לפני כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערערת
ר’, ת”ז 032029423
נגד
המשיב
המרכז לבריאות הנפש “שער מנשה”
פסק דין
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהתכנסה ביום 04.12.2023 בבית החולים “שער מנשה” (להלן: “הוועדה הפסיכיאטרית”, “בית החולים” בהתאמה) מכוח סעיף 28א’ לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ”א-1991 (להלן: “החוק”), בה הוחלט שלא לאשר למערערת חופשות כלל (להלן: “החלטת הוועדה הפסיכיאטרית”).
ברקע יצוין כי ביום 13.06.2023 הוגש כנגד המערערת 4 כתבי אישום שייחסו לה מס’ עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: “חוק העונשין”), מס’ עבירות של הפרת צו בימ”ש שנועד להגן על אדם לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין, וכן עבירה של השחתת פני מקרקעין לפי סעיף 196 לחוק העונשין, לבית משפט השלום בפתח תקווה, ת”פ xxxxxxxx. בכתבי האישום תואר כיצד המערערת הגיעה במועדים שונים בחודשי מאי-יוני 2023 לבית האב של בנותיה הקטינות, מיאנה להתפנות, השחיתה מקרקעין, זאת על אף שניתן כנגדה צו במסגרת הליך ה”ט xxxxxxxx אשר אסר עליה להטריד אותם, לאיים עליהם, לבלוש, לארוב או להתחקות אחריהם, ליצור קשר בעל פה או בכתב, להתקרב לדירת מגוריהם וכיו”ב.
ביום 10.07.2023 הוחלט כי המערערת אינה כשירה לעמוד לדין, על כן הופסקו ההליכים כנגדה מכוח סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982, והוצא כנגדה צו אשפוז מכוח סעיף 15(א) לחוק לתקופה של עד 4 שנים.
המערערת הגישה ערעורה בעצמה ובכתב ידה. המערערת גוללה בערעורה סיפורה, מעמדה האישי, כיצד הביאה בנותיה לעולם, כיצד הגיעה לבית החולים, טענה כי באת כוחה לא הכירה אותה או את פרטי המקרה שלה ומכאן שלא ייצגה אותה כראוי, הסבירה מדוע הפרה את הצווים השיפוטיים שהוצאו בעניינה וזאת כדי להוכיח לבנותיה שהיא אוהבת ודואגת להן, כי לא קיבלה זמן או קשב ראוי מאת חברי הוועדה הפסיכיאטרית, כי אינה חולה, ביקשה להשתחרר, ולכל הפחות לקבל חופשות.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 31.12.2023 התייצבו המערערת, עורכת דינה גב’ דליה רוזנברג (סנגוריה ציבורית) ואחות המערערת. בפתח הדיון הצעתי לצדדים לשקול אפשרות שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה תוך פרק זמן קצר (עד כשלושה שבועות), יונח בפני הוועדה דו”ח סוציאלי והמערערת תבדוק אפשרות לליווי מטעמה או מטעם בית החולים. המערערת סירבה להצעת בית המשפט, התנגדה לליווי בחופשות וחזרה על כך שיש לאמץ את המלצת הצוות הרפואי, המכיר אותה היטב. המערערת הייתה חסרת סבלנות, “אין לי סבלנות להסברים… גם אני אמרתי לך מההתחלה, זה כן כן או לא לא. אל תעמידי אותי על הקצה, אני באמת פה על הקצה. תתארי לך שאת אמא ולא ראית את הילדים והם לא אצל האבא הביולוגי ואני לא רואה אותם. אני על הקצה כאן. אני לא מגיבה לא נורמלי לסיטואציה שאני נמצאת בה. זה מה שאני חושבת. בגלל זה אמרתי, תקצרי, תתחשבי בי, כן כן, לא לא”, יצאה מאולם בית המשפט במהלך הדיון ולאחר מכן שבה לאולם להמשך הדיון.
ב”כ המשיב טען בהרחבה בדיון, על עברה הפלילי של המערערת, עברה האשפוזי, התנהלותה בפני הוועדה ועוד. בתמצית ציין כי במכלול הנתונים, החלטת הוועדה הינה החלטה סבירה ונכונה והוא מסכים שניתן יהיה לכנס את הוועדה בפרק זמן קצר יותר מהמתנה לששת החודשים.
דיון והכרעה:
נימוקי הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת היו כדלקמן:
“מטופלת 4 שנים צו שניתן לאחר שהוגש נגדה כתב אישום על עבירות של הפרת הוראה חוקית במספר אירועים. במחלקה המטופלת משתפת פעולה, אין אירועים חריגים. המחלקה סברה שיש מקום להתחיל מן חופשות. יש לציין כי מדובר בצו בן 4 שנים. המטופלת הייתה מאוד מתוחה בוועדה, עוינת כלפי חברי הוועדה. המודעות שלה למחלה ולצורך בטיפול ירודה ביותר, די מהר הפכה להיות מתרגזת, על סף בכי, ובשלב מסוים קמה ועזבה את חדר הוועדה ואמרה “תעשו מה שבא לכם”. התובנה למחלה ולצורך בטיפול ירודה.
היא לא אפשרה לנו לבחון את היחס שלה לעבירות שיוחסו לה ומה היא מתכוונת לעשות במידה ותצא לחופשות בכל הקשור לבנות שלה. נוכח מצבה הנפשי כפי שתיארנו, התגובות הסוערות שלה בחדר הוועדה, נראה לנו כי המסוכנות שלה כלפי הגורמים נשוא כתב האישום שבגינם היא אושפזה עדיין ברמה בינונית לפחות, בשלב זה אין מקום למתן חופשות כמבוקש על ידי המחלקה”.
הוועדה הפסיכיאטרית העריכה מסוכנות עצמית ברמה נמוכה ומסוכנות לאחרים ברמה בינונית.
בטופס ההפניה לוועדה הפסיכיאטרית מיום 03.12.2023 נרשם כי המערערת בת xxx, xxx, אם חד הורית לשתי בנות (7 ו-9), אותן ילדה מתרומת זרע של אדם אחר. הייתה בעברה xxx ועסקה גם ב-xxx. לפני האשפוז לא עבדה ולא מקבלת קצבת ביטוח לאומי. מוכרת למערכת הפסיכיאטרית משנת 2005 בשל 2 אשפוזים של מספר שבועות בבי”ח אברבנאל, באשפוזים אלה אובחנה עם הפרעת אישיות בלתי ספציפית וסבלה ממצב פסיכוטי פעיל על רקע שימוש בסמים ואלכוהול. מוכרת לבית החולים משנת 2020 ממספר אשפוזים חוזרים בהם הייתה במצבים מאניים פסיכוטיים, אובחנה כלוקה בהפרעה אפקטיבית ביפולרית, אך צוין גם שהשתמשה בסמים ואלכוהול אז. בין האשפוזים אינה מקפידה על נטילת טיפול ומעקבים מרפאתיים באופן מסודר, כמו כן מדווחת על שימוש בקנאביס. את האשפוז הנוכחי החלה בבית החולים גהה, לשם הגיעה להסתכלות פסיכיאטרית והועברה לשער מנשה בהוראת אשפוז.
עוד נרשם כי במחלקת בית החולים כבר תקופה ממושכת שהמערערת ללא סימנים פסיכוטיים, ללא התנהגות מסוכנת כלל, שיתוף פעולה מלא, עוזרת במה שניתן, יוזמת, יש לה קשר טוב עם המטופלים וצוות המחלקה, ללא ביטויי אלימות ו/או אובדות מתחילת האשפוז, נוטלת את הטיפול התרופתי ללא התנגדות, חל שיפור במצבה הנפשי והוא יציב במשך תקופה אחרונה (חודשים), ללא עדות למסוכנות כלשהי במחלקה. עוד צוין כי הוריה של המערערת לא מתנגדים לחופשות. מסוכנותה העצמית ולאחרים הוערכה כנמוכה. לאור כל האמור המליץ בית החולים על מתן חופשות לפי שיקול דעת של מנהלת המחלקה.
כאמור, ליבת ההחלטה של הוועדה הפסיכיאטרית הינה כדלקמן: “היא לא אפשרה לנו לבחון את היחס שלה לעבירות שיוחסו לה ומה היא מתכוונת לעשות במידה ותצא לחופשות בכל הקשור לבנות שלה. נוכח מצבה הנפשי כפי שתיארנו, התגובות הסוערות שלה בחדר הוועדה, נראה לנו כי המסוכנות שלה כלפי הגורמים נשוא כתב האישום שבגינם היא אושפזה עדיין ברמה בינונית לפחות”.
גם אני התרשמתי בדיון שנערך לפניי שהמערערת הייתה בסערת רגשות ובסף תסכול נמוך. ניתן להבין את מצוקתה ואת תחושתה. כי מחליטים על גורלה “על סמך 2 דקות שהם מכירים אותי שלא מגיע לי”. המערערת ניסתה להסביר את עצמה ומצבה ומדוע הגיבה כפי שהגיבה: “תתארי לך שאת אמא ולא ראית את הילדים, והם לא אצל האבא הביולוגי, ואני לא רואה אותם, אני על הקצה כאן”.
כידוע, חופשות אינן בגדר זכות קנויה של המערערת, גם אם מדובר במתמודדת נפש שנאלצת להיות מורחקת מהחברה לזמן מה. יחד עם זאת, חופשה היא חלק מהליך שיקומי שמעודד מטופלים להירתם להליך הטיפולי ולפרקי זמן קצרים ומדודים מעין “אוויר לנשימה”. בענייננו, מנהלת המחלקה, המכירה ונחשפת להתנהגותה של המערערת באופן יומיומי וסדור, ציינה כי “במחלקה כבר תקופה ממושכת ללא סימנים פסיכוטיים, ללא התנהגות מסוכנות כלל. שיתוף פעולה מלא. יוצאת לשטח בית החולים לבד וחוזרת תמיד בזמן. לא מעורבת באירועים חריגים. שיתוף פעולה מלא, עוזרת במה שניתן, יוזמת, יש לה קשר טוב עם המטופלים וצוות המחלקה”. מנהלת המחלקה העריכה כי רמת המסוכנות של המערערת לעצמה ולאחרים היא ברמה נמוכה.
אשוב ואזכיר כי כתב האישום שבגינו אושפזה המערערת מכיל ארבעה סעיפי אישום שארעו בסמיכות זה לזה (29.5.2023, 5.6.2023, 6.6.2023, 11.6.2023), בהם עמדה המערערת מחוץ לדלת ביתן של הקטינות, כשהיא דופקת על דלת הבית מספר רב של פעמים וצעקה לבנותיה לפתוח לה את הדלת, כאשר בעת ההיא ניתן נגדה צו במסגרת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, האוסר עליה להתקרב לביתן של הקטינות. המערערת הפרה הוראה חוקית שהייתה קשורה לאיסור פגישות ויצירת קשר או קרבה עם בנותיה, הוראה הנוגעת בנקודה רגישה עד לעמקי נפשו של כל אדם הורה לילדים. באשר להשחתת פני המקרקעין, אותה השחתה הינה כי כתבה על קירות הבניין אליו הגיעה “תתקשרו אלי, אמא התגעגעתי, xxx אני אוהבת אותך, xxx אני אוהבת אותך, xxx אני אוהבת אותך…”. נוכח הנסיבות לא נראה כי ניתן להסיק או לקבוע שאירוע זה בגדר עדות למסוכנות גבוהה מצדה.
סוף דבר – נוכח הפער בין התנהגות המערערת לאורך תקופה ממושכת במחלקה, לבין התנהגותה הרגזנית וחסרת הסבלנות בפני הוועדה הפסיכיאטרית וכך גם בפניי, מצאתי להורות כי עניינה של המערערת ישוב להיבחן בפני הוועדה הפסיכיאטרית בחלוף 30 יום מהיום. מומלץ כי יונח בפני הוועדה גם דו”ח סוציאלי שיהיה בו כדי לשפוך אור על הקשר של המערערת עם בנותיה (לעת הזו מתקיים קשר טלפוני בין המערערת לבין בנותיה אחת לשבוע).
תשומת לב בית החולים להמלצה להכנת דו”ח סוציאלי כאמור בסעיף 15.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, כ’ טבת תשפ”ד, 01 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.
