בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
21 דצמבר 12021
כב' השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד
התובעת
אלנה מוסניצקי
ע"י ב"כ: עו"ד דמיטרי בקסנסקי
הנתבע
דייר לביא דוד
עייי בייכ: עוייד איריס גולן
פסק דין
1. לפני תביעת התובעת, סייעת לרופא שיניים, בין היתר לפיצויי פיטורים בגין
התפטרותה בתקופת החופשה ללא תשלום אליה הוצאה בעקבות התפשטות
מגפת הקורונה בישראל.
2. אביא להלן את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, טענות הצדדים, אתאר את
עיקר הדיון שהתקיים, ואפרט את הכרעת בית הדין.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים
3. הנתבע הינו רופא שיניים המפעיל מרפאת שיניים בתל אביב.
4. התובעת הועסקה אצל הנתבע כסייעת, מזכירה ובתקופה האחרונה לעבודתה
גם כמנקה, החל מיום 1.10.2010.
5. התובעת עבדה בשכר שעתי, בהיקף חלקי שהלך וגדל עם השנים. שכרה השעתי
האחרון עמד על 47 ₪.
6. ביום 28.3.2020, עם פרוץ מגפת הקורונה בישראל והחלת צווי החירום
המגבילים את חופש התנועה, התובעת הוצאה לחופשה ללא תשלום (לעיל
ולהלן : "יחלי'ת'י).
1 מתוך 20
8
4
5
6
7
9
10
11
23
24
25
22222222
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
2
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
7. ביום 10.8.20 התובעת פנתה לנתבע בדרישה לשוב לעבודה באותה מתכונת
העסקה ערב הוצאתה לחליית, לקבל פיצוי בגין העדר הפרשה מלאה לפנסיה,
דמי חגים, מחלה והודעה על תנאי העסקה, והתריעה בפני הנתבע כי אם לא יענה
לדרישותיה, תיאלץ להתפטר בדין מפוטרת, והתפטרותה תכנס לתוקף בחלוף
30 ימים מיום קבלת המכתב.
8. ביום 1.10.20 השיב הנתבע לדרישתה של התובעת וטען כי התובעת הוצאה
לחליית עקב צווי החירום הארציים בשל התפשטות נגיף הקורונה בישראל, והיא
זכאית לדמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי עד לחודש יוני 2021 בהתאם
לתקנות החירום, ועל כן אין בסיס לטענותיה להתפטרות בדין מפוטרת.
לתשובתו צירף הנתבע המחאה ע"ס 5,092 ₪ בגין טענותיה לחוסרים בהפרשות
הפנסיוניות ודחה את טענותיה לדמי חגים ומחלה.
14
15
16
17
18
19
20
21
9. ביום 4.10.20 השיבה התובעת לתשובת הנתבע, חזרה על טענותיה לדמי חגים
ומחלה, ועמדה על דרישתה לחזור לעבודה באותה מתכונת ערב הוצאתה
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
22222222222
לחליית.
10. ביום 7.10.20 השיב הנתבע, טען כי טענות התובעת לדמי חגים ומחלה נבדקו על
ידי רויים מטעמו שלא מצא יסוד לדרישותיה. באשר לדרישתה לשוב לעבודה,
טען הנתבע כי המרפאה לא שבה לפעילות מלאה ועל כן אין באפשרותו להשיב
את התובעת לעבודה באותה מתכונת לפני יציאתה לחליית.
11. באותו יום השיבה התובעת וטענה כי בהתאם לצווי הקורונה החל מיום 14.9.20
מפראות השיניים שבו לפעילות מלאה ודרשה פעם נוספת לשוב לעבודה
במתכונת מלאה.
12. ביום 11.10.20 השיב הנתבע כי על אף צווי הקורונה הנייל, המרפאה לא חזרה
לפעילות מלאה, מטופלים נמנעים מלהגיע בשל המגפה, ועל כן אינו יכול להשיב
את התובעת לעבודה כמו ערב יציאתה לחליית.
13. בתגובה, התובעת התפטרה מעבודתה והגישה את התביעה דנן.
2 מתוך 20
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
הגנת הסיכול
50. אמנם בענייננו לא נטענה ייהגנת הסיכוליי של חוזה העבודה בין הצדדים מכוח
סעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל-1970. אולם,
מטענות הנתבע לפיהן הוא לא יכול היה להשיב את התובעת לעבודה באותה
מתכונת עובר להוצאתה לחליית בשל מגפת הקורונה, מגולמת טענה לקיומה של
הגנת הסיכול, הגם שבמרומז.
51. הנטל להוכיח סיכול רובץ על מי שטוען לקיומו 21. בענייננו, הטענה כאמור לא
נטענה מפורשות, הנתבע לא הציג תשתית עובדתית לבחינתה, והוא לא תרם
בסיכומיו לדיון המשפטי בשאלה עקרונית זו. עם זאת, ולו למען שלמות התמונה
ובבחינת "סגירת הקצוות" מצאתי להעיר הערות אחדות בסוגיה.
52. ככלל סעיף 18(א) הנייל, מאפשר לשחרר את מפר החוזה מתשלום פיצויים
במקרה שהנסיבות שהביאו להפרתו של החוזה לא היו בשליטתו, ובלשון
המחוקק:
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
29
30
5678222222222222
"היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת
החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה
עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן
נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו
בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או
לפיצויים."
53. החוק מאפשר למחול למפר התחייבות חוזית, כאשר ההפרה נגרמה בשל נסיבות
שאינן באשמתו22, אולם כדי לזכותי בהגנה זו על המפר לעמוד בארבעה תנאים
שרק בהתקיימותם במצטבר תקום הגנת הסיכול: הפרת החוזה; היעדר ידיעה
או היעדר צפייה של המפר על הנסיבות המסכלות; אי יכולתו של המפר למנוע
נסיבות אלה; התרחשות נסיבות המסכלות את קיום החוזה.
21 ע"א 291/82 פישברג נ' דים, פייד לייט(2) 625, עמי 629.
22 גבריאלה שלו דיני חוזים 495 (מהדורה שניה, 1996).
11 מתוך 20
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
54. הגם שהבסיס ליצירת יחסי עבודה הוא בסיס חוזי23 ספק אם ניתן להחיל על
הזכויות הסוציאליות הנובעות ממנו את דיני הסיכול, שכן בעצם יצירת יחסי
עבודה צומחים לצדדים לחוזה העבודה, סלי זכויות וחובות שחלקן מתגבשות
במועד הפסקת יחסי העבודה, הגם שנסיבות התגבושתן לרוב אינן ידועות מראש
ולעיתים אף לא ניתנות לצפייה.
55. ממילא, מושא המחלוקת בתיק דנן, הוא תשלום פיצויי הפיטורים, שאינם
מבטאים בשום אופן פיצוי על הפרת חוזה24. פיצויי הפיטורים הינם "זכות
נלוותיי ליחסי העבודה, ותכליתם להעניק לעובד שסיים עבודתו רשת בטחון'
לצורך קיום, לשם מציאת מקום עבודה חדש, כמו גם התארגנות במצב
שנוצריי25 ויש לראות בה, לפיכך, יזכות סוציאלית מובהקת הבאה לפצות את
העובד על אבדן מקום עבודתו, ולהקל עליו עד שימצא מקום עבודה חדשי26.
תכליות נוספות הן הענקת פיצוי כספי לעובד בגין ה"בלאי" האנושי שנגרם לו
במהלך שנות עבודתו אצל אותו מעסיק27.
56. החבות בתשלום פיצויי פיטורים היא צפייה סבירה, שעל כל מעסיק לקחת
בחשבון, ללא קשר לנסיבות שיחייבו אותו בתשלומם, אשר לעיתים קרובות לא
ידועות לצדדים מראש. לא בכדי מחייב הדין, לכל הפחות משנת 2008, עם
כניסתו לתוקף של צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לחסוך לעובד
לפיצויי פיטורים ולשחררם ללא קשר לנסיבות הפסקת עבודתו (למעט במקרים
חריגים המצדיקים שלילת פיצויי פיטורים).
57. דיני הסיכול אינם מתאימים בכל מקרה בנסיבות שלפנינו בהם למעשה יחסי
העבודה בין הצדדים לא הסתיימו מנסיבות חיצוניות שלצדדים לא הייתה
שליטה עליהם. הרי, כאמור לעיל, מיד לאחר הסגר הראשון, מרפאות השיניים
קיבלו היתר להמשיך בפעילותם, ולא הייתה הגבלה על הצדדים להמשיך לפקוד
את המרפאה ולהמשיך בעבודה. כמו כן, לא הייתה הגבלה על הפטציינטים
מלפקוד את המרפאה ולקבל טיפול רפואי.
23 עייע 300245/97 אסולין – רשות השידור פדייע לו 689.
24
שם ; עייא 214/70 אטה כץ נ. החברה לכבלים ולחוטי חשמל בע"מ פדייי כז(2), 687.
25 עייע (ארצי) 1267/04 אלנה זכריה – עזבון המנוחה ליזה קימלמן (31.12.2006).
26 עייע (ארצי) 256/08 קוקא – שוורץ (13.2.2011) (להלן: "עניין קוקאיי).
27 רות בן ישראל, דיני עבודה (כרך ב', 2002) 743.
12 מתוך 20
2
3
4
5
6
7
8
9
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
58. בכל מקרה, אני סבור כי התנאי הראשון שהוא בבחינת "כרטיס הכניסה לדיון
בהגנת הסיכול לא מתקיים בענייננו, שכן הפסקה של קשרי העבודה, בין שהיא
באה מטעמים הקשורים במעסיק ובין שהיא באה מטעמו של העובד הינה סיום
טבעי של חוזה העבודה ואינם משום ייהפרה של חוזה העבודה 28. במיוחד נכונים
הדברים בשים לב כי הנתבע בחר להשאיר את התובעת בחופשה ללא תשלום גם
עת לא הייתה מניעה להפעיל את המרפאה ולמרות הפעלתה בפועל.
10
11
12
13
14
15
16
17
59. באשר לתנאי השני בדבר אי ידיעה או העדר צפייה של הנסיבות המסכלות, גם
אם אניח כי תנאי זה מתקיים בענייננו (ואינני קובע כך) ממילא לא עלה בידי
הנתבע להוכיח כי לא ניתן היה להמשיך את העסקתה של התובעת בנסיבות
שנוצרו. ראשית, אין מחלוקת כי הנתבע הציע לתובעת לשוב לעבודה ללא
התחייבות על היקף משרה. על כן, אין חולק כי הוא יכול היה להמשיך
בהעסקתה. שנית, בשים לב לתפקידיה של התובעת גם כמזכירה וכמנקה,
הנתבע לא הוכיח כי לא נדרש לעבודות אלה במיוחד בשים לב כי המרפאה
המשיכה בפעילות, הגם אם בצמצום. שלישית, הנתבע לא הוכיח כי לא ניתן היה
להגיע להסדר אחר עם התובעת אשר פגיעתו בה הייתה פחותה, כגון הוצאה
לחופשה בתשלום וכיו"ב.
60. זאת ועוד, כפי שהמדינה העניקה רשת בטחון לעובדים שכירים בתקופת
הקורונה, היא העמידה רשת בטחון גם למעסיקים, שילמה להם פיצויים
וביקשה אף לתמרץ אותם שלא להוציא את עובדיהם לחליית באמצעות
תמריצים כלכליים שונים. הנתבע לא הוכיח אפוא, כי למרות האמור, המשך
העסקתה של התובעת במתכונת עובר להוצאתה לחליית לא התאפשר.
61. נוכח האמור, מצאתי כי הגנת הסיכול אינה עומדת לנתבע בנסיבות המקרה
,
18
19
20
21
23
24
25
26
27
28
29
30
2222222222
שלפניי.
28 ראו בעניין זה חוות דעתה של השופטת (כתוארה אז) רונית רוזנפלד בפסק הדין בעניין קוקא.
13 מתוך 20
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
פיצויי פיטורים
62. כאמור, יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בנסיבות המזכות את התובעת
בפיצויי פיטורים.
63. בשים לב כי התובעת השתכרה שכר שעתי, והועסקה בהיקף משרה משתנה מדי
חודש בחודשו, בקביעת שכרה הקובע הסתמכנו על הלכת י.ב. שיא משאבים29
שהחליפה את הלכת סנונית30 הידועה. בהתאם לכך, שכרה הקובע חושב על יסוד
ממוצע היקף המשרה בכל תקופת העסקתה במכפלת שכרה השעתי האחרון.
64. בחישוב ממוצע היקף המשרה, לקחתי בחשבון גם רכיבי שכר אחרים ובכללם:
חופשה, חגים ומחלה. על כן, ועל פי התחשיב שלהלן, התובעת הועסקה 125
שעות עבוד
95
95
95
95
95
95
95
97
95
107
130
131
120
110
114
110
105
107
95
116
100
118
שעות בממוצע:
חודש
ספט-13
אוק-13
נוב-13
דצמ-13
ינן-14
פבר-14
מרץ-14
אפר-14
מאי-14
יוב-14
אוג-14
ספט-14
נוב-14
דצמ-14
ינו-15
פבר-15
מרץ-15
אפר-15
מאי-15
יונ-15
יול-15
אוג-15
29 עע (ארצי) 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' ADHENOM BERH TEAMI(4.6.17).
30 דב"ע (ארצי) נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ – פרץ, פד"יע ל 364 (1997) (להלן – עניין סנונית).
14 מתוך 20
אוק-15
נוב-15
דצמ-15
ינו-16
פבר-16
מרץ-16
אפר-16
מאי-16
יונ-16
יול-16
אוג-16
ספט-16
אוק-16
נוב-16
דצמ-16
ינו-17
פבר-17
מרץ-17
אפר-17
מאי-17
יונ-17
יול-17
אוג-17
ספט-17
אוק-17
נוב-17
דצמ-17
ינו-18
פבר-18
מרץ-18
אפר-18
מאי-18
יוב-18
יול-18
אוג-18
ספט-18
אוק-18
נוב-18
דצמ-18
ינו-19
פבר-19
מרץ-19
אפר-19
מאי-19
יונ-19
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
90
102
113
98
110
100
115
108
108
108
122
125
116
102
106
105
105
100
108
95
110.5
120
120
154
153.6
153.6
121.4
131.5
163
146.4
130.6
136
186.9
162
181.4
141
102.1
162.2
135
117.7
163
87.3
149
138.7
177.8
177
15 מתוך 20
סע"ש 57094-10-20
2
3
4
5
6
7
סע"ש 57094-10-20
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
176.5
156.3
133.2
176
162.5
173.1
155
148
138.5
124.6338
יול-19
אוג-19
ספט-19
אוק-19
נוב-19
דצמ-19
ינו-20
פבר-20
מרץ-20
65. על כן, שכרה הקובע של התובעת עומד על סך 5,875 ₪, לפי החישוב שלהלן:
125 שעות בממוצע X 47 ₪ (שכר שעתי אחרון) = 5,875 ₪
66. על כן, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 26,153 ₪ לפי החישוב שלהלן:
5,875 ₪ (השכר הקובע) X 9.5 שנים (מיום 1.10.10 ועד ליום 28.3.20)= 55,813
. בניכוי 29,660 31 אשר עמדו לזכותו של התובע בקופת הפנסיה במועד
סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים = 26,153 ₪
18
19
20
21
23
24
25
2222222
הודעה על תנאי העסקה
67. התובעת עתרה לפיצויים בסך 15,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה.
68. כאמור, הנתבע הודה כי לא מסר הודעה על תנאי העסקה אולם טען כי תנאי
עבודתה של התובעת היו ידועים לה היטב.
69. סעיף 5 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-
2002 (להלן- "חוק הודעה לעובד") קובע כדלקמן:
(N)"
:
לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך
אזרחי על הפרת הוראות חוק זה והוא רשאי-
(1) לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור
שייראה לו בנסיבות העניין;
31 25,983 ₪ שעמדו לזכות התובעת בקופת הפנסיה נכון ליום 31.12.19 (עמ' 38 לכתב התביעה) + 2,449 ₪ שנצברו בשנת
2020 (עמ' 39 לכתב התביעה) + 1,228 (סעיף 40 לכתב התביעה) =
16 מתוך 20
.₪ 29,660
10
11
12
(ב)
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
(2) ליתן צו עשה לתיקון ההפרה.
(1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו,
ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2,
בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין,
הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד
להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם
תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה).
(2) פיצויים לדוגמא כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה
על 15,000 ₪ ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים
מיוחדים שירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר…".
70. הרציונאל העומד מאחורי הדרישה למסירת הודעה על תנאי העבודה, הינו
להבטיח שבידי העובד יהיה מידע באשר לתנאי עבודתו, על מנת לאפשר לו
לעמוד על זכויותיו, כמו גם על מנת למנוע מחלוקות עתידיות בינו לבין המעסיק.
71. בית הדין הארצי בעניין קלרה שניידר 32, מפי כב' השופטת דוידוב-מוטולה,
התייחס להוראות חוק הודעה לעובד, וקבע, כי בהתאם ללשון החוק אין
המדובר בעניין טכני, אלא חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, ואין
להסתפק במסירת הודעה בעל-פה, ובנסיבות של אי מתן הודעה בכתב, זכאי
העובד לפיצוי.
72. לאי מסירת הודעה בכתב על תנאי העבודה, יש אף נפקות במישור ההוכחתי33.
73. על פי הפסיקה, עובד זכאי לפיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד גם אם יילא הוכח
שאי מסירת ההודעה לעובד נעשתה על ידי החברה ביודעין', וזאת מכוח סעיף
5(א) לחוק הודעה לעובד34.
74. בענייננו אומנם לא נמסרה לתובעת הודעה על תנאי העסקה, אולם לא הייתה
מחלוקת בין הצדדים על תנאי ההעסקה שהשתקפו באופן מדויק בתלושי השכר.
75. נוכח האמור, בנסיבות המקרה מצאנו להעמיד את הפיצוי בגין אי מסירת הודעה
על תנאי העסקה על הצד הנמוך בסך 2,000 ₪.
13
14
15
16
17
18
19
24
25
26
30
31
33
22222222222723
20
21
28
29
32
עייע 154/10 קלרה שניידר – ניצנים אבטחה בע"מ (מיום 3.5.11).
33 ראה בעניין זה בסעיף 5א' לחוק הודעה לעובד, ועייע 228/08 דפנה אקרמן – דיקולור בע"מ ואח' (מיום 6.7.10).
34 ראו: עייע 61962-09-16 מהראטב נ' שיפודי הכיכר (20.3.18, בסעיף 6 לפסק הדין).
17 מתוך 20
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
דמי חגים
76. התובעת טענה כי לא קיבלה תשלום מלא בגין ימי חגים במהלך עבודתה ועתרה
לתשלום הפרשים בעניין זה בסך 2,770 . בסיכומיה, צמצמה התובעת את
תביעתה בעניין זה, צירפה תחשיב מעודכן והעמידה אותה על סך 1,652 ₪.
77. לטענת הנתבע, הוא שילם לתובעת את מלוא ימי החגים בשיעורים המתאימים
על פי דין והוא הכחיש את חישוביה של התובעת. רויים סרור העיד כי החישוב
של התובעת שגוי שכן היא התעלמה מהיקף משרתה, וחישבה לעצמה דמי חגים
על יסוד תעריף שכר יומי בתקופות בהם עבדה במשרה חלקית. כמו כן, העיד
רויים סרור כי התובעת לא קיזזה את מלוא ימי החגים ששולמה לה במהלך
תקופת עבודתה35.
78. לאחר שבדקתי היטב את הטבלה שנערכה על ידי התובעת בסיכומיה והשרותי
עם תלושי המשכורת שהיא צירפה לכתב התביעה עולה כי הצדק עם הנתבע.
מסתבר כי התובעת התעלמה מדמי חגים ששולמו, ולא קיזזה תשלומים
ששולמו לה מעבר לזכאותה בחודשים מסויימים. כך למשל, התובעת התעלמה
מ- 278 ₪ ששולמו בחודש 4/14, 306 ₪ ששולמו בחודש 10/18, 669 ₪ ששולמו
בחודש 5/2019 ולא קיזזה את התשלומים ששולמו ביתר לעומת התחשיב
שטבלה שלה למשל בחודשים 9/14, 9/15, 10/16, 4/17, 5/17, ו-9/18.
79. התובעת לא טענה כי כנגד מהימנות התשלומים שפורטו בתלושי השכר, ההפך
הוא הנכון. לשאלת בית הדין בפתח הדיון שהתקיים ביום 12.9.21 היא הצהירה
כי אין מחלוקת על התשלומים ששולמו בתלושי השכר. מכאן, כל תשלום
ששולם בגין דמי חגים בתלושי השכר יש לקזזו מהסכומים הנתבעים על ידה.
בחישוב הכולל עולה כי הנתבע שילם לתובעת את מלוא ימי החגים הנתבעים על
ידה ואף מעבר לכך.
80. נוכח האמור, התביעה לדמי חגים נדחית.
35 פרוטוקול עמ' 14, שורה 33.
18 מתוך 20
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
דמי מחלה
81. לטענת התובעת היא לא קיבלה דמי מחלה מלאים בחודשים 11/18, 12/18 ו-
3/20 ועתרה לחייב את הנתבע בפיצוי בסך 6,142 ₪ ברכיב זה. בסיכומיה, היא
הפחית את הסכום הנתבע לסך 3,898 ₪.
82. לטענת הנתבע לאחר שהודיע לתובעת ביום 27.3.20 על הוצאתה לחליית החל
מיום 28.3.20, היא המציאה לו אישורי מחלה רטרואקטיבייים מיום 27.3.20
ועד ליום 2.4.20. הנתבע בתגובה זימן את התובעת לרופא תעסוקתי כדי לבדוק
את טענותיה למחלה, אולם היא סירבה להגיע לבדיקה. לפיכך בגין ימים אלה
פטור הנתבע מתשלום דמי מחלה. בגין יתר הימים חישוביה של התובעת שגויים
ומבוססים על עבודה במשרה מלאה על אף שהועסקה במשרה חלקית.
83. גם כאן, קיבלנו את גרסתו של הנתבע, והסבריו של רויים סרור לגבי חישוב דמי
המחלה בחודשים 11/18 ו-3612/18 מקובלים עלינו. התובעת לא צירפה אישורי
מחלה לתקופה האמורה, כך שלא יכולנו לבדוק אם הייתה זכאית לימים נוספים
על אלה ששולמו לה, ומתלושי השכר עולה כי התחשיב שבוצע בגין הימים
ששולמו, עולה בקנה אחד עם הוראות חוק דמי מחלה, תשלייו-1976.
84. באשר לימי המחלה של חודש 3/20, גם כאן קיבלנו את גרסתו של הנתבע. אישור
המחלה שצורפו על ידי התובע לחוד זה הוצאו בדיעבד, לא רשומה בהם אבחנה
רפואית והנתבע מימש את זכותו מכוח תקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה (נהלים
לתשלום דמי מחלה), תשל"ז-1976 להעמיד את התובעת לבדיקה רפואית
מטעמו בשל הספק שהתעורר בליבו.
85. הזמנתה של התובעת לבדיקה רפואית הוכחה בפנינו37. התובעת הודתה כי
קיבלה לידיה את ההזמנה אך טענה כי לא יכלה לגשת לבדיקה וכי ייבכל מקרה
כבר הגישה טוב"י במועד ההזמנה38. בין אם הרגישה טוב או לאו במועד הבדיקה,
היה על התובעת להתייצב אליה עם ברצונה לקבל דמי מחלה ומשלא עשתה כן
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
25
26
27
28
29
2222222222
36 פרוטוקול עמ' 15, שורות 4-17.
37 נספח ט' לכתב ההגנה; פרוטוקול עמ' 19, שורות 9-10, 31-33.
19 מתוך 20
38 פרוטוקול 12, שורות 9-13.
2
3
4
567
8
9
10
11
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
אין לה אלא להלין על עצמה. בשים לב כי מדובר בבדיקה רפואית לא מצאנו כי
12
13
יש ממש בטענה החלופית שהועלתה על ידה לפיה לא יכלה לגשת לבדיקה בשל
צווי החירום לכאורה.
14
15
16
17
18
19
20
21
86. בנסיבות אלה התביעה לדמי מחלה נדחית.
סוף דבר
87. בנסיבות אלה, הנתבע ישלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין
לידיו, סך של 28,153 (קרן), לפי הפירוט שלהלן :
א. הפרש פיצויי פיטורים בסך 26,153 ₪;
:
ב. פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה בסך 2,000 ₪;
על הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.10.20 (מועד
הגשת התביעה) ועד למועד התשלום המלא בפועל.
23
24
25
26
27
28
29
222222222
88. בנוסף יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עוייד בסך 2,000
₪ אשר ישולמו בתוך המועד האמור לעיל. בקביעת גובה ההוצאות ושכר טרחת
עוייד לקחתי בחשבון כי חלק מרכיבי התביעה נדחו ונסיבותיה המיוחדות של
30
31
התובענה דנן.
89. ערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה
בירושלים בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש לערער.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ב, (21 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים.
Kanz
כאמל אבו קאעוד, שופט בכיר
20 מתוך 20
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
14. התובעת ביקשה לשוב לעבודתה בתקופת החליית, אלא שהנתבע הציע לה לחזור
בהיקף משרה נמוך יותר ובלי להתחייב על משרה ושכר קבוע. בנסיבות אלה היא
הייתה זכאית להתפטר בדין מפוטרת ולעמוד על תשלום פיצויי פיטורים מלאים.
15. לתובעת לא נמסרה הודעה על תנאי העסקה ועל כן היא זכאית לפיצוי בהתאם
לחוק בעניין זה.
16. התובעת זכאית להפרש בין דמי חגים ומחלה.
טענות הנתבע
17. בשל מגפת הקורונה, הגם שניתן היתר להפעלת מרפאות השיניים, המטופלים
חששו להגיע למרפאה ולכן הוצע לתובעת לשוב לעבודה בהיקף מצומצם יותר
התואם למצב החדש, אך התובעת הודיעה כי נוח לה לקבל דמי אבטלה הגבוהים
יותר מהשכר הצפוי ואין טעם להתאמץ ולצאת מהבית.
18. אכן לא נמסרה לתובעת הודעה על תנאי העסקה אולם היא ידעה היטב מה הם
תנאי עבודתה ללא כל צורך במסמך.
19. התובעת קיבלה את מלוא דמי החגים והמחלה שהגיעו לה באופן יחסי להיקף
משרתה.
ההליך בבית הדין
20. ביום 12.9.21 התקיים דיון מקדמי בפניי, במסגרתו ניסיתי ליישב את המחלוקת
בין הצדדים בהסכמה. לאחר שהפשרה לא הסתייעה, ובשים לב כי המחלוקת
בין הצדדים מצומצמת ועיקרה משפטית, קבעתי את התיק להוכחות ללא צו
לתצהירים.
3 מתוך 20
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
24
25
26
27
28
29
30
31
222222222223
2
3
34
15
69
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
21. ביום 3.10.21 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נשמעה עדותם של הצדדים
ועדותו של רויים ברטי סרור מטעם הנתבע. בתום הדיון ולבקשתם, ניתן צו
להגשת סיכומים בכתב חלף שמיעת סיכומים בעל פה.
22. אחרון הסיכומים הוגש ביום 26.10.21.
7
8
9
10
11
12
13
14
דיון והכרעה
23. לאחר שעיינתי היטב בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדויות הצדדים
ועיינתי בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ולהלן
15
16
17
18
19
20
נימוקי פסק הדין.
נסיבות התפטרותה של התובעת
24. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת התפטרה מעבודתה והשאלה שהובאה
להכרעת בית הדין היא האם בנסיבות התפטרותה זכאית היא לפיצויי פיטורים.
25. סעיף 11א לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, קובע כי עובד יהיה זכאי לפיצויי
פיטורים אם התפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות
אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך
21
22
23
24
25
26
28
29
30
31
22222227
בעבודתו.
26. הלכה פסוקה היא, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף
11(א) לחוק, צריך לעמוד בשלושה תנאים:
ב.
א. עליו להוכיח כי אכן הייתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה או שהתקיימו
נסיבות אחרות שביחסי העבודה שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו;
עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות
הללו ;
ג.
עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות
נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי
זה קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי
4 מתוך 20
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
פיטורים, עת ברור כי המעסיק אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון
ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד
נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת.
הרעה מוחשית בתנאי העבודה
27. רבות נכתב בספרות ובפסיקה על חשיבותה של העבודה על חיינו ולהיותה מקור
מרכזי לסיפוק, משמעות, הגשמה, הגדרה עצמית, התפתחות אישית, קשרים
בין-אנושיים ומעורבות חברתית. נפסק כי מקום העבודה הוא, בצד המשפחה,
מרכז חיים לעובד.
28. הזכות לעבוד אינה רק הזכות לפרנסה, היא משמעותית יותר מזה, וכוללת את
התמורות להן זוכה העובד מעבודה בפועל, ובלשונה של סגנית הנשיא בדימוס
אלישבע ברק-אוסוסקין:
יזכות זו כוללת את הזכות למינימום פרנסה, זכות הנובעת מהגנה
על כבוד האדם של העובד. ברם הזכות לעבוד אינה רק הזכות
למינימום פרנסה. הזכות לעבוד היא גם הזכות לפרנסה בכבוד
בהתאם ליכולות של העובד. באופן זה לעובד יהיה סיפוק, הוא
יהיה מוערך על ידי משפחתו והאנשים הסובבים אותו. הזכות
לעבוד כוללת גם את הזכות לעסוק הלכה למעשה במה שאדם
מיומן לו. הזכות אינה רק לקבל את השכר בצירוף כל התוספות.
זוהי גם זכות לעסוק במיומנות, להתקדם בה תוך סיפוק
מהעיסוקי'.
29. נקבע עוד כי לעובד זכות מעין קניינית על עבודתו. זו צריכה לא רק לספק לו
פרנסה אלא גם סיפוק ופיתוח מיומנותו.
14
19
20
23
24
156782222222222
1
דב"ע (ארצי) שנ/10 – 3 כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים
אוזן חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ נ' ולי טקין ואח' (27.1.10).
2 גיא דוידוב, הזכות לעבוד כזכות קהילתית ואישית והפוטנציאל החוקתי שלה, זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות
בישראל 533 (2005); שלומית יניסקי רביד, היגור זאב עם כבש? יחסים פסיכולוגיים במקום העבודה, ספר אליקה ברק-
אוסוסקין 233 (2012). (ארצי) 209/10 עעא (ארצי) 209-10 ליבי וינברגר נ' אוניברסיטת בר אילן (6.12.12).
3 ע"ע 300178/98 ביבס – שופרסל בע"מ, פד"יע לו 481.
4 עייע 326/03 מדינת ישראל נ' ילנה צ'פקוב ואח' (20.2.06).
5 עסיק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – אי.סי.איי. טלקום בע"מ, פד"יע לו 289 (להלן: "עניין אי.סי.איי
טלקום").
5 מתוך 20
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
30. הזכות לעבוד היא זכות העומדת בנפרד מהזכות להשתכר בכבוד, ואין האחת
ממעיטה מרעותה. הזכות לעבוד היא הזכות לעבודה בפועל מעבר לזכות לקבלת
15
16
17
18
19
20
שכר7.
31. השעיית חוזה העבודה בדרך של הוצאת העובד לחופשה ללא תשלום הינה אפוא
פגיעה בכבודו של העובד כאדם וכעובד, בזכותו המעין קניינית על מקום עבודתו
ובלגיטימיות של רצונו לממש את זכותו למקום עבודתו.
32. על כן ללא ספק, הוצאת עובד לחליית היא הרעה מוחשית בתנאי העבודה, הוא
נאלץ לשבת בביתו, זכותו לעבוד נחסמה בפניו, והשתכרותו נפגעת.
33. נוסיף על כך כי בהתאם לפסיקה הוצאת עובד לחופשה ללא תשלום מחייבת
הסכמה בהסכם קיבוצי או הסכמה אישית עם העובד, וכי די בצעד זה כדי
שעובד יהיה זכאי לקבלת פיצויי פיטורים.
34. התובעת הלכה למעשה נדרשה להישאר בביתה החל מיום 28.3.20 ועד להודעה
חדשה. אומנם, תחילה שהתה התובעת בביתה יחד עם מרבית העובדים במשק,
בשל צווי החירום שהוטלו לרבות הסגר הראשון. אולם, מרפאות השיניים היו
בין הראשונים לשוב לעבודה, הגם שתוך הגבלות מסוימות והקפדה יתרה על
כללי המיגון. כבר ביום 14.5.2020 הוציא משרד הבריאות מתווה לחזרה
הדרגתית של מערכת הבריאות, הכוללת את מרפאות השיניים בבתי החולים
ובקהילה10 והמתווה עמד בתוקף אף במהלך הסגר השני שהחל ביום
21
23
24
25
22222
.1118.9.2020
6 עניין אי. סי.איי טלקום.
7 עע (ארצי) 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ ילו בע"מ (16.3.18).
8
ראו: עייע (ארצי) 59799-12-13 קאלה ארועים בע"מ נ' שלמה פרל (20.8.2015). וכן ראו: עייע (ארצי) 18354-12-16 א.א.
חברה לבידוד ולציפויים בע"מ נ' אלי דואק (18.4.2018); ע"ע (ארצי) 60487-01-16 FLORES JOCELYN נ' עזבון המנוח
יוסף רוזנברג (9.2.2017); סע (חי') 13815-01-09 מרשי בולוס נ' הנסיכה חיפה אירועים וכנסים (2006) בע"מ (10.2.2013).
? עייע 10/03 גליה פיליפוביץ – סי.פי.אס מחשבים והנדסה בע"מ (21.2.05).
dent-14052020.pdf (govextra.gov.il) ·
10
11 נספח א' לכתב התביעה.
6 מתוך 20
סע"ש 57094-10-20
35. מרפאת השיניים של הנתבע חזרה לפעילות הדרגתית כבר בתום הסגר הראשון,
אולם מטבע הדברים היקף העבודה היה מצומצם12. מכאן, אין לומר כי השבתה
של התובעת הייתה בלתי אפשרית נוכח צווי החירום – לא הייתה מגבלה חוקית
על השבת התובעת לעבודה, אלא בשל צמצום הפעילות במרפאת השיניים
החזרתה של התובעת לעבודה בהיקף עובר ליציאה לחליית ככל הנראה לא
הייתה כדאית לנתבע.
36. אמנם, מקובלת עליי טענתו של הנתבע כי הוא הציע לתובעת לשוב לעבודה,
אולם הוא לא נתן לה הצעה סדורה, הוא ביקש להשיב אותה לעבודה באופן
ספוראדי ובהתאם לכמות העבודה שתהיה, ללא התחייבות למינימום משרה או
שכר13. תמיכה לכך מצאנו גם בעדותה של התובעת14 המסכמת באופן מדויק את
התרשמות בית הדין מנסיבות המקרה:
"לא היה לי הצעה לחזור לעבודה ספציפית. הוא לא סגר איתי על
שום דבר. להגיע פעם ב… זה לא חזרה לעבודה. אני לבד בארץ. יש
לי ילדה שאני צריכה לעזור לה ואין לי משפחה ואני צריכה לממן
ולשרוד ולשלם עבור דירה ואוכל. אני לא יכולה לחכות עד שאולי
תהיה עבודה. הוא לא סגר אתי שאני צריכה לצאת מהחל"ת."
37. התובעת רצתה לחזור לעבודה בהיקף דומה לזה שלפני הוצאתה לחליית או לכל
הפחות בהיקף משרה ובשכר קבוע וודאי, ובשלונה15
"ש:
את ציפית בעצם שהנתבע יגיד לך צאי מן החלת תחזיר
למרפאה כמו קודם?
ת: כן. שיסגור איתי תנאים ושעות. לפחות רציתי לדעת איזה
שעות ואיזה שכר."
ובהמשך16 :
"ש: כשהיה הסגר הראשון יכולת לדעת שיש סגר שני?
ת: לא. בתקופה אי אפשר לדעת. הכל יכול לקרות. אף אחד לא ידע
את המקום שלו.
ש: איך הנתבע יכול היה לקבל אותך חזרה לעבוד שכל המדינה
בסגר ?
12
סעיף 8ט' לכתב ההגנה.
13 ראו עדותו של הנתבע: פרוטוקול עמ' 21, שורות 7-30, עמ' 22.
14 פרוטוקול עמ' 4, שורות 1-6.
15 פרוטוקול עמ' 7, שורות 6-7.
16 פרוטוקול עמ' 8, שורות 7-19.
7 מתוך 20
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
24
25
26
27
28
29
30
31
33
34
56762 222222222222232
9
10
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
ת: שוב, אחרי חודש חודשיים הוא יכול להגיד לי שאין עבודה
והוא משחרר אותי.
ש: אני אומרת לך שהוא אמר לך. מה רצית קיבלת דמי אבטלה?
ת: רציתי לדעת או שאני עובדת או לא.
ש: הוא אמר לך אנחנו כמעט עשר שנים יחד ולמה לא נתת לו
הזדמנות?
ת: שוב. אני רציתי לדעת לאן אני חוזרת. הוא לא סגר איתי.
ש: הוא יכול היה לדעת?
ת: אני צריכה לשלם עבור דירה. אם אני באה לעבודה אני צריכה
לדעת איזה שעות ואיזה תנאי עבודה.
ש: הוא לא יודע ספציפי, הוא ביקש ממך לחזור?
ת: אני בחלית. להוציא אותי מחלית ולתת לי עבודה. ככה הוא
היה צריך. זה לא היה. "
38. אמנם התובעת העידה כי קיבלה דמי אבטלה משך כל תקופת החליית ואף עד
לחודש יולי 172021, אולם אין חולק כי דמי האבטלה שהתקבלו היו נמוכים
מהשכר שהתובעת קיבלה עובר להוצאתה לחליית18. מכאן, זכותה של התובעת
לעבוד ויכולת ההשתכרות שלה נפגעה מהוצאתה לחליית, וההצעה לשוב לעבודה
באופן הזדמנותי לא היה בה כדי להבטיח לה עבודה רצופה ומינימום הכנסה,
היא פגעה ביכולתה לתכנן את שגרת יומה ולכלכל את עצמה ובני משפחתה
בכבוד, והיא שינתה לרעה באופן מהותי את תנאי עבודתה והיוותה אפוא הרעה
מוחשית בתנאי העבודה.
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
קשר סיבתי בין ההתפטרות להרעה
39. הגם שבפניותיה של התובעת באמצעות בא כוחה, היא הלינה גם כנגד אי תשלום
מלוא זכויותיה ובכלל זה אי תשלום דמי חגים ומחלה באופן מלא, התרשמתי
הן ממכתביה והן מעדותה בפניי כי עיקר דאגתה הייתה שמירה על מקום
עבודתה ומקור פרנסתה.
24
25
26
27
33
34
2222222222232
28
29
30
31
17 פרוטוקול עמ' 6, שורות 31-32.
18 פרוטוקול עמ' 4, שורות 7-11.
8 מתוך 20
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
40. התובעת הועסקה תקופה ארוכה וממשוכת אצל הנתבע, וכפי שהנתבע העיד היא
למדה את המקצוע אצלו, התפתחה והתקדמה במהלך השנים והתמורה
הכספית שקיבלה גדלה משמעותית לאורך השנים19. זאת ועוד, התובעת לא
ביקשה להתפטר מיד לאחר הוצאתה לחליית, ולמעשה נותרה בחליית למעלה
מחצי שנה לפני שהתפטרה לאחר שדרשה שוב ושוב לחזור לעבודתה.
15
16
17
18
19
20
41. התובעת התפטרה לבסוף לאחר שהנתבע לא יכל להתחייב על היקף עבודה,
וכאשר לא הייתה מגבלה על פעילות מרפאות השיניים למרות הימשכותה של
מגפת הקורונה בישראל.
42. מכאן, הוכח בפניי קשר סיבתי בין ההתפטרותה לההרעה המוחשית בתנאי
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
2222222
העבודה.
התראה לפני התפטרות
43. כאמור, התובעת לא התפטרה מיד עם הוצאתה לחליית. תחילה המתינה בתקווה
כי הנתבע ישיב אותה לעבודה ועמדה עמו בקשר רציף.
44. בהמשך ומשראתה כי אין ברירה פנתה לעורך דין20, שפנה בשמה לנתבע במספר
הזדמנויות נוספות להשבתה לעבודה. כך, כאמור לעיל, בייכ התובעת פנה לנתבע
במכתב התראה ובהודעה מוקדמת לפני התפטרות כבר ביום 10.8.20. למרות
חלוף תקופת ההודעה המוקדמת, התובעת לא התפטרה וביקשה שוב לחזור
לעבודה בפנייתה באמצעות בא כוחה מיום 4.10.20 ובהמשך גם ביום 7.10.20.
רק לאחר שביום 11.10.20 הודיע הנתבע כי אינו יכול להשיב את התובעת
לעבודה במתכונת עובר להוצאתה לחליית ומבלי לגלות באיזה היקף משרה הוא
יכול להשיב אותה לעבודה נאלצה התובעת להרים ידיים ולפנות לבית הדין
בתביעה מושא פסק הדין שהוגשה ביום 27.10.20.
45. מכאן התובעת נתנה לנתבע התראה סבירה על כוונתה להתפטר והזדמנות
נאותה להשיב אותה לעבודה.
9 מתוך 20
19 פרוטוקול עמ' 19, שורות 23-29.
20 פרוטוקול עמ' 8, שורה 5.
2
3
4
5
6
7
8
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 57094-10-20
46. על כן, בהתקיימותן של שלושת התנאים להוכחת זכאות התובעת לפיצויי
פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים יש לקבל את תביעתה לפיצויי
פיטורים מלאים.
47. לטענת הנתבע בסיכומיו, משהודתה התובעת כי מיצתה עד תום את תקופת
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
החליית והמשיכה לקבל דמי אבטלה ממועד הוצאתה לחליית ועד ליום האחרון
בו ניתן לקבלם, הרי שתביעתה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב.
48. בית הדין אינו שותף לעמדתו של הנתבע בעניין זה. התובעת, ביקשה לשמור על
מקום עבודתה ומקור פרנסתה, בבקשות חוזרות ונשנות לשוב לעבודה, אלא
שהנתבע, לא עשה די להשבתה לעבודה באותה מתכונת עובר להוצאתה לחליית.
אמנם, איני מפקפק בטענותיו של הנתבע כי עסקו נפגע במידת מה בשל השלכות
מגפת הקורונה, והיקף העבודה צומצם לתקופה מסוימת – הגם שלא הובאו
בפנינו נתונים בעניין זה. עם זאת, עמידתה של התובעת על זכותה לשמור על
מקום עבודתה ופרנסתה היא תוצאה צפויה מהנסיבות שנקלעה אליהם בעל
כורחה ודרישה לגיטימית שאין להכתימה בחוסר תום לב.
49. התובעת מימשה את זכותה לקבלת דמי אבטלה, שהוענקה לכלל העובדים
שפרנסתם נפגעה בעקבות מגפת הקורונה, ובכך הקטינה את נזקיה, ואין פסול
בכך. אף בסירובה של התובעת לשוב לעבודה בהיקף בלתי ידוע מבלי שהנתבע
מתחייב על מינימום משרה ושכר קבוע, אין רבב. מגפת הקורונה הכניסה את
מרבית הציבור לחוסר ודאות ודאגה קיומית, ועל כן היתלותה של התובעת
ברשת הבטחון שהוענקה על ידי המדינה שימשה לה עוגן והתחייבות לרשת
בטחון כלכלית מינימלית לקיום בכבוד, רשת בטחון שהנתבע סירב לפרוש
20
21
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
22222222222
10 מתוך 20
בפניה.
