בפני
כב' השופטת עפרה גיא
תובעת
ר.א
ע"י ב"כ עו"ד גרציה קשתי ו/או עו"ד אלי קשתי
נגד
נתבע
ת.כ
ע"י ב"כ עו"ד מקסים ליפקין
בעניין הקטין:
א.כ יליד 2018
להלן: "הקטין".
פסק דין
בפניי תובענה לחיוב הנתבע במזונות בנו הקטין.
מבוא ורקע עובדתי
1. הצדדים שבפני ניהלו קשר זוגי, ללא נישואין, במהלכו נולדו לשניים שני ילדים. הקטין מושא פסק-דין זה וכן הקטין א' יליד 28.06.13 (להלן: 'הקטין א').
התובענה שבפני הוגשה ביום 02.11.21 במסגרתה עתרה התובעת לחיוב הנתבע במזונות שני ילדיהם הקטינים של הצדדים ובסך כולל של 20,490 ₪ בחודש, לא כולל הוצאות חינוך והוצאות רפואה.
הנתבע התנגד לתביעה, תוך שהפנה לשני מסמכים שכתבה התובעת בכתב ידה, האחד מיום 13.06.19 והשני מיום 28.04.21, המסדירים לשיטתו את דמי המזונות וזמני השהות עם הקטינים וכפי שיפורט עוד בהמשך.
2. ביום 15.01.15 אושר וקיבל תוקף פסק-דין הסכם אליו הגיעו הצדדים בתמ"ש 29367-11-13 במסגרתו הסדירו הצדדים את עניין מזונות הקטין א'; משמורתו וחלוקת זמני השהות של הקטין א' עם אביו, הנתבע.
להלן: 'פסק-הדין למזונותיו של הקטין א".
במסגרת פסק-הדין למזונותיו של הקטין א' התחייב הנתבע לשלם עבור מזונותיו את הסך של 2,000 ₪ בחודש וכן לשאת במחצית הוצאות רפואיות חריגות.
הקטין א' מוכר כנכה ומקבל קצבת נכות בגובה של כ-3,000 ₪ בחודש – ראו, עדות התובעת בעמ' 4 שורות 1 ו-5.
יובהר כי בעת מתן פסק-הדין לא קיבל הקטין א' קצבת נכות וזו החלה להשתלם לו מספר שנים מאוחר יותר– ראו, עדות התובעת בעמ' 5 שורות 1-22. כמו כן בעת קביעת סכום המזונות עבור הקטין א' לא נלקחה בחשבון קצבת הנכות המשתלמת כיום עבורו – ראו עדות התובעת בעמ' 5 שורות 23-24.
3. לאחר מתן פסק-הדין למזונותיו של הקטין א', שבו הצדדים לנהל קשר זוגי ואף הביאו לעולם את הקטין מושא פסק-דין זה.
4. ביום 13.06.19 העלתה התובעת את הדברים הבאים על הכתב:
'אני ר' ת.ז. . . מצהירה בזאת כי אני מבטלת כל תביעה כלשהי נגד ת' ת.ז. . . וכי אין לי שום דרישות כאלה ואחרות נגדו . . .
במידה ות' ואני לא נהיה יחד – סכום המזונות עבור שני הילדים יעמוד על סך – 3,000 ₪ ל-2 הילדים . . . בברכה, ר".
להלן: 'ההסכם בכתב יד מיום 13.06.19'.
5. ביום 28.04.21 כתבה התובעת, בכתב ידה, מסמך אשר נוסחו כדלקמן:
'הנדון: הסכם הסדרי ראייה
שנחתם ב… בנוכחות 2 הצדדים עם עד נוסף י' . . . בין ר' לבין ת'.
הוסכם בזאת כי ת' יוכל ויהא רשאי לקחת את הילדים אליו בכל זמן נתון בהתראה מראש ללא כל בעיה מצד ר'.
שבתות, חגים וימי חול חופשות וכל היוצא בזה . . .
תשלום המזונות ימשיך להיות כמסודר עד היום ולא יהיו שום טענות מכל סוג מצד ר'.
ולראיה באנו על החתום: ר'… ת' … והעד – מר י' ..'.
להלן: 'ההסכם בכתב יד מיום 28.04.21'.
6. בהחלטה אשר ניתנה ביום 16.12.21 התבקשה התובעת להבהיר מדוע שלא אורה על מחיקת העתירה לחיוב הנתבע במזונות הקטין א' וזאת נוכח פסק-הדין למזונותיו של הקטין א'.
7. בהחלטה למזונות זמניים מיום 30.12.21 קבעתי כי שעה שניתן פסק-דין חלוט בעניין מזונות הקטין א', הרי שאין בכוונתי להידרש לטענות התובעת המועלות ביחס למזונותיו במסגרת ההליך שבפני וכי ככל שלמבקשת השגות ביחס לתוקפו או כשרותו של ההסכם שאושר ביחס למזונות הקטין א', עליה להעלותן במסגרת תובענה מתאימה ולא במסגרת תביעה עצמאית למזונותיו של הקטין א'.
ביחס לטענות הצדדים בדבר ההסכם בכתב יד מיום 15.06.19 וההסכם בכתב יד מיום 28.04.21, קבעתי בהחלטה הנ"ל כי נוכח הוראת סעיף 12(א) לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות, תשי"ט-1959, על פיה הסכם בדבר מזונות של קטין אינו קושר את הקטין כל עוד לא אושר ע"י בית המשפט, אני מקבלת את עמדת התובעת בעניין זה ונדרשת לשאלת חיוב הנתבע במזונותיו של הקטין בלבד.
בעניין זה אציין, כי חרף העמדות אותן הצגתי ביחס להלכה הפסוקה בעניין הסכם שלא אושר ותחולתו של סעיף 12 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות, תשי"ט-1959 על אב יהודי, כפי שבאו לידי ביטוי בפסק-הדין אליו נדרשתי אך לאחרונה בתיק 13265-04, הרי שאין הדבר שם דומה למצב כאן. שכן, עיון בהסכמים שבכתב שנערכו ע"י התובעת עולה כי עסקינן בהסכמים שנערכו כלאחר יד, שלא נבחנה בהם טובת הקטינים ואף נפגעו זכויותיהם, בייחוד מזונותיו של הקטין א' שהועמדו בשיעור נמוך בהרבה יותר מהסכום שנקבע בפסק-הדין שניתן ביחס למזונותיו. מכאן החלטתי בעניין המובא בפני כי ההסכם בכתב יד מיום 13.06.19 וההסכם בכתב יד מיום 28.04.21 אינם כובלים את הקטין וכי הוא זכאי לעתור למזונותיו במסגרת תביעה עצמאית.
בעניין זה ראו גם החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 07.02.22, אשר ניתנה בערעור שהגיש הנתבע במסגרת רמ"ש 68061-01-22.
בהחלטה למזונות זמניים חייבתי את הנתבע בתשלום מזונות זמניים לקטין בסך של 3,000 ₪ בחודש.
בנוסף, חייבתי את הנתבע בתשלום מחצית הוצאות רפואיות חריגות וכן במחצית הוצאות חינוך של הקטין.
להלן: 'ההחלטה למזונות זמניים'.
8. בישיבת הוכחות אשר התקיימה בתובענה ביום 16.01.23 הוריתי על מחיקת תביעת התובעת ביחס למזונותיו של הקטין א' וציינתי כי ככל שהתובעת עותרת למזונותיו תעשה כן במסגרת תביעה נפרדת, ככל שקיימת לה עילה בדין לעשות זאת.
חרף החלטה כאמור, בחר ב"כ הנתבע בישיבת ההוכחות לחקור ארוכות את התובעת ביחס לצרכים הנדרשים והמוצאים על ידה עבור הקטין א', הגם שכאמור לא היה מקום לעשות כן.
בהתאם לקביעות הנ"ל אדרש במסגרת פסק-דין זה אך לבחינת מזונות הקטין.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובעת
9. היא והנתבע חיו והתגוררו תחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף שנת 2012 ועד ליום 14.07.21.
הם נהגו והציגו עצמם כזוג נשוי לכל דבר וענין, התארחו לעיתים תכופות בבית הורי הצד השני וכן יצאו לחופשות ובילויים.
10. הנתבע משתייך לעשירון העליון, המציג עצמו מאז ומתמיד בפני הרשויות כחסר כל, בעוד ההיפך הוא הנכון.
11. מאז ומתמיד הם חיו ברמת חיים גבוהה על שולחן המשפחה עלו מיטב המוצרים והמצרכים והקטינים הורגלו ללבוש בגדי מותגים, הנעלה וכיוצ"ב. הצדדים רכשו לעצמם ולילדים כל דבר בו חפצו ולא חסכו דבר מהמשפחה.
12. התובעת מתארת בהרחבה את רמת החיים הגבוהה בה חיו הצדדים, אשר כללה מגורים בדירת יוקרה, נסיעה ברכבי פאר, חופשות יוקרתיות בבתי מלון מהמפוארים בארץ ובעולם, טיסות במחלקת עסקים, נסיעה ברכבי פאר, מסעדות יוקרה, שירותי חינוך ורפואה פרטיים ושפע כלכלי.
התובעת צרפה אסמכתאות התומכות בטענתה על ניהול אורח החיים הגבוה של הצדדים.
13. הנתבע היה המפרנס היחיד והעיקרי במהלך החיים המשותפים, עת היא זו אשר טיפלה במסירות בבית ובקטינים.
14. ההסכם משנת 2015 ביחס למזונותיו של הקטין א' נחתם כחלק מתכסיסיו הרבים של הנתבע ואיומים שנקט כלפיה.
15. יחסי הצדדים ידעו עליות ומורדות על רקע אלימות והתעמרות כלכלית קשה שנהג הנתבע כלפיה וכלפי הקטינים בעתות של משבר ביחסים.
16. הנתבע לא נטל חלק בגידול הקטינים וכן לא נטל חלק במטלות המשפחתיות והותיר את כל עול הטיפול בבית ובקטינים על שכמה בלבד.
17. עד לפרידה בין השניים נהג הנתבע להפקיד כספים בחשבון הבנק שלה, את גובהם קבע על פי שיקול דעתו, באמצעותם שולמו מלוא הוצאות המשפחה.
18. ביחס לזמני השהות אותם מקיים הנתבע עם הקטינים, טוענת התובעת כי הנתבע אינו פוגש את הקטינים בצורה קבועה ומסודרת וכי המפגשים עמו אינם כוללים את לינת הקטינים בביתו.
טענות הנתבע
19. עסקינן בתביעה רצופת כזבים, סילופים וחצאי אמיתות, חסרת תום לב, מופרכת ומנותקת מהמציאות, אשר הוגשה תוך העלמת עובדות מהותיות מידיעת בית המשפט והסתמכות על מצג שווא, תוך ניצול לרעה של ההליך השיפוטי לצורך בהשגת מטרות זרות ולשם הכפשת שמו על לא עוול בכפו.
20. מערכת היחסים בין הצדדים התבססה על יחסים מזדמנים. הצדדים לא נהגו כזוג נשוי וכל ניסיונה של התובעת להראות כי הצדדים קשרו את גורלם זה בזה הינו ניסיון נלוז שנועד להטעות את בית המשפט ורחוק מהמציאות כמרחק שמים וארץ.
כך גם טענות התובעת ביחס לעושרו המופרז.
21. התובעת לא מציגה את מצבה הכלכלי האמיתי ואת הכנסותיה הגבוהות וכן לא צרפה אסמכתאות ממשיות להוצאות הקטינים כמתחייב, כמו גם דפי חשבון בנק או כרטיס אשראי. בהסתמך אך ורק על מצגי שווא מסולפים על הכנסותיו עותרת התובעת לפסיקת מזונות גבוהים חריגים בכל קנה מידה ובמנותק מצרכי הקטינים ומתוך מטרה לספק לה עצמה מותרות ורמת חיים גבוהה.
22. התובעת הכמינה מבית המשפט את ההסכמים עליהם חתמו ביחס למזונות הקטינים מיום 13.06.19 ומיום 28.04.21, כמו גם ההסכם שנחתם ביחס למזונות הקטין א' משנת 2015, הסכמים אשר קוימו ע"י הצדדים ולפיכך, היה על התובעת לעתור בתביעה להגדלת מזונות תחת תביעתה הנוכחית ולהוכיח שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי בגובה המזונות.
23. התובעת אף לא הביאה לידיעת בית המשפט את קיומה של קצבת הנכות המשולמת לידיה מידי חודש עבור הקטין א' אשר אובחן על הרצף האוטיסטי, קצבה שנלקחה בחשבון קודם קביעת גובה מזונות עבור הקטינים.
24. הסכומים אליהם הגיעו בהסכמים למזונות הקטינים נקבעו לאחר שנשקלו כל הנסיבות – יחס ההכנסות, ההוצאות בפועל של הקטינים וקצבת הנכות המשתלמת עבור הקטין א' והעוברת במלואה לידי התובעת, כך שבפועל מקבלת התובעת סך של 5,700 ₪ מדי חודש עבור מזונות הקטינים, סכום שהינו גבוה לכל הדעות והמעיד על אומד דעת התובעת עצמה ביחס לצרכי הקטינים ולא בכדי לא תמכה התובעת את דרישותיה המופרזת באסמכתאות מתאימות.
25. ביחס לזמני השהות שמקיים עם הקטינים, טוען הנתבע כי מאז לידתם תפקד כאב מסור, משמעותי ומעורב בחייהם, על אף אילוצי עבודתו וכי בהתאם להסכמים עליהם חתמו הצדדים הוא היה מתאם עם התובעת בטרם הגעתו לבלות עם הקטינים, אלא שהתובעת היא זו שהערימה קשיים על קיומם של זמני השהות.
26. תביעת מזונות כדין כל תביעה כספית אחרת והיא נדרשת הוכחה וביסוס בראיות, מה שלא נעשה ע"י התובעת, אשר לא תמכה תביעתה באסמכתאות רלוונטיות אשר יכולות לאשש את טענותיה ביחס להוצאות הקטינים המופרזות להן היא עותרת. לפיכך על בית המשפט לעשות שימוש בסכום המינימום שנקבע בפסיקה והמצוי בידיעתו השיפוטית וללא צורך בהוכחה ובהתאם להלכה הפסוקה.
דיון והכרעה
27. הצדדים כולם הינם יהודים וחבות המשיב במזונות הקטין הינה עפ"י דינו האישי.
28. בהתאם להוראות סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט- 1959 הרי שאדם חייב במזונות ילדיו הקטינים בהתאם להוראות הדין האישי החל עליו ובמקרה דנן, שעה ששני הצדדים יהודים, חלות הוראות הדין העברי.
29. בעניין הנדון עסקינן בקטין מקטני קטינים כבן ארבע ותשעה חודשים. לפיכך ובהתאם לדין האישי החל על הצדדים, מוטלת על האב החובה האבסולוטית לשאת בכלל צרכיו ההכרחיים וזאת מדין תורה (ראו ע"א 469/84 הדרי נ' שני, פ"ד ל"ט (3) 197).
עם זאת, על אף ההלכה הפסוקה הקובעת כי הצרכים ההכרחיים אחידים ושווים הן לעני והן עשיר (ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז), הרי שגם אלה יושפעו מיכולותיו הכלכליות של האב ויגזרו בהתאם למעמדו הכלכלי של האב.
בתמ"ש (חי') 663/92 פלונית ואח' נ' פלוני, פ"מ נה (1) 37, 41 נקבע:
'רמת מזונותיהם של ילדים 'אינה עולה' על פי התעצמותו הכלכלית של האב (שלא כמו אשה שעולה עימו, עם בעלה). אך ילדים של עניים צריכים להסתפק במזונות הכרחיים ואילו מי שהוריו אמידים, זכאי למזונות ביד רחבה יותר בנחת ולא בצער ברווח ולא בצמצום'.
30. עם הגיע הקטין לגיל 6 שנים ובהתאם להלכה אשר נקבעה במסגרת בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, כי החל מגיל 6 שנים ועד 15 שנה חבים שני ההורים לשאת במזונות ילדיהם הקטינים.
31. באשר לאופן החיוב מגיל 6 שנים נקבע כי החיוב המזונות יעשה תוך התחשבות בצרכי הקטינים, יכולותיהם הכלכליות של כל אחד מההורים, קביעת יחסיות היכולות הכלכליות של ההורים, חלוקת זמני השהות ואופי האחריות בפועל של כל אחד מההורים ביחס לקטינים.
ראו, 65692-11-19 ס. נ' ס. (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
32. בפרשת ס.נ' ס. הנ"ל הובהרה סוגיית שיעור מזונותיו המינימליים של קטין בהתייחס למגורים בבית אחד אל מול מגוריו בשני בתים ובהתייחס לשינוי שהביאה אחריה הלכת בע"מ 919/15 וכדלקמן:
"בעבר, כל עוד נהגה ההלכה "הישנה" לפיה חיוב המזונות מוטל לשכמו של האב בלבד, צמצמה הפסיקה חיוב זה אך ורק ל"צרכים ההכרחיים" של הקטין וזאת על מנת שהנטל המוטל על האב לא יכביד עליו יתר על המידה . . . צרכים הכרחיים אלו הוערכו בפסיקה הנוהגת בסכומים אשר השתנו מעת לעת ובעבור הזמנים הועמדו על סכומים הנעים בין 1,150 ₪ ל- 1,400 ₪ . . .
מעת שקמה ועמדה ההלכה החדשה המחייבת את ההורים יחדיו לשאת במזונות הילדים סברו בתי המשפט שאין עוד מקום לצמצם צרכי הקטינים לצרכים הכרחיים בלבד אלא שיש לספק את מלוא צרכיהם ואלו הוערכו בסכומים הנעים בין 1900 – 1600 ₪ כסך מינימלי חודשי שאינו נדרש לראיה . . .
אך יותר מכך, כאשר הקטין נדרש לחלוק את זמני השהות בשני בתים עולים צרכיו (או, אם נדייק, עולה עלות צרכיו) אף מעבר לשיעור הנזכר, שהרי ההורים נזקקים להוצאות כפולות, שכן גם האם וגם האב נדרשים לקניית כיכר לחם וקרטון חלב (למרות שהקטין עמו רק בחלק מהזמן), וכל אחד מההורים אף נדרש לרכישת ביגוד מתאים וצרכים אחרים שיישארו בביתו עבור הקטין. כך, כדוגמה, אין זה מצופה כי בכל פעם שיעבור קטין מבית הורה אחד לאחר הוא ייטול עמו את נעלי הבית שלו, את הפיג'מה, או את המחשב בו הוא משתמש, כשם שברי שכל אחד מההורים יידרש, כדוגמה, לתשלום עבור רשת האינטרנט בביתו וכיוצ"ב. מתוך שכך, הוערכו צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים בסך מינימלי של 2,250 ₪ . . . '.
33. אם כך, הפסיקה הכירה בצרכים מינימאליים של קטין, שאינו חולק זמני שהות בשני בתים בחלוקה דומה, שאינם דורשים ראיה והעמידה אותם על הסך של שבין 1,600 ₪ ל – 1,900 ₪ לחודש לקטין, לרבות הוצאות אחזקת מדור ולהבדיל מהוצאות 'מדור' שאינם נכללים בסכומים כאמור.
הכנסות הצדדים ויכולתם הכלכלית
הכנסות התובעת
34. בכתב התביעה טענה התובעת כי מעבודתה כקוסמטיקאית עצמאית היא מרוויחה את הסך של 5,600 ₪ בחודש.
לכתב התביעה צרפה התובעת, כנספח 4, דו"ח רווח הפסד לתקופה של החודשים 01-06/2021 התומך בגובה הכנסתה הנטענת.
ברי, כי אין במסמך שהוצג כדי להוות ראיה חותכת ביחס להכנסותיה בפועל והיה על התובעת להגיש אישורים מאושרים כדין שיעידו על הכנסותיה.
בתצהיר עדות ראשית טענה התובעת כי מעבודתה כקוסמטיקאית היא משתכרת את הסך של 4,000 ₪ בחודש.
לתצהיר עדות ראשית צרפה התובעת אישור רואה חשבון ממנו התומך בטענתה ביחס לגובה הכנסותיה, אם כי וכאמור לעיל אין די באישור כאמור כדי ללמוד על הכנסתה בפועל של התובעת.
בישיבת ההוכחות העידה התובעת כי היא 'חיה מהיד לפה', צברה חובות עבור שכר דירה ועוד; כי היא לא מצליחה לסגור את החודש – עמ' 7 שורת 4-5 וכי היא לא מחזיקה כרטיס אשראי בהינתן כי היא מוגבלת בבנק – עמ' 7 שורה 7.
35. מנגד, טוען הנתבע כי התובעת, אשר מנסה להציג עצמה כחסרת כל, היא בפועל קוסמטיקאית ובעלת בית ספר לאיפור קבוע ומשתכרת את הסך של כ-30,000 ₪ בחודש, אם כי את מרבית הכנסותיה היא מקבלת במזומן, מכמינה מהרשויות ולא מדווחת עליהן ולא בכדי לא צרפה דפי חשבון בנק ופירוט כרטיסי אשראי.
כך גם מוסיף הנתבע כי אין בדוח רווח הפסד שצורף לתביעה, שאינו חתום ואינו מאושר, כדי להעיד על הכנסותיה בפועל של התובעת וכי היה התובעת להמציא דוח שומה מרשויות המס לשנים הרלוונטיות.
עוד טוען הנתבע כי שבוע עובר להגשת כתב ההגנה פתחה התובעת חנות עיצוב יוקרתית לבית, בשם א', אותה היא מנהלת מתוך ביתה, כאשר הפריטים הנמכרים בחנות מתומחרים על ידה באלפי שקלים וכי היא אף שותפה עם אחיה בעסקי התיווך ומפרסמת דרך קבע פרסומי תיווך של נכסי מקרקעין שונים, כאשר ידוע לו כי את הכנסותיה בתחום זה היא מקבלת במזומן.
לתמיכה בטענתו זו צרף את נספח 8 לכתב ההגנה.
מוסיף הנתבע בעניין זה וטוען כי עסקי התובעת מוחזקים ע"י אימה ואחיה, ככל הנראה מתוך מטרה ליצור מצג שווא של מצב כלכלי עגום וכי התובעת לא הציגה אסמכתה אודות מצבה הכלכלי האמתי והכנסותיה הגבוהות. לתמיכה בטענותיו צרף הנתבע כנספחים יג'-יח' לתצהיר עדות ראשית, אסמכתאות רבות מהן נראה כי יש ממש בטענתו וכי העסק בשם א', שנטען לגביו כי מצוי בבעלות אם-התובעת מנוהל ע"י התובעת עצמה. כך גם מתמלול שיחה שצורף כנספח ת/2 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע.
לסיכומם של דברים, טוען הנתבע כי התובעת משתכרת סך לא מבוטל הגבוה בהרבה מהכנסתו, כי הוא מעולם לא פרנס את הקטינים באופן בלעדי וכי התובעת היתה שותפה למימון הוצאות הקטינים מיום היוולדם.
בעדותה הכחישה התובעת את הטענה כי היא בעל העסק א' והשיבה כי העסק שייך לאימה ומצוי בהפסדים – עמ' 7 שורה 13.
כשהקשה עליה ב"כ הנתבע בעניין זה וציין כי חקירה שערך העלתה כי העסק א' מתנהל מתוך ביתה וכי חוקר מטעמו ערך קניה בביתה, שם מוצבים רהיטים ואקססוריז לבית, אישרה התובעת כי הפריטים של העסק אכן מוצגים בביתה – עמ' 7 שורה 21, תוך שנימקה זאת בכך ש:
' . . . אמא שלי חתמה על חוזה לקחת חנות ב…., החנות התעכבה והיא ביקשה ממני לשים את כל הסחורה שהיא הזמינה אצלי בבית לצורך תערוכות שהיא עשתה אחת בפסח ואחת בראש השנה. אמא שלי בתביעות מול הבעלים של החנות בגלל שהיא לא קיבלה את המפתחות בזמן והעסק הזה מפסיד' – עמ' 7 שורות 16-19.
התובעת אף לא הכחישה כי היא זו הדוברת בהקלטה שהושמעה בפניה בדיון, המעידה על ביצוע מכירה בגובה של 1,050 ₪, אם כי עמדה על טענתה כי העסק שייך לאימה והיא רק סייעה לה במכירות – עמ' 7 שורות 28-32 ועמ' 8 שורות 1-2.
כך גם לא הכחישה התובעת כי בהקלטה הנ"ל היא זו נשמעת כמי שאומרת ששילמה עבור הייצוג המשפטי את הסך של 200,000 ₪ וכי היא מנהלת מביתה קליניקה בתחום היופי – עמ' 8 שורות 7-15 אם כי העסק מפסיד ולא מרוויח – עמ' 8 שורה 32.
אשר לעסקי תיווך הנדל"ן והעובדה כי מפרסמת נכסי נדל"ן למכירה בצירוף מספר הטלפון הנייד האישי שלה ליצירת קשר, השיבה התובעת: 'אחי הקטן ס' הוא הבעלים של ג', בשיתוף עם ר', אני עוזרת לו ולא מרוויחה מזה שקל. בנוסף, אני גם מעלה פרסום של העסק זה אומר שאני עובדת בזה' – עמ' 9 שורות 3-4.
36. התובעת נחקרה גם ביחס לטענת הנתבע כי היא משמשת כאמרגנית של זמר מזרחי, וזו היתה גרסתה לעניין זה:
'ש: את אמרגנית של זמר מזרחי?
ת: ש'. אני מעלה באינסטגרם לצורך לפרגן ולעזור לו.
ש: משמיע לך הקלטה – בשיחה של ש' עם א':
ת: מי שמנהל את ש' זה א', יחד עם בן דוד שלי י' ואני קצת עזרתי לו.
ש: הוא מספר שאת המנהלת שלו?
ת: הוא מתבלבל הוא כורדי לא מבין עניין.
ש: מציג לך סרטון – א' שואל את הזמר: יש מופע גדול הערב . . . יש ניהול חדש מי שמלווה את הקריירה שלך קוראים לה ר' ?
ת: מה לי ולזה. הכל זה פ'. אני לא מנהלת אותו. מי שמנהל אותו ואחראי על כל הכספים זה י' אח של אמא שלי'.
עמ' 9 שורות 5-14.
37. הגם שהנתבע לא תמך גרסתו ביחס לגובה הכנסותיה החודשיות של התובעת בכל ראיה ממשית, הרי שדי בצילומים אותם צרף לכתב ההגנה וכן לתצהיר עדות ראשית, אשר הודפסו מעמוד האינסטגרם של התובעת, בצד הגרסה הלא משכנעת שהעניקה התובעת בחקירתה בפני וכאמור ביחס להכנסותיה החודשיות והנגיעה שלה בעסקים הרשומים על שם אימה ואחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת חיה ברמת חיים גבוהה מאוד, הכוללת קניות בכיכר המדינה, לבישת מותגים ובגדי מעצבים, בילויים במסעדות יוקרה וכיו"ב.
רמת חיים הגבוהה שהוצגה בפני וכאמור אינה מתיישבת ואינה עולה בקנה אחד עם הכנסותיה המוצהרות של התובעת ומעידה על כך שהתובעת מסתירה הכנסותיה האמתיות מבית המשפט.
כמו כן, רמת החיים המשתקפת מהאסמכתאות שצרף הנתבע מבססת ותומכת בטענותיו כי לתובעת הכנסות נוספות מעבר לעיסוקה בתחום הטיפוח והיופי, והמתקבלות, בין היתר, מעסקים הרשומים על שם אימה ואחיה, שכן טביעת היד של התובעת בהם לא מותירה ספק בכך שהיא שותפה, הן בניהולם והן בהכנסות המתקבלות מעסקים כאמור.
עדות התובעת, על פיה כל הבגדים, הנעלים והתכשיטים שעונדת נרכשו ע"י הנתבע – עמ' 10 שורה 4 ועמ' 12 שורה 3, אינה משנה את מסקנתי הנ"ל ואין בה כדי להוריד מרמת החיים הגבוהה ממנה נהנית התובעת ובהתאם למצג אותו היא משקפת כלפי חוץ וכפי שהוכח בפני.
38. מכל המקובץ לעיל, מצאתי להעמיד את הכנסות התובעת ופוטנציאל השתכרותה על הסך של 25,000 ₪ נטו בחודש.
הכנסות הנתבע
39. התובעת טוענת כי הנתבע הינו אישי אמיד מאוד, המשתייך לעשירון העליון וכי הוא בעל נכסים רבים שחלקם רשומים על שמו וחלקם על שם אנשי קש מטעמו: מועדון …; מועדון …; משרד פרסום; חנות אלכוהול; רשת של סניפי קוסמטיקה ומסעדה.
כך גם טוענת התובעת כי הנתבע נוהג על רכב מסוג G-CLASS ששוויו למעלה ממיליון וחצי ₪ ומתגורר בדירת יוקרה, אלא שגם אלה רשומים ע"ש אנשי קש מטעמו.
עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי היא איננה יודעת מה היקף הכנסות הנתבע במדויק, אם כי בהתחשב בעיסוקיו ובגודל הפרויקטים בהם הוא מעורב וסכומי הכסף שנהג להכניס לבית הצדדים ורמת החיים הגבוהה שניהל ואליה הרגיל אותה, היא מעריכה את הכנסותיו בסך של למצער 250,000 ₪ נטו בחודש.
לכתב התביעה צרפה התובעת, כנספחים 1; 2; 5; 7, 8; 9, אסמכתאות המבססות את טענתה אודות רמת חיים גבוהה בה חיו הצדדים, כך גם נספחים 16-66 אשר צורפו לתצהיר עדות ראשית.
בתצהיר עדות ראשית חזרה התובעת על טענותיה שבכתב התביעה ביחס למצבו הכלכלי של הנתבע והוסיפה כי הנתבע מוסיף לחיות חיי פאר הכוללים נטילת קורס טיס פרטי וטיסות במטוסים פרטיים. התובעת הוסיפה כי רק גילום ההטבות אותן מקבל הנתבע עומדות ע"ס של 79,500 ₪ בחודש, לא כולל הכנסות הנתבע מיתר עסקיו.
40. מנגד, מכחיש הנתבע את טענות התובעת ביחס להכנסותיו ואת הטענה כי הוא משתייך לעשירון העליון, ומוסיף בעניין זה כי הוא יחצ"ן שכיר בחברות המצויות בבעלות הוריו, אשר מתפעלות שני מועדוני לילה, חברת ג' בע"מ וחברת פ' בע"מ' וצרף את נספח 11 לכתב ההגנה להוכחת טענתו כאמור.
הנתבע טוען כי הגם שבעבר היה איש עסקים, הרי שעסקיו קרסו ונצברו לו חובות כבדים, אותם הסדיר שנתיים קודם להגשת התביעה.
כך גם מכחיש התובע כי הוא בעלים של מי מהעסקים אשר פורטו על ידי התובעת בכתב התביעה.
הנתבע טוען כי הכנסותיו בפועל עומדות ע"ס של 8,000 ₪ בחודש וכעולה מתלושי שכר לחודשים 01-11/2021 אשר צורפו לכתב ההגנה ולחודשים 12/2021-11/2022, אשר צורפו כנספחים לא לתצהיר עדות ראשית. בנוסף על הכנסתו הנ"ל טוען הנתבע כי היא מקבל רכב מהחברה וכי החברה אף שוכרת עבורו את בית מגוריו.
מוסיף הנתבע וטוען כי חיי הפאר המתוארים ע"י התובעת הינם למראית עין בלבד ונועדו לצורך ביצוע תפקידו כיחצ"ן, הצריך להציג מצג של 'החיים הטובים' בפני כל, הכוללים, בין היתר, בילויים, רכב יוקרה, בית גדול, אך כל אלה אינם בבעלותו ואינם שייכים לו וכאמור ממומנים ע"י החברות בהן הוא מועסק ואילו הוא נעדר רכוש.
הנתבע מוסיף וטוען כי אם אכן היתה התובעת סבורה שהכנסתו הינה כפי הנטען על ידה, הרי שהיא לא היתה מסכימה לסכומי המזונות אשר נקבעו על ידם בשלושה הסכמים שונים.
ביחס לנספחים אשר צורפו מטעם התובעת להוכחת רמת החיים בה חי, טוען הנתבע כי המדובר בסך הכל בתמונות של רכבי יוקרה אשר אינם בבעלותו.
הנתבע מוסיף כי דמי המזונות, בסך של 3,000 ₪ בחודש, מועברים מידי חודש לתובעת מהחברה בה הוא מועסק.
בחקירתו העיד הנתבע כי מאחר שאין לו חשבון בנק מזה 14 שנה, הרי שאת משכורתו החודשית הוא מקבל במזומן ומתנהל במזומן וכי את חופשותיו מממן, בין היתר, באמצעות כספים המוענקים לו על ידי אביו – עמ' 20 שורות 4; 15-16 ו-18.
כשנשאל התובע האם את הוצאות המחייה שלו הוא גם מממן במזומן, השיב: 'תלוי. אמרתי שזה לא רק מזומן, לפעמים אבא שלי נותן לי כרטיס אשראי וגם אמא שלי' – עמ' 20 שורה 21.
בחקירתו דבק הנתבע בגרסה שהציג בכתבי טענותיו והוסיף כי מעבר להטבות אותן מקבל כעובד בחברות של הוריו, בדמות של תשלום שכר דירה ואחזקת רכב, אביו משלם עבורו את חשבונות החשמל, ביטוחים וטיפולים וכן את כל הוצאות אחזקת הרכב, גם אלה שנועדו למטרות אישיות – עמ' 14 שורה 31 ועמר 15 שורות 2-3 וכי כל זאת נועד לשם הצגת התדמית אותה הוא מייצג – עמ' 15 שורה 5.
הנתבע אישר בחקירתו כי הוא לא זוכר את מספר הפעמים בהן טס לחו"ל מאז שנת 2021 – עמ' 15 שורה 20 ואישר טיסה ליוון בחודש נובמבר 2022; לדובאי ביום 05.03.22; לאיטליה בחודש אפריל 2022; למיקונוס בשנת 2020; לדובאי בחודש ינואר 2023; העיד כי חלקן של הטיסות נועדו לצרכי עבודה וכי טיסה אחת לצרכים פרטיים מומנה ע"י אביו – ראו, עדות הנתבע בעמ' 15 שורות 19-32 ועמ' 16 שורות 1-3.
כשנשאל הנתבע מדוע כל ההטבות שמקבל לא מופיעות ולא מגולמות בתלוש השכר, השיב:
'זה אבא שלי . . אני לא יודע. תשאל את אבא שלי' – עמ' 18 שורות 7 ו-11.
לשאלה האם הוא מבין שכל טובות ההנאה שמקבל מהחברה הינן חלק מהשכר שמקבל, השיב: 'אני לא נכנס לאבא שלי איך הוא עושה את החישובים שלו' – עמ' 18 שורה 14.
ולשאלה ביחס לתדמית שמציג בפני לקוחותיו אל מול טענותיו בהליך המשפטי, השיב: 'זה עניין של תדמית, אין פה שקר. אני לא בא לאדם ואני אומר לו שיש לי כסף. זה עניין של תדמית. לאבא שלי מותר לתת לי הוא נותן גם לאחים שלי' – עמ' 18 שורות 19-20.
הנתבע השיב כי ערכו של הרכב עליו הוא נוסע הינו 1.1 מיליון ₪ ולשאלה האם דמי הביטוח עבור הרכב עומדים על הסך של 50,000 ₪ השיב הנתבע: 'אני לא יודע כמה עולה הביטוח, אבא שלי משלם. אין לי מושג' – עמ' 19 שורה 1 ו-23.
41. העד מטעם הנתבע, מר י', אישר כי אביו של הנתבע ההוא הבעלים של המועדונים – עמ' 21 שורות 11-12 ועמ' 24 שורות 7-8; כי האב הוא אשר קובע את מדיניות המועדון והאחראי על הכל – עמ' 26 שורות 9-12.
עם זאת, הגם שהעד י' העיד כי הוא משמש בחברה באותו התפקיד אותו ממלא הנתבע, יחצ"ן, הוא לא נהנה מאותן ההטבות מהן נהנה הנתבע – עמ' 21 שורה 31; עמ' 22 שורה 30 ועמ' 23 שורות 5-6.
העד אישר כי לפני שנת 2013 היה הנתבע בעלים של מועדון – עמ' 23 שורות 15-18.
42. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובאסמכתאות שצורפו בתמיכה לאורח החיים אותו מנהל הנתבע, כמו גם בחקירת הנתבע בפני, אני דוחה את גרסת הנתבע ביחס לגובה הכנסתו הנטענת, שכן טענתו אינה עולה בקנה אחד עם חיי הפאר אותם הוא מנהל והמשתקפים באסמכתאות שצורפו ונראה כי הנתבע נהנה מהכנסות גבוהות מאוד הניתנות לו מהעסקים הרשומים ע"ש הוריו.
יחד עם זאת, הגם שמצאתי את גרסת הנתבע ביחס להכנסתו כלא אמינה וכי הנתבע בוחר להסתיר הכנסתו האמיתית מבית המשפט, הרי שהתובעת לא הוכיחה כי הכנסות הנתבע מגיעות לסכומים להם טענה, בגובה של 250,000 ₪ בחודש.
בנסיבות העניין ונוכח ההטבות המפליגות אותן מקבל הנתבע מידי חודש ובהינתן מסקנתי כי גם הנתבע מכמין הכנסותיו מבית המשפט, הרי שלצורך קביעת הכנסות הנתבע מצאתי לקחת בחשבון גם את ההטבות אותן הוא מקבל, לכאורה, מהוריו, בדמות דמי שכירות בגובה 15,000 ₪ (ראו עדות הנתבע בעמ' 15 שורה 12); הוצאות אחזקת רכב בגובה 6,200 ₪ בחודש (סך של 4,200 ₪ עבור ביטוח לרכב וסך של 2,000 ₪ עבור דלק); הוצאות מחייה בגובה 3,000 ₪; תשלום מזונות בגובה של 3,000 ₪; חשמל, ביטוחים וטיפולים בסך כולל של 2,000 ₪ בחודש ועבור בילויים וטיסות סך של 2,000 ₪ בחודש.
לסכומים הנ"ל יש להוסיף את הכנסתו הנטענת של הנתבע בגובה של 8,000 ₪ בממוצע בחודש.
43. אשר על כן, אני מעמידה את הכנסות הנתבע ופוטנציאל השתכרותו על הסך של 40,000 ₪ נטו בחודש.
צרכי הקטין
הוצאות מדור ואחזקתו
44. בעת הגשת התביעה טענה התובעת כי היא והקטינים מתגוררים בדירה שכורה בעלות של 6,000 ₪ לחודש. התובעת לא צרפה אסמכתה התומכת בגובה שכר הדירה הנטען.
בתצהיר עדות ראשית העמידה התובעת הוצאה זו בסך של 7,000 ₪ בחודש אם כי גם הפעם לא צרפה כל אסמכתה בתמיכה להוצאה זו.
מהרצאת הפרטים אשר צורפה לתצהיר עדות ראשית עולה הכי המדובר בדירת שישה חדרים לשלוש נפשות. כך גם עולה כי הנתבע אף הוא מתגורר בבית מגורים בעל שישה חדרים.
התובעת העידה כי לדירה בה היא מתגוררת עברה לגור יחד עם הנתבע, קודם הפרידה, וכי אין קשר בין גודלו של הבית לעסק היופי אותו היא מנהלת מביתה כמו גם לעסק המצוי בבעלות אימה – עמ' 9 שורות 22-33.
הוצאת מדור ואחזקתו פורטו בתביעה והועמדו ע"ס כולל של 8,950 ₪ בחודש ובתצהיר עדות ראשית הועמדו הוצאות אלה ע"ס כולל של 9,950 ₪ בחודש (נוכח טענת התובעת לשינוי בגובה שכר הדירה ובסך של 7,000 ₪ בחודש).
בכל הנוגע להוצאות 'אחזקת המדור', התובעת צרפה לכתב התביעה קבלות אך ורק ביחס להוצאת מים (קבלת אחת על סך של 176 ₪ לחודש) ועבור ארנונה (קבלה אחת על סך של 960 ₪ בממוצע בחודש). את אותן קבלות עבור אותם חודשים בדיוק, ביחס להוצאות 'אחזקת מדור', צרפה התובעת גם לתצהיר עדות ראשית.
מעיון בכל אשר הובא בפני ולאחר שהערכתי את יתר הוצאות המדור על דרך האומדנה, מצאתי להעמיד את הוצאות מדור ואחזקתו ע"ס כולל של 7,700 ₪ בחודש (סך של 6,000 ₪ עבור שכר דירה וסך של 1,700 ₪ עבור הוצאות 'אחזקת מדור').
חלקו של הקטין בהוצאות אלה, בהתחשב בעובדה כי בדירת המגורים מתגורר גם הקטין א', יעמוד על שיעור 20% ועל סך של 1,540 ₪ בחודש.
יתר צרכי הקטין
45. יתר צרכי הקטין, לא כולל מדור והוצאות אחזקת המדור, פורטו בתביעה והועמדו ע"ס כולל של 5,770 ₪ בחודש (סך של 1,000 ₪ עבור כלכלה; סך של 1,100 ₪ עבור ביגוד והנעלה; סך של 1,000 ₪ עבור חינוך; סך של 70 ₪ עבור הוצאות בריאות; סך של 400 ₪ עבור קוסמטיקה והיגיינה אישית; סך של 100 ₪ עבור מספרה; סך של 500 ₪ עבור מתנות, סרטים, בילוי ופנאי; סך של 1,200 ₪ עבור דמי טיפול; סך של 400 ₪ עבור נסיעות).
התובעת עותרת לחייב את הנתבע במלוא הוצאות הקטין וכן במלוא הוצאות מדור ואחזקת המדור וכן בהוצאות החינוך וזאת על רקע פערי ההשתכרות המשמעותיים הקיימים בין הצדדים והנטל הרב הרובץ לפתחה בטיפול וחינוך הקטינים, כך לשיטתה.
הנתבע מכחיש הצרכים שפורטו בתביעה, לרבות הסכומים הנטענים וטוען כי יש לקיים את ההסכמים אשר נחתמו בין הצדדים בעניין מזונות הקטין.
46. בעניין זה אציין כי לכתב התביעה צרפה התובעת שתי אסמכתאות בלבד ביחס להוכחת צרכי הקטין. קבלה אחת בסך 300 ₪ עבור עמותת … וקבלה נוספת בסך של 2,358 ₪ עבור תשלום למעון.
את אותן קבלות בדיוק צרפה התובעת לתצהיר עדות ראשית.
כשנשאלה התובעת בחקירתה בעניין זה השיבה: 'אין לי מושג מה הוגש, לא חשבתי שזה רלוונטי להגיש קבלות' – עמ' 6 שורה 29.
כשנשאלה התובעת כיצד אמור בית המשפט לדעת מהן הוצאות הילדים מקום בו היא לא מצרפת כל קבלה או חשבונית, השיבה התובעת: 'אין לי תשובה' – עמ' 6 שורה 32.
הגם שמצופה שככל שקיימות הוצאות חריגות עבור הקטין או הוצאות כלשהן, הן ילוו באסמכתאות מתאימות. כך או כך, משעה שלא צורפו אסמכתאות התומכות בסכומים שנתבעו עבור צרכי הקטין ובהינתן כי אין חולק כי לקטין צרכים שוטפים שיש לספקם, יוערכו צרכי הקטין על דרך האומדנה.
כידוע, לבית המשפט הסמכות לפסוק מזונות ולקבוע גובה צרכי הקטינים, על דרך האומדנה ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת של המרכיבים, זאת בהתבסס על ניסיון חייו וידיעה שיפוטית (ראו ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח (3) 29, עמוד 33; ע"א 93/85 שגב נ' שגב פ"ד לט (3) 822, עמוד 828.
כאמור לעיל, הצדדים יהודים ולכן עד גיל שש שנים האב חייב במלוא צרכיו ההכרחיים של הקטין מתוקף היותו מקטני קטינים ומדובר בחיוב עצמאי שאינו קשור להכנסות התובעת או מצב כלכלי של האב (ראו ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פד"י לו (3) 449, 457).
כמו כן, בצרכים ההכרחיים בהם חב האב חיוב אבסולוטי נכללים מזון, לבוש, הוצאות מדור, וכן הוצאות רפואיות המכוסות על ידי הביטוח הרפואי.
בהינתן ההלכה הפסוקה ביחס לסכום המינימאלי הנדרש לקטין שאינו דורש ראייה ומצבו הכלכלי האיתן של האב, אני מעמידה את צרכיו ההכרחיים של הקטין על סך כולל של 3,040 ₪ בחודש (סך של 1,000 ₪ עבור כלכלה; סך של 400 ₪ עבור ביגוד והנעלה; סך של 100 ₪ עבור רפואה וסך של 1,540 ₪ עבור חלקו בהוצאות מדור ואחזקתו).
47. אשר על כן, בשים לב שעסקינן בקטין מתחת לגיל שש שנים, אני קובעת שהנתבע ישא במזונות הקטין ומדורו בסך של 3,040 ₪ בחודש.
48. הואיל ועד עתה נושא הנתבע בתשלום המזונות הזמניים שנקבעו, אני קובעת שהחיוב במזונות זמניים יחול עד למועד מתן פסק-הדין והחל מהעשרה לחודש שלאחר מכן יחוייב הנתבע לשאת במזונות הקטין בהתאם לחיוב שנקבע בפסק-הדין.
49. בכל הנוגע לחלוקת נטל המזונות בהגיע הקטין לגיל שש שנים ואילך, מצאתי לנכון להפנות לפסיקת בית משפט מחוזי להלן לפיה:
'איננו סבורים שיש לעשות תחשיב מתמטי דקדקני ודווקני, כפי שנוקטות רבות מהערכאות ואף חלק ממאמרי המלומדים שפורסמו מיד ובסמוך אחר פרסום הילכת בע"מ 919/15 אלא יש מקום, לטעמנו, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים ומתוך כך לשקלול – לאו דווקא מתמטי מדוייק – של הפרמטרים הנזכרים וזאת מתוך הנחה כי – כדוגמה בלבד – אפשר שגם אם יחס זמני שהיית הקטינים אצל ההורים עומד על 70% אצל האחד ו – 30% אצל האחר, הרי שההורה שהקטינים מצויים עמו מירב הזמן משקיע בעניינם השקעה גבוהה יותר באופן ניכר מהשקעתו של ההורה האחר שמתבטאת לא רק באותו יחסי מתמטי אחוזי של זמני השהייה– הכל כמובן תלוי נסיבות".
ראו לעניין זה, עמ"ש 11623-07-17 ד.ש. נ' מ.ש. (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
50. אם כן, בהינתן כי החל מגיל שש שנים יש לחייב את שני הצדדים במזונות הקטינים ולצורך קביעת חלוקת כלל צרכיו של הקטין, הרי שיש להוסיף על המזונות שנקבעו לעיל את צרכי הקטין שמעבר לצרכיו ההכרחיים והם: הוצאות היגיינה על סך של 200 ₪; הוצאות מספרה על סך של 100 ₪; הוצאות תרבות ופנאי על סך של 400 ₪ ועבור נסיעות סך של 200 ₪ ובסך כולל של 3,940 ₪ עבור מזונות הקטין לתקופה החל מהגיעו לגיל שש שנים.
51. לצורך חלוקת החיוב בין הצדדים לקחתי בחשבון את זמני השהות של הקטין עם הנתבע אשר נקבעו ביום 26.04.22 במסגרת תמ"ש 5987-11-21, ימי רביעי כולל לינה ובכל סוף שבוע שני החל מיום ששי ועד לצאת השבת.
52. משכך ושעה שלקחתי בחשבון את הפערים בין הכנסות הצדדים (סך של 25,000 ₪ לאם וסך של 40,000 ₪ לאב), העובדה שביתה של האם הוא הבית העיקרי בו שוהה הקטין, זמני שהות הקטין עם האב (20% אצל האב ו-80% אצל האם) ואת צרכי הקטין, מצאתי לנכון להעמיד את חלוקת הנטל במזונות הקטין בין הצדדים על סך של 20% לחובת האם ו-80% לחובת האב.
53. בנסיבות אלו, אני קובעת שהאב יישא במזונות, מדור ואחזקת מדור הקטין בסך של 1,700 ₪ מהגיע הקטין לגיל שש שנים כאשר האם תישא ביתרת הוצאותיו.
סוף דבר
54. הנתבע יישא במזונות הקטין בסך של 3,040 ₪ החל ממועד מתן פסק-הדין ועד הגיעו לגיל שש שנים כאשר הסכום ישולם בכל עשרה לחודש.
החל מהגיע הקטין לגיל שש שנים יועמד סכום המזונות על סך של 1,700 ₪.
בנוסף, ובהתחשב בחלוקת זמני השהות שמקיים האב עם הקטין, מצאתי לחייב את האב בתשלום 'דמי טיפול' בגובה של 500 ₪ בחודש וזאת עד הגיע הקטין לגיל עשר שנים, אז יבוטל החיוב בדמי הטיפול
סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים הידוע לצרכן שבסיסו פורסם בחודש יולי 2023 והוא יעודכן בכל 3 חודשים ללא חיוב רטרואקטיבי לעבר.
סכום המזונות ישולם ישירות לחשבון הבנק של האם שפרטיו יימסרו לאב.
סכום המזונות ישולם עד הגיע הקטין לגיל 18 או סיום הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מביניהם.
55. בנוסף, יישאו הצדדים בחלוקה של 80% לאב ו-20% לאם בהוצאות הבאות:
הוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי או הביטוח המשלים.
טרם הטיפול תיידע האם את האב, בדבר הצורך בטיפול והעלות המשוערת.
במקרה של מחלוקת לגבי נחיצות ההוצאה, יכריע בכך הרופא המטפל או רופא מומחה לפי העניין, או יועץ חינוכי לעניין אבחונים והוראה מתקנת.
במקרה של מחלוקת לגבי גובה ההוצאה להבדיל מנחיצותה, יחויב האב על פי תעריף קופת חולים לעניין הוצאה רפואית חריגה, ככל ששירות כאמור ניתן בקופת החולים.
למען הסר ספק, הוצאות רפואיות חריגות לרבות אך לא רק, טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטים, משקפיים, עדשות, טיפולים פסיכולוגיים, אבחונים והוראה מתקנת.
ככל שהטיפולים מכל סוג יסובסדו על ידי מקום העבודה של מי מהצדדים יישאו הצדדים בחלקים שווים בהפרש שנותר לתשלום.
הסכומים ישולמו תוך 7 ימים ממועד הדרישה ובכפוף להצגת קבלות אודות השתלוםבפועל ע"י התובעת.
הוצאות חינוך של הקטין ובכלל זה הוצאות שכר לימוד עבור המוסד החינוכי וכל הוצאה אחרת על פי דרישת המוסד החינוכי בשיעור זהה. למען הסר ספק, הוצאות חינוך לרבות, אך לא רק, הוצאות שכר לימוד, צהרונים, סל תרבות, תלבושת אחידה, ועד כיתה/גן, ציוד לבית ספר לרבות ספרי לימוד, שני מחזורים של קייטנה בחופש הגדול, (לפי עלויות קייטנה במתנ"ס) וכן שיעורים פרטיים עד לסך כולל של 500 ₪ בחודש.
הסכומים ישולמו תוך 15 יום ממועד הדרישה ולאחר קיזוז מענק החינוך המתקבל בתחילת השנה מהמוסד לביטוח לאומי.
ג. תשלום ההוצאות החריגות יהיה רק לאחר מיצוי כלל ההנחות להן זכאית האם ובכפוף להצגת אסמכתא על התשלום, למעט במקרה חירום.
56. דין החיובים בתשלום דמי טיפול; הוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך, כדין מזונות לצורך גבייתם.
57. סכום המזונות ישולם עד הגיע הקטין לגיל שמונה עשרה שנים או עד סיום לימודיו התיכוניים, לפי המועד המאוחר מבין השניים.
ממועד זה ועד תום שירות החובה בצה"ל או השירות הלאומי, ישלם הנתבע שליש סכום המזונות כערכם במועד הרלוונטי.
שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי הינו תנאי לחיוב המפורט בסעיף זה.
ככל שהקטין לא ישהה אצל התובעת שהות של קבע בתקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי, ישלם הנתבע סכום זה ישירות לידי הקטין.
58. קצבת הביטוח הלאומי וכל קצבה או הטבה אחרת המשולמת בגין הקטין, תשולם לידי התובעת.
59. בנסיבות העניין ונוכח התנהלות הצדדים והסתרתם את הכנסותיהם בפועל מפני בית המשפט, לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.
פסק-הדין מסיים את בירורו של ההליך שבכותרת.
המזכירות תעביר העתק פסק-הדין לבאי כח הצדדים.
פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים ובשינוי תיקוני עריכה ונוסח בלבד.
ניתן היום, י"ט אב תשפ"ג, 06 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
