לפני
כבוד השופט אינאס סלאמה
עורר
אלעד אלקיים
ע"י ב"כ עו"ד מ. זליג ואח'
נגד
משיבה
מדינת ישראל
החלטה
1. לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה בבפ"ת 5528-01-24, מיום 7.2.2024, בגדרה נפסל רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים, למשך 6 חודשים.
2. כנגד העורר הוגש לבית המשפט קמא כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות (מכח סירוב) ונהיגה ללא ביטוח תקף. במקביל, הוגשה בקשה לפסילת רישיונו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
3. בהחלטתו מושא הערר, קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיבה לפסילת רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים כנגדו, תוך שדחה את טענותיו של העורר כי לא סירב לבדיקת שתן לגילוי סמים בגופו, ומשכך, בהעדר ראיות אחרות, לא מתקיימות ראיות לכאורה כי נהג תחת השפעת סמים, שכן מדובר באישום מכח סירוב בלבד.
בית המשפט קמא קבע, כי מתקיימות ראיות לכאורה כנדרש וכי המשך נהיגתו של העורר מהווה סכנה לציבור המשתמשים בדרך ומתקיימת עילת פסילה בעניינו. בית המשפט קמא העמיד את משך הפסילה על 6 חודשים ואף קבע, כי זו תחושב מיום פסילתו המנהלית של העורר, קרי- מיום 7.1.2024.
4. העורר מאן להשלים עם החלטת בית המשפט קמא. בהודעת הערר שלפניי, טען העורר כי בית המשפט קמא שגה עת ייחס חשיבות מוגברת ומוחלטת לכתוב בדו"חות הפעולה של השוטרים, על פני הנראה והנשמע בתיעוד מצלמת הגוף שלהם ואשר סותר את הכתוב בדו"חות. לפי העורר, תיעוד מצלמת הגוף סותר את הטענה כי סירב ליתן דגימת שתן לבדיקת סמים, משתועד אומר כי הוא "מוכן לעשות בדיקה" ואינו מסרב, אך "מרגיש שזה מיותר".
5. בהודעת הערר, הפנה העורר לסרטון שהוגש על ידו. עוד הפנה הוא לנוהל את"ן – טיפול בעבירות שכרות (נוהל מס' 02.231.14) וטען, כי בין שתי הבקשות למתן דגימת שתן לא חלפו 5 דקות על פי הנוהל. עוד הפנה לנוהל משטרת ישראל לעניין הפעלת מצלמות גוף (נוהל אג"מ מס' 220.003.16), תוך שטען כי על פי אותו נוהל, היה על השוטרים להפעיל את מצלמות הגוף עד לסיום האירוע.
6. בדיון לפניי חזר ב"כ העורר על טענותיו וציין, כי השוטרים למעשה לא נתנו לעורר הזדמנות להסכים לבדיקה, שכן לא שבו ושאלו אותו פעם נוספת. חרף הרשום בדו"ח הפעולה, השוטרים לא ביצעו בדיקת מאפיינים. השוטרים לא לקחו אותו לתחנה ועל אף שאמר כי הוא מוכן לבדיקה, הם השאירו אותו במקום. הסנגור הדגיש, כי אין עסקינן בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים מכח ראיות שהתגלו במעמד עצירת העורר, אלא ב"עבירה של נהיגה מכח סירוב". על כן, ניסיונה של המשיבה להפנות לראיות אחרות נגדו, אין לתת לו יד, שכן מדובר בנתונים שאינם רלוונטיים לעבירת הסירוב. העורר לא סירב לבדיקה וגם בשימוע שנערך לו כעבור יומיים הוא אמר, "אני מבחינתי הסכמתי, אבל זה לא רלוונטי כי אני מודה שאני עישנתי".
7. ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערר וציינה, כי העורר הודה שהוא מעשן סמים "כל הזמן, בוקר צהריים לילה, לשיטתו 'רפואי', עוד לא שמעתי 100 גרם קנביס רפואי". השוטרים מבקשים ממנו פעם אחר פעם לבצע בדיקת שתן אך הוא "מצדו אומר 'מוכן, אבל' כלומר, הנפקות שלה למעשה היא סירוב. גם כאשר מגיע מול הקצין הוא אומר אני לא מצאתי טעם בשעה כזו ארבע וחצי לפנות בוקר אני לא מוצא טעם לבצע בדיקה, אז זה בסדר לבוא ולומר הוא לא סירב. הלכה למעשה ניתנו לו הזדמנויות רבות והוסברו לו ההשלכות החוקיות והעורר עמד בסירובו".
לדידה של ב"כ המשיבה, שעה שהעורר "יודע שהוא נוהג תחת השפעה והוא רוצה להזים" את הטענה, כאשר "אין בידו רישיון לצריכת קנאביס ואף הרישיון אינו מקנה לו נהיגה, הדרך הנכונה להזים את הטענה היא לבצע בדיקת שתן. העורר מלכתחילה אמר, ימצאו אצלי שרידי סם כי אני מעשן".
דיון והכרעה
8. לאחר שנתתי דעתי להודעת הערר על צרופותיה, לטיעוני הצדדים, ולאחר שעיינתי בתיק שהתנהל לפני בית המשפט קמא ובראיות המשיבה, שעותק מהן נמסר לידיי, ואף לאחר שצפיתי בסרטון תיעוד מצלמות הגוף, נחה דעתי כי דין הערר להידחות.
9. בבואו לדון בבקשה לפסילת רישיון נהיגה עד תום ההליכים, בוחן בית המשפט קיומן של ראיות לכאורה לחובת הנהג וכן את שאלת המסוכנות בהמשך נהיגתו, כאשר הרציונל מאחורי הליך זה הינו הגנה על ציבור המשתמשים בדרך והרחקת נהגים מסוכנים מהכבישים (ראו, בש"פ 6085/10 בן שטרית נ' מדינת ישראל (30.8.2010); בש"פ 6595/08 יעקובסון נ' מדינת ישראל (10.8.2008)).
10. כאמור, נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים מכח סירוב. לכל הדעות, מדובר בעבירה חמורה אשר מעידה על מסוכנותו של מי שביצע אותה ועל הצורך להרחיקו מהכבישים, זאת במיוחד משעסקינן במי שהוותק שלו בנהיגה קצר יחסית (העורר נוהג משנת 2018) ואשר הספיק לצבור לחובתו הרשעות קודמות (לחובת העורר 8 הרשעות קודמות). הכל, ובלבד שנמצאו ראיות לכאורה לחובתו של העורר.
11. טענתו העיקרית של העורר למעשה היא, כי לא סירב לבדיקה, וכי התיעוד המצולם של המפגש עם השוטרים סותר את התיעוד הכתוב, כך שלא היה מקום לתת לתיעוד הכתוב את המשקל המכריע ותוך התעלמות מהסרטון. לפי הסרטון, כך נטען, רואים שהעורר לא סירב לבדיקה אלא להפך, אמר כי הוא מוכן להיבדק, אך הוסיף כי לדעתו הבדיקה אינה רלוונטית, שעה שהוא מודה כי עישן סמים מכח רישיון רפואי.
12. ייאמר מיד, כי התנהלות זו של העורר אינה מקובלת כלל וכלל, וזאת בלשון המעטה.
גם אם נהג מחזיק ברישיון לצריכת קנביס רפואי וגם אם הוא סבור כי בגופו מצויים תוצרי חילוף של סם עקב אותה צריכה, ולכן ממילא בדיקה לגילוי סמים תצביע על תוצאות חיוביות, אין בכך כדי לתת לו פטור מבדיקה, ובוודאי שאין לאפשר לו, תוך עשיית דין עצמית, לסרב לבדיקה כאמור. ודוק, רישיון לצריכת קנביס רפואי, אינו רישיון לנהוג תחת השפעת סמים. נהיגה כאמור כפופה להוראות הדין ולאיסור לנהוג תחת השפעת סמים, על כל המשתמע מכך (לציין, כי ניסיונות להסדיר את הסוגיה על ידי תיקוני חקיקה מתאימים טרם הבשילו. ראו למשל טיוטת תקנות התעבורה (סמים שאינם נחשבים סמים מסוכנים – קנביס) התשפ"ב-2022).
לא זו אף זו, דווקא מצופה ממי שצורך סמים ברישיון ומשוכנע כי בגופו תוצרי חילוף של סם, כי לא ינהג, שכן בעשותו כן חוסה נהיגתו תחת האיסור שבדין.
13. נהג כאמור, מחויב לדרישה למסור דגימת שתן בהתקיים חשד סביר, ולסירובו לעשות כן, משמעות משפטית ברורה; חזקה כי הוא שיכור. נהג שטוען, "אני מוכן לעשות בדיקה, אבל…", למעשה מסרב הוא לבדיקה. ואם הוא עומד על סירובו גם לאחר שהוסברה לו משמעות הסירוב, הרי שמתקיימות בעניינו לכל הפחות ראיות לכאורה לעניין נהיגה תחת השפעת סמים מכח סירוב.
14. צפיתי בסרטון שהגיש העורר ומצאתי כי אין בו כדי להועיל לעורר, אלא להפך. בסרטון ניתן לראות בבירור כי העורר אומר לשוטרים כי הבדיקה מיותרת שכן הוא משתמש בקנביס רפואי. לציין, שאין מחלוקת כי במעמד האירוע (5.1.2024), תוקף רישיונו של העורר לצריכת קנביס פקע (ביום 31.12.2023) וטרם חודש על ידו עת נעצר על ידי השוטרים (משמע, שגם אם ברישיון לצריכת קנביס נכללו תנאים כלשהם שיש להם השלכה על הנהיגה, הדבר לא הוכח, וממילא לא נטען).
15. בניגוד לטענת העורר, איני סבור כי קיימת סתירה בין הסרטון לבין דו"חות הפעולה של השוטרים. אף הטענה כי לא עבר מספיק זמן בין שתי הדרישות למתן דגימת שתן, דינה להידחות. כפי שעולה מהסרטון וכפי שנטען בהודעת הערר, העורר נדרש לבדיקה בשעה 03:33 ובשעה 03:34. הסרטון אינו מתעד את המשך המפגש בין העורר לשוטרים. על שהתרחש בהמשך ניתן ללמוד מדו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות. שם מצוין (בסעיף 8), כי בשעה 03:43 הודיע השוטר חאלד אל-קאלק לעורר כי נוכח סירובו להיבדק, הוא רשאי לחזור בו מהסירוב להיבדק בתוך 5 הדקות הקרובות. בשעה 03:48, בחלוף 5 דקות, המשיך העורר בסירובו. בכך, יש כדי למלא אחר הוראות נוהל את"ן לעניין טיפול בעבירות שכרות.
16. דו"חות הפעולה של השוטרים אף מחזקים את הראיות לכאורה. כך, בדו"ח הפעולה שערך השוטר אל-קאלק, שב הוא וציין, כי המתין 5 דקות בטרם דרש מהעורר שוב לעבור בדיקת שתן. בדו"ח גם מצוין כי העורר מסרב לבצע בדיקת מאפיינים. גם השוטר אשר אושרי אבו מציין בדו"ח הפעולה שערך, כי אל-קאלק ביקש מהעורר בדיקת שתן "עקב החשד שהוא נוסע תחת השפעת סמים", אך העורר סירב. הוא הדין באשר לדו"ח הפעולה של השוטר עאמר אמין. בכגון דא, איני רואה כל בעיה בכך שהשוטרת קסניה רייזל גרין, לא התייחסה לעניין הסירוב, שעה שהיא מציינת כי הייתה במקום ואבטחה את שותפה שביצע חיפוש ברכב.
17. זאת ועוד, ראוי להפנות לדברי העורר בשימוע שנערך לו בפני רפ"ק יעקב סויסה, כהאי לישנא: "אני רוצה לציין כי בשעה כזאת 04:30 בבוקר זה לא נראה לי הגיוני שאני אתן בדיקת שתן, הרי ברור שיש לי בשתן סימנים לגראס כי אני צורך 100 גרם גראס רפואי כל חודש, לשאלתי איפה האישור הרפואי של הגראס, תשובתו הייתה שהתוקף של המרשם הסתיים ב 31.12.23 ועדיין לא חידשתי אותו".
הנה כי כן, גם בשימוע מאשר העורר את סירובו לבדיקה ואינו מציין כי הסכים לה, בניגוד לטענת הסניגור המלומד בדיון לפניי.
18. אשר להפעלת מצלמות הגוף ולמעלה מהצורך אציין, כי הסעיף הרלוונטי בנוהל אליו הפנה העורר, הינו סעיף 6(ג)(6) המתייחס לתיעוד בעת אכיפת עבירות תנועה וחקירתן. לפי סעיף זה, נראה כי השוטרים במקרה דנן לא חרגו מהנוהל, שכן השוטר רשאי להפסיק את התיעוד של המצלמות "בשלב איסוף הראיות ובעת ביצוע פעולות בזירה". מכל מקום, אף אם הייתי קובע כי הייתה הפרה של הנוהל, ואיני סבור כך, אין בהפרה מעין זו כדי לאיין את הראיות לכאורה לחובת העורר.
19. עולה אפוא, כי החלטת בית המשפט קמא בדין יסודה, הן לעניין הקביעה כי קיימות ראיות לכאורה והן לעניין המסוכנות. אף בקשר למשך התקופה, נראה כי בית משפט קמא לא החמיר יתר על המידה עם העורר, שכן תקופת הפסילה נקצבה ל- 6 חודשים ואף חושבה מיום תחילת הפסילה המנהלית, משמע, שמדובר בפסילה נוספת של 5 חודשים בלבד.
בנסיבות, איני סבור כי נפלה שגגה תחת ידו של בית המשפט קמא.
סוף דבר
20. הערר נדחה.
המזכירות תשלח לבאי כח הצדדים עותק החלטה זו כמקובל ותסגור את התיק.
ניתנה היום, כ"א אדר א' תשפ"ד, 01 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.
