לפני
כבוד השופטת מרב גרינברג
בעניין:
המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד יעל תרם
נגד
הנאשם
יעקב תנעמי (עציר)
ע"י ב"כ עוה"ד חיים הדיה
גזר דין
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר דיוני, בעובדות כתב אישום מתוקן בריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים שלא בהסכמתו (שישה אישומים) לפי סעיף 348(ב) יחד עם סעיפים 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: "החוק").
הנאשם עבד כמורה לספורט בתלמוד תורה וכמחנך תלמידים בכיתות א'-ח'. במסגרת עבודתו, בין החודשים 9-11.2022, פגע הנאשם מינית בשישה מתלמידיו הקטינים, כולם בגילאי 11-12, בכך שביצע בהם במהלך שיעורי ספורט בבית הספר וחוגים שלימד, מעשים מגונים.
הנאשם ביצע את המעשים המיניים בקטינים בשיטה דומה ותוך ניצול תפקידו והאמון שרכשו לו תלמידיו. הנאשם ביקש מהתלמידים, או מתלמיד אחד עמו שהה ביחידות באותה עת, לבצע תרגיל התעמלות מסוג "עמידת גשר", תרגיל בו התלמיד שוכב תחילה בגבו על הרצפה ואז מתרומם על ידיו ורגליו, כך שגבו מורם באוויר בצורת גשר (להלן: "תרגיל הגשר" או "התרגיל"). בעת שהתלמידים ביצעו את התרגיל, הנאשם, שעמד בסמוך אליהם, נגע באיבר מינם ובישבנם, מעל או מתחת לבגדים, באמתלה שהוא מסייע להם להגיע לתנוחה הנכונה או לשמור על יציבות. לעיתים, הרים הנאשם את החלק העליון של מכנסי ותחתוני התלמידים, הביט על איבר מינם, בחלק מהמקרים אף מישש או נגע באיבר מינם או בישבנם מעל או מתחת לבגדים.
פרטי כתב האישום
על פי החלק הכללי, החל מחודש ספטמבר 2022 ועד ליום 23.11.22 (להלן: "התקופה הרלוונטית") עבד הנאשם כמורה לספורט בתלמוד תורה בו לומדים תלמידים בכיתות א'-ח'. בתקופה הרלוונטית , במהלך שיעורי ההתעמלות בבית הספר, אשר התקיימו בחצר בית הספר או במגרש בית הספר הסמוך (להלן: "המגרש"), ביצע הנאשם בתלמידים מעשים מגונים, בשיטה דומה ובאמצעות התרגיל, באופן הבא:
כנטען בעובדות האישום הראשון, ביום 23.11.22 התקיים שיעור התעמלות במגרש, בו השתתף התלמיד א.א., קטין יליד 1.2011. במועד זה, סמוך לשעה 14:00, מספר דקות לפני תום השיעור, אמר הנאשם לתלמידי הכיתה כי השיעור הסתיים והורה לא.א. להישאר עמו ביחידות בצדי המגרש. הקטין עשה כדבריו. אז, החמיא הנאשם לקטין על כוח המנהיגות שלו והורה לו לבצע את תרגיל הגשר ולספור עד עשר ולהתרכז. במהלך ביצוע התרגיל, הנאשם שעמד בסמוך לקטין, הרים ביד אחת את מכנסיו ותחתוניו של הקטין מחלקן העליון, הטה ראשו והביט על איבר מינו החשוף. הקטין התרומם מהתרגיל שביצע והשניים עזבו את המקום. טרם נפרדו, הנאשם נתן לקטין סוכריה ואמר לו לא לספר על מעשיו לאיש. בהזדמנות אחרת בתקופה הרלוונטית, במסגרת שיעור התעמלות או בהפסקה, ביצע הקטין תרגיל גשר, בהוראת הנאשם שעמד סמוך אליו. בהזדמנות זו, במהלך ביצוע התרגיל, מישש הנאשם את איבר מינו של הקטין מעל לבגדיו. בגין מעשיו אלו הורשע הנאשם בעבירת מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים שלא בהסכמתו (2 עבירות).
כנטען בעובדות האישום השני, ביום 9.11.22 התקיים שיעור התעמלות בבית הספר, בו השתתף התלמיד ב.ב., קטין יליד 8.2010. במועד זה, במהלך השיעור, התקיים משחק כדורגל כיתתי במגרש, בו לא השתתף ב.ב. בשל כאב ראש. הנאשם פנה לקטין והפציר בו מספר פעמים לבצע את תרגיל הגשר עד שזה התרצה. הנאשם קרא לקטין להצטרף אליו למקום המרוחק מהמגרש מספר מטרים, הקטין הצטרף אליו ועשה את תרגיל הגשר כשהנאשם עמד בסמוך אליו. או אז, מישש הנאשם בידו את איבר מינו של הקטין, מעל הבגדים, ולחץ עליו במשך מספר שניות, עד אשר הקטין מעד. הנאשם הורה לקטין לשוב ולבצע את התרגיל והקטין עשה כדברו. במהלך ביצוע התרגיל, אחז הנאשם בקטין באמצעות שתי ידיו ונגע באיבר מינו ובישבנו מעל הבגדים. מספר ימים לאחר מכן, באחד מהימים 16-17.11.22, בחצר בית הספר, הבחין הנאשם בקטין ואמר לו להצטרף לכיתת התלמידים אותה לימד באותה עת, הקטין עשה כדברו. אז, פנה הנאשם לקטין, הורה לו לבצע את תרגיל הגשר, והקטין עשה כן. או אז, הנאשם שעמד בסמוך לקטין אחז בידיו ומישש את איבר מינו וישבנו של הקטין, מעל הבגדים, במשך מספר שניות, עד אשר הקטין מעד. בשל כך, הורה הנאשם לקטין לבצע את תרגיל הגשר בשנית והקטין עשה כדברו. במהלך ביצוע התרגיל, אחז הנאשם בידיו ומישש את איבר מינו וישבנו של הקטין, מעל לבגדיו, במשך מספר שניות. בגין מעשיו אלו הורשע הנאשם בעבירות של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים שלא בהסכמתו (ריבוי עבירות).
כנטען בעובדות האישום השלישי, ביום 9.11.22 החמיא הנאשם לתלמיד ג.ג., יליד 6.2011, שהוא הילד הכי חשוב לו והכי בוגר בכיתה. כשבוע לאחר מכן, ביום 16.11.22, הביא ג.ג. לנאשם שוקולד כאות תודה על תמיכתו. בסיום שיעור התעמלות, המתין הקטין לעזיבת כל התלמידים את הכיתה והשניים נותרו לבדם בכיתה. או אז ניגש ג.ג. לנאשם, הודה לו על עזרתו ונתן לו את השוקולד. בשלב זה הורה הנאשם לקטין לבצע את תרגיל הגשר והקטין עשה כן. במהלך ביצוע התרגיל, עמד הנאשם לצדו של הקטין, כרע ברך וסייע לו להתרומם. או אז, נגע הנאשם בבטנו ובגבו של הקטין מעל הבגדים, אחז בידו בחלק העליון של מכנסיו ותחתוניו של הקטין, הרים אותם באמתלה שהמכנסיים לוחצים, והכניס את ידו השנייה מתחת לבגדיו של הקטין ומישש בחוזקה את איבר מינו החשוף של הקטין במשך כמה שניות, בניגוד להסכמתו של הקטין שבתגובה הזיז את האגן מצד לצד. בגין מעשיו אלו הורשע הנאשם בעבירה של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים שלא בהסכמתו .
כנטען בעובדות האישום הרביעי, ביום 23.11.22, התקיים שיעור התעמלות במגרש, בו השתתף התלמיד ד.ד., קטין יליד 7.2010. במועד זה, בסמוך לפני תום השיעור, שחרר הנאשם את כל התלמידים והורה לד.ד. להישאר עמו ולהתלוות אליו אל מחוץ לשטח בית הספר, לצורך "שיחה אישית" והקטין עשה כדברו. בשטח שבין בית הספר למגרש, שוחח הנאשם עם ד.ד., הורה לו לבצע את תרגיל הגשר ולהפנות את ראשו אחורה. ד.ד. עשה כדברו. במהלך ביצוע התרגיל, עמד הנאשם בסמוך לד.ד., אחז בידו בחלק העליון הקדמי של מכנסיו ותחתוניו של ד.ד., והרימם באמתלה שמכנסיו צמודים והחזירם למקומם. בתגובה ירד הקטין מהתרגיל. הנאשם הוציא את הטלפון הנייד שלו מכיסו באמתלה שיש לו "שיחה דחופה", החזיק אותו בידו, שוחח בו לכאורה והורה לקטין לבצע בשנית את תרגיל הגשר, הקטין עשה כן. במהלך ביצוע התרגיל, עמד הנאשם בסמוך לקטין, אחז בידו במכנסיו ותחתוניו של הקטין והרימם למספר שניות. בתגובה ירד הקטין במהירות מהתרגיל ונעמד. השניים חזרו לבית הספר, ובדרכם חזרה הציע הנאשם לקטין סוכריה אך האחרון סירב, והנאשם אמר בתגובה: "אם עשיתי לך משהו לא נעים אז סליחה, שיישאר בינינו". בגין מעשיו אלו הורשע הנאשם בעבירת מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים שלא בהסכמתו.
כנטען בעובדות האישום החמישי, במהלך שיעור התעמלות שהתקיים בתקופה הרלוונטית במגרש, הורה הנאשם לכל התלמידים לבצע את תרגיל הגשר, כשאחד התלמידים אמור לעבור מתחת לשאר התלמידים. במהלך התרגיל סייע הנאשם לחלק מהתלמידים להתרומם לתרגיל, ובשלב כלשהו ניגש לקטין ו.ו., יליד 10.2011 ועמד בסמוך אליו באמתלה לסייע לו להתרומם. או אז אחז הנאשם באמצעות ידו בישבנו של ו.ו. מעל למכנסיו ולתחתוניו. במספר הזדמנויות נוספות במהלך התקופה הרלוונטית, במהלך שיעורי התעמלות שהתקיימו בבית הספר או במגרש, ביצע ו.ו. את תרגיל הגשר או תרגיל נוסף בהתאם להוראות הנאשם. במהלך ביצוע התרגיל, עמד הנאשם בסמוך לקטין, אחז וחפן את ישבנו מעל הבגדים באמתלה שהוא מסייע לו. בגין מעשיו אלו הורשע הנאשם בעבירת מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים שלא בהסכמתו.
כנטען בעובדות האישום השישי, ביום 18.11.22, הגיע ח.ח., יליד 9.2010, תלמיד בחוג כדורסל במתנ"ס ביישוב שבו מתגורר, לחוג. במועד זה שימש הנאשם כמאמן מחליף של קבוצת הכדורסל. בסיום האימון באולם המתנ"ס, פנה הנאשם לח.ח. ושאל אותו אם מעוניין בהסעה הביתה, וזה השיב בחיוב. בהגיעם לחניה, הציע לו הנאשם לאמן אותו, ח.ח. השיב בחיוב. בעודם בחניה, לבדם, הורה הנאשם לקטין לבצע מספר תרגילים וכן את תרגיל הגשר, ח.ח. עשה כדברו. במהלך ביצוע התרגיל, עמד הנאשם בסמוך לקטין, אחז בידו בחלק העליון הקדמי של מכנסיו ותחתוניו של הקטין והרימם כלפי מעלה, באופן בו ניתן להבחין באיבר מינו של הקטין, בתגובה התרומם הקטין מיד. בשל כך הורה הנאשם לקטין להמשיך לבצע את תרגיל הגשר, והקטין עשה כן למשך מספר שניות, עד שהנאשם אמר לו להפסיק. אז נכנסו השניים לרכבו של הנאשם ונסעו לכיוון ביתו של הקטין. בהגיעם ליעד, נתן הנאשם לקטין סוכריה, והאחרון יצא מהרכב. בגין מעשיו אלו הורשע הנאשם בעבירת מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לה 16 שנים שלא בהסכמתו.
ביום 9.7.23 הציגו הצדדים הסדר טיעון דיוני, במסגרתו הודה והורשע הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן והופנה לתסקיר שירות המבחן. הצדדים לא הגיעו להסכמות עונשיות.
תסקיר שירות המבחן
הנאשם, בן 29, גרוש, ללא ילדים. תיאר את משפחת מוצאו כנורמטיבית, חמה, תומכת ומכילה, עוד עלתה מורכבות משפחתית רלוונטית המפורטת בתסקיר, את תקופת מעצרו תיאר כמשברית בחיי המשפחה. בתום 12 שנות לימוד השתלב במכינה קדם צבאית, לאחר מכן התגייס לשירות צבאי כלוחם, סיים שירות צבאי מלא, עקב בעיות רפואיות הועבר במהלכו לתפקידי מפקדה. עצור כשנה בתיק זה.
בפן הזוגי, נישא לפני כשנתיים בשידוך שהוצע לו. הנאשם תיאר כי הקשר ביניהם היה תקין ומיטיב אך נוכח ביצוע העבירות ובשל התנגדות בני משפחתה להמשך הקשר ביניהם, התגרשו לפני כחמישה חודשים.
מבחינה תעסוקתית, עבד בתום שירותו הצבאי כמדריך במכינה הקדם צבאית בה למד, בנוסף עבד כמאמן כדורסל לגילאי 16-6, במקביל עבד באבטחה במוסדות חינוך. בנוסף התנדב בארגון "איחוד הצלה". בהמשך למד לימודי הוראה, בסיומם עבד כמורה בבית ספר יסודי, בעקבות חשדות דומים לנסיבות מעצרו הנוכחי, עזב את מקום עבודתו ומקום מגוריו, ועבר להתגורר בישוב שבו לימד.
מבחינה מינית, תיאר הנאשם משיכה מינית כלפי נשים בגירות, ובמקביל, שיתף במשיכה מינית כלפי קטינים ממין זכר, בגילאי 14-6, תוך ששלל משיכה מינית כלפי קטינות.
הנאשם לוקח אחריות על מעשיו. הנאשם הודה כי במסגרת תפקידו כמורה לחינוך גופני בבית הספר, ניצל את מעמדו וסמכותו, וביקש מנפגעי העבירה לבצע תרגילים שאפשרו לו מגע איתם לצורך גירויו וסיפוקו המיני. שיתף כי באותה עת היה מונע מתוך דחפים מיניים מוגברים ובלתי מווסתים, וכי התקשה לעזוב את מקום עבודתו חרף מודעותו לפגיעות המיניות מצדו במסגרת תפקידו. הנאשם ביטא אמפתיה ראשונית כלפי נפגעי העבירה וביקש את סליחתם, אך התקשה לקבל את הצורך בפיצוי כספי עבורם.
באשר לצרכיו הטיפוליים, הנאשם שלל סיכון במצבו כלפי קטינים, חרף תיאורו דחפים מיניים מוגברים ועוררות מינית מקטינים. הנאשם ביטא רצונו להמשיך לעבוד עם ילדים כאשר בלטו עיוותי חשיבה רבים האופייניים לפוגעים מינית שטרם שולבו בהליך טיפולי.
הנאשם גילה גישה אמביוולנטית באשר לצורך בטיפול אינטנסיבי בתחום עבירותיו ולשילוב במסגרת טיפולית.
לסיכום, שירות המבחן התרשם כי הנאשם גדל בתא משפחתי מורכב המלמד על גבולות מטושטשים וסבוכים, עוד התרשם מקיומם של דחפים מיניים מוגברים, קושי בוויסותם, משיכה מינית כלפי קטינים, היעדר שליטה עצמית והיותו ממוקד בצרכיו המיניים בלבד. עוד התרשם מדפוסים מניפולטיביים ומיכולתו לשליטה ותמרון של סביבתו לצד יכולת הסתרה משמעותית לאורך זמן, ומקיומם של עיוותי חשיבה שאפשרו התנהלות זו. חרף מודעותו למשיכתו לקטינים, לא עזב הנאשם את מקום עבודתו, המשיך בפגיעות וחיפש את קרבת הקטינים. הוערך כי לא ניתן לשלול סטייה מינית פדופילית-הבופילית וכי אינו מגלה הבנה כלפי הסיכון במצבו כיום. כגורמי סיכון התחשב שירות המבחן ביכולותיו התפקודיות לאורך השנים, לקיחת אחריות על מעשיו, ביטויו להכרה ראשונית בקיומה של התנהלות בעייתית בהקשר לעבירות, גילוי אמפתיה ראשונית כלפי נפגעי העבירה והבנתו למחירים שמשלם בשל מעשיו. בשקלול כלל הנתונים הוערך כי קיים סיכון להישנות התנהגות מינית פוגענית כלפי קטינים ממין זכר, כשלא ניתן לשלול משיכה מינית לקטינים משני המינים.
לסיכום, בנסיבות המתוארות, נוכח ההתרשמות מנזקקות טיפולית וההערכה כי המוטיבציה שמבטא לטיפול היא חיצונית בלבד ומשיקולים תועלתניים, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית.
ראיות המאשימה לעונש
המאשימה הגישה תצהירים מטעם מספר נפגעי העבירה והוריהם (ת/1-ת/3).
תצהיר אמו של הנפגע ב.ב. (אישום שני, ת/1) – על פיו, מאז הפגיעה, בנה מרבה להסתגר בחדרו, מתקשה לשהות לבד, חושש ממורים חדשים בבית הספר, כועס על בית הספר שאפשר את הפגיעה בו, מצוי בטיפול.
תצהיר הנפגע ג.ג. ואמו (אישום שלישי, ת/2) – ג.ג. תיאר שהאמון שלו באנשים נפגע והוא מרבה לחשוב על הפגיעה, אמו תיארה קשיי נפרדות, לדבריה כשבנה לבד המחשבות צפות ועולות, הוא חש תחושות אשם ומבקש לוודא שילדים אחרים לא ייפגעו מהנאשם. הקטין מטופל בטיפול פסיכולוגי.
תצהיר הנפגע ד.ד. (אישום רביעי, ת/3) – תיאר שנפגע קשות, מטופל, חושש משהייה עם זרים ביחידות.
טיעוני הצדדים לעונש
המאשימה, באמצעות ב"כ עו"ד דודי ענבר, עמדה על הכיעור והחומרה שבמעשי הנאשם, שבחר לנצל את מעמדו כמורה, סמכותו ואחריותו כלפי הקטינים נפגעי העבירה-תלמידיו. עוד עמדה על פער הגילים, התחכום והעורמה במעשיו שהורה לקטינים לבצע תרגילים שיאפשרו לו לבצע בהם את זממו, לרב בריחוק מהתלמידים האחרים, ועל כך שלעיתים אמר לקטינים לא לספר על מעשיו. ב"כ המאשימה מסכים כי טיב המעשים אינם מצוי ברף חומרה גבוה וכי חומרתם נובעת מצירופם יחד, וניצול תפקידו ואמון הקטינים בו. עוד הפנה להתרשמות השלילית של שירות המבחן מהנאשם, לכך שאינו מגלה תובנה אמיתית לחומרת מעשיו ונכונות לטפל בבעיותיו. בנסיבות האמורות עתר למתחם ענישה נפרד עבור כל אישום הנע בין 4-2 שנים, ומתחם כולל הנע בין 5-7 שנים. לקולא ציין את גילו, הודאתו וחסכון בזמן שיפוטי, ועתר לעונש ראוי בן 6 שנות מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעים.
ב"כ הנאשם, עו"ד חיים הדיה, עמד על נתוניו הטובים של הנאשם ואורח חייו הנורמטיבי עד להסתבכותו הנוכחית: הנאשם בוגר מכינה ושירות קרבי, לדבריו הוא מודע לבעיה הדורשת טיפול והוא חדור מוטיבציה לטפל בה. לשיטתו אין מדובר בנאשם מתוחכם, מעשיו נעשו ללא כוח וכפייה, ברף חומרה נמוך ולא כל האירועים באותו מדרג חומרה, ועותר לראות בהם אירוע אחד עקב ביצועם בסמיכות זמנים. לדבריו, נעשה ניסיון בהליך המעצר לשלבו בקהילה טיפולית אך הניסיון לא צלח בשל היעדר חלופה מגבה מתאימה. לשיטתו, הנאשם בר שיקום ויש בנתון זה להפחית ממסוכנותו. עוד טען שהנאשם עצור תקופה ממושכת בתנאים קשים וחווה איומים מצד אסירים אחרים עקב טיב מעשיו. בפן האישי, אשת הנאשם התגרשה ממנו, הוא איבד את ביתו, והתחייב לטפל בעצמו עם שחרורו. בנסיבות האמורות עתר למתחמי ענישה מתונים יותר, בכל אישום למתחם הנע בין מספר חודשי מאסר ועד ל-12 חודשים ולתקופת מאסר כוללת קצרה החופפת את תקופת מעצרו.
הצדדים הגישו אסופת פסיקה לתמיכה בעתירתם העונשית.
לטובת הנאשם העיד מר שמואל נתנזון, איש חינוך, אשר עומד בראש מכינה קדם צבאית בבית שמש מזה כ-13 שנים ובראש עמותה שמפעילה שמונה כפרי סטודנטים ברחבי הארץ. העד סיפר שמכיר את הנאשם מזה כ-12 שנים, מעת שלמד במכינה, ובהמשך כשעבד כמדריך במכינה והיווה דמות משמעותית עבור התלמידים, לדבריו מדובר באדם רציני והוא סמוך ובטוח שיטפל בעצמו ויעבור את התיקון הנדרש.
הנאשם בדברו האחרון לקח אחריות על מעשיו, טען כי מודע היטב לבעייתו ולצורך לטפל בעצמו, עוד טען כי אוהב את התלמידים והצטער כי מעל באמונם.
דיון והכרעה
קביעת מתחם העונש ההולם
הנאשם הורשע בשישה אישומים, בריבוי עבירות מעשה מגונה שבוצעו בשישה מתלמידיו, קטינים בני 11-12. עתירת המאשימה לסיווג מעשיו השונים לאירועים נפרדים, קביעת מתחם נפרד לכל אירוע וקביעת עונש כולל למכלול האירועים מקובלת עליי ומתיישבת היטב עם מדיניות הפסיקה (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014)). הנאשם פגע במתלוננים שונים, הגם שפעל בדפוס פעולה דומה בתקופה קצרה, קיימים הבדלים מסוימים במעשיו, משכך ישנה הצדקה לקביעת מתחם ענישה נפרד לכל אירוע שיבטא נכונה את נסיבותיו ולאחריו ייקבע מתחם עונשי כולל (ע"פ 1228/17 מדינת ישראל נ' שנהר, פסקה 22, 3.10.2017; ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 21-22 (4.12.2013).
המעשים שבהם הורשע הנאשם פגעו פגיעה קשה בזכות המתלוננים לאוטונומיה על גופם, כבודם, שלומם ותחושת ביטחונם. בתי המשפט שבו ועמדו, בפסיקות רבות, על חומרתן הרבה של עבירות מין המסבות נזק פיזי ונפשי לקורבנות העבירה, בפרט כאשר מדובר בנפגעים קטינים, אשר הפגיעה עלולה לצלק את נפשם ולהותיר בהם משקעים רבים. חומרה נוספת נודעת לפגיעות הנעשות במסגרת יחסי אמון בין הפוגע, מורה לספורט ומחנך במקרה שבפנינו, לנפגעים, תלמידיו, תוך ניצול פערי כוחות ותפקידים.
יפים לעניינו דברים שנכתבו בע"פ 1281/06 בורשטיין נ' מדינת ישראל (16.4.08), שבו הורשע נאשם, ששימש גנן ומורה, בביצוע מעשים מיניים בקטינים שלימד:
"בית משפט זה שב והביע בפסיקתו את הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מחמירה בעבירות מין שבוצעו בקטינים, וזאת על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעבירות שבוצעו בנסיבות מחמירות כפי שבענייננו – כלפי מספר קרבנות; לאורך תקופה ממושכת ובהזדמנויות רבות ושונות; תוך ניצול יחסי אמון, תלות ומרות; ותוך גרימת פגיעה קשה בגופם, בנפשם ובכבודם של הקרבנות. לא בכדי הוגדרו עבירות אלו כעבירות ה"שקולות כדי רצח נפשו של הקורבן בהותירן בו צלקות שלא יימחו"" (שם, פסקה 25).
[ראו גם ע"פ 6690/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (10.3.08); ע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל (11.8.08); ע"פ 10626/07 אדרי נ' מדינת ישראל (24.1.14)].
נסיבות מעשי הנאשם כוללות פנים רבים של חומרה:
ריבוי המעשים – הנאשם הורשע בריבוי מעשים מגונים שביצע בתקופה של כחודשיים, בשלהי שנת 2022, בשישה מתלמידיו בתלמוד תורה, קטינים בגילאי 11-12. אין המדובר במעידה חד פעמית, מדובר במעשים מתוכננים שבוצעו בשיטתיות, חלקם במהלך השיעורים, ואף בנוכחות תלמידים נוספים, חלק מהמעשים בוצעו באותו מועד כלפי קטינים שונים.
תחכום המעשים וניצול אמון הקטינים- הנאשם פיתח שיטה מגונה לביצוע מעשיו, ניצל את היותו מורה לספורט, והורה לתלמידיו לבצע תרגיל מסוג "גשר", כך שעמדת המוצא של התרגיל מאפשרת לו אמתלה למגע באזור חלציהם של הנפגעים, שטעו לחשוב כי מבצעים תרגיל ספורט תמים לבקשת המורה המקצועי, מורה ומחנך בבית הספר. הנאשם הקפיד להחמיא לקטינים, וניצל הזדמנויות למגע במהלך שיעורי התעמלות וחוגים במסגרת הבית ספרית. בחלק מהמקרים, הגדיל לעשות, כשהקטינים שחשו אי נוחות ממעשיו, חדלו מביצוע התרגיל, לא היסס והנחה אותם לשוב ולבצעו בשנית, וביצע בכל אחד מהם מעשה מגונה נוסף (ב.ב. מושא האישום השני, ד.ד. מושא האישום הרביעי). הנאשם פעל מול הקטינים בתחכום, מצא תירוצים שונים כדי לגעת במכנסי הקטינים ותחתוניהם, לג.ג. אמר שמכנסיו "לוחצים", לד.ד. העיר שמכנסיו "צמודים". במקרה אחר ניצל שעת כושר, כאשר הקטין ג.ג. ניגש אליו בסוף השיעור, כשנותרו לבדם, והודה לו על תמיכתו בו, הורה לו לבצע את תרגיל הגשר, נגע באזור חלציו ובאיבר מינו מתחת לבגדיו. הנאשם ידע היטב כי מעשיו אסורים, בחלק מהמקרים הציע לקטינים סוכריות בתמורה לשתיקתם, כשד.ד. סירב להצעתו, ביקש ממנו הנאשם את סליחתו ושהמעשים יישארו ביניהם (אישום רביעי, ראו גם אישום ראשון והאישום השישי).
אופי המעשים – המעשים כולם בוצעו בקטינים במנח תרגיל "גשר", מנח שבו גופם נתמך בשתי ידיהם וראשם מוטה לאחור, מבלי שהם יכולים להגן על גופם ולהבחין בטרם עת במעשי הנאשם. בחירת מנח הגשר לביצוע מעשיו אפשר לנאשם עמדת כח ושליטה על הקטינים וצמצםאת יכולת הקטינים להתנגד למעשיו. רובם של המעשים כללו מגע ומישוש איבר מינם או ישבנם של הקטינים מעל הבגדים. במקרים אחרים, הרים את חלקם העליון של מכנסי הקטין ותחתוניו והטה את ראשו כדי להביט באיבר מינו החשוף (אישום ראשון, אישום רביעי, אישום שישי). במסגרת האישום השלישי הכניס הנאשם את ידו מתחת לבגדי הקטין ומישש בחוזקה את איבר מינו החשוף של הקטין למשך מספר שניות, במסגרת האישום החמישי, הכניס את ידו מתחת לתחתוני הקטין ואחז בישבנו. המעשים כולם בוצעו ללא הסכמת הקטינים אך ללא שימוש באלימות או הפעלת כוח.
הנזק שנגרם לנפגעי העבירה – מעשיו של הנאשם פגעו פגיעה ממשית בשלומם הנפשי של הקטינים וערערו את יכולתם ליתן אמון בסובבים אותם ובמסגרת הבית ספרית. מדובר בקטינים שהיו מצויים בתחילת גיל ההתבגרות ובפגיעה שבוצעה במסגרת חינוכית שאמורה הייתה להבטיח את שלומם ובטחונם. כעולה מתצהירים שהגישו חלק מהקטינים הם חשים תחושות אשם וכעס על הנהלת בית הספר שלא מנעה את הפגיעה בהם, חלקם מקבלים טיפול פסיכולוגי. על פיו, מאז הפגיעה, בנה מרבה להסתגר בחדרו, מתקשה לשהות לבד, חושש ממורים חדשים בבית הספר, כועס על בית הספר שאפשר את הפגיעה בו, מצוי בטיפול.
בחינת מידת פגיעת מעשי הנאשם בערכים המוגנים מובילה למסקנה כי היא ברף הגבוה.
בהקשר זה נתתי דעתי לריבוי המעשים, לניצול פערי הכוחות והפרש הגילאים ולביצועם במהלך שיעורים ובנוכחות תלמידים נוספים. עוד ניתן משקל לתחכום ולתכנון המוקדם של המעשים ולנזק שנגרם לקטינים. בצד זאת מדובר במעשים מגונים שאינם במדרג חומרה גבוה ובוצעו ללא שימוש בכח ובאלימות.
מדיניות הפסיקה הנוהגת
מדיניות ענישה בעבירות מין בקטינים מרתיעה ומחמירה, בהתאם, הודגש בפסיקה הצורך להחמיר עם עברייני מין, במיוחד בנוגע לאלו שקורבנותיהם קטינים:
"כאשר לפנינו קורבן שהוא קטין, מחויבוֹת מערכות האכיפה להגן על שלומו וכבודו ביתר שאת, ובייחוד כאשר מדובר בניצול יחסי מרות בין הקטין לאחראי עליו. כך, ניצול בלתי הוגן של סמכות או יחסי כוח עשוי לעוות את אוטונומיית הרצון של הקורבן ולהביא לביצוע מעשים שלא מתוך הסכמה חופשית…בהתאם לכך, קבע בית משפט זה כי הנוטלים לעצמם חירות לפגוע בקטינים צפויים לעונשים כבדים ומשמעותיים" (ע"פ 7730/12 אזריאלי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (11.3.14).
[ראו גם ע"פ 30/15 פלוני נ' מדינת ישראל (20.4.16); ע"פ 5143/15 פלוני נ' מדינת ישראל (31.01.16); ע"פ 1263/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.05.16); ע"פ 1965/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 74 (17.8.16)].
בקביעת מתחם הענישה יינתן משקל, בין היתר, למספר המעשים, מיהות הנאשם והנפגע, טיב מערכת היחסים ביניהם ופערי הכוחות והגילים. עוד נזכיר בהקשר זה את הוראת סעיף 355 לחוק המורה על הטלת עונש מזערי על עברייני מין ש"לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו".
בע"פ 3906/21 הדרי נ' מדינת ישראל (21.12.2021, הוגש על ידי המאשימה)- נדחה ערעור נאשם, בן 60, שהורשע במעשה מגונה בקטינה בת 10 ששיחקה מחוץ לבית הכנסת בו מתפלל. הנאשם הבחין בקטינה, קרא לה, הושיבה על ברכיו ונגע באצבעותיו באיבר מינה מעל תחתוניה. הנאשם, ללא עבר, מצוי בהליך שיקום, נדון למאסר בן 30 חודשים, תקופה התואמת את עונש המינימום בעבירה בה הורשע;
בע"פ 7474/19 פלוני נ' מדינת ישראל (12.7.2020) נדחה ערעור הנאשם, בן 70, שהורשע בביצוע עבירות מעשים מגונים בשלוש קטינות שטרם מלאו להן 14 שנים ובקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים. בין היתר ליטף את חזהּ של אחת הקטינות, נישקה על פיה והחדיר לשונו לפיה של קטינה אחרת, ליטף את ישבנה וחזהּ וחיכך את איבר מינו באיבר מינה של קטינה נוספת, בעודם לבושים. הנאשם ניצל את מעמדו כרב ואת התלות שפיתחו בו הורי הקטינות. למערער עבר רלוונטי בעבירת מעשה מגונה בכוח, נדון למאסר בן 4 שנים;
בע"פ 319/17 פלוני נ' מדינת ישראל (19.7.2018) נדחה ערעור הנאשם בגין ביצוע מעשים מגונים בשני אחים, האחד בן פחות מ-16 והשני בן פחות מ-14. העבירות בוצעו מספר רב של פעמים, בהזדמנויות נפרדות, על רקע יחסי ידידות שנרקמו בין הנאשם לבין אבי המתלוננים. הנאשם לקח את המתלוננים למשחקי כדורגל של הכולל, והזמין אותם להצטרף לסיעות באמבולנס שהיה ברשותו בהיותו נהג מתנדב במגן דוד אדום. הנאשם נגע מספר פעמים באיבר מינו של המתלונן הבוגר, פעם אחת תפס את איבר מינו מבעד למכנסיו. הנאשם חיבק את המתלונן הצעיר, נישק אותו בפיו, החזיק באיבר מינו וליף אותו, חיכך את איבר מינו בישבנו ובפעמים אחרות נגע באיבר מינו. הנאשם, ללא עבר, נדון למאסר בן 6 שנים;
בע"פ 2856/14 מדינת ישראל נ' פלוני (20.9.15) נדונו ערעור המדינה וערעור שכנגד, על גזר דינו של נאשם, איש חינוך ששימש כמדריך קייטנה בבית ספר ובהוראה, שהורשע בשישה אישומים שבוצעו בתקופה של 3 שנים בעבירות מעשה מגונה בקטינים, חלקם תלמידים, בגילים 14-7. הנאשם נדון למאסר בן 5 שנים. בית המשפט העליון זיכה את הנאשם מעבירה אחת בה הורשע. באשר לעונש, נקבע כי יש ליתן משקל מסוים לסימנים ראשוניים לשיקומו אך לא מעבר לכך. בהתחשב בטיב המעשים, מספר העבירות, מספר הנפגעים, גילם הצעיר וניצול האמון שניתן בו, קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה, החמיר בעונשו והעמידו על 6.5 שנות מאסר;
בע"פ 1074/14 מישייב נ' מדינת ישראל (8.2.2015) שהוגש על ידי המאשימה, נדחה ערעור נאשם, מדריך בחוג היאבקות, שהורשע לאחר ניהול הוכחות, בשלוש עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת 9 במשך תקופה של כשבועיים. המעשים כללו חיכוך והצמדת גופה לאיבר מינו. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה נפרד לכל אירוע הנע בין 4-2 שנות מאסר, ומתחם ענישה כולל הנע בין 6-3.5 שנות מאסר. הנאשם, נעדר עבר פלילי, גילו מתקדם, בריאותו אינה תקינה, נדון למאסר בן 4 שנים;
בע"פ 3182/13 פרץ נ' מדינת ישראל (19.12.13) נדחה ערעורו של נאשם שהורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע מעשים מגונים בבתו בת ה-12 של חבר, בין היתר ליטף את חזה, גבה, ישבנה וניסה לגעת באיבר מינה. כן הורשע בעבירה של הדחה בחקירה. הנאשם נדון למאסר בן 26 חודשים;
בע"פ 6237/10 פלוני נ' מדינת ישראל (31.1.13, הוגש על ידי המאשימה)- נדחה ערעור נאשם, שהורשע, על פי הודאתו לאחר שמיעת עדויות המתלוננות, במספר עבירות של מעשה מגונה והטרדת עד. הנאשם, בתקופה הרלוונטית עבד כרכז נוער, ביצע מעשים מגונים בנערות בנות 17-19, ניסה לנשקן ונצמד לגופן תוך הפעלת כח. באחד המקרים, השכיב בכח את המתלוננת, בת 18, על הרצפה, נשכב עליה וניסה לנשקה תוך שהיא מנסה לדחוף אותו, לאחר מכן פשט את מכנסיה וחיכך את איבר מינו באיבר מינה. הנאשם, ללא עבר פלילי, נסיבותיו המשפחתיות מורכבות, נדון למאסר בן 3 שנים.
בע"פ 10382/08 פלוני נ' מדינת ישראל (21.12.2021, הוגש על ידי המאשימה)- בעניין נאשם, מורה, שהורשע על פי הודאתו, בשורה ארוכה של מעשים מגונים בתלמידיו הקטינים שהיו אותה עת בגילים 14-12. המעשים כללו ליטוף הקטינים מעל ומתחת לבגדיהם, נגיעה באיבר מינם והנחת ידיהם על איבר מינו. הנאשם נדון למאסר בן 6 שנים, בית המשפט המחוזי אימץ את הרף העליון של הסדר טווח בין הצדדים, ערעורו נדחה;
בע"פ 5839/22 פלוני נ' מדינת ישראל (27.10.2022,הוגש על ידי המאשימה)- נדחה ערעור הנאשם, שהורשע בעבירת מעשה מגונה יחיד בקטינה כבת 9 במטבחון בבית הכנסת. הנאשם ליטף את חזהּ מעל לבגדים. בית המשפט המחוזי קבע מתחם הנע בין 36-18 חודשי מאסר. הנאשם, ללא עבר, נדון למאסר בן 20 חודשים;
בתפ"ע (מח' מרכז) 25345-05-22 מדינת ישראל נ' שדה (גזר דיני מיום 20.2.23), אליו התייחסו שני הצדדים, נדון הנאשם, בן 75, בעל חנות, שביצע עבירות מעשים מגונים בשש קטינות (חמש מהן מעל גיל 14, לפי סעיף 348(ג) לחוק) למאסר בן 42 חודשים;
בתפ"ח (מח' מרכז) 35783-08-18 מדינת ישראל נ' ניסן (12.2.20) הורשע נאשם, רב ומחנך, בריבוי עבירות מעשה מגונה שבוצעו במשך תקופה של כשנתיים כלפי תלמידו בבית הספר, שהיה אותה עת בגילים 12-10. הנאשם נגע באיבר מינו וישבנו של הקטין, חפן, נישק וסיבן במקלחת את איבר מינו וצבט אותו בישבנו, כל זאת חרף התנגדותו המילולית של הקטין. עוד הציג בפניו סרטונים בעלי אופי מיני. הנאשם, נעדר עבר פלילי, נדון למאסר בן 42 חודשים;
בת"פ (מח' ב"ש) 48729-01-16 מדינת ישראל נ' שמש (24.1.17) הורשע נאשם בריבוי עבירות מעשים מגונים בקטינים, תלמידי כיתתו, במסגרת תפקידו כמחנך, שבשיאם מישש ונישק את איבר מינם החשוף. במסגרת הסדר הטיעון הגבילה התביעה את עתירתה העונשית לארבע שנות מאסר וענישה נלווית. לכל אחד מהאישומים נקבע מתחם ענישה הנע בין 48-24 חודשי מאסר. הנאשם, ללא עבר, נדון למאסר בן 36 חודשים;
בת"פ (מח' י-ם) 51237-03-17 מדינת ישראל נ' אייזנבך (6.2.19) הורשע נאשם בעבירה אחת של מעשה מגונה, שביצע בקטין בן 11.5, בסמוך לבית הכנסת בו שימש כגבאי. הנאשם, בן 52, הפשיל מכנסיו ותחתוניו של הקטין ומישש את איבר מינו וישבנו. נקבע מתחם ענישה הנע בין 36-12 חודשים. הנאשם הורשע לאחר שנשמעו רב הראיות בתיק, לרבות עדות המתלונן והוריו. הנאשם ללא עבר, היה מצוי בהליך טיפולי, מסוכנותו המינית הוערכה כבינונית-נמוכה נדון למאסר בן 12 חודשים;
עיינתי באסופת הפסיקה שהגישה לעיוני ההגנה, ברובה מדובר בנאשמים שנדונו בבית משפט השלום בעבירות לפי סעיף 348(א) לחוק, שלא כמו במקרה שבפנינו, ובנאשמים שנסיבותיהם יחודיות; בתפ"ע (מח' י-ם) 48910-12-20 מדינת ישראל נ' ב' (6.8.23), המדובר באירוע יחיד לזמן קצר, הנאשם חולה סכיזופרניה, גזר הדין ניתן בחלוף כארבע שנים ממועד ביצוע העבירה, הנאשם נדון למאסר מותנה וצו מבחן, בת"פ (מח' י-ם) 23054-08-21 מדינת ישראל נ' חטיב (28.7.22) הורשע נאשם בעבירת מעשה מגונה בקטינה בת 13 וחצי, הנאשם חולה לב, בית המשפט הסתפק בית המשפט בתקופת מאסר בת כשנה החופפת תקופת מעצרו.
לאחר שבחנתי את נסיבות מעשי הנאשם, פגיעתם המשמעותית בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנוהגת, מצאתי לקבוע באישומים הראשון, השני והחמישי, הכוללים מישוש איבר המין מעל הבגדים מתחם ענישה הנע בין 18-36 חודשי מאסר, באישום השלישי, הכולל מישוש איבר המין מתחת לבגדים, ייקבע מתחם הנע בין 30-50 חודשי מאסר; באישומים הרביעי והשישי, הכוללים הרמת המכנסיים והתחתונים והצצה לעבר איבר המין החשוף, אני קובעת מתחם הנע בין 10-24 חודשי מאסר. כמו כן אני קובעת מתחם ענישה כולל הנע בין 4.5-8 שנות מאסר.
קביעת העונש המתאים לנאשם
הנאשם שבפניי בן 29, ללא הרשעות קודמות, עצור כעשרה חודשים. עובר למעצרו ניהל אורח חיים תקין, למד לימודים תיכוניים מלאים, בוגר מכינה קדם צבאית, שירת שירות צבאי מלא, מתום השירות שומר על יציבות תעסוקתית. מאסופת מכתבי המלצה שהוגשה לעיוני (נ/1) עולה כי זכה לשבחים והמלצות חמות מקולגות ומעסיקים בתחנות חייו השונות, הנאשם סיים בהצלחה קורס הדרכת ספורט במכללת וינגייט, עבד כמדריך במכינה בה למד וזכה להערכה רבה (מכתב המלצה משנת 2017 מאת מנהל המכינה), בהמשך עבד כמאבטח ומפקח בחברת מערכות אבטחה (מכתב המלצה משנת 2018). דברים דומים לטובת הנאשם נשמעו גם מרב המכינה בעדותו לפניי.
הנאשם נטל אחריות על מעשיו והודה בעובדות כתב האישום המתוקן. הודאתו ייתרה את עדויות נפגעי העבירה, הפסיקה הכירה בחשיבותם הרבה של הודאה, חרטה והבעת אמפתיה לקורבנות העבירה (ע"פ 7880/19 פלוני נ' מדינת ישראל (2.8.22)). עם זאת, התמונה העולה מתסקירו אינה חיובית. בתקופה שקדמה לאירועי כתב האישום, על רקע חשדות דומים לנסיבות מעשיו מושא כתב האישום, נאלץ לעזוב את מקום עבודתו הקודם, בית ספר יסודי, ולהעתיק את מקום מגוריו, לא הובהר מדוע המידע לא הועבר לבית הספר שבו למדו הקטינים. הנאשם היה מודע לקשייו בוויסות דחפיו המיניים ולסיכון הנשקף ממנו לקטינים שבסביבתו אך בחר להסתיר את בעיותיו מסביבתו ומאשתו ולא לטפל בעצמו.
שירות המבחן התרשם כי אף כיום, לאחר שמצוי במעצר ממושך, הנאשם אינו בשל לטיפול ומונע משיקולים תועלתניים בלבד, וכי ההכרה בפגיעה והאמפתיה כלפי הנפגעים הם ראשוניים בלבד. להערכתם, הנאשם מתקשה בהצבת גבולות פנימיים וחיצוניים בהיבט המיני ובמשך תקופה ארוכה היה עסוק בחיפוש קרבתם של קטינים וביצירת מצבים המאפשרים קרבה לקטינים לסיפוק צרכיו המיניים. עדות נוספת לכך שהנאשם מתקשה להתייחס באופן רציני ומעמיק לבעיותיו ניתן ללמוד מהאופן שמתייחס למורכבות המשפחתית המפורטת בתסקיר, ובפרט למעשי אביו. הנאשם ביטא בפני שירות המבחן את רצונו להמשיך לעבוד עם ילדים, שירות המבחן העריך כי מסוכנותו המינית ממשית וכי אפשרי שסובל מסטייה פדופילית-הבופילית ללא שמגלה הבנה כלפי הסיכון שבמצבו, על כן בא בהמלצה לגזור עליו ענישה מוחשית שתדגיש עבורו את חומרת מעשיו ותפחית את הסיכון במצבו.
הנאשם שילם ומשלם מחירים אישיים כבדים בגין הסתבכותו בתיק, התגרש מאשתו ומצוי בתקופה ארוכה בתנאי מעצר קשים, נתון תחת איומי אסירים אחרים ומצוי בתנאי הפרדה זוגית.
לסיכום, לאחר ששקלתי בכובד ראש את כלל השיקולים, חומרת מעשיו, דפוסי התנהלותו, הסיכון הנשקף ממנו ושיקולי הרתעת היחיד והרבים ומנגד את גילו, עברו הנקי, הודאתו ומעצרו הממושך, מצאתי למקם את עונשו בחלקו התחתון של מתחם הענישה.
הפיצוי הכספי
כידוע, הפיצוי הקבוע בסעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הוא פיצוי אזרחי במהותו ותכליתו שיפוי הנפגע על הנזק והסבל שנגרמו לו. מדובר בפיצוי ראשוני בלבד, הנפסק בהתאם להתרשמותו והערכתו של בית המשפט, על-פי נתונים המובאים בפניו בלא הוכחת נזק מדויקת. תכליותיו של הפיצוי בהליך הפלילי הן, בין היתר, לתת ביטוי והכרה חברתית למעמדם ולסבלם של נפגעי העבירה, ובמקביל להעניק סעד מהיר יחסית לנפגעי העבירה, במטרה לסייע להם בשיקום חייהם ( HYPERLINK "http://www.nevo.co.il/case/21477594" דנ"פ 5625/16 אסרף נ' טווק, פסקה 14 (13.9.17); ע"פ 2649/21 סילברה נ' מדינת ישראל, פיסקה 26 (19.2.23)). עוד אבהיר כי ההלכה הפסוקה קבעה שבקביעת גובה הפיצוי אין להתחשב ביכולתו הכלכלית של הנאשם (ראו, למשל, ע"פ 1287/14 פלוני נ' מדינת ישראל (5.8.2015); ע"פ 6882/14 פלוני נ' מדינת ישראל (11.11.2015). בנסיבות המקרה הנוכחי, מצאתי כי יש להשית על הנאשם פיצוי שיתן סעד ראוי לנפגעים, ויסייע למשפחותיהם לממן את הטיפולים בהם מצויים.
אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
5 שנות מאסר החל מיום מעצרו 27.11.22.
12 חודשי מאסר לבל יעבור עבירת מין מסוג פשע במשך 3 שנים מיום שחרורו.
6 חודשי מאסר לבל יעבור עבירת מין מסוג עוון במשך 3 שנים מיום שחרורו.
פיצוי בסך 54,000 ש"ח פיצוי לנפגעי העבירה. הפיצוי יחולק באופן שווה בין המתלוננים, ישולם ב-9 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 5.11.23, ויועבר למתלוננים על פי פרטים שתמסור המאשימה.
המאשימה תעביר עותק מגזר הדין לכל אחד מנפגעי העבירה.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.
ניתן היום, כ"א חשוון תשפ"ד, 05 נובמבר 2023, במעמד הצדדים.
