בפני
כבוד השופטת הבכירה שושנה ברגר
המערער:
XXX ת.ז. XXX
ע"י ב"כ עו"ד ענבל הראל
נגד
המשיבה:
XXX ת.ז. XXX
ע"י ב"כ עו"ד רענן כספי
מטעם הלשכה לסיוע המשפטי
פסק דין
מבוא:
בפניי ערעור על החלטת רשמת הוצאה לפועל, הגב' אורלי אוחנה (להלן תיקרא למען הנוחות: "הרשמת") מיום 6.11.22 (להלן: "החלטת הרשמת") שניתנה במסגרת הליכי הוצל"פ בתיק מס': 510237-08-22 (להלן: "תיק ההוצל"פ") אשר מתנהל בין המערער, מר XXX (להלן ייקרא: "המערער" או "האב") לבין המשיבה, הגב' XXX (להלן תיקרא: "המשיבה" או "האם").
רקע בקצרה:
הצדדים נישאו ביום 11.12.07 ובמסגרת הנישואין נולדו התאומים: XXX (להלן: "הקטינה") וXXX ילידי 11.7.09. יצוין כי הקטינה מאובחנת עם אוטיזם, תסמונת רט, אפילפסיה ועקמת גבית, זכאית לגמלת ילד נכה וקצבת נכות בשיעור 188% בסך של 5,642 ₪ לחודש (נכון לחודש 3/22).
ביום 4.6.17 חתמו הצדדים על הסכם גירושין (להלן: "ההסכם") אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 2.7.17 במסגרת תה"ס 7809-06-17. אתייחס לתוכנו של ההסכם להלן.
יצוין כי האם נישאה מחדש ונולדו לה 2 ילדים נוספים מנישואיה הנוכחיים.
סקירה דיונית של ההליך:
ביום 16.11.22 הגיש המערער ערעור על החלטת הרשמת. ביום 26.2.23 הגישה המשיבה כתב תשובה להודעת ערעור.
יצוין כי ביום 10.1.23 הגישה המשיבה בקשה לסילוק הערעור על הסף. ביום 15.1.23 הגיש המערער תגובתו לבקשה וביום 5.2.23 ניתנה החלטתי לפיה נדחתה הבקשה.
ביום 28.2.23 התקיים דיון בערעור, במהלכו חזרו הצדדים על טענותיהם. בהחלטה שניתנה בסיום הדיון, נקבע כי פסק הדין יינתן ויישלח לצדדים.
משכך, ניתן כעת פסק הדין.
דיון והכרעה:
שתי הערות כלליות ומקדימות-
כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.
טענות הצדדים ישולבו, במידת הצורך, במסגרת פסק הדין.
ייאמר כבר עתה כי לאחר שבחנתי החומר שבתיק, וטענות הצדדים, בכתב ובעל פה במהלך הדיון שהתקיים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור- דחייה. ואלו טעמיי.
הערעור הוגש על החלטת הרשמת, כאמור, במסגרתה נקבע כדלקמן:
המערער עתר כדלקמן (בסעיף 18 לערעור): "לאור האמור מבוקש לקבל את הערעור, לבטל את החלטת הרשמת, להורות כי המשיבה מחויבת במלוא הוצאות הקטינה גם בבית המערער (לרבות תרופות, ביגוד וטיטולים ולמעט הוצאות מזון ואחזרת מדור, לקבל את הבקשה לעיון חוזר אליה צורפה ההתכתבות המעידה על פניות המערער למשיבה לקבל טיטולים עבור הקטינה, בכמות מספקת ובגודל מתאים ולאשר רכיב הטיטולים, וכן לבטל את הוצאות המשפט בהן חויב המערער בלשכת ההוצאה לפועל. עוד מבוקש לחייב את המשיבה בהוצאות משפט בגין אגרת בית המשפט לערעור זה והסיוע הנדרש למערער לניסוח הודעת הערעור וחתימת תצהיר, בסך של 4,000 ₪ לפחות".
כאמור, הצדדים חתמו על הסכם, במסגרתו הוסדרה סוגיית מזונות הקטינה, אשר כעת התגלעה מחלוקת בעניינה. למעשה מתעוררת בפניי שאלה פרשנית- לעניין פרשנות הוראות ההסכם.
כידוע, העיקרון המנחה בפרשנות חוזה קבוע בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
הלכה פסוקה היא כי: "מקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו…" (ראו: בע"מ 5141/09 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (27.1.10) בפסקה 14 להחלטתו של כבוד השופט י' דנציגר).
לצורך מענה על השאלה שבפנינו, עלינו לפנות ללשון ההסכם (אשר אושר וניתן לו תוקף של פס"ד, כאמור). הסעיף הרלבנטי הינו סעיף 4 להסכם:
"4. מזונות הילדים
4.1. הצדדים מצהירים כי הקטינה הינה בעלת צרכים מיוחדים, מאובחנת כסובלת מאוטיזם ומוכרת במל"ל כבעלת 100 % נכות, לומדת בבית הספר XXX וכי בהתאם משולמת להורים ועבורה קצבת נכות בסך של 4,488 ₪ לחודש נכון ל4/17 (להלן: הקצבה").
הצדדים מצהירים כי הקטין אובחן כסובל מ ADHD (הפרעות קשב וריכוז), לומד בכיתה ייעודית- מיוחדת בבית הספר XXX ונכון למועד חתימת הסכם זה, לא הוכר כבעל נכות ואינו מקבל קצבה.
הצדדים מסכימים ומצהירים כי יש בקצבה של הקטינה כדי לכסות את כלל צרכי הקטינה לרבות מזונות, מדור, אחזקת מדור.
הצדדים מסכימים כי האם תקבל לידיה את הקצבה לצורך תשלום כלל הוצאותיה של הקטינה מכל זוג, לרבות צרכים מיוחדים. הקצבה תשולם לידי האם החל מהקצבה לחודש 7/17 והבעל פטור מתשלום כל הוצאה ביחס לקטינה לרבות מזונות מדור וצרכים מיוחדים עבור הקטינה.
במידה וצרכיה של הקטינה יהיו שונים באופן שהקצבה לא תכסה את צרכיה כמוגדר בסעיף זה, אזי הצדדים ידונו מחדש בכל הקשור למזונותיה והוצאותיה המיוחדות וינסו להגיע להסכמות באופן עצמאי או בגישור. במידה ולא יגיעו להסכמות, ביהמ"ש לענייני משפחה יכריע.
4.2. מתאריך פינוי הבעל את מקום המגורים המשותף של הצדדים, הבעל מתחייב לשלם לידי האישה למזונות הקטין סך השווה ל-2200 ₪ חודש בחודשו עד הגיעו לגיל 18 שנה, ו/או עד תחילת השרות הסדיר בצה"ל. המאוחר מבניהם. סכום המזונות כולל מזונות, מדור ואחזקת מדור הקטין וכולל את כל צרכי הקטין, למעט חלקו של האב הוצאות המיוחדות המנויות בסעיף 5.
4.3. החל ממועד גיוסו של הקטין לשירות צבאי סדיר, הבעל מתחייב לשלם לידי האישה סך השווה לשליש סכום המזונות האחרון שהשתלם עבור הקטין וזאת עד סיום שירותו הסדיר בצה"ל. דין שרות לאומי כדין שנת שרות כדין שירות סדיר בצה"ל מבחינת סכום המזונות שעל האב להעביר לאם.
4.4. קצבת הילדים מטעם המוסד לביטוח לאומי תועבר ישירות לידי האישה ולא תחשב כחלק מדמי המזונות.
4.5. דמי המזונות יהיו צמודים למד המחירים לצרכן (יוקר המחייה) ובסיסו הבסיס הידוע ביום חתימת ההסכם.
4.6. דמי המזונות יעודכנו אחת לשלושה חודשים ללא הפרשים רטרואקטיביים.
4.7. המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו בכל 10 לחודש באמצעות הוראת קבע בנקאית ישירות לחשבון האישה ו/או ע"י הפקדה ישירות לחשבונה של האישה שפרטיו הם אלה: בנק XXX סניף XXX ח-ן: XXX, או לכל בנק אחר שפרטיו ימסרו על ידי האם לאב בכתב.
4.8. הצדדים מצהירים כי הובהר להם והם מסכימים כי דמי המזונות המשולמים על ידי האב לידי האם וקצבת הנכות המשולמת ע"י המל" לידי האם כאמור בהסכם זה, נועדו לממן כל הוצאה מכל סוג לרבות הוצאות מיוחדות עבור הקטינה וכן את כלל הוצאות הקטינים לרבות מדור, אחזקת מדור, הוצאות מזון בעת שהות הקטינים בבית מגורי האם, הוצאות ביגוד ונעלה מכל סוג ונסיעות של הקטינים.
4.9. הנחות המגיעות בגין נכותה של הקטינה תמומשנה על ידי האם. במידה ולא ניתן להעניק את נקודות הזיכוי במס הכנסה, בגין היות הורה חד הורי, לשני ההורים, הזיכוי יוענק לאב.
4.10. הצדדים מצהירים כי דמי המזונות והמדור דלעיל נקבעו לאחר ששקלו כל ההיבטים הקשורים בקביעתם לרבות מזונות, הוצאות אחזקת מדור ומדור מעבר לסכומים הנ"ל אשר ישולמו לידי האם ע"י המל"ל וע"י האב, חייבת האם להשלים את כל צרכיהם והוצאותיהם של הילדים.
הצדדים חלוקים בשאלה הפרשנית האם כוונת סעיף 4.8 להסכם היא כי על האם לרכוש מקצבת הנכות המתקבלת בגין הקטינה מן המל"ל את מלוא הוצאות הקטינה בעת שהותה עם האב לרבות: תרופות, טיטולים, וביגוד. מנגד, האם סבורה כי על פי ההסכם, אין הוראה מפורשת לפיה עליה לרכוש את מלוא הוצאות הקטינה בעת שהותה בבית אביה.
פנייה ללשון סעיף 4 להסכם, כפי שצוטט לעיל, מעלה כי במקרה דנא, לשון ההסכם ברורה ומפורשת המעידה על כוונת הצדדים בעת החתימה על ההסכם, לפיה האב פטור ממזונות הקטינה, כאשר הוסכם בין הצדדים כי האם תקבל לידיה את הקצבה לצורך תשלום כלל הוצאותיה של הקטינה מכל סוג.
לא נכתבה בהסכם מילה וחצי מילה לעניין רכישת טיטולים ו/או כל רכישה אחרת של האם מקצבת המל"ל המתקבלת לידיה- לבית האב.
בנסיבות אלה, משכוונת הצדדים משתמעת מפורשות מלשון ההסכם, סבורה אני כי לא היה ראוי לייחס להסכם פרשנות אחרת, שאינה מתיישבת עם לשונו. אין בידי לקבל את הפרשנות המרחיבה של האב לסעיף 4.8 להסכם, אשר אינה עולה בקנה אחד עם לשונן הברור של הוראות ההסכם.
ויוטעם, כי עיון בהסכם מעלה כי מדובר בהסכם מפורט יתר על המידה, תוך שהוא חוזר מספר פעמים ומבהיר פעם אחת פעם (ראו: סעיפים 4.1, 4.8, 4.10 להסכם) בעניין סוגיית מזונות הקטינה, תוך הצהרת הצדדים והסכמתם כי הקצבה תממן את מלוא הוצאות הקטינה, והאב יהא פטור מהשלמת מזונותיה. יש בעובדה זו כדי לחזק את המסקנה לפיה אילו היו מתכוונים הצדדים להסכים על כך שהאם תעביר לאב טיטולים או כל הוצאה אחרת של הקטינה, היה הדבר מקבל ביטוי בהסכם- המפורט ביותר.
אני סבורה כי יש מקום לבצע גזירה שווה מהכלל לפיו: "אין אזכור- אין ויתור", ולקבוע בענייננו כי: אין אזכור- אין חיוב. ראו לעניין הכלל: תמ"ש (קריות) 18390-04 א. א נ' ה. א [פורסם בנבו] (11.6.07) בפסקה 3.4 לפסק דינה של כב' השופטת אספרנצה אלון: "…מעתה אמור: כאשר הצדדים התייחסו מפורשות לזכויות חלקיות ונצרו לשונם באשר לזכויות אחרות המוכרות בדין, יפעל הדבר לחובת הנתבע. יפים וקולעים הדברים אשר אמר כב' השופט שוחט בתמ"ש 99783/99 (צורף לסיכומי התובעת): "זכותה מוכרת בדין, על פי הלכת השיתוף. לפיכך, דווקא הנתבע היה צריך לדאוג להחריג זכות זו במפורש בהסכם. לא לתובעת האחריות לכלול את זכותה בהסכם. כשרצו הצדדים להחריג נכסים מסוימים מגדר השיתוף הכולל… עם כל הכבוד מה שברור לא צריך לכתוב. צריך לכתוב מה שלא ברור ואם סברת, אתה הנתבע, כי הפנסיה אינה כלולה אתה היית צריך לכתוב זאת בהסכם במפורש". את פתח לו ואמור – אין אזכור – אין ויתור".
הוא הדין בענייננו, בהסכם אין אזכור מפורש בדבר חיוב האם לרכוש טיטולים או כל הוצאה אחרת בעבור הקטינה לבית האב. מכאן כי איני סבורה שיש להכניס להסכם הסכמות נוספות שלא הוסכמו במסגרתו.
לפיכך, אני מוצאת כי צדקה הרשמת בהחלטתה, ואני דוחה את טענות המערער.
בשולי הדברים יוער כי לא מצאתי ממש בטענות האב לפיהן האם לא טענה כי אינה מחויבת לספק לקטינה טיטולים (סעיף 15 לערעור). לדידי, העובדה כי האם הסכימה לשלם באופן חד פעמי (או מספר פעמים) בגין טיטולים אינו הופך את הסכמתה החד פעמית לחובה על פי ההסכם.
בהסכמת האם (ראו בעמ' 1 לפרוט' הדיון מיום 28.2.23 בשורות 22-23) אני מורה כי האם תעביר לאב את תרופות הקטינה בימים בהם הקטינה שוהה עם האב.
בטרם חתימה, ייאמר כי טוב יעשו הצדדים אם ישתפו פעולה לטובת בתם הקטינה הסובלת מנכות ויעשו כל אשר ניתן על מנת למנוע ממנה את הסבל הנוסף כתוצאה מעמידה בתווך בין הוריה המתעמתים ביניהם על סוגיה הקשורה בעניינה.
סוף דבר:
כפי שבואר בפסק דין זה, לא מצאתי כל פגם בהחלטת הרשמת, ואין כל מקום להתערב בה.
הנה כי כן, ולאור כל האמור והמפורט לעיל, הנני מורה כדלקמן:
הערעור נדחה.
בהסכמת האם, אני מורה כי האם תעביר לאב את תרופות הקטינה בימים בהם הקטינה שוהה עם האב.
בנסיבות, הואיל והמשיבה מיוצגת על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, לפנים משורת הדין, ועל מנת שלא להעמיק הסכסוך בין הצדדים, שהינם הורים לקטינה הנכה, אינני פוסקת הוצאות.
הפיקדון שהופקד על ידי המערער יועבר לבאת כוחו על ידי המזכירות.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה, תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיק שבכותרת.
ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ג, 18 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.
