בפני
כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר
התובע
XX ת"ז XX
ע"י ב"כ עו"ד ציון סמוכה
נגד
הנתבעת
XX ת"ז XX
ע"י ב"כ עו"ד רונן דליהו
החלטה
1. החלטה זו עניינה בקשת הנתבעת למחיקה על הסף של תביעת התובע.
2. עיקרי העובדות
2.1 הצדדים נישאו ביום 00.00.1998 ומקשר זה נולדו ארבעת ילדיהם.
2.2 בשנת 2015 עלו יחסי הצדדים על שרטון והמבקשת הגישה 3 תביעות: למשמורת, למזונות ותביעה רכושית, כשהמשיב הגיש תביעה לפירוק השיתוף.
2.3 ביום 00.00.2016 חתמו הצדדים על הסכם ממון/גירושין, שייקרא להלן: "ההסכם", אשר אושר על ידי כב' השופט מוטי לוי, כשכוונת הצדדים הייתה להסדיר את מצבם המשפטי היה וימשכו בנישואיהם או אם חו"ח ייפרדו.
2.4 הצדדים חזרו לחיות יחד עד שהתברר למבקשת שהמשיב הפר את תניית הנאמנות שהוסכמה וחזר לבת זוגתו.
2.5 בחודש אוקטובר 2019 הודיע המשיב על רצונו להתגרש והגיש תביעת גירושין לבית הדין, אשר נדחתה ע"י בית הדין הרבני עד למילוי ההסכמות הרכושיות שנקבעו בהסכם.
2.6 לאחר שהמשיב הגיש בקשה להתגרש לבית הדין הרבני, הגישה המבקשת את התביעות הבאות:
בקשה מיום 00.12.2019 ליישוב סכסוך (י"ס 26888-12-19).
תביעה מיום 00.2.2020 לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש לקיום סעיף 5.9 להסכם (תמ"ש 3195-02-20).
תביעה מיום 00.11.2020 לפירוק שיתוף במקרקעין של שלושת הדירות הרשומות על שם הצדדים בחלקים שווים (תלה"מ 16074-11-20).
תביעה מיום 00.11.2020 לפי סעיף 7 לחוק לביצוע ההסכם (תמ"ש 22602-11-20).
2.7 ביום 00.4.2021 הגיש המשיב תביעה להפחתת סכום המזונות שנקבע בהסכם (תמ"ש 23299-04-21).
2.8 הנתבעת הגישה בקשה מקדמית למחיקת התביעה על הסף והצדדים התבקשו להגיש את סיכומיהם בבקשה זו.
3. טענות הצדדים
3.1 טענות הנתבעת
3.1.1 שווי מחצית הרכוש שהגיע לנתבעת עלה בשיעור ניכר על שווי שלושת הנכסים שהועברו בהסכם לבעלות הנתבעת וכי הנתבעת הסכימה להסתפק בחלק זה, תוך שהצדדים ערכו את האיזון הכלכלי ביניהם בכך שקבעו שדמי המזונות יעמדו על 15,000 ₪ לחודש עד הגיע הילד הקטן לגיל 21, תוך שהדבר צוין מפורשות בסעיף 4.3 להסכם וזאת למרות שכב' השופט מוטי לוי העמיד את דמי המזונות הזמניים על סך 30,000 ₪.
3.1.2 בסעיף 4.3 סיפא הוסכם במפורש כי "האב מתחייב לקיים התחייבות זאת תמורת הצורך ממימוש הנכסים שבבעלותו", כשאין חולק שיש בנכסים שבבעלותו כדי לעמוד בקיום ההסכם.
3.2 טענות התובע
סעיף 4.3 להסכם חוסם את זכותו היסודית של התובע לגשת לערכאות והינו מנוגד לפסיקה הקובעת שפסק דין למזונות אינו סופי וחלוט ואינו יוצר מחסום החלטי להתדיינויות חוזרות כאשר יש שינוי נסיבות מהותי ועל כן יש לבטלו.
4. הסעיף נשוא המחלוקת
4.1 סעיף 4.3 להסכם מיום 00.00.16 קובע:
"מוסכם כי גובה דמי המזונות נקבע כחלק מאיזון הכלכלי של הצדדים ועל כן האב לא יהא רשאי להגיש תביעה להפחתת המזונות מכל טעם שהוא, לרבות לא עקב טענה של ירידה בהכנסותיו ו/או שינוי נסיבות אחר, והאב מתחייב לקיים התחייבות זאת, במידת הצורך ממימוש רכוש שבבעלותו".
5. המצב המשפטי
5.1 סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 קובע:
"3. הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה:
…
(4) אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין".
5.2 עיקרון העל בדיני חוזים הוא שחוזים יש לקיים, כשאחד החריגים והרחב שבהם הוא סעיף 3(4), לחוק, הקובע שביהמ"ש לא יורה על אכיפת חוזה שעה שאינה צודקת בנסיבות העניין, תוך בחינת תום ליבם של הצדדים במהלך ההתקשרות ותוך שביהמ"ש נדרש לבדוק כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו.
5.3 הנטל להוכחת ביטול סעיף 4.3 להסכם מכח סעיף 3(4) לחוק החוזים תרופות מוטל על כתפי התובע.
5.4 בתמ"ש 71263/98, שניתן על ידי כב' השופט שאול שוחט נידון במקרה בו התחייב התובע בהסכם הגירושין שלא לתבוע הקטנת מזונות, וכב' השופט שאול שוחט קבע כי נטל ההוכחה המוטל אל התובע להוכיח את ביטול הסעיף בהסכם מכח קיומו של סעיף 3(4) לחוק החוזים תרופות כבד ביותר שכן על התובע לשכנע את ביהמ"ש כי בנסיבות המקרה העוול שייגרם לו אם תאכף ההתחייבות גדול מן העוול שייגרם לנפגע אם ימנע ביהמ"ש את אכיפתה עד הפיכת אכיפת החוזה לבלתי צודקת.
6. הנסיבות דידן
6.1 מעיון בתביעת המזונות שהתנהלה בין הצדדים בשנת 2015 עולים הדברים הבאים:
6.1.1 כב' השופט מוטי לוי העמיד ביום 00.6.2016 את דמי המזונות הזמניים על סך 30,000 ₪ לחודש, כשכב' השופט מוטי לוי מציין בהחלטתו, בין היתר, את הדברים הבאים:
"22. הנתבע לא צירף כל ראיה לתמוך בטענותיו בכתב ההגנה. כך למשל העלים הנתבע את קיומו של חשבון בנק ב XX, העלים חשבון על שמו בבנק XX והעלה קיומו של חשבון אשי בבנק XX (?!). הנתבע אישר את קיומם של חשבונות אלו (ראו למשל: פרוטוקול עמ' 33 ש' 24 לגבי החשבון בXX, ופרוטוקול מיום 00/6/16 בתמ"ש 31225-03-16 עמ' 46 ש' 4 וש' 8) כך, אישר הנתבע העברות כספים מ XXלישראל, הנתבע לא צירף מאזנים ודוחות של החברה שהודה שהי בבעלותו ולא תמך טענות פרקליטו ש "לבעל חברה אחת בשלבי גסיסה, החברה תיסגר בסוף השנה…" (פרוטוקול עמ' 47 ש' 9).
נראה שחובת הגילוי המוגברת בבית משפט לענייני משחה אינה זקוקה עוד להרחבה דיונית.
26. לא יהא זה למעלה מן הצורך להדגיש שעמדתו זו של הנתבע מקבלת חיזוק מטיוטת הסכם שצורפה לתיק ביום 00/3/16 שכנטען ע"י התובעת נחתמה על ידי הנתבע בה העמיד הוא עצמו בחתימת ידו את דמי המזונות של כל קטין על סך של 7,500 ₪. אמנם בתגובה מיום 00/4/16 של הנתבע טען הוא שמדובר בחתימה מזויפת כך עשה בשלב חקירתה הנגדית של התובעת בה הוטח בפניה שהחתימה של הנתבע על גבי הטיוטה זויפה (פרוטוקול עמ' 21 ש' 12 עד עמוד 22 ש' 3).
27. לאור האמור לעיל מבלי לקבוע מסמרות, על פי אומדנה, לאור דברי הנתבע עצמו ולאור המועד הקבוע לדיון לחודש 09/16אני מעמיד את חובת המזונות של הנתבע לתובעים על סך של 30,000 ₪ לחודש וזאת בקיזוז הסכומים המתקבלים אצל האם מהמל"ל כקצבת ילדים". ( הדגשה שלי א.ז.ר.).
6.1.2 הנתבעת הבהירה ודבריה לא נסתרו, שהיות והיה קשה להתחקות אחר כל הכספים והנכסים שהחזיק התובע על מנת לאזנם בין הצדדים הסכימה הנתבעת, בהסכם שנחתם בין הצדדים, שהתובע יעביר לה 3 נכסים, כשדמי המזונות שנקבעו היו כחלק מהאיזון הכלכלי ביניהם ובהתאם לכך התחייב התובע לשלם דמי מזונות בסך 15,000 ₪ לחודש לארבעת ילדיהם וזאת עד שימלאו לבן הקטן 21, כשנכתב במפורש בסעיף 4.1 להסכם:
"מוסכם כי בתוך 30 יום מרגע שהודיע אחד ההורים כי ברצונו להתגרש יתחיל האב לשלם למזונות הילדים לידי האם סך של 15,000 ₪ לחודש עד שימלאו לבן XX 21 שנים. סכום זה יישאר במלואו ללא כלקשר לעובדה שלשלושת הילדים האחרים של הצדדים ימלאו 18 שנים ו-21 שנים קודם למועד זה".
ובהתאם לכך נקבע בסעיף 4.3 להסכם:
"מוסכם כי גובה דמי המזונות נקבע כחלק מהאיזון הכלכלי של הצדדים ועל כן האב לא יהא רשאי להגיש תביעה להפחתת המזונות מכל טעם שהוא, לרבות לא עקב טענה של ירידה בהכנסותיו ו/או כל שינוי נסיבות אחר, והאב מתחייב לקיים התחייבות זאת, במידת הצורך ממימוש רכוש שבבעלותו".
6.1.3 בהסכם נלקחה בחשבון האפשרות שהתובע יגיש תביעה להפחתה ועל כןהוסכם במפורש בהסכם, שהתובע מתחייב לקיים את תשלום המזונותשנקבעבהסכם , במידת הצורך, ממימוש הרכוש שבבעלותו.
6.1.4 מניהול תיק תלה"מ 16074-11-20 , בו ניתן צו לפירוק השיתוף בשלושתהדירות שבבעלותם המשותפת של הצדדים עולה:
שהדירה ברח' XX, XX, שהוערכה ע"י השמאי בסכום של 3,000,000 ₪ (שלושה מיליון ₪). על הדירה רובצת הלוואה מובטחת במשכנתא שיתרתה לסילוק הנה בסך 171,768 ₪ בלבד.
שהדירה ברח' XX, XX, הוערכה ע"י השמאי בסכום של 3,300,000 ₪, כשאין עליה כל משכנתא.
שהדירה ברח' XX, XX, הוערכה ע"י השמאי בסכום של 1,350,000ב ₪, כשאין עליה כל משכנתא.
6.1.4 שלושת הדירות הנ"ל אינן כוללות את יתר רכושו של התובע אשר לא פורט כלל.
6.1.5 בהסכם נלקחה בחשבן האפשרות שהתובע יגיש תביעה להפחתה ועל כן הוסכם במפורש בהסכם, ש"האב מתחייב לקיים התחייבות זאת במידת הצורך ממימון רכוש שבבעלותו".
6.1.6 משהוכח לעיל שהתובע מחזיק בבעלותו מחצית מזכויות בשלוש דירות לא עמד התובע בנטל ההוכחה הנדרש על מנת להוכיח שיש מקום לבטל את התחייבותו לשלם את דמי המזונות שנותרו מתוך מימוש רכושו וכי קיום התחייבותו בהסכם הינה בלתי צודקת בנסיבות אלו.
6.1.7 בנוסף לאמור לעיל ולמעלה מן הצורך יש לציין שבתקנות החדשות הורחבו העילות למחיקת תביעה על הסף, כשנוסף סעיף 41(א)(4) הקובע:
"כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה".
כן נוספה תקנה 42 הקובעת:
"סבר בית המשפט שבעל דין עושה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו".
6.1.8 התקנות החדשות פותחות פתח רחב יותר לסילוק על הסף, כשבנסיבותדידן יש מקום למחיקת התביעה על הסף גם מכח סע' 41(א) (4)
לתקנות.
6.1.9 לאור כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת תביעת התובע להפחתת דמי המזונות על הסף , כשלפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.
7. החלטה זו תישלח לצדדים.
8. ניתן לפרסם החלטה זו תוך השמטת כל הפרטים המזהים.
ניתנה היום, ח' שבט תשפ"ג, 30 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
