בית הדין האזורי לעבודה ירושלים
עליים 15485-06-19
כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש
נציג ציבור (מעסיקים) מר רמי לוי
המערער
אלברט תורג'מן
ע"י ב"כ עוהייד גלעד בלוי
המשיב
משרד האוצר/הממונה על תשלום הגמלאות
ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
27 ינואר 2022
פסק דין
1. לפנינו ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות במשרד האוצר (להלן: "המשיבה") מיום 03.06.18
במסגרתה נקבע כי המערער זכאי לקבל מהמשיבה סך 1,122,660 ₪ בהתאם לקבוע בהסכם קיבוצי
מיום 25.07.1980, הסכם בין המשיבה לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל
והסתדרות עובדי המדינה (להלן: "הסכם 80" ו/או "ההסכם" (נספח א' לתצהיר התובע)).
2. על פי הנטען בערעור, על המשיבה לשלם למערער סך נוסף של 797,137 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה
וריבית, מתוקף הקבוע בהסכם.
"
3. לאחר הגשת הערעור הגיעו הצדדים להסכם פשרה חלקי במסגרתו שילמה המשיבה למערער סכום
של 174,103 ₪ בגין רכיב התביעה שעניינו הרכיבים שצריכה לכלול "המשכורת הכוללת" (כהגדרתה
בהסכם).
.4
יתרת המחלוקת העומדת להכרעת בית הדין נוגעת לשאלה האם זכאי המערער לקבל מהמשיבה
סכום כסף נוסף בגין מענק היימשכורת הקובעת" (כדלקמן) בסך קרן של 607,143 ₪.( המהווה גובה
המשכורת הקובעת של התובע במכפלת 46.33 חודשים- בהפחתת משכורת חודש אחד ששולמה ע"י
המשיבה) (להלן- המענק).
עובדות ברקע המחלוקת
5. המערער, יליד 30.04.51, עבד בקמייט אוצר בייאזורים" (כהגדרתם להלן), החל מיום 01.02.71 ועד יום
30.06.71 וכן החל מיום 01.05.72 ועד יום 31.03.18 אז עזב את עבודתו ופרש לגמלאות (ר' מכתב
המשיבה למערער, 03.06.18, נספח ב' לתצהיר המשיב).
6. במועד סיום עבודתו היה התובע בן 66 שנים ו11 חודשים, כחודש לפני הגיעו לגיל 67 שנים, שהוא גיל
פרישה חובה על פי סעיף 4 לחוק גיל פרישה, תשס"ד-2004 (להלן: "חוק גיל פרישה").
1 מתוך 8
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
2222
2
12
עליים 15485-06-19
7. הסכם 80 נועד כאמור במבוא לו "להסדיר את התנאים להם יהיו זכאים עובדי המדינה באיזורים
שמשרותיהם מתבטלות ולעובדים שפרשו בגיל 65 בתקופת הסכם זה" ("האזורים" על פי ההסכם הם
יהודה ושומרון, חבל עזה, צפון ודרום סיני).
8. סעיף 3 (1) להסכם חוזר ומבהיר "למען מנוע ספק הסכם זה יחול על עובדים שמשרותיהם בוטלו או
שתבוטלנה בתקופת ההסכם ובתנאי שהחלו לעבוד באזורים לפני 13.04.78 או שהמכרז על משרתם פורסם
לפני יום 13.04.78, והמשיכו לעבוד לפחות עד ליום 01.04.79, או עד לביטול המשרה" (ההדגשות לעיל
ולהלן, הוספו)
.9
יצוין כבר עתה כי על אף העולה מלשון המצוטט מעלה, אין בהסכם 80 כל סעיף המגדיר את "תקופת
ההסכם". (סעיף 11 להסכם קובע "תוקף הסכם זה מיום 1.4.79יי -הא ותו לא.)
10. באשר לתנאי עובדים שמשרותיהם בוטלו (בהתאם לסעיף 5 להסכם), כך נקבע בסעיף 7 דשם (להלן :
י'סעיף ליי(:
ייעובד כאמור בסעיף 5 אשר בחר לפרוש בין מידית ובין כאמור בסעיף 6(ה) יהיה זכאי לתנאים
הבאים:
"א. היה העובד בגיל 50 שנה ומעלה למעט בני 65, יהיה זכאי לזכויות כדלקמן:
(1)
(2)
היה זכאי לגמלה לפי חוק הגמלאות, יהיה זכאי לקבלת הגמלה עם הפרישה מהשירות.
היה זכאי לגמלה לפי סעיף קטן (1) יהיה זכאי להגדלת הגמלה ב 5%, ובתנאי ששעור
הגמלה הכוללת לא עולה על 70%.
מענק בגובה משכורת אחת קובעת לכל שנת עבודה באזורים לצורך חיפוש עבודה.
(3)
(4)
מענק בגובה של משכורת כוללת עבור כל שנת עבודה באזורים.
ב. היה העובד בגיל 65 יהיה זכאי לזכויות האמורות בסעיף (א) סעיפים קטנים (1)(2)(4).
ג. היה העובד למטה מגיל 50, או היה העובד בגיל 50 ומעלה ובחר במקום הזכויות האמורות בסעיף
(א) בזכויות עפ"י סעיף קטן זה, יהיה זכאי לתשלומים אשר יפורטו להלן וישולמו עם פרישתו
מהשירות…
ד. פרש העובד לפני גיל 65 כי ועדה רפואית לפי סעיף 17 (2) לחוק הגמלאות קבעה שבגלל נכותו
אין הוא מסוגל עבוד בשירות המדינה יהיה זכאי לזכויות האמורות בסעיף (ג)"
11. על פי הקבוע בסעיף 7א (2) ו-(3), עובד אשר תנאי הסעיף חלים עליו, זכאי הן למענק בגין משכורת
אחת קובעת לכל שנת עבודה באזורים(סייק א(2)), והן למענק מושא הליך זה (סייק א(3)). לפי סעיף
7(ב) עובד הפורש בגיל 65 זכאי לאמור בסעיף 7(א)(2) אך לא למענק.
12. יצויין כי המשיבה מסכימה לטענת המערער (פרק "המשכורת הקובעת" בתביעה) לפיה את יגיל 65"
הקבוע בהסכם יש לפרש כגיל הפרישה בחוק גיל פרישה.
13. נוכח לשון הסעיף ובהתחשב בגיל התובע עת פרש מעבודתו, אין חולק כי לו היה התובע פורש חודש
אחד מאוחר יותר מהחודש שבו פרש, כלל לא היה זכאי למענק שכן היו חלות עליו הוראות סעיף 7(ב).
תמצית המחלוקת
14. הצדדים חלוקים בשאלה כיצד יש לפרש את הוראות סייק 7(א)(3) " מענק בגובה משכורת אחת קובעת
לכל שנת עבודה באזורים לצורך חיפוש עבודה" (להלן- הסעיף)
2 מתוך 8
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
:
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
2222222
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
בית הדין האזורי לעבודה ירושלים
עליים 15485-06-19
לטענת המערער לשון הסעיף ברורה ולפיה הוא זכאי למענק בגובה משכורת קובעת אחת לכל שנת
שירות באזורים. במצב זה לאור הוראות סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשלייג-1973 (ייחוזה
יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפישהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות הענין, ואולם אם אומד דעתם
של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו"), המקור היחיד שבית הדין
והסעיף.
צריך להידרש לו לשם פרשנות החוזה ולצורך בירור כוונת הצדדים הינו לשון ההסכם
לטענת המערער, אין להידרש למקורות נוספים (חיצוניים ללשון) לשם פרשנות החוזה, כגון נוהג
הצדדים וכדו'.
15. המשיבה טוענת כי פרשנותו הנכונה של סעיף 7א(3) תוביל לקביעה לפיה המערער איננו זכאי לתשלום
נוסף בגין רכיב מענק המשכורת הקובעת מעבר למה שכבר שולם לו. לטענתה יש לחשב את המענק
לפי אחת משתי האפשרויות הבאות, לפי הנמוכה מביניהן :
(א)
(ב)
:
מכפלת משכורתו הקובעת של העובד במספר שנות עבודתו באזורים;
מכפלת משכורתו הקובעת של העובד במספר החודשים שנותרו בין מועד פרישתו ועד יום
הולדתו ה-67.
(להלן: "הנוהג"י).
16. לטענת המשיבה, יש לפרש את הסעיף בהתאם לנוהג (לאורו נהגה לאורך השנים) שכן, זו הייתה כוונת
הצדדים להסכם, שהרי מטרת הפיצוי הקבוע בסעיף היא כלשונו שלו "לצורך חיפוש עבודה".
לפיכך, לשיטת המשיבה, וכיוון שנותר למערער חודש עבודה אחד טרם פרש, הרי שהגיע למערער
המענק בגובה משכורת קובעת אחת (החלופה הנמוכה מבין החלופות לעיל), מענק שכבר ניתן
למערער.לפיכך הוא אינו זכאי לסכום נוסף.
דיון והכרעה
מסגרת משפטית
17. הסכם 80 נכרת לפני כניסתו לתוקף של תיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשלייג-1973 (להלן :
יחוק החוזים"), שעניינו פרשנות חוזה (ראו חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), התשע"א-2011).
הוראות התיקון אינן חלות אפוא על המקרה דנן (ר' עניין ביבי כבישים- עייא 7649-18 ביבי כבישים
עפר ופיתוח בע"מ- רכבת ישראל בע"מ (20.11.17)) פסקה 11). לפיכך, בכל הקשור לענייני פרשנות
והשלמת החסר בנדון דנן (וכפי שנקבע בעניין ביבי), מקרה זה נשלט על ידי הלכת אפרופים (עייא
4628/93 מדינת ישראל – אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995)), אשר קבעה כי
חוזה יש לפרש, בראש ובראשונה, לפי תכליתו הסובייקטיבית, דהיינו: לפי כוונתם המשותפת של
הצדדים לחוזה, כפי שזו עולה מנוסחו ומנסיבות כריתתו, אשר צריכים להישקל ביחד ולא לחוד (הלכת
אפרופים, בפסקה 17 לפסק דינו של המשנה לנשיא א' ברק (כתוארו אז)).
18. (יוער- נוכח טענות המערער כי אין צורך בשמיעת ראיות נוכח לשונו הברורה של ההסכם וטענת
המשיבה כי יש מקום לכך, נדרש בית הדין לטיעוני הצדדים ובהחלטה מיום 14.12.20 נבחנה אפשרות
לפיה יתכן שהחוזה שבנדון הנו חוזה יחס. למרות האמור, המשיבה לא טענה אודות סיווגו של ההסכם
ו/או להיותו של ההסכם חוזה יחס. בהיעדר טענה מצד המשיבה בעניין, ולאור המפורט להלן (דחיית
הפרשנות המוצעת ע"י המשיבה), לא ראינו לנכון להתייחס בהרחבה לעניין.)
3 מתוך 8
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
בית הדין האזורי לעבודה ירושלים
עליים 15485-06-19
19. לעקרונות בקשר לפרשנותם של חוזים יש להוסיף את מאפייניו הייחודיים של ההסכם קיבוצי –
לרבות כריתתו במסגרת של יחסי עבודה קיבוציים מתמשכים, את ההקשר התעשייתי הרלוונטי, היינו
את הנסיבות המפעליות, הענפיות והמשקיות במסגרתן נכרת ההסכם .כמו כן, יש לקחת בחשבון את
הדרך בה יושם ההסכם הקיבוצי הלכה למעשה על ידי הצדדים למערכת היחסים הקיבוצית, בשים
לב לעמדות הצדדים בשנים שלאחר חתימתו (עסק (ארצי) 38016-04-17 הבנק בינלאומי לישראל
בע"מ נ' הסתדרות העובדים החדשה הסתדרות המעוף חטיבת עובדי הבנקים וחברות הביטוח (נבו
25.04.2018)). וכמובא בעייע 23030-07-10 התעשיה האוירית יעקב פומפן ואח' (4.4.12) : "יש לקחת
בחשבון- ככלי פרשני- את הדרך בה יושם ההסכם הקיבוצי הלכה למעשה על ידי הצדדים למערכת היחסים
הקיבוצית ולזכור כי הסכם קיבוצי, לא רק שצריך לקיימו, אלא שצריך גם לחיות איתויי
20. נעיר, המערער טוען כי סוגיית אופן הפרשנות אינה דורשת התייחסות שכן לשון הסעיף ברורה, ואילו
המשיבה שינתה את ההסכם- שינוי שלא ניתן לבצע באופן חד צדדי כפי שנעשה, מכח הוראות סעיפים
7 ו-19 לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957. היות שטענת המשיבה היא כי מדובר בפרשנות
ההסכם ולא בשינויו אין צורך להדרש לטענה זו. עם זאת גלומה בטענת המשיבה ההסכמה כי ככל
שיישום הנוהג אינו עולה כדי פרשנות ההסכם הרי שברי כי לא ניתן היה לשנות ההסכם בדרך שבה
פעלה.
פרשנות הסעיף
21. כאמור לעיל, המשיבה טוענת כי יש לראות את הקבוע בסעיף כהוראה הכוללת בחובה את הנוהג
(דהיינו, יש ליתן את המענק לפי האפשרות הנמוכה מבין שתי אפשרויות, כדלעיל). המשיבה תומכת
את טענותיה בכך שהנימוק: "לצורך חיפוש עבודה"י (נימוק המופיע גם בסעיפים אחרים בהסכם
המתייחסים למשכורת הקובעת) מהווה חלק מלשון הסעיף ובכך שהיא יישמה את הנוהג לאורך
השנים, החל מחתימת ההסכם ואילך. המשיבה טוענת כי פרשנות בה דוגל המערער משמעה ייתור
מלים אלה שנוספו בסעיף שהרי ברי כי מי שפורש חודש לפני הגיעו לגיל פרישה לא נדרש לחפש עבודה
ועל כן אין מקום להעניק לו פיצוי בגין שנות עבודה תאורטיות עתידיות, אלא על פי המנגנון שלו
טוענת היא.
דין טענת המשיבה להדחות מכל אחד מהטעמים דלהלן :
22. ראשית, לא קיים עוגן לשוני לפרשנות המשיבה לסעיף בלשונו.
על מנת לקיים פירוש אפשרי של טקסט, על הפרשן למצוא נקודת אחיזה בלשון החוזה. כך נקבע בעייא
2553/01 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ – מדינת ישראל (נבו 13.01.05)
"בפרשנות של טקסט חוזי על הפרשן לעשות כל שניתן לעשות כדי לתת לטקסט החוזי אותו פירוש
אשר יגשים את תכליתו ולא ינגוד לה, עם זאת גישה זו מניחה פירוש אפשרי של הטקסט. כללים אלה
מחייבים נקודת אחיזה ארכימדית בלשון החוזה".
נקודת אחיזה לשונית לפרשנות המוצעת על ידי המשיבה לא מצויה בסעיף. לא ניתן לקרוא באופן
לשוני סביר לתוכו את הוראות הנוהג אף לא במרומז. לשון הסעיף איננה מציינת ייחלופה כלשהי
(ואינה מציינת אפשרות למשיבה "לבחור"י מבין חלופות ודאי לא בחירת חלופה לפי ייהנמוך"). לשון
הסעיף איננה מאזכרת פיצוי על בסיס ייחודשים" להבדיל מפיצוי על בסיס חודש לשנה. ניסיון פרשני
4 מתוך 8
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
36
בית הדין האזורי לעבודה ירושלים
עליים 15485-06-19
לכפות את המילים הללו על לשון הכתוב – הוא מלאכותי, חסר בסיס לשוני (ואף לא בדוחק) שתוצאתו
תהיה עקירתה של הבחינה הלשונית הנדרשת לצורך פרשנות חוזה.
23. שנית, לא קיים גם קשר ישיר בין הרציונאל המוצע על ידי המשיבה לבין הנוהג. לשיטת המשיבה,
כיוון שהסעיף נוקט בתכלית: "לצורך חיפוש עבודה", הרי שמנסחיו התכוונו להביא לידי ביטוי את
כוונתם ליתן מענק בהתאם לחודשי הפרישה שנותרו או בהתאם לשנות עבודתו באזורים (לפי הנמוך).
לטעמנו החלופה שהוסיפה המשיבה ללשון הסעיף אינה מתיישבת עם תכלית חיפוש עבודה.מי שפרש
מרצונו חודש (או תקופה קצרה אחרת) טרם הגיעו לגיל גמלאות איננו נדרש כלל לחפש עבודה. דהיינו,
לא קיים קשר ישיר בין מספר החודשים טרם גיל פרישה לפיהם יש לחשב (לטענת המשיבה) את גובה
המענק לבין התכלית של מציאת העבודה. להפך- ככל שמטרת ההסכם היתה לאפשר למפוטר על פי
הסכם 80 תקופת הסתגלות לצרכי חיפוש עבודה, הרי שאין כל הצדקה לשלם לו מענק בגובה שכר
מלא עד הגיעו לגיל פרישה- מה שיבטיח שלא תהיה לו כל מוטיבציה לחפש עבודה.
24. על כן, מתוכו, לא ניתן לקבל כלל את ה"נוהג" כפרשנות של ההסכם.
25. ערים אנו לכך שפרשנות התובע, לפיה המענק הוא כלשון הסעיף בלבד מחושב לפי חודש לכל שנת
עבודה, ותלוי רק בהתקימות יתר הוראות סעיף 7 (ובכלל זה גיל בין 50 לגיל פרישה)- אין בה לכאורה
ביטוי לסיפא של הסעיף, ואף לא, להבדל בין קיומה של סיפא זו לבין לשון סעיף 7(א)(4) שחסרה סיפא
זו. עם זאת בכך אין כדי לאפשר עיגון של היינוהגי' בלשון הסעיף.
26. די באמור כדי לדחות טענות המשיבה. עם זאת ונוכח הטענות בנדון נתייחס גם לנוהג הנטען.
27. אף אם היה נמצא עוגן לביסוס פרשנות המשיבה, הרי שהיא לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת
הנוהג, ולא בכדי טענה המשיבה בסיכומיה בעניין זה בלשון רפה ואף לא מצאה מקום לבסס טענותיה
על איזה מהראיות שהביאה היא כביכול להוכחתו של נוהג או להתמודד עם טענות התובע בסכומיו
בענין זה. נוסיף כבר עתה ונבהיר כי לטעמנו המשיבה לא זו בלבד שלא עשתה די כדי להרים הנטל
להוכחת טענתה אלא אף עשתה על מנת שלא לעמוד בנטל להוכחת הנוהג. למעלה מן הצורך, נוכח
העדר התייחסות ממשית בסכומיה לענין זה, נציין :
28. ראשית, לצורך הוכחת הנוהג הביאה המשיבה לעדות את הגב' צייגר, שהצהירה (סעיף 8 לתצהירה) כי
–
חישוב המענק, במהלך השנים, נעשה בעבר (טרם שהגב' צייגר קיבלה לידה את התפקיד) ע"י מר
מועלם – שלא הובא לעדות. הגב' צייגר אף העידה (עמ' 5, שורה 32) שהיא אינה יכולה להעיד על
הסדרים שנערכו טרם ביצוע הרישום על ידה החל משנת 2005 וכי היא מסתמכת על כך שכך אמר לה
מר מועלם – היינו עסקינן בעדות שמועה של ממש שאין לקבלה. שנית, לתצהיר הגב' צייגר צורף דויים
אקסל שהתייחס ל-4 חישובי שכר (מתוכם אחד של המערער), לשם הוכחת הנוהג, דוחויית אקסל
בקשר לעובדים שפרשו במהלך השנים 2013-2015 (נספח א' לתצהירה). הגב' צייגר העידה בחקירתה
שישנם כבר כ-600 עובדים שפרשו בתנאי הסכם 80. (רישת עמ' 6), העדה לא סיפקה טעם מדוע הוצגו
רק שלושה מקרים מתוך מקרים רבים אחרים ומדוע הוצגו אך ורק מקרים מתוך תקופה של כשנתיים
ולא מתוך תקופה ארוכה יותר. שלישית, וכפי שציין המערער בסיכומיו (ויחד עם כך שדוחויית האקסל
לא כללו פרטים מזהים של העובדים בגינם נערכו), העדה הבהירה כי מדובר בתחשיבים המצביעים
על הנוסחה לחישוב המענק (כשיטת המשיבה), אך אין התחשיבים מעידים כי כך בפועל שולם בסופו
של דבר לאותם עובדים, ולא ידעה לאשר מה בפועל שולם להם (שם בש' 15 ואילך). דהיינו, התמונה
'
5 מתוך 8
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
בית הדין האזורי לעבודה ירושלים
עליים 15485-06-19
שהוצגה על ידי הגב' צייגר מציגה נוסחה לה טוענת בלבד ולכל היותר פן מזערי של ההתנהלות
שלטענת המשיבה נוהגת מאז ומעולם, וזאת אף שלא הובאה כל מניעה להצגת מידע מלא. למעשה
הרושם שעלה מעדותה של הגב' צייגר כי היא הגיעה להעיד על כך שאינה יודעת יותר מעל כך שהיא
יודעת.
29. בחירת המשיבה לכתחילה להעיד מי שאינה מחזיקה בידיה כל נתונים ממשיים, ושאינה מחזיקה בידה
ידיעות או מסמכים לביסוס הטענה כי המשיבה פעלה ייתמידי בהתאם לגרסתה לפרשנות הסעיף היא
חמורה כשלעצמה, אך מקבלת משנה חומרה נוכח הארכות שבקשה המשיבה לאיסוף ראיות בהליך
זה בטרם הגשת תצהירים, ונוכח התעקשותה לנהל הליך שבו טענה ועודנה טוענת כי יש לאמץ את
פרשנותה לסעיף מכח עצם העובדה שכך נהגה תמיד וכי יש לתת משקל מהותי למצג עובדתי נטען זה.
אם כן, גם עובדתית לא הראתה המשיבה כי פעלה על פי הסעיף כפרשנותה שלה.
30. זאת ועוד, המשיבה בחרה שלא להביא עמדה ואף לא להעיד מי מטעם הצד השני להסכם 80-
ההסתדרות- כדי להוכיח שפרשנותה הנטענת היא הפרשנות שאותה ראו הצדדים להסכם כפרשנות
,
נכונה שלו. לא הוכח, למצער, כי ההסתדרות היתה ולו מודעת לאופן תשלום זה על פי הנוהג. בהיעדר
הוכחה אודות ידיעת נציגי ההסתדרות, אין בקיום (לו הוכח) של הנוהג בכדי להקים חזקה פרשנית
מספקת אודות כוונת הצדדים לעניין פרשנות הסעיף. טענת המשיבה לפיה היה על המערער לפעול
לקבלת עמדת ההסתדרות ולא עליה, אינה מקובלת. פרשנותו של המערער את לשון הסעיף היא
כפשוטה. פרשנות המשיבה היא יצירה בפני עצמה של הוראות הסכם, ואם כן היא זו שהיתה צריכה
להראות כי היא מקובלת על הצד השני להסכם.
31. בהקשר זה ראוי לומר- הפסיקה אליה הפנתה המשיבה בענין פרשנותו של הסכם על פי האופן שבו
נהגו הצדדים לגביו אינה רלבנטית לעניינו. כאן כאמור לא נטען ולא הוכח כי הצדדים להסכם נהגו
כך. במובן זה שונה עניננו מענין קריגל (ע"ע 1308-04 שרגא קריגל ואח' רשות הנמלים והרכבות
(11.7.2006)) שם מדובר בעובדים שנתקבלו לעבודה בדירוג ודרגה מסוימים וכך עבדו במשך שנים, עד
שלאחר מכן טענו כי לא לכך כיוון ההסכם הקיבוצי, היינו הפרשנות הנהוגה היתה ידועה גם לעובדים
כל העת- בעניננו מדובר בתחשיב שנודע לעובד רק עם פרישתו.(זאת אף מבלי להתייחס לפער העצום
שבין הסוגיה הפרשנית דשם לזו שלפנינו). כך בענין שלמה כהן (עייע1249-02 עירית ירושלים שלמה
כהן (2.1.05)) בציטטה שמביאה המשיבה עצמה מצוין כי ארגון העובדים לא תמך בפרשנות השונה
מהדרך שבה יושם ההסכם. בנדון דדן כאמור, לא הוצגה הסכמת ההסתדרות לפרשנות המשיבה. כך
בענין עייע 59-10 מיכה בלום- משרד האוצר (26.9.11)) שעניינו הסכם 80 עצמו- ביה"ד הארצי פנה
להוראות חיצוניות (חוק שירות המדינה (גמלאות)) כאשר לא מצא מענה בגוף ההסכם, ואילו הציטטה
שהובאה על ידי המשיבה דנה במצב שונה והפוך לחלוטין משלפננו, ובו המשיבה עצמה (גם שם)
התכחשה להתנהלותה שלה רבת השנים, ולכך לא נתן בית הדין ידו.
32. משלא מצאנו כל בסיס לקבלת טענת המשיבה ביחס לפרשנות הסכם, וכיוון שלא הוצעה על ידה כל
פרשנות אחרת לקביעות סעיף 7, נותרת בעינה פרשנותו של המערער לסעיף המעוגנת בלשונו, ועל
כן דין ערעורו להתקבל.
33. די בדברים אלה לצרכי עניינו של התובע, אלא שמצאנו בנסיבות החריגות ביותר של ההתנהלות
שהתגלתה בהליך זה, להוסיף את הדברים הבאים:
6 מתוך 8
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
22222222
26
27
28
29
30
31
32
33
3333
34
35
36
37
בית הדין האזורי לעבודה ירושלים
עליים 15485-06-19
34. כאמור, המשיבה עמדה לכל אורך הדרך על עמדתה למרות הקשיים שהוצגו בפניה מראשיתה. אלא
שהובהר שעמדה זו באה אל מול המנעות ממאמץ ולו מינימלי כדי להוכיח טענותיה. התרשמנו כאמור,
כי היא אף נמנעה מלהביא ראיות אף כפי שהגדיר התובע בסכומיו (ס'12) ייגם לאחר שבית הדין פתח
למדינה פתח רחב כים לנסות ולהוכיח כי "עמדתה הפרשנית" ראויה לפחות לבחינה עסקינן בהשחתת
זמנו של בית הדין ובגרימת הוצאות לתובע. נתייחס לכך בהמשך ואולם לטעמנו לא זה העיקר.
35. כאמור בסעיף 7, תחולתו הוכפפה לקבוע בסעיף 5. בסעיף 5 (וכן במבוא להסכם ובסעיף 3) נקבע כי
הוא חל על עובדים פורשים שמשרתם בוטלה. בקדם המשפט הבהירה גב' צייגר לשאלת בית הדין, כי
המשרה של התובע בוטלה וכלשונה (עמ' 1 ש'22) "… והמשרד ראה לנכון לבטל את המשרה שלו כדי שיכנס
להסכם 80".
–
36. כאמור מעלה, משמעות הכנסתו של המערער לגדר הסכם 80 באה לידי ביטוי בתשלום ששולם לו בסך
1,122,550 ₪ ובסך נוסף שנתבע על ידו
בשיעור 797,137 – היינו כמעט 2 מליון ש"ח מענקים
החורגים מעבר לכללים הנהוגים בשירות המדינה. בפסיקה קודמת שדנה בהסכם 80 ובין היתר בענין
פסנדי מפי חברי כב' השופט עמיצור איתם(קייג51122-11-16 יפה פסנדי-משרד האוצר (15.7.18)) ר'
ס' 5 לפסהייד ואף המוזכרים שם, מובע הקושי נוכח הסכם החורג ביותר בתנאים שמעניק לעובדי
האזורים אל מול תנאי עובדי המדינה. כפי שנקבע באותם עניינים וגם כאן- קושי זה אינו יכול לשנות
מלשון ברורה של ההסכם.
37. בחיים נחקר המערער אודות נסיבות פרישתו:
"ש. פרשת חודש לפני שהגעת לגיל 767? (הטעות במקור)
ת. כן.
ש. למה פרשת?
ת. היו חגים, יצאתי…
ש. בגלל שהיו חגים?
ת. היה את חג פסח.
ש. כשפרשת הכרת את סעיף 7 להסכם 80?
ת. אני לא הכרתי את הפרטים…"
38. לא נתנו אמון בעדות המערער ועל פני הדברים ברי כי פרש כחודש לפני הגיעו לגיל פרישה חובה, כדי
לזכות במירב המענק (ולא רק בו), וכי זאת נעשה כך אליבא דגבי צייגר, בידיעת ודומה לכאורה-
בשיתוף עם המשרד בו עבד (קמייט אוצר).
39. בתי הדין נדרשו במהלך למעלה מ40 שנה מאז נחתם הסכם 80, להסכם זה. בפסיקה מוקדמת צוין
שתכליתו הייתה פיצויים של עובדים שהיו צפויים להיפגע מביטול משרתם, עקב חתימת הסכם
השלום עם מצרים והחלת אוטונומיה ביהודה ושומרון. כך נקבע בעב (י-ם) 1927/99 נבו צבי – מדינת
–
ישראל, משרד התיירות – נציבות שירות (נבו 30.03.2000)) :
"כעולה מהסכם 80 וכפי שגם עולה מתצהירו של מר זיסקינד הסכם זה התקבל בעקבות הסכם השלום
עם מצרים לפיו היתה צריכה ישראל לפנות את סיני ולהחיל אוטונומיה על יהודה ושומרון… ממילא
עלתה השאלה מה לגבי עובדי המדינה שעבדו בסיני ובאזורים אותה שעה, במסגרת המנהל האזרחי.
עובדים אלה, שעסקו במתן שירותים לאוכלוסיה באזורים עשויים להיות מיותרים לאור החזרת סיני
והחלת האוטונומיה ביהודה ושומרון. חלף עובדי המדינה, כך העריכו, יבואו עובדים מקומיים,
7 מתוך 8
2
3
4
5
10
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
25
26
27
28
22222222
בית הדין האזורי לעבודה ירושלים
עליים 15485-06-19
וממילא תבוטלנה המשרות. על רקע זה נוהל משא ומתן והתקבל הסכם 80 מתוך הנחה שחלק
מהעובדים ייאלצו לשלם את מחיר השלום בביטול משרותיהם" ראה תצהירו של מר זיסקינד. הסכם
80 שנחתם ביקש אפוא לפצות את מי שעבד בשטחים אותה שעה וצפוי היה להפגע על ידי ביטול
משרתו. מדובר בקבוצה נתונה וידועה של עובדים שעבדו בפועל אותה שעה במנהל האזרחי וקיבלו,
בהתאם להסכם, תוספות בגין הפגיעה הצפויה בהם כתוצאה מההסדרים המדיניים שימומשו'
(ראו לעניין הסכם 80 גם: ע"ב (ירושלים) 2462-00 אלחנתי מזל – בזק חברה ישראלית לתקשורת
(נבו 23.10.03). עייע 300332/98 רבקה קומש נ' מדינת ישראל (נבו 30.03.00))
40. כאמור, לדברי גב' צייגר, כ600 עובדים פרשו לפי תנאי הסכם 80 שנחתם לפני 40 שנה (ושכזכור לא
נקצב מועד לתחולתו). בייכ המערער העריך בחיים של הגב' צייגר כי היו לפחות 100 כאלה מאז 2005.
האם היתה הצדקה לביטול משרות כגון של מי שבמשך 40 שנה היתה משרתו נדרשת אך בוטלה דווקא
חודש לפני פרישתו? דומה שהגב' צייגר השיבה על כך בשלילה.
41. אם כן, אין מדובר בעניינו של התובע לבדו אלא במה שנדמה לכאורה ובזהירות המתחייבת כהתנהלות
של גורמים אצל המעסיק. נסיונותיה של המשיבה, בדרכים לא דרכים כפי שנעשה בהליך זה, בענין
פסנדי, בענין מיכה בלום שהובא מעלה ובהליכים נוספים שאוזכרו שם יילחסוך בכספי ציבור" נדמים
ככאלה שנעשו מן השפה ולחוץ ולטעמנו דורשים בירור מעמיק. משכך ישלח עותק מפסק דין זה לעיונו
של מבקר המדינה.
29
סוף דבר:
א. הערעור מתקבל.
ב.
המשיבה תשלם למערער סך 607,143 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום
3.6.18 (מועד משלוח ההודעה על תנאי זכאות המערער- נספח ב' לכתב הערעור) ועד לתשלום המלא
בפועל.
ג. בשקלול של כלל הנסיבות שתוארו לעיל, ובכלל זה הסכמת הצדדים לפסיקת הוצאות ושכ"ט גם
בגין הסכום ששולם במסגרת הפשרה החלקית שאליה הגיעו, תשא המשיבה בהוצאות המערער
ובכלל זה שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ בסך של 18,000 ₪.
ד.
המזכירות תשלח עותק פסק דין זה למבקר המדינה.
ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ב, (27 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
C
נציג ציבור עובדים, מר אלי
קדוש
שרה ברוינר ישרזדה,
שופטת
נציג ציבור מעסיקים,
מר רמי לוי
8 מתוך 8
