בפני
כבוד השופט שי שמואל
תובע
XXX ת"ז XXX
נגד
נתבעת
XXX ת"ז XXX
פסק דין
לפני תובענה שהוגשה על ידי התובע בהכרעה אחר השאלה מהו המועד בו התובע זכאי לקבלת מחצית מזכויותיה הפנסיוניות של הנתבעת עקב פרישתה מעבודתה.
הצדדים חתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, במסגרתו עלה הנושא של איזון המשאבים ואף הוגשה חוות דעת אקטוארית בתיק שהסדירה בין היתר את שאלת הזכויות הפנסיוניות באשר למועד חלוקתן.
הנתבעת יצאה לפנסיה עקב מצבה הבריאותי, התובע טוען כי הוא זכאי לקבל את חלקו מרגע שהנתבעת יצאה לפנסיה בעוד האחרונה טוענת כי היא כלל לא יצאה לפנסיה בהתאם למוסכם בין הצדדים וכי היא פרשה עקב נכותה הרפואית.
לאור האמור אני נדרש להכריע בשאלה שבמחלוקת וכפי שיפורט להלן:
רקע-
התובע והנתבעת נשאו זל"ז ביום 13.07.1992.
ביום XXX התגרשו התובע והנתבעת וביום XXX חתמו על הסכמות בעניין איזון משאבים הכולל הסכמות שקיבלו תוקף של פס"ד במסגרת תמ"ש XXX.
התובע הגיש ביום 10.08.21 תביעה לביהמ"ש במסגרתה טוען כי על הנתבעת לשלם לו החל מיום פרישתה לגמלאות ומדי חודש בחודשו את חלקו היחסי בפנסיה המשתלמת לה, דהיינו מחצית מזכויות הפנסיה שנצברו על שמה ממועד הנישואין ועד מועד הקרע (30.07.2010).
התובע טוען בנוסף כי ביהמ"ש מתבקש ליתן הוראות לביצוע הסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של פס"ד ביום XXX במסגרת תמ"ש XXX וליתן הוראות בדבר מימוש וביצוע ההסכמות האמורות בו.
בס' 5ג' להסכמות הצדדים בתמ"ש XXX נקבע כי "תשלומי האיזון לגבי הפנסיה התקציבית ו"מבטחים" יתבצעו עם מועד גמילת הזכויות, קרי זכאות הצדדים לקבלת הפנסיה. כל צד יהיה זכאי למחצית מזכויות הפנסיה שנצברו על שם הצד השני ממועד הנישואין ועד ליום 31.07.2010. הצדדים שומרים את הזכות להגיש תובענה להליכי ביצוע בכל הנוגע לזכויות הפנסיה.
הנתבעת עבדה כיועצת חינוכית XXX והתובע עבד במשרד XXX נכון למועד הגירושין, לשניהם נצברו זכויות פנסיוניות.
הנתבעת פרשה מעבודתה XXX ביום 31.08.2014 עקב נכותה הרפואית.
הצדדים קבעו בהסכם כפי שצוין לעיל, כי גיל פרישת הנתבעת לפנסיה יהיה לא לפני הגיעה לגיל 64 שנים, זאת כאשר ידעו שקיימת אפשרות כי קודם לכן תזכה לתשלומי קצבה עקב פרישה מנכות רפואית, תשלומים שלא יהיו חלק מתשלומי האיזון שיסודן בפנסיה.
בהמשך לאמור, טענתה הנתבעת כי הדברים כאמור, קיבלו תוקף פס"ד שאישר את הסכם הצדדים, ובהסתמך על חוות דעת אקטואר שמונה ע"י הצדדים עליה מבוסה פסק הדין לאיזון משאבים אותו צירף התובע לתביעתו.
הנתבעת מציינת כי מהסכם הגירושין בס' 41-46 ניתן ללמוד כי איזון המשאבים יערך עם גמילתן של כל אחת מזכויות הגמל והפנסיה לאחר שהצדדים יודיעו על הזכויות אותן צברו. כאמור ומשלא הושגו הסכמות פעלו הצדדים בהתאם לס' 46 להסכם ומינו יחד אקטואר אשר יתווה דרך לביצוע איזון המשאבים ביניהם. התובע לטענת הנתבעת בחר שלא לחשוף את כל הנתונים אודות הזכויות אותן צבר והיא פנתה בתביעה לאיזון משאבים בתה"ס 43297-01-13.
במסגרת התיק כאמור התקבלה חוות דעת האקטואר והיוותה בסיס להתדיינויות בבית המשפט והבסיס עליו ניתן פסק הדין בתיק איזון המשאבים.
במעמד כתיבת חוות הדעת הועבר מידע לאקטואר בגין מצבה הבריאותי של הנתבעת ובנוגע לאפשרות שתפרוש מ-XXX עקב נכותה.
בחוות הדעת נקבעה הדרך לאיזון המשאבים שהתבסס בין היתר על קביעות בדבר מצבה של הנתבעת כי היא לא עובדת והייתה במצב בריאותי רע וכי נבחנת האפשרות לפרישה עקב מצבה הבריאותי.
לאור הנסיבות כאמור בחרו הצדדים לבצע איזון על דרך ב' כמפורט בחוות הדעת האקטוארית.
בסעיף קטן ג' בחוות הדעת נקבע כי חובת הנתבעת לשתף את התובע בתשלומי הפנסיה התקציבית אותם צברה תחול עם הגיע התובעת לגיל 64 שנים ולא קודם לכן.
הנתבעת פרשה מעבודתה עקב מצבה כאמור ולטענתה, התובע זכאי לקבלת איזון זכויות הפנסיה שהתגבשו עד מועד הקרע עם הגיעה לגיל 64.
הנתבעת מציינת כי פרשה מעבודה עקב מצבה הרפואי ולא פרשה לגמלאות.
טענות התובע-
התובע טוען כי בהתאם להסכמות שניתנו בתמ"ש XXX כל צד זכאי למחצית מזכויות הפנסיה שנצברו על שם הצד השני בתקופת השיתוף מ13.07.1992 ועד 31.07.2010 עם גמילת הזכויות.
התובע טוען כי הסתבר לו שהנתבעת פרשה לגמלאות וכי עובדה זו הוסתרה ממנו, תוך שהיא אינה משלמת לתובע מדי חודש בחודשו ממועד פרישתה לגמלאות, את חלקו היחסי בפנסיה המשתלמת לה.
התובע מציין כי בהתאם לס' 7 לחוק בימ"ש לענייני משפחה- הליכי ביצוע לאיזון משאבים בין בני זוג יבוצעו על ידי החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה ובפיקוחו זולת אם הורה ביהמ"ש על ביצועם בלשכת הוצל"פ, ומשכך פנה בתובענה זו לביהמ"ש הנכבד למתן החלטה בנושא.
התובע פנה לבימה"ש על מנת לחייב את הנתבעת לשלם לו את חלקו היחסי הפנסיה המשתלמת לה , החל ממועד פרישתה לגמלאות ומידי חודש בחודשו, דהיינו מחצית מזכויות הפנסיה שנצברו על שמה ממועד הנישואין ועד מועד הקרע. ולחייבה בהוצאות משפט.
טענות הנתבעת-
הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות, כי מדובר בתביעת סרק, חסרת כל שחר ובסיס עובדתי ומשפטי ומשקפת את חוסר תום ליבו של התובע.
הנתבעת מציינת כי פרשה מעבודתה ב-XXX עקב נכותה הרפואית המקנה לה קצבה מנציבות שירות המדינה.
הנתבעת מציינת כי בטרם פרידת הצדדים, ידע התובע והיה שותף בבקשות הנתבעת אחר רצונה לפרוש מעבודתה עקב נכותה כאמור, תהליך שלטענתה נמשך עד לפרישתה של הנתבעת מעבודה ביום 31.08.14.
הנתבעת מציינת כי משנת 2009 שהתה בחופשות מחלה ממושכות, שכללו היעדרויות מעבודה, עקב מצבה הרפואי. הנתבעת מציינת בנוסף כי, בתמיכתו של התובע פנתה בתביעת נכות למוסד לביטוח לאומי.
הנתבעת מציינת כי בשנת 2009 החלה לעבוד באופן חלקי וממחצית שנת 2010 השתכרה מקרן מחלה של עובדי המדינה מאחר ולא עבדה ולא יכלה לעבוד עקב מצבה הבריאותי.
בהמשך לאמור, משנת 2011 נקבעה לנתבעת ע"י המוסד לביטוח לאומי נכות בשיעור 100% צמיתה שנקבעה מיום 01.08.13.
הנתבעת פרשה מעבודה כאמור עקב קביעת המוסד לביטוח לאומי ובשל מצבה הרפואי ביום 31.08.2014. ומקבלת מהמדינה תשלומים חודשיים שמהווים זכות לפנסיית נכות שלטענת הנתבעת אינה חלק מזכויות התובע לתשלומי איזון משאבים שנקבעו בפסק הדין ובהסתמך על חוות הדעת . לטענת הנתבעת זכותו של התובע לאיזון זכויות פנסיוניות שהתגבשו עד מועד הקרע תחול אך ורק עם הגיעה לגיל 64.
דיון והכרעה
הצדדים שבפני נישאו זל"ז בשנת 1992 ולפיכך, הם כפופים לעקרונות המשטר הרכושי הקבוע בחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 (להלן: 'חוק יחסי ממון').
חוק יחסי ממון קובע משטר של איזון משאבים בין בני-זוג, כך שבמועד פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כל נכסי בני הזוג, למעט החריגים המנויים בחוק ובהתאם לקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון.
פנסיה רפואית של האישה
סעיף 5 לחוק יחסי ממון קובע כי בעת התרת הנישואין או פקיעתם, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, אשר נצברו במהלך שנות הנישואין, ולמעט החריגים המפורטים בסעיף 5(א)(1-3) והם נכסים שהיו לצדדים ערב הנישואין, או שהתקבלו במתנה או ירושה; גמלה או פיצוי אחרים המתקבלים עקב נזק גוף או מוות; וכן נכסים שהוסכם בכתב בין בני הזוג ששוויים לא יאוזן.
החריג הקבוע בסעיף 5(א)(2) הוא המתייחס ל'גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות'.
ככלל, זכויות פנסיה שצבר בן-זוג בעבודתו במהלך חיי הנישואין הינן נכסים בני-איזון.
האישה טוענת כי קודם לגיל פרישה, בחודש 08 בשנת 2014, יצאה לפנסיה רפואית וכי לאחר שתגיע לגיל 64 שנה תקבל פנסיה רגילה – סעיף 18-20 לתצהיר עדות ראשית של האישה.
לטענת האישה התובע ידע אודות התפתחויות בעניין מצבה הרפואי ויציאתה לפנסיה רפואית וכי המידע לא הוסתר מעיניו וכי הם קבעו בהסכם כמו גם בחוות הדעת האקטוארית כי המועד הנו כאמור בס' ג שלעיל.
בעמ"ש (ב"ש) 46860-11-15 ד.כ. נ' צ.כ (פורסם במאגרים האלקטרוניים), נקבע ביחס ליציאה מוקדמת לפנסיה מחמת מצב בריאותי לקוי, כי החוק לחלוקת חסכון פנסיוני שינה את ההסדר שהיה קיים קודם לכן וקבע בסעיף 14(ב)(2), כי בכל הנוגע לפנסיה תקציבית – בן הזוג לא יהא זכאי לחלק מהפנסיה של החוסך במקרה בו יצא לפנסיה מוקדמת מטעמי מצב בריאותי.
לא כך ביחס ליציאה לפנסיה מוקדמת בנסיבות אחרות, שם נקבע כי במצב של פרישה מוקדמת, שאינה נובעת מסיבות בריאותיות, נשאר על כנו המצב הקודם, לפיו בן-הזוג של החוסך זכאי לחלק מקצבת הפנסיה החל מיום הפרישה, ולא רק החל מגיל הפנסיה הקבוע בחוק.
עוד נקבע בפסק-הדין הנ"ל, כי הוראותיו המהותיות של החוק לחלוקת חסכון פנסיוני הינן הוראות מחייבות, ובית המשפט אינו יכול לסטות מהן ללא הסכמת שני בני-הזוג.
על העמ"ש האמור הוגש ערעור לבית המשפט העליון בבע"מ 4860/16 שם נדונה עניינה של פרשנות החוק לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו תשע"ד – 2014 ובפרט על שאלת השפעתו על דיני השיתוף המהותיים בכל הנוגע לקביעת איזון הזכויות הפנסיוניות בין בני זוג שנפרדו. במסגרת פסק הדין עלה בין היתר ניתוח לעניין ס' 14(ב)(2) לחוק שעסק בעניין של פרישה מוקדמת מסיבות בריאותיות כשאלה האם היא ברת איזון כפי ההלכה הנוהגת בטרם חקיקת החוק הפנסיוני או שמא החוק הפנסיוני דינה את הדין המהותי בכך שפנסיה מוקדמת מחמת מצב בריאותי אינה ברת איזון.
במסגרת בע"מ 4860/16 השופט הנדל בפס"ד ניתח את הסוגיה כדלקמן:
"השאלה הניצבת לפתחנו היא פרשנות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014 (להלן: החוק), ובפרט שאלת השפעת החוק על דיני השיתוף המהותיים בכל הנוגע לקביעת איזון הזכויות הפנסיוניות בין בני הזוג שנפרדו.
בנסיבות העניין, דעתי כדעת חברי, המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין לפיה יש לקבל את ערעורה של המערערת כאמור בפסקה סז לחוות דעתו, במובן זה שקביעת בית המשפט לענייני משפחה, לפיה זכאית המערערת לחלק מקצבת הפנסיה שתשתלם למערער, בין אם יפרוש בגיל הפרישה הסטטוטורי ובין אם בפרישה מוקדמת מחמת מצבו הבריאותי, בהתאם לשיעורי ומועדי החלוקה שנקבעו בפסק הדין, תיוותר על כנה. בנוסף, מסכים אני לקביעה כי ככל שתבחר המערערת להגיש את פסק הדין לרישום בגוף המשלם, לא תוכל לקבל את חלקה בקצבת פנסיה שתשתלם למערער עקב פרישה מוקדמת בשל מצבו הבריאותי באמצעות מנגנון החלוקה הקבוע בחוק, אך כן תוכל לממש את זכאותה לכספים אלה במנגנוני ההוצאה לפועל. נימוקיי לכך הם נימוקיו של חברי, המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין, בחוות דעתו המקיפה – בבחינת דבר דבור על אופניו, ואוסיף משלי. הואיל וחברי היטיב לתאר את הנסיבות העובדתיות, אסתפק בהדגשה קצרה של הנתונים הרלוונטיים להכרעתי.
מטרת החוק, שנחקק בשנת 2014, היא "לקבוע הסדרים בעניין חלוקה של חסכון פנסיוני בין חוסך ובין בן זוגו לשעבר, כפי שנקבעה בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני, באמצעות גוף משלם, לרבות גוף המשלם תשלומים לפי הסדר של פנסיה תקציבית בחוק או לפי הסכם המאמץ את חוק הגמלאות" (סעיף 1 לחוק). על פי החוק, לבן זוג לשעבר – בהתקיים תנאים מסוימים – זכות עצמאית לקבל את חלקו מקצבת הפנסיה של בן הזוג החוסך, בהתאם לשיעור שנקבע בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני. זאת, ישירות מן הגוף המנהל או המבצע את הסדר החיסכון הפנסיוני אשר משלם את הקצבאות במועד גמלת הזכות. ההסדר האמור מותנה ברישום של פרטי פסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני ברישומי אותו הגוף, בתנאים המנויים בחוק (סעיפים 3 ו-4 לחוק). החוק קובע אפוא כי בן זוג לשעבר יהיה זכאי לחלק מקצבת הפרישה של הזכאי לקצבה, אם ניתן פסק דין לחלוקת החיסכון הפנסיוני בין בני הזוג שנפרדו, ופסק הדין נרשם אצל הגוף המשלם; במקרה של פטירת הגמלאי – בן הזוג לשעבר יוכר כשאירו".
בהתאם, תמים דעים אני עם דעתו של המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין לפיה תכליתו של החוק, שבאה לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק אשר צוטט לעיל, היא ליצור כלי יישומי שנועד להקל על חלוקת החסכונות הפנסיוניים בין בני זוג שנפרדו, כאמור בפסק דין לחלוקת החיסכון הפנסיוני; מדובר ביצירת מנגנון חלוקה של זכויות הפנסיה ישירות מן הגוף המשלם, שראשיתו בבקשה לרישום פסק הדין לחלוקת החיסכון הפנסיוני ברישומי הגוף המשלם, ולאחר מכן רישום הערה בדבר פרטי פסקי הדין ופרטים נוספים בגוף המשלם. התנאים לרישום ההערה קבועים בסעיף 3 לחוק. כך למשל, התנאי לפיו שיעור חלוקת הקצבה לבן הזוג לשעבר של החוסך יהיה קבוע, והתנאי לפיו שיעור החלוקה לבן הזוג לשעבר של החוסך לא יעלה על מחצית משיעור הרכוש המשותף. צא ולמד, כי החוק נועד להקל על מימוש הזכות של בן הזוג לשעבר בחלק מקצבת הפנסיה של בן זוגו החוסך ולא כדי להתערב בהיקפה. במלים אחרות, עסקינן במימוש שיתוף פנסיוני ששיעורו נקבע על ידי בית המשפט בבירור פרטני בין הצדדים על סמך כללי הדין. לפיכך, פרשנות זו כוחה יפה אף ביחס להוראות הקבועות בפרק ד' לחוק, וכי בהוראות אלו לא התכוון המחוקק לשנות מן הדין המהותי החל על קביעת הרכיבים המשותפים לפנסיה במקרה של פרישה מוקדמת מסיבות בריאותיות. בדומה, קבעתי בפרשה אחרת (בע"מ 3514/13 פלוני נ' פלונית (18.12.2013), המוזכרת לעיל בפסקה נב לחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין). במסגרת החלטה זו ציינתי:
"ההבחנות הקיימות בין שני סוגי הפנסיה (המוקדמת והרגילה, נ.ה.) כלל אינן רלוונטיות לאיזון המשאבים בין בני הזוג. המרכיב היסודי והעיקרי של הפנסיה נשמר בין אם היא מוקדמת ובין אם היא רגילה. העיקר הוא סיום הקשר ביחסי עובד-מעביד וטפלה היא דרך סיום הקשר" (שם, פסקה 3)
לאור ההלכה שנפסקה בבע"מ 4860/16 הנ"ל, בהינתן כי אין חולק בין הצדדים כי פרישתה המוקדמת של האישה לפנסיה נבעה מטעמים בריאותיים, ויובהר כי הנתבעת מקבלת מידי חודש תשלומי פנסיה ובנוסף קצבת נכות. אני מקבל את התביעה לפיה זכאי התובע לחלק מקצבת הפנסיה המשתלמת לנתבעת, עקב פרישתה המוקדמת מחמת מצבה הבריאותי בהתאם לשיעורה ומועדי החלוקה שנקבעו.
ככל שיבחר התובע להגיש את פסק הדין לרישום בגוף המשלם, לא יוכל לקבל את חלקו בקצבת הפנסיה שמשתלמת לנתבעת עקב פרישה מוקדמת בשל מצבה הבריאותי באמצעות מנגנון החלוקה הקבוע בחוק, אך יוכל לממש את זכאותו לכספים אלה במנגנוני ההוצאה לפועל.
בהמשך לאמור, מצאתי להורות על מינויו של האקטואר פרופ' XXX מהפקולטה לניהול ע"ש XXX גלזר המחלקה למנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון. טל' XXX. לצורך הערכת חלקו של התובע בקצבת הפנסיה המשולמת לנתבעת בהתאם לשיעורה ומועדי החלוקה כפי שנקבעו.
שכ"ט האקטואר יחולק בין הצדדים באופן שווה.
ב"כ הצדדים יפנו לאלתר לאקטואר וימסרו לו את כל המידע והחומרים הדרושים לו לצורך עריכת חוות דעתו ועל מנת שיוכל להגיש את חוות דעתו בהקדם האפשרי.
חוות הדעת תוגש ישירות לתיק ביהמ"ש ולב"כ הצדדים.
בכך מסתיים הבירור בהליך שבפניי המזכירות תסגור התיק. יוער כי חוות הדעת כאמור בס' 39 תוגש לתיק גם בהיותו בסטטוס- סגור.
ניתן היום, י"ט אייר תשפ"ג, 10 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
