לפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיאה ו. פלאוט
כבוד השופט צ. ויצמן
כבוד השופטת צ. גרדשטיין פפקין
מערערת
א.
ע"י ב"כ עוה"ד י. שוחט
נגד
משיבים
י. א.
ע"י ב"כ עו"ד א. רוזנברג
2.רו"ח עדי ליוואי- כונס הנכסים
ע"י ב"כ עוה"ד א. שטרן
פסק דין
פתח דבר
האם נפסק שכר טרחתו של כונס הנכסים ע"פ המתווה שנקבע מלכתחילה לפסיקת שכרו ע"י בית המשפט ? האם הושת חיוב שכרו בחלוקה ראויה בין הצדדים ? והאם היה מקום להשית על המשיב הוצאות משפט בהליך שהתקיים לפני בית משפט קמא ? לכך אנו נדרשים בערעור שלפנינו הנסוב על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' הש' הבכירה ר. מקייס) מיום 30.5.23 (תמ"ש 39247-10-13) במסגרתו קבע בית משפט את שכר טרחתו הסופי של כונס הנכסים, ושל עורך הדין שנשכר על ידו לצורך הליך הכינוס, ועוד הורה כי כל אחד מבני הזוג יישא במחצית מיתרת שכר הטרחה שנותרה לתשלום על פי קביעתו, ועל חלוקת הכספים שנותרו בקופת הכינוס כמו גם סיום ההליכים שמתנהלים בין בני הזוג מאז שנת 2013.
הנדרש לנדון
2. המערערת והמשיב 1 ( להלן – המשיב) היו בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים בשנת 1987 . מנישואים אלו נולדו לצדדים ארבעה ילדים. בין הצדדים נערך הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט (להלן – הסכם הממון). במסגרת הסכם הממון נקבעה הפרדה רכושית, אולם התאפשר לצדדים לבצע רכישות או השקעות משותפות תוך שנקבע כי הבעלות בנכסים המשותפים תהא על פי הרישום בפועל של הזכויות בהם. כיוון שנתגלע ריב בין הצדדים, הגיש כל אחד מהם תובענות רכושיות רבות (קיימים 21 תיקים קשורים במערכת נט המשפט). ההליכים נוהלו באינטנסיביות רבה ובעצימות גבוהה בכל הערכאות.
3. במסגרת הליך תמ"ש 13688-05-16, מונה, ביום 27.7.2016, עו"ד יוסי כהן ככונס נכסים מטעם בית המשפט (להלן – כונס הנכסים הראשון). בית המשפט הגדיר את סמכויותיו, ובהחלטה מיום 24.11.2016 נקבע אף מנגנון שכר טרחתו באופן הבא :
"הכונס פירט כי כבר עד עתה כי לאור חוסר שיתוף הפעולה של חלק מהצדדים, העובדה כי מדובר בחברות במדינות ויבשות שונות, מומחיות ומיומנויות נדרשות, והשקעת זמן מרובה, (לפיכך) עתר המבקש לקבוע את שכרו בהתאם לתקנה 5 (א) לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), תשס"ב-2002 משווי הנכסים נשוא הכינוס בתוספת מע"מ, אך לא פחות מ- 1,250 ₪ לשעה בתוספת מע"מ… אני רואה לנכון להיעתר לבקשה לקביעת המתווה של תשלום שכר הטרחה של כונס הכנסים" (הטעויות הלשוניות במקור – הערה שלנו).
תקנה 5(א) לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים) תשס"ב – 2002 (להלן – תקנות ההוצל"פ) קובעת שכר טרחה המחושב כאחוז מתוך תמורת מימוש נכסי הכינוס ועניינה למעשה בשכר כונס אחר מימוש הנכס ובעקבותיו, ובלשונה:
"נמכרה הדירה בידי כונס הנכסים, יהיה כונס הנכסים זכאי לשכר הכולל את שכר הטרחה כקבוע בתקנה 2, בתוספת שכר באחוזים מהתמורה שנתקבלה בעד מכירת הדירה בלבד, כמפורט להלן:
לגבי 497,820 השקלים החדשים הראשונים – 6%;
לגבי 711,170 שקלים חדשים נוספים – 7%;
לגבי כל שקל חדש נוסף – 8%".
מילים אחרות, המתווה לשכרו של הכונס הראשון היה כמפורט בסע' 5 (א) לתקנות ההוצל"פ, אך לא פחות משכר העולה מחישוב שכר שעתי של 1,250 ₪ בצירוף מע"מ בהתאם לדיווח מדוייק שיימסר על ידי כונס הנכסים.
4. ההליכים בין הצדדים שהתאפיינו, כאמור, באינטנסיביות רבה ובהגשת בקשות רבות מאוד להן נדרשו כונס הנכסים ובית המשפט עצמו, נמשכו לאורך שנים רבות.
גם בכל הנוגע לשכר טרחתו של כונס הנכסים הראשון, עו"ד יוסי כהן, התנהלו הליכים משפטיים לא מעטים, [ראו החלטות מיום 24.11.2016, 7.12.2016 (בר"ע על אישור מתווה שכר הטרחה), 1.1.2017, 16.2.2017,4.4.2017, 10.5.2017, 23.5.2017 (בר"ע על אישור שכר טרחת ביניים), החלטה מיום 6.7.2017 המורה לבית המשפט לשקול מחדש את שכר טרחת הביניים של כונס הנכסים לאחר שיוגש דו"ח המפרט שעות עבודה כשהתיאור של השעות אינו מושחר].
מכל מקום, דומה כי ההליכים הרבים שעמסו הצדדים לשכרו של כונס הנכסים הראשון התישו אותו עד כדי שהוגשה על ידו בקשה להתפטר מתפקידו זו. ביום 7.7.17 ביקש הכונס הראשון שכר טרחה בהתאם לקביעות בית המשפט המחוזי, ולאחר ששוחרר מתפקידו ביקש ביום 13.9.17 השלמת שכר הטרחה.
5. ביום 9.3.18 ניתנה החלטת בית משפט קמא שנעתרה באופן חלקי לבקשת שכה"ט של הכונס הראשון. בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי מאחר שהכונס התפטר באמצע ההליך אין לפסוק שכרו בהתאם לתקנה 5(א) לתקנות ההוצאה לפועל אלא על בסיס שעתי. בית המשפט לא התעלם מכך שננקטו פעולות רבות על ידי הכונס הראשון לעצירת אפשרויות הברחה של נכסים וכספים משותפים, וכי מדובר היה בעבודת כינוס מורכבת מטיבה, בין היתר נוכח רכישת נכסי נדל"ן בארץ ובעיקר בארצות הברית כמו גם חברות שונות מהן מומנו רכישות של לפחות מחלק מנכסי הנדל"ן. כך גם נאלץ כונס הנכסים לפעול בשעות רבות לרבות בימי חג ובשבת, בקשר יומיומי, תוך שיתוף פעולה עם גורמים מקצועיים בחו"ל. ואולם על אף האמור לא אישר בית המשפט את מלוא שעות העבודה אותן ביקש לאשר כונס הנכסים הראשון אשר התשלום בגינן עלה כדי 1,384,375 ₪ לטענת הכונס הראשון, אלא אך ורק שכר בשיעור בסך הכל סך של 798,000 ₪ בתוספת מע"מ (כמחצית מהשכר אותו דרש הכונס), אחר שבית המשפט העריך באופן מצוצמם יותר את שעות העבודה שנדרשו לכונס לצרכי עבודתו.
6. לאחר סיום עבודתו של כונס הנכסים הראשון, ביום 3.9.2017, מונה תחתיו כונס הנכסים הנוכחי, רו"ח עדי ליואי, המשיב 2 (להלן : הכונס או כונס הנכסים). ובהחלטה מיום 14.1.18 קבע בית המשפט כי המתווה לשכר טרחתו יהא כמתווה שנקבע בעניינו של הכונס הראשון, היינו ע"פ הוראת סע' 5 (א) לתקנות ההוצל"פ אך לא פחות מתחשיב ע"פ שכר שעתי לפי 1,250 ₪ בצירוף מע"מ לשעה. שכר טרחתו של הכונס נפסק באופן זה למרות שלצורך עבודתו הוא נדרש לשכור ייעוץ משפטי של עו"ד הבקיא בדין הזר כסיוע בתפקידו ככונס נוכח עובדת הימצאותם של נכסי הכינוס בארה"ב (אריזונה ופלורידה), עניין שדרש תשלום שכר טרחה גם לעורכי דין חיצוניים. בית משפט קמא בהחלטתו הנזכרת קבע , בין השאר , כך –
"בבקשתו, עותר כונס הנכסים כי מתווה שכר הטרחה, אשר אושר לכונס הנכסים הקודם במסגרת החלטה מיום 24.11.16, יחול גם על שירותיו… לאחר שסקרתי את הפסיקה הרלוונטית והפניתי לסמכות בית המשפט בפסיקת שכר טרחה לכונס הנכסים, נעתרתי לבקשה… הגעתי לכדי מסקנה כי השיקולים שהנחו את בית המשפט בהחלטתו לאשר את מתווה שכר הטרחה עבור הכונס הקודם יפים גם להחלת המתווה על הכונס הנוכחי ואסביר… ערה אני לכך שבמהלך 7 החודשים שחלפו, מאז שניתנה החלטתי בדבר מתווה שכר הטרחה, נעשתה עבודה רבה ע"י הכונס הקודם אולם ולמרבה הצער, ניכר כי גם מלאכתו של הכונס החדש איננה פשוטה ועוד צפויה לו עבודה רבה עד שישלים את הליך הכינוס…אדגיש גם כי העובדה שהחלק הארי של נכסי הכינוס מצוי בחו"ל ותחת שליטתן של חברות זרות תורם לעבודה המסובכת והמורכבת הנדרשת…כמו כן, הצדדים עצמם אינם מקלים על הכונס החדש, מציפים אותו ואת בית המשפט בבקשות, תגובות וטענות רבות ודי לעיין בהתנהלות הצדדים לעניין ההליך שהגיש הנתבע באריזונה, בכדי להבין את היקף וכמות העבודה הכרוכים בכינוס, כאשר הכונס נדרש לנהל הליכים משפטיים בבתי משפט שונים ואף במדינות שונות…אני סבורה גם כי אין בעובדה שהכונס איננו עורך דין בכדי לשנות ממתווה שכר הטרחה… יחד עם זאת, יובהר כי בעת פסיקת שכר הטרחה לגופו (בניגוד למתווה), יילקחו בחשבון כל הפרמטרים הרלוונטיים לרבות מומחיות הכונס והעובדה כי שולם שכר טרחה גם לעורכי דין חיצוניים בעבור שירותים משפטיים שוטפים…לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה כי מתווה שכר הטרחה שנקבע לגבי הכונס הקודם יחול גם על עבודתו של הכונס הנוכחי" (ההדגשה שלנו).
7. על מנת שיבין הקורא את מהות ההליכים להן נדרש הכונס בעניינם של הצדדים, נציין כי במסגרת החלטה מיום 28.7.20 שניתנה בתמ"ש 39247-10-13 (החלטה המחזיקה 189 עמודים), קבע בית משפט מסגרות לחלוקת הרכוש בין הצדדים, הכולל גם נכסי מקרקעין, חברות בארץ ובחו"ל לרבות כאלו שמוחזקים ע"י תאגידים שבהם יש לצדדים זכויות, וכך דן בהחלטתו בטענות שונות להברחות נכסים. ערעורים שהוגשו על החלטתו של בית משפט קמא נדחו הן על ידי ערכאת המחוזי (עמ"ש 60075-09-20) והן על ידי בית המשפט העליון (בע"מ 4839/21) . מכל מקום, כונס הנכסים פעל לצורך כינוס אותם נכסים רבים ומשמעותיים.
8. אין מחלוקת כי מדי רבעון נהג כונס הנכסים להגיש בקשות לשכר טרחה, כשהשכר המבוקש התבסס על מספר השעות שהושקעו בפעולות בהן נקט במכפלת הסך של 1,250 ₪ בצירוף מע"מ וכי שולם לכונס הנכסים, רו"ח ליוואי, מאז מינויו ובהתאם לבקשות שכר הטרחה שהגיש סך כולל של 956,631 ₪.
9. בבקשתו לשכר טרחה סופי מיום 7.2.23 ביקש כונס הנכסים לחשב את שכר טרחתו בהתאם לתקנה 5 (א) לתקנות ההוצאה לפועל משווי הנכסים נושא הכינוס בתוספת מע"מ (להלן: שכר מימוש), מסכום זה הסכים כי יש להפחית שכר טרחה ששולם (שהרי מדובר בחלופה הגבוהה מבין שתי החלופות). עיון בסעיף 5 לבקשתו של כונס הנכסים מלמד כי לצורך תחשיב שכר הטרחה המבוקש צורפה טבלה ובה פורט, בין השאר, אף השכר ששולם לכונס הראשון, עוה"ד יוסי כהן בשיעור של 798,000 ₪.
10. המערערת והמשיב התנגדו לבקשת שכר הטרחה הנזכרת.
המערערת טענה כי הכונס נהג ברשלנות במילוי תפקידו, לא ביצע תפקידו כראוי, הזניח המשימות שהוטלו עליו, הנכסים נושאי הכינוס נוהלו בצורה רשלנית עד כדי גרימת נזקים משמעותיים לנכסים בעיקר אלו המצויים באריזונה, מרבית עבודת הכינוס בארצות הברית בוצעה על ידי חברות ניהול ולא על ידו וכי ביקש תשלום שכר טרחה גם עבור פעולות שלא הוא ביצע. עוד נטען כי כונס הנכסים הקודם הוא זה שביצע את מרבית הפעולות בעוד כונס נכסים הנוכחי "לא תפס את הנכסים", "לא הסדיר את רישום הכינוס על הנכסים" ועוד. המערערת טענה כי הצדדים נאלצו, למעשה, לשלם שכר טרחה כפול גם לכונס הנכסים וגם לעו"ד ששכר; עוד טענה כי כונס נכסים זה מונה בשלב שבו מרבית מהפעולות כבר בוצעו על ידי כונס הנכסים הקודם, וההתנהלות השוטפת הייתה על-ידי חברות הניהול; ההתמחרות בין הצדדים שהובילה לפירוק בשיתוף הנכסים נעשתה על ידי הצדדים ובאי-כוחם ללא מעורבות כונס הנכסים, ממילא אין מדובר במימוש הנכסים; לטענתם הנכסים נושא הכינוס לא מומשו; אין לפסוק שכר מימוש; מאחר שכבר נפסק לכונס הנכסים הקודם שכר של 798,000 ש"ח (כמחצית מהשכר אותו דרש) אין לפסוק לכונס הנכסים סכום נוסף על זה שכבר התקבל על ידו; עוד עתרה המערערת לחלק את תשלום שכר טרחת הכונס כך שהיא תישא רק ב- 20% משכר הטרחה והמשיב ב- 80% משכר הטרחה בהתאם לחלוקה שבוצעה בעבר לעניין זה ובשל כך שעניין מינוי כונס הנכסים נדרש בגינו של המשיב.
11. המשיב הצטרף לטיעוניה של המערערת בכל הנוגע לשכר טרחת הכונס, תוך שהדגיש כי מאחר שאין מדובר במימוש נכסים אין מקום לפסוק בחלופת שכר מימוש;
בנוסף התייחס המשיב לכך שלא התקבל דו"ח מפורט על שכר טרחת הכונס שכבר שולם לו ולעו"ד רווה שהוא עוה"ד בו הסתייע הכונס; כמו גם הצורך להתחשב בכך שנוצרו לצדדים הוצאות כפולות; עוד התייחס המשיב להתרשלות נטענת של כונס הנכסים; אשר לחלוקת נטל שכר טרחת הכונס ביקש המשיב להטיל עליו 34.48% משכר הכונס לפי אחוזי הבעלות בנכסים ועל המערערת שיעור של 65.52%.
פסק דינו של בית משפט קמא
12. בית המשפט קמא סקר את התנהלות הצדדים והצורך שהיה במינוי כונס נכסים ועמד על העצימות הרבה בה נוהל ההליך וכמות העבודה וההשקעה לה נדרשו כונסי הנכסים :
"..ולמעשה לא הייתה סוגיה שעליה הסכימו הצדדים מה שהצריך מכונס הנכסים לפנות לגבי כל עניין לכל אחד מהצדדים ולאחר מכן להגיש אינספור בקשות למתן הוראות לביהמ"ש על-מנת שיוכל למלא את תפקידו בהיעדר הסכמות. כונס הנכסים לא יזם רק הגשת בקשות מטעמו אלא מצא עצמו מתגונן מפני האשמות רבות של הנתבע כלפיו ודי לעיין במספר הבקשות, התגובות, ההחלטות והדיונים שהתקיימו בהליך לרבות בהיקף פסק הדין החלקי על-מנת לקבל מושג על כמות המשאבים, הזמן וההתעסקות שנדרשו מכונס הנכסים לצורך מילוי תפקידו" (סעיף 44 לפסק הדין).
בית המשפט התייחס לטענותיהם של המערערת ושל המשיב להתרשלות הנטענת של כונס הנכסים, ולא קיבלן בכל הנוגע לשכר טרחת הכונס בהליך זה.
בית המשפט ציין כי בנדון מתווה שכר הטרחה שנקבע ביחס לכונס הנוכחי בהחלטה מיום 14.1.18 נוכח העבודה המורכבת שמוטלת על כונס הנכסים וזאת למרות הפעולות הרבות נעשו ע"י כונס הנכסים הקודם (סעיף 51 לפסק הדין). בית המשפט הדגיש את פועלו של כונס הנכסים הן בהצעות ובמתווה לפירוק השיתוף בנכסי הצדדים, לרבות אלו המצויים בארצות הברית, בין היתר, תוך הצעת מנגנון הכרוך בחסכון משמעותי של מס לשני הצדדים. בית המשפט הבהיר כי הצדדים הגיעו להסכמות על בסיס עקרונות המתווה של הכונס "3 ימים בלבד לפני המועד שנקבע לביצוע ההתמחרות במשרד כונס הנכסים". כך עמד על כך שהכונס ביצע –
"עבודה שכללה בעיקר התעסקות בלתי פוסקת מול באי כוח הצדדים עצמם ועם חברות ונכסים בחו"ל, … (ו)בקשות אינספור מטעם הצדדים וכונס הנכסים ונאלץ לדון ולהכריע בכל סוגיה וסוגיה, הן חשובה והן זניחה ככל שהייתה, … בית משפט זה ובביטחון רב קובע כי נחשף לעבודתו של כונס הנכסים, הן בכתבי טענותיו שהיו קצרים, ממצים וענייניים והן בטיעוניו בעל-פה שגם הם היו מנוסחים באופן תמציתי מבלי להלאות ותוך הבחנה בין עיקר וטפל והתרשם כי כונס הנכסים עשה את עבודתו בצורה טובה ומקצועית, פעל בהתאם להוראות ביהמ"ש והצליח להגן על הנכסים המשותפים על אף המצב הסבוך משפטית ועובדתית (כשמרבית הנכסים מצויים באריזונה ובפלורידה בארה"ב ומוחזקים באמצעות חברות LLC). …".
בית המשפט דחה את טענות הצדדים לעלות הכפולה נוכח הצורך לתשלום גם בגין שכר טרחת עו"ד. בית המשפט הבהיר כי הצדדים עצמם ביקשו למנות את הכונס הנזכר על אף שידעו כי אינו עו"ד בעיסוקו הרגיל.
בית המשפט הבהיר, כי אחר 5.5 שנות פעולת הכונס, כמעט כל הנכסים מומשו באמצעות פירוק שיתוף בין הצדדים הן ברמה ההסכמית והן ברמה הרישומית, גם אם לא בדרך של מכר. ועל כן קבע בית המשפט כי "שכר הטרחה שיש לפסוק לטובת כונס הנכסים צריך להיות מבוסס על שווי הנכסים שמומשו ע"י חלוקתם בין הצדדים" כמפורט בתקנה 5 (א) לתקנות ההוצאה לפועל.
בית המשפט הפנה לחישוביו של כונס הנכסים וקבע כי בהתאם לחישובים אלו שכר המימוש על בסיס ערך הנכסים עומד על סך של 2,761,902 ₪.
עם זאת, קבע בית המשפט כי מאחר שאין מדובר במימוש 'סופי' וכי "לא ניתן להתעלם מכך שנותרו עוד פעולות לביצוע על-מנת להביא להפרדה כלכלית מוחלטת בין הצדדים, כי חלק מהפעולות בוצעו ע"י הצדדים בעצמם (כפי שגיבשו ביניהם במסמך ההסכמות) וכי ביהמ"ש סבר, כפי שציין בהחלטה שנתן, כי נושא אי הרישום של הכינוס בארה"ב שלא בוצע בסופו של יום ע"י הכונס גרם להתדיינות משפטית בלתי פוסקת" (סע' 77 להחלטה נושא הערעור), הרי שיש לפסוק לכונס 3/4 (75%) מהסכום של שכר טרחה המבוסס על מימוש הנכסים.
בית משפט קבע כי על בסיס חישובי הכונס (סעיף 5 לטבלת הכונס בבקשתו מיום 7.2.2023, צורף כעמודים 34-35 לערעור) מדובר ב- 2,071,427 ₪ (2,761,902 ₪ * 0.75), מהם יש להפחית שכר הכונס ששולם לו בסך של 956,631 ₪ שכבר שולמו לו ועל כן יש להשלים ולשלם לכונס סך של 1,114,796 ₪ בצירוף מע"מ, ובסה"כ 1,304,311 ₪.
עוד קבע בית המשפט כי המערערת והמשיב ישאו בשכר טרחת הכונס בחלקים שווים (וזאת בניגוד לחלוקה בפסק הדין מיום 28.7.20) נוכח התנהלות הצדדים (כמפורט בסעיף 83 לפסק הדין).
בית המשפט לא מצא לעשות צו לפסיקת הוצאות בנסיבות העניין.
בית המשפט הוסיף וקבע קביעות נוספות בהחלטתו הנזכרת אך לא נרחיב בהן שכן אין הן נוגעות לערעור דנן.
טענות המערערת
12. בית המשפט קמא שגה בקביעת שיעור שכר טרחתו של הכונס.
לטענת המערערת, שגה בית המשפט בקובעו כי יש להוסיף על השכר השעתי סך של 1,304,000 ₪ בנוסף לסכומים ששולמו בעבר על ידי המערערת ללא נימוק המצדיק את תשלום הסכום האמור. למעשה, לא מומש כל נכס לפיכך לא היה מקום להיעזר בתקנה 5 (א) לתקנות ההוצל"פ שעניינה בשכר כונס מתוך תמורת נכס שמומש.כך שגה בית המשפט בכך שפסק 75% מהסכום שחושב כשכר מימוש, ולא כ-40% כפי שחושב ביחס לכונס הקודם מהשכר אותו ביקש (סעיף 38 לכתב הערעור). למעשה בית המשפט פסק לכונס שכר אותו לא ביקש כלל כעולה מהנתונים שהוא עצמו ציין בטבלה הנזכרת בסעיף 5 לבקשתו.
עוד ביקשה המערערת להפחית משכר הכונס נוכח הנזקים שנגרמו לה בשל פועלו ורשלנותו של הכונס (על אף שלטענתה תביעה מתאימה תוגש).
בכל מקרה ביקשה המערערת "לבטל את החיוב בשכר הטרחה הנוסף לטובת כונס הנכסים או להפחיתו באופן משמעותי…" (סעיף 59 לערעור)
13. עוד שגה בית משפט קמא בקביעת חלוקת נטל הנשיאה בשכר טרחת הכונס שווה בשווה בין הצדדים, חלף מהחלטות קודמות של בית המשפט (החלטה מיום 28.7.2020).
14. שגה בית משפט קמא עת מצא שלא לפסוק לזכותה הוצאות משפט כאמור בהחלטה מיום 9.6.2022 (סעיף 253 להחלטה), שם קבע בית המשפט כי הוצאות משפט יפסקו בסיום ביצוע המתווה.
15. ב"כ המערערת חידד והבהיר טענותיו במסגרת הדיון בערעור ובדיון בקדם הערעור, כי הכונס אינו יכול לקבל שכר טרחה כפול. פעולותיו של הכונס ממשיכות את פעולותיו של הכונס הראשון. גם אם בית משפט יחליט לקבל חישובי בית משפט קמא לפי שכר מימוש (על אף שלטענת המערערת אין לעשות כן), הרי שמאחר שחישוב שכר המימוש גבוה מהשכר השעתי ששולם לשני הכונסים, ובהינתן כי נבחרת החלופה האמורה, יש להפחית את השכר השעתי ששולם לשני הכונסים.
טענות המשיב
16. המשיב מצטרף לטענות המערערת בכל הנוגע לשכר טרחת הכונס, אך מתנגד לשינוי חלוקת נטל הנשיאה בשכר טרחת המומחה. לדידו בית המשפט נימק היטב מדוע יש לחלק שכר הטרחה שווה בשווה בין הצדדים נוכח התנהלותם, ובכלל זה התנהלות המערערת.
טענות הכונס
17. יש לדחות את הערעור מכל וכל. אין מחלוקת כי שכר טרחת כונס הנכסים צריך להיקבע בהתאם לשכר המימוש או בהתאם לשכר השעתי לפי הגבוה מבין השניים. אין לערב בין שכר טרחת הכונס הראשון לכונס דנן, והטענה כאילו יש להפחית את שכר טרחת הכונס הראשון מהווה הרחבת חזית שכן אין לה אזכור בכתב הערעור עצמו.
18. יש לדחות את טענות המערערת נוכח שיקול הדעת הרחב שיש לבית משפט לענייני משפחה בכל הנוגע לפסיקת שכר טרחת כונסי הנכסים כפי שנקבע על ידי הערכאה הדיונית. במיוחד יפים הדברים שעה שהכונס עשה עבודתו נאמנה.
בענייננו בית המשפט פרט את מורכבות והיקף ההליך החריג בהחלטה מיום 28.7.20.
ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בפסיקת שכר טרחת הכונס.
19. לטענת כונס הנכסים מתווה השכר שאושר לכונס במסגרת החלטה שיפוטית חלוטה אינו כולל סייגים כלשהם, והוא אינו מושפע מסכומי כסף ששולמו ליועצים אחרים שליוו את ההליך המשפטי (למשל, יועצים משפטיים, מומחים מתרגמים והכונס הקודם, סעיף 27 לתשובה ההדגשה במקור)
20. כונס הנכסים גם דוחה את טענות המערערת לעניין רשלנותו הנטענת אשר עומדות בסתירה לקביעות חלוטות של בית משפט קמא, ואף בסתירה להתנהלות המערערת עצמה, אשר קיבלה עד להכרעה הסופית בשכ"ט הכונס את כל דרישות הכונס לשכ"ט, ומעולם לא טענה כלפיו כי אינו מבצע את תפקידו כדבעי.
21. הכונס מפרט ומסביר מדוע יש לבצע את החישוב על בסיס מתווה של שכר מימוש, נוכח המתווה אותו הציע הכונס ועל בסיסו הגיעו הצדדים להסכמות שהשיאו לצדדים יתרונות מיסויים רבים. הכונס הרחיב ופירט את פעולותיו הרבות וההכנה הרבה שנעשתה לצורך הגעה למתווה על מנת לחסוך לצדדים תשלומי מיסים בהיקפים משמעותיים. נוכח כלל האמור, לטענתו, ברור הוא ששכר הטרחה שיש לפסוק לטובת הכונס צריך להיות מבוסס על שווי הנכסים שמומשו על דרך של חלוקתם בין הצדדים. כך גם מרחיב הכונס כי למעשה מומשו הנכסים גם אם בין הצדדים לבין עצמם, גם אם לא נמכרו לצדדים שלישיים.
22. במסגרת הדיון שנערך בקדם הערעור כמו גם במסגרת הדיון בערעור, הבהיר ב"כ הכונס כי אין מקום להתחשב בסכומים ששולמו לכונס הראשון לפי שעות שבוצעו. לטענת הכונס "הסכום שהכונס הקודם קיבל לא צריך להיות שיקול באיכות העבודה שלי".
דיון והכרעה
23. אחר שעיינו עיין היטב בטענות הצדדים ושמענו את ב"כ הצדדים באריכות, מצאנו לקבל את הערעור בחלקו.
24. אכן מן המפורסמות הוא כי ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשכר הטרחה שנקבע לכונסי נכסים מפרקים ודומיהם על ידי הערכאה הדיונית וכי יעשה זאת רק " במקרים חריגים ויוצאי דופן… כאשר בית המשפט התערב בעניינים מסוג זה, היה זה באותם מקרים בהם טעה השופט קמא בעקרונות אותם הפעיל ולא באופן בו יישם את אותם עקרונות" (ע"א 530/88 פרידמן נ' ארנון (1990). אלא שבנדון אנו סבורים כי שגה בית משפט קמא בדרך חישובו ובעקרונות אותם הפעיל לצורך קביעת שכר הכונס, ונבהיר.
25. נקדים ונאמר כי אנו מקבלים את מסקנותיו של בית משפט קמא, לפיהן יש מקום לפסוק 75% בלבד משכר מימוש הנכסים, וזאת מנימוקיו של בית משפט קמא.אכן, לגבי הכונס הראשון, כיוון שטרם באה עת המימוש, מצא בית המשפט לפסוק את שכרו רק על פי התחשיב השעתי (וראו לעניין זה אף את החלטת ערכאת הערעור ברמ"ש 31788-04-18 מיום 16.7.18). ואולם, בהתייחס לפעולותיו של הכונס דנן הרי שהן הביאו להסכמה בין הצדדים שהסתיימה בחלוקת הנכסים ביניהם, ותוצאה זו- כמוה כמימוש הנכסים, לפיכך היה מקום להתחשב אף בתקנה 5 (א) לתקנות ההוצל"פ כפי שעשה בית משפט קמא.
כמו כן אנו מסכימים עם קביעת בית משפט קמא כי לא היה מקום לפסיקת מלוא הסכום הנגזר מהפעלת תקנה 5 (א) לתקנות ההוצל"פ אלא אך ורק ל – 75% מסך זה כיוון שנדרשו פעולות נוספות לצורך מימוש, שכן נותרו עוד פעולות לביצוע על מנת להביא להפרדה כלכלית בין הצדדים. כמו כן נקבע כי אי רישום הנכסים בארה"ב על ידי הכונס גרם להתדיינות רבה. נתונים עובדתיים אלו יש בהן לאושש את מסקנת בית משפט קמא לפיה על אף שיש לאחוז בנדון בתחשיב המתבסס על הוראות תקנה 5 (א) לתקנות ההוצל"פ, הרי שבד בבד, יש הצדקה להפחית משיעור השכר על פי תקנות אלו ולהעמידו על 75% בלבד, וכלשונו של בית משפט קמא בסעיף 77 לפסק דינו –
"ביהמ"ש שקל לפסוק לכונס הנכסים את מלוא שכר הטרחה המבוקש על-ידו בהתאם לשווי הנכסים, היינו על-פי המתווה שאושר בהתאם להוראות הרלוונטיות בתקנות ההוצאה לפועל. אולם לא ניתן להתעלם מכך שנותרו עוד פעולות לביצוע על-מנת להביא להפרדה כלכלית מוחלטת בין הצדדים, כי חלק מהפעולות בוצעו ע"י הצדדים בעצמם (כפי שגיבשו ביניהם במסמך ההסכמות) וכי ביהמ"ש סבר, כפי שציין בהחלטה שנתן, כי נושא אי הרישום של הכינוס בארה"ב שלא בוצע בסופו של יום ע"י הכונס גרם להתדיינות משפטית בלתי פוסקת".
26. בדומה, בדין קבע בית משפט קמא כי יש להפחית משכר המימוש את שכר העבודה השעתי ששולם לכונסים, וזאת כאמור באין מחלוקת כי יש לבחור בחלופה הגבוהה מבין השתיים תוך קיזוז השכר ששולם.
אלא שדומה כי כאן נפלה הטעות אצל בית משפט קמא עת לא מצא להפחית מתוך הסכום הקבוע ע"פ תקנה 5 (א) לתקנות ההוצל"פ אף את השכר ששולם לכונס הראשון בגין עבודתו, זאת לכאורה בניגוד למתווה שאושר על ידו עצמו, הן כעולה מהחלטתו מיום 14.1.18 לפיה –
"… יובהר כי בעת פסיקת שכר הטרחה לגופו (בניגוד למתווה), יילקחו בחשבון כל הפרמטרים הרלוונטיים לרבות מומחיות הכונס והעובדה כי שולם שכר טרחה גם לעורכי דין חיצוניים בעבור שירותים משפטיים שוטפים…"
והן בהתייחס להחלטתו נושא הערעור לפיה –
"בטבלה שהגיש כונס הנכסים ביום 7.2.23 פירט אחר הכספים המגיעים לו עבור שכר טרחה וכן עבור הכספים שכבר שולמו לו על חשבון שכר הטרחה" (סע' 78 לפסק הדין)
זאת כאשר הטבלה המצורפת על ידי כונס הנכסים עצמו כוללת אף פירוט שכר הטרחה ששולם לכונס הראשון. שכן, ברי מהתחשיב כי גם הכונס עצמו וגם בית המשפט סברו שיש להפחית את שכרו של הכונס הראשון, אלא שדומה כי הדבר נשמט מבית משפט קמא בעת ביצוע התחשיב עצמו (ראו סעיפים 81-82 לפסק הדין).
ההיגיון בהפחתת השכר השעתי ששולם לשני הכונסים ברור, שכן הצדדים אינם צריכים לשלם תשלום כפול בגין פעולותיו של הכונס הראשון, באופן שהשכר שישולם לכונס דנן יעמוד על שכר הקבוע בתקנה 5 (א) לתקנות ההוצל"פ, אך ללא הפחתה וללא התחשבות בשכר טרחתו של הכונס הראשון. ודוק, הכונס הנוכחי עצמו ביקש מלכתחילה להצטרף לאותו מתווה שהוסכם בעניינו של הכונס הראשון. לפיכך, אי הפחתת השכר ששולם לכונס הראשון, כמוה כתשלום שכר זה בכפל: פעם אחת לכונס הראשון, ופעם שנייה, שוב, לכונס הנוכחי.
27. מששולם בפועל לשני הכונסים עד עתה סך כולל של 1,754,631 ₪, הרי שיש לקזז סכום זה משכר המימוש אותו יש לשלם, קרי על בני הזוג לשלם לכונס סך נוסף של כ- 317,000 ₪ במעוגל, בצירוף מע"מ (1,754,631 ₪ – 2,071,427 ₪), ולא השכר שנפסק על ידי בית משפט קמא בסופו של יום.
28. אין מחלוקת כי כונס הנכסים הנוכחי המשיך את פעולותיו של כונס הנכסים הראשון ונכנס בנעליו, לאחר שקיבל על עצמו להמשיך בפעולותיו של זה הראשון.
כך גם אם לא קיבל בית המשפט כי כונס הנכסים הראשון ביצע את מרבית הפעולות (כפי טענת המערערת) הרי שאין מחלוקת כי הכונס הנוכחי לא הסדיר את רישום הנכסים כמו גם לא ביצע תפיסה של הנכסים, ואלו בוצעו על ידי הכונס הראשון. היינו, במובן מסויים, הכונס הנוכחי "בא אל המוכן" במספר עניינים, ואין הוא זכאי לקבל שכר בעבור פעולות שכבר בוצעו על ידי הכונס הראשון. ונדגיש, הכונס הנוכחי לא ביצע מחדש פעולות שכבר בוצעו על ידי הכונס הראשון – כך נקבע מפורשות על ידי בית המשפט קמא.
29. נוסיף ונעיר כי אין לקבל את טענת הכונס לפיה הטענות דלעיל (בדבר אי הפחתת הכונס הראשון) לא נטענו על ידי המערערת בערעורה. ראשית, הדברים נטענו באופן ברור לפני בית משפט קמא בתגובת המערערת לבקשה נושא ההחלטה. שנית, המערערת הבהירה בערעורה (סעיפים 2-3) כי אין להוסיף ולפסוק שכר טרחה נוסף לשכר שנפסק בעבר לכונסים בגין שכר שעתי. שלישית, סוגיה זו נדונה מפורשות לפנינו הן בישיבת קדם הערעור והן בדיון בערעור גופו וב"כ המערערת חידד והבהיר כי זו הייתה כוונת הדברים עת נטען בכתב הערעור לתשלום מעבר לתחשיב הראוי, גם אם הדברים לא צוינו "ברחל בתך הקטנה".
30. אשר לחלוקת שכר הטרחה בין המערערת לבין המשיב 1 – מצאנו לדחות הערעור לעניין זה. בית המשפט נימק היטב מדוע אין לנהוג ביתרת תשלום שכר הטרחה כפי שהורה בהחלטתו מיום 28.7.20 לגבי התשלומים העיתיים ששולמו לכונס. וראו לעניין זה הן החלטת בית משפט קמא מיום 28.7.20 בסעיפים 1079-1088 והן הבהרתו בסעיף 83 להחלטה לנושא הערעור ובלשונה –
"בניגוד למה שנקבע בפסק הדין לגבי חלוקת נטל הנשיאה בתשלום שכר הטרחה של כונס הנכסים, לא מצאתי כי החל ממועד מתן פסק הדין ועד היום, התנהגות מי מהצדדים מצדיקה סטייה מהעיקרון שלפיו בעלי דין יישאו בחלקים שווים בעלות שכר הטרחה של בעל תפקיד. סבורני כי כונס הנכסים המשיך לתת שירותים לשני הצדדים ועל-אף קשיים והסתייגויות נקודתיות של מי מהצדדים למהלכים כאלה או אחרים, לבסוף התגייסו הצדדים ושיתפו פעולה ביניהם"
איננו סבורים כי יש מקום להתערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית לעניין זה.
31. מצאנו לדחות גם את הערעור בכל הנוגע לאי פסיקת הוצאות לזכות המערערת. ההוצאות נפסקו בשים לב לכלל ההליך, ובית משפט של ערעור לא יתערב, ברגיל, בקביעת הוצאות שנפסקות על ידי הערכאה הדיונית, בוודאי עת עסקינן בבקשה שעניינה פסיקת שכר בעל מקצוע. לא מצאנו ממש בטענת המערערת הסבורה כי מגיעות לה הוצאות בהליך שכזה מהמשיב רק משום שלא הוא יזם את הבקשה.
32. נוכח כלל האמור הערעור ביחס למשיב נדחה, והערעור ביחס למשיב 2 (הכונס) מתקבל באופן חלקי, ולפיו, שכר טרחתו יועמד בשיעור של 317,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד החלטת בית משפט קמא היינו מיום 30.5.23. ככל ששולם שכר הטרחה שנפסק על ידי בית משפט קמא לכונס, עליו להשיב את ההפרש בין הסכום שנפסק ע"י בימ"ש קמא, לבין הסכום שנפסק על ידינו כמפורט לעיל, בתוך 14 יום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין של בית משפט קמא.
33. באשר להוצאות בגין הליך זה, הרי בשים לב לפועלו המאומץ של הכונס לאורך שנים רבות, וכאשר מדובר בעיקר בטעות חישובית, איננו מוצאים מקום לחייבו בהוצאות משפט. בנסיבות העניין וראיית כל ההליכים שנוהלו עד כה כמכלול, אף איננו מוצאים מקום בחיוב המערערת בהוצאות המשיב על אף דחיית ערעורה כנגדו.
הערובה שהופקדה תושב לידי המערערת באמצעות בא כוחה.
ניתן לפרסום ללא פרטי שמות הצדדים.
ניתן היום, י"ח אייר תשפ"ד, 26 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
ורדה פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה
צבי ויצמן, שפט
צבייה גרדשטיין פפקין, שופטת
