מספר בקשה:7
לפני
כבוד השופטת אפרת ונקרט
מבקשת
XXX ת"ז XXX
נגד
משיבים
1. XXX ת"ז XXX
2. XXX ת"ז XXX
3. XXX (קטין) ת"ז XXX
4. XXX (קטין) ת"ז XXX
5. XXX (קטין) ת"ז XXX
החלטה
בפניי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט לאכוף על המשיבים בקנס או במאסר או בכל דרך אחרת לקיים את פסק הדין שנתן תוקף להסכמות הצדדים ביום 27.11.2022 . הבקשה הוגשה לתיק הסגור.
רקע
המבקשת והמשיבה 1 הינן אחיות, המשיב 2 הוא בעלה של המשיבה 1 ושלושת המשיבים הנוספים הינם ילדיהם הקטינים. תחילתו של הליך זה בתביעה למינוי מנהל עיזבון זמני אותה הגישה המבקשת ביחס לעיזבון אמם המנוחה של המבקשת והמשיבה, הגב' XXX ז"ל.
צוואת המנוחה מיום 7.5.2013 קבעה כי 75% מזכויות הבעלות הרשומות על שמה בדירה XXX יירשמו על שמם של משיבים 2-4 נכדיה הקטינים וילדיה של משיבה 1. 25% מהזכויות הנוספות בדירה נרשמו על שמה של המבקשת.
ביום 27.11.22 התקיים בפניי דיון ארוך אשר בסיומו ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים (ראו עמ' 5 לפרוטוקול). במסגרת פסק הדין הצדדים הסכימו לפעול לעניין קידום פירוק השיתוף בדירה ומכירתה כדלקמן:
הצדדים ייפנו במשותף לעו"ד XX כדי לטפל בהסדרת רישום הדירה, שכ"ט ישולם ביחס של 75% נתבעים 25% תובעת. פנייה לעו"ד XXX בתוך 7 ימים, התחייבות לשיתוף פעולה וחתימה על מסמכים נדרשים בזמן מהיר וסביר, במידה ועו"ד XXX לא יוכל לטפל יחס התשלום יהיה זהה גם לעו"ד אחר.
התובעת תפנה למתווך בתוך 7 ימים, המתווך יפעל להשכרת הדירה וכן למכירתה בתוך 4 חודשים מיום הסדרת הרישום, בחוזה השכירות יירשם כי הדייר מתחייב לפנות את הדירה בתוך 60 יום משנתנה לו הודעה ונמצא קונה לדירה.
ככל והצדדים לא יצליחו למכור את הדירה בהתאם לסעיפים לעיל לאחר הסדרת הרישום, רשאי כל אחד מהצדדים לפנות לבית המשפט בבקשה לפירוק שיתוף.
נעשה מאמץ להניח למשקעי העבר ונשתף פעולה במטרה למכור את הדירה ולמקסם את ההכנסות ממנה.
ככל שימצא שוכר לדירה, הכנסות שכר הדירה ישולמו ישירות על ידי השוכר באופן הבא: 25% לתובעת 75% לנתבעים. במידה ותהיה הוצאה על הדירה בהתאם לחוזה שכירות סטנדרטי ההוצאה תחולק באותו אופן 25% תובעת 75% נתבעים.
25% משכר הדירה שהתקבל מיום פטירת האם יועבר לתובעת בתוך 7 ימים מהיום, ככל שהיו הוצאות בכפוף לקבלות שיוצגו אסמכתאות יקוזז 25% מהתובעת.
כל הוצאה שחלה ותחול על הדירה לאחר שהצדדים ניסו להפחית אותה למינימום תתחלק באופן הבא 25% תובעת 75% נתבעים.
ביום 19.12.22 הודיעו המשיבים כי עו"ד XXX כרך את הטיפול ברישום הדירה בכך שיטפל גם בנושא המכירה, לטענת המשיבים כריכה זו לא הייתה חלק מפסק הדין ועקב שכ"ט הגבוה אותו דורש עו"ד XXX לא ניתן לבצע את רישום הדירה באמצעותו. המבקשת הגישה תגובתה שלאחריה נתנה ביום 30.12.22 החלטתי הקובעת כי הוראות פסק הדין מדברות בעד עצמן ועל הצדדים לפעול בהתאם.
בקשת הביזיון
ביום 23.8.ביום 24.1.23 הגישה המבקשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, כאשר לטענתה יש לאכוף על המשיבים לשאת במלוא העלות של חלקם בשכ"ט של עו"ד XXX וכל עלות נוספת שתידרש לצורך השלמת רישום הבעלות. לדבריה העבירה למשיבים 4 הצעות מחיר שונות מעו"ד XXX אך הנתבעים לא מוכנים לחתום או לפנות לעו"ד אחר.
עוד טוענת המבקשת כי המשיבים פנו ללא אישורה לעו"ד אחר אשר הסכים לבצע את רישום הדירה ללא עלות, אך השיתו את מלוא עלויות המס הנלוות על התובעת בלבד, בניגוד ליחס ההוצאות שנקבע בפסק הדין. כן טענה המבקשת שהמשיבה לא משתפת פעולה עם המתווך.
המבקשת טענה עוד כי המשיבה הודיעה לה שעלות הרישום תתחלק חצי וחצי בניגוד לפסק הדין וליחס הבעלות בדירה וכן נטען שהמשיבה לא עדכנה את המבקשת האם היא מעוניינת להשכיר את הדירה לתקופה קצרה או להתקדם ישר למכירתה.
לכך הגיבו המשיבים ביום 10.2.23. לטענתם, המבקשת עצמה מונעת את קיום הוראות פסק הדין, לא ניתן לעשות שימוש בהליכי ביזיון לצורך יישום פסק דין שניתן בפשרה. בנוסף טענו המשיבים שחוסר יכולת לבצע הוראות פסק דין משמש הגנה.
עוד טענו המשיבים כי הם מעוניינים ברישום הבעלות, מכירת הדירה ופירוק השיתוף ויפה שעה אחת קודם. המבקשת מנסה לפגוע בזכות הקטינים שהם בעלי 75% מהדירה על ידי כך שמונעת השכרת הדירה וכופה עליהם את מכירתה בייצוג אך ורק של עו"ד XXX.
לתיק הוגשה תשובת המבקשת, החלטה לבקשה למתן החלטה ועוד מספר בקשות ותגובות מצד הצדדים לעניין הבקשה שכולן ביטאו את "הדם הרע" השורר בין האחיות ואת עוצמת הסכסוך. ביום 31.5.23 נתנה החלטתי לקיום דיון בבקשת הביזיון ולאחר הגשת מועדים מוסכמים, נקבע דיון ליום 24.12.23.
ביום 15.8.23 עוד טרם קיום הדיון, נתנה החלטתי למינוי עו"ד XXXככונס לטובת רישום הבעלות בדירה. הצדדים הגישו כל אחד בנפרד בקשה לביטול המינוי ובהמשך הגישו ביום 8.10.23 כי פנו בהסכמה לעו"ד XXX והוא פועל בעניין רישום הדירה שהתעכב, ונטען כי העיכוב הוא בשל סירובה של המבקשת לחתום על שטרי המכר בחודש יוני וביצוע החתימה רק ביום 7.9.23.
ביום 18.10.23, עוד טרם קיומו של הדיון שנקבע כאמור לעיל, הגישו המשיבים עדכון כי ביום 17.10.23 הושלם הליך רישום הדירה על שמה של המבקשת (בחלק הרלבנטי) ולכן מבוקש לבטל את הדיון הקבוע ליום 24.12.23. ביום 23.10.23 נתנה החלטתי על ביטול הדיון כאמור.
עם זאת, ביום 25.10.23 הגישה המבקשת בקשה לביטול החלטה מיום 23.10.23 ועמדה על רצונה בקיום דיון. לפיכך ביום 24.12.23 התקיים בפניי דיון בעניין בקשת הביזיון.
ביום 21.12.23 כשלושה ימים טרם הדיון הגישו המשיבים שוב בקשה לביטול הדיון ולסיום ההליכים וזאת מחמת שבפועל קוימו כל ההסכמות מפסק הדין מיום 27.11.22 לרבות חתימה על חוזה מכר הדירה שארעה ביום 3.12.23 לאחר שכל אחד מן הצדדים שכר עו"ד מטעמו.
לטענת המשיבים יש לבטל את הדיון, מאחר ונחתם הסכם מכירה לפיו נמכרה הדירה בסכום מכירה גבוה משמעותית מכל הצעות המחיר הקודמות שהעביר המתווך ולמעשה כל הוראות פסק הדין קוימו. לטענת המשיבים אין להידרש לבקשת הביזיון שכן התנהלותה של המבקשת עצמה לכל אורך ההליך וניסיונה לסכל את הליכי המכירה ההשכרה והרישום של הדירה מהווים הפרה של ההסכם.
עוד לטענת המשיבים, המבקשת היא זו שהתנהלה בחוסר תום לב תוך שהיא מנסה לכפות הסכמות שלא קיימות בפסק הדין כגון ייצוג משותף או תשלום הוצאות מס הכרוכות בהעברת הדירה לידי המשיבים, בנוסף, המבקשת הגישה אין ספור בקשות מטרידות ומיותרות תוך שהיא מאיימת כי תגרום להם הפסדים, לאור כל האמור לעיל הרי ברור כי למעשה המבקשת, בהפרות אותן ביצעה בעצמה, גרמה להוצאות מיותרות לצדדים שניהם.
לסיכום, המשיבים ביקשו להורות על ביטול הדיון הן בשל שהבקשה לביזיון בית משפט ולקיום הדיון הוגשה בחוסר ניקיון כפיים ומתוך רצון להתיש אותם ולפגוע בכיסם והן משום שהדירה כבר נמכרה וכפועל יוצא מכך ההסכמות בוצעו זאת לעומת מינוי כונס שהתייתר עקב מכירת הדירה.
לנוכח סד הזמנים והתנהלות הצדדים עד לשלב זה תגובת המבקשת לא נתבקשה ואף לא הוגשה, ודיון בבקשה לביזיון בית משפט התקיים ביום 24.12.23. בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם שפורטו לעיל, ולאחר שנדרשתי לטענות אלו ניתן פסק דין זה.
דיון והכרעה
סעיף 6 (1) בפקודת בזיון בית המשפט, שעניינו "המסרב לציית לצוויי בית המשפט", קובע:
"בית המשפט העליון … בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".
בפסק הדין רע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט, פ"ד נט(4) 49 (2004) (כבוד השופטת ע' ארבל, בפסקה 12) סקר בית המשפט את העקרונות המנחים אשר נקבעו בפסיקה במשך השנים בעניין אכיפת צו שיפוטי באמצעות סעיף 6 בפקודת בזיון בית המשפט. בפסק הדין נקבע כי מטרתו העיקרית של הליך הביזיון הוא להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד.
עם זאת קבע בית המשפט בהחלטתו בעניין שרבט כי אין להיזקק להליכי ביזיון אם קיימת דרך אחרת לביצוע הצו השיפוטי ואף הדגיש כי השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים. (ראו: ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל [4], בעמ' 192; ע"א 228/63 עזוז נ' עזר [5], בעמ', בג"ץ 490/82 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה [1], בעמ' 5862550).
נקיטת הליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט תיעשה רק במקרים קיצוניים כאשר בעל דין אינו מקיים במפגיע את הוראות פסק הדין ראה: ת"א 61077-12-22 אופטימום מניב בע"מ נ' חייל השקעות ונכסים בע"מ , פורסם 23.4.23.
הסנקציה בפקודות הביזיון אינה עונשית ואינה מיועדת להטיל דופי במפר הצו או לפגוע בו, השימוש במנגנון האכיפה יעשה באמצעות "עקרון הדרך החמורה פחות" דהיינו אין ליתן צו על-פי פקודת הביזיון אם יש דרך חלופית (ראו: דברי השופטת שטרסברג-כהן, רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק [2], בעמ' 346; ע"פ 1160/98 שיז"פ שיווק יזום פרוייקטים לבניה בע"מ נ' אשכנזי [3]).
אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לרבות טענותיהם בדיון התקיים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
ראשית אציין כי המשיבים, גם ככל שהפרו את הוראות פסק הדין לשיטתה של המבקשת, הרי שהפרות אלו היו שוליות וביחס ללשון ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין וההפרות היו דווקנית בלבד ולא חטאו לתכלית הוראות פסק הדין, לפיכך אני מוצאת שאין בכך כדי להעיד על זלזול המשיבים בהוראות פסק הדין הדין או על הפרתו במפגיע.
תכלית הבקשה לביזיון בית משפט הינה להביא לביצוע החלטה שיפוטית שלא קוימה אין להידרש למנגנון האכיפה אם דבר ההפרה הושלם והביא לאכיפת התוצאה ובפרט כשאינו ניתן עוד לתיקון, המטרה היא להביא לקיום הצו השיפוטי. לכן, משאין מחלוקת כי הדירה נרשמה ונמכרה כפי שהוסכם בפסק הדין והתמורה שהתקבלה עבורה אף הייתה גבוהה באופן משמעותי מהצעות המתווכים שהוגשו קודם לכן. הרי שניתן היה לייתר את הדיון בבקשה עליה עמדה המבקשת בכל תוקף בשני מועדים שונים.
לא מצאתי כי התנהלות המשיבים הפרה, כל שכן הפרה משמעותית, את הוראות ההסכם, לא הוסכם כי ביצוע המכירה ייעשה אך ורק על ידי עו"דxxx ושעה שעו"ד XXX כרך את הסכמתו לרישום הדירה בכך שגם יבצע את מכירתה סבורה אני כי עמדה למשיבים הזכות שלא להסכים לכך.
עוד מצאתי כי פנייתם של המשיבים לעו"ד אחרים לשם קבלת הצעות מחיר לביצוע הרישום תואמת את סעיף 7 להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין הקובע כי הצדדים ינסו להפחית כל הוצאה למינימום. שכ"ט לעו"ד XXX עמד על 1,500 ₪ ולמבקשת על סך של 375 ₪ בלבד וזאת לעומת שכה"ט אותו ביקש עו"ד XXX שרק עבור מקדמה נדרשו הצדדים לשלם 10,000 ₪ ובגין כל שעת עבודה סך של 900 ₪. לא יכולה להיות מחלוקת כי האופן בו בוצע פסק הדין השיג את התוצאה הרצויה ואף חסך לצדדים שניהם ממון ניכר.
לעניין השכרת הדירה- מצאתי כי התנהלות הצדדים שניהם גרמה לכך שהדירה לא הושכרה ובפועל ההפסד הכספי מאי השכרת הדירה נגרם דווקא בעיקר למשיבים שהם בעלי 75% מההכנסות, ככל שהיו מתקבלות, מהשכרתה.
המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש על מנת שאקבע כי בשל אי רישום הדירה על שם הקטינים וחלוף הזמן חלה בשוק ירידת ערך לדירה והיא נמכרה בסכום נמוך מהצעה שהמתווך ציין בפניה. לא הוצגה בפניי שום אסמכתא כגון הסכם שעמד על השולחן ולא בוצע מחמת היעדר רישום כאמור. מצאתי לקבל את טענת המשיבים כי הדירה נמכרה במחיר גבוה מהמחירים שהציעו המתווכים.
לסיכום, חרף שניתן היה לנהל את הדברים תוך ניסיון להגיע להבנות, מצאתי כי התנהלותם של המשיבים ככלל תאמה את תכליתו של פסק הדין שעניינו פירוק שיתוף בדירה תוך תשלום מינימום הוצאות ומקסום הרווח הכלכלי לצדדים שניהם. לא מצאתי כי בהתנהלותם נגרם למבקשת נזק כלכלי או כל נזק אחר. יתרה מכך, אני סבורה כי דווקא התנהלות המבקשת ועמידתה על קיום דיונים שלא לצורך תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר, הגשת אין ספור בקשות שניתן היה לייתר וכן עמידה דווקנית על קיום פסק הדין "כלשונו" תוך התעקשות על מי יבצע את הרישום והמכירה לא כמה מהר יבוצעו הרישום ומכירת הדירה הם אלו שבסופו של יום הביאו בעיקר להימשכות ההליך שלא לצורך ולהוצאות מיותרות לשני צדדים וכן לבזבוז זמן שיפוטי יקר.
הוצאות
בת"א 15888-09-19 יוספה ברק נגד נוגה וויזל (פורסם 3.5.23) נקבע כי כאשר צד בוחר להפר ביודעין צו שיפוטי, אשר מביא לנקיטת הליך של ביזיון בית משפט על חשבון משאב ציבורי יקר, זמנם של מתדיינים אחרים המחכים לתורם לבירור תביעותיהם, יש מקום לחיוב גם בהוצאות לאוצר המדינה בשל גזל הזמן הציבורי הכרוך בבקשות מסוג זה.
בפסק הדין הנ"ל קבעה כב' השופטת אדנקו סבחת חיימוביץ כי בהליך מסוג זה יש ליתן את הדעת לכך שלזמן שיפוטי יש ערך כלכלי, והוא משאב ציבורי יקר וכאשר מי מהצדדים מביא לבזבוז זמנם של מתדיינים אחרים יש מקום לחיוב גם בהוצאות לאוצר המדינה בשל גזל הזמן הציבורי.
התנהלות הצדדים ו"הדם הרע" בין האחיות הקשו וסרבלו מאד את ניהול הדיון וההליך כולו והביאו להמשכו של ההליך שלא לצורך.
לנוכח האמור ומשמצאתי לדחות את הבקשה כמפורט לעיל מצאתי להטיל על המבקשת הוצאות בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו לאוצר המדינה בתוך 21 יום. משסבורה אני כי גם למשיבים הייתה תרומה, עם כי פחותה, לאופן בו התנהל ההליך (לאורך כל ניהולו לרבות בקשה זו לביזיון בית משפט) חרף דחיית הבקשה, מצאתי להטיל גם על המשיבים הוצאות בסך 1,000 ₪ לטובת אוצר המדינה, אשר ישולמו בתוך 21 יום.
החלטתי ניתנת לפרסום ללא פרטים מזהים.
תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.
ניתנה היום, י"ז ניסן תשפ"ד, 25 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.
