בפני
כבוד השופט סארי ג'יוסי
בעניין:
המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל יפרח (פמ"ח)
נגד
הנאשם
א' (עציר)
ע"י ב"כ עוה"ד שרית גולן-שטיינברג
גזר דין
הנאשם, יליד שנת 1999, הורשע ביום 11.05.2023 על סמך הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.
עובדות כתב האישום
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם וע', ילידת 2000 (להלן: "המתלוננת"), היו חברים למשך 13 חודשים לערך ונפרדו כחודש עובר למועד מעצרו של הנאשם בתיק זה.
המתלוננת, בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, התגוררה עם הוריה בקריית מוצקין.
אביה של המתלוננת, הוא הבעלים של רכב ——נושא מ"ר ——-(להלן: "הרכב"), אשר משמש את בני המשפחה ואשר חנה במועד הרלוונטי לכתב האישום בחנייה הסמוכה לביתם.
לאחר פרידת המתלוננת מהנאשם ועד למועד מעצרו בתיק זה, וביתר שאת מתאריך 11.11.2022, אז נפגשו השניים לאחרונה, איים הנאשם על המתלוננת בריבוי הזדמנויות בפגיעה שלא כדין בגופה ובאחרים, בנכסי משפחתה, באומרו שיפגע בה באמצעות מספריים, יפגע בבני משפחתה, בחברותיה וישרוף את ביתה ואת הרכב של אביה.
בתאריך 14.11.2022 לפנות בוקר, איים הנאשם על המתלוננת שלא כדין, באומרו כי אם לא תרד מביתה לדבר עימו הוא ישרוף את ביתה.
בתאריך 15.11.2022 בשעה 21:00 לערך, התקשר הנאשם אל המתלוננת באמצעות שיחת ווידאו ואמר לה, כי ניסה להצית את רכב אימה. לאחר זמן קצר, בשיחה נוספת בין השניים איים הנאשם על המתלוננת שלא כדין, באומרו שיפגע בה ו"באנשים שפגעו בו" והיא תהיה הראשונה. או אז ניתקה המתלוננת את השיחה.
במועד שאינו ידוע למאשימה, עובר ליום 16.11.2022 בשעה 00:28, החליט הנאשם להצית את הרכב.
לצורך כך, ביום 16.11.2022 בשעה 00:35, הגיע הנאשם אל תחנת דלק "סונול" הסמוכה למרכז הקניות "——" ומילא בנזין בשווי 10 ₪ בבקבוק שתייה מפלסטיק שנפחו 1.5 בנזין. בהמשך, זמן קצר עובר לשעה 00:53, הגיע הנאשם סמוך אל הבית, כשהוא רוכב על אופניים חשמליים, ניגש אל הרכב, שפך בנזין על תא המטען ועל מכסה המנוע, הצית את הבנזין במזיד ולאחר שהאש אחזה ברכב, הוא נמלט מהמקום וחזר לביתו בסמוך לשעה 01:05.
כתוצאה ממעשי הנאשם, נשרף הרכב ונגרמו לו נזקים של אובדן גמור בשווי של 115,000 ₪. בהמשך, יצא הנאשם מביתו בשעה 01:48, רכב על האופניים אל קיוסק "——" ב—–שם בשעה 02:34 אותר ונעצר על ידי המשטרה.
במהלך מעצרו ובמהלך הנסיעה בניידת ממקום המעצר אל תחנת המשטרה, התנגד הנאשם למעצרו, דפק ראשו בניידת וסרב לצאת מהניידת אל תחנת המשטרה.
בהמשך לכך, לאחר שהוכנס לתא המעצר בתחנת המשטרה, דפק הנאשם ראשו בקיר בתא המעצר, קילל את השוטרים, הוריד מעליו שלוש פעמים את אזיקי הידיים וכיוון את האזיקים בשתי הזדמנויות בצורה מאיימת לעבר השוטר ל'. בתגובה לכך כיוון השוטר אל עברו אקדח "טייזר" על מנת לרסנו ולאזוק שוב את ידו, ובהמשך התנגד הנאשם לכך והפריע לבדיקה רפואית של צוות מד"א שהגיע לבדוק אותו.
ביום 20.06.2023 נשמעו טיעוני הצדדים לעונש וניתנה לנאשם הזכות לומר את המילה האחרונה.
טיעוני הצדדים לעונש וראיות
בפתח הטיעון, הגיש ב"כ המאשימה פלט רישום פלילי של הנאשם, טיעונים לעונש בכתב שערך מבעוד מועד, וכן אסופת פסיקה.
ב"כ המאשימה טען כי לחובתו של הנאשם 4 הרשעות קודמות בין השנים 2014-2020, וכי סך הכל הנאשם ריצה תקופות מאסר של 32 חודשים. וביתר פירוט; האחת משנת 2020 בעבירות החזקת אגרופן או סכין שלא כדין ופציעה כשהעבריין מזוין, בגינה נגזר עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה של 17 חודשים; השנייה, עבירה של גניבה והסגת גבול פלילית, בגינה הוארך מעצר על תנאי; השלישית, עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, הפרת הוראה חוקית, גניבה (שתי עבירות), גניבה מרכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, ובגין אלה נגזר עליו עונש של מאסר בפועל של 15 חודשים; הרביעית, עבירות איומים והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין בגינן נדון לצו מבחן.
ב"כ המאשימה ציין כי הנאשם במעצר מיום 16.11.2022 עד עצם היום הזה.
לעמדת המאשימה, עבירת ההצתה, גם אם נעשית ביחס לרכוש בלבד, היא עבירה חמורה ביותר בעיקר בשל הפוטנציאל לנזק הרב שטמון בה, לגוף, לרכוש ולסביבה. על חומרתה הרבה של עבירת ההצתה הפנה ב"כ המאשימה לדברי כב' השופט ע. פולגמן בע"פ 607/16 פלונית נ' מדינת ישראל (12.4.16), ולדברים שנאמרו שם בהתייחס לפוטנציאל הנזק הגלום בה.
ב"כ המאשימה הפנה לפסיקת בית המשפט העליון בע"פ 10221/06 פיראס ג'ורן נ' מדינת ישראל (17.01.2008), לפיה לא בכדי העונש המרבי על עבירת ההצתה עומד על חמש עשרה שנות מאסר.
ב"כ המאשימה טען כי במעשי הנאשם נפגעו הערכים המוגנים של שלום הציבור ותחושת הביטחון שלו, ברכוש אביה של המתלוננת וגרמה למפגע סביבתי.
בנוסף לאמור, נטען כי ביחס לריבוי עבירות האיומים פגע הנאשם בשלוות נפשה של המתלוננת, בזכותה שלא יפנה נגדה מלל מאיים שיש בו כדי להפחידה ולהקניטה, וכן פגע בעקיפין בחופש הפעולה והבחירה שלה כפי זכותו של כל אדם. ביחס לעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו טענה המאשימה כי הערכים המוגנים שנפגעו הם שמירה על שלטון החוק וביטחונם של גורמי אכיפת החוק, הסדר הציבורי ויכולת השוטרים לבצע את תפקידם כחוק ללא הפרעה.
באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, הפנה ב"כ המאשימה לסעיף 40ט(א) לחוק העונשין וסקר בטיעוניו את הנסיבות המחמירות במעשיו של הנאשם:
הנזק שהיה צפוי להיגרם מהצתת הרכב סמוך לבית מגוריה של המתלוננת, בשעות הלילה הקטנות עת שמרבית האנשים ישנים ואין גורם היכול להתריע מפני הסכנה, וכן יכולתם המצומצמת של המתגוררים במקום להתגונן מפני הסכנה כאשר אך באורח נס לא נגרמו במקרה זה נזקים לגוף או לנפש.
הנזק שנגרם בפועל הינו משמעותי שכן רכבו של אביה של המתלוננת נשרף כליל, והוא בשווי 115,000 ₪.
משך ביצוע העבירות, כאשר במהלך תקופה של חודש ימים, וביתר שאת במהלך חמישה ימים ובמספר הזדמנויות, איים הנאשם על המתלוננת ובאורח אובססיבי, כאשר מדובר באיומים רבים וקשים בפגיעה בה, במשפחתה, בקרוביה ובנכסיהם כשלבסוף הוא מממש את איומיו המפורשים ומוציאם אל הפועל על דרך הצתת רכבה של אביה של המתלוננת.
מעשיו של הנאשם מלמדים על תכנון רב, וזאת לאור תוכן האיומים שהיו על פני מספר ימים שעה שבאחד מהם מסר למתלוננת כי ניסה להצית את רכב אמה, וביום 16.11.22 ניגש לתחנת דלק ומשם הצטייד בבקבוק בנזין עמו ניגש לבית המתלוננת והוציא את תכניתו מן הכוח אל הפועל.
יכולתו של הנאשם להבין את מעשיו והאפשרויות שעמדו לפניו כדי להימנע מביצועם. כמו כן נטען כי במהלך ביצוע העבירה של ההצתה, היה הנאשם תחת השפעת אלכוהול, אך אין בכך כדי להוות קרבה לסייג באופן הפוטר אותו מאחריות, או אף להפחית מאחריותו למעשים, וממילא נכנס הוא למצב של שכרות בהתנהגותו הנשלטת ומדעת.
הנאשם ביצע את העבירות לבדו, כי מדובר בריבוי עבירות האיומים כאשר הסיבות שהביאו את הנאשם לביצוען של העבירות נעוצה באותה פרידה מחברתו.
לעמדת המאשימה, הנאשם ביצע את העבירות לבד ובאופן עצמאי. ב"כ המאשימה עמד על כך כי מדובר בנאשם בגיר אשר הבין את חומרת מעשיו ואת השלכותיהם ויכול היה להימנע מהם.
באשר למדיניות הענישה הנוהגת, הפנתה המאשימה לפסיקה רלוונטית לטעמה:
ע"פ 3450/17 משה דמתי נ' מדינת ישראל (10.01.2018), שם הורשע המערער בבית המשפט המחוזי בשתי עבירות הצתה שנעשו בבניין מגורים, ונקבע מתחם ענישה שנע בין 3- 6 שנות מאסר בפועל והוטל עליו עונש של 48 חודשי מאסר בפועל, לצד עונש של מאסר על תנאי שהופעל חלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שבסך הכל הוטל על המערער עונש של 58 חודשי מאסר בפועל. ערעורו על חומרת העונש לבית המשפט העליון נדחה, בין היתר משמצא כי מתחם הענישה שאימץ בית המשפט המחוזי היה מאוזן.
ע"פ 907/14 רחמים דניאל נ' מדינת ישראל (18.11.14), שם נדחה ערעורו של המערער בבית המשפט העליון על חומרת העונש שהטיל עליו בית המשפט המחוזי בגין עבירת הצתת רכב שכנתו והטיל עליו עונש של 30 חודשי מאסר. בית המשפט העליון קבע כי העונש שהוטל על המערער משקף במידה ראויה את חומרת מעשיו ואת מכלול נסיבות התיק.
ת"פ 19296-09-21 מדינת ישראל נ' יבגני אורלוב (20.12.21), שם קבע בית המשפט המחוזי מתחם ענישה שנע בין 2- 4 שנות מאסר בפועל והטיל על הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל בגין עבירת הצתת רכב בצוותא עם אחרים.
ת"פ 15168-10-17 מדינת ישראל נ' נסראווי (28.2.2018), שם הורשע הנאשם בעבירת הצתה של רכב לאחר ששפך עליו חומר דליק ושילח בו אש. לנאשם היו 6 הרשעות קודמות ונקבע מתחם עונש שנע בין 24 -36 חודשי מאסר בפועל והושת עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, הפעיל בית המשפט עונש מאסר על תנאי, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שסך הכל נקבע שהנאשם ירצה 30 חודשי מאסר בפועל, ובנוסף הטיל עליו תשלום פיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪.
ת"פ 22859-06-18 מדינת ישראל נ' מורסי (24.10.2018), נאשם ללא עבר פלילי שהודה בהצתת רכב של שכנו. מההצתה רכב נוסף עלה באש. נקבע מתחם של 20 עד 40 חודשי מאסר בפועל, ועל הנאשם הושתו שם 20 חודשי מאסר.
ע"פ 1951/14 מקונן נ' מדינת ישראל, שם הנאשם הורשע בעבירת הצתה. נקבע מתחם שבין שנתיים וחצי ל-4 וחצי שנות מאסר. הנאשם היה צעיר, נעדר עבר פלילי אשר ריצה את העבירה בהיותו בגיל 20 והוא נידון לעונש של 30 חודשי מאסר בפועל.
ע"פ 8347/19 מיהרט נ' מדינת ישראל, שני נאשמים הורשעו בהצתה של חנות כשהנזק שנגרם לה הוערך ב-30,000 ₪. נקבע מתחם עונש שבין 24 – 48 חודשי מאסר בפועל. הנאשמים, צעירים ללא עבר מכביד, נדונו לעונש של 28 חודשי מאסר בפועל.
ע"פ 2745/18 אבו שארב נ' מדינת ישראל, בגין עבירת הצתה נקבע מתחם עונש שבין 2 -5 שנות מאסר בפועל, ונגזרו 24 חודשי מאסר בפועל.
ע"פ 1846/13 עמאש נ' מדינת ישראל, נקבע מתחם של 24 – 48 חודשי מאסר בגין עבירה של הצתת רכב והושת על הנאשם עונש של 27 חודשי מאסר בפועל.
עפ"ג 42238-08-20 קטייב נ' מדינת ישראל (13.12.20), הנאשם הורשע בעבירות של איומים כלפי בת זוגו והסגת גבול פלילית ונקבע מתחם שנע בין מספר חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד ענישה נלווית. לבסוף הושת על הנאשם עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד ענישה נלווית. בית המשפט המחוזי שינה עונשו של הנאשם ל-6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.
בהמשך ציין ב"כ המאשימה הנסיבות לקולא שאינן קשורות בביצוע העבירה: הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן וחיסכון בזמן שיפוטי יקר. מאידך, הפנה ב"כ המאשימה לעברו הפלילי המכביד של הנאשם.
לבסוף, טען ב"כ המאשימה למתחם עונש ההולם את מעשי הנאשם שנע בין 3 עד 6 שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלווית וביקש בשים לב לעברו הפלילי של הנאשם ולעובדה כי הנאשם בחר להודות במעשיו, למקם את עונשו בחלקו האמצעי של המתחם, וכן להשית עליו עונש של מאסר מותנה ארוך ומשמעותי וכן פיצוי לנפגעי העבירה.
עוד בפתח הדיון ובהסכמת הצדדים הודיעה ב"כ הנאשם כי המתלוננת רצתה, כך לטענתה, להגיע לדיון אולם מכיוון שהיא חיילת ולא קיבלה שחרור מהצבא, נמנע הדבר ממנה. משום כך היא ערכה ושלחה הודעה בכתב באמצעות הטלפון הנייד וביקשה מאחיו של הנאשם להקריאה בפני בית המשפט, במעמד הטיעונים לעונש. עותק מאותה הודעה נשלח לב"כ המאשימה אשר הסכים כי הסנגורית תקריא את ההודעה וכי יעשה על ידו בירור לאחר הדיון אל מול המתלוננת לשם בדיקת אותנטיות ההודעה. עוד מסר, כי במידה ולא תבוא מצדו כל הודעה בשלב מאוחר יותר, הרי שיש להתייחס לדברים ככאלה שנכתבו על ידי המתלוננת עצמה. משלא התקבלה כל הודעה מטעם ב"כ המאשימה, הרי שבהתאם למוסכם, אתייחס לדברים שהוקראו כדברי המתלוננת וכמשקפים את עמדתה.
כאמור, הסנגורית הקריאה את ההודעה ואחזור על עיקריה בקצרה.
המתלוננת בטוחה שמאז שהנאשם נעצר ועד היום הוא עבר תהליך "של שינוי עם עצמו ומביע חרטה במעשיו". עוד ציינה כי בחודשים האחרונים הבינה שהנאשם מצטער על כל מעשיו ומבין כי הוא סטה מדרך הישר וכי היה עליו להתרחק ולהתנתק כדי להבין שהוא צריך לעבור שינוי. עוד ציינה כי הנאשם לא רוצה "יותר לפגוע באף אחד וגם בעצמו, לפי ידיעתי הוא התחיל ללכת לקבוצות של שליטה בכנסים (ככל הנראה הכוונה צ.ל. "בכעסים" – ס.ג'), כלים שיועילו לו לחזור לדרך הישר ולא למעשיו". עוד ביקשה המתלוננת באותה הודעה בכתב ליתן לנאשם הזדמנות נוספת על מנת שיעבור את השינוי המיוחל וכי הוא התחרט על מעשיו ועל כן גם סלחה לו לאחר שהבינה שחל שינוי אצלו, וכדבריה: "הבנתי שהבן אדם שהוא היה בחוץ זה לא מי שהוא עכשיו והוא השתנה ורוצה לבנות את העתיד שלו מחדש ובדרך טובה". הוסיפה המתלוננת וציינה כי מהיכרותה את הנאשם, בהיותה חברתו לשעבר, "אני רוצה לומר שבפנים יש לו לב טוב ומגיע לו שיאמינו בו", וכי היא בחרה לרשום את המכתב מרצונה, כאשר "צריך לדעת למחול ולתת הזדמנויות לאנשים שטעו בדרכם".
ב"כ הנאשם טענה כי מתחם העונש ההולם בנסיבות נע בין 9 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשים של מאסר בפועל. לטענתה מדובר באירוע אחד מתמשך של הצתת רכב וריבוי של עבירות איומים שבוצעו בפרק זמן קצר, כמתחייב מטיעוני המאשימה, כשהרקע והמניע שעומדים מאחורי אותו אירוע ואותן עבירות נוגע לקשר הקלוקל שהיה לנאשם עם המתלוננת. עוד טענה, כי מדובר בנאשם צעיר בן 24 שנים שעבר בחייו קשיים רבים בחיק המשפחה ונקלע פעמים רבות למשברים ולצריכת אלכוהול.
עוד לטענתה, מדובר בנאשם שאינו בעל אישיות עבריינית, אולם למגינת הלב, הוא לא זכה לקבל מהלך חייו תמיכה וכלים שיאפשרו לו להתמודד עם מצבי לחץ והשתמש באלכוהול כטיפול עצמי במקום לפנות לכלים נורמטיביים. לצד זאת, הגם שעבירת ההצתה בוצעה כשהנאשם נמצא תחת השפעת אלכוהול, לא יטען הנאשם לסייג או קרבה לסייג לשם קביעת המתחם.
נטען כי הנאשם מנצל את שהייתו בכלא כיום כדי להשתתף בקבוצות טיפוליות וכי שהייתו הממושכת במעצר עזרה לו לקבל את התובנות כיצד לווסת את עצמו ולהתמודד עם מצבי דחק בצורה נכונה ומושכלת.
עוד נטען כי הפסיקה אליה הפנתה המאשימה אינה רלוונטית ואינה מתאימה למקרה שלנו, וכי השילוב של עבירות איומים והצתת רכב לא מצדיק קפיצה כזו משמעותית במתחם שעה שבדרך כלל טוענת המאשימה לזה שנע בין 2 -4 שנות מאסר, בעוד שלפנינו טענה למתחם שנע בין 3 – 6 שנות מאסר.
ב"כ הנאשם התייחסה בקצרה לפסיקה שהובאה על ידי המאשימה כפי שפירטתי לעיל, ואף היא הגישה אסופת פסיקה רלוונטית, לטעמה:
ע"פ 4311/12 סורי נ' מדינת ישראל (8.11.12) (להלן:"עניין סורי"), שם הורשע המערער על פי הודאתו בעבירה של הצתת רכבה של קרובת משפחתו. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם מאסר בפועל בן 9 חודשים לצד עונשים נלווים. בית המשפט העליון קיבל את ערעורו והקל בעונשו והורה על ריצויו של העונש בעבודות שירות וזאת מפאת נסיבות חריגות לקולא ובין היתר, גילו הצעיר והיעדר עבר פלילי.
ת"פ 14126-07-18 מדינת ישראל נ' ג'אבר ואח' (15.7.19)- בית המשפט המחוזי הרשיע את הנאשם על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של הצתה. הסדר הטיעון כלל הסכמה לפיה המאשימה תבקש להטיל עליו עונש מאסר למשך 14 חודשים ועוד עונשים נלווים. נקבע מתחם עונש שנע בין 10 חודשי מאסר בפועל ל-36 חודשי מאסר בפועל ולבסוף נגזר עליו מאסר בפועל למשך 10 חודשים ועונשים נלווים.
ע"פ 2166/18 פלוני נ' מדינת ישראל (17.5.18) – ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי לנוער בגדרו נידון המערער למאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים לצד עונשים נלווים. בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של הנאשם והעמיד את עונשו על 6 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות וזאת נוכח עקרון אחידות הענישה, זאת בנוסף לעובדה כי חלקו של המערער היה קטן יחסית, וכן התחשב בנסיבות חייו הקשות, גילו הצעיר והעדר עבר פלילי.
ת"פ 47198-04-19 מדינת ישראל נ' ג'יבלי (13.3.21), שם הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של הצתה בצוותא. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן מתחם העונש ההולם הינו של 12 עד 40 חודשי מאסר בפועל. נגזרו על הנאשם, לאור הדרך הטיפולית הניכרת שעבר עד אז, 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות לצד ענישה נלווית.
ת"פ 53784-12-13 מדינת ישראל נ' סויסה ( 23.9.14)– הנאשם הורשע על פי הודאתו במעשה פזיזות ורשלנות באש, היזק בזדון, סחיטה באיומים, תקיפת עובד ציבור ואיומים. נקבע כי מתחם הענישה הראוי בגין כל העבירות נע בין 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות עד 18 חודשי מאסר בפועל, ועל הנאשם נגזר עונש של 5 חודשי מאסר בעבודות שירות, זאת לאחר שבית המשפט ציין את התמונה הכוללת המשקפת מלוא חזות כל הענישה הכוללת חודש מעצר מאחורי סורג ובריח, ובעקבותיו כשנה מעצר בית מלא ועוד.
ת"פ 8221/09 מדינת ישראל נ' אבו קרן (24.12.12) – הנאשם הורשע בעבירות של הצתה, תקיפה סתם, ניסיון לתקיפה סתם ובאיומים, ועל הנאשם הושת עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות בכפוף להמלצת הממונה.
מבחינת הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, סבורה ב"כ הנאשם כי לא ניתן ללמוד מעובדות כתב האישום המתוקן על אודות פוטנציאל ממשי של נזק מעבר לשריפת הרכב, שכן לשיטתה, ההצתה הייתה מאוד ממוקדת, ונשרף רק חלקו הקדמי של הרכב.
נטען כי אמנם מדובר במקרה בו הודה הנאשם בהבאת הדלק וההצתה, אך יש לציין כי הנאשם היה שרוי תחת השפעת אלכוהול.
ב"כ הנאשם ביקשה לקבוע מתחם עונש שנע בין מספר חודשי עבודות שירות עד ל – 18 חודשי מאסר בפועל, וביקשה להסתפק בימי מעצרו של הנאשם במשך 8 חודשים.
כזכור, מטעם הנאשם, הוקראה בפתח הדיון הודעה ששלחה המתלוננת ועל תוכנה עמדתי קודם.
דברי הנאשם
הנאשם מסר כי הוא מתחרט על מעשיו, כי כיום הוא עובר בבית הסוהר גלבוע תהליך משמעותי והבין שעשה טעות. הנאשם מסר כי הוא חשב שהמתלוננת תגיע לדיון ועל כן הוא הכין לה מכתב על מנת להקריאו בפניה, מהלך הדיון, אך משלא הגיעה המתלוננת, הנאשם הגישו לבית המשפט.
במכתב פונה הנאשם למתלוננת ומבקש ממנה ומבני משפחתה סליחה ומביע חרטה בגין מעשיו.
דיון
חוק העונשין קובע כי העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, המחייב קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בקביעת מתחם העונש יש לבחון את הערכים החברתיים שנפגמו מביצוע העבירה ומידת הפגיעה, ואת מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, תוך מתן הדעת לרשימה המפורטת בסעיף 40ט לחוק העונשין.
דובר רבות על חומרתה של עבירת ההצתה והיותה בעלת פוטנציאל נזק עצום, מעצם טיבה וטבעה, כאשר המחוקק ראה להציב בצדה עונש מירבי של 15 שנות מאסר.
יפים לעניין זה דברי כב' השופט י' אלרון בע"פ 2249/18 מדינת ישראל נ' פלוני (11.11.2018):
"בית משפט זה הדגיש לא אחת כי עבירת ההצתה הינה עבירה חמורה במיוחד. זאת, הן בשל הסיכון הגלום בהצתה עצמה, והן בשל העובדה שלא ניתן לשלוט בתוצאותיה (ראו למשל ע"פ 4036/13 מובארכ אמארה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.10.2014))".
ראו גם ע"פ 6463/11 שלום ברדוגו נ' מדינת ישראל (5.6.2012):
"עבירת ההצתה שבה הורשע המערער היא עבירה חמורה, וכך נזדמן לי לומר בעניין דומה בעבר: "נוכח הסכנה המיוחדת, הבלתי נשלטת, שבעבירות אלה – שהרי בהן 'תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה' (שמות, כ"ב, ה'), ואחריתה מי ישורנה – יש צורך בענישה מרתיעה, שככלל תהא כליאה" (ע"פ 3074/07 מדינת ישראל נ' אבו תקפה (לא פורסם)). אף אם בנסיבות דנא היה הנזק למרבה המזל, רכושי "בלבד", למעשים מסוג זה נדרש מחיר מרתיע, שכן עלולים גם להתקפח חיים…וראו גם: "טבעה של הצתה שראשיתה ידוע, אולם כיצד תתפשט ומה יהיה היקף הנזק הכרוך בה, הוא עניין שלמצית, בדרך כלל, אין שליטה עליו. מכאן חומרתה היתרה של עבירה זו, ועל כן חייב העונש הנגזר בצידה לתת מענה לשיקולי גמול, מחד, והרתעת הרבים, מאידך" (ע"פ 2599/07 קריין נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי))".
ראו עוד בנדון: ע"פ 1846/13 ג'מאל עמאש נ' מדינת ישראל (1.12.2013).
כמו כן, עבירת ההצתה נתפסת כעבירה חמורה לא רק בשל הסכנה האינהרנטית הטבועה בה, אלא גם על שום המסר העברייני האלים העולה הימנה, מסר שיש בו כדי להטיל אימה ופחד ולפגוע בתחושת הביטחון האישי של הציבור (ע"פ 5074/10 מרדאווי נ' מדינת ישראל (19.9.2012)).
יפים גם לעניין זה דברי כב' השופט י. דנציגר בע"פ 1414/15 מדינת ישראל נ' פדר (15.4.2015), בפס' 9:
"עבירת ההצתה היא מהחמורות שבספר החוקים וזאת לאור הפוטנציאל ההרסני הטמון בה נוכח הסכנה הגלומה במעשה לגופו ולרכושו של אדם. בית משפט זה עמד, לא אחת, על חומרתה היתרה של העבירה שראשיתה ידוע אך כיצד תתפשט ומה יהיה היקפה, אין איש יודע, שכן מנהגה של האש להתפשט ללא שליטה, תוך שהיא זורה הרס רב בדרכה [ראו: ע"פ 4311/12 סורי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (8.11.2012) פסקה 3 (להלן: עניין סורי)]. המחוקק ביטא חומרה זו משהעמיד את העונש המרבי לצידה של העבירה על 15 שנות מאסר ו-20 שנות מאסר כאשר היא מבוצעת בנסיבות מחמירות, בין היתר כאשר מטרת ההצתה היא פגיעה בחיי אדם. בהתאמה לכך, גישתו העקבית של בית משפט זה באשר לרמת הענישה בעבירות ההצתה היא כי, ככלל, יש להתייחס בחומרה לעבירה זו ולהשית עונשי מאסר לריצוי בפועל על מבצעי העבירה באופן שיבטא את שיקולי הגמול והרתעת הרבים יחדיו [ראו: ע"פ 3116/13 קבלאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.10.2013) פסקה 9; ע"פ 1846/13 עמאש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (1.12.2013) פסקה 11] "
בל נשכח, כי בענייננו, לצד עבירת ההצתה הורשע הנאשם בביצוע עבירה של איומים וכן עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ואין להקל בחומרתן של אלו. ביחס לעבירת האיומים אפנה לבש"פ 9472/06 מדינת ישראל נ' פלוני (19.11.2006) כשהדברים שנאמרו שם נכונים ביתר שאת במקרה שלנו, לאחר שתחילה היו איומים, ובהמשך מימוש ם על דרך הצתת הרכב. וכך נפסק שם:
"בדיני נפשות עסקינן. כבר הוכח מספר פעמים, כי אך כפסע בין איום למעשה ובין סטירת לחי לנטילת נפש ממש".
במעשיו פגע הנאשם בערכים חברתיים מוגנים רבים ובהם ערך כבוד האדם, תחושת הביטחון האישי של האזרח, הסדר החברתי, שלום הציבור, שלמות הרכוש והקניין, שמירה על שלטון החוק ועל ביטחונם של גורמי אכיפת החוק.
כתב האישום המתוקן מגולל מסכת איומים קשה, יחס אובססיבי כלפי המתלוננת ואי השלמה עם פרידתם, ובהמשך מימוש האיומים באירוע הכולל הצתה, שקדמו לו תכנון ורכישה של חומר דליק – בנזין, וברי כי זה נעדר ספונטניות. ההפך הוא הנכון; כאמור, בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם איים מספר פעמים על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה ובאחרים, בנכסי משפחתה, באמרו שיפגע בה באמצעות מספריים, יפגע בבני משפחתה, בחברותיה וישרוף את ביתה ואת הרכב של אביה. לא אחזור על תיאור האיומים שמגולל כתב האישום, ואפנה בעניין זה לפרק העוסק בעובדותיו.
גם אם בפועל לא נגרם נזק נוסף מעבר לנזק שנגרם לרכב, אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם כי מדובר בנזק מינורי ונזק בגובה 115,000 ₪ אינו בגדר נזק זניח כנטען. כמו כן בהתאם לפסיקה אליה הפניתי לעיל, מדובר בעבירה כה חמורה גם בשל פוטנציאל הפגיעה הגלום בה, ואין בידי לקבל את טיעון הנאשם במלואו כי לא נשקפה סכנה של התפשטות האש ופגיעה ברכוש נוסף. הדברים אמורים גם משום השעה המאורחת בה בוצעה ההצתה וגם מאחר שהרכב חנה בסמוך לבתים. לצד זאת יש לזקוף לחובת הנאשם בהקשר זה לא רק את הנזקים שנגרמו לרכב, אלא גם את הנזקים הנפשיים ועוגמת הנפש שנגרמו למתלוננת ולבני משפחתה בעקבות מעשיו.
בל נשכח גם, כי הנאשם הקדים וניהל מסכת איומים בוטה כנגד המתלוננת, גילה כלפיה יחס אובססיבי עד כדי רכושני, ואיים כי יפגע בה ובבני משפחתה מספר פעמים קודם לכן.
באשר למדיניות הענישה הנוהגת, הפנו באי כוח הצדדים לפסיקה הרלוונטית והגישו לעיוני אסופת פסיקה, הן של בית המשפט העליון והן של בתי המשפט המחוזיים.
מן החומר האמור, עולה, כי קיים מנעד רחב ביותר של פסיקה באשר לענישה בעבירות האמורות. מחד גיסא, קיימת פסיקה שבה הסתפקו בתי המשפט בהטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, ומאידך גיסא, קיימת פסיקה שבה עמדו בתי המשפט על כך שלא ניתן להימנע בעבירות מסוג זה מלהטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח.
קראתי את הפסיקה אליה הפנו הצדדים, עת מן הפסיקה אליה הפנתה המאשימה, עולות נסיבות שלרוב חמורות יותר מן הנסיבות אשר מתוארת בכתב האישום בענייננו, לרבות ריבוי עבירות, נאשמים בעלי עבר פלילי מכביד, אף יותר מזה שבמקרה שלנו, ועוד. מנגד, מן הפסיקה אליה הפנתה באת כוח הנאשם עולה, כי גם בהן הנסיבות שונות בתכלית מאלו שבעניינו של הנאשם שבפניי.
מתחם הענישה בעבירות ההצתה תלוי בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. ברוב המקרים שנדונו בפסיקה הושת על הנאשם עונש מוחשי של מאסר בפועל, אולם היו מקרים בהם חרג בית משפט מכלל זה, כך למשל בעניין סורי לעיל. אלא שבמקרה שלנו מתווספות על עבירת ההצתה גם איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
ב-ע"פ 4006/12 אריק מלאך נ' מדינת ישראל (05.02.2013) נפסק:
"רף הענישה בעבירות ההצתה אינו אחיד, וכי במסגרת שיקולי הענישה, על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לתוצאות המעשה, לפוטנציאל הסיכון לחיי אדם ולרכוש, הגלום במעשה ההצתה, לתכנון המוקדם, ולעבור הפלילי של הנאשם".
בהתחשב במכלול הנסיבות שמניתי לעיל הקשורות לביצוע העבירות, כאשר יש להתייחס לכלל העבירות כמסכת אירועים אחת, ועל כן לקבוע בגינה מתחם ענישה אחד, כפי שהדבר אף עלה מטיעוני הצדדים, שעה שלא זו בלבד שהנאשם איים על המתלוננת מספר פעמים, אלא שגם מימש איומיו על דרך הצתת רכב אביה, ובהמשך הפריע לשוטר במילוי תפקידו, חומרת העבירות והמעשים, וכן הערכים שנפגעו כתוצאה מביצועם, ולאחר שעמדתי על מדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות דומות, אני קובע מתחם ענישה שנע בין 24 ל-60 חודשי מאסר בפועל וזאת לצד עונשים נלווים.
בעת גזירת העונש המתאים לנאשם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, ובענייננו יש להביא בחשבון כשיקול לקולא הודאתו של הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן תוך חיסכון בזמן שיפוטי יקר. כמו כן, התחשבתי בגילו הצעיר של הנאשם. השיקול הרלוונטי לסטייה ממתחם העונש ההולם, ולמצער קביעת עונש הולם בדרגה נמוכה, קרוב לתחתית המתחם, מתאפשרת בהתקיים סיכויי שיקום כמצוות סע' 40 ד' לחוק העונשין, כאשר מדובר בעבירה רגילה. אין בידי לקבל טענות הנאשם לפיהן הוא עובר תהליך משמעותי של שיקום, משלא מצאתי כל אינדיקציה לשיקום, ואין בידי לקבל דברי המתלוננת כפי שהובעו במסגרת הודעתה כאינדיקציה מספקת לכך או לייחס להם משקל משמעותי.
בנוסף יש להתחשב כשיקול לחומרא בעקרון ההרתעה בעבירות מושא כתב האישום המתוקן. חשוב עוד לציין את עברו הפלילי המכביד של הנאשם, שכן לחובתו 4 הרשעות קודמות, כאשר האחרונה הינה משנת 2020.
מכל האמור לעיל, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
42 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 16.11.2022.
12 חודשי מאסר על תנאי שיופעל במידה והנאשם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו, עבירה של הצתה או ניסיון להצתה או עבירה שיש בה יסוד של אלימות או איום באלימות מסוג פשע.
פיצוי למתלוננת בסך 7,000 ₪.
ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"ג, 10 יולי 2023, במעמד הצדדים.
