לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקשת
ב. ש
ע"י ב"כ עוה"ד קריסטין לפאג'יאן
נגד
משיב
בעניין הקטינה
ע. ד
א', ילידת 2022
החלטה
1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט ניר זיתוני) שניתנה ביום 22.8.2024 בתיק תלה"מ 8303-06-23 (להלן: "ההחלטה קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה), במסגרתה נפסק כי זמני השהות של המבקש עם הקטינה יורחבו ויתקיימו מחוץ למרכז הקשר, כפי שיפורט להלן.
רקע בזעיר אנפין
2. המבקשת והמשיב (להלן גם: "הצדדים"), ניהלו מערכת יחסים זוגית, ממנה נולדה הקטינה שפרטיה שבכותרת. זמן קצר לאחר לידת הקטינה, עלו יחסי הצדדים על שרטון והם נפרדו.
3. ביום 4.6.2023 הגיש המשיב כאן בבית משפט קמא את התיק קמא, תובענה למשמורת וזמני שהות בעניין הקטינה. בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים בבית משפט קמא, שעיקרם הוא צווי הגנה (כל אחד מהצדדים ביקש כלפי רעהו), וכן תובענה למזונות הקטינה (תלה"מ 2649-08-23) שהגישה המבקשת נגד המשיב כאן. במסגרת תביעת המזונות, נושא המשיב במזונותיה הזמניים של הקטינה בסך 1600 ₪ לחודש (ללא מדור, מאחר שהמבקשת והקטינה מתגוררת אצל הורי המבקשת).
4. עיון בתיק קמא מלמד, כי לאחר פרידת הצדדים חדל המשיב מלראות את הקטינה. כל צד האשים את רעהו בהתמכרויות לחומרים מסוכנים ובסיכון הקטינה. בין הצדדים שורר סכסוך בעצימות גבוהה, במסגרתו מאשימה המבקשת את המשיב באלימות כלפיה.
5. בהחלטה מדיון שנערך בתיק קמא ביום 9.7.2023, נקבע בין היתר:
א. שני הצדדים ישלימו תהליך בדיקה והערכה במרכז להתמכרויות, באופן שיאפשר לבית המשפט לקבל עמדה מגורם מוסמך האם מי מן הצדדים מכור לסמים, והאם הוא זקוק לטיפול גמילה.
ב. בהסכמת המשיב, ובזיקה להמלצות האפוט' לדין, הופנה האב לבצע הערכת מסוכנות פרטית אצל מומחה, ותוצאת ההערכה תוגש לתיק.
ג. עו"ס לס"ד התבקשה לפנות לכל מרכזי הקשר באזור הצפון, במטרה לאתר מרכז קשר שיוכל לקבל את הצדדים בהקדם האפשרי בשים לב לעובדה כי מדובר בקטינה ילידת 2022, שראתה את אבא שלה פעם אחת מחודש פברואר 2023.
ד. עד החלטה אחרת, או עד לתחילת מפגשים במרכז קשר, נקבע כי בהתאם להסכמת האפוט' לדין יפגוש האב את הקטינה בנוכחות האפוט' לדין, בחדר בתוך הלשכה לשירותים חברתיים במועד או במועדים עליהם תודיע האפוט' לדין לצדדים.
ה. על המבקשת לעשות כל שביכולתה כדי להכין את הקטינה למפגש, באופן שהתוצאה של המפגש תהיה מוצלחת. על המשיב לגלות איפוק מירבי ולהימנע מכל הערה ביקורתית כלפי המבקשת, שיכולה לחבל בהצלחת המפגש. על שני ההורים לשתף פעולה באופן מלא ולקיים הנחיות העו"ס לסדרי דין לשם הצלחת המפגש או המפגשים.
6. מכון "התבוננות" ערך בדיקת מסוגלות הורית לצדדים והגיש את חוות דעתו לתיק קמא ביום 30.6.2024 (להלן: "חוות הדעת"). מחוות דעת זו עלה כי הקטינה החלה לפגוש באביה המשיב בחודש אוגוסט 2023, כאשר זמני השהות הם פגישה חד שבועית בת שעה, במרכז קשר. עוד תואר, כי המפגשים בין האב לקטינה לא מתקיימים באופן סדיר עקב אישורי מחלה שמציגה המבקשת.
בחוות הדעת ניתנה המלצה לגבי המשך זמני השהות של האב עם הקטינה, הוצאתם ממרכז קשר והרחבתם כדלקמן: האב יאסוף את הקטינה ממרכז קשר פעם בשבוע ויבלה עמה שלוש שעות, למשך חודש. בתום חודש, יאסוף האב את הקטינה פעמיים בשבוע ויבלה עמה שלוש שעות, למשך חודשיים נוספים. בתום שלושה חודשים, ייערך ביקור בית אצל המשיב ותצפית גורמי הטיפול, לבחון התאקלמות הקטינה בבית המשיב, ובעקבותיה יוחלט על המשך זמני השהות (באותה מתכונת או הרחבתם).
7. בדיון נוסף שנערך בתיק קמא ביום 7.7.2024, נקבע כי יש צורך במסמכים נוספים טרם החלטה בדבר שינוי אפשרי במתכונת מפגשי הקטינה עם המשיב, וניתנו הוראות מתאימות על המצאתם.
8. ביום 22.8.2024 ניתנה ההחלטה קמא, בפתחה נכתב כי היא ניתנה "בהמשך לדיון מיום 7.7.24 ועניינה בחינת האפשרות לשנות את מתכונת המפגשים של האב עם הקטינה המתקיימת אחת לשבוע במרכז קשר".
להלן עיקריה:
א. המשיב הגיש לתיק קמא ביום 21.7.24, מכתב עדכני של הפסיכיאטר המטפל בו, שם נכתב כי המשיב מטופל אצלו מחודש ינואר 2023, בעקבות דחק בתר חבלתי (פוסט טראומה). הפסיכיאטר הביע תמיהה על הדיון בנושא אלימות המשיב, כיוון שלא ידוע לו על דפוסי התנהגות אלימים או תוקפניים של המשיב בעבר. נמסר כי אישיות המשיב מתאפיינת בקווים הימנעותיים מלווים בנטייה לתלותיות. למשיב אישיות עם עוצמת חרדה די ניכרת שאינה אופיינית לאנשים אלימים ותוקפנים. הפסיכיאטר לא התרשם כי האב מסוכן לעצמו או לסביבתו.
ב. העו"ס לס"ד אימצה את המלצות חוות הדעת (שפורטו בסעיף 6 לעיל). עוד אימצה העו"ס את ההמלצה לפיה אם המבקשת תציג אישור מחלה, המפגש ידחה ליום אחר באותו שבוע; האם תדאג לנוכחות צד ג' בעת המעבר ותישא בעלות כספית ככל שהדבר יידרש. כן אימצה העו"ס את המלצת המומחים, לשקול סנקציה בגין אי קיום מפגשים. המבקשת תמשיך טיפול במרכז אלמגור; המשיב יקבל הדרכה הורית ע"י מרכז הורים ילדים. עוד יקבל המשיב טיפול סביב מרכיבים טראומטיים. עמדת העו"ס, שאימצה את המלצות חוות הדעת, תואמת את עמדת מרכז הקשר, לפיה המפגשים במרכז הקשר מיצו את עצמם ויש להתקדם לשלב הבא של מפגשים בבית המשיב.
ג. בית משפט קמא אימץ את המלצות המומחה והעו"ס, בצירוף מתן אפשרות למבקשת לממן שירותי סומכת, אשר תפקח מטעמה על המפגשים בבית המשיב. בית משפט קמא ציין בהחלטה, כי מתן אפשרות למבקשת לשכור שירותי סומכ/ת, אשר י/תפקח מטעמה על המפגשים בבית האב, נותן מענה מידתי לחששות של המבקשת מפני המשיב, והדגיש כי מדובר בסומך או סומכת המוכרים ע"י לשכת הרווחה, דבר המבטיח מקצועיות ונייטרליות של הגורם המפקח.
ד. האפוט' לדין, המלווה את הצדדים מאז חודש מאי 2023, סבורה כי המשיב אינו מסוכן לקטינה. עמדתה זו של האפוט' לדין עקבית לאורך זמן, חרף טענות המבקשת בנקודה זו.
ה. במבחן התוצאה, מפגשי המשיב עם הקטינה במרכז קשר המתקיימים מזה כשנה, אינם מתקיימים ברציפות וכסדרם. הגם שהמבקשת תולה את העדר הרצף במחלות של הקטינה, ואף הציגה אישורים מפורטים של רופא הילדים, קיימת בעייתיות של השימוש ברופא כמנגנון פיקוח על קיום הצדקה רפואית לאי קיום המפגשים.
בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
9. להלן תמצית טענות המבקשת:
א. שגה בית משפט קמא בהחלטתו להרחבת זמני שהות מחוץ למרכז הקשר, ללא התייחסות מספקת לדרישות המבקשת בדבר מסוכנות המשיב והצורך בשלילת מסוכנות זו בטרם יורחבו זמני השהות עם הקטינה.
ב. שגה בית משפט קמא עת החליט על הוצאת המפגשים ממרכז הקשר למפגשים עם המשיב ללא כל פיקוח למשך שלוש שעות, בניגוד להחלטה קודמת בה נקבע כי הוצאת הקטינה למפגש עם המשיב אצל האפוט' לדין, אינה ניתנת ליישום בשל מחסור במנגנוני פיקוח.
ג. שגה בית משפט קמא עת קיבל עדכונים מאת הפסיכיאטר המטפל של המשיב. לטענת המבקשת, אותו מטפל הוא בעלה של מנהלת המרפאה, המעסיקה את אמו של המשיב, ועל כן קיים חשש כבד לניגוד עניינים. בשל זאת וטענות אחרות, אין לקבל את עדכוני המטפל אלא להורות על מינוי מומחה בית משפט שיש בו ליתן חוות דעת נייטראלית, הקובעת את מצבו הנפשי של המשיב.
ד. הקטינה נולדה עם בעיה רפואית ברגליה (קלאב-פוט), בגינה עברה ניתוח ומרכיבה סד מיוחד עד היום. כמו כן הקטינה נמצאת בבירור לאלרגיות למזון, לאחר שפיתחה פריחה והקאות לאחר מפגשים עם המשיב במהלכם הביא לה דברי מתיקה. המבקשת חרדה לשלום הקטינה המצויה במצב רפואי המצריך טיפול מתאים, שהמשיב מנסה לטרפד ועולה חשש שמא ירע את מצבה המשתפר של הקטינה. המשיב עושה כל שלאל רוחו, לא מקשיב להנחיות רפואיות, מתנהג בחוסר אחריות ועל כן אין לאפשר לו לפגוש בקטינה מחוץ למרכז הקשר ללא פיקוח צמוד.
ה. המשיב התחתן בחודש מאי 2024 ואשתו נמצאת בהריון מתקדם; הקטינה לא מכירה אותה ולא את ביתם. הוצאת הקטינה ממרכז הקשר לבית זר, באופן פתאומי ולא מדורג עלול לגרום לקטינה טראומה נפשית וכן פגיעה גופנית עקב בכי בלתי פוסק שמביא להתעלפויות.
10. בקשת רשות הערעור דנן הוגשה ביום 17.9.24, והועברה לטיפולי ביום 3.11.24. ביני לביני דן רשם בית משפט לערעור בבקשות מקדמיות שונות שהגישה המבקשת בתיק דנן, לרבות בקשה לעיכוב ביצוע (נדחתה בהחלטה מיום 29.9.24). לאחר שהוסדר תשלום האגרה בבקשת רשות הערעור, הופנתה הבקשה כאמור לטיפולי על ידי המזכירות.
11. בינתיים אף התיק קמא לא קפא על שמריו. ביום 23.9.24 התקיים דיון נוסף, במסגרתו נדון סירובה של המבקשת למלא אחר ההחלטות השיפוטיות בתיק קמא, בראשן סירובה לאפשר למשיב להיפגש עם הקטינה מחוץ למרכז הקשר. במהלך הדיון האפוט' לדין של הקטינה התנדבה להיות נוכחת במפגשי המשיב עם הקטינה, אך המבקשת לא הסכימה להצעה זו.
12. בהחלטה מנומקת ומפורטת שניתנה בתיק קמא לאחר הדיון, ביום 23.9.24, תוארו ארבע ההפרות של מפגשי הקטינה עם אביה, על ידי האם. צוין כי "במסגרת הדיון (מיום 23.9.24, ח"ש) בית המשפט והאפוט' לדין יצאו מגדרם כדי לקבל שיתוף פעולה של האם בקיום ההחלטה… ההצעה הועלתה לאחר שהאם הבהירה כי בשל מסוכנות האב לא מצאה מפקח מטעמה שיסכים להיות נוכח במפגשים. עוד טענה האם כי פנתה לעו"ס כדי למצוא סומך אבל אף אחד לא מוכן לקחת אחריות בשל מסוכנות האב ומשפחתו… כל המאמצים עלו בתוהו, שכן האם עמדה על דרישתה להחזיר את המפגשים למרכז קשר" (סעיף 9 להחלטה).
13. המשיך בית משפט קמא וקבע, כי לאחר שקילת טענות הצדדים, המבקשת תחויב בהוצאות בסך של 1,500 ₪ למשיב, בגין שלושה מפגשים שלא התקיימו בהעדר הצדקה רפואית; תאומץ הצעת האפוט' לדין לפיה תתאפשר נוכחותה במפגשים כל עוד תהיה האפוט' לדין מוכנה לכך; ההחלטה והפרוטוקול מיום 23.9.24 יועברו לעו"ס לחוק נוער; משטרת ישראל תסייע במידת הצורך באכיפת ההחלטה.
עיקרי טעמי ההחלטה מיום 23.9.2024 הם:
א. מדובר במקרה קיצוני של אם שלא מוכנה לקיים החלטה שיפוטית כיוון שלשיטתה ההחלטה שגויה. האם עומדת בסירובה גם לאחר שערכאת הערעור קבעה כי לא תורה על עיכוב ביצוע במעמד צד אחד.
ב. בית המשפט יצא מגדרו כדי לחפש פתרונות "רכים" יותר שיאפשרו לקיים את רוח ההחלטה ולשמר קשר בין האב לבין הקטינה, אך ללא הצלחה. ב"כ האב תיאר בדיון "מציאות בלתי נסבלת", בראי טובת הקטינה, של חודשיים רצופים בהם האב לא פגש את הקטינה.
ג. כל ההסברים של האם לאי קיום ההחלטה קמא מיום 22.8.24 אינם מקובלים. טענות האם בנוגע למסוכנות האב כלפי הקטינה נבחנו הן במסגרת חוות הדעת מיום 30.6.24 והן במסגרת תשובת המכון (שנתן את חוות הדעת) לשאלות הבהרה של ב"כ האם. כמו כן נבחנו הטענות ע"י עו"ס לסדרי דין ובית המשפט.
ד. האם לא עשתה כל פעולה מפורטת ובעלת ממשות כדי ליצוק תוכן למנגנון הפיקוח שהוסיף בית המשפט מעבר להמלצות המומחה והעו"ס. טענת האם לפיה האב מסוכן עד כדי כך שאין אף אדם מחוג החברים ובני המשפחה של האם שמוכן לפקח על המפגשים, לא פורטה ולא נתמכה בדבר. טענת האם לפיה עו"ס עימה התייעצה בנוגע לסומכ/ת מסרה לה שלא ניתן למצוא סומכ/ת בשל מסוכנות האב לא פורטה ולא נתמכה בדבר. האם לא ידעה לומר מתי פנתה לעו"ס ומהו שמה של העו"ס. מדובר במנגנון פיקוח שהאם רשאית להפעיל, אך אינה חייבת – מראש נקבע כי אם לא יופעל, ניתן לקיים המפגשים גם בלעדיו.
ה. נכונות האפוט' לדין לפקח על המפגשים ראויה לכל שבח, שכן היא חורגת מהגדרת התפקיד הצרה של האפוט' לדין. יש להצר שהאם לא ניצלה נכונות זו.
ו. החלטה זו אינה המקום לבחון הפרות של ההחלטה מיום 22.8.24 ע"י האב או את צדקת ההחלטה. האם פנתה בנושא הערכת המסוכנות בעבר ובקשתה נדחתה במנומק. המקום לבחון את צדקת ההחלטה מיום 22.8.24 הוא בערכאת הערעור, אליה כבר פנתה האם (בבקשת רשות ערעור זו)
ז. התמונה שנחשפה בפני בית המשפט עד כה היא תמונה של אם, שלצד טיפול מסור בקטינה, אינה מסוגלת לתת את המקום הראוי לאב בחיי הקטינה, גם אם משמעות הדבר היא הפרה מודעת ומתמשכת של החלטה שיפוטית. התנהלות זו יוצרת מצב בו שלומה הנפשי של הקטינה עלול להיפגע ועלולה להקים עילה להכרזה על הקטינה כקטינה נזקקת לפי ס' 2(6) לחוק הנוער טיפול והשגחה. בנסיבות הענין, יש הצדקה לבחינת מצבה של הקטינה גם ע"י עו"ס לחוק נוער.
דיון והכרעה
14. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.
להלן אנמק החלטתי.
15. עסקינן בהחלטה זמנית, של בית משפט קמא, העוסקת בזמני שהות של האב (המשיב) עם הקטינה.
הלכה פסוקה היא לענין מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטה זמנית כגון דא, על-פיה רוחב שיקול הדעת המוענק לבית המשפט לענייני משפחה, בבואו לקבוע זמני שהות זמניים, עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור.
ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה על אודות זמני שהות זמניים, חייבת להיות מהירה, עניינית, ומטבעה נשענת על תמונה חלקית.
התוצאה היא, כי קביעת בית המשפט קמא בנושא זמני שהות זמניים ניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים. הגבלה זו תורמת לריסון שעל ערכאת הערעור לנקוט בבואה לבקר החלטת הערכאה המבררת, ותעשה כן רק במקרה חריג.
לעניין זה ראה:
בע"מ 4400/22 פלונית נ' פלונית (ניתן ביום 11.7.22).
בע"מ 6778/22 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 24.10.22).
לא מצאתי כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים.
16. בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי בהחלטת בית משפט קמא, במסגרתה הורה על הוצאת מפגשי המשיב עם הקטינה אל מחוץ למרכז הקשר בהדרגה, יש טעות המחייבת כבר בשלב זה את התערבות ערכאת הערעור.
לא בכדי הארכתי בתיאור הרקע והשתלשלות העניין בתיק קמא. יש בהם ללמד על עוצמת הסכסוך בין הצדדים, ועל סירובה של המבקשת לפעול כאמור בהחלטות בית המשפט. סירוב זה אין לראותו בעין יפה, שכן בעל דין לא רשאי לעשות דין לעצמו.
17. עיון בטענות המבקשת בבקשת רשות הערעור מלמד על חששה מפני מסוכנות המשיב. חשש זה לא נמצא לו בסיס מוצק, הן מדברי הפסיכיאטר המטפל של המשיב, הן מדברי עו"ס לס"ד והאפוט' לדין, והן בחוות דעת מכון התבוננות. אולם על מנת להפיג חששותיה של המבקשת, התווה בית משפט קמא דרך מקובלת והיא – שימוש בסומכ/ת. ועד שיימצאו הסומכ/ת המתאימים (שהרי המבקשת טענה כי נתקלה בקשיים למצוא), הביעה נכונותה האפוט' לדין לשמש כמשגיחה בזמני השהות של האב עם הקטינה.
לטעמי, יש בצעדים אלה כדי להפיס את דעתה של המבקשת בטענתה למסוכנות ו/או חשש מצד המשיב. סירובה של המבקשת לפעול בהתאם להחלטות השיפוטיות לא הוסבר כדבעי, וממילא לא נמצא לו כל צידוק.
בנסיבות אלה לא מצאתי להתערב בהחלטה קמא.
18. עיון בתיק קמא מלמד כי נקבע דיון במעמד הצדדים, ליום 22.12.24. במועד זה, הקרוב יחסית, ידון בית משפט קמא בזמני שהות הקטינה עם המשיב, ויכריע בנקודה זו בהתאם לשיקול דעתו וטובת הקטינה.
19. לאור האמור לעיל – כשמדובר בהחלטה זמנית בלבד, לנוכח סירובה של המבקשת לפעול כאמור בהחלטות שיפוטיות ללא כל צידוק, ולאור העובדה כי קבוע דיון בבקשה בבית משפט קמא בעוד כחודש וחצי, לאחריו ייתן בית משפט קמא דעתו בעניין זמני השהות הזמניים, נחה דעתי שאין מקום להתערב בהחלטה קמא.
סוף דבר
20. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
21. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.
החלטה זו מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתנה היום, ג' חשוון תשפ"ה, 04 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
