*** ת"ז ****,ע"י ב"כ עו"ד אלי לנדאו, *** ת"ז ****,ע"י ב"כ עוה"ד אבנר בן גירא, החלטה

בפני

כב' השופטת אפרת שהם- דליות

תובע

*** ת"ז ****

ע"י ב"כ עו"ד אלי לנדאו

נגד

נתבעת

*** ת"ז ****

ע"י ב"כ עוה"ד אבנר בן גירא

החלטה

על המדוכה שאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה העוסקת בחוות בודדים *** (להלן: "החווה") .

רקע עובדתי ודיוני

הצדדים הינם אחים.

אביהם של הצדדים, **** ז"ל  נפטר ביום **** (להלן: "המנוח").

עובר לפטירתו, המנוח הגיש בקשה להכרה במיזם חקלאי תיירותי משולב בחווה, זאת מכוח הוראות חוק הרשות לפיתוח הנגב התשנ"ב -1991 (להלן: "החוק" או "החוק לפיתוח הנגב") .

בטרם הושלמו הדיונים בוועדה הבין משרדית אשר מתכנסת מכוח החוק לדון בנושא המנוח הלך לבית עולמו.

המנוח הותיר אחריו צוואה בעדים במסגרתה נקבע כי הנתבעת הינה היורשת היחידה של כל רכושו, בכלל זאת "חוות *** וכל התכולה אשר מצויה בה כולל בעלי חיים "  (למעט ז' מגורים לאם הצדדים). צו לקיום הצוואה ניתן ביום 5.12.2019.

לאחר שהנתבעת הציגה בפני הוועדה הבין משרדית צו קיום צוואה, ניתן לה אישור לקדם ההליך ובתוך כך אישור השר לבקש מהרשות להתקשר עמה בחוזה להקניית זכויות ביחס לחווה.

לטענת התובע בתמצית, החווה אינה נכס בר הורשה אלא זכות אישית שהייתה למנוח. ואולם הנתבעת כמי שסברה שהיא בעלת הזכויות בחווה, ערכה הסכמים כתובים עם התובע  כאשר ההסכם האחרון מיום 12.11.2019 (להלן: "ההסכם") מעניק לתובע זכויות בחווה בתמורה לוויתור על זכויות המגיעות לו מכח משפט העבודה אגב עבודתו בחווה.

התובע מבקש להצהיר ולקבוע כי הזכויות בחווה כפי שהיו בעת פטירת האב המנוח, אינן ברות הורשה, להורות לנתבעת לחדול מלהציג עצמה כבעלת הזכויות בחווה ובעלת זכות להירשם בחווה וכן להורות לנתבעת להעביר לידיו את כל החומר בו היא מופיעה כבעלת הזכויות או כבעלת הזכות להירשם בעתיד כבעלת זכויות בחווה.

לטענת הנתבעת בתמצית, דין התובענה להידחות על הסף בשל חוסר תם לב והעדר יריבות תוך שהיא מכחישה כל התקשרות בהסכם עם התובע.

לבקשת הצדדים כפי שגובשה במסגרת דיון מקדמי שנערך בניהם, מונתה מומחית מטעם בית המשפט לבחינת טענת הנתבעת לזיוף חתימתה על גבי ההסכם. על פי חוות דעת מיום 4.5.2023 נקבע כי קיימת סבירות גבוהה שהחתימות שבמחלוקת נכתבו ע"י הנתבעת (ס' 12 לחוות הדעת).

בין הצדדים מתנהל הליך נוסף אשר הוגש ביום 27.3.2023 על ידי הנתבעת כאן, במסגרתו עתרה להורות על לסילוק ידו של התובע מהחווה (ר' תמ"ש 63428-03-23).

במהלך דיון קדם משפט מיום 21.5.2023 שוקפו לצדדים הסוגיות הטעונות בירור, גם וביחס לשאלה הכרוכה אחר סמכותו של בימ"ש זה לדון בסעדים הנתבעים . בהחלטתי בדיון התבקשה עמדת רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות") בקשר למהות הזכויות בחווה ערב פטירת האב המנוח ונכון למועד זה וכן פירוט כל התקשרות שנעשתה, אם נעשתה, על ידי מי מהצדדים מול הרשות.

בתגובת הרשות מיום 20.7.2023 נמסר כי הזכות להתקשר עם הרשות בחוזה להקניית זכויות לגבי המקרקעין בהתייחס לחוות כגון החווה המדוברת, מקורה בחוק לפיתוח הנגב. בסעיף 6א(א) לחוק נקבע כי השר לפיתוח הנגב והגליל ימנה וועדה בין משרדית לשם בחינה והמלצה על הקצאת מקרקעין למיזם חקלאי תיירותי למאן דהוא. השר יפעל על בסיס המלצות הוועדה ובהתאם להן יינתן אישור לאותו אדם לפנות לרשות ולקדם ההליך.

בעניינינו, לאחר קבלת המלצת הוועדה הבין משרדית ניתן לנתבעת בהחלטת השר לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל מיום 11.2.2020 אישור לבקש מהרשות להתקשר עמה בחוזה להקניית זכויות לגבי החווה, תוך עמידה בתנאים והתניות שונות (אישור השר צורף לעמדה כנספח 2).  כיום לשני הצדדים אין זכויות בחווה מכוח החוק לפיתוח הנגב, אך לנתבעת יש זכות לקבל הרשאה לתכנון, וככל שהתכנון יאושר במוסדות התכנון במסגרת לוח הזמנים הקבוע בחוק תהא לה זכות לקבלת זכויות חכירה לדורות לגבי השטח המיועד למגורים ולתיירות במקרקעין, הכל בהתאם לנהלי הרשות, החלטות המועצה והדין.

עוד נמסר בתגובת הרשות כי בהתאם להוראות מעבר הקבועות בחוק, הנתבעת עמדה בתנאים לקבל הכרה באפשרותה לקדם קבלת זכויות במקרקעין וכי ככל שלמאן דהוא היה רצון לערער על החלטת השר בעניין, היה עליו לפנות בהליך מנהלי מתאים בהתאם לקבוע בפרט 59(2)(ב) לתוספת הראשונה לחוק בית משפט לעניינים מנהליים- התשס"ה -2000 ובהתאם למועדים הקבועים בו. לעמדת הרשות התובע מבקש למעשה לפתוח מחדש את הדיון בוועדה הבין משרדית וכי קבלת עמדת התובע ביחס לטיב הזכות, משמעותה ביטול האפשרות להסדרת החווה גם ביחס אליו. כך ואחרת, הרשות היא הגוף המבצע של המלצת הוועדה וככזו אין לה שיקול דעת אלא בסוגיית עמידה בתנאים שקבועים בחוק או בנהלים.

צורפו בין היתר מסמכים מאת הוועדה הבין משרדית (מיום 15.1.2020 ומיום 11.2.2020), מהם עולה כי המנוח השלים את הפרוגרמות שאושרו על ידי משרד החקלאות והתיירות, אך בשל פטירתו היה מקום לקבל צו ירושה בתוקף כדי לקבל הכרה מהועדה.

עמדת התובע בשאלה המקדמית נפרסה בתגובתו מיום 18.9.2023  בה נטען כי לדידו מדובר בתובענה אזרחית בין אחים, שמקומה להתברר בבית משפט זה וביתר שאת לאחר שהוגשה עמדת הרשות המלמדת כי צו קיום הצוואה הוא המסמך העיקרי עליו התבססה ההכרה בנתבעת כמי שזכאית להמשיך להתנהל בנעלי המנוח, וכי הרשות נמנעה מלהצהיר כי הזכויות הינן ברות הורשה אם לאו. עוד נטען כי בסמכות בית משפט זה לדון בשאלת תוקפו של ההסכם שנחתם בין הצדדים בעניין העברת הזכויות לתובע.

עמדת הנתבעת  נפרסה בתגובתה מיום 20.9.2023 בה נטען כי הסמכות אינה נתונה לבית משפט זה מהטעם שמדובר בהליך אזרחי ולא סכסוך משפחתי.  כן נטען כי יש לדחות התביעה על אתר שכן הנתבעת פעלה במישור המתאים על מנת להסדיר זכויותיה בחווה בעוד התובע פעל בשיהוי ניכר ללא כל הצדק.

בדיון קדם משפט נוסף מיום 22.11.2023 בהשתתפות נציגי הרשות, הצדדים חזרו ככלל על טענותיהם. לבקשת התובע נתנה לו שהות להבהיר האם עומד על ברור התביעה במתכונתה ולפני בית משפט זה.  הוסכם כי מקום בו התובע יבקש להמשיך ולברר ההליך במתכונתו תינתן החלטה בשאלה המקדמית על יסוד המצוי בתיק ללא צורך בהגשת סיכומים או כל מסמך אחר.

התובע הודיע כי הוא עומד על ברור התביעה במתכונתה.

דיון והכרעה

לאחר עיון בכלל המידע אשר הונח לפני באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להוסיף ולברר התביעה במתכונתה ולפני בית משפט זה.

עילת התובענה שלפני נשענת על סכסוך אזרחי שבין התובע למדינה שכן הסוגיה המרכזית המונחת ביסוד התביעה מכוונת הלכה ולמעשה כנגד ההחלטה המנהלית בקשר עם מתן זכויות לנתבעת בחווה.

סבורני כי לא יכול להיות חולק שהשאלה הכרוכה אחר שיקול הדעת של הרשות המנהלית ותקיפת ההחלטה השלטונית בקשר עם הענקת זכויות כלשהן לנתבעת בחוות הבודדים, אינה מצויה בסמכותו של בית משפט זה.  בעניין זה  בר הפלוגתא הנכון היא המדינה.

טענת התובע אשר מצאה ביטוי אך בתגובתו מיום 3.12.2023 לפיה סמכותו של בית משפט זה להכריע בתובענה מקורה בסמכות נגררת לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984 נטענה ללא ביסוס , אינה נהירה ואין בידי לקבלה.

הענקת זכות כלשהי לנתבעת בקשר עם חוות הבודדים,  ניתנה וגובשה על ידי הוועדה הבין משרדית כאשר החלטת השר מתבססת על המלצת הוועדה ומתוקף סמכויות שמקורן בחוק לפיתוח הנגב. עתירת התובע על פי מהותה מבקשת לשנות מהחלטת השר כפי שניתנה ביום 11.2.2020.

בימ"ש זה אינו מסלול עוקף "לתקיפת ההחלטה המנהלית". אם נפלה שגגה כלשהי על ידי רשויות המדינה בדבר הענקת הזכות לנתבעת הרי שעניין זה אינו עומד לפתחו של בימ"ש זה.

כפי שהובהר בתגובת הרשות, הדרך להשיג על החלטת השר בעניין היא בפניה בהליך מנהלי מתאים בהתאם לקבוע בפרט 59(2)(ב) לתוספת הראשונה לחוק בית משפט לעניינים מנהליים, התשס"ה -2000  ובהתאם למועדים הקבועים בו.

לפיכך יש ממש בטענת הנתבעת כי במצב דברים זה לא קיימת למעשה יריבות משפטית בין הצדדים, ודי בקביעה זו בדבר חוסר יריבות כדי להכריע גורל התובענה למחיקה בהעדר עילה.

ודוקו, גם אם נמצא לומר כי יש ובסמכותו של בית משפט זה להידרש לשאלה הכרוכה אחר מיהות הזכות במישור היחסים שבין הצדדים כסעד המכוון להיקף העיזבון (אף שהדבר לא נטען במפורש בתביעה), הרי שבנסיבות כאן עסקינן בשאלה תאורטית הצהרתית אשר אינה כרוכה בבקשת סעד קונקרטי אופרטיבי וככזו בית המשפט לא ידון בה ובמשנה תוקף משהובהר כי קבלת עמדת התובע ביחס לטיב הזכות, משמעותה ממילא ביטול האפשרות להסדרת החווה גם ביחס אליו.

תכלית התובענה אינה למתן סעד הצהרתי כי אם סעד אופרטיבי- הנוגע לשאלה אם יש לתת לאיזה מהצדדים זכות אישית כלשהי בחווה ואם מדובר כלל בזכות אישית, ובתוך כך לקבוע אם הנתבעת רשאית להציג עצמה כבעלת זכויות, סעדים אשר לא יינתנו ע"י בימ"ש לענייני משפחה.

בנסיבות מעין אלה בית המשפט לא ייעתר, ככלל, לתובענה למתן סעד הצהרתי אלא על התובע לתבוע ישירות את הסעד האופרטיבי שבו הוא חפץ (ר' ע"א 7219/13 קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א.ק.ה) בע"מ נ' עמותת בעלי יחידות טיים שרינג בטבריה קלאב ‏הוטל, [פורסם בנבו] פסקאות 27-26 ((‏8.3.2016((.

גם טענות התובע הכרוכות אחר אכיפת ההסכם שנחתם עם הנתבעת אין בהן לשנות ממסקנתי. עיון בתביעה מעלה כי סעד בעניין זה כלל לא מצא ביטויו המפורש ולא בכדי והרי הטענה לאכיפת ההסכם לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה כי הנתבעת נעדרת כל זכות בחווה, המדובר בטענות עובדיותיות חלופיות האסורות על פי דין. הסכמה דיונית שבין הצדדים בדבר מינוי מומחית לבחינת טענת זיוף חתימה על ההסכם לא מכשירה דיון בסעד שלא התבקש. יוער כי נתנה לתובע שהות לשקול עמדתו ביחס לתיקון התביעה אך בחר שלא לעשות כן.

כך ואחרת דומה כי כל עוד לא לובנה המחלוקת מול המדינה בכל הקשור לתקפות ההחלטה השלטונית, אין כל תוחלת של ממש בדיון אגבי בשאלת מימוש אותו הסכם.

לפיכך הואיל ומדובר בתביעה תאורטית ובר הפלוגתא היא כאמור המדינה, (שכן התובע מלין על עצם הקניית הזכות לנתבעת בחווה) לא מצאתי הצדקה להמשיך בבירור העתירה במתכונתה. מן המפורסמות כי ביהמ"ש לא ידון  בסעד תאורטי הצהרתי גרידא. (ר' רע"א 10558/03 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מ"י – אגף מס הכנסה ומס רכוש והאוצר, ת"ק על 2005 (3), עמ' 273, 275, רע"א 202/05 מנהל השירותים הווטרינריים נגד גולדשטיין אבי ואח', תק על 2005(2) 3408, עמ' 3409, בג"צ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נ"ג (5) 241, עמ' 250).

לאור המקובץ ובהתאם לסמכותי הקבועה בס' 41 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשע"ט- 2018 אני מורה על סילוק התובענה על הסף.

נוכח התוצאה אך בהביאי בחשבון השלב המקדמי בו מצוי ההליך אני מורה על חיוב התובע בהוצאות מתונות לטובת הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

 המזכירות תמציא העתק מההחלטה לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, י"ח אדר ב' תשפ"ד, 28 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.

___________________

אפרת שהם- דליות, שופטת