לפני כבוד השופט ארז שני
בעניין:
ר. מ. ס. (קטינה)
המבקשות:
1. פ. ח. מ.
2. א. פ. ס.
נגד
המשיבה:
רשת מדיה בע"מ, חברות 511677957
<#1#>
נוכחים:
המבקשת 1 התייצבה; המבקשת 2 לא התייצבה
בא כוח המבקשות – עורך דין אורי קורב
ב"כ המשיבה – עורך דין נדב עשהאל
האפוטרופוס לדין לקטינה – עורכת דין ויוי-אביבה רכניץ
עו"ס חוק הנוער (עיריית ב"ב) – גב' גילי שפירא, עו"ס; גב' תחיה גלובינסקי, עו"ס חוק נוער
ב"כ היועמ"ש – עורכת דין דנית חשין
מטעם המשיבה – מר רביב דרוקר; מר חיים ריבלין; מר עידו תמרי (עורך "המקור"); גב' אביגיל
קוש (תחקירנית "המקור")
פסק דין
(בשני התיקים שבכותרת)
ביום 31.05.2023 ולאחר שעות העבודה, באה בפני השופטת התורנית (כבוד השופטת א. ז'יטניצקי-רקובר) תובענה שמספרה 10-06-23 ואשר ביקשה, תחילה במעמד צד אחד, לפרסם תכנית טלוויזיה שהיתה אמורה להיות משודרת בו ביום בערוץ 13, מן הטעם שעסקינן בפרסום אסור.
היום הוגשה תובענה נוספת שמטרתה זהה (תמ"ש 4621-06-21).
כבוד השופטת התורנית, א. ז'יטניצקי-רקובר סירבה ליתן את צו המניעה, היא אפשרה פרסום בתנאים כמפורט בהחלטתה, וכפי שאומר לי מי מאנשי הערוץ – עיתוי הגשת הבקשה ותוכן ההחלטה כבר לא אפשרו לערוץ להתארגן בהתאם לאמור בהחלטה – ומבין אני מתגובה של הערוץ בתיק, כי הערוץ שקל בדעתו גם להגיש ערעור על ההחלטה הזמנית.
כך או כך, משנפתח התיק כתובענה לא היה מנוס מבחינתי אלא לקבוע את התובענה לדיון, שהרי לא היה ניתן לסגור את התובענה על בסיס החלטה זמנית של השופט התורן, כך הגענו לדיון היום.
התובענה בתמ"ש 10-06-23 (להלן גם: "התובענה הראשונה") הוגשה על-ידי אחותה הבגירה של הקטינה, תוך שימוש במילה "באמצעות". אלא שהדין הישראלי לא מאפשר לשום אדם להפוך עצמו מייצגו של קטין בלא החלטה שיפוטית מתאימה.
אין ספק שעורכי הדין היו ערים לסוגיה והם כינו, בסעיף 2 לתובענה, את התובעת כידידה קרובה של המבקשת.
אתקדם ואומר, כי התובעת בתביעה הראשונה אין לה שום מעמד בהליכים שלפניי, ואולי אזכיר מונח משפטי ישן הנקרא "זכות עמידה", מונח אשר הועם זוהרו באשר לרשאים לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק למען האינטרס הציבורי, אך לא הועם זוהרו בכל הנוגע למעורבות של צד ג' בהליכים לא לו, שהם הליכים ספציפיים בין הצדדים.
העובדה שאדם המגדיר עצמו "ידיד של קטין" מבקש לערב עצמו בהליכים לא לו, אינה רק מעשה שאינו על-פי דין, אלא הוא למעשה עשוי לפתוח פתח למיני אינטרסנטים "בוחשים" להתערב באינספור הליכים. מדיניות שיפוטית ראויה לא תאפשר זאת.
אם התיימרה התובעת בתביעה הראשונה לחתור להיות מוכרת כידידת בית המשפט – שווא עמלה.
כאשר מיוצגת קטינה המטופלת בין השאר על-ידי חוק הנוער (טיפול והשגחה) על-ידי רשות מרשויות המדינה, גם לעניין הייעוץ המשפטי גם לעניין ההשגחה הטיפולית, לא יאפשר בית המשפט "בחישה" כזאת או אחרת של צד מעוניין.
למעשה, די היה בכך כדי לדחות את התובענה, ונדמה לי שבתבונתם היו ערים עורכי הדין אשר הגישו את התובענה לבעיה.
הנה, הבוקר הוגשה תביעה של אחות הקטינה שהיא כביכול צד מעוניין, לעניין הכתבה שפרסומה נשקל כעת.
אלא מאי, שהאינטרסים של התובעת בתביעה החדשה אינם זהים כלל לאינטרסים של הקטינה, אולם אין בדעתי לחמוק מן הסוגיה על דרך שיקולים פרוצדוראליים בלבד ובכוונתי להכריע בה לגופה.
בפתח תגובתה של המשיבה, אשר למען הנוחות אכנה אותה "ערוץ 13", נטען כי בית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה.
טוב עשה ערוץ 13 כאשר זנח את העניין כולו ומקובלת עלי ההלכה ולפיה מי שצריך לדון בהיתר הפרסום הוא מי שאסר על הפרסום מלכתחילה, ובעצם הפרסום נובע מהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה ואין טעם, בנסיבות אלה, שחוק ספציפי יזדקק לסמכות שיורית של בית המשפט המחוזי.
אין ספק שהערוץ אינו קרוב משפחתם של מי מהצדדים במובנו של החוק, אולם אזכיר כי בית המשפט רשאי לצרף צד מעוניין ובנסיבות אלה בין השאלות המועלות היא שאלת טובתה של קטינה, אולי גם של אחותה הבגירה ובנסיבות אלה אין ספק שהערוץ הוא צד ראוי, שניתן לצרפו על נקלה.
האפוטרופא לדין של הקטינה סברה כי אין לאפשר לערוץ 13 לשדר את הכתבה, שעה שהקטינה אינה חפצה בפרסומה בלשון המעטה, וכי הדברים עלולים לפגוע גם במאמצים הטיפוליים הנעשים בעניינה של הקטינה.
ב"כ היועמ"ש לעומת זאת, באזנה בין העניין הציבורי עליו עמדתי קודם לכן לבין טובתה של הקטינה כפי שנשמעה, גם אגב מתן שימת לב להוראות סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), סברה כי יש לאפשר את הפרסום ואת השידור, אולם במגבלות כפי שניתן להבין מדברי ב"כ היועמ"ש. לשיטתה, אם לא יעמוד הערוץ במגבלות, אין לאפשר את השידור כלל.
בין הדברים שנאמרו הוא שמדובר במקרה רגיש במיוחד, שיש בפרסום כדי להשפיע או למעשה לפגוע בטיפול שמקבלת הקטינה, ש"ברירת המחדל" על-פי חוק הוא לאסור את הפרסום כאשר הוכרזה הקטינה כנזקקת, בהסתייגות כי הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ואגב הפניה לצו איסור פרסום קודם שנתן בית המשפט בעניינה של הקטינה. "בית המשפט" – לאמור אני עצמי.
מוסיף ונשמע קולה של הקטינה מפי מייצגה, כי הקטינה "לוקחת קשה" את דבר הפרסום; כי הפרסום נעשה לעומת האירועים בשיהוי ניכר וכו'.
למעשה, טענתו המרכזית של ערוץ 13 היא כי יש עניין ציבורי בפרסום, או במילותיו של בא כוח המשיבה: "מדובר בגורם מרכזי בציבוריות הישראלית אשר דרך התנהלותו היא עניין לציבור כולו וכי הידע אודות המתרחש בחסידות "גור" הוא בבחינת מה שצריך הציבור לדעת".
אם תרצה, תקרא גם בין השורות את האמירה שחופש העיתונות הוכר שוב ושוב בפסיקה כערך שיש לפגוע בו מעט ככל האפשר, אך ורק לתכלית ראויה ולא יותר מן המידה המינימאלית לצורך הפגיעה, בבחינת מעין נגזרת של סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
אמשיך אולי ואומר, כי אי מי טען שאינטרסיו של האב ובמשתמע גם של רעייתו, צריכים הם לכיבוד – ולא היא.
אומר, כי האב הנמנה על הפורשים מחסידות "גור", מהווה מעין "ראש חץ" בסכסוך הקיים בחסידות "גור" וגם כאשר נשא דברים בפניי כעת, ברור לי שעניינו המרכזי הוא ה"טיפול" בחסידות ולאו דווקא עניינה של הקטינה.
שעה שבדעתי להתיר פרסום פסק דיני זה לא אפרט לרוב, אולם אומר כי התרשמתי מההורים שהסכסוך אשר פרץ בחסידות לא אפשר ואף מכביד על סיום הסכסוך עם התובעת בתביעה השניה, גם עם הקטינה, בבחינת אידיאולוגיה קודמת לבני האדם.
אכן, נכון שבשעתו הוריתי על איסור פרסום. אלא שאין הדבר אז דומה למצב הניצב לפניי כיום.
בשעתו ביקש האב להתיר את הפרסום למען אינטרסיו שלו, בין בשל התנהלותו בעבר, בין בשל "מלחמתו" בחסידות וברור היה שאין להתיר את הפרסום בנסיבות אלה.
אלא שברור היום כי ערוץ 13 אינו חלק מן המשפחה וספק גמור בעיניי אם נוטה הוא לטובת פלג כזה או אחר בחסידות.
העובדה שהערוץ נדרש היום, בסכסוך אשר נפל בתוך חסידות "גור" היא פשיטא בשל אירועים אשר אירעו הרבה לאחר פברואר 2022, תאריך בו נעשו פרסומים קודמים.
בנובמבר 2022 הכריע העם בישראל באשר למשבר הפוליטי וזיכה מחנה פוליטי מסוים ברוב ברור.
יחד עם הכרעת תוצאת הבחירות עלו מספר נושאים לתודעת הציבור בישראל, נושאים אשר כונו בתקשורת כגורמים לשסע חברתי ברור ומובהק, ודומה שלשסע זה התייחסו "מחנות" השלטון והאופוזיציה גם יחד (וראה, למשל, נאומו של שר הביטחון אשר הביא לפיטוריו וחזרתו אחר כך לתפקידו).
מה שכונה "המהפכה המשפטית" נטען בין השאר להיות כמיועד להכשיר פטור משירות צבאי או העברת כספים לחברה החרדית בכללותה – מכאן שמרכיבי הכוח במה שאנו מכנים "החברה החרדית" וחסידות "גור" היא חלק מהותי בהם, הפכו לעניין ציבורי.
אם לא די ליושבים בציון בסכסוכים ובפלגנות אשר אולי מובנים, לצערנו ב- D.N.A הישראלי, הנה באה חלוקת הכספים הקואליציוניים במיליארדים והפכה את הנושא למי ניתנים הכספים עניין ציבורי מובהק.
אל יטעה התוהה – כאשר בחיבתי סנטתי בעורך דין קורב ואמרתי שהוא בעצם נציגה של חסידות "גור", התכוונתי שכך אני חושב.
בהליכים קודמים שהתנהלו בפניי ברור היה לי שהתובעת בתביעה הראשונה, עניינה בהשקפתה של חסידות "גור" על הקרע אשר חל במשפחה; את התובעת בתביעה השניה גם כן זכיתי להכיר והדברים נכונים גם לגביה.
סבור אני שלחסידות "גור" אינטרס של ממש במניעת פרסום הכתבה לבל יוכתם שמה, כשם שסבור אני כי לאב מעל הכל אינטרס בפרסום הכתבה למען הכתם ופגע בשמה של חסידות "גור".
אלא שצריך להבין כי תקשורת נהנית ממקורות שהם בעלי אינטרסים ושאינם רק לשם שמיים.
לא פעם ולא פעמיים, אולי גם לרוב מגיע מידע לתקשורת בדיוק מפני שלצד מסוים אינטרס להפוך מקור למידע עיתונאי.
אומר, כי לטעמי סעיף 24 לחוק הנוער, גם כל הוראת חיסיון אחרת, יכולה להיות מסויגת על-ידי בית המשפט.
זה לא מכבר, אגב דיון בבג"צ, הורה בית המשפט העליון לפסם ביתר שאת הליכים מבית המשפט לענייני משפחה אגב מה שכונה "הכמנת הפרטים" – לאמור, הסתרת כל פרט מזהה אודות הצדדים והרי לך כיוון של מדיניות שיפוטית.
כזכור, נועד החיסיון לשמור על אינטרסיו של קטין לבל ייפגע. אלא שצריך גם לזכור שכאשר הוחק החיסיון, לא חיינו כולנו בעידן תקשורת בו הכל מצוי על דפי האינטרנט, בו בעצם איש אינו מציית לצווי סודיות ומוטב להסתכל מחדש, כאשר בא בית המשפט להפעיל שיקול דעת לעניין הפעלת החיסיון, על עידננו שלנו.
סבור אני שלא אחדש לאיש כאשר אומר שהטכנולוגיה מתקדמת הרבה יותר מהר מהליכי החקיקה.
אשר לאינטרסים של התובעת בתביעה השניה, זו האחרונה כאמור וכפי שמציגה עצמה, אינה קטינה עוד, וחוסר הנוחות אשר ייגרם לה מן הפרסום אינו בגדר שיקול דעת למנוע את הפרסום.
העובדה שזו האחרונה בחרה להישאר מחוץ לאולם ושלא להישיר מבט בעיני אביה אולי רק מלמדת אותנו על עומק הקרע בחסידות, וכפי שאמרתי במהלך הדיון – קרע אידיאולוגי יכול לגרום גם לקרעים משפחתיים, ודברים אירעו גם בעבר.
נדרש אני בהפעלת שיקול דעתי גם לחשוב על דברי האפוטרופא לדין, האומרת כי חלה התקדמות בטיפול.
זמן ממושך עבר וכאשר שומע אני את האב, כלל לא ברור לי באיזו התקדמות מדובר מצדו ומשך הזמן אשר חלף גם לא מבהיר לי על איזו התקדמות ממשית מדברים באי כוח הקטינה, להבדיל מהתקדמות שברגיעה או שבהשלמה. אומר רק, כי במקרה של הקטינה שלפניי אין מדובר במקרה רגיל המטופל על-ידי חוק הנוער (טיפול והשגחה) אלא כאמור בתיק נזקקות שהיה ניתן להפסקה בכל עת, בהינתן תנאים מסוימים.
במילים אחרות: המשפחה כולה היא בעצם קטבים של מאבק אידיאולוגי.
לא השתכנעתי כי פרסום, בין אם הוא מיטיב עם חסידות "גור" ובין אם אינו על דעתה, הוא כזה שיש בו לפגוע באינטרסי הקטינה במידה כזו שמן הראוי למנוע את הפרסום.
אחזור רגע לשאלת השיהוי בפרסום ומסביר שוב את שהסברתי קודם, לפיו האווירה והעניין הציבורי בישראל השתנו.
הבה נניח לרגע שהייתי אוסר את הפרסום – ברור לי לחלוטין שבחצרות החסידות ידוע המקרה על כל פרטיו וברור לי, למשל, שהתובעת בתביעה הראשונה אף תרמה למידע ה"מסתובב" בציבור החרדי ולא רק היא
ברור לי שהקטינה תתחנך, או תסיים להתחנך בגדר הציבור החסידי-חרדי; ברור לי ששם היא תשתדך ובמובן זה לא יעלה ולא יוריד הפרסום.
אכן, כפי שאמר בא כוח הערוץ, הפרסום הוא בציבור הרחב. הציבור הרחב זה העוסק בתקציבים, ביחסי דתיים וחילוניים, בחוק הגיוס ובשאר נושאים העומדים על סדר היום הציבורי, לו יוסדר העניין בהבנה, הבנה שכרגע אינה במקומותינו.
הדברים מביאים אותי בסופו של יום להחליט כי מן הראוי להתיר את הפרסום, וכעת נדרש אני לתנאי הפרסום, בבחינת "שילוב ידיים" עם עמדת ב"כ היועמ"ש.
הדין הישראלי והזרם המרכזי בפסיקה קובע כי משניתן היתר פרסום, מן הראוי להטמין ולהסתיר כל פרט שיש בו כדי לזהות את הקטינה, ולא יועיל לערוץ הטענה כי הדברים כבר פורסמו וכי הציבור החרדי כולו יודע.
הכללים לא נוגעים לערוץ הספציפי או לקטינה הספציפית, אלא הם בבחינת מדיניות שיפוטית ראויה בשאלה כיצד לפרסם עניינים בבית המשפט לענייני משפחה, אלה כבר נקבעו בבית המשפט העליון.
סוף דבר: אם מתכוון הערוץ להציג מי מקרוביה של הקטינה באופן שיש בו לזהותם – יואיל ויטשטש את פניו, גם לא יאפשר חשיפת שמות, אף אם הדברים כבר התפרסמו שוב ושוב, ולו כדי לשרת את המדיניות הציבורית הראויה.
בנסיבות אלה, כאמור, מותר השידור.
התובעות יישאו בהוצאות הערוץ בסך סמלי של 4,000 ₪.
המזכירות תסגור את שני התיקים.
בהינתן העניין הכללי ושעה שסבור אני כי הערוץ אינו "שמח" מן המגבלות והצד שכנגד אינו שמח מן התוצאה – ניתן צו עיכוב ביצוע למשך 24 שעות, על-מנת שיוכל צד מעוניין אם יחפוץ בכך, לפנות לבית המשפט המחוזי.
אני מתיר פרסום פסק דיני זה, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
<#9#>
ניתן והודע היום ט"ו סיוון תשפ"ג, 04/06/2023 במעמד הנוכחים.
ארז שני, שופט
