לפני
כבוד השופט נפתלי שילה
המבקש
א' ר' ק'
ע"י ב"כ עו"ד שלומי חיימוב
נגד
המשיבה
ל' ד'
פסק דין
לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 13.10.24 (כב' השופטת גלי רון בע"ר 71202-03-24) שדחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 16.3.24 שקבעה שעל המבקש לשאת בתשלומים למטפל רגשי פרטי עבור בנם של הצדדים.
א. רקע עובדתי
1. הקטין, ג', יליד 2014, הינו בנם המשותף של הצדדים (להלן: הקטין). ביום 3.2.16 ניתן פסק דין למזונות הקטין (להלן: פס"ד למזונות).
2. במסגרת פס"ד למזונות נקבע בין היתר שבנוסף לדמי המזונות השוטפים, יישא האב במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטין שאינן מכוסות על ידי קופ"ח או הביטוח הרפואי.
3. בין המבקש (להלן גם: האב) לבין הקטין קיים נתק ומזה מספר שנים נעשים מאמצים לחידוש הקשר ביניהם. ביום 5.4.21, לאחר שניתנה לכך הסכמת המבקש, מינה ביהמ"ש קמא את מכון פסגות כמומחה לצורך חידוש הקשר בין המבקש לקטין. בעדכון שהגישה הגב' תמי עישר ממכון פסגות (להלן: עישר) לביהמ"ש קמא מיום 13.9.21 המליצה עישר על מתווה במסגרתו הומלץ שהקטין יופנה לטיפול רגשי "על מנת לרכוש מיומנויות בוויסות רגשי". בהחלטה מיום 7.10.21, לאחר שניתנה הסכמת הצדדים, ניתן תוקף של החלטה למתווה שהומלץ על ידי מכון פסגות.
בדיון שהתקיים בפני ביהמ"ש קמא ביום 29.12.21 ציינה המשיבה (להלן גם: האם) שהקטין החל בטיפול רגשי פרטי אצל המטפל מר שביט דינור (להלן: דינור או המטפל). בתום הדיון הסכימו הצדדים לפעול בהתאם למתווה שתציג עישר ממכון פסגות וכן ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא במסגרתה נקבע בין היתר כי: "האם תודיע לאב מראש על המועדים של הפגישות הטיפוליות של הבן ג' והעלות הנדרשת ומיד בתום הטיפול תשלח חשבונית בווטסאפ לאב והאב יעביר מחצית מהתשלום בתוך 3 ימים". ביום 12.11.22 נעתר ביהמ"ש קמא לבקשת מכון פסגות לבטל את מינויו.
4. המשיבה נקטה בהליכי הוצל"פ כנגד המבקש ובמסגרתם ביקשה לגבות את חלקו בהוצאות הטיפול הרגשי הפרטי שניתן לקטין על ידי דינור. מדובר בסך של 2,277.5 ₪ נכון ליום 24.7.23 וסך של 200 ₪ נכון ליום 5.9.23.
5. המבקש התנגד לבקשת המשיבה לחיובו בהוצאות הטיפול הרגשי הפרטי. ביום 16.4.24 ניתנה החלטת כב' רשמת ההוצל"פ שדחתה את טענות המבקש וקבעה שבנסיבות העניין בהם האב נתן הסכמתו בתחילה לטיפול אצל המטפל הספציפי, ומשהטיפול נמשך כבר זמן ממושך, קיים צורך בטיפול ולא הוכח שניתן לקבל טיפול מתאים במסגרת קופ"ח, יש הצדקה להשית על המבקש את החיוב בטיפול הפרטי (להלן: החלטת רשמת ההוצל"פ).
6. המבקש לא השלים עם החלטת רשמת ההוצל"פ והגיש ערעור לביהמ"ש קמא. לאחר שביהמ"ש קמא קיים דיון במעמד הצדדים ניתן פסק דינו (להלן: פסה"ד).
7. המבקש לא השלים עם פסה"ד והגיש את בקשת רשות הערעור שלפניי.
ב. תמצית פסה"ד
1. אין חולק שהמבקש שיתף פעולה עם הטיפול הרגשי אצל המטפל דינור ושילם תקופה מסוימת מחצית מעלות הטיפול. המבקש טען שהוא הסכים לשאת במחצית עלות המטפל דינור רק באופן נקודתי במסגרת הליך של חידוש הקשר ולא באופן גורף. אולם, במסגרת ההחלטה מיום 23.2.21 נקבע שהאב יישא במלוא הוצאות הטיפול לחידוש קשר, קרי הוצאות הטיפול כולו ולא רק מחצית מעלותו. העובדה שהמבקש נשא בתקופה מסוימת רק במחצית עלות הטיפול של המטפל דינור (ולא במלואו) מעידה שהמבקש היה מודע לכך שמדובר בטיפול רגשי שחלות עליו הוראות פס"ד למזונות בכל הנוגע למחציות של הוצאות רפואיות חריגות. הדבר עולה אף מההחלטה הנ"ל מיום 29.12.21.
2. לא הוצגה כל אסמכתא לפיה המבקש הודיע למשיבה בשלב כלשהו על התנגדותו שהקטין ימשיך לקבל טיפול רגשי אצל דינור או דרישה שלו שהטיפול הרגשי יעבור לקופ"ח.
3. בצדק הושת על המבקש החיוב בהוצאות הטיפול הפרטי של המטפל דינור וזאת נוכח העובדה שהטיפול ניתן לקטין ללא התנגדות המבקש, ובשים לב לכך שקיים צורך בטיפול ולא הוצגה במועד הרלוונטי כל אסמכתא שממנה עולה שניתן היה לקבל את הטיפול המתאים במסגרת קופ"ח.
ג. תמצית טענות המבקש
1. הסכמת המבקש לשאת בתשלום המטפל הפרטי הייתה הסכמה נקודתית אך ורק לצורך הליך חידוש הקשר בינו לבין הקטין. היות שהליך חידוש הקשר הסתיים ולא חודש, הרי שהמבקש לא מחויב לשאת בהוצאות הטיפול הפרטי. המבקש מעולם לא נתן הסכמה גורפת לכך שהטיפול הרגשי יבוצע ע"י מטפל פרטי אלא אך ורק במסגרת הליך חידוש הקשר.
2. אין כל הצדקה לחייב את המבקש בעלות טיפול פרטי כאשר טיפולים אלו ניתנים ע"י קופ"ח או הביטוח הרפואי של הקטין. המשיבה כלל לא טרחה לבדוק אם הטיפולים הללו ניתנים במסגרת קופ"ח.
3. החיוב הנוגע למטפל דינור נולד רק ביום 29.12.21 במעמד הדיון בין הצדדים.
4. בהחלטה מיום 23.2.21 בה הוסכם שביהמ"ש ימנה מומחה שיתמחה בטיפול בנתק הורי לשם חידוש הקשר בין האב לקטין, נקבע כי "בהסכמה, בשלב הזה, ההוצאות של הטיפול לחידוש הקשר יושתו על האב" (להלן: החלטה מיום 23.2.21). בשלב זה המטפל דינור כלל לא היה בתמונה. רק בדיווח שהגישה עו"ס עישר ביום 13.9.21 היא המליצה לראשונה על הפניית הקטין לטיפול רגשי ללא המלצה על זהות המטפל הרגשי. המשיבה פנתה באופן חד צדדי למטפל דינור בחודש דצמבר 2021. גם בדיווח ששלחה עו"ס עישר לביהמ"ש מיום 28.11.21 היא ציינה שטרם בוצעה ההחלטה המורה על פניה לטיפול רגשי לקטין, כלומר עד ליום 28.11.21 המטפל דינור כלל לא החל בטיפול.
5. בנוסף, המשיבה הפרה בעצמה את כל ההסכמות שהוצגו והוסכמו במתווה שאישר ביהמ"ש קמא. כמו כן, ביום 12.11.22 ביטל כאמור ביהמ"ש קמא את מינויו של מכון פסגות כמומחה מטעם ביהמ"ש. לטענת המבקש "בהתאם לכך, כל ההסכמות הזמניות שניתנו והתקבלו במסגרת הליך חידוש הקשר בפני מכון פסגות גם כן מבוטלות. לכן, מה שמחייב את הצדדים ביחס לחיובים השונים הוא פסק הדין למזונות משנת 2016".
6. ביהמ"ש קמא שגה כשקשר בין ההחלטה מיום 23.2.21 במסגרתה נקבע שהמבקש יישא במלוא עלות הטיפול לחידוש הקשר לבין העובדה שהמבקש נשא במחצית מעלות הטיפול אצל המטפל דינור באופן שלכאורה מלמד שהמבקש היה מודע לכך שמדובר ברכיב השייך להוצאות הרפואיות החריגות שנקבעו בפסה"ד למזונות. מדובר במסקנה שגויה, שכן בעת מתן ההחלטה מיום 23.2.21 המטפל דינור כלל לא היה בתמונה והחיובים שהושתו על המבקש במלואם היו לגורמי מקצוע מטעם מכון פסגות בלבד.
7. רק במסגרת הדיון ביום 29.12.21 לראשונה הודיעה המשיבה שכבר לקחה את הקטין ארבע פעמים לטיפול רגשי פרטי אצל המטפל דינור שזהותו נבחרה על ידה באופן בלעדי ולא ע"י מכון פסגות וללא התייעצות עם המבקש. רק בשלב זה נודע למבקש על החיוב הנוגע למטפל דינור. המבקש פעל בהתאם להחלטה מיום 29.12.21 ונשא במחצית מהתשלום של המטפל כפי שנתבקש וזאת במסגרת הליך חידוש הקשר בלבד.
8. שגה ביהמ"ש קמא בקביעתו לפיה המבקש לא הציג מסמך מקופ"ח מכבי בדבר קיומו של טיפול רגשי מסובסד במסגרת קופ"ח במועדים הרלוונטיים, בעוד שהיה על המשיבה להראות שהיא פנתה לקופ"ח והיא לא הציגה ולו ראיה אחת לתמיכה בטענותיה בנוגע להיעדר טיפול מתאים בקופת החולים. המשיבה רק ציינה שאין סבסוד מתאים מקופת החולים אולם לא הציגה כל ראיה לתמיכה בטענותיה. המבקש הציג אסמכתאות מקופ"ח לפיהן "הטיפול ועלות הטיפול הינה השתתפות עצמית בסך 45 ₪ עבור כל טיפול ועד 20 טיפולים בשנה".
9. משהליך חידוש הקשר הסתיים, אין כל מקום לחייב את המבקש לשאת בעלות מטפל פרטי אלא עליו לשאת במחצית מעלות הטיפול לפי תעריף של קופ"ח. המבקש הסכים לשאת במחצית מעלות המטפל הפרטי במסגרת הליך חידוש הקשר ולפנים משורת הדין, אך אין הדבר מחייב אותו כשהליך חידוש הקשר הסתיים ושעה שבנו הקטין מנוכר ממנו.
10. מבוקש שביהמ"ש יקבע שהמבקש אינו מחויב לשאת בעלות הטיפול הפרטי של המטפל דינור. לחילופין, מבוקש להורות שעל המבקש לשאת בעלות סבסוד מטעם קופ"ח לטיפול רגשי קרי 45 ₪ לכל טיפול.
ד. דיון והכרעה
1. לאחר עיון בבקשה, אני סבור שיש לדחותה אף ללא קבלת תשובה בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 מהנימוקים שיפורטו.
2. עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דין של ביהמ"ש לענייני משפחה שדן בערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ. ברע"א 8476/12 עזבון המנוחה כהן עדינה ז"ל נ' בנק הפועלים בע"מ (29.1.13) נקבע כי:
"כיום, לאחר הפרדת מערכת ההוצאה לפועל ממערכת בתי המשפט, אפשר שראוי לקבוע רף מקל יותר לקבלת בקשות רשות ערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל… זאת, שכן בשונה מבעבר, אין מדובר בערכאה שיפוטית רגילה, כי אם גוף "מעין שיפוטי" בלבד".
3. ברע"א 411/13 מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' (20.5.13) נקבע כי:
"אכן, נוכח השינוי במבנה ההוצאה לפועל, והפרדת מערך הגבייה והאכיפה ממערכת המשפט, נדרש בית המשפט לבחינה מחודשת של אמות המידה לדיון בבקשת רשות ערעור בהליכי הוצאה לפועל… במצבים אלו, שבית משפט השלום יושב כערכאת ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, הוא למעשה הגורם השיפוטי הראשון המכריע בסוגיות המשפטיות המתעוררות במסגרת ההליך. במילים אחרות, בעוד שבשאלות עובדתיות מובהקות הנוגעות ליישום פסיקתו של בית המשפט ותשלום החוב, עיקר הנטל לביצוע הבירור העובדתי מצוי בידי רשם ההוצאה לפועל, ותפקידו של בית משפט השלום במסגרת הערעור היא לבקר את החלטת הרשם כגוף ערעורי, הרי שבהחלטות שדורשות פרשנות של הדין המהותי, אף שלרשם ההוצאה לפועל יש הסמכות לדון בסוגיה, יושב בית משפט שלום כערכאה שיפוטית ראשונה המבררת את הסוגיה".
לכן נקבע שם כי:
"בכל הנוגע לבירור העובדתי הנדרש לשם קיום הליכי הוצאה לפועל, יושב בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור שנייה. במסגרת זו, אף אם אמת המידה להתערבותו של בית המשפט המחוזי תהיה מעט מקלה יותר, נוכח העובדה שאין עסקינן ב"גלגול שלישי" בפני ערכאות שיפוטיות, הרי שככלל יחול מבחן הלכת חניון חיפה, אף אם במתכונת מרוככת. בכל הנוגע לשאלה משפטית, ראוי להחיל אמת מידה מקלה מעט יותר. במצבים אלו, בהם בית משפט השלום הוא הערכאה העורכת בירור משפטי מקיף, ראוי שבית המשפט המחוזי יבחן האם יושם הדין בנסיבות הפרטניות של המקרה, אף אם אין ההליך מעורר שאלה כללית החורגת מנסיבותיו של ההליך".
4. בענייננו אין מדובר בשאלה משפטית המצריכה בירור משפטי מקיף ולכן יש לבחון את הבקשה כפי שנבחנות בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי". הכלל במקרים אלו הוא כי ערכאת הערעור תטה להיעתר לבקשה רק כאשר מדובר בסוגיה שיש לה היבטים כלליים מעבר לעניינם של בעלי הדין עצמם, או במקרים בהם מצביע המבקש על עיוות דין חמור שנגרם לו (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3), 123, 128). מקרה דנן אינו בא בגדרי המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
5. המבקש לא ציין בבקשתו מהם מועדי הטיפול אצל דינור שביחס אליהם הגישה המשיבה את הקבלות ושבגינן הוגדלה קרן החוב בסך של כ – 2,500 ₪. מעיון בפרוטוקול הדיון שנערך בביהמ"ש קמא בערעור מיום 9.10.24, עולה שב"כ המבקש נשאל ע"י בית המשפט על איזו תקופה הוא חויב לשלם את הוצאות הטיפול הרגשי של הקטין אצל דינור (אותן הוצאות הרפואיות החריגות שנדונו במסגרת החלטת רשמת ההוצל"פ), והוא השיב שמדובר על "ההוצאות לאחר שהסתיים הליך חידוש הקשר ועובדה שעד לאותו מועד החיובים שולמו. לשאלת בית המשפט מתי הסתיים הליך חידוש הקשר אני משיב 12/11/2022" (פרוטוקול 9.10.24 עמ' 2 שורות 3-6). בהמשך לאותו פרוטוקול ציינה המשיבה כי "הוא טען שהוא הפסיק לשלם רק שהמומחית התפטרה ב-12/11 ואני מגישה מכתב מהמטפל הרגשי שמתריע שר' חייב לו כסף מאוגוסט כלומר שלושה חודשים לפני שהתפטרה המומחית הוא הפסיק לשלם למטפל הרגשי" (שם, עמ' 5 שורה 1-3).
6. מכיוון שהמבקש טוען שהטיפול הרגשי החל בדצמבר 2021 והוא הופסק בחודש נובמבר 2022 עולה שבמשך כמעט שנה המבקש שילם מחצית מעלות המטפל הפרטי דינור והוא מודה שביחס לתקופה זו, שהטיפול אצל דינור היה חלק מהליך חידוש הקשר, הוא הסכים לשלם מחצית מהתשלומים עבור המטפל דינור.
7. ככל שהמבקש סבר שלאחר שהליך חידוש הקשר הסתיים ביום 12.11.22 הוא לא היה מוכן יותר לשלם עבור המטפל דינור אלא רק אצל מטפל ציבורי בקופת החולים כפי שלטענתו נקבע בפסה"ד למזונות, היה עליו להודיע על כך למשיבה. ברם, המבקש לא טען ולא הציג שום ראייה שהוא הודיע למשיבה שהוא לא מסכים יותר לשלם מחצית מעלות הטיפולים אצל דינור.
8. כפי שנקבע בסעיף 3.3.7 לפסק הדין: "לא הוצגה בפניי כל אסמכתה המלמדת על כך שהמערער הודיע למשיבה בשלב מסוים על התנגדותו לכך שהקטין ימשיך לקבל טיפול רגשי אצל המטפל הפרטי מר דינור ו/או על דרישה מצדו כי המשך הטיפול הרגשי של הקטין יעשה במסגרת קופת החולים". מדובר בקביעה עובדתית שערכאת הערעור לא תתערב בה.
9. המבקש לא יכול לטעון שהוא לא מסכים יותר להמשך הטיפול אצל דינור אם הוא לא הודיע על כך למשיבה. משהמבקש לא הודיע על הפסקת הסכמתו, המשיבה סברה בצדק שהמבקש לא מתנגד להמשך הטיפול והיא הסתמכה על הסכמתו לממן מחצית מעלות הטיפול הרגשי אצל דינור – הסכמה שלא שונתה.
10. במכתב שעליו חתם המבקש ביום 24.10.21 (מוצג מש/1 במוצגי ביהמ"ש קמא) אישר המבקש למשיבה לקחת את הקטין לטיפול רגשי. בדיון מיום 29.11.21 נודע למבקש זהות המטפל – דינור – ואף נודע לו שהמשיבה כבר נטלה את הקטין לדינור כמה פעמים. משהמבקש הסכים להמשך הטיפול אצל דינור ושילם במשך חודשים רבים מחצית מעלותו, יצר המבקש מצג מפורש כלפי המשיבה שהוא מסכים להמשך הטיפול הפרטי. לכן, כל עוד לא הודיע המבקש על ביטול הסכמתו, בדין ובצדק נקבע שחלה עליו חובה לשלם מחצית מהעלות כפי שקבעו בצדק כב' רשמת ההוצל"פ ובית המשפט קמא.
11. סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.
12. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות. הערובה שהפקיד המבקש, על פירותיה, תושב לו באמצעות ב"כ.
13. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתנה היום, כ"ה חשוון תשפ"ה, 26 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
