לפני
כבוד השופטת יעל בלכר
התובע
(המשיב לבקשה)
מרדכי אסולין
ע"י ב"כ עו"ד יוחנן כהן
נגד
הנתבעת
(המבקשת)
מנורה מבטחים לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי מנדלבאום ונוף שדה
החלטה
בבקשת הנתבעת לביטול הסדר דיוני שניתן לו תוקף של החלטה
לפניי בקשת הנתבעת (מנורה) לביטול "הסדר דיוני" שאליו הגיעו הצדדים בישיבת קדם המשפט מיום 16/12/21 בבית משפט המחוזי בבאר שבע ואשר ניתן לו תוקף של החלטה (ההסדר). זאת, כך לפי הטענה, "בשל שינוי נסיבות מהותי השומט את הרציונל הכלכלי ואת שיקולי העלות-תועלת אשר עמדו ביסוד החלטתה של מנורה להיעתר לאותו הסדר דיוני".
השאלה אם יש מקום לבטל את ההסדר מטעם זה, היא העומדת להכרעה בבקשה זו.
רקע כללי
מנורה היא "מבטח" כמשמעות מונח זה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981. המשיב, מר מרדכי אסולין (אסולין), היה בעל רישיון "סוכן יחיד". בשנת 2004 או סמוך לכך, החל לעבוד עם מנורה ולשווק פוליסות ביטוח שלה ללקוחות.
ההליך שבכותרת נפתח ביום 17/3/21 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתביעה שהגיש אסולין כנגד מנורה על סך של 13,475,580 ₪ (תביעת אסולין). לטענת אסולין, מנורה השתלטה על עסקו והחלה לתפעל אותו באמצעות עובד שלה לשעבר, וזאת באופן כושל שהביא את גובה עמלת הנפרעים שהוא היה זכאי לקבל ממנה, לסך נמוך של 160 אלף ₪ לחודש; בעוד שלפני ההשתלטות הנטענת, עמד גובה העמלות על סך של 220 אלף ₪ לחודש. עוד נטען, כי החל מחודש ספטמבר 2014 מנורה לא העבירה לו את עמלת הנפרעים שלה היה זכאי. בכתב ההגנה הכחישה מנורה כל חבות וטענה כי חלק מדרישותיו של אסולין התיישנו. מנורה טענה עוד, כי העבירה לאסולין כספים כמקדמות בגין עמלות, אך בדיעבד הסתבר כי לא היה זכאי לקבלן בשל ביטול פוליסות. לטענת מנורה, על פי המוסכם בין הצדדים הפכו המקדמות להלוואות, וכספי העמלות משועבדים לפירעונן. מנורה מאשרת כי לצורך שיקום עסקו של אסולין מונה בהסכמת האחרון, מר אוחיון כ"מפקח", כשלאסולין נותרה זכות החתימה הבלעדית.
לתביעת אסולין קדמה תביעה שהגישה מנורה כנגד אסולין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 11/2/16, על סך של כ- 13,470,000 ₪ (תא"ק 25898-02-16), אשר טרם הוכרעה (תביעת מנורה). נוכח תביעת מנורה, עם הגשת תביעת אסולין לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, עתרה מנורה (גם) לעיכוב ההליכים בה מחמת "הליך תלוי ועומד". במסגרת ההסדר הדיוני מושא הבקשה הוסכם, כי תביעת אסולין תועבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לצד הסכמה על עיכוב ההליך וחידושו בתנאים מסוימים בלבד, כמפורט בהסדר. בנסיבות אלה, הוגשה הבקשה דנא לביטול ההסדר, לבית משפט זה.
להשלמת התמונה יצוין, כי בשנת 2017 פתחו אסולין ורעייתו לשעבר בהליכי פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, וביום 26/11/17 ניתן צו לכינוס נכסי אסולין (פש"ר 58105-11-17, להלן: הליך הפש"ר). הליך זה בוטל לפי בקשת מנורה שהתקבלה, בהחלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 23/1/22, אשר ניתנה מספר שבועות לאחר שנערך ההסדר שקיבל תוקף של החלטה. לשיטת מנורה, כפי שעוד יפורט בהמשך, ביטול הליך פשיטת הרגל הוא שינוי הנסיבות המצדיק את ביטול ההסדר.
ההסדר שניתן לו תוקף של החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בישיבת קדם המשפט הראשונה בתביעת אסולין, שהתקיימה ביום 16/12/21 לפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט עמית כהן), בנוכחות ב"כ הצדדים, ניתן תוקף של החלטה להסדר שסוכם בין הצדדים. זו לשון ההסדר כמובא בפרוטוקול הדיון:
"א. התביעה בתיק זה תעוכב עד אשר יסתיים הדיון בתא"ק 25898-02-16 (להלן: 'תביעת מנורה').
ב. התביעה בתיק הנוכחי תועבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בהתאם לתניית השיפוט בהסכמים בין הצדדים.
ג. היה ומנורה תזכה בתביעת מנורה, יעמוד לזכותה שיעבוד על כספים המגיעים לתובע ממנה.
במקרה זה, ורק במקרה זה, ולצורך החישוב של יתרת חובו של התובע כלפי מנורה, יעמוד הסכום המשועבד על 8,000,000 ₪.
ד. היה ומנורה תפסיד בתביעת מנורה או שהסכום בו היא תזכה יהיה נמוך מ-8,000,000 ₪, יחודש הדיון בתיק הנוכחי על מנת לקבוע אם וכמה חייבת מנורה לתובע, כאשר כל טענות וזכויות הצדדים עומדות להם".
כדי להבין את המנגנון הקבוע בסעיפים ג' ו- ד' לעיל הובהר, כחלק בלתי נפרד מההסדר שפורט בפרוטוקול הדיון, בזו הלשון:
"1. היה ומנורה תזכה בתביעת מנורה בסכום העולה על 8,000,000 ₪, משמעות הדבר תהיה שחובו של התובע למנורה יעמוד על סכום הזכייה בהפחתת 8,000,000 ₪.
2. היה ומנורה תפסיד בתביעת מנורה או תזכה בסכום הנמוך מסכום ש[ל] 8,000,000 ₪, אזי ינוהל התיק הנוכחי, וזכויות וחובות הצדדים האחד כלפי משנהו, ייקבעו בהתאם לפסקי הדין בשני התיקים".
כאמור, ביום 23/1/22, מספר שבועות לאחר שהסכימו הצדדים על ההסדר הנ"ל שקיבל תוקף של החלטה, הורה בית המשפט של פשיטת רגל על ביטול הליך פשיטת הרגל שנפתח לבקשת אסולין וצו הכינוס שניתן לנכסיו, בוטל. בכך, קיבל בית המשפט את בקשת מנורה לביטול ההליך (בקשת מנורה לביטול הליך פשיטת הרגל). בקשת אסולין לעיון מחדש בהחלטה על ביטול ההליך נדחתה (החלטות כבוד השופט דניאל מיום 23/1/22 ומיום 6/2/22, צורפו כנספחים 4-5 לבקשה, להלן, יחדיו: החלטת בית המשפט של פשיטת רגל על ביטול ההליך).
בקשת מנורה לביטול ההסדר וטענות הצדדים
בבקשה שלפניי התבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו מכוח תקנה 176(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (התקנות) ולהורות על ביטול ההסדר שכונה בפי המבקשת "הסדר דיוני", "בשל שינוי נסיבות מהותי השומט את הרציונל הכלכלי ואת שיקולי העלות-תועלת אשר עמדו ביסוד החלטתה של מנורה להיעתר לאותו הסדר דיוני, שהוצע לצדדים ע"י כב' בית המשפט המחוזי בבאר-שבע […]". שינוי הנסיבות המהותי הנטען הוא החלטת בית המשפט של פשיטת רגל על ביטול ההליך. לטענת מנורה, בשל כך "חל שינוי נסיבות משמעותי ביותר, אשר יש בו כדי לשנות לחלוטין את השיקולים הנוגעים ליכולת הפירעון של מנורה מאת אסולין, מחד, ולהצדקת המשך מימון עלויות ניהול הגנתה בתיק זה, מאידך".
לטענת מנורה, הסיבה לכך שנתנה הסכמתה להסדר היא "הקטנת עלויות ניהול הגנתה מפני תביעת אסולין". זאת, משום שהעריכה כי "כל עוד אסולין מצוי בהליכי פשיטת רגל, לא תהא נפקות אמתית לסכום שיפסק לטובתה (להערכתה), שכן לא נצברו כספים משמעותיים בקופת הכינוס לעומת מצבת חובותיו". עוד ציינה מנורה בבקשתה כי "אמנם במועד אישור ההסדר הדיוני הייתה תלויה ועומדת לפני בית המשפט של פשיטת רגל בקשתה (השנייה) של מנורה לביטול צו הכינוס, אולם הח"מ הסכים בשם מנורה להסדר הדיוני מכיוון שלא היה ניתן לדעת באותו מועד כיצד תוכרע בקשה זו ומה ייקבע במסגרתה". בנוסף, לאחר אישור ההסדר, ביום 6/1/22, הגיש אסולין במסגרת תיק פשיטת הרגל תצהיר שאליו צורפה בקשתו בהליך פלילי (בקשה להחזרת תפוס), וזה כלל נתונים חדשים שלא היו בידיעתה של מנורה קודם לכן, על אודות ניהול חברה והעסקת עובדים מצדו.
כאמור, מנורה מבקשת להסתמך על הוראת סעיף 176(א) לתקנות, הקובעת כי "בית המשפט רשאי לתת בכל עת הוראות לכל עניין שבסדרי הדין וכן לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לרבות בעניין שהוכרע לפי תקנה 33(ד) אם ראה לנכון צורך בכך לשם הגשמת מטרת תקנות אלה". עוד טוענת מנורה, כי על הסדר שעניינו אופן בירור התביעה ובכלל זה, הסכמה על עובדות, הגשת ראיות, קיזוז וכו' חלות הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 וזאת, בשינויים המחויבים מטיבו וטיבעו של הסכם על דרכי הדיון, כשאחד מהם הוא כי ניתן לשחרר צד מהסכמה כזו ברשות בית המשפט, בהתקיים שינוי נסיבות מהותי או עילה אחרת שבדין אשר מצדיקה את ביטולו. לשיטת מנורה, זהו המקרה שבו על בית המשפט להפעיל את סמכותו, שכן במועד זה יכול ותהא נפקות לקבלת פסק דין כספי מלא בתביעת מנורה אשר לאחריו היא תוכל לפעול בהליכי גבייה כנגד אסולין ללא הגבלות שבדין ומתוך ידיעה, כי ניתן יהיה להיפרע ממנו סכומים מסוימים בשל עיסוקיו השונים כפי שהתגלו. לפי הטענה, ההסדר נועד כמתווה לסייע לצדדים לאזן בין שיקולי העלות והתועלת בהמשך ניהול תביעת אסולין אך זאת, כל עוד אסולין תחת צו כינוס והצדדים היו כפופים לדיני פשיטת הרגל. ההסדר נערך כהליך וולונטרי ואין מקום לכבול את הצדדים או מי מהם להסכמות הדיוניות.
לטענת אסולין, מנורה מבקשת להשיג יתרון דיוני תוך הצגת מצג שווא ויש לדחות את בקשתה. ההסדר אושר באופן רצוני על ידי באי כוח מנורה שנכחו בדיון, ולא תחת כפיה; המועד להגשת ערעור על ההחלטה כבר חלף; ממצאי החקירות הסמויות, אשר בוצעו מטעם מנורה במשך תקופה ארוכה היו בידיה כבר ביום 9/8/21, דהיינו: עובר לעריכת ההסדר ואם אמנם סברה כי מנורה ממצאי חקירתה נכונים לשיטתה, מדוע מיהרה להגיע להסדר מבלי להמתין להכרעת בית המשפט בהליך פשיטת הרגל (שבסופו של יום קיבל את בקשתה)? אסולין טוען עוד כי מנורה הצליחה להביא לביטולו של הליך פשיטת הרגל, תוך הצגת מצגי שווא או הימנעות מהצגת האמת. עוד לטענת אסולין, במסגרת תביעת מנורה נחקר בין היתר מנהל במנורה ומעדותו עלה (כלשון אסולין) כי הוא "דרש שוחד בסך 500,000 ₪ מהתובע [אסולין]". עוד הוא מציין שאותו מנהל העיד כי סכום של 8.5 מיליון ₪ לא ניתן לאסולין כהלוואה, אלא מנורה הפיקה חשבונית שלילית שבה זוכה אסולין בסכום המע"מ, אבל היא יוצרת לו חיוב פיקטיבי בהנהלת חשבונות. אליבא דאסולין, הצהרה זו "סיימה" למעשה את תביעת מנורה.
בהיתר בית המשפט הגישה מנורה תגובה לתשובה, במסגרתה שבה וטענה, בין השאר, כי לא ניתן היה לדעת בעת אישור ההסדר כיצד תוכרע הבקשה שהגישה לביטול הליכי פשיטת הרגל של אסולין; וכי אסולין הגיש במסגרת הליך פשיטת הרגל תצהיר שבו נכללו נתונים חדשים שלא היו בידיעתה. מנורה טענה עוד כי משעה שניתנה החלטת בית המשפט לביטול הליך פשיטת הרגל תוך שנקבעו ממצאים חמורים ובין היתר, כי אסולין הוא אדם לא אמין הפועל בשיטות הסתרה ומרמה, ומבריח נכסים וזכויות מנושיו, המשליכים אף הם על אומד דעתה – קמה לה זכות לכלכל מחדש את צעדיה הדיוניים בתביעה כאן. כן טענה כי ככל שסבור אסולין כי תביעת מנורה תידחה, ממילא לפי ההסדר יש לחדש את התביעה בהליך דנן ללא זכות קיזוז וכל צד שומר על טענותיו. מנורה טענה עוד כי אין היא משיגה כל יתרון דיוני בביטול ההסדר, שאין בו אלא כדי להביא לחידוש ההליך מהמקום בו עוכב.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני דוחה את הבקשה.
עסקינן בבקשה לביטול הסדר שכונה על ידי מנורה כ"הסדר דיוני" אשר ניתן לו תוקף של החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בדיון שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים. לטענת מנורה, חל שינוי נסיבות מהותי אשר מצדיק את ביטול ההסדר, בדמות החלטת בית המשפט של פשיטת רגל לבטל את הליך פשיטת הרגל של אסולין. לטענת מנורה, בכך חל שינוי משמעותי אשר יש בו כדי לשנות לחלוטין את מארג השיקולים הנוגעים ליכולתה של מנורה להיפרע מאסולין ומצדיק מבחינת מנורה לשאת בעלויות הגנתה בתביעת אסולין. חל שינוי בשיקולי עלות-תועלת שעמדו ביסוד הסכמתה להסדר ומשכך, מוצדק לשיטתה, להורות על ביטול ההסדר.
אין בידי לקבל טענתה זו של מנורה. סבורני כי אין מדובר בשינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק ביטולו של ההסדר. לכל היותר, מדובר בחוסר כדאיות כלכלית של ההסדר מנקודת המבט (המאוחרת) של מנורה. ביטולו של הליך פשיטת הרגל הוא סיכון שמנורה נטלה על עצמה במודע, שהרי לעת גיבוש ההסדר ומתן תוקף של החלטה להסדר על ידי בית המשפט, הייתה תלויה ועומדת בקשתה-שלה לביטול הליך פשיטת הרגל. משהתקבלה בקשתה, אין מנורה יכולה להיתלות בהחלטה על ביטול הליך פשיטת הרגל של אסולין כדי לבטל את ההסדר. על אחת כמה וכמה כשהחלטה זו נשענת ביסודה ובעיקרה על בקשתה של מנורה ועל המידע שמסרה היא בבקשתה.
להלן אבאר הדברים.
תחילה אעיר, כי הבקשה הוכתרה כ"בקשה לביטול הסדר דיוני", אך נדמה כי אין מדובר בהסדר דיוני "טהור". ככלל, ניתן לומר, כי הסדר דיוני, הוא כזה הנוגע לאופן בירור המחלוקת או לדרך יישוב הסכסוך ולדרכי ההוכחה; זאת, להבדיל מהסדר שעניינו סיום המחלוקת כולה או חלקה לגופה. ככלל, בקשות לאישור או לביטול הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, הן חלק בלתי נפרד מההליך ומתבררות בגדרו, בתוקף סמכותו ושיקול דעתו של בית המשפט שההליך מתנהל לפניו (ככל שלא מדובר בפגם ברכיב השיפוטי המצדיק הליך ערעורי). משכך, לבית המשפט שיקול דעת ביחס לאישור ההסדר שאליו הגיעו הצדדים או ביטולו, וההחלטות בעניין זה הן בבחינת "החלטות ביניים". כשמדובר בבקשה לביטול הסדר דיוני על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בהסדר הדיוני כדי למנוע מבית המשפט למלא את תפקידו. לעומת זאת, בקשה לביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, מתבררת ככלל, כתובענה עצמאית לביטול ההסכם (אם עניינה בפגם חוזי) או על דרך ערעור (אם הפגם בהיבט השיפוטי).
קו הגבול בין הדיוני למהותי בהגדרת טיבה של ההסכמה שאושרה על ידי בית המשפט, אינו תמיד חד וברור. הסכמות הצדדים המגדרות או מצמצמות את המחלוקת עשויות לשקף גם ויתור או פשרה מהותית, ולא רק הסדר דיוני. בענייננו, על פניו, ההסדר הוא "הסדר מעורב" ואינו כולל רק עניינים דיוניים (כגון עיכוב הליכים או העברת הדיון מבית המשפט המחוזי בבאר שבע לבית משפט זה). ההסדר אף דומה במהותו לפסק דין מותנה. להזכיר, על פי ההסדר שקיבל תוקף של החלטה, אם מנורה תזכה בתביעתה בסכום העולה על 8,000,000 ₪, חובו של אסולין למנורה יעמוד על סכום פסק הדין בתביעת מנורה בהפחתת 8,000,000 ₪, ובכך יסתיים הליך זה (תביעת אסולין). רק אם מנורה תפסיד בתביעתה או תזכה בה בסכום הנמוך מ- 8,000,000 ₪, תתנהל תביעת אסולין. עם זאת, משעה שלא מצאתי כי בנסיבות העניין יש לסיווג ההסדר משמעות ביחס לשאלה אם יש לאפשר למנורה לחזור בה מן ההסדר ולבטלו, ומשעה שאסולין לא חלק על סיווגו של ההסדר או על המתווה הנורמטיבי הרלבנטי לבחינת הבקשה והדבר לא לובן בטענות הצדדים – אתייחס לבקשה כבקשה לביטול הסדר דיוני. כאמור, כך או כך, לא מצאתי שחל שינוי נסיבות המאפשר את ביטול ההסדר.
אין חולק כי גם להסדר דיוני היבט הסכמי וכי ביטולו בהיתר בית המשפט, הוא בבחינת החריג לכלל המחייב כיבוד ההסכמות שניתן להן תוקף של החלטה; וכי (כלשון הפסיקה להלן) דרושים "עילה של ממש", "טעמים של צדק", "טעם מבורר", "שינוי נסיבות מהותי היורד לשורש ההסכמה" או עילה חוזית מבוררת (כגון פגם ברצון או העדר גמירות דעת), שיצדיקו את ביטולו על ידי בית המשפט.
בטיעוניה הפנתה מנורה לפסק הדין בע"א 595/78 בלדרמן נ' אורנשטיין, פ"ד לה(1) 467. באותו עניין הסכימו הצדדים שלא לחקור את הרופאים שערכו חוות דעת מטעמם. בית המשפט העליון קבע כי משלא ניתנה החלטה המבטלת את ההסכמה הרי שהיא מחייבת; ולא היה מקום שבית המשפט קמא יתעלם מחוות דעת המומחה מהטעם שהוא לא התייצב לחקירה. נקבע כי "ההסכם, שעליו מדובר, היה בדבר דרכי הדיון בבית המשפט, ואם כי רשאים בדרך כלל בעלי הדין להסכים על דרך הדיון בעניינים אזרחיים, הרי כל הסכם כזה מטבעו נתון לפיקוחו ולביקורתו של בית המשפט, שבפניו מתבררת התביעה. אותו בית-משפט רשאי להרשות לצד לחזור בו מההסכם, אם קיים טעם לכך. גם אם על הסכם מעין זה חל חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הרי תחולת אותו חוק יכולה להיות מבוססת אך ורק על הוראת סעיף 61(ב), שבו נאמר, שהוראות החוק '… יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה'. אחד 'השינויים המחויבים' מטיבו ומטבעו של הסכם על דרכי הדיון הוא, כי ניתן לשחרר צד מהסכם כזה ברשות בית המשפט״.
ודוק: "השינויים המחויבים" נדרשים מזווית הראיה של בית המשפט, בשל "טיבו וטבעו של הסכם על דרכי הדיון". עם זאת, כפי שגם נקבע ברע"א 5256/17 חאג' נ' חאג', הכלל הוא כיבוד ההסכם על דרכי הדיון וביטולו, הוא חריג. בלשון פסק הדין (כבוד השופט הנדל): "הסדר דיוני עשוי ליעל את בירור המשפט. לכן ככלל יש לברך על הסדר כזה; כל עוד אין בו כדי לגרוע מיכולתו של בית המשפט לעשות משפט, בעלי הדין זכאים לצפות ולדרוש שההליך ינוהל על פי המתכונת שנקבעה בהסדר שעליו הסכימו מראש […] כלל וחריג לצדו. אם אין המדובר בפגיעה באינטרס הציבורי, בחוסר צדק כלפי אחד הצדדים או בהסדר המונע מבית המשפט למלא את תפקידו – אל לו לבית המשפט לסטות מן ההסדר הדיוני שאליו הגיעו הצדדים …" (ניתן ביום 7/11/17, פסקה 3).
דברים דומים נקבעו גם בפסקי דין נוספים שעסקו בדבר. בעניין ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג(2) 346, 352 (1979) הושגה הסכמה ביחס לפלוגתאות ולטענות שיידונו בהליך, תוך ויתור מוסכם על טענות. בית המשפט העליון לא התיר למערער להעלות בערעורו טענות בסטיה מהסדר דיוני שהושג בערכאה קמא. נקבע מפי כבוד השופט (כתוארו אז) שמגר כי "[…] סדרי הדין אמנם אינם מיטת סדום, אלא מכשיר לייעולה של עשיית המשפט, והנוקשות המופרזת לא יאה להם […] במקרה ראוי, בו הצדק יחייב זאת, יכול בית המשפט על כן להתיר גם חזרה מהסדר דיוני מוסכם, אך כל דבר נבחן על יסוד נתוניו, ובאלו אשר לפנינו אין מאומה כדי להצדיק חזרה מן ההסדר המוסכם. הווה אומר, אין לפנינו עילה של ממש להתיר התעלמות מדברים שסוכמו מפורשות וברורות כדי להרשות חזרה מוויתור המצמצם את המחלוקת […]". ברע"א 2160/09 ש.ב סופר בע"מ נ' קבוצת מתיישבי ברסלב, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לחזור בה מהסדר דיוני בדבר מינוי מומחה מכריע שיחווה דעתו במחלוקות שבין הצדדים "בהעדר שינוי נסיבות מהותי היורד לשורש ההסכמה" וקבע, כי הסכמה כאמור לא ניתנת לביטול חד צדדי בשל עלות שכרו של המומחה. הערעור נדחה תוך שנקבע מפי כב' השופטת (כתוארה אז) חיות, כי "הסדר דיוני הוא אמצעי יעיל לניהול דיון המושתת על הסכמות הצדדים ויש לעודדו, אם כי בהחלט יתכנו מקרים בהם יתיר בית המשפט חזרה מהסדר דיוני מוסכם מקום בו ישתכנע כי קיימים טעמים של צדק המחייבים זאת וכל מקרה נבחן על פי נתוניו"; וכי אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט קמא כי טענות המבקשת "אינן מגלות טעם מבורר המצדיק חזרה מן ההסדר הדיוני המוסכם".
כך גם בענייננו, סבורני כי אין מאומה כדי להצדיק חזרה מן ההסדר. לא חל שינוי נסיבות שיצדיק זאת, אין טעמים של צדק או טעמים הנעוצים באינטרס הציבורי או ביכולת של בית המשפט למלא את תפקידו, שיש בהם כדי להביא לביטולו; ואין טעמים שבהיבט ההסכמי שמצדיקים זאת.
מהחלטת בית המשפט של פשיטת רגל עולה כי מנורה הפנתה בבקשתה לביטול צו הכינוס לדו"ח חקירה כלכלית סמויה שנערכה, לפי בקשתה, לגבי אסולין (בהיותו חייב בתיק פשיטת הרגל). החקירה העלתה כי אסולין רשום כמנהל תיק עצמאי וכי הוא מכהן כדירקטור בחברות שונות, המשיך לעבוד כסוכן ביטוח באמצעות סוכנות הביטוח שבבעלותו וכן באמצעות גופים אחרים שפורטו בבקשת מנורה. לדו"ח החקירה שהגישה מנורה צורפו תצלומים המתעדים את אסולין כשהוא נוהג ומשתמש ברכב יוקרה חדש; ומחשבון הפייסבוק שלו עלה כי הוא נוהג לנפוש בבתי מלון וצימרים שונים. עוד טענה מנורה בתיק פשיטת הרגל כי אסולין נעצר במהלך שנת 2020 על ידי המשטרה בחשד למעורבות בעבירות זיוף ומרמה, במסגרת חקירה רחבה בפרשת הנפקת ערבויות הנדרשות להשתתפות גורמים במכרזים. בבקשתה לביטול ההליך אף הצביעה מנורה על כך שכנגד אסולין התנהלו מספר הליכים משפטיים, בעודו תחת צו הכינוס ומבלי שהוא דיווח על כך לבית המשפט של פשיטת רגל.
בית המשפט של פשיטת הרגל ציין עוד בהחלטתו בבקשת מנורה לביטול ההליך, כי מנורה הגישה בקשה מפורטת שבה העלתה "שורה ארוכה מאד של נושאים אשר לעמדתה מצדיקים את ביטול צו הכינוס. כך נטען, כי החייב מסתיר את עיסוקיו השונים, לרבות כעצמאי, הכנסותיו, כהונתו כדירקטור בתאגידים, התנהלותו הכלכלית, מקום מגוריו, ניהול הליכים פליליים ואזרחיים נגדו לאחר צו הכינוס, נהיגה ברכב יוקרה ועוד" (עמוד 2); וכי "המבקשת חשפה את התנהלותו של החייב ולנוכח הראיות שהוצגו, התגלה כי מדובר במי שהמשיך בעיסוקים שונים תוך הפקת רווחים, אותם הסתיר, בשיתוף פעולה עם גורמים שונים (עמוד 6). משכך נקבע כי "מדובר בחייב אשר פעל בשורה ארוכה של פעולות מרמה חמורות בהליך פשיטת הרגל. החייב המשיך לפעול בעיסוקים שונים, תוך מתן דיווח כוזב לגבי עיסוקיו, וכן העלים שורה ארוכה של עניינים מהותיים בקשר להתנהלותו הכלכלית. רשימת הנושאים אשר מצביעים על חוסר תום ליבו של החייב היא כה ארוכה, עד כי אין עוד טעם למנותה. די בכל אחד מהנושאים שהוצגו לעיל על מנת להביא למסקנה בדבר ביטול צו כינוס…" (עמוד 9).
אין חולק, אפוא, כי נושאים אלו היו בידיעתה של מנורה עובר לאישור ההסדר בתיק זה. משמע – במועד כריתת ההסדר ביום 16/12/21, שמנורה עותרת כעת לביטולו, היא ייחסה לאסולין מעשים של הסתרת עיסוקיו והכנסותיו, הסתרת נכסים ומרמה אשר, לשיטתה שלה, הצדיקו את ביטולו של צו הכינוס; והפנתה לעובדות וראיות התומכות בטענתה. מסיבותיה והערכותיה, בחרה מנורה להגיע להסדר האמור חלף המתנה למתן החלטה בבקשה שהגישה לביטול הליך פשיטת הרגל. כפי שצוין בברור בבקשת מנורה (וראו למשל המצוטט בסעיף 8 לעיל וכן את כותרת בקשתה זו), לשיטתה ההחלטה המבטלת את הליך פשיטת הרגל היא בבחינת שינוי הנסיבות שמצדיק חזרה מן ההסדר וביטולו, שכן במועד גיבוש ההסדר לא היה בידה לדעת אם תתקבל בקשתה לביטול ההליך. כפי שמציינים המלומדים דניאל פרידמן ונילי כהן, בספרם חוזים כרך ב 741 (1992) "מקום שצד ער לכך שאין לו ידיעה לגבי נתון מסוים בעל חשיבות או שידיעתו היא בלתי מושלמת, והוא מחליט למרות זאת לכרות את החוזה, אין הוא זכאי להעלות טענת טעות בקשר לנתון זה, שכן הוא נטל על עצמו את הסיכון לגביו […]". (לדיון במשקפי דיני החוזים בבקשה (שנדחתה) לבטל הסכמה למינוי מומחה שקיבלה תוקף של החלטה, ראו גם רע"א 3264/21 כהן נ' אלקטרה בניין, כבוד השופט גרוסקופף מיום 18/7/21).
אעיר כי לצד שינוי הנסיבות הנטען בדמות ביטול הליך פשיטת הרגל ציינה מנורה גם (וביתר שאת בתגובה שהגישה לתשובת אסולין ולנוכח טענותיו), כי בתצהיר שהגיש אסולין בחודש ינואר 2022 בתמיכה לבקשה להחזרת תפוס (נספח 3 לבקשה), יש מידע חדש שלא היה ידוע לה "אודות ניהול חברה והעסקת עובדים על ידו". אולם איני רואה כיצד יש בתצהיר כדי לשנות את מצב הדברים, ובוודאי שאין התצהיר כשלעצמו בבחינת עובדה או נסיבה חדשה שמצדיקה את ביטול ההסדר. אין בתצהיר אלא לסייע סיוע נוסף לעמדה שהציגה מנורה כבר בבקשתה לביטול צו הכינוס על ראיותיה, ועיקר הדברים – כעולה מהחלטת בית המשפט של פשיטת רגל – הוצג בבקשתה של מנורה.
אוסיף עוד כי בקשתה של מנורה לביטול ההסדר (וגם התגובה לתשובה) לא נתמכו בתצהיר. הטענה כי העובדות שנלמדו מהתצהיר "אודות ניהול חברה והעסקת עובדים" לא היו ידועות למנורה (סעיף 10 לבקשה) היא טענה עובדתית שיש לתמוך בתצהיר. יתר על כן, לא נטען (ובוודאי שלא נתמך בתצהיר) כי אילו היה מידע זה ידוע למנורה במועד ההסדר, לא הייתה מסכימה לו. ממילא גם הטענות בעניין זה נטענו בכלליות ובעלמא, ללא כל פירוט או הסבר ולא בואר למשל, כיצד היה בו (אם אמנם כך) כדי להשפיע על מסקנותיה ביחס ליכולת להיפרע מאסולין או שיקוליה של מנורה בעניין זה, בשים לב לכלל המידע שהיה בידה.
קיצורם של דברים, מנורה ידעה בוודאי על האפשרות שבית המשפט של פשיטת רגל יבטל את הליך פשיטת הרגל של אסולין על יסוד הבקשה שהיא עצמה הגישה לביטולו. לא ניתן לראות בכך שבית המשפט נעתר לבקשתה והורה על ביטול ההליך, כשינוי נסיבות המצדיק את ביטול ההסדר. ההחלטה על ביטול ההליך היא התפתחות מאוחרת שמצויה בלב ליבה של הקצאת הסיכונים על ידי הצדדים, המעוגנת בהסדר שקיבל תוקף של החלטה. אכן, מנורה לא ידעה מה תהיה ההכרעה בבקשתה לביטול ההליך, אך למרות זאת היא החליטה להגיע להסדר ולא להמתין עד שתתקבל החלטה ובכך, היא "נטלה על עצמה סיכון" שבקשתה תתקבל. גם אם טעתה מנורה, הרי שטעותה היא לכל היותר טעות בכדאיות העסקה, אשר אינה מקימה עילה לביטול ההסדר. גם מהאופן שבו הציגה מנורה את הדברים עולה בבירור, כי לכל היותר (אם בכלל), מדובר בטעות בכדאיות העסקה, שעה שציינה כי ביטול ההליך (שכאמור אינו שינוי נסיבות המצדיק את ביטול ההסדר) "שומט את הרציונל הכלכלי ואת שיקולי העלות-תועלת אשר עמדו ביסוד החלטתה של מנורה להיעתר לאותו הסדר דיוני, שהוצע לצדדים ע"י כב' בית המשפט המחוזי בבאר-שבע […]".
על יסוד כל האמור לא מצאתי, אפוא, כי בנסיבות העניין שלפניי חל שינוי מהותי בנסיבות או כי מתקיימות עילות אחרות שבדין, המצדיקות את ביטול ההסדר, שניתן לו תוקף של החלטה. כאמור, החלטת בית המשפט בדבר ביטול הליך פשיטת הרגל של אסולין על קביעותיה וממצאיה, אינם שינוי נסיבות שמצדיק את ביטולו, בנסיבות שבהן ידעה מנורה כי תלויה ועומדת בקשתה לביטול ההליך. גם לא הוכחו טעות או פגם ברצון, להבדיל (אולי) מטעות באשר לכדאיות גרידא; ומנורה אף לא הצביעה על פגיעה באינטרס ציבורי כלשהו. התוצאה שלפיה מנורה מחויבת לפעול על פי ההסדר שהסכימה לו בהיותה מיוצגת, ובעוד בקשתה לביטול צו הכינוס על דו"ח החקירה שהוגש במסגרתה ומכלול טענותיה (שהתקבלו), תלויה ועומדת ובטרם התקבלה החלטה – ודאי שאינה בבחינת "חוסר צדק" כלפיה. ברי גם כי אין מדובר בהסדר המונע מבית המשפט למלא את תפקידו, ולא הוצגה כל מניעה מלפעול על פי ההסדר ובאופן שהליך זה יתברר כהלכתו אך ורק בהימלא התנאים שהוסכמו וניתן להם תוקף של החלטה.
סוף דבר
מכל הנימוקים דלעיל, הבקשה לביטול ההסדר נדחית.
אני מחייבת את מנורה בהוצאות הבקשה בסך 15,000 ₪. בקביעת ההוצאות נתתי דעתי לתוצאה ולכך שההחלטה ניתנה על יסוד טיעונים בכתב, כמו גם למכלול הנסיבות וקביעותיי כמתואר בהחלטה.
המזכירות תדוור לצדדים
ניתנה היום, י"א תשרי תשפ"ג, 06 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.
