לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בפני

כב’ השופטת לורן אקוקה

תובעת

L

נגד

נתבע

ש

פסק דין

לפני תביעת התובעת (להלן: “התובעת”/”האם”) לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ”א – 1991 (להלן: “האמנה”) להורות על השבת בנותיהן הקטינות המשותפות של הצדדים (להלן: “הבנות”/”הקטינות”), למקום מגוריהם הקבוע לטענתה, שהינו …….

הנתבע (להלן: “הנתבע”/”האב”) עותר, כפי שיפורט, להורות על דחייתה של התובענה.

רקע עובדתי:

התובעת, אזרחית ותושבת ……, הנתבע אזרח ישראלי. לצדדים שתי בנות קטינות משותפות: …… ילידית ….. (בת קרוב ל – … שנים) ו…..ילידת ……(בת קרוב ל – .. שנים).

התובעת הגיעה לראשונה לישראל ב – …..ושהתה בישראל מכוח אשרת עבודה שניתנה לה. הצדדים הכירו במהלך שנת …… וניהלו מערכת יחסים משותפת החל משנת ….. הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים ב….. ב….. בשנת …. אולם בשנת …. נפרדו הצדדים אז עברה התובעת להתגורר עם הבנות ב…..וזאת בהסכמת הנתבע.

בחודש ….. עבר הנתבע עצמו להתגורר ב…..בקרבה לתובעת ולבנות וזאת עד ליום ….., אז יצא הנתבע ביחד עם שתי הבנות לביקור וחופשה בישראל.

ביום …. פתחה האם בהליכים לפי האמנה להשבת הקטינות ל…. וטענה כי האב, שיצא עם הבנות לביקור וחופשה בישראל, הודיע כי הם עתידים לשוב ל…. ביום …..אולם לא שב עם הקטינות ולא השיבן כדין לידיה. הטענות של האם תפורטנה בהרחבה בהמשך.

האב הגיש כתב הגנה ולשיטתו היציאה שלו עם הקטינות מ…. לישראל הייתה ידועה לאם, בהסכמתה, כך גם השלימה היא עם המעבר שלהם לישראל והכל כפי שיפורט בהרחבה בהמשך.

ביום … התקיים דיון ראשון בעניינם של הצדדים ונוכח עמידת כל אחד מהם על מלוא טענותיו, נקבע כי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית, ישלימו עיון וגילוי במסמכים ונקבעה ישיבת הוכחות.

ביום ….. התקיימה ישיבת הוכחות בה שמעתי את האם, האב ואת עדיו. בתום הדיון נשמעו הסיכומים של ב”כ הצדדים.

טענות התובעת:

מפרטת התובעת בכתב טענותיה כי היא אזרחית ותושבת …., שהגיעה לישראל בסוף שנת …. ושהתה בישראל מכוח אשרת עבודה, ובשנת …. הכירה את הנתבע במסגרת עבודתם בחרת ….. התובעת טוענת כי ניהלה מערכת יחסים עם הנתבע החל משנת … והיא אף נישאה לנתבע בטקס פרטי, הואיל ואינה יהודייה. מסבירה התובעת כי לא השלימה את הליכי הגיור בהם החלה במהלך החיים המשותפים עם הנתבע ועל כן ביום ….. נישאה לנתבע בנישואים אזרחיים ב…., …….

מפרטת התובעת בתביעתה את מהלך החיים המשותפים ומעבר המגורים של הצדדים בשנת …. ל….., …. לטובת עיסוקו של הנתבע לאחר הולדת הבת הבכורה וכשהיא בת מספר חודשים. לאחר המעבר, נולדה בתם הצעירה ב…….ב………

התובעת טוענת כי לאחר הולדת הבת הבכורה היא עזבה את עבודתה במקצועה כמעצבת גרפית והנתבע הוא זה שפרנס את המשפחה ודאג לרווחתה.

התובעת טוענת כי בשנת …. נפרדו הצדדים והיא חזרה למולדתה ב…., ביחד עם הבנות, בהסכמת הנתבע. מאז היא התגוררה עם הבנות בכפר ב….. וכל אותה העת הגיע הנתבע אחת לחודש לביקור הבנות ב…., עד לחודש …., שאז עבר הנתבע להתגורר בכפר סמוך לכפר בו התגוררו התובעת והבנות.

בתחילה, טוענת האם, ביקרו הבנות את האב במקום מגוריו ב…. בימי רביעי ובכל סוף שבוע שני ובהמשך זמני השהות היו גמישים וחופשיים תוך הסכמה בין הצדדים כי היא המשמורנית העיקרית. מסבירה האם כי בשל צורך זמני שנוצר וכניסתה להליך גמילה וולנטרי, עברו הבנות בחודש ….להתגורר בבית האב ב…. אולם לתקופה קצרה של כחודשיים.

התובעת טוענת כי לאחר הפרידה התנהלו ביניהם הליכים משפטיים ובחודש …… התקיים דיון ובו נקבע חיוב מזונות הבנות בסך של 3,500 אירו בחודש כשהנתבע שילם מיוזמתו סך של 4,000 אירו לחודש.

לטענת התובעת ההליכים ביניהם לא הסתיימו בשל שיקולי מס של הנתבע ומוסיפה כי הנתבע הוא זה שניהל את כל העניינים הפיננסיים בין הצדדים והוא המפרנס העיקרי ללא שהוא מנדב כל מידע בהקשר זה על אף הידיעה של התובעת כי הכנסותיו גבוהות.

התובעת מפרטת את נסיבות יציאת הקטינות מ…… לביקור בישראל עת ביקש הנתבע, בתום שנת הלימודים בשנת …… לצאת עם הבנות לחופשת קיץ בישראל. התובעת הסכימה לאחר ששוכנעה כי מדובר בחופשה בלבד ובכוונת הנתבע לשוב עם הבנות ל…. שם תתחלנה הן את שנת הלימודים. הציג הנתבע בפניה כי רכש כרטיסי טיסה כשמועד החזרה נקבע ליום …….

ביום 15.7.2022 יצא הנתבע עם הבנות לחופשה, בהסכמה, בישראל כשהתובעת היא זו שיוצרת קשר טלפוני עם הבנות ביוזמתה. התובעת טענה כי בחלוף חודש, הודיע לה הנתבע ביום ….כי אין בכוונתו לשוב עם הבנות לישראל בתאריך המתוכנן, ……, ומבקש הוא לרשום את הקטינות לבית ספר בישראל.

התובעת טוענת כי הנתבע ניצל את העבודה כי היא נתמכה על ידו והיא נותרה ב…. כשדרכונה ה…..לא בתוקף ולהערכתה הנתבע ניסה להתחמק מהמשך ניהול הליכי הגירושין ב……

התובעת מסבירה כי רק ביום 1….הצליחה להגיע לישראל לראשונה ולשהות עם הקטינות אולם נאלצה לשוב ל.. בחלוף שבועיים. לטענתה הנתבע ניסה לנצל מעמד זה להחתימה על הסכם גירושין תוך שהוא מוסר לה מידע שגוי ומאיים כי היא תפסיד את המשמורת על הקטינות ואת הכספים המגיעים לה מהגירושין.

התובעת מוסיפה כי התקשורת עם הקטינות אינה סדירה ותלויה רק בנתבע בעניין זה, שלא מתחזק את הקשר שלה עם הבנות. הבנות מתגעגעות ומבקשות מהתובעת לחזור לביתן ב….., לבית הספר ולסביבתן המוכרת.

מבקשת האם להורות על השבת הקטינות למקום מגוריהן הרגיל, …., הוא מקום מושבן הרגיל. לעניין זה טוענת היא כי ישראל מעולם לא הייתה מרכז חייהם של הצדדים כמשפחה ובוודאי לא של הבנות, מסגרות החינוך של הקטינות מאז ומתמיד היו מחוץ לישראל, מרכז החיים שלהן נותר ב….., שם המעגלים החברתיים והמשפחתיים של הבנות, שם גם מרבית החפצים של הבנות והן אף היו רשומות לשנת הלימודים שהחלה ב – ……ב…כך שהיה ברור כי הבנות תשארנה להתגורר ב……

לטענת האם לא הייתה לצדדים כל כוונה לעבור להתגורר בישראל משום שהתובעת, שאינה יהודייה ואין לה סביבה תומכת ומשפחה בישראל, לא זכאית לקבלת אזרחות בישראל וישנו קושי להסדרת שהותה בקביעות בישראל.

מדגישה האם כי הבנות יצאו בהסכמתה מ…. לישראל עם אביהן אולם לטובת חופשת קיץ מוגבלת בזמן. הא ותו ולא. על כן מסבירה התובעת, הנתבע ביצע מעשה של אי החזרה שלא כדין וכי לא מתקיימים החריגים הקבועים בסעיף 13 לתוספת לאמנה, אותם ממילא יש לפרש בצמצום. טוענת התובעת בהרחבה כי היא לא ויתרה על זכויות המשמורת או הביקור ולא התקיימו החריגים של “הסכמה” או “השלמה” ולא ניתן להסיק ממכלול הנסיבות והתנהגות הצדדים כי הייתה “הסכמה” או “השלמה”.

עוד מרחיבה התובעת, במסגרת התובענה, כי לא מתקיים גם החריג הקבוע בסעיף 13(ב) לתוספת לאמנה שכן זה מתייחס לחשש החמור העשוי להיגרם בשל החזרת הקטין למדינה ממנה נחטף ולא לחשש הנובע מהחזרתו של הקטין להורה ממנו נחטף או ממנו נותק. כך גם לא מתקיים, לשיטתה, החריג של “התנגדות הקטין להחזרתו” או זה הקבוע בסעיף 12 שעניינו “השתלבות” מי מהקטינות בישראל.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית במסגרתו חזרה על כל טענותיה תוך החרבה של האירועים שלאחר מועד יציאת הקטינות מהארץ. בתמיכה לכל האמור צירפה התובעת את מלוא ההתכתבויות שבין הצדדים באמצעות יישומון העברת המסרים WHATSAPP וזאת בקובץ מתומלל החל מיום ….ועד ליום …….

מדגישה התובעת בתצהירה כי התנגדה כל העת, מרגע שגילתה כי אין לנתבע כוונה להשיב את הקטינות ל…., להישארותן בישראל וזאת על אף הביקורים שלה בישראל.

טענות הנתבע:

הנתבע מבקש לדחות את התובענה ולשיטתו מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט כניסיון לשפר עמדות במשא ומתן הרכושי המתנהל בין הצדדים וניסיונה של התובעת להתעלם מכך שהיא הייתה מכורה לסמים קשים ונתנה הסכמתה המפורשת והנמשכת למגורי הבנות בישראל.

מאשר הנתבע כי בחודש …. הגיע עם הבנות לישראל אולם טוען כי הבנות השתקעו והשתלבו בישראל הן בלימודים והן בהווי החברתי.

טוען האב כי מעיון בהודעות הכתובות שהוחלפו בין הצדדים ניתן ללמוד על הסכמתה והשלמתה של האם עם המעבר של הקטינות לישראל. כך מפנה הנתבע להודעות של האם, שהגיעה לבקר את הבנות בחודש ….. ופונה לאב בבקשה לארגן מקום אחסון על מנת שהיא תביא את החפצים של הבנות. האב מפנה להודעה כתובה מיום ….. בהקשר זה.

עוד מפנה הנתבע להודעה כתובה מיום ….. בה מודיעה האם לאב כי היא מתכוונת להגיע לביקור נוסף, עתידי בחודש … וכן בחודש ….. מכאן מבקש הנתבע להסיק כי האם תיאמה את הביקורים שלה בישראל, ביקורים שעד כה התקיימו עם הבנות לתקופות קצובות בהן האם טיילה עם הבנות, ביקרה בבית הספר בו הן מתחנכות בישראל, ביקשה לברר על העברתן לבית ספר בו דוברים ….. וכי דאגה לבנות לרבות הבאת החפצים האישיים.

הנתבע טוען כי בביקוריה של התובעת בישראל אף בילתה עם דודתו, הגב’ ….., עמה הייתה בקשר. העדה הגב’ …, העידה כי התובעת הביעה בפניה הסכמתה ושמחתה על מגורי הקטינות בישראל. עד נוסף מטעם האב הוא מר ….. שנטען כי שמע מפי התובעת על תכניתה למצוא מקום מגורים בתל אביב בקרבה לבנות.

מבחינת העובדות, כפי שתוארו בכתב התביעה, מאשר הנתבע כי ב – ….נישאו הצדדים ולטענתו הנישואין היו בטקס עם חופה וקידושין וכן מאשר הוא את הנישואים האזרחיים בשנת … ב… … מאשר הנתבע את מעבר הצדדים, לאחר הולדת בתם הבכורה, ל….. ואולם טוען כי המעבר היה מתוכנן להיות זמני עד לחזרתם לישראל. עם זאת הנתבע אינו טוען כי הצדדים חזרו להתגורר בישראל ואינו מצביע על הכנות שנעשו על ידם במשותף.

הנתבע מאשר את מעבר התובעת עם הבנות בשנת …. ל…. לאחר פרידת הצדדים. לטענתו הדבר נעשה מתוך לחץ שהופעל עליו ובלית ברירה הוא נתן הסכמתו ומאז מדי חודש הגיע לבקר את הבנות, עד לחודש … אז עבר להתגורר בקרבת הבנות וטען, בכתב התביעה, כי המגורים היו בכפר שנמצא במרחק נסיעה של כמה דקות ממקום מגורי התובעת.

לטענת הנתבע, עם המעבר שלו ל…., שהו הבנות עמו תקופות ממושכות ולכל הפחות כ- 5 ימים בשבוע.

הנתבע מרחיב לעניין השימוש של התובעת בסמים קשים ואף הסיוע הכספי שנתן בידי התובעת בעקבות ההתדרדרות במצבה הכלכלי בשל השימוש בסמים. מאשר הנתבע דבר כניסתה של התובעת למוסד לגמילה למשך חודש וחצי שאז הוא היה המטפל הבלעדי בקטינות ועם זאת דאג בתקופה זו להביא את הבנות לביקורים אצל התובעת.

לטענת הנתבע סוכם בין הצדדים כי מאחר שהוא המטפל בילדות ולבדו, הוא יגיע לישראל לבחון היתכנות להישאר יחד עם הבנות וכי התובעת תבוא לישראל בשלב מאוחר יותר. כך, מאשר הנתבע, יצא עם הקטינות בחודש … מ…. והגיע איתן ארצה.

לטענת הנתבע לאחר הגעתם לישראל, נותק הקשר עם האם, כאילו נעלמה, ללא שהיה קשר עד ליום ….. האב טוען כי חשש להתדרדרות במצה של התובעת ועל כן עת הבנות עמו ביקש הוא לרשום את הבנות לבית הספר וביקש בהתאמה מהתובעת לבוא לישראל.

הנתבע טען כי הציע לתובעת להגיע לישראל ואף מימן את הגעתה לארץ ביחד עם אמה ביום …..אז היא גם ביקרה את הבנות ובילתה עמן כשהצדדים בשלב זה מחליפים דברים בהקשר של הסכם סופי והישארותן של הבנות בישראל.

מכחיש הנתבע את האשמה שטפלה בו התובעת כאילו חטף את הבנות. מרחיב הנתבע ומפרט כי הצדדים ממילא רצו לעבור יחדיו עם הבנות מ….. למקום מגורים אחר ואף עלתה אפשרות לעבור ל…. ולהתגורר ב…. כך שהייתה הסכמה בדבר מעבר הקטינות.

האב מתאר בכתב הגנתו את האירועים שלאחר הגעתו לישראל עם הבנות ובפרט לעניין התנהגות התובעת, שהגיעה לביקורים, התעניינה במציאת סידורי מגורים כל עת שתגיע לבקר את הבנות, ראתה כיצד הבנות השתלבו בחיים בישראל לרבות במסגרות החינוך, הביעה התעניינות במסגרות החינוך ואף נתנה הסכמתה לכל האמור.

מסביר הנתבע כי הצדדים אף הגיעו להסכמות על עריכת הסכם שהעיקר בו הישארות הבנות בישראל וככל שהאם תעבור לישראל, המשמורת תהיה בחלוקה שווה בין הצדדים וייקבע חיוב מזונות סביר. נטען כי הוצע לאם להישאר להתגורר בישראל ואולם היא ציינה כי היא אינה מעוניינת בכך הואיל והיא מנהלת מערכת יחסים זוגית ומתגוררת עם בן זוג.

לטענת הנתבע הוראות האמנה קובעות כי תפקידו של בית המשפט הוא אך ורק “לכיבוי דליקה או עזרה ראשונה” ובענייננו, מפנה הוא לחריג הקבוע בסעיף 13(א) לאמנה בדבר הסכמה או השלמה של התובעת.

לטענת הנתבע נתנה התובעת הסמכתה להישארותו עם הקטינות בישראל ועתה ההליך הוא ניסיון לשפר את עמדת המיקוח שלה במשא ומתן שהם מנהלים לרבות בסוגיות הפיננסיות שעליהם הם ככל הנראה חלוקים.

האב צירף התכתבויות בין הצדדים מהם לטענתו יש ללמוד באופן חד משמעי על השלמתה של האם עם מעבר הילדות אצרה ועם המשך מגוריהן פה. בתמיכה לעדותו העידו גם שני עדים נוספים מטעם הנתבע.

דיון והכרעה:

מסגרת הדיון:

התובענה הוגשה בהתאם להוראות האמנה, אשר לה שני יעדים עיקריים: הבטחת החזרתם של ילדים חטופים או מי שהוצא בניגוד לדין אל מדינה מתקשרת באמנה; להבטיח שזכויות המשמורת והביקור על פי הדין של מדינה מתקשרת יכובדו ביעילות בשאר המדינות המתקשרות. לעניין זה ראו נא בש”א 1648/92 טורנה נ’ משולם, פ”ד מו (3) 38, עמ’ 42. על כן, בבואו של בית המשפט לבחון את התובענה וליישם את הוראות האמנה, אין הוא נדרש לשאלת המשמורת וכפי שהטיבו ב”כ הצדדים לטעון ולסכם בהקשר זה, תפקידו של בית המשפט לתת “עזרה ראשונה”, לטובת החזרת המצב לקדמותו באופן של השבת הקטין, שנלקח שלא כדין (ראו גם בע”מ 741/11 פלונית נ’ פלוני, פורסם במאגרים משפטיים, 17.5.2011). עניין משמורת או טובתו של הקטין לא נבחנת במסגרת בירור תובענה לפי האמנה וזו תידרש להתברר בבית המשפט המוסמך באותה מדינה (למעט החריג הקבוע בסעיף 13(ב) לאמנה).

המצבים המוגדרים כהרחקה או אי החזרה של קטין מופיעים בהוראת סעיף 3 לאמנה ואלו הם:

“הרחקתו או אי החזרתו של ילד תיחשב לא כדין כאשר –

(א) יש בהן הפרת זכויות המשמורת המוענקות לאדם, למוסד או לכל גוף אחר, בין במאוחד ובין בנפרד, על פי דין המדינה שבה היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין סמוך לפני הרחקתו או אי החזרתו, וכן

(ב) בעת ההרחקה או אי ההחזרה הופעלו אותן זכויות בפועל, בין במאוחד ובין בנפרד, או שהיו מופעלות כך אלמלא ההרחקה או אי ההחזרה.

זכויות המשמורת הנזכרות בסעיף קטן (א) יכול שינבעו במיוחד מכוח דין, החלטה שיפוטית או מנהלית או הסכם בעל תוקף משפטי על פי דין אותה מדינה”.

האמנה עוד קובעת מהן זכויות משמורת וביקור ואלו מופיעות בסעיף 5 (א) לאמנה:

“(א)”זכויות משמורת” – “לרבות זכויות המתייחסות לגוף הילד ובפרט הזכות לקבוע את מקום מגוריו של הילד”.

(ב)”זכויות ביקור” – “לרבות הזכות לקחת ילד לתקופה מוגבלת למקום שונה ממקום מגוריו הרגיל”.

כפי שצוטט לעיל, האמנה קובעת כי הוצאת ילד ממקום מגוריו הרגיל מהווה “הרחקה שלא כדין”, ככל שיש בה משום הפרה של הזכות לקבוע את מקום מגורי הקטין וכן פגיעה הזכויות המשמורת והביקור. בהקשרים אחרים, אין כיום נהוג לעשות שימוש נרחב במונח “משמורת” בעוד יש להעדיף “אחריות הורית” וקביעת “זמני שהות” ועם זאת הוראות האמנה עדין נוקטות בלשון “משמורת”. בהקשר של הוראות האמנה, פורש המונח “זכויות משמורת” בפסיקה בהרחבה, ” כך שיחול על כל מקרה שבו יש צורך בהסכמת אחד ההורים להוצאת ילדים מארץ אחת לארץ אחרת, וכחטיפה ייחשב כל מקרה של העברת ילדים ממדינה למדינה בניגוד להסכמתו של ההורה שלו הזכות להסכים או שלא להסכים לכך והסכמתו לא ניתנה (ראה סעיף 5 לאמנה)” (השופט ש’ לוין בע”א 5271/92 פוקסמן נ’ פוקסמן , פורסם במאגרים משפטיים, 19.11.1992).

בענייננו, יש לבחון האם הנתבע ביצע הרחקה או אי החזרה של הקטינות שלא כדין ממקום מגוריהן הרגיל של הקטינות, תוך בחינת זהות המקום, האם הופרו זכויות המשמורת של התובעת או זכויות הביקור ובהמשך, ככל שתתקבלנה תשובות חיוביות לאמור, לבחון האם מתקיימים החריגים באמנה.

מקום המגורים “הרגיל” של הקטינות

סעיף 4 לאמנה קובע כך:

“האמנה תחול על כל ילד אשר מקום מגוריו הרגיל היה במדינה מתקשרת סמוך לפני כל הפרה של זכויות משמורת או ביקור; האמנה תחדל לחול בהגיע הילד לגיל 16”.

בבע”מ 7784/12 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים משפטיים, 28.7.2013) נקבע “המבחן העובדתי הטהור” לצורך קביעת מקום מגוריו הרגיל של הקטין:

“העמדה לפיה Habitual Residence (“מקום המגורים הרגיל”) הינה סוגיה של “Pure Fact”, עובדה טהורה, משמעה שעל הבדיקה להיות מקיפה ומעמיקה. התוצאה של הבירור העובדתי הטהור היא שלעיתים עובדה מסוימת תזכה למשקל רב בשקלול הסופי של כלל הנתונים ולעיתים עובדה אחרת תזכה בבכורה. בדיקה עובדתית טהורה חייבת להיות רחבה וכוללנית. מארג העובדות בהחלט יכלול את כוונות ההורים ואת ההחלטות שקיבלו, אך אין ליתן לכוונותיהם משקל עצמאי וחיצוני לבחינה העובדתית. הכוונה אף היא חלק מהתמונה העובדתית. מטבע הדברים, נתון הכוונה מפנה את הבדיקה להורים. אף כאן יש לתת את המשקל הממשי למונח המדויק Habitual Residence of the Child – “מקום מגוריו הרגיל של הילד” השם את הזרקור על הילד. במובן זה יש לשמוע את קולו של הילד. זאת לא במובן בו בית המשפט ישאל אותו למקום מגוריו הרגיל שהרי אין אנו עוסקים בסוגיה סובייקטיבית, אלא במובן האובייקטיבי המופשט במידת מה. על פי ראייה זו חשוב לבחון את חיי הילד כפי שהם, אך המסקנה עשויה לכלול את כוונת ההורים שאף היא רלוונטית בתור עובדה. כמובן, יש חשיבות לשיקולים אחרים כגון מטרת הנסיעה למדינה אחרת, תחימת הנסיעה בזמן ואף גילו של הילד. ודוק, יש לבחון לא את מקום מגוריו של הילד כי אם את מקום מגוריו הרגיל על המשתמע מכך.

התמקדות בעובדות, להבדיל משילוב בין מבחן עובדתי למבחן כוונתי, תביא לתוצאות שונות שלא על בסיס קיומן של אסכולות משפטיות מתחרות, כי אם על בסיס המארג העובדתי הייחודי לכל מקרה ומקרה. יודגש אף כי גם בחינת העובדות לא נעשית מנקודת המבט של ההורים אלא מנקודת מבטו של הילד, בבחינה אובייקטיבית של נקודת מבט זו. רוצה לומר, בבוא בית המשפט להניח את אצבעו על מפת העולם, להצביע על אחת המדינות ולקבוע “כאן מקום מגוריו הרגיל של הקטין”, עליו לשוות לנגד עיניו את מפת עולמו של הקטין, על פסיפס העובדות המרכיבות אותה”.

הצדדים לא חלקו על כך שהתובעת אינה אזרחית ישראל וכי במהלך החיים המשותפים, הם עזבו, יחדיו, את ישראל, זאת עוד בשנת …, כשבתם הבכורה הייתה בת חודשים ספורים בלבד וטרם נולדה בתם הצעירה.

אמנם ביקש התובע לטעון כי הצדדים הסכימו בשנת …., לצרכי עבודתו, לצאת מישראל ולעבור לגור ב…. באופן זמני ולשוב לגור בישראל אולם לא נטען בפה מלא כי …. אינה מקום המגורים הרגיל של הקטינות ולא הוכחה כוונה לשוב דווקא לישראל. מעדותו של הנתבע, דווקא מצטיירת תמונה כי מאז יצא מהארץ גם לא הייתה לו הידיעה שיצליח להסתדר ולהתאקלם בחזרה בישראל וודאי לא ביחד עם הבנות או התובעת (ראו שורות 24-27 עמוד 70 לפרוטוקול מיום …..). עוד מצטיירת תמונה כאילו הייתה אפשרות לעבור להתגורר ב…. ועם זאת, עובדתית, לאחר עזיבתם של הצדדים את ישראל והמעבר ל…., הצדדים אינם חלוקים על כך שהחל משנת …. עברה התובעת להתגורר עם הקטינות ב…, בהסכמה של הנתבע. הנתבע הגיע לביקורים תכופים והוא אף עבר להתגורר בסמוך אליהן ב….. אין חלוקים הצדדים כי מאז המעבר של התובעת והקטינות להתגורר ב…., ביססו הן שם את מרכז חייהן לרבות השתלבותן במסגרות החינוך. הצדדים אף החלו לנהל ב… את ההליכים המשפטיים בשל פרידתם.

הנתבע כאמור אישר בכתבי טענותיו ובעדותו כי החל מ…. ועד לחודש …., עת יצא עם הקטינות מ… לישראל ולא שב, התגורר בכפר בדרום …. בסמוך למקום המגורים של התובעת והקטינות. עוד מאשר הנתבע כי הקטינות שהו אצל התובעת במשמורתה לכל הפחות עד למעבר שלו ל…..ולפי גרסה אחרת, לכל היותר עד כניסתה למוסד לגמילה באופן וולונטרי.

העובדה כי לקטינות דרכון ישראלי ועמו נדרשות הן להיכנס ולצאת מהארץ וכי לטענת האב שולטות הן בשפה העברית, אינן משנות דבר לעניין מקום המגורים הרגיל שלהן.

אם כך, בהעדר מחלוקת עובדתית בהקשר זה, משלא נטען אחרת וגם לאחר החלת המבחן העובדתי האמור בנסיבות המקרה דנן, מצאתי כי מקום מגוריהן “הרגיל” של הקטינות טרם הגעתן לישראל הוא ב……..

האם נעשתה הרחקה שלא כדין על ידי האב?

לאחר שקבעתי כי מקום המגורים הרגיל של הקטינות טרם הגעתן לישראל הוא ב…, יש עתה לבחון את המועד ממנו ניתן לראות את אי החזקת הקטינות על ידי האב ל… וכתנאי סף לאמור, יש לבחון האם הופרו זכויות המשמורת או זכויות הביקור של האם.

כפי שצוטטה לעיל הוראת סעיף 3 לאמנה, הפרת זכויות המשמורת המוענקות על פי דין המדינה שבה היה מקום המגורים הרגיל של הקטין מהווה הרחקה או החזרה של הקטין שלא כדין והנטל להוכחת האמור מוטל על התובעת. ובענייננו, על התובעת הנטל להוכיח כי הופרו זכויות המשמורת המוענקות לה על פי הדין ב……

בענייננו לא הוגשה כל חוות דעת לדין הזר על ידי האם אך כזו הוגשה על ידי האב וזאת בהתייחס להליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים לפני הפורום הזר, בית המשפט ב…. שנתן צו מיום …..וצו נוסף מיום …המבטל את תוקפו של הצו הקודם. כפי שיפורט בהמשך ובהרחבה אין מחלוקת על האמור ועל העדר תוקף של החלטה שיפוטית שניתנה על ידי הטריבונל הזר לעניין חיובים בין הצדדים לרבות הסדרי שהיה. עם זאת, אין לדחות את התביעה רק בשל אי הצגת חוות דעת של הדין הזר על ידי האם. ממילא אין חובה להצגת דין זר בהתאם להוראות האמנה ואף לא נטענה טענה זו על ידי הנתבע. ועם זאת אני מוצאת לנכון להתייחס לאמור כאן על מנת שלא להותיר את פסק הדין בחסר.

בהתאם לאמנה, ישנה הכרה בצורך המידי לבירור והכרעה שיפוטית לטובת החזרת קטינים לארץ מוצאם. נוכח האמור נקבעו כללים שמטרתם לפשט את הבירור וההכרעה, לייעל את ההליך ולהקל על קידומו המהיר. על כן נקבע כי בית המשפט רשאי להתייחס ישירות לדין הזר או להחלטות שיפוטיות של המדינה הזרה, מדינת המוצא, אף מבלי להיזקק להליכים מיוחדים שעניינם הוכחת דין זר.

הציגה התובעת את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה של ….. ב…. מיום ….. (להלן: “ההחלטה”) עליו לא חלק כלל הנתבע. אותה החלטה קובעת מספר עניינים בהליכים המשפטיים שבין הצדדים ואולם, לענייננו, נקבע בהחלטה כך:

“קובעים שההורים מחזיקים במשותך בסמכות ההורית, כאשר הילדים המתגוררים עם האם;

מזכירים כי הסמכות ההורית היא מכלול של זכויות וחובות שמטרתן האינטרס של הילד, היא שייכת להורים עד גיל הבגרות או עצמאותו של הילד כדי להגן עליו בנושאי ביטחון, בריאות ומוסר, להבטיח את השכלתו ולאפשר את התפתחותו, בכבוד הראוי לאישיות שלו;

מזכירים כי לשם הפעלת סמכות הורית זו במשותף, על האב והאם לקבל בהסכמה הדדית את כל ההחלטות הנוגעות לחיי הילדים ובפרט:

חינוך והכוונה בהכשרה מקצועית,

יציאות מהשטח הלאומי,

דת,

בריאות,

אישור לעסוק בספורט מסוכן;

קובעים שההורה עמו מתגוררים הילדים בפועל בתקופת המגורים שנקבע להם, מוסמך לקבל כל החלטה הנדרשת במצב חירום (צורך בניתוח וכבודה) או הנוגעת לתחזוקה שוטפת של הילדים;

קובעים כי תדירות ומשך התקופות שבהן יכול האב לקבל ולאחר את הילדים נקבעות בהסכמה בין הצדדים;

קובעים שבהיעדר הסכמה כזו, האב יכול לקבל ולאחר את הילדים על פי התנאים הבאים, לרבות במהלך חופשות בית ספר:

בשבוע האחרון של כל חודש, ממוצאי שבת עד יום ראשון 8 ימים לאחר מכן, הילדים ילקחו ויחזרו למגוריהם הרגילים על ידי בעל זכות הביקור והאירוח או באמצעות אדם מהימן, באחריותו האב להתריע 3 שבועות מראש, יצוין כי גברת …. מציעה לאחר את האב בביתה במהלך מימוש זכות הביקור והאירוח;

[…]”

(הטעויות בנוסח המתורגם, ההדגשים שלי, ל.א.).

ההחלטה, כפי שצוטטה לעיל אינה בתוקף עוד, כך העידו הצדדים שניהם (ראו עדותה של האם, שורה 13 עמוד 34 לפרוטוקול מיום ….), אולם אין אפשרות להתעלם מהוראותיה שחלו עד סמוך למועד יציאתו של האב עם הקטינות מ….. כך גם הנתבע עצמו טען רק לעניין העדר חיובו בתשלומים לתובעת מכוח אותה החלטה ועם זאת, באותה הנשימה, מאשר הוא כי המשיך לשלם לתובעת כספים בגובה דומה לאלו בהם חויב באותה החלטה וכל עת ביקשה היא ממנו.

התובעת אישרה בעדותה כי תקופה קצרה שבין חודש מרץ לחודש מאי …. (קודם שבוטלה ההחלטה בצו מחודש ….) עברו הבנות להתגורר עם אביהן, ב…., עת עברה תהליך גמילה וולונטרי במוסד לגמילה. עם זאת, נותרו הצדדים חלוקים על היקף זמני השהות והמשמורת על הקטינות לאחר צאתה של התובעת ממוסד לגמילה. התובע טען כי הוא היה ההורה המשמורן ואולם מעדותו מצטיירת תמונה לא קוהרנטית בזיקה להיקף הזמנים בהן שהו עמו הקטינות אל מול הזמן שבו שהו הן עם אמן.

גרסתו של התובע בעדותו, בתצהיר עדות ראשית, אינה חד משמעית בהקשר זה של משמורת ולמעשה עיון מעמיק בעדותו מלמד על סתירות בגרסתו. טען הוא בתחילה, ובסעיף 7 לתצהיר עדות ראשית מטעמו, כי החל מחודש …., עת עבר הוא להתגורר ב…. בסמוך לבית המגורים של התובעת והקטינות, מרחק נסיעה של כמה דקות, שהו עמו הבנות לכל הפחות חמישה ימים בשבוע ועם התובעת הן שהו בימים שני וחמישי בלבד. בהמשך, בסעיף 32 לתצהיר עדות ראשית מעיד התובע כי “עד לתחילת שנת … גרו עם …ה אולם לאחר התמכרותה לסמים, עברו להתגורר עמי… ומאז הבנות שהו עמי 5 ימים בשבוע.” אם לא די בכך התובע חוזר על כך גם בסעיף 40 לתצהיר עדות ראשית ושם מציין הוא כי “מקיץ … כאשר ….החלה להשתמש בסמים, מכרה את רכבה ונכנסה לחובות, הייתי המשמורן המלא של הילדות. מחודש פברואר …. (צריך להיות ….), כחודשיים לפני כניסתה למכון גמילה, עברו הילדות אליי ל 100% מהזמן, דבר שנמשך עד היום.” (כל ההדגשות במקור, ל.א). סתירות אלו ממשיכות גם במהלך חקירתו הנגדית בעמודים 52 עד 56 לפרוטוקול עת מבקשים לעמת אותו עם האמור בתצהיר עדות ראשית.

האם הציגה, במסגרת החקירה הנגדית של האב, התכתבויות באמצעות תכנת העברת מסרים, whatsapp (להלן: “וואטסאפ”) ולתקופה הקודמת ליציאת האב עם הקטינות מ…. מהתכתבויות אלו מצטיירת תמונה של הורים אשר מחליפים ביניהם מועדים ומתאמים ביניהם מפגשים עם הקטינות באופן שמצביע חד משמעית על כך שלאם היו זכויות משמורת עם הקטינות וכי לא מדובר במי שלא ראתה את הקטינות למעט מספר בודד של פעמים כפי שניסה לצייר זאת האב. אמנם לאב היה תפקיד משמעותי בטיפול בקטינות ואולם לא מדובר במי שזכה במשמורת על הבנות תוך שלילת זכויותיה של האם בהקשר זה.

האב בעדותו העיד כי מעוניין הוא בהגעתה של האם לישראל ובקביעת משמורת וזמני שהות שוויוניים ואישר הוא כי בהתכתבויות בין הצדדים בזמן אמת חזר והציע זאת לאם כל עת שהם דיברו על הנושא. העיד האב כי מכיר בזכויותיה ההוריות של האם ללא שיש לו וללא שהייתה לו כוונה למנוע זאת ממנה.

כך מכיר האב באופן ישיר בזכויות המשמורת והביקור של האם.

הגם שהוראות ההחלטה אינן תקפות עוד, מצאתי כי די באמור כדי להצביע כי בזיקה למקום מושבן הרגיל של הקטינות ב… ובהתאם לעדויות הצדדים, האם הוכיחה כי זכויות המשמורת שלה הופרו.

האם מתקיימים החריגים הקבועים בתוספת לאמנה?

הכלל, המורה על החזרת הקטין למקום מושבו הרגיל והחריגים לכלל נקבעו בסעיפים 12 ובסעיפים 13 לתוספת לאמנה, בהתאמה. וכך הם מורים:

“סעיף 12

ילד, אשר לא כדין, הורחק או לא הוחזר כאמור בסעיף 3, וביום פתיחת ההליכים בפני הרשות השיפוטית או המינהלית של המדינה המתקשרת שבה נמצא הילד חלפה תקופה של פחות משנה מתאריך ההרחקה או אי ההחזרה, שלא כדין, תצווה הרשות הנוגעת בדבר להחזיר את הילד לאלתר.

הרשות השיפוטית או המינהלית תצווה להחזיר את הילד, אף אם החלו ההליכים לאחר תום התקופה של שנה אחת האמורה בפסקה הקודמת, זולת אם הוכח כי הילד השתלב כבר בסביבתו החדשה.

היה לרשות השיפוטית או המינהלית במדינה המתבקשת יסוד להאמין כי הילד נלקח למדינה אחרת, רשאית היא לעכב את ההליכים או לדחות את הבקשה להחזרת הילד.

סעיף 13

על אף האמור בסעיף הקודם, אין הרשות השיפוטית או המינהלית של המדינה המתבקשת חייבת להורות על החזרת הילד, אם הוכיחו האדם, המוסד או גוף אחר המתנגדים להחזרתו כי –

(א) האדם, המוסד או הגוף האחר שבידיו מופקדת ההשגחה על גוף הילד לא הפעיל בפועל את זכויות המשמורת בעת ההרחקה או אי ההחזרה, או הסכים עמן או השלים עמן לאחר מעשה, או

(ב) קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל.

הרשות השיפוטית או המינהלית רשאית כמו כן לסרב לצוות על החזרת הילד אם התברר לה כי הילד מתנגד להחזרתו וכי הוא הגיע לגיל ולרמת בגרות שבהם מן הראוי להביא בחשבון את השקפותיו.

בבואן לשקול את הנסיבות הנזכרות בסעיף זה, יביאו הרשויות השיפוטיות והמינהליות בחשבון את המידע בדבר רקעו החברתי של הילד, כפי שהומצא על ידי הרשות המרכזית או רשות מוסמכת אחרת שבמקום מגוריו הרגיל של הילד. ”

(כל ההדגשות שלי, ל.א.)

הוראות סעיף 12 אשר בתוכו מופיע חריג נוסף והוא חריג ההשתלבות –

טען הנתבע, וממילא עליו נטל ההוכחה, כי הקטינות הגיעו עמו לישראל, בהסכמתה של התובעת, והשתלבו בחיי החברה בארץ וכן במוסדות החינוך באופן שמצדיק הותרתן בישראל.

הנתבע הצביע על כך שהתובעת עצמה השתהתה עם פתיחתו של ההליך כאן מספר חודשים וטען כי במכלול הנסיבות הנבחנות, יש לראות בהשתהות זו כהתקיימות החריג המצדיק הותרתן בישראל מכוח השתלבותן כאן. דין טענה זו להידחות ומכמה טעמים.

טרם חלפה שנה אחת מאז הוצאו הקטינות מ…. ולא שבו אליהן. גם אם הבחינה תעשה מהיום בו הוצאו הקטינות ולא מהיום בו לא הושבו ל… על ידי הנתבע, הרי גם מיום זה חלפו 6 חודשים ועל כן אין מקום לבחון את החריג של ההשתלבות, המופיע בהקשר של חלוף הזמן;

הנטל להוכיח את השתלבותן של הקטינות בישראל מוטל על הנתבע ואין ברישומן למוסד חינוכי בישראל, רישום שנעשה ללא הסכמתה של האם (ועל כך ארחיב בהמשך) מעיד על השתלבות. אין די בכך ולא הרים הנתבע את הנטל.

לא הוכח כי לקטינות חיי חברה בישראל וכי הן השתלבו באופן שמצביע על התרחקות ממרכז החיים ב…., מחיי החברה שם, אף לא מהשפה בה הן דוברות, באופן שמצדיק הותרתן בישראל.

אישר הנתבע בעדותו כי הקטינות מתגעגעות לאמן וכי היו מעוניינות לחזור ל…. (שורות 1-6 עמוד 59 לפרוטוקול מיום …..).

סעיף 13(א) לתוספת לאמנה

לאחר שקבעתי כי מקום המגורים הרגיל של הקטינות הוא ב…., ובהתאם לסעיף 12 לאמנה מדובר בהרחקה שלא כדין, שיש בה הפרה של זכויות המשמורת של התובעת, עתה עליי לבחון התקיימותם של מי מהחריגים הקבועים בסעיף 13 לתוספת לאמנה.

עוד קודם ליישום המבחנים הקבועים בפסיקה, יש להדגיש כי בין הסכמה ובין השלמה עומד אלמנט הזמן. לאלמנט הזמן היבט כפול בהקשר זה. הסכמה מעצם טיבה ניתנת מראש בעוד השלמה נבחנת לאחר מעשה, וזה נבחן בין היתר גם בזיקה לשאלת הזמן שחלף מרגע החטיפה ועד ליום הגשת התביעה. אפנה לדבריה של כב’ השופטת ארבל בפסק דינה בבע”מ 741/11 פלונית נ’ פלוני, (פורסם במאגרים משפטיים, 17.05.2011) (להלן: “בע”מ 741/11”):

“אלמנט הזמן מהווה גם הוא שיקול בבחינת השאלה האם התנהגות ההורה במשך התקופה שחלפה עולה בקנה אחד עם דרישתו המאוחרת להחזרת הקטין. בהתייחס לחריג ההשלמה, הוכרע בפסיקה כי יש לבחון את משך הזמן שחלף מיום החטיפה ועד ליום הגשת התביעה על פי האמנה, ואם ניתן להסיק מכך, יחד עם נסיבות נוספות, השלמה של ההורה עם המצב שנוצר. בהקשר זה נקבע שמשך התגבשות ההשלמה אינו מוגדר, וראוי שיילמד ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבות (שם, בעמ’ 72-74). בבחינת חריג ההסכמה, אלמנט הזמן משמעותי פחות. ייתכן כי יחלוף פרק זמן קצר או ארוך מרגע החטיפה ועד ליום הגשת התביעה, אך במרבית המקרים לא תהיה לכך נפקות, שהרי ההסכמה מעצם טיבה ניתנת מראש, לפני מעשה החטיפה. לפיכך, תחת חריג ההסכמה השאלה המרכזית הינה שאלה של משקל, היינו, מהן הנסיבות המלמדות על ההסכמה, ועד כמה מעידות הן ברחל בתך הקטנה על הסכמת ההורה “הנחטף” לוויתור על “העזרה הראשונה” הניתנת בחסות האמנה, וכל זאת בכפוף לגבולות החריגים, שהוצגו לעיל.

24. במקרים אחדים, ייתכן שהורה שהסכים או השלים עם מעשה החטיפה, יבקש לחזור בו מהסכמתו. הכלל הוא כי לא ניתן לחזור מהסכמה או מהשלמה ולבטלה למפרע. משנתגבשה הסכמה או השלמה, רואים את ההורה שזכויות המשמורת שלו נפגעו כמי שוויתר על הסעד המיידי הניתן במסגרת האמנה (שם, בעמ’ 73; פרשת דגן, בעמ’ 275). גם שינוי נסיבות אינו מצדיק חזרה מהסכמה או מהשלמה. כאמור, השאלה המרכזית שראוי שתעמוד לנגד עיניו של בית המשפט היא, האם מהתנהגות ההורה ניתן להסיק באופן ברור כי הלה וויתר על סעד “העזרה הראשונה”. באם התשובה לכך חיובית, החזרת הילד למדינת מקום המגורים הרגיל אינה באה בגדרי החובה המיידית המוטלת על בית המשפט להורות על החזרת הקטין למקום מגוריו הרגיל. הזמן לסעד התכוף חלף עבר לו, ולבית המשפט הדן בדבר שיקול הדעת להורות כי העניין יידון במדינה המתבקשת או במדינת מקום המגורים הרגיל, כשלנגד עיניו עומדת טובת הילד שעניינו נבחן.

הדברים שנכתבו על ידי כב’ השופטת ארבל וכפי שצוטטו לעיל עוד יהיו רלוונטיים בהמשך בבחינת שאלת ההשלמה עם זאת כבר כאן יודגש כי על פי העקרונות שנקבעו בפסיקה וכאמור לעיל, הרי שאלת ההסכמה ושאלת ההשלמה אינן יכולות להטען יחדיו ועם זאת מצאתי לבחון את הטענות שתיהן.

כבר כאן ועוד קודם שיובאו נימוקיי, ייאמר כי לא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל ולהוכיח התקיימות אלו מן החריגים, לא זה של “הסכמה” המוקדם למועד החטיפה ולא זה של “השלמה” לאחר מועד החטיפה. שעה שכך, מתייתר הצורך לדון בטענתו של האב כי אין אפשרות לחזור מן הסכמה או ההשלמה ולבטלה למפרע.

ברע”א 7994/98 דגן נ’ דגן, פ”ד נג (3) 254, בע”מ 741/11 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים משפטיים, 17.5.2022) נקבע כי על הסכמה או השלמה ניתן ללמוד גם ממכלול הנסיבות, אף ממחדל או מהתנהגות הצדדים. לטובת האמור כל אחד מהצדדים הביא ראיותיו ונסמכים הם בעיקר על חילופי הדברים הכתובים ביניהם. הצדדים החליפו ביניהם הודעות כתובות רבות במשך כל התקופה הרלוונטית ללמדני באופן ישיר על הסכמה/אי הסכמה או השלמה/אי השלמה של האם .

חריג ההסכמה – סעיף 13(א) לתוספת לאמנה

סעיף 13(א) לתוספת לאמנה קובע את החריגים לכלל המורה על החזרת הקטין למקום מגוריו הרגיל ככל שנמצא כי אכן הייתה חטיפה. ההוראה קובעת מספר חריגים ובחלקו השני של הסעיף, נקבע כי אין חובה להשבת הקטין למקום מגוריו הרגיל היה ויוכח כי ההורה הנחטף “[…] לא הפעיל בפועל את זכויות המשמורת בעת ההרחקה או אי ההחזרה, או הסכים עמן…” (ההדגשות שלי, ל.א) חריג זה מכונה כאמור “חריג ההסכמה”.

חריג ההסכמה אינו מורה לנו לבחון האם הייתה הסכמה ליציאת הקטינות מ…, אלא האם הייתה הסכמה, מראש, ליציאתן מ… לטובת מעבר למגורים לישראל, היינו הסכמה לאי החזרתן ל…. טען האב כי האם נתנה הסכמתה ליציאת הקטינות מ… והמעבר שלהן לישראל. עם זאת לאחר ששמעתי את האב, לא ניתן לקבל את גרסתו כי ניתנה הסכמת האם למעבר המגורים של הקטינות לישראל קודם למועד יציאת הקטינות מ…..

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי אמנם הייתה הסכמה של האם ליציאת הקטינות מ….. אולם אין מדובר בהתקיימות חריג ההסכמה אלא הסכמה ברורה לטובת יציאתן לחופשה, וחופשה בלבד, בישראל.

הציגה האם את מלוא ההתכתבויות בין הצדדים, שמאשר האב בחקירתו כי כך נהגו הם לשוחח באופן קבוע. בהתכתבויות שבין הצדדים, אלו מזמן אמת, ברור כי בין הצדדים הייתה הידברות בשאלת יציאת הקטינות מישראל ונחזה כי אף היה חשש של האם כי לא ישיב האב את הקטינות ל…. אין מדובר בחשש סתם כי הדברים נאמרים במפורש ואף נענים על ידי האב כי אל לאם לחשוש.

ביום …. מודיע האב לאם על כוונתו לצאת עם הקטינות מ… לחופשה בישראל. מהדברים אפשר להתרשם כי מדובר בפעם הראשונה ששומעת האם על כוונה של האב לבדוק סידור מעבר לישראל ואולם, לאחר שמאשר לה האב כי מדובר בחופשה בלבד, עם מועד חזרה ליום …., נותנת היא את הסכמתה. הסכמה כאמור לחופשה בלבד. וכך הם חילופי הדברים בין הצדדים:

10.07.22: אנחנו טסים ביום שישי. אני צריך כמה ימים להתארגן. אני אגיד לך שאני אגיע מ… יש פגישה לדרכון.

10.07 : טסים?

10.07 :לא אמרת לי כלום …..

10.07: ביום שישי טסים לארץ

10.07 : באמת לא אמרת כלום

10.07.: עד מתי?

10.07.: אמרתי לך. אנחנו טסים ב-15 וננסה לחדש אל הדרכון בארץ אני חושב שעד סוף החופש אבל נראה איך הולך

10.07.: אני גם אנסה לסדר לנו שנעבור לארץ, כולנו

10.07.: אבל בינתיים רק נוסעים לחופש

10.07.: רק חופש ….?

10.07.: אתה לא עושה לי משהו

10.07.: נראה לך? מה יש לך

10.07.: אני חייבת לשאול אין חזרה

10.07.: אני מפחדת דיברת על לחזור לארץ

10.07.: ובלי חזרה

10.07.: הכל טוב אז

10.07.: אני חושב על זה אבל אנחנו עם כרטיס חזרה ל18.8

10.07.: סבבה

אמנם נטען כי האב הודיע לאם על כוונתו להישאר בישראל ואולם כוונה זו לא הייתה חד משמעית במועד יציאתו מ… עם הקטינות ולא עלתה בוודאות, בשיחות בין הצדדים, האפשרות כי הקטינות תישארנה בישראל עמו.

וכך כותב האב הודעה מיום …., בשעה 16:32, לאחר שהוא מיידע אותה לראשונה על רצונו להישאר בישראל עם הבנות:

“לא שיקרתי לך ולא לאף אחד. כולם יודעים שבאתי לארץ כדי לנסות ולהשאר פה”

ובהמשך, בשעה 17:17 משיב לה:

“לא ידעתי שנעבור בטוח. לא רציתי להגיד לילות ועדיין לא אמרתי להם בכלל”

ובשעה 19:37 כותב שוב:

“דיברתי איתך. אמרתי לך אנחנו נוסעים לחופש ואני מנסה להשאר ולעבור לארץ”

וביום …בשעה 19:04 מאשר שוב האב את הדברים:

“כי לא ידעתי שנעבור. באמת באתי לחופשה אבל אל לא מאמינה לי”

(הטעויות במקור, ל.א.)

בעדותו מאשר האב כי לא ידע באופן וודאי כי לא ישוב ל… עם הקטינות ואף מאשר כי לא לקח עמן את כל הציוד האישי שלהן אלא פריטים בודדים בלבד (שורות 13-17 עמוד 88 לפרוטוקול מיום ….). האב אף ציין באזני האם כי גם את הדברים האישיים שלו לא לקח (הודעה מיום …..שעה 19:40 לתמלול שהגישה התובעת).

גם תגובתה של האם, מיד עם היוודע לה רצונו של האב להישאר עם הקטינות בישראל מעידה על היותה מופתעת וזאת בלשון המעטה. תגובתה מלמדת בין היתר על כעסה. חלק מההודעות אמנם היו הודעות קוליות והושמעו באולם בית המשפט, שם נשמעת האם בוכה כשהיא מטיחה באב האשמות ומקללת אותו. אישר האב את הדברים וכי כך לא נשמעת אמא שהסכימה על הוצאת הקטינות מ…. ומעבר לישראל (ראו שורות 26-28 עמוד 72 לפרוטוקול ….), אולם הדברים עולים בבירור גם מאלו שבכתב ומכלל ההודעות שהוגשו לעיוני.

אם לא די בכך, כך מעיד האב בעצמו, כי הסכמה, מראש, למעבר לישראל לא הייתה. האמור חוזר על עצמו לכל אורך עדותו של האב:

כך העיד האב כי הייתה הסכמה של מעבר הצדדים .ל…, …..:

“העד, מר …: ההסכמה שלי עם … שהילדות בהסכמה לא ילמדו את השנה הנוכחית ב…. ויעבור למדינה אחרת.

עו”ד ….: איפה כתובה ההסכמה הזאת?

העד …: ההסכמה שלנו הייתה על ….., כש……..ירדה,

[…]”

(ראו שורות 23-26 עמוד 64 לפרוטוקול מיום …..).

כך העיד האב על הודעתו בדבר יציאה מ….. עם הבנות לחופשה:

“… אני אמרתי לה בכל הדרך שאני תוך כדי החופשה מנסה למצוא דרך ל…. לילדות ולי להישאר בארץ.”

בהמשך השיב ואישר כי הודיע לאם שמדובר “רק חופש”.

(שורות 9-10 ושורה 24 בהתאמה, עמוד 65 לפרוטוקול מיום …..)

בעדותו מאשר האב כי לא ניתן היה לקבל את ההסכמה של האם, ומראש, מקום שהוא עצמו לא ידע שיישאר בישראל במועד היציאה עם הבנות בחודש ……:

” עו”ד …….: תאשר לי שכתוב לא ידעתי שנעבור בטוח.

עו”ד ……..: אם זה כתוב זה כתוב.

עו”ד ……. : לא רציתי להגיד לילדות ועדיין לא אמרתי להן כלום בכלל.

העד, מר …… : אני מצטער אני לא רואה את זה פה אבל כן,

אני רואה פה הודעות קוליות.

עו”ד …… : כן, זה כשהיא מקללת אותך.

כב’ הש’ ל. אקוקה : שורה לפני.

העד, מר …. : כן, בדיוק, כן.

עו”ד …… : אם אתה אומר בעצמך שאתה לא ידעת שתעבור בטוח

העד, מר …… : כן.

עו”ד …… : איך בדיוק לקחת אותן בהסכמה?

העד, מר …. : לא הבנתי, איך היא יכולה להסכים אם אני לא יודע

עדיין באיזה צורה אנחנו נתמקם בארץ.

עו”ד ….. : אם אתה בעצמך לא ידעת שאתה עובר בטוח נכון,

העד, מר …… : נכון.

עו”ד …. : אז איך היא יכלה להסכים לזה שהילדות תעבורנה או תשארנה או תחזורנה?

העד, מר …. :…….הייתה צריכה לבוא לארץ.

עו”ד ……. :מתי היא הייתה צריכה לבוא לארץ?

העד, מר …… : היא הייתה צריכה לבוא לארץ כי אני לא יכול לארץ עם הילדות עד שאנחנו לא מחדשים את הדרכון של …..והיא ידעה את זה היא הייתה אמורה לארץ.

כב’ הש’ ל. אקוקה : מתי היא הייתה אמורה לבוא לארץ?

העד, מר …………. : במהלך החופשה שלנו, כשאני רשמתי ב- 10/7….אני אמרתי ל…… אנחנו נוסעים לישראל.”

(ראו שורות 3-27 עמוד 67 לפרוטוקול מיום ……).

(ההדגשות שלי, ל.א.)

מאשר הנתבע בעדותו כי כוונתו הייתה שהתובעת תגיע לישראל ואז ידברו על המעבר (שורה 26-27 עמוד 68 לפרוטוקול מיום ….). משמע לא ניתנה הסכמה למה שלא דובר קודם ליציאתו מהארץ.

הנתבע חוזר הן בהודעות הכתובות בין הצדדים והן בחקירתו הנגדית כי הכוונה הייתה לצאת מהארץ עם הבנות לחופשה וכי החזיק הוא עבורן בכרטיס טיסה עם מועד חזרה ליום ……(שורה 20 עמוד 80 לפרוטוקול מיום …….). הנתבע מאשר בעדותו כפי שגם כתב לתובעת בזמן אמת כי הבנות לא ידעו על התכנית לעבור לישראל והוא לא שיתף אותן בדבר (שורות 4-5 עמוד 84 לפרוטוקול מיום ….), העיד הנתבע כי קיבל את ההחלטה להישאר בארץ עם הבנות לאחר שהוא כבר יצא עמן מ…., לאחר שכבר נכנס לישראל , החלטה שהוא קיבל לבדו. את ההחלטה דנן מחליט הנתבע להודיע לתובעת רק לאחר שמבקש הוא כי תמלא ותחתום על מסמכים לטובת רישום הבנות לבית ספר בישראל. לא השתכנעתי כי לא הצליח הנתבע ליצור עם התובעת קשר מיום ……ועד …….וגם אם כן, לא מדובר בתקופה כה ממשוכת המצדיקה קבלת החלטות כה משמעותיות באופן עצמאי ובלעדי. כך גם לא השתכנעתי כי לא הייתה לו דרך לשתף אותה בתכניתו. על תכניות אחרות לרבות מעבר הבנות לבית ספר אחר והתקרבות לכפר בו התגורר הנתבע ב…. ניתן ללמוד מעדויות הצדדים שניהם. גם התובעת מאשרת על תכניות משותפות שהיו להם בהקשר זה וראו עמוד 35 לפרוטוקול מיום ….).

גם אם אקבל את הגרסה כי לא יכול היה ליצור עמה קשר, לאחר שכבר שהה בישראל ועד ליום ….., הרי מעת שיצרה עמו קשר עוד ביום …..באמצעות תכתובת, ללא שיש תיעוד על ניסיון ליצור קשר קודם לכן, לא שיתף אותה באמור ובחר לעשות כן רק ביום ……סמוך למועד החזרה. ממילא בשלב זה כבר היה ניתן לקבל החלטות משותפות או לשוב ל…. במועד המתוכנן, …. ולדון באופן שבו יושלם המעבר, ככל שיסכימו על כך הצדדים.

אמנם חלוקים הצדדים על המועד בו החל הנתבע לתכנן את יציאתו מ….. עם הבנות שלא בהסכמת התובעת, האם גמלה בלבו ההחלטה עוד בחודש יוני ……שורות 9-21 עמוד 84 ושורות 12-15 עמוד 92 לפרוטוקול מיום …..), האם ביולי …. או שמא רק באוגוסט …., אולם גם אם אמצא שהמועד היה קודם ליציאתו מ…. עם הקטינות או לאחר שכבר הגיע לחופשה עמן בישראל, כך או כך, העיד הוא שאת ההחלטה להישאר בישראל קיבל הוא באופן עצמאי ולבדו (ראו שורות 3-12 עמוד 72 לפרוטוקול מיום ….) :

” כשהגעתי לישראל והבנתי את הדברים שאני צריך לעשות הדבר הראשון שעניין אותי זה לרשום את הילדות לבית הספר ולרשום אותן בזמן, לא רציתי ששינוי כזה גדול בחיים שלהן והן גם לא יוכלו להיכנס בזמן לבית ספר והזמן הזה הוא השבועיים וחצי האלה של סוף יולי תחילת אוגוסט ובזמן הזה היא לא עונה ואני צריך לקבל החלטה מה אני עושה אני חוזר עוד פעם ל….. (צ”ל ….., ל.א) כשלילדות אין חיי חברה ואני מאה אחוז מהזמן מטפל בהן והיא לא עושה שום דבר, אני גם את הויזה שלי לא הצלחתי לחדש ב…. כי הייתי צריך את העזרה שלה , ויזת תושבות ב…….”

אם לא די בכל זה, מודה הנתבע בחקירתו הנגדית, לאחר שהופנה לדברים שצוטטו מחלופת ההודעות הכתובות על ידי ב”כ התובעת כי לא הייתה הסכמה (ראו שורה 14 עמוד 79 לפרוטוקול מיום …..).

בנסיבות העניין לא מצאתי כי התנהלות התובעת לאחר כניסת הקטינות לישראל -הגם שידעה על מקום שהותן כל העת מאז שיצאו מ…. עם אביהן והסכמתה ליציאתן לחופשה בישראל – מלמדת על הסכמתה למעבר שנתנה קודם ליציאתן מ….. שוכנעתי כי התובעת לא הסכימה לנסיעת הקטינות לישראל ולכן לא התקיים חריג ההסכמה בענייננו.

חריג ההשלמה – סעיף 13(א) לתוספת לאמנה

לתובע כאמור טענה נוספת והיא השלמה של התובעת עם מעבר הקטינות לישראל, היינו טען הוא להתקיימות “חריג ההשלמה”.

סעיף 13(א) לתוספת לאמנה קובע כאמור את החריגים ובהמשך לציטוט שהובא לעיל, בחלקו השלישי, והוא שבית המשפט לא יורה על החזרת הקטין למקום מגוריו הרגיל היה ויוכח כי ההורה הנחטף: “[…] לא הפעיל בפועל את זכויות המשמורת בעת ההרחקה או אי ההחזרה, … או השלים עמן לאחר מעשה….”. המועד לבחינת התקיימות התנאים לחריג הוא לאחר מעשה החטיפה ומעבר הקטינות לישראל.

את החריגים שבאמנה יש לפרש בצמצום על מנת שלא לרוקן את האמנה מתוכן ( ראו ע”א 473/93‏‎ ‎טלי ליבוביץ‎ ‎נ’ מיכאל ליבוביץ, פ”ד מז(3), 63, 72-73) . על כן יש לבחון בזהירות האם התקיים חריג ההשלמה.

בפסיקה המתפתחת נקבעו הכללים אימתי ייקבע כי חריג ההשלמה מתקיים ואימתי לא ניתן לראות בהורה הנחטף כמי שהשלים עם החטיפה. הכלל הוא כי יש לבחון את הנסיבות הקונקרטיות ואת הבנת ההורה החוטף את הנסיבות ( ראו ע”א 7206/93 גבאי נ’ גבאי, פד”י נא(2) 241, 256-259 (להלן: “פס”ד גבאי”) וכן רע”א 7994/98 דגן נ’ דגן , פד”י נג (4) 254, 275 (להלן: “פס”ד דגן”).

בבע”מ 7784/12 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים משפטיים 28.7.2013) נפסק לעניין הפרשנות של חריג ההשלמה כך:

” אף השלמה שבדיעבד אין כאן. לעניין הפרשנות שיש ליתן למונח “השלמה” נפסק כי השלמה תיתכן בין במעשה, בין במחדל. כן נאמר כי היא יכולה למצוא את ביטויה בהתנהגות חד פעמית – כגון בחתימה על הסכם עם ההורה “החוטף”, אך יכולה להיות גם משתמעת ממכלול עובדתי מסוים על פני רצף התפתחותי של אירועים. חריג ההשלמה, כך נפסק, מבוסס על רצונו הסובייקטיבי של בעל הזכויות במשמורת, המוצא את ביטויו בהתנהגות חיצונית הנמדדת בכלים אובייקטיביים. הזרקור מופנה אם כן להורה המסויים, ולא להורה הסביר בבחינה עובדתית ולא נורמטיבית. כמו כן, ככל פעולה חוזית, “הסכמה” או “השלמה” אשר ניתנו מתוך טעות, הטעיה, כפייה או עושק ניתנות לביטול, בהתאם לסעיפים 14 – 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג – 1973 (עניין גבאי, פסקאות 20 – 22; עניין דגן, עמ’ 273 – 276; בע”מ 741/11 פלונית נ’ פלוני, [פורסם בנבו] פסקאות 17 – 24 לחוות דעתה של השופטת ע’ ארבל (17.5.2011); בע”מ 8540/11 פלוני נ’ פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 4 (1.12.2011)). טענה ל”השלמה” תיבחן אם כן בזהירות רבה. במרכז הדיון ניצבת העמדה הסובייקטיבית של ההורה ממנו “נחטף” הילד.”

(ההדגשות שלי, ל.א.)

תחילה הציגה האם התכתבויות חלקיות מהן ביקשה התובעת שאלמד על העדר הסכמה או השלמה בעוד שהנתבע הציג התכתבויות אחרות מהן ביקש שאלמד על השלמה של התובעת עם המעבר, זאת בצד פעולות אקטיביות מצד האם המעידות על כך לטענתו. לקראת הישיבה ביום ….., השלימו הצדדים גילוי ועיון במסמכים ולטובת האמור צירפה בין היתר התובעת את ההתכתבויות בין הצדדים החל מיום ….ועד ליום ….. זה המקום לציין כי לא חלק הנתבע על המסמכים שהוצגו על ידי התובעת בהקשר זה ואף אישר את קטע השמע שהושמע במעמד הדיון.

התובעת, לא הביאה עדים מטעמה אולם הציגה את מלוא ההתכתבויות בין הצדדים, בזיקה אליהם מבקשת להציג את התמונה הכללית שמצטיירת מחלופת הדברים בין הצדדים באופן ישיר, בזמן אמת, ולמצוא שהיא לא השלימה עם יציאתן של הבנות מ….. והמעבר שלהן, בהחלטה חד צדדית של אביהן, לישראל. הנתבע, מנגד, בחר להצביע על מספר הודעות מהן מבקש הוא שאלמד על ההשלמה של התובעת עם המעבר ובתמיכה לכך גם הביא עדים שמתוכם רק 2 עדים נשמעו ועדותו של עוה”ד …. הוצאה מהתיק שכן זה לא התייצב לשמיעת עדותו וחקירתו הנגדית על תצהירו.

לאחר שבחנתי את כלל טענות הצדדים, קראתי את מלוא חלופת ההתכתבויות שבין הצדדים ושמעתי את העדים, אני מוצאת כי בנסיבות לא מתקיים חריג ההשלמה וכי אין בהתנהגות התובעת כדי להצביע שהשלימה עם המעבר של הבנות.

לא השתכנעתי מהעדים שהעידו מטעם הנתבע כי הדברים שנאמרו להם על ידי התובעת והתנהגותה בסביבתם מצביעים על השלמה מלאה עם המעבר. מדובר ב – 2 אירועים נקודתיים בזמן של מספר חודשים עליהם העידו העדים, הגב’ …. ומר ….. אין בשני אירועים נקודתיים אלו כדי להקים מכלול נסיבות המלמד על השלמה.

הנתבע אמנם הצביע על מספר הודעות מהן ביקש שאלמד על חריג ההשלמה אולם אלו נותקו מהתמונה הכוללת המלאה ואפשר כי קריאה של כל הודעה בנפרד תוציא את האמור מההקשר הרחב במערכת היחסים שבין הצדדים. כך למשל הצביע על שיחה בה מבקשת התובעת לברר על שכירת דירה למגורים עת תגיע לבקר את הקטינות בישראל, או הודעה אחרת בה התובעת מבקשת לברר אם לנתבע יש אפשרות לאחסן ציוד עבור הבנות וכן אפשרות לרכוש עבורן ריהוט. עוד הצביע הנתבע על הודעות ושיחה שהתקיימה בין הצדדים לעניין המסגרת החינוכית של הבנות בישראל והאפשרות לשלבן בבית ספר בו דוברים ….. עם זאת, מדובר במספר בודד של הודעות שאינו מלמד על השלמה במובן המלא אלא על בחינת האפשרויות של התובעת והבנות. האמור מתחדד כשקוראים את מלוא ההודעות החל מיום ….ועד ליום הגשת התובענה, ובכלל עד ליום ….. גם בזמן שמביעה האם התנגדות נחרצת למעבר לישראל, בסמוך לידיעה כי אין לנתבע כוונה להשיב את הבנות ל…., עדיין היא מתעניינת בתכנית של הנתבע לשלב את הבנות במסגרת חינוכית והאם בכוונתו לעשות זאת במסגרת בית ספר בו דוברים …. (ראו עמודים 18-19, הודעות מיום ….בשעה 22:58-22:59 וכן בשעה 23:06-23:07 לתמלול שהוגש על ידי התובעת).

הנתבע טען כי השלימה התובעת עם המעבר ועל אף שרצונו היה כי התובעת תעבור אף היא לישראל, העיד כי רצונה של התובעת הוא להישאר להתגורר ב….בעוד הבנות תיוותרנה בישראל והיא תגיע לבקרן אחת לחודש. כך העיד בשורות 8-24 עמוד 87 לפרוטוקול מיום ….). עדות זו תמך הנתבע בהודעה קולית שהוגש בעניינה תמלול מיום ….. מדובר בהודעה אחת בודדה שהוגשה מחוץ להקשרה המלא ללא שיש שיח נוסף בעניין. לא שוכנעתי כי יש באמור די כדי להצביע על השלמה מפורשת וחד משמעית של המעבר וזאת בבחינת כלל הראיות ובנסיבות המלאות בענייננו.

התמונה המלאה נלמדת היטב מההתכתבויות בין הצדדים ובזמן אמת. מדובר במי שבזמן אמת הביעה עמדתה ביחס לפעולה החד צדדית של הנתבע, שיצא עם הקטינות מ……. במצג כי מדובר בחופשה ובחופשה בלבד ולא שב איתן. התנגדותה המפורשת של התובעת לדברים באים לידי ביטוי באמירות חד משמעיות ובאופן עקבי על פני החודשים שחולפים מיום …., כשמיודעת היא בדבר כוונתו של הנתבע שלא להשיב את הקטינות ל…… מדובר בעשרות עמודים של הודעות המתפרסות על ימים רבים, שחולפים, עד שמצליחה התובעת להגיע לביקור בישראל. חלק מההודעות הן הודעות קוליות, כך למשל ההודעות הראשונות לאחר שמבינה התובעת את תכניתו של הנתבע, אולם מרבית ההודעות כתובות. הגם שאת ההודעות הקוליות לא הגישה התובעת כשהן מתומללות ורק השמיעה אותן במעמד הדיון בחקירת הנתבע, אפשר ללמוד על רוח הדברים היטב מתשובותיו הכתובות של הנתבע מיום ……

בין היתר, כותבת התובעת כך:

15.08.: אתה אמרת שאתה לא עושה לי את זה

15.08.: ??????

15.08.: אין לך מה להגיד???

15.08.: שקרן

15.08.: שהלכתי אמרתי לך

חוזרת התובעת לכל אורך ההתכתבויות שצורפו לעיוני והחל מיום …… ועד לכל הפחות יום …., שלאחר מכן היא מגיעה לישראל, כי היא לא נתנה הסכמתה למעבר של הבנות לישראל ומביעה היא את כעסה על האילוץ להגיע לישראל. היא חוזרת שוב ושוב על אמירות המביעות את אי רצונה לעבור להתגורר בישראל ועל כך שכעסה מופנה לנתבע גם על כך שקיבל את ההחלטה לבדו, לא שיתף אותה בכוונותיו ולא אפשר לה לקחת חלק הן בתכנון, הן במעבר והן באופן שבו יבוצע הדבר בפועל גם מול הבנות. על כך אפשר ללמוד מפורשות מאמירותיה של התובעת, בזמן אמת, בהודעותיה הכתובות ובחילופי הדברים בין הצדדים.

הודעות מיום ….2 המדגישות הן את העדר הסכמתה והן את העובדה כי תתקשה היא להשלים עם המעבר:

15.08.: מה את רוצה?

15.08.: מה את רוצה לילדות שלך?

15.08.: מה אתה עושה לי ולהן עכשו

15.08.: לא הייתה יכול לחכות שהחלטת ביחד??

15.08.: עושה את זה בכוח?

15.08.: זה כיף לך ככה?

15.08.: הייתי בא

15.08.:לא עושה כלום בכח

15.08.:אז מה זה?

15.08.: ושיקרת

15.08.: למה?

15.08.: את יכולה לבוא בכיף. את סתם מתעצבנת ולא שיקרתי. אמרתי לך שאני בא לחופש ומנסה לסדר שנחיה בארץ

15.08.: זאת האמת

15.08.: דקרת ואתה יודע

15.08.: תחיי אם זה

15.08.:זה מגעיל

15.08.: אמרתי שאני הזוז

15.08.: למה ככה?

15.08.: שקרת

15.08.:זה בהמת מגעיל

15.08.: לא ראיתי אותן חודש וחצי

15.08.: לא ידעתי שנעבור בטוח. לא רציתי להגיד לילדות ועדיין לא אמרתי להם

בהמשך וביום …., מתכתבים הצדדים ארוכות וגם אז מודיעה התובעת כי לא מסכימה היא למעבר שלה עם הבנות לישראל ולא באופן בו מכריח אותה הנתבע לעשות זאת.

בהודעה מיום … אף מציינת האם באזני האב כי היא מרגישה נבגדת על ידי האב ובני משפחתה, שנטען על ידו כי ידעו על המעבר (ראו עמוד 16 הודעות משעה 22:41 ביום ……לתמלול שהוגש על ידי התובעת).

התובעת, שציפתה לחזרה של הנתבע עם הבנות כמתוכנן ביום ….. מבינה שהם לא חוזרים וההתכתבות בין הצדדים נמשכת כשהתובעת ממשיכה להביע את הכעס שלה כלפי הנתבע, על כך שמרגישה שהיא נדרשת לעמוד בתנאים שהוא מציב לה לרבות הגעתה לישראל ואי רצונה בכך. ראו התכתבויות מיום …. (עמודים 15-18 לתמלול שהוגש על ידי התובעת ). בהמשך מביעה התובעת את החשש שלה להגיע לישראל, מתכתבת היא עם הנתבע ארוכות בניסיון להבין מה התכנית שלו, כיצד הדברים עתידים לפעול עם הגעתה לישראל, מה הוא מציע לה, מה האפשרויות שעומדות לפניה גם מבחינה משפטית וכן האפשרות להגיע איתו להסכם (ראו נא התכתבויות מיום ….(עמודים 20-22 לתמלול שהוגש על ידי התובעת). כך הדברים ממשיכים בין הצדדים בהתכתבויות ארוכות שמתחילות ביום ….עד …..בהקשר זה.

הנתבע מודיע לתובעת ביום ….כי ככל שיידרש לשוב ל…. עם הבנות הוא יעשה זאת אולם בצד האמור יש איום, בתירגום חופשי של הדברים “לעשות חיים קשים”:

01.09.: Girls

01.09.:Don’t worry. I know that if you don’t come and not helping with school that I have to go back. And I will do it as this is the law. But we are done. No money and no nothing. If I come back to….. you are like air for me and I’ll take 2 lawyers one in Israel and one in …..and make your life very hard.

(ראו עמוד 33 לתמלול שהוגש על ידי התובעת).

על אף חילופי הדברים בין הצדדים לתובעת עוד הייתה התקווה כי הנתבע ישיב את הקטינות ל…. וכך היא כותבת לו ביום ….:

04.09.:היי

04.09.: אז מה קורה?

04.09.: חיכיתי לקבל חדשות?

04.09.: אין הרבה חדש

04.09.: מתי אתם חוזרים?

04.09.: זה מתחיל להיות מלה זמן….

04.09.: אנחנו נשארים בארץ

04.09.: לא ראיתי אותן חודשיים

(עמוד 36 לתמלול שהוגש על ידי התובעת)

על כך עונה לה הנתבע (ראו עמוד 37 לתמלול שהוגש על ידי התובעת):

04.09.: ואת מוזמנת לבוא. תגידי מתי את רוצה ונקנה כרטיס

04.09.: עכשו אני נתחיל לעבוד כי אני צריכה לחיות

04.09.: אך אני הבוא

04.09.: ויש להן בית ספר…..

04.09.: אני אזמין לך כרטיס. ונכניס אותם לבית ספר פה

04.09.: לא…, צריך קודם לסדר הכל

04.09.: אני לא נתן הנייר הזה לפני

04.09.: ועוד אם אנחנו בארץ, לא זזה אם אני לא יודעת מה הקרה

04.09.: זה בידיים שלך

04.09.: אין בעיה. תבואי ונסדר

04.09.: למתי את רוצה כרטיס?

04.09.: נדבר מחר

הודעות נוספות באותו עניין ניתן לקרוא גם באלו שנשלחו בין הצדדים ביום(עמודים 40-41 לתמלול שהוגש על ידי התובעת)

גם סמוך לפני הגעתה של התובעת בחודש ….לישראל, התכתבות בין הצדדים מלמדת על התרעמותה מהאופן בו ביצע הנתבע את הוצאת הקטינות מ…. ולא השיבן:

08.11.:בבן גורין

08.11.:אני ממש כועסת אליך

08.11.: לא בא לי לבוא לגור בארץ

08.11.: זה ממש לא הדרך

08.11.: 4 חודשים!!!!!

08.11.: זה בכוח שאני בא

08.11.: אין לי ברירה, אם לא אני לא אראה הבנות שלי

08.11.: זה ממש רע מה שעשית

(ראו עמוד 54 לתמלול שהוגש על ידי התובעת)

מדובר בהודעות רבות בין הצדדים וקשה להביא את הדברים בחלקים, על אף הניסיון לעשות כן כאמור לעיל, מקום שקריאת כל ההודעות כמקשה אחת תצייר את התמונה הנכונה של הדברים.

העיד הנתבע וכך גם הפנה להודעות בין הצדדים מהם ביקש שאלמד, כי לאחר שהגיעה התובעת לישראל בחודש ….וראתה היכן מתגוררות הקטינות עם אביהן, ביקרה בבית הספר אליו רשם אותן, פגשה את הצוות בבית הספר, ראתה את סביבת המגורים החדשה שלהן והתרשמה מתנאי המחייה, השלימה עם האמור עת גם לשיטתה רצתה לעזוב את ……ונתנה את הסכמתה המפורשת למעבר תוך שהיא ביקשה להישאר לגור ב…..ולהגיע לביקורים מדי חודש.

כפי שציינתי כבר לעיל, לא השתכנעתי בדבר הסכמה כאמור. מדובר בצדדים שניהלו תכתובות ארוכות ביניהם וכך גם על הסידורים האפשריים תוך שגם חלק מהצורך להגיע להסדר כולל גם בשאלות הרכושיות שביניהם עולה בדברים בין הצדדים. ההודעות הבודדות עליהן מצביע הנתבע לא מציירות תמונה חדה וברורה של השלמה והסכמה בדיעבד.

בפס”ד גבאי נקבע בהקשר זה כך:

“השאלה אינה אם ברגע נתון הסכים ההורה ה”נחטף” לנוכחות הילד החטוף בארץ שאליה הוא נחטף. השאלה הינה אם ההורה ה”נחטף” הסכים לסטטוס קוו החדש שנוצר, באופן שהוא ויתר על זכותו להשבה מיידית של הילד למקום מגוריו הרגיל. רבים הם המקרים שבהם הורה “נחטף” הדואג לטובת הילד, מסכים לכך שהילד ילך לגן ילדים או לבית ספר כל עוד מאמצי ההורה להשבת הילד נמשכים. הסכמה כזו לשהותו של הילד בארץ שאליה נחטף אינה הסכמה לסטטוס קוו החדש שנוצר, ואין לראות בה ויתור על הגשמה לאלתר של זכות המשמורת או הביקור הנתונה לו על-פי האמנה.”

 

ודברים דומים נפסקו בפס”ד דגן, שם נקבע כי:

“התנאי המשלים להשתכללותה של השלמה הוא שההשלמה נקלטה אצל ההורה האחר, באופן שההורה החוטף מודע לכך שההורה הנחטף מוותר על שינוי הסטטוס-קוו. על-כן, אם ההורה החוטף סבור כי ההורה הנחטף אינו מוותר על זכותו להחזרה המיידית של הילד למקומו, הוא לא יוכל לטעון להשלמה מצד אותו ההורה, גם אם השלמה כזו עשויה להתפרש בעיניו של האדם הסביר. מכאן, שהפרשנות הניתנת להשלמה אינה זו של האדם הסביר אלא זו של ההורה החוטף הספציפי”.

בפס”ד דגן נקבע כי אמנם ניתן להכריע בשאלת קיומו של “חריג ההשלמה” לא רק על בסיס עדויות בעלי הדין אלא גם על ראיות ועדויות חיצוניות אולם הנטל על ההורה הטוען לטענת הגנה זו ולא שוכנעתי כי הרים הנתבע את הנטל המוטל עליו. לא הוצגו ראיות ברורות ומשכנעות כי ויתרה התובעת על זכותה להחזרה מידית של הבנות ל…… הראיות שהוצגו על ידי הנתבע, האמירות עליהן הוא מצביע ועל הפעולות שביצעה התובעת החל מחודש ….. עת הגיעה לבקר את הקטינות בישראל לראשונה ועד להגשת התובענה כאן, אינן חד משמעיות אלא ניתנות לפרשנות.

עוד נקבע בהלכות בפסיקה לרבות זו בפס”ד דגן כי חריג ההשלמה צריך להתקיים מתוך מודעות של ההורה הנחטף לנתונים ולא מתוך טעות, הטעיה, עושק או כפייה. ובענייננו נטען ולא הוכח אחרת, כי הוצג לפני התובעת מצג כאילו התייעץ הנתבע ואם יקבל את המענה כי עליו לשוב עם הבנות ל….יעשה כן אולם קיבל ייעוץ משפטי לפיו סיכוייה של התובעת להשיב את הקטינות לישראל קטנים. כך הנתבע מודיע לתובעת עוד ביום ….(ראו עמוד 25 ועמוד 28 לתמלול שהוגש על ידי התובעת) וכן ביום ….., במענה לשאלה אם הוא משיב את הבנות ל…., עונה לה הנתבע כי האמור עניין לייעוץ משפטי (ראו עמוד 29 הודעות משעה 13:12 לתמלול שהוגש על ידי התובעת).

כמו כן הוצג לפניה מצג כי כל שמבקש התובע הוא תחילה שתתן הסכמתה לרישום הקטינות בבית ספר בישראל רק על מנת שלא להשאיר אותן ללא מסגרת חינוכית ומבקש הוא מהתובעת להגיע לישראל על מנת ללבן את הדברים ביניהם (הודעה מיום ….שעה 23:03 לתמלול שהוגש על ידי התובעת) אולם כבר כאן עולה החשש של התובעת כי הסכמה שכזו תתפרש כהסכמה למעבר בכללותו והנתבע הוא זה שמרגיע אותה בהקשר זה:

23.08. עד שאני לא בא ותסביר לי ותכתוב לי בדיוק מה יקרה, בשבילי, בשביל …ו….,לא אשלך

23.08.: ביקשתי ממך לבוא

23.08.: I told you –we register them and after we will go to lawyer and have a final agreement that yoy will get money’ after that you will enough money to leave your life wherever you want.

23.08.: if you don’t want to help put the girls in school we will do exactly the same as I wrote above with one exception that I will claim for 100% control of the girls

23.08.: its up to you

(עמוד 23 לתמלול שהוגש על ידי התובעת)

הנתבע הפנה למועד בו נפתח ההליך כאן ולשיטתו מאז הגעתה של התובעת לישראל בחודש 11/2022 ועד לפתיחת ההליך אפשר ללמוד על השלמתה אולם מדובר בפרק זמן קצר עד לפתיחת ההליך ואין לראות בהימנעות מפניה מידית להליך משפטי לפי האמנה כשקולה להשלמה. הצביע הנתבע על פעולות אקטיביות שביצעה התובעת על מנת להצביע על כך שבראייתו מדובר בהשלמה. אולם בנסיבות העניין ודווקא נוכח כל חילופי הדברים שבין הצדדים, הגעה לישראל – תחת מחאה – לטובת סידורים, לשהות עם הבנות ולהקל עליהן עת שוהות הן בישראל לרבות הבאת ציוד אישי, יכולים גם להתפרש כדאגה לבנות בתקופת הביניים ולכל הפחות עד אשר תבין האם מהם הצעדים שעליה לנקוט.

העידו הצדדים כי מרבית הציוד האישי של הבנות נותר ב….. על כך העיד גם הנתבע שאף את כל חפציו טרם העביר מ….לישראל (ראו גם הודעה מיום …..שעה 19:40 עמוד 10 לתמלול שהגישה התובעת). עוד העידו הצדדים שניהם כי הבנות היו רשומות לבית ספר ב….. לעניין זה העיד האב כי תכנן להעביר את הבנות לבית ספר אחר ב…. קרוב לבית מגוריו למען הנוחות בהסעת הקטינות ומאשרת התובעת את הדברים בעדותה:

“עו”ד…..: את אומרת שהילדות היו רשומות בבית ספר ב……

העדה, גב’ ……. : כן, שני בתי ספר.

עו”ד ….. : בית הספר זה בכפר של ….. לא בכפר שלך.

העדה, גב’ ……. : כן, תכננו שאני אגור ליד, בגלל זה עזבתי את הבית הוא ביקש שאני יעזוב את הבית לבוא לגור ליד.

עו”ד …… : מתי עזבת את הבית?

העדה, גב’ ….. : אמצע ספטמבר, הייתי צריכה ב- 30/8 אבל בגלל שהוא עשה לי את זה לקח לי יותר זמן.”

(ראו שורות 4-11 עמוד 35 לפרוטוקול מיום ……).

אם כך, יצר הנתבע מצג כאילו יש לו כוונה לחזור ל…. ובהתאמה לכך, גם בוצע רישום לבית ספר ואף הסתמכה על כך האם תוך שהיא מתכננת מעבר מגורים לטובת הדבר. על כן, אני לא רואה בדאגה של האם לרכוש עבור הבנות ציוד או ריהוט כלשהו, עד לחזרתן ל…., כעניין שיכול ללמד כשלעצמו על השלמה ויש לבחון את האמור מראות עיניו של הנתבע באופן כולל.

העידו הצדדים שניהם כי ניהלו ומנהלים הם עדיין משא ומתן שחלקו גם בשאלות הרכושיות שבין הצדדים, זאת בצד הקשר של כל אחד מהם עם הקטינות. כשם שהנושאים הרכושיים בין הצדדים טרם הסתיימו, לא שוכנעתי כי דווקא בזיקה למקום המגורים של הקטינות בישראל ניתנה הסכמתה של האם באופן מידי עם הביקור הראשון שלה בישראל ובאופן חופשי ומודע. לא שוכנעתי כי דווקא בהקשר זה של המעבר, בהעדר אמירה ברורה של התובעת לעניין הסידורים העתידיים שמאשרים את השלמתה עם המעבר ומתן ברכתה לאמור, למד הנתבע, כמי שנמצא במעמד של ההורה החוטף, על השלמה ברורה שאינה ניתנת לפרשנות אחרת.

רצונה של האם כל העת, להשבת הבנות ל…., לניהול מו”מ בין הצדדים שאינו מותנה בהשבתן מישראל ל……ואי רצונה לעבור לישראל, היה ידוע היטב לאב.

העיד האב כי הייתה לו האמונה (שורות 18-19 עמוד 85 לפרוטוקול מיום …..), למעשה הייתה לו הידיעה, כי האם לא תישאר ב…. בעוד הבנות בישראל (ראו שורות 26-28 עמוד 78 לפרוטוקול מיום ….) עם זאת מאשר הוא כי ידע שלאם אין דרכון בתוקף על מנת להגיע לישראל ולמעשה בהתכתבויות בין הצדדים מצטיירת התמונה כי האב משכנע את האם להגיע לישראל על אף התנגדותה. כך לאורך כל ההתכתבויות בין הצדדים לרבות אלו ערב הגעתה לישראל בחודש ……

התבוננות רחבה על כלל הנסיבות, האמירות והמעשים של הצדדים אינם יכולים ללמד כי הייתה כאן השלמה. התרשמתי כי מדובר באם אשר עשתה כל שהיה בהבנתה כדי להשיב את הבנות לידה. הביעה היא התנגדות נחרצת למעבר של הבנות לישראל, הגישה תלונה לרשויות ב…., ניהלה עם הנתבע קשר רציף ובמהלכו ביקשה שוב ושוב שישיב את הבנות ל…. וכך יוכלו לשוב הם לשולחן המו”מ ללא לחצים. כמו כן ועל אף שהגיעה לישראל, לא מצאתי כי ביצעה פעולות חד משמעיות שמהן ניתן ללמוד על השלמה מאוחר לחודש …..אז ביקרה את הבנות בישראל ונטען על ידי האב כי הודיעה לו על השלמתה עם המצב והסכמתה למעבר.

הגעתה של האם לישראל, גם לבקשת האב, הייתה לטובת ניהול מו”מ ופניה לעורך דין מגשר. כך העיד כי פנו הם לעורכת הדין …… ואין ממש לטעמי בשאלה האם היא הייתה מגשרת או שמא מייצגת את האב במשא ומתן בין הצדדים. די לי כי ההגעה לישראל הייתה גם לטובת האמור וזה לא הבשיל כלל לכדי הסכם.

הנתבע עצמו מאשר כי ההשלמה של האם ורצונה, כלשונו, “להיות על הקו” ולהגיע אחת לחודש לישראל לא הבשילו לכדי הסכם סופי עת זה לא נחתם (ראו שורות 32-34 עמוד 95 לפרוטוקול מיום ……).

אם כך, באשר לשילובן של הבנות במסגרות החינוך בישראל בתחילת שנת הלימודים אינה יכולה ללמד על השלמה מקום שהאמור בוצע גם ללא הסכמת האם וכפי שגם נקבע בבע”מ 7784/12 ‏ ‏ פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים משפטיים, 28.07.2013), אין לראות ברישום כשלעצמו כמקים את חריג ההשלמה.

עניין נוסף, שמחזק את עמדת התובעת כי לא השלימה היא עם המעבר, מראייה רחבה וכוללת של הנסיבות, הוא המצב הכלכלי של התובעת.

העידה התובעת כי נתמכה היא בנתבע החל מהתקופה שלאחר הפירוד, קודם ליציאתו עם הבנות מ…., לרבות התקופה עד להגשת התובענה ופתיחת ההליך שלפני ובכלל עד היום. מסבירה היא כי הצדדים טרם סיימו את הליכי הפרידה והגירושין ולמעשה חלוקים הם בשאלת חלוקת הרכוש ביניהם. עדותה של התובעת בהקשר זה נתמכת בתמלול ההודעות הכתובות ביניהם כפי שהגישה היא לתיק בית המשפט. הדרישות של התובעת מהנתבע, כי זה יעביר לה כספים, ישלם עבורה תשלומים כלה מהוצאות שוטפות קטנות כגון דלק לנסיעות, שירותי צפיה ב”נטפליקס” וכלה בסיוע ברכישת כרטיסי טיסה לישראל ואף מימון שהותה בישראל, בצד דרישתו של הנתבע לקדם הסכם שיביא לחלוקה סופית בין הצדדים מלמד על חוסר האיזון בין הצדדים בהקשר זה. חוסר איזון כלכלי זה אינו מוכחש על ידי הנתבע והוא אף הביע התנגדותו להמשיך ולממן את הטיסות לישראל ושהותה של התובעת בישראל. אם כך, אני סבורה כי אין באמור כדי להתיישב עם עדותו שב – …..השלימה התובעת עם המעבר ונתנה הסכמתה כי הבנות יוותרו להתגורר בישראל עם אביהן והיא תגיע לביקור אחת לחודש. אף אם אקבל את העמדה כי במסגרת חלוקת הרכוש תזכה התובעת לנכסים שאז יהיה בידה לממן את האמור, הרי נכון לאותו המועד אין היא מי שבידו היכולת הכלכלית לממן את האמור, אף לא להתחייב לכך.

ויותר מזה, מקריאה של ההודעות בין הצדדים, אפשר להתרשם כי האם מתנגדת לנהל את המו”מ על חלוקת הרכוש כאשר הדבר מותנה במקום המגורים של הבנות. כך למשל היא דוחה הצעה של האב לסיים את המחלוקות ביניהם בהסכם תמורה כספית (הצעה שמופיעה בעמוד 25, מתאריך …..בשעה 11:54) בהודעות מיום …. ובהמשך, בהודעה מיום …, בשעה 11:31 מתכתבים הצדדים על כך שוב:

01.09.: מתי אתה רוצה לדבר?

01.09.: you thought that to propose me 250k will change anything and that I will leave the girls? You are crazy? I love …..and…..! they are my daughter’s! no money will change that

01.09.: you are so stupid. I give up

01.09.: as usual can’t talk with you and can’t explain you

01.09.: full gguard and decision’ take the girls to Israel witout asking me ‘ you should be ashamed to do that to me and also to….. and …. I will not let you do that.

01.09.: you are welcome to come we will move to Israel

מכל האמור לעיל, אני מוצאת כי לא התקיים חריג ההשלמה בהתאם לקבוע בסעיף 13(א) לתוספת לאמנה.

על כן, גם התייתרה השאלה האם חזרה בה התובעת מהסכמתה אם לאו.

סעיף 13(ב) לתוספת לאמנה – חריג “החשש החמור”

על אף שהדברים לא נאמרו במפורש, נוכח העדויות בהקשר זה, מצאתי לדון גם בחריג הקבוע בסעיף 13 (ב) לתוספת לאמנה. זה קובע חריג המאפשר את אי השבת הקטין לארץ המוצא כאשר “קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל”.

הכלל לעניין החריג בדבר ה”החשש החמור” מתייחס לחשש העשוי להיגרם בשל החזרת הקטין למדינה ממנה נחטף, ואין מדובר בחשש שיכול והוא נובע מהחזרתו להורה ממנו נחטף או מניתוקו מההורה החוטף (ר’ : בש”א 1648/92 טורנה נ’ משולם פ”ד מו(3) 38, בע”מ 741/11 פלונית נ’ פלוני (מיום 17.5.2011), ע”א 4391-96 אדם פול רו נ’ דפנה רו (יעקובוביץ), פ”ד נ (5) 338). בדומה לחריגים הקודמים שהובאו בפסק דיני, הנטל להוכחת החריג האמור מוטל אף הוא על הנתבע, ומדובר בנטל כבד מאוד. הנתבע לא עמד בנטל זה.

הנתבע לא טען דבר לגבי חשש ממשי בדבר נזק שעשוי להיגרם לקטינות בהקשר לחזרה ל….. וביחס למדינה עצמה. עם זאת טען הנתבע כי קודם ליציאתו מ…..עם הבנות לישראל, עברו הבנות למשמורתו והייתה לו דאגה כנה לשלום הבנות נוכח השימוש שעשתה האם בסמים קשים מסוג קוקאין וקראק. עוד העיד האב כי בשל דאגתו לשלום הבנות ביקש ליצור להם סביבת חיים בטוחה יותר ועלתה האפשרות בדבר מעבר ל….. או לישראל כאשר לשיטתו הדבר יטיב גם עם האם.

האם הודתה על השימוש בסמים ועל כך שמיוזמתה נכנסה למוסד לגמילה לתקופה קצובה בחודש מרץ ….. עוד אישרה היא כי האב החזיק דאג וטיפל בקטינות בתקופה בה שהתה בגמילה וולנטרית אולם אינה מקבלת את הקביעה כי המשמורת עברה דה-פקטו לידי האב גם לאחר יציאתה מהמוסד לגמילה.

אישרה האם בעדותה את עניין השימוש בסמים והגמילה (ראו על עדותה של התובעת בעמוד 32 לפרוטוקול מיום ….).

האב העיד כי חשש שהאם ממשיכה לצרוך סמים קשים ואולם לא הוכח דבר בהקשר זה. לא הצביע על התנהגות חריגה של האם קודם לחודש …..07/2022 ולא הציג כל התכתבות בין הצדדים שיכולה להצביע על החשש דנן או הבעת דאגה באזני האם. החשש אם כך, ככל שישנו הוא בזיקה להורה הנחטף, היינו לאם, וכפי שפורט לעיל, אין בכך עוסק החריג הקבוע בסעיף 13(ב) לתוספת לאמנה. ממילא גם בהתייחס לחשש ממשי לשלום הקטינות בזיקה להחזרת הקטינות לחזקת האם לא הוכח שכן האב עצמו העיד כי בכוונתו היה להסדיר את חלוקת המשמורת (כלשונו) בינו ובין האם וכפי שהטיב לכתוב לאם ולא אחת, מעוניין הוא להסדיר חלוקה שוויונית ביניהם (למשל הודעה מיום …. שעה 11:55 עמוד 26 לתמלול שהוגש על ידי התובעת, ראו שורות ).

אין אני נדרשת להכריע באמור שכן ממילא טענות הנתבע בזיקה לכשירותה ההורית של התובעת ,ככל שיש כאלו, מקומן בהליך משמורת או זמני שהות שיש לנהל במדינת המוצא. גם הנתבע עצמו מאשר כי את האמור היה ראוי לברר במדינת המוצא, ב…..:

“עו”ד ….. : למה לא פנית בצורה מסודרת ב….. וטענת את כל הטענות שלך, אני משוכנעת ש…. מדינה מסודרת לפחות כמו ישראל היית מעלה את הטענות שלך והיו בודקים אותן והיית מגיש תביעה והיא הייתה מתבררת.

העד מר, ……. : נכון.

עו”ד ……. : יכול גם להגיש תביעה להגירה נכון?

העד מר, ……. : נכון.

עו”ד ……. : למה לא עשית את זה?

העד, מר …… : כי …… היא גם…

עו”ד …….. : היא אשמה גם בזה.

העד, מר ….. : לא, ממש לא, אבל אני אגיד לך ….. אני מכיר אותה הרבה שנים, היא בן אדם חזק, היא גם הייתה אימא טובה לילדות עד שהיא נפלה לסמים ואני לא אלך ואכניס את האימא של הילדות שלי לבעיות מול הרשויות ב…. כי אני תמיד רואה אותה בתור האימא שלה ילדות שלי, כן.”

(שורות 8-21 עמוד 57 לפרוטוקול מיום ……)

ובהמשך:

עו”ד …… : היה כל כך קל לקבל משמורת או הגירה ב…. אז למה לא הלכת בדרך המלך?

העד, מר ……. : לא הלכתי בדרך המלך.

(שורות 25-27 עמוד 89 לפרוטוקול מיום ……).

נוכח האמור לא שוכנעתי בדבר חשש כבד בדבר נזקים אפשריים שיגרמו לקטינות עם השבתן לארץ המוצא, …….

סוף דבר

מכלל האמור לעיל, עת מצאתי כי התקיימו התנאים הקבועים באמנה וכי לא מתקיימים החריגים הקבועים בה, אני מורה על קבלת התובענה ועל השבת הקטינות לארץ מוצאן, ……..

בעמ”ש (מחוזי ת”א) 2070-07-19 א. נ’. ג’, (לא פורסם במאגרים משפטיים, 17.07.2019) , כפי שצוטט ב תמש (ת”א) 24437-09-21‏ ‏ איה בירן נירקו נ’ שמואל פלג (פורסם במאגרים משפטיים, 25.10.2021): נקבע כי עם קבלת תובענה המורה על השבת קטין לארץ מוצאו, יש להורות על אופן הביצוע:

“מעת שמורֶה בית המשפט על החזרת קטינים למקום מגוריהם הרגיל ראוי שיוסיף ויקבע אף את התנאים לחזרה וזאת על מנת להבטיח את ביטחונם ושלומם הפיזי והנפשי של הקטינים בתקופה הראשונה שלאחר החזרה ועד אשר יפנה הצד המעוניין לערכאות המקומיות לצורך הסדרת פרטי המשמורת ומהלכיה וינָתֵן מענה לפנייתו (לעניין הצורך בקביעת תנאי החזרה להבטחת שלום הקטינים והסדרה ראויה של החזרה ראו, כדוגמה – ע”א 4391/96 רו נ’ רו (1997); תמש 38430/00 (תל אביב) פ. נ. פ. (2000); תמ”ש 103880/99 (תל אביב) פלוני נ’ פלוני (2001) ורבים אחרים)עמ”ש 2070-07-19 א. נ’ ג. (17.7.2019) פיסקה 34 לפסק הדין; בע”מ 5041/19 פלונית נ’ פלונית (8.8.2019)”.

על כן, מורה כדלקמן:

מורה על השבת הקטינות ל…. וזאת בתוך 14 ימים מהיום תוך שהצדדים יכינו את הבנות ויערכו לתהליך החזרתן כאמור לרבות תהליך פרידה מהחברים או מהמסגרת החינוכית על מנת להקל עליהן בשינוי הנוסף שנכפה עליהן.

ב”כ הצדדים יתאמו בתוך 7 ימים מהיום את מועד הטיסה ויודיעו על כך לבית המשפט בתוך 8 ימים.

צו עיכוב יציאה שהוצא נגד מי מהקטינות יבוטל.

הדרכונים שהופקדו בכספת בית המשפט, ככל שהופקדו, יושבו לידי התובעת.

ככל שהנתבע לא יפעל על פי הוראות פסק הדין – תסייע משטרת ישראל בידי התובעת להשיב את הקטינות לארץ מוצאן, …., תוך שיתוף גורמי הרווחה והסעד המוסמכים לצורך העניין.

זכות ערעור כקבוע בתקנה 111 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ”א – 2018. אם יוגש ערעור יעוכב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת של בית המשפט שלערעור.

ולשאלת ההוצאות –

הן התקנות והן הפסיקה, שבעניין זה לא שונתה לאחר תיקון תקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט – 2018, קובעים את המסגרת המנחה בפסיקת הוצאות. לעניין זה יש להתחשב בהיקף ההליכים, התנהגות הצדדים, מורכבות התיק, הזמן שנדרש והושקע בהכנה וניהול ההליך, הסעד שנתבקש ותוצאות פסק הדין. בענייננו התקיימו 2 דיונים והתובעת נדרשה להגיע לישראל לטובת ניהול ההליך והעידה כי בין הדיונים אף נדרשה לשוב לארץ מוצאה, …..

לנוכח תוצאות ההליך ובשים לב להוראות סעיף 26 לאמנה ולתקנה 155 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018, בנסיבות העניין אני מוצאת לפסוק הוצאות משפט לטובת ייצוגה של התובעת בהליך וכן הגעתה לישראל לטובת הדיונים בסך 60,000 ₪.

ההוצאות ישולמו על ידי הנתבע בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבע, וככל שלא ישולמו עד למועד שנקבע, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום בפועל.

פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים, הקטינות, העדים וכל פרט אחר העשוי להביא לזיהוי מי מהצדדים או העדים.

תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לצדדים וכן תודיעם טלפונית על תוצאותיו.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ”ו אדר תשפ”ג, ……., בהעדר הצדדים.

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!