לפני
כבוד השופט דניאל שרז
המבקש
XXXX XXXX ת"ז XXXXXXXXX
ב"כ עוה"ד גלעד וקסלמן ואח'.
נגד
המשיבה
XXX XXXX ת"ז XXXXXXXXX
ב"כ עוה"ד רות דיין-וולפנר ואח'.
החלטה
הבקשה המונחת בפניי הינה לפירוק שיתוף מיידי בבית הצדדים שהינו בית פרטי ברח' XXXXX XXX מושב XXXX הידוע גם כגוש XXXX חלקה XX (להלן – "בית המגורים", "הבית").
תמצית טענות המבקש:
הצדדים נישאו זל"ז בשנת 1986. הצדדים נשואים על הנייר ומחודש אפריל 2012 חל ביניהם קרע בלתי ניתן לאיחוי.
המשיבה הגישה תביעה לאיזון משאבים בתלה"מ 30281-05-23 במסגרתה הסכימה לפירוק השיתוף בבית, אולם ביקשה לדחות את פירוק השיתוף.
באפריל 23 המבקש עזב את הבית ולרשות האישה נותרה דירה רחבת ידיים בשטח של 939 מ"ר.
המשיבה מתנגדת לפירוק השיתוף כאמצעי סחיטה והפעלת לחץ פסול.
הכלל הוא פירוק השיתוף במקרקעין קל וחומר בענייננו וזאת בהתאם לסעיף 37(א) לחוק המקרקעין ( להלן-"חוק המקרקעין").
לצדדים אין ילדים קטינים ואין לעכב את הפירוק בהתאם לסייג המפורט בסעיף 40 א(א) לחוק המקרקעין.
המבקש הפנה לפסיקה המפורטת בבקשתו ועל פיה אין ענייננו בגדר המקרים בהם בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פירוק השיתוף.
המבקש עותר לפירוק שיתוף מיידי, לחילופין לפינוי המשיבה והשכרת הבית.
תמצית טענות המשיבה:
הבקשה עומדת בניגוד מוחלט לדין ולהלכה, לפיהם איזון משאבים נעשה כמקשה אחת קל וחומר כשהמבקש מחזיק ברובו של הרכוש, בשווי של לפחות 150 מיליון ₪.
המבקש מנסה להוביל לסילוקה של האישה מהבית המשותף אותו עזב מרצון. מטרת הבקשה הינה הפעלת לחץ כלכלי.
המשיבה אינה מתנגדת לפירוק השיתוף בכלל נכסי הצדדים, אלא מתנגדת לפירוק השיתוף בשיטת "הסלמי".
בהתאם לדין ולאור חשיבותו הרבה של בית המגורים, ככלל בית המשפט לא יורה על פירוק השיתוף של בית המגורים בנפרד מהאיזון הרכושי הכולל ומפנה לפסיקה אותה פרטה בתגובתה.
המשיבה מעוניינת לרכוש את בית המגורים כחלק מהאיזון הכולל.
דיון והכרעה:
בית המשפט הציע במסגרת הדיון שהתקיים בפניו ביום 10.10.24, שיינתן צו פירוק שיתוף לבית המגורים, אך הפירוק בפועל יעוכב עד לאיזון המשאבים בפועל של כלל הנכסים.
המשיבה הסכימה. המבקש ביקש להגיש תשובתו לאחר הדיון וזו הוגשה והוא כאמור מבקש לפרק את השיתוף באופן מיידי. בקשתו הועברה לתגובת המשיבה וזו הוגשה.
כל אחד מן הצדדים מפנה לפסיקה רחבה המצדדת בעמדתו.
סעיף 37(א) לחוק המקרקעין קובע: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף".
בענייננו לא מדובר בשני שותפים הזרים זה לזו אלא בבני זוג והשאלה האם בהיותם בני זוג נשואים כדי לשלול או לעכב את זכויותיהם זה כלפי זו לפי הדין הכללי.
לשאלה זו ניתנה תשובה בשורה של פסקי דין.
בפסיקה נקבע: "פירוק השיתוף של בני זוג בדירת מגוריהם, שאינו כרוך בתביעת גירושין, כמוהו כפירוק כל שיתוף אחר במקרקעין, וגם על פירוקו של שיתוף כזה יחולו הוראותיו של חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.
רוצה לומר, כשישנם שני שותפים בלבד לנכס, ואחד מהם דורש את פירוק השיתוף, על-פי זכותו לפי סעיף 37(א) של החוק, 'במקרה כזה השותף האחד אינו יכול לדרוש שהשיתוף יקויים למרות רצון שותפו לפרקו' (ע"א 288/71 מרדכי נ' מרדכי, פ"ד כ"ו(1) 393, 398)" (ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש, פ"ד מו(3) 205, 210 – השופט גולדברג).
עוד נקבע: "בכפוף לאספקטים מסוימים הקשורים לדיני המשפחה, כגון חובת המדור – סוגיה שאינה מתעוררת במקרה שלפנינו, פירוק שיתוף בדירה של בני זוג כמוהו כפירוק כל שיתוף אחר במקרקעין, וגם על פירוקו של שיתוף כזה יחולו הוראותיו של חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969" (בע"מ 9881/05 פלוני נ' פלונית (לא פורסם); ראו גם רע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל, פ"ד נה(5) 856 – להלן פרשת בר אל; ע"מ (ירושלים) 643/01 גדלוב נ' גדלוב (לא פורסם); ע"א (נצרת) 298/956 דוד נ' דוד (לא פורסם)
לכאורה צריך היה בית המשפט להידרש לבקשת המבקש ולהורות על פירוק השיתוף בבית המגורים, אך ישנם סייגים לגישה זו. בהתאם לסייגים אלו, נקבע שפרוק השיתוף בדירת המגורים של בני זוג שכל אימת שהנסיבות מאפשרות את הדבר, ראוי לדון לא כעניין נפרד אלא במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות השנויות ביניהם במחלוקת (ע"א 1692/97 גולדברג נ' גולדברג (לא פורסם) – השופט, כתארו אז, מצא; להלן לפרשת גולדברג; ראו גם תמ"ש (תל אביב) 6740/04 פ.א. נ' פ.ע. (לא פורסם)). דהיינו בית המשפט לא יידרש באופן מיידי לתביעת פירוק שיתוף מקום שיש לברר את כלל הסוגיות הרכושיות.
בבע"מ 8873/06 פלוני נ. פלוני נקבע כיצד ליישב פתרון אחיד וכולל עם שמירה על זכויותיהם הקנייניות הכלליות של בני הזוג כשותפים בנכס.
"כדי להשיג התכלית האמורה (חתירה לפתרון אחיד – א"ר), יש לאפשר לבית המשפט לענייני משפחה לעכב את מימוש דרישת אחד מבני הזוג לפרק את השיתוף בנסיבות המתאימות. יחד עם זאת, אין משמעות הדברים כי יש לנקוט כאן גישה דיונית נחרצת, האוסרת על בית המשפט לענייני משפחה להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים בשלבים מוקדמים של הדיון שלפניו. לעיתים, ובמיוחד כאשר התדיינות בפני בית המשפט עלולה להיות מורכבת וארוכה, יהיה מקום להורות על פירוק השיתוף באופן מהיר" (פרשת בר אל, 863 – הנשיא ברק). דהיינו ככל שקיימת אפשרות להגיע להסדר כולל וסופי של מערכת היחסים הכלכלית בין בני הזוג בתוך זמן סביר, רשאי בית המשפט לענייני משפחה לעכב את הדיון בעילות הקנייניות ולאחדו עם הדיון בתביעות על יסוד דיני המשפחה (הלכת השיתוף או יחסי ממון), מכוח אותו הדיון שאליו נדרשנו".
בענייננו לצדדים רכוש נוסף מעבר לדירת המגורים. לדידה של המשיבה מדובר במאות מיליונים שהינם משותפים ולדידו של המבקש הרכוש המשותף הינו זה שנצבר עד לשנת 2012. המבקש עותר למועד קרע מוקדם כ-10 שנים בטרם הוגשה תביעתו, לעומת המשיבה הטוענת למועד קרע במועד הגשת התביעה בהליכים אלו.
מחלוקת זו אמורה להיות מוכרעת בהקדם, לאחר קיום ישיבת הוכחות שנקבעה לצורך סוגיה זו בלבד, בגדר "משפט זוטא" שיוחד לסוגיית מועד הקרע, שניכר שהפערים הכלכליים בין מועדי הקרע הינם משמעותיים ומדובר בממון רב.
יצוין זכותו הלגיטימית של המבקש לטעון למועד קרע מוקדם ובית המשפט נדרש לטענה כאמור והשאלה תוכרע, אך אין להתעלם שמחלוקת זו מעצבת את איזון המשאבים ואת היקפם.
המבקש אינו יכול לבוא לפתחו של בית המשפט מחד, לדרוש הכרעה במועד קרע מוקדם, סוגיה המעצבת את איזון המשאבים ומאידך "להתקדם" רק בנכס המשותף שלגביו אין מחלוקת.
בנוסף המשיבה ציינה שהיא חפצה לרכוש את זכויות המבקש בבית המגורים. בשלב זה בטרם הוכרעה הסוגיה מה חלקה באיזון הכולל, אין היא יכולה בשלב כה מוקדם לרכוש את חלקו של המבקש, והרכישה יכול ותהיה במסגרת האיזון הכולל. מהאמור עולה שהמשיבה אינה מעכבת את פירוק השיתוף אלא הכרעה בסוגיית מועד הקרע בהתאם לבקשת המבקש היא זו המעכבת את איזון המשאבים הכולל.
מכלל האמור, המסקנה היא שיש לדחות את בקשת המבקש לפירוק שיתוף מיידי בבית המגורים. יחד עם זאת, לאור הסכמת הצדדים ניתן צו לפירוק שיתוף בדירה המגורים ואולם הפירוק בפועל יעוכב בשלב זה עד לביצוע איזון המשאבים הכולל בין
לאור התוצאה אליה הגעתי המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסכום של 1,000 ₪.
ההחלטה מותרת בפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ב' כסלו תשפ"ה, 03 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
