לפני כבוד השופט חננאל שרעבי
המבקשת
דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ, ח.צ 520043878
ע"י ב"כ עוה"ד אורי ששון
נגד
המשיבים
1. ע. מ. נ
ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר רן מובשוביץ
2. א. מ. נ
3. ג. מ. נ
שניהם ע"י ב"כ עוה"ד אמיל נחאס
4. פ. מ. נ
ע"י ב"כ עוה"ד נסיב איוב
פסק דין
1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' סגנית הנשיאה, השופטת שירי היימן) מיום 24.1.2023 בתיק תמ"ש 36796-05-22 (להלן: "ההחלטה קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה), אשר במסגרתה דחה בית משפט קמא בקשה מטעם המבקשת כאן, למתן היתר למשלוח הודעות צד ג' נגד משיבים 1-4 כאן.
יובהר כבר כעת כי בקשת רשות הערעור דנן מתייחסת אך ורק לחלק בהחלטה דנן, הדוחה היתר למשלוח הודעת צד ג' נגד משיב 1, בלבד.
רקע בזעיר אנפין
2. המבקשת היא חברה המאוגדת בישראל כדין, והעוסקת בין היתר בייזום, הקמה והפעלה של תחנות תדלוק, מרכזים מסחריים וחנויות נוחות בסמיכות לתחנות התדלוק.
למעלה משני עשורים המבקשת שוכרת ומפעילה את התחנת התדלוק המצויה על חלק מהמקרקעין הידועים כגוש X חלקה Y (להלן בהתאמה: "תחנת התדלוק", "המקרקעין").
3. משיב 1 (להלן: "ע' "), אחיהם של משיבים 2-4, טוען להיותו בעל זכות הבעלות והחזקה הבלעדית במקרקעין ובתחנת התדלוק. ע' והמשיבים חתמו עם המבקשת על הסכם שכירות והפעלה ביום 28.4.2010 (להלן: "הסכם השכירות"). ע' (בלבד) חתם על תוספת להסכם שכירות והפעלה ביום 7.9.2020 (להלן: "התוספת"). במסגרת התוספת (סעיף 5), התחייב ע' לשפות את המבקשת בכל עניין הנובע משימוש של המבקשת במקרקעין לצורך השכרת והפעלת תחנת התדלוק (להלן: "סעיף השיפוי").
4. משיבים 2-3 (להלן "א' " ו"ג' ", בהתאמה), אחיהם של ע' ומשיב 4, הגישו נגד המבקשת ו-ע' תביעה בטענה כי משיבים 2-3 גם בעלי הזכויות במקרקעין ובתחנת התדלוק (תמ"ש 13806-03-22).
5. משיב 4 (להלן: "פ' "), אחיהם של משיבים 1-3, הגיש נגד המבקשת ו-ע' תביעה בטענה כי גם הוא בעל הזכויות במקרקעין ובתחנת התדלוק (תמ"ש 36796-05-22).
6. למשיבים 1-4 קיים אח נוסף, ה. מ. נ, אשר איננו צד בהליך קמא בין הצדדים. משיבים 1-4 יחד עם ה' ייקראו להלן "האחים נ' ".
7. כעולה מכתב רשות הערעור, בכל הנוגע לתחנת התדלוק המצויה במקרקעין, התנהלה המבקשת מאז ומעולם מול ע', על בסיס המצגים שהוצגו לפני המבקשת, כי ע' הוא המחזיק הבלעדי של תחנת התדלוק וכמי שהבעלות ומלאכת ניהול תחנת הדלק יועדה לו באופן מוחלט על ידי ארבעת אחיו, ומתוקף הסכמתם.
אף התוספת כאמור, נחתמה בין המבקשת ל-ע, לאחר ניהול משא ומתן עם ע', ובהסתמך על המידע שעמד לפני המבקשת באותה עת, והאסמכתאות שמסר ע'.
8. בין האחים נ' והמבקשת מתנהלות מספר תובענות, כדלקמן:
א. תמ"ש 72352-10-21 – תובענתו של ע' בבית משפט קמא, נגד ארבעת אחיו, לסעדהצהרתי כי הוא הבעלים היחיד של הזכויות בתחנת התדלוק.
ב. תמ"ש 13806-03-22 – תובענתם של משיבים 2-3 בבית משפט קמא, נגד המבקשת כאןו-ע', בה עתרו לסעד המצהיר על בטלות התוספת, סילוק ידה של המבקשת משטחתחנת התדלוק וחיוב המבקשת ו-ע' בתשלום דמי שימוש ראויים.
ג. תמ"ש 36796-05-22 – תובענתו של משיב 4 בבית משפט קמא, נגד המבקשת כאן ו-ע',בה עתר אף הוא לסעד המצהיר על בטלות התוספת, סילוק ידה של המבקשת משטחתחנת התדלוק וחיוב המבקשת ו-ע' בתשלום דמי שימוש ראויים.
ד. תמ"ש 38480-08-22 – תובענת המבקשת בבית משפט קמא, נגד חמשת האחים נ', בה עתרה לסעד הצהרתי שיקבע למי מהאחים נ' הזכות לקבל דמי השימוש מהשימוש במקרקעין.
9. ביום 8.7.2022 קבע בית משפט קמא, כי הדיון בתביעתם של משיבים 2-3 יאוחד עם הדיון בתביעת ע'.
בימים 31.5.22 ו- 9.6.2022 קבע בית משפט קמא כי הדיון בתביעתו של משיב 4 יאוחד עם הדיון בתביעת ע'.
ביום 21.11.2022 הורה בית משפט קמא על איחוד הדיון בתביעת המבקשת עם יתר ההליכים הנ"ל.
במסגרת החלטתו בדבר איחוד הדיונים של תביעות ע' ומשיבים 2-3 נימק בית משפט קמא, כי איחוד הדיון בתובענות מתבקש נוכח זהות הטענות שהובאו במסגרת ההליכים הנ"ל; שיקולי יעילות ומניעת קביעות סותרות (בסוגיית הבעלות במקרקעין); כן צוין כי "אין בעובדה שחברת דור אלון לא עונה על הגדרת בן משפחה בכדי למנוע מבית המשפט לאחד את הדיון בשני התיקים, כפי שפורט בפסיקה שצוטטה לעיל" (סעיף 21 להחלטת בית המשפט קמא מיום 8.7.2022 בתמ"ש 72352-10-21).
10. ביום 4.12.2022 הגישה המבקשת כתבי הגנה מטעמה בתביעות משיבים 2-3 ו-4. בד בבד, הגישה בקשות למתן היתר למשלוח הודות צד שלישי נגד ע', משיב 4 ו-ה' (במסגרת תביעת משיבים 2-3), ונגד ע', משיבים 2-3 ו-ה' (במסגרת תביעת משיב 4).
11. בהחלטת בית משפט קמא מיום 24.1.2023, דחה את הבקשות למשלוח הודעות צד שלישי מטעם המבקשת – לרבות הבקשה למשלוח הודעת צד ג' ל-ע', מושא בקשת רשות הערעור דנן.
להלן עיקרי ההחלטה קמא:
"17. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המונח לפניי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
18. כפי שצוטט בפסיקה לעיל, אחת התכליות הינה פריסת התמונה המלאה בפני בית המשפט. ההליכים המתנהלים בין הצדדים מאפשרים בירור טענות כלל הצדדים והכרעה בהן, משלוח הודעות צד ג' לא יתרום להגשמת תכלית זו, נהפוך הוא, משלוח הודעות צד ג' עלול לסרבל את הליכים ולהאריך אותם שלא לצורך.
19. משלוח הודעת צד ג' מטעם דור אלון כנגד האחים לא נדרש לצורך הכרעה בסכסוך המשפחתי שבפני בית המשפט.
20. בהליכים הקשורים נדרש בית המשפט לקבוע את זכויות האחים בקרקע בכלל ובקרקע עליה נמצאת תחנת הדלק דור אלון בפרט. בהליך זה, עותרים התובעים לסלק את ידם של האח ע' ודור אלון ולשלם להם דמי שימוש ראויים, נוכח טענתם לזכויות בקרקע עליה נמצאת תחנת הדלק.
21. טענות דור אלון במסגרת הבקשה למשלוח הודעת צד שלישי, הן טענות כלליות, עילת התביעה אינה מפורטת. הטענה להוצאות בגין הליך זה תידון ממילא, שכן ככל והתביעה תידחה ייפסקו הוצאות ואין צורך במשלוח הודעת צד ג' לצורך זה. ככל והעילה היא נזקים עתידיים, הרי שנזקים אלו לא התגבשו עדיין. דהיינו, אין המדובר בשיפוי אלא בעילת תביעה שטרם נולדה ורק ככל והתביעה תתקבל ייתכן ותתגבש עילה כזו.
22. ככל ובעתיד תסבור דור אלון כי התגבשה עילת תביעה כנגד האחים המצדיקה הגשת תביעה, הרי שתביעה זו חורגת מתחום סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, המדובר בסכסוך עסקי רגיל שדינו להתברר בבית המשפט המוסמך.
23. אמנם התביעה לסעד הצהרתי שהגישה דור אלון נגד האחים מתנהלת בפניי, אולם דין התביעה ההצהרתית שהוגשה תחילה לבית משפט השלום, אינו כדין משלוח הודעת צד ג' שמבוקש עתה, שכן במסגרת התביעה לסעד הצהרתי מבקשת דור אלון לקבל הוראות בשאלה למי מהאחים עליה לשלם את דמי השכירות, שאלה זו כרוכה בהכרעה בעניין זכויות האחים בקרקע בכלל ובקרקע עליה נמצאת תחנת הדלק דור אלון בפרט".
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
12. להלן תמצית טענות המבקשת:
א. שגה בית משפט קמא בקבעו כי הודעה לצד שלישי אינה נדרשת להכרעה בסכסוך קמא – לא מדובר אך בסכסוך משפחתי, שעה שמשיבים 2-3 ו-4 הגישו תביעות מטעמם נגד המבקשת (ו-ע'), לפינוי וסילוק ידה מהמקרקעין ולתשלום דמי שימוש ראויים. יריעת המחלוקת הורחבה זה מכבר למחלוקת העסקית מסחרית ולא נותרה בגדר המשפחה.
ב. במסגרת בירור ההליכים קמא ולאור הסעדים המבוקשים במסגרתם, יידרש בית משפט קמא לשאלת הבעלות בתחנת התדלוק. ככל שיקבע כי ע' אינו בעל הזכויות בתחנה, או למצער אינו בעל הזכויות היחיד בתחנה, על בית משפט קמא להידרש, בין היתר, לדמי השכירות ששולמו על ידי המבקשת ל-ע' מכח הסכם השכירות והתוספת, ולהורות ל-ע' כיצד עליו לנהוג בהם.
ג. דחיית הבקשה למשלוח הודעה לצד שלישי תצמצם ותתחום את הסכסוך בין הצדדים לפלוגתא המשפחתית בין האחים נ' באופן שרירותי ומלאכותי בלבד, בעוד שיש בתוצאת ההליכים הללו להשליך גם על המבקשת תוך פגיעה חמורה בזכויותיה הדיוניות.
ד. שגה בית משפט קמא בקבעו שההודעה לצד שלישי אינה נדרשת לשם בירור טענות הצדדים והכרעה בהן, משלא ייחס חשיבות לשוני האינהרנטי בין טענות בעל דין בכובעו כנתבע, לבין טענות בעל דין בכובעו כתובע או כשולח הודעת צד ג'. איחוד הדיון בתיקים קמא נועד להבטיח כי הסכסוך המשפחתי בין האחים נ' יידון בפני הערכאה המתאימה אולם לא ייתכן כי איחוד הדיון יגרע מזכויותיה הדיוניות של המבקשת. מרגע שצורפה המבקשת כנתבעת בתביעות משיבים 2-3 ו-4, ומשעה שהיא תובעת בתביעה ההצהרתית שהגישה – היא בעל דין שווה זכויות ככל בעלי הדין, וחלק בלתי נפרד מההליכים המתבררים לפני בית משפט קמא.
ה. טענות המבקשת בכובעה כשולחת ההודעה לצד שלישי נגד ע' (משיב 1) דרושות על מנת שתהיה בפני בית משפט קמא מלוא התמונה העובדתית, להשגת תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך. במסגרת תביעת המבקשת, התבקשו סעדים הצהרתיים, ובבקשה קמא למשלוח הודעת צד שלישי נגד ע', התבקש סעד כספי (פיצוי ו/או שיפוי ו/או השתתפות מלאים בגין כל סעד שייפסק נגד המבקשת עקב הגשת התביעות נגדה). טענותיה של המבקשת נגד ע' וזכאותה לשיפוי בגין כל סעד שייפסק נגדה, לא מובאות במלואן בכתב ההגנה בתובענות קמא, מאחר שמקומן בהודעת צד שלישי כאמור. משנדחתה בקשת המבקשת לשלוח הודעת מד שלישי נגד ע', אין בפועל כל יריבות בין המבקשת לבין ע', וכתוצאה מכך בית משפט קמא לא מוסמך לדון בעילות הנוגעות ליחסים ביניהם.
ו. שגה בית משפט קמא בקבעו כי הודעה לצד שלישי תסרבל את ההליכים ותאריכם שלא לצורך. דווקא דיון בהודעה לצד שלישי, במאוחד עם יתר ההליכים קמא, יגשים שיקולי יעילות ומניעת הכרעות סותרות, אשר עמדו בבסיס ההחלטות לאיחוד הדיונים בתיקים קמא. בית משפט קמא לא נתן משקל בהחלטה קמא לשיקולי צדק ולפגיעה מהותית בזכויותיה הדיוניות של המבקשת. ככל שסבר בית משפט קמא כי דיון בהודעת צד שלישי נגד ע' יביא לסרבול ההליכים קמא, יכול היה להורות כי הדיון בהודעת צד שלישי ל-ע' יתקיים (ככל שיהיה בכך צורך), לאחר פסק דין בהליכים קמא, מבלי למנוע את הגשתה באופן גורף.
ז. שגה בית משפט קמא עת קבע בהחלטה קמא, כי עילת התביעה נגד ע' כצד שלישי, אינה מכח סעיף השיפוי אלא דרישה לתשלום הוצאות משפט, ותידון ממילא במסגרת ההליכים קמא. בבקשה למשלוח הודעת צד שלישי הובהר כי הסעד המבוקש נגד ע' הוא לחייבו בפיצוי ו/או שיפוי, נוכח האמור בסעיף 69 להודעה לצד שלישי, שהפנתה לסעיף 5 לתוספת, עליו חתום ע'. סעיף השיפוי בהסכם התוספת אינו מוגבל להוצאות משפט בלבד, אלא חולש על כל סעד שייפסק נגד המבקשת.
ח. שגה בית המשפט קמא, עת קבע כי תנאי למשלוח הודעה לצד שלישי הוא התגבשותה של עילת תביעה. שליחת הודעה לצד שלישי היא הליך "מותנה" באופיו, שתוצאותיו שלובות בתוצאות התביעה העיקרית. כך למעשה, בהליך של הודעת צד שלישי אין דרישה להתגבשות עילת תביעה כתנאי מקדים להגשתה, בניגוד לעילת תביעה רגילה. קביעתו של בית משפט קמא מעקרת דה-פקטו מכל תוכן את הליך ההודעה לצד שלישי, שהמטרה העומדת ביסודו היא מתן אפשרות לנתבע להגיש תובענה מותנית במטרה להביא את הסכסוך לסיום, במסגרת התדיינות אחת.
ט. שגה בית משפט קמא עת קבע, כי הודעה לצד שלישי חורגת מתחום סמכותו העניינית. קביעה זו שגויה מיסודה, היות שעורכת הבחנה מלאכותית בין טענות המבקשת לפיהן ניתן לייחס לצד שלישי אחריות מכוח סעיף השיפוי, לבין טענות משיבים 2-4 בתביעותיהם, שנטענו אף נגד המבקשת, חרף היותן נובעות ממסכת עובדתית אחת המעוררת פלוגתות משותפות.
י. יוזכר כי במסגרת החלטותיו מימים 31.5.22, 9.6.22 ו- 8.7.22, קבע בית משפט קמא כי נתונה לו סמכות לדון בתביעות קמא במאוחד, נוכח זיקה מהותית בין טענות הצדדים בהליכים קמא, המחייבת איחוד הדיון בתיקים משיקולי יעילות ולצורך מניעת הכרעות סותרות, למרות העובדה שהמבקשת איננה "בן משפחה". זאת בהסתמך על סעיפים 6(ה)-(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995. כך הוכפפה המבקשת לדיון בערכאה ייחודית שנגזרו לה סדרי דין וראיות מיוחדים, ונשללו ממנה כלים דיוניים אשר היו עומדים לה בתביעה "רגילה".
טענות המשיבים בבקשת רשות הערעור
13. להלן תמצית טענותיו של משיב 1 (ע') בתשובתו:
א. אין לתת רשות ערעור למבקשת, מאחר שעיון בבקשה מלמד כי אין בהחלטה קמא להשפיע באופן ממשי על אופן ניהול ההליך קמא ולא על זכויות הצדדים בהליך. בפני המבקשת פתוחה הדרך להגשת תובענה במועד בו יתגבשו טענותיה (אם בכלל) לערכאה בעלת הסמכות העניינית המתאימה, כאשר תדע מי הם יריביה, וכשתתגבש בידה עילת תביעה. לפיכך, מקום שמדובר בהודעה לצד שלישי בגין נזק עתידי שיתכן שייגרם למבקשת, הרי שדחיית ההיתר למתן הודעה לא פוגע במאום במבקשת כעת.
ב. ההחלטה קמא היא בגדר החלטה דיונית, וידועה הפסיקה האומרת כי החלטות כגון דא מסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה קמא, וערכאת הערעור לא נוטה להתערב בהן.
ג. המבקשת שינתה חזית, עת היא עצמה הגדירה שוב ושוב את הסכסוך קמא ב"סכסוך משפחתי", וכעת טענה כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי הסכסוך קמא הוא סכסוך משפחתי. משטענה כך המבקשת בבית משפט קמא, ברי כי היא עצמה סברה כי אין זיקה בינה לבין הסכסוך בין האחים נ', שנושאו בעלות בזכויות במקרקעין נשוא ההליכים קמא. על כן המבקשת מושתקת ומנועה במסגרת רמ"ש זה, מהעלאת טענות הנוגדות את טענותיה בפני בית משפט קמא.
ד. אין בשליחת ההודעה לצד השלישי ובירורה, כדי לתרום להכרעה בפלוגתא נשוא הסכסוך המשפחתי. הפלוגתא היא שאלה קניינית הנוגעת לזהות בעלי הזכויות במקרקעין, ואין בינה לבין "דמי השכירות" ששולמו מכח הסכם כל זיקה. הוכח כי החלופות בתקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") אינן מתקיימות בענייננו – המבקשת לא הוכיחה קשר משפטי או עובדתי משותף בין שאלת דמי השכירות ששולמו למשיב 1, שהיא שאלה חוזית, לבין הסכסוך המשפחתי שהוא בגדר סוגיה קניינית. המבקשת אף לא הוכיחה כי לצורך החלטה בסכסוך המשפחתי, נדרשת הכרעה בסוגיית דמי השכירות, סוגיה שטיבה לא ברור, טרם התגבשה, לא הוגדרה ע"י המבקשת ולא ברור מי היריב בה.
ה. ההודעה לצד שלישי לא תורמת במאום לפתרון המחלוקת נשוא ההליך העיקרי קמא, ולא תקדם את בירורו, מקום שאין כל זיקה בינה לבין ההליך העיקרי שהוא סכסוך על זהותו של בעל הזכויות בקרקע.
ו. הסמכות הענינית לדון בתביעה עתידית שהמבקשת ביקשה להגיש במסגרת הודעה לצד שלישי, איננה מסורה לבית משפט קמא, שהוא בית משפט לענייני משפחה. ההודעה לצד שלישי דורשת דיון בהסכם אזרחי-מסחרי בין שני צדדים שאינם בני משפחה, בגין נזקים שייגרמו בשל הפרה פוטנציאלית של הסכם שכירות מסחרי שנכרת ביניהם.
ז. הדיון בבקשה לצד שלישי יוביל לסרבול ההליכים והארכתם שלא לצורך, ויש בכך כדי להורות על הפרדת הדיון. המבקשת הגישה בקשה למשלוח הודעות לצדדים שלישיים כלפי משיבים 1-4, אולם כעת מבקשת לערער ולאשר לה לשלוח את ההודעה לצד שלישי נגד משיב 1 בלבד. שינוי זה הוא בגדר שינוי חזית עובדתית אסור, שינוי מלאכותי שלא משקף את טענותיה האמיתיות של המבקשת ונטען אך לצורך הישג ברמ"ש.
ח. אין כל פגיעה בזכויות הדיוניות של המבקשת, מאחר שטרם התגבשה עילת תביעה וטרם התגבש סעד. צדק בית המשפט קמא במסקנתו, כי ההודעה לצד ג' חסרת עילה וטענות המבקשת כלל לא התגבשו במועד ההודעה. תנאי סף להגשת תובענה כלשהי, לרבות הודעה לצד שלישי, הוא קיומה של עילת תביעה במועד הגשתה. כך גם לשון תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, המדברת על זכאות הנתבע לסעד בעת שליחת ההודעה לצד שלישי. במקרה דנן, מדובר על נזק עתידי שייתכן ויתברר בעתיד כי אכן נגרם, ככל שיקבע כי משיב 1 אינו בעל הזכויות בקרקע.
14. משיבים 2-3 הותירו בתשובתם את ההכרעה בבקשת רשות הערעור לשיקול דעת בית המשפט.
15. להלן תמצית טענותיו של משיב 4 בתשובתו:
א. משיב 4 מתנגד למתן רשות למבקשת למשלוח הוגעה לצד שלישי (נגד ע') במסגרת התביעה קמא.
ב. התיק קמא מתנהל בבית משפט קמא מחודש מאי 2022, ומתן רשות למשלוח הודעה לצד שלישי כעת, תסרבל את ההליכים שנדונים במאוחד. ככל שלמבקשת טענות נגד ע' בהודעת צד שלישי שביקשה לשלוח, היא תוכל להעלותן במסגרת הליך משפטי שיוגש מטעמה לאחר הכרעה במחלוקת שנדונה קמא בין הצדדים.
ג. המבקשת הגישה נגד המשיבים תביעה נפרדת שבמסגרתה הועלו טענות ו/או דרישותאשר זהות לאלה המבוקשות בהודעה לצד שלישי, דבר המייתר את הצורך באישורשליחתה ו/או בדיון בה.
דיון והכרעה
16. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובות המשיבים ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי.
להלן אנמק החלטתי.
17. אפתח בכך שאציין כי טוב עשתה המבקשת כשצמצמה את בקשת רשות הערעור רק כנגד ההחלטה שלא להתיר הודעה לצד שלישי נגד ע'. כך עשתה לטעמי, לנוכח התוספת וסעיף השיפוי שבו, עליו חתום ע' בלבד.
לא מן הנמנע כי אם היתה עושה כן מלכתחילה בבית משפט קמא, בקשתה היתה נעתרת.
לדידי צמצום כאמור מבורך, ואין בו כל פגם דיוני כטענת ע' בתשובתו לרמ"ש זה (ראו סעיף 13(ז) לעיל).
זו כנראה גם הסיבה שהמשיבים 2-3 הותירו ההכרעה ברמ"ש זה לשיקול דעתו של בית המשפט, ותמוה מדוע המשיב 4 לא נהג כך.
18. לגופם של דברים סבורני כי צודקת המבקשת בכל אחת מטענותיה המפורטות בסעיף 12 לעיל, וקל וחומר בהתאחד הטענות יחדיו.
19. נזכיר כי הבקשות להתיר הגשת ההודעות לצד ג' הוגשו בתביעת המשיבים 2-3 ו-4 (ראו סעיפים 4-5 לעיל) בה נתבעה גם המבקשת, הגם שאינה בגדר "בן משפחה", לפינוי ולסילוק ידה מהמקרקעין ולתשלום דמי שימוש, והכל בגין שימושה במקרקעין מכוחם של הסכם השכירות והתוספת.
במצב דברים זה, במיוחד כשתביעת דמי השימוש נכללת בתובענות האמורות, מתבקש אף מתבקש להפעיל את סעיף השיפוי שבתוספת נגד ע', במסגרת הודעה לצד שלישי. ראוי כי כך ייעשה באותן תובענות, בכדי למנוע הכרעות סותרות.
זאת מהותה של ההודעה לצד שלישי, כהוראת סעיף 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, שזה לשונו:
"נתבע רשאי לתת הודעה לצד שלישי לכל אדם, במקרים שבהם הוא זכאי ממנו להשתתפות, לשיפויו (ההדגשה שלי – ח"ש) או לביצוע פעולה בנוגע לסעד הנתבע ממנו או אם מתקיים קשר עובדתי או משפטי משותף בסוגיה שבינו ובין הצד השלישי, הכרוכה בנושא התובענה".
20. אכן וכאמור המבקשת אינה בגדר "בן משפחה", אך עניינה נדון במסגרת התובענות של המשיבים 2-3 ו-4, ברשות בית משפט קמא, בכדי להכריע בתובענות אלה בשלמות וביעילות. הדבר הוא בסמכותו של בית משפט קמא מכוח סעיף 6(ו) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, הקובע כי:
"בית משפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה וההכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא" (להלן: "סעיף 6(ו)").
במצב דברים זה, קנה בית משפט קמא סמכות לדון גם בהודעה לצד שלישי שרוצה להגיש המבקשת להגיש נגד ע', מכח חקיקה ראשית (סעיף 6(ו)).
משכך זכותה של המבקשת, בעיקר לנוכח עילת הפינוי מהמקרקעין ותביעת דמי השימוש נגדה בתביעות המשיבים 2-3 ו-4, לבקש להתיר לה לשלוח הודעה לצד שלישי.
21. בצדק הפנתה המבקשת בכתב טענותיה ברמ"ש זה לעמ"ש (ת"א) 14547-06-16 נהוראי נ' פילת מקבוצת היי קפיטל בע"מ (להלן: "ענין נהוראי").
בענין נהוראי עלתה שאלה דומה למקרה דנן, והיא – "מה מעמדה של הודעה לצד שלישי במסגרת תובענה הנדונה בפני בית המשפט לענייני משפחה וכאשר שולח ההודעה ומקבל ההודעה אינם בני משפחה כהגדרת החוק" (פסקה 27).
על כך השיב בית משפט המשפט בענין נהוראי תשובה כדלקמן:
"… הן בית משפט קמא והן הצדדים נדרשו בטיעוניהם לאשר נפסק בפרשת דלתא (בג"ץ 336/99 דלתא להשקעות ולמסחר בע"מ נ' בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל ואח', אליו אף התייחס ע' בתשובתו, בסעיפים 42-43 – ח"ש), דהיינו כי אכן יש לראות בתקנות אשר הסדירו את מתן ההודעה לצד שלישי, כמהוות דין מיוחד בנוגע לסמכות העניינית הגובר על הדין הכללי בנוגע לסמכות זו. אולם, טיעון זה אינו יפה מקום בו הסעד או העילה לקבלת הסעד אינם מסורים לסמכותו העניינית של אותו בית משפט ובעת שצוין שם כי 'עיקר הקושי נובע מן הפער בין המעמד של הנורמה הקובעת את גבולות הסמכות העניינית של בית-המשפט (חוק) לבין המעמד של נורמה המסדירה מתן הודעה לצד שלישי (תקנה)…אכן, אלמלא ההבדל במעמד הנורמות לא היה קושי לראות בתקנה המסדירה את מתן ההודעה לצד השלישי דין מיוחד בנוגע לסמכות העניינית, הגובר על הדין הכללי בנוגע לסמכות זאת' (שם, בעמ' 256).
אולם, כפי שנקבע שם 'כיוון שכללי הסמכות העניינית של בתי-המשפט בישראל נקבעו בחוק ולא בתקנות, נראה שאין להרחיב את הסמכות העניינית של בית-המשפט באמצעות תקנות…' (פסקה 9). ואכן, בהתייחס לנסיבות שם אשר עסקו בסמכות בית המשפט לעניינים מקומיים באזור, נקבע כי מדובר בחקיקת משנה הן ביחס לקביעת סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מקומיים באזור וכך גם חלות התקנות כחקיקת משנה, דהיינו מעמד זהה, וכי על כן אותה מניעה שפורטה לעיל, לא קיימת בהתייחס להודעה לצד שלישי שנשלחה שם, כפוף לפירוש התקנון עצמו. במסגרת בחינה זו ציין בית המשפט שם כי לאור קביעת מקום ההתדיינות באזור משיקולי נוחות '…אין זה ראוי שכתוצאה מכך ייפגעו זכויות דיוניות שהיו עומדות לרשות בעל-דין אילו ההתדיינות הייתה מתקיימת בישראל…' (עמ' 259). לאור האמור נקבע כי התכלית ביסוד הוראות התקנון, הקלה על ציבור המתדיינים והשוואה להליכים בבית משפט שאינם באזור. כך פרשנות שמשמעותה פיצול הדיון לגבי אותה פרשה לתחומי שיפוט שונים, מקום שבתי משפט בישראל היו נמנעים מהפיצול, אינה מתיישבת עם פרשנות תכליתית של התקנון.
בית המשפט אף נדרש לבחינת התכלית המונחת ביסוד ההודעה לצד שלישי בציינו כי '…התועלת הצומחת ממתן הודעה לצד שלישי במסגרת הליך תלוי ועומד בין התובע לנתבע היא מניעת בזבוז זמן ומשאבים ומניעת פסיקות סותרות כתוצאה מניהול התדיינות כפולה לגבי אותו נושא…' (שם בעמ' 262), ומשכך מטרה זו אמורה להרחיב את האפשרות ליתן הודעה לצד שלישי.
… בבואנו להידרש לנסיבותיו של המקרה דנן, אכן, לכאורה, סמכותו העניינית של בית משפט לענייני משפחה נקבעה בחקיקה ראשית ואילו ההוראות ביחס להודעה לצד שלישי נקבעו בתקנות סדר הדין. אולם, לשיטתי מקור הסמכות הרחבה אינו נעוץ בטיעון כי הסמכות העניינית רחבה יותר נוכח הוראות התקנות, אלא מלכתחילה קיימת סמכות עניינית מכוח חקיקה ראשית, לבית המשפט לענייני משפחה להידרש למושא ההודעות לצדדים שלישיים, הגם שכמובן מדובר לעתים בשאלה של שיקול הדעת, בהפעלתה של אותה סמכות.
נפנה תחילה להוראות החוק….
השאלה במקרה דנן מתמקדת באותם צדדים, אשר לכאורה אין למנותם בהקשר של חוק האימוץ. תשובה לכך תימצא, לכאורה, בהוראת סעיף 6 לחוק בית המשפט לענייני משפחה. כוונתנו להוראות ס"ק (ה) ו-(ו).
…בהתאם לסעיף 6(ה) מוסמך בית המשפט לענייני משפחה להורות על צרוף תובענה שהוגשה לבית משפט אחר לגבי עניין שנדון בתובענה שבפניו ולדון בהן יחדיו '…יהא נושא התובענה האחרת או שוויה אשר יהא, אם לדעתו הצדק והתועלת בצירוף התובענות עולים על הפגיעה בענינו של אדם אחר שהוא צד לתובענה…'.
בלשון אחרת, המחוקק הרחיב את סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה מעבר להוראות הכלליות אודות סמכותו, ובאופן שדי בזיקה שבין תביעה המתנהלת כבר בבית משפט אחר לתביעה הנדונה בפניו על מנת שהדיון יתקיים בבית המשפט לענייני משפחה.
ודוק, אין צורך כי התביעה האחרת, לו הייתה מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה הייתה בסמכותו, אלא הפוך מכך, האמור ללא תלות בכך.
המקור הנוסף הינו, כאמור, אשר נקבע בסעיף 6(ו) לחוק אשר הקנה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לצרף לתובענה מי שנדרש לה, ושוב ללא תלות בנושא התובענה או שוויה.
כפי שצויין בספרם של שוחט ושאוה ("סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה לענייני משפחה", שוחט ושאוה – ח"ש) שם בעמ' 254, מכוח סעיף 6(ו) האמור, רשאי נתבע המבקש לצרף צד שלישי לעשות זאת בדרך של הגשת הודעה לצד שלישי, ואזי בית המשפט יידרש להכרעה עובדתית ומשפטית אודות נחיצותו של הצד השלישי לבירור התובענה והכרעה בה.
יתר על כן, בית המשפט אף יכול להידרש לשיקולי צדק, וכפי שצויין שם 'הטעם לכך נעוץ בתוצאות הצירוף – הכפפתו של צד שלישי, ובייחוד אם אינו בן משפחה, לסכסוך משפחתי המתנהל בערכאה שיפוטית שנגזרו לה סדרי דין וראיות מיוחדים…' (שם בעמ' 255) וכמובן תוך בחינת האינטרסים של כלל המעורבים.
ודוק, לא בכדי מצויין שם שסוגיית צירוף צדדים להליך לא הותקנה במסגרת התקנות, אלא בחקיקה ראשית, תוך הסמכת בית המשפט לענייני משפחה עצמו, בהדגשה כי לא היה די בתקנה 24 לתקנות '…שכן מדובר בחריגה מסמכות עניינית שהתקנה אינה יכולה להרשותה' (שם). עוד מבהירים המחברים המלומדים, כי ההוראה האמורה הינה בהתאם לגישה הכללית של המחוקק בחקיקת החוק וזאת "להביא לידי פתרון כולל של הסכסוך גם אם צדדים שלישיים שאינם בני משפחה מעורבים בו…" (שם בעמ' 256) אך כל זאת לא על חשבון הפגיעה בעניינו של אותו צד וכי הלכה למעשה אכן מצורפים צדדים שלישיים במשורה.
כך יש להפנות לבע"מ 6975/12 ב.ח.מ.ח. ניהול ואחזקות בע"מ נ' עו"ד עופר שפירא כונס נכסים [פורסם בנבו] (28.10.12); בע"מ 2900/13 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (14.11.13); ת.א. (חי') 665/04 שובל נ' עו"ד שחף [פורסם בנבו] (13.12.05).
…הנה כי כן, בניגוד לפרשת דלתא, בכל הקשור לסמכותו של בית משפט לענייני משפחה לדון גם בעניינם של צדדים אשר אילו היו מגישים תביעה ישירה או אם הייתה מוגשת כנגדם תביעה ישירה בבית משפט לענייני משפחה, סמכותו נרחבת.
שני מקורות לסמכות רחבה זו.
בהתאם למקור הראשון שפורט, דהיינו סעיף 6(ה) רשאי בית המשפט לענייני משפחה להורות על צירופה של תובענה המתנהלת בבית משפט אחר, גם אם מלכתחילה לא קמה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה להידרש לאותה תובענה, תוך קביעת השיקולים האמורים להנחות את בית המשפט ב"משיכת" הליך זה או אחר לדיון בפניו.
ודוק, יתכנו מקרים בהם מתנהל הליך בבית המשפט לענייני משפחה וכאשר במקביל הוגש הליך בין הנתבע בבית המשפט לענייני משפחה, אך עתה כתובע בבית משפט אחר וזאת כנגד גורם נוסף הקשור לאותו סכסוך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה.
דומה, כי בנסיבות שכאלו, לא יהיה חולק אודות סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה להעביר את התובענה האחרת לדיון בפניו, כאשר בפועל מדובר למעשה בכעין הודעה לצד שלישי.
דברים אלו גם יפים בהתייחס להוראת סעיף 6(ו) אשר לפיה מוסמך בית המשפט לענייני משפחה לצרף צדדים נוספים להליך, ללא תלות בנושא התובענה או שוויה, דהיינו גם אם לא היה מוסמך לדון בתביעה בעניינו של אותו צד, אם הייתה התביעה מוגשת מלכתחילה אך ורק כנגדו.
מסקנת האמור, כי בניגוד לפרשת דלתא הרי בכל הקשור להודעת צד שלישי מוקנית גם מוקנית סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לדון בהודעה לצד שלישי, גם אם לא היה מוסמך לדון בתביעה שהייתה מוגשת באופן נפרד על ידי הנתבע כנגד אותו צד שלישי, בתביעה נפרדת" (כב' השופט שנלר, פסקאות 28-33, אליו הצטרפו השופטים ורדי ורביד).
22. סבורני כי פסק הדין בענין נהוראי, שמאבחן את בג"ץ דלתא עליו מסתמכים המשיבים בתשובתם, מלמד על סמכותו של בית משפט קמא לדון אף בהודעת צד שלישי שרוצה המבקשת להגיש נגד ע' מכח הסכם השכירות והתוספת, ובמיוחד סעיף השיפוי שבתוספת.
אך טבעי ומתבקש כי הודעה כאמור תתברר בפני בית משפט קמא שידון בתובענות המאוחדות, וככל שתחוייב המבקשת בדין ואף בדמי שימוש, כנתבע ממנה, תוכל לקשור את ע' לאלה במסגרת סעיף השיפוי. כך יכריע בית משפט קמא גם במחלוקת הנוגעת לשיפוי המבקשת מ-ע', ככל שתחוייב בדין ובדמי שימוש.
זאת מהותה של ההודעה לצד שלישי כעולה מסעיף 22 לתקנות סדר הדין האזרחי המצוטטת לעיל.
כך אף עולה מדבריו של כב' השופט ורדי בענין נהוראי, פסקה 4, שציין כדלקמן:
"…כל זאת כדי לאפשר לבית המשפט להכריע ביעילות בשאלות השנויות במחלוקת, כשיש שאלה או פלוגתה משותפת שראוי להכריע בה גם כלפי הצד השלישי וכדי למנוע הכרעות סותרות אפשריות, שהצד השלישי יהיה קשור בהכרעה שתיפול בין התובע והנתבע, ריכוז ההליכים וחסכון בהתדיינויות נוספות ובזמן וזאת גם אם לא מדובר בעילות זהות (של התובע ושל הנתבע) ובלבד שמדובר במערכת עובדתית אחת (ראו גם רע"א 5635/13 קורל-תל בע"מ נ' רז [פורסם בנבו] (1/4/15), ע"א 6381/00 עו"ד קפון נ' חברת מעונות מרכז התרבות בע"מ פ"ד נו(1) 425, ע"א 10978/04 כלפה נ' זהבי [פורסם בנבו] (28/6/05).
במקרה דנן, בהתחשב גם במהות הנושא ורגישותו ובזמן שחלף ,בין היתר לאור ההליכים נשוא הערעור וכדי לחסוך בהתדיינויות נוספות ובזמן, אני סבור, כחברי האב"ד, שמן הראוי לראות את כל העניין כמכלול אחד …וזאת בכל הקשור להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט לגבי ההודעות לצד השלישי".
מילים אלה מתאימות גם למקרה דנן.
23. בנסיבות אלה, סבורני כי היה ראוי להתיר למבקשת להגיש נגד ע' הודעה לצד שלישי המתייחסת גם, ואולי בעיקר (כעולה מההעתק של ההודעה שצורף לנספח 11 לכתב הטענות שברמ"ש זה), לרכיב התביעה של דמי השימוש הנתבעים ממנה בתביעות המשיבים 2-3 ו-4, תוך הפעלת סעיף השיפוי שבתוספת.
בית משפט קמא סבר כאמור, כי בסמכותו לדון בתביעות המשיבים 2-3 ו-4 הכוללות אף את המבקשת שאינה "בן משפחה", ואין סיבה כי יסבור שאין בסמכותו לדון אף בהודעה לצד שלישי שרוצה המבקשת להגיש נגד ע' בנדון, בהסתמך בעיקר על סעיף השיפוי שבתוספת.
24. במצב דברים זה סבורני כי הדין עם המבקשת בכל אחת מטענותיה, כפי שציינתי לעיל, ואפרט כעת יותר בנקודה זאת.
25. באשר לטענת המבקשת המפורטת בסעיפים 12(א-ג) לעיל – משהורחבה המחלוקת בתובענות המשיבים 2-3 ו-4 אף לפינוי וסילוק ידה של המבקשת מהמקרקעין, לרבות תשלום דמי שימוש, אין מקום לצמצם היריעה בטענת השיפוי של המבקשת נגד ע' בהסתמך על סעיף השיפוי שבתוספת. במיוחד כשבית משפט קנה סמכות בחקיקה ראשית (להבדיל מבג"ץ דלתא) לדון בתובענות האמורות מכוח סעיף 6(ו) – (ראו גם הדברים בענין נהוראי לעיל).
26. באשר לטענת המבקשת המפורטת בסעיפים 12(ד-ה) לעיל – כנ"ל האמור בסעיף 25 לעיל. אם לא נאמר כך, עלולים אנו להימצא פוגעים בזכויותיה הדיוניות של המבקשת, כטענתה (ראו סעיף 12(ו) לעיל), ובניגוד לטענת ע' בתשובתו (ראו סעיף 13(ח) לעיל).
27. באשר לטענת המבקשת המפורטת בסעיפים 12(ז) לעיל – הדברים מדברים בעד עצמם, ואני מסכים עימם.
28. באשר לטענת המבקשת המפורטת בסעיפים 12(ח) לעיל – הדברים מדברים בעד עצמם, ואני מסכים עימם.
29. באשר לטענת המבקשת המפורטת בסעיפים 12(ט-י) לעיל – אני מסכים עם האמור שם, לאור הפסיקה בענין נהוראי, ואבחנתו שם מבג"ץ דלתא.
30. באשר לטענותיו של ע' שתמציתן לעיל – לא שוכנעתי מהן לנוכח הפסיקה בענין נהוראי, ואבחנתו מבג"ץ דלתא, וכן יתר דבריי לעיל.
יחד עם זאת אדגיש – טענתו של ע', כי אין בשליחת ההודעה לצד שלישי בכדי לתרום לפלוגתא נשוא הסכסוך המשפחתי (ראו סעיף 13(ד) לעיל), אינה במקומה, משהורחבה יריעת המחלוקת בתביעת המשיבים 2-3 ו-4 גם לסוגיית דמי השימוש (שכפי שהתרשמתי מעיון בכתב הטענות המיועד בהודעה לצד השלישי היא חלק משמעותי, ואולי העיקר, שם). במצב דברים כזה, וכפי שציינתי לעיל, יריעת המחלוקת הורחבה מעבר לסכסוך הצר של סוגיית הבעלות במקרקעין, ואך מתבקש כי המבקשת תבקש להפעיל את סעיף השיפוי שבתוספת המופנה כלפי ע' בלבד. בכך יהא בכדי להכריע ביעילות ובשלמות בכל המחלוקות נשוא התובענות הנ"ל.
31. כשלעצמי איני רואה בבירור ההודעה לצד שלישי נגד ע' במקביל עם התובענות האחרות משום הכבדה, כטענת המשיבים 1 ו-4 בתשובתם. למעשה הדבר, כך לטעמי, לא יחייב שמיעת ראיות מעבר לאלה שכבר יישמעו.
יחד עם זאת, ככל שיסבור בית משפט קמא כי ראוי לדון בהודעה לצד שלישי שרוצה המבקשת להגיש נגד ע' רק לאחר הכרעה בתביעות המאוחדות, הדבר נתון לשיקול דעתו, ואיני מורה בנדון דבר.
32. לסיכום ייאמר כי דין הערעור להתקבל.
המבקשת רשאית להגיש נגד ע' הודעה לצד שלישי כבקשתה, ותעשה כן תוך 20 ימים מיום מתן פסק דין זה.
בית משפט קמא יחליט בהתאם לשיקול דעתו, אם מעונין הוא לשמוע את ההודעה לצד שלישי במקביל לתביעות האחרות, או רק לאחר הכרעה בהן.
33. משיבים 1 ו-4 (והם בלבד, מאחר שמשיבים 2-3 השאירו את ההכרעה ברמ"ש לשיקול דעת בית המשפט) יישאו בהוצאות המבקשת בבקשה זאת, יחד ולחוד, בשיעור של 4,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
34. עירבון שהמבקשת הפקידה בהליך יוחזר לה באמצעות בא כוחה.
המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, א' ניסן תשפ"ג, 23 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
