בפני כבוד השופט אריה נאמן
המבקשת:
ג.ל
ללא ייצוג
נגד
המשיב:
ז.מ
ע"י ב"כ עוה"ד זיו גרובר
פסק דין
בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בימ"ש קמא מיום 6.6.23 (כב' השופטת שושנה ברגר) במסגרתו נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב הליכי גביית מזונות הקטינים שהוטלו עליה.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 אשר הוחלו גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, בהיותה בקשת סרק, איננה מנומקת בנימוקים רלוונטיים ואיננה עומדת בדרישות הדין לערעור, הכל מהטעמים שיפורטו להלן.
בראשית הדברים יצויין, כי המבקשת איננה מיוצגת, לא בבימ"ש קמא ולא בערכאות הערעור למיניהם ומתעקשת לנהל את ההליך המשפטי בעצמה. ייאמר מייד, זו זכותה, אך "הנחות" בגין כך לא יינתנו לה.
ומכאן להשתלשלות ההליכים הרלוונטיים ונימוקי דחיית בקשת רשות הערעור.
ביום 23.10.22 פסק בימ"ש מזונות זמניים, המחייבים את המבקשת לשלם למשיב סך כולל של 1,500 ₪ בגין שני הקטינים המשותפים המצויים במשמורת המשיב, כאשר שני הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך והבריאות.
המבקשת, בהיותה לא מיוצגת, הגישה בקשה בתיק המופנית לנשיאת בית המשפט לענייני משפחה והלינה על ההחלטה, כשבפתיח כתבה בהדגשה: "פרשת שופטים: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ושפטו את העם משפט צדק" ".
143827532067500כאמור הבקשה הגיעה לנשיאת בית המשפט לענייני משפחה כב' השופטת שלי אייזנברג, שנתנה החלטתה:
בעקבות האמור הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי (רמ"ש 59153-11-22), אשר קיים דיון ביום 12.12.22 ובסופו ניתן פסק-דין שאישר את הסכמות הצדדים להמלצת ביהמ"ש לפיה החלטת בימ"ש קמא "תבוטל לעת הזו" ובימ"ש יידרש מחדש לסוגיית המזונות הזמניים לאחר שתינתן לצדדים הזדמנות להציג בפניו את מלוא האסמכתאות לעניין היכולות הכלכליות וכו'. בימ"ש קמא הוסיף בפסק דינו שאישר את הסכמות הצדדים, הנחיות לבימ"ש קמא בדבר בחינת טענות הצדדים – להלן: "פסה"ד הערעורי הראשון".
ואכן הצדדים פעלו בהתאם לפסה"ד הערעורי הראשון והגישו את אשר נדרשו, בימ"ש קמא אף קיים דיון וביום 2.2.23 ניתנה החלטה חדשה למזונות זמניים, מנומקת ומפורטת, שלמעשה חזרה על חיוב המזונות שבהחלטה הראשונה וחייבה את המבקשת לשלם למשיב דמי מזונות זמניים בסך 1,500 ₪ – להלן: "החלטת המזונות השנייה".
גם על החלטה זו הגישה המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור (רמ"ש 21191-03-23) וביום 10.3.23 ניתן פס"ד אשר דחה את הבקשה ללא שנדרשה תשובת המשיב – להלן: "פסה"ד הערעורי השני".
בכך הפכה החלטת המזונות השנייה לחלוטה באופן זמני עד מתן פס"ד סופי בתיק. (אלא א"כ בימ"ש קמא היה רואה לנכון לשנות ההחלטה ככל שהיה מתבקש לכך והיה משתכנע בצידקת המבוקש. בקשה שכזו לא הוגשה וממילא ההחלטה לא שונתה).
ביום 17.5.23 התקיים הליך ההוכחות, אשר הסתיים באותו יום וניתן צו לסיכומים – 45 ימים לכל צד ו-15 ימים לסיכומי תשובה, סך הכל כ-3.5 חודשים, כאשר לאחר מכן אמור להינתן פסק דין סופי, אשר מן הסתם יחליף את החלטת המזונות הזמניים.
ארבעה ימים לאחר מועד ההוכחות, הגישה המבקשת בקשה לבימ"ש קמא, שכותרתה הייתה:
7715252095500
הבקשה כללה אך ורק טענות משפטיות, אשר עיקרן היה, שהחלטת המזונות הזמניים השנייה נוגדת החלטות קודמות ואת פסה"ד הערעורי הראשון ולכן מבוקש לעכב את הליכי הגבייה של החלטת המזונות השנייה.
ודוק: מעבר לכך שהמבקשת לא ביקשה בבקשתה מבימ"ש קמא לבטל את החלטת המזונות השנייה אלא רק לעכב את הליכי הגבייה, כל ההחלטות הקודמות ופסה"ד הערעורי הראשון אליהם הפנתה המבקשת, ניתנו לפני ההחלטת המזונות השנייה ולפני פסה"ד הערעורי השני אשר אישר את החלטת המזונות השנייה! מה הרלוונטיות של אלו כאשר לאחריהם כבר קיימת החלטת שיפוטית עדכנית (החלטת המזונות השנייה) אשר אושרה כדת וכדין ע"י ערכאת הערעור (פסה"ד הערעורי השני)? – למבקשת הפתרונים….
כך או כך, בהחלטתו מושא הערעור מיום 6.6.23 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת.
והנה המבקשת מגישה בקשת רשות ערעור זו על החלטת הדחייה, כאשר המבקשת בערעורה לא מצביעה על כל טעות משפטית בהחלטתו של בית משפט קמא; ולא זו אף זו אלא שבבקשתה הינה טוענת לכל מיני טענות עובדתיות – טענות העוסקות במצבה הכלכלי, ביחסים בינה לבין המשיב, עובדות הקשורות לקטינים – טענות שלא בא זכרן בבקשה המקורית לבימ"ש קמא! ומנגד, אין ולו טענה אחת המצביעה היכן ובמה שגה בימ"ש קמא בהחלטתו.
כאמור מדובר בערכאת ערעור ולא בערכאה דיונית הנדרשת לבחינת טענות עובדתיות. בפני ערכאת ערעור לא מעלים טענות עובדתיות שלא בא זיכרן בפני בימ"ש קמא. העובדה שבעל דין בוחר לייצג את עצמו, איננה מקנה לו "הנחות" להגיש כתבי טענות, בפרט ערעורים, שאינם עולים בקנה אחד עם דרישות הדין המהותי ולהטריד את ערכאת הערעור בנתונים ועובדות שכלל לא עלו בבקשה לפני בימ"ש קמא.
למותר לציין שהחלטתו של בימ"ש קמא בדבר דחיית בקשת המבקשת, נכונה ותואמת את הדין.
מדובר איפוא בערעור סרק וטורדני, שאיננו מצביע על כל טעות בהחלטת בימ"ש קמא וכל כולו עוסק בטענות ועובדות שכלל לא נטענו בבקשה לפני בימ"ש קמא.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
משלא נדרשה תשובה אין צו להוצאות למשיב.
ברם כפי שהדגשתי, זכותו של בעל-דין שלא להסתייע בייצוג משפטי ברם "הנחות" בגין כך לא יינתנו לו. על כן ובהיות הערעור סרק וטורדני, אני מחייב את המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ₪, אשר יקוזזו מהפיקדון שהפקידה המבקשת והיתרה תוחזר למבקשת.
פסה"ד מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים
ניתן היום, כ"ג תמוז תשפ"ג, 12 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
