נערכה כל חוו"ד והיקפה והפירוט שיש בה – יש מקום להעדיף את חוו"ד ד"ר ספיר. חוו"ד ד"ר ספיר הייתה מנומקת, כללה פרטים רבים ובחקירתו הוא זכר את המקרה וחיזק את האמור בחוו"ד.
מסמכים נוספים המחזקים את העדר הכשרות של האם
מעבר לחוו"ד ד"ר ספיר הוגשו מסמכים נוספים על ידי הנתבעות מזמן אמת שגם הם תומכים בטענה כי האם לא הייתה כשירה.
בנספח ג' לכתב ההגנה הוגש אישור תביעת האם לגמלת סיעוד מהמל"ל מיום 20.2.2017. באישור מצויין כי: "אנו מביאים לידיעתך כי התביעה לגמלת סיעוד אושרה. נקבעה לך זכאות לשירותי סיעוד ברמה ו'. כמי שתלוי לחלוטים בעזרת הזולת לביצוע כל פעולות יום-יום בכל שעות היממה (לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית) או הזקוק להשגחה מתמדת. הקביעה נעשתה על סמך מסמכים רפואיים בלבד וללא צורך בבדיקה תפקודית". יצויין כי במקרה לרמות שירותי הסיעוד מצויין בתחתית המסמך כי רמה ו' – שאושרה לאם – היא "תלוי לחלוטין בעזרת הזולת" והיא הרמה הגבוהה ביותר.
בנספח ד' לכתב ההגנה הוגש סיכום אישפוז רפואי בבית בלב מיום 4.4.2017. במסגרת סיכום האשפוז, נכתב, בין היתר:
"מיום קבלתה סימני אי שקט פסיכומוטורי, סימנים קליניים של דליריום, נזקקה לטיפול אנטיפסיכוטי במינון זעיר, לאחר שמצבה התייצב – בוצע הערכה הקוגניטיבית המעידה על ירידה משמעותית בתפקוד – 12/30 MMSE ומבחן שעון 2/10. הממצאים והתרשמות של הצוות – שגם לפני האשפוז כנראה סבלה מירידה קוגניטיבית מסוימת. [..] החולה שוחררה, אין מניעה הרפואית, אנו ממליצים על השגחה צמודה והמשך פיזיותרפיה בבית. הוספה אבחנה של דמנציה" (שם, בעמ' 4) (ההדגשות בקו – הוספו).
עוד נכתב בסיכום האשפוז על ידי שני גורמים נוספים שונים, הן על ידי האחות והן על ידי הפיזיותרפיסטית שטיפלו באם במהלך תקופת האשפוז שם, כי מצבה של האם מבחינה קוגניטיבית היה לא טוב. כך, בעמ' 5, על ידי האחות צויין כי: "החולה עם ירידה קוגניטיבית ניכרת." וכן על ידי הפיזיותרפיסטית: "רושם להתמצאות לקויה, שיתוף פעולה חלקי, מצב נפשי ירוד, בוכה, דעתה מוסחת בקלות".
בנספח ז' לכתב ההגנה צורף אישור לאם המנוחה מיום 14.11.2017 – ימים ספורים לפני החתימה על המסמכים ביום 21-22.11.2017 – להעסקת עובד זר בשל מצבה הסיעודי.
התסקיר מיום 8.2.2018 בהליך האפוטרופסות
בהליך האפוטרופסות הוגש תסקיר ביום 8.2.2018. מועד זה מאוחר להעברה בכחודשיים וחצי אולם הוא נערך בסמוך יותר למועד החתימה ועד אשר הוגש, ויש בו לשפוך אור על מצבה של האם ועל ההתנהלות המשפחתית.
את התסקיר ערכה עו"ס —- אשר ביקרה מס' פעמים בבית האם ואף פגשה את האחיות. העו"ס אמנם קיבלה להתרשמות את חוו"ד ד"ר ספיר, אך ציינה גם את התרשמותה האישית מביקור הבית שערכה בבית האם. כך, היא ציינה, כי האם הייתה מאוד מבולבלת ולא ידעה להשיב על שאלות בסיסיות וקלות במיוחד. כך, בעמ' 2 לתסקיר:
עוד צוין בתסקיר כי ביום 9.1.2018 נערכה פגישה עם ארבע האחיות, במסגרתה נידונו אפשרויות מינוי האפוטרופסות לאם. העו"ס ציינה כי הפגישה נערכה באווירה טובה, והתובעת אף הצטרפה לפגישה זו. עוד צוין כי התובעת הצטרפה באיחור לפגישה והביעה התנגדות להסכמת יתר האחיות. מתוך דבריה של העו"ס, ניכר כי כבר אז היחסים בין האחיות היו רעועים, וזאת במיוחד בכל הקשור לענייני הרכוש הקשורים גם באם. כך צוין:
"חשוב לציין כי הבת *** הגיעה באיחור ניכר, היתה תוקפנית ועצבנית במהלך הפגישה דבר שפגע ביכולת לנהל שיח פורה. כן עזבה בהפגנתיות באמצע השיחה כאשר אחיותיה לא הסכימו שהיא תהיה אחת מהאפוטרופסיות על הרכוש, היות וטענו כי אי אפשר לסמוך עליה והביעו חשש שהיא לא תצליח לנהל את כספי אמם כראוי. עם זאת הסכימו ש*** מטפלת באם היטב ולכן אין בעיה שתהיה אפטרופסית גוף במשותף."
עוד צוין, כי בהמשך התובעת הפסיקה לשתף פעולה, ולא ענתה לשיחות מטעם העו"ס. המלצת התסקיר הייתה מינוי אפוטרופוס חיצוני. המלצה שאומצה וניתן פסק דין למינוי אפוטרופוס חיצוני ביום 2.5.2018.
עו"ס — נחקרה, וציינה כי היא זוכרת את הביקור אצל המנוחה, ועמדה מאחורי הממצאים בתסקיר שערכה. כמו כן, היא הסבירה כי ממצאיה מבוססים על התרשמות אישית שלה מהמנוחה:
"העדה גב' —- : [..]הייתי בביקור בית ביחד עם — שהוא העובד הסוציאלי האזורי, אני התבקשתי ע"י כבוד בית המשפט לערוך תזכיר ולתת המלצה בעניין אפוטרופסות עבור הגברת.
עו"ד שם טוב: את יכולה להגיד לי מה המצב שלה היה כשהגעת? מה ההתרשמות?
[…]
העדה גב' —- : על פי מה שראיתי ושאלתי אותה. מה שאני כן זוכרת שהיא הייתה מאוד נסערת, מאוד באי שקט, ככה מבולבלת, היה כאילו הקטע הרגשי שלה היה מאוד מאוד לא שקט, היא הייתה מאוד לא שקטה. עכשיו מה שכתוב פה, אני שאלתי אותה, מה שכתוב היא לא התמצאה בגיל שלה, אני בדרך כלל שואלת את הגיל, את ההכנסות, לראות אם הם יודעים מה המחלות, חודש, שנה. היא חזרה על עצמה הרבה פעמים, הנה גם כתבתי פה, הייתה מאוד עצבנית וחסרת שקט והיא כל הזמן חזרה על זה ש—- לקחה לה כסף.
[..]
העדה גב' —- : זה מה שאני זוכרת, בעיקר אני זוכרת את המצב הנפשי שלה שהיה מאוד מאוד באי שקט.
עו"ד שם טוב: היית אומרת שהמצב של המאפיין הזה ירידה מנטלית של בן-אדם?
העדה גב' —- : לפי,
עו"ד שם טוב: לא, לפי ההתרשמות לא לפי חוות דעת רפואית.
העדה גב' —- : לפי ההתרשמות שלי אני לא מומחית בזה, לפי ההתרשמות שלי כן כי שאלתי אותה גם שאלות שהיא הייתה אמורה לדעת את הגיל, את המחלות, את ההכנסות והיא לא ידעה לענות."
ראו: פרוט' מיום 6.2.2023, עמ' 308, שורות 35-22; עמ' 31, שורות 8-1 (ההדגשות בקו – הוספו).
התובעת בסיכומיה טענה כי אין לקבל את חוו"ד ד"ר ספיר, ואת התסקיר ואף הוסיפה לגבי הליך האפוטרופסות בסעיף 104 לסיכומיה כי: "הליך בקשה למינוי אפוטרופוס[..] בפני מותב זה הינו פסול מעיקרו שהרי הגיעו הנתבעות תצהירי כזב, תסקיר העו"סית אינו מהימן בהסתמכו על חוות דעת ד"ר ספיר שאף היא אינה מהימנה, ללא בחינה מעמיקה על מצב בריאותה וכשירותה של האמא והתעסקות רק בסכסוך האחיות […]. מצבה הקוגניטיבי היה טוב, היתה לה גמירות הדעת וכשירות ליתן מתנה".
אין מקום לקבל טענות אלה. מדובר בראיות מזמן אמת עת הייתה האם בחיים ונבדקה על ידי גורמי מקצוע. מדובר במסמכים שונים מפורטים ומבוססים היטב, שהוגשו בהליך האפוטרופסות, אשר מצליחים לצייר תמונה רחבה וכוללת לגבי מצבה של המנוחה דאז. להבדיל מתמונה צרה ונקודתית שאין בה כדי להשליך על מצבה הכללי והמתמשך של המנוחה.
אשר על כן ולסיכום חלק זה עולה כי יש ראיות מזמן אמת של גורמים מקצועיים שונים המעידים כי בתקופת הזמן הרלוונטית לא הייתה האם כשירה לבצע את ההעברה. מדובר בגורמים אובייקטיבים שונים במועדים שונים ועל כן המשקל לכך רב.
תצהירה של התובעת בה"ט 35624-07-17 לגבי מצבה של האם
התובעת עצמה חתמה על תצהיר במסגרת ה"ט 35624-07-17 שהתנהלו בין האחיות, יחד עם הנתבעות 3-2, לפיו היא הצהירה כי היא מודעת למצבה המדרדר של האם ולמסקנות הרופאים על אודות מצבה של האם.
בתצהיר עליו חתמה התובעת ביום 17.7.2017 במסגרת צו ההגנה היא מצהירה בין היתר את הדברים הבאים:
"אמנו בשנתיים האחרונות מצבה הבריאותי הידרדר מאוד בשל מחלת אלצהיימר, ובנוסף שברה פעמיים את האגן. היא זקוקה באופן מיוחד לעזרה צמודה 24/7 שעות. ישנם כל המסמכים המעידים על כך, ע"י רופאים מומחים למצב שלה.[..]".
אלא שכעת בהליך זה התובעת מבקשת להצהיר על תמונה הפוכה לחלוטין. כשנשאלה על כך בחקירתה, הצהירה התובעת כי היא לא יודעת במה מדובר והכחישה כל קשר לכתוב:
"העדה גב' —-: אחרי שהגיעה חוות דעת והיא שלחה אותה וזה, ידעתי בוודאי.
עו"ד שם טוב: את יודעת שאמא חולת אלצהיימר.
העדה גב' —-: לא, אמא לא הייתה חולת אלצהיימר בהתחלה.
עו"ד שם טוב: מעולה. אני רוצה להראות לך תצהיר.
העדה גב' —-: בבקשה. אתה יכול להראות.
עו"ד שם טוב: בוודאי, אני גם שנייה מאתר אותו ואני מראה לך. גברתי נספח ה' לכתב ההגנה.
כב' הש' סנונית-פורר: תודה.
עו"ד שם טוב: 17/07/2017 אני מבקש להקריא , אמנו בשנתיים האחרונות מצבה הבריאותי התדרדר מאוד בשל מחלת אלצהיימר.
העדה גב' —-: מי קבע את זה?
עו"ד שם טוב: מי זו —–?
העדה גב' —: אני.
[..]
עו"ד שם טוב: אז אני שואל, ידעת שאמא חולת אלצהיימר?
העדה גב' —: באחזה תאריך?
עו"ד שם טוב: 17 לשביעי, פה כתוב.
העדה גב' —: 17/07/2017? מה כתוב? מי כתב את זה? מי חתום. מי כתב את זה?
עו"ד שם טוב: את קראת מה שחתמת?
העדה גב' —: מי כתוב? מי כתב את זה? אחותי —-?
[…]
עו"ד שם טוב: שאלה, את חתומה פה?
העדה גב' —: זו החתימה שלי?
עו"ד מרים לוי : תשימי משקפיים.
העדה גב' —: תביא לי בבקשה, תביא לי לראות את החתימה שלי? זאת? זה?
עו"ד שם טוב: לא, זה השם —–, זו החתימה.
העדה גב' —: זו לא החתימה. אני לא חתמתי את החתימה הזאת." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: פרוט' מיום 6.2.2023, עמ' 41, שורות 30-11; עמ' 44, שורות 12-7.
שינוי עמדה זו מהקצה אל הקצה לא היה מהימן.
התובעת הציגה שתי גרסאות סותרות הנוגעות לליבת המחלוקת בין הצדדים בהליך זה. בה"ט 35624-07-17 אישרה את מצבה של האם ותמכה בחוו"ד הרפואיות. בעוד שכעת טוענת לכשרותה של האם ומתנגדת למצבה הרפואי של האם ולהליך האפוטרופסות כולו. הרושם שהותיר שינוי הגרסה הוא כי בתביעה זו הייתה צריכה התובעת להוכיח את כשרותה של האם, בעוד שבזמן אמת בהליך אחר ובהמשך בהליך האפוטרופסות הציגה עמדה הפוכה ששירתה את האינטרסים שלה שם. הנימוקים לשינוי גרסה זו לא היו משכנעים.
על משמעות התנהגות כזו של בעל דין צויין אך לאחרונה בבית המשפט העליון ע"א 3589/23:
"36. במקרים בהם עוסקת הלכת חיון – כאשר בעל דין מוסר, ביודעין, עדות שקר בנושא שיורד לשורש תביעתו, שומה עלינו לדחות את תביעתו, וזאת משלושה טעמים. על טעמים אלה עמדתי באריכות בעניין חיון (ראו: עניין חיון, פסקאות 35-24), והם: (1) החזקה הראייתית (הניתנת לסתירה) לפיה בעל דין ששיקר בנושא מהותי בעדותו שיקר בכל עדותו; (2) הוראת סעיף 54(2) לפקודת הראיות, לפיה בית משפט לא יפסוק בעניין אזרחי בהסתמך על עדותו של בעל דין שאין לה סיוע; וכן (3) הכלל האוסר על שימוש לרעה בהליכי משפט, אשר מונע מבעל דין לשקר ביודעין בעדותו בפני בית המשפט, למסור לבית המשפט, בכוונה להטעותו, עובדות שאינן אמת, וכן להסתיר מבית המשפט, ביודעין, מידע רלבנטי להליך (ראו: דנ"א 5046/23 פרץ נ' כהן, פסקה 5 [פורסם בנבו] (17.7.2023)). הוא הדין, כמובן, כאשר נתבע מוסר, ביודעין, עדות שקר בנושא שיורד לשורש הגנתו. במקרים כאלה, שומה על בית המשפט לדחות את טענת ההגנה שבפי הנתבע (ראו: עניין פרץ, פסקאות 60-51; עניין אזוגי, פסקה 53).
37. אוסיף ואציין, כי קשה לחשוב על מעשה חמור יותר במסגרתו של הליך משפטי מאשר ניסיון מכוון ובוטה של בעל דין להטעות את בית המשפט במטרה להכשיל את קביעת הזכויות והחובות כהווייתן. התנהלות זו מהווה לרוב עבירה פלילית (ראו: סעיף 237 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). מדובר בהתנהלות אשר חותרת תחת יסודותיו של הליך שיפוטי הוגן וצודק, ומדיניותנו ביחס אליה צריכה לבטא אפס סובלנות."
ראו: ע"א 3589/23 קדוש נ' גנדלר (1.8.2023), בפסקאות 37-36 לפסק דינו של כב' השופט שטיין.
גם אם לא אייחס לשינוי הגרסאות של התובעת את המשמעות שמכריעה את ההליך הרי שיש משקל רב להורות כי התובעת מנועה מלהעלות גרסה סותרת על פי תורת ההשתק השיפוטי.
עקרון ההשתק השיפוטי, המבוסס על עקרונות ההגינות בהליך השיפוטי ותום הלב, משתיק בעל דין מהעלאת טענות סותרות בהליכים שונים:
"הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים […] התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט […] בעוד שתורת ההשתק מכוח מצג מתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם, הרי הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל הדין לבין בית המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים בו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר […] זאת ועוד, טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק".
ראו: רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נט (6) 625, 633 (8.12.2016).
לכל אלה יש להוסיף כי חקירות הנתבעות הותירו רושם חיובי. בפרט מאחר ושלושתן הקפידו להתייחס לתובעת בכבוד ואף בחמלה, והעידו היטב. על כן יש לתת לגרסתן משקל רב.
אשר על כן ולאור כלל הראיות ועדויות, והתחשבות בגרסאותיה הסותרות של התובעת, המסקנה המתבקשת הינה שהאם לא הייתה כשירה עת ערכה את תצהיר המתנה, ועל כן דין התביעה להידחות.
מאחר ונטענו עוד טענות הנוגעות לדחיית התביעה אדון גם בהן.
טענת הנתבעות להשפעה בלתי הוגנת של התובעת כלפי האם
הנתבעות טוענות כי חתימת האם על תצהיר המתנה הוא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת של התובעת עליה. לטענתן התובעת הייתה מודעת למצבה של האם, לנוכח חוו"ד ד"ר ספיר וכן לנוכח אשפוזה ב"בית בלב" וכל ההתרחשות סביב האשפוז, כאשר האם הייתה מוחלשת מאוד ותלויה בסביבתה, ובמיוחד בתובעת שטיפלה בה רבות ואשר ניצלה את מצבה. כמו כן, התובעת מתכחשת לחתימתה על התצהיר מיום 17.7.2017 במסגרת ה"ט 35624-07-17 בו ציינה כי היא מודעת למצבה של האם.
הנתבעות טוענות כי עצם העובדה שהתובעת הסתירה מהן שנחתם תצהיר המתנה, וזאת במיוחד כאשר הוא נחתם בזמן שהתובעת והאם התגוררו בביתה של הנתבעת 2, מעידים אף הם כי התובעת פעלה בחוסר תום לב ותוך השפעה בלתי הוגנת על האם.
התובעת טוענת כי יש לדחות את הטענה להשפעה בלתי הוגנת. לטענתה לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת מצדה, שכן הוכח כי היא טיפלה באם לאורך כל חייה ואף גרה עימה בביתה כדי לסייע לה. לטענתה, מתוך הקרבה ומתוך הרצון לגמול לה על העזרה הרבה, ולאור העובדה כי רק היא מתוך ארבעת האחיות חסרת קורת גג, האם בחרה לחתום על תצהיר המתנה עבורה.
התובעת טוענת כי האחיות הן אלה שהתנהגו בצורה חסרת תום לב ותוך השפעה בלתי הוגנת כלפי האם, כאשר ניסו להשתלט על רכושה ולהשאיר את התובעת מחוץ לתמונה. כמו כן, לטענתה, התובעות פעלו כדי ליצור תמונה חמורה באשר למצבה של האם, בניגוד למציאות ועל אף שהאם הייתה צלולה. זאת, תוך שהנתבעת 3 הזמינה את חוו"ד ד"ר ספיר באופן מתוכנן, הכל בכוונה להשתלט על האם ועל נכסיה.
הפסיקה הכירה באפשרות של החלת דיני ההשפעה הבלתי הוגנת במקרה של הענקות חד צדדיות ומתנות (ראו: ע"א 236/84 עזבון המנוחה הלל יפה נ' קלצ'קין, פ"ד מה (5) 13; ע"א (ת"א) 1612/03 גרינפלד נ' בן צבי וולי, תשס"ג (1) 835. כב' השופטת שטמר קובעת כי יש מקום במקרים מתאימים להחיל את דיני ההשפעה בלתי הוגנת גם לגבי מתנה:
"60. דיני ההשפעה הבלתי הוגנת נקלטו במשפט הישראלי מכוח סימן 46 לדבר המלך במועצתו אף טרם שנחקק חוק החוזים,. חוק החוזים אינו מזכיר את נושא ההשפעה הבלתי הוגנת, ותחת זאת קובע את עילת העושק כאחת העילות המאפשרות ביטול חוזה.
בסעיף 30 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 מופיעה "ההשפעה הבלתי הוגנת" כעילה לביטול צוואה.
דיני ההשפעה הבלתי הוגנת מוחלים גם לגבי מתנה (ספרם של פרידמן וכהן, כרך ב' 993; ע"א 236/84).
61. על מנת שתקבע "השפעה בלתי הוגנת" נקבעת, על בית המשפט להשתכנע כי היתה השפעה פסיכולוגית או נפשית של אחד המתקשרים בהסכם, שגרמה לו לכך שלא היה לשני שיקול דעת עצמאי כשהתקשר בהסכם:
"אם הצד בעל ההשפעה מנצל את מעמדו ואת תלותו של הצד האחר, באופן שהוא מפיק לעצמו או לצד שלישי (שלא פעל בתמורה ובתום לב) יתרון בלתי הוגן על דרך של מתנה, צוואה או חוזה, ניתנת הפעולה לביטול על ידי הצד שפעל תחת אותה השפעה. 'עקרון זה' בעניין השפעה לא הוגנת, כך נאמר, 'חל על כל מקרה שבו נרכשת השפעה ומשתמשים בה לרעה, שבו שם אדם את מבטחו באחר והלה מאכזבו'. אמירה אחרונה זו מבליטה את העובדה שהצד האחד נתן אמונו (confidence) בצד האחר. אמון זה הוא שמקנה לצד האחר את השפעתו, והשפעה לא הוגנת משמעה שימוש לרעה באמון או ניצול האמון שזכה בו בעל ההשפעה… לעובדה שהעיסקה היא בלתי מאוזנת ובלתי הוגנת יש ערך ראייתי להוכחת הטענה של השפעה בלתי הוגנת כשם שיש לה משקל דומה בהקשר לטענת עושק" (ספרם של פרידמן וכהן, 995-997)." (ההדגשות בקו הוספו)
ראו: ה"פ 8268-03-09 יי א' – חסויה נ' וקנין ואח' סעיפים 60-61 לפסק דינה של כב' השופטת שטמר (9.9.2011).
לאחר בחינת העדויות והראיות שוכנעתי שהנתבעות הוכיחו כי גם אם אניח כי האם הייתה כשירה במועד החתימה, הרי שהחתימה על תצהיר המתנה הייתה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת.
ראשית יש לציין, כי תצהיר המתנה נערך ללא ידיעת אף אחת מהנתבעות, עת התובעת והאם התגוררו בביתה של הנתבעת 2. זאת, בזמן שיש הליך מינוי אפוט' שהתובעת לא התנגדה לו.
בהקשר זה, התובעת נשאלה היכן התגוררה בזמן עריכת תצהיר המתנה בחודש 11/2017, שכן לטענת הנתבעות היא התגוררה באותו הזמן אצל הנתבעת 2, וענתה תשובות מתחמקות:
"עו"ד שם טוב : את בטוחה שגרת בבית שלך?
העדה גב' —- : כן בבית שלי, אחרי זה עזבתי את אחותי —- כן, אני גרתי אצל —-, 4 חודשים משהו כזה.
עו"ד שם טוב : מאיזה חודש עברת לגור אצל —-?
העדה גב' —- : מאיזה חודש? איזה חודש זה היה? נראה לי יולי אולי? יוני, יולי?
עו"ד שם טוב : אוגוסט.
העדה גב' —- : לא, אוגוסט.
עו"ד שם טוב : או-קיי, אוגוסט, גרת איתה חמישה חודשים?
העדה גב' —- : לא, ארבעה, ארבעה חודשים.
עו"ד שם טוב : אני אומר לך,
העדה גב' —- : זה שהם הוסיפו עוד חודש שיוסיפו.
עו"ד שם טוב : בואי, לא צריך,
העדה גב' —- : ארבעה חודשים הייתי אצלה והלכתי.
עו"ד שם טוב : בדיוק בנובמבר חזרת הביתה את אומרת?
העדה גב' —- : כן.
עו"ד שם טוב : ואני אומר לך שלקחת את האמא כשהייתן גרות אצל —- מה יש לך להגיד על זה?
העדה גב' —- : בסדר, היינו אצל —-, היינו, אצלי, הסתובבנו, טיילנו.
עו"ד שם טוב : לא לא, גרתם, את גרת אצל —-.
העדה גב' —- : אני אחרי 4 חודשים עזבתי את —-, אצל —-.
עו"ד שם טוב : אני אגיד לך מה אומרת העו"סית.
העדה גב' —- : העו"סית יכולה להגיד, הם לקחו אותי קורבן של כל הבית ואף אחד לא עשה שם כלום.
עו"ד שם טוב : למה העו"סית נגדך?
העדה גב' —- : זה מה שהם עשו, אחותי —- ו—- בכלל לא דיברו עם אמא שלי שנים, לא הלכו לבקר אותה בכלל בבית בלב. אחותי —- פגשתי אותה היא אמרה שאמא שלי תקבר אני לא הולכת לבקר אותה, אצל הבת שלה בבית."
ראו: פרוט' מיום 6.2.2023, עמ' 54, שורות 27-1 (ההדגשות בקו – הוספו).
הוכח כי לד"ר סולה לא הוצג מצבה הנוכחי של האם. ד"ר סולה ציין בחקירתו כי לא הוצגו לו מסמכים בעניינה של האם וגם לא נאמר לו שיש הליך האפוטרופסות בבימ"ש:
"עו"ד שם טוב : [..] האם כשהגעת לבית, תנסה להיזכר כי זה חשוב, מישהו סיפר לך על המצב שלה בכללי? אם יש תהליך מינוי אפוטרופוס עכשיו עומד על הפרק? אם יש חוות דעת בעניינה שכבר ניתנו? לא שצריך לבדוק אבל אני שואל, אני יודע מה התשובה של חברי.
[..]
העד מר סולה: זה ברור, שאלה ברורה, אבל לא.
עו"ד שם טוב : לא, לא שאלת?
העד מר סולה: לא שאלתי, לא שאלתי.
עו"ד שם טוב : מישהו אמר לך?
העד מר סולה: לא.
עו"ד שם טוב : אף אחד לא ציין בפניך שום עובדה לגבי המצב שלה?
העד מר סולה: לא, אני שאלתי שאלות אבל לא, לא קיבלתי אינפורמציה." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: פרוט' מיום 6.2.2023, עמ' 9, שורות 15-4.
העובדה כי על תצהיר ההסתלקות שנחתם, לכאורה, יום לפני עריכת תצהיר המתנה – חתומה האם ולא התובעת (כפי שנדרש היה), מעיד אף הוא על בעייתיות בגרסת התובעת. בחקירתה טענה התובעת כי היא הגיעה עם האם פעמיים למפגש עם עורכת הדין, וכשנשאלה מדוע המסמכים לא נחתמו בפעם אחת, השיבה בצורה לא עניינית:
"עו"ד שם טוב : תסבירי לי למה היה צריך לבוא פעמיים לעו"ד? למה לא היה מספיק לעשות את הכל בפעם אחת? למה היית צריכה לבוא פעמיים?
העדה גב' —- : הפרוצדורה של ניירות.
עו"ד שם טוב : איזה ניירות?
העדה גב' —- : שהיינו צריכים להביא.
עו"ד שם טוב : איזה?
[…]
לא נראה לך מוזר לטרטר את אמא פעמיים?
העדה גב' —- : תעודת זהות, לא ממש לא, אמא שלי הייתה איתי כל יום מהבוקר עד הלילה בים, במסעדות, בטיולים והייתה לה אנרגיה יותר משלך, תאמין.
עו"ד שם טוב : או-קיי.
העדה גב' —- : אבל זה נכון.
עו"ד שם טוב : למי סיפרת שאת לוקחת את אמא לעו"ד?
העדה גב' —- : לאף אחד, כי אמא לא רצתה.
עו"ד שם טוב : אמא לא רצתה.
העדה גב' —- : אמא פחדה מ—- ואני אמשיך.
עו"ד שם טוב : מ—-?
העדה גב' —- : היינו פעמיים, כן אמא פחדה עכשיו אני זוכרת, עשינו את כל התצהיר כן, ואז חזרנו עוד הפעם אולי אני נזכרת זה היה את אותה הבעיה, אמא פחדה מהתגובה של —- כי היינו צריכים לשלוח את הכתובות עכשיו אני נזכרת או-קיי? את הכתובות לכל אחד מהאחיות, העו"ד אמרה לי ואז אמא אמרה אם הם ידעו עכשיו —- תתנפל עליי, גם ככה היא עושה לי את המוות, היא בכלל תהרוג אותי.
עו"ד שם טוב : כן.
העדה גב' —- : רק אחרי, והיא דיברה הספציפית על —-." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: פרוט' מיום 6.2.2023, עמ' 57, שורות 35-31; עמ' 58, שורות 19-1.
עוד יצוין כי התובעת ציינה בחקירתה כי יש ברשותה סרטונים מאותה תקופה של האם שיש בהם להוכיח את מצבה החיובי של האם (ראו: פרוט' מיום 6.2.23, עמ' 55 שורות 17-21, עמ' 58 שורות 27-28). אולם סרטונים לא הוגשו על ידה בהליך.
לכל אלה, יש להוסיף, כי התובעת בחרה שעורכת הדין שערכה את תצהיר ההסתלקות ותצהיר המתנה לא תעיד בהליך אלא תייצג אותה. גם לכך יש משמעות ראייתית משמעותית. עורכת הדין הייתה יכולה להיות, מבחינת התובעת, עדה משמעותית בתיק ולשפוך אור על נסיבות החתימה וההתנהלות הישירה שלה מול האם.
עוד יצוין כי העדים מטעם התובעת – בנה, ביתה ובן זוגה של התובעת, לא הוסיפו דבר באשר לביאור גרסתה של התובעת. אמנם, בתצהיריהם הם ציינו כי היה להם ידוע שהאם נתנה במתנה את הדירה לתובעת, אך בחקירתם הם לא ידעו לפרט על אודות נסיבות העברת המתנה, וציינו כי הם לא היו חלק מהמהלך.
חקירותיהן של הנתבעות היו מהימנות. הן תיארו את המצב המשפחתי הקשה סביב מצבה של האם, אך רוב רובן של השאלות שנשאלו לא היו רלבנטיות להליך דנן. ניכר גם היה בחקירותיהם כפי שצויין לעיל כי יש בהן חמלה והבנה על מצבה של התובעת והן לא רוצות להרע לה חלילה.
שוכנעתי כי מתקיימים גם כל התנאים לקבוע כי חתימת האם על התצהיר היה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת של התובעת ועל כן יש להורות על ביטול תוקפו של הסכם המתנה. האם הייתה במצב של חולשה ומצוקה וגם לשיטתה של התובעת הייתה עימה כל הזמן. נוצרה תלות בשל טיפולה של התובעת באם – בין האם לבין התובעת. זאת ברקע סכסוך משפחתי בעצימות גבוהה ברקע הדברים. לכך יש להוסיף את הסתרת החתימה על התצהיר משאר הבנות. בחתימה על התצהיר יש גם את יסוד 'ההשפעה' וגם את היסוד של 'אי ההוגנות' הנובע מניצול מצבה של האם והעברת הנכס הכלכלי המשמעותי ביותר שיותר לאם לידי הנתבעת.
טענת הנתבעות להתקיימות עילת העושק כלפי האם
הנתבעות טוענות כי הוכיחו גם את התקיימות עילת העושק, שכן הוכח כי מצבה הנפשי; הבריאותי והקוגניטיבי של המנוחה היה קשה באותה העת, וכן הוכח כי התובעת ניצלה מצב זה לרעה. כמו כן, הוכח כי תוצאת החתימה על תצהיר המתנה הובילה את האם להיות מחוסרת כל, ולכן מצב זה לא עלה בקנה אחד עם האינטרסים שלה.
התובעת לא התייחסה באופן ספציפי בסיכומיה לעילת העושק, אך דחתה את כל טענות הנתבעות באופן כללי באשר להתנהלות פסולה מצדה. לטענתה, האם פעלה מתוך רצונה החופשי ומתוך רצון לדאוג לעתידה.
עילת העושק מהווה פגם בכריתת חוזה, אשר הוכחתה תביא לביטולו. עילת העושק קבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."
לצורך ביטול על פי עילת העושק יש להוכיח שלושה תנאים מצטברים: הראשון – מצוקה, חולשה נפשית או פיזית או חוסר ניסיון של הנעשק בכריתת החוזה; השני – ניצול מצבו של הנעשק כדי לגרום לו להתקשר בחוזה; השלישי – תנאי החוזה גרועים מהמקובל במידה בלתי סבירה.
לאחר בחינת העדויות, הראיות והעדויות שוכנעתי שהנתבעות הוכיחו את התקיימות כל התנאים הנדרשים לביטול התצהיר בשל עילת העושק.
באשר לתנאי הראשון, הוכח כי מצבה של האם היה קשה – הן פיזית, הן מנטלית והן קוגניטיבית. האם הוגדרה על ידי ד"ר ספיר כ'תשושת נפש'. גם מהתסקיר עלה כי האם הייתה מאוד חלשה באותה תקופה, וכן גם מסיכום האשפוז ב"בית בלב" עלה כי האם הייתה במצב נפשי מאוד לא טוב. אם כן, תנאי זה הוכח ומתקיים.
באשר לתנאי השני, הוכח גם, במסגרת חוו"ד ד"ר ספיר והמסמכים הנוספים שצויינו לעיל, כי האם הייתה מאוד חלשה, הייתה מאוד תלויה בסביבתה ולא הייתה יכולה לתפקד או להביע דעה בכוחות עצמה. העובדה שהתובעת לקחה את האם לבית בו מתגורר בן זוגה, זמן קצר לאחר שעזבו להתגורר אצל הנתבעת 2, במיוחד לצורך החתימה על תצהיר המתנה, מעלה חשש באשר לשליטת התובעת באם וניצול חולשתה.
מעבר לכך, יש לציין גם בהקשר זה את טעות החתימה על מסמך ההסתלקות (אשר צורף וסומן כנספח 3 לכתב התביעה) – עליו חתמה האם במקומה של הבת. דווקא העובדה שהאם היא זו החתומה על מסמך זה, מחזק את התחושה שהאם חתמה מתוך חולשה ולא מתוך הבנה של המסמכים עליהם היא חותמת. אלא שאחרת, לו האם הייתה מבינה על מה היא חותמת, קיימת סבירות נמוכה יותר שהייתה מתרחשת אותה טעות.
באשר לתנאי השלישי, בחינה אובייקטיבית של העובדות מעלה כי תנאי החוזה הם אכן גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. בחתימתה על התצהיר העבירה האם לתובעת את הנכס המרכזי הכלכלי שהיה לה. במסגרת התסקיר צויין שהאם התקיימה אך ורק מקצבאות ביטוח לאומי באותה תקופה; לא היו לאם חסכונות משמעותיים או מקורות מימון אחרים. לפיכך, האם נשארה חסרת כל לאחר העברת הדירה במתנה לתובעת, בייחוד לאור העובדה כי, למשל, לא נערך הסכם נלווה לפיו כל פירות הדירה עד ליום מותה של האם יועברו אליה בלבד או התחייבות מקבילה של התובעת לדאוג לה ולכסות הוצאות במידת הצורך.
אי לכך, שוכנעתי כי מתקיימים גם מלוא התנאים לעילת העושק, ועל כן יש בכך על מנת להורות על ביטול הסכם המתנה.
סיכום
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה, משכו של ההליך והיקפו, זכאיות הנתבעות להוצאותיהן מהתובעת. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות (כולן יחדיו) בסך של 11,700 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
המזכירות תסגור את תמ"ש 42510-10-21.
ניתן היום, י"ב אלול תשפ"ג, 29 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא כל פרט מזהה בהחלטה מיום 11.12.2023.
