לפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיאה ו. פלאוט, אב”ד
כבוד השופט צ. ויצמן
כבוד השופט י. מושקוביץ
מערער
י.
נגד
משיבים
1. עו”ד דוד פולק
2. ש. י. (אדם שמונה לו אפוטרופוס)
3. ד. א.
4. פ. מ.
5. משרד הרווחה והשירותים החברתיים- המשרד הראשי ע”י ב”כ עוה”ד חגית מזרחי
פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה שניתן ביום 20.5.23 (כב’ השופטת א. נוס) בתמ”ש 66413-06-22, במסגרתו נדחתה בקשת המשיב 1 להכריז על המשיבה 2, אשל”א ( להלן – “הגב’ י.”) כפסולת דין, ואולם בצד זאת נקבע כי הגב’ י. אינה רשאית לחתום על מסמכים משפטיים בלא שיינתן לכך אישורו של האפוטרופוס לרכוש שמונה בעניינה.
ברקע הדברים דיונים חוזרים ונשנים בשאלת כשירותה של הגב’ י., אמו של המערער, במהלכם מונו לה אפוטרופוס לרכוש (עו”ד פולק, המשיב 1) ואפוטרופסיות לגוף (בנותיה, המשיבות 3-4).
פסק דינו של בית המשפט קמא
1. בית המשפט נדרש לבקשת עו”ד פולק להכריז על הגב’ י. כ”פסולת דין”.
כאמור, בעניינה של הגב’ י. ומשפחתה מתנהלים הליכים רבים משנת 2012 ואילך (סה”כ למעלה מ-40 תיקים קשורים מפורטים במערכת “נט המשפט”). בשנת 2012 הוגשה בקשה ע”י ילדיה של הגב’ י., ובכללם המערער, למנות לה אפוטרופוס לגוף ולרכוש וכך אף הוחלט בסופו של יום : עו”ד פולק מונה כאפוט’ לרכוש ובנותיה (המשיבות 3-4) מונו כאפוט’ לגוף.
המינויים הנ”ל נבחנו שוב ושוב במסגרת הליכים שונים שהתקיימו לפני בית משפט קמא ולא אחת אף לפני ערכאות הערעור, כאשר גורמי המקצוע המליצו באופן חד משמעי על הותרת המינויים על כנם, וכך היה. לאורך ההליכים האמורים נטען כי המערער פועל בניגוד עניינים, אינו פועל לטובתה של הגב’ י. ואף מנצל את מצבה. זו הסיבה לבקשת עו”ד פולק להכריז על גב’ י. כחסויה ופסולת דין.
2. בשלב מסוים של ההליך, צורף המערער כמשיב לתובענה בפני בית המשפט קמא, ובהמשך, מינה בית המשפט את פרופ’ שמואל פניג כמומחה מטעמו (להלן: “פרופ’ פניג” או “המומחה”), לצורך השלמת חוות הדעת שהגיש בעבר אודות הגב’ י. ומתן חוות דעת בעניין הצורך להכריז עליה כחסויה.
לאחר שפרופ’ פניג הגיש את חוות דעתו ואף השיב לשאלות הבהרה שנשלחו על ידי המערער, ויתרו הצדדים על חקירת פרופ’ פניג והוסכם כי פסק הדין יינתן ע”פ החומר שבתיק.
3. בית המשפט קמא סקר בפסק דינו את ממצאי חוות דעתו של פרופ’ פניג. בחוות דעת המומחה נקבע כי תפיסת המציאות של הגב’ י. שמורה, היא היתה ערנית והכרתה שמורה. בבדיקת הזיכרון ההצלחה חלקית. התמצאות בזמן אינה מדוייקת אך הייתה מודעת ליום בשבוע והעונה. שיפוטה – תקין. תובנה – קיימת ותקינה. ההתרשמות כי יש שיפוט ומודעות. כשירה לבטא רצונה באשר לזהות האפוטרופוס. קיימת ירידה קוגניטיבית אך לא כמצופה מתהליך ניווני כאלצהיימר. עמדתה חשדנית כלפי הילדים. יודעת לספר כי החתימו אותה אך אינה מסוגלת לומר על מה החתימו אותה. יש חוסר שיפוט לגבי יכולותיה. חשדנותה על גבול הפרנואידיות מדריכה את חשיבתה. היא חשדנית כלפי כולם, לרבות כלפי המערער שאליו נוטה ליבה. המומחה העריך כי במצב זה אינה יכולה לקבל החלטות מיטביות שייקחו בחשבון את טובתה והשלכות החלטותיה על טובתה האישית.
לפיכך, מסקנתו של פרופ’ פניג היתה, כי הגב’ י. אינה מסוגלת מבחינה קוגניטיבית ורגשית לעבד את המידע המובא לה ולהיות מעורבת בתהליך ההחלטות המתייחס לנושא של חתימה על מסמכים משפטיים.
4. במענה לשאלות הבהרה, חזר המומחה על האמור בחוות דעתו וציין (שוב) כי הגב’ י. נתונה במצב נפשי שמבחינה קוגניטיבית היא מתקשה לקבל החלטות משפטיות בעניינה, ולכן אינה יכולה להיות מעורבת בתהליך קבלת החלטות המתייחס לנושא של חתימה על מסמכים משפטיים.
5. נוכח האמור לעיל קבע בית משפט קמא כי בהעדר חקירת המומחה עומדת חוות הדעת, לרבות התשובות על שאלות ההבהרה, על כנה כמות שהיא. אף אם לא התמלאו התנאים להכרזת הגב’ י. כפסולת דין, כמפורט בסעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ”ב-1962 (להלן “חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות”), הרי שנוכח הלחצים המופעלים על הגב’ י., יש לאמץ את מסקנות המומחה ולקבוע כי היא אינה רשאית לחתום על מסמכים משפטיים ללא אישור האפוטרופוס לרכוש. עוד מציין בית המשפט כי המערער עצמו הסכים למתן צו האוסר עליו להחתים את הגב’ י. על מסמכים.
טענות הצדדים
6. לטענת המערער, בתמצית, שגה בית משפט קמא כאשר לא התייחס להתנהגותו הפסולה של עו”ד פולק, האפוטרופוס לרכוש, אשר אינו רשאי לייצג את הגב’ י., אינו שואל לדעתה בהתאם לסעיף 67ו(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ואף ביקש להתפטר מתפקידו. ע”פ חוות הדעת מצבה של הגב’ י. מצדיק שלילת הכרזתה כפסולת דין שהרי קיימת אצלה תובנה, כושר שיפוט ומודעות. על כן לא היה צורך בחקירת המומחה, אשר סבר, בין היתר, כי אין מניעה שהגב’ י. תחתום על מסמכים ובתנאי שהדבר יעשה ברגיעה ובהבנה, כי היא כשירה לבטא את רצונה בשאלת זהות האפוטרופוס, וכי מצבה לא התדרדר ביחס לשתי בדיקות קודמות.
7. לטענת כל הצדדים האחרים, רוצה לומר – האפוטרופוס לרכוש, האפוטרופסיות לגוף ובאת כוח משרד הרווחה, פסק הדין נכון, ואף שלא הוגש ערעור מטעמם, יש להוסיף על האמור בו ולהכריז על הגב’ י. כפסולת דין באופן מלא, שכן הסעד החלקי שניתן אין בו די כדי להגן על הגב’ י. מפני פעולותיו של המערער הפועל כנגדה בניגוד עניינים מובהק.
8. עוד יצוין כי בדיון בפנינו, מסר המערער, כי אין הוא מעוניין שיותר לאמו לחתום על כלל המסמכים המשפטיים, כדוגמת צוואה, שכן, אמו כבר חתמה על צוואה לטובתו ואין לו אינטרס שכעת תוכל לחתום פעם נוספת על מסמך שכזה (“האינטרס שלי שהיא לא תחתום על צוואות וכאלה, כי היא נתנה לי. והיא לא יכולה לתת להן” כך בעמ’ 6 לפרוטוקול שורה 10), וביקש, כי יותר לגב’ י. לחתום רק על ייפוי כח לעו”ד שייצג אותה בבית המשפט, ובכך יתייתר ערעורו (עמ’ 9 שורה 33 לפרוטוקול; סע’ 1 לבקשת המערער מיום 7.12.23).
דיון והכרעה
9. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאנו לדחות את הערעור בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע”ט- 2018, זאת אחר שמצאנו כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא, הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית ולא נמצאה טעות בחוק.
ודוק, מהודעת הערעור עולה כי המערער עותר (בסעיפים 1 ו-63 להודעת הערעור) ל”ביטול הכרזת פסלות על המשיבה”, כאשר הגב’ י. כלל לא הוכרזה כפסולת דין במסגרת פסק הדין נשוא הערעור. היינו, הערעור שגוי מעיקרו.
מצאנו להוסיף, מעבר לנדרש, כדלקמן:
10. סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קובע:
“אדם שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לענייניו, רשאי בית המשפט לבקשת בן זוגו או קרובו או לבקשת היועמ”ש או בא כוחו, ולאחר ששמע את האדם או נציגו, להכריזו פסול דין”.
המשיבים מודים כי הכרזת אדם כפסול דין, כהגדרת סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הינה בגדר מהלך יוצא דופן וקיצוני, סעד שנעשה בו שימוש נדיר ביותר.
בנסיבות אלו, וחרף המחלוקת העזה במשפחת י., שהצריכה התערבויות רבות של בית המשפט, לרבות דחיית בקשותיו של המערער לאישור הסכם מתנה מאת הגב’ י. בעבורו (בשנת 2015) והגשת הסכם מתנה חדש לאישור ביהמ”ש, בקשה שאף היא נדחתה (בשנת 2018, ור’ סע’ 7 לתביעה קמא), הרי שלא ניתן לנקוט בסעד הקיצוני האמור, שעה שעל פי חוות הדעת הגב’ י. מצויה במצב קוגניטיבי שמור ומודע, וקיימת בעיה רק בנושא החתמתה של הגב’ י. על מסמכים משפטיים על רקע סכסוך קשה, חשדנות והפעלת לחצים משפחתיים עליה. כאמור בתשובות לשאלות ההבהרה, בתנאים רגילים ותקינים ותוך רגיעה לא היה מקום לאיסור חתימה על מסמכים. בנסיבות אלו, כאמור, אין מתקיים התנאי להכרזה המבוקשת.
11. בית המשפט מצא, בצדק, פתרון לקושי הספציפי של הגב’ י. בנושא החתמתה על מסמכים שונים, קושי הנובע מהמחלוקת המשפחתית הקשה, וגם אם הפתרון אינו מושלם, שכן קשה יהיה לעקוב אחר כל מסמך ומסמך – אם ייחתם – (כטענת המשיבים), הרי שאין בנמצא דרך אחרת לשמירת טובתה של הגב’ י.. זאת כאמור, נוכח חוות דעת המומחה, והיכולות הקונטיביות השמורות של הגב’ י..
משכך, נדחות טענות המשיבים שעניינן הרחבת הסעדים שניתנו בעניינה של הגב’ י..
12. כאמור לעיל, גם טענות המערער דינן להידחות.
כפי שצוין לעיל, השיג המערער כנגד הכרזתה של הגב’ י. כפסולת דין בעוד שלא כך נקבע. יתרה מכך, לא מצאנו כי למערער זכות להגשת הערעור, מקום שהסעד ניתן כלפי הגב’ י., ולא כלפיו, כאשר אין הוא מוסמך לייצג את הגב’ י., ומקום בו מונה לגב’ י. אפוטרופוס, וכאשר המערער עצמו היה אחד המבקשים למנות אפוטרופוס לגב’ י. מלכתחילה. כך גם לא מצאנו ממש בטענות המערער באופן אישי כנגד האפוטרופוס עו”ד פולק העושה מלאכתו נאמנה, הן משום שאין למערער מעמד לטעון זאת, והן לגופו של עניין כאשר, כאמור, לא נמצא כל פגם בתפקודו של עו”ד פולק, והדבר לא נטען (נטען אף ההיפך מכך) ע”י ב”כ היועמ”ש, אשר לו הסמכות לפקח על עבודת אפוטרופוסים הממונים על ידי בתי המשפט.
כאמור, מדובר בצו המגביל את פעולותיה של הגב’ י. בלבד, ואין למערער מעמד להשיג כנגד כך.
13. גם לו היה למערער מעמד לטעון כנגד צווים המגבילים פעולותיה של הגב’ י., הרי שלגופו של עניין, כמנומק בפסק הדין וכמומלץ על ידי המומחה בחוות דעתו, לא מצאנו כי נפלה שגגה בפסק הדין. כאמור, חוות הדעת לא נסתרה (בהעדר חקירה נגדית למומחה) ולפיכך, לא הייתה כל מניעה לאמץ את המלצות חוות הדעת. ההיפך הוא הנכון, בית המשפט נוטה לאמץ חוות דעת מומחה שהוא עצמו מינה, בהעדר עילה לפסילתה. ר’ רע”א 4842/20 עיריית אשדוד ואח’ נ’ אדמת הצבי השקעות בע”מ, 9.9.20, פיסקה 23.
14. אם אין די בכל אלה, הרי שאף המערער צמצם טענותיו כאשר טען כי הוא עומד על הרשאה לחתימת הגב’ י. על ייפוי כח לעו”ד שייצגה בלבד (ר’ פרוטוקול הדיון בפנינו עמ’ 9 שורה 23, וכן סע’ 1 לבקשת המערער מיום 7.12.23). לא מצאנו להחריג הרשאה מסוג זה מהאמור בפסק הדין. כאמור, לא מצאנו כי למערער מעמד לטעון זאת בשם הגב’ י. ומאמירת המערער, לפיה, אין לו אינטרס שיותר לגב’ י. לחתום על כלל המסמכים, כגון צוואה, שכן זו כבר נחתמה לטובתו, ובקשתו היחידה הינה כי תוכל לחתום רק על ייפוי כוח למינוי עו”ד מטעמה, מעלה חשש ממשי, כי הבקשה אף לא נועדה לשרת את טובת הגב’ י. אלא את אינטרס המערער. כך או כך, ככל שהגב’ י. תחפוץ לבקש ייצוג עורך דין בנפרד מעו”ד פולק, היא רשאית לבקש זאת ישירות מעו”ד פולק או באמצעות פנייה עצמאית לבית המשפט, וככל שתוגש בקשה מטעמה בנושא – ידון בה בית המשפט לגופה.
15. התוצאה היא כי הערעור נדחה.
המערער יישא בהוצאות המשיבים כדלקמן:
סך 5,000 ₪ למשיב 1; סך 5,000 ₪ למשיבות 4-3; וסך 5,000 ₪ לאוצר המדינה.
הסך הנ”ל ישולם מתוך הערובה שהפקיד המערער, עפ”י פרטים שימסרו המשיבים במזכירות ביהמ”ש.
16. ניתן לפרסום ללא פרטי המבקש.
ניתן היום, כ”ח כסלו תשפ”ד, 11 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
ורדה פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה – אב”ד
צבי ויצמן, שופט
יעל מושקוביץ, שופטת
