בפני
כבוד השופטת הבכירה שושנה ברגר
התובעת:
XXX ת.ז. XXX
ע"י ב"כ עו"ד שגיא לגסה (סיוע משפטי)
נגד
הנתבע:
XXX ת.ז. XXX
ע"י ב"כ עו"ד יעל דסטה (סיוע משפטי)
ובעניין הקטין:XXX ת.ז. XXX יליד 2010
פסק דין
בפני תובענה למתן היתר לגביית חיובי מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה נפסקו, אשר הוגשה על ידי הגב' XXX (להלן: "התובעת") כנגד המשיב, מר XXX (להלן: "הנתבע").
רקע בקצרה:
הצדדים נישאו באתיופיה ביום 28.3.10, ובמסגרת הנישואין נולד הקטין XXX יליד 16.5.10 (להלן: "הקטין"). לתובעת שני ילדים נוספים מנישואיה הראשונים. הנתבע הינו אב ל-4 ילדים מ-3 נשים שונות.
ביום 10.7.12 הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין על ידי כב' השופטת (כתוארה דאז) שלי אייזנברג (להלן: "הנשיאה אייזנברג") במסגרת תמ"ש 47636-01-12 (והתיקים הקשורים). בסעיף 2 ד' להסכמות הוסכם כי הנתבע יישא במזונות הקטין בסך של 1,000 ₪ לחודש החל מיום הגשת התביעה 23.1.12 ועד הגיע הקטין לגיל 18 שנה ו/או עד לסיום לימודיו בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. בנוסף, הנתבע יישא במחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי הבטוח הרפואי בו מבוטח הקטין.
סקירה דיונית של ההליך:
ביום 8.7.20 הגישה התובעת בקשה להיתר גביית מזונות עבר (תמ"ש 19994-07-20). ביום 13.7.20 ניתן פסק דינה של כב' הנשיאה אייזנברג לפיו מאחר וההליך נפתח בניגוד לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) התשע"ה-2014, היא הורתה על מחיקתו.
ביום 14.8.20 הגישה התובעת בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 34081-08-20). בהיעדר הסכמות, נסגר ההליך בפסק דינה של כב' הנשיאה אייזנברג מיום 21.10.20.
ביום 17.2.21 הוגשה התובענה דנן. ביום 30.9.21 הוגש כתב הגנה.
דיונים בתיק התקיימו במועדים: ביום 11.7.21, וביום 4.10.21, כאשר בדיון האחרון הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה יוגשו על ידם סיכומים בכתב שעל סמכם יינתן פסק הדין. בסיום הדיון ניתנה החלטתי לפיה נקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב.
משהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.
טענות הצדדים:
לטענת התובעת (סעיפים 15-51 לסיכומיה) יש מקום לקבל את תביעתה לאור הנימוקים כדלקמן (סעיף 16 לסיכומיה):
וגם (סעיפים 21-22 לסיכומיה):
וכן (סעיפים 26-27 לסיכומי התובעת):
לטענת הנתבע, יש מקום לדחות התובענה על הסף בשל הנימוקים כדלקמן (סעיפים 9-12 לסיכומיו):
בנוסף, טען הנתבע כדלקמן (סעיפים 39-40 לסיכומיו):
דיון והכרעה:
סעיף 11 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט – 1959 (להלן "חוק המזונות") קובע כדלקמן:
"11. (א) תביעה למזונות שהוגשה כעבור יותר משנה לאחר התקופה שבעדה הם נתבעים, רשאי בית המשפט לדחותה בשל כך בלבד, אם לא ראה טעם סביר לאיחור.
(ב) מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט".
הוראת סעיף 11 (ב) הנ"ל קובעת כי כל מי שיבקש לגבות מזונות לאחר חלוף השנתיים מיום מתן פסק הדין, להוכיח לבית המשפט את סיבת העיכוב ו/או השיהוי בגבייתם (ראו: תמ"ש (י-ם) 63555-06-17 ד.פ נ' ר.פ [פורסם בנבו] (3.1.19), ותמ"ש (ת"א) 11529-07-16 א' ש' ק' נ' ו' ק' [פורסם בנבו] (19.11.16)). ככל שהתובע מזונות מצליח לשכנע את בית המשפט בסיבת השיהוי, יוכל בית המשפט ליתן אישור לגביית המזונות שלא הוחל בגבייתם בחלוף שנתיים לאחר שניתן פסק הדין למזונות (ראו: תמ"ש (נצ') 31035-07-16 ל.ש. נ' מ.ש [פורסם בנבו] (3.7.17)).
במקרה דנן, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי בדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשת התובעת. ואלו טעמיי.
מקבלת אני את עמדת התובעת. אכן, התובעת לא פנתה לגביית המזונות משנת 2016 (השנה בה הופסקו תשלומי המזונות מן המל"ל) ועד ליום 8.7.20 (המועד בו הוגשה הבקשה לראשונה לבית משפט זה, כנסקר לעיל) קרי כ-4 שנים, ואולם במהלך שנים אלו התמודדה התובעת לבדה מול גידול ופרנסת 3 ילדיה הקטינים.
לא למותר לציין כי הנתבע אינו מצוי בקשר עם בנו הקטין. לטענת הנתבע, הסיבה נעוצה בהתנהלות התובעת, ואולם הנתבע לא פנה לבית המשפט בבקשה/תובענה לחידוש הקשר עם בנו.
בית המשפט התרשם כי אכן, כנטען על ידי התובעת, במצבה של התובעת, אשר התמודדה עם טיפול ופרנסת 3 ילדיה הקטינים, ללא כל סיוע מצד הנתבע, יש מקום להבין מהו מקור האיחור בגביית המזונות, אשר אינו תולדה של ויתור.
עוד ייאמר כי בית משפט זה ער לקושי של יהודי עולי אתיופיה אשר אינם מודעים לזכויותיהם ו/או בעלי קשיי שפה והיעדר התמצאות לצורך ביצוע פעולות למיצוי זכויותיהם, מצב דברים אשר מביא לכך כי פעמים רבות הם "נופלים בין הכיסאות" (כנטען על ידי ב"כ התובעת בסעיף 28 לסיכומי התובעת).
אין חולק כי נסיבות חייה של התובעת בשנים האחרונות, להשקפת בית משפט זה, מהוות נסיבות המצדיקות את האיחור בפתיחת תיק ההוצל"פ, ומהוות הסבר סביר המניח את הדעת. לכל אלה יש להוסיף את עיקרון הבסיס עליו עמד כב' השופט ניצן סילמן בע"ר (קר') 44163-12-15 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (17.1.16) בפסקה 17 לפסק הדין:"…אדם אשר זכה בדינו, רשאי לממש זכייתו, ויש להקל עליו המימוש ככל האפשר". לפיכך, אני סבורה כי יש מקום לאשר את גביית המזונות אף לאחר שהתובעת לא פעלה לגבייתם בתקופה כאמור.
למעלה מן הצורך, ייאמר כי אינני סבורה שיש מקום להידרש לטענות הנתבע לעניין מצבו הכלכלי במסגרת הליך זה, העוסק בעתירת התובעת לגביית מזונות העבר. ככל והנתבע עומד על טענותיו, עליו לנקוט בהליך חדש ומתאים לעניין זה.
סיכומו של עניין:
אשר על כן, נוכח מכלול הטעמים אשר פורטו לעיל, ניתן בזאת אישור לתובעת לפעול לגביית דמי המזונות שנפסקו בפסק הדין מיום 10.7.12.
בנסיבות, ולאור ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים (כנסקר לעיל) ובהיות שני הצדדים מיוצגים באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, ו' ניסן תשפ"ג, 28 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
