מספר בקשה:6
לפני
כבוד השופט שי שמואל
תובע
XXX ת"ז XXX
נגד
נתבעים
1. XXX ת"ז XXX
2. XXX
3.XXX
החלטה
הכרעה זו נוגעת למחיקת הנתבעות 2 ו-3, (להלן: "XXX"), מכתב התביעה שהוגש ע"י התובע, מר XXX XXX במסגרת הליך זה.
ביום 8.3.24 הגיש התובע תובענה זו כנגד שלושה: הנתבע מר XXX, ושתי הנתבעות.
לטענת התובע, הנתבע 1 הינו הבעלים של 50% מהנתבעת 3 יחד עם אדם נוסף (מר XXX XXX), ומשמש כדירקטור בה. הנתבעת 2 נמצאת בבעלות הנתבעת 3 והבעלים של זכויות החכירה בשטח בגודל 8,765 מ"ר XXX שלטענתו נרכש באמצעות שימוש בכספו.
לטענת התובע ביצע יחד עם הנתבע 1 פעילויות עסקיות שונות המבוססות על אמון ויחסים טובים ששררו בניהם שבחלקן הוצב הנתבע 1 בחזית כבעל הזכויות בעוד שסוכם בניהם כי התובע שותף מלא בפעילויות העסקיות.
יצוין, כי לכתב התביעה צורפו שתי החברות בהתאם להוראות סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995, וצירוף שתי הנתבעות נקבע כעובדה בעת הגשת התובענה.
בין לבין, הוגשו בקשות למתן ארכה להגשת כתבי הגנה, הן ע"י הנתבע 1 והן ע"י XXX או אז התברר כי משרדו של עוה"ד XXX מייצג את שתי החברות וזה נמצא ברשימת המניעויות של מותב זה.
מיד לאחר הודעת הייצוג בעניינן של שתי החברות, ניתנה החלטה לעניין ייצוגן ע"י משרדו של עוה"ד XXX ובתשובה להחלטה זו שהוגשה ביום 11.4.24 הועלתה הטענה בדבר היעדר בקשה לצירוף שתי החברות ובהתאם להוראות החוק והיעדר הקשר בין אלו לסכסוך שבין שני האחים, התובע והנתבע 1.
בהחלטתי מיום 11.4.24 התבקש התובע, בין היתר, להבהיר מדוע צורפו שתי החברות כנתבעות כאשר טענותיו מופנות כלפיי הנתבע 1. בהבהרת התובע חזר הוא על הטענות שפורטו בכתב התביעה ומבלי להתייחס לכך שהיה עליו מלכתחילה לפנות בבקשה מתאימה לצירוף החברות כנתבעות בהליך זה.
עמדת הנתבע הוגשה ביום 2.5.24 במסגרתה נטען ובקצרה כי מדובר בתובענה מופרכת וכי זו עומדת בסתירה טענות שהועלו ע"י התובע כאן במסגרת הליך אחר שנוהל בבימ"ש זה ובמסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמו.
בסמוך לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבע 1 ולאחר עיון בו, נתנה החלטה בזו הלשון: "אחר עיון בכתב ההגנה שהוגש לתיק מטעם הנתבע 1, ולנוכח האמור בו ובפרט בסעיף 11 שבו, יבהיר התובע ובתוך 7 ימים מדוע שלא אורה על מחיקת הנתבעות 2 ו-3 מכתב התביעה."
תגובת התובע הוגשה ביום 22.5.24, כשזו מתעלמת לחלוטין מהוראות סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, כשהתייחסותו להשתק שיפוטי הנטען ניתנה באמצעות הפנייה לסעיפים 34 ו- 35 בכתב התביעה וביטול הטענה כי לא ניתן לייחס השתק שיפוטי אשר יביא לסילוק התובענה כנגד שתי החברות על בסיס תצהיר התובע שניתן בהליך אחר.
טענות התובע התמקדו בטענת הלוואה, נאמנות וחזרה על יתר הטענות כפי שהועלו בכתב התביעה.
עמדת הנתבע 1 הוגשה ביום 28.5.24, במסגרתה טען כי יש להורות על סילוק התובענה כנגד כלל הנתבעים ולא רק כנגד שתי החברות, תוך הפנייה לתצהיר התובע שהוגש במסגרת תמ"ש XXX, הליך שנוהל בביהמ"ש זה בפני כב' השופטת XXX בין התובע למי שהייתה אשתו באותה העת.
לא למיותר לציין, כי ברקע וטרם הגשת תובענה זו מתנהלים בין שני האחים הליכים נוספים הכוללים שתי החברות נוספות, חברות בהן הם בעליי מניות בחלוקה שווה.
ההליכים הנוספים מתנהלים בפני כשניכר עד מאוד כי כל צד פועל להצרת צעדיו של השני במסגרת פעולות שונות הננקטות, אם בהגשת תובעות ואם במניעת פעולות אחרות, והכל כתוצאה מהסכסוך שבין האחים, סכסוך שאין בו כדי לשקף כלל את מערכת היחסים ששררה בניהם טרם פרץ.
אחר עיון בכלל טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש להורות על מחיקת שתי החברות, הנתבעות 2 ו-3, מכתב התביעה ואפרט נימוקי להלן.
הגם שהתובע לא פעל להגשת בקשה לצירוף החברות, הנתבעות 2 ו-3, כמתבקש בהוראות סעיף 6(ו) לחוק מצאתי לדון בעניין כאילו הוגשה הבקשה, שכן טענותיו של התובע הועלו בפני במסגרת הבהרות אותן נדרש הוא לספק לביהמ"ש בהחלטות שניתנו וכך גם תגובות שהוגשו ע"י הצדדים.
בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה לצירוף נתבעים כנ"ל, עליו לבחון באם הצדק והתועלת שבצירוף הנתבע הנוסף הנ"ל עולים על הפגיעה בעניינו של צד ג' הנ"ל מעצם "גרירתו" לסכסוך המשפחתי. לצורך כך יש לבחון באם לא ניתן יהא לברר את התובענה ולהכריע בה ללא נוכחותו של צד ג' אשר צירופו מתבקש כבעל דין בתביעה, וכן את מידת הפגיעה באותו צד ג' באם יוחלט לצרפו. הכלל הוא כי צד ג' לא יצורף כצד להליך מקום בו ניתן יהא לברר את התובענה ולהכריע בה גם ללא צירופו.
השימוש בסמכות הנ"ל צריך להיעשות רק במקרים המתאימים, בהם בלא הצירוף לא ניתן יהיה ולברר את התובענה ולהכריע בה. בפועל, צירופם של צדי ג' כנ"ל שאינם בני משפחה, לתובענות המתנהלות בבית המשפט לענייני משפחה, נעשה במשורה ובצמצום (וראו לעניין זה שוחט ושאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, תש"ע – 2009, הוצאת מחשבות בע"מ בעמ' 256).
בעניין זה אפנה לבע"מ 6975/12 ב.ח.מ.ח. ניהול ואחזקות בע"מ נ' עו"ד עופר שפירא כונס נכסים [פורסם בנבו] (28.10.12); בע"מ 2900/13 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (14.11.13); ת.א. (חי') 665/04 שובל נ' עו"ד שחף [פורסם בנבו] (13.12.05).
לא שוכנעתי כי במקרה הנדון לא ניתן יהא לברר את התובענה שבכותרת ולהכריע בה ללא צירופן של שתי החברות, וזאת בשים לב לטענות התובע שהועלו בכתב התביעה המופנות לנתבע 1, הן בעניין העברת הכספים והן בעניין טענת הנאמנות.
לטענת התובע העביר 400,000 ש"ח לנתבעת 2 לבקשת הנתבע 1, וסך נוסף של 100,000 ₪ לטובת כיסוי הוצאות אחרות. הינה כי כן, טענות התובע מופנות כלפיי הנתבע 1 ולא כנגד מי מהנתבעות שכן לטענתו הכספים הועברו לבקשת הנתבע 1 ולא לבקשת מי מהנתבעת.
יתרה מהאמור, אין בטענות התובע כל טענה כי היה קשור למי משתי החברות הנתבעות לאורך השנים, לא עבד בהן ולא היה שותף בניהול מי מהן.
לטעמי צירוף החברות צפוי דווקא לסרבל את בירור התביעה ולא לייעלה, כפי שדורשת הפסיקה בעניין סעיף 6 (ו) לחוק כתנאי לצירוף בעל דין שאינו בן משפחה להליך בבית המשפט למשפחה. ברור גם שצירוף החברות אינו נדרש לצורך הכרעה במחלוקת בין התובע לבין הנתבע 1.
אני סבור, כי ככל וטענות התובע יתבררו כנכונות וביהמ"ש ייעתר לסעדים להם עתר בכתב התביעה, הרי שאת אלו יכול הוא לקבל מהנתבע 1 עצמו ובמסגרת היותו בעלים של 50% ממניות הנתבעת 3 שהיא כאמור המחזיקה בהון המניות של הנתבעת 2.
נוסף על האמור, עיון בכתב ההגנה ובטענות שהועלו מסגרתו בעניין השתק השיפוטי בו נתון התובע, ובשלב מאוחר גם במסגרת תגובה מטעם הנתבע 1, העלו כי התובע העלה טענות סותרות בהליך אחר שנוהל למול גרושתו בביהמ"ש זה ובפני כב' השופטת XXX, טרם שמונתה לביהמ"ש המחוזי.
לטענת הנתבע 1 ובתמצית, טען התובע במסגרת ההליך שנוהל כנגד גרושתו בו הנתבע 1 היה חלק מבעלי הדין, כי העביר הכספים (400,000 ₪), לאחיו הנתבע 1 שהיה זקוק לכספים לצורך רכישת מגרש מסחרי באמצעות הנתבעת 2, ומציין כי מדובר בהלוואה שנתן לנתבע 1 וכי לא מדובר בעסקת נדל"ן בה הוא נטל חלק כלשהו ומדגיש כי מדובר בעסקה במסגרתה נרכש נכס (מגרש מסחרי), במיליוני שקלים והחלק שהעביר לנתבע 1 מהווה חלק קטן מהעלות הכוללת.
במסגרת טענותיו של התובע בהליך שם וכאמור בתצהיר עדותו שהוגש לביהמ"ש, הוסיף ואמר התובע כי לא הקים כל חברה עם אחיו XXX וכי אין לו חלק בחברות השונות.
טענות התובע פורטו לעיל, כאשר לטענתו לא די בטענות שהועלו בתצהיר בהליך שנוהל למול גרושתו של התובע על מנת להביא למחיקת החברות מכתב התביעה ואף לא די באלו כדי להוות השתק שיפוטי כאמור.
דוקטרינת ההשתק השיפוטי המבוססת על עקרונות ההגינות בהליך השיפוטי וחובת תם הלב, משתיקה בעל דין מהעלאת טענות סותרות בהליכים שונים (ר' רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נט (6) 625, 633 (8.12.2016) (להלן :"עניין ששון")).
דוקטרינה זו טומנת בחובה ציפייה שבעל דין לא יזרה חול בעיני בית המשפט וישנה טעמו מעת לעת על מנת לשרת את האינטרס שלו עצמו.
בע"א 502/00 רשות שדות התעופה בישראל נ' אפקון ואח' נקבע כדלקמן:
ההשתק השיפוטי הוא הד לאיסור הנוגע לשימוש לרעה בהליכי משפט. את תוקפו שואב ההשתק מעקרון תום הלב, המהווה חלק ממי התהום השיטה המשפטית. השתק זה יוצר מניעות רחבה מזו הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי, והמתייחסת רק להעלאת טענות עובדתיות סותרות במסמך בי דין אחד (תקנה 72 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בעל דין המבקש לדבר בשני קולות נחסם בהליך מאוחר, ביחס לשאלות שבעובדה או במשפט, אם זכה ליתרון על בסיס טיעון הפוך בהליך קודם.
בעבר, תחולתו של ההשתק השיפוטי הותנתה בכך שטענתו הרלוונטית של בעל הדין התקבלה במסגרת ההליך האחר, אך עם הזמן תנאי זה רוכך לכדי דרישה כי לאותו בעל דין שהעלה הטענה צמחה "הנאה" כלשהי כתוצאה מכך (ר' בעניין זה בע"מ 8943/22 פלוני נ' פלונית)
בעניין הנדון, כפי שפורט לעיל על דרך הצמצום ובכל הקשור לטענות התובע שהובאו בהליך שנוהל למול גרושתו, טען התובע באופן ברור כי מדובר בהלוואה כספית אותה נתן לאחיו, הנתבע 1 ולבקשתו, מאחר והיה זקוק להלוואה כדי לרכוש המגרש המסחרי באמצעות הנתבעת 2 תוך הדגשה כי אין מדובר בעסקה בה נטל כל חלק ואף חיזק הדברים וטען כי מדובר בעסקה שעלותה מיליוני שקלים והסכום שהעביר מהווה חלק קטן מעלותה הכוללת של העסקה.
אל מול דברים אלה התובע לא הציג כל נימוק מבורר בשאלת ההשתק השיפוטי, אלא טען כי לא די בדברים אלו על מנת להוות השתק שיפוטי, וכי יש לברר טענותיו והעובדות במסגרת ההליך.
טענות התובע בלתי מתקבלות על הדעת, לא הובא בפני כל הסבר שיש בו כדי להכשיר את טענותיו של התובע כיום, המפורטות בכתב התביעה להיותו בעלים בגובה 25% בחברות על בסיס הכספים שהעביר לנתבע 1 למול טענתיו שהובאו על דרך תצהיר בפני ביהמ"ש בהליך שהתנהל למול גרושתו, שם טען, תוך מתן הסבר להצדקת היעדר שהתייכותו או חלקו בעסקה, עי מדובר בהלוואה שנתן לאחיו הנתבע 1 ולבקשתו וללא כל קשר לחברות או לעסקת הנדל"ן. התרשמתי כי מדובר בחוסר תם לב של ממש, עת נטענות טענות סותרות באופן כה מובהק ולטעמי מדובר בניסיון חסר תום לב לגרום לנתבע 1 ואף לנתבעות 2 ו-3 לפגיעה בחוסנן הכלכלי, והכל כשבקרע מתנהלים בפני שני הליכים הקשורים להיפרדות התובע והנתבע 1 מחברות נוספות שבבעלותן המשותפת, היפרדות הדורשת חוסן כלכלי של ממש.
על חשיבות תום הלב במשפט הישראלי ניתן ללמוד אף מרוחן של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ועקרונות היסוד שפורטו בתקנות 1- 5א, שם צוינה חובת בעלי הדין לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית, חובה בה התובע לא עמד.
הצהרות התובע בהליך שנוהל למול גרושתו, וודאי בנסיבות בהן הצהיר כי מדובר בהלוואה בלבד וכי אין לו כל קשר לחברות או לעסקת הנדל"ן, מהווה הלכה למעשה טענה מפורשת כי מדובר בהלוואה אישית שנתן לאחיו בלבד ואין בידיו כל טענות בקשר לשתי החברות, הנתבעות 2 ו-3, ואין כל מקום לפרש הדברים בדרך אחרת.
הצהרות התובע בהליך שנוהל למול גרושתו, לא מותירות ספק באשר לקיומו של מצג שווא תוך העלאת טענות סותרות בפני ערכאות שונות.
בית המשפט אינו יכול ליתן ידו לכך. מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט, ובית המשפט לא ייתן סעד לבעל דין הפונה לבית המשפט כשידיו אינן נקיות, בחוסר תם לב ובחוסר הגינות קל וחומר עת עסקינן בסעד הצהרתי לו עתר התובע – סעד שבמקורו בדיני היושר.
כפי שנקבע בעמ"ש (מחוזי באר שבע) 5260-02-18 ג.א.צ נ' י.צ (נבו 26.06.2018) והיפה גם לענייניינו:
"..בהליכים שונים הועלו טענות סותרות בידי המשיב, ככל שתאמו, אותה עת, את צרכיו ואת האינטרס האקוטי. ודוקו – החלת דוקטרינת ההשתק אינה מצריכה הכרעה בדבר אמיתותו של נרטיב זה או אחר, וקביעה בדבר היותו של התרחיש האחר כוזב, אם לאו. די בעצם השימוש לרעה בהליכים ובחוסר תום הלב הנגזר מכך. מדיניות שיפוטית ראויה, שתרתיע בפני התנהלות כזו, ובכך תגן על ההליך השיפוטי ועל אמון הציבור במערכת המשפט, תצדיק דחיית תובענה, שעילתה סותרת את שנטען בהליך היסטורי, אך מטעם זה, ובפני עצמו".
נוכח המקובץ מצאתי כי לסלק התביעה כנגד הנתבעות 2 ו-3 על הסף בשל השתק שיפוטי.
מסקנתי זו בשילוב מסקנתי כי לא היה כל מקום מלכתחילה לצרף הנתבעות 2 ו-3 להליך זה מעצם טיב טענותיו של התובע שמקורן בהתנהלות למול הנתבע 1 וכי בכל מקרה גם אם אלו יתקבלו הרי שיהיה בידו להיפדות מהנתבע 1 וכמפורט לעיל, הביאני להורות על מחיקת התובענה כנגד שתי החברות, הנתבעות 2 ו-3.
לאור התוצאה אליה הגעתי ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, אני מורה על חיובו של התובע בתשלום הוצאות הנתבעות 2 ו-3 בסך כולל של 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
בשים לב לאמור, אין עוד מקום לדון בשאלת המניעות שהועלתה ע"י ביהמ"ש נוכח הודעת הייצוג של העוה"ד XXX.
ניתנה היום, כ"א אייר תשפ"ד, 29 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
