בפני
כב' השופט ערן שילה
המערער:
פלוני ת"ז XXXXXXXXX
נגד
המשיבים:
1. פלונית ת"ז XXXXXXXXX
2. עו"ד יצחק סימן טוב (כונס נכסים)
3. עו"ד נתנאל אינדורסקי (כונס נכסים)
פסק דין
המדובר בערעור על שתי החלטות של רשם ההוצאה לפועל (כבוד הרשם אוהד אשר) מיום 18.2.21. בהחלטה הראשונה קבע כבוד הרשם כי יש לאמץ את עמדת המשיב 2 (כונס נכסים) ולאשר מכירת נכס מקרקעין לצד שלישי (ולא למערער), ובהחלטה השניה דחה רשם ההוצאה לפועל את בקשת המערער לבטל את מינויו של המשיב 2 כאחד משני כונסי נכסים.
המערער הגיש הודעת ערעור מפורטת, ובהמשך גם בקשה לפטור מהפקדת ערובה (בקשה שלא היה מקום להיעתר לה לגופה), וכן בקשה לעיכוב ביצוע. שלושת המשיבים הגישו תגובות לבקשה לעיכוב ביצוע, והמשיבה 1 הגישה גם תגובה לבקשה לפטור מהפקדת ערובה.
בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 "בית המשפט שלערעור רשאי לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה, אם סבר שאין לערעור סיכוי להתקבל". כך פני הדברים בענייננו, ועוד יותר כך לאחר בחינת עמדות המשיבים בבקשה לעיכוב ביצוע.
מעבר לצורך אציין, כי גם ללא הסמכות שהוענקה בתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, נוכח סיכויי הערעור לא היה מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע – וכאמור משמעות הדבר היא אישור החלטת רשם ההוצאה לפועל לאשר מכירת נכס מקרקעין לצד שלישי – וממילא הערעור גופו היה הופך תיאורטי.
המערער והמשיבה 1 (להלן המשיבה) נישאו בשנת 2000 והתגרשו בשנת 2011. הדירה נשוא ההליך נרכשה בשנת 2002 ועוד בשנת 2008 הורה בית המשפט המחוזי על פירוק השיתוף בדירה. בפסק דין משנת 2012 נקבע, כי חלקה של המשיבה בתמורה יעמוד על 37.4%. בשנת 2015 הורה בית המשפט כי הליכי פירוק השיתוף יתקיימו בלשכת ההוצאה לפועל. בשנת 2018 הורה רשם ההוצאה לפועל על פינוי המערער מהדירה (בה עשה שימוש בלעדי), והחלטתו בוצעה רק בשנת 2019 (לאחר שערעור על ההחלטה נדחה עוד ביום 4.11.18).
בית המשפט – בהרכבים שונים – עמד על כך שהמערער פעל בחוסר תום לב מובהק בכל הנוגע לסיכול זכותה של המשיבה לפירוק השיתוף בדירה ומימוש פסק הדין שניתן לטובתה. בין היתר קבע כבוד השופט אלבז – שרוב ההליכים בין הצדדים נדונו בפניו – בשנת 2018 כי:
"יש לשים קץ לתירוציו ולטיעוניו של המערער שכל תכליתם להאריך בדיונים ולמנוע סיום פרשה ארוכה זו. מזה למעלה מ-6 שנים… מתנהלים הליכים עקרים בקשר לביצוע המכירה שכל תכליתם לדחות את הקץ. המערער התיש את המשיבה, את בית המשפט, ומסתבר שגם את רשמי ההוצל"פ, בתואנות שווא…".
נקבע, כי התנהלות המערער פוגעת "פגיעה אנושה בזכויותיה הדיוניות והקנייניות של המשיבה, ללא כל הצדקה ומחייבים התערבות בית המשפט להמשך הסגא". כן נקבע, כי "פסק הדין לפירוק השיתוף ניתן לפני כ-10 [שנים] ע"י בית המשפט המחוזי, והפך לחלוט לפני זמן רב. רק בשל העובדה שהמערער דבק במגוריו בדירה, ומונע מהמשיבה לקבל את חלקה, נפתחו הליכי ההוצל"פ…" (פסק דין מיום 4.11.18 בתיק 32695-03-18).
כבוד הרשמת (כתוארה אז) יהלומי קבעה, "התרשמתי שהנתבע אכן פועל בכוונה על מנת לסכל ביצוע המצאה של כתבי טענות לידו", וכן כי "מדובר בהתנהלות פסולה" מצד מי שפועל "לפגוע במכוון במערכת המשפט, בהלך השיפוטי ובניהול הליכי משפט תקינים" וזעקתו היא בבחינת "זעקת הקוזק הנגזל" (פסק דין מיום 14.3.16 בתיק 22290-12-13).
בשנת 2020 התקדמו – סוף סוף – הליכי הכינוס והתקיימה התמחרות. ההצעה הגבוהה ביותר (בהתמחרות שנייה) עמדה על 1,680,000 ש"ח. המערער שנכח בהתמחרות, אך לא הגיש הצעה (לא כל שכן צירף לה שיק בנקאי כפי שנדרשו יתר המציעים), הודיע בתום ההתמחרות כי הוא מציע לרכוש את הנכס תמורת 1,690,000 ש"ח. חרף שורה של פגמים בהתנהלות המערער אישר לו ראש ההוצאה לפועל (בהחלט מיום 25.10.20) לתקן מחדליו, האריך (למפרע) את המועד להגשת הצעות וקבע כי על המערער להמציא שיק בגובה 10% מהצעתו "וכי אם לא יעשה כן תאושר הזכיה בסך 1,680,000 ש"ח". בהמשך לכך הגיש המערער שיק פרטי של צד שלישי על סך 632,000 ש"ח אשר לשיטתו משקף 10% מהסכום שהוא אמור לשלם בגין חלקה של המשיבה בדירה.
בהחלטה מיום 18.2.21 דחה כבוד הרשם את הצעתו של המערער. את נימוקיו ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות.
ראשית, נימוקים הנוגעים לפגמים בהתנהלות המערער וחסרונות הצעתו אל מול הצעת המציע החיצוני, לרבות אי-ההשתתפות בהתמחרות כדין (אף שבעניין זה ניתנה החלטה שהכשירה את התנהלותו למפרע), אי הגשת שיק בנקאי (ויובהר כי גם אם בהחלטה מיום 25.10.20 לא התייחס כבוד הרשם לשיק בנקאי דווקא, הרי שמעבר לכך שמדובר לכאורה בשגגה מצדו, גם לגופם של דברים, ועוד יותר בהינתן השיק שכן הוגש וההתנהלות עד היום, מסתבר כי הבטוחה שהמציע החיצוני נדרש להעמיד טובה יותר ותומכת בזכייתו), וסימני השאלה לגבי יכולתו או רצונו של המערער לממש את הצעתו ("לפני חייב, שמצד אחד אינו משלם את מזונות ילדיו, טוען שהוא אברך שאינו עובד לפרנסתו ואף ביקש פטור מתשלום אגרה… ומאידך יש בידו לגייס מאות אלפי שקלים לרכישת נכס בירושלים. התנהלות זו בלתי סבירה ולא מצאתי בדבריו של החייב הסבר משכנע כיצד נתונים אלו דרים בכפיפה זה עם זה").
שנית, נימוקים הנוגעים ליתר חובותיו של המערער, שגם לגביהם מתנהלים הליכי הוצאה לפועל, שכן העדפת הצעת המערער משמעותה שהמערער – שחייב למשיבה מאות אלפי שקלים (ויש לו חובות של מאות אלפי שקלים גם לצדדים נוספים) – ירכוש את חלקה תמורת 632,000 ש"ח ואז היא תאלץ להמשיך לנהל נגדו הליכי הוצאה לפועל לצורך גביית חובה ובכלל זאת מימוש הדירה:
"קבלת הצעת הזוכה בהתמחרות תחסוך גם זמן ומשאבים עתידיים שכן הצעת החייב כי דירתו תמומש על ידי נושיו לאחר שתועבר כולה אל בעלותו היא הצעה בלתי מתקבלת על הדעת, יקרה ובזבזנית שעה שהדבר ניתן לעשייה כבר עתה".
גם לאחר העיון בהודעת הערעור המפורטת, נימוקי כבוד הרשם – על שני חלקיהם – מקובלים במלואם על בית המשפט.
בכל הנוגע לקבוצת השיקולים הראשונה אציין, כי אף אם נתעלם מיתר חובותיו של המערער – ואינני סבור שניתן להתעלם מהם – עדיין יש להעדיף את ההצעה שהציע הצד השלישי (על סך 1,680,000 ש"ח). אף אם נניח שצדק כבוד הרשם עת אפשר למערער להגיש הצעה לאחר תום ההתמחרות, אין ספק שגם אם מדובר בהצעה גבוהה ב-10,000 ש"ח מההצעה הגבוהה ביותר, מדובר בהצעה "גרועה" ונמוכה ממנה בכמעט כל פרמטר. התנהלות המערער עד היום – כפי שהוכח ונקבע בשורה של הליכים קודמים – אכן מעוררת חששות של ממש בכל הנוגע לכוונתו, רצונו ויכולתו להעמיד את הסכום שנקבע במועד שנקבע (ולא יהיה זה ההסכם הראשון שנחתם עמו לאורך שנות הליכי הכינוס ולא תהיה זו החלטה שיפוטית ראשונה שלא מולאה), ובפרט שעה שהוא עצמו חייב למשיבה מאות אלפי שקלים (שעיקרם חוב מזונות) שהוא טוען שאינו יכול לשלם, או אינו מעוניין לשלם ומכל מקום עשה דין לעצמו ולא שילם. כך ביחס להצעה עצמה, וכך ביחס לבטוחה שהועמדה: המערער יכול לטעון, כי בהחלטה מיום 25.10.20 כבוד הרשם לא הורה על הגשת שיק בנקאי דווקא (כפי שנדרש מיתר המציעים), ואולם עמידה דווקנית על לשון ההחלטה גם מלמדת שהדרישה היתה להעמדת בטוחה בסך 10% מההצעה ולא 10% מהסכום שמגיע למשיבה ("החייב לאחר מכן הציע בעל פה לרכוש את הנכס בתמורה לסך של 1,690,000 ש"ח… על החייב להמציא בתוך 7 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו שיק בגובה של 10% מהצעתו"). עוד יותר כך, שעה שהשיק שהגיש המערער הוא של שני אנשים פרטיים מחשבון בבנק הדואר.
גם אם הדירה שייכת למערער (וגם למשיבה), וראוי לנסות לתת עדיפות – במקרים מתאימים – לבעל זכות הקניין על פני צדדים שלישיים (אפילו נניח שעדיפות זו חלה לא רק בהליכים למימוש נכס לצרכי גבייה אלא גם בתביעה לפירוק שיתוף בין בעלי הזכויות), בענייננו התנהלות המערער עד הלום תומכת עד מאוד בכך שהסיכון הכרוך בהכרזה על זכיית המערער אינו סביר ואינו מידתי. ושוב יוזכר ויודגש, כי מדובר בהליך לביצוע פסק דין לפירוק שיתוף שניתן בשנת 2008 (בהליך שנפתח עוד בשנת 2003 בגדרו טען המערער כי למשיבה אין זכויות בנכס וטענתו נדחתה) וערכאות שיפוטיות קבעו, כי המערער הוא שמסכל את ביצועו. ניתן לציין, לצורך הדוגמה בלבד, כי בשנת 2018 חתמו הצדדים על הסכם לפיו המערער ישלם למשיבה 1,405,000 ש"ח לסילוק כל טענותיה כלפיו ורכישת זכויותיה בדירה, במסגרתו נקבע כי בכפוף לתשלום 140,000 ש"ח "שייזקף על חשבון חובותיו של צד ב' [המערער] בתיקי ההוצאה לפועל… תסכים צד א' [המשיבה] לביטול הליך הפינוי הקבוע בתיק ההוצאה לפועל ולעכב את הליכי המכירה". ואולם, התשלום הראשון אכן שולם, הליך הפינוי עוכב, והמערער לא השלים את חובותיו לפי ההסכם, וטען בהמשך "כי ההסכמה לכאורה נעשתה רק בשל העובדה שחש מאוים על ידי ב"כ התובעת שהכריז כי אם לא יעשה כן הנתבע, הוא יפונה למחרת מהדירה ולפיכך אין כל תוקף להסכם" (כלשון המערער בסעיף 35 לסיכומיו מיום 3.11.20 בתיק 31979-03-18).
גם אם בהודעת הערעור טוען המערער, כי אותה בקשה לפטור מאגרה אותה מזכיר הרשם הוגשה לפני מספר שנים, אין בכך כדי לסתור את הקביעה הברורה לפיה מדובר באדם שחייב מאות אלפי שקלים, אשר יוצג לאחרונה על ידי הסיוע המשפטי (בתביעה שהוכרעה ביום 21.1.21 בה חויב לשלם למשיבה כ-40,000 ש"ח נוספים), וגם כעת עותר לפטור מהפקדת ערובה, אשר מנגד טוען כי הוא יכול לגייס כ-600,000 ש"ח (תוך נטילת הלוואות על הדירה נשוא ההליך שגם ככה מוטלים עליה עיקולים). המערער אמנם טוען, כי הציע להגיש שיק חדש על סך 10% מההצעה (169,000 ש"ח), ואולם גם אם היה מקום לשקול את הצעתו, היא לא היתה מטה את הכף לטובתו בהתחשב ביתר יתרונותיה של הצעת המציע וחסרונותיה של הצעתו. דומני, כאמור, כי בכל קנה מידה אובייקטיבי, הצעת המערער אמנם גבוהה ב-10,000 ש"ח מהצעת המציע החיצוני, ואולם היא "גרועה" ממנה בשורה של פרמטרים, ועצם יכולתו של המערער לעמוד בה – כשם שלא עמד גם בהחלטות שיפוטיות ולכאורה גם בהסכמים קודמים – מסופקת מאוד, וממילא גם בראיה הפשוטה ביותר של חובת כונסי נכסים, והליכי הוצאה לפועל, להשיא את התשואה, אין מקום להעדיפה גם במחיר של העברת הזכויות למציע שאין לו זכויות בנכס.
בכל הנוגע לקבוצת השיקולים השנייה אציין, כי התוצאה לה עותר המערער, לפיה הוא ירכוש מהמשיבה את חלקה בדירה תמורת 632,000 ש"ח וימשיך להיות חייב לה עצמה מאות אלפי שקלים (על פני הדברים החוב בתיקי ההוצאה לפועל השונים של המשיבה עומד כיום על כמעט 350,000 ש"ח כאשר לטענתה, בערעור שהיא הגישה בחודש ינואר 2021, יש להורות לרשם ההוצאה לפועל להעמיד את החובות על כ-470,000 ש"ח) אותם הוא לא משלם לה לאורך שנים, לרבות חוב מזונות על כל המשתמע, אינה סבירה, אינה הגיונית, ואינה הוגנת כלפי המשיבה שגם לה זכויות בדירה.
אף אם אתעלם בשלב זה מקביעות רשם ההוצאה לפועל בדבר תפקידו גם ביחס לחובות לצדדים נוספים:
"אין בידי לקבל את דבריו של ב"כ החייב כי על רשם ההוצאה לפועל להצטמצם ל-ד' האמות של פסק הדין ולטפל אך ורק במכירת הנכס ובחלוקת התמורה. על רשם ההוצאה לפועל לבחון עניינים נוספים. רשם ההוצאה לפועל למשל איננו יכול לכסות את עיניו ולהתעלם מחוב מזונות של החייב בסכום של מאות אלפי שקלים… "
ומהשאלה עד כמה רשם הוצאה לפועל צריך ורשאי לשקול שיקולים הנוגעים לביצוע פסקי דין אחרים שניתנו נגד המערער במסגרת הכרעה בין שתי הצעות בהתמחרות, דיינו אם נתייחס לכך שלמערער חובות משמעותיים מאוד – לרבות חוב מזונות – כלפי המשיבה עצמה. כשם שהמערער טוען שהחלטת כבוד הרשם מהווה מכר כפוי של זכויות קנייניות שלו, כך מדובר במכר כפוי של זכויותיה של המשיבה שהשאלה למי למכור את זכויותיה ותמורת איזה מחיר הופקעה ממנה. אין זה סביר ואף אין זה הגיוני, שהמשיבה תחויב למכור למערער את זכויותיה בדירה, שעה שהוא חייב לה סכומים נוספים ותוך קביעה כי היא תוכל לבקש לממש את הדירה לאחר שתירשם במלואה על שם המערער.
כאמור, מבלי להידרש לשאלה אם הצעתו של המערער רצינית, והאם נוכח ההתנהלות לאורך השנים ראוי להעדיפה שעה שרגליים לטענה כי "מוסר התשלומים" של המערער עד הלום לא הותיר רושם חיובי, כפיית המשיבה למכור את חלקה למערער, רק על מנת שתנסה אז לגבות ממנו את חובה, אינה סבירה. השורה התחתונה צריכה להיות פשוטה: למערער יש חוב משמעותי כלפי המשיבה, לרבות חוב מזונות, ככל שבידו לגייס כספים לרכישת חלקה בדירה עליו לפרוע את חובותיו כלפיה, ואין הוא בן חורין להשתמש בכספים שהוא טוען שהוא יכול לגייס – בהנחה שנקבל את גרסתו – כדי לכפות על המשיבה למכור לו את חלקה בדירה רק על מנת "לשלוח אותה" לממש את הנכס (שוב) לצורך גביית חובה. ויוזכר, כי המשיבה כבר עיקלה את זכויות המערער בנכס לצורך גביית חובה וכן כי נוכח התנהלות המערער לאורך כעשור (ואף יותר) עד היום לא הצליחה המשיבה לבצע את פסק הדין לפירוק השיתוף שניתן לטובתה. הכיצד יכול המערער, שנקבע כי לאורך שנים מסכל את הליכי פירוק השיתוף, ואינו משלם חובות פסוקים למשיבה (לרבות חוב מזונות), לטעון כי הוא ירכוש את חלקה של המשיבה, והיא תוכל לגבות את חובותיו כלפיה מהדירה לאחר שתירשם על שמו? גם אם המערער ישלם את הסכום לו התחייב במועד (וכאמור, סבורני כי צדק כבוד הרשם עת קבע כי מדובר בספק משמעותי המטה את הכף לדחיית הצעת המערער), הרי גם לשיטתו שלו תידרש המשיבה לשוב ולעתור למכירת הדירה לצורך מימוש העיקול שהוטל לגביית חובותיו כלפיה, ומעבר לשאלה איזה רווח יקום למערער, ברי כי מדובר בנזק של ממש למשיבה ובפרט נוכח התנהלות המערער עד היום. משמעות הדבר עלולה להיות החזרת הגלגל למעלה מעשור לאחור.
בדיון שהתקיים בפני כבוד הרשם, ב"כ המערער לא טען שבכוונת המערער לפרוע את חובותיו למשיבה (ולצדדים שלישיים), להפך הוא אף טען כי הוא "מתכוון לשעבד את הנכס לטובת מלווים שיתנו לו כסף לצורך רכישת הנכס" (ומטבע הדברים בית המשפט אינו יודע אם נוכח השעבודים שכבר קיימים על הנכס המערער יצליח לעשות זאת, ואולם ברי כי הדבר יכול להוות הכבדה נוספת על יכולתה של המשיבה לממש את הנכס לצורך גביית חובות המערער כלפיה); ועוד הוסיף, כי המערער "יודע שיש לו בעיה עם 440 אלף ש"ח בתיק ההוצאה לפועל". צדק כבוד הרשם עת קבע, כי "איננו יכול לכסות את עיניו ולהתעלם" מחובות המערער כלפי המשיבה, שאף על גבייתם הוא אמון ושעיקול להבטחתם הוטל על הנכס שבמכירתו הוא עוסק. גם אם שאלת המשקל שיש לתת לחובות לצדדים שלישיים יכולה אולי להיות מורכבת יותר (לדוגמה: האם היה מקום להעדיף הצעת מציע חיצוני על מנת להעמיד מקור כספי לכיסוי חוב למיסוי מקרקעין), בענייננו מדובר בחובות כלפי המשיבה שאף היא בעלת זכויות בנכס ואינני יכול לקבל את טענת המערער לפיה מדובר בשקילת שיקולים שהם "זרים" ושעל הרשם להתייחס אך לשיקולים הנוגעים לפירוק השיתוף, אף שתיקים נוספים, בין אותם צדדים, תלויים ועומדים לפניו, ושעה שעמדת המערער – שכאמור סבורני שהיא נגועה בחוסר תום לב – פוגעת פגיעה של ממש במשיבה שכבר שנים רבות מנסה לממש את זכיותיה בתיקים השונים ואף הטילה עיקול על הנכס.
בערעור טוען המערער, כי המשיבה לא אפשרה את קיום הסדרי הראיה (כיום הילדים המשותפים בגירים), ורומז כי בשל כך הוא פטור – לדעתו – ממזונותיהם ("עם מלוא הכבוד וההערכה, 'אב אינו כספומט'"), ואולם המערער שעשה דין לעצמו ולא שילם מזונות לאורך שנים, לא הציג כל החלטה שיפוטית המקבלת טענה זו שלו (וממילא גם לא אדרש במסגרת זו למורכבות הקשורה לטענות המשיבה בדבר פגיעה מינית של המערער בבתה אשר שורה של מסמכים ותסקירים בעניינה הוגשו בהליך אחר). הוא הדין לטענה לפיה "הבהיר כי הוא שואף להסדיר את חובו כלפי המשיבה 1" תוך הפנייה להסכם משנת 2011 (בו נקבעה בין היתר חובת המזונות שלא קוימה) ואולם מדובר בטענה בעלמא, שאין בה – בשלב זה – כדי לחייב את המשיבה למכור לו את זכויותיה רק כדי להמשיך לנסות לגבות ממנו את חובותיו ההולכים ומאמירים בלשכת ההוצאה לפועל. אם כבר אנו עוסקים בהסדר בין הצדדים, סבורני כי בדין מפנה המשיבה לטענות המערער בפני רשם ההוצאה לפועל (עוד בשנת 2010) לפיהן אין טעם להוציא נגדו פקודת מאסר בתיק המזונות שכן "הזוכה תזכה בכל מה שמגיע לה בתביעה לפירוק שיתוף". יהיה זה חוסר תום לב לטעון כי אין לנקוט נגד המערער הליכי גבייה שכן התובעת תקבל את זכויותיה בעת פירוק השיתוף, ואז – בעת פירוק השיתוף – לטעון שיש להעדיף הצעה שמשמעותה שהתובעת לא תקבל את "מה שמגיע לה" בעת פירוק השיתוף. המציאות הוכיחה, כי המערער לא שילם מזונות, צבר חובות עצומים, סיכל בפועל את ביצוע פסק הדין שניתן לפירוק שיתוף לפני למעלה מעשור, וכעת עותר לכפות על המשיבה מתווה פירוק שיתוף שגם יימנע ממנה לגבות את יתר חובותיה בניגוד להצהרתו שלו משנת 2010.
סבורני כי בנסיבות, הן מטעמים הקשורים לפגמים הטכניים והמהותיים בהצעת המערער והשיקולים בגינם הצעת המציע החיצוני טובה יותר אובייקטיבית בפרספקטיבה של השאת התמורה, והן מטעמים הקשורים בחוסר הסבירות הקיצוני שבחיוב המשיבה למכור את זכויותיה בנכס למערער – שחייב לה עצמה מאות אלפי שקלים – תוך הפנייתה להמשך הליכי הגבייה, לרבות מימוש דירה זו עצמה שכבר הוטלו עליה עיקולים, החלטת כבוד הרשם מחויבת המציאות, ואין עילה לשקול התערבות בה. למעשה, התרשמות בית המשפט המבוססת על טענות המערער בתיק זה, ועולה בקנה אחד עם הקביעות שנקבעו בהליכים קודמים, היא, שעמדת המערער אינה דווקא בתום לב, והיא עותרת לקבל את אישור הערכאות השיפוטיות להמשיך להתנהל באופן שיאפשר לו להימנע מתשלום חובותיו בטענה שבעתיד יטען כי "אב אינו כספומט" או כל טענה אחרת כנגד חובותיו הפסוקים והחלוטים (וגם טענה זו לא מתייחסת לכל החובות).
הערעור מכוון גם כלפי החלטה נוספת מיום 18.2.21 בגדרה נדחתה בקשה להעביר את המשיב 2 מתפקידו. אינני סבור שהוצגה עילה להיעתר לערעור, ועוד יותר כך נוכח ההחלטה לאפשר למערער לצרף כונס נוסף מטעמו (דבר שכבר בוצע בפועל), ונוכח ההחלטה הנוכחית בדבר מכירת הדירה בהתאם להצעת הצד השלישי, שיש לקוות שתביא לסיום חלק משמעותי מהמחלוקות הטעונות. טענות המערער כלפי החלטה זו מרוכזות בעיקר בסעיפים 70-66 להודעת הערעור, ואציין כי בכל הנוגע לטענה לפיה המשיב 2 אינו מעדכן את המשיב 3 (הכונס מטעם המערער), כבר קבע כבוד הרשם כי "חזקה שהוא [המשיב 3] יגיש בקשה בעניין מטעמו. עד עתה לא הוגשה בקשה בעניין", וגם אם היה ממש בטענה (והתכתבות בין כונסי הנכסים הוגשה לתיק), "הקו הראשון" של התמודדות עם מצבים מסוג זה לא יכול להיות החלפת הכונס מטעם הצד שכנגד (תוך הותרת הכונס מטעם המערער ככונס יחיד), אלא מתן הוראות קונקרטיות יותר בכל הנוגע לאופן התנהלות כונסי הנכסים. את הטענה לפיה המשיב 2 "מנצל את תפקידו ככונס נכסים, כנגד המערער, על מנת שהלקוחה שלו (המשיבה 1) תרוויח בתיק אחר (תיק מזונות), שהיא מנהלת נגד המערער" למרות שעליו "לדאוג למערער בדיוק כמו לצד שכנגד" אין בידי לקבל. כונס נכסים צריך לקבל החלטה בעניין ההצעה שיש להעדיף בהתחשב במכלול הנתונים הרלבנטיים, ואלה תומכים – כפי שסבר כבוד הרשם – בהעדפת ההצעה של המציע החיצוני. הצורך "לדאוג למערער" אינו מצדיק בנסיבות את העדפת הצעתו (הגבוהה בפחות מאחוז אחד מהצעת המציע החיצוני), חרף שורה של שיקולים אובייקטיביים התומכים בהצעת המציע החיצוני, ולמעשה העדפת הצעת המציע החיצוני "דואגת למערער" במובן זה שהיא תאפשר לו לשלם את חובותיו הפסוקים. ומכל מקום על מנת שהאינטרסים של שני הצדדים יהיו מיוצגים בהליכי הכינוס מונה לאחרונה כונס נוסף.
סוף דבר דין הערעור להידחות. כיון שהתבקשה תגובת המשיבה רק לבקשה לעיכוב ביצוע, יישא המערער בהוצאותיה בסך 1,000 ש"ח בלבד.
ניתן היום, ח' ניסן תשפ"א, 21 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.
