לפני
כב' השופטת הבכירה רבקה מקייס
המבקשים
1. ק'
2. ק'
נגד
המשיבים
1. ס'
2. ס'
3. ס'
פסק דין
(עותק מותר לפרסום)
לפניי בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט בגין התנהלות המשיבים בנכס שבו מתגוררים גם המבקשים ומשפחתם וגם המשיב 1, כאשר משיבים 3-2 מבקרים תדיר בנכס זה.
הנכס מצוי ברח' _______, הרשום על שם המבקשים, שלגביו הגישו המשיבים בקשה לפסק דין הצהרתי, במסגרת תמ"ש 44910-04-21, שבו יוצהר כי הזכויות בנכס שייכות בפועל לא למבקשים אלא למבקשת ושני אחיה בגין הסכמים שנעשו במשפחה קודם לרישום הנכס על שם המבקשים.
המבקשים טענו בעתירתם כי המשיבים – שלושתם – פועלים למרר את חייהם לאור תביעתם הנ"ל, גם לאחר פסק דינו של בית משפט זה מיום 27.6.23, וכן פסק דין מיום 3.8.23.
בפועל, מפרטים המבקשים כי בניגוד לפסק הדין לא נמסר לידיהם מפתח של דלת השער החדש שבנו המשיבים בחצר הבית, וכן לא התקינו שער המאפשר למבקשים גישה חופשית ליחידת הדיור של סבתם של המבקשת ומשיבים 3-2, וזאת נוסף על תלונות על פעולות נוספות על מנת להקשות על המבקשים בניהול חייהם הרגילים.
לפיכך, עתרו המבקשים למתן צו על פי פקודת בזיון בית המשפט ולחייב את המשיבים בהוצאות בקשה זו.
ההליכים בתובענה זו
בהתאם להחלטת בית המשפט הוגשה הודעה על מסירה כדין של כתב התביעה לכל אחד מהמשיבים במהלך חודש מרס 24' (6.3.24, 10.3.24, 17.3.24.)
ביום 5.5.24, לאחר שהמשיבים בחרו שלא להגיש כתב הגנה במועד שנקבע בהחלטת בית המשפט הוגשה בקשה למתן פסק דין על ידי ב"כ המבקשים.
ואולם, בהחלטת בית המשפט מיום 9.5.24 הובהר כי לצורך הכרעה בתובענה זו יש לקיים דיון במעמד המשיבים, ונקבע מועד לדיון בתובענה ליום 17.24.
בקשות לדחיית הדיון שהוגשה על ידי משיב 2 נדחתה לאור עמדת ב"כ המבקשים ומאחר ולא צורפו עילות המצדיקות את דחיית הדיון.
הדיון מיום 1.7.24
ביום 1.7.24 התייצבו רק המשיבים 1 ו-3, ללא שהגישו כלל את כתב הגנתם גם אם הוגשו תגובות שונות – ללא תצהיר כדין – בדבר טענות משיבים 3-2 שאין להם קשר להתנהלות בבית המבקשים, בניגוד למשיב 1 המתגורר בנכס יחד עם המבקשים.
עמדת משיב 3 בדיון
בתחילת הדיון טען משיב 3 כי אינו קשור לתובענה מאחר שהוא מתגורר ב_____, ומגיע אך ורק לבקר את אביו פעם בשבועיים, ואולם ב"כ המבקשים הפנה לעובדה כי פסקי הדין שבגינם הוגשה התובענה מתייחסים לשלושת המשיבים.
בדבריו חזר ב"כ המבקשים על הטענות שעלו בכתב התביעה, הפנה את תשומת הלב כי המשיבים בחרו לא להגיב כלל לתובענה למרות שאין ספק כי ידעו על ההליך, ויש על כן להיעתר לעתירה.
שני המבקשים – לאחר שהוזהרו כדין – העידו כי אין בידיהם מפתח לשער והעידו על מציאות חייהם כך:
"התובעת מזוהרת כדין
אין לי מפתח לשער.
הם שברו בחצר האחורית הם שוברים קירות, לא נותנים לנו להכנס לחצר כדי לנקות אותה, השער שמוביל לבית של הסבתא מרותח כולו, נשאר כמו שהוא.
אין כניסה חופשית ליחידה של הסבתא. אני נוסעת עם האוטו, עושה סיבוב כדי להגיע לסבתא שלי, שהיא בת 98."
המשיב 1 – המתגורר בנכס עם המבקשים העיד כך:
"הנתבע מוזהר כדין
המפתח לשער כל הזמן זמין על השולחן שלי. בשביל לגשת לזה יש מדרגות מאיפה שהם גרים, הם יכולים להכנס ולצאת בלי בעיות, אני לא סוגר לא דלת שום דבר. רק הכלב בחצר. רק זה.
לגבי הכניסה ליחידה של הסבתא, יש 5 מטר מהשער שלי, שביל שלא צריך ללכת, אני שאני בקושי הולך עושה את כל הסיבוב הזה. השביל פתוח."
ולדבריו של המשיב השיבה כך המבקשת:
"הוא מתכוון שנצא מהשער של הבית, נעשה עיכוב רגלי הליכה של 7, 8 דקות, כשלי יש בעיות בהליכה, לעשות את כל הסיבוב ולהכנס מרחוב אחר בכלל."
והמשיב 1 אמנם השיב – "זו הכוונה" והעיד על התנהלות לפיה הוא משחרר את הכלב בחצר מאחר והוא שומר עליו.
בסיכום הדברים ציין ב"כ המבקשים כי די בדברים שנאמרו על ידי המשיב 1 כדי להוכיח כי אמנם מתקיימות העילות של ביזיון בית המשפט בהתאם לעתירה.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט קובע כך:
"
(1) בית המשפט העליון, בית המשפט לפשעים חמורים, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי, בית-המשפט לקרקעות ובית-משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.
"(2)לא ינתן צו המטיל קנס או מאסר אלא אם כן הוזמן הממרה להופיע ונענה להזמנה, או, כשלא בא מעצמו, הובא לפני בית המשפט בצו תפיסה כדי להראות טעם מדוע לא ינתן נגדו צו כזה."
ההלכה לגבי סעד זה פורטה לאחרונה בפסיקת בית המשפט העליון בעע"מ 7985/19 אליא עבוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים (נבו 26.10.2023):
"הלכה פסוקה היא כי הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט יש לנקוט במשורה (ראו, מני רבים: ע"א 4089/21 שובל – גרופמן נדל"ן בע"מ נ' Faire Holdings Three Limited, פסקה 6 (27.7.2023)). עוד נפסק כי "פקודת הבזיון נועדה להביא לכיבודם של צווים שיפוטיים" (ראו ע"פ 7168/22 מסורת התורה בני ברק (ע"ר) נ' ישיבת פוניבז' בע"מ, פסקה 44 (9.8.2023)) וכי מדובר בהליך הצופה פני עתיד (בג"ץ 3865/20 שוקרון נ' המועצה המקומית קריית ארבע, פסקה 4 (27.9.2023)). בהקשר זה הודגש כי "אין תחולה לסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, מקום שאכיפת ההוראה שוב אינה אפשרית […] משום שבין הגשת הבקשה לאכיפה לבין שמיעתה היא כבר קוימה…" (ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 187, 191 (1983))."
כמו כן נפסק כך בת"א (מחוזי ת"א) 64303-01-15 דנאל פתרונות תוכנה מתקדמים בע"מ נ' גיל סנפיר (נבו 11.11.2023):
"על האמור ניתן ולהזכיר כי הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט נועד להיות הליך מהיר ויעיל, ואין הוא הולם מקרה בו יש צורך בבירור מקיף, בליבון עובדתי, בדיון בפרשנות צו שיפוטי, וכדומה (ר' למשל: ע"פ 7168/22 מסורת התורה בני ברק (ע"ר) נ' ישיבת פוניבז' בע"מ [פורסם בנבו] (9.8.2023), סע' 42; בר"מ 7374/09 מדינת ישראל נ' אגימורה [פורסם בנבו] (21.10.2009), סע' 13). מאפיינים אלה מתיישבים עם העלאת טענות ההפרה בגדר הליך נפרד. אחד הטעמים שהזכיר בית המשפט העליון בדחותו את הבקשה למתן רשות ערעור בהליך הבזיון היה "הדרישה לכיוון פרשנות חד משמעית שיש ליתן להחלטה שיפוטית מקום בו יש בקשה לנקוט בהליכים לפי פקודת הבזיון" (סע' 6 להחלטה ברע"א)
כך פורט לאחרונה לגבי מטרת של הוראת סעיף 6 לפקודה: ת"צ (אזורי ב"ש) 916-03-20 ABRAHAM MANGESTAB – הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ (נבו 14.6.2024):
"שורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי מטרתה של הוראת סעיף 6 לפקודת הביזיון היא אכיפתית ולא עונשית וכי תכליתה של הסנקציה המוטלת מכוחה היא לסייע לנפגע לאכוף את ביצועה של ההחלטה השיפוטית. עוד נפסק כי בהוראה זו יש גם אלמנט עונשי. וכך נקבע:
"הליך הביזיון נחשב להליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו – קנס או מאסר – עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. פסיקתו של בית משפט זה חזרה והדגישה כי השימוש בכלי אכיפתי זה… צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים וכי אין להיזקק להליכי בזיון בית המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לבצוע ההוראה השיפוטית" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, 58; ראו גם רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337)"."
ומן הכלל אל הפרט –
ביום 3.8.23 ניתן פסק דין אשר אישר את הסכמות הצדדים:
"ב"כ הצדדים
מוסכם כי ראשית, ינתן לידי המבקשים מפתח של הדלת של השער החדש.
שנית, בשער שבדרך ליחידת הסבתא, יתקינו המשיבים שער שיש לו מפתח המאפשר להיכנס באופן חופשי גם למשיבים וגם למבקשים, או כל פתרון אחר שמאפשר כניסה חופשית ליחידה של הסבתא.
הפתרון ליחידת הסבתא יימצא תוך 20 יום."
כפי שטענו המבקשים בבקשתם וכפי שהעיד המשיב 1 בפניי, אין ספק כי המשיבים לא פעלו לביצוע פסק הדין שניתן על סמך הסכמותיהם.
גם נושא שחרור הכלב בחצר עלה ולא בפעם הראשונה בדיונים שהיו בפניי, כאשר כבר ביום 3.8.23 טענו המבקשים כי התנהלות המשיב בנושא זה פוגעת בהם.
בדיון מיום 3.8.23 ציינו המבקשים כך:
"אדן שני, הוא עניינו של הכלב. יש איזה אישור של הוטרינר שאין לקשור את הכלב, זה אומר שמותר לשחרר אותו בחצר? הכלב נשך את ביתם של המבקשים, מפחיד עוברים ושבים ואת המבקשים אצלם בבית. לא הגיוני, בלתי אפשרי. לא רוצה לקשור, שים אותו בתוך הבית. הכלב לא יכול להסתובב שם בחצר."
ולכך השיב אז ביום 23.8.23 המשיב 1:
"המשיב 1
אם הם רוצים עכשיו השער מפריע להם, ניתן להם מפתח, מתי שהם רוצים יעברו, מתי שלא רוצים לא יעברו. העיקר שהכלב יהיה משוחרר. הוא יושב על ידי בלילה ובוכה שישחררו אותו. הוטרינרית אמרה אם לא תשחרר אותו אני אתן לך קנס."
ואולם, כפי שעלה בדיון בפניי ביום 1.7.24 מילים לחוד ומעשים לחוד ואכן אין ספק כי המשיב 1 במודע לא ביצע את אשר התחייב על מנת לאפשר לכל הצדדים לנהל את חייהם בצורה מכבדת:
לא ניתן למבקשים מפתח של השער
לא הותקן שער שיש לו מפתח בדרך ליחידת הסבתא, ולא נמסר מפתח למבקשים לאחר שלא הוצא כל פתרון אחר במועד שנקצב.
הכרעה
בנסיבות העניין אני מורה כדלהלן:
יימסר מפתח לשער לידי המבקשים עד ליום 31.7.24. לא יימסר לידי המבקשים מפתח כאמור יחויבו המשיבים ביחד ולחוד בקנס יומי של 250 ₪ ליום.
יותקן בשער שבדרך ליחידת הסבתא מפתח המאפשר גישה חופשית גם למבקשים וגם למשיבים עד ליום 4.8.24. מפתח לשער זה יימסר לידי המבקשים עד ליום 5.8.24.
לא יימסר מפתח כמפורט בסעיף קטן ב' לעיל יחויבו המשיבים ביחד ולחוד בקנס יומי של 250 ₪ עד למועד מסירת המפתח כאמור.
הוצאות משפט
המשיבים ביחד ולחוד יישאו בהוצאות משפט של המבקשים בסך של 7,500 ₪ בגין הליך זה.
תואיל המזכירות לסגור את ההליך.
ניתן היום, כ"ב תמוז תשפ"ד, 28 יולי 2024, בהעדר הצדדים.