בפני
כב' השופט יחזקאל אליהו
תובע:
D. D.F
ע"י ב"כ עו"ד יונתן דה פריס
נגד
נתבעת:
מ.ב
ע"י ב"כ עוה"ד מרסלה וולף
פסק דין
לפניי תביעה לאכיפת פסק חוץ, לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח – 1958 שהגיש התובע כנגד הנתבעת.
התביעה – הצדדים וטענות התובע
1. מר ד.ד.פ (להלן: "התובע" או "האב") הינו אזרח אירי המתגורר דרך קבע באירלנד.
2. הגב' מ.ב (להלן: "הנתבעת" או "האם") הינה אזרחית מדינת ישראל אשר עברה להתגורר באירלנד ובאנגליה בין השנים 1995 עד שנת 2020. הנתבעת פגשה את התובע בשנת 2011 וניהלה עמו קשר קצר ממנו הרתה וביום 18.10.12 נולדה הבת ר.א.ד.פ (להלן: "הקטינה"). במרץ 2020 עזבה הנתבעת את אנגליה ושבה להתגורר בישראל בישוב א' יחד עם שלושת בנותיה, בהן הקטינה.
3. כעולה מכתבי הטענות של הצדדים ביום 9.12.20 התקיים דיון בעניינם של הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה בלונדון ובמסגרתו ניתן פסק דין בהסכמה, אותו מבקש התובע לאכוף, עותק מפסק הדין מיום 9.12.20 ותרגומו לעברית שנעשה על ידי בא כוח התובע צורף כנספח א' לכתב התביעה.
יודגש כי הדיון שהתקיים ביום 9.12.20, נערך בהיוועדות חזותית (מרחוק) וזאת בשל נגיף הקורונה וכי בדיון השתתפה אף הגב' ג'ני הול, יועצת לקטינה ועובדת NYAS.
4. פסק הדין כולו עוסק בעניינה של הקטינה, מזונותיה וזמני השהות של האב עמה. להלן עיקרי פסק הדין שניתן, תוך שיובהר יובהר כי פרוט הסעיפים אינו על פי רצף מספרי כפי האמור בפסק הדין שניתן, אלא על פי נושאים:
בסעיף 15 לפסק הדין נקבעו זמני שהות של האב עם הקטינה בזמנים כמפורט להלן:
במהלך חג המולד/חנוכה 2020, יתקיימו בין האב והקטינה זמני שהות בישראל בתאריכים שיוסכמו בין ההורים, תוך שנקבע כי אלה לא יכללו לינות של הקטינה אצל האב במועד זה.
משנת 2021, שלוש פעמים בשנה: בחג המולד/חנוכה, פסחא/פסח ובחופשת הקיץ מבית הספר, לתקופה מצטברת של 5- 6 שבועות, כשהתאריכים יסוכמו בין הצדדים 3 חודשים מראש לפחות. עוד נקבע כי בזמני השהות בפסחא/פסח ובחופשת הקיץ מבית הספר לא יכללו זמני השהות לינות, אלא אם תהא נוכחות של בן משפחה.
עוד נקבע כי זמני השהות בכל פסחא/פסח משנת 2021 יקיימו בישראל וכי זמני השהות בכל חופשת הקיץ מבית הספר יתקיימו באירלנד או במקום מגורי האב. באשר לזמני השהות בחג המולד/חנוכה, אלה יהיו בישראל, אך בכל שנה שלישית משנת 2022 יתקיימו באירלנד או במקום מגורי האב.
באשר לזמני השהות בחג המולד/חנוכה, שנת 2021 אלה יכולים לכלול שתי תקופות של עד 2 לילות – כולל לינה בתאריכים שיוסכמו בין הצדדים. עוד נקבע כי היה והקשר בין האב והקטינה לפני חג המולד/חנוכה יהיה טוב יתקיימו זמני השהות ללא פיקוח, תוך שנקבע כי על האם לעודד את הקטינה ולהכינה לזמני שהות בחג המולד חנוכה 2021 ללא פיקוח.
עוד נקבע כי החל משנת 2022 יתקיימו זמני השהות בין האב והקטינה ללא פיקוח.
כן נקבע כי יתקיים קשר דרך הסקייפ או אמצעי אחר, פעמיים בשבוע בזמנים שיתואמו בין ההורים.
בסעיף 16 לפסק הדין נקבע כי יתקיימו זמני שהות נוספים בין האב והקטינה כפי שיוסכם בין הצדדים.
בסעיף 10 לפסק הדין נקבע כי האם תאפשר לקטינה לשוחח עם בני משפחה אחרים מצד האב באירועים משמעותיים של הקטינה כמו יום הולדתה.
בסעיף 17 לפסק הדין נקבע כי האב לא יתרחץ או יתקלח עם הקטינה או יהיה ערום בנוכחותה.
בסעיף 18 לפסק הדין נקבע כי האב לא ייקח את הקטינה לשחות בחג המולד/חנוכה שחל בשנת 2020 אלא אם האם נוכחת ומסכימה. החל משנת 2021 לא יעשה כן אלא אם יש אדם אחר אשר נוכח והמוסכם על האם והמוכר לקטינה. עוד נקבע כי בכל מקרה האב והקטינה יחליפו בגדים במקומות נפרדים אלא אם הם נמצאים בחוף הים וכאשר אין מתקנים נפרדים.
בסעיף 19 לפסק הדין נותרו הסמכויות לקצין השירות / עובד רווחה לפנות לבית המשפט בכל מקרה של חשש לסיכון או פגיעה בקטינה.
בסעיף 11 לפסק הדין נקבע כי, הואיל ולאם אין התנגדות לצו, זה יירשם גם בישראל, ככל שהאב יבקש לעשות זאת. :
בסעיפים 7 ו-8 לפסק הדין נקבע כי האם תממן את עלות הביקור לחג המולד/חנוכה 2020 כולל עלות מקום הלינה של האב.
עוד נקבע כי כל אחד מהצדדים יעביר סך של 3,000 יורו לחשבון משותף על שם הצדדים וזאת עד ליום 31 בינואר בכל שנה החל משנת 2021 כשלעניין זה הוסכם כי האם תוסיף את שם האב לאחד מחשבונות הבנק שלה וכי אף צד לא יוכל למשוך כספים מהחשבון ללא ידיעת הצד שכנגד והסכמתו.
באשר למזונות הקטינה נקבע בסעיף 9 לפסק הדין, ועל יסוד הסכמת האב כי זה ימשיך לשלם מזונות בסך של 50 יורו לשבוע.
5. ביום 1.11.21 הגיש התובע תביעתו להכרה ואכיפת פסק חוץ. התביעה הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה.
6. בכתב תביעתו טען התובע תוך הפנייה לסעיף 11 לפסק הדין שניתן ולפיו הנתבעת לא תתנגד ל"רישום" פסק הדין בישראל אם ירצה בכך, כי פנה אל הנתבעת והציע שתוגש בקשה משותפת בעניין זה לבית המשפט, אך זו סירבה לכך.
משכך טען כי הוא נאלץ לפנות לבית המשפט ולבקשה אכיפה והכרה של פסק הדין מיום 9.12.20 בדרך של "Mirror Order", צו מראה, היינו מתן פסק דין זהה לפסק הדין שניתן בהסכמה בבית המשפט לענייני משפחה בלונדון.
עוד הוסיף וטען התובע כי פסק הדין הזר שניתן עומד בכל הדרישות הקבועות חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח – 1958 (להלן: "החוק" או "חוק אכיפת פסקי חוץ") וגם באמנה שנעשתה בין מדינת ישראל לבין ההמלכה המאוחדת. עוד טען התובע כי היות ומדובר בפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים ואף הסכמה מפורשת של הנתבעת ל"רישומו" של פסק הדין בישראל – לא צורפה בשלב זה חוות דעת לדין הזר. ביום 9.2.22 הגיש ב"כ התובע חוות דעת לדין הזר.
7. לטענתו לבית המשפט בישראל סמכות עניינית לדון בתביעה נוכח העובדה כי הקטינה נמצאת בישראל בחזקת הנתבעת וזאת למרות העובדה שבית המשפט האנגלי תפס ורכש סמכות בעת הגשת התביעה לזמני שהות, אך אין בכך כדי למנוע הגשת התביעה.
8. עוד הוסיף וטען התובע כי מאז ניתן פסק הדין הזר, התובעת מפרה אותו באופן שיטתי ומכוון. לטענתו האם הוציאה את הקטינה מתחום הממלכה המאוחדת בניגוד לאזהרה המפורטת בפסק הדין וכי רק בשל נגיף הקורונה המשתולל בעולם, הוא לה היה מסוגל לנקוט בהליך לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991 (להלן : "אמנת האג"). עוד טען כי הנתבעת מסרבת לעמוד בתנאי ההסכם הקובע זמני שהות של הקטינה עמו, לרבות אלה הקבועים בסעיף 15 לפסק הדין.
לפיכך ומשלא ניתן לאכוף פסק דין שניתן במדינה אחרת מבלי לעשות "domestication" של פסק הדין הזר בישראל, מוגשת התביעה. עוד לטענתו פסק הדין בישראל נדרש על מנת "להכריח את הנתבעת לעמוד בהסכם שבין הצדדים לו ניתן תוקף של פסק דין". לפיכך עתר למתן "פסק דין זהה לפסק הדין שניתן באנגליה ב-9.12.20 ולחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד".
טענות הנתבעת בכתב הגנתה
9. בכתב הגנתה אשר הוגש ביום 23.1.22 טענה הנתבעת כי עוד בזמן ההיריון, נהג כלפיה התובע באלימות נפשית ופיסית וכי בשל כך הסתיים הקשר עם התובע. עוד טענה כי הסתבר לה כי התובע מחזיק בדעות אנטישמיות, אותן אף העלה על הכתב וכי הוא פעיל בארגונים אנטי ישראליים ותומך בחרם על מדינת ישראל.
10. לאחר שהקטינה נולדה, בהיותה בערך בת שנה, התובע נהג כלפיה באלימות פיסית קשה לנגד עיניה של הקטינה. הנתבעת הגישה נגדו תלונה במשטרה, וזו עמדה להגיש כנגדו כתב אישום בבית משפט באירלנד. באותה עת, הנתבעת רצתה לעבור לאנגליה וכתנאי להסכמתו שהיא תעזוב את אירלנד ותעבור לאנגליה, היא נאלצה להודיע למשטרה על הסכמתה לוותר על כתב האישום נגדו בגין מעשה האלימות נגדה.
11. לטענתה, בעקבות מקרה זה, כשנה לאחר לידתה של הקטינה, עזבה את אירלנד ועברה לגור בלונדון שבאנגליה. בזמן זה, הקשר עם התובע היה מועט, והוא היה רואה את הקטינה מספר פעמים בשנה בלבד, וגם בזמן זה, המשיך להתנהג באלימות נגד הנתבעת.
12. המפגשים בין התובע לקטינה בזמן מגוריה של הקטינה באנגליה התנהלו באופן עצמאי, ובתקופה שהקטינה הייתה בת שנה ועד הגיעה לגיל ארבע שנים, הקטינה בילתה עם התובע ללא פיקוח ושהתה אצלו גם בלילות. עם שגדלה הקטינה ופיתחה יכולות מילוליות, החלה לחשוף אינטראקציות מדאיגות בינה לבין אביה, בעלות אופי מיני. מכאן החלה מסכת קשה מנשוא שבסופם של הליכים משפטיים סבוכים הובילה לדיון הוכחות ארוך בו נקבע שהתקיים "inappropriate sexual behavior" בין התובע לקטינה.
13. עוד לטענתה החל מהגיע הקטינה לגיל 4 שנים, החלו מעורבים גורמים סוציאליים שפיקחו על הביקורים בין התובע לקטינה. עד לעזיבתה את אנגליה בהיותה של הקטינה בת 7 שנים, בשנת 2020 זמני השהות בין האב והקטינה היו תחת פיקוח של עובדים סוציאליים, והתובע/ האב לא היה רשאי שהקטינה תשהה עמו ללא השגחה ופיקוח כיוון שהיה חשש שהוא יחזור ויבצע בה מעשים מגונים.
14. עוד הוסיפה וטענה הנתבעת בכתב הגנתה כי בחודש מרץ 2020 עזבה את אנגליה וחזרה לגור בישראל. הנתבעת יחד עם שלושת בנותיה והקטינה בניהן, החלה להתגורר בישוב א' והקטינה החלה ללמוד בבית ספר ב-ב' בחינוך אנתרופוסופי.
15. ביום 9.12.20 התקיים הדיון הסופי בפני בית משפט לענייני משפחה בלונדון שבמסגרתו הגיעו הצדדים להסכם בדבר זמני השהות שאותו מבקש התובע לאכוף בתביעה אשר הגיש. לטענת הנתבעת מזמני השהות כפי שהם מופיעים בפסק הדין גופו ניתן לעמוד על האיסורים וההגבלות על מגעים פיסיים והתערטלות של התובע בפני הקטינה, כמו גם את הקביעה שאופן המפגשים ישתנה בהדרגתיות ויהיה מותנה בהתנהלות תקינה של המפגשים האחרונים כמו גם בתגובתה של הקטינה אליהם. לטענתה המגבלות על זמני השהות משקפים, ולו ברמיזה, את הבעייתיות החמורה שבקשר בין התובע והקטינה בשלוש השנים שקדמו לדיון הסופי.
מוסיפה וטוענת האם כי במהלך 3 השנים הנ"ל, רואיינה הקטינה על ידי שירותי הרווחה והמשטרה בלונדון ואף הוקצו לה שתי עובדות סוציאליות אשר ליוו אותה תקופה ארוכה. לטענתה היא עשתה כמיטב יכולתה על מנת לשמור על אורח חיים רגיל ומיטבי עבור הקטינה, אך הדבר לא היה פשוט בהתחשב בחשיפה המרובה לרשויות השונות והשימועים התכופים בבית המשפט.
16. עוד בחרה התובעת להדגיש ולציין בכתב הגנתה שני קשיים נוספים שהערים התובע על חיי הקטינה ומשפחתה. בכל פעם שביקשו לנסוע לארץ לחופשה לא נתן התובע את אישורו, דבר אשר גרר לחצים, הוצאות ושימועים נוספים, ובמידה רבה הקשה על הקשר הרציף והמיטבי של הקטינה עם מערכת התמיכה החשובה בארץ.
מכשול נוסף שהערים התובע בפני שיקומה של הקטינה היה בהתנגדותו שתראה פסיכולוג למתן תמיכה נפשית מתאימה, בהתחשב במצבים הלא פשוטים שמעשיו הוא, העמידו אותה בגיל כה רך. לעניין זה הוסיפה והדגישה כי הקשיים שהערים התובע היו בניגוד להמלצות השירותים הסוציאליים, אותם החשיב לאויביו.
עוד לטענתה התובע בחר להתנהל באגרסיביות ובהתנגדות אל מול כל המערך שסבב את הקטינה במהלך השנים הללו, כולל כנגדה.
18. עוד הוסיפה וטענה הנתבעת כי הדיון הסופי שהתקיים ביום 9.12.20 ושני דיונים שקדמו לו, התקיימו בזמן שהנתבעת והקטינה כבר גרו בישראל, הדיון התקיים בזום בנוכחות התובע והנתבעת וכבוד השופט אשר ניהל את התיק מתחילתו.
19. לטענתה כל ההסדר, כולו, ללא יוצא מן הכלל, נעשה אך ורק לאור רצונה הטוב לאפשר לתובע הזדמנות נוספת לראות את הקטינה וליצור ביניהם יחסים נורמליים. לעניין זה הוסיפה וציינה הנתבעת בכתב הגנתה כי במהלך השנים הללו, התובע עבר טיפולים בפני פסיכולוג מומחה לעברייני מין ופדופילים. חרף העובדה כי לא הייתה שלמה עם עצמה, הסכימה לאפשר ניסיון ליצור נורמליזציה ביחסים בין התובע לקטינה.
20. לאחר ההסכם בעניין זמני השהות אליו הגיעו הצדדים ביום 9.12.20 הגיע התובע בדצמבר 2020 לארץ ופגש את הקטינה אשר שהתה עמו מספר ימים ברציפות (ללא לינה). לטענתה לתובע הייתה הזדמנות מצוינת ליצור רושם חדש ולהשתית מערכת יחסים חיובית ובריאה עם הקטינה. אלא שאז הסתבר, כי התובע לא סר מהתנהגותו העבריינית, ובדיעבד התגלה כי הוא התנהג באלימות כלפי הקטינה. במהלך הביקור, הנתבעת הבחינה בשינוי בהתנהגות של הקטינה, שהתלוננה על עייפות וחוסר רצון להמשיך ולהיפגש עם אביה/התובע. כשבועיים לאחר שעזב התובע את הארץ, הקטינה החלה לדבר על מה שאירע ותיארה התנהגות אלימה של התובע כלפיה בזמן שטיילו ביער בגבעת עדה, עד שנאלצה להגן על עצמה ולהרביץ לו חזרה עם ענף של עץ. הקטינה הייתה נסערת ביותר מהאירוע, וביחוד מהמחשבה על מעשיה שלה, שהיו חריגים ביותר. לטענתה האם היא תכתבה עם התובע ושאלה אותו לגבי האירוע, וזה לא הכחיש שהיה שם מעשה אלימות אך נתן לזה פרשנות משלו.
לטענת התובעת אירוע זה לא נחקר ולא נבדק על ידי רשויות סוציאליות כלשהן והנתבעת לא לחצה על הקטינה לפתוח את העניין ולא תשאלה אותה שוב על כך. מאז דצמבר 2020 התובע בחר שלא לממש את זכותו לביקור של הקטינה בישראל, וטען בכתב כי לא נעם לו הביקור בדצמבר 2020. עוד מציינת הנתבעת כי בין התובע לקטינה המשיכו להתנהל שיחות סקייפ באופן רציף כשהיא תומכת בשיחות ביניהם. הקטינה לא הביעה עניין גדול בשיחות הללו, ואלה היו מבחינתה עול יותר מאשר חוויה טובה.
21. עוד טענה הנתבעת כי התובע החליט שברצונו לבקר את הקטינה בישראל בחנוכה 2021 והודיע לה על כך. הנתבעת הסכימה למועד הביקור, אך הבהירה כי לא תאפשר לינה משותפת ושאורך המפגשים יקבע בהתחשב בנוחותה של הקטינה. בכך לטענתה אפשרה לתובע לקיים מפגש ישיר עם הקטינה וברוח ההסכם בעניין זמני השהות. לטענתה החליטה לא לקדם את אופי המפגש בין התובע לקטינה בחיפזון, לאור הקושי בביקור שחל שנה קודם.
ברגע שהחליט התובע לבוא לבקר את הקטינה בארץ בחנוכה 2021 הוא החל להעלות את נושא הביקור בפני הקטינה בשיחות הסקייפ ביניהם. במהלך שיחות אלו הביעה הקטינה רתיעה מהמפגש המחודש. התובע הגיב בתוקפנות לחוסר הרצון של הקטינה לפגוש אותו והתרה בה ארוכות במהלך כמה שיחות סקייפ. לאחר שיחה קשה במיוחד שהסתיימה בבכי מר של הקטינה, החלה הקטינה לסרב לשוחח עמו. הנתבעת מצידה המשיכה להזכיר לקטינה על כל מועד שנקבע לשיחה, אך היא עמדה בסירובה. עוד הוסיפה וטענה כי הקטינה ניאותה לשוחח עם האב רק פעמים ספורות במהלך החודשים האחרונים, וזאת כאשר נכח עם התובע בן משפחה נוסף, לדוגמא – ביום חג המולד האחרון.
22. במשך אותה תקופה בה התעמתה הקטינה עם איום הביקור של אביה, בחודשים אוקטובר ונובמבר 2021, הרבתה הקטינה להיזכר במפגש האחרון שלה עמו בחודש בדצמבר 2020 שנצרב אצלה כחוויה אלימה ומפחידה. הלחץ הנפשי שהתעורר גרם לקטינה לחלומות בעתה ומצבי רוח קשים. גם המורה שלה דיווחה שהיא צופה בשינוי לרעה בהתנהגותה של הקטינה. היא תיארה בפני האם / הנתבעת את חוסר השקט של הקטינה ואף עימותים רבים עם חבריה לכיתה. לטענת האם וכאמור בכתב הגנתה המצב היה כה מאתגר עד שהמורה נאלצה להושיב את הקטינה בשולחן נפרד, כדי להגביל את המגע עם ילדים אחרים במהלך השיעור. לאחר מספר שבועות לא קלים, ולאחר הפוגה בשיחות הסקייפ עם אביה וכשהקטינה שמעה כי אביה לא יגיע לביקור בחנוכה, חל שיפור ניכר במצבה הנפשי של הקטינה ותפקודה והיא מצאה מחדש את היכולת להיות קשובה בלימודים, לשחק עם חבריה ואף לחלוק שולחן מבלי עימותים. גם בתקופה זו ניסתה הנתבעת, בהמלצת מורתה של הקטינה, להשיג את הסכמתו של התובע לתמיכה פסיכולוגית בקטינה במסגרת בית הספר, אך זה סירב.
23. עוד נטען על ידי הנתבעת בכתב הגנתה כי כל החלטותיה, בין אם במסגרת ההסכם בעניין זמני השהות שנקבע בבית משפט ובין אם כל החלטה אחרת מחוץ לכותלי בית המשפט הינן אך ורק לטובת הקטינה ועל מנת לשמור עליה מפני הבריונות של התובע, שהוכיח כאמור כי אינו אדם נורמטיבי והוא כבר פגע הן בנתבעת והן בקטינה באופן פיסי ונפשי.
24. הנתבעת טענה כי הסמכות לדון בעניינה של הקטינה מסורה לבית משפט זה, במועד מתן פסק הדין הסופי ביום 9.12.20 הנתבעת והקטינה כבר התגוררו בארץ וזאת מחודש מרץ 2020. עוד טענה כי הקטינה מתגוררת עם אימה ואחיותיה בישוב א', דוברת עברית, לומדת בעברית, חיה בישראל את החגים והמועדים. הקטינה הגיעה לארץ בהיותה בת 7 שנים, היא אוהבת את בית ספרה ומורתה ואהובה מאוד על חבריה לכיתה, עמם היא נפגשת תכופות גם מחוץ לשעות בית הספר. הקטינה שהגיע בגיל 7 ללא ידיעת השפה העברית הצליחה לרכוש שפה יפה ועשירה ואף להתמודד יפה עם אתגרי הקריאה והכתיבה. הקטינה הינה ילדה מלאת שמחת חיים ורבת פעילות, חיי המושב מאפשרים לה עצמאות וחופש אותם היא חובקת בשתי ידיים. הקטינה שוחה פעמיים בשבוע בזיכרון יעקב. הקטינה מצפה תמיד לסוף השבוע במהלכו היא מבקרת בבית סבא וסבתא האהובים ומשחקת עם בני דודיה, ששניים מהם בני גילה ומהנפשות היקרות לה ביותר. הקטינה מאושרת שכעת שהיא מתגוררת בארץ, יכולה ליהנות מחיק המשפחה, ולחגוג יחד ימי הולדת ואת החגים והמועדים. עוד לטענתה ועל פי ייעוץ משפטי שקיבלה, לבית משפט לענייני משפחה בישראל הסמכות לדון בענייני הקטינה מכוח סעיף 77 לחוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות, תשכ"ב – 1962.
עוד לטענתה לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בענייני הקטינה ואין צורך לאכוף את פסק הדין כלשונו. לטענתה יש לבית משפט סמכות לשנות את ההסכם לפרש את פסק הדין וההסכם בין הצדדים.
25. הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה מכל וכל את טענת התובע כי חטפה את הקטינה לישראל. לטענתה וכאמור לעיל במועד הדיון שהתקיים ביום 9.12.20 כבר התגוררו היא והקטינה בישראל ולו היה בטענה זו ממש, היה התובע מעלה טענה זו במסגרת הדיון שהתקיים. עוד הוסיפה לעניין זה כי מסעיפי ההסכם עצמו , עולה כי התובע יבוא לשהות עם הקטינה בישראל ובכך יש להשמיט את הבסיס לטענתו זו.
26. את כתב הגנתה סיימה התובעת בטענה כי אפשרה לתובע ליצור נורמליזציה עם הילדה לאחר שבין השנים 2017 ועד 2020 רשויות הרווחה בלונדון פקחו על היחסים בין האב והקטינה ושמרו על הקטינה מפניו. ההסכם אליו הגיעו הצדדים ביום 9.12.20 היה מבוסס על ההנחה כי התובע שיקם את עצמו ואין לו כוונה לשוב ולהתנהג באלימות או לפגוע בקטינה. לטענתה מבחינתה, הייתה זו ההזדמנות האחרונה של הנתבע להדגים יכולת הורית סבירה. משהתובע לא שינה דרכו, היא אינה מתכוונת לעצום את עינה לנוכח אזהרות אלו ולהמתין שיקרה אירוע
נוסף. עוד לטענתה בהסכם עצמו אשר קיבל תוקף של פסק דין נקבע כי זמני השהות הינם גם בהתאם לרצונה של הקטינה וזמני השהות בשנת 2021 מותנים בכך שזמני השהות בשנת 2020 התנהלו כסדרם. לטענתה התובע מתעלם מהוראות ההסכם עצמו ומבקש לפעול נגד רצונה של הקטינה ובהתעלם מהחוויה הקשה שחוותה בביקור בחודש דצמבר 2020.
27. לפיכך טענה הנתבעת כי אין לאכוף את פסק הדין בצורה שתשוב ותסכן שוב את שנות ילדותה של הקטינה ועל בית המשפט להתערב בתוכנו של ההסכם/פסק דין לאור השינויים שחלו לאחר שניתן. הנחת היסוד היא כי ההסכם בין הצדדים הינו לטובת הקטינה, ומשהתגלה כי התובע אינו דמות חיובית בחייה של הקטינה, יש לקבוע את הדרך הראויה לקיומם של זמני השהות. עוד טענה כי אין לאכוף את ההתחייבויות הכספיות ההדדיות של הצדדים לעניין מימון זמני השהות כל עוד אלה לא מתקיימים בפועל, אך ניתן וכך היא מבקשת לאכוף את חיוב התובע במזונות הקטינה.
28. ביום 4.7.22 התקיים קדם משפט בתובענה בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, בפני כב' השופטת עינת גלעד משולם. בתום הדיון אליו לא התייצבה התובעת נתנה החלטה המורה על העברת התובענה לבית משפט זה.
29. ביום 7.7.22 עם העברת התובענה לבית משפט זה קבעתי קדם משפט ליום 14.9.22, דיון אשר נדחה לאחר מס' רב של בקשות ותגובות ליום 3.11.22. הנתבעת התייצבה לדיון כשהיא אינה מיוצגת. במהלך הדיון שבתי ושאלתי את הנתבעת אם היא מבקשת לדחות את הדיון על מנת שיתאפשר לה לשכור שירותי עו"ד, (ראו עמ' 6 ו-7). כן הבהרתי לנתבעת כי השאלה היחידה העומדת להכרעה במסגרת תובענה זו האם יש להורות על אכיפת פסק הדין בהתאם לחוק (עמ' 9 ש' 8 – 11). הנתבעת ביקשה להגיש סיכומים בכתב ואף אז הוספתי ושאלתי אותה אם היא מבקשת להתייעץ קודם למתן צו לסיכומים ולהודיע עמדתה (עמ' 10 ש' 8). בתום הדיון ועל יסוד ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.
סיכומי התובע הוגשו ביום 14.11.22, סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 19.1.23. משכך ניתן פסק הדין. יודגש כי לצורך הגשת הסיכומים הייתה הנתבעת מיוצגת.
דיון והכרעה
30. כפי שיובהר להלן בהרחבה דין פסק החוץ להיאכף ואין בכתב הגנתה וסיכומיה של הנתבעת כל טענת הגנה ראויה.
31. עם זאת ובטרם אעבור לדיון והכרעה בטענות הצדדים יש לעמוד על המתווה הנורמטיבי, הוראות חוק אכיפת פסק חוץ, ההלכות והעקרונות המנחים כפי שהשתרשו במרוצת השנים, באשר לאופן יישומו.
אכיפת פסק חוץ המתווה הנורמטיבי
32. פסק חוץ איננו מוכר באופן אוטומטי בישראל, ונדרש שהוא יעבור הליך קליטה כדי שניתן יהיה לאוכפו או להכיר בו בישראל (סעיף 2 לחוק אכיפת פסקי חוץ ו-ע"א 4525/08 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' New Hampshire Insurance Co, פסקה 16 [פורסם בנבו] (15.12.2010).
33. בע"א 7251/20 יוסף קציב נ' ZAO Raiffeisenbank, [פורסם בנבו] (20.12.21) (להלן: "עניין קציב"), סעיף 19 לפסק הדין עמד כב' השופט ע' גרוסקופף על התכלית והמטרות שביסוד חוק אכיפת פסקי חוץ.
"הליכי הכרה ואכיפה של פסקי חוץ זרים, מתאפשרים, בעיקרו של דבר, ממספר טעמים מצטברים: השאיפה לשים קץ להתדיינויות משפטיות ולמנוע את אי היעילות הכרוכה בהתדיינות חוזרת ונשנית באותם סכסוכים; הרצון לעשות צדק עם הצד שזכה במשפט ולמנוע ממנו את ההטרדה החוזרת בגין אותו עניין; המגמה לטפח יחסי גומלין בינלאומיים של עזרה הדדית עם מערכות משפט ושיפוט זרות (עמוס שפירא "הכרה ואכיפה של פסקי-חוץ" עיוני משפט ד(3) 509, 511-510 (1975) (להלן: שפירא); חגי כרמון פסקי חוץ בישראל – הכרה ואכיפה 9-7 (2011))".
34. חוק אכיפת פסקי חוץ מתווה שני מסלולים עיקריים שעל בסיסם ניתן לקלוט פסק חוץ: מסלול האכיפה (סעיפים 10-2 לחוק אכיפת פסקי חוץ) ומסלול ההכרה (סעיף 11 לחוק אכיפת פסקי חוץ), כאשר ההבדל בין שני המסלולים נעוץ במהותו של פסק החוץ אותו מבקשים לקלוט. בעוד שפסק חוץ המטיל חיוב אישי ניתן לאכיפה, פסק חוץ שאיננו מטיל חיוב אישי (אלא, למשל, קובע סטטוס), אינו ניתן לאכיפה, והמסלול הרלוונטי לגביו הוא הכרה (ע"א 1297/11 לוין נ' רו"ח זוהר, פסקה 5 [פורסם בנבו] (29.12.2013)).
35. לשם אכיפתו של פסק חוץ בבית המשפט בישראל, יש להוכיח את קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ שכותרתו "תנאים לאכיפה" והקובע כדלהלן:
"בית המשפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה:
(1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו;
(2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור;
(3) החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור;
(4) הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן".
לעניין זה אוסיף כי במשפט הישראלי, דין זר הינו עובדה הדורשת הוכחה ולפיכך נדרשת חוות דעת או עדות מומחה לדין הזר, שתאשר את הדין הזר ואת פרשנותו ובכך יוכח קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק, ראו ע"א 6796/97 ברג יעקב ובניו (רהיטים) בע"מ נ' Berg East Imports Inc, פ"ד נד(1) 697, בעמ' 708.
36. נוסף על התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, נדרש להוכיח את התקיימותה של דרישת הדדיות באכיפה הקבועה בסעיף 4 לחוק אכיפת פסקי חוץ, שכותרתו "הדדיות באכיפה" והקובע כדלהלן: "פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם ניתן במדינה שלפי דיניה אין אוכפים פסקים של בתי המשפט בישראל".
בעוד הנטל להוכיח את התקיימות התנאים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ מוטל על מבקש האכיפה, נטל ההוכחה בדבר אי התקיימות דרישת ההדדיות הקבוע בסעיף 4 לחוק מוטל על המתנגד לאכיפת הפסק (ע"א 1268/07 גרינברג נ' ד"ר במירה, פסקאות 7 ו-14 [פורסם בנבו] (9.3.2009); ע"א 3081/12 דאבל קיי מוצרי דלק (1996) בע"מ נ' גזפרום טרנסגז אוכטה בע"מ, פסקה 49 [פורסם בנבו] (9.9.2014)).
37. אף אם מתקיימים כל התנאים המנויים בסעיפים 3 ו-4 לחוק אכיפת פסקי חוץ, עשויות לעמוד למתנגד לאכיפת פסק החוץ טענות הגנה מפני אכיפה. הגנות אלו מנויות בסעיף 6 ו-7 לחוק אכיפת פסקי חוץ ועליהן אעמוד בהמשך.
יודגש ויובהר כי די בהתקיימות אחת מן ההגנות הקבועות בסעיף 6 לחוק אכיפת פסקי חוץ על מנת שפסק החוץ לא יוכרז על ידי בית המשפט בישראל כאכיף. נטל הראיה לעניין זה מוטל על שכמו של הטוען לקיומה של ההגנה (ע"א 1137/93 אשכר נ' היימס, פ"ד מח(3) 641, 647 (1994) (להלן: עניין אשכר); ע"א 8632/12 ולדהורן נ' EMILY SHIPPING COMPANY LIMITED 80 BORAD ST LIBERRI, פסקה 2 והאסמכתאות הנזכרות שם [פורסם בנבו] (6.7.2014)).
מן הדין אל הנדון
38. כפי שיובהר להלן בהרחבה, לאור המתווה הנורמטיבי באשר לאכיפת פסק חוץ ויישום ההלכות הנ"ל, על עובדות המקרה דנן- דין טענות הנתבעת בכתב הגנתה ובסיכומיה להידחות ותוצאת פסק הדין אחת היא – אכיפתו של פסק החוץ שניתן ביום 9.12.20.
39. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי, תביעת התובע הינה שגויה לחלוטין ואינה עומדת בהוראותיו ודרישותיו של החוק וכי זה כך ממש ובזו הלשון עשה "סלט" בין שלוש עתירות ושלושה סעדים אכיפה, אכיפה והכרה, אכיפה והכרה בדרך של "Mirror Order".
דין טענות הנתבעת בעניין זה דינן להידחות מכל וכל. מעיון בכתב התביעה עולה כי ליד "סוג התביעה": נכתב במפורש "אכיפת פסק חוץ" ותחת "הסעד המבוקש" נכתב "הכרה ואכיפה בפסק הדין". בסעיף 3 לכתב התביעה נטען "אכיפה והכרה בפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים בבית המשפט למשפחה לונדון אנגליה ביום 9.12.20".
בסעיפים 9 ו-10 לכתב התביעה טען התובע:
"9. בנסיבות אלו נאלץ התובע לפנות לבית משפט נכבד זה ולבקש אכיפה והכרה בפסק הדין בדרך של "Mirror Order" – זאת אומרת פסק דין זהה לפסק הדין שניתן בהסכמה בבית משפט למשפחה באנגליה.
10. פסק הדין עומד בכל הדרישות הקבועות בחוק אכיפת פסקי חוץ, תש"ח – 1958 וגם באמנה שנעשתה בין מדינת ישראל לבין הממלכה המאוחדת(עותק כתב האמנה ותיקון מצ"ב וסומן ד'). היות ומדובר כאמור בפסק דין שניתן בהסכמה בין הצדדים ואף הסכמה מפורשת של הנתבעת לרישום פסק הדין בישראל – לא צורף, בשלב זה חוות דעת הדין הזר".
בסעיף 11 לכתב התביעה הוסיף וטען התובע: "ברור שלא ניתן לאכוף פסק דין שניתן ע"י בית משפט במדינה אחרת מבלי לעשות "domestication" של הפסק בישראל".
תביעת התובע הינה פשוטה וברורה ונהיר וברור כי הוא מבקש לאכוף את פסק הדין לפי סעיפים 2- 10 לחוק אכיפת פסקי חוץ וזהו הסעד המבוקש. השימוש בביטוי הכרה ואכיפה בו נוקט התובע אינו במשמעות הכרה של פסק הדין לפי סעיף 11 לחוק אכיפת פסק חוץ, אלא במשמעות של קליטת פסק הדין לצורך אכיפתו.
כך גם העתירה לצו מראה – "mirror order", אינה משנה את העובדה כי העתירה הינה לאכיפת פסק הדין מיום 9.12.20 וזו נובעת מהעובדה הפשוטה והברורה שפסק הדין הזר מיום 9.12.20 קובע בסעיף 11 כי הנתבעת לא תתנגד ל"רישום" פסק הדין הזר בישראל אם התובע ירצה בכך.
הנתבעת בהעלותה טענה זו מתעלמת לחלוטין מהאמור בסיכומי התובע אשר דנים כולם בעתירה לאכיפת הפסק הזר והטענה כי הנתבעת לא הוכיחה כי מתקיימת אחת מטענות ההגנה הקבועות בסעיף 6 לחוק אכיפת פסק חוץ.
40. לאחר שהובהר כי הסעד לו עותר התובע, הינו אכיפת הפסק הזר מיום 9.12.20 יש להידרש לטענות הנתבעת בסיכומיה ולפיה פסק הדין הזר אינו ניתן לאכיפה.
טענותיה של הנתבעת בעניין זה הינן שתיים עיקריות.
הראשונה, הינה הטענה לפיה חוק אכיפת פסקי חוץ אינו מאפשר אכיפת פסקי דין זרים שעניינם זמני שהות. לשיטתה של הנתבעת זמני שהות אשר נקבעים בפסק דין זר אינם בגדר חיוב הניתן לאכיפה ויש לראות בהם "סטטוס" הניתן לכל היותר להכרה לפי סעיף 11 לחוק אכיפת פסקי חוץ (סעיפים 25- 28 לסיכומיה).
השנייה, כך ממש "אין זה אפשרי שבית משפט ישראלי, המתבקש לתת גושפנקא כלשהי להוראות בפסק זר הנוגעות לגורלו של קטין – אם "אכיפה", אם "הכרה" ואם "צו מראה" – יעשה זאת מבלי שיבחן את "טובת הילד" של אותו קטין – וזאת בלי קשר לשאלה אם הצד המתגונן, שאיננו הקטין עצמו, ניהל כהלכה את הגנתו או עמד על זכויותיו של הקטין. זהו עניין הנוגע לקטין עצמו ולגורלו, ולכן לא היה – ואין – מנוס מבדיקת טובתה של הקטינה דכאן" (סעיף 33 לסיכומיה וראו גם סעיפים 30 – 35).
הנתבעת אף פתחה את סיכומיה סעיפים 1 ו-2 בטענה זו תוך שהיא טוענת:
"1. קודם לכל, יצויין כי הנתבעת מיוצגת כעת על ידי הח"מ, מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים. הואיל והייצוג החל רק לאחר שהתיק כבר נקבע לסיכומים ולאחר שאף הוגשו סיכומי התובע, אין בידי הח"מ אלא להגיש כעת את סיכומי הנתבעת. דא עקא שלאחר בחינת התיק, נראה לח"מ כי במסגרת ההתדיינות היה ראוי ואף הכרחי לבחון את טענותיה העובדתיות של הנתבעת כלפי התובע, בוודאי בכל הנוגע ל"טובת הילד", בטרם תוכרע הבקשה – ועל כך ראה בהמשך, ובעיקר בסעיפים 23 ואילך לסיכומים אלה.
2. אכן, אין ספק כי אילו הנתבעת הייתה מיוצגת כבר מתחילת ההתדיינות, ניהולו של תיק זה היה שונה והיו נבחנות לגופן גם טענותיה העובדתיות של הנתבעת – אולם ייתכן שאין צורך ענייני לעמוד על כך בשלב זה, מכיוון שראוי שבית המשפט הנכבד ידחה לחלוטין – ממש "על הסף" – את הבקשה שהוגשה בתיק זה, ואף יחייב את התובע בהוצאות נכבדות לאוצר המדינה, וזאת מטעמים משפטיים חד משמעיים, שראוי שבית המשפט הנכבד יקבלם, כפי שיפורט להלן", (ההדגשה במקור י.א).
41. דין טענות הנתבעת להידחות מכל וכל.
טענת הנתבעת בסעיף 27 לסיכומיה ולפיה יש לראות בפסקי דין בעניין משמורת וזמני שהות כפסקי דין שעניינם סטטוס, שכן מדובר "בהצהרה של בית המשפט הזר בדבר הסדר המשמורת על הקטין והסדרי הראייה שלו, ולא בחיוב שבין הורה להורה" הינה טענה מופרכת אשר טוב היה אם לא הייתה נטענת כלל. קביעת זמני שהות בפסק דין, בדיוק כמו קביעת מזונות קטין אשר אותה ולשיטת הנתבעת בסיכומיה אין מניעה לאכוף, מטילה חיוב על הצדדים אותו ניתן לאכוף על פי חוק אכיפת פסקי חוץ. פסקי דין בענייני סטטוס הם פסקי דין שעניינם למשל צו אימוץ, צו ירושה או צו קיום צוואה וכדומה.
הפניית הנתבעת בסעיף 26 לסיכומיה לפסק דינה של כב' השופטת צילה צפת בתמ"ש 89791/00 אינה רלוונטית כלל ודי לעיין בקטע המצוטט על ידה בסיכומיה מתוך פסק הדין על מנת לעמוד על כך כי ההוראות בפסק הדין בענייני משמורת, סדרי ראייה ואפוטרופסות לא נאכפו בשל העובדה כי שונו בפסקי דין מאוחרים ולפיכך לא מתמלאים תנאי ס' 3 לחוק. לעניין זה אציין כי לא איתרתי את פסק הדין במאגרים המשפטיים וכי פסק הדין שפורסם בעניינם של הצדדים הינו בתיק הקשור, תמ"ש 89790/00 מ' א' ב' נ' ע' ר', [פורסם בנבו] (8.2.01).
42. כך גם דין טענת הנתבעת בסיכומיה ולפיה על בית המשפט לבחון במסגרת התובענה לאכיפת פסק חוץ את טובת הקטין להידחות מכל וכל.
"בבוא בית משפט לדון בבקשה לאכיפת פסק חוץ, אין הוא בודק את הנכונות העובדתית או המשפטית של פסק החוץ, או את נימוקי הפסק, והוא בודק, למעשה, אך את "קליפת הפסק" ולא את תוכנו" (חגי כרמון, פסקי חוץ בישראל – הכרה ואכיפה, עמ' 31).
כפי שנקבע על ידי כב' השופטת צילה צפת בתמ"ש (תל אביב-יפו) 21540/01 אוריון שירה נ' חסון יאיר,[פורסם בנבו] (29.10.02), (להלן : "עניין אוריון"), סעיף 8 לפסק הדין:
"הליך האכיפה של פסק זר הוא פורמלי במהותו, מטרות האכיפה הן השאיפה לשים קץ להתדיינות בין הצדדים, טיפוח יחסי גומלין ועזרה הדדית עם מערכות משפט זרות ולהבטיח מירב היציבות הוודאות והאחידות. לאחר שהוכחו התנאים המקדמיים הנדרשים בסע' 3 לחוק, מן הראוי שהליך זה יהא יעיל וקצר ובד"כ גם אין מקום לשמיעת ראיות נוספות כאשר לא נטענת טענת הגנה עפ"י סע' 6 לחוק".
הוראות חוק אכיפת פסק חוץ, הינן פשוטות וברורות ותפקידו של היושב בדין בתובענה לפי חוק אכיפת פסק חוץ, כאשר מוגשת תובענה לאכיפת פסק חוץ, הינו טכני, בחינת התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 3, סעיפים קטנים (1) – (4), בחינת העמידה בתנאי ההדדיות הקבוע בסעיף 4 לחוק, או קיומה/ן ן של עילות ההגנה על פי ס' 6 לחוק.
43. טענת הנתבעת בסיכומיה ולפיה במסגרת הליך לאכיפת פסק חוץ בעניין זמני שהות, חובה על בית המשפט לבחון את טובת הקטין מרוקנת מתוכן את החוק ומטרתו והיא הופכת את בית המשפט הדן בתביעה לאכיפת פסק החוץ לערכאת ערעור על פסק החוץ.
ראו לעניין זה ס' 5 לפסק דינה של כב' השופטת צילה צפת בעניין אוריון הנ"ל :
"ככלל, במסגרת הליך עפ"י חוק אכיפת פסקי-חוץ, בית המשפט אינו מהווה ערכאת ערעור על פסק הדין הזר וגם אינו מהווה הליך לשינויו בשל עילה חדשה שקמה לאחד הצדדים עקב שינוי נסיבות.
התנאים לאכיפה נקבעו בסע' 3 לחוק.
נקבע, כי המונח "ערעור" בסע' 3 (2) לחוק אינו כולל את הדרישה, שלפיה, פסק הדין הזר, לא יהא ניתן לביטול או שינוי ע"י אותו בית משפט. אם פסה"ד ניתן לשינוי ע"י בימ"ש, אין זה גורע מקיום דרישתו של סע' 3 (2) לחוק כל עוד לא ניתן לערער עליו כמשמעותו הדווקנית של מונח זה. (ע"א 74/77 לנד נורדיאן ווסטפאלן נ' אדם פרידמן, פד"י לא' (3), 713 ; ע"א 541/77 רוזנשטיין נ' ספרטוס, פד"י לב' (2), 701).
העובדה כי, פסק-החוץ שעליו נסבה בקשת האכיפה ניתן לשינוי אינה מעלה ואינה מורידה לענין אכיפתו בישראל. כל שנדרש הוא, שפסה"ד לא יהא ניתן עוד לערעור. (ע"א 619/89 קסון נ' קסון, פד"י מה' (2), 656). הנתבע רשאי לנקוט בהליכים לשינוי הפסק לאחר שייאכף בישראל (ע"א 555/84 פוקס נ' מנצ'יק, פד"י לט' (3), 386; ע"א 247/83 הוכמן נ' רווה, פד"י לח' (3), 639)".
עוד ראו לעניין זה האמור בסעיף 21 לפסק דינו של כב' השופט ע' גרוסקופף בעניין קציב הנ"ל:
"התנאים האמורים נועדו להחליף את הערובות המשפטיות המקומיות למתן פסק דין תקין, ולהתאים אותן להקשר המיוחד שבו שיטת משפט אחת בודקת את תנאי הסמכות וההליך שהופעלו בשיטה אחרת. זאת, מבלי לבחון את תוכנו של פסק החוץ לגופו של עניין. במובן זה, תוכנו של פסק החוץ אינו משמש, בעיקרו של דבר, כבסיס למניעת קליטתו ולא כבסיס לבדיקת האפשרות לקליטתו, שכן בית המשפט הקולט את פסק החוץ אינו יושב כערכאת ערעור על בית המשפט שנתן אותו (סיליה ורסשטיין פסברג משפט בין-לאומי פרטי כרך א 260-258 (2013) (להלן: פסברג, משפט בין-לאומי פרטי))".
44. לעניין זה אוסיף ואפנה לפסקי הדין של כב' השופט שאול שוחט בתמ"ש (תל אביב-יפו) 21752/97 ג.פ נ' ל.פ, [פורסם בנבו] (22.2.06) ו- תמ"ש 17791/02 ב.ר.ג נ' ב.ר.מ, [פורסם בנבו] (9.1.06) אשר דומה כי אין קולעים ומתאימים יותר מהם לעניינו, באשר הם דנים באותן שאלות שבמשפט ובעובדה בשינויים המחוייבים.
בתמ"ש 21752/97 בדומה לעניינו וכעולה מסעיף 6 לפסק הדין, התנגדה הנתבעת לאכיפת פסק החוץ "בטענה שהוא מסכן את שלומה הפיזי והנפשי של הקטינה והעלתה טענות קשות כנגד האב, שזכרן כלל לא בא בכתב הגנתה, טענות קשות ביותר שלא טרחה כלל לתמוך אותן בתצהיר, טענות קשות החל מסטיות מיניות שלו, ועד לשאיפת סמים בביתו על ידי הקטינה בעת בקורה האחרון בקיץ 2004 אצלו".
בדחותו את טענות האם/ הנתבעת קבע כב' השופט שאול שוחט בסעיפים 8 ו-9 לפסק הדין:
"8. דין פסק החוץ להאכף. אין בפני הנתבעת טענת הגנה ראויה. לכה"ת צורפה חוות דעת בדבר הדין הזר שלא נסתרה. ב"כ הנתבעת הודתה, כי אין בפיה כל טענה כנגד פסק החוץ למעט הטענה, כי הוא נוגד את תקנת הציבור. לענין זה לימדונו רבותינו. בהוראת סעיף 3(3) לחוק אכיפת פסקי חוץ מכוון המחוקק לפסק דין הסותר את עיקרי אורח החיים של החברה בישראל; את האינטרסים של המדינה במישור הבינלאומי ויחסי החוץ שלה; את ערכי היסוד של מוסר, צדק, חירות והגינות, וכיוצ"ב. ענינה של הוראה זו בהשקפות ובאינטרסים של החברה ושל המדינה שהם כה עקרוניים וכה בסיסיים עד שנראה לדחות מפניהם פסקי חוץ מחייבים [ר' ע. שפירא; "הכרה ואכיפה של פסקי חוץ", עיוני משפט – 509;, ע"א 1137/93, אשכר נ' היימס מח(3) 641; תמ"ש (י-מ) 730/04, ש.ה. נ' ד.ה. [טרם פורסם].
פסק דין בעניני משמורת הקובע הסדרי ראיה בין ההורה הלא משמורן לבין ילדיו, אינו יכול לנגוד את תקנת הציבור. לא ברור לי כיצד ניתן היה בכלל להעלות טענה שכזו. אם נפלה טעות בפסק הדין שומה היה על הנתבעת לערער עליו, שם בארה"ב. אם נשתנו הנסיבות וראויה לטעמה לשנות את הסדרי הראייה, תתכבד ותפעל לשנותם שם בארה"ב או לחלופין להסכים לאכיפת הפסק, להפוך אותו על ידי אכיפתו לחלק מהמשפט הישראלי ולעתור לשינויו כאן בישראל על בסיס הילכת פיטשון (שם).
9. בכל הכבוד, הצעתי לב"כ הנתבעת לקצר הליכים – להסכים לאכיפת פסק החוץ ובמקביל להגיש תובענה לשינוי הוראותיו בכל הנוגע להסדרי הראיה ואף הפניתי אותה לפרשת פיטשון ממנה עולה, כי מסמכותו של בית המשפט שבתחום שיפוטו חיים ומתגוררים קטינים להידרש לתובענה לשינוי פסק למזונות ולמשמורת שניתן בענינם במדינת חוץ עת התגוררו שם. אגב, זה בדיוק מה שבקשה ב"כ הנתבעת בישיבת יום 10.7.05 עת אמרה "בהזדמנות זו שמונחת בפנינו בקשה לאשור ההסכם, יש לשנותו באופן שיהיה טוב לילדה". כיצד אשנה פסק חוץ אם טרם נקלט הוא במשפט הישראלי על דרך של הכרזתו כאכיף? (ר' לענין זה פסק דיני בתמ"ש 17791/02 ג.ב.ר. נ' מ.ב.ר. (טרם פורסם)".
45. לכל האמור לעיל מצטרפת העובדה כי התובעת במסגרת פסק הדין מיום 9.12.20 נתנה למעשה הסכמתה לאכיפתו של פסק הדין מיום 9.12.20 וזאת לאור האמור בסעיף 11 לפסק הדין ולפיו היא לא תתנגד לרישומו של פסק הדין הזר בישראל אם האב/ התובע יבקש זאת.
46. למעלה מן הצורך, אוסיף ואדגיש כי הגם שהנתבעת לא טענה להתקיימותן של אחת מטענות ההגנה מפני אכיפת פסק הדין הזר הקבועות בסעיף 6 לחוק, מצאתי כי יש לדון בכך מחמת הזהירות בלבד.
סעיף 6 לחוק אכיפת פסקי חוץ שכותרתו "הגנה מפני אכיפה", קובע כדלהלן:
"6. (א) פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם הוכח לבית המשפט אחד מאלה:
(1) הפסק הושג במרמה;
(2) האפשרות שניתנה לנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתןהפסק לא היתה, לדעת בית המשפט, סבירה;
(3) הפסק ניתן על ידי בית משפט שלא היה מוסמך לתתו על פי כללי המשפט הבין-לאומי הפרטי החלים בישראל;
(4) הפסק נוגד פסק דין אחר שניתן באותו ענין בין אותם בעלי דין ושעודנו בר-תוקף;
(5) בעת הגשת התביעה בבית המשפט במדינה הזרה היה משפט תלוי ועומד, באותו ענין ובין אותם בעלי דין, בפני בית משפט או בית דין בישראל.
אין ולא יכול להיות כי בעניינו לא מתקיימת כל טענת הגנה מפני אכיפת פסק החוץ, מטענות ההגנה הקבועות בסעיף 6 לחוק. לא בכדי בחרתי לעמוד במסגרת פסק הדין בהרחבה על טענות הנתבעת בכתב הגנתה. כעולה מכתב הגנתה בעניינם של הצדדים והקטינה מושא פסק הדין התקיימו מספר דיונים עובר לדיון ביום 9.12.20 בו ניתן פסק הדין בהסכמה. הדיונים כולם התקיימו כפי טענת הנתבעת בפני אותו שופט לו היכרות עם הצדדים והקטינה ובדיון אף נכחה הגב' ג'ני הול, יועצת לקטינה ועובדת NYAS.
הקטינה הייתה מלווה בעובדים סוציאליים וזמני השהות התקיימו תקופה ארוכה תחת פיקוח של גורמי הרווחה ופסק הדין עצמו כולל הוראות מגבילות באשר לזמני השהות בין התובע/האב והקטינה, כך שטובתה נבחנה, תוך שלנתבעת הייתה האפשרות המלאה לטעון את טענותיה עובר למתן פסק הדין. בעת מתן פסק הדין מיום 9.12.20 לא התקיימו הליכים בפני בית המשפט בישראל וההליך הראשון למעשה בין הצדדים בישראל הינו הליך זה בו מבוקשת אכיפתו של פסק הדין.
אין חולק כי בעת מתן פסק הדין הסמכות לדון בעניינה של הקטינה הייתה נתונה לבית המשפט למשפחה באנגליה לאור מקום מגורי הצדדים והקטינה בעת פתיחת ההליכים שם. התובעת לא טענה כי פסק הדין ניתן במרמה וממילא היא מנועה מלעשות כן נוכח העובדה כי פסק הדין ניתן בהסכמתה.
כך גם אין ולא יכול להיות חולק כי לא חלה ההגנה הקבוע בסעיף 7 לחוק שכותרתו "סייג לאכיפה" והקובע כדלהלן: "פסק – חוץ לא יוכרז אכיף אם אכיפתו עלולה לפגוע בריבונותה של ישראל או בבטחונה".
דברי סיכום
47. הנה כי ובסופו של יום דין התביעה להתקבל. כפי שהוכח והובהר לעיל בהרחבה, בעניינו מתמלאים כל תנאי ס' 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, כמו דרישת הדדיות באכיפה הקבועה בסעיף 4 לחוק. הנתבעת לא הוכיחה קיומה של אחת מההגנות הקבועות בסעיף 6 לחוק. כמו וכפי שהובהר לעיל בהרחבה עתירתה של האם כי בית המשפט יבחן במסגרת תובענה זו את טובתה של הקטינה וישנה את פסק הדין הזר שניתן ביום 9.12.20, הינה בניגוד גמור לתכלית העומדת ביסוד חוק אכיפת פסקי חוץ ומרוקנת אותו מתוכן. עתירתה יש בה להפוך בית משפט זה לערכאת ערעור על פסק הדין הזר. כמו כן וכפי שהיטיב להבהיר זאת כב' השופט שאול שוחט בפסקי דינו בתמ"ש 21752/97 ו- תמ"ש 17791/02 הנ"ל " כיצד אשנה פסק חוץ אם טרם נקלט הוא במשפט הישראלי על דרך של הכרזתו כאכיף?".
לכל האמור לעיל מצטרפת העובדה כי הנתבעת עצמה ובמסגרת סעיף 11 לפסק הדין הזר מיום 9.12.20 הסכימה לאכיפתו של הפסק הזר בישראל.
סוף דבר
48. הנני מורה על אכיפתו של פסק הדין שניתן ביום 9.12.20 בתיק 01258p18zc בבית המשפט למשפחה בלונדון.
49. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ , אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום וככל שלא ישולמו במועד שנקבע לתשלום יישאו הפרשי ריבת והצמדה מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום בפועל. לעניין זה אציין כי סכום ההוצאות נקבע על הצד הנמוך בשים לב כי ההליך כלל קדם משפט וסיכומים בכתב והעובדה כי הנתבעת מיוצגת ע"י הלשכה לסיוע משפטי.
כן הנני מורה כי הנתבעת תהא רשאית לקזז מההוצאות שנפסקו לחובתה את חוב המזונות שחב לה התובע.
50. פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה של הצדדים והקטינה ו/או כל פרט אחר שיש בו להביא לזיהוי מי מהם.
51. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, ט"ו סיוון תשפ"ג, 04 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
