לפני
כבוד השופט צ. ויצמן, אב"ד
כבוד השופטת י. מושקוביץ
כבוד השופטת צ. גרדשטיין פפקין
מערער
ל.
ע"י ב"כ עו"ד אילן גבע
נגד
משיבה
ש. ל.
ע"י ב"כ דפנה יוליוס מטעם הסיוע המשפטי
פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' הש' נ. פישר) מיום 16.7.23 (תלה"מ 5822-03-19) במסגרתו אישר בית המשפט הצעת מגשר שמונה לצדדים ונתן לה תוקף של פסק דין, וזאת בהמשך להסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית, לפיה המגשר ייתן לצדדים הצעתו לסיום ההליכים ביניהם וזו תשמש כפסק בורר מבלי להחיל עליו את הוראות חוק הבוררות.
בנדון אנו נדרשים לטיבה של הסכמה חריגה זו, והאם היה מקום לאשר את הצעת המגשר בנסיבות העניין.
הנדרש לנדון
הצדדים נישאו באמצע שנות השמונים באיראן ונולדו להם חמישה ילדים. מעת שנתגלע ריב בין הצדדים הגיש המערער תביעת גירושין בבית הדין הרבני בתל אביב ואילו המשיבה הגישה תביעה רכושית בבית משפט קמא (תלה"מ 5822-03-19).
בתביעתה טענה המשיבה לזכויות בנכסים רבים אשר לטענתה נצברו במהלך נישואי הצדדים ולאיזונם באופן לא שוויוני (60% לטובתה) בהתאם לסע' 8 (2) לחוק יחסי ממון התשל"ג – 1973 (להלן – חוק יחסי ממון). בין הנכסים הנטענים נכללו 3 דירות בראשון ציון, לרבות דירת המגורים של הצדדים. נכס בחולון, המושכר לחברת אלוניאל בע"מ. עוד נטענו טענות לעניין נכסים שנמכרו בחולון ובאשדוד, כמו גם לגבי חשבונות בנק, רכבים, שתי חברות הרשומות על שם המערער, תיק איחוד עוסקים שרכש המערער עם צד ג' וזכויות סוציאליות ופנסיוניות.
בית משפט קמא (כב' הש' בדימוס א. שטיין) מינתה שמאי לצורך אומדן שווי נכסי המקרקעין שבבעלות הצדדים. בהמשך, ביום 25.1.21, פנו הצדדים להליך גישור לפני כב' השופט בדימוס יעקב כהן, ואולם הליך זה לא צלח.
בין לבין פרש המותב הדן בתיק והדיון בתובענה הועבר לפני כב' הש' נ. פישר. בדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא, ביום 12.4.22, ניתן תוקף של החלטה שיפוטית להסכמת הצדדים לפנות פעם נוספת אל המגשר, השופט בדימוס, יעקב כהן, אשר הפעם ייתן הצעתו כמגשר, בכתב, וזו תשמש כפסק דין בורר לכל דבר ועניין והכל מבלי לקיים הליך בוררות פורמלי. ובלשון ההסכמה –
" נסכים לתת למגשר השופט בדימוס יעקב כהן סמכויות של בורר. נדגיש כי אין הכוונה בניהול הליך בוררות אלא הליך גישור, על סמך חומר שיבקש המגשר ועל סמך שיחות עם הצדדים ובאי כוחם כשהצעת המגשר תיכתב ותחשב כפסק בורר לכל דבר ועניין. מוסכם בין הצדדים כי בשלב הראשון ישא הבעל בעלות הגישור, כשהמגשר יתן דעתו לעניין זה בפסק הבוררות שייכתב" (הדגשה שלנו)
עיננו הרואות – לא פחות משלוש פעמים מצוין בהסכמת הצדדים כי הצעת המגשר תשמש כפסק בורר. ובית משפט קמא באישורו את הסכמת הצדדים הוסיף וציין –
"לפיכך דברי ב"כ הצדדים אשר מצאו ביטויים על גבי פרוטוקול הדיון מהיום מקבלות תוקף של החלטת בית משפט ועל פיה הוסמך השופט בדימוס יעקב כהן ליתן הצעתו כמגשר, בכתב, אשר כמוה כפסק דין בורר לכל דבר ועניין והכל מבלי לקיים הליך בוררות פורמלי.
ברור ומובן כי המגשר יוכל להסביר לצדדים את ההליך ולהחתימם על הסכם גישור או בוררות כטוב בעיניו.
הבעל ישא בעלות הגישור אשר אותה יביא המגשר בחשבון בהצעה אשר יתן"
אף שהסכמת הצדדים בנוסחה יכולה לעורר לא מעט שאלות פרשניות ומשפטיות באשר למהות ההסכמה ומהות ההצעה כמו גם ביחס לדרך בה יש לאשר את ההסכמה בפסק הדין, נקדים ונאמר כי טענות מסוג זה לא הועלו כלל על ידי מי הצדדים – לא בהליך קמא ואף לא בהליך הערעורי שלפנינו.
ביום 14.4.22 נשלחה על ידי המגשר לצדדים, תכתובת אלקטרונית, ובה הצעת מחיר להליך כמו גם פירוט של מועדים להמשך הליך הגישור. במסגרת זו פורט, גם אופן ההעברה למגשר של המסמכים הרלבנטיים והחיוניים, על פי שיקול דעתם של ב"כ הצדדים. קבלת התכתובת ותוכנה אושרו על ידי שני הצדדים בתשדורת אלקטרונית חוזרת. ביום 17.4.22 נשלחה לצדדים הזמנה להמשך הליך הגישור וגם בה פורטה דרך העברת המסמכים הנדרשים למגשר – גם הפעם אושרה קבלת התכתובת האלקטרונית על ידי שני הצדדים (ראו נספחים 9-10 לכתב התשובה).
המערער שילם למגשר את שכרו בהתאם להסכמת הצדדים, אחר שהודע על ידי המגשר כי הוכנה הצעתו. המערער לא העלה כל טענה קודם לביצוע התשלום שהיווה תנאי להעברת הצעת המגשר, ולא טען כי יש לעכב את הגשת ההצעה עד להמצאת חוות דעת עדכניות באשר לשווי הנכסים.
לאחר ישיבת גישור שהתקיימה ביום 6.7.22 ניתנה הצעת המגשר שעיקריה (נספח 5 לכתב הערעור) –
המערער יישא במזונות המשיבה בשיעור 7,000 ₪ בנוסף למזונות הילדים. חיוב זה יפקע במועד בו תקבל המשיבה סך של 500,000 ₪ מתמורת מכירת הנכס ברח' ק. בראשון לציון, אשר יימכר על ידי באי כוח הצדדים שימונו ככונסי נכסים.
כלל הזכויות בבית המצוי ברחוב כ. בראשון לציון יועברו לידי המשיבה אגב גירושין כאשר הן נקיות בכל שיעבוד או משכנתא ומכל מקום, המערער מחויב בהסרת כל חוב הרובץ על הבית הנזכר.
המשיבה תוותר על זכויות בבית ברח' פ. בראשון לציון.
הזכויות בנכס בחולון יועברו למערער.
כלל הזכויות בחברות תהיינה על פי הרישום כיום (ובכל מקרה למשיבה לא יהיה כל חלק בהן, כפי שאין לה כל חלק בהן אף כיום).
כל צד יוותר עם זכויותיו הפנסיוניות והסוציאליות.
ביום 20.7.22 עתרה המשיבה לאישור הצעת המגשר כמוסכם בין הצדדים ואולם המערער התנגד לכך. בית משפט קמא הורה לצדדים להגיש סיכומיהם בנדון וציין כי המשיבה לא הגישה סיכומיה (עיון בתיק בית המשפט וטענות המשיבה מלמד כי זו הגישה את סיכומיה לתיק בניגוד למצוין בפסק דינו של בית משפט קמא שיפורט להלן).
ביום 3.10.22 הגיש המערער בקשה להוספת חוות-דעת לעניין שווי החברות שבבעלותו. במסגרת פסק הדין דחה בית המשפט את הבקשה אחר שמצא, כי היא הוגשה בשלב הסופי של ההליך לאחר שהצדדים הסכימו על פנייה להליך גישור והעניקו למגשר סמכויות של בורר (לטענת המערער, בכך שגה בית המשפט שמלכתחילה קיבל את הבקשה ולא נימק מה הטעמים לשינוי החלטתו).
מכל מקום, בסיכומיו טען המערער, כי המגשר סירב לכל בקשותיו למנות מומחים אשר יעריכו את שווי החברות אשר בשליטתו ושווי עדכני של נכסי הנדל"ן, כך טען כי אין לקבל את המלצת המגשר לאיזון המשאבים היות ולפי המלצתו המשיבה תקבל סך של נכסים בשווי של 6,400,000 ₪ ואילו הוא יקבל נכסים בסך של 4,548,000 ₪ בלבד, ועל כן אין מדובר בחלוקה שווה והוגנת. כך נטען כי המגשר לא הביא בחשבון את התחייבויותיו של המערער ביום הקרע הן בגין הנכס בחולון והן בגין התחייבויות אישיות בסך של כ -1,100,000 ₪ על אף שנתונים אלו הוצגו בפני המגשר. בנוסף לכך, חובותיו האישיים של המערער בחשבונותיו עולים לסך של כ-740,000 ₪. לטענת המערער שומה היה על בית המשפט לאזן הנכסים בחלקים שווים בהתאם לשווים האמתי והעדכני לאחר מינוי מומחים.
פסק דינו של בית משפט קמא
בית משפט קמא מצא לאשר את הצעת המגשר ולתת לה תוקף של פסק דין, כפי הסכמת הצדדים מיום 12.4.22.
בית המשפט מצא כי מדובר בהצעה מאוזנת המסיימת את כלל המחלוקות שבין הצדדים לרבות בעניין הרכושי. בניגוד לטענות המערער בסיכומיו, מצא בית משפט איזון ראוי והוגן בחלוקת הנכסים, בין היתר, מאחר שההצעה מגלמת ויתור של המשיבה על זכויותיה בחברות בהן המערער שותף עם שניים מילדי הצדדים. כך גם ויתור על זכויותיה בבית ברחוב פ. בראשון לציון זכויות אשר רשומות ע"ש אבי המערער (אשר למערער חלק מהן). בצד זה ובשים לב לכך שנכסי המקרקעין הוערכו בשנת 2020 הורה בית המשפט לצדדים לפנות לשמאי לצורך עדכון שווי נכסי המקרקעין. בית המשפט מצא שלא לפסוק הוצאות משפט בנסיבות העניין.
תמצית טענות המערער
לטענת המערער שגה בית המשפט בכך שאישר את הצעת המגשר ונתן לה תוקף של פסק דין. בקשה להגשת חוות דעת באשר לערך החברות והנכסים האחרים התבקשה כבר בראשית ההליך אך לא ניתנה לגביה החלטה. המגשר סירב לקבל חומר עדכני אשר לשווי הנכסים והחברות קודם למתן הצעתו. הצעת הפשרה שהציע המגשר בראשית ההליך שונה מההצעה האחרונה שניתנה על ידו ואושרה על ידי בית המשפט, המערער הסכים לחזור למגשר אך ורק בגלל שסבר שהצעתו תהא מאוזנת כמו הצעתו הראשונה.
שגה בית משפט קמא בכך שבהחלטתו מיום 8.11.22 קיבל את בקשת המערער להעביר לעיונו חוות דעת בעניין שווי החברות אך בהחלטה מאוחרת יותר מיום 21.11.22, לאחר בקשת המשיבה לארכה להגשת תגובה, שינה טעמו וקבע כי יכריע בכך בעת מתן פסק הדין גופו וזאת מבלי שנימק כראוי את הטעמים העומדים בבסיס חזרתו מההחלטה הראשונית. לטענת המערער שווי החברות נמוך מהשווי שעמד לנגד עיני המגשר, ומשלא לקח המגשר בחשבון שווי עדכני, הביא הדבר להצעה בלתי מאוזנת.
פסק דינו של בית משפט ניתן ללא שהתקיים הליך הוכחות קודם לכך. שגה בית המשפט בכך שלא מחק את התביעה אחר שהמשיבה לא הגישה סיכומיה, שגה בית המשפט בכך שלא החריג את הנכס ברח' פ. בראשון לציון מאיזון המשאבים שכן עסקינן בנכס השייך לאביו המנוח של המערער אשר לו חמישה יורשים, שגה בית המשפט באיזון הזכויות בבית ברחוב ק. בראשון לציון כאשר המערער יישא לבדו בחובות הרובצים על הבית.
תמצית טענות המשיבה
יש לדחות את טענות המערער המבקש להתל בבית המשפט. המבקש הסכים לראות בהצעת המגשר הצעה מחייבת שיינתן לה תוקף של פסק בורר על כל המשתמע מכך. הצדדים פעלו בהתאם להסכמותיהם שקיבלו תוקף של החלטה שיפוטית. לכל אורך הליך הגישור לא העלה המערער אף לא טענה אחת כנגד הסכמות הצדדים, התנהלות המגשר או באשר להחלטותיו. למערער התאפשר להעביר למגשר כל מסמך שחפץ בו וזאת כעולה מתכתובת המגשר מיום 14.4.22 ומיום 17.4.22. כל טענותיו של המערער קמו לו רק לאחר שלא היה מרוצה ממסקנת המגשר, לה היה מחויב על פי הסכמות הצדדים.
אכן בית משפט קמא שינה החלטתו בכל הנוגע לקבלת חוות הדעת מטעם המערער, אך זאת מאחר שב"כ המשיבה הבהירה בתגובה מאוחרת כי לא נתנה תגובתה לבקשה במועד מסיבות אישיות ורפואיות, והדברים הם בסמכותו של בית המשפט הרשאי ליתן החלטת ביניים דיונית חדשה נוכח התגלות נסיבות חדשות וכתבי טענות חדשים שהונחו לפניו.
המגשר הודיע לצדדים כי הצעתו מוכנה וכי תועבר להם לאחר תשלום שכרו, המערער שילם את שכרו של המגשר ללא כל טענה, וכל טענותיו באו לעולם רק לאחר שעיין במסקנתו הסופית של המגשר, שניתנו לו, כאמור, סמכויות הכרעה, מסקנה אשר לא תאמה את ציפיותיו של המערער.
****
אחר שבחנו את טענות הצדדים מצאנו לדחות הערעור להלן נימוקינו –
אין חולק כי הצדדים הסכימו לכך שתינתן הצעה על ידי המגשר אשר תשמש "כפסק בורר לכל דבר ועניין" וזאת אף ללא הליך בוררות. אם כן אחת משתיים – או שעסקינן בפסק בורר אותו יש לאשר כפסק בורר – ואכן בנדון הגישה המשיבה בקשה לאישור הפסק ואילו המערער מצידו לא הגיש בקשה לביטול פסק בורר המעלה טענות ועילות מכוח חוק הבוררות (ראו הוראות ועילות סע' 24 לחוק הבוררות) וממילא דין ערעורו להידחות. ואולם גם אם נראה בהסכמת הצדדים הסכמה לכך שהמגשר יתן הצעתו כהיקש מפסק דין על דרך הפשרה מכוח 79 א (א) לחוק בתי המשפט הרי שגם כאן אין בידי המערער כל טענה שיש בה. להצדיק את ביטולו ואִיוּנוֹ של פסק הדין.
ונבהיר – הפסיקה הנוגעת להסכמות דיוניות של הצדדים אף בכל הקשור לאופן הדיון וההכרעה בהליך המשפטי ברורה. צדדים להליך אזרחי רשאים להגיע להסכמות דיוניות בדבר אופן ניהול ההליך, לרבות סוגיות ראייתיות. לצד זאת, לבית המשפט שיקול דעת ביחס לקבלת ההסדר הדיוני. שיקול הדעת ביחס להסכם הדיוני קיים לערכאה המבררת אך גם לערכאת הערעור, שאף היא אינה כבולה להסכמת הצדדים ויכולה לסטות ממנה במקרים מתאימים (ע"א 595/78 בלדרמן נ. אורנשטיין (1980); רע"א 6092/04 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (2004)). בית המשפט לא יתערב בהסדרים דיוניים כל עוד ההסכמה לסטות מן המקובל אינה כרוכה בפגיעה בחוק, בתקנת הציבור, בזכויות מי מן המתדיינים או ביעילות ותקינות ההליך השיפוטי. המקרים החריגים בהם תתערב הערכאה המבררת בהסכמה דיונית שאליה הגיעו הצדדים, הם מקרים שבהם יש בהסכמה כדי לפגוע בשורת הצדק כלפי אחד המתדיינים, או אם יש בה כדי לפגוע באינטרס ציבורי רחב (רע"א 3915/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ. אטיאס (2005)). נקבע, כי הבניית שיקול הדעת השיפוטי באופן הנזכר נעשתה לנוכח התועלת הרבה שבהסדרים הדיוניים ותרומתם בייעול בירור ההליך. לכן, ככלל, יש לברך על הסדר דיוני, כל עוד אין בו כדי לפגוע בתקנת הציבור ולגרוע מיכולתו של בית המשפט לעשות משפט, ובעלי הדין זכאים לצפות ולדרוש שההליך ינוהל על-פי המתכונת שנקבעה בהסדר עליו הסכימו מראש.
עוד נקבע, כי כאשר עסקינן בערכאת הערעור יש להיזהר אפילו יותר מסטייה מן ההסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים. עמדה זו נובעת מטעמים שבמניעות והשתק, שכן בעת הערעור אחד הצדדים יודע כי ההסכמה הדיונית תומכת ביריבו, וברי כי ינסה לחזור בו ממנה. אם כן, גם בערכאת הערעור ניתן לסטות מהסכמה דיונית אך בנסיבות חריגות, למשל – של 'הכתמה' בעלת אופי פלילי של אחד הצדדים (ראו כדוגמה – רע"א 5256/17 פהד חאג' נ. ראג'י אל חאג' (2018)). ויפים הדברים שנאמרו בעניין ביאזי (ע"א 61/84 ביאזי נ. לוי (1988)) –
"רשאים הצדדים, ככלל, להתנות על דיני הראיות ועל נהלים פרוצדוראליים. כלל זה מועיל וצודק הוא, שכן לרוב מוסיף הוא ליעילות הדיון, ובאשר המדובר בדרך הננקטת על דעת שני הצדדים, לא תגרום היא, מן הסתם, לעיוות הדין. אולם אין הסכמת הצדדים מהווה נוסחת קסם… כך, אם למשל יציעו הצדדים שתוצאת המשפט תיקבע באמצעות זריקת מטבע… או על-ידי פנייה למגידת עתידות, אשר תסיק מסקנותיה מתוך עיון בקלפים או בשאריות קפה או בעזרת מימצאיו של אסטרולוג – האם רשאי בית המשפט לתת את אישורו לפרוצדורה שכזאת ולהתחייב מראש לתת את פסק-דינו על-פי התוצאות של אותם "הליכים"? וחמור עוד יותר: האם מותר לבית המשפט להתחייב, שיכבד תוצאותיהן של "בדיקות" כאלה, אפילו הן נוגדות את התרשמותו מחומר הראיות המצוי כבר לפניו? אין ספק בלבי, כי התשובה על שאלות אלה חייבת להיות בשלילה".
הרחבנו בדבר זכותם של צדדים להסכים להסכמות דיוניות הנוגעות לאופן סיום ופסיקת ההליכים ביניהם וזאת על אף שאיש מהצדדים לא ערער על עצם הסכמתם לכך שהצעה שתינתן על ידי המערער תשמש כפסק בורר לכל דבר ועניין ועל אף שאף אחד מהם לא התייחס בטיעוניו למשמעות הסכמה זו. מההעדר אנו למדים על התוכן – אכן הוסכם על הצדדים כי הצעת המגשר תהא הצעה מכריעה בעניינם ויהא לה תוקף "כפסק בורר" (הנדרש לאישור). אומנם הצדדים ציינו מפורשות כי הם מסכימים שלא להתנהל בהליך בוררות על פי כללי חוק הבוררות אך על אף שכך, הסכימו כי תוקפו של הפסק שיינתן על ידי המגשר יהיה כפסק בורר לכל דבר ועניין. "כל דבר ועניין" רוצה לומר אף באשר לאישורו או ביטולו. בנסיבות אלו בהן ניתנה הצעה מסודרת ומקיפה על ידי המגשר, המכיר את הצדדים מהליך גישור קודם באותו עניין, ובהינתן כי הצעת המגשר ניתנה לאחר הליך סדור שנוהל לפניו ואחר שהצדדים העבירו אליו את כלל המסמכים הרלבנטיים שבידם (ומכל מקום הייתה להם הזכות ואף השהות להעביר אליו את כלל המסמכים שביקשו או שמצאו שיש בהם בכדי לסייע להם בטענותיהם) ובהינתן שהצדדים אף טענו לפניו את טענותיהם, אין מקום לקבלת טענות באשר לעצם ההליך ואופן ביצועו. הצדדים הסכימו כי על בסיס מסמכים שיגישו למגשר וטיעון שיטענו לפניו, תינתן הצעתו וההצעה תהפוך לפסק בורר ותחייבם וזאת מבלי שנקבע כי עליו לנמק הצעתו זו.
כפי שציינו לעיל, בין אם נתייחס להצעת המגשר "כפסק בורר" ובין אם נתייחס אליה כפסק דין רגיל (בהיקש מפסק דין על דרך הפשרה), או פסק דין המאשר הכרעת מומחה מכריע, לא נמצאו כל טענות מצד המערער אשר יש בהן למנוע את אישור ההצעה ומתן תוקף של פסק דין לתוכנה. אם נתייחס אליה כפסק בורר ממש הרי שלצורך ביטולה יש לטעון לעילות ביטול מכוח סע' 24 לחוק הבוררות, ואלו לא נטענו כלל על ידי המערער בנדון, זאת גם אם נתעלם מהפן הפורמלי ומכך שלא הוגשה על ידו בקשה לביטול פסק בורר על פי הוראות חוק הבוררות. ואולם גם אם נאחוז בגישה שיש בה להקל עם המערער ונראה בהצעה כפסק דין רגיל, גם אז לא מצאנו כי יש בטענותיו בכדי להצדיק ביטולו של פסק הדין.
כך אין לקבל את טענתו של המערער לפיה המגשר לא התיר לו להגיש חוות דעת עדכניות באשר לערך הנכסים. ראשית, לא הובאה כל ראיה שהמערער אכן ביקש את הדבר מהמגשר וזה סירב לכך. היפוכו של דבר, הוכח כי המגשר הבהיר לצדדים כי יעבירו לעיונו כל מסמך הנראה בעיניהם ובשיקול דעתם נדרש לנדון (ראו התכתובות האלקטרוניות מאת המגשר לבאי – כח הצדדים מיום 14.4.22 ומיום 17.4.22), בשום שלב לא ביקש המערער להגיש מסמך כל שהוא ולא טען כי מבקש הוא שהות נוספת להגיש מסמך כל שהוא. ההפך הוא הנכון, עוד טרם פנו הצדדים להליך הנוסף בפני כבוד השופט בדימ' כהן, טען המערער כי מבקש הוא להגיש חוות דעת עדכניות, היינו, היה ער לכך עוד טרם פנו הצדדים להליך הבוררות/גישור מושא הערעור כאן. המערער בחר שלא להביא מסמכים נוספים 0ויכול שעשה כן לאור סברתו כי הצעתו כבוד השופט בדימ' כהן תהא דומה להצעה קודמת שהעלה בפני הצדדים ונשאה חן בעיני המערער. בקשת המערער להגיש את חוות הדעת הובאה רק לאחר שהתקבלה הצעת כבוד השופט בדימ' כהן, והוגשה לבית המשפט טרם הגשת הסיכומים בתיק. שנית, על פי הסכמות הצדדים המגשר הוא זה הקובע את מתווה הגישור ממילא לא יכול המערער לטעון כעת כי יש לבטל את פסק הדין כיוון שמסמך שביקש להגיש לא התקבל (וכאמור, אין כל ראיה לכך כי נעשה ניסיון להגישו), שלישית, המערער לא התנגד למתן הצעת המגשר למרות שהמסמכים שביקש להגיש לא התקבלו ואף שילם למגשר את שכרו לצורך קבלת ההצעה המוכנה. בנסיבות אלו מתעוררת התחושה, כי הטענה נובעת מחוסר שביעות רצונו של המערער לקביעת השופט (בדימוס) כהן.
כך גם אין ממש בטענתו של המערער כי המגשר סטה מחלוקה שווה של מחצית על מחצית, שכן לא זו בלבד שמתוך פסק דינו של המגשר לא ניתן ללמוד על אחוזי החלוקה בין הצדדים והתחשיב אותו עושה המערער נערך על פי סברתו שלו בלבד, ושנית המגשר לא הוגבל בשום דרך בהסכמת הצדדים ובהסכם הגישור עליו חתמו לחלוקה מחצה על מחצה, שהרי תביעת המשיבה הייתה דווקא לחלוקה לא מאוזנת 60/40 וזאת מתוך טענותיה ליכולתו הכלכלית העודפת הניכרת של המערער.
מכלל הנסיבות לא מצאנו כל מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא המאשר את הצעת המגשר ונותנת לה תוקף של פסק דין וזאת מכוח הסכמת הצדדים עצמם שקיבלה תוקף של החלטה שיפוטית.
סוף דבר
הערעור נדחה.
המערער יישא בהוצאות המשיבה בשיעור של 15,000 ₪ אשר ישולמו מתוך הערובה שהופקדה על ידו בתיק בית המשפט.
ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.
ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ד, 20 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
צבי ויצמן, שופט – אב"ד
יעל מושקוביץ, שופטת
צבייה גרדשטיין פפקין, שופטת
