רמ"ש 1673-11-21 א. נ' ב.
כבוד השופט סארי ג'יוסי
תיק חיצוני:
בפני
בעניין הקטינים
כ.
ל.
מ.
א.
מבקשת
ע"י ב"כ עוה"ד מ. עמרן ואח'
משיב
ב.
נגר
ע"י ב"כ עוה"ד א. לוי
פסק-דין
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ה. גורביץ
עובדיה) ב-תלהיים 12253-03-17, מיום 25.08.2021, במסגרתה חויבה המבקשת לשלם למשיב, דמי-
מזונות זמניים ואחזקת מדור בסך 800 ₪ לחודש עבור כל אחד מן הקטינים.
בנוסף חויבה המבקשת לשלם סך של 1,500 ₪ לחודש עבור מדור הקטינים.
הנסיבות הצריכות לעניין
.1
הצדדים נישאו בשנת 2014, והתגרשו במהלך שנת 2016. מנישואיהם נולדו שלושה ילדים
משותפים: כי יליד 2011, לי יליד 2009 ו-מי ילידת 2007 (להלן: "הקטינים"). הקטין כי בעל
צרכים מיוחדים בשל עיכוב התפתחותי, אפילפסיה, ADHD, מצוי על הרצף האוטיסטי
ומוכר מטעם המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 100%. מן הטעם האמור משולמת עבורו
קצבה חודשית בסך 2,600 ₪.
2. הצדדים ניהלו הליכים רבים, לרבות בעניין תביעתו של המשיב לפסיקת מזונות הקטינים.
במסגרת הליכים אלו, נקבע ביום 20.04.2016, כי משמורת הקטינים תהא בידי המשיב, וכי
בין המבקשת לבין הקטינים יתקיימו מפגשים לפי המלצת העובדים הסוציאליים לסדרי-
דין.
4. ביום 06.07.2021 נקבע, בנוגע להצהרת בריאות ואישורים לצורך טיולים בבית-הספר, כי
המשיב יוכל לחתום לבדו, בעוד בעניינים מהותיים אחרים, הקשורים בטיפול רגשי ורפואי
של הקטינים, עליו לפנות למבקשת, וכי אם המבקשת לא תשיב בתקופה הקצובה שם, יוכל
המשיב לחתום לבדו.
5. ביום 20.01.2020, נקבע בהסכמת הצדדים, במסגרת תביעה לפירוק שיתוף בדירת מגורים
משותפת, כי זכויות המבקשת תעבורנה למשיב, והלה ישלם תמורתן סך של 655,000 ₪.
6. באשר לגובה דמי המזונות הזמניים, ניתנו מספר החלטות שקדמה להן הסכמת הצדדים
ביום 30.09.2015, כי המשיב ישלם למבקשת סך חודשי בגובה 1,500 ₪, יישא במלוא
הוצאות הבית, והקצבאות שמשולמות על-ידי המוסד לביטוח לאומי תעבורנה לידי
המבקשת.
בהחלטות מיום 02.01.2018 ומיום 16.09.2018 דחה בית משפט קמא את בקשות המשיב
לחיוב המבקשת במזונות זמניים לידיו הואיל ובאותו מועד טרם נערכה חוות-דעת המומחה
בעניין איזון משאבים, המשיב החזיק בכל הרכוש המשותף לצדדים, והמבקשת, אשר
השתכרה מעבודות מזדמנות הגיעה לארץ לשם קיום מפגשים עם הקטינים.
עתירה נוספת של המשיב באותו עניין, נדחתה אף היא ביום 21.12.2019.
חוות-דעת המומחה הוגשה ביום 23.10.2020. דיון שנקבע לסיום שמיעת הראיות נדחה
לבקשת המבקשת בשל מועד הגשת חוות-הדעת הצפויה והצורך בשהותה בבידוד.
בהמשך, ביום 31.12.2020, הגיש המשיב בקשה לקביעת דמי מזונות זמניים, ועל אף שהיה
קבוע דיון שמיעת ראיות ביום 04.02.2021, התנהל למעשה דיון קדם משפט הואיל ובשל
משבר הקורונה נסגר שדה-התעופה. הצדדים הגישו תצהירים משלימים ונקבע מועד לסיום
שמיעת הראיות.
גם לדיון זה לא הגיעה המבקשת, ואף סירבה לאפשר דיון באמצעות היוועדות חזותית, הגם
שהמשיב הסכים לחקירה בדרך האמורה, וכי הציוד לחקירתה באמצעי זה הוכן מבעוד
מועד.
המשכנתא.
ברי, כי נפלה שגגה בהחלטה זו הואיל והיה על בית משפט קמא לקבוע את שיעור
השתתפותה של המבקשת בחלקם של הקטינים, בשים לב ליחס ההכנסות בין הצדדים.
הואיל ובית משפט קמא נמנע מלעשות כן, אעשה זאת אני. ראשית, כפי שקבעתי לעיל, יחס
ההכנסות בין הצדדים הוא 65%-35%, משמע, על המבקשת לשאת בשיעור של 35%
מחלקם של הקטינים בתשלום המשכנתא.
בנוסף, ובשים לב לפסיקות בתי המשפט השונים, אני קובע, כי חלקם של שלושת הקטינים
בסכום המשכנתא הוא 50%.
מכל האמור לעיל, אני קובע, כי על המבקשת לשאת בתשלום חודשי בסך 525 ₪
(3000*50%*35%) עבור מדור הקטינים.
על סכום זה, יש להוסיף את חלקה של המבקשת בהוצאות אחזקת המדור, בסכום חודשי
של 175 ₪.
20. אדגיש, כי לא מצאתי שנפלה שגגה באומדן צרכיהם של הקטינים, ואני סבור, כי קביעת
בית משפט קמא לפיה צרכי כל אחד מן הקטינים היא בסך 1,600 ₪ נטועה היטב במציאות
הנכוחה, וככלל על בתי המשפט לאמצה, בנסיבות בהן לא הוכח אחרת.
עוד ובנוסף אדגיש, כי צרכיו המיוחדים של הקטין, כי, מסופקים על-ידי קצבת המוסד
לביטוח לאומי, ופסיקת בית המשפט העליון קבעה כיצד יש להתייחס לקצבה זו.
אפנה לדבריו של כב' המשנה לנשיאה, השופט נ. הנדל, ב-בעיימ 2083-19 פלונית נ' פלוני
(28.04.2021), פסקה 4 :
"דומה כי כבר מלשון החוק ניתן להסיק שגמלת ההשתתפות
בהוצאות נועדה לסייע במימון סידורים מיוחדים, הנדרשים עקב
המוגבלות שעמה חי הילד, ולא בהוצאות הקיום השגרתיות….
הנה כי כן, גמלת ההשתתפות בהוצאות נועדה לסייע בהתמודדות
עם ההוצאות "העודפות" הנובעות מהמוגבלות שעמה חי הילד –
להבדיל ממכלול עלויות המחיה שלו". (ההדגשה אינה במקור).
ובהמשך, בפסקה 5 :
21. לצד האמור, אין בידי לקבל את טענותיה של המבקשת באשר להיעדר שינוי נסיבות מהותי,
אשר מצדיק את השינוי בדמי המזונות, שעה שעולה תמונה שונה לחלוטין הן מן התשתית
הראייתית, והן מקביעות בית משפט קמא בפסקה 14 להחלטה :
–
ייההחלטה הראשונה למזונות זמניים ניתנה ביום 2.1.18 ומאז ניתנו
מספר החלטות המתייחסות הלכה ולמעשה להחלטה הראשונה. מאז לא
רק שחל שינוי נסיבות שמחייב בחינה מחדש אם בכל הימשכות
ההליך, אם בשל קביעות וסופיות במגורי האם ב-פ' (מה שלא היה ברור
באותם מועדים), אם בשל קבלת חוות הדעת לאיזון המשאבים ואם בשל
פירוק השיתוף בדירה והתשלומים לפיה וגם השינוי בהכנסות הצדדים.
כך או כך, האב הגיש בקשה לפסיקת מזונות ביום 31.12.2020 והיא זו
המונחת בפני. כך שיש לדחות טענת המשיבה כי לא הוגשה בקשה".
הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף, נוכח העובדה, כי בקביעת דמי מזונות, טובתם
של הקטינים היא המגדלור לאורו יש ליתן את ההכרעה, והיא הרציונל הבסיסי המצוי
בהכרעות בסוגיות אלו.
לעניין זה אעיר, כי לצד הזכות להורות מצויה אחריות עצומה, שבין נדבכיה השונים
מצויה גם החובה לזון את הילדים, ועל הורה לעשות כל שלאל ידו על-מנת לדאוג לאיכות-
חייו של ילדיו. מצב בו הורה בריא ובעל פוטנציאל השתכרות פוטר את עצמו מן החובה
האמורה בטענות כאלו ואחרות, אינו יכול להתקבל על הדעת, וזאת אף בשים לב לנסיבות
העניין דנן, לגיל הקטינים, ולחובת ההורים על-פי הדין.
22. עוד ובנוסף, אציין, כי נתתי דעתי לטענת המבקשת, לפיה לא יתכן מצב שבו הגיע בית משפט
קמא בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור שבפני למסקנה שונה בתכלית מזו שהגיע אליה
עובר לבקשת רשות הערעור הראשונה.
דומני שהמקרה דנן ממחיש בצורה הברורה ביותר את חשיבות חובת ההנמקה ונחיצותה,
שעה שלאחר שהוחזר התיק לבית משפט קמא בפעם הראשונה בעטיו של העדר נימוק, שב
בית משפט קמא ובחן את הסוגיה שבפניו, ולאחר שהעביר את רעיונותיו יבכור ההיתוך של
"
עוד אדגיש, כי הגם שבית משפט קמא שגה בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור שבפני,
נועדה הנמקתו, גם לאפשר לצדדים להבין על מה מבוססת החלטתה של הערכאה
הדיונית וכן על-מנת לאפשר לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה" (ר' רע"א 6393/11
סולבר חצור בע"מ נ' מזל עזרא (08.11.2011), כפי שקרה בענייננו.
23. בשולי הדברים, אולם לחלוטין לא בשולי חשיבותם אדגיש, כי הגם שיש ליתן את הדעת
לייההשקעה ההוריתי של המשיב, שעה שהלה נושא לבדו בגידול הקטינים, ויש לכך נפקות
לעניין ההכרעה בסוגית דמי המזונות, לא ניתן לקבל מצב בו יתוקן עוול בעשיית עוול אחר.
בל-נשכח, כי לצד הזכות הגדולה שנתונה למשיב, להיות הורה משמורן של ילדיו על כל
נדבכיה ומשמעויותיה של זכות זו, חלה עליו חובה משמעותית לא פחות – לבנות, לוודא
ולשמר את הקשר של הילדים עם המבקשת.
מצאתי קושי רב באמור בפסקה ב' עמ' 1 לתשובתו של המשיב לבקשת רשות הערעור,
ולפיו: "מטרת בקשת רשות הערעור, הינה אחת, והיא לבטל את המזונות, על מנת
שההגבלות אשר הוטלו כנגד המערערת במסגרת הליכי הוצאה לפועל יבוטלו, ואז
האחרונה תוכל לשוב לארץ לראות את ילדיה, ומבלי לשאת בכל תשלום מזונות, ממנו היא
מתנערת מיום עזיבתה את הארץ בשנת 2015".
דווקא, היה על המשיב שמלין לאורכה ולרוחבה של תשובתו על מחדליה של המבקשת,
שעה שכלשונו, "החליטה לזנוח את ילדיה" (ר' לדוגמה, סעיף ו' בפתח הדברים, סעיף 35
לתשובה), ואינה מתעניינת בהם, לעשות כל שלאל ידו על-מנת לקדם בברכה את בואה של
המבקשת.
הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף למקרא סעיף 44 לתשובה, ולפיו: "הקטין לי
משתף את אביו כי חסרה לו דמות אימהית ושואל: "למה אמא עזבה אותנו?" ו/או "מתי
אמא באה לבקר אותנו?"
24. על יסוד כל האמור לעיל, אני מקבל חלקית את הערעור, ומורה כך:
על המבקשת יהא לשלם למשיב, דמי מזונות זמניים עבור הקטינים, בסך חודשי של 560
₪ לחודש עבור כל אחד מן הקטינים.
נוסף על המזונות תשלם המבקשת סך חודשי של 525 ₪ עבור מדור הקטינים, וכן סך חודשי
של 175 ₪ עבור דמי אחזקת מדור.
עבורה.
פסק-הדין מותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.
ניתן היום, י"א טבת תשפייב, 15 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.
*
סארי ג'יוסי, שופט
8. המבקשת לא השלימה עם ההחלטה האמורה והגישה בקשת רשות ערעור (להלן: "בקשת
רשות הערעור הראשונה"). ביום 28.06.2021 ניתן פסק-הדין ב-רמייש 11306-05-21,
במסגרתו קיבלתי את הבקשה, ובשל חשיבות הדברים, אביא את קביעותי, כלשונן:
"בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור מצא כאמור בית משפט קמא כי
יש לחייב את האם במזונות זמניים, הגם שבעבר נדחו בקשות דומות.
מכאן מתרשם כי ההחלטה ניתנה בעיקרו של דבר על יסוד העובדה
שהאם, השוהה בפ', לא התייצבה לדיון לפני בית משפט קמא ואף לא
דאגה להתייצב במסגרת הוועדות חזותית. כך למדים מלשון ההחלטה,
בה ציין בית משפט דברים אלה: "בנסיבות אלו, וכאשר לתחושתי
העדרה של האם מהדיון היום אינו נובע מסיבות אוביקטיביות אלא בשל
נוחות האם בלבד – הגיעה העת לפסוק מזונות זמניים, ובכך, למעשה,
יאוזן ה-"נזק" של דחיית הדיון אל מול המשכות ההליך"…..כפי
שציינתי קודם, בית משפט קמא נימק את החלטתו וחיוב המשיבה
במזונות זמניים בכך שלא התייצבה לדיון, לא פיזית ולא בהיוועדות
חזותית.
–
אכן, בהקשר זה, תמים דעים אני עם בית משפט קמא כי לא היה
בנימוקים שהועלו בפניו כדי לתרץ את אותה אי התייצבות לדיון ולמצער
בהיוועדות חזותית. אעיר בעניין זה כי על מנת לבסס את טיעוני
המבקשת בדבר סיבת אי התייצבותה, היה מקום להניח לפני בית משפט
קמא ראיות ומסמכים משכנעים וזאת יש לעשות במסגרת תצהיר. יתר
על כן, מתקשה אני לקבל את הסבריה של המבקשת לפיה נמנע ממנה
להתייצב לפני בית משפט בהיוועדות חזותית.
יחד עם זאת, הואיל ועסקינן בבקשה למזונות זמניים, לא מצאתי כי אותו
מחדל, או אי התייצבות מצד המבקשת מקים בצידו חיוב אוטומטי
במזונות זמניים כאשר בית משפט קמא ביסס את החלטתו אך על
הנמקה זו בלבד.
החלטת בית משפט קמא נעדרת התייחסות לטיעוני הצדדים בבקשה
למזונות זמניים ובעיקר טיעוני המשיבה כאשר כידוע החלטה על מזונות
זמניים אמורה להינתן על יסוד כתבי טענות אף ללא צורך בהתייצבות
הצדדים. מכאן, על בית משפט קמא היה לבחון את שאלת החיוב במזונות
על כן, מבלי להביע דעה לגבי התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא בדבר
חיוב האם במזונות זמניים, סבורני כי טרם הכרעה בשאלה זו, על בית
משפט קמא לשקול את טענות הצדדים וליתן התייחסותו אליהן
במסגרת החלטה מנומקת ומפורטת.
אי לכך, הנני מקבל את הבקשה ומורה על ביטול החלטת בית משפט
קמא ועל החזרת הדיון לפניו לשם מתן החלטתו מחדש בבקשה למזונות
זמניים על יסוד מכלול הנסיבות, הנימוקים והטיעונים של הצדדים.
אעיר, גם הפעם, כי מזונות, גם זמניים, אינם בגדר עונש המושת על מי
מהורי הקטינים והחיוב אמור להיעשות על יסוד השיקולים והנימוקים
המנחים, והם כידוע יכולות הצדדים, ובירור חבותם גם הזמנית על פי
עקרונות הדין וההלכה הפסוקה".
טענות הצדדים בפני בית משפט קמא
9. לטענת המשיב, הוא מחזיק בקטינים מאז שנת 2015, מבלי שהמבקשת משתתפת
במזונותיהם וללא שהתקיימו זמני שהות קבועים ויציבים. המבקשת, כך נטען, העתיקה
את מרכז חייה ל-פ', מתגוררת עם בן-זוג וסמוכה על שולחנו.
המשיב טען, כי הוא שומר על רמת חיי הקטינים כפי שהייתה עובר לפרידה, לרבות הוצאות
חריגות וגם משלם החזר משכנתא בסך חודשי של 3,000 ₪. לטענתו, הוא היה עצמאי, ובשל
משבר הקורונה נאלץ לעבוד כשכיר בשכר חודשי של 9,000 ₪ ברוטו.
המשיב עתר לקביעת דמי מזונות זמניים בסך 16,855 ₪, לא כולל מדור והוצאות מדור.
בנוסף עתר המשיב לחיוב המבקשת בסך של 7,065 ₪ בגין הוצאות מדור ודמי טיפול.
המבקשת, כך אליבא דמשיב, אינה משלמת את חלקה ביימחציות", כפי שנפסק ביום
02.01.2018, וכי מעת שקיבלה את חלקה בדירה המגורים אין לה כל עניין בקטינים.
10. מנגד טענה המבקשת, כי חל שיפור בכושר ההשתכרותו של המשיב, וברמת המחייה שלו
ושל הקטינים. עוד נטען, כי במסגרת הסכמות הצדדים מן העבר, ויתרה המבקשת על סכום
של כ- 200,000 ₪, על-מנת להוכיח לילדיה הקטינים, כך נטען, את שיעור השתתפותה
בגידולם.
אשר לאי-קיום זמני שהות נטען, כי טענותיו של המשיב הן ייקינתו של הקוזק הנגזליי, שעה
שהלה עשה כל שלאל ידו על-מנת להרחיק את הקטינים ממנה ולהבאיש אותה בפניהם.
עוד ובנוסף נטען, כי המשיב לקח על עצמו לזון את הקטינים, וכי הואיל ולהסכמה זו ניתן
תוקף של פסק-דין, כעת עליו להגיש בקשה לביטול פסק-הדין ולהוכיח, כי מאז מתן פסק-
הדין חל שינוי נסיבות מהותי
החלטתו של בית משפט קמא
11. בהחלטת בית משפט קמא מיום 25.08.2021 נקבע, כי מאז ההחלטה הראשונה למזונות-
זמניים ביום 02.01.2018, חל שינוי נסיבות, אשר מחייב בחינה מחדש של הסוגיה האמורה,
לרבות מעברה הקבוע של המבקשת לפי, חוות-הדעת לאיזון המשאבים, פירוק השיתוף
בדירה, וכן השינוי שחל בהכנסות הצדדים.
עוד נקבע, כי נוכח האמור בסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט –
1959, חייב אדם במזונות ילדיו על-פי הדין האישי החל עליו, וכי הואיל ושלושת הקטינים
הם מעל גיל 6 על יחס חלוקת החיוב של מזונותיהם, להיקבע על-פי יכולותיהם הכלכליות
של הצדדים, מכלל המקורות שלרשותם, לרבות שכר-עבודה ונכסים אחרים, בהינתן משקל
לחלוקת זמני השהות בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.
במקרה שבענייננו, כך נקבע, על אף שלא הוכחו צרכי הקטינים, בסמכות בית המשפט
לאמוד את הצרכים הנדרשים, שעה שפסיקת בתי המשפט קבעה, כי יש לאמוד את
הצרכיים ההכרחיים בסך 1,300-1,400 ₪ לחודש ללא צרכים מיוחדים, וכי מעיון בפסיקה
עכשווית אף עולה, כי גובה הצרכים ההכרחיים של קטין הוא 1,600 ₪ לחודש, למצער.
בבקשה לפסיקת מזונות זמניים, כך נקבע, אשר נועדה להבטיח קיומו של הזכאי למזונות
עד לבירור התובענה, בית המשפט אינו נדרש לקבוע מסמרות ואינו נדרש לניתוח מעמיק
של הראיות, אלא יכול להכריע על סמך ראיות לכאורה שהובאו בפניו עד אותו שלב.
בנסיבות שבענייננו, כך נקבע, בהתייחס לרמת החיים, חוות-דעת המומחה וההכנסות
הנטענות של הצדדים, נאמדו צרכי הקטינים בסך 1,600 ₪ לכל קטין, לא כולל מדור.
בית משפט קמא קבע, כי אין מקום להבחין בין צרכים תלויי שהות לבין צרכים שאינם
תלויי שהות הואיל והקטינים מתגוררים אצל המשיב בלבד. עוד נקבע, כי בשלב הזה
הקצבה שמשולמת לכי על-ידי המוסד לביטוח לאומי, מכסה את צרכיו המיוחדים, וכי לא
נותרת ממנה יתרה.
על יסוד האמור, אמד בית משפט קמא את פוטנציאל השתכרותה של המבקשת על סך
5,300 ₪ נטו לחודש, בגובה שכר מינימום. עוד ובנוסף נקבע, כי בידה סך של 655,000 ₪,
אשר שולמו לה על זכויותיה בדירה. בית משפט קמא קבע, כי הכנסתה הפנויה של המבקשת
זהה לפוטנציאל השתכרותה.
אשר להכנסות המשיב, כך נקבע, בדין טענה המבקשת, כי היה עליו להציג תשתית ראייתית
לגרסתו, לפיה הוא פוטר מעבודתו. לפיכך, ובשים לב לטענותיו של המשיב עצמו, אמד בית
משפט קמא את פוטנציאל השתכרותו בסך חודשי של 9,000 ₪ נטו. מסכום זה, כך נקבע,
יש להפחית את תשלום המשכנתא, ולפיכך הכנסתו החודשית הפנויה של המשיב היא בסך
של 6,000 ₪ נטו.
עוד ובנוסף קבע בית משפט קמא, כי הואיל ולא מתקיימים זמני שהות בין המבקשת לבין
הקטינים, כי המשיב נושא בכל מימון צרכי הקטינים לבדו, ובשים לב לתשתית הראייתית
שהונחה לעת הזו בפני בית משפט קמא, כמו גם על-מנת להקטין את החוב הלכאורי שעלול
להיצבר לחובת המבקשת, על המבקשת לשלם דמי-מזונות זמניים ואחזקת מדור של
הקטינים, בסך של 800 ₪ לחודש עבור כל אחד מן הקטינים. עוד ובנוסף נקבע, כי המבקשת
תחויב בסך חודשי של 1,500 ₪ עבור מדור הקטינים.
נוסף על כך, נקבע, כי שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך החריגות של
הקטינים, וכן בכל הוצאה רפואית, אשר אינה מכוסה על-ידי קופת החולים או הביטוח
הרפואי, ואשר סכומה עולה על סך של 100 ₪ לחודש.
טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור
12. המבקשת מיאנה להשלים עם תוצאת ההחלטה, ובקשת רשות הערעור שהגישה ביום
01.11.2021, מונחת בפני.
לטענת המבקשת, תביעתו של המשיב לקביעת דמי מזונות היא תביעה סתמית וחסרת
עילה הואיל וניתן בסוגיה זו פסק-דין מוסכם.
בהחלטה הקודמת, כך נטען, קבע בית משפט קמא, כי דמי המזונות יהיו בגובה של 2,100
₪, והנה לאחר שניתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור שהגישה
עוד נטען, כי המשיב כלל לא ביקש ייעיון חוזריי בעניין דחיית עתירותיו על-ידי בית משפט
קמא בעניין דמי המזונות הזמניים, וכי לא נקבע מועד לדיון בסוגיה על-ידי בית משפט
קמא, כדרישת התקנות.
החלטת בית משפט קמא, כך נטען, ניתנה בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי, שעה
שבמסגרת ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור בית משפט קמא לא נדרש לשינוי הנסיבות
בעטיו שינה הוא את גובה דמי המזונות שנקבעו בפסק-דין מוסכם, ואף לא דן, כדבעי,
בטענת ההשתק השיפוטי שמתבקשת בהליך שבפנינו, שעה שהמשיב טען, כי סך צרכי
הקטינים מסתכם ב-3,000 ₪.
עוד ובנוסף נטען, כי אין להחלטת בית משפט קמא אחיזה אם שבמשפט ואם שבראיות, וכי
אין בהחלטה זו כדי לענות על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור
הראשונה.
13. בו ביום קבעתי, כי הבקשה לרשות הערעור מצריכה תשובה, וכי טרם מתן הוראה על הגשת
תשובה, כאמור, יהא זה נכון לזמן את הצדדים לדיון מקדמי.
14. ביום 12.11.2021, הגישה בייכ המשיב בקשה לדחיית הדיון לחודש מרץ בעטיה של חופשת-
לידה.
נוכח האמור לעיל הוריתי על הגשת תשובת המשיב לבקשת רשות הערעור.
15. לטענת המשיב, יש לדחות את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת הואיל ובית משפט
קמא נימק את החלטותיו כדבעי, ובהתאם לפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבקשת
רשות הערעור הראשונה, זאת שעה שפירט את כלל השינויים שחלו בחיי הקטינים ובחיי
הצדדים, אשר מהווים שינוי נסיבות מהותי.
עוד נטען, כי מטרת בקשת רשות הערעור היא ביטול המזונות הזמניים שנקבעו על-מנת
שההגבלות, אשר הוטלו נגד המבקשת במסגרת הליכי ההוצאה לפועל תבוטלנה, ואזי תוכל
המבקשת לשוב לארץ ולראות את הקטינים, מבלי לשאת בכל תשלום עבורם.
עוד ובנוסף נטען, כי צרכיהם של הקטינים עולים ככל שהם גדלים, כי בעוד המשיב עושה
כל שלאל ידו על-מנת לשלם צרכים אלו, על אף שפוטר מעבודתו, המבקשת אינה נושאת
לטענת המשיב, דמי המזונות בהם חייב בית משפט קמא את המבקשת עולים בקנה אחד
עם צרכי הילדים ועם כלל התשתית הראייתית שהונחה בפניו.
דיון והכרעה
16. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב, עיינתי במלוא החומר שהונח לפני, אני מחליט
לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. בנוסף
אני מחליט לקבל חלקית את הערעור, כפי שאפרט להלן.
17. עניינה של בקשת רשות הערעור שבפני היא החלטת ביניים של בית משפט, במסגרת קביעת
חבותה של המבקשת בדמי-מזונות זמניים עבור הקטינים.
בפסיקה עקבית ורבת שנים נקבע, כי התערבותה של ערכאת הערעור בסוגית מזונות
זמניים תהא מצומצמת, וזאת אף בשים לב לכך שמדובר בהחלטה זמנית, אשר אינה
חורצת אל גורל התביעה כולה.
אפנה לדבריו של כב' השופט בדימוס, י. דנציגר ב-בע"מ 1326-12 פלוני נ' פלונית
(28.03.2012), פסקאות 5-6 :
"פסיקת מזונות זמניים וגדר התערבותה של ערכאת הערעור
בשיעור המזונות הזמניים שפסקה הערכאה הדיונית הן סוגיות
המוסדרות היטב בהלכה הפסוקה ומשכך אין הבקשה מעלה כל
שאלה משפטית עקרונית ומקרה זה מתמצה בנסיבותיו
הקונקרטיות ובדל"ת אמותיהם של הצדדים….בבחינת למעלה מן
הצורך, יצויין כי חרף העובדה שפסיקתה של הערכאה הדיונית
בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית כפי
שהטעים השופט הנדל בבע"מ 1078/11 הנ"ל (כן ראו: החלטתו
של השופט א' רובינשטיין בבע"מ 3708/07 פלוני נ' פלונית (לא
פורסם, 2.8.2007), פסקה ד'), שומה על בתי המשפט המחוזיים
לדבוק בכלל שהתגבש בהלכה הפסוקה לפיו התערבות בפסיקת
מזונות זמניים על ידי הערכאה הדיונית תתאפשר במקרים
חריגים ויוצאי דופן בלבד. קרי אי התערבות היא הכלל ואילו
התערבות היא החריג לכלל שיש להפעילו במשורה ובצמצום.
הדיון במזונות הזמניים בערכאה המבררת נערך בשלב ראשוני בו
יחד עם זאת נקבע "שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה
מפני התערבות ערעורית", וכי במקרים חריגים ויוצאי-דופן תתאפשר התערבות כאמור.
18. סבור אני, כי בקשת רשות הערעור שבפני, נמנית עם אותם מקרים חריגים ויוצאי-דופן,
וזאת בשל כשלים שנפלו בהחלטת בית משפט קמא, ואפרט :
ראשית, קבע בית משפט קמא בפסקה 23 להחלטה, כך :
–
בהתייחס להכנסות ההורים, לא הוכחה בפני הכנסת האם, לא צורפו
ראיות למיכה בטענותיה או מסמכים שיש בהם להסביר מהי המניעה
לכך שהאם אינה עובדת כאשר לאחר הפרידה בעת שהתגוררה
בישראל, בתביעתה למזונות, טענה האם כי היא עובדת ומשתכרת 4,000
. טענת האב כי האם משתכרת מנדל"ן לא נתמכה בראיות. לכן אני
מעמידה את פוטנציאל השתכרות האם על סך 5,300 ₪ נטו לחודש (שכר
מינימום). נוסף על השכר, בידה של האם סך 655,000 ₪ ששולם לה כנגד
זכויותיה בדירה. לכן לטעמי הכנסתה הפנויה זהה לפוטנציאל
השתכרותה". (ההדגשה אינה במקור).
ובהמשך :
יאשר להכנסות אב, בדין טענה המשיבה כי היה על המבקש להציג
תלושי שכר/ אסמכתאות לטענתו כי פוטר מעבודתו בשעוני ורסאי
ובהעדרם אין לקבל טענותיו בעניין זה. משמעות הדבר כי לפי גרסת
המבקש עצמו השתכר כשכיר למצער, 9,000 ₪ ברוטו לחודש. נוסף על
כך, לפי חוות דעת המומחה בעסקו של המבקש, בשנים 2016-2017
הרווח הנקי היה כ- 105,000 ₪ לחודש, כלומר 8,750 ₪ לחודש. וגם לאב
דירה, עליה רובצת משכנתא. אלא שיש להביא בחשבון את השפעת
משבר הקורונה. לכן בשלב זה אני אומדת את פוטנציאל השתכרות האב
בסך 9,000 ₪ נטו. מסכום זה יש להפחית את תשלום המשכנתא, סך
3,000 ₪ ולכן הכנסתו הפנויה של האעב היא סך 6,000 ₪ נטו לחודש."
(ההדגשה אינה במקור).
,"
יתרה מכך, בעוד בית משפט קמא כלל לא הפחית הוצאות מדור מפוטנציאל ההשתכרות
של המבקשת, הוא מצא לנכון להפחית מפוטנציאל השתכרותו של המשיב את מלוא סכום
החזר המשכנתא. ודוק, על-מנת להגיע להכרעה נכונה היה על בית משפט קמא להפחית
מפוטנציאל ההשתכרות של כל אחד מן הצדדים את הוצאות המדור הסבירות שלו עצמו,
הואיל ובהוצאות המדור של הקטינים מתחלקים הצדדים על-פי יחס ההכנסות הפנויות
שלהם.
על פי מושכלות ראשונים, על-מנת להגיע לייפסוק אמתי בעת פתרון משוואה, יש לשמור על
איזון נכון בין חלקיה, הוספה כפולה לשני חלקי המשוואה מביאה בהכרח לתוצאה שגויה,
ולפיכך אינה יכולה להיוותר על כנה.
אדגיש, שבקביעה זו, אין אני מתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, כי אם
בכשל הלוגי שנפל בהחלטתו.
עוד ובנוסף אדגיש, כי לא ניתן "לזקוף לחובתה" של המבקשת את מכירת זכויותיה בדירה
המשותפת למשיב הואיל ויכולים היו הצדדים למכור את דירתם המשותפת לצד ג', ואזי
היה בידי כל אחד מהם את אותו סכום של 655,000 . אין בעובדה, כי הצדדים החליטו
לפרק השיתוף בדירתם באופן זה כדי להגדיל את חבותה של המבקשת בתשלום דמי-
המזונות הואיל ובעוד הסכום האמור מצוי בידה של המבקשת, מצויות זכויות הדירה
במלואן בידיו של המשיב.
לפיכך, אני קובע, כי בשים לב לתשתית הראייתית שהונחה בפני, יחס ההכנסות בין
המבקשת למשיב הוא 35%-65%, בהתאמה.
19. שנית, קבע בית משפט קמא בפסקה 22 להחלטתו, כך :
"אשר למדור, התשלום הנטען עבור המשכנתא, 3,000 ₪, הוא סביר
ומייצג את המדור הבסיסי אם לא למטה מכך בהתחשב בדירת
הצדדים".
