בפני כב' השופט חננאל שרעבי
המבקשמ. מ
ע"י ב"כ עו"ד ויסאם ג'. אסמר
נגד
המשיבהע. מ
ע"י ב"כ עו"ד עמוס צדיקה
החלטה
1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על שתי החלטות בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת שושנה ברגר) בתיק תלה"מ 46353-10-22 (להלן: "התיק קמא") מיום 25.11.22 במסגרתה נפסקו לזכות המשיבה כאן מזונות זמניים עבור ילדיהם הקטינים של הצדדים, (להלן: "החלטת המזונות הזמניים"), והחלטה מיום 10.1.23, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש כאן לעיון מחדש בהחלטת המזונות הזמניים, והכל כפי שיפורט להלן.
רקע וההחלטה קמא
2. המבקש והמשיבה (להלן גם: "הצדדים"), בני העדה הקתולית, נישאו זה לזו ביום [2004]. במסגרת נישואיהם נולדו לצדדים שלושת הילדים: נ' (בגירה), ג' יליד 2006 ו-ת' ילידת 2014.
3. נישואי הצדדים עלו על שרטון וביום 26.10.2022 הגישה המשיבה כאן את התובענה קמא למזונות ומדור ילדים. ביום 27.10.22 הוגשה בתיק קמא בקשה למזונות זמניים.
4. במסגרת הבקשה למזונות זמניים, עלה כי המשיבה עבדה כמורה במשך 23 שנים עד לשנת 2021. ביום 1.5.22 החלה המבקשת לעבוד בחנות, ולטענתה היא משתכרת סך של 3,000 ₪ נטו לחודש (צורפו תלושי שכר). לטענת המבקש, החנות הינה בבעלותה הבלעדית של המשיבה, ונרשמה ע"ש בעלה של אחותה. עוד לטענת המבקש, המשיבה משלשלת לכיסה כסף רב ממכירות שונות.
בהחלטת המזונות הזמניים נקבע כי טענות המבקש מחייבות בירור עובדתי, אשר יערך במסגרת ההליך קמא (סעיף 4 להחלטה).
5. עוד נטען במסגרת הבקשה למזונות זמניים, כי החל מיום 30.7.22 המשיבה מתגוררת בדירה שכורה יחד עם הקטינים, בגינה היא נושאת לטענתה בשכ"ד חודשי בסך 4,300 ₪.
עוד צוין בהחלטת המזונות הזמניים, כי לטענת המשיבה, היא רכשה רכב מסוג … שנת ייצור 2020 באמצעות הלוואה שנטלה מהבנק בסך 100,000 ₪, אשר החזרה החודשי עומד ע"ס כ-1,400 ₪; המשיבה נטלה הלוואה בסך 35,000 ₪ ביום 22.7.20, ונכון ליום 18.1.22 יתרתה לסילוק עמדה ע"ס 26,872 ₪; לטענת המשיבה היא נטלה הלוואה מחברת האשראי "ישראכרט" בסך 70,000 ₪ עבור המבקש; למשיבה זכויות סוציאליות בהיקף נרחב באופן יחסי לנוכח 23 שנות עבודתה כמורה.
6. עוד צוין בהחלטת המזונות הזמניים, כי דירת המגורים המשותפת של הצדדים ברחוב … ב…. נמכרה לצד ג' תמורת סך של 1,840,000 ₪, והתמורה חולקה בין הצדדים באופן שווה לאחר ניכוי הוצאות.
7. המבקש הוא בעלים של סוכנות …. בחיפה (להלן: "החברה"). לטענת המשיבה, החברה מניבה רווחים של כ-70,000 ₪ לחודש. המבקש הכחיש את הטענות, וטען כי החברה נמצאת בהפסדים ניכרים והוא שוקל להיכנס להליך של חדלות פרעון.
המבקש צירף לתגובתו קמא טופס ריכוז יתרות מבנק לאומי ממנו עולה כי סה"כ היתרות בחשבונותיו בסך 44,670- ₪, וכן טופס ריכוז יתרות במבנק הפועלים ממנו עלה כי נכון ליום 11.11.22 החשבון עמד על 324 ₪ בעו"ש ואשראי בסך 322,727 – ₪.
8. בהחלטת המזונות הזמניים נקבע כי מהמסמכים שצורפו לתגובת המבקש, לא ניתן להעריך מהי השתכרותו החודשית של המבקש, והדבר נזקף לחובתו עת נקבעו המזונות הזמניים; כמו כן נקבע כי קיים פער משמעותי בגרסאות הצדדים באשר להשתכרות המבקש והכנסותיו (סעיפים 10-11 להחלטה קמא); נקבע כי המומחה שימונה בתיק קמא הרכושי, יתייחס במסגרת חוות דעתו גם לכושר השתכרותם/הכנסתם בפועל ובכוח של הצדדים.
9. נקבע כי המבקש מתגורר בדירה שכורה בעלות של 5,500 ₪ לחודש; לטענת המשיבה, בבעלות המבקש ג'יפ … שנת ייצור 2016 אשר נרכש באמצעות הלוואה שיתרתה עומדת ע"ס 180,000 ₪. לטענת המבקש, הוא נושא בהחזר חודשי בסך 4,600 ₪ אך לא הוצגה אסמכתא לתמיכה בטענה.
10. לעניין חלוקת זמני השהות בין האב לקטינים, צוין כי לטענת המשיב, הוא שוהה עם הקטינים מחצית מהזמן מיום ראשון ועד יום רביעי; המשיבה לא התייחסה לפרמטר זה בבקשה (סעיף 16 להחלטה קמא).
11. ביום 25.11.22 ניתנה החלטת המזונות הזמניים, במסגרתה נקבעו דמי המזונות הזמניים כהאי לישנא:
"18. דמי המזונות- הדין ויישומו: כידוע, סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 מורה כי: 'אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה'.
19. מקום שהצדדים הינם בני זוג המשתייכים לעדה הנוצרית קתולית, החוק העוסק בעניינם הינו לחוק לענייני משפחה של העדות המזרחיות קתוליות. כב' השופט סארי ג'יוסי סיכם את ההלכה בעניין מזונותיהם של קטינים נוצרים- קתולים בתמ"ש (נצ') 10211/06 ע.כ.ס. (ש.) נ' ע.ו.נ [פורסם בנבו] (10.1.11) בסעיף 20 לפסק דינו:
'במזונות ילדים קטינים עוסק סעיף 164(א) לחוק, הקובע כי:
'האב חייב במזונות בנו הקטין עד שיוכל להתפרנס בכוחות עצמו, ואילו במזונות בתו הוא חייב עד לנישואיה'.
סעיף 166 מוסיף על האמור וקובע, כי במידה ומצבו הכלכלי של האב קשה, אך יחד עם זאת אין סיבה המונעת ממנו לעבוד ולהשתכר, חובתו לזון את ילדיו תעמוד בעינה. על האב מוטלת חובה לצאת לעבודה ולספק את מזונות ילדיו.
סעיף 167(א), קובע חריג לכלל האמור לפיו, במידה ומצבו הכלכלי של האב הינו קשה או שהוא חדל לשלם מזונות לילדיו מכל סיבה שהיא, למעט בשל אי יכולת להשתכר, ומצבה הכלכלי של האם הינו טוב, מחויבת היא לשאת במזונות ילדיה'.
20. לנוכח כל האמור והמפורט, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, צרכי הקטינים וגילם, היכולות הכלכליות של ההורים, כפי שהוצגו בפניי בשלב מקדמי זה, אני מחייבת את האב לשלם לאם בגין מזונותיהם הזמניים של הקטינים ג' ות', סך של 4,000 ₪ לחודש. הסכום כולל הוצאות המדור והחזקתו.
21. בנוסף, האב יישא במחצית הוצאות הבריאות והחינוך של הקטינים, בהיקף שהיה נהוג טרם פרוץ הסכסוך, לרבות מחצית שכ"ל לביה"ס של הקטינים.
22. קצבת הילדים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי תשולם לאם, בנוסף לדמי המזונות.
23. דמי המזונות יהיו צמודים למדד כפי המדד שפורסם ביום 15.11.22, והם יעודכנו אחת לשלושה חודשים. התאמה ראשונה תעשה ביום 1.3.23.
24. לעניין הבת נ', היות ומלאו לה 18 עוד ביום … [2018] ולאור התצהיר החתום על ידה (נספח "1" לתגובה) בשלב זה איני פוסקת מזונות עבורה.
25. בשלב זה, דמי המזונות ישולמו החל ממועד הגשת התביעה. לעניין עתירת המבקשת לפסוק דמי מזונות ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, הסוגייה תידון בדיון הקרוב. ייאמר כי בהתחשב בעובדה כי הבקשה ליישוב סכסוך הוגשה על ידי המשיב ביום 13.9.21 (לפני למעלה משנה) אני מוצאת כי טרם מתן החלטה בסוגייה, ראוי לבררה בדיון.
26. אין בידי לקבל טענת המשיב לעניין קיזוז סך של 40,000 ₪ מדמי המזונות (סעיף 1 לתגובה בעמ' 2). כידוע, הלכה מושרשת (ראו: ע"א 779/76 שוחט נ' שוחט, פ"ד לב (1) 580) היא כי לא ניתן להורות על קיזוז מתשלומי דמי המזונות. בנסיבות אלו, איני מתירה כל קיזוז מסכום המזונות הזמניים שנפסקו.
27. בטרם חתימה ייאמר כי החלטה זו הינה זמנית, אשר ניתנת בהתבסס על החומר שנפרס בפניי עד כה, ובשים לב לכך כי בשלב זה, אין מונחת בפני בית המשפט תמונה מלאה של מכלול הנתונים הכלכליים והאחרים.
28. דיון בתיק יתקיים במועד הקבוע לישיבת ק.מ בתביעה הרכושית, קרי ליום 5.3.23, בשעה 09.00".
בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
12. ביום 20.12.2022 הגיש המבקש בתיק קמא, "בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטה בדבר מזונות זמניים ומתן החלטה על סעד זמני במעמד צד אחד" (להלן: "הבקשה לעיון חוזר"). במסגרת הבקשה לעיון חוזר, טען המבקש כי המשיבה הסתירה מבית משפט קמא את העובדה כי הקטינים שוהים אצל המבקש מחצית השבוע באופן קבוע והוא נושא בהוצאותיהם; כן טען כי לפי הדין האישי של בני העדה הקאתולית, ביחד עם יישום הלכת בע"מ 919/15, יש לחייבו במזונות הקטינים אך לפי יכולתו הכלכלית, אשר נכון למועד הגשת הבקשה לא מספיקה אף לכיסוי הוצאותיו שלו.
13. בתגובתה, טענה המשיבה כי אין הצדקה לדון בבקשת המבקש לעיון חוזר, מאחר שלא הוכח שינוי נסיבות המצדיק הגשת הבקשה מחדש. לטענתה, העובדה כי מתקיימת משמורת משותפת לגבי הקטינים הובאה לידיעת בית משפט קמא למן ההתחלה; לא חל שום שינוי נסיבות בעניין זה ולכן אין הצדקה לדון במזונות הזמניים מחדש.
14. ביום 10.1.23 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר (להלן: "ההחלטה קמא"), כהאי לישנא:
"לאחר עיון בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
לא מצאתי כי הבקשה מתבססת על נסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר מתן החלטתי מיום 25.11.22 (להלן: "ההחלטה") שיש בהן בכדי להביא לשינוי החלטתי (ראו: רמ"ש 37447-08-17 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (14.9.17)). סבורני כי הטענות שנטענו בבקשה נטענו בפניי בטרם מתן החלטתי, ועל כן הבקשה אינה מצביעה על נסיבות חדשות (ראו לעניין זה פיסקה 16 להחלטה).
יתר על כן, איני סבורה כי המקרה דנן נופל בגדר אותם המקרים הנדירים המצדיקים את שינוי ההחלטה.
דומני כי ההחלטה מהווה את האיזון הנכון והראוי בנסיבות הספציפיות שנוצרו בענייננו.
ייאמר כי לאחר הגשת חוו"ד המומחה ומיצוי ההליך, אבחן מחדש את סוגיית המזונות על בסיס הנתונים שבחוו"ד המומחה.
לפיכך, הבקשה לעיון מחדש – נדחית".
אף בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
15. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד לערעור על החלטת המזונות הזמניים מיום 25.11.22. הבקשה נדונה בפניי כב' הרשמת, השופטת עידית ויינברגר ונדחתה בהחלטתה המנומקת מיום 20.2.23, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה בבקשה בשיעור של 3,510 ₪.
16. נוכח דחיית הבקשה להארכת המועד, אין באפשרות המבקש לערער על החלטת המזונות הזמניים מיום 25.11.22 אלא אך על ההחלטה קמא מיום 10.1.23 בבקשה לעיון חוזר, בעניינה הוגשה בקשת רשות הערעור במועד, ובה נדון להלן.
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור
17. להלן תמצית טענות המבקש:
א. תגובת המשיבה לבקשה לעיון חוזר בתיק קמא היתה סתמית והיוותה סיבה נוספת לביטול החלטת המזונות הזמניים, מקום שהסתירה את המשמורת המשותפת של הצדדים על הקטינים.
ב. כן העלתה המשיבה טענות סתמיות על היעדר נסיבות חדשות תוך שהיא מטעה את בית משפט קמא לחשוב, כי הטענות שהועלו בבקשה לעיון חוזר כבר הועלו בפניו, חרף העובדה כי הדבר איננו נכון. עסקינן בפירוט שלם של החוק הכנסייתי של נתוני המשמורת המשותפת שכלל לא הועלו בתיק קמא, מעבר לפירוט סוגיית הלכת 919/15 ותחולתה על המקרה דנן.
ג. בית משפט קמא כלל לא קרא את הבקשה לעיון חוזר והלך שבי אחרי טיעוניה של המשיבה ובכך טעה טעות היורדת לשורשו של עניין. בית משפט לערעור מתבקש לתקן את העוול שנגרם למבקש והשבת האיזון הנדרש בין הצדדים הנושאים בעול המשותף של המשמורת המשותפת על הקטינים.
דיון והכרעה
18. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").
להלן אנמק את החלטתי.
19. ההחלטה נשוא רמ"ש זה מיום 10.1.23 היא בבקשה לעיון חוזר, שהוגשה על החלטת המזונות הזמניים, אשר הפכה חלוטה לאחר שלא הוגשה בקשת רשות ערעור בסד הזמנים המתאים. כאמור לעיל, בקשה להארכת המועד להגשת רשות ערעור על החלטת המזונות הזמניים – נדחתה.
20. ידועה הפסיקה הקובעת, כי ככלל לא תתקבל בקשה לעיון חוזר בהחלטה מקום בו הטענות המועלות בה הן ערעוריות באופיין, או כאשר לא חל שינוי בנסיבות המצדיק את שינוי ההחלטה, או אף במקרים נדירים בהם מתברר לבית המשפט כי החלטה שקיבל הייתה מוטעית.
ראו לענין זה:
רע"א 7127/22 טארק עבד אלחי נ' צאלח מנסור (29.1.2023);
רע"א 6542/22 אלעד אילוז נ' עדי גילה חכמון (2.1.2023);
רע"א 5691/18 ודובין נ' כונס נכסים רשמי ואח' (1.11.2018) פסקה 9 והאסמכתאות שם.
21. המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. המבקש לא הצביע על שינוי נסיבות שחל מאז מועד מתן ההחלטה המקורית בעניין המזונות הזמניים, אשר יש בו כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטה; לטעמי אף לא נפלה אף טעות בהחלטה קמא.
למעשה, הטענות/הבהרות בבקשה לעיון חוזר, המופנות נגד ההחלטה המקורית, הן טענות ערעוריות (דרך חישוב המזונות הזמניים בו נקט בית משפט קמא, אי התחשבות במשמורת המשותפת). דא עקא המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה המקורית חלף.
22. די היה בנימוק דיוני זה בכדי לדחות את בקשת רשות הערעור הנדונה.
23. מעבר לכך, גם בחינת הבקשה לגופה מלמדת כי אין מקום להיעתר לה. סבורני כי המבקש לא העלה בבקשתו לעיון חוזר כל נימוק שיש בו כדי להצדיק עיון חוזר, ובכלל זה לא הצביע על כל שינוי נסיבות מהותי המצדיק עיון מחודש בהחלטה.
24. במה דברים אמורים? בית משפט קמא ציין בהחלטה קמא כי טענותיו של המבקש בכל הקשור לחלוקת זמני השהות, אשר עלו במסגרת הבקשה לעיון חוזר, עמדו לנגד עיניו עת ניתנה ההחלטה במזונות זמניים – ראו סעיף 16 להחלטת המזונות הזמניים; כמו כן ציין בית משפט קמא כי סוגיית המזונות הזמניים תיבחן מחדש לאחר הגשת חוות דעת המומחה שימונה בתיק הרכושי (סעיף 13 להחלטת המזונות הזמניים).
סבורני כי בכך איזן בית משפט קמא נכונה את כלל השיקולים ואינני מוצא מקום להתערב.
25. לאור כל האמור לעיל, ומשלא מצאתי טעות בהחלטה קמא נשוא רמ"ש זה המחייבת את התערבות ערכאת הערעור, אני מורה על דחיית הרמ"ש ללא צורך בתשובה.
26. משלא נדרשה תשובה, אין צו להוצאות בגין בקשת רשות הערעור דנן.
עם זאת, אני מורה כי העירבון שהפקיד המבקש בהליך זה בסך 3000 ₪ יועבר למשיבה באמצעות בא כוחה, על חשבון ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה במסגרת החלטת כב' הרשמת בבקשה להארכת מועד במסגרת רמ"ש זה, שנדחתה כאמור לעיל (בסעיף 15).
המזכירות תעביר החלטה זאת לצדדים.
החלטה זאת מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים, וכל פרט מזהה אחר.
ניתנה היום, ל' שבט תשפ"ג, 21 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
