ביהמ"ש השלום בת"א, השופט עדי הדר: פס"ד בשש תביעות שטריות ותובענה כספית (ת"א 55707-08-15)

לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"א 4278-03-15 נסיס נ' לוינקרון
ת"א 51695-04-18 לוינקרון נ' נסיס
ת"א 49639-05-17 נסיס נ' לוינקורן
ת"א 61571-11-16 נסיס נ' לוינקרון
ת"א 41088-12-15 נסיס נ' לוינקרון
ת"א 33291-12-15 נסיס נ' טופאל נכסים בע"מ
ת"א 55707-08-15 נסיס נ' טופאל נכסים בע"מ

לפני כבוד השופט עדי הדר

ת"א 55707-08-15 נסיס נ' טופאל נכסים בע"מ

התובע: דב נסיס

נגד

הנתבעת: טופאל נכסים בע"מ

ת"א 33291-12-15 נסיס נ' טופאל נכסים בע"מ

התובע: דב נסיס

נגד

הנתבעת: טופאל נכסים בע"מ

ת"א 41088-12-15 נסיס נ' לוינקרון

התובע: דב נסיס

נגד

הנתבע: משה לוינקרון

ת"א 4278-03-15 נסיס נ' לוינקרון

התובע: דב נסיס

נגד

הנתבע: משה לוינקרון

1 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"א 61571-11-16 נסיס נ' לוינקרון

התובע: דב נסיס

נגד

הנתבע: משה לוינקרון

ת"א 49639-05-17 נסיס נ' לוינקרון

התובע : דב נסיס

נגד

הנתבע: משה לוינקרון

ת"א 51695-04-18 לוינקרון נ' רשות האכיפה ואח'

התובע: משה לוינקרון

נגד

הנתבעים: 1. רשות האכיפה – ניתן פסק דין

2. דב נסיס

פסק דין

לפני ביהמ"ש שש תביעות שטריות שהגיש מר דב נסיס (להלן: יידביי), חלקן נגד מר משה לוינקרון
(להלן: "משה") וחלקן כנגד חברת טופאל נכסים בעיימ (להלן: "טופאליי), ותובענה כספית בסך של
375,828 ₪, אותה הגיש משה נגד דב.

2 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

התביעה הכספית ת"א 51695-04-18

41. משה הגיש תביעה כספית על סך 375,828 ₪, נגד דב ונגד רשות האכיפה והגבייה. ביהמ"ש
(כבוד השופטת ערקובי) דחה התביעה נגד רשות האכיפה ביום 13.11.18.

42. משה טען, שלמרות העובדה שניתן צו עיכוב הליכים כולל בתיק 503902-09-16 אצל רשות
האכיפה, דב פעל הלכה למעשה למימוש כספים חרף עיכוב ההליכים, בסכום כולל בסך של
125,828 ₪, לחשבון בא כוח דב בבנק לאומי.

43. עוד טען שדב בהונאה של ממש, הסתיר משך חודשים רבים את עצם משיכת הכספים לידיו
שלא כדין, בעוד הוא מנהל הליכים בביהמ"ש נגדו. עוד טען שנגרמו לו נזקים בגין הפגיעה
החמורה בשמו הטוב וללא הוכחת נזק הוא מעמיד ראש נזק זה על סך של 100,000 ₪.

44. עוד טען שהיה אמור לחסוך עד גיל הפרישה עוד 10 שנים לפחות, ולהפיק רווחים של
כממוצע של 10,000 ₪ מדי שנה, ובסה"כ רווחים בסך של 100,000 ₪. לכן, הלכה למעשה
נגרעה ממנו האפשרות להמשיך וליהנות מפירות חסכונותיו.

45. עוד טען לעגמת נפש, כאב וסבל בסך של 50,000 ₪.

46. עוד טען שהסכום שנמשך על ידי דב הגיע לכיסו שלא כדין ומסתכם בסך של 125,828 ₪.

כתב הגנה בתביעת משה

47. דב טען בכתב הגנתו שהתביעה הינה תביעת סרק וקנטרנית, נעדרת כל עילה, שכן לא היה
עיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ נשוא התובענה וכי משה יכול לבוא בטענות רק לעצמו
ולרשלנותו הוא, על כך שכשל ולא עמד על כך שיהיה עיכוב הליכים בתיק. עוד טען
שהתביעה נועדה לנסות ולהוות יימשקל נגדי להליכי הגבייה אותם הוא נוקט נגד משה ו/או
לנסות ויילכפר" על מחדליו של משה עצמו, שכשל באופן קולוסאלי להגיש התנגדות במועד
ובהסכמה הדיונית שהתגבשה, התרשל בעבודתו ולא טרח לבקש עיכוב הליכים בתיק
ההוצל'יפ נשוא התובענה.

11 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

48. עוד טען כי הוא ממילא לא ביקש מימוש של הכספים בכלל פנסיה וגמל בתיק ההוצל"פ
נשוא התובענה, כך שככל שנעשה מימוש של הכספים אצל המחזיק הוא נעשה או על ידי
נושה אחר של משה או על ידי משה בתיק ההוצלייפ לאחר שערכאת הערעור דחתה בקשתו
של משה לקבל עיכוב הליכים באחד מהתביעות השטריות המתנהלות נגדו- תיק הוצלייפ

.01-48038-14-9

כתב תשובה בתביעה הכספית

49. משה הגיש ביום 11.10.18 כתב תשובה בו טען שדב מודה כי יתכן והוא אכן פעל למימוש
כספים במסגרת תיק הוצאה לפועל אחר, שנפתח על ידו לשם גביית פסק דין כספי בו זכה
בכספים מולו. לכן, יש בכך כדי להטיל את האשמה לנזקיו על כתפי הנתבעים (כתב התשובה
הוגש בטרם ביהמ"ש דחה התביעה נגד רשות האכיפה).

50. משה טען שדב פעל במרמה ולמרות החלטת ביהמ"ש, הגיש בקשה למימוש הכספים באופן
יזום על ידו ביום 14.11.16. עוד טען שבעת הגשת הבקשה, לא יכול היה לדעת על בקשות
המימוש שכן אלו הוגשו בטרם הוקלד בא כח בתיק, בטרם הוגשה בקשה להארכת מועד
וכיוצא באלו, משכך, טען, אין בפי דב הגנה ראויה כלשהי שיש בה כדי להצדיק את מחדליו
החמורים כלפיו.

51. עוד טען שחתימתו של דב על הודעה משותפת המאריכה את המועד להגשת התנגדות,
ובאותה נשימה ממש, ביום 21.11.16, להגיש בקשה למימוש כספים, לאחר חתימתו על
הבקשה המשותפת שביקשה ליהותיר את העיקולים על כנם", מראה כי חוסר תום ליבו
של דב, שפעל במודע להטעות את הנתבעת, מחייב את חיובו בשל מחדליו החמורים מולו.

דיונים

תיק 4278-03-15

12 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

הריון הראשון

52. ביום 4.6.15 התקיים הדיון הראשון לפני כב' הרשם הבכיר אדי לכנר. נדונה בקשת דב
להטיל עיקול על נכס מקרקעין. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה יינתן צו איסור דיספוזיציה
בנכס מקרקעין בפיית גוש 6407 חלקה 318.

הדיון השני

53. ביום 22.11.15 התקיים הדיון השני, הפעם לפני כב' השופטת לימור ביבי. התקיים דיון
בברייל. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה בכפוף להפקדת סך של 150,000 ₪ תינתן רשות

להתגונן.

תיק 55707-08-15
הדיון הראשון

54. ביום 17.9.15 התקיים הדיון הראשון לפני כב' השופט (כתוארו דאז) עמית יריב. התקיים
דיון בבקשה לביטול עיקולים.

הריון השני

55. ביום 20.10.15 התקיים הדיון השני. התקיים דיון בהתנגדות לביצוע שטר. ביהמ"ש נתן
רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 170,000 ₪. כמו כן, נשמעו סיכומים בעל פה בבקשה

לביטול עיקולים.

הדיון השלישי

56. ביום 18.5.16 התקיים הדיון השלישי. התקיימה ישיבה מקדמית בה התבררו בקשות
לזימון עדים ולמחיקת סעיפים מתצהיר עדות ראשית. כמו כן נקבע מועד לשמיעת ראיות.

החלטה מיום 22.5.16

57. כבוד סגנית הנשיא (כתוארה דאז) השופטת סיגל רסלר- זכאי הורתה ביום 22.5.16 על
העברת התיקים 55707-08-15 ו- 33291-12-15 למותב זה.

תיק 41088-12-15

13 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

58. ביום 14.7.16 התקיים הדיון הראשון לפני כב' הרשמת הבכירה יפעת אונגר ביטון. הצדדים
הגיעו להסכמה לפיה תינתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת הסך של 85,000 ₪.

דיונים בתובענות לאחר שהועברו למותב זה

הדיון הראשון

59. ביום 30.6.16 התקיים הדיון הראשון בתובענות לאחר שהועברו למותב זה. התקיים דיון
בתובענות הראשונות (ביהמ"ש נתן פסק דין בתובענות הראשונות ביום 16.2.17).

הדיון השני

60. ביום 24.7.16 התקיים הדיון השני. התקיימה ישיבת שמיעת ראיות בה נשמעה עדות עוייד

אלי מור.

הדיון השלישי

61. ביום 7.12.16 התקיים הדיון השלישי. התקיים דיון בו ביהמ"ש הביע עמדתו באשר
לתובענות התלויות ועומדות והצורך באיחוד שמיעתן לפני מותב אחד. ביהמ"ש נתן
החלטה לעניין מינוי המומחה לחשבונאות רואה חשבון אלי גולדשטיין לצורך עריכת
התחשבנות כוללת בין הצדדים.

הריון הרביעי

62. ביום 8.3.17 התקיים הדיון הרביעי. התקיים בירור לעניין הגשת הבקשה לפני כב' נשיאת
ביהמ"ש העליון לאיחוד שמיעת תובענות. נקבע מועד לתזכורת פנימית למתן הודעת עדכון

באשר להחלטה שתינתן בבקשה.

החלטת ביהמ"ש העליון לאיחוד שמיעת תובענות

63. כב' שופט בית המשפט העליון מני מזוז, הורה ביום 9.4.17 שתביעות 41088-12-15, -61571
11-16, 4278-03-15 תועברנה לבימ"ש השלום בת"א והן תשמענה לפני מותב זה יחד עם
תביעות 55707-08-15 ו- 33291-12-15.

14 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

הדיון החמישי

64. ביום 26.4.17 התקיים הדיון החמישי. נקבעו מועדים להשלמת הגשת כתבי תשובה
והליכים מקדמיים. כמו כן, נקבע מועד לשמיעת ברייל בתיק 4278-03-15.

הדיון השישי

65. ביום 29.5.17 התקיים הדיון השישי. התקיים דיון בתיק 61571-11-16. משה נחקר
וביהמ"ש נתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 50,000 ₪.

תיק 49639-05-17

66. כב' שופט בית המשפט העליון ג'ורג' קרא הורה ביום 6.7.17 כי תביעה 49639-05-17 תועבר
ותשמע לפני מותב זה יחד עם יתר התביעות.

הדיון השביעי

67. ביום 6.9.17 התקיים הדיון השביעי. התקיים דיון בתיק 49639-05-17. נחקרה המומחית
להשוואת כתב יד גב' איה שוחט, ומשה. בהעדר הסכמות, ביהמ"ש נתן צו להגשת

סיכומים.

הריון השמיני

68. ביום 19.12.17 התקיים הדיון השמיני. ביהמ"ש דן בבקשה לתיקון ההתנגדות בתיק -49639
05-17 וקבע מועדים להגשת סיכומים בסוגיה מדוע לא תימחק הבקשה לתיקון ההתנגדות.

החלטה מיום 2.1.18

69. ביהמ"ש מחק ביום 2.1.18 הבקשה לתיקון ההתנגדות, וקבע שאם וכאשר תוגש שוב, תהיה
חפה מכל אזכור של המחלוקת בין דב ובין עורך דינו בעבר, עוייד אבני, לרבות ראיות
שהגיעו לידיעת משה כתוצאה מעיון בתובענה באותה מחלוקת, או כתוצאה מכך שהראיות
הגיעו לעוייד אבני ומשם לידי משה כתוצאה מייצוגו של דב על ידי עו"ד אבני במסגרת יחסי
עוייד לקוח.

15 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

הדיון התשיעי

70. ביום 4.3.18 התקיים הדיון התשיעי. התקיים דיון בברייל בתיק 49639-05-17. משה נחקר

וביהמ"ש נתן צו להגשת סיכומים.

החלטה מיום 13.4.18

71. ביום 13.4.18 ולאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, ביהמ"ש נתן רשות להתגונן.

הגשת ראיות

72. משה וטופאל הגישו תצהירי עדות ראשית ביום 2.9.18, ואילו דב הגיש תצהירי עדות
ראשית מטעמו ביום 2.10.18.

הדרךך העשירי

73. ביום 7.11.18 התקיים הדיון העשירי. התקיים דיון במסגרתו הוצע למומחה להשוואת כתב
יד מר אמנון בצלאלי להגיש בקשה לתשלום שכ"ט לעניין מוצג ת/משה/1. כמו כן הוצע
לריים גולדשטיין להגיש בקשת שכייט לצורך השלמת בדיקת התחשבנות בין הצדדים בה
החל לגבי שתי התביעות הראשונות בהן ביהמ"ש כבר נתן פסקי דין.

החלטה מיום 22.11.18

74. כבוד סגנית הנשיא (כתוארה דאז) השופטת סיגל רסלר – זכאי הורתה ביום 22.11.18
להעביר התביעה הכספית ליומנו של מותב זה.

הגשת חוות דעת ע"י המומחה להשוואת כתב יד בצלאלי בעניין ת/משה/1

75. המומחה להשוואת כתב יד מר בצלאלי הגיש, לאחר שביהמ"ש הבטיח תשלום שכרו, חוות

דעתו ביום 19.12.18.

הדיון האחד עשר

16 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

76. ביום 2.5.19 התקיים הדיון האחד עשר. ביהמ"ש נתן הוראות למומחה לחשבונאות – רויים
גולדשטיין ביחס לחוייד מטעמו.

הדיון השניים עשר

77. ביום 15.7.19 התקיים הדיון השניים עשר. ביהמ"ש דחה בקשת טופאל בתיק 55707-08-15
להשבת סך של 200,000 ₪ לידיה. מכיוון שרויים גולדשטיין הפך לשותף במשרד רואי חשבון
בו אחד השותפים הינו חבר קרוב של המותב, מינויו כמומחה בוטל וביהמ"ש הציע
מועמדים להיכנס בנעלי המומחה לחשבונאות.

מינוי מומחית לחשבונאות במקום המומחה הקודם

78. ביום 22.7.19 הודיעו הצדדים על הסכמתם למינוי רויים אריאלה להב כמומחית
לחשבונאות. בהתאם, ביום 13.8.19 מונתה רויים להב כמומחית מטעם ביהמ"ש, לאחר

שהצדדים הפקידו שכרה בקופת ביהמ"ש.

חוות דעת המומחית לחשבונאות

79. ביום 24.12.19 הגישה המומחית לחשבונאות רויים להב חוות דעתה לתיק ביהמ"ש.

הדיון השלושה עשר

80. ביום 28.1.20 התקיים הדיון השלושה עשר. התקיימה ישיבת הכנה לשמיעת ראיות. נקבעו
מועדים ונקצבו זמני חקירות. כמו כן, המומחה מר בצלאלי התבקש להגיש בקשה לתשלום
שכרו בגין השלמת חוות הדעת.

הדיון הארבעה עשר

81. ביום 19.2.20 התקיים הדיון הארבעה עשר. התקיים דיון בו נדונו מספר בקשות של

הצדדים.

הגשת ראיות בתיק 51695-04-18

82. משה הגיש ראיותיו בתביעה הכספית ביום 20.2.20 ואילו דב הגיש ראיותיו ביום 25.2.20.

17 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

חוות דעת משלימה ע"י המומחה להשוואת כתב יד

83. לאחר שביהמ"ש הבטיח תשלום שכרו, המומחה מר בצלאלי הגיש ביום 18.5.20 חוות דעתו

המשלימה.

הדיו החמישה עשר

84. ביום 15.6.20 התקיים הדיון החמישה עשר. התקיימה ישיבת שמיעת ראיות. דב נחקר הן

כתובע והן כנתבע.

הדיון השישה עשר

85. ביום 16.6.20 התקיים הדיון השישה עשר. נדונו סוגיות דיוניות, וכן נשמעה עדות המומחה

מטעם משה – מר משה יוחאי.

הדיון השבעה עשר

86. ביום 13.7.20 התקיים הדיון השבעה עשר. הייתה אמורה להתקיים חקירת העד דין מלכה.
אולם, העד לא התייצב לדיון, לאחר שגם לדיון קודם לא התייצב. בלית ברירה ולאחר
שהעד הודיע טלפונית שאין בכוונתו להתייצב, ביהמ"ש הוציא נגדו צו הבאה.

הדיון השמונה עשר

87. ביום 17.9.20 התקיים הדיון השמונה עשר. התקיימה ישיבת שמיעת ראיות. נחקרו,
המומחית מטעם ביהמ"ש להב, משה – כתובע וכנתבע, וכן העד דין מלכה. המומחית רויים
להב התבקשה להגיש השלמה לחוות הדעת חישוב של סכומי השטרות בשערוך על פי
זמני הפירעון בשטרות.

חוות דעת משלימה של המומחית לחשבונאות

88. ביום 24.9.20 הגישה המומחית לחשבונאות רויים להב חוות דעת משלימה.

הדיון התשעה עשר

18 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

89. ביום 20.10.20 התקיים הדיון התשעה עשר. ביהמ"ש דן בבקשה לעניין מסמכים שהועברו
למומחה מטעם ביהמ"ש להשוואת כתב יד. כמו כן, דן בבקשה לגבי תקינות והשלמת
הביקורת החשבונאית של המומחית ררייח להב.

הודעה מיום 3.12.20

90. ביום 3.12.20 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תמונה המומחית להשוואת כתב יד גב' פנינה
אריאלי לצורך בדיקת מסמך יינספח 41 (לתצהיר דב) שנחזה להיות מסמך אחד ולטענת

משה אינו כזה".

הדיון העשרים

91. ביום 14.12.20 התקיים הדיון העשרים. התקיים דיון נוסף בבקשת דב לעניין ביצוע בדיקות
על ידי המומחה להשוואת כתב יד בצלאלי. מאחר וביהמ"ש הגיע למסקנה שלא היה מקום
לקיום דיון נוסף זה, הוא חייב דב בהוצאות. כמו כן, ביהמ"ש הורה לצדדים להפקיד שכייט
המומחה בצלאלי לצורך השלמת בדיקת מסמכים נוספים אותם ביקשו הצדדים לבדוק.

חוות דעת המומחית להשוואת כתב יד גב' אריאלי
92. ביום 12.1.21 הגישה המומחית להשוואת כתב יד גבי אריאלי חוות דעתה לתיק ביהמ"ש.

חוות דעת נוספת של המומחה להשוואת כתב יד בצלאלי

93. ביום 17.1.21 הגיש המומחה להשוואת כתב יד, מר בצלאלי, את חוות דעתו הנוספת לתיק

ביהמ"ש.

הדיון העשרים ואחד

94. ביום 14.2.21 התקיים הדיון העשרים. ביהמ"ש בדק האם מי מהצדדים מעוניין בחקירת
מי מהמומחים וקבע מועד לחקירת המומחה בצלאלי.

הדיון העשרים ושניים

95. ביום 17.3.21 התקיים הדיון העשרים ושניים. נחקר המומחה מר בצלאלי.

19 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

סיכומים

96. משה וטופאל הגישו סיכומיהם ביום 8.6.21. דב הגיש סיכומיו ביום 28.6.21. סיכומי
תשובה מטעם משה וטופאל הוגשו ביום 11.7.21. ביהמ"ש קבע מועד לדיון מענה לשאלות.

בקשה להתעלם מסיכומי התשובה

97. דב הגיש ביום 25.7.21 בקשה להתעלם מסיכומי התשובה עקב הרחבת חזית. ביהמ"ש קבע
לאחר שהוגשה תשובה ותגובה לתשובה, כי ייתן החלטה במסגרת הדיון שקבע למענה

לשאלות.

בקשה להרחבת צו סיכומי טענות הצדדים

98. טופאל ומשה הגישו ביום 22.8.21 בקשה שכותרתה "בקשה להרחבת צו סיכומי טענות
הצדדים". ביהמ"ש הורה על מחיקת הבקשה במתכונתה, שכן במהותה הייתה בקשה
לצירוף ראיה או לתיקון סיכומים. ביהמ"ש הורה שככל שמעוניינים בכך, המבקשים יגישו

בקשה מתאימה.

בקשה לצירוף ראיה

99. טופאל ומשה הגישו ביום 23.8.21 בקשה לצירוף ראיה. עניינה של הבקשה בתצהיר של עוייד
ירון אבני, שכנזכר לעיל, ייצג בעבר את דב. לטענת המבקשים, ביום 17.8.21 הגיש דב
תביעה נגד עורך דין אבני בגין תצהיר שנחתם על ידי עורך דין אבני בו הוא ציין שבשנת
2018 דב מסר לו כי סך חובותיהם של משה וטופאל כלפיו אינם עולים על הסך הכולל של
100,000 $ לכל היותר.

.100

ביהמ"ש קבע לאחר שהוגשה תשובה ותגובה לתשובה, כי ייתן החלטה במסגרת

הדיון שקבע למענה לשאלות.

הדיון העשרים ושלושה

20 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.101

ביום 5.10.21 התקיים הדיון העשרים ושלושה. ביהמ"ש דחה הבקשה לצרוף ראיה
ושמע מענה לשאלות ודחה הבקשה לצרוף ראיה. לבקשת בייכ דב, הדיון הופסק ונקבע מועד

להמשך הדיון.

הדיון העשרים וארבעה

.102

לשאלות.

דיון והכרעה

.103

ביום 1.12.21 התקיים הדיון העשרים וארבעה בו ביהמ"ש סיים לשמוע מענה

כעולה מכתבי הטענות שנסקרו עד כה, על ביהמ"ש להכריע בטענות הגנה של משה

בעניין התביעות השטריות ובתביעת משה נגד דב.

טענת משה שדב מבקש ביצוע שיקים שהיה עליו להשיבם לידיו

.104

כאמור לעיל, הטענה המרכזית של משה, שחזרה על עצמה, היא שדב מבקש ביצוע
שיקים שהיה עליו להשיבם לידיו. כפי שיפורט להלן, טענה זו לא הוכחה ממספר סיבות.

הסתירות בגרסאות שינויי חזית, חזקת השקר
105. דב טען בפרק א' לסיכומיו לגבי הגרסאות המתחלפות והשונות של הנתבעים
בליבת גרסתם, ולעניין זה ראו הפירוט מסעיף 48 לסעיף 67 לסיכומיו.

.106

דב טען שיש "שינוי גדול, יש גרסה מתפתחת והבדלים בין תצהיר ההתנגדות,
כתב ההגנה המתוקן בתיק הזה, והגרסה חדשה בתצהיר העדות הראשית". דב טען
שמשה טען בתצהיר העדות הראשית שלו גרסה חדשה שההלוואות הם דמיוניות, וזאת
בסתירה לגרסאות הקודמות שלו, המקוריות.

21 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.107

.108

.109

.110

.111

.112

.113

משה הפנה לסעיף 31 עד 36. לסיכומי התשובה אדוני, סיכומי התשובה, ששם
אני מראה ומזכיר שבית המשפט הנכבד נתן לנו רשות כנגד תשלום הוצאות מאוד גבוה
לתקן את ההתנגדויות, ולכן הטענות האלה הם לא רלוונטיות להשוות בין ההתנגדויות
לבין מה שנאמר לאחר שנים מעת הגשתם."

ביהמ"ש קובע כי משה שינה גרסאותיו פעם אחר פעם. תחילה טען לפירעון
ההלוואות באמצעות הצגת טבלאות לעניין מועדי הפירעון. מכיוון שטענה זו נמצאה כלא
מהימנה, הוא חויב בהפקדת ערבון על מנת לקבל רשות להתגונן במרבית התביעות.

משה נדרש בחקירתו לאותן טבלאות וטען ייהייתי בהלם טוטאלי, לא ידעתי מי
נגד מי, ישב עורך דיני וניסה לעשות סדר. אני לא הייתי חלק מזה. אני מתנצל מאד אבל
זה לא אומר שכל הצ'קים האלה הוא לא חייב לי אותם."

הניסיון של משה להתנער מטבלאות שנכללו בתצהיר מטעמו אינו מקובל.

משה העלה במועד מאוחר יותר טענות נוספות כגון שייההלוואות דימיוניות".
בסעיף 8 לתצהירו, טען שנתן לדב הלוואות שלא נפרעו. כמו כן, טען כי בידיו מסמך
בחתימת דב בו הוא מאשר שסילק חלק מהחוב כלפיו.

העובדה שמשה ביקש וקיבל רשות לתקן כתבי טענותיו, אינה מאיינת שינוי

הגרסאות, כסברת משה בסיכומיו.

משה טען שייהייתי עסוק בעשייה, בפיתוח 2 החברות שלי, אני לא הייתי עסוק
בקטנות. התביעה שלו תפסה אותי עם המכנסיים למטה. לקח לי זמן לארגן חומר. היה
לי המון חומר מקורי שלא היה אצלי בבית, היה אצל ההורים שלי בבית זייל, רק אחרי
שאבי נפטר והלכתי לחפש בדירה מצאתי המון מסמכים שאותם לא היו לי. הייתי

22 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

בהתחלה בלי מקורות שאני יכול להוכיח את הדברים שלי. רק אחר כך יותר מאוחר אני

לקחתי ומצאתי מסמכים."

.114

.115

.116

ביהמ"ש קובע שלא היה למשה מענה מניח הדעת, מדוע לא העלה כל טענותיו

באופן סדור בהזדמנות הראשונה.

לא זו אף זו, דב טען שמשה הבריח דירה שאמורה הייתה להוות בטוחה לפירעון
הלוואות שנתן למשה. דב תאר בסעיף 26 בתצהירו כיצד הגיש בקשה בהוצל'יפ למימוש
משכון בו שועבדה הדירה ואז גילה כי המשכון לא נרשם ברשם החברות. לכן, הגיש תביעה
לאכיפת השעבוד בה.פ. 9479-10-14 ואז גילה במהלך הדיון כי הדירה נמכרה.

כבוד השופט (כתוארו דאז) עמית יריב תאר מעלליו של משה בעניין הדירה בת"א
55707-08-15 בהחלטה מיום 20.10.15 כלהלן :

"במסגרת בקשת העיקול, כמו גם במסגרת החקירות לפניי, התברר כי טענותיו של לוינקרון
בתצהירו אינן מהימנות (בלשון המעטה). ראשית יש לציין, כי במסגרת הסכם הלוואה מיום
25.11.2001 (נספח ח' לבקשה לעיקול זמני), התחייב לוינקרון לשעבד לטובת נסיס נכס מקרקעין
בתל-אביב. התחייבות זו זכתה ל"רענון" בהסכם הלוואה מיום 20.12.2009 (כונה בבקשת העיקול
"הסכם ההלוואה הדולרי הרביעי" נספח י"ג לתצהיר התומך בבקשה לעיקול זמני),

–

שבמסגרתה הסכים לוינקרון להותיר את השעבוד על אותו נכס להבטחת הלוואות נוספות שנטל
ושייטול מאת נסיס. מה ששכח לוינקרון לציין במסגרת ההסכם הרביעי הנ"ל הוא, שהוא מכר
את נכס המקרקעין במהלך שנת 2002, כחצי שנה לאחר שהתחייב לשעבד אותו לטובת נסיס

במסגרת ההסכם נספח ח'.

מבלי להיכנס לאופיין המדויק של ההלוואות, וגם אם אקבל לצורך הדיון בשלב זה את ההנחה
שמדובר בהלוואות שחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג – 1993 חל עליהן, גם אז לא תיתכן
מחלוקת כי מצב שבו לווה מתחייב להעמיד בטוחה, ומעביר את הבעלות בבטוחה ללא קבלת רשות
המלווה – גם אם הוא משוכנע בתום לב שפרע את ההלוואה עד תום – הוא מצב חמור של הברחת
נכסים, אשר יש בו כדי ללמד, שלא ניתן לסמוך על אותו לווה שישלם את חובו – ככל שייפסק
שיש חוב שעליו לשלם. חמור מכך: בשנת 2009, שבע שנים לאחר שנמכרה הדירה שנועדה לשמש

–

23 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

כבטוחה, עוד התחייב לוינקרון לשמר את מעמדה הבטוחתי של הדירה, וקיבל כנגדה הלוואות
נוספות. די בכך, לטעמי, כדי לקיים את יסוד ההכבדה מעל ומעבר לנדרש לצורך הטלת עיקול

זמני.

ודוק: בעדותו לפניי, עשה לוינקרון מאמצים ניכרים כדי לשכנע, כי הבטוחה לא נועדה להיות דירה
קונקרטית כזו או אחרת, כי אם זכויותיה של טופאל בנכס המקרקעין בכללותו. בעדותו לפניי בנה
לוינקרון תלי תלים של סיפורים בדבר זכויות ב"חנות" המצויה בנכס המקרקעין, שלאחר מכן
התברר שאינה אלא חדר מדרגות, אשר בכוונת לוינקרון להסב לחנות בזמן מן הזמנים (וראו לעניין
זה עמ' 32 לפרוטוקול ש' 17 – 19, ש' 21, ש' 26 – 28; עמ' 33 ש' 4, ש' 6 – 8; עמ' 36 ש' 24 – עמ'
37 ש' 4), אולם טענות אלה – בדבר זכויות בנכס – נסתרו חזיתית בתצהיר שהגיש לוינקרון עצמו
לעיריית תל-אביב – יפו בשנת 2009, ובה הצהיר כי לטופאל אין, נכון לשנת 2009, כל חלק בנכס,
או בלשונו של לוינקרון עצמו:

–

"כל הדירות והחנויות בבניין ברח' פלורנטין 22, פינת בנבנישתי 1, הידוע כגוש 7084 חלקה 84
נמכרו על ידי החברה בשנים עברו.
היחידה האחרונה בבנין שהייתה בבעלות החברה נמכרה לפני כשנתיים ימים, והחזקה בה לקונה
נמסרה סמוך לאחר מכן.

כיוון שהחברה שוב איננה מחזיקה ואיננה בעלים של חלק כלשהו של הבנין, היא אינה אחראית
בכל דרך שהיא לפעולותיהם של הדיירים והבעלים בבניין." (מוצג מש/1, סעיפים 4-2 לתצהיר)
מכאן שלוינקרון הצהיר, בתצהיר ערוך כדין, שהוגש לרשות מינהלית לשם קבלת טובת הנאה (יש
להניח שעל מנת לפטור את טופאל מאחריות לליקויים או להפרות שונות של חוקי העזר העירוניים
– כנראה לעניין בנייה בלתי חוקית, לפי סעיף 5 לתצהיר) כבר בשנת 2009 כי לטופאל אין זכויות
בכל חלק שהוא של הבנין – לרבות ברכוש המשותף, בחדרי המדרגות וכו'. מכאן שטענתו בדבר
בטוחה בת-ערך – נסתרה בתצהירו שלו, זאת מעבר לחומרה היתרה של מי שהגיש תצהיר כוזב –
ואחת היא בעיניי אם התצהיר הכוזב הוגש לעירייה בשנת 2009 או לבית המשפט בשנת 2015.

יש להזכיר עוד, כי במהלך חקירת לוינקרון במסגרת הדיון בהתנגדות התברר כי הגשת
תצהירים המוסרים גרסאות עובדתיות שונות בהתאם לנוחותו של לוינקרון ובהתאם ל"רוח הזמן"
היא כמעט שיטת עבודה אצל לוינקרון. גם כאשר טען לוינקרון לפירעון ההלוואה נושא הליך זה,
מסר שתי גרסאות עובדתיות שונות בשלושה תצהירים שונים (תצהיר התמיכה בהתנגדות לביצוע
שטר לפניי, וכן תצהירים מש/2, מש/3 ו-מש/4 שהוגשו בדיון מיום 20.10.2015). בשתי מערכות

24 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

הגרסאות הללו, הציג לוינקרון רשימת שיקים שלשיטתו שימשו לפירעון ההלוואה, אולם שתי
הרשימות אינן חופפות.

דומה כי במצב דברים כזה, כאשר גרסתו של לוינקרון אינה מחזיקה מים, וכאשר הוברר כי הוא
אינו בוחל בהברחת נכסים תוך פגיעה בהסתמכותו של נסיס עליהם יסוד ההכבדה הוכח

–

בעליל."

.117

כל האמור לעיל מוביל למסקנה כי יש להטיל ספק בגרסאותיו השונות של משה
ביחס למסכת העובדתית.

טענת משה שדב אינו מהימן

.118

.119

משה טען שדב אינו מהימן. הוא התבסס בסעיף 5 לסיכומיו על פסק הדין של כבוד
השופט אלקלעי בתאייק 54451-01-18 נסיס נ' אבני ואח' (פורסם בנבו) בו קבע שדב לא

אמר אמת.

מעיון בפסק הדין עולה שמההתקשרות בין דב לעוייד ירון אבני, אחד הנתבעים
באותה תביעה, עולה תמונה דומה לממצאים כאן לגבי פעילות "המעלה תהיות רבותיי.
בפסק הדין, כבוד השופט אלקלעי ציטט את מסקנות המומחה מטעם ביהמ"ש שם שקבע
כלהלן :

"עם זאת התרשמתי, כי מדובר בפעילות המעלה תהיות רבות ומתאפיינת בסימנים חריגים כגון:
היקף גדול של הסכמים הנושאים שמות שונים בתקופה קצרה, העברת כספים במזומן, תשלומים
מרובים בשיקים בסכומים קטנים, קבלת שיקים כבטחון, תשלום על ידי ולצדדי ג', ניכיון שיקים
אצל נותני שירות מטבע, תשלומים ללא הסכמים כתובים ועוד…. במסגרת הבדיקה בחנתי מחד
את כל הכספים שהועברו על ידי הנתבע או מי מטעמו, ומאידך את כל הכספים ששולמו לתובע או
מי מטעמו. לצורך החישוב שערכתי, אישרתי את כל הכספים שיש בגינם אסמכתאות. לעניין
העברת מזומן בין הצדדים, אישרתי סכומים שהוצגו בגינם אסמכתאות מגבות בלבד".

.120

.121

באותו פסק דין, ביהמייש שם נתן אמון בעדות מר דין מלכה, שהעיד גם לפני מותב

זה שדב פרט אצלו שיקים של משה, או מי מטעמו.

דב טען בחקירתו "מעולם לא פתחתי כרטיס אצל דין מלכה

25 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

אכן שקיבלתי לפעמים שיקים מטופאל נכסים או מייל מישורים,

ש:

כמה פעמים קיבלת שיקים?

ת:

אין לי מושג.

העד, מר נסיס: אכן פרטתי אותם אצל דין מלכה,

העד, מר נסיס: של השיקים, על הרכישות שהוא עשה שאני מימנתי, הוא נתן לי שיקים, פרס
אותם, הם בדרך כלל בסכומים גבוהים, מינואר, פברואר, מרץ, אפריל, כן? ואני הייתי פורט מדי
פעם אצל דין מלכה, לפעמים משתמש בצרכים שלי.

אז ככה, דבר ראשון אין לי שום כרטיס אצל דין מלכה, הכרטיס הזה נולד בהליך אנטיגוניסטי
וזדוני שהוא שיתף פעולה עם איזה מישהו, איש השוק האפור, עכשיו, כדי להיות כנה אז אני
אומר שכן, אכן, הרי בטבלאות הראשונות של כתב ההגנה והתנגדות, מופיע שם בטבלאות שאני
קורא להן פיקטיביות, שמשויכות לכל הלוואה והלוואה, מלכה, מלכה, מלכה' או change tiran
זה אותו דבר, שכמובן שאני עשיתי, שאני נתתי את השיק, נתתי את זה לדין מלכה, אבל אני לא
יכול להתחייב שכל מה שרשום ברשימה שהוא יש לו באמתחה שלו הם שלי."

.122

.123

.124

דין מלכה זיהה בחקירתו כאן את דב ואישר כי פרט אצלו כספים שעל פי הכרטסת
הסתכמו במעל למיליון ₪. הוא העיד כי מסר לדב כסף במזומן כנגד שיקים לפירעון מידי.

לגבי קביעת כבוד השופט אלקלעי כי לא אמר אמת, דב התבטא בחקירתו כאן כלפי
כבוד השופט אלקלעי באופן חמור ביותר וטען שפסק הדין זדוני. יאמר לזכותו של דב
שלאחר מכן התנצל על כך.

דב טען בסיכומיו ביחס לפסק הדין שיינושאים מן הסוג הזה הם בלתי קבילים

ויש להתעלם מהם לחלוטין".

26 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.125

דב טען בסעיף 19 ובסעיף 81 לסיכומיו שאין לעדות מר מלכה השלכה ברמה
הכספית מכיוון שמשה העיד במפורש שהוא נתן למומחית לחשבונאות מטעם ביהמייש כאן,
את כל המסמכים הנוגעים למחלוקת עם דב. לעניין זה ראו עדותו של משה בדבר המצאת
המסמכים למומחית ייאחד לאחד חתומים על ידו, כן..".

.126

ביהמ"ש קובע כי ממצאי כבוד השופט אלקלעי ביחס למהימנות דב, אינם מסייעים
למשה כפי מלוא ציפיותיו. הם מחזקים התרשמות ביהמ"ש בפסק הדין בתביעות
הראשונות כי שני הניצים אינם מלאכים כלילי שלמות, בלשון המעטה. אולם, אין היא
משנה התוצאה לפיה משה לא הצליח להוכיח מרבית טענותיו המתחלפות, למעט לעניין
שטר אחד לגביו נמצא כי דב מבקש באמצעותו להיפרע ממשה פעמיים והטענה של משה
שפרע חלק מהחוב במימון רכישת מוצרים ושירותים, טענה שבסופו של יום, כפי שיפורט
בהמשך, אינה משרתת אותו בתביעות כאן, למעט לגבי שלושה שיקים בסכום נמוך.

.127

טענת משה לזכאות להשבת השטרות לידיו אינה הגיונית בנסיבות העניין
לא רק שמשה נתפס כלא מהימן, גם הטענה לגופה, לפיה היה זכאי להשבת
השיקים, אינה סבירה בנסיבות העניין. משה טען ש"כל הצ'קים האלה שניתנו לו כחלק
מעין כביטחון היו אמורים לחזור אליי, היו אמורים לחזור אליי כי יש מצבים שהוא לקח
ממני צ'קים פעמיים." הטענה אינה מתיישבת עם ההיגיון, שכן מצופה כי איש עסקים
מנוסה כמו משה לא ייתן שיק בטרם יקבל בחזרה שיק קודם ולבטח לא מספר רב של
שיקים. אולם, כאמור לעיל, וכפי שיפורט בהמשך, לגבי שיק אחד, התברר שיש לדחות
התביעה נשוא אותו שיק, עקב העובדה שדב נפרע בגין אותה הלוואה בתביעה קודמת וכעת
שב וביקש לבצע שטר נוסף בגין אותה הלוואה.

עדויות בעלי הדין

.128

דב טען מסעיף 68 לסיכומיו ליאופן העדות של מר לוינקרון על דוכן העדים,
הפרעות בלתי פוסקות לחקירה והתחמקויות מתשובות נתנו פירוט שקרוב ל, אהה, לא
יודע יש כאן חמש עשרה, עשרים דוגמאות, על על ההתערבות של אדוני בחקירה אדוני
אומר לו אתה לא עונה,".

27 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.129

.130

.131

דב טען בסעיפים 77 ו-78 לסיכומיו כי מסר גרסה קוהרנטית בכל התביעות.

משה טען שדב התקשה בתשובותיו בנושאים שונים.

בעניין טענות דב להפרעות לחקירה, יאמר שגם בא כוחו הפריע לחקירת דב:

"כב' הש' הדר: עורך דין סלע,

העד, מר נסיס: אין בעיה,

כב' הש' הדר: אתה יכול לעמוד ליד על הדוכן ולהחליף את העד,"

.132

ביהמ"ש קובע כי לשני הצדדים היה קושי ליתן מענה ברור ועקבי בחקירותיהם.
אולם, מכיוון שבתביעות השטריות, נטל הבאת הראיות והשכנוע חל על משה, ולנוכח
מסקנת ביהמ"ש כי אין ליתן אמון בגרסאות משה, למעט בסוגיות מסוימות שיפורטו
בהמשך, די בכך כדי להביא לקבלת מרבית התביעות השטריות.

אי עמידה בנטל הבאת הראיות עקב העדר תיעוד בכרטסות

.133

דב טען בסעיף 8 לסיכומיו להעדר התיעוד בכרטסות של הנתבעים בדבר
התשלומים להחזר ההלוואות והפנה לסעיפים 70 עד 75 לסיכומיו. משה אישר שלא היה

תיעוד.

.54"

.134

.135

כאמור לעיל, ביהמ"ש כבר נדרש למחלוקת בין הצדדים בתביעות הראשונות.

בסעיף 54 לפסק הדין שהפך לחלוט קבע כלהלן :

בין התובע לבין הנתבעים התנהל קשר ארוך שנים שהחל לכל המאוחר בעת מתן ההלוואה
הראשונה המתועדת בכתב ביום 25.11.01 והסתיים לכל המוקדם בעת מתן ההלוואה האחרונה
המתועדת בכתב ביום 14.7.11. במסגרת יחסים חבריים כטענת הצדדים ניתנו לפחות תשע
הלוואות מתועדות בכתובים ושורה ארוכה של הלוואות מוסוות באופן שהתובע משלם עבור
הוצאות של הנתבעים (ראה דברי התובע לגבי בקשת הנתבעת כי ירכוש "עבורה מאות אם לא

28 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

אלפי מוצרים ושרותים" בפרו' 26.5.16 עמ' 115 ש' 27). יצוין שמי מההלוואות לא תועדו בספרי

מי מהצדדים."

.136

המומחה לחשבונאות מטעם משה אישר בחקירתו כי היה על משה לתעד הפעילות

של טופאל מול דב בכרטסת מתאימה:

ייעוייד סלע: עכשיו אז תסביר לי אדוני איך אתה מסביר את העובדה שבכרטסות הנהלת
החשבונות של תופאל נכסים ומ.ל מישורים אין שום כרטיס על שם דב נסיס?
תשמע, אני לא רואה חשבון שלו, אני לא יודע מה הוא עושה בספרים, זה לא מה
שהתבקשתי לבדוק, אם אני הייתי הרואה חשבון שלו, אז באמת הייתי עושה את זה.
כב' הש' הדר: אתה יודע מי רואה החשבון?

ת:

כב' הש' הדר:

לא אין לי מושג.
תודה.

עוייד

סלע:

אבל אתה מסכים איתי שאם היו כאן החזרים של הלוואות, נכון, כפי שמר

לוינקרון טוען היה צריך להיות כרטסת הנהלת חשבונות,

ת:

כן,

ערייד סלע: של תופאל נכסים על שם דב נסיס, נכון?

ת:

.137

כן."

כמו כן, התברר מחקירת המומחה מטעם משה שחוות דעתו שוללת אחת
מהגרסאות של משה שייחסה התשלומים להלוואות מסוימות:

"ש.:חוות הדעת שלך משום מה בסעיף 3 בעמוד 2, אתה כותב לא ניתן לייחס תשלום כלשהו
ששילם משה לוינקרון להלוואה מסוימת, אז עכשיו בוא תסביר לי איך התצהיר הזה מתיישב עם
מה שאתה כותב בחוות הדעת שלך?
ת: או קיי, תשמע קודם כל את התצהיר הזה אני לא זוכר שראיתי, אני אומר לך בכנות, לדעתי
לא ראיתי, לא קיבלתי אותו, אני יגיד לך גם למה, אם הייתי רואה אז הייתי עושה הצלבה, אני
לא, אתה יודע, הייתי עושה הצלבה בין הצ'קים האלה לבין הרישומים שלי ואז הייתי יותר יודע
שבעצם חלק מהדברים האלה ניתן לייחס אותם להלוואות מסוימות, לא ראיתי את הדבר הזה
ולכן, גם התעלמתי לגמרי מההלוואות, ".

29 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.138

לא זו אף זו, משה העיד בחקירתו שיאני כבר טענתי מראש ואמרתי שמה שרשום

בכרטסת אינו משקף את המציאות.

ש:

ת:

בכרטסות שלך לא משקף את המציאות?
בכרטסות של טופאל, כן."

.139

ביהמ"ש שב וקובע שהעדר תיעוד מסודר של פירעון ההלוואות הנטען, והכרטסת
הכוזבת של טופאל, פוגם קשות במהימנות גרסת משה לגבי פירעון ההלוואות, גם בתביעות

כאן.

סיכום בעניין הטענה לזכאות משה להשבת השיקים לידיו

.140

לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש קובע כי משה לא הוכיח טענתו כי היה זכאי
לקבלת השטרות לידיו וזאת למעט שיק אחד, בעניינו התברר, כפי שיפורט בהמשך, שדב
ניסה להיפרע פעמיים בגין אותה הלוואה.

טענות נוספות של משה

.141

להלן טענות הגנה נוספות שהעלה משה:

טענת ההתיישנות

.142

משה טען שהתביעות השטריות התיישנו. דב טען, שההסכמים כללו תניות שהתירו

.143

לו להגיש השיקים לביצוע במועד ההגשה.

משה טען בדיון שהתקיים לאחר הגשת הסיכומים שיילא בכדי מה שחברי אומר
לא כתוב בסיכומים כי זה לא נכון, לגבי מה שהפנה לגבי ס' 3 שהוא יכול להגיש את השטר
לביצוע מתי שרוצה, יש הגבלה. מפנה לס' 12 סיפא "ההלוואה תוחזר למלווה בתום
שבועיים ימים (14) מיום נתינתה ללווה (בתוספת 780 ₪ הוצאות משיכת מזומן ופרעון
מוקדם של פקדון). יחד עם זאת הצדדים מסכימים בזאת כי יהיו חופשיים לשנות את

30 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

להלן: פרטי השטרות בתביעות השטריות:

מספר התיק מספר תיק | מספר השטר מושך השטר סכום השטר מועד פירעון

בהוצל"פ

0010104

511428-01-15

4278-03-15

80000458

510863-07-15

55707-08-15

80000101

504056-11-15

33291-12-15

80001663

80001723

0011931

51518070

504495-11-15

41088-12-15

503902-09-16
51591599

61571-11-16

513457-04-17
0010096

49639-05-17

ההתנגדויות לביצוע שטרות

משה

טופאל

משה

23.3.11

₪ 300,000

3.4.14

₪300,000

14.7.12

₪ 100,000

18.7.13

₪5,000

20.7.13

₪₪2,500

23.8.13

₪7,500

13.5.14

₪ 100,000

1.7.14

₪150,000

1.6.14

₪ 400,000

משה וטופאל, הגישו התנגדויות עם טענות שמרביתן דומות.

2. לטענתם, הצדדים מכירים משך שנים רבות, ניהלו ביניהם מערכת יחסים חברית במשך 13
שנה, במהלכה הלווה דב למשה וטופאל סכומי כסף שונים וזאת כמחווה חברית, ולכן לא
חששו ולא נטלו חזרה את מלוא השיקים שנמסרו לידי דב לביטחון ושהוחלפו בשיקים
אחרים תחתם.

3 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

3. עוד טענו, כי בדיעבד, התברר שדב ניסה לטמון להם פח, מכיוון שהינו חומד בדירה
שבבעלות טופאל בשכונת פלורנטין, ובעת הגשת ההתנגדויות הוא פועל לשם ניסיון לגזול
מהם את הנכס ומבקש לנסות לגבות מהם סכומי עתק שאינם מגיעים לו, כך גם מנסה
לייהחיותיי הלוואות ישנות ולנסות לגבות את כולן שלא כדין באמצעות העלאת שיקים מן
האוב שנותרו בידיו, ואשר היו נדרשים להיות מושבים לאחר כיבודם לידיהם.

4. עוד טענו, כי דב נהג לקבל כספים רבים במזומן מידם על חשבון ההלוואות שנתן להם
והוסיפו כי פנו אליו פעמים רבות על מנת לנסות לערוך התחשבנות סופית, ולסיים את
מערכת היחסים הכספית ביניהם. זאת, כאשר הם סבורים כי לא נותר חוב כלשהו, או לכל
היותר מדובר ביתרת חוב זעומה וזניחה.

5. עוד טענו, שלמרות שמדובר בשיקים שנמסרו לדב לצורך בטוחה בלבד, הוא החליט להפקיד
את השיקים בניגוד לחוק וללא שישנה יתרת חוב כלל לטובתו ובוודאי שלא בהיקפים
האמורים של השיקים המדוברים, המגיעים לסך של מיליון וחצי שקלים ללא הצדקה או

עילה כדין.

פירוט הטענות בתביעות השטריות השונות

ת"א 4278-03-15

6. משה טען בהתנגדות לביצוע השטר בסך של 300,000 ₪ כי על פי הסכם מיום 2.11.10
(הספרה 2 כתובה בהסכם בכתב יד על הספרה 3 המודפסת), נטל הלוואה מדב בסך של

.₪ 200,000

7. תנאי למתן ההלוואה, מלבד חתימה על הסכם, היה מסירת שיק בסך של 300,000 ₪ שמשך
משה מחשבונו לפקודת דב לביטחון.

8. משה טען שלמרות ששולם הסך של 200,000 ₪, דב ניסה בחודש יולי בשנת 2014 לפרוע
השיק שניתן לביטחון בלבד. משה טען שהצדדים ציינו בהסכם מפורשות כי ההלוואה

4 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

מועדי החזר ההלוואה, אך ורק בהסכמה בכתב שתינתן, אם תינתן, מצד המלווה". אני
אומר שהמלווה לא יכול להשתמש בבטוחה לשיקול דעתו ללא הסכמה בכתב."

.144

.145

.146

דב השיב שבס' 13 סיפא לסיכומיו יש התייחסות מפורשת לס' 3ב בהסכם
ההלוואה והפנה לס' 15 ילגבי הפטור שהנתבע העניק לתובע מרצונו. ולעניין המועדים בו
נפתחו התיקים מפנה לס' 16 לסיכומים ולגבי כל התביעות עומדת לי הטענה בס' 16
לסיכומים שבה הסברתי מדוע לא היה שיהוי.".

משה חלק על טענת דב, אך כאשר ביהמ"ש הפנה בא כוחו לנספח 11, ענה: "אין

לי מה להוסיף."

גם לסוגיה זו ביהמ"ש נדרש בפסק הדין בתביעות הראשונות:

.63"

בתיק ת"א 8868-11-14 עמיר נ' זהארן (פורסם בנבו) בימ"ש זה דחה תביעה שטרית בשל
אי השלמת מועד הפירעון תוך זמן סביר. אולם, פסק הדין שם התייחס לנסיבות שונות הן לעניין
משך השיהוי ובעיקר לעניין זהות הצדדים. להבדיל מהנתבע שם, כאן, הנתבע הוא איש עסקים,
בעלי חברת בנייה שחזקה כי חתם מרצון ובידיעה מלאה על מהות הפטור שהעניק לתובע. לא זו
אף זו, הנתבעים כלל לא העלו טענה בעניין זה בעת הגשת התנגדותם.

.64

.147

אשר על כן, הטענה לאי השלמת פרטי השטרות תוך זמן סביר, אינה עומדת לנתבעים."

משה לא הצביע על שינוי נסיבות בתביעות הנוספות ביחס לתביעות הראשונות,
המצדיק שינוי מסקנות ביהמ"ש בסוגיה זו. לכן, המסקנות בפסק הדין בתביעות
הראשונות, לגבי הבנת והסכמת משה לכך שלא יטען להתיישנות, שרירה וקיימת גם לגבי

יתר השטרות.

.148

אשר על כן, ביהמייש שב ודחה הטענה להתיישנות, או לאי השלמת פרטי השטרות,
תוך זמן סביר. אולם, המשך דיון בטענה זו ביחס לתביעות כאן יתקיים בהמשך ביחס

לתביעות באופן מסוים.

31 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

השיהוי בהגשת התביעות

.149

משה טען לשיהוי בהגשת השטרות לביצוע.

.150

דב הסביר בחקירתו את השיהוי בהגשת התביעות כלהלן :

יית:

אנחנו, איך הצליחו ההלוואות האלה להידחות ולא להיגבות, כל פעם היה איזה פרויקט
חדש והוא עמד להכניס אותי, דירה פה, דירה בגוטליב, דירה בנחלת בניימין, דירה בבצלאל, דירה,
כל הזמן ואני מחכה לחתימה של הבית המשותף', 'אני מחכה לאיחוד וחלוקה', 'אני מחכה לשותף
אחר שלי', וכל הזמן הוא היה בונה לי איזה, אומר לי 'תשמע על הריבית ועל החוב שאתה חייב,
קבל שלושת רבעי דירה, דירה נניח', סתם אני אומר, אז אמרתי לו 'כנראה שנשאר פה איזה יתרה
שאני צריך לחשב אותה כמה מגיע לי יותר רק על הזה, אז חישבתי לו כמה מגיע לי לשנה
מסוימת.

כב' הש' הדר: פחות הסכום שהיית אמור לקבל באמצעות חלק מדירה?
העד, מר נסיס: לא, זה יתרה זה כבר עשינו חשבון כמה,

עוייד חריף: אוי, אוי, אוי.

העד, מר נסיס: "עד היום מגיע לך 130 אלף דולר, בריבית', פלוס ה-100 שלי או ה-150, אני לא
זוכר מה, 'יש לך פה דירה או דירה וחצי ברחוב ככה וככה וככה' כל עורכי הדין שמופיעים פה
בתור אלה, הוא אומר לי 'לך לעורכי הדין, תשאל את חוות דעתם, תבדוק את הנכס, אני אשלם על
זה', זה הזה שלו, ותחזור אליי."

.151

בעת חקירתו לגבי השטר נשוא התביעה בת"א 55707-08-15 דב הסביר שלא הגיש
כל השיקים מיד לביצוע כי סבר שאם ייטפטף אותם" כלשונו, משה יתעשת וכן נימק זאת
בהוצאות הכרוכות בכך. ביהמ"ש נאלץ להורות לדב בהחלטה מיום 22.6.17 להפסיק
הייטפטוף" של הגשת השטרות בלשכות הוצל"פ שונות ולסיים הגשת השיקים לביצוע:

"העד, מר נסיס:

עולה כסף להגיש שיק להוצל"פ אז טפטפתי אותם עד שכבוד השופט,

כב' הש' הדר: נכון, אני זוכר את זה.
עוייד חריף: תגיד לי,

העד, מר נסיס: אמר לי 'אם אתה לא מפקיד את השיקים בבת אחת אני לא יודע מה',"

32 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.152

.68"

גם לסוגיה זו ביהמ"ש נדרש בפסק הדין שנתן בתביעות הראשונות:
מכאן שהתובע שהקפיד להחתים את הנתבעים על הסכמי הלוואות בכתב שנקבו במועדי
החזר מוגדרים וקרובים למועד מתן ההלוואה, הגיע לכאורה עם הנתבעים להסכמה לפיה הפירעון
יהיה באמצעות מימוש ומכירת נכסים בבעלות הנתבעים. לגרסה זו אין כל תימוכין בכתב בזמן
אמת והיא מתועדת לראשונה במכתב ההתראה נספח יב לתצהיר התובע, מכתב שנושא תאריך
1.11.13 בו הוא טוען, כי בכוונתו לעמוד במילתו ולהימנע מכל פעולה עד 31.12.13, אך מזהיר, כי
במהלך חודש ינואר הקרוב (2014 – ע.ה.) יינקטו מצדי פעולות משפטיות מהירות ונוקבות
הנדרשות בכדי להבטיח את מימוש הנכסים מהיר ו/או פירעון השטרות (שיקים שהפקדת בידי
למטרה זו) תוך שימוש בשרותי לשכת ההוצל"פ".

.69

מעיון בנספחי התצהיר עולה, שגם בינואר 2014 התובע לא מיהר לפעול, שכן המכתב הבא
שנשלח על ידו הוא מיום 16.3.14 ולאחריו שלח מכתב נוסף ביום 22.4.14.

.70

ייתכן שגם התובע היה ער לקושי שעלה כתוצאה מכך שתצהירו אינו מספק תשובה
ברורה לתקופה הארוכה שחלפה בין מועדי פירעון ההלוואות שנקבעו בהסכמים בכתב, לבין מועד
מילוי הפרטים בשיקים. מכאן שייתכן גם שזו הסיבה שבעת עדותו עלתה גרסה חדשה ונוספת
למחדלו, לפיה סיבה אישית נוגעת ללב שמטעמי צנעת הפרט בית המשפט לא יפרט בפסק הדין
(ר' בפרו' 26.5.16 בעמ' 123 ש' 1-2), היא זו שגרמה לו להתעורר בשלב מסוים ולפעול לפירעון

ההלוואות.

.71

התובע עצמו מגדיר את המתנתו לתשלום החוב בסעיף 37 לתצהירו: "ארוכה ובלתי
סבירה". אין לבית המשפט, אלא להסכים עמו. "

.153

גם לאחר מתן פסק הדין בתביעות הראשונות, דב שב וכינה בסעיף 22 לתצהירו
את המתנתו בטרם פנה בכתב לראשונה בשנת 2013 במכתב (נספח 15 לתצהירו) בו התריע
בטרם נקיטת הליכים משפטיים, כייארוכה ובלתי סבירה".

.154

מכאן שדב השתהה בהגשת התביעות ואף ניסה לייטפטף" אותם כלשונו בלשכות
שונות של ההוצל"פ באופן שימנע ביצוע התחשבנות כוללת בין הצדדים. יש להביא

33 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

התנהלות זו לעניין הצמדת סכום התביעה, כך שההצמדה תהיה ממועד הגשת התביעות
לביצוע ולא ממועד מתן ההלוואות, שנים לא מעט, קודם לכן.

טענת משה לחוב של דב בגין הלוואות שנתן לו

.155

משה הגיש בבית המשפט המחוזי בת.א 56773-02-16 כתב תביעה נגד דב על סך
של 3 מיליון ₪ בו טען שהעניק לדב הלוואות בהן כונה דב יידייב אואנס". הוא תמך תביעתו
על חוות דעת של המומחית להשוואת כתב יד גב' איה שוחט.

.156

.157

דב טען כי אינו חתום על שום מסמך כביכול בשם חברת סוסיתא וחוות הדעת של

גב' איה שוחט היא חסרת כל בסיס.

משה טען בסעיף 34 לסיכומיו כי דב חייב לו כספים ולא להפך. לנוכח חוות הדעת

של המומחית, והמסקנות הנוספות שפורטו לעיל, ביהמ"ש דוחה טענה זו.

.158

.159

ביהמ"ש המחוזי דחה התביעה ופסק דינו הפך לחלוט ולכן ביהמ"ש דוחה טענת

משה בדבר חוב של דב כלפיו.

כלהלן :

אולם, למרות שביהמ"ש דחה התביעה, גם בהליך זה נמתחה ביקורת על דב

"בנסיבות, ומשסברתי כי התנהלות שני הצדדים בהעלאת הרישומים לעצם מסירת וקבלת
ההלוואה מעלה תהיות לא מבוטלות בדבר הסיבות לרישומים כאשר מוכח לטעמי שלא נמסרה

הלוואה בפועל, כי אז לא מצאתי לעשות צו להוצאות."

טענת משה כי דב אישר בכתב כי משה סילק חלק מהחוב

.160

משה טען כי המסמך שסומן ת/משה/1 מוכיח כי דב אישר בכתב ידו כי משה
יישילם את החבות על הלוואה בסך של 133,000$ עד לתום התקופה של 1.11.04יי. המסמך
הינו אישור בכתב ידו של דב ובחתימתו, הנושא תאריך 24.2.05.

34 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.161

דב טען בסעיף 29 לתצהירו כי משה זייף במסמך את המילה "ריבית" וכתב
במקומה את המילה ייחבותיי כדי ליצור מצג שסילק חוב בסך של 133,000 דולר. דב טען
שגרסה זו סותרת גרסת משה בתביעה שהגיש נגדו משה בביהמ"ש המחוזי בה טען כי הוא

הילווה לדב כספים ולא להפך וכן סותרת ההסכם משנת 2009 בו אישר משה קיום חוב בסך

של 210,000 דולר.

.162

המומחה להשוואת כתב יד אמנון בצלאלי, קיבל לידיו המסמך לבדיקה וקבע

בחוייד מיום 19.12.18כך:

"בבדיקה שערכתי מצאתי כי סביר שבתוכן האישור הנ"ל שבמחלוקת נכתב במקור בידי דב נסיס
"את הריבית על ההלוואה" ולא "את החבות על ההלוואה".

.163

משה הפנה לממצא נוסף של המומחה בצלאלי בחוייד משלימה מיום 18.5.20 לפיה
דב חתם על המסמך. אולם, אין בחתימת דב על המסמך לסייע למשה מרגע שהמומחה קבע
שהמילה "חבות באותו מסמך, זויפה.

.164

.165

בסעיף 40 לסיכומיו משה התייחס למסמך האישור הנושא את חתימת נסיס
בסכום של מאה שלושים ושלושה אלף דולר, על פי מומחה בית המשפט הנכבד, למרות
הכחשותיו החוזרות ונשנות של נסיס יש לומר, מסמך זה הוצג בפניו והוא התחמק מלתת
הסבר מניח את הדעת לפשר התשלומים מופיעים בו בכל הקשור להלוואות הדולריות

כלשונו."

ביהמ"ש מאמץ מסקנת המומחה בצלאלי לפיה המילה ייחבותיי זויפה וכי במקור
נכתב "ריבית". זאת, גם מכיוון שהמילה "חבות" אינה מתיישבת עם תוכן המסמך הכולל
התייחסות לתקופה, דהיינו, ייעד תום התקופה של 1.11.04", אלא עם המילה "ריבית".
הטענה של משה שבמסמך שסומן נ/נסיס/1 לא זויפה המילה "ריבית" אינה מסייעת לעניין
המסקנה לגבי ת/משה/1. לכן, ביהמ"ש דוחה טענת משה בסעיף 12(א) לתצהירו כי דב
אישר בשנת 2005 בכתב כי משה סילק קרן החוב על פי ת/משה/1.

טענת משה שדב "בישל" מסמך שצורף לראיותיו

35 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.166

.167

משה טען שדב ייבישלי נספח 41 שצורף לראיותיו. מכיוון שדב התנגד להמשך
מינויו של המומחה בצלאלי כמומחה להשוואת כתב יד, ביהמ"ש מינה את המומחית פנינה
אריאלי לצורך בדיקת נספח 41.

ביום 12.1.21 הגישה המומחית מטעם ביהמ"ש, גבי אריאלי, את חוות דעתה
בשאלה, האם המסמך שכותרתו "אישור" מתאריך 17.11.07 הינו מסמך אותנטי אם לאו?

.168

בפרק 4 ג' המומחית קבעה ש"אין ספק שמסמך א' איננו אותנטי.
חלקי המסמך שבמחלוקת הועתקו ממסמכים מקוריים אחרים, ולמרות זאת מסמך א' הוצג
באיכות ירודה. מתקבל הרושם שהמסמך צולם מספר רב של פעמים, או שנסרק ברזולוציה נמוכה
מאד, על מנת לנסות לטשטש את עקבות הזיוף.".

.169

בהמשך קובעת המומחית כך :

"5. מסקנה

הגעתי למסקנה שקיימת וודאות מוחלטת שמסמך א' (אישור מתאריך 17.11.07) שבמחלוקת הנו

מזויף."

.170

דב נשאל על המסמך בחקירתו וענה כלהלן :

"העד, מר נסיס:

לפי דעתי זה התחכמות של משה לוינקרון למכתב שאני כתבתי, הרי לא

היה לי מדפסת, כמו שאתה רואה,

העד, מר נסיס: כן, הנה. בוא, בוא, בוא, המלל נמצא אצלי בנספח 39, מאד חשוב כבוד השופט
שיגיע המקור של זה, נספח 39 שמופיעה הגרסה המקורית,

העד, מר נסיס: לכאורה אמורים להיות מודפסים אבל זו ההתחכמות של משה לוינקרון שכותב
את זה בצורה אחרת כאילו, הוא דחף פה כל מיני משפטים כאילו הוא רוצה להפליל אותי.
כב' הש' הדר: והחתימה מצד ימין היא לא שלך?

העד, מר נסיס: לא.

36 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

העד, מר נסיס: שהאישור שלי להתקבל ה- 10 אלפים דולר במזומן מתייחס לנספח 41 שבו
תאריך של, מה התאריך פה? ומה התאריך פה?, חודש לפני כן, קיבל ממני משה לוינקרון 10
אלפים דולר, וב-5 אלפים שקל, נתן לי אישור חתום בידו, וזה, לפי דעתי זה על פיסת נייר שהוא
אומר לי 'תחתום שקיבלת את הכסף בחזרה', זה בכלל לא קשור למסמך הזה.

כב' הש' הדר: איך הוא עשה את זה?

העד, מר נסיס: בוא, בוא אני אראה לך את,

כב' הש' הדר: הוא הסתיר ממך את החלק המודפס?

העד, מר נסיס: לא, אתה לא מבין את התחכום פה של המערכת.
כב' הש' הדר: הוא עשה פוטו מונטאז' הוא לקח ממסמך חלק,
העד, מר נסיס: כן, כן, זה הרבה, הרבה אצלו הרבה."

העד, מר נסיס: נספח 41 שמשה לוינקרון מאשר שהוא קיבל ממני 10 אלפים דולר, רק חודש לפני
כן, לא קשור לחשבוניות ולא קשור לכלום. "

.171

דב הפנה לסוגית "בישול"י נספח 41 בעמוד 654 בשורה 22 לסעיף 85 לסיכומיו וטען
שיימסמך 41 בו מאשרים הנתבעים דבר קבלת כספים נוספים מהתובע שנקבע לגביו חוות
הדעת (לא ברור) או-קיי אתה טוען שהרי ההיגיון מחייב שהגורם שבישל את המסמך
הוא גורם שידע להצביע, באופן מדויק להפליא על כל ארבעת של המרכיבים של אותו
מסמך." דב האשים את משה בבישול המסמך.

.172

.173

בעניין נספח 41 נקלע דב לטיעון סותר. מצד אחד הסתמך על המסמך בתצהירו.
מצד שני, כאשר התברר שהוא מזויף, הוא טען שמשה זייף אותו וכי תוכנו אינו הגיוני. לדב
לא היה מענה לשאלה מדוע אם כן, הסתמך עליו בתצהירו.

אולם, פרט לכך שהסוגיה הטילה ספק לגבי מהימנות ראיות דב, לא היה בנספח
41 כדי לשנות התוצאה הסופית שכן נוגע לסכום מצומצם שאינו חלק מהמחלוקת.

37 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

טענת משה שדב קיבל תשלום בגין הלוואה בסך של 150,000 דולר

.174

משה טען שמנספח 39 לראיות דב שנכתב בשנת 207 עולה שהוא מאשר קבלת

תשלומים ממנו וכי החוב באותו מועד היה נמוך מהנטען.

ייעוייד חריף: תראה, פה, אתה הולך ל-39 נלך ל-39, תסביר לי בבקשה, אז בעצם אתה אומר
שקיבלת כסף על ה-150 אלף דולר, כי אתה כותב 'תשלומי ריבית אותם חייב מ- 2006 עד 2007'

מה קורה?

העד, מר נסיס: לא, אתה, לא קיבלתי, לא קיבלתי ממנו שום תשלומי ריבית,

ש:
ת:

אה, שום דבר.

יש פה 4000 שקל, הנה פה זה מופיע, דרך אגב, מה שהזכרתי לפני רגע, שאני כותב
שבתאריך זה שולם 4000 שקל.

העד, מר נסיס: איפה כתוב שאני זה, 6 חודשים בשנה,

עוייד חריף: הכותרת, הכותרת "תשלומי הריבית",

העד, מר נסיס: אה, זה בסדר, זה חישוב, הוא רצה לעשות את זה לשנה, הוא אמר לי מה השנה
האחרונה ואני כתבתי לו את השנה האחרונה זה לא שקיבלתי,

ומה? אתה לא כותב לו "אתה חייב לי עוד כספים"?

ש:

ת:

לא, לא.

ש:

הבנתי.

ת:

דבר ראשון, לא דיברנו על הקרן שהוא לא החזיר אותה ולא דיברנו על הריבית שהוא לא
החזיר אותה.

העד, מר נסיס: שנים, הנה בוא אני אבהיר לך את התשובה, אתה היית בערפל אז התשובה פה
בסעיף 7 שנים לא זכיתי לראות ממך גרוש בריבית ולכן בשלב זה אנא העבר אלי סוף, סוף את

ה- 14,361 דולר ארצות הברית",
עוייד חריף: מה זה ה- 14,361?

העד, מר נסיס: זה החישוב.

ש:

של מה? של איזה שנים?

ת:

כנראה שמתייחס,

ש:

כנראה שמתייחס ל – 2006, 2007,

ת:

נכון.

38 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ש:

כלומר, אתה בא ואומר לו 'לוינקרון שמע, אתה חייב לי רק 14,361 עם ריבית',

ת:

לא, לא.

ש:

איזה היגיון יש לבוא ולכתוב 'אתה חייב לי היום, תביא לי 14,361, אבל את כל מה שאתה
חייב לי מלפני אל תביא אנחנו חברים'.

ת:

.175

איך אתה? אין בן אדם גדול ממך בלעוות את המציאות, "

ההתמקדות של דב בחוב נמוך מסוים שעה שהוא טוען שבאותה תקופה החוב גבוה
יותר, יוצרת קושי. אולם, ביהמ"ש מביא בחשבון שבשנת 2009, משה מאשר בחתימתו
קיום חוב גבוה יותר ולכן דוחה גם טענה זו.

ההתחשבנות בין הצדדים

.176

כאמור לעיל, משה טען בהתנגדויות לביצוע שטרות שהגיש, בין היתר, כי מימן
עבור דב רכישת שירותים ומוצרים. אישוש לטענה, ביהמ"ש מצא במכתבו של דב משנת
2013 למשה (נספח 15 לתצהירו), בו הוא מתייחס להמשך יימתן תשלומים זעירים" עד סוף

שנת 2014.

.55"

.177

בפסק הדין שביהמ"ש נתן בתביעות הראשונות מותב זה עמד על הצורך בקיום
התחשבנות כוללת בין הצדדים מהנימוקים שלהלן:

על המורכבות של ההתחשבנות בין הצדדים ניתן ללמוד מכך שהתובע עצמו מודה בסעיף
34 בתצהירו, כי חלק מההלוואות נפרעו, הלוואות אותן הוא מכנה "מימון הוצאות שוטפות ורכישת
מוצרים ושירותים" עבור הנתבעים. התובע הצהיר כי תשלומים אלה שביצע עבור הנתבעים
"בדרך כלל הוחזרו כספים על ידי משה (הנתבע – ע.ה.) באופן של פריסת שיקים עתידיים מחברות
טופאל ו/או מ.ל מישורים. סכום המצרפי המשוער שנדרש למימון הוצאות שוטפות ושונות מכיסי
עבור חברי הקרוב, משה, מגיע לכדי כ- 600,000 ₪ אך אינו פוחת מ 419,112 "(ההדגשה של
הסיפא בציטוט במקור – ע.ה.).

.56

התובע הודה תחת אזהרה בעדותו כי הנתבעת מימנה עבורו שירותים שונים כ"עצם"

(בהקשר של "טובה"-ע.ה.), ר' דברי התובע בפרו' 26.5.16 בעמ' 115 ש' 29. מהראיות שהובאו

39 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

לפני בימ"ש התברר כי חלק מההלוואות הוחזרו ע"י תשלום לתובע, או לספקי שירותים לתובע
כמפורט להלן:

גב' הראל מומחית לכתב יד (ר' פרו' מיום 21.4.16 עמ' 31 ש' 14-17 ותוכנו של נ/1).
עורכי דין שייצגו אותו (ר' לעניין עו"ד גלברט פרו' מיום 21.4.16 עמ' 34 ש' 12 עד עמ' 39 ש' 17,
לעניין עו"ד מור ר' פרו' מיום 24.7.17 עמ' 139 ש' 14 עד עמ' 140 ש' 14, לעניין עו"ד אבני ר' פרו'
מיום 26.5.16 בעמ' 117 ש' 19 עד עמ' 118 ש' 12 ולעניין עו"ד תגר ר' פרו' מיום 26.5.16 עמ' 126

ש' 1-3).
ספקית שרותי טלפון נייד "סלקום" (ר' פרו' מיום 26.5.16 בעמ' 118 ש' 20 עמ' 119 ש' 22).
השמאי איתמר עוזי (פרו' מיום 26.5.16 עמ' 124 ש' 23-31).
יצוין שהנתבעים ביקשו במהלך החקירה הנגדית של התובע להציג חשבוניות נוספות של "מובילי
דרור", "איקאה", אך בית המשפט מנע זאת, שכן די היה לו בכל הדוגמאות הנזכרות בסעיף זה.
התובע עצמו אישר עובדות אלה בעדותו, בין השאר, בפרו' מיום 26.5.16 בעמ' 119 ש' 29 עד עמ'
120 ש' 2 ובעמ' 124 ש' 25 עד עמ' 125 ש' 2.

.57

כאשר התבקש התובע להעריך בכמה כסף נרכשו עבורו שירותים כאשר הם מופיעים
בספרי החשבונות של הנתבעת כהוצאה מוצהרת שלה, ענה בפרו' מיום 26.5.16 בעמ' 125 ש' 1-2
"אני מעריך כי בסביבות 10% מההוצאות לא בשנה ספציפית אלא בכללית. ניתנו לי כתגמול,
בונוס עבור הזמינות והנכונות שלי לממן". במסגרת החקירה החוזרת התובע תיקן את עצמו, וטען
כי המונח "10% מההוצאות" שהשתמש בו בחקירה הנגדית, הכוונה היא "10% מהמימון".
כנשאל על איזה מימון הוא התכוון, ענה "רכישות של מוצרים ושירותים שלא קשורים להלוואות
שנעניתי לתת לתובעת לאורך כל השנים האלה".

.58

מכאן, שיש רכיב כספי נוסף שקשה כעת לכמתו בתביעה ממוקדת לגבי חלק מהתמונה

הכללית המסועפת.

.59

לנוכח תמונה מורכבת זו, נוצר קושי לבודד מתוך המערכת המורכבת והמסועפת על פני
שנים לא מעט, דווקא את אותן שתי הלוואות משנת 2011 ולקבוע כי הלוואות אלה, לא הוחזרו,
ובמיוחד כאשר תאריך הפירעון בשטרות שנועדו להבטיח החזר ההלוואות בשנת 2011 מולאו
בשנת 2014 ללא הסבר סביר לכך."

40 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.178

מכיוון שדב עמד על מתן פסק דין בתביעות הראשונות, ללא עריכת התחשבות
כוללת, זו נערכה לראשונה במסגרת תביעה זו. ביהמ"ש מינה כאמור לעיל מומחה
לחשבונאות, אותו החליפה מומחית לחשבונאות שהגישה חוות דעת ביום 24.12.19.

.179

.180

בהתאם להחלטה מיום 2.5.19, ביהמ"ש הורה למומחית לבדוק מול כל הלוואה
מהם הסכומים שנטען שהושבו, כאשר היא מחלקת בין שתי קבוצות של טענות. האחת,
טענה להחזרים ישירים והשנייה, הטענה להחזרים על דרך תשלומים שבוצעו לטובת דב
ע"י משה או החברה בבעלותו. כמו כן, ביהמ"ש קבע כי המומחית תיתן דעתה לטענות
ההדדיות בעניין הצמדה וריבית ותקבע את הסכום הסופי.

בפרק סיכום והמלצות קבעה המומחית כך:

90. מתוך הנתונים עולה כי מדובר במערכת יחסים חברית" וכספית סבוכה המתפרשת על כ-
10 שנים, אשר כללה מתן הלוואות על ידי התובע לנתבעות, העברות כספים בין הצדדים, ביצוע
רכישות של שירותים ומוצרים הדדית, אשר נרשמו בספרי החברה, ושמשו לניכויי מע"מ
וכהוצאות לצורך מס.

91. ההלוואות אשר נתנו על ידי התובע לנתבעות) הלוואות מספר 1,3 ו- 4), לא נרשמו בספרי
נתבעת מספר 2 כנדרש.
92. לא קיים כרטיס חו"ז של התובע בספרי נתבעת 2, לצורך רישום התחשבנות תקין. רובם ככולם
של תשלומים, הוצאות והעברות, התנהלו על "פתקאות".

93. מתוך סך התשלומים הנטענים ששולמו ע"ח החזר ההלוואות והריבית יש להכיר בסך של
637,562.40 ₪, המקוזז מהלוואה מספר 1 וצובר את ריבית ההלוואה בשיעור 15% לשנה.
94. לדעתי, שאר התשלומים הנטענים ששולמו ע"י הנתבעות לא ניתנים להכרה כהחזר בגין
ההלוואות והריביות בגינן, לאור העובדה, שהוצאות אילו רשומות בספרי החברה, נטענות ע"י
רויים כמיוחסים לחשבוניות, שקים למוטבים אחרים ללא אישור התובע כי השקים התקבלו על
ידו והוסבו לאחרים, תשלומים המצוינים בנספח ב' של רו"ח ומיוחסים למסמכים ואסמכתאות
שגויים ו/או לא קיימים, ושקים שנטענים ע"י הנתבעת כנמצאים במסמכי התובע, ולא הוצגו
בגינם מסמכים ואסמכתאות.

95. מצ"ב טבלה המפרטת את הרכב הסכומים בהתאם לשיוך.
סעיף

סכום הערות

41 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

תשלומים שהוכרו ע"ח הלוואות 623,062,40 מזומנים/שקים/העברות עם אסמכתאות ו/או

אישור הנתבע עם קבלתם
הוצאות בספרים שלא הוכרו

תשלומים שלא הוכרו

168,442.62

63,218.00

הוצאות שנרשמו בספרי החברה

שקים שיוחסו לחשבוניות ע"י רו"ח יוחאי ו/או מוטב

אחר ללא אישור קבלה של התובע

תשלומים שלא הוכרו

46,457.00

אחר לא הוכר

48,411.00

המסמכים והאסמכתאות ו/או הרשום

אין מסמכים ואסמכתאות ו/או אינם תואמים את

שקים שנמצאו בגילוי המסמכים כפי שנמסרו ע"י נסיס ואינם

מופיעים ברשימה לעיל
סה"כ נספח ב' 949,591.02

הפרשים

21,549.00

חוות דעת רו"ח יוחאי

הפרשים בין חוות הדעת לנספח ב'

928,042.02

96. יתרת ההלוואות מעודכנת ליום 30/11/2019 המבוססת על תנאי ההלוואות, כפי שמפורט
בהסכם ההלוואות, ולאחר קיזוז סכומים שהתקבלו על חשבון ההלוואות והריביות בגינן, עומדת
על סך 5,213,915 ₪.

97. נניח רק לצורך העניין, כי ניתן היה להכיר את כלל התשלומים הנטענים על ידי התובעות
כמשולמים עבור החזר הלוואות וריביות, אזי כל התשלומים היו עדיים מיוחסים רק להלוואה
מספר 1, כך שיתרת שאר ההלוואות היו נותרות ללא שינוי.
98. סך השטרות המהווים בטחון להלוואות מספר 1 עד 5 עומד של 3,687,957 ₪ כפי שפורט לעיל."

מכאן שהמומחית אישרה טענת משה לפירעון חלק מההלוואות שקיבל בסך של

.637,562.40

.181

.182

אולם, מניתוח המסמכים השונים שערכה המומחית מסעיף 58 לחוות דעתה עולה
שיש לשייך סכום זה רק להלוואה מיום 25.11.01 שכונתה ע"י המומחית "ההלוואה
הראשונה" שכנגדה משה לא נתן שטר ביטחון. לכן, אין מקום לקזז מסכומי התביעות כאן
את הסכום הנזכר. כפי שיפורט כעת מסקנה זו משתלבת עם התוצאה בהליך נוסף שהתנהל
בין הצדדים.

טענת משה שדב תבע פעמיים בגין אותו חוב

42 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.183

משה טען שדב מנסה להיפרע בגין אותן הלוואות פעמיים הן בתביעה שהגיש נגדו
בתא 28280-12-15 (להלן: "תביעת הדירה") בסך של 2.7 מיליון ₪ והן בתביעות כאן.

.184

.185

.186

.187

דב טען בתביעת הדירה שמשה הברים דירה מתחת לאפו ומאחורי גבו על אף
שהייתה משועבדת לטובתו, ושלשל לכיסו וכיס החברה בבעלותו, פעמיים (200%) את
שוויה. לעניין הטענה של דב להברחת הדירה, ראו ההחלטה של כבוד השופט (כתוארו דאז)
יריב שהוזכרה קודם לכן.

כאמור לעיל, תביעת הדירה באה לעולם, לאחר שנודע לדב שהדירה שאמורה
הייתה להבטיח תשלום החוב כלפיו, נמכרה.

ביום 21.3.21 הגישו משה וטופאל עותק מפסק הדין שנתן כב' השופט אילן צור
בתביעת הדירה, בו חייב את טופאל ומשה בסך של 742,000 ₪.

דב נשאל מדוע תבע גם בגין אובדן הבטוחה וגם בגין השיקים אם שימשו כבטוחה

לאותן הלוואות:

ייעוייד חריף: כי חבל, תחשוב לפני שאתה עונה, תקשיב לי רגע, הוא ביקש', בחייאת, תקשיב,
למה, אם ההסכם הזה הוא מאחד את כל ההלוואות אז למה אתה תובע את ה- 400 אלף,
ערייד סלע: לא, זה הטעייה.

עוייד חריף: למה אתה תובע את ה- 100, למה אתה תובע את ה- 150, הרי אתה אומר שזה
בתוך הפול ולא רק זה, הדירה של ה- 3 מיליון שקל, שהגשת תביעה אחרת, היא גם אוחדת את
כל התביעות, את כל הסכומים האלה, אז למה אתה מגיש גם את ה-400, גם את הדירה וגם את
כל השיקים האלה ?

כב' הש' הדר: זהו. עכשיו רק העד, רק העד, בבקשה.
העד, מר נסיס: לא שמעתי מעודי שאלה יותר מגוחכת.
עוייד חריף: כן.

העד, מר נסיס: הדירה שהוברחה היה אמורה להיות בטוחה עבור ה- 100 אלף דולר, ההלוואות
האחרות, 33 ו-17, זה עתה סיימנו לחטט בשיקים לביטחון. ה- 400 אלף שקל שניתן שיק ביטחון

43 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

מתייחס לחלק של 60 אלף דולר שניתן בסוף 2009 כתוספת לשאר ההלוואות כי כולן לא הושבו,
אף אחת מהן לא הושבה, אף ריבית לא נתקבלה ביניהן, ואתה ממשיך לתכסס את בית המשפט
בשאלות.
עוייד חריף: השאלה הבאה, ייכללו גם הם ביחד ולחוד תחת הבטוחה שנמסרה למלווה",
ערייד סלע: מה אתה? חזן בבית כנסת?

עוייד חריף: "תחת הבטוחה שנמסרה למלווה".

ומעמד ההלוואה שניתנה ב- 2001",

העד, מר נסיס: כן.

ש:

ת:

כן.

ש:

יואי שיעבוד כלל הזכויות בדירה הידועה בנכסי

ת:

כן.

ש:

אז מה אתה אומר לי שזה לא קשור לנכס? הכנסת את כל הכספים האלה תחת הבטוחה

הזו.

ת:

ממש לא, ממש לא,

ש:

לא, לא.

ת:

אתה מעוות, אתה מבצע מניפולציות ואני אענה לך עכשיו.

כב' הש' הדר: כן, בבקשה.

העד, מר נסיס: אתה מבצע מניפולציות, חושב שיושב פה איזה לא יודע מה, אני מסביר לך
שהדירה מהווה בטוחה ל- 100 אלף, שאר שיקים, והרביעי זה 400, הכל ביחד עדיין נשמר תחת
הבטוחה שערכה עלה מ- 100 אלף דולר ל-600 אלף דולר, ובנוסף יש לי את השיקים האלה, הבעיה
שלא ידעתי שאני אתעסק עם נוכל ש- 3 חודשים אחרי שנתתי לו את הכסף הוא מכר אותה בשביל
(לא ברור) לכיס שלו, מדובר בנוכל, אתה מייצג נוכל, "

.188

משה טען בסעיף 18 לסיכומיו כי יש להביא בחשבון פסק הדין של כבוד השופט צור
בתביעת הדירה, אותו נתן ביהמ"ש שם, לאחר הגשת חוות הדעת כאן וייכי פסק דין צור
סילק את ההלוואה 2001 נשוא שורה מספר אחד בטבלה" שהכינה המומחית לגבי
ההתחשבנות. כמו כן, הפנה בסעיף 19 לסיכומיו לכך שדוב "זוקף את התשלום בסך של
שבע מאות ארבעים ושתיים אלף ש"ח. שנפסק לטובתו ב-282801215 שלום תל אביב על
חשבון יתרת חוב ההלוואה הדולרית הראשונה של מאה אלף דולר. שניתנה ביום מ-

44 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

25/11/2001 ולהבטחתה שועבדה במקור הדירה" משה טען ש"זה אחד לאחד שורה מספר
אחת בסעיף 70 לחוות הדעת של המומחית אריאלה להב."

.189

.190

.191

.192

לעניין הטענה לחפיפה בין סכומי השטרות כאן ובין סכום התביעה בגין הדירה,
ביהמ"ש מפנה לתוכן האמור בייהואיל השלישי להסכם ההלוואה מיום 20.12.09 כלהלן :
ייוהלווה מבקש כיום, 20 בחודש דצמבר 2009 להעמיד לרשותו סכום הלוואה נוסף, ונפרד
בסך 60,000 (שישים אלף) דולר ארה"ב, והמלווה אכן מסכים להעמיד ולהעביר לרשות
הלווה את הבטוחות שניתנו להלוואה השנייה (בסך 50,000 דולר ארה"ב) וההלוואה
הנוכחית בסך 60,000 דולר ארה"ב, כך שכלל הסכומים המיצרפיים של ההלוואות שניתנו
עד כה מצד המלווה ונתקבלו ע"י הלווה (בסך כולל ומיצרפי של 210,000 דולר ארה"ב)
יכללו גם הן, ביחד ולחוד, תחת הבטוחה שנמסרה למלווה במעמד ההלוואה שניתנה
בתאריך ה25/11/2001, והיא שעבוד כלל הזכויות בדירה הידועה כנכס בגוש מס' 7084
חלקה מס' 84 המצויה ברח' פלורנטין 22 ת"א, אשר מתוארת כדירה ריקה ופנויה בקומה
א' בת 3 חדרים המשתרעת על פני כ 85 מ"ר. (ובגין תנאי הסכם ההלוואה הראשונה בסך
100,000 ₪ מתאריך 25/11/2001, בתאריך ה 11/12/2001 נרשמה הערת אזהרה לטובת
נסיס דב בפנקסי המקרקעין ברשם המקרקעין בת"א-יפו)."

מכאן שהשטרות נשוא התביעות כאן נמסרו לצורך הבטחת הלוואות נוספות
להלוואה הראשונה, אך סוכם שהדירה תהווה בטוחה לכל ההלוואות.

כמו כן, ביהמ"ש מביא בחשבון שתביעת הדירה התקבלה בחלקה ומכאן שהטענה
להחזר חלק מההלוואה הראשונה, טענה שהמומחית כאן אישרה, באה לידי ביטוי בתוצאה
שביהמ"ש קיבל בתביעת הדירה.

אשר על כן, לאחר שביהמ"ש עיין בחוות הדעת של המומחית מטעמו, כתבי
הטענות בתביעת הדירה, בהסכם ההלוואה משנת 2009 ובעדויות, הוא הגיע למסקנה
שסכום התביעות השטריות כאן, למעט בתביעה אחת, הינו בגדר חוב נוסף לחוב על פי
סכום ההלוואה מיום 25.11.01 שכונתה ע"י המומחית ייההלוואה הראשונה"י שכנגדה משה
לא נתן שטר ביטחון. כאמור לעיל, פירעון הלוואה זו נדון והוכרע בתביעת הדירה. לכן,

45 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ביהמ"ש דוחה טענת משה כי חיובו בגין השטרות כאן, יאפשר כביכול לדב להיפרע בגין

אותו חוב פעמיים.

הקביעה החלוטה לגבי פירעון חלק מההלוואות באמצעות תשלום הוצאות דב על ידי משה

וטופאל

.193

.194

.195

לנוכח מסקנת ביהמ"ש כי אין להביא בחשבון סכום הקיזוז שקבעה המומחית
ביחס לתביעות השטריות כאן, אין צורך להמשיך ולדון בסוגיה.

אולם, למעלה מהדרוש, ולמען הפס דעת הצדדים שמסקנת המומחית כי ההלוואה
הראשונה נפרעה באופן חלקי מבוססת ועומדת על אדנים יציבים, ביהמ"יש יציין כלהלן :

ביהמ"ש קבע בפסק הדין שנתן בתביעות הראשונות כי משה וטופאל פרעו חלק
מההלוואות באמצעות תשלום הוצאות דב וטופאל. לעניין זה ראו תיאור ההתנהלות בין

הצדדים מסעיף 109 לפסק הדין:

"109. על פי עדותו של רו"ח נעים שביקר את ספרי הנתבעת, שהיא בשליטת הנתבע, זו לא
כללה בדיווחיה לרשויות המס ההלוואות שקיבלה.

.110

הנתבעת על פי הראיות שהובאו בפני בית המשפט כללה בספריה, החזר הלוואות מוסוות
בדמות תשלום לספקים של התובע, כך לגרסת הנתבע.

.111

לעניין זה בית המשפט מפנה למספר דוגמאות. כאשר הוצגה בפני הנתבע הטענה כי
בסעיף 66 לתצהירו, מוזכר שיק עבור רכישת מוצרים באיקאה שמימן לו התובע והוצגה בפני
הנתבע חשבונית, הנתבע טען כי "… אדם מן השורה לא צריך מימון של 3,000 ₪ לרכישת מוצרים.
יש מצב שהמשיב דחף לי חשבוניות שבמקור הוציא אותן על שמי. החשבונית יצאה אך אלה
רכישות שלו על שמי". לאחר שהוצגו בפני הנתבע חשבוניות נוספות שהוצאו ע"י ספקים לטובת
הנתבעת, טען הנתבע כי "יש פה סוגיה שהמשיב כדי לחסוך את המע"מ לקח והוציא חשבוניות
על שמי, יש לי בבית חבילה של חשבוניות ומעולם לא השתמשתי בהן". בהמשך טען כי "הוא
קיבל כספים ממני חזרה. זה לא נחשב כי זה לא רלוונטי".

46 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.112

הנתבע הופנה לנספח 2 לתצהירו בו צירף חשבוניות מס מול צ'קים והופנה לחשבונית
מהום סנטר ע"ס 258 ₪, ולאחר מכן הופנה לצ'ק לתובע ע"ס 258 ₪, ונשאל מה גרסתו לגבי אותה
חשבונית. הנתבע השיב כי התובע אמר להום סנטר שהוא רוצה שיוציאו חשבוניות למ.ל מישורים
בשעה שהוא קיבל מוצרים בשביל עצמו ואין לזה שום קשר למ.ל מישורים. הנתבע נשאל "מה
עשתה מ.ל מישורים עם החשבונית הזו.. היא השתמשה מול רשויות המס?" וענה "יכול להיות,
כן. יכול להיות. אני לא הסתכלתי אם זה נמצא בחומר אבל יכול להיות."

.113

הנתבע הופנה לחשבונית נוספת שצירף לתצהירו ע"ס 3,300 ₪ והחזר על החשבונית
לתובע, ונשאל האם הוא השתמש בחשבונית הזו מול רשויות המס וענה בחיוב. הנתבע נשאל מי
מימן את רכישת המוצר וענה שהתובע "לצרכיו הוא". הנתבע נשאל "אם מי שמימן זה מר נסיס
לצרכיו הוא כמו שאתה טוען, אז מדוע החזרת לו?" הנתבע השיב על שיטה שבה הוא נהג איתי,
שיטה שבדיעבד מחזיקה אותי אצלו כבן ערובה. מצד אחד הוא טוען מימנתי לך חשבוניות, מצב
שני הוא אומר לי… שאני לכאורה עושה עבירה…". הנתבע נשאל ע"י בימ"ש, האם הוא טוען
שהיה פה תכנון מס של התובע, כאשר התובע נותן לו חשבוניות בגין מוצרים שהוא קנה, כאשר
הוא דואג שהחשבוניות יוצאו על שם חברות של הנתבע, הנתבע ענה "בדיוק".

.114

הנתבע נשאל בשנית, "אם נסיס קנה עבור עצמו, והוא השתמש במוצר לצרכיו, למה אתה
החזרת לו את הכסף?" הנתבע ענה "אני אסביר. בצורה מאוד פשוטה. הוא לכאורה הלוואה לי
הלוואות, ואני אמור להחזיר לו את הכספים. מכיוון שאדון נסיס אינו נישום בארץ… כדי להסדיר
את חשבונו בצורה נקייה הוא יצר שיטה מסוימת שבה, אומנם יש הרבה כספים שהבאתי לו באופן
ישיר ללא קשר לחשבוניות אבל חלק מהשיטה שהוא טווה והוא הכניס אותי לתוכה, על לא עוול
בכפי, זה לקחת ולהצדיק יום אחד, אם רשות מיסוי כזו או אחרת תשאל אותו, "יש פה צ'קים
שיצאו לחשבון שלך מר נסיס, איך אתה מסביר את הצ'קים שנכנסו לחשבון שלך?" אז הוא אומר
שום דבר, אני החשבון הזה מימנתי לו ללוינקרון הוצאות".

.115

בימ"ש העלה בפני הנתבע את הטענה "כשאתה מכניס לכרטסת תשלום לפחימה ובעצם
משלם בפועל לנסיס.. אז אני מבין מידע בסיסי שצומחת לך הנאה מסוימת, שכן אם היית שם את
זה בנסיס אז אתה הסברת לי שהוא לא מופיע בארץ כנישום, אז יכול להיות שלא היו מכירים בכך
כהוצאה, אבל כיוון שאתה רשמת את זה תחת פחימה שהוא ספק שירותים כנראה מוכר כנישום

47 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

אז בעצם הפחתת את סכום המס ששולם". הנתבע השיב "זה מה שהיה בפועל יוצא, אני לא
מתחמק מזה, אבל בפועל אנחנו פה דנים כרגע במצב מאוד פשוט, האם הוא קיבל את כספו… זה
לא אומר שהוא לא קיבל את כספו".

.196

על אף שביהמ"ש קבע קביעות שהפכו לחלוטות בפסק הדין בתביעות הראשונות,
בייכ דב חזר כאן על אותה חקירה שהתקיימה בטרם ביהמייש נתן את פסק הדין בתביעות

.197

הראשונות.

משה חזר בחקירתו כאן על גרסתו בעת שנחקר לגבי התביעות הראשונות, לפיה
ייכל צ'ק שנתתי לנסיס הלכו אליו לצרכים שלו." כמו כן טען שיימר נסיס לא מימן לי שום
מוצר. כל הספקים, הרשימה הזאת אחד לאחד הם ספקים שלו, ונתחיל מהראשון. עו"ד
אבני, ספק של מי הוא, עו"ד אבני ?

העד, מר לוינקרון: אלי מור, אמנון וייס, (לא ברור), אלון גלברד, כל אלה הם עורכי דין שלו
ואין לי שום נגיעה איתם, הם לא מכירים אותי אפילו

כב' הש' הדר: רק שאלת הבהרה שלי. קליבר נתנו שירות למי?
העד, מר לוינקרון: לנסים.

כב' הש' הדר: וגם יו.אס.אקספורט נתנו שירות לנסים?
העד, מר לוינקרון: כן, לא מכיר אותם.

ערייד סלע:

אז תאמר לי, מר לוינקרון, אם ככה למה אותם ספקים מופיעים בכרטסות שלך?
העד, מר לוינקרון: זאת שיטה שהוציא מר נסיס עבורי. הוא לא רצה לשלם מכיסו את אף
בעל מקצוע שלו. הוא אמר לי 'תשמע, אתה קיבלת ממני פה ושם כספים, בוא אני אעשה לך את
זה קל, את הריבית שאני צריך לקבל ואת ההחזרים אני אעשה לך את זה בצורה נכונה, בצורה
יותר קלה, זה ייחשב כהוצאה'. (לא ברור) לי וכנגד החוק, ואני מודיע את זה, עשיתי כך בגלל
הבקשות שלו. אתה יכול לשאול אחד לאחד, כל הספקים, כל הרשימה פה, ואני לא ממציא אותה,
אני מוכן להישבע על זה במכונת אמת, אחד לאחד כולם ספקים שלו.

48 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ש:

ת:

אז איך אתה מסביר את זה ש-יו.אס.אקספורט מופיע כספק שלך בכרטסות של טופאל?
אני אחזור על עצמי כמו תוכי שאני אסביר. ברגע שניתנה לי חשבונית הכנסתי אותה
למערכת, אבל כבוד השופט, אני בא מרחוק, מה הכתובת של החשבונית? (לא ברור), זה הכתובת
שלו, שם הוא גר, אדוני.

העד, מר לוינקרון: אני, משה לוינקרון טופאל נכסים המסכן צריך 720 ש, התאריך
בחשבונית הוא ב-10.11, הצ'ק ב-06.12, זאת אומרת, 20 יום אין לי 720 ₪ לשלם, זה נראה לך
הגיוני, מר עורך דין חכם? תגיד לי. איך הוא מימן לי אותה בדיוק?".

.198

כמו כן, משה חזר על גרסתו בתביעות הראשונות לעניין המניע של דב בהתנהלות
זו, והוא רצונו של דב לא לפתוח תיק במס הכנסה בישראל:

"העד, מר לוינקרון: כל הנושא של קבלת כספים כן עומד בעינו, כל הנושא של קבלת כספים,
כב' הש' הדר: אדוני, אני שואל בצורה ממוקדת. האם הגרסה שלך בחקירה הקודמת שהייתה
זהה לחלוטין לחקירה שנמשכת היום משום מה נשארה אותה גרסה, שהמניע מאחורי הפנייה
של מר נסיס הייתה שלכאורה לשניכם תהיה תועלת כי הוא לא יהיה רשום ברשויות המס

בישראל ואתה תוכל לקבל הוצאה מוכרת?

העד, מר לוינקרון:

כן.

כב' הש' הדר: אתה לא חוזר בך?

העד, מר לוינקרון:

לא,

כב' הש' הדר: תודה, שאלה הבאה.

העד, מר לוינקרון: אני קיבלתי אמנם בנפיט' של החזר מע"מ על החשבוניות האלה
שלכאורה התקזזתי על המע"מ הזה. אבל הוא, כתוב בכל הטבלאות שלו עם מע"מ ובלי מע"מ, את
המע"מ הוא קיזז ממני בהחזרים. כשהוא חישב החזר הוא ניכה את המע"מ,"

.199

.200

דב, שבמסגרת פסק הדין בתביעות הראשונות, צוטט כמי שאמר שראה בתשלומים
ייעצם", חלק כאן על הטענה שמשה פרע חלק מהחוב עייי מימון רכישת מוצרים ושירותים

עבורו.

דב טען בחקירתו שהוא נתן למשה הלוואות לזמן קצר לרכישת מוצרים ורכישות
יימימון זמני" כלשונו, ואלה הושבו.

49 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ייכב' הש' הדר: רק שניה, מה ההבדל בין מימון זמני להלוואה.

העד, מר נסיס: כי זה לא, בהלוואה אתה צריך להסדיר את זה, פה היה איזה הרגל מסוים
שלאורך הרבה מאד שנים, קרוב ל-12 שנים, מימנתי את כל צרכי טופאל מבחינת הקופה הקטנה
שלה, נקרא לזה, דברים שהם זניחים, פחות או יותר, והם החזירו את זה באופן של תשלומים
נדחים חודשיים, נניח היה מצרפי 6500 שקל אז הם חילקו את זה ל-2000, 2000, 2000 ונתנו
שיקים עתידיים.

ש: אז אדוני לקח בחשבון שאני מראה לו כי הוא לא זוכר את מה שהוא הגיש, בסדר גמור,
אני הכנתי לך גם קלסר כי ידעתי שאתה תגיד שאתה לא יודע על מה אני מדבר, בבקשה תהנה.
תראה לי בבקשה חתימה אחת של לוינקרון על כל הרשימות האלה, חתימה אחת שלוינקרון מאשר
לך לקנות עבורו את הדברים האלה, חתימה אחת.

ת:

זה נכון, אין לי."

.201

.202

גרסה זו אינה הגיונית שכן אם לא היה לטופאל כיצד לשלם עבור סכומים פעוטים
יחסית, הכיצד מיהרה והשיבה לדב דווקא סכומים אלה, שעה שדב טוען כי משה התחמק
באופן שיטתי מסילוק ההלוואות. כמו כן, הכיצד דב שהקפיד להחתים משה על כל צעד
ושעל לא מצא לתעד הבקשות ליימימון זמני". הגרסה של משה שהוא ודב ביצעו עבירות
מס ולפיה, טופאל מממנת לדב רכישת שירותים ומוצרים ומציגה זאת כהוצאה שלה, היא
המתיישבת עם ההיגיון. ביהמ"ש לא האמין לגרסתו של דב בעניין זה ולכן שב ודוחה אותה
כפי שדחה אותה בפסק הדין בתביעות הראשונות.

בעת מתן המענה לשאלות, דב הפנה לסעיף 86 לסיכומיו שם התייחס לחוות הדעת
השנייה של בצלאלי והדגיש "ששניים מבין אישורי התשלום הוא קבע שהם לא תואמים
את דוגמת החתימה של התובע ובשורה התחתונה ובניגוד למה שחברי אמר אני כן טענתי
שאין לזה שום השפעה על ההתחשבנות כי רואת חשבון להב ממילא,

כב' הש' הדר: כללה את זה בהתחשבונות.

ערייד סלע:

מה ?

כב' הש' הדר: כללה את זה בהתחשבנות."

50 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ניתנת על בסיס חברי והתמורה ככל ותאושר ותוסדר בין הצדדים תפורט בנספח שמעולם
לא נחתם ומעולם לא הוצג.

9. עוד טען, שהתביעה אינה עומדת בהוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות.

ת"א 55707-08-15

10. טופאל טענה בהתנגדות לביצוע השטר בסך של 300,000 ₪ כי בגין אותה הלוואה, הנזכרת
קודם לכן, בה משה נטל הלוואה מדב בסך של 200,000 ₪, דב הגיש לביצוע השיק נשוא

התביעה השטרית.

11. טופאל חזרה על אותן טענות שהועלו בתביעה השטרית הנזכרת לעיל והוסיפה שדב באופן
עברייני לחלוטין מימש שתי בטוחות זהות שנתנה לו פעם אחת, ופעם שנייה, על ידי משה,
באופן של ניסיון לקבל לידיו את הסך של 600,000 ₪ בגין הלוואה בסך של 200,000 ₪

בלבד.

ת"א 33291-12-15

12. טופאל טענה בהתנגדות לביצוע השטרות, שמדובר בשיק אחד בסך של 100,000 ₪ שחולל
מסיבת יעבר זמנו", שכן הוא הופקד על ידי דב ביום 7.7.14 בעוד שזמן פירעונו של השיק
הוא 14.7.12, ועוד שיקים אחרים בסכום כולל של 15,000 ₪ שחוללו חלקם מסיבת יעבר
זמנו" וחלקם מסיבת חשבון מעוקל לאחר שאלו הופקדו על ידי צד ג' אחר. עוד טענה שדב
משתמש בשיקים שנתנה לו בעבר, לאחר שניתנו תחתם שיקים אחרים שנפרעו וכי הוא
גובה רבית אסורה בייבטווח בסך של 150%".

ת"א 41088-12-15

13. משה טען בהתנגדות לביצוע השטר בסך של 100,000 ₪ שנמשך מחשבונו, שהשיק נמסר
לדב כבר ביום 28.6.05, על פי הסכם מאותו יום שצורף להתנגדות, במסגרת הלוואה בסך
של 17,000 $ שדב נתן לו ולטופאל, ואשר שולמה במלואה לידיו. משה טען שהתביעה
התיישנה נוכח העובדה כי חלפו למעלה מ- 7 שנים מעת היווצרות העילה לפירעונו של

השיק.

5 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת"א 61571-11-16

14. משה טען בהתנגדות שמדובר בשיק שזמן פירעונו הוסף עליו שלא כדין על ידי דב לאחר
שהשיק הוחזק בידיו משך שנים רבות. עוד טען שהשיק העוקב הינו שיק בסך של 100,000
שנמסר לידי דב במסגרת הסכם הלוואה פיקטיבי משנת 2011 אשר ניתן במסגרתו שיק
ביטחון להבטחת החזר הלוואה. על פי הסכם ההלוואה שצורף, בין דב למשה וטופאל, דב
מסר ללווים 12,0000 ₪ במזומן, שלושה שיקים בסך של 10,000 ₪ כייא שנמשכו מחשבונו
של מר אריק מזוריק ושיק בסך של 8,000 ₪ שנמשך מחשבונו. עוד טען משה, שאין כל
הסכם הלוואה עוקב פיקטיבי אחר ואין כל סיבה שיוחזק בידי דב השיק, שכאמור לא ניתנה
בגינו כל תמורה וממילא דב אינו אוחז בשיק כשורה מכל היבט שהוא.

15. משה טען שהשיק כלל לא אמור להיות בידי דב באשר הלה ככל הנראה הטעה אותו וביקש
ממנו שיק בסכום האמור במקום שיק אחר, אולם לא השיב את השיק לידיו כמו שעשה
ביחס לשיקים רבים אחרים שקיבל לידיו.

ת"א 49639-05-17

16. משה טען בהתנגדות לביצוע שטר בתיק הוצל"פ 5134057-04-17 בסך של 400,000 ₪
שמדובר בשיק שנמסר כשיק ביטחון בגין הלוואה על פי הסכם מיום 20.12.2009, לפיו ניתנו
לו 60,000 $. משה טען שדב ניסח ההסכם באופן מלא, ובלעדי, ובמסגרתו ניתן השיק
להבטחת החזר כספי בשווי של 60,000 $ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בתוך 12 חודשים
דהיינו עד ליום 19.12.2010 ותו לא.

17. עוד טען, שדב עסק בהלבנת כספיו, וחובותיו, באמצעות חברות אחרות הקשורות אליו,
ובענייננו, חברת סוסיתא, שאישרה פעמים רבות כי היא נותרה חייבת למשה מאות אלפי

דולרים שלא שולמו לידו מזה למעלה מ- 20 שנה.

18. עוד טען, ששילם לדב סכומי עתק מאז הינתן ההלוואה אשר כלל לא בא זכרם בבקשת
הביצוע שהוגשה על ידו, לרבות עייי מימון רכישת שירותים ומוצרים עבור דב. עוד טען שדב

6 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.203

כאמור לעיל, ביהמ"ש קבע בפסק דין בתביעות הראשונות שהפך לחלוט שמשה
פרע חלק מהחוב לדב ע"י רכישת שירותים ומוצרים עבור דב. ביהמ"ש קבע זאת, לפני
שהתבהרה התמונה כאן לפיה יש לייחס הפירעון להלוואה הראשונה בלבד.

.204

במסגרת שמיעת התביעות כאן, ביהמ"ש הורה למומחה בצלאלי לבדוק טענות דב

שאישורי התשלום שהגיש משה אינם מהימנים.

.205

ביום 17.1.21 הגיש המומחה להשוואת כתב יד, מר בצלאלי, את חוות דעתו
הנוספת ביחס למסמכים הנוספים שהועברו לבדיקתו בהתאם להחלטה בדיון מיום
20.10.20. המומחה קיבל לידיו לבדיקה שלושה מסמכים אותם ביקש דב לבדוק, ושני

מסמכים מאת משה.

.206

.207

המסמכים אותם המומחה התבקש לבדוק על ידי דב הינם כלדקמן:

אישור בכתב יד הנושא תאריך 12.6.11. סומן ב' על ידי המומחה.

אישור בכתב יד הנושא תאריך 3.7.11. סומן ג'.
אישור בכתב יד הנושא תאריך 10.12.12. סומן ד'.

ואילו המסמכים שנתבקשו לבדיקה על ידי משה הינם:
שני דפי פירוט של תשלומי ריבית בגין הלוואה ובהם אישורי קבלה בכתב יד
הנושאים תאריך 8.5.06. סומנו ה' ו- ו'.

מסמך פירוט של תשלומי ריבית בגין הלוואה ועל גבו אישורים בכתב יד הנושאים

תאריך 19.9.07. סומן ז'.

.208

המומחה בצלאלי קבע בסיום בדיקתו כלהלן :

תוצאות הבדיקה

א.

בבדיקה שערכתי מצאתי כי החתימות האמורות להיות של דב נסיס במסמכים בו- ד
הנ"ל שבמחלוקת יוצאות דופן מבין הדוגמאות על שמו שקיבלתי לבדיקה ולא מתאימות להשוואה

עם הדוגמאות:

51 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

בחתימה שבמסמך בהנ"ל כיוון מהלך החתימה הפוך מהדוגמאות ומבנה החתימה שונה,
והחתימה שבמסמך ד בעלת מבנה שונה מהדוגמאות.

ברמה העקרונית לא ניתן לאשר או לשלול את האפשרות ששתי החתימות נכתבו בידי דב
נסיס, כי לא ניתן לשלול גם אפשרות שנכתבו כשרבוטי מיקרי, או בצורת חתימה מסוג שלא
קיבלתי בין הדוגאמות.

ב.

מצאתי התאמה בתכונות כתיבה בין החתימה החתימה שבמסמך ג הנ"ל שבמחלוקת לבין
הדוגמאות ע"ש דב נסיס, במידה שאינה מותירה בי ספק של ממש שהחתימה נכתבה על ידו
החתימה כתובה בצורה שוטפת ולא מצאתי בה סימנים האופיניים לחיקוי או זיוף.
אמנם רוב הדוגמאות להשוואה שבהן השתמשתי בעלות מבנה מאורך יותר, אך תכונות

ג.

הכתיבה העיקריות ובהן גם תכונות קו הכתיבה מתאימות לדוגמאות.
מצאתי התאמה בתכונות הכתיבה בין החתימות שבמסמכים הו- והנ"ל שבמחלוקת לבין
הדוגמאות ע"ש דב נסיס שקיבלתי לבדיקה ולדעתי סביר מאוד שאישורי הקבלה שבמסמכים
נכתבו על ידו:

החתימות שבמחלוקת כתובות בצורה שוטפת ואין בהן סימנים לחיקוי או זיוף.
אישורי הקבלה והחתימות כתובים בסוג כלי כתיבה המגביל את בדיקתן של חלק
מתכונות הכתיבה. עם זאת ההתאמה שבין צורת הכתיבה של אישורי הקבלה לבין הדוגמאות עייד
דב נסיס תומכת במסקנה.
ד.

מצאתי זהות בתכונות הכתיבה בין 3 החתימות שבמסמך ז הנ"ל שבמחלוקת לבין
הדוגמאות ע"ש דב נסיס, ודעתי היא שהאישורים ע"ג המסמך נחתמו על ידו.
שלוש החתימות שבמסמך כתובות בצורה שוטפת ללא סימנים לחיקוי או זיוף. מסקנתי מבוססת
גם על ההתאמה שמצאתי בין שלוש החתימות לבין הדוגמאות בתכונות כתיבה מהסוג הנבדק

באמצעות מיקרוסקופ.".

.209

.210

משה התייחס בעמוד 652 לגבי מסמכים C וA והפנה לסעיף 45 בסיכומי התשובה
בו התייחס למסמך A לגבי אישור הוצאות ולסעיף 48 בו התייחס למסמך – C שאף הוא
מתייחס לאישור הוצאות וטען כי ממצאי המומחה שללו טענות דב בתצהירו כי חתימתו
על אישורי תשלום הוצאות כהחזר הלוואות, מזויפת.

דב טען בסיכומיו שממצאי המומחה בצלאלי אינם שוללים לחלוטין טענתו לזיוף.
המומחה נחקר ארוכות ע"י דב שטען כי חתימתו זויפה. המומחה הסביר כיצד קבע את

החתימות שהן חתימות דב:

52 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ייהעד, מר בצלאלי:

שהוא זיהה, כן. עכשיו לגבי מה שהוא אמר אולי, אני לא יודע, או,

והעדפתי להכניס אותן לחוות הדעת כי הן נראו לי מתאימות להשוואה אימתתי אותן עם יתר

הדוגמאות ואז הכנסתי,

העד, מר בצלאלי:

חלק מעבודתי כמומחה זה לקחת את הדוגמאות שקיבלתי ולאמת אותן
בינן לבין עצמן ואז להשתמש, כלומר אם יש בתוך הדוגמאות, אפילו בין אלה שהוא אישר אותן
נניח שאני לא יכול לאמת אותן עם יתר הדוגמאות, אולי הוא לא זוכר, אולי הוא כן יודע או לא יודע,
אני משתמש במה שאני מצליח לאמת, כלומר, שהחתימות, שהחתימות אני יכול לקבוע קודם כל
בצורה פנימית שמי שכתב את החתימות האלה כתב גם את יתר הדוגמאות כולל הדוגמאות שהוא

אישר,

כב' הש' הדר:
העד, מר בצלאלי:

הבנתי.

כולל ההכתבות כן,

כב' הש' הדר: החתימות שאתה הסתמכת עליהן לצורך חוות הדעת זה רק חתימות שזיהית שזה

אותו אדם חתם.
העד, מר בצלאלי:

שזה אותו אדם כתב את כל הקבוצה, זה הכל."

.211

אינן שלו :

דב עימת המומחה עם טענתו שהוא השתמש בבדיקה בחתימות שהוא טען שהן

"העד, מר בצלאלי: יכול להיות שיש 1 כזאת או 2, או 3, או 4, אבל לאחר, הוא יכל להגיד
והרבה נבדקים אומרים על הרבה חתימות שלהם שזה לא שלהם, אני לא צד בעסק כן, כלומר אני
עובד 43 שנה, הרבה פעמים וחצי מהתיקים יש מישהו שאומר את זה לא חתמתי והוא כן חתם
נניח, כן, אני מאמת את זה, אלה דוגמאות שאני לא חייב להשתמש בהן,

העד, מר בצלאלי:

אם אני מאמת אותן אני משתמש בהן."

.212

דב טען בחקירת המומחה כי לא נתן למומחה דוגמת חתימה, אולם התברר שטענה

זו אינה מדויקת :

53 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

"כב' הש' הדר: כן, כן מיד, שזה ייפוי כוח שנתן לכאורה מר דוב נסיס לעו"ד ירון דיין, עוד בדיקה
אקראית נוספת, הסכם מימון והשקעה בהוצאות משפטיות בין מר דוב נסיס למר מרטון מרדכי,
כלומר אני קורא את זה רק כדי לסבר את האוזן שזה, זה נראה לי מסמכים שלא אמורים להיות
אצל לבינקורן, בבקשה.
העד, מר בצלאלי:

רק דקה, זה עוד דבר קטן שאני רוצה להוסיף, שבתוך הדוגמאות
האקראיות שנתן לי משה יש קבוצה לא קטנה שדוב נסיס אישר בפניי כלומר זה לא, לא שהוא

שלל את הכל כן."

.213

המומחה הסביר מדוע לא קבע שחתימות דב זויפו.

ייכב' הש' הדר: לא הגעת למסקנה מכיוון שהחתימה שהתבקשת לחוות דעתך עליה היא עצמה
לא מתאימה לחתימה המקובלת של נסיס?

העד, מר בצלאלי:

היא לא מתאימה להשוואה.

כב' הש' הדר: השוואה למה?

העד, מר בצלאלי:

לחתימות של נסים.

כב' הש' הדר: אז זה מה שאמרתי, לחתימה השכיחה מההכתבה.

העד, מר בצלאלי:

כן, היא לא מתאימה להשוואה, אין לה איזשהו בסיס מכותב שאני יכול

לראות איך הוא עושה את זה."

.214

המומחה נשאל אם יגיע למסקנה בדבר ייזיוף בחוות דעת רק שאתה תראה כביכול

ניסיון לחיקוי ?

העד, מר בצלאלי:

או, או סימני זיוף פנימיים.

כב' הש' הדר: תן, תן לי דוגמה לסימן זיוף פנימי.

העד, מר בצלאלי:

סימן זיוף פנימי, סימן זיוף פנימי זה הפסקות במקום שבחתימות
המקוריות אין אותן, איטיות יתר בחלקים מסוימים מהחתימה וכל זה בחתימות שהן בדרך כלל

ניסיון לחיקוי החתימה.

כב' הש' הדר: וכל זה לא היה פה ?

העד, מר בצלאלי:

.215

לא, זה סתם משהו אחר שאי אפשר להשוות אותו."

דב עימת את המומחה עם חתימה שבה לטענתו יש ניסיון לחקות את חתימתו, אך
המומחה שלל הטענה וקבע ש"הדמיון הזה שאתה מדבר עליו הוא, א' הוא לא אופייני

54 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

לחיקוי, כלומר מישהו שראה או שהיה בפניו איזושהי חתימה של דוב נסיס ומחכה
לחקות אותה זה לא אופייני שהוא יעשה דבר כזה כן, זה נראה כמו שרבוט שבמקרה הוא
אלכסוני זה הכל, ואני לא יודע מי כתב אותו."

.216

וראו מענה המומחה לטענה דומה של דב לגבי מסמך די :

"כב' הש' הדר: אדוני אני רוצה לשמוע את המומחה לגבי ד' כן.

העד, מר בצלאלי:

אני לא רואה שום קשר בין החתימות, על פניו מהסתכלות אני לא רואה

שום דמיון שום דבר,

כב' הש' הדר: אני גם לא רואה. טוב,"

.217

העד, מר בצלאלי:

המומחה הסביר מדוע לא קיבל טענת דב שמשה זייף חתימותיו:

זה לא יכול להיות בכלל והסיבה היא כזו, א' עשיתי הכתבות וגם

ההכתבות אומתו עם הדוגמאות, ב' גם מסר לי, מסר לי דוב אומנם מעט חתימות,
כב' הש' הדר: החתימות האקראיות.

העד, מר בצלאלי:

גם יש חתימות אקראיות שנסיס נתן לי.

כב' הש' הדר: אני אמרתי -13:00 זה ייגמר כי שוב אני נאלץ להפסיק כי מפריעים לי, מר נסיס
מפריע לי. אדוני אז מה שאתה אומר שאתה שולל את ההנחה או ההשערה של עו"ד סלע כי זה לא
מתאים רק למה שמר לבינקורן נתן לך אלא מתאים גם לתוצאות ההכתבה,

העד, מר בצלאלי:

וגם לחתימות,

כב' הש' הדר: וגם לחתימות אקראיות שנתן לך מר נסיס, זו התשובה?
העד, מר בצלאלי: כן, לא הרבה אולי 10 או משהו כזה מתוך כל ה-70, אבל קיבלתי.
כב' הש' הדר: תודה, שאלה הבאה.

העד, מר בצלאלי:

ועוד דבר, אם הייתי מקבל קבוצת חתימות של, שכתב משה, כן, קבוצת
חתימות, אני בטוח לפי היכולת המקצועית שלי שפשוט הייתי רואה שזה לא מתאים ושם את זה

בצד."

55 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.218

המומחה הסביר בפרוט רב מדוע קבע שדב חתם על מסמך ג', תוך שהוא מתייחס
לשלוש דוגמאות מבין מספר תכונות מיקרוסקופיות, שחוזרות על עצמן, הפסקה, התחלת

החתימה וקו הסיום.

.219

להלן הסבר לגבי ההפסקה שחוזרת על עצמה:

י הער,
ד, מר בצלאלי:

כן, עכשיו לחתימה הזאת יש תכונות מיקרוסקופיות, גודלן פחות
ממילימטר, זה מילימטר כל קו, ….נניח יש התחלה מסוימת,…יש משהו שקורה בסיבוב אני

מניח,
כב' הש' הדר: כן אני רואה.
העד, מר בצלאלי:
בכורח הפתק,

כב' הש' הדר: כן, כן,
העד, מר בצלאלי:

לעומת גם המבנה הכללי, יש כאן סיומת מסוימת שחוזרת בכורח הדף,

כלומר אלה תכונות מיקרוסקופיות בנוסף למבנה. עכשיו יש לי את
הדוגמאות, מה שקורה, מה שקורה כאן מצד שמאל למטה בדיוק, כלומר יש כאן איזשהו רווח

ואנשים לא מודעים לדבר הזה,

כב' הש' הדר: אני מזהה את הרווח.
העד, מר בצלאלי:

יש כאן רווח שהוא נשלט על ידי חריצי העט ועל ידי מהירות הכותב

והתנועה שהוא עושה, הסיבוב שהוא עושה בצורה לא מודעת כן, עכשיו,

העד, מר בצלאלי:

עכשיו, הדבר הזה מופיע בצורה מיקרוסקופית בערך ב-20 מקומות
בדוגמאות שסימנתי, בהכתבות, בדוגמה 24, בדוגמה 42, בדוגמה 47, אני רק אראה לבית המשפט
עוד מקום אחר וכל המקומות האלה סימנתי כאן בצהוב, 47,

העד, מר בצלאלי:

נניח ב-42,

העד, מר בצלאלי:

על הקצה אחרי הסיבוב,

כב' הש' הדר:
העד, מר בצלאלי:

כן,

נוצר,

כב' הש' הדר: על אחרי הסיבוב, ההפסקה,

56 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

העד, מר בצלאלי:

כן, אחרי הסיבוב נוצר,

כב' הש' הדר: כן, הבנתי, ראיתי כן.
העד, מר בצלאלי:

משהו מסוים בצורה שמתחדדת בצורה דומה,"

.220

להלן הסבר לגבי התחלת החתימה:

ייהעד, מר בצלאלי: אני מראה לבית המשפט את ההתחלה של החתימה,
כב' הש' הדר: איזה אות ?
העד, מר בצלאלי:

ההתחלה של החתימה,

כב' הש' הדר: מה שהראית לי מקודם,
העד, מר בצלאלי:

כן,

כב' הש' הדר: מצד שמאל, כן,
העד, מר בצלאלי:

כב' הש' הדר: רגע, רגע, תן לי לראות,

זה בעצם, זה בעצם משהו שמתחיל מאוד חלש, מתרחב,

העד, מר בצלאלי:

משהו שמתחיל מאוד חלש, מתרחב ומתחבר ואז מתחיל הקו הרחב,

כב' הש' הדר:

כן,

העד, מר בצלאלי:

בצורה כזאת מסוימת, אוקיי?

כב' הש' הדר:

כן.

העד, מר בצלאלי:

עכשיו, זה מופיע, זה מופיע ב-13, 14 ועוד בהתכתבות 47, אני רק אראה

לבית המשפט,

כב' הש' הדר: אני חושב שאני רואה מרחוק כבר כן, ב-14,

העד, מר בצלאלי:

ב-14,

כב' הש' הדר: וגם למעלה ב-12,

העד, מר בצלאלי:

וגם ב-13, גם ב-14,

כב' הש' הדר: איפה אתה רואה ב-13? כאן?

העד, מר בצלאלי: 13 זה פשוט, אני הגדלתי את זה, זה לא מוגדל אני לא,"

.221

להלן הסבר לגבי קו הסיום:

57 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

קו הסיום הוא מתחדד מאוד והוא חופף כלומר הוא מתחדד כמו רוב

ייהעד, מר בצלאלי:
החתימות של דוב נסיס כן, עכשיו,
כב' הש' הדר: כשאתה אומר את המילה מתחדד למה אתה מתכוון?
העד, מר בצלאלי:

שהקו הוא נזרק בצורה מהירה והקצה שלו מאוד חד, מאוד דק, כלומר

אתה מצביע גם על מהירות הסיום.

העד, מר בצלאלי:

כן, אחד מספיק לי. לא זה כל, רוב החתימות הן מתחדדות,
כב' הש' הדר: רק שנייה אני מתעד שאני מעיין, איפה אתה רואה ב-19 סיום?

העד, מר בצלאלי:

לא ב-19 ב-20.

כב' הש' הדר: רק ב-20, 20,
העד, מר בצלאלי:

ב-20, סיומת חופפת,

כב' הש' הדר: זה הסיום ?

העד, מר בצלאלי:

כן, זה סיומת החתימה.

טוב.

בצורה חדה וחופפת."

כב' הש' הדר:
העד, מר בצלאלי:

.222

דב טען שבדוגמא ג' "אין בכלל קו שיוצא החוצה באופן ישר". אולם, המומחה לא

קיבל טענה זו.

"העד, מר בצלאלי: לא, זה לא יוצא החוצה אבל הוא מתחדד.
ערייד סלע: הוא לא יוצא החוצה אבל נכון, אין קו שיוצא החוצה נכון?
גם בהרבה הכתבות הוא לא יוצא החוצה.

העד, מר בצלאלי:

העד, מר בצלאלי:
החוצה גם כן, כן אין,"

.223

כן, רק איזה השלמה קטנה בהרבה חתימות אקראיות הוא לא יוצא

דב טען שייב-ג' אין את האות ד'יי. המומחה השיב :"אבל גם אין, גם אין ברוב

החתימות, ברוב הדוגמאות אין,"

58 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.224

לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש לא מצא להתערב בחוות דעתו של המומחה ולכן
מאמץ אותה ודוחה טענת דב שחתימתו על אישורי ההוצאות שהציג משה, זויפה. מכאן גם
שאין מקום להתערב במסקנות המומחית לחשבונאות שהתבססה על אישור דב על אותם
מסמכים שהוא טען שמשה זייף חתימתו עליהם. אולם, כאמור לעיל, הקיזוז אינו משרת
משה בתביעות כאן, אלא בתביעת הדירה. מסקנת המומחה בצלאלי משרתת את משה כאן
רק לגבי שלושה שיקים בסכום פעוט כפי שיפורט להלן:

ביהמ"ש דוחה טענת דב ביחס לטעות בחוות הדעת של המומחית ביחס להחסרה של הסך של

45,000 ש"ח

.225

דב טען שהמומחית שגתה כשהחסירה סך של 45,000 שייח שמשה העיד בהתחלה
שהוא מזהה את החתימה שלו על גבי אותם תקבולים והיא לא הכניסה אותם לחוות הדעת.
מכיוון שהקיזוז אינו נוגע לתביעות כאן, אין צורך להידרש לטענת דב בעניין זה שכן נוגעת
להתחשבנות ביחס לתביעת הדירה.

אין צורך להידרש לחוות הדעת החשבונאית שהגיש משה

.226

משה הגיש חוות דעת מטעמו, אך לנוכח המסקנה שהקיזוז אינו נוגע לתביעות כאן,
אין צורך להידרש אליה. למעלה מהדרוש יאמר שביהמ"ש לא מתבסס עליה, גם בשל חוות
הדעת מטעמו וגם מפני שבחקירת המומחה מטעמו של משה התברר שנשען על דיווחים
של משה ולא הביא לחקירתו את האסמכתאות עליהן הסתמך כגון דפי חשבון בבנק.

טענת משה כי המומחית שגתה כאשר לא הביאה בחשבון תשלום בגין שתי התביעות הראשונות
משה טען כי המומחית שגתה כאשר לא הביאה בחשבון תשלום בגין שתי התביעות

.227

.228

הראשונות בהן ביהמ"ש נתן פסק דין בסך של 280,000 ₪.
דב הפנה לסעיף 83 לסיכומיו וטען שהמומחית יילא ערכה בכלל החישוב של אותן
שתי ההלוואות נשוא אותם שני פסק דין" (ראו בעמוד 629 בשורה 15 לפרוטוקול).

59 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.229

ביהמ"ש קובע כי המומחית לא כללה בסיכום החוב על פי התביעות השטריות את
התביעות הראשונות ולכן דוחה הטענה שהיה עליה להביא בחשבון תשלום בגין אותן

תביעות.

אופן חישוב סכום החיוב על פי השטרות

.230

כפי שנקבע קודם לכן בעניין השיהוי בהגשת התביעות השטריות, לנוכח השיהוי
בהגשת השטרות לביצוע, החלופה שתשמש לחישוב סכום החוב הוא מועד הגשת התביעות
לביצוע כפי שיפורט בהמשך ביחס לכל תביעה בנפרד.

חוק אשראי הרגר

.231

משה ביקש להחיל את חוק אשראי הוגן תשנ"ג-1993 (להלן: "חוק אשראי הוגן")

על התביעות כאן.

.232

המומחית התייחסה לחוק אשראי הוגן בסעיף 74 לחוות דעתה בו ציינה כי
התייחסה לסכומי השטרות שכן ביהמ"ש טרם הכריע בסוגיה.

.233

גם לסוגיה זו ביהמ"ש נדרש בפסק הדין בתביעות הראשונות וקבע כלהלן :
"95. סיכום הדיון בסוגיית תחולת חוק ההסדרה מעלה כי יש להחיל החוק על הלווה ביחס להסכם
שנחתם ראשון בזמן ומכאן שיש לחייב את הנתבעת כערבה לשלם אך ורק את סכום הקרן של
ההלוואה. לעניין ההסכם שנחתם שני בזמן, מכיוון שאחת הלוות היא תאגיד, ולנתבע שני כובעים,
לווה וערב להתחייבויות הלווים, יש לחייב אותו במלוא סכום השטר שכן החוק אינו חל על אחד
הלווים, דהיינו, התאגיד."

60 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.234

קביעה זו חלוטה ובהעדר הבדל מהותי בין התביעות הראשונות ובין התביעות כאן,

ביהמ"ש שב על המסקנה לפיה יש להחיל את חוק אשראי הוגן (לשעבר חוק הסדרת
הלוואות חוץ בנקאיות) על התביעות כאו בהתאמה.

.235

בהמשך פסק הדין, ביהמ"ש יישם מסקנה זו לגבי כל תביעה שטרית בנפרד.

קביעת הסכום לחיוב לגבי כל תביעה שטרית בנפרד:

תיק 4278-03-15

.236

התביעה הוגשה לביצוע שטר שדב שייך אותו הסכם להלוואה מיום 2.11.2010
במסגרתו הלווה דב למשה סך של 200,000 ₪, כשלטענת משה הוא נטל בגינו שיק ביטחון
בסך של 300,000 ₪, הוא השיק נשוא תיק זה שמספרו הינו 0010104 ומועד פירעונו

.23.3.11

.237

דב נחקר ביחס לתיק זה בדיון מיום 15.6.20 :

ייעוייד חריף: שההלוואה השניה של 150 אלף שקל דווקא היא נפרעה ולא זו נפרעה, איך אתה

יודע את זה?

העד, מר נסיס: מכיוון שהבן אדם חזר לי עם הכסף עם 2 שיקים של 75 אלף שקל, ביקש
לקרוא את הסכם ההלוואה, אמרתי לו 'תן לי רק לצלם', חתמתי, כתבתי, וזה

הכל, מה זאת אומרת איך אני יודע? אני לא מבין את השאלה,

ש:

אז תגיד לי,

ש:

હયું કે હું

תחזיר את הכסף', נתתי לו, קרעתי את ההסכם.

ש:

תגיד לי, אני רוצה להבין, השיקים האלה נפרעו של ה- 75 אלף שקל?

כן.

טוב. ואתה אומר לנו שדווקא ההלוואה השניה היא זו שנשארה לא משולמת,

נכון?

61 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

לא יודע אם זו הראשונה או השניה.

ת:

ש:

תגיד,

ת:

כן.

ש:

ת:

כן.

ש:

ת:

.238

אחרי ההלוואה הזאת אתה הלווית עוד כסף, נכון?

איך אתה מסביר את זה? אתה לא מקבל גרוש, מה אתה מלווה עוד כסף?
אני הייתי חבר של לוינקרון בטיפשותי, תמימותי, ממש כמו אחים, הוא היה
בן בית אצלי, עכשיו הוא אומר לי, אני מכיר את המשפחה שלו, 'יש לי דירה
שהיא',"

משה הפנה ביחס לתביעה זו במסגרת דיון מענה לשאלות מיום 5.10.21 לס' 50
לסיכומיו בו אישר כי "השיק ניתן במסגרת הסכם הלוואה מיום 23.1.11 בגין הלוואה ע"ס
150,000 ₪." ביהמ"ש קובע כי משה לא הוכיח שפרע את ההלוואה.

.239

מכיוון שדב אישר כי השטר ניתן כנגד הלוואה בסך של 150,000 ₪, והלווה הוא
משה, חוק אשראי הוגן חל ולכן הסכום לחיוב הינו הסך 150,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית
כדין ממועד הגשת השטר לביצוע.

תיק 55707-08-15

.240

.241

התביעה הוגשה בגין שטר בסך של 300,000 שנמסר לדב על מנת להבטיח החזר
הלוואה על פי הסכם מיום 2.11.2010 במסגרתו דב הלווה למשה סך של 200,000 ₪.

משה טען שלאחר שראה כי אינו עומד בתנאי ההלוואה, ביקש מדב כי יאות
להמתין עם פירעונה וכתנאי לכך, דב ביקש כי ימסור לידיו שיק חלופי בסך של 300,000 ₪
והבטיח כי ישיב לידי משה את השיק. אולם, דב לא החזיר את השיק. משה טען שמסר
שיק המשוך על שם טופאל שמספרו 8000458 בסכום 300,000 ₪.

62 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.242

ביהמ"ש קובע כי משה לא הוכיח שפרע ההלוואה באמצעות שטר אחר. אולם,
מכיוון שדב אישר כי השטר ניתן כנגד הלוואה על סך של 200,000 ₪ והלווה הוא משה,
לנוכח תחולת חוק אשראי הוגן, הסכום לחיוב אמור להיות בגובה קרן ההלוואה.

.243

אולם, הנתבעת היא טופאל ולא הלווה משה. מכאן שמעמדה של טופאל הוא ערבה
להתחייבות משה. גם בסוגית תחולת חוק אשראי הוגן על הערב, ביהמ"ש דן בתביעות
הראשונות. ביהמ"ש הפנה שם לעניין רביצקי (ראה רע"א 1677/15 רביצקי נ' אגוז), וקבע

כך :

יי89. אמור מעתה שכאשר למושך השטר יש זיקה לעסקת היסוד, יש לבדוק האם התובע עומד
בדרישות חוק ההסדרה והאם הלווה נהנה מתחולת החוק. בענייננו, לנתבעת יש זיקה ברורה
לעסקת ההלוואה ולו מהטעם שהלווה הוא בעליה.

90. השטר נמשך מחשבונה של הנתבעת לצורך הבטחת החזר ההלוואה ע"י הלווה ומכאן
שמהותית מעמדה של הנתבעת הוא כשל ערבה להתחייבויות הלווה. עפ"י סעיף 4 (א) לחוק
הערבות, התשכ"ז – 1967 "אין הערב חב ביותר מחיובו של החייב ולא בחמור ממנו". מכאן שיש
לחייב הנתבעת באותו סכום בו יחויב הלווה.

91. מכיוון שחוק ההסדרה חל על הלווה שהוא יחיד, ברי שריבית בשיעור של 100% (או 200%
כלשון סעיף 3 א להסכם הראשון בזמן) בגין אי החזר ההלוואה תוך 3 חודשים אסורה שכן
חורגת מהוראות סעיף 5 או 6 לחוק. מכאן שעל פי סעיף 9 לחוק, בימ"ש רשאי לבטל
החיוב בגין הריבית. אין מקום בנסיבות העניין לבטל גם החיוב בסכום הקרן שכן אין
מחלוקת לגבי סכום הקרן. זאת מכיוון שהטענה של הלווה היא כי ההלוואה נפרעה. מכאן
שאין לחייב הלווה בסכום גבוה יותר מסכום הקרן. מכאן גם שהתוצאה היא שאין לחייב
את הנתבעת כערבה בסכום גבוה יותר מהסכום בו חויב החייב, דהיינו, הלווה.

92. בימ"ש לא מוצא לעשות שימוש בסמכות רשות המוקנית לו על פי סעיף 9 (ב) לחוק לחייב
הלווה, ומכאן גם את הערבה, לשלם ריבית נמוכה יותר, עד גבול המותר. זאת, בשל
התחכמות התובע שטען כדי להתחמק מתחולת חוק ההסדרה כי לא נקבעה ריבית
והשיהוי הרב בהגשת השטר לביצוע."

63 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.244

לנוכח האמור לעיל, ביהמ"ש מחייב הנתבעת היא טופאל בסכום בסך של 200,000
₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת השטר לביצוע.

תיק 33291-12-1

.245

מדובר בתביעה בגין 4 שיקים המשוכים על ידי טופאל שלא הוצג בגינם הסכם

הלוואה. סכומי השיקים כלהלן :

שיק מס' 80000101 על סך 100,000 שמועד פירעונו 14.7.12.
שיק מס' 80001663 על סך 5,000 ₪ שמועד פירעונו 18.7.13.
שיק מס' 80001723 על סך 2,500 ₪ שמועד פירעונו 20.7.13.
שיק מס' 0011931 על סך 7,500 ₪ שמועד פירעונו 23.8.13.

.246

דב נחקר ביחס לתביעה זו ביום 15.6.20. תחילה התקשה להסביר מדוע קיבל

השיקים בסכומים הקטנים. לאחר מכן טען שמדובר בהלוואות קטנות:

י העד, מר נסיס:

אה, כנראה שזה, עוד מימון הלוואה, משהו שלא קשור לכלום, לא יודע,
זה מה שנתן לי, במהלך הזמן שהוא היה צריך כספים או משהו אז הייתי נותן לו כספים אבל לאו
דווקא חשבוניות, כל מיני הלוואות קטנות כאלה.

.247

דב נשאל מדוע "השיקים מסוחרים לכספי סרור ושות עורכי דין?
העד, מר נסיס: מכיוון שאם קיבלתי אותם אני רשאי לעשות מה שאני רוצה בהם, לא?

ת:

ש:

હું કે હું

ת:

ש:

קיבלתי את השיקים האלה בתור תשלום, ושילמתי את זה לכספי סרור ואז

כנראה משה לוינקרון ביקש ממני 'אם יש לך חשבונית תן לי אותה' זה הכל,

אני לא הכנסתי את זה לשום,

רכשת את כספי סרור עבור לוינקרון?

לא, לא,

עבור נסיס רכשת את זה.

64 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

5 25

ת:

לא קשור, זה שיק,

ש:

טוב.

.248

.249

שקיבלתי מלוינקרון,".

ביהמ"ש לא נתו אמון בגרסת דב שעדותו בעניין זה הייתה מתפתחת וסתורה. לכן,
לגבי השיקים שסכומם הכולל 15,000 ₪, לנוכח מכלול הראיות, הקביעה החלוטה של
ביהמ"ש כי משה נהג לפרוע חובותיו על דעת דב בתשלומים לנותני שרות עבור דב, ותשובות
דב בחקירתו בעניין זה, ביהמ"ש קובע כי מדובר בשיקים שנמסרו לדב לצורך החזר
ההלוואות במסגרת הייתשלומים הזעירים" הנזכרים במכתבו אל משה משנת 2013 (נספח
15 לתצהירו) וחוללו. לכן, אין הם יוצרים חוב נוסף מעבר לחוב שאמורים היו לצמצם.

לגבי השטר בסך של 100,000 ₪ דב טען שייזה שיק ביטחון להלוואה של ה- 50

איזה הלוואה של 50 אלף, על מה אתה מדבר?

אלף.

ש:

ת:

לא יודע על מה אתה מדבר.

ש:

השיק של 100 אלף שהכנסת לפה.

ת:

זה על ה-50 אלף.

ש:

של מה ?

ת:

על ה- 50 אלף.

ש:

ת:

איזה הלוואה של 50? זה כבר נדון כבר בבית משפט, ניתן פסק דין, נגמר.
אין לי מושג, אני מסביר לך שזה 50 אלף על 100 אלף, זה הכל."

.250

.251

משה טען בסיכומי התשובה שדב "לא ידע לענות על עצם החוסר בהירות בנוגע
לצ'קים נשוא תיק 33291/1215 שכן אלו לא ניתנו לידיו כבטוחה בגין הלוואה בסך של
שלושים ושלוש אלף דולר, כפי שקבעה רואת חשבון להב, כשאומת עם נתונים אלה לא
ידע לענות הכיצד, הגיעו, איך זה עונה לגבי מה ש,".

כאמור לעיל, דב טען בכתב התשובה ובתצהירו כי מדובר בהחזר ההלוואה
השקלית האחרונה שנתן למשה בשנת 2011. אולם, דב תבע פירעון שטר על פי אותה

65 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.252

הלוואה מיום 14.7.21 במסגרת אחת משתי התביעות הראשונות, היא ת.א. 32413-08-14
וביהמ"ש קיבל התביעה. מחוות הדעת של המומחית עולה כי דב לא הציג הסכם זה לצורך
ההתחשבנות. ביהמ"ש קובע כי דב לא שייך השיק לאותה הלוואה שכן הוא ידע שכבר נפרע
בגין הלוואה זו במסגרת התביעות הראשונות. תשובות דב בחקירתו מלמדות שאין לו מענה

הולם בעניין זה.

אשר על כן, ביהמ"ש קובע כי דב אינו רשאי להיפרע פעמיים בגין אותה הלוואה
ודוחה התביעה גם בעניין השטר בסך של 100,000 ₪ וכך דוחה התביעה במלואה.

תיק 41088-12-15

.253

השיק נשוא התביעה בסך 100,000 ₪, מספרו 5158070 וזמן פירעונו ביום 13.5.14.
דב טען כי השיק נשוא תביעה זו ניתן במסגרת הסכם הלוואה מיום 28.6.2005, כאשר סכום
ההלוואה הינו 17,000 $.

.254

דב הסביר בעת מתן עדותו ביום 15.6.20 ששיק זה, הינו אחד ממספר שטרות
שהבטיחו פירעון הלוואות דולריות שנתן למשה:

ייהעד, מר נסיס: כן, אבל ברגע שהשיק הזה, ההלוואה הזאת נכנסה להלוואה של 2009, כן?
להסכם של 2009, שעוגן בהסכם של 2009 והשיק הזה היה פתוח בתאריך

שלו, כמובן שההלוואה שלו נפרעה, הלוואה ב- 2009, 2004, ו- 2005, שאוגדו
תחת הלוואה 2009, לא נפרעו, מימשתי את השיק הזה.

העד, מר נסיס: תראה כתוב פה, זה משחזר, זה מתעד את כל ההלוואות הקודמות, כולל את
ה- 33, כולל את ה- 17 ו"הלווה מבקש ביום 20 בחודש דצמבר 2009 סכום נוסף
של 60 אלף דולר" להלוואות הקודמות יש כבר בטחונות, זה השיקים שהצגתי
להם, להלוואה של 60 אלף דולר אין בטחונות, הוא נותן לי שיק של 400 אלף
שקל שזה בערך יוצא, כפול 4 זה, יוצא עוד 150, ש-250 אלף שקל זה הערך של
ה- 60 אלף דולר, והוא נותן לי ביטחון של עוד 150 אלף שקל שבמידה והוא לא

ישיב אותה. "

66 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.255

כאמור לעיל, בדיון בטענות משה, הוא הסתמך על ת/משה/1 משנת 2005 לצורך
ביסוס הטענה בדבר תשלום הסך של 133,000 $. למשה לא היה מענה מניח הדעת מדוע
תוכן ההסכם משנת 2009 שולל טענה זו. כמו כן, כפי שפורט קודם לכן, המומחה בצלאלי
קבע שהמילה "חבותיי בת/משה/1 זויפה. משה גם לא הסביר מדוע לא הפנה למסמך זה
בהזדמנות הראשונה.

.256

משה טען להתיישנות התביעה על פי השטר. לעניין טענה זו, ביהמ"ש שב ומפנה

לתוכן האמור ביהואיל השלישי" להסכם ההלוואה מיום 20.12.09 שם נכתב כלהלן :

והלווה מבקש כיום, 20 בחודש דצמבר 2009 להעמיד לרשותו סכום הלוואה נוסף, ונפרד
בסך 60,000 (שישים אלף) דולר ארה"ב, והמלווה אכן מסכים להעמיד ולהעביר לרשות
הלווה את הבטוחות שניתנו להלוואה השנייה (בסך 50,000 דולר ארה"ב) וההלוואה
הנוכחית בסך 60,000 דולר ארה"ב, כך שכלל הסכומים המיצרפיים של ההלוואות שניתנו
עד כה מצד המלווה ונתקבלו ע"י הלווה (בסך כולל ומיצרפי של 210,000 דולר ארה"ב"י

.257

.258

עוד נקבע באותה הוראה בהסכם, כפי שצוטט קודם לכן, במסגרת הדיון בפסק
הדין שנתן ביהמייש (כבוד השופט צור) בתביעת הדירה, שסכום החוב מובטח באותה דירה
שדב טען כי רק בשנת 2015 גילה כי הוברחה. לכן, יש למנות ההתיישנות, או משך הזמן
הסביר להשלמת תאריך פירעון השטר מאותו מועד ולכן ביהמייש דוחה הטענה להתיישנות,
או השלמת פרט בשטר בחלוף זמן סביר לכך.

ביהמ"ש קובע כי משה לא הוכיח פירעון השטר באמצעות שטר אחר. מכיוון
שהלווים הינם משה וטופאל וסכום השטר הינו על סך של 100,000 ₪, לכן, משה חב על פי
חוק אשראי הוגן את סכום ההלוואה בסך של 17,000 דולר ואילו טופאל את מלוא סכום

.259

השטר.

אולם, מאחר ובתיק זה הנתבע הינו משה בלבד, הרי שיש לחייב את משה בלבד
בסך בשווי של 17,000 $ אשר יישא תוספת ריבית ממועד הגשת השטר לביצוע.

תיק 61571-11-16

67 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.260

משה טען כי השיק נשוא תביעה זו אינו משויך להסכם הלוואה כלשהי, ואילו מנגד
דב טען כי השיק משויך להסכם הלוואה דולרי בסך 33,000$ מיום 15.6.04. סכום השיק
נשוא התביעה הינו בסך של 150,000 ₪ שמספרו 51591599 ושזמן פירעונו 1.7.14.

.261

דב נחקר ביחס לתביעה זו ביום 15.6.20 :

כן, זה שיק חלופי שניתן לי במסגרת 3 ההלוואות שנתתי לו, 17, 33, ו-

י העד, מר נסיס:

60, לפי דעתי, לא, לפי דעתי זה רק 17 ו-33, אז,

עוייד חריף:

שיק חלופי,

העד, מר נסיס: שיק חלופי והוא לקח שיקים שהיה להם,
איפה כתוב שזה שיק חלופי, איפה חתום לך,

ש:

ת:

לא יודע,

כב' הש' הדר: שניה, אני אומר להקלטה שהתובע הציג לפני הסכם הלוואה מיום 28 ליוני

,2005

עוייד חריף:

ת:

אבל לא, כתוב כאן שיק 100 אלף, לא 150, מה אתה אומר לי 150? כתוב כאן
שאתה צריך לקבל שיק ביטחון 51518070, 100 אלף שקל, זה לא ה- 150, תגיד

לי מאיפה ה- 150 הזה שלך.

עבור 2 הלוואות של 17 אלף דולר ו- 33 אלף דולר,

העד, מר נסיס: עכשיו, השיק שניתן לי במקור, או סדרת שיקים שניתנו לי במקור,

ש:

מה זה סדרת שיקים ?

העד, מר נסיס: אז זה 2 הלוואות שהיו, 33 אלף דולר,

העד, מר נסיס: עכשיו, עבור 2 ההלוואות האלה שהיו עתיקות קיבלתי שיקים לפירעון בזמן
עתידי מסוים, הזמן העתידי הזה הגיע כבר,

68 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

העד, מר נסיס: אני קיבלתי שיקים שהמועד שלהם הגיע והם, לא הפקדתי אותם כי היה ביננו
סידור שממתינים, אז אמרתי לו 'משה מה עם הבטוחות ל- 33 אלף ול- 17

עוייד חריף:

אלף דולר' אז הוא אומר 'אין בעיה, אני אתן לך שיק והפעם אני לא ממלא את
התאריך מכיוון שאני לא רוצה שזה יחזור על עצמו הקטע של פירעון, תפקיד
אותו חס וחלילה אם אני לא מחזיר לך את הכסף', זה השיק של ה- 150 אלף
שקל. "

ולא החתמת את לוינקרון על כלום, על כל הסיפור הזה אין חתימה אחת של

לוינקרון?

העד, מר נסיס: ממש לא צריך, יש לי שיקים."

.262

משה לא הוכיח הטענה כי החליף השטר נשוא התביעה בשטר אחר ונטל הבאת
הראיות בעניין זה חל עליו.

.263

.264

משה שב וטען להתיישנות התביעה על פי השטר. לעניין זה ראו הדיון הקודם שיפה
גם לעניין תביעה זו בגין שטר שנועד להבטיח החזר הלוואה דולרית. לכן, ביהמייש דוחה
הטענה להתיישנות גם בעניין תביעה זו.

בהתאם להסכם ההלוואה, הלווה של הסך של 33,000 $ הינו משה. לכן, חל חוק
אשראי הוגן והסכום לחיוב הוא סכום ההלוואה בסך של 33,000 $, סכום אשר יישא תוספת
ריבית ממועד הגשת בקשת הביצוע.

49639-05-17 p'n

.265

.266

השיק נשוא תביעה זו, הינו שיק המשויך להסכם הלוואה מיום 20.12.09. סכום
השיק הינו 400,000 ₪, מספרו 0010096 וזמן פירעונו 1.6.14.

דב התייחס לתיק זה בדיון מיום 15.6.20 כאשר נשאל לגבי השיק בסך של 100,000

₪, מדוע גם הגיש השיק נשוא התביעה כאן.

69 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.267

.268

.269

משה לא הוכיח הטענה כי החליף השטר נשוא התביעה בשטר אחר ונטל הבאת

הראיות בעניין זה חל עליו.

משה שב וטען להתיישנות התביעה על פי השטר. לעניין זה ראו הדיון הקודם שיפה
גם לעניין תביעה זו בגין שטר שנועד להבטיח החזר הלוואה דולרית. לכן, ביהמ"ש דוחה
הטענה להתיישנות גם בעניין תביעה זו.

מכיוון שלא הוכח פירעון השיק באמצעות שיק אחר, ומכיוון שהשטר נמסר לצורך
הבטחת החזר הלוואה, והלווים הינם משה וטופאל, אך הנתבע הינו משה בלבד, ביהמ"ש
מחייב משה על פי חוק אשראי הוגן לשלם הסך של 60,000 דולר אשר יישא תוספת ריבית
ממועד הגשת בקשת הביצוע.

תיק 51695-04-18 תביעת משה נגד דב

.270

כאמור לעיל, ביהמ"ש שמע באותה מסגרת דיונית, גם את תביעת משה נגד דב
שכתבי טענותיה נסקרו קודם לכן. להלן הכרעה בטענות השונות.

משה לא ידע להציג החלטה על עיכוב הליכים

.271

משה נשאל מספר פעמים אם יכול להציג החלטה על עיכוב הליכים ולבסוף

ביהמ"ש הפנה אליו השאלה :

ייהעד, מר לוינקרון: אני רוצה להיזכר במה מדובר, אני לא יודע במה מדובר. אני יודע ש,
כב' הש' הדר: אבל זו תביעה שלך, אדוני, עם כל הכבוד.

העד, מר לוינקרון: לא, בסדר, בוא נעשה כזה דבר. מה שקרה שם זה ככה, הגשנו, אני ועורך דיני

הגשנו התנגדות לביצוע שטר. היה מצב שכנראה פספסנו ביום אחד בהגשת
ההתנגדות ואלה מיהרו להוצל"פ כדי להוציא הודעה שאני חייב את הכסף
בגלל שפספסתי ביום אחד בהגשה של ההתנגדות. סוכם בין עו"ד אייל למר

70 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

הוא שנותר חייב לו מיליונים רבים של שקלים חדשים וכי בגין הלוואות שנתן לו הוא הגיש
נגדו תביעה בביהמ"ש המחוזי בתל אביב.

19. עוד טען שמדובר בשיק המשויך להסכם שנחתם בחודש דצמבר 2009, אשר הוגש כמעט
לאחר שבע שנים, דהיינו בשיהוי ניכר העולה כדי התיישנות, וללא כל הצדקה.

20. עוד טען שהמדובר בשיק, שזמן פרעונו הוסף עליו שלא כדין על ידי דב לאחר שהשיק הוחזק
בידיו משך שנים רבות. משה טען שהשיק ניתן במסגרת הלוואה משנת 2009, כך לפי תצהיר
דב, בעוד הוא משתמש בשיקים שמשה נתן לו, בעבר, לאחר שניתנו תחתם שיקים אחרים,

שנפרעו.

דיון בהתנגדויות

21. ביהמייש (ע"י מותבים שונים בטרם אוחדה שמיעת התובענות לפני מותב זה) דן בהתנגדויות

ובמרבית התביעות נתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערבון כלהלן

מועד מתן רשות להתגונן

מס' הליד

סכום הפקדה

22.11.15

4278-03-15

31.12.15

55707-08-15

13.3.16

33291-12-15

14.7.16

41088-12-15

29.5.17

61571-11-16

13.4.18

49639-05-17

כתבי תשובה

4278-03-15

₪150,000

₪ 300,000

₪115,000

₪85,000

₪50,000

ללא הפקדה

22. דב הגיש ביום 21.5.17 כתב תשובה בו טען כי אינו מלווה חוץ בנקאי. אין זה עיסוקו ואין
מדובר בהלוואה "מקצועית", אלא הלוואה בין חברים, כפי שאף משה מצהיר בעצמו.

7 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

23. עוד טען שטבלת ההחזרים נשוא ההגנה, היא טבלה כוזבת הסותרת טבלאות קודמות
שניתנו בתצהירים אחרים של משה.

24. עוד טען, שבאותם מקומות שבהם השיקים נשוא הטבלה אכן קשורים אליו, אין מדובר
בשיקים שניתנו להשבת ההלוואה, אלא בשיקים שנועדו להוות החזר עבור מימון מוצרים
ושירותים שניתנו על ידי דב למשה.

25. עוד טען, שגם הטענה של משה כי השיק נשוא ההתנגדות הוא שיק כפול היא טענה מופרכת
שכן השיק ניתן להבטחת הלוואה אחרת מזו המצוינת בהתנגדות. השיק ניתן להבטחת כלל
חובות והתחייבות משה לדב.

26. דב טען בסעיף 52 לתצהירו כי העמיד למשה בחודש ינואר 2011 שתי הלוואות בסך של
150,000 ₪. אחת הושבה והשנייה לא.

41088-12-15

27. דב הגיש ביום 21.5.17 כתב תשובה בו טען כי השיק לא התיישן מהסיבה שגם אם נכונה
הטענה שהשיק ניתן להבטחת הלוואה משנת 2005, הרי שבשנת 2009, חזר משה ואישר,
בכתב, את חבותו לשלם את ההלוואה במסגרתה ניתן השיק ומכיוון שהשיק הוגש לביצוע
בשנת 2015, לא חלה התיישנות.

28. דב טען בסעיף 59 לתצהירו כי השיק בסך של 100,000 ₪ נמסר על מנת להבטיח החזר
הלוואה דולרית בסך של 17,000 דולר מיום 28.6.05.

55707-08-15

29. דב הגיש ביום 13.9.16 כתב תשובה בו טען שעסקינן בשיק בטחון אשר ניתן להבטחת אחת
מההלוואות שהוא העמיד לטופאל ולמשה שהינו בעל מניותיה. עוד טען שהבטוחות לא
הושבו (השיקים לביטחון) מסיבה אחת פשוטה והיא: כי ההלוואות לא סולקו. לא בכדי,
טען, אין ולו מסמך אחד היכול להצביע, כי טופאל, או משה, ביקשו השבה של איזשהו שיק
בטחון כלשהו ודי בכך על מנת להבין עד כמה גרסתם מופרכת וכוזבת.

8 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

סלע שהם מסכימים לכך ביניהם, היה פה איזה מסמך אני חושב גם, הם
מסכימים ביניהם שהם לא ימשיכו עם הנושא של הליכי הגבייה, שילמתי
כופר, הוא תפס לי בחשבון איזה 6,000 ₪. הוא ראה שם שיש 6,000 ₪, הוא
אמר לי 'תעביר אותם אליי'. שילמתי לו 6,000 ₪, לא הוציא לי חשבונית עד
היום, דרך אגב, על הסכום הזה,"

כב' הש' הדר: טוב, נסתפק בזאת.

העד, מר לוינקרון: והוסכם ביניהם שיהיה עיכוב הליכים. כעבור 10 חודשים אני פתאום מגלה,
כב' הש' הדר: טוב, אדוני, אני מצטער. אני חייב לאזן ביניכם, נתתי לך להאריך ולהאריך,
אתה אמרת לי אין החלטה על עיכוב הליכים, יש הסכמה בין שני עורכי הדין.

התשובה נשמעה."

כב' הש' הדר: זה מה שהוא ביקש ממך, אתה יכול להראות החלטה שנותנת תוקף של
החלטה להסכמת הצדדים? זאת השאלה שלו.

העד, מר לוינקרון: הייתה, אני, אייל, אני צריך לשאול את עורך הדין כי אני לא בקיא בזה."

.272

.273

ביהמ"ש הציע להפסיק הדיון כדי שבא כוחו של משה יציג המסמך, אך בא כוחו

השיב :"אדוני, אין צורך."

משה עומת עם הטענה שיש החלטה של רשמת ההוצאה לפועל מה-20.11.16 שבו
היא מורה לו במפורש להגיש בקשה לעיכוב הליכים לבית משפט שלום, והוא לא הגיש
הבקשה לעיכוב הליכים לא לרשמת ההוצאה לפועל ולא לבית משפט שלום. הוא לא ענה

לשאלה.

.274

משה נשאל האם הוא יכול להציג ייאיזו שהיא החלטה על פיה הנתבע, מר נסיס,
הוא זה שביקש את מימוש הכספים בקופת הפנסיה וגמל באותו תיק הוצאה לפועל, נכון?

העד, מר לוינקרון: אצל מי נמצא הכסף?

ש:

ת:

עוייד חריף:

אני שואל,

אצל מי נמצא הכסף?

משה, אתה עונה תשובה, לא שאלה. תענה בתשובה, די.

העד, מר לוינקרון: מה השאלה בדיוק?

71 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

העד, מר לוינקרון: אני יכול לענות, כן? אם הוצאה לפועל עשו טעות והזרימו לחשבון של כבודו
כ-130-140,000 ₪ מתוך קופות הגמל שלי שהן כבר שנתיים אצלו ורק 10

.275

.276

.277

חודשים בדיעבד גיליתי שהכסף הזה עבר. הוא לא הואיל להגיד ולא היה
מסיק ישר להודיע לאדון עורך דין אייל חריף שהועבר כסף לחשבון שלו
ובערך 10 חודשים עד שנה הכסף יושב בחשבון שלו. הם לא אמרו לי את זה.
רק בדיעבד גיליתי שהם פדו בצורה (לא ברור) את הכסף הזה, קטעו לי את
כל הנושא של הריביות שקיבלתי, את כל נושא הפנסיה שלי, זה סוג של
קופת גמל שזה לעתיד שלי, ופשוט מאד לא הודיעו. רק בדיעבד גילינו את
זה. ומאחר שהייתה הסכמה ג'נטלמנית ביניהם,"

משה נשאל מדוע הסכום שמומש הוא הסך של 145,000 ₪ והסכום שהועבר
לתיק ההוצאה לפועל נשוא התביעה הוא הסך של 125,000 ₪ ונשאל "איפה ה-
20,000 ₪ הנוספים". הוא לא ידע להשיב.

משה עומת עם הטענה שייש איזה שהוא נושה אחר שקיבל את הכסף ויכול להיות
שהוא ביצע את המימוש" וענה ש"יש פה כמה העברות שאני צריך לבדוק אותן. מה
שקורה הוא בצורה מאד פשוטה, אולי תגלה לי עוד 20,000 שאני לא יודע איפה הם."
דב עומת בחקירתו ביום 15.6.20 עם הטענה שהוא פעל למימוש כספים למרות שבתיק
הזה הופקדו כספים כתנאי למתן רשות להגן ולעיכוב הליכים ואתה בכל זאת פעלת
למימוש הכספים ללשכת ההוצאה לפועל, נכון?

העד, מר נסיס: לא.

העד, מר נסיס: ומאחר והלקוח שלך מעולם לא שילם פסק דין, תמיד היה צריך לעקל לו

חשבונות, וכיוצא בזה, אז פעלנו לעקל את הכספים שיש בבית משפט, לא

פעלתי נגד, הבנתי שזה נקבע מאיזה ביטוח שהיה, סליחה, אני רק, שניה,
הבנתי בכלל שזה פועל יוצא של פעולה של נושה אחר כנגד הלקוח שלך, הוא
הרי היה חייב לכל העולם כספים ואתה, המערכת ברגע שהוטל עיקול על
הכספים האלה, מכיוון שהיה בקשות רבות בהוצל"פ, כנגד החובות שהוא
השאיר לי, אז גם הכסף הזה עוקל ושולם אוטומטית בלי שום פעולה

72 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

אלקטיבית מצד התובע אלא פשוט זו פעולה הוצל"פית ורגילה שבגלל שלא

הגשת את הבקשה לעיכוב הליכים, כשלת בזה, התרשלת בזה,"

העד, מר נסיס: ואני לא עשיתי שום פעולה אלקטיבית להגיע לחברות הביטוח, זה מערכת
ההוצל"פ, אני בכלל לא קשור לזה, אני רק הזנתי את המערכת שאני לא מקבל

את הכספים עקב פסקי דין שמחוללים על ידי הלקוח שלו באופן סיסטמי,
הוא לא משלם שום פסק דין של טופאל נכסים, והמערכת כנראה גרסה אותו
באמצע, תפסה את הכסף הזה לא כתוצאה מפעולה אלקטיבית שאנחנו
עשינו."

.278

דב אישר שלא השיב הסכום שמומש והסביר מדוע "מוכן להשאיר את הכספים
ולא לקבל אותם לכיסך, הרי אתה ניזוק ואתה כל כך מסכן והוא מעוול כלפיך פעם אחר

פעם, תשובתך?

ת:

1111

ת:

.279

שאני ישר, אני לא נוכל כמו הלקוח שלך.

אני מחכה לפסק דין חלוט."

ביהמ"ש אפשר לבא כוח משה להציג את הבקשה שלטענת משה דב הגיש. הוא

השיב :

ייעוייד חריף:

אני הראיתי בתביעה, אדוני.

כב' הש' הדר: אז תראה לי עכשיו, תראה לי את המסמך שהוא חתום עליו, או עורך דין סלע

.280

מטעמו,"'

דב נשאל מדוע לא מסר הודעת לכבוד השופט עדי הדר שהתקבלו בתיק ההוצאה

לפועל שלך כספים בסך של למעלה מ- 120 אלף שקלים?

העד, מר נסים: אני לא מתעסק עם הפרוצדורות יש לי עורך דין בשביל זה."

73 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.281

משה הפנה בעמוד 643 לסעיף 93 ואילך בסיכומיו ולסעיפים 47 עד 50 לסיכומי
התשובה. הוא טען שבתיק הוצלייפ 61571-11-16 בוצע מימוש עיקול שלא כדין, שכן היה

עיכוב ביצוע.

.282

ביהמ"ש ביקש ממשה בדיון שהתקיים לאחר הגשת הסיכומים להציג המסמך עליו
מסתמך והוא הציג בעמוד 645 בשורה 26 יינספח 1 לכתב התביעה, (מדברים ביחד לא
ברור), אפשר להגדיל אם אדוני רוצה, אני מראה את הבקשה בהסכמה, בקשה בהסכמה
להארכת מועד ולביטול עיקול חשבון העו"ש.

זה הבקשה שהוגשה אדוני. זה בתיק כן הוצאה לפועל 503, בקשה בהסכמה להארכת מועד
ולביטול עיקול חשבון עו"ש בבנק דיסקונט, בהסכמת הצדדים ולפנים משורת הדין, התבקש רשם
ההוצאה לפועל בזאת להורות על מתן הארכה מוגבלת בזמן להגשת ההתנגדות נשוא הבקשה דנה,
וזאת לא יאוחר מיום 20.11.16 וכן להורות על ביטול העיקול שהוטל ע"י המשיב על חשבון העו"ש
מספר 9342 בסניף 515 בבנק דיסקונט ע"ש אבקש, וזאת בכפוף להפקדה של ששת אלפים שקלים

חדשים בחשבון עו"ש כך וכך על שם יונתן פאונדרס, חברת עו"ד. הודעה חתומה זו ע"י שני
הצדדים וכן אישור ההפקדה יעברו הסכמת הצדדים נאמור בבקשה הזו, מובהר בזאת ולמען הסר
ספק כי יתר העיקולים שהוטלו בגין אכיפת שטר זה ישארו תקפים וייוותרו על כנם, עד לסיום
בירור ומיצוי התובענה השיטרית, עד לתומה."

.283

.284

דב הפנה באותו דיון לסעיפים 94 עד 97 לסיכומיו וטען בעמוד 648 בשורה 16
"התביעה הזאת צריכה להידחות מפאת שני אדנים עיקריים, אחד לא היה עיכוב הליכים
אין החלטה על עיכוב הליכים, ההפך יש החלטה מפורשת ואנחנו צירפנו אותה
והפניתי אותה לסיכומים, החלטה מפורשת של רשמת ההוצאה לפועל שאומרת לו אם
אדוני רוצה עיכוב הליכים שיתקבל ויגיש בקשה מסודרת חברי לא הגיש בקשה לעיכוב

הליכים. אין החלטה."

בעמוד 650 משורה 1 דב טען "יתרה מכך את הדבר הבסיסי ביותר לא הציגו בפני
אדוני, לא הציגו ל, לאדוני, החלטה, אהה בקשה שלנו למימוש, כי הרי בהוצאה לפועל

74 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

אתה גם יכול לקבל כספים באופן פסיבי, חברי צירף ענייני מימוש במחזיקים אחרים
אבל זה לא עילת התביעה שלו. עילת התביעה שלו היא בגין מימוש."

.285

ביהמ"ש קובע כי משה לא הציג החלטה בדבר עיכוב הליכים ולכן לא הוכיח כי
הוחלט על עיכוב הליכים. כמו כן, משה לא הציג בקשה של דב למימוש העיקול ולכן גם לא
הוכיח שדב ביקש מימוש הכספים. לכן, ביהמ"ש דוחה התביעה, בכפוף לביצוע חישוב
ברשות האכיפה האם משה זכאי להחזר חלק מהסכום שעוקל בשים לב לכך שביהמ"ש
קיבל התביעה בתא 61571-11-16 באופן חלקי. ככל שראש ההוצל"פ יקבע שעוקל סכום
הגבוה מסך החוב הפסוק, ייתן הוראה מתאימה להשבה.

דיון בהוצאות

.286

בפסק הדין שביהמ"ש נתן בתביעות הראשונות הוא קבע כי הוא מביא בחשבון
לעניין החיוב בהוצאות השיהוי הרב של דב בטרם מילא השטרות וסירובו לערוך

התחשבנות כוללת.

.287

כמו כן ביהמ"ש ציין בסעיף 106 לפסק הדין שם כלהלן :

ייחמור מכך, שני הצדדים הודו לכאורה בתצהירים במובלע ובעדויות באופן ישיר, בביצוע של
עבירות מס, או בסיוע לביצוען בהיקף נרחב ובמשך זמן רב. אסור לבית המשפט להתעלם מעניין
חמור זה. כפי שפורט בהרחבה קודם לכן, הנתבעים מימנו עבור התובע שירותים שונים
והחשבוניות שהופקו נועדו להטעות את רשויות המס כאשר התובע מעיד כי ראה בכך "עצם"
שהנתבע כביכול משליך אליו." ביהמ"ש קבע כי "בנסיבות חריגות אלה, אין מקום לפסיקת
הוצאות לטובת התובע."

.288

לכן, בכל הנוגע לתביעות השטריות, לרבות זו בה ביהמ"ש דחה התביעה של דב,
אין מקום גם הפעם לפסוק הוצאות. אולם, מכיוון שביהמ"ש דחה התביעה של משה יש
מקום לחייב אותו בהוצאות. בשים לב שמחלוקת זו לובנה באופן פשוט יחסית, ביהמ"ש
מחייב משה לשלם לדב שכ"ט בא כוחו בסך של 20,000 ₪.

75 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

העברת פסק הדין למנהל בתי המשפט

.289

ביהמ"ש קבע בסעיף 116 לפסק הדין בתביעות הראשונות כי אין זה מתפקידו
לקבוע אם אכן בוצעו עבירות, "אך משהובאו לפניו עובדות המעלות חשד לכאורי לביצוע
עבירות מס חמורות, חובתו להביא זאת לידיעת רשויות אכיפת דיני המס. אשר על כן,
מורה על העברת פסק דין זה למנהל בתי המשפט כדי שישקול האם להעביר פסק הדין
לנוגעים בדבר." מאותם נימוקים, ביהמ"ש שב ומורה להעביר פסק הדין למנהל בתי

המשפט.

סוף דבר

.290

חיובי משה

אשר על כן, ביהמ"ש מקבל חלקית התביעות השטריות ומחייב כלהלן:

.291

ביהמ"ש מחייב את משה לשלם כלהלן :

בתיק 4278-03-15 לשלם הסך 150,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת השטר

לביצוע.

בתיק 41088-12-15 לשלם הסך בשווי של 17,000 $ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת
השטר לביצוע.

בתיק 61571-11-16 לשלם הסך בשווי של 33,000 $ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת
השטר לביצוע.

תיק 49639-05-17 לשלם הסך בשווי של 60,000 $ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת

השטר לביצוע.

חיובי טופאל

.292

ביהמ"ש מחייב את טופאל לשלם בתיק 55707-08-15 הסך 200,000 ₪ צמוד

בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת השטר ביצוע.

.293

ביהמ"ש דוחה התביעה נגד טופאל בתיק 33291-12-1 במלואה.

תביעת משה

76 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

.294

ביהמ"ש דוחה התביעה בת"א 51695-04-18 לוינקרון ני נסיס בכפוף לביצוע חישוב ברשות
האכיפה האם משה זכאי להחזר חלק מהסכום שעוקל בשים לב לכך שביהמ"ש קיבל התביעה
בתא 61571-11-16 באופן חלקי. ככל שראש ההוצל"פ יקבע שעוקל סכום הגבוה מסך החוב
הפסוק, ייתן הוראה מתאימה להשבת הסכום העודף.

.295

מחייב התובע לשלם לנתבע הסך של 20,000 צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד מתן פסק
הדין ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ד שבט תשפייב, 16 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

עדי הדר, שופט

77 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

30. עוד טען, שמשה הודה בחקירתו הנגדית במסגרת שתי תביעות שטריות נוספות -32413-08
14 ו- 13734-08-14 (להלן: "התביעות הראשונות") בכלל הסכמי ההלוואות ובכלל יתרות
הקרן של ההלוואות אשר נטל ממנו.

31. עוד טען, שלאחר שבתחילת הדרך הכחישו טופאל ומשה בתוקף את דבר עצם קיום מימון
רכישת מוצרים עייי דב ושימוש בחשבוניות מס שהונפקו לטובת טופאל כלפי רשויות המס,
כיום, בסתירה לגרסתם המקורית, מודה טופאל כי אכן עשתה שימוש בחשבוניות המס אל
מול רשויות המס, אך דבר זה היה ייבעידודו של דב יולצורך הברחתי כספו, כך כלשון
טופאל.

32. ביחס לטענה לפיה הוא זה שחייב כספים- דב השיב שטענה זו לא עלתה בהגנות המקוריות.
דב טען שרק לאחר שמשה וטופאל הבינו כי גרסאותיהם המקוריות בדבר החזר ההלוואות
בדמות הכנת טבלאות שקריות וכוזבות של החזרים כביכול, התמוטטו כליל, בחרו
להמציא, כך ממש, גרסה חדשה ונפתלת שאין בינה ובין המציאות שום קשר.

33. ביחס לטבלת ההחזרים- דב השיב שעצם העלאת הגרסה בדבר החזרים של ההלוואה,
סותרת מניה וביה את הגרסה החדשה בדבר חוב כלשהו שלו למשה.

34. דב טען בסעיף 54 לתצהירו כי השיק בסך של 300,000 ₪ נמסר כבטוחה להשבת הלוואה
בסך של 200,000 ₪ שהעמיד למשה ביום 2.11.10.

33291-12-15

35. דב הגיש ביום 13.9.16 כתב תשובה בו חזר על טענותיו שהועלו במסגרת כתב התשובה בתיק

.55707-08-15

9 מתוך 77

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

36. בסעיף 53 לתצהירו, דב טען כי השיק בסך של 100,000 ₪ ניתן להבטחת הלוואה בסך של
50,000 ₪ שנתן ביום 14.7.11 ולא הושבה וכי שלושה שיקים בסך כולל של 15,000 ₪ נמסרו
לו במסגרת "השבת מימון מוצרים ושירותים שונים" שהעמיד לנתבעים.

61571-11-16

37. דב לא הגיש כתב תשובה. בסעיף 56 לתצהירו טען כי השיק בסך של 150,000 ₪ נמסר
כביטחון להשבת שלוש ההלוואות הדולריות הראשונות ייבשנת 2008 או 2009." דב הצהיר
כי השיק נמסר חלף שיק אחר באותו סכום שזמן פירעונו פקע ושנמסר במסגרת הסכם
ההלוואה הדולרי השני מיום 15.6.04. בסעיף 58 לתצהירו, דב הצהיר כי בהסכם מיום
20.12.09 הנתבעים יהודויי בחוב בסך של 210,000 דולר.

49639-05-17

38. דב הגיש ביום 25.4.18 כתב תשובה בו דחה טענה כי משה כביכול העמיד לטובתו ו/או
לחברה בבעלותו בשם סוסיתא הלוואה אי שם בשנת 1995 בסך של 263,500 דולר, וזאת
בנימוק כי אינה יכולה להישמע כטענת קיזוז בתיק זה שכן היא התיישנה.

39. דב טען שהשיק בסך של 400,000 ₪ ניתן כשיק בטחון במסגרת הסכם הלוואה דולרי רביעי
בשנת 2009 בגין הלוואה בסך של 60,000 דולר וכך גם מצהיר משה בתצהירו. משה היה
חייב לו נכון לאותו מועד 210,000 דולר. שיק הביטחון מבטיח את כל חובות והתחייבויות
משה עד לסילוקן המלא. דב טען שמשה לא מניח שום תשתית ראייתית, ולו מינימאלית,
המלמדת, כי שילם לו כספים כלשהם לאחר הסכם 2009 או כי סילק את החוב בסך של
210,000 דולר. דב חזר על תשובתו לטענה ביחס לטענה למימון מוצרים כמפורט לעיל.

40. דב חזר על הדברים בסעיף 61 לתצהירו.

10 מתוך 77