התובע
ש. מ., ת"ז —-
באמצעות ב"כ עוה"ד גבריאל בנטוב
נגד
הנתבעת
מ. מ., ת"ז —–
באמצעות ב"כ עוה"ד ניצן יריב ו/או אפרת אמסטר
פסק דין
מונחת בפניי להכרעה תביעת התובע לביטול/הפחתת חיובו בתשלום מזונות הקטינות לידי הנתבעת.
עובדות-כללי
1. התובע (להלן: "האב") והנתבעת (להלן: "האם") נישאו כדמו"י ביום —- ומנישואין אלו נולדו להם שתי בנות – א., ילידת 2007, כבת 17 שנים ו-ב. , ילידת 2012, כבת 12 שנים.
2. הצדדים חתמו על הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 08.09.2015 (תה"ס 8326-08-15 ). ביום 29.10.2015, סודר הגט בבית הדין הרבני.
בהסכם הגירושין קבעו הצדדים כי משמורת הקטינים תהא אצל האם; להלן סעיף 4.2 להסכם:
בסעיף 5 להסכם נקבעו לאב זמני שהות:
3. א. בהסכם הגירושין הסכימו הצדדים כי האב ישלם לידי האם עבור מזונות הקטינות
סך של 2,150 ₪ לחודש לכל אחת מהבנות (סה"כ 4,300 ₪ לחודש עבור מזונות שתי הקטינות), כולל מדור (בהצמדה הקבועה בהסכם).
כן הסכימו הצדדים לשאת יחדיו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות ובהוצאות חינוך חריגות. הוסכם גם על מחצית מתשלום חוג לכל קטינה עד לסכום של 200 ₪ (פרוטוקול מיום 08.09.2015).
ב. עוד במסגרת הדיון שהתקיים ביום 08.09.2015 ,הסכימו הצדדים כי התובע יפתח חשבון בנק על שם כל אחת מהבנות עם הגיעה לגיל בגרות או תחילת השירות הצבאי ויפקיד שם שליש מגובה המזונות אשר יהיו באותה העת. כמו כן ובמקביל יפקיד התובע מידי חודש סך של 500 ₪ לתוכנית חסכון עבור כל בת ועד תום השירות הצבאי הסדיר בצה"ל או גיל 21, לפי המאוחר.
4. ביום אישור ההסכם בבית המשפט ומתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, הצהירו הצדדים לפרוטוקול כי התובע משתכר סך של 10,000 ₪ נטו לחודש והנתבעת הצהירה כי היא משתכרת סך של 9,200 ₪ נטו לחודש (ראה פרוטוקול הדיון מיום 08.09.2015).
5. א. כבר ביום 22.11.2015 , כחודשיים לאחר אישור ההסכם, פנה התובע בתביעה
למשמורת משותפת והפחתת מזונות (תלה"מ 47111-11-15 ו- 47086-11-15), אך תביעות אלו נדחו מהטעם שהקדימו את זמנן.
ב. ביום 19.12.2019 פנה התובע שוב בתביעה למשמורת משותפת בתיק 48466-12-19 ובתביעה להפחתת מזונות בתיק 48514-12-19, אך נדחה מהטעם שלא עמד בתנאי סעיף 10 להסכם הגירושין אשר חייב פנייה לגישור טרם הגשת תביעה.
6. ביום 31.01.2021, הגיש התובע את התביעה דנן להפחתת/ביטול מזונות וכן תובענה למשמורת משותפת (תלה"מ 57749-01-21); התובע ביקש לעגן בפסק דין את שינוי זמני השהות של הבנות עימו אשר בפועל עלו על אלו שנקבעו בהסכם הגירושין וכן טען לשינוי נסיבות מהותי שבגינו יש לבטל או להקטין המזונות המשולמים.
טענות התובע
7. לטענת התובע, חל שינוי נסיבות מהותי מיום אישור הסכם הגירושין ועד כה לטובת התובע בזמני השהות שלו עם בנותיו, ושינוי נסיבות מהותי בנוגע למצב הכלכלי לטובת הנתבעת ולרעת התובע:
א. לעניין זמני השהות- עתר התובע לקביעת משמורת משותפת הואיל וממילא שוהות הבנות עימו זמן רב מזה אשר נקבע בהסכם הגירושין וכי המסוגלות ההורית שלו איננה נופלת מזו של הנתבעת.
ב. בדיון שהתקיים ביום 09.09.2021, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ולפיה התובע יהיה רשאי לקחת את הקטינות אליו ארבעה לילות נוספים בחודש, וזאת מעבר לקבוע בהסכם הגירושין קרי, הוסכם כי הקטינות ישהו עם האב שמונה לילות בחודש במקום ארבעה.
לצורך קידום יחסי הורות טובים, הסכימו הצדדים גם לסנקציה בעמוד 2 לפרוטוקול וכדלקמן:
לטענת התובע, הלכה למעשה ומאז 09.09.2021, זמני השהות של הקטינות עם כל אחד מההורים קרובים מאוד להיות שווים.
8. לאחר הגשת תסקיר ביום 27.06.2022 וקבלת עמדות הצדדים, ניתנה החלטתי מיום 03.07.2022 אשר בה נקבע :
קרי, החל מיום 03.07.2022 ובהינתן הרחבת זמני השהות של האב עם הקטינות, הופחתו דמי המזונות של הקטינות בסך של 500 ₪ לחודש.
9. תסקיר נוסף מיום 04.12.2023 הצביע על התרשמות חיובית של העו"ס מהקשר בין האב לקטינות וכן המלצה שהבנות תלונה בבית האב גם במוצ"ש במסגרת סופי שבוע בהם שוהות הקטינות בביתו; בהחלטתי בדיון מיום 24.12.2023, אומצו המלצות התסקיר ונקבע כי הקטינות ישהו בבית האב גם לילות מוצ"ש וכאמור. קרי, נוספו לתובע עוד שני לילות בחודש מעבר למה שסוכם בפסק הדין מיום 09.09.2021 ובסיכום- 6 לילות נוספים בחודש על אלו שנקבעו בהסכם הגירושין.
10. א. באשר לשינוי הנסיבות הכלכלי , מפנה התובע לכך שבמועד אישור ההסכם
השתכר הוא סך של 10,000 ₪ נטו בחודש ושילם על דירת חדר שכורה סך של 2,000 ₪ לחודש.
לטענת התובע, במועד הגשת התביעה דנן, עבד הוא בחברת —- ולטענתו הכנסתו הממוצעת עמדה על סך 14,000 ₪ נטו בחודש בעוד הוא שוכר דירה ב—- בעלות של 3,600 ₪ לחודש.
עוד הפנה התובע לכך שבאותה עת הוא שילם בתיק הפש"ר סך של 4,000 ₪ לחודש [וכן מזונות בסך של 4,300 ₪ לחודש] כך שהוצאותיו החודשיות של התובע נכון למועד הגשת התביעה עמדו על 11,900 ₪ בחודש, לפני הוצאות כלכלה וכיו"ב.
ב. בתצהיר עדות ראשית מטעמו, הצהיר התובע כי היו לו חובות על סך 162,000 ₪ .
התובע פדה את קרנות הפנסיה שלו ממקום העבודה, צמצם ההתחייבויות לכדי סך של 60,000 ₪ ובגינם משלם הוא כ- 2,600 ₪ לחודש; עוד הצהיר כי נכון למועד הגשת סיכומיו, הוא מרוויח כ- 15,900 ₪ נטו לחודש (ראה סעיף 66 לסיכומי התובע).
ג. בסיכומיו טען התובע כי דמי המזונות, לאחר ההפחתה וכשהם צמודי מדד, עומדים כיום על סך של 4,300 ₪ בחודש (ראה סעיף 68 לסיכומים) וכן טען כי פרט לחלוקה בין הצדדים בהוצאות חינוך וכו', מוציא הוא על הבנות באופן ישיר סך של 2,500 ₪ לחודש ובעת שהותן אצלו.
11. לטענת התובע, מצבה הכלכלי של הנתבעת השתפר משמעותית ממועד ההסכם; במועד אישור הסכם הגירושין הצהירה הנתבעת כי היא משתכרת סך של 9,200 ₪ נטו בחודש.
בהרצאת פרטים אשר הגישה הנתבעת ביום 23.12.2021 ומתלושי השכר שצורפו עולה כי הנתבעת הרוויחה במועד הגשת התביעה סך של 13,307 ₪ נטו לחודש. כמו כן עלה כי לנתבעת 3 תכניות חסכון בסך כולל של 311,000 ₪ (ראה סעיף 72 לסיכומי התובע). בדיון שהתקיים ביום 22.06.2023 ציינה הנתבעת כי נטלה משכנתא ורכשה דירה במימון עצמי בסך של 454,000 ₪.
עולה אפוא כי לנתבעת הכנסה ממוצעת בסך של 13,300 ₪ לחודש, מזונות בסך 4,300 ₪ לחודש וקצבת הבנות מהמל"ל בסך 344 ₪ ובסך כולל- כ-18,000 ₪ בחודש.
ולציין כי הנתבעת רכשה את הדירה באמצעות כספים שחסכה בעיקר לאחר אישור הסכם הגירושין.
אשר על כן עותר התובע להפחית מגובה דמי המזונות או לבטלם וזאת החל מיום הגשת התביעה או לכל הפחות מיום 09.09.2021.
טענות הנתבעת
12.א. מפנה הנתבעת לכך שבמשך 8.5 שנים מאז נערך הסכם הגירושין, הספיק
התובע 'לגרור' אותה להליכים משפטיים רבים וחרף זאת עתר לחייב דווקא אותה בהוצאות משפט.
ב. טוענת הנתבעת כי התובע לא עמד בנטל להוכחת שינוי נסיבות מהותי היורד לשורשו של הסכם הגירושין ואשר לא ניתן היה לצפות או לשער מראש בעת החתימה על ההסכם.
13. לטענת הנתבעת, הסכם הגירושין הוא הסכם כולל ובו תנאים שלובים ודמי המזונות נקבעו לאחר ויתורים רבים מצד הנתבעת, כולל:
א. הנתבעת ויתרה על איזון זכויותיהם הסוציאליות של הצדדים כאשר הזכויות של התובע היו גבוהות משמעותית בהשוואה לזכויותיה.
ב. הנתבעת ויתרה על הזכויות בדירה ב— אשר רשומה פורמאלית על שם הוריו של התובע-מפנה הנתבעת לכך שהתובע מקבל לידיו את דמי השכירות בגין הדירה האמורה וכן הוא אשר נושא בתשלומי הארנונה והמים של הדירה ומשכך, הלכה למעשה המדובר בדירה השייכת לתובע והיא ויתרה על הזכויות בה במסגרת ההסכם.
ג. הנתבעת ויתרה על זכותה לכתובה.
ד. במישור המזונות- טוענת הנתבעת כי הסכימה למזונות נמוכים, תשלום חוגים בעלות נמוכה וכן להסדר חריג בתקופת השירות הצבאי וכיו"ב.
14.מציינת הנתבעת כי בניגוד לנטען ע"י התובע, הרי שמצבו הכלכלי לא השתנה לרעה, ההיפך הוא הנכון.
א. שכרו הנוכחי של התובע עומד על סך ממוצע של 17,466 ₪ נטו לחודש אל מול 10,000 ₪ שהיה שכרו במועד עריכת הסכם הגירושין, דהיינו עלייה של 74.66% בהשוואה לשכרו במועד עריכת הגירושין.
ב. לטענת הנתבעת, מנהל התובע אורח חיים פזרני ונהנתני הכולל נופשים בחו"ל ורכישות רבות , אורח חיים אשר אינו תואם את טענותיו בדבר הכנסתו ומצבו הכלכלי.
ג. התובע הכמין מידע בנוגע למצבו הכלכלי האמיתי מפני בית המשפט ובכלל זה הכמין כי בבעלותו 3 אופנועים בשווי כולל של 43,500 ₪ בנוסף לרכבו, הכמין את הכנסותיו מהשכרת הדירה ב—- וכן הכמין את כספיו אצל 'אלטשולר שחם' בסך של 40,000 ₪ .
ד. טענות התובע בדבר הלוואות וחובות מרובים הינם לכל היותר נחלת העבר, שכן גם אם במועד הגשת התביעה יזם התובע הליכי פשרה עם נושיו לפי פקודת פשיטת רגל, הרי שחודשיים בלבד לאחר מכן וביום 22.03.2021 ניתן פסק דין בהליך פשיטת הרגל וביום 25.12.2021 בוטלו כל ההגבלות כנגד התובע.
ה. אין דבר בטענות התובע בדבר תשלום סכומים גבוהים על הוצאות הקטינות.
ו. התובע שכר דירה בעבר ב—- תמורת סך של 3,600 ₪ לחודש ואילו ביום 24.12.2023 הגיש לתיק חוזה שכירות לפיו הוא מתעתד לעבור לגור בסמיכות לנתבעת תמורת דמי שכירות בגובה 6,000 ₪ לחודש- דבר המצביע על חוסן כלכלי ועל האפשרות לשכור דירה יקרה בהרבה.
15. לטענת הנתבעת, לא הוכח שינוי נסיבות מהותי היורד לשורשו של עניין ביחס להכנסותיה.
א. היא עובדת באותה עבודה בה עבדה לעת הסכם הגירושין, כ—בבית החולים —- ועל כן גם במצבה לא חל כל שינוי נסיבות מהותי. הנתבעת שכירה ומשתכרת כ- 13,231 ₪ נטו בחודש קרי המדובר בעלייה של 43.81% בהשוואה לשכרה של הנתבעת(סך של 9,200 ₪) במועד עריכת הסכם הגירושין, בעוד ששכרו של התובע עלה ב 74.66% וכאמור. למעט קצבת ילדים מהמל"ל בסך של 371 ₪ לחודש, אין לנתבעת הכנסה נוספת.
ב. באשר לדירה ב—-, אותה רכשה הנתבעת מבהירה היא כי דירה זו אשר עתידה להימסר לה רק במהלך שנת 2025, נרכשה באמצעות משכנתא בסך של 1,267,000 ₪ ובהחזר חודשי של 6,500 ₪ לחודש (75% מימון בנקאי).
מקורו של ההון העצמי הוא בקרן השתלמות של הנתבעת, תוכניות חסכון ופקדונות; כספים אלו דווחו לבית המשפט במלואם גם קודם לכן ואין בעובדה שהנתבעת פדתה את כל חסכונותיה עלי אדמות ורכשה זכויות בדירה, כדי לשנות את מציאות חייה הכלכלית שכן הדירה רובה בבעלות הבנק והנתבעת נושאת בתשלום החזר משכנתא גבוה מדי חודש.
ג. לטענת הנתבעת, היא זו המוציאה כספים רבים עבור ולטובת הקטינות שכן בנוסף למימון חוגים בעלות גבוהה מזו שקבועה בהסכם וכן מימון הוצאות חינוך ובריאות חריגות בהן התובע מסרב להשתתף, משלמת היא סכומים גבוהים עבור ביגוד, אקססוריז, דמי כיס, צרכי בילוי, ביטוחי בריאות משלימים, טלפון נייד, טיפולי פנים לבת א., מתנות לחברים, למורים, תשלומים לוועד הכיתה וכיו"ב.
16. א. לטענת הנתבעת, במסגרת הסכם הגירושין נקבע מנגנון גמיש ורחב של זמני
שהות, כך שגם אם מתקיים שינוי בזמני השהות של האב עם הקטינות, הרי שהוא זניח ושולי וממילא כמעט חסר השפעה על הוצאותיהם של הצדדים בעבור הקטינות.
ב. עוד טוענת הנתבעת כי הואיל והתובע נוהג להפר את זמני השהות הרי שהשינוי בזמני השהות אינו מתקיים בפועל באופן סדור, כך שבוודאי אינו יכול להוות בסיס להפחתת דמי המזונות. מכל מקום, ציינה הנתבעת, גם אם ישנות הבנות אצל האב מספר לילות נוסף על אלו שנקבעו בהסכם, הרי כל שנדרש האב הוא להכין להם כריך לבית הספר למחרת בבוקר. כל הוצאותיה היא – נשארו בעינם (שכירות, ארנונה , וועד בית וכו').
ג. לטענת הנתבעת היא זו אשר נושאת בנטל האחריות ההורית ומטפלת בכל ענייני הקטינות לרבות תורים רפואיים, רכישת ציוד, מטלות בית הספר, טיפול בחוגים, צופים וכיו"ב.
דיון
17.הלכה היא כי פסק דין חלוט בענייני מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, וניתן לדון מחדש בכל עת בגובה מזונות שישולמו מעתה ואילך בהתקיים שינוי נסיבות מהותי בהשוואה למצב בעבר (ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה [פורסם בנבו] (03.06.82) (להלן: עניין פייגה); ע"א 442/83 קם נ' קם [פורסם בנבו] (15.04.84) (להלן: עניין קם)). הודגש, בהקשר זה, כי:
"פסק דין בענייני מזונות ילדים מעצם טבעו מטיל על ההורה חבויות לעתיד בתוך מערכת יחסים נמשכת העשויה להשתנות; מכאן נקבע, כי ניתן לפתוח את הנושא מקום שהשתנתה מהותית התשתית העובדתית עליה בוסס פסק הדין" (בע"מ 3984/15 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו] (13.6.2016)".
פסק דין בענייני מזונות ניתן לשינוי גם כשמדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל בין הצדדים. במקרה זה יכול בית המשפט לקרוא אל תוך ההסכם תנאי מכללא על פיו ישתנה ההסכם במקרה בו יחול שינוי נסיבות מהותי, וזאת גם אם הצדדים לא בהכרח התכוונו לכך (עניין פייגה, פסקה 2; עניין קם, פסקה 5). על כן, במקרה שנערך הסכם גירושין, בו הוסדרו בהסכמה כלל העניינים שבין הצדדים, וההסכם קיבל תוקף של פסק-דין – אין בכך למנוע מבית המשפט לבחון את שאלת המזונות מחדש, אם נתגבש שינוי מוחלט ומהותי של הנסיבות (עניין קם, פסקה 6).
בבסיס הלכה זו עומד עיקרון הצדק. כאשר שינוי הנסיבות הופך את המשך אכיפת פסק הדין לבלתי צודקת, על בית המשפט להתערב. נכון להכיר, בהקשר זה, כי עסקינן בזכויות ילדים, ודרכו של עולם כי חיי המשפחה עשויים 'להשתנות'.
מן הצד האחר, אין לאפשר דיונים נוספים ללא בקרה בעניין שכבר הוכרע ונפסק.
על מנת לאזן בין עיקרון הצדק ובין עיקרון סופיות הדיון, נקבע כי על שינוי הנסיבות להיות מהותי, ובעת בחינת השינוי יש להשוות את המצב המקורי בעת מתן פסק הדין למצב הנוכחי, ולבחון האם השינוי יורד מהותית לשורש החיוב . לגבי השינוי המהותי הנדרש, נאמר בעניין פייגה:
"אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות" (פסקה 2).
18. א. מאחר ולא ניתן להגדיר כללים ברורים לשינוי נסיבות המצדיק דיון מחודש
בתיק, נקבע, כי על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולבחון כל שינוי לגופו על-פי השכל הישר, ניסיון החיים ופרטי המקרה (בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (13.6.2007)).
ב. הנסיבות ששררו בעת מתן פסק הדין ששינויו מתבקש משמשות כנקודת מוצא מחייבת. כאשר המדובר בדמי מזונות, אשר נקבעו בהסכם, על התובע מוטל להוכיח את המצב ששרר עובר לאישור ההסכם לעומת המצב ששרר ביום הגשת התביעה להפחתה.
בתמ"ש (ת"א) 46256/99 אלמוני נ' פלונית (פורסם בנבו] ( 24.12.03) נפסק ע"י כב' השופט שוחט כדלקמן: "ההלכה הפסוקה מלמדת אותנו, כי הנסיבות ששררו לעת מתן פסק הדין ששינויו מתבקש, אמורות לשמש כנקודת מוצא מחייבת. על התובע את שינויו של פסק הדין להוכיח שינוי מהותי בנסיבות אלה עד כדי הצדקה לשינוי הסכום שנקבע על פיו. פסק דין למזונות, צופה מטבעו פני עתיד כך שרק שינוי משמעותי בנסיבות יצדיק היזקקות חוזרת של בית המשפט לשאלת המזונות …".
19. הדרישה להוכחת שינוי נסיבות מהותי וכאמור, משמעותית ביתר שאת מקום בו סכום המזונות ששינויו מתבקש, נקבע בהסכם בין ההורים וכקביעת בית המשפט העליון בע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין, [פורסם בנבו] (13.06.94): "…כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט".
דהיינו, סכום מזונות שנקבע בהסכמה אין לשנותו על נקלה אלא רק "במקרים בולטים".
20. ביום 20.1.21 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני ואח' [פורסם בנבו] אשר קבע כי ההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15 אינה מהווה כשלעצמה "עילה לפתיחת הליכי מזונות חלוטים" וכי אין בה "כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו – בין בפסק דין חלוט שאישר הסכם כולל או הסכם קונקרטי, ובין בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי – טרם שנפסקה הלכה זו". משכך, גם לאחר הלכת בע"מ 919/15, מוטל על התובע בתביעה להפחתת/ביטול מזונות הנטל להוכיח כי במועד הגשת התביעה חל שינוי נסיבות עובדתי מהותי ביחס לנסיבות שהתקיימו בעת מתן פסק הדין.
21. עוד נקבע כי על בתי המשפט לשקול בזהירות ובקפדנות את השפעת השינוי המהותי ביחס לסכום המזונות שנקבע בעבר. בהקשר זה נפסק כי:
"מי שמבקש להוכיח גידול בצרכים ושינוי מהותי בהם, כאשר בעבר ניתן פסק דין בהסכמה, מתחייב על ידי כך בהוכחתו של המצב ששרר בעבר בעת שהגיעו הצדדים להסכמות ובהצבעה על השינוי שחל מאז, אשר אף אותו יש, כמובן, להוכיח. הווה אומר, בית המשפט אינו פועל בחלל ריק, בו פתוח הכול לבדיקה מחדש מראשיתו, וכאילו לא היו קיימות נסיבות, אשר את שינוין מבקשים להוכיח. המצב בעבר הוא בגדר נקודת מוצא מחייבת, והבהרתו היא בגדר חובתו של מי שטוען להתהוותו של שינוי" (עניין פייגה, פסקה 3)
במסגרת בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני האמור לעיל, קבע כב' השופט נ. הנדל כי ראוי לבחון באופן מתוחם את הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי, וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15, תוך חתירה, ככל הניתן, וככל שקיימת הצדקה, לצמצום היקף ההתדיינות. ככל שמדובר בשינוי באחד מרכיבי המזונות, אין מקום להחיל את הלכת 919/15 ביחס לכלל סכום המזונות, ולשנות באופן דרמטי את שיעור המזונות שהיה נהוג לאורך זמן, אלא יש לבחון רק את השינוי שחל בפרמטר הספציפי בהתאם להלכת בע"מ 919/15 .
מן הכלל אל הפרט
הכנסות התובע
22. א. בסעיף 17 לתצהיר העדות הראשית של הנתבעת מיום 09.03.2023, נערכה על ידה טבלה המסכמת את הכנסות התובע ועפ"י תלושי השכר שהציג. שם עלה כי ממוצע הכנסתו של התובע עומד על 16,076 ₪ נטו לחודש.
ב. לתצהיר העדות הראשית של התובע מיום 12.02.2023, צורפו 12 תלושי שכר של התובע מהם עלה כי הוא משתכר כ- 15,900 ₪ לחודש במונחי נטו. עולה אפוא כי הכנסתו של התובע כפי טענת שני הצדדים עומדת על כ- 16,000 ₪ נטו בחודש.
23. במועד הגשת התביעה דנן, טען התובע כי הוא מצוי בהליך פש"ר ובגין חובות בסך של 400,000 ₪ וכי הוא משלם תשלום חודשי בסך של 4,000 ₪ לחודש לקופת הכינוס.
בדיון שהתקיים ביום 14.02.2022 , הוברר כי חל שינוי במצב הדברים ואולם התובע לא טרח להצהיר על שינוי זה ו/או לצרף מיוזמתו מסמך עדכני וראה בעמוד 5 לפרוטוקול:
בהינתן עדותו של התובע בדיון והעובדה כי הוצגו מסמכי תיק הפש"ר, ניתנה החלטתי בהמשך הדיון, בעמוד 7 לפרוטוקול:
ולבסוף החלטתי בעמוד 11 לפרוטוקול, כהאי לישנא:
החלטה
הונחה בפני בית המשפט בקשה להפחת מזונות.
בכתב התביעה טען התובע כי חלה ירידה משמעותית בהכנסתו הפנויה, הוא הפנה לכך שהוא בהליך פשיטת רגל ונדרש לשלם בגין הליך זה 4,300 ₪ לחודש.
גם במסמך נוסף שהגיש התובע ובו הבהרה לעניין שינוי הנסיבות הכלכלי מסמך שהוגש 23/9/21 ציין התובע כי השינוי שחל הינו בשני רכיבים עיקריים האחד הוא לינת הבנות אצלו 4 לילות נוספים בחודש וכן טען כי הוא נדרש לשלם 4,500 ₪ לנושים במסגרת הליך על פי סעיף 19 א' לפקודת פשיטת הרגל.
בהמשך עתרה הנתבעת להמצאת מסמכים נוספים מהתובע לגילוי מסמכים מלא, למרות האמור גם בפתיח לדיון היום ציין התובע כי הוא נדרש לשלם 4,300 ₪ לתיק הכינוס ואף טען בהמשך לשאלות בית המשפט כי אינו מבין מה לא ברור.
בפועל הוברר כי כבר ביום 22/3/21 הגיעו הצדדים בהליך הכינוס להסכמה לפיה ישלם התובע לתיק הכינוס סך של 100,000 ₪ עד סוף מרץ 2021 וסך של 39,600 עד סוף מרץ 2022. בפועל מההתנהלות בתיק הפש"ר עולה כי התובע הצליח לשלם את כל הסכום קודם למועד שנקבע והוא קיבל הפטר מלא כבר ביום 21/12/21, דהיינו במועד שהוגשה הודעה לתיק זה לפני ימים אחדים ובה צרף התובע תלושי משכורת עדכניים העלים הוא מבית המשפט כי למעשה קיבל הפטר מלא. הוא שילם סכומים נכבדים בתיק הכינוס עת בפני בית המשפט מונחת בפני בית המשפט תביעה להפחתת מזונות ולא סיפר כיצד גייס סכומים אלה ומדוע סכומים לא מגויסים עבור מזונות אלא עבור נושים צדדי ג'. הוא לא מספר לבית המשפט כאמור מאין גויסו הכספים ואך מבדיקת בית המשפט הוברר כל הסיפור העובדתי האמור.
כאמור גם בדיון בפני בית המשפט לא חשש התובע לא לומר אמת וציין כי הוא ממשיך לשלם בתיק הכינוס. העובדה כי יש לו כבר הפטר ובפועל אינו נדרש לתשלום 4,300 ₪ מותירה בידיו הכנסה פנויה אשר יכולה לבוא עבור תשלום המזונות.
בהתייחס לשינוי העובדתי ולפיו הבנות ישנות 4 פעמים נוספות בחודש אצל האב וזאת מעבר למה שנקבע בהסכם הגירושין ניסיתי להביא את הצדדים להסכמה להפחתה חלקית בסכום המזונות והצדדים לא הגיעו להסכמות בעניין זה.
נוכח האמור, ונוכח העובדה שהוסתרו נתונים עובדתיים מבית המשפט והואיל ויש שינוי נסיבות עובדתי שיש לדון בו, ומטבע הדברים האפשרות לדון בחלק מהדברים תפתח את הדיון הכולל בכל השינוי הנטען, אתיר לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן וזאת בתוך 30 יום.
מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת על סך 10,000 ₪. הפיקדון שהופקד בתיק יועבר לנתבעת.
לאחר שיוגש כתב תביעה מתוקן תינתן הרשות לנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן."
24. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע, הציג הוא כי פדה קרן פנסיה בסך של 200,000 ₪
ברוטו ולאחר מס סה"כ 126,000 ש"ח כך שחובותיו הצטמצמו בהתאם.
בהמשך מכר התובע האופנועים שהיו בבעלותו, פדה חסכון בסך 16,000 ₪ באלטשולר שחם, נטל הלוואות בין היתר מאימו , הגיע להסדר נושים בתיק הפש"ר וקיבל הפטר .
יחד עם זאת נותר התובע חב לצידי ג' (שלא במסגרת הליכי הפש"ר) סך של 60,000 ₪, בגינם הוא נושא בתשלום החזר חודשי ע"ס 2,600 ₪ לחודש (ראה גם סעיף 40 לסיכומי תשובה של התובע).
25. לטענת התובע ,שוכר הוא כיום דירה במרחק הליכה מבית הנתבעת ולמען נוחות הקטינות; בגין דירה זו משלם התובע שכר דירה בסך 6,000 ₪ לחודש (חוזה השכירות הוגש לתיק ביום 24.12.2023).
הכנסות הנתבעת
26. א. מסעיף 21 לתצהיר העדות הראשית של הנתבעת , עולה כי ממוצע הכנסתה של
הנתבעת עומד על סך של 13,231 ₪ נטו לחודש.
במסגרת הרצאת הפרטים של הנתבעת, דיווחה האחרונה על תוכניות חסכון בסך כולל של כ- 311,000 ש"ח.
ב. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 22.06.2023, דיווחה הנתבעת כי בחודש דצמבר 2022, רכשה היא דירה בסך של 1,690,000 ₪ .
הדירה נרכשה במימון עצמי של כ- 454,000 ₪ (וראה סעיף 44 ב' לסיכומיה) וכן משכנתא בגובה של 1,267,000 ₪ בהחזר חודשי (עתידי) של 6,500 ₪ לחודש (ראה סעיפים 28,29 לתצהיר עדות ראשית של הנתבעת).
ג. בנוסף לשכרה, מקבלת הנתבעת קצבת ילדים מהמל"ל בסך של 371 ₪ לחודש וכן תשלום חד שנתי עבור הוצאות חינוך מהמל"ל בסך של 1,134 ₪ עבור כל קטינה, קרי הכנסה נוספת שנתית מהמל"ל בסך של 6,720 ₪ והמגלמת הכנסה בת כ- 560 ₪ לחודש.
ד. הנתבעת משלמת כיום דמי שכירות בגובה של 6,500 ₪ לחודש (ראה סעיף 8 לתצהיר עדות ראשית).
בסעיף 28 לתע"ר, הבהירה הנתבעת כי החל מיום 10.02.2023 ועד כה , משלמת היא רק 970 ₪ לחודש בגין החזר המשכנתא ואילו החל מיום 10.02.2025 עתידה היא לשלם כאמור כ- 6,500 ₪ לחודש בגין החזר המשכנתא. בהינתן כי מסירת הדירה שרכשה יהא בשנת 2025 ובחישוב גס ניתן לקבוע כי החזר המשכנתא יחליף דאז את תשלום דמי השכירות.
פועל יוצא מהאמור- כיום נושאת הנתבעת בתשלום דמי שכירות בסך של 6,500 ₪ לחודש וכן בהחזר משכנתא בסך של 970 ₪ לחודש, קרי הוצאה חודשית בגין מדור בסך של 7,470 ₪ לחודש.
זמני השהות
27. א. למותר לציין, כי על בית המשפט להביא בחשבון את זמני השהות בהם נמצאות
הקטינות אצל כל אחד מההורים, וזאת משום ההוצאות שההורה מוציא עליהן בעין, מטבע הדברים, עת הם שוהים עמו (ראו תלה"מ 50999-07-17, פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] ( 12.2.18).
במקרה דנן וכמפורט לעיל, על זמני השהות שנקבעו בסעיף 5 להסכם הגירושין ( 4 לילות בחודש בבית האב), הוספו ביום 09.09.2021 ארבעה לילות נוספים בחודש, כך שעמדו על 8 לילות בחודש.
בדיון שהתקיים ביום 24.12.2023, הוחלט כי הבנות ילונו בבית האב גם במוצ"ש כאשר הן בביתו בסופשבוע. קרי, עוד שני לילות מעבר לקבוע בהסכם.
ב. יוצא אפוא כי השינוי לעניין זה הינו מעבר מ- 4 לילות לינה בחודש עפ"י הסכם הגירושין למציאות בה הקטינות שוהות בבית האב 10 לילות בחודש; גידול משמעותי של 6 לילות נוספים בחודש עם הבנות.
האם שינוי נסיבות בהכנסות?
28. טען האב כאמור בהרחבה לעיל, כי חל שינוי לרעה במצבו הכלכלי לעומת הטבה משמעותית במצבה הכלכלי של הנתבעת. לאחר עיון בכלל הנתונים נחה דעתי לדחות טענה זו ואנמק;
א. שכרו הנוכחי של האב עומד כאמור לעיל על סך ממוצע של כ- 16,000 ₪ נטו לחודש אל מול שכרו במועד עריכת הסכם הגירושין כ-10,000 ₪ לחודש, קרי המדובר בעלייה של 60% בהשוואה לשכרו במועד עריכת הגירושין.
ב. לטענת הנתבעת והדבר לא הופרך, האב מנהל אורח חיים פזרני הכולל חופשות תכופות בחו"ל : התובע אישר כי בחודש יוני 2022 נפש בחו"ל עם בת זוגו (עמוד 19 לפרוטוקול מיום 22.06.2023 ), כי בחופשת הקיץ 2022 טס לאתונה עם בנותיו ובאוקטובר 2022 טס יחד עם אימו לארה"ב (עמוד 20 לפרוטוקול) וכן בקיץ 2023 נפש התובע עם הקטינות בארה"ב (עמוד 21 לפרוטוקול) ובסה"כ הוציא התובע סך של 37,000 ₪ עבור חופשות בחו"ל (ראה עמוד 29 לפרוטוקול בשורה 18).
התובע העיד כי רכש צמידי זהב במתנה לאחייניתו בת ה- 14 שנים בעלות של 3,000 ₪ (עמוד 16 לתמלול הקלטת שמע אשר הוגש לתיק ביום 31.12.2023 ;להלן: "התמליל"). התובע רכש נעלי 'ג'ורדן' בסכוך של 800 ₪ (עמוד 25 לתמליל); התובע העיד עוד כי שדרג את רכבו בסמוך לדיון ההוכחות והוסיף סך של 5,000 ₪ על תמורת רכבו הקודם (עמוד 32 לפרוטוקול); בבעלות התובע היו מספר אופנועים אותם מכר לטענתו תמורת 16,000 ₪ (עמוד 39 לפרוטוקול) אופנועי שטח ורכישות רבות אשר אינן תואמות את טענותיו בדבר מצבו הכלכלי. זאת ועוד התובע שכר דירה בעבר ב—- תמורת סך של 3,600 ₪ לחודש ואילו כיום עבר לגור בסמיכות לנתבעת תמורת דמי שכירות בגובה 6,000 ₪ לחודש- דבר המצביע על חוסן כלכלי ולא על הרעה במצבו.
ג. התובע הכמין מידע בנוגע למצבו הכלכלי האמיתי – כפי המפורט לעיל טען התובע בראשית ההליך כי הוא מצוי בהליכי פש"ר וכי הוא משלם כ-4,300 ₪ לחודש לתיק הפש"ר.
במסגרת הדיון שהתקיים ביום 14.02.2022 הוברר כי כבר ביום 22.3.21 הגיעו הצדדים בהליך הכינוס להסכמה לפיה ישלם התובע לתיק הכינוס סך של 100,000 ₪ עד סוף מרץ 2021 וסך של 39,600 עד סוף מרץ 2022. בפועל מההתנהלות בתיק הפש"ר עלה כי התובע הצליח לשלם את כל הסכום קודם למועד שנקבע והוא קיבל הפטר מלא כבר ביום 25.12.21 ובוטלו כל ההגבלות כנגד התובע. חרף זאת לא דיווח התובע על עובדה זו ורק כאשר עומת במסגרת הדיון מיום 14.02.2022 עם צו ההפטר, אישר הנתונים.
ד. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 22.06.2023 הוברר כי לתובע היה חסכון כספי אצל 'אלטשולר שחם' בסך של 40,000 ₪ ואולם הדבר לא גולה בתצהיר העדות הראשית מטעמו. כאשר נשאל על כך התובע, השיב: "אני לא ידעתי בכלל שיש לי את זה עד שלא עשיתי בדיקה בהר הכסף" (ראה עמוד 31 לפרוטוקול, שורה 22).
עוד הוברר כי לתובע יש כספים בתוכנית 'חסכון גמיש' ואולם התובע בחקירתו לא זכר לאמר מהו גובה החסכון: "לא רוצה להיתפס סתם, יש שם כסף ששמתי בצד, כן" (עמוד 30 לפרוטוקול, שורה 10).
בשלב זה תמה בית המשפט כיצד התובע אינו יודע מהו מצבו הכלכלי וכיצד הדבר דר בכפיפה אחת עם טענתו בדבר חסרון כיס: "..מי שיש לו ורגוע לא מסתכל, מי שחסר לו בודק בדיוק כמה יש כדי לתכנן את עצמו" (עמוד 30 לפרוטוקול, שורה 27)
ה. התובע הודה בחקירתו ביום 22.06.2023 כי הדירה ב—- המצויה בבעלות אימו, מושכרת בחלקה וכי תקבולי השכירות מופקדים לחשבון הבנק שלו (ראה עמוד 4 לתמליל ולאחר שהוצגו אסמכתאות לעניין דמי השכירות).
לטענת התובע הוא מעביר את דמי השכירות שהוא גובה לאחותו ואחיו וזאת בהוראת אימו (עמוד 5 לתמליל) ואולם זאת לא הוכח בפניי; התובע טען כי אין המדובר בהעברות בנקאיות אלא כי : "הוצאתי, נתתי לאחי, לאחותי הייתי נותן לה, וזהו" (עמוד 6 לתמליל, שורה 10) ועל כן לא עלה בידי התובע כאמור להוכיח כי אכן מעביר לאחיו את הסכומים.
עוד העיד התובע כי הוא זה אשר משלם את חשבון הארנונה ואת חשבון תאגיד המים של הדירה ב—- וזאת בכדי להקל על הוריו המבוגרים (עמודים 7-8 לתמליל).
ו. במסגרת סעיף 67 לסיכומי התובע, טען האחרון כי הוא משלם סך של כ- 2,500 ₪ לחודש עבור הוצאות הקטינות וכגון ביגוד, הנעלה, פריטים אישיים וכיו"ב. למעט טענות לעניין זה, לא צירף התובע אסמכתאות וראיות המעידות על התשלומים האמורים.
29. עוד לטענת התובע, חלה הטבה ניכרת במצבה הכלכלי של הנתבעת; אף טענה זו דינה להידחות ואנמק-
א. שכרה הנוכחי של האם עומד כאמור לעיל על סך ממוצע של 13,231 ₪ נטו לחודש אל מול שכרה במועד עריכת הסכם הגירושין בסך 9,200 ₪ ,קרי המדובר בעלייה של 43% בהשוואה לשכרה במועד עריכת הגירושין (עלייה קטנה מזו של התובע).
ב. הנתבעת הינה שכירה אשר עובדת במשרה מלאה בתפקיד —- ולא התרשמתי כי איננה ממקסמת את יכולת ההשתכרות שלה.
ג. עלה בידי הנתבעת להוכיח כי היא נושאת בהוצאות רבות עבור הקטינות כגון ביגוד, אקססוריז, פארם, דמי כיס, טלפון, טיפול פנים, תספורת, מתנות לחברות ולצוות חינוכי, וועד כיתה וכיו"ב ואלו פורטו בהרחבה רבה בסעיף 26 לתצהיר העדות הראשית של הנתבעת, על הנספחים שצורפו לתמוך בפירוט זה.
ד. הנתבעת רכשה דירה ב—-, במינוף גבוה והחזר המשכנתא העתידי בגינה יעמוד על כ- 6,500 ₪ לחודש; הנתבעת הציגה לבית המשפט בפרוטרוט את צבירת ההון העצמי שהושקע וההתרשמות הינה כי הנתבעת פדתה את כל חסכונותיה וצבירותיה לצורך רכישת דירת מגורים.
לא זו אף זו, משעה שמאז אושר הסכם הגירושין ועד היום חלפו כ- 9 שנים, הדעת נותנת שבפרק זמן זה יתקדמו הצדדים מבחינה כלכלית, כשהתקדמות זו יכולה לכלול גם רכישת דירה. לא מדובר בדירת יוקרה, אלא בדירה המיועדת למגורים ואשר החזר המשכנתא הגבוה, יחליף את שכר הדירה אותו משלמת כיום הנתבעת בשיעור דומה. על כן, אין המדובר בשינוי שלא ניתן היה לצפות בעת החתימה על הסכם הגירושין והמצדיק בחינה מחודשת של חיוב המזונות שנקבע בו מן הטעם הזה.
יפים בהקשר זה דברי כב' השופט פליקס גורודצקי בתמ"ש (י-ם) 33812-02-21 נ.כ נ' ר.כ [פורסם בנבו] (21.11.2021): "איני סבור כי זכאי לקבל מזונות לקטין צריך "לעצור את חייו" ולהימנע מכל פעילות עסקית אשר תניב לו רווחים או צמיחה כלכלית אחרת וזאת מפאת חשש כי דמי המזונות ייפגעו. גישה זו המגבילה את הזכאי למזונות להתקדם במישור הכלכלי מפאת חשש כי תוגש כנגדו תביעה לביטול או להפחתת דמי המזונות, יש לה השלכות מרחיקות לכת לא רק על הזכאי למזונות אלא גם על השוק החופשי והיא איננה מקובלת עלי. לאחר שקשר הנישואין הסתיים יש לעודד את בני הזוג להתפתח במישור הכלכלי על דרך צבירת נכסים והשאת רווחים, מתוך מטרה לאפשר להם להגיע לעצמאות כלכלית ללא תלות בגורם זה או אחר" (סעיפים 54 – 56 לפסק הדין).
30. מן המקובץ עולה כי לא עלה בידי התובע להוכיח שינוי נסיבות מהותי- לא במצבו הכלכלי שלו ולא במצבה הכלכלי של הנתבעת.
כאמור לעיל, הנטל להוכחת שינוי נסיבות מהותי אף גדול יותר שעה שעסקינן במזונות שנקבעו בהסכם, וביתר שאת כאשר המזונות נקבעו בהסכם גירושין.
כדברי כב' השופט י' עמית בבג"ץ 4407/12 [פורסם בנבו](07.02.13) : "קשה לבודד את עניינם של הקטינים, ובעיקר את נושא מזונות הקטינים, מכלל הנושאים הרכושיים והממוניים שבהסכם הגירושין. הסכם הגירושין הוא מעשה רקמה עדינה, שמזונות הילדים הוא אחד החוטים המרכזיים בו. אם פרמת חוט זה, נמצאת מפר את מערכת האיזונים שבבסיס ההסכם" (סעיף 17 לפסק הדין).
במקרה דנן, לא עמד התובע בנטל כבד זה ואני מורה על דחיית טענתו כי חל שינוי נסיבות מהותי במצב הכלכלי של הצדדים.
האם שינוי נסיבות בזמני השהות?
31.כפי שפורט לעיל, ועל כך אין חולק, על זמני השהות שנקבעו בהסכם הגירושין (4 לילות בחודש),נוספו עוד 6 לילות בחודש בבית האב. קרי, כיום שוהות הקטינות בבית האב 10 לילות בחודש.
א.בתסקיר מיום 27.06.2022, נכתב מפיה של האם בתחתית עמוד 1 כי: "הבנות אוהבות מאוד את האב ונהנות במחיצתו".
עוד נכתב בעמוד 1 כי :"התרשמנו כי בין הקטינות לבין כל אחד מההורים קיים קשר חם, מיטיב ואוהב".
ב. בתסקיר מיום 04.12.2023 (הוגש בתיק 43503-03-23) , אשר הוגש לאחר שהעו"ס דפנה זילביגר פגשה את הקטינות , נכתב בעמוד 1 כי: "התרשמנו כי שתיהן אוהבות מאוד את הוריהן וחשות קרובות לכל אחד מהם, על פי תיאורן ניכר שמדובר בהורים אוהבים, משקיעים וקשובים";
עוד נכתב בעמוד 2 לתסקיר בשורה 5 מהסוף:
וכך בעמוד 3 לתסקיר:
מן האמור עולה כי, אף גורמי הרווחה התרשמו שעסקינן באב מיטיב, הבנות אוהבות את אביהן אשר נוטל חלק פעיל בגידולן ועל שום כך המלצת העו"ס היתה להרחבת זמני השהות של הקטינות בבית האב, הרחבה המתקיימת בפועל.
32.מכל האמור עולה כי , האב שוהה עם הקטינות הרבה יותר ממה שנקבע בהסכם הגירושין – ובפועל ישנו גידול של 150% בזמני השהות ביחס למספר הלילות שנקבע בהסכם ושינוי זה קיבל תוקף של החלטה בהליך.
לא זו אף זו האב עבר להתגורר בסמיכות לבית האם כך שזמני השהות המורחבים יכולים להתבצע בנוחות מירבית עבור הבנות.
33. טענת האם כי השינוי בזמני השהות הינו זניח ושולי אין לה על מה שתסמוך; נוכח הנתונים שנפרשו בפניי כמו גם התסקירים וכאמור, נחה דעתי כי המדובר באב מעורב וכאמור מדברי בית המשפט בעמוד 47 לפרוטוקול מיום 22.06.2023 :
"כב' הש' דהן: .. ואנחנו רואים ושומעים שיש להן אבא מעורב ואבא שהילדות הן בראש מעייניו גם בפועל , גם בהשקעה וגם בהוצאות.."
עוד לא מצאתי לקבל את טענת האם כי השינוי בזמני השהות אינו מתקיים בפועל כדבעי שכן טענה זו סותרת את הנתונים והראיות שהונחו בפניי.
34. אשר על כן נחה דעתי לקבוע כי אכן חל שינוי נסיבות מהותי בזמני השהות של האב עם הקטינות.
35. כאמור לעיל נקבע בפסיקה כי יש לבחון באופן מתוחם את הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי, וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15.
במסגרת עמ"ש 58079-06-23 ר.א.ב נ' מ.ל.ב [פורסם בנבו] (31.12.2023), קבע כב' השופט שוחט כהאי לישנא:
"שינוי בזמני השהות יש בו כדי להשפיע אך ורק על חלוקת נטל החיוב באשר לצרכים תלויי השהות. אין בו כדי להשליך על חלוקת נטל החיוב באשר לצרכים שאינם תלויי שהות או על חלוקת החיוב באשר להוצאות המיוחדות/החריגות. לעומת זאת, שינוי ביחס ההכנסות ישפיע על חלוקת נטל החיוב הן באשר לצרכים תלויי השהות הן באשר לצרכים שאינם תלויי שהות הן באשר להוצאות המיוחדות/החריגות.
במקרה שלפנינו אכן חל שינוי נסיבות מהותי בזמני השהות של המשיב עם הקטינה. משני לילות במחזור של שבועיים (14% בחודש) בהתאם להסכם הגירושין, הורחבו הסדרי הלינה, מאז הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין, לכדי שמונה לילות במחזור של שבועיים (58% בחודש). בכך הורחבו הסדרי השהות ב – 44%.
משכך, השלכות השינוי, על פי העקרונות שנקבעו בבע"מ 919/15, אמורים להפחית את חיוב המזונות בו נושא המשיב, כתשלום לידי המערערת, בסכום שישקף את עלות הצרכים תלויי השהות של הקטינה ב – 44% (בו נושא המשיב ישירות בגין הרחבת זמני השהות) הא ותו לא, ואין בו כדי לבטל כליל את חיוב המזונות שנקבע בהסכם הגירושין ולהפוך אותו לחספא בעלמא." ראה עמוד 4 לפסק הדין.
אשר על כן, משקבעתי כאמור לעיל כי שינוי הנסיבות המהותי במקרה דנן עוסק אך בשינוי בזמני השהות, יש לבחון את השפעת השינוי בזמני השהות אך על חלוקת נטל החיוב באשר לצרכים תלויי השהות של הקטינות.
36. יצוין, כי על פי פסיקה מאוחרת, נקבע כי גובה הצרכים המינימליים של קטין אשר במשמורת משותפת (הכרחיים ושאינם הכרחיים) ללא הוצאת מדור עולה לסך של 2,250 ₪ לחודש (ראה למשל, רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ. [פורסם בנבו] ( 25.10.18); עמ"ש 56000-10-18 (חיפה) פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (31.1.19); עמ"ש 20634-04-18 (חיפה) פלוני נ' פלונית ([פורסם בנבו]( 7.2.19); עמ"ש 4202-02-20 (מרכז) ש.מ. נ' י. מ. [פורסם בנבו] ( 2.8.20).
בגדר צרכים תלויי שהות כלולים צרכים כגון מזון, מים, הסעות ובילויים (ס' 41 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז בבע"מ 919/15). כאמור, בעמ"ש 14612-10-16 [פורסם בנבו] ( 20.12.2017) נקבע כי בגדר הצרכים תלויי השהות יש לכלול את רכיב המדור והוצאותיו והתחשיב לגבי רכיב זה יעשה בהתאם למפורט לעיל.
בגדר צרכים שאינם תלויי שהות יש לכלול ביגוד, הנעלה, טלפון אישי של הקטינה, מתנות לימי הולדת, נסיעות של הקטינה, משחקים, הוצאות פנאי, כלי כתיבה במהלך השנה, תשלום בסיסי לקופ"ח, תרופות ועוד (סעיף 41 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז בבע"מ 919/15).
37. א. במקרה דנן ובמסגרת הסכם הגירושין, לא נעשתה הפרדה בחיוב המזונות בין צרכים
תלויי שהות לבין אלו שאינם תלויי שהות. סכום המזונות הגלובלי כולל הוצאות מדור הועמד בהסכם הגירושין על סך 4,300 ₪ עבור שתי הקטינות (בתוספת מחציות).
ב. לא זו אף זו, אף במסגרת ההליך דנן לא טענו הצדדים לעניין צרכי הקטינות ובוודאי שלא להפרדה בין סוגי ההוצאות כאמור.
עפ"י ההלכה הפסוקה, בדיון בתביעה לשינוי חיוב במזונות "במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחדש במזונות" (דברי כבוד השופט א' רובינשטיין, בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני הנ"ל, [פורסם בנבו] סעיף ו' לפסק הדין).
אשר על כן, בהיעדר אסמכתאות התומכות בצרכי הקטינות ובאין חלוקה לסוג ההוצאה, בהינתן הנתונים שהונחו בפניי ותוך בחינת התמונה בכללותה ובהתייחס לכך שבהסכם הגירושין הועמדו מזונות כל קטינה על סך של 2,150 ₪ לחודש, אני קובעת את מזונות כל קטינה על דרך האומדנה
בגין צרכים תלויי שהות- 1,000 ₪, ובגין צרכים שאינם תלויי שהות (לא כולל צרכי חינוך ובריאות שממילא משולמים על ידי שני הצדדים בהתאם ) – 1,150 ₪.
39. בהינתן כי הצרכים תלויי השהות של כל אחת מהקטינות הועמדו על סך של 1,000 ₪ לחודש ובהינתן השינוי המהותי בזמני השהות כפי שפורט בהרחבה, נחה דעתי כי יש להורות על הפחתה בת 500 ₪ מסך זה כך שמזונות כל קטינה יעמדו על סך של 1,650 ₪ לכל חודש (לעומת 2150 ₪ לחודש כקבוע בהסכם), ועבור שתי הקטינות: 3,300 ש"ח לחודש (להלן: "סכום המזונות המופחת").
40. סכום המזונות המופחת, ישולם החל ממועד מתן פסק הדין משני טעמים: האחד כי בהחלטתי מיום 03.07.2022 הופחתו דמי המזונות אשר בהסכם בשיעור דומה והטעם השני הינו ההלכה לפיה במקרים רבים לא משיבים מזונות קטין שנאכלו (ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב [פורסם בנבו] (7.9.86), בע"מ 3243/11 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (30.5.11)).
סיכום
41. לאחר בחינת כלל טענות הצדדים וכאמור לעיל, מצאתי לקבוע כי נוכח השינוי בזמני השהות המתקיימים כיום בין הקטינות לאביהן לעומת אלו שנקבעו בהסכם הגירושין , יש מקום להורות על הפחתת מזונות הקטינות.
42. דמי מזונות כל קטינה יעמדו על סך של 1,650 ₪ לחודש וזאת החל ממועד פסק דין זה ועד הגיע כל קטינה לגיל 18 ו/או עד תחילת שירות החובה בצה"ל, לפי המאוחר.
43. יתר הוראות הסכם הגירושין, לרבות הצמדות למדד וההסדר בהתייחס לזמן השירות הצבאי וכאמור בעמוד 3 לפרוטוקול מיום 08.09.2015 בתה"ס 8326-08-15 ) , יעמדו בעינן ולא יהא בהם כל שינוי.
44. נוכח תוצאת פסק הדין, מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
התיק ייסגר.
ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"ד, 23 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
