פלוני, פלונית, אלמוני, אלמוני, אייר קנדה, פסק דין

בפני

כבוד הרשם בכיר אדי לכנר

תובעים

1. פלוני

2. פלונית

3. אלמוני

4. אלמוני

נגד

נתבעת

אייר קנדה

פסק דין

לפניי תובענה שהוגשה מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע״ב-2012 (להלן: ״חוק שירותי תעופה״ או ״החוק״).

בפתח דבר אציין כי פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, זאת בהתאם לאופי התביעה ולקבוע בתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע״ט-2018.

עובדות המקרה

התובעים רכשו מהנתבעת כרטיסי טיסה מתל אביב לסן חוזה שבקוסטה ריקה. הטיסה כללה חניית ביניים בטורונטו עם זמן קישור של 65 דקות, זאת בהתאם לטיסות שלהלן:

הטיסה הראשונה ביום 22.9.2022 בשעה 11:45 מתל אביב לטורונטו (להלן: ״הטיסה הראשונה״).

הטיסה השנייה ביום 22.9.2022 בשעה 17:30 מטורונטו לסן חוזה (להלן: ״טיסת ההמשך״).

הטיסה הראשונה המריאה לאחר עיכוב של כשעה מהמתוכנן. כפועל יוצא מהעיכוב, התובעים לא הספיקו לטיסת ההמשך. בעקבות כך, התובעים כורטסו לטיסה חלופית יום למחרת, מטעם הנתבעת, עם חניית ביניים במונטריאול, זאת לפי הפירוט שלהלן (להלן: ״הטיסה החלופית״):

טיסה ביום 23.9.2022 בשעה 11:00 מטורונטו ומונטריאול.

טיסה ביום 23.9.2022 בשעה 17:20 ממונטריאול לסן חוזה.

בעקבות העיכוב כאמור, הנתבעת סיפקה לתובעים לינה עד למועד הטיסה החלופית ושוברי מזון. התובעים פנו לנתבעת בדרישה ולקבל פיצוי בהתאם להוראות חוק שירותי תעופה והנתבעת דחתה את דרישתם בנימוק כי העיכוב בהמראה של הטיסה הראשונה חל בעקבות נסיבות מיוחדות שלא בשליטתה, הואיל ונדרש זמן נוסף לבידוק הביטחוני. בעקבות שאירע הנתבעת הציעה לתובעים פיצוי, שובר בסך 100 דולר קנדי לרכישה עתידית.

טענות הצדדים

לעמדת התובעים, הנתבעת הודיעה לכלל הנוסעים כי טיסת ההמשך תמתין להגעתם, זאת בעקבות העיכוב שחל. בעקבות העיכוב, התובעים הגיעו ליעדם לאחר 24 שעות. בנוסף, לשיטתם, הנתבעת סיפקה להם לינה ושוברי מזון לא ברף הסביר שכן, נאלצו ללון ארבעה בחדר וסך שוברי המזון היה זניח ולא הספיק לארוחות שנאלצו לצרוך.

לעמדת התובעים החמצת טיסת ההמשך, בנסיבות האמורות, עולה כדי ״ביטול טיסה״ כהגדרתה בחוק שירותי תעופה. כפועל יוצא מכך, לשיטתם, הם זכאים לפיצוי כספי בסך 3,180 ש״ח לכל אחד, זאת בהתאם להוראות סעיף 6 ולתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה המחייבים בפיצוי האמור בטיסה שעולה על 4,500 ק״מ. בסיכומי התביעה, הפנו התובעים לפסיקה אשר לעמדתם, דומה ואף זהה לעניינם.

לעניין זמני הקישור המינימליים המפורסמים באתר האינטרנט של הנתבעת (נספח 1 לכתב ההגנה), הסביר בסיכומים שהוגשו בא-כוחם של התובעים, כי פרסום זה מטיל הסתמכות ואמונה מצד הנוסע לכך שהנתבעת לקחה בחשבון את השינויים שעלולים להתרחש בזמני הטיסות. לעמדת התובעים, הנתבעת מהווה גורם מקצועי, בעל ידע וניסיון בתחום כך, שאין לגלגל את האחריות על הנוסע שעה שהוזמנו טיסות ברף המינימלי שפורסם. בנוסף, לעמדתם, הטיסות נרכשו כמקשה אחת, ונמכרו על ידי הנתבעת בעצמה, כך שמסלול הטיסה מוכר היטב לנתבעת.

באשר לחריג ״הנסיבות המיוחדות״ עליו עמדה הנתבעת מכוח סעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה- לעמדת התובעים התארכות הבידוק הביטחוני לא עולה כדי חריג זה, שעה שמדובר בדבר שבשגרה.

לטענת התובעים, יש להשית על הנתבעת פיצויים לדוגמה מכוח סעיף 11 לחוק שירותי תעופה, הואיל והנתבעת לא סיפקה כנדרש את ההטבות (לינה ושוברי מזון בצורה סבירה כאמור) כמשמען בסעיף 3(א)(1) לחוק שירותי תעופה, והואיל ודחתה את דרישת התובעים לקבל פיצוי בהתאם להוראות חוק שירותי תעופה. התובעים עומדים על כך שנאלצו להוציא מכיסם 561 ש״ח בגין הוצאות מזון ושתיה. התובעים צירפו את קבלות המעידות כך (נספח ה׳ לכתב התביעה).

במכלול טענותיהם, התובעים דורשים פיצוי בסך 21,077 ש״ח, זאת בהתאם לפירוט הבא:

פיצוי כספי בהתאם לתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה- 12,720 ש״ח.

שיפוי בגין הוצאות המזון והשתייה בניכוי השוברים שקיבלו- 357 ש״ח.

פיצויים לדוגמה- 8,000 ש״ח.

מנגד, הנתבעת הכחישה את סכום התביעה ולרבות את זכאותם לסעדים עליהם עומדים. לעמדת הנתבעת, במכלול הנסיבות, זו נהגה כמוביל אוויר סביר, בהתאם להוראות כל דין. לעמדתה, זמן הקישור הנוכחי (65 דקות) עולה במעט מהזמן המינימלי הנדרש (60 דקות) לצורך מעבר בין טיסות מסוג דא עם חניית ביניים. לעניין זה צירפה הנתבעת העתק מהמידע הרלוונטי לזמני רישום לטיסה והתייצבות בשער היציאה לאתר, זאת כפי שהמידע מפורסם באתר האינטרנט של החברה (נספח 1 לכתב ההגנה).

בסיכומיה, העלתה הנתבעת שיש להטיל את האחריות על התובעים, הואיל ואלו בחרו את זמני הקישור הקצרים בין הטיסה הראשונה לטיסת ההמשך, זאת בהתאם למידע הרלבנטי שפורסם באתר האינטרנט של הנתבעת ולא נסתר מהם. מה גם, זמן הקישור שבחרו עלה ב-5 דקות מזמן הקישור המינימלי (60 דקות) לצורך מעבר בין טיסות מסוג הטיסות של התובעים.

לעמדת הנתבעת, הטיסה הראשונה המריאה באיחור בעקבות נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה, ובכלל זה, מפאת עיכוב בנחיתת הטיסה הנכנסת לנתב״ג, מקנדה (AC20) כתוצאה מהתמשכות בדיקות ביטחוניות בנמל התעופה בטורונטו. הטיסה הראשונה המריאה באיחור של 58 דקות והגיעה ליעדה באיחור מצטבר של 90 דקות. לעמדת הנתבעת עומדת לה הגנה מכוח סעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה.

במכלול טענותיה, הסבירה הנתבעת כי אין מקרה זה נופל תחת תנאי זכאות ההטבות בחוק שירותי תעופה מהנימוקים שלהלן:

ראשית, זמני הטיסות בנסיבות כאמור, לא עולים בגדרה של ״טיסה שבוטלה״ כמשמעה בחוק שירותי תעופה הקובע ביטול ממשי או איחור בהמראה של שמונה שעות ויותר. לפיכך, יש להסיק כי התובעים החמיצו את טיסתם;

שנית, הנתבעת סיפקה לתובעים סיוע מלא לרבות לינה בבית מלון הסמוך לשדה התעופה. על כן, יש לדחות את דרישתם לפיצוי נוסף שלא עומד בהוראות הדין או בעובדה כי מדובר בפיצויים משמעותיים עבור נזק שאינו ממוני ושאינו מגובה בכל ראיה או ראשית ראיה קבילה להוכחתו. כך גם, לא מתקיימים התנאים שמקימים הטלת פיצויים לדוגמה מכוח סעיף 11 לחוק שירותי תעופה.

בסיכומיה, הסבירה הנתבעת כי ככל ויקבע כי נסיבות מקרה דנא חוסות תחת ההגדרה של ״טיסה שבוטלה״ אזי, תינתן קביעה שכל איחור בהמראה העולה על 5 דקות דינו כטיסה שבוטלה כמשמעה בחוק שירותי תעופה. לעמדתה, תוצאה זו אבסורדית שכן זו אינה נתמכת בחוק ואף חוטאת לתכליתו.

הנתבעת הפנתה במעמד הדיון ובסיכומיה לפסיקה ענפה אשר לשיטתה מבססת דיה את טענותיה שלעיל. לאלו אתייחס בהרחבה בהמשך.

דיון והכרעה

בין הצדדים לא קמה מחלוקת עובדתית על שאירע כאמור לעיל. לפיכך וכעולה מהטענות הצדדים, הרי המחלוקת טמונה בהכרעת השאלות המשפטיות שלהלן:

האם טיסת ההמשך עולה כדי ״טיסה שבוטלה״ כמשמעה בחוק שירותי תעופה ונסיבות האמורות.

האם העיכוב הביטחוני, בנסיבות האמורות, עולה כדי חריג ההגנה הקבוע בסעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה.

האם הסיוע שניתן לתובעים עומד בקנה אחד עם ״שירותי הסיוע״ כמשמעם בסעיף 1 ו-3(א)(1) לחוק.

חוק שירותי תעופה מסדיר את מערכת היחסים שבין מפעיל טיסה או מארגנה, לבין נוסע בטיסות שיוצאות מישראל או נכנסות אליה. על כן, אציג בתמצית את המסגרת הנורמטיבית והרלוונטית בעניינו מחוק שירותי תעופה, בטיסה שהתבטלה או שהמריאה באיחור ניכר.

סעיף 1 לחוק מגדיר "טיסה" בזו הלשון:

"טיסה הממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה, לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים".

(ההדגשה אינה במקור).

כמו כן, "טיסה שבוטלה" מוגדרת על פי לשון סעיף זה כדלקמן:

"טיסה שלא התקיימה" או "טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה…"

(ההדגשה אינה במקור).

סעיף 2 לחוק מגדיר את תנאיי הזכאות "להטבות" וסעיף 3 מגדיר את סוגי ההטבות המגיעות לנוסע אשר הונפק לו כרטיס לטיסה ומתקיימות לגביו "עילה מזכה". במקרה והנוסע זכאי להטבות, החוק מעניק פיצוי כספי הקבוע בתוספת הראשונה לחוק בזיקה למרחק הטיסה שבוטלה ושירותי סיוע ללא תשלום – מזון, לינה והסעות; סעיף 4 לחוק קובע את אחריות מפעיל הטיסה והמארגן ממנו מקבל הנוסע שירות אף אם לא התקשר עימם בהסכם.

פתרון ליבת הפלוגתא בעניינו טמון בהכרעה על השאלה כאמור לעיל העולה בנסיבות האמורות:

האם טיסת ההמשך שיצאה במועדה, אך הוחמצה על ידי התובעים בשל העיכוב בטיסה הראשונה, חוסה תחת ההגדרה כאמור של "טיסה שבוטלה".

בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי והועלה על ידי הצדדים בהליך זה, ת״ק 16149-10-22 למברג נ׳ אייר קנדה (Air Canada) (פורסם במאגרים) (להלן: ״עניין למברג״), דנתי בהרחבה בשאלה זו, הדומה לעניינו. סברוני שהדיון שנערך שם, רלוונטי גם הוא לעניינו.

בהתאם לכך ולאחר שעיינתי בהרחבה בטענות הצדדים, נחה דעתי שיש להשיב על כך בחיוב גם בנסיבות ההליך דנא. דהיינו, יש לראות בטיסת ההמשך שהוחמצה על ידי התובעים, בעקבות העיכוב שחל בטיסה הראשונה- כטיסה שבוטלה כמשמעה בחוק, זאת אף אם טיסת ההמשך יצאה במועדה.

התובעים החמיצו את טיסת ההמשך שהוזמנה ויצאה במועדה, זאת בעקבות עיכוב של כ-58 דקות בהמראת הטיסה הראשונה. אכן על פי הוראות החוק טיסה שהמריאה באיחור הפחות משמונה שעות אינה עולה כדי "טיסה שבוטלה", ברם כאמור לעיל, "טיסה", כהגדרתה בחוק היא אף "טיסה הכוללת חניית ביניים".

במצב דברים בו מסלול הטיסה כולו נרכש מהנתבעת כמקשה אחת, לעמדתי פרשנות ראויה לחוק, ההולמת את מטרתו היא כי החמצת טיסת ההמשך בנסיבות כגון דא עולה כדי ״טיסה שבוטלה״ כמשמעה בחוק. בעניינו, בעקבות העיכוב שהוביל להחמצת טיסת ההמשך, הנתבעת העבירה את התובעים לטיסה חלופית ביום למחרת, ולא בפרק זמן הפוחת משמונה שעות או למצער עד ארבע שעות.

הפסיקה הענפה בערכאה זו שהובאה בהרחבה בעניין למברג, רלוונטית גם לעניינו. בתי משפט עמדו לא פעם על כך שההגדרה ״טיסה שבוטלה״ טומנת בחובה גם מקרים בהם עיכוב בטיסה הראשונה הוביל להחמצת טיסת ההמשך (לעניין זה ראו בהרחבה בעניין דנן ואח' את סיכום הפסיקה המאלף המתאים לעניינו: (ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 30400-10-14‏‏ חרמש נ' אליטליה קומפגניה איראה איטליה אס פי איי (פורסם במאגרים); ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 56351-01-16‏ ‏נוימן נ' דיזינהאוז בי.טי.סי. בע"מ (פורסם במאגרים); ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 62934-03-17‏ שריר נ' אליטליה – קומפגניה איראה איטליאנה אס. פי. איי בע"מ (פורסם במאגרים) ראה גם סקירת הפסיקה שבת"ק 37261-03-16 רייחבך ואח' נ' אופיר טורס בע"מ פסקה 30 (פורסם במאגרים).

בת"ק (תביעות קטנות חי') 10838-02-17‏ ברסלב נ' בריסל איירליינס (פורסם במאגרים) ציינה כבוד השופטת ת' לוי יטח את הדברים הבאים אשר יפים הם ורלוונטיים גם לעניינו:

"תכליתו של חוק שירותי תעופה הייתה להטיל אחריות בלעדית על מפעיל הטיסה לפיצוי הנוסע בגין מחדלים שאינם באשמתו, והגורמים לאי הגעת הנוסע ליעדו במועד. פרשנות תכליתית המאפשרת הכללת טיסה שהוחמצה מבחינתו של הנוסע (על אף שיצאה בזמן מבחינת נוסעים אחרים), וזאת בשל מחדלי מפעיל הטיסה, עולה בקנה אחד עם חוק שירותי תעופה ומטרותיו"

בתא"מ (עכו) 1460-12-15 קורקוס נ' טורקיש איירליינס נתיבי אוויר טורקיים (פורסם במאגרים) נקבע כי, ככלל, ראוי ליצוק תוכן פרשני מרחיב למונח "טיסה שבוטלה" ומכאן, יש לזכות נוסע אשר לא התייצב לטיסה, שלא בשל מחדלו הוא, בהטבות מכוח החוק (וככל שלא הוכחו ההגנות הפוטרות מפעיל טיסה או מארגן). כך נקבע:

"אני סבור, כי נכון לצקת תוכן פרשני מרחיב לתיבה "טיסה שבוטלה". הווה אומר, כל אימת והטיסה לא התקיימה כלל או ההמראה נדחתה ליותר משמונה שעות, בין אם הנוסע המתין ועלה על הטיסה המקורית או אחרת חלופית, אזי עסקינן בטיסה שבוטלה ואין כל רלוונטיות באם הטיסה המקורית יצאה בזמן וסיבת ההחמצה, אלא אם הדבר הינו תוצר של התנהלותו הרשלנית של הנוסע עצמו ומקורה בנסיבות התלויות בו. חיזוק לכך אני מוצא בדברי ההסבר לחוק, שם נכתב בזו הלשון: "נוסעים שרכשו כרטיס טיסה ולא טסו בטיסה במועד הנקוב בכרטיס בשל ביטולה, שינוי במועדה או מסיבה אחרת..". כן נאמר: "הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להסדיר פיצוי וסיוע לנוסעים שהונפק להם כרטיס טיסה ולא עלו לטיסה במועד הנקוב בכרטיס בשל נסיבות שאינן תלויות בהם" (דברי ההסבר להצעת החוק התשע"ב , 413, עמ' 6 מיום 31.10.11.) ללמדך, כי בהתאם לתכלית העומדת מאחורי החוק, תהיה הסיבה אשר תהיה, כל עוד הדבר אינו נובע מאשמו של הנוסע עצמו, הוא זכאי לתרופות הקבועות בחוק, אולם הדבר כפוף כמובן להגנות המנויות בחוק שמחובת המארגן או מפעיל הטיסה להוכיח התקיימותן".

(ההדגשות אינן במקור)

בהקשר זה- הפנתה הנתבעת לת״ק (ירושלים) 4576-09-22 סטארק ואח׳ נ׳ אייר קנדה (לא פורסם) שם בית המשפט דחה תובענה שהוגשה בנסיבות דומות בנימוק, בין היתר, כי הנוסעים (התובעים) נטלו על עצמם סיכון עת שהסתמכו על הזמן הקצר שבחרו בחניית הביניים ברכישת כרטיסי הטיסה. מבלי לקבוע מסמרות בנוגע לקביעת בית המשפט, דומני כי הנסיבות שהובאו שם אינן דומות ורלוונטיות לנסיבות שבפניי, זאת מן הטעמים שלהלן:

ראשית, בעוד ושם הטיסה הראשונה המריאה בעיכוב של 26 דקות וזמן הקישור בחניית הביניים היה 90 דקות (עמדו לרשותם כ-64 דקות בחניית הביניים)- בעניינו, הטיסה הראשונה המריאה באיחור של 58 דקות והגיעה ליעדה באיחור מצטבר של 90 דקות, עת שחניית הביניים הייתה 60 דקות.

שנית, במקרה שנדון שם הסבירו התובעים במעמד הדיון כי החמצת הטיסה נבעה כתוצאה מעיכוב המסירה של עגלת התינוק שנמסרה לבטן המטוס בטיסה הראשונה. בעניינו, החמצת טיסת ההמשך לא הייתה תלויה בהתנהלות התובעים, אלא כתוצאה מעיכוב הטיסה הראשונה שעלה על זמן הקישור שבחניית הביניים. לפיכך, ניכר כי האחריות שנדונה שם כלפי התובעים, אינה רלוונטית ודומה לאחריות שחלה כאן על התובעים וכלה גם על הנתבעת.

שלישית, בעוד ושם הנתבעת איתרה לתובעים טיסה חלופית לאותה מדינה עוד באותו היום. בעניינו, התובעים נאלצו להמריא ליעדם הסופי יום למחרת.

בנוסף, בכדי לתמוך בטענותיה, הפנתה הנתבעת בסיכומיה לרת״ק (מחוזי ת״א) 19635-09-20 יונייטד איירליינס נ׳ אלוני (פורסם במאגרים) (להלן: ״עניין אלוני״). מקרה זה אינו רלוונטי לעניינו הואיל ושם בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור נמנע מלהכריע בשאלה האם החמצת טיסת ההמשך בעקבות עיכוב שחל בטיסה הראשונה עולה כדי טיסה שבוטלה כמשמעה בחוק. בית המשפט קבע כי לנתבעת הגנה מכוח סעיף 6(ה)(1) לחוק, הואיל המראת הטיסה הראשונה התעכבה בעקבות אירוע רפואי של נוסע.

משערכאות מעלה טרם הכריעו בשאלה זו ומשלא נקבעה הלכה מחייבת או מנחה- דומני שתוצאה זו עומדת בקנה אחד עם עמדת המחוקק ורוח הפסיקה. לעמדתי יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה, האחריות חלה על התובעים הואיל ואלו בחרו את זמני הקישור הקצרים בין הטיסה הראשונה לטיסת ההמשך, זאת בהתאם למידע הרלבנטי שפורסם באתר האינטרנט של הנתבעת ולא נסתר מהם.

המידע הקיים באתר האינטרנט של הנתבעת עוסק בזמני הרישום המינימליים לטיסה עם חניית בימיים ואת זמן ההתייצבות הנדרש בשער היציאה לטיסה (נספח 1 לכתב ההגנה)- ואין המידע מעלה כל התייחסות לסיכון הכרוך בהזמנת זמן קישור קצר, העלול להוביל לכדי החמצת הטיסה.

בנסיבות של ״ביטול טיסה״ בחר המחוקק, בצדק, במדיניות משפטית הצופה מחברת תעופה להתנהל בזהירות יתרה. לפיכך, ככל וחברת התעופה עברה על הוראות החוק אזי, יש להניח שזו נהגה בחוסר אחריות, אלא אם הצליחה להוכיח אחרת שלא, זאת בהתאם לחריגים הקובעים בחוק. על כן, דומני כי אין החוק נוקט במשטר של אשמה כלפי נוסע סביר שעשה את שמוטל עליו בכדי להגיע אל מחוז חפצו.

לעמדתי, נוסע סביר לא יכול לצפות את ייתכנות החמצת הטיסה, עת שהמידע כאמור אינו הובא לידיעתו. כפועל יוצא מקביעתי זו, מקובלת עלי עמדת התובעים לפיה, יש בפרסום הנתבעת בכדי להטיל הסתמכות מצד הנוסע לכך שהנתבעת כגורם המקצועי, בעל הידע והניסיון בתחום- לקחה בחשבון את השינויים העלולים להתרחש בזמני הטיסות. אין לגלגל את האחריות על הנוסע שהזמין את הטיסות כמקשה אחת, במסלול המוכר היטב לנתבעת, וברף הזמנים המינימלי שפורסם.

משזו לא הפעם הראשונה שדנתי בתובענה בנסיבות אלו, דומני כי טוב תעשה הנתבעת אם תערוך הפקת לקחים לעניין זמני הקישור הקצרים המוצעים כמקשה אחת. אין חולק כי פררוגטיבות הניהול שמורה לנתבעת, יחד עם זאת ניכר שהוראות החוק אינן מהוות אות מתה שעה שהדבר חוזר על עצמו לא פעם.

בהתחשב בפערי המידע הכבירים שבין חברות התעופה לנוסעים- לגישתי, טוב תעשה חברת התעופה אם למצער תביא לידיעתו של הנוסע את מכלול המידע בדבר הסיכון הכרוך הלכה למעשה בחניית ביניים עם זמן קישור קצר. לעמדתי, אין דבר המונע מהנתבעת לספק לקהל לקוחותיה תמצית בהירה של הסיכון הכרוך בחניית ביניים עם זמן קישור קצר, זאת על מנת שיוכלו לקבל החלטה מושכלת.

במקרה ובו חברת תעופה תספק לנוסע בטרם ובעת רכישת הכרטיסים את מלוא המידע בדבר הסיכון הכרוך בהזמנת טיסה הכוללת חניית ביניים- נפקא מנה, ניתן יהיה למצוא את האיזון הראוי ולהסיר, בכפוף להוראות החוק, את האחראיות בגין החמצת הטיסה מכתפיי חברת התעופה.

הנוסע לא אמור לעלות כדי הגורם המבטח של חברת התעופה, שעה שחטאה להוראות החוק ובכך, הובילה להחמצת הטיסה. לפיכך, בנסיבות בהן חברת התעופה מהווה הגורם הבלעדי להחמצת הטיסה ומבלי שהדבר נעשה כתוצר להתנהלות רשלנית מצדם של התובעים אזי, דומני שבהתאם להוראות החוק יש להטיל את האחריות על חברת התעופה.

הנתבעת צירפה בכתב ההגנה פסיקה רחבה אשר נועדה לבסס לכאורה את טענותיה. ברם, הפסיקה שצורפה, כפי שיפורטו, אינה מתיישבת עם נסיבות מקרא דנא או לכל הפחות תומכת בטענות הנתבעת.

בת"ק (תביעות קטנות חי') 20438-03-12 עדן עקביא נ' חברת בריטיש איירווייס (נבו 28.06.2012) שם, להבדיל מעניינו, פסק הדין ניתן כחודשיים לאחר שחוק שירותי תעופה נכנס לתוקפו וכמו כן, הועלו טענות כנגד חברת התעופה של טיסת ההמשך שלא נתבעה בהליך ונסיבות העיכוב של הנתבעת בטיסה הראשונה לא היו בשליטתה, הואיל והמטוס נחת במועד בשדה התעופה והעיכוב נוצר בעקבות איחור ביציאת הנוסעים מרגע הנחיתה, מה שאינו, ובצדק, בשליטת חברת התעופה, אלא בשליטת שדה התעופה.

בת"ק 50673-09-19 חפץ נ' אייר קנדה (לא פורסם) בית המשפט הטיל את האחריות של החמצת הטיסה על התובע, זאת משום שהתובע הצהיר כי טס פעם אחת בחודש ואין מדובר בנסיעתו הראשונה. לפיכך, ובהתחשב כי הטיסה החלופית המריאה לדרכה לאחר כשלוש שעות איחור בלבד, ממועד ההמראה המתוכנן- בית המשפט דחה את התביעה.

בת"ק 20402-06-20 טנא ואח' נ' אייר קנדה (לא פורסם) שם, הטיסה המקורית הגיעה ליעדה במועד אל חניית הביניים, מישראל לטורונטו. להבדיל מעניינו, שם התובעים החמיצו את טיסת ההמשך בעקבות עיכוב שנוצר בעמדת הבידוק הביטחוני ובידוק של משטרת הגבולות האמריקאית- לאחר הירידה מהטיסה הראשונה. אי לכך, בשונה ממקרה דנא, בית המשפט התרשם כי הנתבעת נקטה באמצעים סבירים על מנת שהתובעים יספיקו ולעלות לטיסת ההמשך, בכך שעיכבה את ההמראה של טיסת ההמשך בשעה, בכדי לאפשר לכלל הנוסעים להגיע לשער העלייה במועד. נוסף על כך, הנתבעת שם הגדילה לעשות והוכיחה כי שלושה נוסעים אחרים אשר טסו באותו מסלול כדוגמת התובעים- הגיעו לשער העלייה למטוס במועד.

ת״ק 40046-09-11 סער ואח׳ נ׳ בראסלס איירליינס (פורסם במאגרים) ות״ק 4614-09-11 סמדר רוס נ׳ ישראייר תעופה ותיירות בע״מ (פורסם במאגרים) לא רלוונטים לדיון הנוכחי הואיל ובתי משפט אלו דנו בנסיבות שהובאו בפניהם טרם נכנס לתוקפו חוק שירותי תעופה.

בת״ק 55225-01-20 אלעד יונה נ׳ יונייטד איליינס אינק (פורסם במאגרים) נקבע שאין מדובר בטיסה שבוטלה מאחר והעיכוב היה כשש שעות, ולא מעל שמונה שעות, בהתאם להוראות החוק. בנוסף, בית המשפט שוכנע שלנתבעת הגנה הואיל והעיכוב בהמראה נבע מסיוע רפואי דחוף שניתן לאחד הנוסעים.

משהגעתי למסקנה כי הטיסה חוסה תחת ההגדרה של ״טיסה שבוטלה״ אזי, על הנתבעת לפצות כל תובע בסכום הקובע בתוספת הראשונה- 3,340 ש״ח (סה״כ 13,360 ש״ח). עתה יש לבחון האם העיכוב הביטחוני, בנסיבות האמורות, חוסה תחת חריג ההגנה הקבוע בסעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה.

לעמדת הנתבעת, האיחור של 58 דקות במועד ההמראה של הטיסה הראשונה נבע מהתמשכות בדיקות ביטחוניות בנמל התעופה שבטורונטו (נספח 2 לכתב ההגנה). לעמדת התובעים, התארכות הבידוק הביטחוני לא עולה כדי חריג זה, שעה שמדובר בדבר שבשגרה.

סעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה קובע כדלקמן:

 ״ (ה)  בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ג), נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה:

(1)   הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות;״

(ההדגשות אינן במקור).

כפועל יוצא מקביעת המחוקק, הרי שיש לבחון שלושה תנאים מצטברים להתקיימות החריג המקנה פטור לחברת התעופה מפיצוי בהתאם לתוספת הראשונה לחוק: ראשית, ״נסיבות מיוחדות״ שהביאו לביטול הטיסה; שנית, נסיבות אלו ״לא היו בשליטתו״ של מפעיל הטיסה; שלישית, יכולת של ממש למנוע את ביטול הטיסה באותן נסיבות.

בחינת תנאים אלו על נסיבות אלו מובילים למסקנה שלנתבעת לא עומדת הגנה מכוח חריג זה. הפרשנות לחריג זה מצומצמת ודווקנית. התמשכות הבדיקות ביטחוניות עולות כדי דבר שבשגרה בעולם התעופה ואין הן כשלעצמן בכדי לעלות להגדרת ״נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו״- כל עוד לא הוכח אחרת.

הקביעה לפיה חברת התעופה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי עשתה כל שאל ידה בכדי למנוע את העיכוב במעלה משמונה שעות- היא קביעה עובדתית בהתאם לנטלי ההוכחה במשפט האזרחי (ראו רת"ק (מחוזי ת"א) 12149-12-18 אוקראינה אינטרנשיונל אירליינס בע"מ נ' אורן מירוז ואח' פסקה 6(ה) לפסק הדין (פורסם במאגרים).

כפועל יוצא מכך, יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו והראיות שהוצגו או לא בפני בית המשפט (ראו רת״ק 28972-08-16 בן שבת נ׳ ישראייר תעופה ותיירות בע״מ סעיף 6 לפסק הדין (פורסם במאגרים).

בנסיבות שהובאו בפני הנתבעת לא צירפה בדל ראיה שבכוחה לבסס מהימנה את הטענה כי עשתה כל שאל ידה בכדי למנוע את העיכוב שחל בעיכוב הבדיקות הביטחונית. גם אם אצא מנקודת הנחה שהבדיקות הביטחונית לא היו בשליטתה, הואיל ויתכן כי אלו היו תלויות בגורמים אחרים- ניכר בנסיבות האמורות שהנתבעת לא עשתה כל שאל ידה עת בכדי למנוע את הסיכון עליו ידעה מראש.

התובעים עמדו על פיצוי לדוגמה מכוח סעיף 11 לחוק. הוראות סעיף 11 לחוק מקנות ליושב בדין שיקול לדעת לפסוק לנוסע פיצויים שאינם תלויים בנזק דהיינו, פיצויים לדוגמה, בסכום שלא יעלה על 11,120 ₪, זאת אם מצא בית המשפט, בין היתר, כי מפעיל הטיסה לא נתן ביודעין הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בניגוד להוראות סעיף 6 לחוק.

בעניינו, התובעים פנו בבקשה לנתבעת לקבלת ההטבות הקבועות בחוק. הנתבעת דחתה את בקשתם בטענה כי נסיבות המקרה אינם מקימות חבות כלפיה להענקת ההטבות. משלא העניקה הנתבעת את מלוא ההטבות, חרף ידעה על חובתה לעשות כן בעקבות עניין למברג בו דנתי בהרחבה לאחרונה- דעתי נחה כי הוראות סעיף זה חלות גם בעניינו.

בבואי לבחון את גובה הפיצוי, יש להתחשב, בין השאר, בשיקולים המפורטים בסעיף 11(ב) לחוק. לאחר ששקלתי שיקולים אלו, אני סבור שיש להעמיד את גובה הפיצוי על הרף הנמוך, זאת לאור העובדה והנתבעת פעלה בכדי לאתר טיסה חלופית עבור התובעים וכן, העניקה להם את מרבית ההטבות הקבועות בחוק. אי לכך, בשיקלא וטריא יש לפצות כל תובע בסך 1,500 ש״ח (סה״כ 6,000 ש״ח), סכום אשר לדידי מגלם מהימנה את התנהלות הנתבעת בנסיבות האמורות.

באשר לעמדת התובעים כי הנתבעת סיפקה להם לינה ושוברי מזון לא ברף הסביר שכן, נאלצו ללון ארבעה בחדר וסך שוברי המזון היה זניח ולא הספיק לארוחות שנאלצו לצרוך. איני שותף לטענה זו. דומני שעיכוב בטיסה וכלה, עיכוב בהגעה ליעד הסופי- טומן בחובו קשיים ואי נוחות. לפיכך, מצא המחוקק להתערב במקרים אלו ובהתאם לפצות. רף הסבירות לעניין זה אינו בר אומדן, שעה שהנתבעת אכן פעלה כמצופה ממנה והעניקה לינה ומזון. על כן, דין טענה זו להידחות.

לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה.

סוף דבר

בנסיבות האמורות, אפוא, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי כספי על סך 19,360 ש״ח, בצירוף הוצאות משפט ושכ״ט עו״ד בסך 5,000 ש״ח בצירוף מע״מ. סכום זה ישולם תוך 30 ימים, שכן אחרת יישא הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשפ"ג, 05 יולי 2023, בהעדר הצדדים.