לפני כבוד השופט שאול אבינור
המאשימה: מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ליאורה נהון המחלקה לחקירות שוטרים
נגד
הנאשם: דוד הרוש
ע"י ב"כ עו"ד ליאור אפשטיין
גזר דין
א. רקע כללי:
הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בביצוע עבירה של מעשה מגונה לפי הוראות סעיף
348)ג( לחוק העונשין, תשל"ז-1977 )להלן – חוק העונשין.(
הנאשם הוא קצין משטרה בדרגת רב-פקד )רפ"ק(, אשר שימש כעוזר אישי בלשכת אחד מניצבי המשטרה. בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום השתתף הנאשם כחניך בקורס פיקוד-ומטה )פו"מ( של משטרת ישראל, שנערך במכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש .
מדובר בקורס פיקוד בכיר, לקצינים בדרגת רפ"ק ומעלה המיועדים לקידום.
ביום 25.11.18, בשעות הערב המאוחרות, התקיים ערב יחידה לחניכי הקורס – מסיבת קריוקי – במועדון בנמל תל-אביב. מדובר במסיבה שהתקיימה לקראת סיום הקורס ,כשבועיים לפני סיומו .בדרך חזרה למכללה – דהיינו: מנמל תל-אביב לבית שמש – נסע הנאשם ברכב משטרתי יחד עם שלושה חניכים נוספים ,ובהם המתלוננת. הנאשם ישב במושב האחורי של הרכב, כאשר לימינו יושבת המתלוננת.
בעובדות כתב האישום נטען בתמצית, בהתאם לגרסת המתלוננת, כלהלן:
עם תחילת הנסיעה, עוד בתחומי נמל תל-אביב, נטל הנאשם בשתי ידיו את ידה השמאלית של המתלוננת ובניגוד לרצונה החל ללטפה. בשלב מסוים, בעודם בנסיעה ,הרפה הנאשם מידה של המתלוננת והחל ללטף את ירכה השמאלית.
הנאשם נטל את ידה השמאלית של המתלוננת, בניגוד לרצונה, הכניס את האצבעהמורה שלה לפיו והחל ללקקה. בתגובה, משכה המתלוננת את ידה לאחור, הוציאהאת אצבעה החוצה מפיו של הנאשם, והניחה את שתי ידיה על ברכיה.
הנאשם החל שוב ללטף את ידה של המתלוננת ושוב נטל את אותה אצבע, הכניסה אל פיו והחל ללקקה. גם הפעם, בתגובה, משכה המתלוננת את ידה לאחור והוציאה את אצבעה מפיו. הנאשם שב וחזר על מעשיו, בשלישית ובאותו אופן, ובתגובה משכה שוב המתלוננת את ידה לאחור והוציאה את אצבעה מפיו של הנאשם תוך שהיא מוסיפה ואומרת לו "די."
המתלוננת חשה ברע, החלה לסבול מבחילות והיתה על סף הקאה. בשל מצבה רכנה המתלוננת מעט לפנים והשעינה את ראשה על משענת כיסא הנוסע שמלפניה. בשלב זה החל הנאשם ללטף את שיערה של המתלוננת, את גבה, את כתפה השמאלית ואת ידה .
המתלוננת אמרה ליושבי הרכב כי היא חשה ברע ועומדת להקיא, אך בשל הסכנה שבעצירה בכביש מהיר לא ניתן היה לעצור בו ברגע, ולכן הנהגת אמרה למתלוננת כי תנסה לאתר מקום עצירה בטוח בכביש. סמוך לאחר מכן עצרה את הרכב בשול הדרך והמתלוננת יצאה מהרכב לשאוף אוויר. לאחר מספר דקות הפצירה הנהגת במתלוננת להמשיך בנסיעה, וכך היה. סמוך לאחר מכן, כיוון שהמתלוננת המשיכה לחוש ברע ,עצרה הנהגת את הרכב בתחנת דלק בכביש 38, שם הקיאה המתלוננת.
ב. תשובת ההגנה לאישום ועיקר קביעות הכרעת הדין:
בתשובתה לאישום הודתה ההגנה בפרטי האירוע הכלליים ,תוך הכחשת ביצוע העבירה הנטענת וניסיון לשוות למעשי הנאשם גוון של מעשי משובה, על רקע שתיית משקאות אלכוהוליים במהלך המסיבה; בד בבד עם טענה שלפיה מעשי הנאשם נעשו על מנת לסייע למתלוננת נוכח המצוקה הבריאותית החריפה שממנה היא סבלה. הסניגור טען ,בשם מרשו ,כי כל מגע בין הנאשם לבין המתלוננת היה עקב הצפיפות ברכב, כאשר הנאשם "מבושם", והיה אך ורק מגע שנועד לסייע למתלוננת.
לא למותר לציין כאן כי במהלך שמיעת הראיות – כמו גם בסיכומים – החריפה ההגנה את טיעוניה, בעיקר בשני אלה:
ראשית, ההגנה ערכה מתקפה-רבתי על המתלוננת, על אופיה ועל מהימנותה .לשיטת ההגנה, במקרה הטוב המתלוננת – שלטענת הנאשם היתה שיכורה בעת האירוע – הזתה בעיני רוחה מעשים שלא היו ולא נבראו ,או פירשה את מעשי הנאשם באופן הזוי ;ובמקרה הרע שיקרה המתלוננת ,במצח נחושה, על מנת להסתיר את מצב השכרות בה היתה נתונה ,או את מצבה הרפואי שעליו – כך לסברת ההגנה – היתה חייבת לדווח. לגרסת הנאשם, גילוי השכרות-הנטענת של המתלוננת או מצבה הרפואי היו מובילים להדחתה מהקורס, ולכן היא העלילה עליו עלילת דברים, על מנת להסיט את המוקד ממנה )ר' בפסקאות 104-105ובפסקה 155 ואילך להכרעת הדין.(
לא למותר להוסיף כאן, כי במהלך עדותו הרחיק הנאשם לכת וטען שהמתלוננת היתה במצב של שכרות קיצונית, נדף ממנה ריח חריף של אלכוהול ולמעשה היא היתה נתונה במצב מעין-קטטוני. בנוסף זימנה ההגנה כעד רופא-מומחה, בתחום הנוירולוגיה, שהכין חוות דעת רפואית בעניינה של המתלוננת – על סמך התיעוד הרפואי בעניינה – והכל כתמיכה לטענות ההגנה בדבר דלוזיות מהן סבלה המתלוננת בעת האירוע או מצב רפואי חמור, שעליו היתה חייבת לדווח )ר' גם שם ,בפסקאות 39, 113 ואילך ו-155 ואילך.(
שנית, ההגנה טענה לקיום אינטרס של המחלקה לחקירות שוטרים בהפללת הנאשם, כביכול, עד כדי תיאום עדויות כוזבות על מנת להשיג יעד פסול זה) ר 'בפסקה 140 ואילך להכרעת הדין.(
בהכרעת הדין הועדפה גרסת המתלוננת על פני גרסת הנאשם, באופן חד משמעי. קביעה זו נומקה לא רק בהתרשמות מן העדויות אלא במכלול של טעמים, ובהם התימוכין החיצוניים לגרסת המתלוננת, נסיבות העניין ושיקולי ההיגיון והשכל הישר )ר' בפסקה 125 ואילך להכרעת הדין(. בגרסת הנאשם נמצאו ליקויים שונים, לרבות חוסר בהירות באשר לעצם תוכנה, העלאת טענות מרחיקות לכת ובלתי סבירות, וכן טענות שאינן מתיישבות האחת עם רעותה. לא למותר לציין כאן, כי הנאשם הודה בכך שבמהלך הנסיעה הוא אמנם נטל את ידה של המתלוננת והרים אותה לכיוון פיו ,אך לטענתו פעם אחת בלבד ומתוך מגמה לנשוך את אצבעה של המתלוננת על מנת לבחון את מצבה הרפואי )שם, פסקה 109 ופסקה 136 ואילך.(
אשר לגרסת המתלוננת, נקבע בהכרעת הדין כי בעדותה היא מסרה תיאור קונסיסטנטי ופשוט של האירוע, תוך שהיא מדברת באיפוק וללא העצמה. המתלוננת תיארה באופן ברור את שלבי הנסיעה והאירוע, החל מהיציאה מהמסיבה ועד להגעה למכללה, ומסרה התפתחות הגיונית וסדורה של התנהגות הנאשם במהלך האירוע ונגיעותיו בה בלא הסכמתה) ר' בפסקה 127 ואילך להכרעת הדין(. יוטעם, כי טענות הנאשם שהמתלוננת היתה, כביכול ,"שיכורה גמורה" עד כדי מצב" קטטוני" – נדחו.
טענות ההגנה בעניין מחדלי חקירה נדחו. בד בבד נמתחה ביקורת על המהירות בה בוצעה החקירה ובמיוחד על ההגשה החפוזה של כתב האישום, כשלושה שבועות בלבד לאחר האירוע )ר' בפסקה 159 ואילך להכרעת הדין(. עם זאת נקבע, כי במקרה הספציפי דנא מהירות החקירה לא הביאה לפגיעה משמעותית באיכותה )שם, בפסקה 162(.
עוד נדחו טענות ההגנה כי המעשים בהם הואשם הנאשם הם בבחינת "ספק עבירה". נקבע ,כי פעולותיו של הנאשם במהלך האירוע גיבשו רצף עשייה מתמשך אחד, שהמכלול העולה ממנו הוא מיני במובהק: מעשי הנאשם החלו בחיבוק חברי של המתלוננת בדרך לרכב ,המשיכו ברכב באחיזות ומישוש ידה השמאלית, כמו גם ליטוף ירכה, ובסופו של דבר הסלימו לנטילת אצבעה של המתלוננת לפיו של הנאשם וליקוקה, שלוש פעמים. לפיכך
נקבע כי מדובר ב"מעשה מגונה" מובהק) ר 'בפסקה 167 להכרעת הדין(, כאשר מכלולפעולותיו של הנאשם מלמד על כך שהוא פעל באופן מיני מודע ומכוון, ולא מתוך שכרות אובבלי דעת.
ג. בקשות המאשימה לאחר מתן הכרעת הדין והערכת המסוכנות:
לאחר מתן הכרעת הדין עתרה ב"כ המאשימה כי בית המשפט יורה על הכנת תסקיר בדבר מצבה של המתלוננת, נפגעת העבירה, וכן על הערכת מסוכנות. לעניין הבקשה להכנת תסקיר נתקבלה התנגדות ההגנה, על מנת שלא לגרום לעיכובים במתן גזר הדין נוכח העומס המוטל על שירות המבחן, כאשר ממילא ניתן להגיש את הצהרת נפגעת העבירה וכן ראיות נוספות בעניינה, כפי שאכן נעשה בסופו של דבר )ר' ע/1 וע/2(. בקשת המאשימה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה אף היא )ר' בקשה מס '18 וההחלטות שם.(
בקשת המאשימה להורות על הכנת הערכת מסוכנות נתקבלה, בהתאם להוראות חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו-2006, המחייבות כך נוכח הרשעת הנאשם בעבירה של מעשה מגונה. בהערכת המסוכנות שהוכנה )מיום 01.07.21(, עמדה מעריכת המסוכנות בפירוט על נסיבותיו האישיות של הנאשם וקורות חייו. כאן רק יצוין שהנאשם נשוי ואב לשלושה בנים. הגם שהנאשם ציין כי הוא מכבד את הכרעת בית המשפט הוא חזר בפני מעריכת המסוכנות על עמדתו המכחישה את ביצוע העבירה, והוסיף וטען שהמתלוננת העלילה עליו עלילה משום שחששה מהדחה מהקורס בשל התנהגות בלתי הולמת )שם, עמ '19(.
מעריכת המסוכנות התרשמה כי נוכח הכחשתו אין הנאשם יכול לגלות תובנה להשלכותיה של העבירה על המתלוננת, והוא אף עושה שימוש במנגנוני הגנה שמקשים עליו לבחון את התנהלותו במהלך האירוע. עם זאת, על אף ההכחשה האמורה התרשמה מעריכת המסוכנות שהנאשם מגלה תובנה לגורמי סיכון עתידיים ובסיכומו של דבר העריכה כי רמת מסוכנותו המינית היא נמוכה.
ד. עיקר הראיות לקביעת העונש:
מטעם המאשימה הוגשו, כראיות לקביעת העונש, הצהרת המתלוננת, נפגעת העבירה )ע/1(, וכן מכתב מהפסיכולוג המשטרתי המטפל בה )ע/2(. בהצהרתה עמדה המתלוננת על הפגיעות והנזקים החמורים שנגרמו לה עקב העבירה שבוצעה נגדה. המתלוננת תיארה בתמצית את השיגיה כקצינת משטרה, במהלך השנים הרבות שבהן שירתה במשטרה בטרם יציאתה לקורס פו"מ, לרבות בחירתה כמצטיינת נשיא ושליחתה לקורס היוקרתי האמור.
לפי הצהרת המתלוננת, עקב האירוע והתנהגות הנאשם כלפיה לאחריו נגרמו לה נזקים קשים ביותר הן במישור המקצועי והן במישור האישי, לרבות מצבה הנפשי. עם חשיפת העבירה, עוד במהלך הקורס ולאחר הדחת הנאשם מהקורס, סבלה המתלוננת מנידוי ומנקמנות במבדק הסוציומטרי. עקב כך החליטו מפקדי הקורס לבטל את המבדק בעניינה
של המתלוננת, על מנת למנוע פגיעה בה. ואולם, גם עצם העדרו של ציון במבדק פגעבמתלוננת ,משום שהביא לירידה בציונה המשוקלל באופן שחסם את האפשרות לקידומה.
עוד ציינה המתלוננת:" מרגע הגשת התלונה חשתי במשטרה כמי שמונח צלב על גבה ,אות קין, הייתי מושא לשיחות מסדרון, שחלקן הגיעו אליי, כתב האישום על פרטיו המביכים פורסם בתקשורת, מפקדים נמנעו מלשוחח עמי במשרד עם דלת סגורה, ואף נמנעו מלהיכנס למשרדי, והרגשה כללית קשה מנשוא שליוותה אותי בכל מהלך השנתיים וחצי האחרונות" )ר' בהצהרה, סעיף 7(.
המתלוננת הוסיפה וציינה כי החלה בפגישות עם פסיכולוג משטרתי, שהמכתב מטעמו – בו הוא מציין שעקב האירוע סובלת המתלוננת ממשבר הסתגלותי חריף, המשליך באופן ישיר על תפקודה – הוגש אף הוא )ע/2(. עוד הלינה המתלוננת על כך שהנאשם הוחזר לשירות במשטרה על אף כתב האישום החמור שהוגש נגדו, כעבור כחודשיים בלבד ומבלי שהיא עודכנה בכך .המתלוננת הוסיפה כי החזרת הנאשם לשירות גם גרמה לה לחשש ולמתח תמידיים מפני מפגש אפשרי עמו, וציינה גם את תחושותיה הקשות עקב החקירה הנגדית ,בה הרגישה משום ניסיון להכפיש אותה ולהשפילה בכל דרך אפשרית .עקב כל אלה נגרמה למתלוננת בשנה האחרונה ירידה בתפקודה, עקב ירידה במצבה הנפשי ,עד כדי כך שלאחרונה יצאה לחופשת מחלה ממושכת.
ה. עיקר הטיעונים העונש:
בפתח טיעוניה לעונש העלתה ב"כ המאשימה על נס את אומץ ליבה של המתלוננת ואת נכונותה להגיש תלונה על אף המחירים הכרוכים בכך, מחירים המרתיעים נשים רבות מלהתלונן על מעשים דומים. מנגד הנאשם, שכפי זכותו עמד על ניהול משפט, עשה כל שביכולתו להשחיר את המתלוננת, קורבן העבירה, וזאת כמי שכביכול הוזה הזיות ,משקרת ומערימה על המערכת תוך הסתרת מצב רפואי מורכב.
ב"כ המאשימה עמדה על הערכים החברתיים שנפגעו כתולדה מביצוע העבירה של מעשה מגונה, ובהם ההגנה על שלמות הגוף וצנעת הפרט, הביטחון האישי והזכות לכבוד ולאוטונומיה של המתלוננת. כמו כן, נוכח העובדה שדובר בביצוע עבירה על ידי קצין משטרה בכיר, נפגעו גם הערכים של ההגנה על סדרי שלטון ומשפט וההגנה על אמון הציבור במשטרה.
ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה כי מעבר לחומרה הבסיסית של העבירה, בפרשה דנא מתקיימות מספר נסיבות חומרה מצטברות .ראשית, העבירה בוצעה במסגרת קורס פו"מ ,בו משתתפים קציני המשטרה המוכשרים ביותר .שנית, הנאשם ניצל לרעה את אמון המתלוננת .שלישית, הגם שמדובר במעשים שאינם ברף חומרה גבוה, מדובר במעשים מתמשכים, שהנאשם המשיך בביצועם למרות שהיו לו הרבה הזדמנויות להפסיק. בהקשר זה הדגישה ב"כ המאשימה, במיוחד, את חזרת הנאשם, שלוש פעמים, על מעשה ליקוק אצבעה של המתלוננת .עוד הטעימה ב"כ המאשימה כי העובדה שהעבירה בוצעה בתוך
מסגרת המשטרה העצימה את הפגיעה במתלוננת, שנפגעה קשות במישור המקצועי מעברלפגיעה במישור האישי. עם זאת, ב"כ המאשימה עמדה גם על נסיבות הקולה ובהן אירועשכשלעצמו אינו ברף חומרה גבוה, ולעניין גזירת העונש גם על עברו הנורמטיבי של הנאשם ,כמו גם הפגיעה הצפויה של העונש בחייו ובמשפחתו.
לעניין מדיניות הענישה הנהוגה הפנתה ב"כ המאשימה למקרה ישן יחסית) רע"פ 3318/04 דראושה נ' מדינת ישראל )22.04.2004((, בו נגזר עונש של מאסר בפועל לנשיאה מאחורי סורג ובריח. ואולם ,דובר במקרה חמור במידה ניכרת, שכלל נגיעה באיבר המין של המתלוננת, כאשר אף ב"כ המאשימה עצמה לא עתרה בענייננו למאסר מאחורי סורג ובריח .מכל מקום, במקרה דנא עתרה ב"כ המאשימה לקביעת מתחם עונש הולם שבין מספר חודשי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות, לבין 9 חודשי מאסר בפועל, ולגזירת עונשו של הנאשם בשליש האמצעי של מתחם זה. באופן קונקרטי עתרה ב"כ המאשימה לענישה שתכלול 6 חודשי מאסר בפועל, לנשיאה בעבודות שירות, בצירוף מאסר מותנה ופיצויים למתלוננת.
ב"כ הנאשם, מצידו, מתח ביקורת על מתחם העונש ההולם לו טענה ב"כ המאשימה תוך הפנייה לפסיקה בה נקבעו מתחמי עונש הולמים מתונים בהרבה, וגם על כך שב"כ המאשימה חזרה והדגישה את הנזקים שנגרמו למתלוננת עקב ביצוע העבירה. ב"כ הנאשם ער להוראות סעיף 40ט)א)(4( לחוק העונשין, שלפיהן במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם יתחשב בית המשפט, בין השאר, ב"נזק שנגרם מביצוע העבירה", אך הוסיף וטען כי מדובר רק באחת הנסיבות לקביעת המתחם, כאשר טיעון ב"כ המאשימה מבקש – כך לשיטת ההגנה – להפוך את המתלוננת לחזות הכל ולצמצם את מרווח שיקול הדעת של בית המשפט )בפרוטוקול, עמ '187 שורה 1 ואילך(. עוד טען הסניגור, כתשובה לטיעון ב"כ המאשימה בדבר התמשכות המעשים, כי לא מדובר במעשים מתמשכים אלא בכאלה שנעשו בתא זמן אחד, באירוע חד פעמי שאין לגזור ממנו דפוס התנהגות כללי של הנאשם.
ב"כ הנאשם ציין כי הוא מכבד את הכרעת בית המשפט, אך חזר וטען כי מדובר בהכרעת דין פורצת-דרך ,שיש בה" גוונים נחשוניים", העוסקת ב"שדה שאינו חרוש". בהקשר זה טען ב"כ הנאשם כי עסקינן באירוע שאין בו סממנים מיניים מובהקים ואין בו נסיבות מיניות נוספות, שהתקיימו במקרים אחרים שנדונו בפסיקה, כגון הגעת העושה לכלל סיפוק מיני )בפרוטוקול, עמ '187, שורה 8 ואילך; שורה 15 ואילך; עמ '188 שורה 27 ואילך(. עוד הדגיש הסניגור כי במדובר במעשים שנעשו" בלילה אחד רווי אלכוהול". בנסיבות אלה ,ובהתחשב בפגיעה שנגרמה לנאשם עקב ההליך, בעצם הרשעתו בדין יש משום עונש כבד ומספק. ב"כ הנאשם ציין כי בהחלט יש מקום להציב נשים" בלב החברה", אך לשיטתו הטלת עונש של מאסר בפועל על הנאשם ,לרבות לנשיאה בעבודות שירות, לא תשרת מטרה זו.
ב"כ הנאשם התייחס לעובדה שבמסגרת הערכת המסוכנות חזר הנאשם, כאמור, על גרסתו המכחישה, אך ביקש ללמוד ממנה דווקא על כנותו של הנאשם. זאת ועוד: על אף עמדתו המכחישה של הנאשם מצאה מעריכת המסוכנות כי מסוכנותו המינית היא נמוכה. מכאן
עולה, כי הסיכון הנשקף מהנאשם הוא אפסי ולמעשה לא קיים, וגם בכך יש כדי לתמוךבהקלה בדינו.
עוד הרחיב הסניגור בתיאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, כאמור בעל משפחה, שלו שלושה ילדים לתפארת. הנאשם שירת את הציבור שנים ארוכות, במסגרת שירות מבצעי במשטרה, מתוך תחושת שליחות. ראוי ונדרש הוא כי עשרות שנים אלה ייזקפו לזכותו של הנאשם בעת גזירת דינו, במיוחד נוכח הפגיעה החמורה העלולה להיגרם לו כתולדה מעצם הרשעתו בדין. על רקע זה חזר ב"כ הנאשם על עתירתו להטלת ענישה מינימלית על הנאשם ,שלא תקרין על הנאשם כי" עשה מעשה מיני" )בפרוטוקול, עמ '189 שורה 29(.
לבסוף הנאשם, בדברו האחרון לעונש, אמר:" בית המשפט ומערכת החוק היו מאז ומעולם נר לרגליי. קראתי את פס"ד למרות שזה היה קשה מאוד. אני מקבל את הכרעת ביהמ"ש .
אני מבקש מביהמ"ש שישאיר לי מעט חיי הנותרים מאז האירוע וייקח בחשבון את פועלי ושנותיי בשירות המשטרה" )בפרוטוקול, עמ '190 שורה 2 ואילך.(
ו. קביעת מתחם העונש ההולם:
בעת גזירת עונשו של נאשם על בית המשפט לקבוע, תחילה, את מתחם העונש ההולם לאירוע שבגינו הורשע הנאשם בהתאם לעיקרון ההלימה; והכל כאמור בהוראות סעיף 40ב לחוק העונשין .יש לציין כי הוראות אלה מנחות שקביעת מתחם העונש ההולם תיגזר, בין השאר, מ"חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו", דהיינו: לא רק מחומרת העבירה כשלעצמה אלא גם מחומרתה בנסיבות שבהן בוצעה.
עוד יתחשב בית המשפט ,לעניין קביעת מתחם העונש ההולם ,בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.
לעניין הערכים החברתיים שנפגעו כתולדה מביצוע העבירה, בנסיבותיה, מקובל עליי טיעון ב"כ המאשימה .כאשר מדובר בעבירת מין, הפגיעה בחירות הפרט, בזכותו להגנה על שלמות גופו ובאוטונומיה שלו היא קשה במיוחד, בשל הממד האינטימי והפגיעה החמורה בצנעת הפרט הנגזרת ממנו .בנוסף ,במקרה דנא לא מדובר רק בחומרת העבירה בה הורשע הנאשם, אלא גם בחומרת הנסיבות בהן היא בוצעה, דהיינו: ביצועה של עבירת מין על ידי קצין משטרה בכיר ,בדרגת רפ"ק ,במסגרת קורס יוקרתי של המשטרה לקצינים המיועדים לקידום .כידוע ,המשטרה אמונה על אכיפת הדין ועל כן שוטריה – וקציניה על אחת כמה וכמה – צריכים להוות מופת ודוגמא לכל לכיבוד החוק. לפיכך, בביצועה של עבירת מין במסגרת קורס פו"מ יש משום פגיעה לא רק במתלוננת, אלא גם בסדרי השלטון והמשפט ובאמון הציבור במשטרה.
אין בידי לקבל את טיעון ב"כ הנאשם שלפיו בהכרעת הדין יש משום פריצת דרך והרחבת מעטפת האחריות הפלילית למעשים שבעבר לא הוגדרו כפליליים. הלכה למעשה ,בטיעון זה יש משום עירוב בין שני היבטים שונים: האחד, היקף הגדרת העבירה כשלעצמה ;
והשני, מידת חומרת מעשי הנאשם בתוך גדרי העבירה. אשר להגדרת העבירה של מעשהמגונה ותחומי התפרסותה, אין בהכרעת הדין כל חידוש משפטי והיא פוסעת בתלם חרוש-היטב של הפסיקה .כפי שנקבע בפסיקה, העבירה של מעשה מגונה אינה צומחת בהכרח ממעשה ספציפי כזה או אחר, אלא ממכלול התנהגות הנאשם ומעשיו במהלך האירוע.
בהכרעת הדין נקבע, ברובד העובדתי ,כי מכלול פעולותיו של הנאשם באירוע דנא גיבש רצף עשייה מתמשך אחד, שהמכלול העולה ממנו הוא מיני במובהק; ולפיכך המסקנה שהתבקשה והתחייבה – מתוך יישום הדין הקיים על עובדות המקרה כפי שנקבעו – היא הרשעת הנאשם בדין.
נוכח העובדה שמעשי הנאשם לא כללו נגיעה באיברי גוף מוצנעים, לרבות מעל הבגדים, הרי שעסקינן במעשים ברף חומרה נמוך בתוך גדרי העבירה. בנסיבות קולה אלה יש כמובן להתחשב במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם. עם זאת, אין בהן כדי ללמד שמעשי הנאשם היו בגדר "ספק עבירה", וכפי שנקבע בהכרעת הדין ההיפך הוא הנכון: מעשי הנאשם היו מיניים במובהק, כאשר הנאשם פעל בעת האירוע באופן מכוון )ר' בפסקאות 166-168 להכרעת הדין.(
מנעד הענישה בגין ביצוע העבירה של מעשה מגונה הוא רחב ,נוכח השוני הרב בין נסיבות ביצוע העבירה במקרים השונים הבאים בגדרי עבירה זו .כפי שטען ב"כ הנאשם, אכן קיימים מקרים שבהם נקבע, בעבירה זו, מתחם עונש הולם שהרף התחתון בו הוא ענישה צופה פני עתיד גרידא. ב"כ הנאשם הפנה גם לת"פ )שלום ירושלים( 18-10-31932 מדינת ישראל נ' פלוני )22.12.2020(, שם דובר בנאשם שנצמד לגבה של המתלוננת במהלך נסיעה ברכבת הקלה, התחכך בה ולאחר מכן מישש את ישבנה במשך כדקה עד שהגיע לסיפוקו. בית המשפט דשם קבע מתחם עונש הולם שבין חודש מאסר בפועל, לנשיאה בעבודות שירות ,לבין 10 חודשי מאסר בפועל, ובסופו של דבר חרג לקולה ממתחם זה.
לשיטת ב"כ הנאשם, מקרה פלוני הנ"ל הוא חמור בהרבה מענייננו ,שכן שם הגיע הנאשם לכלל סיפוקו המיני. ואולם, באותו מקרה לא התקיימו נסיבות החומרה הנוספות שנמנו לעיל, של ביצוע העבירה על ידי קצין משטרה בכיר במסגרת קורס פו"מ, כאשר בקביעת מתחם העונש ההולם יש כאמור להתייחס לא רק לעבירה כשלעצמה אלא גם לנסיבות ביצועה. בנוסף, ונוכח טיעון ההגנה לאבחנה לקולה בין המקרה הנ"ל לבין ענייננו, יש לציין כי בענייננו המעשים התמשכו על פרק זמן ממושך בהרבה, כשהנאשם שב וחזר על מעשיו בנטילת אצבעה של המתלוננת והכנסתה אל פיו, שלוש פעמים; וכל זאת למרות שהמתלוננת הפגינה היטב את אי הסכמתה למעשיו בכך שמשכה את ידה מפיו.
עוד יש להתייחס, בקביעת מתחם העונש ההולם בענייננו, לנזק שנגרם מביצוע העבירה. כאשר מדובר בעבירות מין, הנזק שנגרם לקורבנות העבירה הוא עצום, הולך ונמשך שנים רבות לאחר ביצוע העבירה ואף עשוי להביא לפגיעה ממשית בהמשך מסלול חייהן של הקורבנות; והמקרה שלפנינו יוכיח. אכן, דומה כי המקרה דנא – על הנזקים הרבים שנגרמו בעטיו למתלוננת – ממחיש היטב את הנזקים הקשים הנגרמים לקורבנותיהן של עבירות מין. מקובל עליי אפוא טיעון ב"כ המאשימה כי במקרה זה הרף התחתון של מתחם העונש ההולם צריך לכלול מאסר בפועל, אם גם לנשיאה בדרך של עבודות שירות.
לבסוף יש להתייחס לנסיבות הקולה של ביצוע העבירה ,דהיינו: העובדה שמעשי הנאשםלא כללו נגיעה באיברי גוף מוצנעים, לרבות מעל הבגדים, נסיבות שאותן יש לשקול לכף קולה בעת קביעת מתחם העונש ההולם. לפיכך, ובשקלול נסיבות החומרה והקולה שפורטו לעיל, אני קובע את מתחם העונש ההולם, במקרה זה, בין חודשיים מאסר בפועל, לנשיאה בעבודות שירות, לבין 9 חודשי מאסר בפועל.
ז. גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:
לאחר קביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם זה – למעט במקרים יוצאי דופן, בהם הוא רשאי לחרוג מכך, שאין עניינם לכאן. זאת ,תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כשלעצמה, לרבות הנסיבות המנויות בהוראות סעיף 40יא לחוק העונשין.
אשר לנאשם שלפניי, השיקולים הרלוואנטיים לגזירת עונשו הם כלהלן:
)א( עברו של הנאשם – הנאשם הוא, כאמור, קצין משטרה בכיר בדרגת רפ"ק. ממילא ברור כי עברו של הנאשם הוא נורמטיבי לעילא. בהקשר זה גם מקובל עליי טיעון ב"כ הנאשם, שלפיו בעת גזירת עונשו של הנאשם יש לזקוף לזכותו את השנים הרבות של שירות מבצעי במשטרה, שבמהלכו שירת הנאשם שירות חיוני לטובת החברה והמדינה.
)ב( הפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו – הנאשם יליד שנת 1976, בן 45 שנים כיום, נשוי ואב לשלושה ילדים. ברי, כי בהרשעה ובעונש שיושת עליו תיגרם לנאשם פגיעה מהותית במהלך חייו, לרבות באפשרותו להמשיך בשירות במשטרה, שירות בו בחר כקריירת-חיים. הפגיעה בנאשם אף תקרין, מטבע הדברים, על משפחתו.
)ג( נטילת אחריות של הנאשם על מעשיו – הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ועמד על ניהול הליך שמיעת ראיות מלא ומקיף, שכלל חקירה נגדית ממצה של העדים ,לרבות חקירה נגדית נמרצת וממושכת של המתלוננת. עם זאת, זוהי זכות-יסוד של נאשם בפלילים לעמוד על ניהול משפטו במלואו, ולפיכך – כאמור בהוראות סעיף 40יא)6( סיפא לחוק העונשין – אין לזקוף את ניהול המשפט לחובתו של הנאשם.
)ד( מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בעטיה – נוכח כפירת הנאשם בביצועה של עבירה כלשהי נגד המתלוננת ,אך מובן הוא כי הנאשם לא פעל לפיצויה של המתלוננת. עם זאת, לא למותר להזכיר כאן את המתקפה-רבתי שערך הנאשם על המתלוננת, תוך טענות כי השתכרה במסיבה באופן קיצוני ולא ראוי, כי הזתה דברים שלא היו ולא נבראו וכי טוותה וטפלה עליו עלילת דברים ואשמת שווא. אכן, זוהי זכותו של הנאשם לא רק לנהל את משפטו אלא גם להילחם על חפותו. ואולם ,דומה כי הנאשם שלפניי הרחיק לכת במאבקו
במתלוננת, לאחר ביצוע העבירה ,באופן שלא רק נמנע מלפצות אותה אלא אףהעצים במידה ניכרת את הפגיעה בה.
37. מכלול הנסיבות והשיקולים שפורטו לעיל מלמד כי במקרה זה נסיבות הקולה עולות במשקלן על נסיבות החומרה, באופן שיש לגזור את עונשו של הנאשם מעט למטה מהשליש התחתון של מתחם העונש ההולם; וכך אני קובע.
ח. סוף דבר:
38. אשר על כן – ובהתחשב במכלול השיקולים, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
)א( 4 חודשי מאסר בפועל.
הנאשם יישא את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, כאמור בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות בשירות בתי הסוהר מיום 22.11.21.
על הנאשם להתייצב לנשיאת עונשו במשרדי הממונה על עבודות השירות, ביום 22.06.02 עד השעה 08:00.
מובהר בזה לנאשם כי בכל הקשור לעבודות השירות עליו לציית להוראות הממונה על עבודות השירות, או למי שהוסמך לכך מטעמו. עוד מובהר לנאשם, כי במידה ולא יציית להוראות כאמור הוא עשוי לשאת את מאסרו, או את יתרת מאסרו ,במאסר מאחורי סורג ובריח בבית סוהר.
)ב( מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מהיום ,את העבירה בה הורשע.
)ג( פיצויים למתלוננת, עדת תביעה מס '1, בסך של 10,000 ₪.
הפיצויים ישולמו בשני תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל ביום 01.02.22 ובכל אחד בחודש שלאחריו. היה והנאשם לא ישלם את אחד התשלומים במועד תועמד כל יתרת הפיצויים לפירעון מידי.
באחריות ב"כ המאשימה להגיש הודעה למזכירות בית המשפט בדבר פרטי המתלוננת, לצורך העברת הפיצויים.
זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום.
ניתן היום ,י"ח טבת תשפ"ב, 22 דצמבר 2021, במעמד הצדדים.
