לפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיאה ורדה פלאוט – אב"ד
כבוד השופט צבי ויצמן
כבוד השופטת צבייה גרדשטיין פפקין
מערער
י. ז.
ע"י ב"כ עוה"ד ש. סעדיה
נגד
משיבים
ס. ס.
ע"י ב"כ עוה"ד מיכל פוקס חנינה
היועץ המשפטי לממשלה
ע"י ב"כ עוה"ד ענת בינדר גלעדי
פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' הש' מ. רום פלאי) מיום 30.4.23 (תמ"ש 17185-01-22) במסגרתו קבע בית המשפט את אבהותו של המערער על הקטין ל., בנה של המשיבה.
המערער טוען, בקליפת אגוז, כי שגה בית המשפט בכך שקבע כי הוא אביו של הקטין, על אף חוסר מהימנותה הבולט של המשיבה.
הנדרש לנדון
המשיבה, אמו של הקטין ל. יליד 1.6.2019 (להלן – הקטין), הגישה תביעה לקביעת אבהותו של המערער על הקטין. המערער המכחיש כי הוא אביו של הקטין טען, כי המשיבה נהגה להתהולל עם גברים רבים, ואין מקום לסברה שדווקא הוא אביו של הקטין. לטענתו, המשיבה טענה בפניו כי היא נוטלת גלולות ואף אמרה לו כי אינה בהריון ממנו. בצד טענותיו אלו סירב המערער לבצע בדיקת אבהות.
יתר על כן, המערער הגיש תביעה כספית נזיקית על סך של 500,000 ₪ נגד המשיבה, בגין עילות נזיקיות, מצג שווא כוזב, תרמית, הטעייה, גניבת זרע ולחילופין רשלנות וכן בעילות חוזיות בנוסף על עילת פגיעה בפרטיות (תמ"ש 17185-01-22).
ביום 15.12.22 ניתן פסק דין שדחה על הסף את התביעה של המשיב בהתאם לתקנה 41 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן – התקנות). על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 71339-01-23). ערעורו של המערער נמחק בהחלטת בית המשפט המחוזי מחוז מרכז (כב' הש' א. סתיו) מיום 5.7.23 לאחר שלא הופקדה ערובה כנדרש בדין.
מכל מקום, בכל הקשור לתביעת האבהות נשמעו הראיות לפני בית משפט קמא ביום 24.04.23, כאשר בתחילת הדיון הצהיר ב"כ המערער כי המערער אינו יכול להעיד מאחר שהוא אינו חש בטוב מבחינה נפשית. ב"כ המערער אף ביקש למשוך את תצהירו של המערער. ואולם, מותב בית משפט קמא התרשם שאין דברים בגו. יצוין, כי במסגרת הליך ההוכחות נחקרה המשיבה ארוכות. כאמור, המערער לא העיד כלל.
פסק דינו של בית משפט קמא
כאמור, לפני בית המשפט עמדה אך ורק גרסת המשיבה והוא התרשם כי גרסתה מהימנה ועקבית. המשיבה אישרה כי למרות סברתה מלכתחילה כי אביו של הקטין הוא מי ששימש כבן זוגה ובעלה לשעבר (לו נישאה לאחר שהרתה), הרי שהסתבר, לאחר בדיקת רקמות, שאין הדברים כך. לפיכך רישומו של בעלה לשעבר כאביו של הקטין, בוטל. המשיבה הוסיפה והעידה כי בתקופה הרלבנטית קיימה יחסים אינטימיים, רק עם בעלה לשעבר ועם המערער בלבד, ומעת שנשללה אבהותו של בעלה לשעבר, הרי שלא נותר אלא המערער כאביו של הקטין (יובהר כי בנדון אין חשש ממזרות שכן בעת שהייתה המשיבה ביחסים עם המערער לא הייתה נשואה).
בית המשפט עמד על כך שהמערער סירב לבצע את בדיקת הרקמות מבלי להציג טעם הגיוני לסירובו, שהרי עסקינן בבדיקה פשוטה שאינה מסוכנת או מכאיבה, והיא הראיה הטובה ביותר האפשרית לקבוע בוודאות האם הוא אבי הקטין.
לפיכך, נקבע כי על פי הוראת סעיף 28 ח (ב) לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000 בית המשפט רשאי להסיק מסירובו של אדם להיבדק כל מסקנה הנראית לו מוצדקת בנסיבות העניין לרבות לעניין קביעת קשרי משפחה נטענים כלפיו. בנדון אין מחלוקת כי הצדדים קיימו יחסים אינטימיים בתקופה בה הרתה המשיבה. המשיבה שללה קיום יחסים עם גברים אחרים זולתו וזולת בעלה לשעבר, ומכאן, כי לאחר שנשללה אבהותו של בעלה לשעבר, ואילו המערער עצמו לא העיד במסגרת ישיבת ההוכחות שנקבעה בעניינו ואף משך את תצהירו, המסקנה הינה כי המערער הינו אביו של הקטין.
בנסיבות אלה, מצא בית המשפט לקבל את עדותה של המשיבה שאף הייתה מהימנה עליו. מתוך שכך ומתוך התחשבות בטובת הקטין לדעת את זהות אביו התקבלה התביעה ונקבע כי המערער הוא אביו.
המערער חויב הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.
עוד נציין כי ביום 22.5.23 נחתם צו האבהות וביום 18.6.23 נרשמה האבהות ברישומי משרד הפנים.
תמצית טענות המערער
שגה בית משפט קמא בכך שלא דחה את דיון ההוכחות אחר שהמערער לא היה מסוגל להעיד מסיבות רגשיות. שגה בית המשפט בכך שייחס מהימנות למשיבה אשר האמת אינה נר לרגליה ואשר שיקרה כמה וכמה פעמים למערער הן בכך שאמרה לו שהיא נוטלת גלולות, אמרה לו בהזדמנות אחרת כי כלל אינה בהריון למרות שסיפרה לו לפני כן שהיא בהריון וטענה שאמרה לו זאת רק על מנת לבחון את תגובתו, שיקרה בכך שטענה שלא קיימה יחסים עם אחרים באותה תקופה, שיקרה בעניין גילה כאשר היא למעשה מבוגרת שנים רבות מהמערער, כך גם לא יכולה הייתה להעיד לפני בית משפט קמא מאיזה תאריך ועד איזה תאריך הייתה עם המערער בזוגיות, טענה בתחילה כי בעלה לשעבר הוא אבי הקטין ועוד. בית המשפט לא נתן דעתו לסתירות ולחוסר הקוהרנטיות בעדותה של המשיבה, ומכאן לחוסר מהימנותה הבולט, ושגה כאשר קבע את ההיפך מכך.
המערער התנגד לביצוע הבדיקה בהיותו משוכנע שהוא אינו אבי הקטין ובשל כך שאין באפשרותו לממן את ביצוע הבדיקה שכן הוא מחוסר עבודה.
שגה בית משפט קמא בכך שלא איפשר את הצגת המסמכים הנוגעים להליכים שבין המשיבה לבעלה לשעבר.
תמצית טענות המשיבה
בדין הסיק בית משפט קמא מתוך סירובו של המערער לבצע בדיקת רקמות המהווה בדיקה פשוטה לבחינת אבהות, כי המערער הוא אבי הקטין. הוכח כי הצדדים קיימו יחסים אינטימיים בתקופה הרלבנטית, וממילא קמה הצדקה לעצם ביצוע הבדיקה ואין מדובר באדם זר אשר אי אפשר שיהא לו סיכוי לקשר גנטי עם הקטין.
תמצית טענות ב"כ היועהמ"ש
הראיה הטובה ביותר לקביעת אבהות היא בדיקה גנטית המהווה דרך פשוטה מהירה ומהימנה לקביעתה. בנדון, למרות שניתן על יד בית משפט קמא לצו לביצוע בדיקה המערער סירב לבצעה ובית המשפט נדרש לשמיעת ראיות חיצוניות. בנדון יש לקבל את עמדת בית המשפט נוכח סירובו של המערער. מכל מקום המשיבה מותירה את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט .
*****
אחר שעיינו בטענות הצדדים מצאנו כי דין הערעור להידחות. להלן נימוקינו-
פסק דין המצהיר על אבהות של פלוני מגלם קביעת סטטוס, שתוקפו כלפי כולי עלמא (ע"א 431/80 ג. ר. ואח' נ' ק. ח. ,(1981) בעמ' 750-751). דרך המלך להוכחת הורות גנטית, בעלת הסיכוי לקבלת תוצאה ברמת הוודאות הגבוהה ביותר, הינה באמצעות בדיקת גנטית (ע"א 548/78 שרון נ' לוי (1980)). עם זאת, יש מקרים בהם ניתן להוכיח אבהות שלא באמצעות בדיקה גנטית אלא על בסיס ראיות בדבר נסיבות הורתו של הקטין, כפי שהובהר, כדוגמה, בעניין בג"צ 566/11 דורון ממט נ' משרד הפנים (2014) –
"דרך המלך להוכחת הורות גנטית היא באמצעות בדיקה גנטית. יחד עם זאת, אין מקום לחסום את הדרך בפני המעוניינים להוכיח בראיות אחרות הורות ביולוגית לצרכי קבלת מעמד… המבקשים לעשות כן בדרך שונה מבדיקה גנטית רשאים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה. ככל שיציגו בפניו ראיות אובייקטיביות שיניחו את דעתו של בית המשפט כי קיים קשר ביולוגי בין ההורה והילד, גם בלא בדיקה גנטית, רשאי בית המשפט לקבוע כי לפניו קשר של הורות ביולוגית".
הטעם העומד בבסיס מתן האפשרות להוכיח אבהות שלא באמצעות בדיקה גנטית הינה, בין היתר, בשל ההכרה בזכותו של הקטין לדעת מי הוא אביו. זכות המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכפי שנקבע על ידי כבוד הנשיא מ' שמגר, בע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני ואח '(1994) :
"… לקטין שמורה גם כן הזכות לכבוד האדם, וכי, בין היתר, רשאי הוא, לשם שמירת כבודו האישי והאנושי, ולשם הבטחת זכויותיו על פי הדין האישי ועל פי דיני הקניין, שלא לרצות להיחשב לבן בלי-אב-ידוע אלא לדרוש לדעת מי אביו…"
כב' השופט פורת חזר על דברים אלה במ"א 3206/94 ברונשטיין נ' כץ (1995) –
"בהכרת אבהות כרוכים עניינים נוספים, הנגזרים מעצם ההכרה כי פלוני הוא אביו של פלמוני ובין היתר ענייני ירושה, אפוטרופסות, אימוץ, רישום במרשם האוכלוסין וכשרות יוחסין (והרי ידועה הסוגיה של 'שתוקי' – מי שאביו אינו ידוע – ופסלותו/הגבלתו לנישואין). לעניין יש השלכות אף על צאצאי התובעת שכן לאלה זכויות כלפי אבי התובעת הן בירושה, במזונות ואפילו במידה מסוימת בענייני אפוטרופסות (לגבי זכויות-חובות נכדים/סבים), ואף להם עניין שאמם לא תהיה בגדר 'שתוקי' שכן פגם זה הוא רב דורי. אין לפקפק איפוא בזכות, באינטרס ובעניין שיש לתובעת מבחינה משפטית, להם ניתן להוסיף את ההיבטים החברתיים ובעיקר הפסיכולוגיים: החשיבות שבחשיפת השורשים, קביעת הזהות העצמית, הזכות להציג בציבור את זהות האב והייחוס המשפחתי, הדימוי העצמי ושאר השלכות ואפילו מידע על מחלות גנטיות ותורשתיות אשר בכולן אינטרס לגיטימי בתביעת האבהות".
הקדמנו והבאנו הדברים הנזכרים והידועים על מנת לצאת מגדר המחלוקת שמבקש המערער להכניסנו אליה. המערער מרכז את ערעורו בשאלת אמינותה של המשיבה, והתנהלותה חסרת תום הלב כלפיו, כטענתו. ואולם, למעשה בעל דינו של המערער אינו המשיבה כלל ועיקר, בעל דינו הוא הקטין הזכאי לדעת מיהו אביו, מניין בא, ומהי הדרך בה ילך – ובכללה את מי יציג ויכיר כבני משפחתו. וכפי שמצאנו בדברי בית המשפט העליון בעניין ע"א 7155/96 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (1997) –
"הוריו וילדיו של אדם הם חלק מאישיותו, חלק מ"האני" האישי, המשפחתי והחברתי שלו, אולי יותר משמו. אמנם זהות הורים אינה דבר הניתן לבחירתו ולקביעתו של אדם, אולם התייחסותו של אדם לזולתו כאל בנו-בתו, או התייחסות הבן-הבת לאדם כאל הורהו, מבטאת את אישיותו, את רגשותיו ואת חובותיו במישור האתי-מוסרי".
ואם כן, מעת שנמצא כי הצדדים קיימו יחסים אינטימיים בתקופה אשר אפשר שהייתה קריטית להורתו של הקטין, הרי שהדרך הפשוטה והטובה ביותר לקבוע או לשלול קשרי משפחה היא בדרך של בדיקה גנטית הבודקת את מטענם הגנטי (ד.נ.א)של הצדדים, באמצעותה ניתן לקבוע ברמת וודאות של למעלה מ 99 אחוז מיהו אביו של הקטין. סירוב שאינו מוצדק לבצע בדיקה זו יש בו כדי "להדליק נורה אדומה" ובית המשפט יוכל להסיק מתוך הסירוב מסקנות פוזיטיביות לעניין קיומו של קשר משפחתי. קביעה זו ראשיתה מימים ימימה בעניין ע"א 548/78 הנ"ל, אשר עסק עוד בבדיקה ראשונית של סיווג רקמות (HLA TYPING) שאמינותה עוד פחותה מרמת הדיוק של הבדיקות המבוצעות כיום, בדבריו הנכוחים של כב' סגן הנשיא אלון –
"מסמכותו של בית המשפט לתת צווים שונים כדי להגיע לבירור משפטי הוגן ומשביע רצון, ולגבי צד, שאינו מציית לצו, רשאי בית המשפט להסיק מסקנות ראייתיות נגדו. ומכאן, שכך הוא גם לעניין עריכת בדיקת הדם… אך משלא באים אנו לפגוע בזכותו של האב הנטען, שלא ייפגע גופו, ואין אנו כופים עליו להיבדק ואף לא מחייבים אותו, אין להעלות על הדעת, כי לא נסיק את המסקנה ההגיונית המתחייבת מכבישת הראיה המכרעת המסורה בידו – ובידו בלבד – להוכיח במידה הקרובה לוודא אם הוא אביה של הקטינה אם לאו. הסקת מסקנה מסירובו להיבדק בדיקת דם מחוייבת ההגיון והמציאות היא ומקובלת היא, כאמור, ברוב המערכות המשפטיות, ואנו, כבית דין, שהוא אביהם של הקטינים, מצווים אנו על כך כדי לקיים בידו של הקטין זכותו היסודית לדעת מיהו אביו מולידו, ומיהו – בנוסף על אימו – הורו מפרנסו…"
וברבות הימים בא המחוקק ואף נתן כוח לבתי המשפט להורות ולכפות אדם לבצע בדיקה לקשרי משפחה וכך נכתב בסע' 28 ו (א) לחוק מידע גנטי תשס"א – 2000 (להלן- חוק מידע גנטי)
28ו. (א) על אף האמור בסעיף 28ב, רשאי בית המשפט לצוות על עריכת בדיקה, למעט בדיקה לפי סעיף 28ד, גם בלא הסכמת הנבדק, אם נוכח כי התקיימו התנאים לעריכתה לפי סעיף 28א, 28ד או 28ה, ובלבד שהתקיימו כל אלה:
(1) בית המשפט שוכנע כי יש סיכוי סביר לנכונות טענות המבקש בדבר קשרי המשפחה הנטענים;
(2) ניתנה לנבדק הזדמנות להשמיע את התנגדותו למתן הצו.
סמכות זו שניתנה בידי בית המשפט, אליה וקוץ בה, גם אם מצא בית המשפט כי התקיימו הנסיבות לכפות על אדם לבצע בדיקת רקמות, מה יעשה אם נמצא זה מסרב וכי יוליכוהו לביצוע הבדיקה בכוח ? וכי ימצא הרופא שיאות לבצע בדיקה זו בכוח הזרוע ושלא ברצון הנבדק? הדעת אומרת – לא ולא. לפיכך הוסיף המחוקק והמציא תרופה כפולה כנגד הסרבן אותה קבע בהוראת סע' 28 ח לחוק מידע גנטי. התרופה האחת מאפשרת לבית המשפט לנקוט בהליך על פי פקודת בזיון בית המשפט רוצה לומר לחייב את הסרבן בדרך של קנס כספי או מאסר ככל שהוא מסרב לבצע את הבדיקה, אלא שתרופה זו נוסף לכך שהיא מטריחה ונדרשת לזמן שיפוטי נוסף אשר אינו משרת את טובת הקטין המצפה לקביעת האבהות הנוגעת בו, יוצרת מאליה מתח בין האב הנטען לקטין. לפיכך העדיפו בתי המשפט על דרך הכלל לנקוט בתרופה השנייה הנזכרת בסע' 28 ח (ב) לחוק מידע גנטי, ובלשונה –
"(ב) בית המשפט רשאי להסיק מסירובו של אדם להיבדק כל מסקנה הנראית לו מוצדקת בנסיבות העניין, לרבות בדבר קביעת קשרי המשפחה הנטענים כלפי אותו אדם"
בכך אימץ המחוקק את מסקנתו של כב' הש' אלון בעניין 548/78 הנ"ל אף אחר עדכון דבר החקיקה לעניין ביצוע בדיקה גנטית לקשרי משפחה.
מיום 30.11.2008
תיקון מס' 3
ס"ח תשס"ח מס' 2173 מיום 30.7.2008 עמ' 739 (ה"ח 203)
הוספת סעיף 28ח
מיום 11.10.2016
תיקון מס' 6
ס"ח תשע"ו מס' 2550 מיום 11.4.2016 עמ' 832 (ה"ח 890)
(א) סירב אדם להיבדק לאחר מתן צו כאמור בסעיף 28ו, יחולו הוראות סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על קטין, חסוי אדם שמונה לו אפוטרופוס או פסול דין.
15. בדרך זו הלך בית משפט קמא. אחר שהמערער הבהיר כי אין בדעתו לבצע בדיקה גנטית לקשרי משפחה על אף הוראת בית המשפט, הסיק מכך בית המשפט את המסקנות המתבקשות לפיהן – אדם אשר היה במערכת יחסים אינטימית עם המשיבה מסרב לבצע בדיקה פשוטה לשלילת אבהותו – המסקנה פשוטה ולפיה הוא אבי הקטין. כך, מתוך דיני הראיות, באה לידך ראיה טובה בל תחמיצנה – אדם היכול להוכיח כי המיוחס לו אינו נכון בדרך פשוטה וקלה והוא אינו נוקט בדרך זו, מעלה לגביו סיכוי סביר כי המיוחס לו נכון. ודומה כי אין כאן מקום להאריך ודי שנביא לעניין זה את דבריו עתיקי היומין של נשיא בית הנשפט העליון דאז הש' משה זילברג בעניין ע"א 279/67 לוי (קטינה) נ. צ. נ ( 1968) –
"את אבהותו של נתבע יש להוכיח על פי הוראות המשפט האזרחי. הא – ותו לא! אדרבא: אני כשלעצמי הייתי אומר כי לצורך קביעה כזאת מותר לשופט אפילו להפחית את מידת ההוכחה הדרושה מזו הקיימת לגבי משפטים אזרחיים רגילים, כי ענינים שכאלה הם דברים שבצנעה שאין להם כרגיל עדי ראייה" (וכגון דא ראו – תמ"ש 92401/98 פלוני נ. אלמוני (2002))
המערער טען בבית משפט קמא כי עומדת לו הצדקה בסרבו לביצוע הבדיקה, שכן אין בידו את היכולת הכלכלית לבצעה, אלא שדומה כי טענה זו לא יכולה לעמוד לו עוד. אם עלה בידי המערער להפקיד ערובה לצורך הגשת ערעורו בשיעור של 10,000 ₪, בוודאי שיש באפשרותו לבצע את הבדיקה שעלותה אף נמוכה מסך זה.
עוד טען ב"כ המערער בדיון שהתקיים לפנינו כי, בניגוד לטענותיה, המשיבה לא צירפה מסרונים המוכיחים קשר בינה לבין המערער. ואולם, מעיון בצרופות אשר צורפו לתצהיר עדותה הראשית עולה כי צורפו התכתבויות רבות במסרונים בין הצדדים, במסגרתם אומר המערער, בין השאר, כי הוא רואה בצדדים כמשפחה וכן צורפו תמונות בהם הוא מצולם עם הקטין. ברי כי אף עניין זה תרם למסקנתו של בית משפט קמא, עת הסיק מתוך הנסיבות בכללותן על אבהותו של המערער.
הוסיף המערער והלין על כך שבית משפט קמא דחה בקשתו לעיין בתיק הנוגע להליך אותו ניהלה המשיבה עם בעלה לשעבר, אשר לו ייחסה את האבהות קודם שמצאה לייחסה למערער. אלא שבדין נדחתה בקשתו זו – מעת שהובהר כי בתיק הנזכר התבצעה בדיקה גנטית לקשרי משפחה ונמצא שבעלה של המשיבה אינו אבי הקטין, לא נותר לנו לבחון אלא האם יש ממש בטענת המשיבה כי הורתו של הקטין מהמערער. וכאמור, מעת שנמצא כי אין חולק שהשניים קיימו יחסים אינטימיים בתקופה שיכולה להביא להורתו של הקטין, ראוי לבחון האם הוא אביו, וניתן להסיק מסקנות מתוך סירובו של המערער לבצע את הבדיקה, כפי שהרחבנו לעיל.
מכלל האמור התוצאה היא כי דין הערעור להדחות.
פסק הדין שניתן בבית משפט קמא יוותר על כנו, ואולם הוא לא יחשב כמעשה בית דין, ככל שהמערער יודיע לבית משפט קמא תוך 30 יום כי הוא מסכים לעריכת בדיקה לסיווג רקמות, ויציג בפניו תוצאה לפיה הוא אינו אביו של הקטין.
המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪ אשר ישולמו למשיבה מתוך הערובה שהפקיד וזאת בתוך 30 יום מהיום. ואולם, ככל שיודיע המערער בתוך 30 יום מהיום כי הוא מסכים לעריכת בדיקה לסיווג רקמות לבדיקת אבהותו על הקטין, יופחת סכום ההוצאות לסך 5,000 ₪, והיתרה בסך 5,000 ₪ תשמש לתשלום בגין הבדיקה והכל בהתאם להוראות שיתן בית משפט קמא.
ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.
ניתן היום, י"ח אדר ב' תשפ"ד, 28 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.
ורדה פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה – אב"ד
צבי ויצמן, שופט
צבייה גרדשטיין פפקין, שופטת
