בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
לפני הרכב כבוד השופטים:
סארי ג'יוסי [אב"ד]
עפרה אטיאס
ניצן סילמן
המערערת
המשיב
ב.
א.
ע"י ב"כ עוה"ד דבורה איתך
נגד
ע"י ב"כ עוה"ד רועי לוינגר
פסק-דין
השופט נ. סילמן
ערעורים על פסקי דין של ביהמ"ש קמא מיום 5.1.20 ומיום 8.6.21 שעניינם בהחלטת כב' רשמת
הוצאה לפועל חסן מיום 16.5.19 מסגרתה הוכרעו טענות המערערת להגדלת חוב המשיב במזונות
ובקשת המשיב בטענת פרעתי.
רקע עובדתי –
.1
.2007 -1 2004
.2
הצדדים, בני זוג לשעבר, התגרשו בשנת 2012 ויש להם 3 בנות קטינות ילידות שנים 2002,
הצדדים חתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסייד ביום 6.3.12, מסגרתו הוסכם בין
היתר, כי האב ישלם דמי מזונות בסך של 5850 ₪ לחודש (1950 ₪ בגין כל אחת
מהקטינות), דמי מדור בסך של 1750 ₪ לחודש ומחצית הוצאות רפואיות וחינוכיות.
1 מתוך 25
7
8
64∞ a
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
2
3
5
2345
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
.3
.4
.5
.7
עוד נקבע בהסכם כי ככל שתיוותר מחלוקת בין הצדדים לעניין המזונות, יפנו לגישור
בטרם פניה לבית המשפט.
הצדדים מנהלים הליכים מזה שנים. האם פתחה את תיק ההוצל"פ והגישה בו בקשות
רבות לתשלום דמי המזונות והוצאות חריגות. האב התגונן בבקשת ייפרעתייי.
כב' הרשמת בהחלטתה מיום 16.5.19 קבעה, בין היתר, בכל הנוגע לתחולת סעיף 11(ב)
לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט 1959, לפיו אין לגבות הוצאות שהוצאו
מעבר לשנתיים למפרע ליום תחילת הליכי הגביה בלא אישור בית המשפט, כי משלא
הציגה האם אישור של ביהמ"ש בהתאם להוראות החוק, ומשנפתח תיק ההוצל"פ ב
8/15, כל ההוצאות מעבר לשנתיים לפני פתיחת התיק יופחתו מחוב המשיב.
כבי הרשמת סקרה את הפסיקה ביחס לסעיף 11(ב) לפיה בשנים האחרונות הוחל הסעיף
גם על מי שהדין האישי מחייב אותו במזונות ילדיו.
אשר לטענות האב לשיהוי, הסכמות/מנהג ונזק ראייתי, קבעה כב' הרשמת כי אין
לחסום את תביעות האם לתקופה העולה על שנתיים; האם טענה כבר ב-6/14, כשהגישה
תביעה לבית משפט קמא, כי האב אינו משלם מחציות, ועל כן היה על האב לשמור על
הקבלות. עוד נקבע כי טענתו זו של האב, לא נטענה בטענת "פרעתייי מטעמו, והיא
בבחינת "טענה כבושה".
שני הצדדים ערערו על פסק הדין של כב' הרשמת. האם הלינה על כך שלא ניתן לה לגבות
הוצאות לתקופה של למעלה משנתיים טרם פתיחת תיק ההוצלייפ בהעדר אישור של בית
המשפט, ועל כך שלא אושרו לה חלק מהתשלומים שלטענתה שילמה למטפלות. האב
הלין על כך שהרשמת הרשתה לאם לגבות הוצאות חריגות שלא ניתנה הסכמתו מראש
להוצאתן, וטען כי לא ניתן להחיל רטרואקטיבית את ההמלצות הרפואיות או החינוכיות
להוצאות אלו. עוד נטען כי אמנם כב' הרשמת הורתה לחשב מחדש כמה יש להפחית
מחובו של האב בגין ההלוואה שנתן למערערת, אולם לסכום שהתקבל לא הוספו ריבית
והפרשי הצמדה.
ביהמ"ש קמא בפסק דינו מיום 5.1.20 דחה את שני הערעורים בקבעו כי אין מקום
להתערבות בקביעותיה העובדתיות של כב' הרשמת; אין יסוד לערעור בגין החלת סעיף
11(ב) לחוק המזונות ולא בכדי נקטה האם הליך נפרד (תמייש 62661-06-19) מסגרתו
עתרה לאישור ביהמ"ש לגביית מחצית הוצאות חריגות שלא אושרו בהחלטת כבי
הרשמת. ביהמ"ש קמא הוסיף וקבע כי כב' הרשמת לא הייתה מוסמכת לאשר הוצאות
אלו בהעדר החלטה שיפוטית והפסיקה עליה הסתמכה מדברת בעד עצמה. נוכח ההליך
הנוסף שנקטה כאמור המערערת, קבע ביהמ"ש קמא כי לא ברורה התעקשותה להותיר
רכיב ערעור זה על כנו.
2 מתוך 25
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
32
222
31
30
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
.39
.40
להגיש תביעת מזונות כעבור יותר משנה לאחר תקופה שבעדה הם נתבעים (סעיף
11לחוק) – שלדעת חברי הנכבד היא בבחינת הוראה פרוצסואלית וחלה היא על כל בעלי
הדין ללא הבדל השתייכות עדתית; לפי המשפט העברי סוגיה זו הוראה מהותית היא,
והשאלה אינה אלא אם מתוך איהגשת התביעה ניתן להסיק כי האישה ויתרה על
מזונותיה (רמב"ם, אישות, יב, כב [א]; מגיד משנה, אישות, יב, כב [ב]; טור, אה"ע, ע
[ג]; שו"ע, אה"ע, ע, יא [ד]), ומתוך כך הכול תלוי בנסיבות המיוחדות של כל מקרה
ומקרה ולא במועד קבוע מראש של שנה (וראה עוד ב' שרשבסקי, דיני משפחה (ראובן
מס, מהדורה 3, תשמ"ד) 156וה"ש 27). קשה להניח שהמחוקק, שסתם את דבריו,
ביקש להכניס הבחנות סבוכות אלה שבין הוראות מהותיות לבין הוראות פרוצסואליות,
בלי שקבע הנחיה כלשהי, שעל פיה נדע לקבוע טיבן של הבחנות אלה. וכן ספק גדול
בעיניי, אם רצוי להעמיס על בתי המשפט משימה זו של התדיינויות והבחנות, שקשה
לראות על פי איזה קווים והנחיות ייעשו. אך אקצר בדברי בסוגיה זו, שהרי הדיון בה
אינו דרוש להכרעה בשאלה שלפנינו, והיא, כאמור לעיל, סמכות השיפוט בתביעת
מזונות שבין בעלי דין מוסלמים או נוצרים."
ראה גם עייא 569/89 חקק נ' חקק פייד מה (4), 749.
עם זאת, אין חולק כי בשנים האחרונות בתי המשפט החילו את סעיף 11(ב) גם על
מתדיינים החבים במזונות בהתאם לדין האישי מתוך עיקרון השוויון.
המפנה חל בקביעת כב' השופט שוחט בפסק דינו ברמ"ש 34024-01-13 מיום 17.4.13,
אשר קבע כי משחוקק חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, יש להבחין בין הוראותיו
הפרוצדורליות והוראותיו המהותיות של החוק לתיקון דיני מזונות, ולהחיל את ההוראות
הפרוצדוראליות גם על מי שחבים במזונות עפ"י דינם האישי, וכי הלכת ביהמ"ש העליון
שנקבעה טרם חקיקת חוק היסוד, מחייבת פרשנות אחרת. (ראה לעניין זה גם עמיש
9560-07-13 מיום 27.3.14; ע"ר 32602-09-20 מיום 21.12.20)
אפנה בעניין זה גם לפסק דינה של כב' השופטת וילנר ברע"א 7801/21 22.11.21 בעניין
היתר שניתן לאישה בביה"ד הרבני לגביית מזונות בהתאם לסעיף 11(ב) לחוק. אמנם,
שאלת תחולת הוראות החוק על בני זוג יהודים לא נדונה חזיתית בפני כב' ביהמ"ש
העליון, אולם העובדה כי כב' השופטת וילנר לא מצאה להתערב בהיתר שניתן בביהייד
הרבני, לאנשים עליהם חל דין אישי, אומרת דרשני.
לסקירת פסיקה מקיפה- אפנה לספרה של ורדה שוורץ- מזונות, הליכי גביה בלשכת
ההוצאה לפועל, (2014, נבו), פרק 27- סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות)
התשי"ט 1959.
אפרט מספר טעמים המצדיקים צורך במתן היתר לגביית המזונות.
11 מתוך 25
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
ראשית עיקרון השוויון=דעתי, בדומה למגמה בפסיקה, כי החלת סעיף 11(ב) על כלל
המתדיינים עולה בקנה אחד הן עם תכלית הוראת הסעיף, והן עם עיקרון השוויון
והפרשנות הראויה להוראות החוק לתיקון דיני מזונות, ביחוד לאחר חקיקת חוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו, מסגרתו קיבל עיקרון השוויון מעמד חוקתי אשר יש בו כדי להשליך
על מאזן האינטרסים העומד ביסוד פרשנות החוק. הסעיף עניינו תקופת התיישנות,
ואישור ביהמ"ש לגביית המזונות בחלוף התקופה, ואיני רואה כל הצדקה להפליה בין
מתדיינים שחל עליהם דין אישי ובין אלו שלא.
שנית- עמדת המחוקק העדכנית לעת זו- לעניין זה אף אפנה גם להצעת חוק לתיקון דיני
משפחה (מזונות) (משנת 2015) לפיה ניתן יהיה לגבות מזונות בהתאם לפסייד חלוט עד 25
שנים מיום נתינתו. בדברי ההסבר לחוק, אין כל אבחנה, ולא בכדי, בין מי שחל עליו הדין
האישי ומי שלא.
בדברי ההסבר נכתב: "כיום אישה הזכאית למזונות מכוח פסק דין, אשר לא פעלה
לגבייתם במשך שנתיים, אינה רשאית לפעול לגבייתם אלא ברשות בית המשפט.
פעמים רבות השיהוי בגבייה נובע מלחצים משפחתיים, ובצר לה שעה שבוששו המזונות
המגיעים לה בדין מכוח פסק דין חלוט מלהגיע לידיה עומדת היא בפני קושי משפטי
לקבל המגיע לה בדין, כאשר בין כך דרך כלל מצבה הכלכלי קשה דיו מלהעמיס עליה
התדיינות ומחלוקות משפטיות נוספות חלף קבלת המגיע לה בדין. שעה שכל פסק דין
חלוט שאינו למזונות ניתן לגבייה בהוצאה לפועל עד עשרים וחמש שנים מנתינתו, מדוע
תיגרע זכותה של "צרכנית" מזונות זו, מכל זוכה בפסק דין חלוט אחר כאשר לחייב
תמיד עומדת הזכות לטעון טענת "פרעתי". "
חייכ בן צור: "נוכח אי הבהירות החלה בפסיקה, ובשל הצורך לפתור את הבעיה
האנושית וכן את המבוכה בקרב דעות הפוסקים, ומתוך חובת המחוקק להבהיר היטב
את כוונת החוק, מוצע לקבוע כי לגבי פסק דין חלוט למזונות שחלפו עשרים וחמש שנה
בלי שהזכאי לפיו עשה פעולה כלשהי לבצעו, רשאי החייב לטעון טענת התיישנות, ועד
חלוף תקופה זו רשאית הזוכה לפעול לגבייתו ללא רשות בית המשפט."
אגב, למעשה מאז 1979, מסכימים כלל העושים במלאכה, כי אי הבהירות מחייבת
התייחסות מחוקק; 40 שנה חלפו, הצעות תיקון הונחו, אך תיקון אין.
שלישית, מגמת דיני המזונות- בשנים האחרונות הוראות הדין האישי פורשו יותר ויותר
באופן העולה בקנה אחד עם הדין האזרחי; כך, הובאו בחשבון נכסי הצדדים ואפשרות
הפקת פירות (עמיצור ופרייס), הוחלה חובה על שני הצדדים ליציאה לעבודה (פדן וביקל)
ועוד.
12 מתוך 25
.41
.42
.43
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
בבעיימ 919/15 אשר חולל מהפכה בתחום דיני המזונות, יצק בית המשפט העליון תוכן
פרשני להוראות הדין האישי, באופן שקירב את הוראות הדין האישי להוראות החוק
לתיקון דיני המשפחה; יציקת התוכן נעשתה באמצעות עקרונות שוויון כבסיס; אם
המגמה הפרשנית ראויה לדין המהותי בקביעת חיוב המזונות, בוודאי היא ראויה לדין
הפרוצדוראלי.
חמישית- מכוח הדין האישי- כפי שציין כב' השופט אלון זייל, בע"א 250/83 עומרי נ'
זועבי לעיל, שאלת מניעות מפני הגשת תביעה, מקורה בדין האישי עצמו; כלומר- קיימת
שאלת אם מתוך אי-הגשת תביעה, ניתן להסיק ויתור על מזונות (ראה ההפנייה לרמביים,
הלכות אישות, יייב, כב; מגיד משנה, אישות, יייב, כייב; טור, אבן העזר, ע'; שולחן ערוך,
אהייע, ע', יייא).
משהדין האישי עצמו מעלה סוגיה של ויתור במקרים של אי נקיטת הליך, הותרת הצורך
באישור גם בין בני זוג שחל עליהם דין אישי למעשה קובעת חזקה בלבד, ביחס להוראות
הדין האישי עצמו, כשבית המשפט יוכל ליישם חזקה זו.
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
ודוק- משמעות הדברים כי גם אם חלות הוראות הדין האישי במלואן, קמה מניעות
במקרים מסוימים מפני הגשת תביעה; בעצם דרישת האישור ע"י בית המשפט, מעתיקים
אנו את בחינת החלת המניעות מלשכת ההוצלייפ אל בית המשפט, בין מכוח הדין האישי
עצמו (כמובא לעיל) ובין מכוח הוראות החוק האזרחי; בנסיבות אלו, הערכאה המתאימה
לבחון את שאלת הוויתור והמניעות, לדידי, הנה בית המשפט ולא לשכת ההוצאה לפועל,
וגם בכך טעם לדרישת אישור.
שישית- לא אחת ראה בית המשפט העליון להחיל סעיפים אחרים של החוק לתיקון דיני
המשפחה (מזונות), גם על בני זוג שחל לגביהם דין אישי; ביתר שאת אמורים הדברים
ביחס לצורך לאשר הסכם מזונות בעניין קטינים, ויתור או שינוי הסכם שכזה (סעיף 12);
כך הוחלו הוראות הסעיף בבעיימ 7916/03 פלוני נ' פלונית וכך בבעיימ 3984/15 פלונית נ'
.44
פלוני.
כבי בית המשפט העליון סבר כי עקרונות צדק ומעל הכל טובת קטינים, מחייבים החלת
הוראות סעיף 12 לחוק, הגם שחל על הצדדים דין אישי; מכאן למד אתה כי בהינתן
תנאים מסוימים, גם אדם שחל עליו דין אישי יהיה כפוף ליתר הוראות החוק, ובכללן
סעיף 11(ב).
סופו של יום =דיני המשפחה הוגדרו לא אחת כדיני נפשות של ממש; גם כשעסקינן
במזונות, במיוחד במזונות ילדים, מדובר בדיני נפשות בחינת קיום. כאשר מועלות טענות
של שיהוי, חוסר תום לב וויתור, סבורני כי ראוי ונכון הוא כי בית המשפט יתן דעתו על
13 מתוך 25
.45
.46
.47
.48
.49
.50
50
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
.51
.52
טענות אלו, טרם כניסת גורמי האכיפה לפעולה; נכונים הדברים בין אם מדובר בצדדים
עליהם חל דין אישי ובין אם לאו.
לאור האמור, אני בדעה, וכך אמליץ לחבריי להרכב כאמור, כי אין מקום להתערבות
בהחלטת ביהמ"ש קמא כי נדרש היתר לגביית מזונות לתקופה של שנתיים מעבר למועד
פתיחת תיק הוצל"פ בחודש 8/15.
אשר לאבחנה בין חובות המזונות בגינם ייקבע אם נדרש אישור ביהמ"ש, איני רואה
בנסיבות להכריע בסוגיה הנייל, וזאת משני נימוקים – ראשית, אין חולק כי בענייננו תיק
ההוצלייפ נפתח הן בגין אי תשלום מזונות שוטפים, והן בגין הוצאות חריגות.
שנית, עוצמת הסכסוך וגובה הלהבות במקרה דנן, מחייבים בעיניי אישורו ובחינתו של
ביהמ"ש את ההוצאות הנטענות.
עמ"ש 61857-06-21 –
.53
.54
–
.55
56
.56
אשר לערעור על פסק דינו של ביהמ"ש קמא מיום 8.6.21 המורה על מחיקת כתב טענותיה
של המערערת, אציין כי לדידי היה מקום ליתן אישור כאמור.
אכן- ראוי כי תפנים המערערת ביהמ"ש אינו נותן ייעוץ משפטי; החלטות קודמות בכל
הנוגע לנוסחו של כתב הטענות לרבות, הפירוט הדרוש והטיעונים המשפטיים, היו
ברורות; לביהמ"ש סמכות להורות על מחיקת כתב טענות שאינו עומד בתנאים
המפורטים בתקנות סד"א, ובין היתר, בכל הנוגע להיקף שנקבע, ואין נפקא מינא לעניין
זה אם כתב התביעה כולל רק טבלאות, או טיעונים משפטיים.
עם זאת אציין כי רק לאחרונה הבהיר כב' בית המשפט העליון והזכיר כי גם לאחר תיקון
תקנות סדר הדין האזרחי, יש לנקוט משנה זהירות במחיקת כתבי טענות (במיוחד
משמדובר בבעלי דין שאינם מיוצגים). ראה רעייא 7770/21 מרעי נבריה.
כאן- משנה הזהירות הנו כפול- אזכיר כי מדובר בצדדים אשר כבר נקבע לגביהם כי
ההליכים התארכו; עצמת הקונפליקט לא שככה גם בחלוף עשור; מדובר במזונות
קטינים ובהיקפים נטענים משמעותיים.
.57
.58
אשר לאישור עצמו- כמה פרמטרים ראוי כי ייבחנו בשאלת אישור.
האחד- עצמת הקונפליקט; הטעם לכך- כי שאלת השיהוי שבבסיס סעיף 11 נולדה מתוך
טענות ויתור הקיימות במשפט האזרחי ובדין האישי גם יחד; על כן ברי כי ככל שעצמת
הקונפליקט גבוהה יותר טענת הוויתור קלושה יותר. פרמטר שני- היקף האיחור= ברור
כי ככל שהאיחור גדול יותר, הנטייה תהיה שלא לאשרו; פרמטר שלישי- סוג ההוצאות
(ראה גישתי בעייר (קרי) לעיל); ודוק- מדובר בפרמטר לשקילת האישור ולא לשאלת
14 מתוך 25
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
.59
.60
.61
הצורך בו ; פרמטר רביעי- היזק ראייתי- האם השיהוי גרם לצד שכנגד שלא להיות מסוגל
להעלות טענות שכנגד (המשיב מיקד טיעוניו בנושא זה); פרמטר חמישי- טעמי השיהוי;
פרמטר שישי- היקף הנטען (כשברור כי ככל שהמחלוקת תהיה מהותית יותר תהיה נטייה
לאשר הדיון בה).
במקרה לפנינו נפתח תיק ההוצל"פ כשנה וחצי בלבד לאחר המועד בו נדרש אישור
(ההסכם משנת 2012 תיק ההוצל"פ מאוגוסט 2015). חרף טענות המשיב, לאותו מועד
סבורני כי ההיזק הראייתי אינו רב; שקידה ראויה במועד הנ"ל היתה מאפשרת למשיב
להצטייד בקבלות ואישורים, ודאי כשמדובר בהוצאות של חוגים וכיו"ב.
עצמת הקונפליקט- אין צורך להרחיב הדיבור; יצוין כי מהלך התקופה שלאחר הסכם
הגירושין ועד פתיחת תיק ההוצל"פ, ננקט הליך הייט (41706-04-13) וכן ננקט הליך של
תובענה בעניין הקטינים (תלהיים 36907-01-14) כלומר הצדדים היו בסכסוך, ומטבע
הדברים היה ברור כי יש לשמור תיעוד לטענות ההדדדיות (מבחינת היזק ראייתי);
הליכים אלו גם משמיטים הקרקע מתחת טענת ויתור.
היקף המחלוקת- עצום; תיק ההוצל"פ נפתח על חיובים מעל 300,000 ₪; מתוך חיובים
אלו כמחצית בגין מזונות שוטפים שלא שולמו, כך שהנטייה תהיה לאשר הוצאות כגון
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
25
26
27
28
29
30
22222222222
דא.
עוד יש להביא בחשבון כי ערכאת האכיפה דנה לפני ולפנים בטענות הצדדים וחלק
מההוצאות הנטענות כבר אושר או נשלל; על כן הפניה לבירור תהיה יעילה.
הכף אפוא נוטה לעבר אישור, ובנסיבות אלו, סבורני כי נכון היה לתת האישור ולאפשר
לצדדים יומם בפני לשכת ההוצלייפ.
.62
.63
סיכומו שלדבר –
ככל שתתקבל דעתי, דין הערעור על הצורך באישור להידחות ואילו דין הערעור על
מחיקת התביעה להתקבל; התוצאה תהיה כי הצדדים יופנו ללשכת ההוצל"פ.
בנסיבות, לא הייתי עושה צו להוצאות נוכח הסוגיה שעל המדוכה ונוכח התנהלות
המערערת בבית המשפט קמא.
15 מתוך 25
.64
.65
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
השופט ס. ג'יוסי [אב"ד]
נ. סילמן, שופט
ניתנה לי ההזדמנות לקרוא בעיון את פסק-דינו של חברי, כב' השופט סילמן, אך גם לאחר שנתתי
דעתי לנימוקיו ומסקנותיו, אין בידי לקבלם, וסבור אני מכל הטעמים שאפרט להלן, כי אין צורך,
בענייננו, באישור בית המשפט לשם גביית מזונות שלא פעלו לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה
שבעדה הם נפסקו.
סעיף 11 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן: "החוק לתיקון דיני
המשפחה"), אשר כותרתו " סייג למזונות בעד העברי, קובע כהאי לישנא:
"(א) תביעה למזונות שהוגשה כעבור יותר משנה לאחר התקופה שבעדה הם
נתבעים, רשאי בית המשפט לדחותה בשל כך בלבד, אם לא ראה טעם סביר
לאיחור.
(ב) מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה
שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט".
לצד הוראת החוק האמורה, מספר סעיפים לפניה, קובע סעיף 3 לחוק, שכותרתו "מזונות
לילדים קטינים", כך:
"(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו
לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
(ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים
של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי,
חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה".
היינו, על פי לשונו הפשוטה של החוק, הוא פורש תחולתו, על כל הוראותיו, על הקבוצה
16 מתוך 25
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
23
24
25
26
27
29
822222222222
21
1234
4
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
שבסעיף-קטן ב' בלבד, אשר מונה את מי שלא חל עליו דין אישי, ואת מי שחל עליו דין אישי
אולם אין הוא חב במזונות על-פי הדין האישי, לעומת הקבוצה האחרת אשר בסעיף-קטן אי
שחל עליה דין אישי המחייב במזונות.
דברים אלו מקבלים משנה-תוקף, בעת קריאת דברי ההסבר להצעת החוק ובגלגוליה של הצעה
זו עד לאישורה כחוק.
לעניין זה אפנה לדבריו של שר המשפטים דאז, פנחס רוזן זייל, אשר העלה את הצעת החוק
לדיון בפני מליאת הכנסת, וציין בישיבה קכייט, 04.06.1956, בעמי 1929 :
"הצעת החוק אינה דנה בחבות המזונות בין איש ואשה או בחובת המזונות
של הורים כלפי ילדיהם הקטינים במידה שעל חובות אלו חל היום הדין
האישי של הצדדים. מזונות אלו נקבעים היום לפי המשפט העברי, לפי הדין
המושלמי או לפי הדין הדתי של עדות נוצריות, ודינים אלה יוסיפו לחול גם
אחרי קבלת חוק זה, אם בבתי-הדין הדתיים ואם בבתי המשפט הכללים.
רק באותם המקרים המעטים של העדר דין אישי – זאת אומרת כשהצדדים
אינם יהודים ואינם נמנים עם אחת העדות המוכרות ואף אינם אזרחים של
מדינה זרה – רק אז יחולו הוראות חוק זה על תביעות מזונות בין בני זוג ושל
קטינים נגד הוריהם".
ובהמשך, בעמ' 1930 :
בסיום אני רוצה לחזור ולהדגיש את היקפו של החוק המוצע. הוא יתן
הסדר חוקי מטעם הכנסת רק לתביעות המזונות המסוייגות של בני משפחה
רחוקים יותר, וישאיר ללא שינוי את תביעות המזונות של בני הזוג ושל
ילדים כלפי הוריהם, לאחר שתביעות אלה עשויות לבוא על סיפוקו הצודק
גם במסגרת המשפטית הנוכחית…."
וכן לאמור בדברי ההסבר להצעת-החוק:
ייעל חובת בן-זוג כלפי בן-זוגו ושל הורים כלפי ילדיהם הקטינים ימשיך
17 מתוך 25
567
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
25
26
27
28
29
30
222222222222
4
123
2
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
לחול הדין האישי אשר חל עליהם עד כה, היינו הדין הדתי של עדת הצדדים
או הדין הזר של ארץ אזרחותם….רק במקרה שהצדדים אינם נתונים לדין
אישי כזה (אזרחי הארץ שאינם יהודים ואינם נמנים על אחת העדות
הדתיות המוכרות), יחולו הוראות החוק המוצע".
2
1234
15
10
6
78
9
10
בית המשפט העליון, אימץ את הוראות החוק האמורות, ככתבן וכלשונן, וקבע ב-עייא 779/76
יעקב שוחט נ' איוט כרמלה שוחט, פייד לב(1) 580, בדעת רוב של כב' השופטים א. ויתקון וש.
אשר נגד דעתו החולקת של כב' השופט מ. שמגר, ועל אף שהיו שותפים לדברי הביקורת
שהשמיע, כך :
11
12
13
14
15
"שותף אני לכל דברי הבקורת שהשמיע חברי הנכבד, השופט שמגר, על
הסעיפים 2(א) ו-3(א) של חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959,
כאשר מפרשים אותם, כמקובל אצלנו, כשוללים את תחולת החוק כולו בכל
מקרה שבו חייב הנתבע במזונות בן-זוגו או ילדיו הקטינים לפי הורות הדין
האישי החל עליו; אך אין אני רואה את עצמי בן-חורין להוציא מקרא מפשוטו
ולפרש את המילים הברורות שבסיפא של הסעיפים הללו כמתכוונות אך ורק
להוראות המהותיות שבחוק זה, להבדיל מהוראותיו הפרוצידורליות". (ההדגשה
16
17
18
19
20
21
אינה במקור).
גם בפסיקה מאוחרת, שב בית המשפט העליון על העמדה לפיה קיים קושי משמעותי לקבל את
פרשנותו של כב' השופט שמגר לחוק, לפיה יש להבחין בין תחולתן של הוראות מהותיות לבין
הוראות פרוצדוראליות בחוק על מי שחב במזונות על-פי הדין האישי.
כך לדוגמה ב-ע"א 250/83 סחר עומרי נ' מוחמד עבדאלפתאח איברהים זועבי, פ"ד לט(2) 113,
פסקה 3 לפסק-דינו של כב' השופט מ. אלון (דעת-הרוב):
"נוטה אני לומר, שהמלים "הוראות חוק זה", הן בסעיף-קטן (א) והן בסעיף-
קטן (ב) לסעיפים 3-12 לחוק המזונות, משמען כפשוטן כל הוראות החוק, הן
המהותיות והן הפרוצסואליות. הקושי הגדול הנוסף, לדעתי, לקבלת פירושו של
חברי הנשיא הוא הקושי בהבחנה שבין הוראות שהן מהותיות לבין הוראות
שהן פרוצסואליות קשה להניח שהמחוקק, שסתם את דבריו, ביקש
להכניס הבחנות סבוכות אלה שבין הוראות מהותיות לבין הוראות
23
24
25
26
2222222222
27
28
29
30
31
32
18 מתוך 25
2
23
4
5
6
7
8
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
פרוצסואליות, בלי שקבע הנחיה כלשהי, שעל פיה נדע לקבוע טיבן של הבחנות
אלה. וכן ספק גדול בעיניי, אם רצוי להעמיס על בתי המשפט משימה זו של
התדיינויות והבחנות, שקשה לראות על פי איזה קווים והנחיות ייעשו…."
9
10
11
12
13
14
15
וכן לפסקה 2, בפסק-דינו של כב' השופט ד. לוין:
"נחלקו דעותיהם של שופטי בית-משפט זה ושל משפטנים, אשר סקרו את
הנושא דנן במאמרים עיוניים, מה היקפו של הסייג הנ"ל. יש הגורסים, כי הסייג
הוא כולל וגורף ומוציא את תחולת חוק המזונות כולו, כשמדובר בבן-זוג או
בילדים קטינים של בן הזוג אשר חל עליהם דין אישי מאידך גיסא, יש
הגורסים, כי הסייג אינו גורף אלא בא להוציא את תחולת חוק המזונות על בעלי
דין אישי כנ"ל, ככל שמדובר בהוראות המהותיות שנכללו בו. לא כן בהוראות
דיוניות במהותן. אשר לאלה, אין זה הגיוני ואין זה רצוי מבחינת מדיניות
שיפוטית נאותה ליצור מצב, שכללים דיוניים שונים באותו נושא עצמו יחולו על
בעלי דין שונים מבין אוכלוסי מדינת ישראל, המוצאים עצמם מתדיינים בנושא
מזונות בני הזוג והילדים הקטינים ….גם בדיון זה שלפנינו, שבו הביעו את דעתם
עד כאן חבריי המלומדים, הנשיא והמשנה לנשיא מחד גיסא והשופט אלון
מאידך גיסא, צפה ועולה מחלוקת זו. בסוגיה זו, שהיא חשובה, נכבדה וכלל לא
פשוטה, מצרף אני את דעתי לדעתם של אלה הגורסים, כי הסייג האמור בסיפא
של הסעיפים 2(א) ו-3(א) של חוק המזונות הוא סייג רחב וגורף.
ואלה טעמיי לכך: (א) לשון החוק בעניין זה היא ברורה וחד-משמעית, ואין היא
משתמעת לשתי פנים. אילו ביקש המחוקק להבחין בין הוראות מהותיות
להוראות דיוניות, היה אומר זאת במפורש, אם בייחוס הסייג לסעיפים מהותיים
מסוימים שבחוק המזונות ואם על-ידי חלוקת החוק לפרקים שהם מהותיים
ולפרקים שהם דיוניים וייחוס הסייג לפרק המהותי בלבד….
16
17
18
19
20
21
23
24
25
26
28
29
30
31
222222222227
עיקרו של חוק המזונות, שנמצא הצורך לחוקקו, הוא בכך, שנותן הוא פתרון לכל
אותם תושבים בישראל, אשר הגיעו לכלל התדיינות בנושא מזונות האישה או
הילדים ואין להם דין אישי. אישור לכך מוצאים אנו לא רק בלשון החוק, פשוטה
כמשמעה, אלא גם בדבריו של שר המשפטים דאז, פ' רוזן, אשר העלה את הצעת
19 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
החוק לדיון בפני מליאת הכנסת והסביר בדבריו את מגמת החוק (דייב
20(תשט"ז) 1929, 1930). וכן אמר בעמ' 1929: "הצעת החוק אינה דנה בחבות
המזונות בין איש ואשה או בחובת המזונות של הורים כלפי ילדיהם הקטינים
במידה שעל חובות אלו חל היום הדין האישי של הצדדים…רק באותם המקרים
המעטים של העדר דין אישי – זאת אומרת כשהצדדים אינם יהודים ואינם נמנים
עם אחת העדות המוכרות ואף אינם אזרחים של מדינה זרה רק אז יחולו
הוראות חוק זה על תביעות מזונות בין בני זוג ושל קטינים נגד הוריהם."
–
(ההדגשה אינה במקור).
מכל האמור, נמצאנו למדים, כי אותה אבחנה בעניין סוגית המזונות בין מי שיש לו דין אישי לבין
אלו שאין להם דין אישי מעוגנת לא רק בחקיקה, כי אם גם בפסיקת בית המשפט העליון.
יוער, כי הרציונל המצוי בבסיס אבחנה זו אף עולה בקנה אחד עם סעיף 1 (א) לחוק שיפוט בעניני
התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית), התשכ"ט-1969, אשר קובע, כי:
ייעניני התרת נישואין שאינם בשיפוטו הייחודי של בית דין דתי יהיו בשיפוטו
–
של בית משפט לעניני משפחה (בחוק זה בית המשפט) אלא אם כן על פי
הוראות חוק זה נתונה סמכות השיפוט לבית דין דתייי.
למרות כל האמור, וכפי שפירט חברי כב' השופט סילמן, בפסקה 39 לפסק-דינו, בשנים האחרונות,
בתי המשפט השונים החילו את סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה גם על מתדיינים החבים
במזונות בהתאם לדין האישי מתוך עיקרון השוויון, ובשים לב לחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם
וחירותו.
אומר כבר כעת, כי על אף היותו של עיקרון השוויון נשמת אפה של הדמוקרטיה, ויש לשאוף
למימושו בעקביות ובנחישות, קבלת הפרשנות לפיה יש להחיל את סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני
המשפחה גם על מתדיינים החבים במזונות בהתאם לדין האישי, היא, לטעמי, בלתי-אפשרית,
ומהווה, הלכה למעשה תיקון עוול בעשיית עוול אחר, ואנמק.
ראשית, סעיף 20 (ב) לחוק יסוד השפיטה, מורנו: "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון
מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון", ולפיכך, כל עוד לא שינה בית המשפט
20 מתוך 25
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
25
26
27
28
29
30
222222222222
2
3
4
5
69
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
העליון את ההלכה, באשר לאבחנה שיש לעשות בין מי שיש לו דין אישי לביו אלו שאין להם, לא
נוכל לעשות זאת אנו.
שנית, כפי שמפרט לעיל, חברי השופט סילמן, את עמדתו העדכנית של המחוקק ביחס לסוגיה זו
ניתן למצוא בהצעת חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), משנת 2015, ולפיה ניתן יהיה לגבות
מזונות בהתאם לפסק-דין, עד 25 שנים, מיום נתינתו. בדברי ההסבר לחוק, אין כל אבחנה, בין מי
שחל עליו דין אישי ומי שלא.
בדברי ההסבר נכתב כך :
"כיום אישה הזכאית למזונות מכוח פסק דין, אשר לא פעלה לגבייתם במשך
שנתיים, אינה רשאית לפעול לגבייתם אלא ברשות בית המשפט. פעמים רבות
השיהוי בגבייה נובע מלחצים משפחתיים, ובצר לה שעה שבוששו המזונות
המגיעים לה בדין מכוח פסק דין חלוט מלהגיע לידיה עומדת היא בפני קושי
משפטי לקבל המגיע לה בדין, כאשר בין כך דרך כלל מצבה הכלכלי קשה דיו
מלהעמיס עליה התדיינות ומחלוקות משפטיות נוספות חלף קבלת המגיע לה
בדין. שעה שכל פסק דין חלוט שאינו למזונות ניתן לגבייה בהוצאה לפועל עד
עשרים וחמש שנים מנתינתו, מדוע תיגרע זכותה של "צרכנית" מזונות זו, מכל
זוכה בפסק דין חלוט אחר כאשר לחייב תמיד עומדת הזכות לטעון טענת
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
"פרעתי".
לפיכך, לא זו בלבד שפרשנות לפיה יש להחיל את סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה גם על
מתדיינים החבים במזונות בהתאם לדין האישי – היינו, יישום הכלל "מזונות שלא התחילו לפעול
לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט"
על כלל המתדיינים, מנוגדת לחקיקה הקיימת ולהלכת בית המשפט העליון, היא אף אינה עולה
בקנה אחד עם עמדתו העדכנית של המחוקק, הגם שעמדה זו לא קיבלה, בשלב זה, גושפנקה
חקיקתית, והיא מצויה עדיין לפתחו של המחוקק בשלב של הצעת חוק.
יתרה מכך, הצעת החוק מבקשת להסדיר מתווה בו יוכל בעל-דין לגבות באמצעות לשכת
ההוצאה-לפועל את חוב המזונות לתקופה של 25 שנה, בעוד בענייננו מדובר על תקופה של
שנתיים, שלאחריה יהיה קיים צורך לפנות לבית המשפט ולבקש את אישורו. דומני, כי לא רק
שהאנומליה האמורה מדברת בעד עצמה, אלא שקביעת מעין "התיישנותיי על גביית מזונות
21 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
לתקופה של שנתיים, ממריצה צדדים, שעסוקים בעבודה ובגידול וחינוך ילדיהם, יילחיות על
חרבם", ולפנות חדשות לבקרים ללשכת ההוצאה לפועל, במקום לחיות את חייהם ולנסות
להסדיר את המחלוקות ביניהם בדרכי שלום, וזאת על-מנת שלא תעבורנה השנתיים, ויהיה צורך
לפנות שוב לבתי המשפט.
לעניין זה יוער, כי פרשנות זו אף פוגעת באינטרס ההסתמכות של מתדיינים, אשר סומכים ידיהם
על החוק ועל הלכת בית המשפט העליון.
שלישית, ברי, כי הנחת המוצא של חסידי הפרשנות, לפיה עיקרון השוויון מחייב דין אחד לכלל
המתדיינים, היא שההוראה הקבועה בסעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה, היא הוראה מפלה,
ומהווה למעשה הסדר שאינו מיטיב עם אוכלוסייה נעדרת דין אישי. לפיכך, אך הגיוני הוא
להיטיב עם אותה אוכלוסייה מופלית, ולא להרע עם האוכלוסייה האחרת, שאם לא כן ייצא
שכרנו בהפסדנו, ובמקום להשוות בין שתי האוכלוסיות ולהיטיב את מצבה של האחת, באמצעות
ייהעדפה מתקנת", נשווה ביניהן באמצעות ייהעדפה מקלקלתי, ונרע את מצבן של שתי
האוכלוסיות גם יחד.
הדברים נכונים ביתר-שאת בשים לב לנתוני משרד הפנים משנת 2019, ולפיהם חיים בישראל
כחצי מיליון חסרי דת, היינו כחמישה אחוזים מכלל אזרחי המדינה, וכן לקיומם של מתי מעט
מתדיינים (אם בכלל), שמצויים בגדרי הקבוצה שחל עליה דין אישי, אשר אינם מחויבים על-פיו
בתשלום מזונות.
רביעית, פנייה לבתי המשפט לקבלת אישור לגביית חוב מזונות שנתיים לאחר התקופה שבעדה
הם נפסקו, מהווה למעשה מעין יידיון נוסף" בסוגיה שנפסקה על-ידו, בין אם בעת אישור הסכם
בין הצדדים, ובין אם במתן פסק-הדין בסוגיה זו.
סבורני, כי קביעה לפיה כלל המתדיינים יצטרך לפנות לערכאות השיפוטיות פעם נוספת, ובתי
המשפט יצטרכו לעמוד במשימה זו של התדיינויות והבחנות, אינה עולה בקנה אחד לא עם טובתם
של ילדים, אשר אין ולא יכול להיות חולק, שאינה מוגשמת בעת התדיינויות ומאבקים ממושכים
בין הוריהם, ולא עם המדיניות השיפוטית הרצויה, וזאת אף בשים לב לרוח תקנות סדר הדין
האזרחי התשעייט – 2018.
22 מתוך 25
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
25
26
27
28
29
30
22222222222
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
לעניין זה אפנה לדבריו של כב' המשנה לנשיאה, השופט נ. הנדל ב-בעיימ 7670/18 פלונית נ' פלוני
(20.01.2021), פסקה 13, בשינויים המתחייבים לענייננו:
"….התדיינות מחודשת בין הורים עלולה להעצים את הפגיעה בילדים
ואף להעביר את היחסים בין הקטינים להורים ובין ההורים לעצמם.
…ולסיכום נקודה זה: נזכיר שוב כי השלכות הרוחב לא מביטות רק על
שיקולים מערכתיים, כגון העומס על בתי המשפט, אלא בוחנות מגוון
רחב של משפחות – הורים וילד…. אין בכך לדגול בעמדה שמרנית, שלא
מאפשרת לפסיקה להתפתח ולהשתנות. הסוגיה כאן היא השפעה על
העבר. נסיון החיים והמשפט מלמדים כי בנושאים רבים, בעוד
אבולוציה היא תופעה טובה ומבורכת רבולוציה חדה עלולה לפגוע
ולהזיק…."
דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שהוראות החוק מאפשרות לבעלי-דין להשיג על
החלטות רשם ההוצאה-לפועל בפני בית משפט לענייני משפחה, ומשכך, חזקה, כי אם
תיפול שגגה בהחלטת רשם ההוצאה לפועל, בין בשל נזק ראייתי שנגרם לבעל-דין בעטיו
של חלוף הזמן ובין בעניין אחר, יפנה בעל-הדין לבית משפט לענייני משפחה.
דומני, כי העניין שבפנינו מעיד כאלף עדים על משמעותה המעשית של קבלת הפרשנות
האמורה, שעה שהצדדים שבפנינו מנהלים מזה שנים אינספור הליכים משפטיים
הקשורים לגביית דמי המזונות, ובעניין הבקשות שמצויות בגדרי סעיף 11(ב) לחוק
לתיקון דיני המשפחה.
על יסוד כל האמור לעיל סבור אני, כי בשים לב להלכת בית המשפט העליון; הוראות
החוק הקיים; מבט צופה פני עתיד לעמדתו העדכנית של המחוקק; טובתם של הצדדים
והילדים; שיקולי מדיניות שיפוטית; והגיונם של דברים, לא ניתן לקבל פרשנות, לפיה
יש להחיל את סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה גם על מתדיינים החבים במזונות
בהתאם לדין האישי.
לעניות דעתי, על המחוקק לעשות כל שלאל ידו על-מנת להגשים גם במקרה זה עיקרון
השוויון לצד חיקוק ראוי וצודק, ולפיו לא יהיה על מי שנפסקו לטובתו או לטובת ילדיו
23 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
מזונות, לפנות בבקשה לקבלת אישור מבית המשפט לגבות את תשלום מזונות הילדים
שנפסקו להם, לאחר שחלפו שנתיים במהלכן לא פעל לגבייתם.
אולם, כאמור כבר לעיל, עד שהמחוקק יסדיר סוגיה זו, איני סבור כי תיקון עוולה אחת
בעשיית עוולה אחרת, היא התוצאה הנכונה והצודקת, ולפיכך סבורני, כי אין המערערת
זקוקה לאישור בית המשפט על-מנת לגבות את חוב המזונות מושא הערעורים שבפנינו.
בשולי הדברים, אולם לא בשולי חשיבותם, אציין, כי נוכח האמור לעיל, ברי, כי הערעור
השני מתייתר. לצד זאת, אדגיש, כי גם לו היה צורך באישור בית המשפט לגביית
המזונות להם עתרה המערערת, סבור אני, כחברי השופט סילמן, כי, בעניין שבפנינו, יש
לאשרם ולהחזיר את הדיון בעניין ללשכת ההוצאה-לפועל.
–
לאחר שקראתי את תשובתו של חברי, כב' השופט סילמן, לפסק-דיני, והאמור בפסקה 36 לחוות
דעתו, אדגיש, כי לפנינו שני ערעורים שונים, כשההכרעה בשני, המאוחר עמייש 61857-06-21,
מתייתרת, רק אם הראשון מתקבל. על כן קיים הכרח להכריע בערעור בעניין תחולתו של סעיף
11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה, וכנגזרת של הכרעה זו, יש לבחון את דרך הילוכנו בערעור
הנוסף.
מצטרף אני לעמדתו של חברי כב' השופט סילמן לפיה לא נעשה צו להוצאות, נוכח התנהלותה של
המערערת.
השופטת. ע. אטיאס
24 מתוך 25
ס. ג'יוסי, שופט
[אב"ד]
23
24
25
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
67% 2222
21
2
3
4
5
6
7
8
14
15
16
17
18
19
21
2222
23
20
24
25
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
עיינתי בחוות הדעת הבהירות והמנומקות של חבריי, איש בדרכו, ולא ראיתי להכנס ביניהם,
במחלוקת העקרונית לעניין תחולת סעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט- 1959
על מתדיינים המחויבים במזונות לפי הדין האישי . כל זאת, מפני שאני מסכימה לעמדתו של חברי
כב' השופט סילמן וטעמיה כי נסיבות המקרה שבפנינו מצדיקות מתן אישור לפי סעיף 11 (ב) ככל
שהוא נדרש. כן מצטרפת אנוכי לעמדתו של כב' השופט סילמן כי בנסיבות המיוחדות של המקרה
שבפנינו מוצדק לקבל את הערעור גם בענין מחיקת ההליך חרף התנהלות המערערת. מכאן, שאני
מצטרפת לתוצאה לפיה יש להפנות את המערערת להליכי גביה בלשכת ההוצל'יפ. בנסיבות הענין
אף אני סבורה כי אין לעשות צו להוצאות.
9
of
ע. אטיאס, שופטת
,
10
11
12
13
הוחלט, על-פי דעתו של אבייד, השופט ס. ג'יוסי, כי הערעור ב-עמיש 17587-02-20 מתקבל, וכי אין
צורך, בענייננו, באישור בית המשפט לשם גביית המזונות להם עתרה המערערת.
הוחלט פה-אחד, כי הערעור בעמייש 61857-06-21 מתקבל, וכי ניתן למערערת האישור לפנות
לגביית המזונות להם עתרה ללשכת ההוצאה-לפועל.
אין צו להוצאות.
מותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.
ניתן היום, כ' אדר א' תשפ"ב, 21 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.
**
ס. ג'יוסי, שופט
ע. אטיאס, שופטת
נ. סילמן, שופט
25 מתוך 25
[אב"ד]
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
.8
.9
.10
.11
כמו כן, אישר בית משפט קמא את החלטתה של כב' הרשמת להעיד את המטפלות, מה גם
שלא הוצגו מסמכים מסודרים, כמו תלושי שכר וכן החלטת כב' הרשמת שהאם זכאית
רק להוצאות חינוך של הקטינות ולא להוצאות אחזקת הבית ומשק הבית. עוד קיבל בית
משפט קמא ואת קביעתה של כב' הרשמת, שמטפלות שלא העידו, לא ניתן יהיה לקבל
החזר עבור התשלום שנטען על ידי האם כי שלמה להן.
הצדדים הגישו בקשות רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש קמא וביום 22.3.21 דחתה כבי
השופטת שטמר מירב טענות הצדדים משאין הן מעלות שאלות בעלת חשיבות החורגת
מעניינם הפרטי של הצדדים ועניינן קביעות שבעובדה שאין ממנהגה של ערכאת הערעור
להתערב בהן, ודנה אך בשתי טענות שהועלו טענת האב שלא הייתה סמכות לכבי
הרשמת לפסוק אם הוצאות, שלא נתקבלה עליהן הסכמתו מראש, על פי סבירות
ההוצאות, וטענת האם כי סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה אינו חל במקרה דנן,
לאור דינו האישי של האב והלכת ביהמ"ש העליון.
אשר לטענת האב נקבע כי החלטתה של כב' הרשמת בסוגיה הנדונה היא החלטה של
פרשנות הסכם ספציפי, שמתייחסת רק למקרה הפרטי שלפנינו, ועל פי הכללים הנהוגים
במתן רשות לערער בגלגול שלישי, אין לקבל את הטיעון בסעיף זה, כמצדיק מתן רשות
לערער. מעל לנדרש, נקבע כי פרשנותה של כב' הרשמת להסכם הספציפי מקובלת על
ביהמ"ש.
ביחס לטענת האם לעניין תחולתו של סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני מזונות סקרה כבי
השופטת שטמר הפסיקה בעניין, כך שבעבר קבע ביהמ"ש העליון כי אין תחולה לסעיף
11(ב) לחוק למי שדתו מחייבת אותו לשאת במזונות ילדיו ואשתו (המר' 22/72 נדב נ' נדב
(26/3/72); ע"א 779/76 שוחט נ' שוחט (8/5/78); ע"א 321/78 פלונית נ' פלוני
(12/2/79); עא 250/83 עומרי נ' זועבי (8/5/85) ; ע"א 596/89 חקק נ' חקק (16/9/91)).
מנגד בשנים האחרונות בתי המשפט החילו את סעיף 11(ב) גם על בעלי דין אישי, כאשר
הרעיון המרכזי בפסיקה זו הוא עיקרון השוויון בין מי שחב במזונות עפ"י הדין האישי
לבין מי שחב בנשיאת מזונות עפ"י החוק לתיקון דיני מזונות. כב' השופטת שטמר הפנתה
בעניין זה לפסק דינו של השופט זגורי בתמ"ש (נצ') 6929-04-13 ש.מ נ' א.ד (23/6/13);
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעמ"ש 9560/07/13 א' נ' ג. (27/3/14) ופסקי דינו של
השופט שוחט ברמ"ש 34024-01-13 ול. נ' ל. (17/4/13); תמ"ש 79052/98 פלוני נ' פלוני
.(8/1/01)
כב' השופטת שטמר עוד ציינה הצעה לתיקון חוק דיני מזונות התומכת בעיקרון השוויון
ולפיה תבוטל ההוראה בדבר נחיצות אישור של ביהמ"ש, ועמדה אותה הבעתי בעיר
(קר') 44163-12-15 פלונית נ' פלוני, (17/1/16), לפיה אכן נראה כי הגישה הקובעת היא
3 מתוך 25
.12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
31
88
30
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
שיש להעדיף את זכות השוויון, אולם יש להבחין בין אי תשלום כלל, המעלה שאלה כיצד
התקיים הצד שאמור היה לקבל מזונות ומדוע לא גבה כלל מזונות, לבין תשלום חלקי,
אך ללא הצמדה או בחסר, כשהפער אינו שנוי במחלוקת. כאשר במקרה האחרון, סברתי
כי חלוף השנים אינו מלמד על וויתור ויש להתיר את הגבייה המאוחרת גם ללא אישור
בית המשפט, לעומת מקום בו לא בוצעה גביה משך שנים ארוכות, אז יש לפנות לאישור
ביהמ"ש, בין אם חל הדין האישי ובין אם לאו.
בנסיבות האמורות, נקבע כי רצוי שהסוגיה תבואר, הן בפן של תחולתו של סעיף 11(ב)
והן בשאלה אם יש להבחין בין סוגי חובות לפיהם ייקבע אם יש הכרח בפניה לבית
המשפט, ועל כן, הורתה כב' השופטת שטמר על מתן רשות ערעור אך ורק בסוגיה של
הפרשנות לסעיף 11(ב), והעברת התיק לדיון בפני הרכב.
בקשת רשות ערעור על פסק דינה של כב' השופטת שטמר נדחתה ע"י כב' השופט פוגלמן
ביום 19.5.21.
בהליך הנוסף אותו נקטה המערערת כאמור (תמ"ש 62661-06-19), מסגרתו עתרה
לאישור ביהמ"ש לגביית מחצית הוצאות חריגות, הובהר בדיון בביהמ"ש קמא ביום
3.3.20 כי התביעה לאישור הוצאות אינה ערעור על החלטת רשמת הוצלייפ ששללה
הוצאות אלו ואחרות, אלא ניתן להתיר למערערת לגבות בהוצלייפ הוצאות, אשר לטענתה
הוציאה, בהתאם לפסהייד שניתן בין הצדדים לתקופה מעבר לתקופה הקבועה בסעיף 11ב
לחוק המזונות, ככל שאכן שוכנע ביהמ"ש כי יש להתירן. ביהמ"ש ציין כי על המערערת
להבהיר מהן ההוצאות בגינן נדרש האישור בצרוף קבלות, תוך פירוט סכומן והתקופה.
בייכ המערערת הצהיר בדיון כי מדובר בהוצאות בסך של כ- 50,000 ₪ לתקופה ממרץ
2012 מיד לאחר חתימת הסכם הגירושין ועד אוגוסט 2013 והוא יגיש טיעון מסודר עם
אסמכתאות.
ביום 6.7.20 הגישה המערערת לביהמ"ש קמא מסמך שכותרתו גביית מחצרות בסך של כ-
87,000 שייח, אשר פירט הגדלות חוב שונות שבוצעו בלשכת הוצליים לשנים 2012-13 ללא
טיעון משפטי או הסבר. ביום 19.7.20 הגישה המערערת מסמך נוסף הכולל טיעונים כנגד
החלטת כב' רשמת הוצלייפ .
ביום 21.9.20 ניתן פסייד הקובע כי כתב הטענות שהוגש מטעם המערערת, כפי שהובהר
בדיון מיום 3.3, אינו ברור אינו נוקב בסעד המבוקש ומפרט טענות ערעוריות על החלטת
כב' רשמת הוצל"פ. לפנים משורת הדין, ניתנה למערערת אפשרות להגיש כתב טענות
מתוקן, אולם זה לא הוגש – הוגש בליל מסמכים עם טיעון עמוס ולא ברור שאינו מפרט
הסעד המבוקש והטיעון המשפטי.
4 מתוך 25
.13
.14
.15
.14
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
.15
.16
.17
.18
.19
.20
20
צוין עוד כי המערערת נקטה עד כה ב- 27 הליכים שונים ואינה יכולה לעשות בהליך
משפטי כרצונה ולהגיש בקשות ממוחזרות שאינן ערוכות כדין. מהטיעון הנוכחי שהגישה
המערערת לא ברור מהן ההוצאות שלא נדונו ע"י כב' הרשמת, הסכומים שפורטו
משתנים מסעיף לסעיף ללא צרוף אסמכתאות, ולא ניתן כל נימוק מדוע יש להתיר גביית
הוצאות בשיהוי כה ניכר
בנסיבות אלו, הורה ביהמ"ש קמא על מחיקת התביעה
המערערת הגישה בקשה לעיון מחדש. לאחר תגובה המשיב, ותשובת המערערת לתגובה,
דחה ביהמ"ש קמא ביום 30.11.20 את הבקשה, בקבעו כי המערערת לא הצביעה על פגם
שנפל בהחלטה, ואף לא ניסתה לתקן הפגמים שנפלו בכתב טענותיה. הפניות המערערת
להחלטות כב' הרשמת אין בהן כדי לרפא את הפגמים. כתב הטענות שהוגש אינו ברור, על
אף הזדמנות שניתנה למערערת לתקנו וביהמ"ש אינו יכול לנחש הסעדים הנדרשים.
אישור לגביית מחציות אינו גורף, וצריך להתמקד בהוצאות שהוצאו, מועדים שיובהרו
וסכומים שינקבו.
ביום 5.1.21 הגישה המערערת בקשה למתן הוראות ותיקון טעות סופר, תוך שהיא מפנה
לביהמ"ש קמא שאלה איזו טבלה להגיש, אם לצרף אסמכתאות או לאו ומהי רמת
הפירוט הנדרשת.
ביום 6.1 קבע ביהמ"ש קמא כי הוא קם מכיסאו ולא ניתן לעתור למתן הוראות
ביום 17.1 הגישה המערערת כתב טענות נוסף שכותרתו גביית מחציות בסך של כ- 90,000
והפרשי מזונות מחודש 3/12 עד 8/13. ביהמ"ש קמא חזר והבהיר כי מדובר בתיק סגור
שניתן בו פסייד.
ביום 1.2 הודיעה המערערת כי הוגש ערעור על החלטת ביהמ"ש קמא מיום 6.1 הדוחה
בקשתה לעיון חוזר. ערכאת הערעור קבעה ביום 20.4 כי יש ליתן למערערת הזדמנות
נוספת ואחרונה לתיקון כתב טענותיה, תוך שהובהר כי על ביהמ"ש קמא לבחון זכאות
המערערת לאישור גביית הוצאות עפ"י ס' 11(ב) לחוק המזונות, וכי אין מדובר בסעד
גורף, אלא יש לברר מהות ההוצאה הנטענת, טיבה ומועדה וכן נימוקים מדוע נמנעה
המערערת מגבייתה תוך שנתיים. זאת, לאחר שיונח בפני ביהמ"ש קמא כתב טענות
המפרט את ההוצאות ובצידן אסמכתאות. התיק הושב לביהמ"ש קמא, והמערערת
נדרשה להגיש כתב טענות מתוקן תוך 45 ימים
לאור האמור, ביום 19.5 פנתה המערערת לביהמ"ש קמא לבחון הבקשה שהוגשה ביום
17.1 ולהורות לה על כל מסמך שחסר. מהחלטת ביהמ"ש קמא מיום 21.5 עולה כי
המערערת נקטה הליך חדש העוסק באותה העילה, טרם הכרעה בערעור, וזאת מבלי
5 מתוך 25
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
.21
שהודיעה על כך לערכאת הערעור. לאור האמור, הורה ביהמ"ש קמא על סגירת ההליך
החדש
עוד הובהר, כי ערכאת הערעור בפסק דינה נתנה הנחיות מפורטות מה יש לכלול בכתב
הטענות המתוקן שיוגש, ועל המערערת לפעול בהתאם; ביהמ"ש אינו מייעץ למערערת
מהם המסמכים החסרים ובאפשרותה לפנות לעוייד לקבלת הייעוץ הנדרש; כתב הטענות
המתוקן צריך להיות ערוך ומוגש בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשעייט – 2018
ביום 3.6 הגישה המערערת כתב טענות מתוקן. ביום 8.6 הורה ביהמ"ש קמא על מחיקת
כתב הטענות, משהוגש כתב הזהה לכתב הטענות מיום 17.1 הכולל טענות ערעוריות ותוך
התעלמות מהחלטות קודמות שניתנו, ופסהייד בערעור. עוד נקבע כי כתב הטענות אינו
עומד בתנאים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, ובין היתר חורג באופן ממשי ממספר
העמודים המותרים.
לאור האמור ענייננו, בסוגית סעיף 11(ב) לחוק דיני מזונות כאמור בפסק דינה של כבי
השופטת שטמר, וערעור על פסק דינו של ביהמ"ש קמא מיום 8.6 המורה על מחיקת כתב
טענותיה של המערער.
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
2223
29
30
27
28
.22
טענות המערערת –
.23
.24
סעיף 11(ב) נועד לאפשר דיון ובירור בסוגיית השיהוי טרם מתן היתר להליכי גבייה.
הסוגיה נדונה ומוצתה בהחלטת כב' הרשמת ונקבע מפורשות כי לא נפל שיהוי בהתנהלות
המערערת. על כן, התייתר הצורך בדיון בפני ביהמ"ש בתחולתו של סעיף 11(ב)
הדרישה לאישור ביהמ"ש מסרבלת את הליך הגבייה שלא לצורך וגורמת למערערת עיוות
דין, כאשר היא נאלצת לאחר 4 שנים של הליכים לכתת רגליה במסדרונות ביהמ"ש
ולהתמודד עם טענת שיהוי שכבר נדונה והוכרעה.
הפסיקה הבחינה בין גביית מזונות שוטפים מעבר לשנתיים בגינם יש צורך באישור
ביהמ"ש, לבין ייהפרשי מזונותיי כדוגמת הוצאות חריגות, אז לא נדרש אישור.
קביעתו של ביהמ"ש קמא אינה עומדת במבחן הפרקטיקה, כאשר הלכה למעשה ניתן
לעתור בהוצל"פ להגדלת הקרן, בגין חיובים שקדמו לשנתיים וזו מועברת להכרעת כבי
הרשמת שדנה בתיק ובסמכותה לאשר או לאשר את הגבייה.
המערערת נקטה הליך נוסף לקבלת אישור ביהמ"ש לאור החלטה השגויה של כבי
הרשמת, אולם אין בכך כדי לפגוע בטענתה כי אישור כאמור לא נדרש.
6 מתוך 25
.25
45
.26
26
22
.27
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
27
28
29
30
31
32
222222222
26
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
בהליך הנוסף הגישה האם טבלאות מפורטות, פירוט סכומים ואסמכתאות לכל דרישה,
אולם ביהמ"ש קמא העדיף הפרוצדורה על פני המהות, ולא מצא להידרש לכל אותן
הבהרות שהוגשו ללא ייצוג משפטי מפאת חיסרון כיס מובהק.
.28
טענות המשיב –
פסיקה בשנים האחרונות קובעת החלת סעיף 11(ב) על כלל המתדיינים מתוך עיקרון
השוויון.
אין מקום לאבחנה בין מזונות שוטפים להוצאות לצורך קבלת אישור ביהמ"ש לגבייה
מעבר לשנתיים. סעיף 11(ב) אינו מבחין בין הוצאות, אלא מדבר על מזונות שלא פעלו
לגבייתן. הבחנה בין ההוצאות יכולה ליצור סרבול, חוסר יציבות ואף מרוץ סמכויות בין
ברהמייש להוצלייפ.
בענייננו, תיק ההוצל"פ נפתח על כל סוגי ההוצאות ומזונות שוטפים, שאחר כך נקבע כי
שולמן.
אף אם יקבע כי אין צורך באישור, מרבית ההוצאות להם טענה המערערת הן הוצאות
מטפלות, סוגיה שנדונה והוכרעה בהחלטת כב' הרשמת.
ערעור על מחיקת כתב טענותיה של המערערת, דינו להידחות לאור התנהלות המערערת.
לאחר ששמעתי ובחנתי טענות הצדדים, ככל שתתקבל עמדתי, אמליץ לחבריי כי דין
הערעור על הצורך באישור להידחות, ואילו דין הערעור המורה על מחיקת ההליך
להתקבל באופן שינתן אישור לגביה והמערערת תופנה להליכי גביה בלשכת ההוצלייפ.
אציין כי לאחר כתיבת מרבית הדברים עיינתי בחוות דעת כב' האבייד ומצאתי כי לגישתו,
נוכח חלותו של הדין האישי, אין צורך באישור לשם גביית מזונות בחלוף שנתיים.
מה לי הכא מה לי התם- מקום בו לדידי ממילא יש ליתן אישור ומקום בו כב' האבייד
סבור כי אין צורך באישור התוצאה בכל מקרה תהיה הפנייה ללשכת ההוצלייפ.
7 מתוך 25
.29
.30
.31
.32
.33
הכרעה –
.34
.35
.36
עמייש 17587-02-20 –
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
.37
.38
סעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט 1959 קובע כי –
יימזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין
לגבותם אלא ברשות בית המשפט".
בע"א 779/76 יעקב שוחט נ' איולה כרמלה שוחט, מיום 8.5.78 נקבע כי
"כל שסעיף 11 (ב) ביקש לקבוע הוא, כי לצורך פניה אל ההוצאה לפועל, לשם גביית
חוב מזונות שנתגבש במועד כלשהו שקדם בשנתיים או יותר למועד תחילת ההליכים
המשפטיים, יש להצטייד תחילה ברשות מאת בית-המשפט. מזונות משלמים מדי
חודש בחדשו ומי שמאחר בגבייתם, אף במשך תקופה של שנתיים ויותר אינו מפסיד
באופן כללי את זכותו למזונות, שלגביהם פסק בית משפט מוסמך את אשר פסק, אלא
רק זקוק לרשותו של בית-המשפט כדי לגבות אותו חלק מחוב המזונות שלגביו כבר
חלפה התקופה של שנתיים ויותר, היינו חלוף התקופה של שנתיים איננו משפיע על
סכומי המזונות שלהם זכאית אשה פלונית או בנה עבור התקופה שהיא קרובה יותר
משנתיים למועד תחילתם של ההליכים המשפטיים."
הלכת ביהמ"ש העליון קבעה כי סעיף 11(ב) אינו חל על מי שחב במזונות עפ"י הדין
האישי.
בפסייד שוחט לעיל, קבע כב' השופט שמגר בדעת מיעוט כי יש להבחין בין הוראותיו
המהותיות והוראותיו הפרוצדורליות של החוק לתיקון דיני מזונות –
"סברתו של בית-המשפט היתה, כי סעיף 11 (ב) הנ"ל כלל אינו חל על עניננו, כי חזקה
עלינו מצוותם של סעיפים 2 (א) ו3- (א) לחוק הנ"ל שלפיהם, אם חייב פלוני במזונות
בן-זוגו או
ילדו הקטין, לפי הוראותיו של הדין האישי החל עליו, אין הוראותיו של החוק לתיקון
דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט1959-, חלות על מזונות אלה.
הפירוש המתואר בדבר היקף תחולתו של החוק הנ"ל איננו מקובל עלי… מן הכתוב ניתן
ללמוד כי אי תחולתו של החוק הנ"ל מתייחסת לחיוב במזונות, היינו לשאלה המהותית
בדבר קיום חובתו של פלוני – שחל עליו דין אישי – לשאת במזונותיו של בן-זוגו או של
ילדו הקטין, וכן בקשר למהותה של החובה, אם היא קיימת, והיקפה…
השאלה הניצבת בפנינו בתיק זה איננה אם המערער חייב במזונות אשתו ובנו הקטין
אלא אם חלים כאן הסייגים הפרוצידורליים שנקבעו בסעיף 11 (ב) ובהוראות אחרות של
החוק או, במילים אחרות, אם חלות ההוראות של סעיף 11 (ב) או, למשל, של סעיף 12
(א) לחוק, רק לגבי מי שאין דין אישי החל עליו או לגבי מי שהדין האישי אינו מחייבו
במזונות, כאמור לעיל. במידה ושאלה זו נתעוררה בבית-משפט זה בעבר (ע"א 183/59,
שחר נ' שחר, [2], בע' 615; ע"א 174/69, כהן נ' כהן, [3] ו-המ' 22/72, נדב נ' נדב, [4]),
–
8 מתוך 25
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
נפסק כי כל הוראותיו של החוק הנ"ל, מתחילתן ועד סופן, אינן חלות על מי שחייב
במזונות לפי הוראותיו של הדין האישי החל עליו ..
סבורני כי נוסחו של החוק אינו מחייב פירוש מצמצם, שיש בו כדי לשלול מן הרוב
המכריע של הקטינים הזכאים למזונות הגנה כה חשובה כגון זו שהובאה בסעיף 12 (א)
ושיש בו כדי לייחד תחולתן של חלק הארי מהוראות סעיפים 8 ואילך למספר המועט של
מתדיינים שאינו חל עליהם דין אישי או שהדין האישי שלהם אינו מטיל עליהם חובת
מזונות לגבי ילדיהם הקטינים. כאמור לעיל, מקובלת עלי יותר ההשקפה כי כל שביקשו
סעיפים 2 (א) ו3- (א) לקבוע, הוא כי יש לפנות לדין האישי באשר לחובת המזונות וכי
לגבי כל יתר הוראות החוק, מסעיף 8 ואילך, אין נפקא מינה אם חובת המזונות עולה מן
הדין האישי או מכוח הקבוע בסעיפים 4 עד 7 (ראה לעניין זה רשימתו של ד"ר מנשה
שאוה בעיוני משפט, כרך ג, ע' 337 והדברים אותם הביא המלומד הנ"ל בספרו על הדין
האישי בישראל, ע' 205-199. השווה דברי מר אריאל רוזן-צבי, עיוני משפט, כרך ה, ע'
.(116,113
אך מובן כי אזכורו של סעיף 12 (א) הובא בגדר דוגמה בלבד וכל האמור לגבי סעיף זה חל
גם על הוראותיו של סעיף 11 לחוק.
מן האמור לעיל עולה מסקנתי כי סעיף 11 יחול גם על מקרה כגון זה שבפנינו, שבו היה
המערער חייב במזונות אשתו ובנו הקטין לפי הוראותיו של הדין האישי אשר חל עליו;
אולם גם אם ניישם כאן הוראותיו של סעיף 11 (ב), אין בכך כדי לפטור את המערער מכל
וכל. כל שסעיף 11 (ב) ביקש לקבוע הוא, כי לצורך פניה אל ההוצאה לפועל, לשם גביית
חוב מזונות שנתגבש במועד כלשהו שקדם בשנתיים או יותר למועד תחילת ההליכים
המשפטיים, יש להצטייד תחילה ברשות מאת בית-המשפט. מזונות משלמים מדי
חודש בחדשו ומי שמאחר בגבייתם, אף במשך תקופה של שנתיים ויותר אינו מפסיד
באופן כללי את זכותו למזונות, שלגביהם פסק בית משפט מוסמך את אשר פסק, אלא
רק זקוק לרשותו של בית-המשפט כדי לגבות אותו חלק מחוב המזונות שלגביו כבר
חלפה התקופה של שנתיים ויותר, היינו חלוף התקופה של שנתיים איננו משפיע על
סכומי המזונות שלהם זכאית אשה פלונית או בנה עבור התקופה שהיא קרובה יותר
משנתיים למועד תחילתם של ההליכים המשפטיים."
גם שופטי הרוב (השופט ויתקון והשופט אשר) תמכו בדברי הביקורת של השופט שמגר,
אלא שלא ראו עצמם בני חורין "להוציא מקרא מפשוטו ולפרש את המלים הברורות של
הסעיפים הללו (סעיפים 2 ו- 3 לחוק לתיקון דיני מזונות – תוספת שלי נ.צ) כמתכוונות
אך ורק להוראות המהותיות שבחוק זה להבדיל מהוראותיו הפרוצדורליות".
27
28
,
29
30
31
335
9 מתוך 25
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 17587-02-20 א. נ' ב.
עמ"ש 61857-06-21 א. נ' ב.
תיק חיצוני:
–
הביע
בע"א 250/83 סחר עומרי נ' מוחמד עבדאלפתאח איברהים זועבי, מיום 8.5.85
כב' השופט אילון הסתייגותו מעמדת כב' השופט שמגר בהבחנה בין תחולתן של הוראות
מהותיות או הוראות פרוצדוראליות בחוק לתיקון דיני מזונות על מי שחב במזונות עפ"י
הדין האישי, אולם הותיר ההכרעה בסוגיה בצריך עיון. וכך נקבע –
לדעת חברי הנכבד המלים "הוראות חוק זה" אין פירושן כל הוראות חוק זה אלא
מקצת הוראות חוק זה, היינו ההוראות המהותיות, הסובסטאנטיביות המצויות בחוק
המזונות, לא יחולו במקרה שאדם חייב במזונות בן-זוגו – או במזונות הילדים הקטינים
– לפי הוראות הדין האישי החל עליו, אלא הוראות אלה יידונו לפי חוקו האישי; אך
ההוראות הפרוצסואליות שבחוק המזונות חלות ומחייבות הן לגבי כל תביעת מזונות של
בן-זוג או של ילדים קטינים, גם אם הוראות אלה אינן קיימות או אף אם עומדות הן
בסתירה להוראות הדין האישי החל עליו. שאלה זו שנויה היא במחלוקת גדולה
בפסיקתו של בית-משפט זה, ואם אין טעות בידי, דומה עלי שלדעת רוב שופטי בית-
משפט זה – מאז פסק-דינו של הנשיא זוסמן בע"א 183/59 [18], וכך היא דעתם של
הנשיא לנדוי בהמ' 22/72 [5], ובע"א 259/75 [19], ושל השופטים ויתקון ואשר בע"א
779/76 [6], ועוד – יש לפרש את המלים "הוראות חוק זה" שבסעיף-קטן (א) לסעיפים
12- 3כפשוטן, היינו ככוללות כל הוראות חוק זה, שאינן חלות על מי שחוקו האישי
מסדיר את תביעת המזונות, בדומה למשמעות המלים "הוראות חוק זה" שבסעיף-קטן
(ב) לסעיפים 12- 3 שבוודאי אליב דכולי עלמא פירושן כל הוראות חוק זה, שחלות הן על
מי שאין הוראות הדין האישי חלות עליו. וכמחלוקת הפוסקים כך היא מחלוקת
המלומדים (ראה, דרך משל, דעתם של פרופ' י' אנגלרד, "מעמדו של הדין הדתי
במשפט הישראלי" משפטים ב (תש"ל-תשל"א) 1-1268 (תשל"ה-ל"ו) 5, במיוחד בעמ'
20-22, ושל ד"ר א' רוזן-צבי, "החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תקון) תשל"ו-
1976- האמנם תיקון ?" עיוני משפט ה (תשל"ו-ל"ז) 113, 116-118, שאינם גורסים
הבחנה זו שבין הוראות מאטריאליות לפרוצסואליות, לבין דעתו של פרופ' מ' שאוה,
בספרו הנ"ל, בעמ' 233ואילך, המבחין בין שני סוגי הוראות אלה).
נוטה אני לומר, שהמלים "הוראות חוק זה", הן בסעיף-קטן (א) והן בסעיף-קטן (ב)
לסעיפים 12- 3לחוק המזונות, משמען כפשוטן כל הוראות החוק, הן המהותיות והן
הפרוצסואליות. הקושי הגדול הנוסף, לדעתי, לקבלת פירושו של חברי הנשיא הוא
הקושי בהבחנה שבין הוראות שהן מהותיות לבין הוראות שהן פרוצסואליות … בידוע,
כי הבחנה בין הוראות פרוצסואליות ומהותיות קשה וסבוכה היא כשלעצמה, וספק גדול
הוא אם בכלל ניתן ליישם הבחנה זו במערכת המשפט העברי, שהוא הדין האישי לעניין
מזונות בבעלי דין יהודיים … כך, דרך משל, הסייג למזונות בעד העבר היינו שאין
10 מתוך 25
