בקשה מס’ 1
לפני
כבוד השופטת גילה ספרא-ברנע
מבקש
מ’
ע”י ב”כ עוה”ד אירנה צ’רניאק שוורצבורד
נגד
משיבה
ב’
ע”י ב”כ עוה”ד אורן גולן
בעניין
הקטין
החלטה
לפני בקשה לפי סעיף 3(ז) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע”ה-2014 ותקנה 12(א)(3) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע”ו-2016, לסעד דחוף בעניין הבטחת קשר של קטין עם אחד מהוריו.
מאחר והבקשה הינה לסעד דחוף תינתן ההחלטה בקצרה, ותודה לצדדים ובאי כחם, שניהלו את הדיון בענייניות.
העובדות שעלו מכתבי הטענות והדיון היום
הצדדים נשואים משנת 2020, ומאז מתגוררים ב-x [ישוב במחוז חיפה]. לפני כן התגוררו ב-y [ישוב בדרום], מקום מגורי אביה של האם ובני משפחתה; המבקש איש קבע, עובד שעות ארוכות, ומשפחתו מתגוררת ב- xומסייעת בטיפול בקטין; המשיבה, מעסה במקצועה, עבדה ב— ב- x; הצדדים שכרו דירה ב-x, חוזה השכירות מיום 9/5/23 מסתיים בחודש יוני 2024, ודמי השכירות משולמים בצ’קים של האשה; הקטין בן שלוש רשום לגן “—” ב-x, התחיל להגיע לגן מיום 1/9/23.
ביום 14/9/23 או בסמוך לכך, נסעה האם בהסכמת האב למשפחתה ב-y לחגוג את ראש השנה, ומאז לא שבה ל-x. בהתכתבות ושיחות ביניהם מיום 17/9/23 אישרה כי אין בכוונתה לשוב ולא להשיב את הקטין, אף מבקשת לרשום אותו לגן ב-y. הקטין אינו פוקד את הגן מאז החזרה מחופשת ראש השנה. לקטין קושי שפתי.
האב פתח בהליך ביום 18/9/23 ולמחרת הגיש את הבקשה; מסירת המסמכים לאם בוצעה רק ביום 20/10/23, לאחר שאביה העתיק מקום מגוריו, שהיה ידוע רח’ —, y; האב ביקר במען החדש, רח’ —, y ביום 20/10/23 לחגוג את יום ההולדת השלישי לקטין.
תיק ישוב הסכסוך שבכותרת נסגר ביום 31/10/23, לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות בישיבה מיום 30/10/23. עו”ס יח”ס המליצה למנות עו”ס לסדרי דין, מאחר וקיים חשש לפגיעה משמעותית בקשר הורה-ילד.
פני הצדדים לגירושין.
טענות הצדדים
האב מבקש כי האם תשיב את הקטין ל-x, מקום מגוריו רוב חייו, ולגן, בו החל לימודיו. הוא טוען כי לא ניתנה הסכמתו לשינוי מקום מגוריו של הקטין, כי האם ביצעה צעד חד צדדי “חטיפה” בלשון באת כחו, וכי מדובר במרחק שבהכרח יכביד על הקשר בינו לבין הקטין, כאשר כבר עתה מרגיש ניצני הרחקתו מהקטין על ידי האם בשיחות הטלפון, המתקיימות. ליד הבניין מצוי מקלט. איזור x בטוח בהרבה מ-y.
האם טוענת כי אין דבר הקושר אותה ל-x, באין לה שם בני משפחה או חברים, היא אינה עובדת במקצועה. הקטין אינו מושפע מהמעבר בשל גילו, ואף מרגיש טוב בחברת בני משפחתה. דירת אביה מרווחת ויש בה ממ”ד ובבניין, בו הדירה השכורה אין ממ”ד והיא אינה יודעת היכן המקלט, אך הוא מחוץ לבית, דבר שעלול להאריך את זמן ההגעה אליו בזמן אזעקה. האב משרת בקבע, עובד שעות רבות, ומי שיטפל בקטין תהיינה אימו או סבתו.
אני מצמצמת בחזרה על טענות ההורים על התנהלותם בהליך, בהינתן כי אין מדובר בפסק דין סופי, אלא בהליך זמני, ומאחר והסוגיה על הפרק הינה אך שמירת הקשר של מי מההורים עם הקטין וטובתו.
דיון והכרעה
לאחר שקראתי את כתבי הטענות של הצדדים ושמעתי אותם בדיון היום (המשיבה ובא כחה בהיוועדות חזותית מ-y), אני קובעת כי על המשיבה להשיב את הקטין ל-x, ולהתגורר בדירה השכורה, אשר המשיב יֵצא ממנה בהסכמתו.
ההורים הינם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, אפוטרופסות הכוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכיהם, את הרשות להחזיק בהם ולקבוע את מקום מגוריהם (סעיפים 14, 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962).
עוד קובע חוק הכשרות כי בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם חייבים ההורים לפעול בהסכמה, ובהעדר הסכמה להביא את העניין להכרעת בית המשפט (סעיפים 18, 19 לחוק הכשרות).
מן האמור נובע “כי מעבר אינו יכול להיעשות בהחלטה חד צדדית, אלא לאחר שיקולי מעמיק ובחינה של טובת של קטינים”, כפי שנעשה כאן. ראו פסק דינו של כב’ השופט סילמן בתמ”ש (קריות) 6832-01-13 פלוני נ’ פלונית, 1.9.2013. יוער כי שם מדובר בפסק דין, ואילו ענייננו בסעד דחוף.
הזכות לקשר של הקטין עם שני ההורים הוכרה בפסיקה כגוברת על טענות המשיבה כאן, כגון לעניין פרנסה וקירבה לבני משפחה. ראשית, יצויין כי המשיבה מתגוררת ב-x יותר משנתיים באותם נתונים, ועל כן עליה הנטל להוכיח את הצורך במעבר. שנית, המדובר במעבר “טרי”, באב שלא התמהמה והגיש מייד בקשה לסעד דחוף, ואין כלל לשקול את גישת “המעשה העשוי”. שלישית, וחשוב מכל, השיקול הראשון במעלה בבקשה מעין זו הינו טובת הקטין וזכויות ההורים כפופות לה. שוב נפנה לדבריו המאלפים של כב’ השופט סילמן הפעם בתמ”ש (קריות) 3461/05 פלונית נ’ פלוני, 14.8.2008:
“כאשר מביאים אנו, כהורים, ילדים לעולם, “מוותרים” אנו על זכויות רבות – נשללת מאיתנו פרטיות, חופש מסויים, שלווה מסוימת, וזוכים אנו בהנאות רבות. הוויתור הינו מודע, כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום וניהול החיים לא נשללים אוטומטית אלא שכפופים הם לטובת הקטין”.
הקטין החל את לימודיו בגן “—“, ואף אם שהה בתקופת החגים והתקופה הקשה שמיום 7/10/23 עם בני משפחת האם, טובתו לחזור למציאות שהוא מכיר, כולל סבתו ויתר בני המשפחה מצד האב, אשר לא היה חולק כי השתתפו בגידולו. גם הביקור בגן הילדים הינו עוגן של יציבות, וניתוקו של הקטין מאביו, ממשפחתו ומהגן אינה מעידה על השאת טובת הקטין על ידי האם. יפים לעניין זה דברי בית המשפט בתלה”מ (חיפה) 39625-06-17 א’ש’ נ’ ג’ש’, 25.8.2018, לפיהם:
“נראה כי חיוני יותר לקטין להתגורר בקרבת שני הוריו מאשר בקרבה לבני משפחתה של האם. צרכיו ההתפתחותיים של הקטין מחייבים נוכחות של שני ההורים ולאו דווקא של בני משפחה מורחבת אותם ניתן לפגוש בחגים, בסופי שבוע ובחופשות … אין הגיון לטלטל את הקטין להתחלה חדשה ולמגורים במקום חדש על מנת לאפשר לו קרבה לסבים ולדודים מצד אמו. זכותו של הקטין לקשר נגיש וזמין עם שני הוריו הינה זכות בסיסית הגוברת על הזכות לקיים קשר עם בני המשפחה המורחבת …”.
לא יכול להיות חולק כי מעבר המגורים, שביצעה האם, מרחק 150 ק”מ, יפגע בקשר עם האב ויהפוך קשר רציף ויומיומי לבלתי אפשרי.
באיזון השיקולים העומדים להכרעה בשלב זה, אני מעדיפה את זכות הקטין לקשר עם שני הוריו, ליציבות בסביבה אותה הכיר רוב חייו, אשר גם המשיבה חוותה אותה כמתאימה במשך שנתיים ומעלה מבחינת מגורים, עבודה, והסדרי עזרה מבני משפחת האב ומרחק מבני משפחתה, ומורה לה לשוב ל-x לדירה השכורה, אשר עליה היא משלמת, והמשיב ייצא את הדירה.
המשיבה מוזמנת להגיש בקשות מתאימות ולהביא את עניין מעבר המגורים המבוקש לבחינת בית המשפט בהליך תקין, כולל מינוי עו”ס לסדרי דין, כהמלצת עו”ס יח”ס, וכמתבקש, ואז תינתן החלטה/יינתן פסק דין, התואם את כל העובדות וחוות הדעת המקצועיות שיתקבלו.
בשולי ההחלטה, ואף שלא היה למצב החירום קשר למעבר המבקשת ביום 14/9/23 או בסמוך לכך, ניתן אך להוסיף כי x בטוחה בהרבה מ-y, וגם בכך טובת הקטין. אין לקבל את טענת המשיבה, כפי שעלתה מבקשת הדחייה, כאילו לא ניתן לנסוע מחוץ ל-y (סעיף 2 לבקשה לדחיית מועד הדיון). הוברר כי במהלך תקופת החירום, ביום 30/10/23 או בסמוך לכך נסעה ל-z [ישוב במרכז], שהתה שם מס’ ימים ושבה ל-y (מב/1, פר’ עמ’ 3, ש’ 27). עניין קיומו של מרחב מוגן דירתי בבית האב ב-y או מקלט מחוץ לבניין ב-x, אינו משמעותי בהינתן כי ב-x אין הגבלה על פעילות, זמן ההגעה למיגון הינו דקה, ולא היו אזעקות, בעוד שב-y הזמן הינו 30 שניות האזעקות הינן על בסיס יומיומי, והיו פגיעות משמעותיות.
המבקשת תשוב ל-x, לדירה השכורה עד ליום א’, 5/11/23.
המשיבה תשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בגין הבקשה בסכום מתון, לאור השלב בו מצוי הדיון, בסך 1,755 ₪.
ההחלטה תהיה מותרת לפרסום, לאחר השמטת פרטים מזהים, בתוך 10 ימים מהיום, ימי מצב החירום יימנו).
המזכירות תדוור את ההחלטה לב”כ הצדדים, ותסגור הבקשה.
ניתנה היום, י”ח חשוון תשפ”ד, 02 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.
