בפני
כב' השופטת כרמית חדד
התובעת:
XXX
ע"י ב"כ עו"ד חי מכלוף
נגד
הנתבעים:
1. XXX
ע"י ב"כ עו"ד אלירן ריבוח
2. XXX
ע"י ב"כ עו"ד שלמה אביטן
החלטה
עניינה של ההחלטה דנן בבקשת כל אחד מן הנתבעים (בנפרד) לסילוק התובענה כנגדו על הסף.
רקע:
1. התובעת, גב' XXX (להלן:"התובעת") והנתבע מר XXX (להלן:"הנתבע") נישאו ביום 04.02.2008 והתגרשו ביום 01.05.2023.
הנתבע 2 מר XXX הוא אביו של הנתבע (להלן:"האב").
במקביל לתובענה שבתיק זה מתנהלים הליכים בתביעה בענייני הרכוש שבין התובעת לנתבע וכן תובענה בעניין מזונות הקטינים ילדי התובעת והנתבע. ההליכים בין הצדדים החלו בתובענה ליישוב סכסוך שהוגשה בחודש אוגוסט 2022
2. התובע והנתבעת הם בעלים במשותף של נכס מקרקעין – בית צמוד קרקע בXXX (להלן:"הנכס").
במסגרת התובענה בענייני הרכוש מונו ב"כ הצדדים לכונסי נכסים למכירת הנכס ובמסגרת הליכי הכינוס הוסכם כי הנתבע ירכוש את זכויות התובעת בנכס.
בכתב התביעה טוענת התובעת כי בחודש יולי 2022 חתמו התובעת והנתבע על הסכם הלוואה בינם לבין האב על הסך של 3,600,000 ₪ (להלן:"הסכם ההלוואה") כנגד שעבוד הנכס והתחייבות לאי עשיית עסקה בנכס, וכן על הסכם משכון ביחס לנכס נוסף בXXX (להלן:"המשכון"). במסגרת התובענה שבתיק זה עותרת התובעת לביטול הסכם ההלוואה ולביטול המשכון בטענה שאלו נחתמו תחת איומי הנתבע לפיהם אם התובעת לא תחתום על המסמכים היא תישרף בתוך ביתה ויישלחו אליה עבריינים מארגוני פשיעה ומתוך מצוקה נפשית גדולה של התובעת.
במקביל מתנהלים שני הליכים בבית המשפט המחוזי. האחד – תביעה כספית שהוגשה על ידי חברת XXX בע"מ (להלן:"החברה"), שבעלי המניות בה הם האב ורעייתו, כנגד התובע והנתבעת, והשני – תביעה נוספת שהוגשה על ידי האב לחיוב התובעת הנתבע וכונסי הנכסים לרשום הערת אזהרה על הנכס מכח הסכם ההלוואה ולמתן צו לאיסור דיספוזיציה (ת"א 71657-07-23). על פי החלטת בית המשפט המחוזי נמחקה התביעה הנ"ל כנגד הנתבע וכונס הנכסים מטעמו בשל היעדר סמכות ונקבע כי על האב להגיש תביעה בבית המשפט לענייני משפחה, עוד נקבע כי התביעה כנגד התובעת וכונס הנכסים מטעמה תידון בבית המשפט המחוזי.
טענות הנתבע והאב:
3. האב טוען כי משהתובע והנתבעת התגרשו הרי האב אינו בן משפחה של התובעת בשים לב לפסק הדין בבע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 29.04.2012) (להלן:"הלכת פלונית"). בנוסף טוען האב כי הוא אינו חלק מהסכסוך המשפחתי בין התובע לנתבעת וכי המקרקעין הם בטוחה בגין חוב שחבים לו הצדדים. האב טוען כי הסיבה היחידה בגינה הגישה התובעת את תביעתה לבית המשפט לענייני משפחה היא בשל חסכון באגרה.
4. הנתבע טוען כי הוא לווה במסגרת ההסכם יחד עם התובעת ולפיכך אין לתובעת כל יריבות כלפיו במסגרת הליך זה. בהקשר לכך טוען הנתבע כי צירופו נועד להקנות סמכות לבית המשפט לענייני משפחה במטרה לחסוך באגרה והצטרף לטענה כי האב אינו בן משפחה של התובעת.
טענות התובעת:
5. באשר לבקשת האב טוענת התובעת כי בית המשפט לענייני משפחה קנה סמכות לדון בתובענה מכח הקשר המשפחתי שבין התובעת לבין הנתבע וכי לא ניתן לנתק את ההליך כנגד האב לאור מהות הסכסוך וניהול ההליכים כנגד הנתבעים יחד שהיו שותפים לקנוניה שרקחו. עוד טוענת התובעת כי האב ביקש להצטרף להליך פירוק השיתוף וכן הגיש בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני ללא שהעלה טענות כנגד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה ובכך הקנה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה כנגדו. התובעת טוענת כי התובענה דנן הוגשה קודם הגשת התביעה של האב לבית המשפט המחוזי.
התובעת מפנה להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.08.2023 בתיק ת"א 71657-07-23 במסגרה ציין בית המשפט המחוזי כי "נכון יעשו הצדדים כמו גם בית המשפט הנכבד לענייני משפחה אם ישקלו איחוד ההליכים בפני בית המשפט הנכבד לענייני משפחה מכח הסמכות הנתונה בידו ע"פ הוראת סעיף 6(ה) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה".
התובעת מפנה לסמכות בית המשפט לענייני משפחה מכח סעיפים 6(ה) ו – 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה. התובעת טוענת כי איחוד הדיונים יחסוך זמן שיפוטי רב וכפל החלטות או החלטות סותרות.
6. באשר לבקשת הנתבע טוענת התובעת כי התובע והאב עשו יד אחת כנגדה במטרה למרר את חייה ולהשאירה חסרת כל בשל גירושיה מהנתבע. התובעת טוענת כי חתימתה על ההסכם נעשתה בשל איומיו של הנתבע כנגדה וכי הנתבע הוא הגורם המרכזי לאיומים הוא המושך בחוטים והוא הרוח החיה במהלכים שעשה בצוותא עם האב.
הדיון בבקשות:
7. בהחלטה מיום 14.03.2024 נקבע כי כלל הבקשות התלויות ועומדות יידונו במועד הדיון הקבוע.
בדיון שהתקיים ביום 19.03.2024 הודיעה ב"כ האב כי היא עומדת על מתן החלטה לגופה בבקשה ועתרה להגשת סיכומים לשם צירוף פסיקה.
8. ביום 03.04.2023 הגיש האב רשימת אסמכתאות במסגרתה הפנה לפסק הדין בעניין הלכת פלונית הנ"ל. כמו כן הפנה ב"כ האב לכך שסעיף 6(ה) מחייב קיומן של שתי תביעות שאיחודן מתבקש וטען כי לא קיימת בקשה לאיחוד תיקים.
כמו כן הפנה האב להחלטה בעניין 18472-09-21 (פורסם בנבו, 19.05.2022) שניתן על ידי הח"מ שם נקבע כי תביעה כנגד כלה לשעבר אינה באה בגדר סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה וכי אין להורות על שימוש בסמכות בית המשפט לענייני משפחה מכח ס' 6(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה שכן אין תביעה תלויה ועומדת באותו עניין.
ניתנה לתובעת אפשרות להשלים אסמכתאות וביום 07.04.2024 הגישה התובעת תגובתה מבלי להפנות לאסמכתאות נוספות ותוך שהיא שבה על עיקרי טענותיה בתגובות שהגישה.
דיון והכרעה:
9. לאחר שעיינתי בכלל אשר הוגש מצאתי לקבוע כי יש לדחות הבקשות לסילוק על הסף וזאת מן הנימוקים כפי שיפורטו להלן.
10. בכל הנוגע לנתבע לא מצאתי לקבל טענותיו כי התביעה נעדרת עילה כלפיו. אמנם, הסעד של ביטול הסכם ההלוואה והמשכון אינו סעד המכוון כלפי הנתבע אלא כלפי האב אולם לא ניתן להתעלם מטענות התובעת בכתב התביעה כי המדובר בפעולות שהתבצעו בצוותא חדא על מנת לשלול מן התובעת זכויותיה במסגרת הליך הגירושין. כמו כן עיקר הטענות העובדתיות ביחס לאיומים שהובילו לחתימה על ההסכם מופנות כלפי הנתבע בעצמו.
בנוסף יש לציין כי ביטול ההסכם שבין התובעת לאב, אם כך ייקבע, יש בו לכאורה כדי להטיל חיובים בהיקף רחב יותר של הנתבע כלפי האב שכן יכול שהוא יוותר חייב יחיד על פי הסכם ההלוואה והמשכון (הנתבע אינו מכחיש החבות מכח הסכם ההלוואה והמשכון).
בנסיבות האמורות מצאתי לקבוע כי קיימת עילה כנגד הנתבע וכי על כל פנים הנתבע הוא בעל דין נדרש במסגרת התובענה שבתיק זה. בהיותו בן זוג לשעבר וכן בהתחשב בכלל הנסיבות המפורטות בכתב התביעה המעידות על כך שעילתה סכסוך בתוך המשפחה הרי שהסמכות לדון בתביעה כנגד הנתבע נתונה לבית המשפט לענייני משפחה (ולא נטען אחרת בעניין זה).
מכח האמור לעיל יש לדחות את בקשת הנתבע לסילוק על הסף.
11. בכל הנוגע לבקשת האב, הרי שהאב אכן אינו בא בגדר בן משפחה בהתאם להגדרה שבסעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה והלכת פלונית הנ"ל.
חרף האמור מצאתי כי יש מקום לעשות שימוש בסמכות המוקנית לבית המשפט לענייני משפחה בס' 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה ולהורות על צירופו של האב כצד לתובענה, ולהלן אנמק.
תחילה, והגם שאכן יש טעם בטענות האב כי לא הוגשה בקשה לעניין זה הרי שבאה עתירה לכך במסגרת תגובת התובעת. אף כי אין זו דרך המלך לעשות כן הרי שמשעה שניתנה זכות טיעון לכל הנוגעים בדבר גם לעניין זה לא מצאתי להורות על הגשת בקשה בנפרד ומטעמי יעילות לאחר שנשמעו טענות כלל בעלי הדין יש להכריע בדבר במסגרת החלטה זו.
לגופו של עניין, בניגוד לטענת האב עיון בכתב התביעה (ממנו יש ללמוד על קיומה של עילת תביעה והסמכות העניינית) מעלה כי המדובר בטענות הקשורות קשר הדוק לסכסוך המשפחתי. טענתה של התובעת היא כי הסכם ההלוואה והמשכון נועדו לשלול ממנה זכויות מכח נישואיה לנתבע ומכח השיתוף של התובעת והנתבע בנכס. התובע טוענת כאמור כי איומיו של הנתבע, בעלה לשעבר, על רקע הליך הגירושין, הם שהובילו אותה לחתום על הסכם ההלוואה ומסמכי המשכון.
בנוסף ראוי לציין כי הסכם ההלוואה כמו גם הסכם המשכון מתייחסים באופן ברור לשני נכסים, הנכס כאמור לעיל והדירה בXXX, שהם נכסים הכלולים במסכת טענות הצדדים במסגרת ההליך הרכושי כאשר התובעת טוענת שם לזכויות הן בנכס (המשותף) והן בדירה בXXX.
ס' 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה מורה כי "בית המשפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה אשר יהא".
בענייננו ומשעה שהסעד הוא ביטול הסכם עם האב הרי שבוודאי האב הוא בעל דין נדרש. הועלתה על ידי הנתבע טענה לפיה התביעה כנגד האב היא העיקר ואילו התביעה כנגד הבן היא הטפל ויש לילך אחר העיקר. אלא שבענייננו לא מצאתי לקבל הטענה. טענת התובעת בכתב התביעה היא כי הסכם ההלוואה הוא חלק מפעולות הנתבע לשלילת זכויות מן התובעת בהליך הרכושי. בית המשפט בוחן שאלת הסמכות על פי האמור בכתב התביעה, ומבלי לקבוע מסמרות בשלב זה בדבר נכונות הטענות. לאור האמור ועל פי טענות התובעת הסכם ההלוואה קשור קשר הדוק להליכי הגירושין וההליך הרכושי בין הצדדים וככזה ראוי שידון בבית המשפט לענייני משפחה הדן גם בהליך הרכושי ואשר יש לו האפשרות לבחון את הדברים בראי התמונה הכוללת.
לאור האמור מצאתי להורות על צירופו של האב מכח הסמכות הקבועה בסעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה ולפיכך לדחות הבקשה לסילוק התובענה על הסף.
12. בכל הנוגע לעתירת התובעת להפעלת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה מכח ס' 6(ה) לחוק בתי המשפט ולהורות על צירוף התובענה שבתיק ת"א 71657-07-23 המתבררת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מצאתי לקבוע כדלקמן.
אכן עולה כי על פני הדברים עניינה של התובענה הנ"ל בבית המשפט המחוזי הוא אותו הסכם הלוואה הנדון בין היתר במסגרת הליך זה. בעוד במסגרת התובענה דנן עותרת התובעת לביטול הסכם ההלוואה הרי שבמסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי עותר האב הלכה למעשה לאכיפתו של הסכם ההלוואה.
עוד יש לציין כי עולה שבמסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי מבוקש ליתן סעדים כלפי כונס הנכסים שמנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בהליך הרכושי הקשור, עניין שאף הוא מלמד על הקשר שבין ההליכים לבין הסכסוך המשפחתי הנדון לפני.
בכל הנוגע לטענות האב כי לא מונחת בפני בית המשפט לענייני משפחה בקשה להורות על צירוף ההליכים אני מוצאת להפנות לאמור לעיל בס' 11 פסקה שלישית והדברים אמורים גם ביחס לאופן העלאת הטענות בנוגע להפעלת הסמכות לפי ס' 6(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה.
בהתאם להוראות ס' 6(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה מוסמך בית המשפט לענייני משפחה להורות על צירוף תובענה "אחרת" לגבי עניין שנדון בתובענה בבית המשפט לענייני משפחה, "אם לדעתו הצדק והתועלת בצירוף התובענות עולים על הפגיעה בעניינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה".
מטרת הסמכות על פי סעיף 6(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה היא "למנוע פיצול ולאפשר מתן פתרון כולל לסכסוך המשפחתי ולא רק מתן הכרעה במקטע מסויים של הסכסוך המשפחתי…". "צריך שיהיה קשר הדוק בין התביעות והנפשות הפועלות מאחוריהן, קשר המעיד על סכסוך משפחתי עמוק בין כל הנוגעים בדבר. מבחינה זו צירוף התובענות צריך לאפשר דיון כולל בכל המחלוקות ובגישה כוללת כפי שאכן מצופה מבית המשפט לענייני משפחה…" (ראו שאול שוחט ודוד שאווה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, 2009, עמ' 250,251).
בענייננו כאמור וכמפורט לעיל הקשר ההדוק עולה מהנסיבות הנטענות במסגרת כתב התביעה, מזהות הנכס מושא התובענה בבית המשפט המחוזי ומזהות הצדדים. ודוקו כי אין המדובר בצירוף תובענה של צד ג' הזר לצדדים כי אם באביו של הנתבע, חמיה לשעבר של התובעת אשר על פי טענתו הלווה לכאורה כספים לתובעת ולנתבע לשם רכישת נכס מקרקעין שבבעלות משותפת ואשר פירוק השיתוף בו נדון במסגרת ההליך הרכושי.
יתרה מכך, התביעה בעניין ביטול ההסכם היא היא ההליך העיקרי שיש לבררו וככל הנראה יש להכריע בו גם לצורך הכרעה בתובענה של האב לאכיפת ההסכם ולפיכך ראוי כי התובענות תתבררנה במאוחד ותחת בית המשפט לענייני משפחה.
מכל המקובץ לעיל עולה כי מתקיימים התנאים שבסעיף 6(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה מכוחם ניתן להורות על צירוף התובענה שבת"א 71657-07-23 לדיון בתובענה שבתיק זה.
עם זאת, נראה כי יכול שהתובענה שבת"א 71657-07-23 בפני בית המשפט המחוזי היא בגדר תובענה שהדיון בה החל ובהתאם לסיפא לסעיף 6(ה) הרי שיש לקבל הסכמת השופט שהחל לדון בה להעברת הדיון בתובענה.
לפיכך וקודם הכרעה בשאלת צירוף התובענה, התובעת תגיש לתיק בית המשפט תוך 14 יום עמדת המותב הדן בתובענה שבת"א 71657-07-23 לצירוף הדיונים בפני בית המשפט לענייני משפחה. לשם כך רשאית התובעת להציג החלטה זו במסגרת ת"א 71657-07-23.
סוף דבר:
13. הבקשות לסילוק על הסף נדחות.
האב יצורף כנתבע לתובענה שבתיק זה.
העתירה לצירוף התובענה שבת"א 71657-07-23 תיבחן לאחר הגשת עמדת המותב הדן בתובענה.
על מנת לקדם ההליכים בתובענה דנן אני מורה כבר בשלב זה כי הנתבעים יגישו כתבי הגנה תוך 30 יום. לאחר הגשת כתבי ההגנה ועל פי הסכמת הצדדים בדיון מיום 19.03.2024 תינתן החלטה על הגשת ראיות וייקבע מועד לקדם משפט מסכם.
לאור כלל האמור לעיל ומאחר שכפי העולה מפרוטוקול הדיון מיום 19.03.2024 האב עמד על מתן החלטה מנומקת בבקשה, ישא האב בהוצאות התובעת בגין הבקשה בסך של 5,000 ₪.
החלטה זו מותרת בפרסום במאגרים משפטיים ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, ח' תמוז תשפ"ד, 14 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
