לפני
כבוד השופט שי שמואל
תובע
XXX ת”ז XXX
נגד
נתבעת
XXX ת”ז XXX
בעניין הקטינים:
XXX XXX ת”ז XXX ילידת XXX
XXX XXX ת”ז XXX יליד XXX
פסק דין
בפניי תובענה להפחתת מזונות הקטינים אשר הוגשה על ידי התובע (להלן: “התובע” ו/או “האב”) כנגד הנתבעת (להלן: “הנתבעת” ו/או “האם”).
רקע ועובדות שאינן במחלוקת
הצדדים, בני זוג לשעבר, יהודים, נישאו ביום XXX ומנישואיהם נולדו ילדיהם הבת, כבת X לערך והבן, כבן X לערך.
לאחר לידת הקטין XXX נישואיהם של הצדדים עלו על שרטון והתובע נאלץ בהתאם לדרישת הנתבעת, לעזוב את בית המגורים המשותף.
מזונות הקטינים נקבעו בהסכמה במסגרת דיון שהתקיים בפני כב’ השופט בן שלו ביום XXX בתיק XXX, כך שמזונותיהם הזמניים של הקטינים שנקבעו בהחלטה מיום XXXבסך 3,600 ₪ הכוללים אחזקת מדור, הפכו לקבועים.
התובע טוען, כי פסה”ד ניתן על בסיס הסכמות הצדדים מבלי שנערך כל בירור עובדתי ביחס למצבם של הצדדים, כשברקע פערי השתכרות בין הצדדים וזמני שהות מועטים בין האב לקטינים.
הוגשה תביעה לבית הדין הרבני על ידי הנתבעת, להעתקת מגוריה עם הקטינים XXX, בטענה כי היא רוצה להתגורר בסמוך להוריה בקרבת XXX. לבסוף הנתבעת עברה להתגורר עם הקטינים XXX.
לאור האמור, עתרה הנתבעת לביהמ”ש לתוספת בגין מדור, וביום 22.04.21 הועמדה תוספת המדור על סך 800 ₪ בגין שני הקטינים יחד, כך שסכום המזונות הוגדל לסך של 4,400 ₪ לחודש.
ביום 24.08.2021 קבע בית הדין הרבני הרחבת הסדרי שהות של התובע עם הקטינים כך שמתוך 14 ימים הקטינים שוהים עם התובע 6 ימים ועם הנתבעת 8 ימים.
האב הגיש תביעתו זו להפחתת מזונות הקטינים.
דיון הוכחות התקיים ביום 15.06.23 במסגרתו נחקרו הצדדים, סיכומיהם הוגשו ביום 02.08.23 וביום 11.12.23. עתה אני נדרש להכריע במחלוקת וכדלקמן:
טענות התובע
התובע טוען כי מאז ומתמיד היה חלק בלתי נפרד מחיי הקטינים ושימש כאב למופת בגידול ילדיו.
ביום 13.12.2018 נפסקו מזונותיהם הזמניים של הקטינים ע”י כב’ השופט בן שלו בתיק המזונות ע”ס 3,600 ₪ לא כולל מדור כשבהתאם להחלטת ביהמ”ש צרכיהם של הקטינים נקבע בין 1,300 ל-1,400 ₪ ולכך התווספו פערי ההשתכרות שלגביהם לא נערך בירור עובדתי, ושכרו של התובע הסתכם בתלוש אחד, שכלל בונוס חתימה חד פעמי ע”ס 34,000 ₪ נטו ואילו שכרה של הנתבעת עמד ע”ס 7,000 ₪ ולא כלל בונוסים או שכר נוסף וזכויות סוציאליות שקיבלה מעבודה נוספת.
בנוסף לאמור, ההחלטה כאמור התבססה על זמני שהות זמניים מועטים שנפסקו לתובע, זמני שהות של יומיים בשבוע, עבור ילד אחד, וכל שבת שניה ללא לינה. התובע טוען כי התובעת ניסתה לחבל בקשר שלו עם הקטינים ושזמני השהות נפסקו תוך שהתובעת הציגה טענות שווא כלפי היחס שלו לקטינים וכן יכולתו לגדל אותם.
ביום 13.03.2019 הפכו המזונות הזמניים לקבועים, מאחר ולטענת התובע באותו המועד הסכימו הצדדים על חלוקת הרכוש ביניהם, והתובע סבר כי בדרך פשרה זו תתרכך הנתבעת ובכך יזכה לקבלת זמני שהות נרחבים עם הקטינים, הכוללים לינה ובכך יסתיימו ההליכים בין בני הזוג.
אלא שלא כך היה, מאחר ומיד לאחר מתן פס”ד כאמור, פעלה הנתבעת והגישה תביעה להעתקת מגוריה לXXX, בטענות שווא לפיהן זקוקה היא לתמיכת הוריה. משכך, נתנה החלטה על ידי בית הדין הרבני לפיה הנתבעת רשאית לעבור להתגורר בסמוך להוריה. אולם, לבסוף עברה להתגורר ב XXX, והתובע נאלץ אף הוא לעבור להתגורר בסמוך לנתבעת בXXX בשכירות על מנת לקיים זמני השהות עם ילדיו.
התובע מציין, כי לאור המעבר לxxx הגישה הנתבעת תביעה לתוספת מדור הקטינים, מבלי שחשפה הכנסותיה, או שכרה המלא, ולא צרפה כל דפי חשבון המעידים על הכנסותיה. ביום 22.04.21 חויב התובע בתשלום תוספת מדור בסך של 800 ₪ לחודש עבור שני הקטינים.
התובע טוען כי הנתבעת פעלה ככל יכולתה על מנת למנוע ממנו להרחיב את זמני השהות שלו עם הקטינים.
לאחר מאבק ארוך וממושך, כולל תסקירים של שני עו”ס שונים לבקשת האם, ניתנה ביום 24.08.21 החלטת ביד”ר המורה על הרחבת זמני השהות.
זמני השהות שנקבעו בהתאם לאמור, קובעים כי הקטינים שוהים ולנים אצל התובע 6 פעמים בתוך 14 ימים.
התובע מציין כי פערי ההשתכרות בין הצדדים קטנו, הן בעקבות עלייה בשכרה של הנתבעת והן בשל העובדה כי היא מצויה בשנה האחרונה לסיום התואר.
בנסיבות שתוארו לעיל ולאור הלכת בע”מ 915/15 הכולל את גילם של הקטינים, הגדלת זמני השהות וצמצום פערי ההשתכרות, המהווים שינוי נסיבות עובדתי, ביקש התובע את ביהמ”ש להפחית את סכום המזונות ולהעמידם ע”ס של 711 ₪, על פי חישוב צרכיהם והכנסות הצדדים.
הנתבעת דוקטורנטית שנה אחרונה לכלכלה ב xxהמשתכרת ממלגה ומשרה של עוזרת הוראה, בנוסף לוותק בסך המגיע לכ13,000 ₪ נטו. בנוסף, לטענת התובע הנתבעת מלמדת במספר מקומות הוראה כמרצה בין היתר בXXX, ומכאן כי שכרה כפול מן האמור.
התובע מציין כי בנוסף לאמור, הנתבעת מסתירה הכנסה נוספת בסך של כ-7,000 ₪ נטו, במסגרת שירותי ייעוץ שהיא מספקת למשפחתה ואחותה, בעלת בית ספר לשחייה ומשרדי תיירות, ולא בכדי הנתבעת לא צרפה לתביעת המזונות ותוספת המדור מטעמה, 12 תלושי שכר, לרבות תדפיס מלא ורציף של חשבון הבנק שלה.
התובע מציין, כי בנוסף לאמור, התובעת הסתירה מלגות נוספות מהם היא משתכרת, ממלגות לימוד פקולטיים ומחלקתיים, קרן השתלמות למלגאים ומקרן לכספי מחקר העולים על סך של 5,000 ₪ נטו בחודש.
התובע מציין כי בסוף שנת הלימודים תהפוך הנתבעת לד”ר, ובכך שכרה יעלה באופן משמעותי ואף יעלה על שכרו.
התובע ד”ר להנדסה ביו רפואית, שכיר, העובד בחברת XXX, בשכר חודשי בסך של כ- 15,000 ₪ נטו לחודש.
לעניין האמור לעיל, עולה כי חלק מהתלושים שהגיש התובע בתצהיר עדותו שונים מתלושי השכר שצורפו לתיק על ידי הנתבעת ביום , 16.08.2023 לאחר שהתקבלו מן המעסיק, על כך אדון בהמשך פסק הדין.
התובע טוען, כי הוא נאלץ לעקור ממקום מגוריו בעיר XXX, ועבר להתגורר בXXX, בשכירות בסמוך למגורי הקטינים, כך שהוצאותיו גדלו ובשנה האחרונה שכר דירתו גדל לסך של 3,950 ₪ .
התובע מציין כי מאז מתן פסק הדין שקבע את מזונותיהם של הקטינים, צרכיהם של הקטינים לא עלו מעבר לצרכים הכרחיים, כך שהוצאות האב על הקטינים השוהים עמו במחצית השבוע הנו כפול וכמפורט להלן: עבור הוצאות מדור חלקם של הקטינים הנו 40% ובסך 790 עבור כל קטין, הוצאות החזקת מדור (חשמל, מים, ארנונה, גז, טלפון, ואינטרנט) 100 ₪ עבור כל ילד, כלכלה 700 ₪ עבור כל ילד, צעצועים 50 ₪ עבור כל ילד, ביגוד והנעלה 150 ₪ עבור כל ילד, בריאות תרופות 50 ₪ עבור כל ילד, תרבות מתנות יום הולדת 50 ₪ עבור כל ילד ובסה”כ 1,890 עבור כל ילד. יוצא אפוא כי התובע משלם עבור צרכי הילדים כולל הוצאות מדור סך של 2,200 ₪, ובכל מקרה על פי פסיקת בית המשפט צרכי הקטינים, שאינם מעבר לצרכים ההכרחיים עומדים בשני הבתים על סך שאינו עולה על 4,500 ₪.
בנוסף, הוצאות מדור הקטינים עומדות על סך של 3,800 ₪ (5,000 שכירות הנתבעת + 3,950 ₪ שכירות התובע – כפול 40%).
התובע טוען כי על פי פסיקת ביהמ”ש העליון בבע”מ 919/15 הוצאות התובע בגין צרכי הילדים ביחס להשתכרות הצדדים עומד ע”ס : התובע – 4500*50% = 2250 ₪, הנתבעת – 4,500 * 50% = 2,250 ₪.
הוצאות צרכי הילדים בהתאם להסדרי השהות הנם: התובע 3,580*43% = 1,539 ₪. הנתבעת 3,580 * 57% = 2,041 ₪.
משכך, יש לקבל התביעה ולהורות על הפחתת המזונות, כך שהתובע ישלם לנתבעת מזונות כפי חלקו בהסדרי שהות בסך של 711 ₪ {2,475 בניכוי חלקו בהוצאות שהות בסך של 1,539 ₪} עד הגיע הקטין XXX לגיל 6 פרט לסכום הנ”ל משלם התובע מחצית הוצאות בריאות וחינוך .
טענות הנתבעת
המדובר בתביעה שדינה דחייה. ההסכמים אליהם הגיעו הצדדים, הן לעניין מזונות הקטינים והן לעניין תוספת דמי המדור נעשו בהסכמה מלאה, תוך התבססות על החלטת ביהמ”ש למזונות הזמניים וכתבי טענות שהגישו הצדדים בהליכים אלו. גם הסכמת הצדדים בעניין תוספת דמי מדור הבשילה לאחר שהצדדים הגישו כתבי טענותיהם וכן תצהירי עדות ראשית.
הנתבעת, טוענת כי על התובע לעמוד בנטל הנדרש ל”הוכחת שינוי נסיבות מהותי” – נטל שהתובע אינו עומד בו.
התובע צרף תלושי שכר ומסמכים מפוברקים, כפי שניתן לראות מתלושי השכר שהוגשו לתיק במסגרת צו ונמסרו על ידי מעסיקו של התובע, כך למשל תלוש ינואר 2022 התובע הגיש תלוש ע”ס 14,000 ₪ נטו בעוד תלוש שהתקבל ממעסיקו מעיד כי השכר לאותו חודש נטו עמד ע”ס 26,000 ₪, תלוש אוגוסט 22 שהגיש התובע עמד ע”ס 16,000 ₪ נטו בעוד תלוש שהוגש על ידי מעסיקו עמד ע”ס 49,000 ₪ נטו, כך גם תלוש פברואר 2022 מעיד על הפרשים כאמור וכיוצ”ב.
לתובע אין כל טענה חדשה שלא הועלתה על ידו בעבר בפני ביהמ”ש, הנתבעת צירפה תצהיר עדות ראשית שהגיש התובע בהליך דמי המדור שהגישה הנתבעת, ממנו עולה כי אין חדש תחת השמש וכי הוא ממחזר את אותן טענות כך שאין בתביעה דנן כל שינוי נסיבות מהותי ויתרה מכך מאז ועד היום שכרו עלה.
הצדדים לקחו בחשבון, עת כריתת ההסכמות אשר קיבלו תוקף של פס”ד, את מכלול השיקולים ואף ניתן היה לצפות מטבע את הדברים, כי הסדרי השהות ישונו כמו גם הכנסותיהם של הצדדים ואין המדובר בשינוי נסיבות אשר יכול להיחשב כלא צפוי, ושלא יכול להילקח בחשבון על ידי הצדדים. בנוסף, זמני השהות נדונו בתביעת התובע להרחבת זמני השהות, כך גם מעבר הצדדים לאזור XXX, עניין שהוסכם על הצדדים עוד בזמן הנישואין וזו הסיבה שמשך חודשים התובע חיפש עבודה XXX, וכאמור בהתבסס על הסכמה זו.
הנתבעת מציינת כי התובע פעל בחוסר תום לב עת הגיש תביעתו זו, תוך ניסיון להסיר ממנו האחריות על מזונות ילדיו.
פסק הדין למזונות ניתן במסגרת דיון, בהסכמת הצדדים ובנוכחות הצדדים ובאי כוחם. מזונות הקטינים נבחנו לגופו של עניין כבר במסגרת ההחלטה למזונות הזמניים ולאור הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, ויש לדחות הטענה לפיה מדובר בפסק דין שניתן במחטף וללא דיון ענייני.
התובע לא צרף ולו ראשית ראייה בנוגע לשוני בשכרו וככל שחל שינוי כלשהו, הרי הוא שינוי לטובה.
גם טענת התובע בדבר שינוי נסיבות בעקבות מעבר דירה של הנתבעת לXXX, אין לה על מה לסמוך, שכן הוא יודע היטב שהמגורים XXX הוסכמו על ידי הצדדים כאמור לתקופה מוגבלת, כאשר התובע עובד בXXX, ותכנן לעבוד שם ללא קשר למעברה של הנתבעת. יתרה מכך, בפס”ד שניתן לפני כשלוש שנים על ידי בית הדין הרבני צוין, כי האב ממילא עובר XXX וצוין עוד כי הוא מתעתד לעבור לאזור זה בעוד שנה, כך שטענותיו כי נאלץ לעבור XXX בעקבות הנתבעת הן חסרות תום לב.
התובע ד”ר להנדסה בין רפואית, והנתבעת דוקטורנטית XXX.
עת ניתנה ההחלטה למזונות זמניים וכן פס”ד למזונות, הנתבעת התגוררה עם הקטינים בדירת הצדדים, עליה לא רבצה הלוואת משכנתא ומשכך לא נפסק רכיב המדור. לאור מעברה לאזור XXX לדירה בשכירות, היא הגישה תביעה מתאימה להתאמת המזונות לנסיבות החדשות לחיובו של האב להשתתף בחלקם של הקטינים בהוצאות המדור וכך נקבע, כי על התובע לשאת בסך של 800 ₪ בגין רכיב זה.
טענות בדבר העלאה בשכר הנתבעת, הנו דבר צפוי, ובאופן ספציפי שכן כאשר הצדדים התגרשו התובע עצמו הודה כי הנתבעת בעיצומם של לימודים וברור היה שבסופו של דבר לימודיה מובילים לעיסוקה בתחום ומשכך צפה זאת מראש.
הצדדים התגוררו באופן זמני ממילא XXX לרגל לימודיה של הנתבעת .
הנתבעת מעולם לא ניסתה לטענתה, לחבל בקשר בין הקטינים לתובע.
הנתבעת מכחישה את טענותיו של התובע ביחס להכנסותיה, וטוענת כי היא מקבלת מלגה בסך 3,696 ₪, ובחודש אוגוסט האחרון החלה בעבודה חדשה בה היא משתכרת בסך ממוצע של 17,000 ₪ נטו, הנתבעת צירפה תלושי שכר וכן טופס 106.
דיון והכרעה
טענותיו של האב להפחתת מזונות הקטינים התבססו על מספר טיעונים. האחד, כי מדובר בתביעה ראשונה תדון לגופו של עניין ביחס למזונות הקטינים תוך בחינת הכנסות הצדדים וכיוצ”ב, השני, כי הורחבו משמעותית זמני השהות של התובע עם הקטינים, שלישית, שכרה של הנתבעת גדל משמעותית, כך שמכל האמור, עולה כי מדובר בשינוי נסיבות המצדיק ביטול/ הפחתת המזונות.
בבג”ץ 4407/12 פלוני נ’ בית הדין הגדול לערעורים, פ”ד סו (1) 369, חזר כבוד השופט עמית על הרציונאל הקיים בבסיס הלכה ביחס ל’תביעה ראשונית של קטינים’ ולפיו: “הרציונאל שבסיס מוסד התביעה העצמאית, הוא ההנחה היא כי בלהט ההתכתשות בין ההורים, נזנח עניינו של הקטין, ועל מנת להבטיח טובתו, אל לנו להסתפק בהסכם אליו הגיעו הוריו של הקטין, ולכן נדרש בית המשפט לתהות על קנקנו של ההסכם ולוודא שהוא אכן תואם את טובת הקטין ועונה באופן ראוי לצרכיו…”
אם כן, מוסד התביעה העצמאית, נועד בראש ובראשונה לדאוג לצרכי הקטין, מתוך הבנה שיכול ובמסגרת ההסכם הכולל אליו הגיעו הצדדים, נזנחו צרכי הקטין.
המדובר בהלכה ביחס לתביעות ראשונית שבאה לשמור על זכויות הקטינים ובוודאי שלא לפגוע בזכויותיהם. אין זה המקרה שבפניי, אין מדובר על צרכי הקטין, אלא צרכי האב, המבקש להפחית את מזונות ילדיו הקטינים על מנת להפחית גובה המזונות אותו נדרש לשלם עבורם. משכך, ברי האב אינו רשאי לתבוע בשם הקטינים, בעת שלמעשה מבקש הוא להקטין את גובה המזונות הנפסק עבורם.
למעלה מן הצורך, אף אם הייתי נדרש לטענת האב ורואה התביעה כתביעה עצמאית של הקטינים, הרי שבהתאם לפסיקה לעיל, על בית משפט לערוך מבחן דו שלבי הכולל כאמור שני שלבים, השלב הראשון, בא לבחון האם התקיים דיון במזונות הקטינים, כאשר בהיעדר אינדיקציה אחרת, נקודת המוצא היא שבית משפט בחן את עניינם של הקטינים כאשר אישר את הסכמות הצדדים.
השלב השני אותו על בית המשפט לבחון, ככל שצולחים את השלב הראשון, הוא בחינה בפועל, האם אכן הקטינים קופחו בסכום המזונות. במסגרת זו על בית משפט לבחון את גילאי הקטינים, צרכיהם הבסיסיים, צרכיהם המיוחדים והכנסות ההורים. ככל שמתברר כי הקטינים לא קופחו במזונות שנקבעו, ברי כי אין טעם המצדיק שינוי גובה המזונות.
בעניין הנדון, מזונות הקטינים נבחנו על ידי בית המשפט במסגרת ההחלטה למזונות זמניים שנתנה על ידי כב’ השופט בן שלו מיום 13.12.2018 בתיק המזונות תלה”מ 53578-11-18, ולאחר מכן בדיון שהתקיים ביום 13.03.2019 בתביעת המזונות שהגישה האם , הפכו דמי המזונות הזמניים לקבועים בפס”ד שניתן בהסכמת הצדדים, ובו הועמדו מזונות הקטינים על סך של 3,600 ₪.
לאחר מכן עת עברה הנתבעת להתגורר בXXX, ולאחר שתביעתה בעניין זה נדונה והוכרעה בביד”ר, הגישה תביעה נוספת לבית המשפט ולצורך הוספת רכיב המדור עבור שני הקטינים. ביום 22.04.21 ניתן פס”ד בתיק XXXX (לאחר ניהול הליך, הגשת בקשות, מסמכים, תגובות, וכן גילוי מסמכים), אשר נתן תוקף להסכמות הצדדים לתוספת 400 ₪ כדמי מדור עבור כל קטין ובסה”כ סכום של 800 ₪ עבור מדורם של הקטינים כך שסכום המזונות כולל מדור עומד ע”ס 3,600 ₪ + 800 ₪ ובסה”כ 4,400 ₪.
משכך ושעה שמדובר בהסכם אליו הגיעו הצדדים במעורבות בית משפט ובהיעדר ראייה אחרת, ברי כי נבחנו כלל צרכי הקטינים ודי בכך בכדי לדחות הטענה לפיה לא נבחנו צרכי הקטינים.
זאת ועוד, אף אם טענת האב הייתה מתקבלת, הרי שהאב לא טען דבר בדבר קיפוח צרכיהם. כל טענתו לעניין זה התמצתה בטענה לפיה המזונות וכן תוספת המדור לא נדונו לגופו של עניין.
משכך ובהיעדר טענה בדבר קיפוח צרכי הקטינים, הרי שדין הטענה לתביעה ראשונית להידחות, שעה שלא עמד האב בהוכחת השלב השני הנדרש לצורף בחינת עילת התביעה העצמאית.
משדין הטענה לפיה המדובר בתביעה ראשונית של הקטינים להידחות, אפנה לבירור טענתו הנוספת של האב, לפיה המדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת/ביטול המזונות.
הלכה פסוקה היא כי פסקי דין למזונות הינם בגדר החריג לעיקרון סופיות הדיון ובמקרים בהם יוכח שינוי נסיבות מהותי ביחס למצב שהיה בעבר, תתאפשר התדיינות חוזרת בענייני המזונות.
בבע”מ 7670/18 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים משפטיים) (להלן: “הלכת פלונית”) נקבע כי הלכת בע”מ 919/15 כשלעצמה אין בה עילה לפתיחת פסקי דין חלוטים בענייני מזונות ויש להותיר על כנו את המבחן המחמיר שהוחל ערב פסיקתו של בע”מ 919/15 ולפיו, יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי לשם דיון מחודש בענייני מזונות קטינים.
כן נקבע כי : “אין בהלכת בע”מ 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעה להפחתת מזונות שנקבעו…”.
ג. עוד נקבע בהלכת פלונית, שגם כאשר יוכח כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק דיון מחודש במזונות, הרי שעל בית משפט לשקול בזהירות את היקף הפתיחה של הרכיב בו חל שינוי נסיבות מהותי וביחס אליו בלבד, יש לפסוק בהתאם לתנאים שנקבעו בהלכת בע”מ 919/15.
ד. בעניין הנדון, עסקינן במזונות זמניים שקיבלו תוקף של פסק דין בהסכמת הצדדים במהלך דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם והפכו למזונות קבועים. לאחר תחולתו של בע”מ 919/15 וככל שייקבע כי קיים שינוי נסיבות מהותי, יש לקחת בחשבון את ההלכה שנקבעה בו, ועל פיה על התובע להוכיח שינוי מהותי שחל בנסיבות לצורך קבלת טענותיו ובחינה מחודשת של מזונות הקטינים.
ה. מה ייחשב אם כן כשינוי נסיבות מהותי?
בהתאם לפסיקה , הצורך “בשינוי נסיבות מהותי”, חל הן כאשר מדובר בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי והן במקרה שמדובר בפסק דין שאישר את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ואין להבחין ביניהם, ראו הלכת פלונית לעיל.
אם כן, על התובע הפחתת מזונות להוכיח שינוי נסיבות מהותי שלא ניתן היה לצפותו מראש בעת שניתן פסק הדין למזונות. הנסיבות החדשות צריכות להצביע על שינוי מהותי היורד לשורשו של פסק הדין שניתן ואין די בשינוי כשלעצמו (ראו למשל: ע”א 177/81 גלעדי נ’ גלעדי, פ”ד לו (3) 179; ע”א 363/81 פייגה נ’ פייגה, פ”ד לו (3) 187; בג”ץ 4407/12 פלוני נ’ בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פ”ד סו (1) 369).
בית משפט יידרש לשינוי שיעור המזונות בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: אין זה צודק להותיר את פסק הדין על כנו לאור שינוי הנסיבות המהותי שחל; הצדדים הותירו מראש פתח לשנות את פסק הדין ככל שיחול שינוי נסיבות מהותי, אם במפורש ואם מכללא; על מבקש שינוי הנסיבות לפעול בתום לב ובניקיון כפיים (ראו ע”א 442/83 קם נ’ קם, פ”ד לח (1) )767.
מן הכלל אל הפרט
כאמור לעיל, טענותיו של האב בדבר שינוי נסיבות מתייחסות ומגלמות מספר טיעונים: הרחבת זמני השהות כתוצאה ממעברה של האם XXX, הוצאות כתוצאה מכך; שכרה של הנתבעת גדל משמעותית כך שאין ביניהם פערי השתכרות ויש לבצע איזונים.
הרחבת זמני השהות עם הקטינים
החיים הם דינאמיים ומשכך, כל קביעה הנוגעת למשמורת ילדים, אינה יכולה להיות אבסולוטית. בית המשפט ער לכך כי לא כל שינוי ניתן לצפות מראש ועל כן קיימת אפשרות לשנות את הסדר המשמורת ואף את זמני השהות שנקבעו. יחד עם זאת, חשוב להבהיר כי בית המשפט אינו נעתר בקלות לבקשות מסוג זה והוא בוחן היטב האם השינוי המבוקש לא יפגע יתר על המידה בשגרת חייו של הילד.
האב טען כי, חל שינוי מהותי בזמני השהות, שכן זמני השהות כלל לא נלקחו בחשבון עת פסיקת מזונות הקבועים. ביום 24.08.21 לאחר מאבק עיקש לטענת האב, התקבלה החלטת בית הדין להרחבת זמני השהות בין האב לקטינים מיומיים לשישה ימים בשבועיים הכוללים לינה, זאת לאחר שהקטין XXX הפסיק לינוק.
לאחר שפסק הדין בדבר המזונות הפך קבוע, טוען האב כי האם החליטה לעבור לxxx חרף התנגדותו. האב עקר מגוריו גם הוא לXXX כדי להרחיב זמני השהות עם הקטינים, תוך שהאם עושה מאמצים רבים על מנת לסכל את זמני השהות בינו לבין הקטינים לרבות הגשת בקשות רבות בין היתר לתסקירים וכיוצ”ב.
לאחר מאבק עיקש הצליח האב להרחיב את זמני השהות כפי טענתו, כך שיש לקחת זאת בחשבון ולהפחית המזונות לאור שינוי בזמני השהות ערב ההחלטה והרחבתם כיום ומשכך הנטל הכלכלי עליו עלה לרבות דמי השכירות עת עבר גם הוא להתגורר בXXX.
האם מצידה טוענת, כי הצדדים ניהלו הליך משפטי בנוגע למעבר המגורים שלה ושל הקטינים, כך שאין מדובר במעבר מפתיע או שינוי נסיבות מהותי בעניין זה.
כמו כן האב לא נאלץ להעתיק מגוריו לXXX והדבר היה מתוכנן כך שטענתו מעין זו היא חסרת תו”ל. מגורי הצדדים בXXX היו זמניים לכתחילה תוך שהנתבעת הגיעה לשם לצרכי לימודיה.
התובע החל עבודה בXXX ביום 01.08.2018 בעיר XXX, וכל תהליך מיון וחיפוש עבודה מצדו התבצעו באזור XXX לאור הסכמת הצדדים לעניין המעבר לXXX.
מעברה של הנתבעת לא הווה ולא היה הגורם למעברו של התובע, שהתגורר אצל הוריו, כשבמסגרת הליך המזונות הראשון גם טען כי הוא משלם להם שכ”ד והוצאות כך שאין זה ברור מהו השינוי נסיבות המהותי כפי טענת האב.
יתרה מכך, בפס”ד שניתן בביד”ר לפני כשלוש שנים לעניין המעבר צוין כי האב ממילא עובר לXXX, דבר המעיד על חוסר תום ליבו של התובע בהתבססו על שינוי נסיבות מהותי בטענה זו.
לאור האמור, נפסק בתביעת האם לתוספת מדור, כי על האב לשאת בסך של 800 ₪ בגין מדורם של שני הקטינים, המדור בזמנו עמד ע”ס 5,000 ₪ כך שברור שבעת פסיקת תוספת המדור הייתה התחשבות בזמני השהות שכן 800 ₪ לא מהווים 40% מהמדור.
דירת הצדדים נמכרה, המעבר לxxxבוצע חודשים לפני כן, לאחר מכן הגיש התובע תביעה בביד”ר להרחבת זמני השהות, ואלו הורחבו ללינה נוספת בשבוע ולינה במוצ”ש כל שבועיים, המסקנה המתבקשת הינה כי עניין הרחבת זמני השהות היה צפוי ולו מפאת העובדה כי התובענה להרחבת זמני השהות הוגשה ונדונה בזמן מתן פסק הדין למזונות הקטינים. יתרה מכך, העובדה כי הקטין XXX עדיין ינק הקשתה על קיום זמני שהות נרחבים ובוודאי שניתן היה לצפות כי הקטינין יגדלו וניתן יהיה להרחיב את זמני השהות במועד שהקטין XXX חדל לינוק. העובדה שהקטינים יגדלו בוודאי הייתה כזו שניתן לצפותה מראש.
זמני השהות נדונו בתביעת התובע להרחבת זמני השהות ואין כל שינוי נסיבות לעניין זה. האם אחראית על הוצאות הילדים כשהם אצלה, והאב אחראי על ההוצאות כשהילדים אצלו.
הצדדים הגיעו להסכמות. אין מדובר בתביעת מזונות ראשונה. זמני השהות שהורחבו נדונו והוכרעו בידי ביד”ר כאשר כלל הטענות אותן הציג התובע ניתן היה לצפות מראש, לרבות, שינוי מקום המגורים והרחבת זמני השהות, כך שאין המדובר בשינוי נסיבות מהותי לעניין זה, כך שלא עלה בידי האב להרים את הנטל ולהוכיח שינוי נסיבות מהותי ממועד מתן פס”ד למזונות.
מכלל המקובץ לעיל, אני דוחה טענות האב לעניין שינוי נסיבות מהותי בגין הרחבת זמני השהות.
שכרה של האם עלה ויש לבצע איזונים
התובע טען כי שכרה של הנתבעת עלה, בהסתמך על הצהרותיה של הנתבעת במעמד הדיון וכן סיכומיה עת ציינה כי היא החלה לעבוד במקצועה ושכרה כיום עומד ע”ס 17,000 ₪ מבלי להוסיף מלגות אותם מקבלת. (ראו עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 23-30).
עיון בתלושי השכר שצרפה הנתבעת מלמד כי אכן שכרה עשוי להגיע לסך של 17,000 ₪, ללא תוספות כאלה ואחרות, אך גם דבר זה היה צפוי כי תתחיל להרוויח שכרה האמיתי עם סיום לימודיה וכי זה יאמיר ויגדל מזה שהיה ערב פסיקת המזונות, ולא ניתן לומר כי האב לא יכול היה לצפות זאת.
הנתבעת טענה כי העלאה בשכרה היה צפוי, העובדה שסטודנטית תסיים לימודיה ושכרה יעלה הוא הגיוני, צפוי ואינו בגדר “שינוי נסיבות”. התובע בעצמו הודה בכך (ראו עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 6-7). התובע נתן הסכמתו למזונות הקטינים על אף שידע נתון זה, לתוספת המדור, כאשר בבסיס טענותיו הייתה הטענה כי הנתבעת משתכרת כ- 15,000 ₪ (ר’ עדות הנתבעת עמ’ 13 לפרוטוקול ש’ 14).
הנתבעת מציינת שכיום שכרה נע בין 15,000-17,000 ₪ נטו, וכי עם סיום לימודיה כבר אינה זכאית ואינה מקבלת כל מלגה שהיא ( ר’ עמ’ 14 לפרוטוקול).
למעלה מן הצורך, ולאחר שעיינתי בתלושי השכר שצורפו לכתב תביעתה הקודם, מצאתי כי שכרה נטו של הנתבעת במועד הגשת תביעתה למזונות הקטינים בנובמבר 2018 היה כ- 7,000 ₪. אומנם, מדובר בגידול של כ- 10,000 ₪, אולם יש לזכור כי חלפו כשש שנים מאז שהוגשה תביעת המזונות (ביום 22/11/2018), עת הייתה הנתבעת סטודנטית וכבר אז היה צפוי כי שכרה יעלה בהתאם, ולא מצאתי כי מדובר בפער משמעותי בשכרה אלא בגידול טבעי במהלך השנים שחלפו מאז שהוגשה תביעתה למזונות הקטינים וכן בשל סיום לימודיה.
אני מקבל הטענה כי שכרה של האם עלה מערב מתן פס”ד למזונות, אך יחד עם זאת מדובר בעניין אותו ניתן היה לצפות ודי ברור כי עם התכנסות הנתבעת לסיום לימודיה שכרה יעלה. לעניין זה אוסיף אציין כי בעת הדיון בתובענה להוספת רכיב המדור נטען ע”י התובע כי שכרה של התובעת הינו כ- 15,000 ₪ לחודש ולטעמי די בכך כדי לסתום הגולל על טענה זו.
לא נעלם מעיני ביהמ”ש ההבדלים המשמעותיים בין תלושי השכר אותם הגיש התובע לביהמ”ש ואשר צורפו לכתב התביעה ולתצהיר עדותו הראשית לבין תלושי השכר שהתקבלו ישירות ממעסיקו ובאמצעות צו שניתן לבקשת ב”כ הנתבעת, כך למשל, בתלושי שכר חודש אוגוסט 22 ופברואר 2022, התלושים שהוגשו על ידי התובע הצביעו ששכרו בסך 17,000 ₪ לערך, בעוד שהתלושים שהתקבלו ישירות ממעסיקו הראו נתונים שונים, כי שכרו נטו לחודש עומד בהפרש של פי 2 מהתלושים אותם הוא הציג, כשהגבוה מבניהם עומד ע”ס 53,000 ₪.
בהחלטותיי (מיום 11.12.23, 17.12.23 ו- 24.12.23), טרם מתן פסק הדין, נדרשה התייחסות ספציפית מטעם הנתבע לעניין ההבדלים המשמעותיים שבין תלושי השכר שהציג לבין אלו שהתקבלו ישירות ממעסיקו, אך ביהמ”ש לא זכה להסבר ראוי, אלא לחזרה על טענותיו האחרות, על-כך ביהמ”ש הביע את מורת רוחו ובהחלטה ברורה, כך שבהיעדר התייחסות ספציפית מטעם התובע לא נותר לי אלא להסיק כי תלושי השכר שצורפו ע”י התובע בהליך זה אינם אותנטיים ואין בהם כדי לשקף את שכרו, אלא שכר נמוך מהשכר בפועל וכפי שפורט לעיל.
מצאתי לציין, כי לו הייתי בוחר לפתוח פסק הדין בעניין זה הייתי מורה על דחיית התובענה כבר בתחילתו, וזאת נוכח חוסר תום ליבו של וחוסר ניקיון כפיו של התובע עת פנה לביהמ”ש בבקשה לסעד תוך הצגת נתונים ומסמכים (תלושי שכר ודפי בנק), שלמצער אינם נכונים, אינם אותנטיים, המצביעים על שכר נמוך מזה המשולם לו ע”י המעסיק, והדברים ברורים.
דין טענות התובע, כי אלו התלושים שקיבל ממעסיקו ואין בתלושים ראיה לאמיתות תוכנם וכי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה להידחות ושבתי ידיים. מדובר במסמכים שצורפו על ידו לתיק ביהמ”ש כאשר הוא מצהיר על שכרו ומגבה הצהרתו זו במסמכים כאמור. אין ולא מתקבלת על ביהמ”ש הטענה כי אלו התלושים שקיבל ממעסיקו שכן התובע מודע היטב לשכר אותו מרוויח בכל חודש, שכר המופקד לחשבונו האישי, והיה עליו להצהיר בדיוק גמור להכנסותיו!
מעיון בתלושי השכר שנמסרו ממעסיקו של התובע, עולה כי על אף שהכנסות הנתבעת עלו, הרי שגם שכרו של התובע עלה, כך שגם ביחס ההפרש בין הכנסות הצדדים אין כדי להראות שינוי נסיבות מהותי שיש בו כדי להפחית המזונות .
לאחר שבחנתי את כלל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי דין טענה זו של התובע להידחות.
סוף דבר
אם כן, כלל העובדות אליהן מפנה התובע, אין בהן בכדי להוות שינוי נסיבות מהותי המצדיק קבלת תביעת התובע. יתרה מכך, התובע פעל בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים עת בחר לנהל ההליך באמצעות מסירת הצהרות שאינן נכונות בקשר לגובה השתכרותו ולגבותם במסמכים שאינם תואמים את שכרו האמיתי כפי שנמסר ישירות ממעסיקו והכל על מנת לצייר תמונה עובדתית שאינה אמת ולצורך תמיכה בטענותיו.
בנסיבות אלו, אין להידרש כלל לטענתו בדבר תחולת הפסיקה בהתאם להוראות בע”מ 919/15.
משכך, דין תביעתו להידחות וכך הנני מורה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין ניהול ההליך, ובפרט בשל דרך ניהול ההליך כמפורט בפסק הדין, בסך של 40,000 ₪.
ההוצאות ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, ז’ שבט תשפ”ד, 17 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.
