לפני
כבוד השופטת אפרת ונקרט
תובעת
XXX ת"ז XXX
נגד
נתבע
XXX ת"ז XXX
פסק דין
בפניי בקשה לצו מניעה קבוע שהגישה המבקשת בגין התנהגות מטרידה ומאיימת של המשיב הממשיכה גם לאחר שנתנו נגדו מספר צווי הגנה/מניעת הטרדה מאיימת זמניים.
רקע
הצדדים התגרשו ביום 07.02.2023 אך לא מתגוררים יחד מזה כשנתיים. לצדדים 4 בנות מחייהם המשותפים 3 בגירות ואחת קטינה.
התובעת מתגוררת היום בביתם המשותף עד למכירתו יחד עם בנותיה, כמו כן קיים הסדר ראיה עמן במקום ציבורי.
כיום מתנהלות תביעות רכוש והסדרי משמורת בביה״ד הרבני בXX.
בבימ״ש זה התנהלו מספר הליכים קודמים לקבלת צווי הגנה כשהראשון בהם ניתן ביום 30.10.2022 וחודש כל פעם עד לעצם היום הזה. המשיב הגיש מספר ערעורים על ההחלטות לביהמ״ש המחוזי וכן לביהמ״ש העליון, להלן:
צו הגנה שניתן ביום 06.11.2022.
ערעור שנדחה בביהמ״ש המחוזי XX על פס״ד זה ביום 01.12.2022.
בקשת רשות ערעור שנתקבלה חלקית בביהמ״ש העליון על החלטת הערעור ביום 15.01.2023. נפסק כי צו ההגנה מוצדק אך חייב להיות מוגבל בזמן בהתאם לחוק.
צו הארכת צו הגנה שניתן ביום 07.02.2023.
ערעור שנדחה בביהמ״ש המחוזי XX על פס״ד זה ביום 22.02.2023.
בקשת רשות ערעור שנדחתה בביהמ״ש העליון על החלטה בערעור ביום 05.03.2023.
צו הארכת צו הגנה שניתן ביום 07.05.2023.
ערעור שנדחה בביהמ״ש המחוזי XX על פס״ד זה ביום 30.05.2023.
ביום 21.08.2023 התקיים דיון בתיק זה, בקשה להארכת הצו הזמני וקבלת צו קבוע. שם נפסק כי צו ההגנה הזמני יימשך עד ההחלטה על הסעד העיקרי, עם קיום חלון זמנים קבוע בו יוכל לבקר במחסן שנמצא על יד הבניין וכן קנס כספי בגין כל הפרה של הנתבע.
כאמור, בתיק זה התובעת מלינה על יחס אלים, מטריד ומאיים מצד הנתבע ועל כן מבקשת צו מניעה קבוע וכן קנס כספי על הפרות צו ההגנה הזמני אשר בוצעו על ידי הנתבע.
טענות התובעת
הצדדים להליך התגרשו ועל כן אין צורך לנתבע להיות בסביבת התובעת, אין בין השניים סיבה להתראות או להתקרב שכן דרכיהם נפרדו והבנות המשותפות גדולות, הסדרי השהות אינם מתקיימים באזור הבית ואלו נמצאות בקשר ישיר מול הנתבע.
הנתבע לא מתגורר בדירה המשותפת מזה שנתיים, נטל את כל חפציו זה מכבר ולכן לא קיימת עבורו כל סיבה מוצדקת להסתובב בבית הנתבעת. משמע הצו שיינתן אינו פוגע בנתבע אך יגן על התובעת.
הבקשה לצו ההגנה הראשוני נבעה מאלימות פיזית כלפי האם והטרדה שבאה לידי ביטוי בפריצות לבית, מעקב אחריה ברחובות וכו׳. למרות שניתן צו ההגנה אשר תקפו הוארך מעת לעת הנתבע המשיך וממשיך לשהות ברחובות הסובבים את הבית בו מתגוררת התובעת בטווח שנאסר עליו להיות מצוי בו – דהיינו מפר חדשות לבקרים את הצו, בנוסף הנתבע מבצע שיחות טלפוניות מרובות לבית התובעת – דבר המהווה הפרה נוספת של הצו ואף מנסה ״לפקח״ על היציאות והכניסות של התובעת לרבות הגעה לביתה. הנתבע מבצע מעקבים אחרי התובעת בעת שהיא יוצאת לקניות בעיר שעה שהנתבע כבר לא מתגורר בעיר זו וכן נוהג להמתין לתובעת ברחובות ובחניונים באזור מגוריה.
על כל המעשים המתוארים מעלה צרפה התובעת אסמכתאות למכביר להוכחת טענותיה: תלונות במשטרה על הפרת הצו, צילום של רכבו של הנתבע כאשר הרכב נמצא בקרבת מקום לבית התובעת תוך הפרת הצו, צילומים של שיחות נכנסות ממספר הטלפון של הנתבע למכשיר הטלפון של התובעת הכולל תאריכים ושעות מדויקות.
בנסיבות המתוארות ובשל התנהלותו של הנתבע אין התובעת מצליחה לנהל אורח חיים תקין, דבר שהינו זכות יסוד של כל אדם. בעקבות התנהגותו של הנתבע נאלצת התובעת ליצור קשר תכוף עם המשטרה עקב ההפרות התדירות. לטענת התובעת, נוכח ניסיון העבר ברגע שצו ההגנה יפוג תוקף התובע ייכנס לדירתה ללא כל סיבה.
עוד מציינת התובעת כי הגישה תלונה במשטרה על אלימות של הנתבע כלפיה והנתבע הורשע בתיק הפלילי ונדון ל- 60 ימי מאסר בפועל, קנס כספי ועוד 5 שנות מאסר על תנאי.
טענות הנתבע
לטענת הנתבע, עוד מהדיון הראשון לתובעת לא היו כל הוכחות להטרדותיו והנתבע הסכים למתן ההגנה נגדו צו מתוך חוסר הבנה של ואמירה כללית שאין לו שום כוונה להטריד את התובעת כי אין לו עניין עמה. מאז ועד היום ניתנו כנגדו צווי הגנה נוספים, בלי שום ביסוס, הוכחות או הפנייה לחוק.
בעקבות כך מספר הפרות נטענות של צו ההגנה שביצע לכאורה אירעו מחוסר ידיעה שקיים נגדו צו ההגנה.
כל מטרתה של התובעת היא להשחיר את שמו של הנתבע ולהרחיקו מבנותיו ובכך לבצע ניכור הורי שכבר מתקיים מזה כמה שנים ועדיין כיום.
עוד טוען הנתבע כי הדירה בה מתגוררת התובעת היא של שני הצדדים ויש צורך למכור אותה ונוכח זאת הוא צריך להימצא לפעמים בדירה או בסביבת הדירה כשהתובעת אינה נמצאת במקום. לטענתו, בעוד שהוא מנסה לקדם את תהליך המכירה התובעת מעכבת את התהליך המנוגד לאינטרסים שלה (שהרי היא ממשיכה להתגורר בינתיים בדירה).
עוד לטענת הנתבע, סיבה נוספת להימצאותו בסביבת הדירה היא המחסן המצוי על יד הבניין בו מתגוררת התובעת, שם נמצא רכוש רב שלו.
בנוסף נטען על ידי הנתבע כי יש לו קשרים חבריים של עשרות שנים, שכנים, בית הכנסת וכו׳ והכל בסביבת המגורים שהייתה משותפת בעבר, וכיום מורחק ממנה הנתבע, דבר הגורם לו עגמת נפש וקושי. את שיחות הטלפון הרבות שנערכו לטלפון הביתי או של התובעת מסביר בטענה שהדבר נעשה בטעות ועומד על כך שאין לו כל עניין לפגוע בתובעת.
ככלל, התובע מכחיש את כל טענות התובעת שכן, בפועל צו ההגנה פקע זה מכבר והעובדות מלמדות שהתובע לא נכנס לבית למרות שמצוי שם עדיין ציוד רב שלו.
התובע דוחה ומכחיש את טענות התובעת שהורשע בתיק הפלילי.
דיון והכרעה
פסק הדין המנחה לעניין צו מניעה האוסר על בן זוג להיכנס לדירת המגורים הינו ע"א 192/82 סדן נ' סדן פ"ד ל"ו 4 (169) בפסק דין זה נקבעו התנאים אותם נדרש בית המשפט לבחון טרם מתן צו כדלקמן:
1. סכנה מוחשית מיידית לבת/בן הזוג.
2. מעשי אלימות שהוכחו בעלי חומרה מיוחדת.
3. הוכחת הגורם האחראי למריבות ומועד התחלתן.
4. במקרים חריגים אלימות נפשית תיחשב גם היא כבסיס למתן צו.
5. ניתן לתת צו גם בתביעה למדור שקט של הילדים בכדי למנוע סיכון חמור לנפשם או לגופם.
6. הצו יינתן לתקופה קצובה נוכח כיבוד זכויות הקניין של בן הזוג בדירה.
תנאים אלה אוזכרו גם במ"א (י-ם)) 268/95 לוגסי נ' לוגסי ) נ"ו 2,עמוד 122) ונוסף על כך נקבע כי מתן צו למניעת כניסת בן זוג לדירה הוא סעד מרחיק לכת ויש לנהוג בו זהירות יתירה. בהמשך אף הוגבלה האפשרות למתן צו עוד יותר ונקבע כי גם כאשר כל התנאים שנקבעו בהלכת סדן מתקיימים יש לתת את הצו לתקופה קצובה. נקבע כי צו המונע כניסת בן זוג ללא מגבלה יינתן רק במקרים יוצאי דופן כאשר לא נמצא פתרון אחר למניעת ההטרדות והאלימות של הבעל למעט באמצעות הצו וככל שלא יינתן צו קבוע, בן המשפחה האלים שהורחק לתקופות קצובות ישוב לדרכו הרעה ויוסיף לנקוט באלימות (ראה: עמ"ש 543/09 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו], ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו).
לאחר עיון בכל המצוי בתיק ושמיעת טענות הצדדים בדיון, חקירותיהם וסיכומיהם ולנוכח היכרותי עם עניינם של הצדדים במסגרת הליכים קודמים, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשת התובעת ולקבוע צו למניעת הטרדה מאיימת למשך שלוש שנים וזאת לנוכח התנהלותו של המשיב והפרותיו החוזרות ונשנות של צווי ההגנה. אנמק בקצרה.
מבחינת התנהגות הנתבע כפי שעלתה בטענות התובעת ומהחומר שהוגש לתיק זה ובהליכים קודמים שנדונו בפניי, עולה כי מתקיימים לפחות שני תנאים למתן הצו: סכנה מוחשית לתובעת לנוכח מעשי אלימות שהוכחו כבעלי חומרה מיוחדת שבגינם אף נדון הורשע הנתבע בתיק פלילי: ת"פ 49420-12-22 ביום 26.3.24 בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג) ונגזרו עליו מאסר בפועל למשך 60 יום, מאסר על תנאי למשך חמישה חודשים למשך שלוש שנים ופיצוי המבקשת בסך של 2,000 ש"ח.
עוד היו לעיני ההליכים הפליליים הרבים שהתנהלו נגד הנתבע בנוסף לאמור לעיל: ת"פ 30102-02-23, ת"פ 48671-03-23, ת"פ 55433-03-24, ת"פ 56237-11-23 תיקים אלו נפתחו בגין עברות אלימות ובגין הפרת הוראה חוקית והפרת צווים. כמו כן סבורה אני כי המעקבים והבילוש בסמוך לבית מגוריה של התובעת ושיחות הטלפון הטורדניות מהווים הטרדה רבתי וכן מהווים הם אלימות נפשית שבהתאם להלכת סדן באותם מקרים חריגים גם אלימות כזו תהווה בסיס למתן צו מניעה.
אין מחלוקת לפיכך כי הנתבע נקט אלימות כלפי התובעת, אלימות בדרגת חומרה כזו שבגינה אף הורשע ממש לאחרונה בפלילים ונגזר עליו מאסר בפועל כמפורט לעיל.
בהתאם לסעיפים 1 ו-4 לחוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: "החוק") רשאי בית המשפט ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת במקרה בו הנתבע אכן נקט בהתנהגות מאיימת. ובפרט לפי סעיף 3(1) ניתנת סמכות לבית משפט לענייני משפחה כשמדובר בנפגע ופוגע שהם בני משפחה, כמו במקרה שלפנינו.
סעיף 2 לחוק מגדיר מהי הטרדה מאיימת:
״ 2. (א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו. (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה: (1) בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת; (2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו; (3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר; (4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו;..״
התובעת הציגה בפניי אסמכתאות להוכחת טענותיה: שיחות הטלפון המרובות, צילומים של הנתבע כשהוא שוהה במקום בו נאסר עליו לשהות וכד'. מצאתי כי בכך הצליחה להרים את הנטל הנדרש להוכחת הטרדה רבתי מצד הנתבע.
הוצג תיעוד של הנתבע באזור מגוריה של התובעת בהתנהגות הנחזית כאילו הוא ״אורב/ בולש״ אחרי התובעת. בנוסף, הוצג תיעוד של הנתבע נכנס אל ביתה ומצולם ממצלמת האבטחה מספר פעמים בימים שונים. ועוד צילומים רבים של שיחות טלפון ממספרו של הנתבע הן לטלפון הביתי והן לנייד האישי של התובעת.
לא מצאתי לקבל את גרסתו של הנתבע כי שיחות הטלפון נעשו "בטעות" וכך גם נדחית טענתו בדבר הצורך והזכות שלו להיות במקום ממנו הורחק. לא היה דבר בהסבריו המפותלים של הנתבע כדי לקעקע את גרסת התובעת ואת ראיותיה.
בשים לב לכך שהנתבע הורשע בעבר בהליך פלילי בגין אלימות פיזית שביצע כנגד התובעת ובצירוף התנהגותו כמפורט לעיל. מצאתי לקבוע כי מתקיימת התנהגות מטרידה ומאיימת של הנתבע כלפי התובעת באופן המצדיק מתן צו לתקופה ממושכת.
התנהגות זו של הנתבע מתרחשת באופן תדיר עד היום, דבר זה מביא לפגיעה ניכרת בשלוות חייה של התובעת שכל רצונה להמשיך הלאה בחייה. התרשמתי כי יש בהתנהגות המשיב התרסה ועשיית ״דווקא״ למבקשת מתוך תחושת קרבנות של הנתבע על כך שהודר מהתא המשפחתי. כן התרשמתי כי יש ממש בדברי המבקשת שהוא בולש ומתחקה אחריה ואחרי הבנות למרות קיום צו ההגנה ובכך אף מתקיים תנאי נוסף בהלכת סדן הקובע כי גם כאשר מדובר בצורך למדור שקט של הילדים על מנת כדי למנוע סיכון חמור לנפשם או לגופם ניתן לתת צו מניעה כאמור.
הנסיבות הקיימות כיום ואשר הוכחו בפני מהוות בסיס סביר לקביעה כי בהיעדר צו בתוקף הנתבע אשר נקט אלימות כלפי התובעת והטריד בעבר את התובעת יחזור ויטריד או יפגע או יאיים שוב ויפגע פעם נוספת בשלוות חייה, בפרטיותה או בחירותה או בגופה. כפי שהוכח בפני שהמשיך וממשיך לעשות.
לפיכך, בהתאם לסעיף 4(א) לחוק, מצאתי לקבל את הבקשה וליתן כנגד הנתבע צו מניעה כפי המפורט בהמשך החלטתי.
כאמור, גם לאחר ששקלתי את טענות הנתבע בדבר רצונו וזכותו להימצא באזור מגוריה של התובעת סבורה אני כי לנתבע אין כל צורך או הכרח להגיע לאזור המגורים של התובעת שכן הבנות מתראות אתו באזור אחר, מקום מגוריו באזור אחר והוא אינו מתגורר עוד בבית או בקרבתו. בעניין המחסן- מוצע כי הנתבע ייטול את חפציו משם ובזאת יסתיים עיסוקו בזה.
למעלה מן הצורך אוסיף כי אף ככל שהייתי סבורה שיש לנתבע "זכות" להסתובב בכל אזור בו חפץ, הרי שדינה של "זכות" כזו לסגת מפני זכותה של התובעת לביטחון ושלוות חיים.
בנוסף, משהובאו בפניי מקרים רבים בהם הנתבע הפר את צו ההגנה שהיה בתוקף והנתבע ואף לא הכחיש זאת בחלק מהמקרים, הרי שלבקשת התובעת ובהתאם להחלטתי מיום 21.08.23 מצאתי להטיל על הנתבע סנקציה כספית שתשולם לידי התובעת בסך של 750 ₪ בגין כל הפרה והפרה שהוכחו בפני. משמדובר בסה"כ ב- 7 הפרות הרי שעל הנתבע לשלם לתובעת סך של 5,250 ש"ח. סך זה ישולם בתוך 30 יום.
סוף דבר
בהתאם להלכה הקובעת כי צו המונע כניסת בן זוג (במקרה זה לשעבר) ללא מגבלה יינתן רק במקרים יוצאי דופן כאשר לא נמצא פתרון אחר למניעת ההטרדות והאלימות של בן הזוג לא מצאתי להורות על מתן צו מניעה קבוע ללא הגבלת זמן. עם זאת משצו ההגנה שניתן כנגד הנתבע ביום 30.10.22 חודש והוארך מידי תקופה, מצאתי להורות על מתן הצו לתקופה ארוכה ומשמעותית של שלוש שנים מיום מתן פסק הדין.
לנוכח האמור ניתן בזאת צו מניעה האוסר על הנתבע כניסה לבית המגורים בו מתגוררת כיום התובעת עם הבנות ברח' XXX X דירה X בעיר XXX למשך שלוש שנים מהיום וכן נאסר עליו להתקרב אל הדירה ואל התובעת עצמה עד למרחק של 250 מטר. כך גם נאסר על הנתבע להטריד את התובעת בכל אמצעי ובכל דרך בכל אופן ובכל מקום וכן נאסר עליו להתחקות ולבלוש אחריה.
אשר למחסן בו נטען על ידי הנתבע שמוחזקים חפציו – הנתבע יהיה רשאי להגיע למחסן אחת לשבוע ביום ד' בשעה 09:00-12:00 בלבד.
משהתקבלה התביעה ומשבית המשפט עשה מאמץ ניכר להביא את הנתבע (שלא היה מיוצג) לידי הסכמות אשר ייתרו את כתיבת פסק הדין ואף הסביר לנתבע באריכות בסיום הדיון שיש סיכוי רב שהתביעה תתקבל וייתכן מאד שייטב לנתבע באם יסכים להימנע מכל שנאסר עליו כעת, ויינתן להסכמתו תוקף – דבר שייתר את מתן פסק הדין והנתבע עמד בסירובו ועמד על כך שיינתן פסק דין, מצאתי להטיל אל הנתבע הוצאות בסך של 5,000 ₪ וזאת בנוסף לסנקציה הכספית בגין הפרות הנתבע את הצווים הקודמים שהיו בתוקף. סך זה ישולם לתובעת בתוך 45 יום מהיום.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק
ניתן היום, כ"א אייר תשפ"ד, 29 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
