בפני
כבוד השופטת ורד ריקנטי-רוסהר
התובעת:
XXXX
נגד
הנתבעים:
1. XXXX
2.XXXXX
3.XXXXX
4.XXXXX
5.XXXXX
6.XXXXX
בעניין: XXXXXXX
פסק דין
1. עניינו של פסק דין זה הכרעה בתביעה לפסיקת מזונות אשה וקטינה מהעיזבון, מכוח חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה").
א. רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים
2. התובעת, גב' XXXX (להלן: "האישה") היא אלמנתו של המנוח XXXX ז"ל אשר נפטר ביום 26.8.19 (להלן: "המנוח") מנישואיו השלישיים ולהם שני ילדים משותפים, XXXX שפרטיה בכותרת – כיום בת 18 שנים (להלן: "XXX") וXXXX, הנתבע מס' 6 שהוא בגיר (להלן: "הנתבע 6"). הנתבעות 1-5 הן בנותיו של המנוח מנישואיו הראשונים (להלן: "הנתבעות").
3. על פי האמור בכתב התביעה, האישה והמנוח נישאו בשנת 1997, התגוררו יחד בבית מגורים ברח' XXXXX (להלן: "בית המגורים") וניהלו משק בית משותף, כאשר המנוח כלכל את התא המשפחתי וסייע בכל הדרוש. לדברי האשה, מדובר בבית מגורים משותף בו המשיכו להתגורר האשה וXXXX, מאז פטירת המנוח ועד היום.
4. המנוח סבל מדמנציה ומצבו החמיר, עד שהאשה מונתה ביום 6.11.18 כאפוטרופוסית לכל ענייניו במסגרת הליך שאף הוא התנהל לפני (ר' תיק א"פ XXXXXX).
5. המנוח לא הותיר אחריו צוואה וביום 22.1.20 ניתן צו ירושה על פי דין אחר עזבונו, כך שמחצית עזבונו (7/14) יורשת האשה ואילו המחצית השנייה נחלקת בין כל ילדי המנוח, הנתבעות, הנתבע 6 וXXXX, בחלקים שווים ביניהם, כ"א בשיעור של 1/14. לטענת האשה, עיזבון המנוח כלל את הזכויות בבית מגורים וכן רכב מסוג טויוטה מודל 2011 מ.ר. XXXXX הרשום ע"ש המנוח (להלן: "הרכב") במצב שאינו שמיש, לדבריה (ר' רישיון רכב נספח ג' לכתב התביעה).
6. מעיון בנסח רישום המקרקעין אשר הוצג עולה שהזכויות בבית המגורים הידוע גם כגוש XXXX חלקה XXXX, רשומות בבעלות קק"ל וכי ע"ש המנוח נרשמו ביום 19.4.04 זכויות שכירות במקרקעין לפי חוזה לתקופה של 49 שנים (ר' נסח רישום מקרקעין נספח ב' לכתב התביעה). באשר לרכב, בהתאם לצו הירושה נקבע שהזכויות ברכב יוקנו לאשה וירשמו על שמה.
7. האישה טענה בכתב התביעה שהיא אינה עובדת והכנסתה מסתכמת בסך של כ- 8,500 ₪ לחודש, הכנסה הכוללת קצבת שאירים, גמלת המנוח מצה"ל וקצבת ילדים. לטענת האישה, הוצאותיה והוצאותיה של XXXX, שבמועד הגשת התביעה היתה עדיין קטינה, מסתכמות בסך של כ- 3,867 ₪ עבור אחזקת המדור, סך של כ- 4,000 ₪ עבור כלכלה, סך של 160 ₪ עבור חינוך וסך של 500 ₪ עבור ביגוד. בנוסף ציינה האשה שצפויות לה עלויות והוצאות עבור טיפולי שיניים לXXXX בסכום של כ- 40 אלף ₪. האישה טענה שהוצאותיה כוללות גם החזר הלוואות שנטלה עקב מצבה הכלכלי הקשה, בגינן היא נדרשת בתשלום סך של 1,700 ₪ לחודש.
8. בנסיבות אלו טענה האישה שאין לה יכולת כלכלית לשאת במלוא ההוצאות והצרכים ההכרחיים הנ"ל לבדה. בהקשר זה הוסיפה האישה וטענה שהנתבעות דורשות את חלקן בבית המגורים וידה אינה משגת לרכוש את חלקן. בנסיבות אלה סבורה האישה שקיימת הצדקה להחלת סעיף 59 לחוק הירושה, שעה שמתקיימים הפרמטרים הדרושים לצורך פסיקת מזונות מהעיזבון וכפועל יוצא עתרה לחייב את עיזבון המנוח במזונות אישה בסך של 3,000 ₪ לחודש ומזונות עבור XXXX בסך של 3,000 ₪ לחודש.
9. הנתבע 6 לא התגונן מפני התביעה ואילו מטעם הנתבעות 1,3,4,5 הוגש כתב הגנה והן עתרו לדחיית התביעה, כאשר לטענתן אין מדובר במצב של נזקקות כפי דרישת הפסיקה והוראות חוק הירושה, נהפוך הוא – נטען שמאז פטירת המנוח ישנה הטבה במצבה הכלכלי של האישה, מעת שקיבלה זכויות בבית המגורים, הכנסתה עלתה ומספר הנפשות קטן. על פי הנטען, הכנסות האישה והמנוח טרם פטירתו עמדו ע"ס של כ- 10 אש"ח בקירוב והם סיפקו את כל צורכי התא המשפחתי. בהקשר זה עתרו הנתבעות לכך שהאשה תציג אסמכתאות ביחס למקורות הפרנסה של התא המשפחתי והשתכרות האשה טרם פטירת המנוח – וכן אסמכתאות ביחס למכלול הזכויות וההכנסות על שמה ולזכותה של האשה.
10. כן נטען ששווי זכויותיה של האשה בבית המגורים לפי צו הירושה בשיעור של 50%, נאמד בסך של 1.2 מיליון ₪, בעוד שחלקן של כ"א מהנתבעות, הוא בשיעור של 1/14, היינו בשווי של כ- 85,000 ₪ בלבד וזאת בהתאם לשמאות מוסכמת שנערכה על ידי הצדדים (ר' חוו"ד שמאי מיום 14.8.21 נספח נ/1 לכתב ההגנה). חלק בשיעור של 1/14 עומד לדבריהן גם לזכות XXXX והנתבע 6. עוד טענו הנתבעות שתביעה זו הוגשה רק בשל סירובן לקבל הצעת הרכישה של האשה – וכי ככל וידה של האישה אינה משגת לרכוש את חלקן, היא אינה חייבת לעשות כן וניתן לפעול בדרך של פירוק שיתוף ומכירת בית המגורים לצד שלישי. באשר לטענת האשה שהזכויות בבית המגורים היו משותפות לה ולמנוח, הנתבעות הכחישו טענה זו ולדבריהן הזכויות בבית המגורים נרכשו על ידי המנוח טרם נישואיו לאשה.
11. לבסוף טענו הנתבעות שהסכומים שצוינו בכתב התביעה ביחס להוצאות וצרכי האישה וXXXX, מופרזים ואינם נתמכים בראיות מתאימות, שעה שעל פי האסמכתאות שצורפו לאישה ולבת הוצאות בסכומים נמוכים יותר. כן טענו הנתבעות שהתביעה הוגשה בשיהוי רב.
12. ביום 29.6.22 התקיים דיון קד"מ בו הצטרפה הנתבעת 2 לכתב ההגנה שהוגש מטעם אחיותיה. באשר לנתבע 6, הוא התייצב לדיון, למרות שלא התגונן מפני התביעה. משלא הגיעו הצדדים להסכמות הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית. מטעם האשה הוגש תצהירה ואילו מטעם הנתבעות הוגשו תצהיריהן, אם כי תצהירה של הנתבעת 6 לא שימש כראיה בסופו של יום משלא התייצבה להיחקר עליו. הנתבע 6 לא הגיש תצהיר.
בהמשך, ביום 11.1.23, התקיים דיון הוכחות במהלכו התקיימו חקירות, לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב, ומכאן הכרעתי.
ב. דיון והכרעה
13 חוק הירושה קובע בסעיף 56 "הניח המוריש בן- זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות מן העזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה".
14. סעיף 59 לחוק הירושה קובע את הקריטריונים והשיקולים בפסיקת מזונות מן העיזבון על פי "מבחן הנזקקות" – ואלו הם:
(א) שווי העזבון.ו
(ב) שווי הרכוש שזכאי תובע למזונות לקבל כיורש מהעזבון.נ
(ג) רמת החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהיתה ערב מות המוריש והשינוי שחל בצרכיו של הזכאי למזונות עקב מות המוריש.ו
(ד) רכושו של הזכאי למזונות.נ
(ה) הכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא. באשר לבן – זוג נקבע סייג שניתן להתחשב בהכנסה, אם שימשה ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן – הזוג.ב
(ו) מזונות שהזכאי למזונות יכול לקבל לפי סעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט – 1959.ו
(ז) המגיע לבן – זוג של המוריש מכוח עילה הנובעת מקשר האישות לרבות כתובה.נ
15. מדובר בפרמטרים שונים מהפרמטרים לחיוב בתביעת מזונות רגילה של בן זוג וקטין ואין מדובר ברשימה סגורה – בית המשפט רשאי להתחשב בנתונים נוספים שלא צוינו בהוראת חוק הירושה הנ"ל ולבית המשפט שיקול דעת רחב בפסיקת מזונות מן העיזבון. עוד יודגש שהמחוקק לא קבע סדרי עדיפות בין הפרמטרים הנזכרים בסעיף 59 לחוק הירושה ובית המשפט רשאי ליתן לקריטריונים השונים את המשקל הראוי בעיניו.
16. ויודגש, מזונות מן העיזבון ייפסקו רק אם יוכח שאין בידי המבקש כדי סיפוק צרכיו ההכרחיים בלבד ולא מעבר לכך. הפסיקה פירשה את "מבחן הנזקקות" באופן מצומצם, שהרי בניגוד לתביעת מזונות שעילתה מכוח הדין האישי של החייב במזונות, תביעת מזונות מן העיזבון מהווה "מעין חקיקה סוציאלית" שעילתה בחוק הירושה והיא מהווה חריג לכלל שלפיו רצון המצווה הוא חזות הכל (ראה ת"ע 7721/00 פ.י. נ' מ.ר. (ניתן ביום 20.8.03). במקרים בהם הוכח שיש בהכנסתו של הנזקק (למשל מקצבאות המל"ל) כדי כיסוי מספיק לצרכיו ההכרחיים, נדחתה תביעה לפסיקת מזונות מן העיזבון (ראה ע"א 632/89 סעדון נ' עיזבון סעדון, פורסם בנבו, ניתן ביום 31.12.89). במקרה אחר נדחתה תביעת נכדים מן העיזבון, לאחר שנקבע שלא התקיים התנאי בחוק הירושה לעניין נזקקותם (ראה ע"א 616/87 אנגלמן נ' אנגלמן פ"ד מז (1) 621).
17. בסעיף 57 לחוק הירושה נקבע שהזכות למזונות מן העיזבון ביחס לקטינים היא ככלל עד הגיעם לגיל 18 שנים (ר' סעיף 57(א)(2) לחוק הירושה). לעניין בן הזוג של המוריש קובע סעיף 57(א)(1) לחוק הירושה שזכאות בן הזוג היא לכל זמן התאלמנותו, אולם בית המשפט רשאי, בנסיבות מסוימות לתת מענק חד פעמי לאלמנת המוריש אשר נישאה בשנית. לצד זאת קובע סעיף 57 (ב) לחוק הירושה כי "בן זוג שערב מות המוריש נשללה ממנו זכותו לקבל מזונות ממנו, אינו זכאי למזונות מהעזבון" (ר' בהקשר זה גם ע"א 134/70 לוי נ' עזבון לוי פ"ד כד (2) 720 ).
18. לעניין מזונות אישה מהעיזבון אני מוצאת להפנות לפסק הדין שניתן בת"ע (ת"א) 3300/99 מחפוד נעמי נ' עזבון המנוח מחפוד עובדיה (ניתן ביום 9.1.00): "הקריטריון של רמת חיים ערב מות המוריש (סעיף 59 (3) לחוק הירושה) סוטה מהעקרון של המשפט העברי "עולה עמו ואינה יורדת", החל על מזונות אשה בחיי בעלה…יחד עם זאת, קיים קשר ישיר בין מזונות מן החיים לבין מזונות מן העזבון באשר עפ"י הוראת סעיף 59 (5) לחוק הירושה, הכנסות בן זוג מעבודה או ממשלח יד תלקחנה בחשבון רק אם הן שמשו לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן הזוג בחיי המוריש". עוד נקבע ש"נשים שנהנו ממעשי ידיהן בחיי בעליהן – אין המחוקק מרע את מעמדן לאחר פטירת הבעל".
19. ומן הכלל אל הפרט. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובחנתי מכלול החומר שהונח לפני, לצד הוראות הדין וההלכה הפסוקה בעניין מזונות מהעיזבון והתרשמותי מהצדדים, אני קובעת שהאישה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התקיימו במקרה זה התנאים לחיוב עיזבון המנוח במזונותיה ובמזונות XXXX, כפי דרישת מבחן הנזקקות, כך שדין התביעה להידחות במלואה, ואסביר.
20. כעולה מצו הירושה שהונח לפני, XXX הינה יורשת של המנוח בשיעור של 1/14 מעיזבונו, עיזבון שלדברי האישה כולל זכויות בבית המגורים ובו היא גם מתגוררת ביחד עם אמה התובעת. האישה יורשת אף היא את בעלה המנוח וחלקה של האישה בזכויות בבית המגורים מכוח ירושתו הוא בשיעור של 50% משוויו.
21. כעולה מכתב ההגנה ומגרסת הנתבעות, לאחר פטירת המנוח ערכו הצדדים שמאות מוסכמת לבית המגורים לפיה הוערך בית המגורים בשווי של כ-1.2 מיליון ₪ נכון לשנת 2021, מה שמביא בהתאם לשמאות את שווי חלקה של XXXX מתוך העיזבון לסך של כ- 85,000 ₪ וחלקה של האשה לסך של כ- 600,000 ₪. מאחר והאשה לא העלתה כל טענה כנגד השומה, אני מוצאת לקבל עמדת הנתבעות על יסוד סעיף 59 (2) לחוק הירושה, שזכויות האשה וXXX בעיזבון מהוות מקור לכיסוי הצרכים הנטענים בכתב התביעה. כפי שיבואר בהמשך, האשה כשלה מלהוכיח שהצרכים שלה עולים על חלקה בשווי העיזבון ואף מחלקה של XXX, בשים לב לחובת האשה עצמה במזונותיה של XXXX והתחשבות ביתר המקורות לכיסוי צורכיהן.
22. אמנם הזכויות בבית המגורים אינן נזילות, אולם בידי האשה וXXXX עמדה כל העת מאז פטירת המנוח הזכות לעתור לפירוק השיתוף בבית המגורים ולעשות שימוש בכספים לטובת מימוש צורכיהן והתחייבויות שוטפות. זאת לא נעשה, מתוך בחירה מודעת של האשה, שעה שהוכח שהיתה הידברות בין הצדדים בעניין זה.
23. אציין בהקשר זה, כי כאשר נחקרה האישה בעניין פירוק השיתוף בבית המגורים, היא הכחישה תחילה שבכלל פנו אליה בעניין זה, אולם בהמשך נאלצה להודות כי בניגוד לעדותה לפני, הופנתה אליה דרישה כזו מאת הנתבעות, כך שעדותה לא היתה מהימנה. מכל מקום, האשה הבהירה לפני שהיא עומדת בסירובה לפירוק השיתוף בבית המגורים עד היום, לדבריה מאחר ואין לה מקום מגורים אחר (ר' עדותה של האשה בעמוד 7 החל משורה 31 ובהמשך בעמ' 8 החל משורה 25):
"ש: נכון שביקשו הנתבעות , הבנות של המנוח ביקשו לפרק את השיתוף של הדירה.
ת: לא ביקשו, בכלל לא ביקשו, לא דיברתי איתן מאז.
ש: לא את אלא עורך הדין שלך.
ת: גם לא דרך עורך הדין שלי.
ש: אני אומר לך שהן כן ביקשו.
ת: ממני לא ביקשו, גם מעורך הדין שלי לא ביקשו, אני יודעת שלא ביקשו.
ש: הרי ביקשו מייד לאחר קבלת צו ירושה ביקשו פירוק שיתוף והתחלפו התכתבויות ומיילים וטלפונים בין עורכי הדין.
…
ש: היו חילופי התכתבויות ומיילים ומונה שמאי בהסכמה ושילמת חצי עלות של השמאות.
ת: שילמתי 3/4 מהשמאות. אני שילמתי את הרוב לפי צו הירושה.
ש: אז התקבלה חוות דעת שמאי.
ת: כן.
ש: וסירבת למכור את הבית.
ת: אני מסרבת עד עכשיו למכור את הבית, כי אין לי לאן ללכת לרחוב, בשביל כסף אני אלך לרחוב, מה תגיד לי בגיל שלי."
24. כאמור, מאז פטירת המנוח, האשה וXXX – שבינתיים אף בגרה והחבות בגינה פקעה, ממשיכות להתגורר בבית המגורים, מבלי שהן נדרשו לשלם דבר לנתבעות, כך שעיזבון המנוח שימש מקור ישיר לצורכי שתיהן בגין מדור ועדיין משמש לכך בפועל. במצב דברים זה, היה על האשה, בבחינת "המוציא מחברו" להראות מהו גובה עלות מדור חלופי לה ולXXX, ככל והצדדים היו פועלים למימוש הזכויות בבית המגורים וכי שווי הזכויות בבית המגורים במקרה של מימוש, לא יכול ליתן מענה לצורכי האשה וXXXX, מה שלא נעשה.
25. לא ניתן אף להתעלם מטענת האשה שיש לה זכויות נוספות בבית המגורים, טענה שבכתב התביעה נאמרה אמנם בצורה מרומזת בלבד (ר' סעיף 13 לכתב התביעה), אולם האשה העלתה טענה זו בצורה מובהקת יותר בסיכומיה, בזו הלשון (ר' בסעיף 18):
"הנתבעים טוענים בכתב ההגנה, כי הנכס נרכש ע"י המנוח בלבד, אך לא הוכיחו טענה זו ולו בראשית ראיה. גם במסגרת דיון ההוכחות טענה הנתבעת מס' 3 שקיים אישור מרשות מקרקעי ישראל המעיד על כך, אך מסמך כזה לא צורף בשום שלב במהלך הדיון או לאחריו. המסמך שכן צורך הינו נסח טאבו המעיד, כי רישומו של המנוח על הבית נעשה בשנת 2003, כאשר התובעת והמנוח נישאו בשנת 1997".
יוצא אפוא שלעמדת האשה יש לה זכויות נוספות בבית המגורים מכוח יחסי הממון בינה לבין המנוח וכי מדובר בזכויות משותפות, כך שלפי טיעון זה היקף זכויות האשה בבית המגורים מגיע לכדי שיעור של 75%. למרות שהאשה מחזיקה בעמדה זו, אין חולק שעד היום, למרות שחלפו כבר 4 שנים מאז פטירת המנוח, האשה לא נקטה בכל הליך משפטי להכיר בזכויותיה "הנוספות" הנטענות בבית המגורים.
26. קשה להלום את הדרישה לקבל מזונות מהעיזבון, כאשר האשה אינה פועלת משך שנים למיצוי זכויותיה הרכושיות, לשיטתה, והכל כאשר השאלה מהו רכושו של "הזכאי למזונות" במובן סעיף 59 (4) לחוק הירושה מהווה שיקול האם לפסוק מזונות שכן הרכוש, על דרך הכלל, מהווה מקור נוסף לכיסוי הצרכים הנטענים.
כך גם ביחס לרכוש שמקורו בזכויות הנובעות מקשר הנישואין (ר' סעיף 59 (7) לחוק הירושה). הימנעות האשה מלקדם הליך פירוק השיתוף בבית המגורים, כמו גם הימנעות האשה מלנקוט הליך לעניין מימוש זכויות המגיעות לה, ככל שמגיעות, מכוח יחסי הממון בינה לבין המנוח, משליכה על שאלת תום ליבה של האשה, בעת שהיא עומדת על זכויות נטענות מכוח חוק הירושה, שיהיה בהן כדי להקטין את העיזבון שעומד לחלוקה בין כל יורשי המנוח. שיקולים אלה פועלים לחובת האשה ומהווים טעם נוסף לדחיית התביעה.
27. על חוסר תום ליבה של האשה ניתן היה ללמוד גם מסיכומיה, שם טענה שהנתבע 6, בנה, הוא בבחינת "נתבע פורמאלי" בלבד ולא עתרה למתן פסק דין כנגדו בהיעדר הגנה (ר' סעיף 5 לסיכומיה). בעדותה לפני גם ציינה האשה שאין בכוונתה לדרוש שבנה ישלם מתוך חלקו בעיזבון מזונות בעבור צרכיה שלה וצורכי XXXX, אלא מהנתבעות בלבד (ר' בעמ' 9 לפרוטוקול החל משורה 6):
"ש: מהבן שלך XXX, הרי תבעת אותו, את רוצה שגם הוא ישלם לך מזונות. הבן שלך XXXX גם יורש.
ת: לא, הוא לא ישלם לי.
ש: למה.
ת: מה זה למה. הוא הבן שלי, אז למה. נכון הוא הבן שלי ואני לא אבקש ממנו, גם כשיהיה לו חלק מהדירה הוא לא יקח ממני, זה אותו הדבר.
ש: מה הוא מוותר לך על החלק שלו בדירה.
ת: לעת עתה.
ש: אחרי זה הוא לא יקבל.
ת: אחרי זה הוא יקבל ב"ה כמו כולם."
28. כעולה מצו הירושה, מעבר לזכויות בבית המגורים, לאשה הוקנו גם זכויותיו של המנוח ברכב. אמנם האשה טענה שמדובר ברכב שאינו שמיש, אלא שהאשה לא הביאה כל ראיה בהקשר זה, לא לעניין מצבו המכני של הרכב ולא לעניין שווי השוק שלו, במועד פטירת המנוח ובכלל. לא ברור מדוע לא תוקן הרכב, ככל וזה אכן אינו שמיש, איפה בכלל נמצא הרכב ומדוע זה לא מומש למרות שחלפו כבר 4 שנים מאז פטירת המנוח. מחדל זה רובץ אף הוא לפתחה של האשה, שהנטל עליה להראות שאין ביכולתה לעשות שימוש ברכוש אשר ירשה לטובת קיום צרכיה וצורכי XXXX.
29. בהתאם לסעיף 59 (5) לחוק הירושה, יש להתחשב בהכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא, אם כי ביחס לבן זוג ניתן להתחשב בהכנסה, אם זו שימשה ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן – הזוג.ב כעולה מעדות האשה, שלא נסתרה, ערב פטירת המנוח היא לא עבדה שכן היא סעדה וטיפלה בו, אולם לפני שחלה עבדה, אם כי בהיקף מצומצם (ר' עדותה בעמ' 7 לפרוטוקול החל משורה 11).
משנשאלה האשה ביחס לעבודה לאחר פטירת המנוח, מעדותה הוברר שהיא אינה עובדת, לדבריה בשל בעיה רפואית, אלא שטענה זו לא נתמכה בראיות כלשהן והאשה אף הודתה בחקירתה שלא חל עליה איסור לעבוד, אלא שהדבר כרוך במאמץ עבורה (ר' עדותה של האשה בעמוד 7 לפרוטוקול החל מש' 19):
"ש: מאז פטירת המנוח אינך עובדת עד היום.
ת: לא עובדת.
ש: למה.
ת: אני לא יכולה לעבוד.
ש: מה הסיבה שאת לא יכולה לעבוד.
ת: יש לי סיבה רפואית שאני לא יכולה להגיד, זה קשור לנשים, ליד גברים אני לא אגיד.
ש: את רוצה שאנו הגברים נצא מהאולם ואת תאמרי לשופטת.
ת: כן.
ש: יש לך אישורים רפואיים על הדבר הזה שאומר מרופא שאסור לך לעבוד.
ת: הוא לא אמר שאסור לי לעבוד, זה קשה לי. זה מאמץ בשבילי."
30. גם אם ערב פטירת המנוח לאשה לא היתה הכנסה מעבודה, עדיין יכולתה להשתכר רלוונטית מאוד לחבותה במזונות XXXX. כאמור לעיל, בהתאם להוראת סעיף 59 לחוק הירושה, מעבר לנכסיו של קטין, יש להתחשב גם בגובה המזונות שקטין זכאי לקבל מהוריו מכוח החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט – 1959. בענייננו, בכל מועד רלוונטי למן פטירת המנוח, האשה חבה במזונות בתה XXXX, מכוח דיני צדקה וזאת בשים לב לגילה של XXX והדין העברי החל – וכידוע החבות במזונות מכוח הדין האישי, כוללת חובה למצות פוטנציאל השתכרות, מה שלא נעשה על ידי האשה כלל. בשים לב לגילה של האשה, כבת 60 בלבד ובהיעדר כל ראיה למצב בריאותי לקוי, לכל הפחות יכלה האשה להשתכר סכום מחייה מינימאלי שיכול היה לשמש לכיסוי צורכי הקטינה או חלק מהם, כפי שהשתכרה לדבריה טרם חלה המנוח בסך של כ- 1200 ₪ לחודש. בהתחשב באמת המידה שנקבעה בפסיקה ביחס לצרכיו הכרחיים של קטין, היבט אליו אתייחס בהמשך, הרי שגם בכך יש טעם לדחיית התביעה, ולו ביחס למזונות XXXX.
31. מלבד מקורות הכנסה מעבודה, לצורך קביעת זכאות למזונות מהעיזבון יש להידרש לכל יתר הכנסות האשה. בהקשר זה טענה האשה בכתב התביעה (ר' סעיף 27), שקיימת לה הכנסה כוללת של כ- 8,500 ₪ בחודש מגמלת המנוח מצה"ל, קצבת שאירים וקצבת ילדים מהמל"ל, אם כי לא צירפה כל ראיה שיש בו כדי לתמוך בהכנסותיה אלה.
32. גם בתצהיר עדותה הראשית חזרה האשה על הטענה שהכנסותיה מקצבאות וגימלה מסתכמות בסכום של 8500 ₪ לחודש (ר' סעיף 16 לתצהירה), אולם גם אז לא צירפה אסמכתא לכך ולא פירטה מהו גובה כל גימלה וקצבה המתקבלת בידיה, אלא סכום כולל בלבד. ביטוי חלקי להכנסות ניתן היה ללמוד בעקיפין מהתדפיסים הבודדים שצורפו לתצהיר האשה מחשבונה מבנק הדואר ביחס לחודשים 7-10/22. בתדפיסים אלה הופיעו זיכויים בגין קצבת ילדים בגובה של 156 ₪ וקצבת "שארית" בסך של 4004 ₪ לחודש, מה שלימד על חלק בלבד מההכנסות האשה (ר' נספח 5 לתצהירה).
33. למרות שבעדותה טענה לפני האשה שהגמלה שהיא מקבלת מצה"ל עומדת ע"ס של 5,700 ₪ לחודש, לא רק שלא הובאה לכך כל אסמכתא, התברר מעדותה שזו כלל אינה מופקדת לחשבונה בבנק הדואר ושיש לה חשבון נוסף בבנק לאומי, אשר תדפיסיו כלל לא הוצגו. למרות שניתנה לאשה הזדמנות להציג את התדפיסים החסרים, היא נמנעה והתחמקה שלא כדין מלעשות כן (ר' עדותה בעמ' 6 החל משורה 4):
"ש: כמה חשבונות בנק יש לך.
ת: יש לי שניים, בנק לאומי ובנק הדואר.
ש: למה לא צירפת דפי חשבון של החשבון שלך בבנק לאומי.
ת: לא ביקשו ממני. נראה לי שפעם האחרונה שהייתי אצל עורכת הדין הבאתי לה את הכל.
ש: יש לך את זה פה.
ת: אני לא יודעת אם פה, אך אני נתתי לעורך הדין מלא דברים.
ש: אין לך, לא צירפת.
ת: היא לא ביקשה את זה.
ש: ואת לא ציינת זאת בתצהיר שלך שיש לך חשבון בנק נוסף של בנק לאומי.
ת: אז לאיפה נכנס הגימלה, לבנק לאומי.
ש: את לא צירפת את המסמכים, כמה כספים יורד לך שם.
ת: ארנונה מגיע לי 1,300 ₪ בערך, אני לא מספיקה לשלם אחד מגיע אחרי חודש השני, חשמל, מי רקת, מים, הכל זה משם. חשבון בבנק הדואר אני משתמשת יותר לאוכל כלכלה וכו'.
ש: כמה את מקבלת היום קיצבה מצה"ל.
ת: 5,700 ₪.
ש: את מוכנה להמציא לנו את דפי חשבון הבנק של 12 חודשים של בנק לאומי.
ת: אני צריכה לבדוק עם הבנק.
ש: אני אומר לך שזו פעולה אפשרית, את מוכנה להמציא.
ת: אני צריכה לבדוק עם הבנק ואני אמציא.
ש: את יכולה להביא דוח יתרות של הבנק, כמה חיסכונות וכמה הלוואות יש.
ת: אין לי חסכונות, יש לי הלוואה אחת שם.
ש: אני מבקש שתמציאי דף ריכוז יתרות מהבנק.
ת: אין בעיה אני יכולה לומר לך שהשארתי שם 26 אלף שח שהשארתי לבת שלי לשיניים, השארתי לבת שלי מביטוח חיים של בעלי, כדי להתחיל את השיניים, אך כפי הנראה זה 75 אלף שח ולא 20 אלף, ויש לי גם את המסמך."
34. ככל שהקצבה מצה"ל עומדת ע"ס של 5700 ₪ לחודש, כפי טענת האשה, הרי שיש להוסיף לכך את הזיכויים המופיעים בחשבונה בבנק הדואר, המסתכמים בסכום נוסף של כ- 4100 ₪, מה שמוביל להכנסה מצטברת של כ- 9800 ₪ לחודש. מדובר בהכנסה גבוהה מכפי שטענה האשה בתצהירה ובהתחשב בהימנעותה מהצגת תיעוד רלוונטי ביחס לחשבונות הבנק על שמה, לא מצאתי ליתן אמון בדבריה לפני ביחס להיקף הכנסותיה.
יתרה מזאת, שעה שעל האשה הנטל להראות מקורות הכנסותיה וגובהם והיא נמנעת מלצרף אסמכתאות לכך, למרות שהיא התבקשה לעשות כן כבר בכתב ההגנה, הרי שהיא במו ידיה שומטת זכאותה למזונות משהתנאים לזכאות כלל לא הוכחו, קל וחומר שלא הוכח שאין בכנסות אלו משום כיסוי הצרכים הנטענים.
35. באשר להוצאות האשה, כעולה מהראיות, האישה נדרשת בהחזר הלוואות בסך של כ- 1,700 ₪ לחודש, עבור ארנונה (כ- 700 ₪ לחודש), חשמל (סכומים משתנים בין 300 ל- 800 לחודש), מים (כ- 180 ₪ לחודש), וכן עבור הוצאות כלכלה (ר' קבלות שצורפו לתצהיר עדות ראשית של האישה). לא הוצגה כל אסמכתא לתמיכה בהוצאות הנטענות בגין ביגוד, היגיינה וחינוך של XXXX – וגם לא הוצג דבר ביחס להוצאותיה האישיות של האשה בגין צרכים אלה.
36. למרות שברור שקיימים צרכים למשל בגין ביגוד והיגיינה, ככל שהדברים אמורים ביחס לצורכי האשה, היתה חובה עליה להוכיח ולפרט צרכיה והיא לא עמדה בנטל זה כלל, למעט לעניין המדור והכלכלה ובכל מקרה הכנסותיה גבוהות מצרכים אלה. באשר לצורכי XXXX, הרי שניתן להסתייע ברף המינימאלי שנקבע בפסיקה לעניין צרכיו ההכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיה ומתגורר עיקר זמנו בבית אחד, כפי המקרה שלפני ואלה נאמדים בסך של כ- 1650 ₪ לחודש. צרכים אלה כוללים הוצאות אחזקת מדור, אך אינם כוללים הוצאות חינוך, בריאות ומדור, אם כי במקרה זה לא קיימת הוצאת מדור בפועל שעה שלא רובצת משכנתא על בית המגורים והאשה וXXXX לא נדרשו בתשלום דמי שימוש ראויים. אלא שצרכים אלו עומדים על כמחצית בלבד מהצרכים שנתבעו בכתב התביעה והאשה לא הוכיחה כאמור שאין ברכושה של XXXX וברכושה של האשה עצמה, החבה במזונותיה של XXXX מכוח דין צדקה, כדי לכסותם.
37. אשר לטענה שXXXX זקוקה לטיפולי שיניים בעלות של כ- 74,000 ₪. האשה צירפה לתצהירה תכנית טיפול שיניים עבור XXXX בסך כולל של כ- 74,000 ₪ (ר' נספח 5 לתצהיר עדותה הראשית). אלא שמדובר בתכנית טיפול הנושאת תאריך מאוחר לכתב התביעה, מיום 18.10.22, היא אינה חתומה על ידי כל גורם שברפואה וכלל לא ברור מי הנפיק אותה. עלות התכנית הטיפולית הנטענת, מגיעה גם לסכום כפול מכפי שהוערך על ידי האשה בכתב התביעה, עובדה מעוררת תמיהה וקושי בפני עצמה, בפרט כאשר גרסת האשה בהיבטים שונים לא היתה מהימנה וכתב התביעה לא תוקן.
38. אך יתר על כן, כעולה מהמסמך הרפואי שהוצג על ידי האשה במצורף לכתב התביעה, מיום 20.10.21, עובר להגשת התביעה XXXX קיבלה טיפולי שיניים דרך קופת החולים, אם כי לא התמידה בטיפול וזנחה אותו ובנסיבות אלה הופנתה לרופא מומחה. האשה לא הביאה בדל ראיה לכך שהטיפולים הנדרשים או איזה מהם, אינם מכוסים על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי ממנו נהנתה הקטינה עד הגיעה לגיל בגרות ושם גם החלה בטיפול, כך שגם מטעם זה יש קושי להידרש לטענות האשה לחיוב העיזבון בהוצאה זו. לכך יש להוסיף כי מעדות האשה הוברר שהיא שמרה בידיה חסכונות בעבור טיפולי השיניים של XXXXX בהיקף של כ- 26,000 ₪ מתוך ביטוח החיים של המנוח ועצם העובדה שבחלוף 4 שנים מאז פטירת המנוח, טרם מומשו כספים אלו לטובת ביצוע הטיפול בפועל, מעוררת קושי אף היא ובהצדקה להטלת החיוב על העיזבון, תוך פגיעה ביתר היורשים. לא למיותר לציין בהקשר זה שהאשה לא הציגה כל ראיה לעניין היקף החסכונות על שמה ולא הובאה כל אסמכתא באשר לשאלה מהו סכום ביטוח החיים שהתקבל בידיה בעקבות פטירת המנוח. מידע זה, שעלה לראשונה רק בחקירתה של האשה, משליך שוב על מהימנותה, יש לו קשר ישיר לעצם הטענה לזכאות למזונות והוא מטיל ספק של ממש בטענת הנזקקות, שכלל לא הוכחה לגופה.
39. בהינתן אפוא קיומה של עתודה כספית ייעודית מזה שנים ברשות האשה, אשר אינה משמשת בפועל לטיפולי השיניים של XXXX; משלא הוכח כי לא ניתן היה לקבל כיסוי לחלק מהטיפולים באמצעות ביטוח בריאות ממלכתי; מעת שבכתב התביעה האשה לא עתרה לחיוב העיזבון בעלות הטיפול, אלא בתשלום מזונות חודשיים בגובה של 3000 ₪ לחודש עבור XXXX, מבלי להבחין בין צרכיה השונים שסכום זה נועד בכלל לכסות ומבלי לתקן כתב התביעה (ר' סעיפים 29 ו- 34 לכתב התביעה); מאחר והאשה כשלה מלהוכיח היקף רכושה והכנסותיה; איני מוצאת מקום לחיוב העיזבון בהוצאות טיפולי השיניים של XXXX.
40. בניגוד לנטען, האישה לא הראתה שחל שינוי משמעותי ברמת החיים שלה ושל בתה לאחר פטירת המנוח. ראשית, כעולה מגרסת האישה היא לא פרנסה את התא המשפחתי עובר לפטירת המנוח ולדבריה במהלך תקופת החיים המשותפת היא עבדה באופן חלקי, שעתיים ביום, והשתכרה כ- 1,200 ₪ בחודש (ראה עדותה בעמוד 7 ש' 10).
שנית, בהתאם לתדפיסי חשבון בנק שצורפו על ידי הנתבעות לתצהיר עדותן הראשית, המנוח נהנה מקצבת מל"ל בסך של כ- 4,000 ₪ לחודש ופנסיה בגובה של כ- 6,000 ₪ לחודש. טענות האישה לכך שהיא נדרשת לארח את ילדיה הבוגרים מנישואיה הקודמים בכל סופי השבוע ובכך נדרשת להוצאות גדולות, אינה בבחינת שינוי לרעה, שעה שמצב זה היה קיים גם טרם פטירת המנוח וכדברי האישה, היום היא מתגוררת לבדה עם XXXX, בעוד שבתקופת החיים המשותפת היה מתגורר עימם גם בנם הבגיר, XXXX, הנתבע 6 (ראה עדותה בעמוד 7 החל משורה 1 – דיון מיום 11.1.23(.
יוצא אפוא שקודם לפטירת המנוח, התא המשפחתי התפרנס לדברי האשה מסך שלכ- 10,000 ₪ בעבור 5 נפשות, ואילו כעת הכנסותיה מסתכמות, ולו לשיטתה, בכ- 8500 ₪ בעבור 2 נפשות בלבד, כך שלא הוכח כל שינוי לרעה, נהפוך הוא – ולא הוכחה הנזקקות הנטענת. כמו כן האשה לא עמדה בנטל להראות כי אין בהכנסות אלו, קל וחומר לאחר מימוש הרכוש שמקורו בעיזבון, כדי לכסות צורכי האשה והבת במלואם – ועצם הגשת התביעה למעלה משנתיים לאחר פטירת המנוח, מעלה ספק בפני עצמה ביחס לטענת הנזקקות.
41. נוכח כל האמור, בהתחשב בהכנסותיה של האשה, לרבות נכסיה של האישה והבת XXXX שמקורם בעיזבון המנוח; בשים לב לכך שהאישה לא צירפה תדפיסי חשבון בנק ולמעשה לא הראתה מהם יכולותיה הכלכליות האמיתיות, אף מעבר לזכויות בעיזבון המנוח; מעת שהאישה לא הניחה לפני ראיות מספיקות לעניין הוצאותיה וצרכיה של XXXX וניכר שהסכומים שצוינו בכתב התביעה ותצהיר עדותה הראשית אכן מופרזים; בהתחשב בכך שהאישה לא הוכיחה גובה הצרכים בגין טיפולי השיניים עבור XXXX וגם לא הוכיחה שצרכים אלו אינם ניתנים לכיסוי, אלא בדרך של חיוב העיזבון; המסקנה אליה הגעתי שהאישה לא הוכיחה קיומה של נזקקות כדרישת הדין והפסיקה, שוכנעתי כי יש ביכולתה של האישה לשאת בתשלום מזונותיה ומזונות הבת XXXX עד שהגיעה לבגרות – ולכן אין מקום לפסיקת מזונות מן העיזבון.
42. בהתחשב בעובדה שהנטל להוכחת הטענות והזכאות היה מוטל על כתפי האשה, לא מצאתי כל ממש בטענותיה ביחס למשקל והמשמעות שיש לייחס לתצהירי הנתבעות וחקירתן לפני. לא היה די בראיות האשה עצמה בשביל להוכיח התביעה והמסמכים שצורפו לכתב ההגנה, בהם השומה ותדפיס חשבון הבנק של המנוח, הקימו תשתית ראייתית שתמכה בהפרכת טענת הנזקקות. מעת שאחר עיזבון המנוח ניתן צו ירושה, הטענות לעניין היעדר קשר ונתק בין הנתבעות לבין המנוח, כלל אינן רלוונטיות להכרעה ואיני מוצאת להידרש אליהן. ככל והנתבעות יעתרו לחיוב האשה וXXXX בתשלום דמי שימוש ראויים, פסק דין זה יעמוד לנגד עיני.
43. נוכח האמור, אני מורה על דחיית התביעה על כל חלקיה.
44. לאור דחיית התביעה אני מוצאת לחייב את האשה בתשלום הוצאות הנתבעות ובשכ"ט עו"ד בסך של 7500 ₪, שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.
45. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ולאחר מכן תסגור את התיק.
46. פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים ושמות.
ניתן היום, י' אלול תשפ"ג, 27 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
