מספר בקשה:2
בפני
כב' השופטת כרמית חדד
המבקש:
XXX
ע"י ב"כ עו"ד אילן קמחי
נגד
המשיבה:
XXX
ע"י ב"כ עו"ד שרה זנו אמוראי
בעניין הקטינה XXX.
החלטה
המשיבה, גב' XXX (להלן:"המשיבה") הגישה התובענה שבתיק זה לקביעת מסגרת חינוכית לקטינה, בתם של הצדדים XXX (להלן:"הקטינה") בבית ספר XXX הסמוך למקום מגורי המשיבה והמשתייך לזרם החינוך הממלכתי.
המבקש, מר XXX(להלן:"המבקש") אבי הקטינה הגיש בקשה לסילוק על הסף בטענה כי הסמכות לדון בתובענה דנן נתונה לבית הדין הרבני מכח הסכמת הצדדים שניתנה במסגרת הסכם הגירושין.
הוגשה תגובת המשיבה ותשובת המבקש ומכאן החלטה זו.
רקע וטענות הצדדים:
1. הצדדים נישאו ביום 17.01.2017 והתגרשו ביום 21.10.2021. במהלך נישואיהם נולדה הקטינה ביום 14.12.2017.
2. ביום 12.09.2021 אושר בין הצדדים הסכם גירושין בבית הדין הרבני במסגרתו הוסכם בס' 9 כדלקמן:
"מוסכם בזאת שכל עניין הכרוך בשאלות מהותיות כגון: מזונות משמורת חינוך הילדה בריאותה ייעשה וייקבע ע"י הצדדים ובכל מקרה של מחלוקת בין הצדדים באם לא הצליחו להגיע להבנה ולהסכמה בעצמם יפנו להליך גישור ע"י מגשר מוסכם. לאחר מיצוי הליך הגישור ובהעדר הסכמה בין הצדדים רשאי כל אחד מהצדדים לפנות להכרעתו של בית הדין הרבני XXX. למען הסר ספק, מוסכם בין הצדדים כי הסמכות לדון בכל הנושאים הקשורים בהסכם זה תהיה לבית הדין הרבני XXX".
3. המבקש טוען כי הצדדים הסכימו כי כל ענייניהם יידונו בבית הדין הרבני ואף צויין במפורש כי ענייני חינוך הילדה יידונו שם. המבקש טוען כי כבר התריע בפני המשיבה כי הגשת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה מנוגדת להסכם וכי היא צפויה להוצאות באם תעשה כן.
4. המשיבה טוענת כי הסכם הגירושין אושר ללא דיון לגופו של עניין עוד טוענת המשיבה כי ככלל ילדים אינם כבולים להסכמות הוריהם בהליך הגירושין לרבות לעניין סמכות השיפוט.
המשיבה טוענת הוכרה זכות התביעה העצמאית של הקטין גם לאחר אישור הסכם גירושין מתוך הבנה שלעתים טובת הקטינים נדחקת במסגרת הסכם הגירושין.
המשיבה מוסיפה וטוענת כי אין בהסכמתה למתן סמכות לבית הדין הרבני כדי לשלול את סמכותו הטבועה של בית המשפט לענייני משפחה לדון בענייניה של הקטינה.
המשיבה טוענת כי בבקשתו המבקש עותר לשינוי הלכת "דן ופסק" ומשמעותה לעניין הסמכות הנמשכת וכי בהתאם להלכה הפסוקה אין די באישור הסכם הגירושים בבית הדין הרבני כדי להקנות לבית הדין סמכות לדון בכלל הסוגיות העולות בו.
בנוסף טוענת המשיבה כי בהתאם לתקנות בתי הדין הרבניים היא רשאית לחזור בה מהסכמתה להקנות הסמכות לבית הדין הרבני.
5. המבקש הגיש תשובה לתגובה במסגרתה טען כי טענות המשיבה בנושא "דן ופסק" אינן רלוונטית לענייננו שכן בקשתו נסמכת על תניית שיפוט בהסכם הגירושין. המבקש מוסיף וטוען טענות לגופה של המסגרת החינוכית המתאימה לקטינה בנסיבות וטוען כי דווקא בשעה שהצדדים אישור ההסכמות ביניהם היו הם בשלים יותר לראות את טובת הקטינה מאשר כיום שעה שהם חלוקים ביניהם.
דיון והכרעה:
6. לאחר שעיינתי בכלל אשר הוגש מצאתי לקבל את הבקשה ולהורות על מחיקת התביעה מן הנימוקים כפי שיפורטו להלן.
7. אין חולק כי הצדדים הסכימו במסגרת הסכם הגירושין להקנות לבית הדין הרבני סמכות לדון בענייני הקטינה ובאופן מפורש בענייני חינוך.
8. אין גם חולק שבין הדין הרבני לא דן בענייני הקטינה לגופם וכי טענת הסמכות אינה נשענת על ההלכות בעניין "דן ופסק" כי אם לסמכות בית הדין מכח הסכמת הצדדים בלבד ולפיכך טענות המשיבה לעניין היעדרו של דיון לגופו של עניין בבית הדין הרבני אינה רלוונטית. כמו כן אין כל רלוונטיות לטענות לעניין קניית הסמכות מעצם אישור ההסכם בפני בית הדין הרבני עניין שכלל לא נטען.
9. אחת הדרכים בהן בית הדין הרבני קונה סמכות לדון בתובענה היא מכח הסכמת הצדדים ובהתאם לס' 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג – 1953, וזאת בענייני המעמד האישי של יהודים כמפורט בס' 51 לדבר המלך במועצתו על ארץ ישראל 1922-1947.
בס' 51 לדבר המלך במועצתו הנ"ל נקבע כי "ענייני המעמד האישי פירושם משפטים בענין נישואין או גיטין מזונות, כלכלה, אפוטרופסות…".
מכאן שהצדדים רשאים להסכים כי ענייני החינוך של הקטינה הבאים בגדר ענייני אפוטרופסות יידונו בפני בית הדין הרבני ומכח הסכמה זו בית הדין הרבני קונה סמכות, ועל כל פנים לא הועלתה על ידי המשיבה כל טענה אחרת לעניין זה.
10. לא מצאתי לקבת טענת המשיבה לפיה הסכמות הצדדים אינן מחייבות את הקטינה. התובענה שבתיק זה הוגשה כתביעה של המשיבה ולא כתביעה עצמאית של הקטינה לא מבחינה צורנית ולא מבחינה מהותית וטענה זו הועלתה רק בדיעבד ולצורך בקשה זו בלבד.
בעניין הקניית סמכות לבית הדין לדון בענייני חינוך הקטינים נפסק כי "…הדרך השניה בה יכול בית הדין לקנות סמכות בשאלות חינוך הילדים היא מכח הסכמתם של הצדדים לפי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים המעניק סמכות שיפוט ייחודית. הסכמתם של הצדדים יכול שתהא מפורשת ויכול שתלמד מכללא…"
ובהמשך "…בענייננו, איני נצרכת לבחון את שאלת כריכת סוגיית החינוך בתביעת הגירושין שהוגשה על ידי המשיב 3 לבית הדין האזורי הואיל והעותרת הסכימה מפורשות בהסכם הגירושין כי בית הדין רבני יהיה מוסמך לדון בשאלה זו… העותרת טוענת כי הקטינות אינן מחוייבות להסכמה זו הואיל והיא לא ניתנה בשמן. אין לקבל טענה זו, שהרי כבר נאמר כי:'ואף זו הלכה פסוקה שהסכמה מפורשת או מכללא לסמכות שיפוטו של בית הדין הרבני הניתנת על ידי האפוטרופסים הטבעיים בעניין תביעה הקשורה בחזקה ואפוטרופסות על ילדם לא רק בשם עצמם היא ניתנת אלא גם בשם ילדיהם…'
לפיכך אני סבורה כי העותרת בהתנהגותה ובחתימתה על הסכם הגירושין הסכימה להעניק את סמכות השיפוט בעניין חינוך הקטינות לבית הדין הרבני, והסכמה זו מחייבת אף את הקטינות".
ראו בגץ 7395/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (פורסם בנבו, 21.01.2008).
בהקשר לכך ראוי לציין כי טענות המשיבה בהקשר זה נטענו באופן כללי ללא התייחסות לנסיבות הספציפיות של הצדדים והקטינה דנן. המשיבה לא ציינה באיזה אופן ההסכמה להקנות סמכות שיפוט לבית הדין הרבני בענייני חינוך הקטינה יש בה כדי לפגוע בטובת הקטינה ולא העלתה כל טענה בעניין נסיבות החתימה על ההסכם המלמדות כי בהסכמתם זו של הצדדים זנחו הם את טובת הקטינות.
יתרה מכך, לו היתה המשיבה סבורה כי אכן יש מקום לדון בעניינה של הקטינה בבית המשפט לענייני משפחה חרף הוראות ההסכם מצופה היה כי היא תציין במסגרת כתב התביעה את דבר קיומה של תניית השיפוט ותעלה כבר בכתב התביעה הטענות הרלוונטיות לעניין סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה חרף תניית שיפוט. חלף האמור טענה המשיבה באופן כללי בס' 27 לכתב התביעה כי לבית המשפט הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה לנוכח "סוג התביעה (תביעה בעניין קטינה". בכך יש משום שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר נקיון כפיים.
11. לנוכח כלל האמור לעיל אני נעתרת לבקשה ומורה על מחיקת התביעה.
המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך של 1,500 ₪ בגין בקשה זו.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ותסגור את התיק.
אני מתירה העברת ההחלטה לפרסום במאגרים משפטיים ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, ג' תמוז תשפ"ד, 09 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
