לפני
כבוד השופטים יונה אטדגי, אב"ד, אריאל צימרמן, טל לוי-מיכאלי
המערער:
רון יצחק ברורמן
ע"י ב"כ עו"ד גד ויספלד
נגד
המשיבה:
Soom soom vegetarian bar, llc
ע"י ב"כ עו"ד רונן מטלון
פסק דין
השופט א' צימרמן:
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' סגה"נ (כתארו אז) ע' יריב), בת"א 11170-04-21, שעניינו בבקשת המשיבה לאכיפת פסק דין חוץ מכוח סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק").
לפי המפורט בפסק הדין, המשיבה חברה פרטית שהתאגדה בארצות הברית. המערער, כך תואר, הוא איש עסקים, אזרח ותושב מדינת ישראל (כך נקבע), אשר קנה מהמשיבה מספר סניפים בעיר ניו יורק, המשמשים כבית קפה. ביום 29.9.2016 ניתן פסק דין על ידיThe Supreme Court of the State of New York, New York County (להלן: "בית המשפט בניו יורק") שלפיו המערער חב למשיבה סכום של 372,887$ (להלן: "פסק החוץ").
המשיבה הגישה לבית משפט השלום בתל אביב ביום 6.4.2021 בקשה לאכיפת פסק החוץ. את בקשתה תמכה באישורו של בא כוחה בארה"ב, עו"ד Shakarchi לעניין סופיות פסק הדין בניו יורק. בית המשפט (כב' סגה"נ ט' חבקין) הורה למשיבה להגיש תצהיר לתמיכה בעובדות המקיימות את כל אחד מן התנאים שבסעיף 3 לחוק. המשיבה עשתה כן, בתצהיר בא כוחה בישראל. ביום 11.1.2022 ניתן פסק דין כמבוקש בהיעדר הגנה.
ביום 7.2.2022 עתר המערער לביטול פסק הדין (להלן: "הבקשה לביטול פסק דין"). טענתו (בנוסף לטענה בענייני המצאה, שאינה רלבנטית עוד): אי קיום התנאי בסעיף 3(3) לחוק, והוא כי "החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור". כל זאת כיוון שפסק הדין הושג במרמה, והמשיבה אינה ישות משפטית במדינת ניו יורק אלא רק שם עסק, כנלמד מאישור של מחלקת המדינה במדינת ניו יורק ביום 29.6.2017 (קרי כשנה לאחר פסק הדין בניו יורק) שלפיה אין ברישומיה תאגיד בשמה של המשיבה (להלן: "אישור 2017"). דיון בבקשה לביטול פסק דין התקיים ביום 25.4.2022 לפני כב' סגה"נ יריב. בגדרו הבהיר ב"כ המערערת כי אין מחלוקות עובדתיות וכי ניתן לפנות לסיכומים, ב"כ המשיבה הסכים, ועל כן הוסכם כי כך ייעשה, תוך שכל צד יוכל לצרף תיק מוצגים לסיכומיו.
בסיכומיו, חזר המערער על עיקרי טענותיו בבקשה לביטול פסק דין, בהסתמכו על אישור 2017. כן חזר על טענתו כי אינו תושב ישראל. בסיכומיה מנגד, עמדה המשיבה על כי המערער פעל על יסוד אותו אישור עצמו להביא בבתי המשפט בניו יורק לביטולו של פסק החוץ, וכשל. יתרה מכך, כעולה ממכתבו של עו"ד Heinze ממשרד עורכי הדין בארה"ב שייצג את המשיבה, המערער אף הגיש ערעור על פסק החוץ, ל-Supreme Court, Appelate Division, שדחה את הערעור ביום 21.2.2019, כך שפסק החוץ הוא סופי. או אז, בסיכומי התשובה, ראה המערער להביא ממסמכים מהליך הבקשה לביטול פסק החוץ: בקשה של מנהל המשיבה, לאפשר תיקון של שם המשיבה בפסק החוץ, שבאה אל מול פני הבקשה של המערער (שלא צורפה) לביטול פסק החוץ, ואת החלטת בית המשפט בניו יורק מיום 31.8.2017, הדוחה את בקשת המערער ומקבלת את בקשת המשיבה (החלטת כב' השופטת Debra James), המאפשרת למשיבה לבצע את התיקון המבוקש בתוך 30 יום (להלן: "ההחלטה בבקשה לביטול פסק חוץ"). לא באה התייחסות בסיכומי המערער לנושא הערעור שהוגש, ונדחה, בשנת 2019, כעולה ממכתבו של עו"ד Heinze.
בית המשפט השלום דחה את הבקשה לביטול פסק דין, בדונו לגוף טענותיו של המערער. הוא קבע כי מחוו"ד המשיבה עולה קיומם של כל התנאים שבחוק: כי פסק החוץ הוא בהתאם לדין החל במדינת ניו יורק, ארצות הברית; כי הפסק ניתן בסמכות וכדין; כי הפסק אינו ניתן עוד לערעור; כי הפסק ניתן לאכיפה על פי דיני אכיפת פסקי דין בישראל ותוכנו אינו סותר את תקנת הציבור; כי הפסק בר ביצוע בארצות הברית; וכי בארצות הברית אוכפים פסקי דין של בית המשפט בישראל. את קיום התנאים האמורים ניתח בית משפט קמא בפירוט (ס' 20 לפסק הדין). באשר לטענה כי המשיבה אינה אישיות משפטית נקבע (ס' 17-15, 20(ג) לפסק הדין) כי המסמך שעליו נסמך המערער, שהוא אישור 2017 מיום 29.6.2017, קרי ממועד מוקדם לפסק הדין של בית המשפט בניו יורק (ועולה כי הכוונה היא להחלטה בארה"ב בבקשת הביטול, מיום 3.10.2017, שכן פסק החוץ עצמו ניתן ביום 29.9.2016). קרי, טענת המערער הועלתה במסגרת ההליך הזר, אך נדחתה. אם בית המשפט בניו יורק היה נכון ליתן למשיבה פסק דין, אין מקום לעיסוקו של בית המשפט בישראל בשאלה האם המשיבה היא אישיות משפטית אם לאו, בפרט שהמערער לא הציג כל חוות דעת נגדית מטעמו. כן נקבע כי המדובר בצו כספי, שוודאי אכיף בישראל, ואין בכך דבר הנוגד את תקנת הציבור. אשר לטענת אי-התושבות של המערער בישראל נקבע כי פרט לכך שעובדתית לא ביסס המערער טענתו, הרי שהחוק ממילא אינו מחייב אכיפה רק ביחס לתושב ישראל, שכן תכלית החוק היא לאפשר אכיפת פסקי חוץ על דרך מימושם של נכסים המצויים בישראל. הבקשה לביטול פסק דין נדחתה אפוא, פסק הדין המאשר את אכיפת פסק החוץ נותר על כנו, המערער אף חויב בהוצאות, והמערער – בלא לעתור לעיכוב ביצוע פסק הדין – נמנע מלשלם דבר.
המערער, אף שלטענתו הוא נעדר כל נכסים בישראל, ראה להמשיך ולפעול נמרצות כדי למנוע את אכיפת פסק החוץ בישראל. מכאן ערעורו. בגדרו, חזר על עיקרי טענותיו בבית משפט קמא, הן בעניין אי-היות המשיבה ישות משפטית שיכולה לאחוז בפסק החוץ, הן בעניין אי-תושבותו הנטענת של המערער. ערעורו לא כלל אלא את פסק הדין מושא הערעור, ולא כל מסמך אשר המערער חפץ להסתמך עליו בערעור ואשר התקבל כדין בערכאה קמא (תקנה 134(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). מסמכים אחדים צורפו ל"תמצית טיעון" שהגיש המערער ביום 12.10.2023: פסק הדין, סיכומי המערער בבית משפט קמא, אישור משרד המדינה של ניו יורק מיום 10.3.2022 (שלא הוגש לערכאה קמא), ההחלטה בארה"ב הדוחה את הבקשה לביטול פסק החוץ. המשיבה מצדה סמכה ידיה בתשובתה על פסק דינו של בית משפט קמא.
דיון בערעור התקיים לפנינו ביום 23.5.2024. בגדרו ראה המערער לנסות ולהיבנות מן המסמך מיום 10.3.2022; לבסוף אישר כי למעשה מסמך זה לא הוגש לערכאה קמא, אך הוא דומה דיו לאישור 2017, טען. את עיקר יהבו השליך על ההחלטה שניתנה בארה"ב בבקשה לביטול פסק החוץ: אכן, הודה, אותה בקשה נדחתה. עם זאת, מגוף ההחלטה ניתן ללמוד כי בית המשפט בניו יורק קיבל את הטענה כי נפלה טעות בשמה של המשיבה, אפשר לה לתקן עניין זה תוך 30 יום, ותיקון לא נעשה לטענת המערער. כל אלו מכוונים לכך שהמדובר בפסק דין שאינו אכיף בישראל ואשר מטעמי תקנת הציבור לא ראוי לאוכפו, נטען. נוכח קשיים הכרוכים בהידרשות בהליך הערעור לפרשנותו של ב"כ המערער לאותו מסמך, והערת ראש ההרכב על כי טענות המערער אמורות היו להיתמך בחוות דעת של מי המכיר את הדין האמריקאי, הציע ב"כ המערער כי תוגש חוות דעת מטעמו. בתום הדיון הצענו למערער לסגת בו מערעורו, והוא הודיע כי יבחן. כפי זכותו, הודיע כי יסרב. כן הודיע המערער אגב כך כי הוא חפץ לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיו, להגיש תרגום של ההחלטה של בית המשפט בניו יורק בבקשה לביטול פסק החוץ, ולהוסיף כתב סיכומים מטעמו כדי שיהיה לו את יומו בבית המשפט. התאפשר לו לצרף תרגום אם יחפוץ, לא להוסיף על טיעוניו; תרגום הוגש ביום 14.6.2024, ונאמר בו בעברית את שהיה כתוב באנגלית.
לאחר העיון: לשיטתי, ברי כי דין הערעור להידחות. אנמק בקיצור נמרץ.
נפתח בכך שההתנהלות הדיונית של המערער מונעת כל אפשרות להיעתר לבקשתו. כל הילוכו הוא של טיעון לקיטועים, הוספת מסמכים והוספת טענות, כך לאורך ההליך בבית משפט קמא, כך בערעור. בבקשה לביטול פסק דין אין זכר להחלטה בארה"ב בבקשה לביטול פסק החוץ, מיום 31.8.2017, אלא רק למסמך אישור 2017, שקדם לה, אשר הוצג בבית המשפט קמא ולא סייע למערער. ההחלטה בבקשה לביטול פסק החוץ, זו שממנה מבקש המערער להיבנות היום, אף לא נזכרה כלל בסיכומי המערער בבקשה לביטול פסק דין שהגיש בבית משפט קמא, אלא רק בסיכומי התשובה. כאשר בערעורו ביקש להתבסס על שנאמר באותה החלטה בבקשה לביטול פסק חוץ, אך הוצב בפני העובדה שהתעלם מן השורה התחתונה שלה – דחיית בקשתו לביטול פסק הדין, הציע המערער: שמא יגיש לערכאת הערעור חוות דעת כ"כלי עזר". ולאחר הדיון, שעה שאמור היה לבחון רק את הצעת בית המשפט שלערעור לסגת בו מן הערעור, ביקש: שמא יגיש עוד טיעונים. ועוד, בטיעוניו העוסקים בהחלטת הערכאה קמא בבית המשפט בניו יורק שלא לבטל את פסק החוץ, משנת 2017, המערער אינו מתייחס כלל למתואר במכתב עו"ד Heinze על כי ערער על פסק החוץ לפני ה-Appelate Court בניו יורק, ונדחה, זאת בשנת 2019 (ממילא – לאחר ההחלטה בבקשה לביטול פסק החוץ, וזמן רב גם לאחר 30 הימים שהוקצו לתיקון שם המשיבה באותה החלטה). בנוסף, ראה להסתמך על מסמך משנת 2022, כאילו הוצג בערכאה קמא, כאשר לא הוצג. ואלו הן דוגמאות. התנהלות שכזו ודאי אינה מאפשרת לערכאת הערעור להתערב בממצאיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא.
גם לגוף הדברים, דין הערעור להידחות. אנו עוסקים באכיפת פסק חוץ. החוק ברור. על המשיבה היה לבסס את קיום התנאים שבסעיף 3 לחוק. בית משפט קמא הקפיד עמה עוד לפני מתן פסק הדין בהיעדר הגנה, כי תעשה כן. אכן, בטענותיה בעניין קיום תנאי סעיף 3 לחוק נתמכה לא בחוות דעת חיצוניות כי אם באלו של עורכי דינה השונים בארה"ב ואלו בישראל; אך באין מחלוקת עובדתית (כך לשיטת המערער עצמו בדיון בבית משפט קמא ביום 25.4.2022), ובאין חוות דעת נוגדת מצדו של המערער, הרי שהיה מקום לאמץ את עמדת המבקשת באשר לקיום כל תנאי החוק, כפי שעשה בית משפט קמא (השוו: ע"א 3294/08 Goldhar Corporate Finance Ltd נ' S.A Klepierre בפסקה 9 (6.9.2010)). אין בנמצא עילה להתערב במסקנתו זו.
אשר לטענת המערער כי המשיבה אינה ישות משפטית: כפי שקבע בית משפט קמא, ובדין, הרי שהמקום לברר את טענות המערער בעניין היה בבית המשפט הזר. הדבר, עולה, נעשה. זאת, בגדרי ההחלטה של בית המשפט בניו יורק בבקשת המערער לביטול פסק החוץ. טענות המערער נבחנו, למשיבה ניתנה בהחלטת כב' השופטת James האפשרות לערוך את התיקון בשם, אך הדבר לא הוגדר בהחלטה כתנאי להישארות ההחלטה ופסק הדין על כנם. אין גם כל הוראה אופרטיבית הקובעת שככל שלא תנצל המשיבה את האפשרות שניתנה לה לתיקון השם, או אז לא יעמוד פסק הדין בעינו. השורה התחתונה של אותה החלטה ברורה: פסק הדין בעינו. עוד עולה ממכתבו של עו"ד Heinze, שממנו התעלם המערער, כי המערער הגיש ערעור על פסק החוץ (שלא בוטל), ערעורו נדחה ביום 21.2.2019, ועל החלטת בית המשפט שלערעור בניו יורק לא השיג עוד המערער. אין כל מקום לכך שבית המשפט בישראל יצלול בדיעבד לנבכי ההליך בארה"ב, יתהה האם בדין ניתן פסק הדין והאם בדין נותר על כנו, ואגב הליך האכיפה יראה לנהל את ההליך מחדש. טענות המערער אינן יכולות למנוע את אכיפת פסק החוץ, ואכיפתו של פסק חוץ כספי ופשוט אינה נכללת בחריג של "תקנת הציבור" בסעיף 3(3) לחוק, גם אם למערער השגות באשר לישות המשפטית של המשיבה.
הערה אשר לעיסוק של המערער בטענה כי אינו תושב ישראל: כפי שציין בית משפט קמא נכונה, אין זה חלק מדרישות החוק. העניין הוא בנכסי המערער בישראל (והוא טוען שאין לו, בלא שיהיה ברור אז מדוע הוא נאבק נמרצות נגד אכיפת פסק החוץ), לא בשאלה האם הוא תושב קבוע בארץ.
נוכח האמור: אציע להורות על דחיית הערעור. המערער ישלם במקרה כזה שכ"ט עורך דינה של המשיבה בסך 30,000 ₪.
אריאל צימרמן, שופט
השופט י' אטדגי (אב"ד):
23749035179000
יונה אטדגי, שופט
אני מסכים.
השופטת ט' לוי-מיכאלי:
אני מסכימה.
טל לוי מיכאלי, שופטת
תוצאת הערעור:
הערעור נדחה. המערער יישא בשכ"ט עו"ד המשיב בקשר עם הערעור בסכום של 30,000 ₪. המזכירות תעביר למשיב באמצעות ב"כ את העירבון שהפקיד המערער, זאת על חשבון ההוצאות שנפסקו.
ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ד, 20 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
16477564357
יונה אטדגי, שופט
אב"ד
אריאל צימרמן, שופט
טל לוי מיכאלי, שופטת
