בפני
כב' השופטת, סגנית הנשיא מירה דהן
התובעים
1. א.ב , ת"ז
2. ג.ד , ת"ז
באמצעות בא כוחם, עוה"ד רוני א. כהן
מרחוב דרך מנחם בגין 144 א' תל אביב
נגד
הנתבעת (המתנגדת)
ה. ת"ז 045747714
באמצעות בא כוחה עוה"ד אילן קרייטר ואח'
מרחוב רוטשילד 10 בת-ים
בעניין המנוחה ט.ט ז"ל , ת"ז
פסק דין
הונחה בפניי בקשה לקיום צוואת המנוחה ט.ט ז"ל מיום 04.12.2016 (להלן: "המנוחה");
המנוחה הלכה לעולמה ביום 30.05.2017.
וזו לשון הצוואה:
צוואת המנוחה מיום 04.12.2016 הינה צוואה בפני עדים, אשר נחתמה על ידה בפני עורך הדין גלעד ישעיהו ובפני מזכירתו- הגב' מ. ; המנוחה הפקידה את הצוואה שבנדון במשרדי הרשם לענייני ירושה בתל אביב ביום 21.05.2017 (להלן: "הצוואה שבנדון").
ביום 24.11.2016 , דהיינו ימים אחדים לפני עריכת הצוואה שבנדון, הגישו שני ילדי המנוחה- מר — והגב' –, תביעה כנגד אימם המנוחה במסגרת תמ"ש 57477-11-16 וביום 13.12.2016 תביעה במסגרת תמ"ש 11042-12-16 (להלן: "התביעות כנגד המנוחה").
במסגרת תמ"ש 11042-12-16 , טען — כי העניק הלוואה לאימו בסך של 132,000$ ולצורך מימון רכישת דירת המגורים של המנוחה ברחוב —-ואולם היא לא השיבה לו הכספים. עוד טען — כי טרם מתן ההלוואה לרכישת הנכס, הסתלקו כל ילדיה של המנוחה מעזבון אביהם בכפוף לכך שהאם תורה על חלוקת עיזבונה באופן שווה בין כל 7 ילדיה. על כן עתרו — ו— בתביעה כספית כנגד המנוחה על סך של כמיליון ₪ . המנוחה טענה כי לא דובר בהלוואה ואין עליה להשיב כספים לאיש.
במסגרת תמ"ש 57477-11-16 , עתרו — ו— למתן צו מניעה האוסר על האם המנוחה לבצע כל דיספוזיציה בדירת המגורים ב—.
ההליכים התנהלו בפני הח"מ והמנוחה אף התייצבה בעצמה לדיון ביום 20.03.2017.
המנוחה הלכה לעולמה ביום 30.05.2017 ; התובעים עתרו ביום 23.07.2017 למתן צו קיום לצוואה שבנדון , המתנגדת הגישה בפני רשם הירושה ביום 24.08.2017 התנגדות לצוואה ואלו טעמיה;
במסגרת כתב ההתנגדות טענה המתנגדת כי אימה סבלה ממחלת ריאות קשה ונזקקה למחולל חמצן; אשר על כן החל מחודש מאי 2013 הגיעה המתנגדת ממקום מושבה בארה"ב לישראל, לכל הפחות פעמיים בשנה ולמשך מספר חודשים על מנת לסעוד את המנוחה וללוותה לטיפולים רפואיים.
לטענתה, שני אחיה- א.ב וג.ד, סגרו את האם המנוחה בביתה, הקיפו אותה במצלמות ומיקרופונים, מידרו את המנוחה והרחיקו אותה מבנותיה תוך שיסוי והסתה של האם באחיות. עוד טענה כי אחיה ציערו את המנוחה בקנוניה שקרית כי המתנגדת בגדה בה והגישה כנגדה תביעה ולכן ערכה את הצוואה שבנדון, במסגרתה נושלה המתנגדת.
בלחץ האחים, גורשו מבית המנוחה שתי בנותיה — ו–. כך נותרו רק א.ב וג.ד לטפל באם המנוחה והלכה למעשה היתה היא 'אסירה' בביתה ונוצרה תלות מוחלטת של האם בתובעים. ככל שבריאות המנוחה התדרדרה ומצבה המנטלי היה קשה יותר, הצליחו התובעים לנצל את מצוקתה וחולשת גופה- משכו כספים מחשבונה, לקחו את תכשיטיה וכאמור הביאו את המנוחה לערוך צוואה חדשה ביום 04.12.16 במסגרתה נושלה המתנגדת.
המתנגדת הגיעה כאמור לטפל באימה עד לחודש אוקטובר 2016- זו הפעם האחרונה בה הגיעה ארצה. בחודש נובמבר 2016 נמשך הקשר עם המנוחה באמצעות הטלפון שלה, או אז מספר הטלפון של המתנגדת נחסם ונאסר על האם המנוחה ליצור קשר עם המתנגדת.
לטענת המתנגדת, צוואת האם המנוחה שנערכה כ- 8 חודשים קודם לכן כללה אותה כיורשת שווה עם יתר אחיה. אולם עקב תביעתו של האח —, שכנעו התובעים את האם המנוחה כי גם המתנגדת תובעת אותה ביחד עם — (דבר שהיה שקרי לחלוטין) ובכך גרמו למנוחה להדיר את המתנגדת מצוואתה.
בדיון שהתקיים ביום 20.03.2017 בתביעות שהוגשו כאמור כנגד המנוחה, המנוחה לא הזכירה את הצוואה שבנדון אלא העידה כי 'עשתה צוואה לחמישה ילדים'. קרי, המנוחה התייחסה לצוואה המוקדמת מחודש אפריל 2016 ולא לצוואה שבנדון ועל כן נראה כי לא היתה מודעת לה כלל.
לטענת המתנגדת, המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב ולכן גם אם חתמה על הצוואה, סביר כי לא אמרו לה מהו תוכן הצוואה. בצוואה נאמר במפורש כי המתנגדת מודרת מהירושה עקב הצטרפותה לתביעת אחיה — כנגד האם ואולם כאמור לעיל, המתנגדת לא לקחה חלק בתביעה.
לטענת המתנגדת- המנוחה היתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד התובעים וכי היתה במצב מנטלי קשה.
בסעיף 36 לכתב ההתנגדות סיכמה המתנגדת עילות ההתנגדות לקיום הצוואה וכדלקמן:
הצוואה המוקדמת של המנוחה
ביום 24.10.2017 , עתרה המתנגדת דכאן בפני רשם הירושה (תיק מס' 246399), בבקשה למתן צו קיום לצוואה הקודמת של המנוחה, אשר נערכה על ידה ביום 06.04.2016 (להלן: "הצוואה הקודמת") ואשר זהו תוכנה:
מן האמור עולה כי הצוואה הקודמת של המנוחה, נערכה בידי אותו עורך דין- הוא עוה"ד גלעד ישעיהו אשר ערך את הצוואה שבנדון וכן אושרה היא בידי אותם שני עדים (עוה"ד ישעיהו ומזכירתו הגב' —)- כפי הצוואה שבנדון.
התובעים דכאן הגישו ביום 03.12.2017 התנגדות לבקשה לקיום הצוואה הקודמת של המנוחה, בפני רשם הירושה.
מכלול ההליכים הועברו לבית המשפט דכאן;
במסגרת ת"ע 22385-05-18, הגישו הצדדים רשימת מוסכמות ופלוגתאות ביום 09.10.2018;
להלן העתק של הפלוגתאות כפי שהוגשו:
בהמשך ההליכים, עתרה המתנגדת ביום 27.06.2019 למחיקת הבקשה שהגישה לקיום הצוואה המוקדמת מיום 06.04.2016 (בקשה מס' 10 בתיק).
במסגרת הבקשה טענה המתנגדת כי טעתה או הוטעתה בעצם הגשת הבקשה וכי למעשה הצוואה המוקדמת נגועה באותם טעמי פסלות שהיא העלתה כנגד הצוואה שבנדון.
עוד טענה המתנגדת כי ההשפעה הבלתי הוגנת אשר לטענתה הופעלה על המנוחה, החלה עוד בשנת 2013 ועל כן דין הצוואה המוקדמת- אף היא להיפסל. בסייפא לבקשתה עתרה המתנגדת להורות על מתן צו ירושה אחר המנוחה (ותוך פסילת שתי צוואות המנוחה).
ביום 19.09.2019, ניתנה החלטתי בבקשה, אשר מדברת בעד עצמה:
ביום 12.07.2020 עתרה המתנגדת בבקשה מס' 29 בתיק לפסלות שופט; בהחלטתי מיום 28.08.2020 דחיתי טענות המתנגדת מכל וכל;
המתנגדת הגישה ערעור על החלטתי במסגרת ע"א 6457/20 וביום 05.11.2020 דחתה כב' נשיאת בית המשפט העליון את הערעור.
בהמשך לכך, נקבע התיק לשמיעת ראיות.
גדר המחלוקת
א. במסגרת כתב ההתנגדות שהגישה ביום 24.08.2017 , עיקר טענות המתנגדת כנגד קיום הצוואה היו: 'השפעה בלתי הוגנת' שהופעלה על המנוחה (ראה גם כתב הפלוגתאות שהוגש לתיק בידי ב"כ הצדדים ביום 09.10.2018 ) וכן טענה לעניין 'כשירות' המנוחה וראה סעיף 4 לכתב הפלוגתאות.
ב. עלו טענות נוספות אשר ייבחנו גם להלן.
א. במסגרת סיכומי המתנגדת, טענה המתנגדת כי התובעים נטלו חלק בעריכת הצוואה עפ"י סעיף 35 לחוק הירושה ועל כן יש לפסלה ולחילופין טענה כי יש לתקן את הצוואה מחמת טעות לפי סעיף 30(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה")ולקבוע שהמנוחה טעתה לגבי העובדות המיוחסות למתנגדת כאילו נהגה בה בצורה מחפירה וכאילו היא מנסה לנשל את המנוחה (ראה סעיף 1 לסיכומי המתנגדת).
התובעים טענו כי המדובר בהרחבת חזית בסיכומי המתנגדת ומעבר לעילות שהועלו בכתבי הטענות בפלוגתאות שהוגשו לתיק.
ב. במסגרת סיכומי תשובה של המתנגדת, השיבה האחרונה וטענה כדלקמן:
בסעיף 1 לכתב הפלוגתאות שהוגש כאמור, נרשמה הפלוגתא: "האם הצוואה האחרונה של המנוחה ביטלה הלכה למעשה את הצוואה המוקדמת שערכה המנוחה והאם הצוואה הראשונה/מוקדמת בוטלה כדין ע"י המנוחה"- טענה המתנגדת כי הוראה זו כוללת בתוכה את כל טענות הפסלות שנקבעו בסעיף 30 לחוק הירושה ולרבות מקרה בו מי שערך את הצוואה נטל חלק באופן עריכתה.
בסעיף 12 לכתב הפלוגתאות שהוגש כאמור, נרשם: "האם יש ממש בטענות הנתבעת לפיהן אמה של המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב"- טענה המתנגדת כי משמעות הדבר שאם המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב, היא הוטעתה ורומתה לאורך כל הדרך. לטענתה כאשר חתמה המנוחה על הצואה- היא הוטעתה לחשוב כי המתנגדת הגישה נגדה תביעה והמדובר בעילת תחבולה ותרמית.
כאמור לעיל ולטענת המתנגדת, עילת הטעות כלולה בפלוגתאות שהוגשו ולכן רשאית היא לעתור לתיקון הטעות ואין המדובר בסעד חדש שלא התבקש.
בסעיף 20 לכתב ההתנגדות נכתב בדבר "המזימה השקרית רווית השנאה"- המדובר בטענה שדנה בתחבולה ותרמית; כך גם בסעיפים 26-27 לכתב ההתנגדות.
בסעיף 36 לכתב ההתנגדות נכתב כי: "הצוואה הזו כולה, על כרעיה, הינה סידור של האחים לעצמם…"- המדובר בטענה לנטילת חלק בעריכת הצוואה וכיו"ב.
ג. כידוע, הכלל היסודי הוא "כי בית המשפט יפסוק על יסוד כתבי הטיעון בלבד, ועל סמך העדויות שניתנו במסגרת הטענות … ולא על סמך איזה דבר מפתיע שבעדות אחד הצדדים, ובמיוחד אם לא אושר הדבר על-ידי יריבו" (ע"א 397/68 וייס נ' ג'ורג' [פורסם בנבו] ( 30.03.69 ) כלל זה מבטא את האיסור על "הרחבת חזית" (או "שינוי חזית").
אכן, לא תמיד יידרש שינוי פורמאלי של כתב טענות כדי שייאמר כי בעל דין רשאי לטעון טענה כלשהי, והוא – כאשר אותו בעל דין הציג ראיה להוכחת אותה טענה ויריבו לא התנגד לכך, ובכך הוא נחשב כמי שנתן מכללא את הסכמתו להרחבת החזית. אין מדובר בכלל טכני גרידא: "הכלל האוסר על הרחבת חזית משקף עקרונות חשובים של ייעול הדיון וסופיות הדיון" (ע"א 546/04 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (20.8.2009), פסקה 18 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור ז"ל.
עוד נאמר, כי הגם שהתנגדות להרחבת חזית היא "דיונית באופייה", יש לה "משקל רב", זאת "נוכח השיטה האדוורסרית הנהוגה במשפט הישראלי, וביתר שאת – בהליך האזרחי. באחרון, הצדדים הם-הם אשר מגדירים את הפלוגתות. במיוחד הדבר נכון לגבי התובע שלא רק פותח את ההליך, אלא למעשה יוצר אותו על-פי הגבולות שבכתב תביעתו. … הגיונו של הכלל בדבר שינוי החזית נתחם בשאלת הפלוגתות שהעלו הצדדים בתחילת הדיון, ובצורך לשמור על אינטרס הצד שכנגד, שהכין את מסלול טיעונו בהתאם לטענות שהעלה יריבו" (ע"א 1653/08 ליפץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (4.7.2011), פסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט נ' הנדל; ראו עוד: ע"א 8871/07 יודפת מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' נגוהות בע"מ [פורסם בנבו] (12.7.2011)).
ד. במקרה דנן, רק במסגרת סיכומי המתנגדת, עתרה היא להרחיב היריעה וטענה כי התובעים נטלו חלק בעריכת הצוואה שבנדון וכן טענה כי הצוואה נגועה בטעות ועל בית המשפט לתקן את הצוואה מחמת כך.
בצדק טענו התובעים כי המדובר בהרחבת חזית אסורה; תשובת המתנגדת במסגרת סיכומי התשובה לאמור הינה קלושה- והבוחן טענות המתנגדת כפי שהובאו בס"ק ב' יגלה כי המדובר בניסיון 'להוציא מים מן הסלע' וניסיון להיתפס לניסוח כוללני בכתב ההתנגדות ולגרוס כי ככזה הוא חולש על כל טענות הפסלות שבחוק.
המתנגדת החליפה ייצוג בשלהי ההליכים, ככל הנראה בשל כך נעשתה 'חשיבה מחודשת' על התיק המשפטי ואולם עם כל הכבוד, הסברי המתנגדת וכאמור לעיל אינם מכשירים את הרחבת החזית האמורה.
האמור מקבל חיזוק מן העובדה כי המתנגדת היא שעתרה לקיום הצוואה המוקדמת שנערכה ע"י המנוחה ביום 06.04.2016 ,כשמונה חודשים בלבד קודם לצוואה שבנדון ועל ידי אותו עורך דין קרי, 'עילת הפסלות' ככל שיש כזו, התקיימה בשמונת החודשים האמורים ולא קודם לכן . העובדה כי המתנגדת ביקשה בהמשך למשוך את הבקשה לקיום הצוואה המוקדמת, אינה מאפשרת להציג מצג עובדתי שונה מזה שהוצג בראשית ההליכים וראה החלטתי המצוטטת לעיל מיום 19.09.2019.
זאת ועוד כאמור בסעיף 9 לעיל, הרי שסוגיית כשירותה המנטאלית והקוגניטיבית של המנוחה לא נבחנה בידי מומחה והבקשה למינוי מומחה רפואי נזנחה בידי המתנגדת, כך שהמתנגדת אינה יכולה לתלות יהבה על טענת אי כשירות של המנוחה.
לאחר שבחנתי עמדות הצדדים בעניין, נחה דעתי לקבוע כי בסיכומי המתנגדת קיימת הרחבת חזית אסורה וכי טענותיה בדבר נטילת חלק בעריכת הצוואה כמו גם טעות של המנוחה, לא נטענו כיאות במסגרת כתב ההתנגדות שהגישה והן במסגרת כתב הפלוגתאות והמוסכמות שהגישו ב"כ הצדדים, אלא לראשונה בסיכומיה ומשכך לא אפשרה לתובעים להביא ראיותיהם לעניין זה. למעלה מהצריך ובהינתן כי הונחו בפניי ראיות שונות אף בהתייחס, ייערך דיון להלן בעילות ההתנגדות השונות.
המסגרת המשפטית
תכלית עיקרית בבסיסו של חוק הירושה, היא קיום רצון הנפטר.
"ביסוד הצוואה עומד רצונו של המצווה, בלא שקיימת ציפייה של היורשים (או של אחרים) שיש להגן עליה. אין הסתמכות שיש להביאה בחשבון. ייחוד זה של הצוואה מוביל למסקנה, כי אם המצווה אמר את דברו וחילק את רכושו, יש לכבד רצון זה … "יכול אדם לעשות שקר בנפשו בכל ימי חייו: לגנוב, לגזול, לשדוד, לרמות … אולם משישב לכתוב את צוואתו, מיד הוא משלים עם העולם ועם עצמו. הוא עורך מעין חשבון הנפש בינו לבין עצמו, ובינו לבין קונו והצוואה היא המאזן הסופי, הסיכום הכללי של מעשי חייו, בחומר וברוח".
א. ברק פרשנות במשפט (כרך 5, פרשנות הצוואה) (2001) בעמ' 58; להלן: "ברק"; ע"א 119/89 טורנר נ' טורנר [פורסם בנבו] (24.1.1991).
המצווה לכבד את רצון המת מהווה חלק מתרבותנו הכללית והמשפטית והוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי ונגזרת מזכות הקניין המאפשרת לבעל הזכות לפעול ברכושו כרצונו:
"אומד דעת המצווה הוא "מלכת הצוואה" ו"כוכב הצפון" המצריך אותנו בהבנתה. לאומד דעתו של המצווה – לכוונתו, לרצונו האמתי יש לתת משקל מכריע בפרשנות הצוואה. הוא "עיקר העיקרים והוא בריח התיכון". הוא "רעיון העל של חוק ירושה", הוא "מצוות על", הוא "ראשון בין נעלים", הוא "קו היסוד" ו"קו מנחה", הוא "מעיקר שיטתנו" בפרשנות והוראה. על כן, במאבק העיוני בין התכלית הסובייקטיבית ("אומד דעתו של המצווה") לבין התכלית האובייקטיבית, יד התכלית הסובייקטיבית על העליונה" [ברק עמ' 59-60; ע"א 2698/92 יונה נ' אדלמן [פורסם בנבו] (29.06.1994)].
סעיף 20 לחוק הירושה קובע:
"צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".
חשיבות רבה נודעת למילוי מדויק של ההוראות הפורמליות שבסעיף 20 לחוק הירושה, שכן יש בכך כדי להעמיד את המצווה על רצינות המסמך והמעמד, ויש בכך כדי להבטיח, כי המצווה ייתן דעתו למעשיו, וכי צוואתו תשקף את גמירות דעתו.
ראה לענין זה: ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל [פורסם בנבו] (29.04.81 ); ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, [פורסם בנבו] (30.04.01 ).
צוואה התקינה על פניה מבחינה צורנית, עומדת בחזקת כשרות והנטל לפסול אותה מוטל על המתנגד לה.
יוצא אפוא כי נטל ההוכחה לקיומה של עילת פסילה לצוואה, מוטל על הטוען לקיומה (ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, [פורסם בנבו] (12.06.89 )) וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום.
כמות הראיות שתידרש לעניין זה הינה משמעותית (ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי, [פורסם בנבו] (16.03.00).
יודגש כי במקרה דנן לא נטען שנפל פגם בצוואה שבנדון ומשכך הנטל להוכיח את עילת הפסלות, מונח לכתפיה של המתנגדת.
כשירותה של המנוחה
כאמור לעיל, במסגרת כתב ההתנגדות טענה המתנגדת כי המנוחה היתה 'במצב מנטלי קשה'; כמו כן בסעיף 4 לפלוגתאות שהגישו הצדדים, נטען בהתייחס לכשירות המנוחה לערוך הצוואה.
לאחר קבלת מכלול המסמכים הרפואיים בעניין המנוחה, עתרה המתנגדת ביום 16.12.2019 בבקשה 'דחופה' למינוי מומחה רפואי ולצורך בדיקת מצבה הרפואי (פיזי ונפשי) של המנוחה וכשירותה לערוך הצוואה שבנדון.
חרף התנגדות התובעים וטענות בדבר שיהוי, נעתרתי כמבוקש בהחלטתי מיום 18.02.2020.
בהמשך לבקשת ב"כ הצדדים לקבוע גם את זהות המומחה, ניתנה החלטתי מיום 11.03.2020 בה הורתי על מינוי פרופ' ג.ד פניג כמומחה רפואי לבדיקת כשירות המנוחה לערוך הצוואה.
ביום 26.03.2020 הגישה המתנגדת הודעה לתיק בית המשפט ובה עתרה למשוך את הבקשה למינוי מומחה רפואי; במסגרת הבקשה טענה המתנגדת כי מצבה הכלכלי בכי רע וכי אין ביכולתה לממן את עלות חוות הדעת. הבקשה אושרה בהחלטתי בו ביום.
בהמשך לכך, עתרה המתנגדת להגיש מסמכים רפואיים שונים בעניין המנוחה, שהתקבלו ממוסדות רפואיים שונים.
בדיון שהתקיים ביום 24.06.2020 ניתנה החלטתי ובהתייחס:
החלטה
הונחה בפני בית משפט בקשה לקבוע כי המסמכים שהתקבלו מקופת חולים מכבי יהוו חלק מהראיות בתיק. המסמכים מקופת חולים מכבי התקבלו לתיק, הם חלק מהראיות בתיק. כמובן שמדובר בחלק מהראיות הואיל ועסקינן במצב בריאותי נטען של המנוחה ובית המשפט אינו מומחה בתחום הרפואי, אזי הצגת מסמך כזה או אחר אשר התקבל מקופת חולים כחלק מתמונה רפואית שלמה שכן, המנוחה טופלה במספר גופים רפואיים, אינה יכולה להוות ראיה עצמאית. משקל הראיה ייבחן בפסק הדין. בדין טען ב"כ התובע כי הדרך הנכונה שבדין להוכחת מצב רפואי והבנתו הינה באמצעות חוות דעת רפואית. למרות שבקשה למינוי מומחה רפואי, הוגשה לתיק זה באיחור, אישר בית משפט בהחלטה מיום, הגשת חוות דעת כאמור תוך מינוי מומחה רפואי (פרופ' פניג). לאחר החלטתי, חזרה בה המתנגדת מרצונה למינוי מומחה רפואי, אולם בהמשך לעמדת התובע באמצעות בא כוחו, ביקשה לשקול עמדה זו שנית, ורשות לעניין זה ניתנת לה.
תוגש הודעת המתנגדת בתוך 15 ימים.
חרף האמור בהחלטה לעיל, זנחה המתנגדת את עתירתה למינוי מומחה רפואי ;
כל שהוגש לתיק לעניין כשירותה של המנוחה הוא החומר הרפואי הגולמי שהוזמן מקופת החולים. כאמור בהחלטתי לעיל, הדרך הנכונה להוכחת מצב רפואי והבנתו הינה חוו"ד רפואית שכן בית המשפט אינו בקיא ברזי הרפואה.
משעה שחוות דעת רפואית לא הוגשה וכן נוכח הנתונים שהוצגו בפניי בראיות האחרות, לא מצאתי בסיס לטענות המתנגדת באשר להעדר כשירות של המנוחה לערוך הצוואה במועד שנערכה ובפרט נוכח חזקת הכשרות הקבועה בדין.
השפעה בלתי הוגנת
במסגרת כתב ההתנגדות כמו גם כתב פלוגתאות ומוסכמות, טענה המתנגדת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה.
בפסיקה המנחה בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] (22.06.98). (להלן: עניין מרום) סיכם כב' השופט מצא אבני בוחן על מנת לקבוע האם נתקיימה השפעה בלתי הוגנת שיש בה כדי להביא לפסלות הצוואה והצביע על ארבעה אלמנטים מצטברים הדרושים לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת; יובהר, כי לצורך הכרה בקיומה של השפעה בלתי הוגנת, אין הכרח כי יתקיימו כל המבחנים שפורטו לעיל ולמעשה די בקיומם של חלק מהם. במקביל, רשאי בית המשפט לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו כאשר השימוש בכל אחד מהמבחנים האמורים מחייב זהירות (שם, בעמ' 827-831). להלן אבני הבוחן שאוזכרו בפרשת מרום:
א. תלות ועצמאות – זהו מבחן של מידה המבוסס על שני מושגים הפוכים כאשר השאלה שבית המשפט צריך לתת עליה תשובה במסגרתו היא, האם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מהבחינה השכלית-הכרתית והן מהבחינה הפיזית. ככל שהמצווה היה עצמאי יותר באותה תקופה מכל אחת משתי הבחינות האמורות תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה ולהיפך. הדגש הוא על העצמאות השכלית-הכרתית. ייתכן שעצמאותו מבחינה שכלית-הכרתית תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה כי חוסר העצמאות/התלות הפיזית לא גרע כלל מעצמאותו;
ב. תלות וסיוע – מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו: אם היה זה הנהנה אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. בהקשר זה יש לבחון, אם מבחינה עובדתית הסתייע המצווה גם באחרים. הדעת נותנת, שכאשר אנשים אחרים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת התלות של המצווה בכל אחד מהם היא מטבע הדברים קטנה יותר ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להיות פתח להשפעה בלתי הוגנת;
ג. קשרי המצווה עם אחרים – מבחן משנה זה מסייע לבית המשפט לאמוד את מידת התלות של המצווה בנהנה. ככל שיתברר, כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה ללא קשר לגורם או לסיבה שהביאו לבידודו. עצם הבידוד של המצווה מן העולם יש בו כדי להגביר את תלותו בנהנה;
ד. נסיבות עריכת הצוואה – היה הנהנה מעורב בעשיית הצוואה, בנסיבות בהן המעורבות לא עלתה כדי זו הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה יהיה במעורבות זו כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת או למצער שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו.
אשר לשימוש במבחנים הללו, כמו גם במבחנים נוספים שנגזרים או מתחייבים מנסיבותיו של המקרה הנדון, קובע השופט מצא כי הוא ייעשה בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה. הוא הדין בכל המבחנים האחרים. תלותו של המצווה בסיועו של האחר, אינה בהכרח שוללת את רצונו החופשי. כך הוא גם ביחס לבחינת קשריו של המצווה עם אחרים ואף בהסקת מסקנות מנסיבות עריכת הצוואה. כן נקבע כי לצורך הכרה בקיומה של השפעה בלתי הוגנת אין הכרח כי יתקיימו כל המבחנים שפורטו לעיל. למעשה, די בקיומם של חלק מהמבחנים האמורים כדי להצביע על קיומה של השפעה כאמור ובמקביל רשאי בית המשפט לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו. כן נקבע כי בהתקיים המאפיינים של המבחנים הנ"ל במקרה נתון, מוקמת חזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] ( 06.05.15) אישר כב' השופט הנדל פסק דין שניתן על ידי כב' השופט שוחט בעמ"ש (ת"א) 45610-09-12 צ' ג' א' נ' נ' ג' א' [פורסם בנבו] (19.05.14) בו נקבע כי בבוא בית המשפט לבחון קיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת, עליו להידרש לכך מתוך בחינה כוללת ורחבה של מכלול הנתונים ולא מתוך מבט צר. בפסק הדין קבע כב' השופט הנדל את הדברים הבאים:
"הוא (בית המשפט המחוזי- מ.ד) בחן את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. כך ראוי לנהוג. הנטל להוכיח עילת פסלות זו רובץ על המבקש את פסלות הצוואה (המשיב כאן). אך יש לזכור, כי לא פעם הראיות הינן נסיבתיות (ראו, למשל, הלכת מרום בעמ' 848). בענייננו, המשיב טען לעילות פסלות נוספות, כגון העדר כשרות ומעורבות בעריכת הצוואה. סבורני כי בצדק נדחו עילות אלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב קשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה".
הלכה זו נודעת בשמה "הלכת החוטים השזורים" והיא המנחה את בית המשפט לבחון את המצב בכללותו, ללקט את חלקי הפזל ולהרכיב מהם את התמונה השלמה- גם אם אין די בכל אחד מהחלקים, הרי שהפזל השלם מאפשר לבית המשפט לחקור ולהכריע מה היה אומד דעת המצווה ובכך לכבד את רצון המת.
הכללים שהותוו בחוק הירושה לעניין תקפותה של צוואה, נועדו לוודא כי צוואת המנוחה אכן משקפת את רצונה האמיתי ; כאמור לעיל, קיום רצון המת הינו ערך מנחה בדיני צוואות.
חוק הירושה אינו מסמיך את בית המשפט לבחון את צדקתה של הצוואה ולא קיימת בחוק עילה לפסילת צוואה מחמת "חוסר צדק" או "חוסר הגינות".
במקרה דנן טענה המתנגדת כי היתה בקשר טוב ואדוק עם אימה המנוחה וכי לא סביר כי המנוחה ביקשה להדירה מצוואתה.
במסגרת בע"מ 4990/12 מ.ז. נ' ח.ז. [פורסם בנבו] (13.11.12)), קבע כב' השופט הנדל כדלקמן: " אכן הצוואה – המפלה באורח כה בוטה בין שני בנים, מבלי שהיה נתק בין המורישה לבין הבן המקופח – מעלה סימני שאלה ברורים. בכוחם של סימני שאלה אלו לעורר את ביהמ"ש לבחון אם הדבר משקף את רצונה האמיתי של המנוחה, או שמא נעשה הדבר מחמת טעות (סובייקטיבית), שעשויה להצדיק את תיקונה של הוראת צוואה או את ביטולה. עם זאת, משנקבע שהמצווה הייתה כשירה וצלולה בדעתה בעת עריכת הצוואה, משנוסח הצוואה ברור ואינו נתון במחלוקת ואף ישנן נסיבות חיצוניות המתיישבות עם תוכן הצוואה, נטל הראיה להוכחת טעות רובצת על כתפי הטוען לה. המבקש בענייננו לא עשה דיו על מנת להוכיח שהטעויות שנזכרו התקיימו ושהחלטתה של האם נעשתה מחמת טעויות אלו."
יוצא אפוא, כי תפקידו של ביהמ"ש וכאמור להתחקות אחר רצון המנוחה וטענת המתנגדת בדבר 'הגיונה של הצוואה' נבחנת במסגרת הפאזל השלם ולא כעילת פסלות נפרדת.
לא זו אף זו יוזכר כי המנוחה הקדישה את סעיף 5 לצוואה שבנדון, לתיאור ופירוט מדוע בחרה להדיר את המתנגדת וילדים נוספים מעיזבונה.
כאמור, בית המשפט אינו נדרש לשאלת 'סבירות' הצוואה ו/או הקשר בין המתנגדת למנוחה ואין בית המשפט עורך חשבון הנפש של המנוחה אל מול בוראה ו/או אל מול בתה המתנגדת. למעלה מן הצורך ולאחר שהונחו בפניי כלל הראיות (לרבות עדות המנוחה בעצמה בפניי אשר הסבירה בקוהרנטיות מהו מקור הסכסוך המשפחתי וכיצד 'נפגעה' מחלק מילדיה), לא התרשמתי כי הצוואה "אינה הגיונית" או "אינה סבירה" וטענות המתנגדת בעניין זה נדחות.
ועתה, לאחר שעמדנו על השיקולים המנחים לבחינת סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת, נדרש לבחינת נסיבות המקרה שלפנינו.
הראיות שהונחו בפניי
התביעות כנגד המנוחה
כאמור לעיל, הבן — והבת — עתרו בהליכים כנגד המנוחה;
במסגרת תמ"ש 11042-12-16 טען התובע (דשם) — בסעיף 21 לכתב התביעה , אשר הוגש ביום 13.12.2016 , כי:
"הנתבעת (המנוחה מ.ד) הינה אדם צלול, ברור וכשיר, כאשר מבחינה בריאותית זקוקה לעזרה וטיפול".
בסעיף 24 לכתב התביעה, טען —:
בתיק האמור, הגיש התובע ביום 23.02.2017 כתב תשובה ( כחודשיים לאחר מועד עריכת הצוואה שבנדון) ; במסגרת סעיף 20 לכתב התשובה טען —:
מן האמור עולה כי בנה של המנוחה טען בעצמו בהליכים שניהל כנגד אימו, כי המדובר באישה צלולה, כשירה ושילדיה אינם יכולים לשלוט על החלטותיה; יוזכר כי ההליכים נוהלו בצמוד לעריכת הצוואה שבנדון.
בכתב התשובה האמור בסעיף 18 לעיל , התייחס — בסעיפים 11,12 למעורבותה של ה. אחותו, היא המתנגדת בתיק זה וכדלקמן:
לכתב התשובה, צורף תצהיר מטעם המתנגדת דכאן, אשר נחתם ואושר בפני הקונסול בניו יורק ביום 21.02.2017 ובו הצהירה המתנגדת כדלקמן:
יוצא אפוא, כי המתנגדת אכן נטלה צד בסכסוך שבין המנוחה לבנה — ואף הגישה תצהיר מטעמה התומך בטענות אחיה —; התצהיר הוגש כחודשיים לאחר מועד עריכת הצוואה שבנדון והמתנגדת ניסתה לאחוז בכך שבמועד עריכת הצוואה, לא לקחה היא חלק בהליכים ואולם המדובר בטיעון קלוש שכן התצהיר אכן נחתם לאחר עריכת הצוואה ואולם לא ברור מה התרחש מאחורי הקלעים חודשים קודם לכן , מה היה תוכן השיחות בין המנוחה לילדיה וסביב ההליכים שניהלו כנגדה ומדוע חשה המנוחה כי ביתה המתנגדת פועלת כנגדה גם משפטית; לא ניתן להתווכח עם העובדה כי המתנגדת אכן הגישה תצהיר תמיכה בתביעה כנגד אימה וסביר כי תצהיר זה הוכן בהמשך לשיח בין המתנגדת למי מבני משפחתה, כולל אימה המנוחה אשר ככל הנראה ידעה עמדתה בהליך זה.
במסגרת ההליכים כנגדה וכאמור לעיל, העידה המנוחה בפניי ביום 20.03.2017;
המנוחה נותרה באולמי לבדה והסבירה באריכות מהו המשבר אשר בגינו הגיש בנה תביעה כנגדה, מה היו ההסכמות, כמה כסף קיבלה, באילו שנים וכיו"ב ולדוגמא:
"ש: כשאת רצית לעבור דירה, זה היה רעיון שלך או של הילדים.
ת: כשבעלי נפטר הייתי בדילמה. לא האמנתי. לא יכלתי להיכנס לבית, גם הבית שלי גם בעלי, לא רציתי להישאר בבית, כל היום הייתי יוצאת. מהבית שלי עד קרית שרת הייתי עושה הליכה וחוזרת, לא אוכל, רק מים לוקחת איתי, הייתי חוזרת בערב יישנה במדרגות. לא יכלתי להיכנס הביתה. בדיוק שמענו על הבית הזה של היום נמכר. זה באותו הרחוב. מישהו אמר לנו, הבן שלי התעניין, אמר לי הבית נמכר. — התעניין.
— היה בארץ.
הלך לא יכלתי ללכת לא לבוא. הייתי קשורה. בגלל בעלי, לא ראיתי כלום. לא ראיתי כלום. אמרתי לו תלכו להתעניין, נמכר הבית, ב- 152 אלף דולר. אספנו גם הלוואות גם הכסף שלי גם היו חסכונות, עבדתי, קיבלתי הלוואות גם, אספנו 84. — טיפל בזה, נתתי בו אמון מלא כמו בעלי, הכסף היה ביד שלו. אמרתי בעלי הלך, הוא הבן הבכור.
ש: סמכת עליו?
ת: בעיניים עצומות. לא ידעתי גונבים..
בדיוק היה חסר לי 98 אמר לי אמא אני אתן לך מתנה ואת הבית תשאירי לפנסיה. מה אני צריכה לומר תודה. אנחנו מכרנו את הבית כבר 17 שנה לא יום ולא יומיים. עשה טלפון בשנת 2004 תחילת שנת 04, הוא לחוץ בכסף, מצוקה של כסף, —. אמרתי לא.ב א.ב כפרה תלך תמצא לי קונה אפילו בזול, נמכור כי אח שלך לחוץ בכסף. הבאנו קונים מכרנו את הבית ב- 79 אלף דולר. הוא אמר אין לו אני עזרתי לך תעזרי לי. אמרתי אני אחזיר לו. 68 אלף מה שנתן לי המתנה, נתתי ל–, אמרתי לו שיתן לאח שלו, אז נתתי ל—, אמרתי תמסור לאחיך כי הוא במצוקה של כסף.
ש: שאלת את — אם הוא קיבל את הכסף.
ת" לא שאלתי כלום. הוא נתן ל— בעיניים עצומות. אני אומרת לך אמת אלוהים עד עלי. אגורה אחת לא נשארה. " ראה עמודים 2-3 לפרוטוקול מיום 20.03.2017.
המנוחה דיברה ברהיטות, ערנות והיתה נחרצת; כך לדוגמא כאשר התחיל בנה , —, להעיד, התערבה וציינה את גילו:
"– לאחר שהוזהר כדין:
ש: סיפרה אמא על אירוע שאמא נתנה לך סכומים כספיים להעביר לאחיך.
ת: אני בן 60 עוד מעט.
הנתבעת:
הוא יליד 57." – ראה עמוד 5 לפרוטקול.
כאשר העידו ילדיה התובעים- — ו—, התפרצה המנוחה תוך כדי דבריהם והטיחה בהם כי הם משקרים:
"הנתבעת:
פונה אל —, אתה שקרן. "- ראה עמוד 6 לפרוטוקול
"הנתבעת:
שקרן שקרן." – ראה עמוד 7 לפרוטוקול.
"הערת בימ"ש
התובעת לאמא – את שקרנית.
הנתבעת:
16 שנים היא היתה בחוץ." – ראה עמוד 9 לפרוטוקול.
כאשר נשאלה ע"י ביהמ"ש בדבר הסכסוך המשפחתי, הסבירה המנוחה בעמוד 4 לפרוטוקול מיום 20.03.2017:
"ש: איך התעוררה כל הבעיה הזו שאתם בבית משפט?
ת: אמת. וכל האמת הלכתי עשיתי צוואה לפני שלושים שנה. הבן שלי היה יישן אצלי, הכיר את הבית, הבגדים אצלי הכל אצלי, אוכל שותה מתקלח הכל אצלי. הלכתי עשיתי צוואה. וחזרתי, אמרתי לו תבוא איתי, אמר לי תלכי לבד. עשיתי צוואה לשלושים שנה, אמרתי הילד הזה איתי, לא רוצה שיהיה הומלס. כי אני יודעת מה היה לי בידיים. אני יודעת שהילד עוזר לי, לא רציתי לזרוק אותו. וגם היום עד 120 לא אזרוק אותו, יישאר איתי ג.ד. א.ב עוזר בתחום אחר. א.ב עושה לי קניות. ג.ד איתי עוזר לי בתחום אחר. "
בהמשך ענתה המנוחה בבהירות כי המצב היה יציב ורגוע עד לשנת 2013, או אז החלה מחלוקת בגלל הכסף:
"הנתבעת משיבה לשאלות בימ"ש:
ש: כשאת קנית את הדירה החדשה היית בשולם עם — ו—.
ת: הייתי בשולם עם כולם, עד הכסף, עד שנת 2013.
ש: — אומר שהוא לא רוצה את הכסף חזרה, הוא רוצה שתחלקי את הבית שווה בשווה בין האחים, הוא אומר שזה מה שסוכם.
ת: שום דבר. אני מוכנה ללכת למכונת אמת. לא היה הסכם שהבית יתחלק בין כולם."
-ראה עמוד 8 לפרוטוקול.
לטענת המתנגדת, מעדות המנוחה ביום 20.03.2017, עולה כי המנוחה היתה מודעת רק לצוואתה הקודמת ולא לזו שבנדון.
עוד טענה כי המנוחה סיפרה בדיון כי היא רוצה להוריש את רכושה לחמשת ילדיה, כולל ה. המתנגדת ולמרות שהדיון התקיים לאחר עריכת הצוואה שבנדון, המנוחה טענה: "עשיתי לחמש את הצוואה. ה. והילדים. חמישה. שניים לא רציתי אותם. אלוהים יודע מה שאני אומרת" (ראה עמוד 5 לפרוטוקול).
לא מצאתי כל בסיס לטענת המתנגדת כי המנוחה 'לא ידעה' על צוואתה שבנדון ו/או 'לא היתה מודעת' לצוואתה; כאמור לעיל הרי שהמנוחה העידה בפניי ביום 20.03.2017 עדות רהוטה, ארוכה וברורה במילותיה שלה. המנוחה הסבירה מהו מקור הסכסוך המשפחתי, דיברה על ההליכים המשפטיים בהם פתחו כנגדה ילדיה ומבלי שיהא איש לצידה, הסבירה מהו רצונה.
המנוחה היתה בשלהי הליכים משפטיים שפתחו כנגדה ילדיה, יוזכר כי במועד בו התקיים הדיון האמור, כבר הוגש תצהיר מטעם המתנגדת התומך בתביעה והמנוחה 'נעמדה על רגליה האחוריות' להגן על רכושה.
המנוחה לא היתה חייבת לדבר על הצוואה שבנדון, אין הדבר רלוונטי ולכל אדם השיקולים שלו מה לאמר ובפני מי בהתייחס לצוואתו (וייתכן כי המנוחה בחרה במודע להסתיר מהמתנגדת דכאן את תוכן הצוואה שבנדון).
העובדה כי המנוחה לא דיברה בדיון האמור על צוואתה, אינה מעלה או מורידה לעניין ועדותו של עורך הצוואה, עוה"ד גלעד ישעיהו (להלן) סותרת לחלוטין את טענת המתנגדת וכאמור בסעיף זה.
גזירה שווה תיעשה באשר לטענת המתנגדת בהתייחס לתצהיר התשובה של המנוחה מיום 18.12.2016, אשר הוגש במסגרת ההליכים שניהלו כנגדה (תמ"ש 57477-11-16); טענה המתנגדת כי התצהיר האמור מדבר על הצוואה הקודמת (אשר צורפה לתצהיר התשובה) ולכך שהמנוחה הורישה את רכושה לחמישה ילדים ובכך סותר התצהיר את האמור בצוואה שבנדון. אף לעניין זה לא מצאתי מקום לקבל טענות המתנגדת; אין חולק כי התצהיר נחתם כשבועיים ימים לאחר עריכת הצוואה שבנדון ואולם שיקולים מקצועיים של עורך הדין ו/או החלטת המנוחה בהתנהלות הדיונית בהליכים שהוגשו כנגדה, אינם מעידים על קיומה של צוואה זו או אחרת ו/או לטענה כי המנוחה לא ידעה שחתמה על הצוואה שבנדון.
זאת ועוד, המנוחה הגישה ביום 14.02.2016 תביעה כספית במסגרת סכסוך שכנים בת.א 30063-02-16 בביהמ"ש השלום, תל אביב ועל סך של 30,000 ₪ (להלן: "סכסוך השכנים"). במסגרת ההליך האמור ייצג את המנוחה עוה"ד גלעד ישעיהו והוא התנהל בפני כב' השופט עמית יריב.
ביום 05.01.2017, נחקרה המנוחה (התובעת דשם) באולם ביהמ"ש, על ידי ב"כ הנתבעים; מעיון בפרוטוקול האמור (מוצג 1 שהוגש באמצעות עוה"ד גלעד ישעיהו) עולה כי המנוחה העידה ברהיטות ובבהירות וידעה ליתן פרטים מדויקים בהתייחס לתביעתה (שאינה קשורה כמובן להליכים מול ילדיה):
"התובעת הגב' ט.ט מוזהרת כדין:
חקירה נגדית:
ש: למה הגשת תביעה נגד הנתבע?
ת: בגלל המעבר. אני לא יכולה לעבור עם ההליכון. כשקניתי את הבית קניתי עם מעבר, רצפות גדולות, רחבות, ממש חלק ללכת. כשנכנסנו, הדלת הייתה מאהרונוביץ, ישר הייתי נכנסת, לא הייתה לי בעיה. היו לי מפתחות עד הימין שהייתי עוברת, לא הייתה לי בעיה. הייתי מאושפזת בבי"ח תל השומר.
ש: מתי אושפזת?
ת: כשהתחילו לבנות. לפני כמה שנים. ב-2010 או ב-2011, משהו כזה. כשהנתבע בנה, רוב הזמן לא הייתי בבית, הייתי אצל הבן שלי בגלל האבק. אחרי שסיים את הבנייה, חזרתי ועוד פעם נכנסתי לבית חולים. הנתבע היה עושה יציקה בסתר, בלילה. לא ידעתי כלום. יצאתי מבי"ח, רציתי ללכת עם ההליכון, והגלגל של ההליכון לא עובר. ובגשם המים עולים, וזבל, והחרא, סליחה על הביטוי, של הכלב, וריחות של פיפי, והכלב לא קטן, הוא גדול. יש לי טראומה מכלבים, פעם נשך אותי כלב. לשאלת בית המשפט, לשכן יש כלב, הוא כל היום סגור. גיסתי ז"ל כמה פעמים העירה לי שלא אעבור במעבר, ביקשה שלא אכעס, ורצתה שאעבור במעבר שלי. אמרתי לה שאני לא יכולה לעבור כי שם מחוספס, וזה לא היה בחשבון. אני מעדיפה ללכת לשם, שם חלק, יש מרצפות, ואני עוברת משם.
ש: לפני כ-5, 6 שנים בנו, כך אמרת, את השער, את החומה. זה נכון שהבן שלך בנה עם הנתבע את השער, החומה?
ת: אף אחד לא ידע….
ש: יכול להיות שהבן שלך רצה להגיש את התביעה ולא את?
ת: אני הגשתי. אני קניתי את הבית. אני רוצה לדבר על המעבר. "
עמוד 14 לפרוטקול מיום 05.01.2017 .
יוער כי הדיון בסכסוך השכנים, התקיים כחודשיים ימים, לפני הדיון שהתקיים בפניי ביום 20.03.17, וכאמור לעיל- כחודש לאחר עריכת הצוואה שבנדון.
וכך העיד בפניי עוה"ד גלעד ישעיהו, עורך שתי צוואות המנוחה , בהתייחס לייצוג המנוחה בסכסוך השכנים בביהמ"ש השלום:
"עו"ד ישעיהו: חשוב, המנוחה הייתה לקוחה שלי בתביעה משפטית שהתנהלה בפני כבוד השופט יריב, עמית יריב בבית משפט השלום, בעניין סכסוך שכנים. אני רוצה לספר את התהליך של הצוואות לפני, אני לא רוצה להקדים את המאוחר, כי אחרי הצוואה השנייה היא התייצבה בבית המשפט והעידה בעדות שאחר כך נאמר שהעידה אפילו יותר טוב מהבן שלה שנתן שם עדות, בצורה צלולה ומסודרת, והפרוטוקול מדבר בעד עצמו להראות את מידת ההבנה שלה.
כב' השופטת: מתי היה הדיון?
עו"ד ישעיהו: הדיון היה חודש אחרי הצוואה האחרונה"
– ראה הפרוטוקול מיום 27.05.2021 , בעמוד 53.
בעדותו בפניי, טען עוה"ד ישעיהו כי המנוחה היתה צלולה, הבינה את ההליכים המשפטיים שניהלה ואף העידה טוב יותר מבנה, שגם הוא לקח חלק בסכסוך השכנים.
עוה"ד גלעד ישעיהו
עוה"ד גלעד ישעיהו , עורך שתי צוואת המנוחה, העיד בפניי ביום 27.05.2021:
העד טען כי הכיר את המנוחה שנים רבות, טיפל בענייניה , שימש כבא כוחה בהליכים שונים והתרשם מאישה צלולה והחלטית:
"עו"ד כהן: תאמר לי ברשותך, רק לסכם שאלה אחרונה, יש לך, יש לך אני מניח הרבה שעות שישבת עם המנוחה, נכון?
עו"ד ישעיהו: אני לא יודע להגיד לך כמה שעות.
עו"ד כהן: בעקבות הייצוג וכו.
עו"ד ישעיהו: מעבר לצוואה כן. מעבר לצוואה.
עו"ד כהן: מעבר לצוואה בכלל בהכרות ובשיחות הרבה שעות?
עו"ד ישעיהו: בוודאי.
עו"ד כהן: מה תוכל לומר לי אם בכלל על ההתרשמות שלך? אתה עורך דין ותיק נכון?
עו"ד ישעיהו: כן.
עו"ד כהן: כמה זה ותיק? כמה עשרות שנים?
עו"ד ישעיהו: אמרתי קודם 47 שנה ומעלה.
עו"ד כהן: 47 שנה זה מספיק ותיק. מה, פגשת אני מניח עשרות אם לא מאות אנשים ומאות לקוחות אם לא אלפים.
עו"ד ישעיהו: כן.
עו"ד כהן: מה התרשמות שלך מהגברת? מהיכולת שלה הקוגניטיבית?
עו"ד ישעיהו: צלולה לחלוטין….
אני, כשמישהו מגמגם או לא לגמרי מבין אני גם קולט, במקרה הזה היא הייתה צלולה לחלוטין, ידעה מה היא רוצה, הייתה החלטית, לא היה מקום לספק לגבי המצב הקוגניטיבי שלה." –ראה עמוד 57 לפרוטוקול.
בהמשך העיד עוה"ד ישעיהו כי המנוחה הגיעה לערוך צוואתה במשרדו, שם ישבה עימו ביחידות:
"עו"ד קרייטר: איך קרה שנודע לך שהיא רוצה לשנות את הצוואה?
עו"ד ישעיהו: כי היא באה ואמרה לי.
עו"ד קרייטר: מה?
עו"ד ישעיהו: היא באה ואמרה לי. היא סיפרה לי על התביעה שהוא הגיש נגדה הבן ועוד איזה בת, כולה נסערת ואמרה לי: "אני לא רוצה לתת להם כלום".
עו"ד קרייטר: תאמר לי, היא מגיעה אליך למשרד ככה דופקת בדלת ונכנסת ככה בלי תיאום?
עו"ד ישעיהו: היא הגיעה אלי למשרד.
עו"ד קרייטר: ככה פתאום?…
…עו"ד ישעיהו: אני, תראה אני אמרתי בתחילת העדות שלאחר והיא הייתה עם הליכון אז אני בטוח שהיא לא הגיעה לבדה. גם אמרתי שמעולם איני מאפשר לכל מלווה, גם יש מלווים סיעודיים גם, זה לא המקרה שלה, לא, אף מלווה לא יהיה אצלי בחדר בזמן עריכת הצוואה, יוצאים בכלל מהמשרד. – עמוד 70 לפרוטוקול.
כאשר נשאל עוה"ד ישעיהו האם ישנה אופציה כי המנוחה הגיעה למשרדו עם טיוטה של הצוואה, השיב הנחרצות כי אין הדבר אפשרי:
"עו"ד קרייטר: האם קיימת אפשרות הפוכה, הפוכה.
עו"ד ישעיהו: כן.
עו"ד קרייטר: שהמנוחה באה אליך עם טיוטה…
עו"ד ישעיהו: לא.
עו"ד קרייטר: כדי שלפי הטיוטה הזאת יעשו צוואה" "– עמוד 68 לפרוטוקול.
כאמור לעיל, טען עוה"ד ישעיהו כי במסגרת סכסוך השכנים, העידה המנוחה ביום 05.01.2017 בצורה קוהרנטית ומדויקת ואף טובה מבנה; יוזכר כי הדיון התקיים כחודש לאחר עריכת הצוואה שבנדון.
זאת ועוד, טענה המתנגדת כי המנוחה היתה 'אנלפבתית' ולא ידעה קרוא וכתוב (ראה סעיף 12 לפלוגתאות וסעיף 24 לסיכומי המתנגדת) ; התובעים טענו כי אימם ידעה קרוא וכתוב.
עוה"ד ישעיהו העיד בפניי לעניין זה וטען כי המנוחה ידעה קרוא וכתוב וכי אין בסיס לטענת המתנגדת בעניין (ראה חקירתו בדיון מיום 27.05.2021, בעמוד 57 לפרוטוקול).
לאמור מתווספת טענת המתנגדת, כי המנוחה כלל לא עבדה (והדבר מתיישב עם טענתה כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב).
במסגרת נספח 19 לתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם התובעים (ביום 20.05.2019) , צורף אישור מעיריית חולון כי המנוחה עבדה בעירייה משנת 1973 ועד לשנת 1996, עת פרשה היא לגמלאות.
ברי כי העובדה שהמנוחה עבדה בעיריית חולון משך כ- 23 שנה אינה מעידה בהכרח כי המנוחה ידעה קרוא וכתוב ואולם גרסא זו מתיישבת היטב עם עדותו של עוה"ד ישעיהו לעניין הבנתה של המנוחה והתמצאותה בהליכים ואני דוחה טענת המתנגדת בענין.
העדה הנוספת לצוואה
הגברת —, העדה הנוספת לצוואה שבנדון, לא זומנה לעדות.
בחקירתו של עוה"ד ישעיהו הסתבר כי הגב' מחבר היתה ועודנה מזכירתו במשרד:
"עו"ד קרייטר: לפי מה הצוואה הייתה עוד עדה, —…
עו"ד ישעיהו: כן.
עו"ד קרייטר: מי זאת?
עו"ד ישעיהו: המזכירה שלי עד עכשיו." – עמוד 83 לפרוטוקול מיום 27.05.2021.
אין חולק כי העדה הנוספת לעריכת הצוואה שבנדון (וכן לצוואה המוקדמת) הינה עדה חיונית ופרקטיקה ידועה היא לזמן לחקירה את העדים לצוואה; ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה או מהעדת עד כמוה כראיה נסיבתית העשויה להקים לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגירסתו וראה י' קדמי על הראיות (כרך ג, תשנ"ט) , בעמ' 1391.
הימנעות בעל דין מלהעיד עד מרכזי וחיוני בהליך, כגון עדה לצוואה אשר היא נשוא ההליך, מקימה חזקה לכאורית לפיה המתנגדת חששה מפני העדתה וחשיפתה לחקירה נגדית וראה ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק [פורסם בנבו] (04.11.2001) .
בהינתן כי הגב' — עודנה משמשת כמזכירתו של עוה"ד ישעיהו, הרי שאיתורה וזימונה היה נגיש וקל ובכל זאת בחרה המתנגדת שלא לעשות כן.
על כך נאמר: "אין לו לדיין אלא מה שרואות עיניו" (בבלי , מסכת סנהדרין דף ו' ע"ב) ובמקרה דנן- לא הוצגה בפניי גרסת העדה והדבר עומד לחובת המתנגדת.
התצהיר של המטפלת —
הוגש תצהיר בכתב יד מטעם העדה, הגב' —, אשר הועסקה כמטפלת של המנוחה בביתה משך כ- 4 שנים. התצהיר המקורי נחתם ביום 02.01.2019.
בהמשך עתרה המתנגדת להגיש תצהיר חדש לחלוטין מטעם העדה ואולם בהחלטתי מיום 19.09.2019 הורתי על דחיית הבקשה.
אשר על כן הגישה המתנגדת ביום 02.10.2019, בקשה נוספת ובה עתרה אך לתקן את תצהיר העדות הראשית מטעם המטפלת ולהכניס בו מספר שינויים כאמור בסעיף 5 לבקשה האמורה; בהחלטתי בדיון שהתקיים ביום 24.06.2020 נעתרתי לבקשה ואושר תיקונו של התצהיר, במסגרת המצומצמת כאמור בהחלטה.
בתצהיר המקורי, סיפרה העדה כי שימשה כמטפלת של המנוחה כארבע שנים ובמסגרתן, הגיעה המתנגדת לביקורים רבים בבית המנוחה ובזמן הביקורים- ישנה בבית המנוחה וטיפלה בה:
התיקון שאושר בתצהיר העדה הינו כדלקמן:
מתצהירה של המטפלת , עולה כי המתנגדת נהגה להגיע לביקורים אצל אימה המנוחה שנמשכו כחודשיים ימים רצופים, כי המתנגדת ישנה בבית המנוחה, בישלה לה, טיפלה בה והיתה נוכחת בצמוד אליה משך תקופות. הגם שתצהיר המטפלת הוגש מטעם המתנגדת, הרי שעיקר תוכנו דווקא מחבל בטענת המתנגדת להשפעה בלתי הוגנת וכפי שיפורט להלן.
המטפלת אמנם טענה בתיקון התצהיר האמור כי א.ב וג.ד הכתיבו למנוחה שרק הם יטפלו במנוחה וכי היא היתה נתונה למרותם והוראותיהם הבלעדיים ואולם טענות אלו אינן מתיישבות הן עם האמור באותו התצהיר בדבר חודשים שלמים בהם טיפלה המתנגדת במנוחה וישנה בביתה (עת הגיעה מארה"ב) וכן אינן מתיישבות עם העדויות האחרות בתיק לרבות זו של עוה"ד ישעיהו בהתייחס לאופן עריכת הצוואה שבנדון וצלילותה של המנוחה (לעיל) וכן של הפסיכולוגית הגב' י.ל (להלן).
עוד בתצהיר המטפלת, התייחסות לטענת המתנגדת כי התובעים רישתו את בית המנוחה במצלמות, בניגוד לרצונה ובניגוד לדעתה וזאת על מנת לשלוט במנוחה; לטענת המתנגדת שלטו התובעים במנוחה באמצעות המצלמות וכך הכתיבו לה את תוכן הצוואה שבנדון.
במסגרת סכסוך השכנים (ת.א 30063-02-16) וכאמור לעיל, בו תבעה המנוחה את שכניה, הגישה המנוחה תצהיר מטעמה, אשר נחתם בפניי עוה"ד ישעיהו ביום 08.08.2016 ובו הצהירה:
כאמור, אין המדובר בהליך כנגד בניה של המנוחה ו/או כל הליך הקשור לענייני ירושה; עסקינן בסכסוך שכנים 'נייטרלי' ובמסגרתו ככל הנראה הלין השכן על המצלמות שהותקנו בבית המנוחה.
בתצהיר מטעמה (אשר נחתם כארבעה חודשים קודם לעריכת הצוואה שבנדון), טענה המנוחה כי נוכח מכת פריצות באזור, החליטה על התקנת מצלמות בביתה ובמסגרת התצהיר אף פירטה המנוחה בדבר כל אחת מהמצלמות. הדבר מעיד גם על צלילותה ויכולותיה הקוגניטיביות של המנוחה עובר לעריכת הצוואה.
מהאמור עולה כי אין בסיס לטענת המתנגדת כי הבית רושת במצלמות בניגוד לרצונה או דעתה של המנוחה והיא הצהירה על כך במסגרת הליך אחר וניטרלי.
לא זו אף זו, כיום עסקינן בפרקטיקה רווחת ובפרט בבתי מגורים של אנשים קשישים לשם הגנה עליהם ונוכח כך, לא מצאתי לקבל טענת המתנגדת בעניין ו/או אמירתה של המטפלת –בתצהירה בהתייחס.
הפסיכולוגית י.ל
הגב' י.ל טיפלה במנוחה החל מחודש יולי 2013 במשך כשנתיים, לאחר הפסקה חודש הטיפול ועד סמוך לפטירת המנוחה בחודש מאי 2017; הגב' ל. העידה כי טיפלה במנוחה בהתחלה אחת לשבוע ובהמשך אחת לשבועיים.
בתצהיר עדות ראשית של הגב' י.ל, מיום 19.05.2019, פירטה הפסיכולוגית באשר ליחס של התובעים, למנוחה כדלקמן:
עוד כתבה הפסיכולוגית בתצהירה:
ביום 27.05.2021 , נחקרה בפניי הפסיכולוגית י.ל ; העדה טענה כי המנוחה היתה אישה נמרצת וידעה היטב מה היא רוצה:
"עו"ד קרייטר: ואז לימדת אותו להשתמש במילים "ביד רמה"?
גב' ל.: לא שלימדתי, אבל זה ביטוי באמת יוצא דופן אז יכול להיות שהוא תפס כאילו.
עו"ד קרייטר: אולי תגידי לי כשאת היית באה ל…
גב' ל.: כי זה ט. היא הייתה אישה כזאת.
עו"ד קרייטר: כן.
גב' ל.: ש.. הנה אני אפילו עכשיו, היא הייתה אישה כזאת מאוד, עם כל זה שהיא הייתה חולה והרגישה מאוד נמרצת, מאוד יודעת מה שהיא רוצה.
עו"ד קרייטר: כן.
גב' ל.: היה מאוד קשה לשנות דברים.
עו"ד קרייטר: אולי תסבירי לי באיזה הזדמנות כשאת באת לשם אליה הביתה דיברת עם א.ב על כך שהיא שולטת ביד רמה.
גב' ל.: יחד איתה, לא בהזדמנות לפני." -עמוד 91 לפרוטוקול.
בהמשך העידה הגב' ל. כי המנוחה ניהלה את ענייניה ב'יד רמה' וכי קשה היה לעמוד מולה ולהתווכח עימה:
"עו"ד קרייטר: עכשיו את אומרת שהיא שלטה ביד רמה, מה זה "יד רמה"? מה היא עשתה? איך היא שלטה? אישה במצב שתיארתי אותו כפי ש…
גב' ל.: זה נכון.
עו"ד קרייטר: החרדתי, הפחד ליפול, זאת שליטה ביד רמה?
גב' ל.: לא ברגל, אמרתי ביד, ברגל היא לא יכלה עוד להיות עוצמתית, היא הייתה … נשימה, אבל אם אתה שואל אותי היא הייתה… בדעתה שאם היא רצתה משהו או אמרה משהו אז אף אחד לא, אף אחד, אבל היה קשה לעמוד מולה, היה קשה להתווכח איתה, זה הכוונה ליד רמה." – עמוד 98 לפרוטוקל.
באשר למקור הסכסוך בין המנוחה לבין חלק מילדיה, העידה הגב' ל.:
"עו"ד קרייטר: זה הדברים שאת אמרת. איזה אכזבה הייתה לה מה. ל– ו—?
גב' ל.: … דרך אגב — הייתה הבת שהביאה אותה אלי פעם הראשונה ל, היא באה אלי לקליניקה והיא הביאה אותה. ואחרי זה אני חיפשתי אותה, אני לא ידעתי איפה היא,נותר ניתוק ביניהם וגם עם חלק עם שאר הילדים, ואחד הדברים שאני ניסיתי הרבה זמן לעזור לעשות איזשהו שיח, והיה לי מאוד, וחלק מה… היא לא הסכימה לקבל ממני את הניסיונות האלה לחבר אותם לילדות שלה" -עמוד 95 לפרוטוקול
באשר להתנהלות המנוחה עם המתנגדת, העידה הפסיכולוגית כדלקמן:
"עו"ד קרייטר: וה.?
גב' ל.: וה. הייתה תקופה בהתחלה אני לא יודעת אם זה ב-2014, או מ… אני לא יודעת, שהיא באה והיא הייתה אצלה ופגשתי אותה ונראה היה היה קשר שנראה טוב, ולאחר תקופה שנה או שנה וחצי עבר איזה קרע ביניהם.
עו"ד קרייטר: איזה?
גב' ל.: אני לא יודעת היא לא…
עו"ד קרייטר: אז… שהיה.
גב' ל.: היה קרע ביניהם.
עו"ד קרייטר: איזה?
גב' ל.: עכשיו, האכזבה שלה הייתה שהיא הרגישה שה. היא עזרה לה כל השנים בטיפול בילדים, הייתה לה חנות בדים בחולון אני חושבת או באזור, והאמא ט. עזרה לה כל זה והיא הרגישה שה., כנראה מה שאני זוכרת זה שהיא הייתה הושפעה מהאח שנמצא בארצות הברית, ושעקב זאת ה. ניתקה איתה את הקשר בבת אחת. וכמה שאני חשבתי שאולי תבוא ונעשה שייח משותף, אני גם מטפלת משפחתית זה הכיוון שלי היה, לא צלח.
כב' השופטת: מה זה לא צלח לא הבנתי? ניסית?
גב' ל.: ניסיתי להציע לא.ב שינסה שיחות משותפות עם הבנות.
כב' השופטת: היא לא רצתה?
גב' ל.: היא לא הסכימה. היא נפגעה מאוד, מאוד מטלפונים שהיו, מכל מיני דרישות, אני לא זוכרת את הפרטים, אבל מאוד מאוד היא הרגישה באמת אכזבה גדולה כי היא כאמא נתנה הכול לילדים שלה.
עו"ד קרייטר: את הדברים האלה שמעת ממה? או שממישהו אחר?
גב' ל.: מט. . לא, לא, ממנה. זה היה חלק מהשיחות שלנו. כי אם .. היה חשוב לנסות לחבר." – עמוד 96 לפרוטוקול.
בהתייחס לטענת המתנגדת בדבר השפעה בלתי הוגנת, העידה הגב' ל. כי המנוחה היתה משוחררת ועצמאית (ואולם נפגעה קשות מהמתנגדת):
"גב' ל.: אבל אני אומרת אני לא חשתי באווירה של איום, היא נראתה לי משוחררת, היא, היא עשתה, היא באה…
עו"ד קרייטר: מה שכן הבנת ממנה שה. איכזבה אותה קשות בגלל שהיא תבעה אותה, נכון?
גב' ל.: כן. זה היה לה שוק גדול מאוד.
עו"ד קרייטר: סליחה?
גב' ל.: זה היה שוק בשבילה, זה הייתה מכה." – עמוד 101 לפרוטוקול.
מעדותה של הגב' ל. עלה כי המנוחה היתה אישה חזקה ועומדת על שלה וכי היא קיבלה מבניה התובעים יחס טוב ואוהב. עוד העידה הגב' ל. כי דובר בינהן אודות הסכסוך בין המנוחה למתנגדת והמנוחה חשה אכזבה מהמתנגדת ובכך למעשה נחלשת טענתה המתנגדת בדבר חוסר הגיון וחוסר סבירות של הצוואה שבנדון.
עוד העידה הגב' ל. כי כאשר הגיעה לבית המנוחה, פעמים רבות לא היתה המנוחה לבדה; כך העידה כי לעיתים כשהגיעה לבית המנוחה נכחה שם המטפלת — ולעיתים שהתה המנוחה בבית אחותה — (המתגוררת דלת ממול) (ראה עמוד 105 לפרוטוקול).
בכך למעשה נחלשת טענתה המתנגדת בדבר בידוד וניתוק המנוחה מסובביה, כחלק מהטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת.
ד"ר אלמן אריה (אריאל)
לצוואה הקודמת של המנוחה ולצוואה שבנדון, צורפו אישורים רפואיים מאת ד"ר אלמן אריה (אריאל) , אשר שימש כרופא המשפחה של המנוחה משך שנים ואלו הם האישורים :
האישור מיום 07.04.2016 , אשר צורף לצוואה הקודמת:
האישור מיום 12.12.2016 , אשר צורף לצוואה שבנדון:
ד"ר אלמן נחקר בפניי ביום 27.05.2021 וכך העיד על הבדיקה שביצע למנוחה:
"ד"ר אלמן: אני לא, אני זוכר את הסיטואציה, אני רק אומר שאישורים כאלו אני נותן אותם מידי פעם, אני 35 שנה עובד בקופת חולים, מן הסתם דברים כאלה מגיעים מבקשים, בגיל מסוים רוצים לעשות צוואה, אני נותן אותם אך ורק כאשר הבנאדם נכח במקום, שאני אוכל לשאול אותו שאלות להבין שהוא באמת כשיר למה שאני נותן."
– עמוד 39 לפרוטוקול.
"עו"ד קרייטר: מופיע כאן "מוכרת לי שנים כרופא משפחה, מהתרשמותי היום במצב מנטאלי תקין, צלולה מדברת לעניין, מבקשת לקבל אישור זה לביצוע צוואה". השאלה שלי היא אם אתה אומר שאתה שואל אותה, מדבר איתה ומשוחח איתה וזה מה שעשית אתה אומר.
ד"ר אלמן: כן.
עו"ד קרייטר: אתה לא זוכר מהמצב הזה אבל ככה אתה עושה עם פציינטים?
ד"ר אלמן: נכון.
עו"ד קרייטר: למה כל השיחה הזאת לא מופיעה באישור הזה? מה שאלת? מה היא ענתה?
ד"ר אלמן: אני חושב שכשאני כותב זה דבר שהוא מובן מאליו, אני, שאלתי מה השעה עכשיו איזה יום היום, שאלתי אותה לגבי העברת דברים, לפעמים זה משהו שנמשך עשרות מילים אין לי מה לכתוב את כל הדברים האלו, אני צריך לכתוב אם היא כשרה או לא כשרה. זה לא אומר לי שזה כשר זה מכיל את הכול, זה לא משהו שצריך לפרט אותו."
– עמוד 40 לפרוטוקול.
"עו"ד קרייטר: עכשיו, אמרת לנו קודם שאתה לא זוכר את הסיטואציה, אבל יכול להיות שבגלל שהיא לא הייתה לפניך ולא שאלת אותה כל מיני שאלות.
ד"ק אלמן: היא הייתה בפני.
עו"ד כהן: היא הייתה הוא אמר את זה כמה פעמים שהיא הייתה לפניו."
– עמוד 43 לפרוטוקול.
ד"ר אלמן העיד כי הכיר את המנוחה למעלה מעשר שנים (ראה עמוד 51 לפרוטוקול מיום 27.05.2021).
כאשר התבקש ע"י ביהמ"ש לתאר את המנוחה, השיב: " היא אישה מבוגרת שכל הזמן כואב לה משהו, כל הזמן לא טוב לה, בשנים אחרונות היא הייתה, סבלה הרבה מאי ספיקת לב, קשיי נשימה, וכן הלאה. תמיד הייתה באה גם כשהיא אמרה שאין לה מצב רוח ושנמאס לה והיא רוצה למות, גם אז היא באה עם חיוך, היא הייתה טובת לב מה שנקרא."
– עמוד 52 לפרוטוקול.
תצהיר המתנגדת
29. תצהיר עדות ראשית מטעם המתנגדת, נחתם ביום 11.01.2019 והוגש לתיק ת"ע 22385-05-18:
כאמור לעיל, המתנגדת מתגוררת דרך קבע בארה"ב; המתנגדת טענה בתצהירה שוב ושוב כי הגיעה ארצה פעמים רבות ולתקופות ארוכות , למרות שבכל פעם שעזבה את מקום מגוריה ונסעה לביקור ארוך בבית אימה, המתנגדת איבדה את מקום העבודה שלה ונאלצה למצוא עבודה אחרת (ראה סעיף 17 לתע"ר).
במסגרת סעיפים 20-23 לתע"ר, הצהירה מתנגדת כדלקמן:
בסעיפים המצוטטים לעיל, מצהירה המתנגדת כי היא ביקרה את אימה תכופות וטיפלה בה וכן כי ילדי המתנגדת וגם נכדיה פקדו דרך קבע את בית המנוחה.
מן האמור עולה כי המנוחה היתה מוקפת באנשים בין היתר ב– המטפלת שהגיעה פעמיים בשבוע, י.ל הפסיכולוגית ילדים נכדים ונינים.
זאת ועוד, אחות המנוחה (–) התגוררה דלת ממול המנוחה והאחיות היו נפגשות לא מעט בביתה של בתיה.
במסגרת סעיף 25 לתע"ר , פירטה המתנגדת את מועדי הגעתה ארצה וכדלקמן וציינה כי בכל פעם שהגיעה ארצה, נהגה לישון ליד אימה וסעדה אותה:
יוזכר כי הצוואה הקודמת נערכה ביום 06.04.2016 , קרי כחודש לפני ביקור המתנגדת בארץ (במאי 2016), לפי רישומיה. הצוואה שבנדון נערכה ביום 04.12.2016, קרי כחודשיים לאחר שביקרה בארץ (באוקטובר 2016).
לטענת המתנגדת, היה לה קשר רציף וקבוע עם אימה המנוחה עד ליום 21.12.2016 קרי, 17 יום לאחר שינוי הצוואה שבנדון (סעיף 50 לתע"ר). לטענתה אז נחסמה דרכה ליצור קשר עם אימה והיא דיברה עם אימה בפעם האחרונה ביום 21.12.2016;
לדידה של המתנגדת, הצליחו א.ב וג.ד להסית את המנוחה נגדה ובאחרית ימיה, העלילו על המתנגדת כי "בגדה" בה כביכול והגישה כנגדה תביעה. בסעיף 43 לתע"ר טענה המתנגדת כי לא היה ולא נברא ומעולם לא הגישה תביעה כנגד אימה המנוחה (ויוזכר כאמור לעיל, ביום 21.02.2017 חתמה המתנגדת על תצהיר תמיכה בתביעת אחיה — וזה הוגש במסגרת ההליכים שניהל כנגד המנוחה).
לטענת המתנגדת, באפריל 2017 נודע לה שהמנוחה אושפזה ,כי מצבה מתדרדר וכן ידעה כי אימה חווה התעללות קשה מצד התובעים ואולם המתנגדת 'לא יכלה לרכוש כרטיס טיסה בעת הזו':
המסקנות העולות מן הראיות והעדויות שהונחו בפניי
א. טענות המתנגדת במסגרת סיכומיה לפסלות הצוואה בשל מעורבות התובעים
בעריכת הצוואה כמו גם בגין טעות של המנוחה ועתירה לתיקון הצוואה בגינה, מהוות הרחבת חזית אסורה.
יחד עם זאת וכפי שיפורט לעיל אף לגופא יש לדחות טענות אלו ונוכח הנתונים שהונחו בפניי.
המתנגדת עתרה לקיום צוואתה הקודמת של המנוחה מיום 06.04.2016; חרף העובדה כי ביקשה לחזור מבקשתה זו בהמשך ההליכים, הרי שעמדתה בהתייחס לעובדות הנטענות אינה יכולה להשתנות (ראה החלטתי מיום 19.09.2019) והלכה למעשה בעתירתה לקיים צוואת המנוחה המוקדמת, אישרה המתנגדת כי טענותיה לפסילת הצוואה שבנדון, 'נולדו' החל מיום 06.04.2016 וצפונה עד לחודש דצמבר 2016.
הצוואה המוקדמת וכן הצוואה שבנדון נערכו אצל עוה"ד ישעיהו, אשר טיפל בענייני המנוחה שנים; העדים לשתי הצוואה הינם עוה"ד ישעיהו ו-הגב' — אשר לא זומנה לעדות.
עוה"ד ישעיהו העיד בפניי בדבר חדות וצלילות המנוחה ועדותו היתה מהימנה עליי; הפסיכולוגית של המנוחה הגב' יעל ל. העידה בפניי בדבר עצמאותה של המנוחה ובדבר חוזקה המנטאלי ועדותה היתה מהימנה עליי; ד"ר אלמן אריה רופא המשפחה של המנוחה העיד בפניי על חוסנה המנטאלי של המנוחה ועדותו היתה מהימנה עליי.
במסגרת התביעות כנגד המנוחה אותן הגישו ילדיה — ו—, העידה המנוחה בפניי ביום 20.03.2017. במועד זה ניתנה לביהמ"ש ההזדמנות להתרשם מהמנוחה מכלי ראשון; במסגרת אותם הליכים טען — בעצמו כי המנוחה צלולה, כשירה וברורה; עסקינן בהליכים אשר נמשכו אף לאחר מועד עריכת הצוואה שבנדון.
מן הנתונים שהונחו עלה כי המנוחה כלל לא היתה 'מבודדת' ובוודאי שלא נותקה ממשפחתה ומהסובבים אותם; המתנגדת הצהירה בתצהיר עדות ראשית מטעמה, כי הגיעה ארצה פעמים רבות , בכל פעם נשארה ללון בבית אימה כחודשיים וטיפלה בה; עוד העידה כי ילדיה ונכדיה נהגו לבקר את המנוחה לעיתים תכופות; אחות המנוחה, —, התגוררה דלת ממול והמנוחה נהגה להעביר זמנה בבית אחותה (על כך העידה גם הפסיכולוגית הגב' ל.); אין חולק כי למנוחה היתה מטפלת (–) שהגיעה כפעמיים בשבוע לבית המנוחה; אין חולק כי הפסיכולוגית הגב' ל. הגיעה לבית המנוחה לכל הפחות אחת לשבועיים; אין חולק כי המנוחה הגיעה לרופא המשפחה שלה ד"ר אלמן לפי הצורך.
המטפלת — אישרה בתצהירה מיום 02.01.2019 (אשר הוגש על ידי המתנגדת) כי המתנגדת נהגה להגיע לבית המנוחה מספר פעמים בשנה ,לישון בבית ולטפל במנוחה;
מהאמור לעיל, הרי שגם לא היתה 'תלות' של המנוחה בתובעים; כאמור למנוחה היתה מטפלת קבועה, מפגשים קבועים עם פסיכולוגית, מפגשים אצל רופא המשפחה ד"ר אלמן וכן בני משפחה רבים פקדו את ביתה. לזאת יש להוסיף את העובדה כי המנוחה אמנם היתה מחוברת למחולל חמצן ואולם היתה 'עצמאית' בתפקודה ממש עד למועד פטירתה.
יוער כי המנוחה אף ניהלה הליכים משפטיים במועדים הרלוונטיים, נפגשה עם עוה"ד ישעיהו, העידה בבית המשפט וכיו"ב כמו כן עלה מהראיות כי למנוחה היה מכשיר פלאפון שלה והיא נהגה לקיים שיחות עם משפחתה ומכירה, משמע דובר באישה עצמאית שאילו היתה סובלת מאלימות פיזית כפי טענת המתנגדת, הרי שנקרו בדרכה הזדמנויות למכביר לספר על כך לסובביה.
מעדותו של עוה"ד ישעיהו עלה כי המנוחה היתה לבדה במשרדו וכי לא נכח במקום איש לבר המנוחה; עוד העיד עוה"ד ישעיהו כי כך הוא נוהג שנים רבות וכי מעולם אינו מאפשר לאיש להיות נוכח במשרדו בעת עריכת צוואה. עוד טען עוה"ד כי המנוחה לא הגיעה אליו עם טיוטה של הצוואה שנערכה קודם לכן. עדות זו אשר כאמור היתה מהימנה עליי, מעקרת מתוכן את טענת המתנגדת בדבר נטילת חלק ומעורבות התובעים בעריכת הצוואה.
מעדותה של המתנגדת עולה כי מרגע בו נותק הקשר עם אימה, הוא כבר לא חודש. המתנגדת לא הגיעה ארצה אף במועד בו היתה אימה על ערש דווי וחוותה התעללות קשה (לטענת המתנגדת) מהטעם כי לא יכלה לרכוש כרטיסי טיסה.
הוברר באמצעות תצהירה של המנוחה בסכסוך השכנים, כי האחרונה היתה מודעת למצלמות שהוצבו בביתה כמו גם ידעה המנוחה לפרט היכן ממוקמות המצלמות וכיו"ב; לא הוכחה בפניי טענת המתנגדת כי המצלמות הותקנו בניגוד לרצונה של המנוחה וכי באמצעותן שלטו התובעים באימם.
לא עלה בידי המתנגדת להראות כי המנוחה לא הבינה על מה היא חותמת, כי המנוחה 'טעתה' בהתייחס לבתה המתנגדת ולהליכים המשפטיים בהתנהלו כנגד המנוחה; מן האמור עלה כי המנוחה היתה אישה דעתנית, חדת אבחנה ויודעת לספר במילותיה מה ארע במשפחתה ובהתייחס לסכסוכים וככל הנראה בחרה מה לאמר ובאוזני מי לעניין צוואתה.
כאמור, הצוואה הינה מצוותו האחרונה של המת וההנחה הגלומה בה הינה כי היא מבטאת את רצונו האמיתי והמלא לאשר ייעשה בנכסיו לאחר מותו;
בדיני צוואות, אנו נמצאים בממלכתו הפרטית של המצווה ומטרתנו היא להבין את רצונו האמיתי ולנסות להגשימו.
הסתמכות של יורש פוטנציאלי על צוואה איננה מעלה ואיננה מורידה (כפי שנכתב בבע"מ 11116/08 פלוני נ' אלמוני [פורסם בנבו] ( 05.07.2012) דברי כב' השופט ח. מלצר:
"בדיני מתנה רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו ליתן מתנה בעתיד (שהיתה מכוונת להתממש בחייו), אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה (ויתכן שאקט החזרה וסיבותיה ניתנות אז להוכחה גמישה יחסית, כל עוד המעניק בחיים). לעומת זאת, בדיני ירושה – ביטול צוואה איננו מחייב עילה ספציפית והוא תלוי ברצון המצווה".
במקרה דנן, טענתה המתנגדת כי לא היתה כל סיבה למדרה מצוואת המנוחה, כי היא דאגה לאימה והקשר ביניהן היה טוב ומיטיב, כי היא לא לקחה חלק בהליכים משפטיים כנגד אימה וכי למעשה היתה לה סיבה טובה לחשוב כי אימה תוריש לה חלק מעזבונה.
כאמור, הסתמכות המתנגדת כמו גם ניסיון לפרש את הגיונה של הצוואה, אינם מהשיקולים שיישקלו במקרה כגון דא בו מצבה הפיזי והמנטאלי של המנוחה היה ברור.
מלאכתו של ביהמ"ש אינה לנסות להבין מדוע בחרה המנוחה לצוות כפי שציוותה, אלא אך להתחקות אחר רצונה האחרון ובמקרה דנן- הרצון היה מפורש.
סוף דבר
א.לא מצאתי ממש בטענות המתנגדת בדבר עילות הפסלות לצוואה שבנדון וכמפורט לעיל.
אני מורה על דחיית ההתנגדות שהוגשה.
ניתן בזאת צו קיום לצוואת המנוחה מיום 04.12.2016; יש להגיש פסיקתא לחתימה.
מחייבת המתנגדת בהוצאות התובעים בסך של 35,000 ₪ .
התיקים ייסגרו.
ניתן היום, כ"ו אייר תשפ"ג, 17 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
